מסמך 163 הסמכתם של השבעים במגדן

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 163

הסמכתם של השבעים במגדן

ימים מספר לאחר הגעתם למגדן של ישוע והשניים עשר מירושלים, הגיעו מבית לחם אבנר ועמו קבוצה בת כחמישים תלמידים. באותה העת התאספו בפרק מגדן גם סגל האוונגליסטים, סגל הנשים, וכמאה וחמישים תלמידים נאמנים ומנוסים מכל קצווי פלשתינה. לאחר כמה ימים של פגישות וארגון מחדש של המחנה, החלו ישוע והשניים עשר להכשיר באופן אינטנסיבי את קבוצת המאמינים המיוחדת הזו, ומתוך אוסף התלמידים המוכשרים והמנוסים הזה בחר ישוע לאחר מכן את שבעים המורים, אותם שילח לבשר את בשורת המלכות. קורס ההכשרה הזה החל יום ששי ה-4 בנובמבר ונמשך עד ליום שבת ה-19 בנובמבר.

מדי בוקר הרצה ישוע אוזני החבוקה. פטרוס לימד שיטות הטפה בפומבי; נתנאל לימד אותם את אומנות ההוראה; תומאס הסביר כיצד לענות על שאלות; ואילו מתִי הנחה אותם ביחס לארגון הפיננסי של הקבוצה. גם שאר השליחים השתתפו בקורס, כל אחד בהתאם לניסיון הייחודי ולכישוריהם הטבעיים.

1. הסמכתם של השבעים

ישוע הסמיך את השבעים בשעות אחר הצהריים של יום שבת, ה-19 בנובמבר, במחנה במגדן. אבנר מונה לעמוד בראש קבוצת המטיפים והמורים. הסגל בן שבעים החברים מנה את אבנר ואת אחד עשר שליחיו לשעבר של יוחנן, חמישים ואחד מן האוונגליסטים הוותיקים יותר, ושמונה תלמידים אחרים שהתבלטו בשירות המלכות.

בערך בשעה שתיים אחר הצהריים, בין ממטרי הגשם, נקבצה חבורת מאמינים שאליה הצטרפו דוד ורוב סגל השליחים שלו. החבורה בת כארבע מאות איש התאספה על חופה המזרחי של הכנרת כדי להשתתף בהסמכתם של השבעים.

טרם הניח ישוע את ידיו על ראשי השבעים להבדילם כשליחי הבשורה, אמר להם: ״הֵן הַקָּצִיר רַב וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים; לָכֵן הִתְחַנֲנוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר וְיִשְׁלַח פֹּעֲלִים לִקְצִירוֹ. אני עומד להבדיל אתכם כשליחי המלכות; אשלח אתכם ליהודים לגויים כִּשְׁלֹחַ כְּבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים. לכו זוגות זוגות ואַל תישאוּ כִיס וְלֹא תַרְמִיל וְלֹא נְעָלִים, שכן זו משימה קצרה. וְאַל תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אִישׁ בַּדָּרֶךְ, עִסקו רק בעבודתכם. וּלְכָל בַּיִת אֲשֶׁר תבואּו שָׁם אִמְרוּ בָרִאשׁוֹנָה שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה. וְהָיָה כִּי יִהְיֶה שָּׁם בֶּן שָׁלוֹם וְנָח עָלָיו שְׁלוֹמְכֶם וְאִם לֹא אֲלֵיכֶם יָשׁוּב. ולאחר שבחרתם את הבית, בבית הַהוּא תֵּשְׁבוּ במשך כל שהותכם בעיר, וְתֹאכְלוּ וְתִשְׁתּוּ מֵאֲשֶׁר יינתן לָכֶם. כִּי רָאוּי הַפּוֹעֵל לִשְׂכָרוֹ. אַל תיסעוּ מִבַּיִת לְבָיִת כי הוצע לכם מקום מגורים טוב יותר. זכרו כי אתם מטיפים לשלום על-פני האדמה ורצון טוב בין אדם לחברו. עליכם להתמודד עם אויבים מרים השוגים באשליות; לָכֵן הֱיוּ עֲרוּמִים כַּנְּחָשִׁים וּתְמִימִים כַּיּוֹנִים.

״ובכל אשר תלכו, הטיפו ואמרו, ״מלכות השמים קרבה,׳ וסעדו את כל החולים, בגוף או בנפש. בחופשיות נתנו לכם מתנות המלכות הטובות; תנו בחופשיות. תושביה של העיר שתקבל אתכם ימצאו דרך קלה לבוא בשערי מלכות ׳האב׳; אך אם יסרבו תושביה לקבל בשורה זו, עת תעזבו אִמרו לתושביה הספקנים של אותה קהילה, אלה הדוחים את תורתכם, ׳כֵּן גַּם אַתֶּם בִּהְיוֹת אֵלֶּה לְנֶגְדְּכֶם דְּעוּ כִּי קְרוֹבָה מַלְכוּת האלוהים.׳ כל השומע אתכם, שומע אותי. וכל השומע אותי שומע את שולחי. כל הדוחה את בשורתכם דוחה אותי. וכל הדוחה אותי דוחה את שולחי.״

לאחר שסיים ישוע את דבריו אלה לשבעים, הוא התחיל עם אבנר והניח את ידיו על ראש על כל שכרעו ברך במעגל סביבו.

מוקדם למחרת היום שלח אבנר את שבעים השליחים לערי הגליל, השומרון ויהודה. שלושים וחמישה הזוגות הללו יצאו להטיף וללמד במשך כששה שבועות. כולם שבו למחנה חדש, בסמוך לפַּלָה שבפַּרֵאָה, ביום ששי, ה-30 בדצמבר.

2. הצעיר העשיר ואחרים

מעל לחמישים תלמידים שביקשו לקבל הסמכה ולהימנות על השבעים נדחו על-יד הוועדה שמינה ישוע כדי לבחור את המועמדים. בוועדה היו חברים אנדראס, אבנר והאדם שעמד בראש סגל האוונגליסטים. כל מועמד עבורו וועדת השלושה לא החליטה פה אחד הובא לפני ישוע. אף כי ׳המאסטר׳ לעולם לא דחה מועמד כלשהו שביקש לקבל הסמכה כשליח הבשורה, יותר מתריסר מהאנשים שדיברו עם ישוע החליטו לאחר מכן שאינם חפצים יותר להתמנות לשליחי הבשורה.

אחד מן התלמידים הכנים בא לישוע ואמר: ״׳מאסטר, אני חפץ להיות אחד משליחיך, אך אבי זקן מאוד וקרוב למות; האם יותר לי לשוב הביתה ולקבור אותו?״ לזה האדם אמר ישוע: ״בני, לַשׂוּעָלִים יֵשׁ חוֹרִים וּלְעוֹף הַשָׁמַיִם קִנִּים, ׳וּבֶן הָאָדָם׳ אֵין לוֹ מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשׁו. אתה תלמיד נאמן, ותוכל להישאר כזה גם אם תשוב לביתך לסעוד את אהוביך, אך לא כך הוא עבור שליחי הבשורה שלי. הם וויתרו על הכול כדי ללכת אחרי ולהטיף למלכות. אם תבקש להיות מורה מוסמך, עליך להניח לאחרים לקבור את המתים בעוד אתה מפיץ את החדשות הטובות.״

תלמיד אחר בא ׳למאסטר׳ ואמר: ״אני חפץ להפוך לשליח מוסמך, אך ברצוני ללכת הביתה לתקופה קצרה לטפל במשפחתי.״ ענה לו ישוע: ״אם תבקש לקבל הסמכה, עליך להיות מוכן לוותר על הכול. שליחי הבשורה אינם יכולים להיות חצויים בנאמנותם. השם ידו על המחרשה לא יכשר לשמש שליח המלכות.״

ואז הביא אנדראס לישוע אדם צעיר ועשיר, מאמין אדוק בשם מָטַדורְמוּס אשר ביקש לקבל הסמכה. מטדורמוס היה חבר בסנהדרין הירושלמית; הוא שמע את ישוע מלמד ולאחר מכן קיבל הנחייה בבשורת המלכות מפטרוס, כמו גם מן השליחים האחרים. ישוע שוחח עם מטדורמוס אודות הדרוש לקבלת הסמכה וביקש שישהה את החלטתו עד לאחר שישקול באופן שלם את הנושא. מוקדם למחרת, בעת שישוע הלך לצעוד, ניגש אליו אדם צעיר זה ואמר: ״׳מאסטר׳, אבקש ללמוד ממך את הביטחונות לחיי הנצח. הרי מגיל צעיר מילאתי את כל המצוות. מה עוד אדרש לעשות כדי לזכות בחיי נצח?״ תשובתו של ישוע לשאלות הללו הייתה: ״טוב תעשה אם תשמור על כל המצוות – לא תנאף, לא תרצח, לא תגנוב, לא תעיד עדות שקר, לא תרמה, כבד את אביך ואמך – אך הגאולה הינה גמולה של אמונה, לא רק פעולה. האם אתה מאמין בבשורת המלכות הזו?״ ענה מטדורמוס: ״׳כן, ׳מאסטר׳, אני מאמין לכל מה שאתה ולשיחיך לימדתם אותי.״ אמר לו ישוע: ״אם כן אתה אכן תלמידי ובן המלכות.״

אמר אז הצעיר: ״אבל ׳מאסטר׳, אינני מסתפק להיות תלמידך; אני חפץ להיות אחד משליחיך החדשים.״ כאשר שמע זאת ישוע, השפיל אליו את מבטו באהבה גדולה ואמר: ״אסכים לכך שתהפוך לאחד משליחי ובלבד שתסכים לשלם את המחיר, אם תיתן את הדבר האחד אותו אתה חסר.״ ענה לו מטדורמוס: ״׳מאסטר, אעשה הכול כדי לקבל רשות ללכת אחריך.״ ישוע נישק את מצחו של האדם שכרע ברך לפניו ואמר: ״אם תבקש להיות שליחי, לך ומכור את כל אשר לך, ולאחר שתעניק את התמורה לעניים או לאחיך, שוב ולך אחרי, ותמצא את אוצרות מלכות השמים.״

כאשר שמע זאת מטדורמוס, נפלו פניו. הוא קם והלך בצער, משום שהיה בעל רכוש רב. הפרושי הצעיר הזה חונך להאמין שהעושר מסמל את חסד האל. ישוע ידע שאיננו חף מן האהבה העצמית ושל עושרו. ׳המאסטר׳ ביקש לגאול אותו מאהבת הממון, ולא בהכרח מן הממון עצמו. אף כי תלמידיו של ישוע לא נפרדו מכל רכושם בעולם, שליחיו והשבעים עשו כן. מטדורמוס ביקש להימנות על שבעים השליחים החדשים, וזו הייתה הסיבה בשלהּ ביקש דרש ממנו ישוע להיפרד מכל רכושו עלי אדמות.

כמעט כל אדם שומר לעצמו רוע מועדף שהוא נאחז בו, ואשר למלכות תדרוש ממנו כחלק ממחיר הכניסה. אילו היה נפרד מטדורמוס מעושרו, וודאי היה זה ניתן לו חזרה והיה הוא מתמנה לגזבר של השבעים. מאוחר יותר, לאחר היווסדותה של הכנסייה בירושלים, אכן ציית הוא למצוות ׳המאסטר׳, אף כי היה זה מאוחר מכדי ליהנות מחברות בחבורת השבעים. הוא הפך להיות הגזבר של הכנסייה בירושלים, זו אשר בראשה עמד יעקוב, אחיו ובן משפחתו של האדון.

כך תמיד היה וכך תמיד יהיה: בני אדם נדרשים לקבל את החלטותיהם בעצמם. בני תמותה נהנים מטווח מסוים של בחירה חופשית. כוחות עולם הרוח לא יאלצו את האדם; הם יתירו לו ללכת בדרך בה בחר.

ישוע חזה שבשל עושרו, לא יוכל מטדורמוס להימנות על שורת הגברים שוויתרו על הכול למען הבשורה; יחד עם זאת, הוא ראה שללא עושרו היה הופך לבסוף למנהיג העליון שלהם. אך כמו אחיו של ישוע בגוף, הוא לא הפך לגדול במלכות משום שמנע מעצמו את הקשר הקרוב והאינטימי עם ׳המאסטר׳ אשר היה עשוי להיות מנת חלקו אילו היה מוכן באותה העת לעשות בדיוק את מה שישוע ביקש, את מה ששנים ספורות לאחר מכן אכן עשה.

אין קשר ישיר בין עושר לבין כניסה למלכות השמים, אך קיים קשר ישיר בין אהבת הממון לכך. הנאמנות הרוחנית של המלכות איננה תואמת לעבודה בשירות הממון החומרי. האדם לא יוכל לחלוק את נאמנותו העילאית לאידאל רוחני עם נאמנות ומסירות לחומר.

ישוע מעולם לא לימד שזו אין זה ראוי להיות עשיר. רק מן השניים עשר ומן השבעים דרש לוותר על כל רכושם בעולם למען התכלית המשותפת. ואפילו אז, הוא איפשר להם לממש את הרכוש ברווח, כמו שאירע במקרה של השליח מתי. פעמים רבים ייעץ ישוע לתלמידיו העשירים, בדומה לשיעור שלימד את האיש הרומי העשיר. ישוע סבר שראוי להשקיע בתבונה רווחים עודפים כדי להתמודד עם קשיים שלא ניתן למנוע בעתיד. כאשר מלאה וגדשה קופת השליחים, הפקיד יהודה את העודף לפיקדון ששימש אותם מאוחר יותר כאשר נכנסו לגירעונות בשל פיחות בהכנסות. את זאת עשה יהודה לאחר שנועץ באנדראס. ישוע מעולם לא עסק במישרין בפיננסים של השליחים אלא כשחילק צדקה. פעמים רבות גינה עושק כלכלי מסוים, את הניצול הבלתי הוגן של החלשים, הבּוּרים וחסרי המזל בידי אחיהם החזקים, החכמים והנבונים יותר. ישוע הכריז כי יחס בלתי אנושי שכזה לגברים, נשים וילדים אינו תואם לאידאלים של אחוות מלכות השמים.

3. הדיון אודות העושר

עת סיים ישוע את שיחתו עם מטדורמוס, נקבצו סביבו פטרוס וכמה מן השליחים האחרים, ועת הלך הצעיר העשיר לדרכו, נפנה ישוע לשליחים ואמר: ״ראו כַּמָּה יִקְשֶׁה לְבַעֲלֵי נְכָסִים לָבוֹא פנימה אֶל מַלְכוּת האלוהים! לא ניתן לחלוק את המסירות הרוחנית עם המסירות לחומר; שום אדם לא יוכל לשרת שני אדונים. אתם אומרים ׳כִּי נָקֵל לַגָּמָל עֲבֹר בְּתוֹךְ נֶקֶב הַמַּחַט מזכות הכופר בחיי נצח.׳ ואילו אני מכריז כי נָקֵל לַגָּמָל עֲבֹר בְּתוֹךְ נֶקֶב הַמַּחַט מִבּוֹא העָשִׁיר המרוצה בחלקו אֶל מַלְכוּת האלוהים.״

פטרוס והשליחים נדהמו לשמע דברים אלה, במידה כזו שפטרוס אמר: ״את מי ניתן להציל, אדוני? האם כל העשירים יוותרו אל מחוץ למלכות?״ ענה לו ישוע: ״לא, פטרוס, אך כל אלה אשר שמים מבטחם בעושר יתקשו לחיות את חיי הרוח אשר מובילים להתקדמות נצחית. ואפילו אז, הרבה ממה שבלתי אפשרי עבור האדם איננו מעבר להישג ידו של ׳האב׳ שבשמים; ראוי לנו להבין כי לא ייפלא מאלוהים כל דבר.״

כשהלכו לדרכם, התעצב ישוע על כך שמטדורמוס לא נשאר אִּתם שכן אהב אותו מאוד. כשצעדו על חוף האגם וישבו ליד המים, אמר פטרוס בשם כל השניים עשר (אשר כעת היו כולם נוכחים): ״דבריך לצעיר העשיר מטרידים אותנו. האם נדרוש מכל חסידינו לוותר על רכושם עלי אדמות? ענה ישוע: ״לא, פטרוס, רק אלה שרוצים להיות שליחים, שמבקשים לחיות אתי כמו שאתם חיים אתי, כמשפחה אחת. אך ׳האב׳ דורש מילדיו אהבה טהורה ומלאה. אתם נדרשים לוותר על כל דבר או כל אדם אשר עומד בינכם לבין אהבת אמתות המלכות. אם עושרו של האדם איננו פולש למחוזות הנשמה, אין לו כל נגיעה לחיי הרוח של אלה הבאים בשערי המלכות.״

אמר אז פטרוס, ״אבל ׳מאסטר׳, הן אנחנו עזבנו את הכול ונלך אחריך, מה יהיה לנו?״ דיבר אז ישוע לכל השניים עשר: ״אמן אמן אומר לכם כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת עושרו, בֵּיתוֹ, אשתו, אֶחָיו, הוריוֹ אוֹ בָּנָיו לְמַעַן הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר לֹא ייקח עַתָּה בַּזְּמַן הַזֶּה מֵאָה פְעָמִים כָּהֵמָּה, ואולי יירדף, וְלָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָם. אך רבים מהראשונים יהיו אחרונים, ואילו האחרונים לעיתים קרובות יהיו ראשונים. ׳האב׳ דואג ליצוריו בהתאם לצרכיהם ועל-פי חוקי הצדק והחסד והטיפול האוהב ולרווחת היקום.

״מלכות השמים הינה כמו בעל בית שמעסיק פועלים רבים, אשר הלך בבוקר השכם לשכור פועלים לעבודה בכרם שלו. הוא הסכים לשלם לפועלים דינר אחד ליום העבודה ושלח אותם לכרם. הוא הלך שוב בתשע בבוקר, ראה אחרים עומדים בשוק חסרי מעש ואמר להם: ׳לכו גם אתם לעבוד בכרם שלי, ואשלם לכם כגמולכם.׳ והם הלכו מיד לעבודה. שוב הלך ועשה כן בשתיים עשרה בצהרים ובשלוש אחר הצהריים. כאשר הלך לשוק בחמש אחר הצהריים, עדיין מצא אחרים עומדים ללא מעש ושאל אותם, ׳מדוע זה תעמדו ללא מעש יום שלם?׳ ענו לו הפועלים, ׳כי איש לא שכר אותנו.׳ אמר בעל הבית: ׳לכו גם אתם לעבוד בכרם שלי, ואשלם לכם כגמולכם.׳

״לעת ערב, אמר בעל הכרם למנהל שלו: ׳קרא לפועלים ושלם להם שכרם, התחל באחרונים שנשכרו וסיים בראשונים.׳ כאשר הגיעו אלה שנשכרו בחמש אחר הצהריים, כל אחד מהם קיבל דינר אחד, וכך היה עם כל שאר הפועלים. כאשר ראו הפועלים שנשכרו בתחילת היום כמה קיבלו אלה שנשכרו אחרונים, הם ציפו לקבל יותר ממה שסוכם. אך כמו האחרים, כל פועל קיבל רק דינר אחד. לאחר שקיבלו שכרם, הם התלוננו לבעל הבית ואמרו: ׳הפועלים הללו, שנשכרו אחרונים, עבדו רק שעה אחת ועדיין שילמת להם בדיוק אותו הסכום ששילמת לנו, שעבדנו יום שלם תחת השמש הקופחת.׳

״ענה להם בעל הבית: ׳ידידי, לא עשיתי לכם כל רע. האם לא הסכים כל אחד מכם לעבוד תמורת דינר אחד ליום? קחו את שמגיע לכם ולכו לדרככם, כי אני רוצה לתת לאחרונים בדיוק את מה שנתתי לכם. האין זאת כי החוק מתיר לי לעשות ברכושי כרצוני? או שמא אתם מתרעמים על נדיבותי משום שאני מבקש לעשות עמם חסד?׳״

4. הפרידה מן השבעים

המחנה במגדן היה אחזו כמרקחה כאשר יצאו השבעים למשימתם הראשונה. מוקדם באותו הבוקר, הדגיש ישוע בשיחתו האחרונה עם השבעים את הדברים הבאים:

1. נדרש להטיף לבשורת המלכות בכל רחבי העולם, לגויים כמו גם ליהודים.

2. בזמן סעד החולים, אל תלמדו אותם לצפות לנסים.

3. הטיפו לאחווה רוחנית של בני האל ולא למלכות חיצונית של עוצמה עולמית והדר חומרי.

4. הימנעו מאובדן הזמן של יותר מדי מפגשים חברתיים וזוטות אחרות אשר יכולות להסיח את דעתכם מן המסירות להטפה לבשורה.

5. אם הבית הראשון שנבחר לשמש כמטה מתברר כראוי, הישארו שם במשך כל שהותכם באותה העיר.

6. הבהירו לכל המאמינים כי הגיעה השעה להיפרד בגלוי ממנהיגי היהודים בירושלים.

7. לַמדו כי חובתו היחידה של האדם מסתכמת במצווה אחת: אהוב את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודך ואהבת לרעיך כמוך. (הם נדרשו ללמד את זאת כחובתו היחידה של האדם במקום תרי״ג המצוות להן הטיפו הפרושים.)

לאחר שדיבר אליהם ישוע כך, בנוכחות כל השליחים והתלמידים, לקח אותם שמעון פטרוס הצידה ונשא באוזניהם באופן פרטי את נאום ההסמכה שלהם, אשר התבסס על הציווי שציווה אותם ׳המאסטר׳ כאשר הניח עליהם את ידיו והסמיך אותם כשליחי המלכות. פטרוס האיץ בשבעים לקדש בחייהם את המידות הטובות הבאות:

1. מסירות מקודשת. תמיד להתפלל לכך שעוד אנשים יישלחו לקצור בשירות הבשורה. הוא הסביר שכאשר אנחנו מתפללים לכך, על-פי-רב נאמר, ״הנני כאן; שלח אותי.״ הוא האיץ בהם לא להזניח את תרגול הסגידה היומי שלהם.

2. אומץ אמתי. הוא הזהיר אותם שהם ייתקלו בעוינות וככל הנראה גם יירדפו. פטרוס אמר להם שמשימתם איננה לפחדנים וייעץ לאלה שפחדו לסגת עוד לפני ההתחלה. איש לא נסוג.

3. אמונה ואמון. הם חייבים לצאת למשימת הקצרה הזו ללא כל צידה; הם חייבים לסמוך על ׳האב׳ שיספק את כל מזונם וידאג למחסה ולכל צרכיהם.

4. התלהבות ויוזמה. הם חייבים להצטייד בקנאות ובהתלהבות נבונה; הם חייבים לעסוק אך ורק בעסקי ׳המאסטר׳. המפגש במזרח היה טקס ממושך ומפורט; ומשום כך הונחו ״לא לברך איש לשלום בדרכם,״ אשר הייתה דרך נפוצה להנחות אדם להמשיך בעיסוקיו ללא בזבוז זמן. אין כל קשר בין זה לבין ברכת שלום חברית.

5. אדיבות ורכות. ׳המאסטר׳ הנחה אותם לא לבזבז זמן מיותר בטקסים חברתיים, אך ציווה עליהם להיות אדיבים כלפי כל מי שבאו עמו במגע. הם הונחו להיות נדיבים כלפי אלה שאירחו אותם בביתם. הם הוזהרו לבל יעזבו בית פשוט כדי להתארח בבית יותר נוח או עם יותר השפעה.

6. סעד החולים. פטרוס הנחה את השבעים לחפש את חולי הנפש והגוף ולעשות על אשר לאל ידם על-מנת להקל על מצבם ולרפאם.

ולאחר שנצטווו לנהוג כן, הם יצאו זוגות זוגות למשימתם בגליל, בשומרון וביהודה.

אף כי היהודים התייחסו בצורה מיוחדת למספר שבעים, ולפעמים מנו את שבעים אומות הגויים, ואף כי השליחים הללו יועדו לבשר את הבשורה לכל העמים כולם, ככל שידיעתנו מגעת היה זה אך מקרה שקבוצה זו מנתה שבעים שליחים. ידוע לנו בוודאות שישוע התכוון לקבל לפחות ששה חברים נוספים אך אלה לא היו מוכנים לשלם את המחיר של וויתור על רכושם ומשפחותיהם.

5. העברת המחנה לפַּלָה

ישוע והשניים עשר התכוונו כעת לבסס את המטה האחרון שלהם בפראה, ליד פלה, המקום בו הוטבל ׳המאסטר׳ בירדן. את עשרת הימים האחרונים של נובמבר הם בילו בהתייעצות במגדן, וביום שלישי, ה-6 בדצמבר, יצאה עם שחר על צידתה החבורה כולה, כמעט שלוש מאות איש במספר ועברה ללון באותו הלילה בפלה, סמוך לנהר. היה זה אותו אתר בדיוק, ליד המעיין, בו מוקם המחנה של יוחנן המטביל מספר שנים לפני כן.

לאחר פירוק המחנה במגדן, חזר דוד זבדיה לבית צידה והחל לצמצם מידית את שירות השליחים. המלכות נכנסה לשלב חדש. מדי יום הגיעו עולי רגל מכל קצוות פלשתינה ואפילו ממחוזות מרוחקים באימפריה הרומית. לפעמים הגיעו מאמינים אף ממסופוטמיה ומהארצות שמעבר לחידקל.  ובשל כך, ביום ראשון ה-18 בדצמבר העמיסו דוד זבדיה וסגל השליחים את ציוד המחנה שאוחסן עד אז בבית אביו על בהמות משא, אותו הציוד ששימש בעבר למחנה בבית צידה, בסמוך לאגם. הם נפרדו לעת עתה מבית צידה וירדו לחוץ הכנרת ולאורך הירדן עד לנקודה של כקילומטר מצפון למחנה השליחים. בתוך פחות משבוע ניתן היה לארח כמעט אלף וחמש מאות עולי רגל מבקרים. מחנה השליחים יכול היה לארח חמש מאות איש. הייתה זו העונה הגשומה בפלשתינה ומקומות הלינה הללו היו נחוצים על-מנת לדאוג למספר ההולך וגדל של מבקרים, רבים מהם מבקרים כנים, אשר הגיעו לפראה על-מנת לראות את ישוע ולשמוע את תורתו.

את כל אלה עשה דוד מיוזמתו, אף כי נועץ בפיליפוס ובמתי במגדן. הוא העסיק חלק גדול משירות השליחים כעוזריו בתפעול המחנה; כעת שימשו פחות מעשרים איש כשליחים בשירות יומיומי. כשהתקרב דצמבר לסיומו, ולפני ששבו השבעים, כמעט שמונה מאות מבקרים נקבצו סביב ׳למאסטר׳, והם התארחו במחנה של דוד.

6. שובם של השבעים

ביום ששי, ה-30 בדצמבר, בזמן שישוע שהה בגבעות הסמוכות עם פטרוס, יעקב ויוחנן, החלו השבעים לשוב למטֵה בפַּלָה. זוגות-זוגות באו, ועמם מאמינים רבים. בערך בחמש אחר הצהריים התאספו כל השבעים באתר הלימוד כאשר ישוע שב למחנה. ארוחת הערב התעכבה במשך יותר משעה בעת שדובריה הנלהבים של בשורת המלכות שיתפו את חוויותיהם. שליחיו של דוד הביאו הרבה מן החדשות הללו לשליחים במשך השבועות האחרונים, אך עדיין היה זה מעורר השראה ביותר לשמוע את מורי הבשורה החדשים הללו, שזה עתה הוסמכו, משתפים את חוויותיהם האישיות אודות היחס שקיבלו מן היהודים והגויים הרעבים. סוף סוף הצליח ישוע לראות אנשים מפיצים את החדשות הטובות ללא נוכחותו האישית. כעת ידע ׳המאסטר׳ שהוא יכול לעזוב את העולם ללא שיחול עיכוב משמעותי בתהליך התפתחותה של המלכות.

כאשר סיפרו השבעים ״שגַּם הַשֵּׁדִים נִכְנָעִים תַּחְתֵּינוּ בִּשְׁמֶךָ״ הם התייחסו למקרי הריפוי הנפלאים של אלה שנפלו קורבן למחלות נפש. אף-על-פי-כן, הם אכן ריפאו כמה מקרי דיבוק אליהם התייחס ישוע כשאמר: ״אין זה מוזר שרוחות זוטרות סוררות אלה נכנעו לכם, שכן רָאִיתִי אֶת הַשָּׂטָן נופֵל כַּבָּרָק מִן הַשָּׁמָיִם. אַךְ בָּזֹאת אַל תִּשְׂמְחוּ, אֲשֶׁר נִכְנָעִים תַּחְתֵּיכֶם הָרוּחוֹת. אכריז באוזניכם כי לאחר שאשוב ׳לאבי׳, נשלח את רוחותינו לשכון בדעתם של האנשים וכך לא תוכלנה אפילו מעט הרוחות האבודות הללו להיכנס לדעתם של בני התמותה. אני שמח על העוצמה שהפגנתם כלפי בני האדם, אך אתם אל תשמחו על כך כִּי אִם שִׂמְחוּ עַל אֲשֶׁר נִכְתְּבוּ שְׁמוֹתֵיכֶם בַּשָּׁמָיִם, על כך שאתם עתידים לצאת לקריירה נצחית של הצלחה רוחנית.״

ממש באותה השעה, בדיוק לפני ארוחת הערב, חווה ישוע את אחד מאותם רגעים נדירים של אקסטזה רגשית שראו חסידיו מעת לעת. אמר הוא: ״אוֹדְךָ ׳אָבִי׳, אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי הִסְתַּרְתָּ בשורה נפלאה זו מִן הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וגילתה הרוח את נפלאות הרוח הללו לעוללי המלכות. הֵן ׳אָבִי׳ כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ואני שמח לדעת שהבשורות הטובות תגענה לעולם כולו אפילו לאחר שאשוב אליך לאחר המשימה שהטלת עלי לעשותה. אני מתרגש מאוד מכך שעתיד אתה למסור את כל העוצמה לידי, שרק אתה יודע אל נכון מי אני, ושרק אני ואלה להם גיליתי אותך יודעים אל נכון מי אתה. כשאסיים התגלות זו לאחי בגוף, אמשיך לגלותך ליצוריך שבשמים.״

כאשר סיים ישוע לדבר כך אל ׳האב׳, נפנה הצידה לשוחח אל שליחיו וסועדיו: ״אַשְׁרֵי עֵינֵיכֶם כִּי תִרְאֶינָה ואוזניכם כִּי תִשְׁמַעְנָה. כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם נְבִיאִים וְצַדִּיקִים רַבִּים נִכְסְפוּ לִרְאות אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְלֹא רָאוּ וְלִשְׁמֹעַ אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם שֹׁמְעִים וְלֹא שָׁמֵעוּ. דורות רבים של ילדי האור בעתיד לבוא ישמעו אודות הדברים הללו ויקנאו באלה ששמעו וראו אותם.״

ואז, דיבר אל התלמידים ואמר: ״שמעתם כיצד ערים וכפרים רבים קיבלו את בשורות המלכות הטובות, וכיצד קיבלו היהודים והגויים את מורי וסועדַי. ברוכות אכן תהיינה הקהילות אשר בחרו להאמין בבשורת המלכות. אוֹי לָתושבי כּוֹרָזִין, לתושבי בֵּית-צָיְדָה ולתושבי כפר נחום שדחו את האור, אוי לערים שלא קיבלו את השליחים. אני מכריז כי הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בְקִרְבְּכֶן אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הֲלֹא כְבָר יָשְׁבוּ בְּשַׂק וָאֵפֶר וָשָׁבוּ. ביום הדין, טוב יותר יהיה לצור ולצידון.״

למחרת, יום השבת, לקח ישוע את השבעים לבדם ואמר: ״אכן שמחתי כאשר שבתם עם החדשות הטובות לגבי האופן בו התקבלה הבשורה על ידי רבים מתושבי הגליל, השומרון ויהודה. אך מדוע הופתעתם מן השמחה? האם לא ציפיתם שהמסר יתקבל בעוצמה? האם יצאתם עם כל כך מעט אמונה שיעילותו הפתיעה אתכם? וכעת, לא אמנע את השמחה מכם, אך אזהיר אתכם מפני הגאווה המוסווית, הגאווה הרוחנית. אילו יכולתם להבין את נפילתו של לוציפר, בעל העוון, כי אז הייתם מקפידים להימנע מכל צורות הגאווה הרוחנית.

״התחלתם במלאכה הכבירה, מלאכת לימוד האדם כי בן האל הוא. אני הראיתי לכם את הדרך; צאו ועשו כחובתכם ואל תתעייפו מעשות טוב. לכם, ולכל אלה שילכו בדרככם בדורות העתיד אומר כך: אני תמיד קרוב, וקריאתי-הזמנתי הינה, ותמיד תהייה, פְּנוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם. קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי כִּי עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ אָנֹכִי וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לנפשותיכם.״

כשהעמידו את מילותיו של ׳המאסטר׳ למבחן, מצאו כי נכונות הן. ומני, אלפים רבים בחנו את אותן הבטחות ומצאו אותן תקפות.

7. הכנות למשימה האחרונה

הימים שלאחר מכן במחנה בפלה היו ימים עסוקים מאוד; ההכנות למשימה בפראה הלכו ונשלמו. ישוע ועמיתיו היו עתידים להתחיל במשימתם האחרונה, משימה בת שלושה חודשים ברחבי פראה כולה, משימה אשר הסתיימה רק כאשר נכנס ׳המאסטר לירושלים לסיים את מלאכתו על-פני האדמה. במהלך התקופה הזו מוקם המטה של ישוע ושניים עשר השליחים כאן, במחנה בפלה.

ישוע לא נדרש עוד לצאת החוצה ללמד את העם. כעת הם באו אליו, במספרים שהכו וגדלו מדי שבוע, ולא רק מפלשתינה אלא מכל העולם הרומי ואף מן המזרח הקרוב. אף כי ׳המאסטר׳ השתתף במשימתם של השבְעים בפראה, הוא בילה מרבית מזמנו במחנה בפלה, שם לימד את ההמונים והנחה את השניים עשר. במהלך שלושת החודשים הללו שהו במחיצת ישוע לפחות עשרה מתוך השליחים.

גם סגל הנשים התכונן לצאת זוגות זוגות יחד עם השבעים ולפעול בעריה הגדולות של פראה. לאחרונה, הכשירה הקבוצה המקורית בת שתיים עשרה הנשים סגל גדול יותר בן חמישים נשים במלאכת ביקורי הבית ובאומנות סעד החולים. אשתו של שמעון פטרוס, פֵּרְפַּטוּאָה, הצטרפה לחטיבה החדשה בסגל השנים וקיבלה על עצמה להוביל את עבודתה של הקבוצה המורחבת תחת אבנר. לאחר פנטקוסט, היא נותרה לצדו של בעלה המוכשר ולוותה אותו בכל מסעות המיסיון שערך; ביום בו נצלב פטרוס ברומא, אותה השליכו לחיות הטרף בזירה. סגל הנשים החדש הזה כלל הן את נשותיהם של פיליפוס ומתי והן את אמם של יעקב ויוחנן.

תחת הנחיתו האישית של ישוע, עמדה עבודת המלכות להיכנס כעת לשלביה האחרונים. בניגוד להמונים שביקשו ניסים ונפלאות והלכו אחר ׳המאסטר׳ בימי הפרסום הראשונים שלו בגליל, השלב הנוכחי היה בעל עומק רוחני. יחד עם זאת, עדיין נהה אחריו מספר לא מבוטל של חסידים אשר נטו לחומר ואשר לא הצליחו לתפוש את האמת, שמלכות השמים הינה אחווה רוחנית של האדם אשר מתבססת על עובדת הנצח של אבהותו האוניברסלית של האל.

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved