מסמך 190 הופעותיו המורונטיות של ישוע

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 190

הופעותיו המורונטיות של ישוע

ישוע, שקם לתחייה, מתכונן כעת לבלות זמן קצר באורנטיה כדי לחוות את הקריירה המורונטית של בן אנוש מן העולמות. אף כי את הזמן הזה יבלה בעולם בו התגשם בגוף, חוויה זו תהא בכל המובנים מקבילה לזו של בני התמותה של שטניה שחולפים דרך החיים המורונטיים המתקדמים של שבעת העולמות העליונים של ירושֵם.

כל העוצמה הבועה בישוע – מתת החיים – ואשר אִפשרה לו לקום לתחייה מן המתים, היא היא מתת חיי הנצח אותה יעניק למאמיני המלכות, ואשר אפילו כעת מבטיחה את תחייתם ושחרורם מכבלי המוות הטבעי.

בני התמותה של העולמות ישכימו בבוקר תחייתם עם אותו גוף מעבר מורונטי עמו קם ישוע מן הקבר בבוקר יום ראשון זה. בגוף מסוג זה לא זורם דם, והוויות מסוג זה אינן ניזונות ממזון חומרי רגיל; יחד עם זאת, הצורות המורונטיות הללו הינן אמיתיות. כאשר המאמינים השונים ראו את ישוע לאחר תחייתו, הם אכן ראו אותו; הם לא נפלו קורבן לאשליה העצמית של חזיונות או הזיות.

אמונה אמיתית בתחייתו של ישוע היוותה את גרעין האמונה של כל זרמי תורת הבשורה המוקדמים. מורי הבשורה בירושלים, באלכסנדריה, באנטיוכיה ובפילדלפיה היו כולם מאוחדים באמונה בסיסית זו בתחייתו של ׳המאסטר.

כשמתבוננים בתפקיד המשמעותי שנטלה על עצמה מרים המגדלית בהכרזה על תחייתו של ׳המאסטר׳, ראוי לזכור שמרים הייתה הדוברת הראשית של סגל הנשים, כפי שפטרוס שימש עבור הגברים. מרים לא עמדה בראש הנשים שפעלו, אך שימשה כמורה הראשית וכדוברת שלהן. מרים הפכה לאישה שקולה מאד, ומשום כך התעוזה שבה דיברה לגבר אותו חשבה לגנן של הגן של יוסף מעידה על האימה שאחזה בה כאשר מצאה את הקבר ריק. היו אלה הצער והאהבה העמוקים שחשה, שלמות מסירותה, אשר גרמו לה לשכוח, רק לרגע, את האיסור שחל על אישה יהודייה לפנות לגבר זר.

1. מבשרי התחייה

השליחים לא רצו שישוע יעזוב אותם; משום כך, הם לא החשיבו את אמירותיו על כך שימות, ואף לא את הבטחתו לקום שוב. הם לא ציפו לתחייה כשזו התרחשה, וסרבו להאמין בה עד שפשוט היו מוכרחים, אל מול הוכחות ללא רבב וזו של התנסותם שלהם.

לאחר שהשליחים סרבו להאמין לדיווח של חמשת הנשים אשר תיארו את העובדה שראו ושוחחו עם ישוע, חזרה מרים המגדלית לקבר ואילו האחרות הלכו לביתו של יוסף, שם תיארו את חוויתם לבתו ולשאר הנשים. הנשים האמינו לדיווח. מעט לאחר השעה שש בבוקר, הלכו בתו של יוסף הרמתי וארבעת הנשים האחרות שראו את ישוע לביתו של ניקודמוס וסיפרו את על המאורעות ליוסף, לניקודמוס, לדוד זבדיה ולשאר הגברים שהיו שם. ניקודמוס והאחרים הטילו ספק באמיתות הסיפור, הם הטילו ספק בכך שישוע קם לתחייה; הם שיערו שהיהודים לקחו את הגופה. יוסף ודוד נטו להאמין לדיווח, ולכן מיהרו לבדוק את הקבר ומצאו כי הכל תאם לדיווח של הנשים. הם היו האחרונים לראות את הקבר במצבו זה, משום שהכוהן הגדול שלח את מפקד משמר המקדש לקבר בשעה שבע וחצי ופקד עליו לקחת את התכריכים. המפקד עטף אותם בסדין כותנה והשליך אותם לתהום ממצוק סמוך.

 מו הקבר, הלכו דוד ויוסף ישירות לביתו של אליהו מרקוס, שם נפגשו עם עשרת השליחים באולם העליון. רק יוחנן זבדיה נטה להאמין שישוע קם לתחייה, וגם הוא היה רחוק מלהאמין בלב שלם. פטרוס האמין בהתחלה, אך נמלא ספקות גדולים כאשר לא הצליח למצוא את ׳המאסטר׳. כולם נטו להאמין שיהודים לקחו את הגופה. דוד לא התווכח עמם, אך אמר כשיצא: ״אתם השליחים, ואתם צריכים להבין את הדברים האלה. אני לא אתווכח אתכם, אך יחד עם זאת אלך לביתו של ניקודמוס. שם קבעתי להיפגש עם שליחי הבוקר, ולאחר שיגיעו, אשלח אותם למשימתם האחרונה, לבשר את תחייתו של ׳המאסטר׳ מן המתים. שמעתי את ׳המאסטר׳ אומר שלאחר שימות, יקום ביום השלישי, ואני מאמין לו.״ לאחר דבריו אליו לשגרירי המלכות המדוכאים והמיואשים, יצא דוד, אשר מינה עצמו למנהל התקשורת והמודיעין. בדרכו החוצה מן האולם העליון, הניח בחיקו של מתי לוי את שק הכסף של יהודה, אשר הכיל את כל כספי קבוצת השליחים.

בערך בשעה תשע ושלושים הגיעו אחרוני עשרים וששה השליחים של דוד לביתו של ניקודמוס. דוד מיד קיבץ אותם בחצר רחבת הידיים ופנה אליהם כך:

״אישי ואחי, כל הזמן הזה שרתתם אותי בהתאם לשבועת האמונים שנשבעתם לי וזה לזה, ואני קורא לכם להעיד כי מעולם לא שלחתי אתכם עם מידע כוזב. אני עומד לשלוח אתכם למשימתכם האחרונה כשליחיה המתנדבים של המלכות, ובזה אני משחרר אתכם משבועתכם ומפזר את סגל השליחים. אישי, אני מכריז בפניכם כי סיימנו את עבודתנו. ׳המאסטר׳ לא נזקק יותר לשליחים בני תמותה; הוא קם לתחייה. הוא אמר לנו לפני שנעצר שימות ויקום לתחייה ביום השלישי. ראיתי את הקבר – הוא ריק. שוחחתי עם מרים המגדלית וארבע הנשים האחרות, שסיפרו שדיברו עם ישוע. אני מפזר אתכם כעת, נפרד מכם לשלום, והמסר שאני מפקיד בידיכם למאמינים הוא: ׳ישוע קם לתחייה; הקבר ריק.׳״

מרבית הנוכחים ניסו להניא את דוד מלעשות זאת. אך הם לא הצליחו להשפיע עליו. הם ביקשו לשכנע את השליחים, אך אלה לא הקשיבו לספקות. וכך, מעט לפני השעה עשר בבוקר יום ראשון זה, יצאו עשרים וששה השליחים לדרך, להיות הראשונים לבשר את עובדת האמת כי ישוע קם לתחייה. והם יצאו למשימה זו כפי שעשו פעמים רבות לפני כן, מתוך השבועה שנשבעו לדוד וזה לזה. הגברים הללו בטחו מאוד בדוד. הם יצאו למשימתם אפילו מבלי שהשתהו לשוחח עם אלה שראו את ישוע; הם האמינו לדברי דוד כפשוטם. מרביתם האמינו למה שדוד אמר להם, ואפילו שאלה שהטילו מעט ספק נשאו את המסר באותה אמינות ומהירות.

השליחים, הסגל הרוחני של המלכות, מקובצים היום באולם העליון, מלאים בחששות וספקות, ואילו ההדיוטות הללו, אשר מייצגים את הניסיון הראשון ליצור חברה המבוססת על אחוות האדם של בשוֹרת ׳המאסטר׳, יוצאים בפקודת מנהיגם האמיץ, היעיל, לבשר את העובדה ׳שגואל׳ עולם ויקום קם לתחייה. והם מעניקים שירות חשוב זה עוד לפני שנציגיו הנבחרים מוכנים להאמין לדבריו או לקבל את הראיות שהציגו עדי הראייה.

העשרים וששה הללו יצאו לביתו של אלעזר בבית עניא ומשם לכל מרכזי המאמינים, מבאר שבע שבדרום ועד דמשק וצידון שבצפון; ומפילדלפיה במזרח ועד אלכסנדריה במערב.

לאחר שדוד נפרד מאחיו, הוא הלך לביתו של יוסף לקחת את אמו, ומשם יצאו לבית עניא והצטרפו למשפחתו של ישוע שהמתינה. דוד נשאר שם עם מרתה ומרים עד לאחר שמכרו את רכושם והתלווה אליהן במסען להצטרף לאחיהן אלעזר בפילדלפיה.

בערך שבוע לאחר מכן, לקח יוחנן זבדיה את מרים אם ישוע לביתה בבית צידה. אחיו הבכור של ישוע, יעקב, נותר עם משפחתו בירושלים. רות נותרה בבית עניא עם אחיותיו של אלעזר. שאר בני משפחתו של ישוע חזרו לגליל. דוד זבדיה יצא בראשית יוני מבית עניא לכיוון פילדלפיה יחד עם מרתה ומרים, יום לאחר שנישא לרות, אחותו הצעירה של ישוע.

2. הופעתו של ישוע בבית עניא

מן הרגע בו קם לתחייה בצורתו המורונטית ועד להרקעתו הרוחנית מעלה, ישוע הופיע תשעה עשרה פעמים בדמות נראית לעין בפני מאמיניו שבארץ. הוא לא הופיע בפני אויביו וגם לא בפני מי שלא יכול היה להפיק תועלת רוחנית מהופעתו בדמות נראית לעין. הופעתו הראשונה הייתה בפני חמשת הנשים, ליד הקבר; השנייה, בפני מרים המגדלית, אף היא בסמוך לקבר.

הופעתו השלישית התרחשה בבית עניא, בערך בצהרי יום ראשון זה. מעט לאחר צהרי היום, עמד יעקב, אחיו המבוגר ביותר של ישוע, בסמוך לקבר הריק של אחיהן של מרתה ומרים שקם לתחייה, והגה בחדשות שהביאו שליחיו של דוד אך שעה אחת קודם לכן. יעקב תמיד נטה להאמין במשימתו של אחיו הבכור עלי אדמות, אך זה מכבר איבד את הקשר עם עבודתו של ישוע והתמלא בספקות גדולים ביחס להכרזות שהכריזו השליחים מאוחר יותר לגבי היותו המשיח. המשפחה כולה נבהלה והייתה מבולבלת מאד מן החדשות שהביאו השליחים. ובעת שיעקב עמד מול הקבר הריק של אלעזר, הגיעה לשם מרים המגדלית והחלה לספר למשפחה בהתרגשות אודות חוויותיה בשעות הבוקר המוקדמות בקבר של יוסף. עוד בטרם סיימה, הגיעו דוד זבדיה ואמו. רות האמינה, כמובן, לדיווח, וגם יהודה האמין לו לאחד ששוחח עם דוד ושלומית.

בינתיים, בעוד הם מחפשים אחר יעקב ועוד לפני שמצאו אותו, בעודו עומד שם בגן את בסמוך לקבר הריק, הוא הרגיש בנוכחות קרובה, כאילו מישהו נגע בו בכתף; וכשנפנה להסתכל, ראה צורה מוזרה הולכת ומופיעה לצדו. הוא היה נדהם מכדי לדבר ומפוחד מכדי לברוח. ואז דיברה אליו הצורה המוזרה ואמרה: ״יעקב, באתי לקרוא לך לשרת את המלכות. שלב ידיים עם אחֵיך ובוא אחרי.״ כאשר שמע יעקב את שמו, הוא ידע שמדובר באחיו הבכור, ישוע, שפונה אליו. הם כולם התקשו, מי יותר ומי פחות, להכיר בצורה המורונטית של ׳המאסטר׳, אך רק מעטים התקשו להכיר את קולו או לזהות את אישיותו המקסימה לאחר שהחל לתקשר עמם.

כאשר יעקב הבין שישוע פונה אליו, הוא החל ליפול על ברכיו וקרא, ״אבי ואחי,״ אך ישוע ביקש ממנו לעמוד בעת שדיברו. הם צעדו ברחבי הגן ושוחחו במשך כמעט שלוש דקות; הם שוחחו על חוויות העבר ועל הצפוי בעתיד הקרוב. כשהתקרבו לבית, אמר ישוע: ״להתראות, יעקב, עד שאברך את כולכם יחד.״

יעקב רץ לתוך הבית, אפילו בעת שחיפשו אותו בבית פגי, וקרא: ״ממש עכשיו ראיתי את ישוע ושוחחתי איתו, פגשתי אותו. הוא לא מת; הוא קם לתחייה! הוא נעלם אל מול עיני ואמר, ׳להתראות, יעקב, עד שאברך את כולכם יחד.׳״ מיד עם סיום דבריו, חזר יהודה, ואז סיפר לטובת יהודה מחדש אודות המפגש שלו עם ישוע בגן. כעת כולם החלו להאמין בתחייתו של ישוע. כעת הכריז יעקב שאיננו מתכוון לחזור לגליל, ודוד קרא: ״לא רק נשים נרגשות ראו אותו; אפילו גברים אמיצים החלו לראות אותו. אני מצפה לראות אותו בעצמי.״

דוד חיכה אך מעט, שכן הופעתו הרביעית של ישוע לעיני אדם אירעה מעט לפני השעה שתיים בביתן של מרתה ומרים, כאשר נגלה לעיני כל בני משפחתו הארצית וחבריהם, כעשרים איש סך הכל. ׳המאסטר׳ הופיע ליד הדלת האחורית הפתוחה ואמר: ״שלום עליכם. ברכות לכל מי שפעם היו קרוביי ולאחי ואחיותיי למלכות השמים. כיצד הטלתם ספק? מדוע התמהמהתם כל כך בטרם בחרתם ללכת בלב שלם אחר אור האמת? בואו, אפוא, הצטרפו לאחוות ׳רוח האמת׳ במלכות ׳האב׳.״ הוא העלם מעיניהם ממש כשהחלו להתאושש מן השוק הראשוני שאחז בהם ונעו לקראתו כאילו כדי לחבקו.

הם ביקשו כולם למהר לעיר ולספר לשליחים אחוזי הספקות את מה שאירע, אך יעקב עצר בעדם. רק מרים המגדלית הורשתה לשוב לביתו של יוסף. יעקב אסר עליהם לפרסם את הביקור המורונטי הזה בשל דבר מה שישוע אמר לו בזמן שיחתם בגן. אך יעקב מעולם לא גילה לאיש יותר אודות שאירע בפגישתו עם ׳המאסטר׳ שקם לתחייה באותו ביום בבית אלעזר שבבית עניא.

3. בביתו של יוסף

הופעתו המורונטית החמישית של ישוע לעיני אדם אירעה בנוכחותן של כעשרים וחמש נשים מאמינות שהתקבצו בביתו של יוסף הרמתי, בערך בשעה ארבע ורבע אחר הצהריים של אותו יום ראשון. מרים המגדלית הגיעה לביתו של יוסף רק כמה דקות לפני הופעה זו. יעקב, אחי ישוע, ביקש ממנה שלא לספר דבר אודות הופעתו של ׳המאסטר ׳בבית עניא. אך הוא לא ביקש את מרים להימנע מלספר אודות המאורע לאחיותיה המאמינות. ולכן, לאחר שמרים השביעה את כל הנשים לשמור על סוד, היא החלב לספר להן את שאירע ממש זמן קצר לפני כן בזמן ביקורהּ אצל משפחתו של ישוע בבית עניא. וממש באמצע הסיפור המרגש הזה, נפלה עליהן לפתע דממה; הן ראו בקרבן את דמותו של ישוע שקם לתחייה. הוא ברך אותן ואמר: ״שלום עליכן. באחוות המלכות לא יהיו יהודים ולא גויים, לא עשירים ולא עניים, לא בני חורין ולא עבדים, לא גברים ולא נשים. אתן נקראות לבשר את החדשות הטובות אודות חירות האנושות שמניבה בשורת היות האדם בנו של האל במלכות השמים. לכו לקצוות עולם ובשרו בשורה זו, תנו תוקף לאמונת המאמינים בה. ועת תעשו כן, אל תשכחו לסעוד את החולים ולחזק את חלשי הלב ומוכי הפחדים. ואני אהיה תמיד עמכן, עד לקצוות עולם.״ לאחר שסיים דברים אלה, נעלם מעיניהן, והנשים השתטחו אפיים ארצה וסגדו בדממה.

מכל חמשת ההופעות המורונטיות של ישוע עד לאותו רגע, מרים המגדלית הייתה עדה לארבע מהן.

כתוצאה מכך שהשליחים נשלחו בשעות הבוקר וכתוצאה מרמיזות בלתי מוּדעוֹת אודות הופעתו של ישוע בביתו של יוסף, החלה השמועה להתפשט ובשעות הערב המוקדמות הגיעה לאוזני מנהיגי היהודים השמועה שישוע קם לתחייה ושרבים טענו שראו אותו במו עיניהם. חברי הסנהדרין נרעשו לשמע שמועות אלה. לאחר התייעצות חפוזה עם חנן, כינס כֵּיפא פגישה של הסנהדרין לשעה שמונה באותו ערב. במהלך פגישה זו הוחלט לסלק מבתי הכנסיות כל אדם שיזכיר את תחייתו של ישוע. אפילו הוצע להמית כל מי שיטען שראה אותו; אך ההצעה הזו לא הובאה להצבעה משום שהפגישה התפזרה בבלבול שהיה קרוב לפניקה. הם העזו לחשוב שסיימו עם ישוע אחת ולתמיד. הם עמדו לגלות שהצרות האמיתיות שלהם עם האיש מנצרת רק החלו.

4. ההופעה לעיני היוונים

׳המאסטר׳ ערך את הופעתו המורונטית הששית בערך בשעה ארבע וחצי, בביתו של אדם בשם פְלַוויוּס, בפני כארבעים מאמינים יוונים שנקבצו שם. בעת שעסקו בדיווחים אודות תחייתו של ׳המאסטר׳, הופיע הוא עצמו ביניהם אפילו שהדלתות היו נעולות, ואמר: ״שלום עליכם. אף כי ׳בן האדם׳ הופיע בארץ בקרב היהודים, הוא בא לסעוד את כל בני האדם. במלכותו של ׳אבי׳ לא יהיו יהודים ולא גויים; אתם כולכם תהיו אחים – בני האלוהים. לכו, אפוא, לקצוות עולם והטיפו לבשורת הגאולה שקיבלתם משגרירי המלכות ואני אהיה עמכם באחוות בני האמונה והאמת של ׳האב׳.״ ולאחר שציווה עליהם כך, נפרד מהם והם לא ראו אותו יותר. הם נשארו בבית כל אותו ערב; הם התייראו ופחדו מכדי לצאת. איש מן היוונים לא עצם עין באותו לילה; הם נשארו ערים כל הלילה ודנו בדברים הללו מתוך תקווה ׳שהמאסטר׳ יבקר אותם שוב. רבים מקרב קבוצת יוונים זו נכחו בגת שמנים כאשר החיילים עצרו את ישוע ויהודה בגד בו בנשיקה.

השמועות אודות תחייתו של ישוע והדיווחים אודות הופעות הרבות לעיני חסידיו החלו לפוץ במהירות וכל העיר הייתה כמרקחה. ׳המאסטר׳ כבר הופיע לעיני בני משפחתו, לעיני הנשים ולעיני היוונים, ועתיד להופיע בקרב השליחים. הסנהדרין עמדה להתחיל לדון בבעיות החדשות הללו שנצבו לפתע פתאום לפתחם של מנהיגי היהודים. ישוע חשב הרבה על שליחיו אך ביקש להניח להם עוד כמה שעות לבדם, כדי שיוכלו להרהר ולחשוב לפני שיבקר אותם.

5. ההליכה עם שני האחים

באֶמַאוֹס, כעשרה קילומטרים ממערב לירושלים, חיו שני אחים, רועי צאן, אשר בילו את שבוע הפסח בירושלים וחזו בקורבנות, בטקסים ובארוחות. קְליאוֹפָּס, האח הבכור, האמין חלקית בישוע; והוא סולק מבית הכנסת בשל כך. אחיו, יעקב, לא האמין, אף כי מאוד הסתקרן ממה ששמע אודות תורתו ופועלו של ׳המאסטר׳. ‎

בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, כחמישה קילומטרים מחוץ לירושלים, כמה דקות לפני השעה חמש, בזמן ששני האחים הללו צעדו אל עבר אמאוס ושוחחו שיחה ערה אודות ישוע, תורתו, פועלו ובמיוחד השמועות שהקבר שלו היה ריק ושנשים מסוימות שוחחו עמו. קליאופס נטה להאמין לדיווחים הללו, אך יעקב התעקש שכל העניין היה כנראה שקרי. בזמן שהתווכחו וצעדו אל עבר ביתם, אירעה הופעתו המורונטית השביעית של ישוע, עת הופיע לצדם בעת שהלכו. קליאופס שמע את ישוע מלמד לעתים מזומנות ואף סעד עמו מספר פעמים בביתם של מאמיניו בירושלים. אך הוא להכיר את ׳המאסטר׳ אפילו כאשר זה שוחח עמם בחופשיות.

אמר ישוע, לאחר שצעד עמם מרחק קצר: ״על מה דברתם בכזה רגש כשפגשתים אתכם?״ ולאחר שדיבר, הם נעמדו והתבוננו בו בהפתעה מהולה בעצב. אמר קליאופס: ״הייתכן שהיית בירושלים ואינך יודע מה קרה לא מזמן?” שאל אז ׳המאסטר׳, ״אילו דברים?״ ענה קליאופס: ״אם אתה לא יודע על זה, אתה היחיד בירושלים שלא שמע את השמועות אודות ישוע מנצרת, אשר היה נביא גדול, במילה ובמעשה, מול האדם והמקום. הכוהנים הגדולים והשליטים שלנו הסגירו אותו לרומאים ותבעו מהם לצלוב אותו. הבן, רבים מאתנו קיוו שהוא יהיה זה שיגאל את ישראל מעול הגויים. אבל זה עוד לא הכל. היום הוא היום השלישי מאז נצלב, ונשים מסוימות הדהימו אותנו היום כשהכריזו שממש היום, מוקדם בבוקר, הן הלכו לקבר שלו ומצאו אותו ריק. ואותן נשים התעקשו על כך שהם שוחחו עם האדם הזה; הם טוענות שהוא קם לתחייה מן המתים. וכאשר הנשים דווחו על כך לגברים, שניים משליחיו רצו לקבר ואף הם מצאו שהוא ריק״ – ואז יעקב קטע את דברי אחיו ואמר, ״והם לא ראו את ישוע.״

ובזמן שהמשיכו ללכת, אמר להם ישוע: ״כמה לאט אתם מבינים את האמת! אם תספרו לי שדברתם על תורתו של אדם זה, הרשו לי להאיר את עיניכם שכן אני מכיר את תורתו יותר מכם. האם לא תזכרו שישוע זה תמיד לימד שמלכותו אינה מן העולם הזה, וכי כל בני האדם, באשר הם בני האלוהים, ימצאו חירות וחופש באושר הרוחני של אחוות השירות האוהב במלכות חדשה זו של אמת אהבתו של ׳אבינו׳ שבשמיים? האם לא תזכרו כי ׳בן האדם׳ הזה הכריז על גאולת האל לכל בני האדם, סעד את החולים והפגועים ושחרר את אלה שהשתעבדו לפחד ולרוע? אינכם יודעים שאדם זה מנצרת אמר שליחיו שהוא חייב ללכת לירושלים, להימסר לידי אויביו אשר ימיתו אותו, ושהוא יקום ביום השלישי? האם לא נאמרו לכם כל אלה? האם מעולם לא קראתם בתורה על התשועה ליהודי ולגוי, ככתוב ונברכו כל משפחות האדמה; ישמע שוועת הנזקקים וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ; וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ, כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ? שגואל כזה  יהיה כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עייפה. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יישא. שייפקח עיניים עִוְרוֹת ויוציא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מן החושך ואל מלא האור; שכל יושבי חושך יראו שוב את אורה המלא של גאולת העד. שיחבוש את נִשְׁבְּרֵי הלֵב, יקרא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים בפחד וברשע פְּקַח קוֹחַ. שינחם את כל האבלים וייתן להם שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תהילה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. שיהיה חמדת כל הגויים ושמחת עד לכל מבקשי הצדק. ׳שבן׳ האמת והצדק יזרח על העולם באור מרפא ומעוז ישועות; אפילו שיושיע את האובדים מחטאם; שאכן יבקש ויושיע את אֶת הָאֹבֵד. שלא יחסל את החלשים אלא ישביע את כל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לַצְּדָקָה. שכל המאמין לו יֶשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם. שימלא את כולם ברוח הקודש, וכי ׳ורוח אמת׳ זו תהיה בְקִרְבּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נובעים לְחַיֵּי הָעוֹלָם. האם לא הבנתם כמה גדולה הייתה בשורת המלכות שנתן לכם אדם זה? אינכם מבינים את גול הגאולה שכבר קיבלתם?״

וכך התקרבו לכפר מגוריהם של האחים. האחים לא פצו פה מהרגע שישוע החל ללמד אותם. וכשהתקרבו לביתם הפשוט, ישוע עמד להיפרד מהם וללכת במורד הדרך, אך הם אילצו אותו להיכנס ולהישאר איתם. הם טענו שהייתה זו כבר שעת לילה ושהוא צריך ללון איתם. לבסוף הסכים ישוע, ומעט לאחר שנכנסו לבית הם ישבו לסעוד. הם נתנו לו את הלחם לברך עליו, וכשהחל לבצוע ולהעביר להם, נפקחו עיניהם וקליאופס הבחין שהאורח שלהם הוא ׳המאסטר׳ בכבודו ובעצמו. כאשר אמר, ״זה ׳המאסטר׳ -,״ מעלם ישוע המורונטי מעיניהם.

והם אמרו זה לזה, ״לא פלא שהלב שלנו בער כשדיבר אלינו בזמן שהלכנו בדרך! וכשפקח את עינינו להבין את הכתוב בתורה!״

הם לא המתינו כדי לסיים את האורחה. הם ראו את ׳המאסטר׳ המורונטי ורצו מביתם חזרה לירושלים כדי להפיץ את הבשורות הטובות ׳שהגואל׳ קם לתחייה.

בערך בשעה תשע באותו ערב, וממש לפני ׳שהמאסטר׳ הופיע בפני העשרה, התפרצו שני האחים הנרגשים לאולם העליון בו היו השליחים, הכריזו על כך שראו את ישוע ודיברו איתו. הם סיפרו את כל מה שישוע אמר להם ואיך לא הבינו שזה הוא עד שבצע מן הלחם.

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved