הספר של אורנטיה

מסמך 180

דרשת הפרידה

180:0.1 (1944.1) לאחר ששרו את מזמור התהילים לסיום הסעודה האחרונה, השליחים סברו כי ישוע מתכוון לשוב מיד למחנה; אך הוא סימן להם להישאר ישובים במקומותיהם. וכך אמר המאסטר:

180:0.2 (1944.2) ״היטב תזכרו כי שלחתי אתכם ללא ארנק, ואפילו כי המלצתי לכם לא לקחת בגדים להחלפה. וכולכם זוכרים כי לא חסרתם מאום. אך כעת, עומדים אתם מול זמנים קשים. ולא תוכלו עוד להסתמך על רצונו הטוב של הקהל. מעתה ואילך, זה אשר יש לו ארנק, מוטב שיישא אותו עמו. וכאשר תצאו אל העולם להטיף לבשורה הזו, הכינו מבעוד מועד את הפרנסה הנדרשת לתמוך בדבר, כל אחד כטוב בעיניו. אנוכי הגעתי בכדי להביא שלום, אך יעבור זמן רב בטרם השלום יופיע.

180:0.3 (1944.3) ״הגיעה השעה להלל את בן האדם; והאב יתהלל בי. ידידיי, אנוכי אהיה עמכם רק עוד מעט-קט. שכן בקרוב תבקשו אותי אך לא תמצאוני, כי למקום שאליו אלך לא תוכלו לבוא כעת. אך לאחר שתסיימו את מלאכתם עלי אדמות, כפי שכעת סיימתי אני את עבודתי, או אז תוכלו לבוא אלי, ממש כפי שאני מתכונן כעת ללכת אל אבי. בעוד זמן קצר מאוד אעזוב אתכם ואתם לא תראוני עוד על פני הארץ, אך בעידן אשר יגיע, תראוני בשעה שתעפילו אל המלכות אשר נתן לי אבי.״

1. המצווה החדשה

180:1.1 (1944.4) לאחר דקות אחדות של שיחה בלתי-רשמית, עמד ישוע על רגליו ואמר: ״כאשר הדגמתי בפניכם משל לאופן שבו ראוי לכם לשרת זה את זה, אמרתי לכם כי ברצוני לצוות עליכם מצווה חדשה; ואת זאת אעשה כעת, בטרם אעזוב אתכם. אתם מכירים היטב את המצווה לאהוב את הזולת; ואהבת לרעיך כמוך. אך אנוכי אינני מסתפק לגמרי בכך שילדיי יפגינו אפילו את רמת המסירות הכּנה הזו. אצווה עליכם להפגין אהבה במעשים גדולים אף יותר, כחלק ממלכות אחוות המאמינים. ועל כן אצווכם את המצווה החדשה הזאת: אהבו זה את זה כפי שאהבתי אני אתכם. אם תאהבו זה את זה כך, יידע כל אדם כי אתם הנכם חסידיי.

180:1.2 (1944.5) ״מצווה חדשה זו אשר אצווה אתכם איננה מעמיסה עול חדש על נשמותיכם; היא דווקא תביא שמחה חדשה ותאפשר לכם לחוות תענוגות חדשים בשעה שבה תתענגו על החיבה אשר יפגין לבכם כלפי אחֵיכם בני האדם. במתת אהבתי לכם ולאחיכם בני התמותה, עתיד אני לחוות את השמחה העילאית, גם אם כלפי חוץ אסבול מצער.

180:1.3 (1944.6) ״בשעה שהנני מזמין אתכם לאהוב זה את זה כפי שאהבתי אני אתכם, הנני מציג בפניכם את השיעור העילאי לאהבת אמת, שכן אין אדם יוכל לאהוב יותר מאשר יניח נפשו עבור רעיו. ואתם הנכם רעיי; ותמשיכו להיות רעיי אם רק תסכימו לעשות את אשר ציוויתי אתכם. אתם קראתם לי מאסטר, אך אני אינני קורא לכם משרתיי. אם רק תאהבו זה את זה כפי שאוהב אני אתכם, תהיו רעיי, ולעולם אספר לכם את אשר מגלה לי האב.

180:1.4 (1945.1) ״לא רק אתם בחרתם בי, כי אם גם אני בחרתי אתכם, והסמכתי אתכם לצאת אל העולם ולהניב את פירות שירות האהבה לזולת, ממש כפי שחייתי אנוכי ביניכם וגיליתי את האב לכם. האב ואני גם יחד נפעל אִתכם, ואתם תיהנו ממלוא האושר האלוהי, אם רק תצייתו לפקודתי לאהוב זה את זה כפי שאהבתי אנוכי אתכם.״

180:1.5 (1945.2) אם תרצו לחלוק באושרו של המאסטר, עליכם לחלוק באהבתו. ולחלוק באהבתו פירושו לחלוק בשירותו. התנסות שכזו באהבה איננה גואלת אתכם מקשיי העולם הזה; היא איננה יוצרת עולם חדש, אך היא בהחלט הופכת את העולם הישן לחדש.

180:1.6 (1945.3) זִכרו את זאת: ישוע תובע נאמנות, לא הקרבה. המודעות להקרבה מעידה על היעדר של אותה אהבה בלב-שלם, אשר הייתה הופכת שירות אוהב שכזה לשמחה עילאית. רעיון החובה מעיד על כך שאתם חושבים כמשרתים, ולפיכך מפספסים את השמחה הכבירה שבשירות אשר מעניק חבר לחברו. דחף החברות מתעלה מעל לכל המחשבות על חובה, והשירות אשר מעניק חבר אחד לחברו אף-פעם אינו יכול להיקרא קורבן. המאסטר לימד את השליחים כי הם הינם בני האל. הוא קרא להם אחים, וכעת, בטרם עזיבתו, הוא קורא להם חבריו.

2. הגפן והשריגים

180:2.1 (1945.4) או אז ישוע שוב נעמד והמשיך ללמד את שליחיו: ״אָנֹכִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית, וְאָבִי הוּא הַכֹּרֵם. אנכי הגפן ואתם השריגים. כל אשר יבקש ממני אבי הוא אשר תניבו פירות לרוב. שריגֵי הגפן מוּסרים אך בכדי להרבות את פריָם. כָּל שָׂרִיג בִּי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עֹשֵׂה פְּרִי, יְסִירֶנּוּ האב. וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פְרִי, יְטַהֲרֶנּוּ הַאָב לְהַרְבּוֹת אֶת פִּרְיו. אַתֶּם כְּבָר מְטֹהָרִים בַּעֲבוּר דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם, אַךְ חֲיָיבִים אָתֶם לְהִישָׁאֶר מְטֹהָרִים. עִמְדוּ בִי וַאֲנִי בָכֶם; כַּאֲשֶׁר הַשָּׂרִיג בַּל, יַעֲשֶׂה פְרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כֵּן גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַעַמְדוּן בִּי. זכרו: אָנֹכִי הוּא גֶּפֶן הַאֶמֶת, וְאַתֶּם הַשָּׂרִיגִים הַחֲיִּים. הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ הוּא יַעֲשֶׂה פְּרִי רוּחַ לָרֹב, ויחווה את השמחה העילאית של תנובת הרוח. אם תשמרו על קשר הרוח עמי, תניבון פירות לרוב. אם תעמדו בי ודברַי יחיו בכם, תוכלו להתייחד עמי בחופשיות, תוכלו לקרוא לרוח החיה שלי למלא אתכם ותוכלו לבקש את כל משאלות רוחי, ולעשות את כל אלה בביטחון שהאב נענה לבקשתנו. כך יתהלל האב: לגפן שריגים חיים רבים, וכל שריגיה נושאים פרי לרוב. וכאשר יראה העולם את השריגים המניבים – את חבריי אשר אוהבים איש את רעהו, כפי שאהבתי אנוכי אותם – יידעו כל בני האדם כי אתם הנכם חסידיי באמת.

180:2.2 (1945.5) ״אהבתי אתכם כפי שאהב אותי האב. חיו באהבתי כפי שחי אני באהבת האב. אם תעשו את אשר לימדתי אתכם, תוכלו להיות באהבתי, ממש כשם שקיימתי אני את דבריו של האב והנני מצוי לעד באהבתו.״

180:2.3 (1946.1) משכבר הימים, לימדו היהודים כי המשיח יהיה ״נצר" לבית דוד, ולזכר הרעיון הנושן הזה עיטר סמל גדול של אשכול ענבים ושל הגפן המחוברת אליו את הכניסה למקדש של הורדוס. את אלה זכרו כל השליחים בשעה שדיבר אליהם המאסטר באותו לילה באולם העליון.

180:2.4 (1946.2) ואולם, צער רב נקשר לאחר מכן בפירוש השגוי להערותיו של המאסטר באשר לתפילה. אילו נשמרו דבריו המדויקים ונרשמו לאחר מכן בדיוק, לא היה מתעורר כל קושי. אך על-פי מה שנכתב, ברבות הימים הבינו המאמינים כי התפילה בשמו של ישוע הינה כעין קסם עליון, וסברו כי כך יקבלו מן האב את כל אשר יבקשו. במשך מאות בשנים המשיכו נשמות כנות להתרסק באמונה על המכשול הזה. כמה זמן ייקח עד אשר יבינו המאמינים כי התפילה אינה הדרך שבה אנחנו מקבלים את רצוננו, אלא הדרך שבה אנו מאמצים את דרכו של האל, ההתנסות שבאמצעותה אנו למדים כיצד לזהות את רצון האב ולהוציאו אל הפועל. אכן נכון לחלוטין שכאשר רצונכם מוכוון באמת עם רצונו, תוכלו לבקש כל מה שעולה מתוך הרצון המאוחד הזה, ויינתן לכם. רצון מאוחד שכזה מושג עם ובאמצעות ישוע, ממש כשם שחייה של הגפן זורמים אל תוך שריגיה החיים ודרכם.

180:2.5 (1946.3) כאשר מתקיים הקשר החי הזה שבין האלוהיות לאנושות, אם תמשיך האנושות להתפלל ללא מחשבה ומתוך בורות על-מנת להקל על עצמה ולהרבות את הישגיה בכדי להתגאות, על כך תוכל להינתן אך ורק תשובה אלוהית אחת: פירות רוח רבּים יותר על שריגיה החיים. כאשר שריג הגפן חי, רק תשובה אחת אפשרית לבקשותיו: הנבת יותר ענבים. למעשה, השריג מתקיים אך ורק בכדי לתת פרי, רק בכדי להניב ענבים, ותו לא. וכך, גם המאמין האמיתי מתקיים אך ורק בכדי להניב את פירות הרוח: לאהוב את האדם כפי שהוא עצמו נאהב על-ידי האל – שנאהב איש את רעהו כפי שישוע אהב אותנו.

180:2.6 (1946.4) כאשר יורדת ידו של האב על-מנת להטיל משמעת על הגפן, היא יורדת מתוך אהבה, בכדי ששריגיה ירבו פרי. הכורם החכם קוטם אך את השריגים המתים והעקרים.

180:2.7 (1946.5) ישוע התקשה להכווין אפילו את שליחיו להבין כי התפילה הינה דרכם של המאמינים אשר נולדו-מן-הרוח במלכות הנשלטת בידי רוח.

3. היריבוּת בעולם

180:3.1 (1946.6) אך סיימו האחד-עשר לשוחח על משל הגפן והשריגים, והמאסטר סימן כי הוא מבקש להמשיך ולדבר אליהם, ובידיעה כי הזמן מתקצר, אמר: ״כאשר אעזוב אתכם, אל תתייאשו מן היריבות שבעולם. אל תתייאשו אפילו בשעה שהמאמינים המהססים יָפנו לכם עורף ויחְברו אל אויבי המלכות. אִם הָעוֹלָם שׂנֵא אֶתְכֶם, דְּעוּ כִּי אֹתִי שָׂנֵא רִאשׁוֹנָה. אִלּוּ מִן הָעוֹלָם הֱיִיתֶם, הָיָה הָעוֹלָם אֹהֵב אֵת אֲשֶׁר לוֹ, וְיַעַן כִּי אֵינְכֶם מִן הָעוֹלָם, כִּי אִם בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם לייצג רוח של עולם אחר מזה אשר מעִמו נבחרתם. לְעוֹלָם זִכְרוּ אֶת דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרִתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא גָדוֹל הַעֶבֶד מְאֲדוֹנָיו. אִם הם העזו לרדוף אותי, גַּם אֶתְכֶם יִרְדֹּפוּ. אִם הלא-מאמינים נעלבו מדבריי, גם מדבריכם ייעלבו הכופרים. אֲבָל כָּל זֹאת יַעֲשׂוּ לָכֶם בַּעֲבוּר שְׁמִי, כִּי לֹא האמינו בי ולא בשולחי; רבות תסבלו בעבור בשורתי. אבל כאשר תסבלו, זכרו שגם אני סבלתי לפניכם בעבור בשורת מלכות אלוה.

180:3.2 (1947.1) ״רבים מאלה אשר יתקפו אתכם הם כבּוּרים באשר לְאור השמיים, אך לא כן אלה אשר רודפים אותנו כעת. אילו לא לימדנו אותם את האמת, הם היו יכולים להתנהג באופן מוזר בלא שיְגוּנוּ, אך כעת, ומכיוון שהם יודעים על האור ומתיימרים לדחות אותו, אין להם כל תירוץ לאופן שבו הם מתנהגים. הוא השונא אותי, שונא את אבי. הדבר אינו יכול להיות אחרת; האור אשר יכול היה להציל אתכם, אילו הייתם מקבלים אותו, יכול רק לגנות אתכם, אם ביודעין תדחו אותו. ומה עשיתי לאנשים האלה בכדי שישנאו אותי שנאה יוקדת שכזו? שום-דבר, מלבד שהצעתי להם רעוּת על הארץ וגאולה בשמיים. האם לא קראתם את הכתוב בתורה: 'שנאת חינם שנאוני'.

180:3.3 (1947.2) ״אך לא אעזוב אתכם לבד בעולם. בקרוב, לאחר שאעזוב, אשלח לכם סייע רוח. יהיה בקרבכם אחד אשר יתפוש את מקומי, אחד אשר ימשיך ללמד אתכם את דרך האמת, אחד אשר אפילו ינחם אתכם.

180:3.4 (1947.3) ״אל ידאג לבבכם. אתם מאמינים באלוהים; המשיכו להאמין אף בי. אפילו שחייב אני לעזוב אתכם, לא אהיה רחוק מכם. כבר סיפרתי לכם כי ביקומו של אבי מצויים מקומות משכן לרוב. אילולא היה הדבר נכון, כי אז לא הייתי מספר לכם עליהם שוב ושוב. עתיד אני לחזור אל אחד מעולמות האור הללו, אל התחנות בשמי האב אשר אליהן תעפילו גם אתם ביום מן הימים. מן המקומות הללו באתי אל העולם, והגיעה השעה שאשוב לעבודת האב בספֵרות העליונות.

180:3.5 (1947.4) ״וכאשר אלך לפניכם אל מלכות השמים של האב, כך אדאג שתבואו להיות עמי במקומות אשר הוכנו עבור בני התמותה של האל עוד בטרם העולם הזה היה קיים. ואפילו אני חייב לעזוב אתכם, אהיה נוכח ברוח אתכם, ובסופו של דבר תהיו בנוכחותי בשעה שתעפילו אלַי אל יקומי, ממש כפי שאני עומד להעפיל אל אבי ביקומו הגדול יותר. ומה שאמרתי לכם אמת ויציב לעד, אף אם לא תוכלו להבין את הכול עד תום. אני הולך אל האב, ואף כי לא תוכלו ללכת אחרי כעת, בעידנים אשר יבואו בוודאי תוכלו לעקוב אחרי.

180:3.6 (1947.5) ולאחר שישוע התיישב, תומאס קם ואמר: ״מאסטר, איננו יודעים לאן אתה הולך; ולכן בוודאי שאיננו יודעים את הדרך. אך היינו הולכים אחריך הלילה, אם היית מראה לנו את הדרך.״

180:3.7 (1947.6) שמע ישוע את תומאס וענה: ״תומאס, אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. לֹא יָבֹא אִישׁ אֶל הָאָב, בִּלְתִּי עַל-יָדִי. כל המוצא את האב, קודם מוצא אותי. אם תכירו אותי, כי אז תדעון את הדרך אל האב. ואתם יודעים אותי, שכן חייתם אתי, ואתם רואים אותי כעת.״

180:3.8 (1947.7) ואולם, השיעור הזה היה עמוק מדי עבור רבים מן השליחים, ובמיוחד עבור פיליפוס, אשר לאחר שאמר מספר מילים לנתנאל, קם ואמר: ״מאסטר, הראה לנו את האב, וכל אשר אמרת יתבהר.״

180:3.9 (1947.8) ולאחר דבריו של פיליפוס, אמר ישוע: ״פיליפוס, כַּמָּה יָמִים אָנֹכִי אִתְּכֶם, הֲטֶרֶם תֵּדָעֵנִי? שוב הנני מכריז: הַרֹאֶה אֹתִי, רָאָה אֶת הָאָב. וּמָּה זֶּה תֹאמַר, הַרְאֵנוּ אֶת הָאָב? הַאֵינְךָ מַאֲמִין כִּי אָנֹכִי בְאָבִי וְאָבִי בִּי? האם לא לימדתי אתכם כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, לֹא מִנַּפְשִׁי אָנֹכִי דֹבֵר, כִּי אם דבריו של האב הם? אני דובר בשם האב, ולא מנפשי. באתי אל העולם הזה לעשות את רצון האב, וכך עשיתי. אָבִי הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבִּי הוּא אֲשֶׁר עֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים. הַאֲמִינוּ לִי בשעה שאני אומר כִּי אָבִי בִּי ואָנֹכִי בְאָבִי, וְאִם לֹא תַּאֲמִינוּ לִי בִּגְלַל הַחֲיִּים אֲשֶׁר חֲיִיתִי – הַאֲמִינוּ בִּגְלַל הַמַּעֲשִׂים.״

180:3.10 (1948.1) כאשר המאסטר הלך הצידה לשתות מים ולהתרענן, האחד-עשר שוחחו נמרצות על מה שלימד. ופטרוס החל לשאת נאום ממושך, בשעה שישוע שב וסימן להם לשבת.

4. הסייע המובטח

180:4.1 (1948.2) ישוע המשיך ללמד ואמר: ״לאחר שאשוב אל האב, ולאחר שהוא יקבל את העבודה אשר עשיתי עבורכם על-פני האדמה במלואה, ולאחר שאקבל סופית את הריבונות על מחוזותיי, אומר לאבי כך: הותרתי את ילדיי לבדם על האדמה, והבטחתי לשלוח להם מורה אחר. ולאחר שאקבל את אישורו של האב, אשלח את רוח האמת לשטוף כל בשר. רוחו של אבי מצויה בלבכם כבר כעת, וכשיגיע היום, יהיה לכם גם אותי כשם שכרגע יש לכם את האב. מתת חדשה זו הינה רוח האמת החיה. בתחילה, הבלתי-מאמינים לא יקשיבו להנחיותיה של הרוח הזו, אך בני האור יקבלוהּ כולם בשמחה ובלבב שלם. וכשתבוא, אתם תכירו את הרוח הזו כשם שהכרתם אותי, וכולכם תקבלו את המתת הזו בלבכם והיא תשכון אתכם. על-כן רואים אתם כי אינני משאירכם ללא סיוע והנחיה. לא אזנח אתכם. היום אני יכול להיות אתכם אך באופן אישי. בימים אשר יבואו, אהיה אתכם ועם כל שאר בני האדם אשר יבקשו את נוכחותי, בכל אשר יהיו, ועם כולכם בו-בזמן. אינכם רואים כי מוטב שאלך; כי מוטב שאעזוב אתכם בגוף בכדי שאוכל להיות אתכם באופן טוב ושלם יותר ברוח?

180:4.2 (1948.3) ״בעוד כמה שעות כבר לא יראו אותי; אך אתם תמשיכו לדעת אותי בלבכם, אפילו עד אשר אשלח את המורה החדש, את רוח האמת. כשם שאני חייתי אתכם בגוף, כך אחיה בתוככם; אהיה לאחד עם התנסותכם האישית במלכות הרוח. וכאשר כך יהיה, תדעו בוודאות כי אני הנני באב, וכן כי חייכם טמונים עם האב בי, וכך אף אני בכם. אהבתי את האב ועשיתי כמצוותו; אתם אהבתם אותי ואתם תעשו כמצוותי. כשם שאבי נתן לי מרוחו, כך אתן אני לכם מרוחי. רוח האמת הזו אשר אתן לכם תנחה אתכם, היא תנחם אתכם ובסופו של דבר תוביל אתכם אל האמת כולה.

180:4.3 (1948.4) ״אני מספר לכם את כל זאת כאשר אני עוד עמכם, בכדי שתיטיבו להתכונן למבחנים אשר עתידים להתרחש עלינו ממש עכשיו. וכאשר יבוא אותו יום חדש, ישכנו בכם הבן כמו גם האב. ומתת השמיים האלה תפעלנה יחדיו זו עם זו, ממש כשם שהאב ואני התגשמנו אל מול עיניכם כאדם אחד – בן האדם. ורֵע רוח זו תזכיר לכם את כל אשר לימדתי אתכם.״

180:4.4 (1948.5) ישוע עצר מדיבורו לרגע, ויהודה חלפי העז לשאול את אחת השאלות הבודדות אשר שאלו הוא או אחיו את ישוע בפומבי. אמר יהודה: ״מאסטר, תמיד חיית בקרבנו כרֵע; כיצד נכיר אותך כאשר לא תהיה יותר בגוף, אלא רק ברוח? אם העולם לא יוכל לראות אותך, כיצד נוכל להיות בטוחים בך? כיצד תציג את עצמך בפנינו?״

180:4.5 (1949.1) השפיל ישוע את מבטו אל כולם, חייך ואמר: ״ילדיי הקטנים, אני הולך לדרכי, אני חוזר אל האב. בעוד זמן קצר לא תראו אותי עוד כפי שאתם רואים אותי כעת, בדמות בשר ודם. בעוד זמן קצר אשלח לכם את רוחי, אשר הינה ממש כמוני, למעט הגוף החומרי. מורה חדש זה הינו רוח האמת אשר תחיה בקרבו של כל אחד ואחד מכם, בלבכם, וכך יתאחדו כל ילדי האור זה עם זה ויימשכו זה אל זה. וכך בדיוק נוכל אבי ואני לשכון בנשמות של כל אחד ואחד מכם, ובלבבות של כל בני האדם אשר אוהבים אותנו ומגשימים את אהבתם הזו הלכה למעשה באהבתם לזולת, ממש כשם שאני אוהב אתכם כעת.״

180:4.6 (1949.2) ואף כי יהודה חלפי לא הבין לגמרי את דברי המאסטר, הוא הבין את ההבטחה למורה החדש, ומהבעת פניו של אנדראס, הבין יהודה חלפי כי שאלתו קיבלה מענה מלא.

5. רוח האמת

180:5.1 (1949.3) הסיַע החדש אשר הבטיח ישוע לשלוח אל לבבות המאמינים, לשטוף כל בשר, הינו רוח האמת. מתת אלוה זה איננו דבר האמת או חוק האמת, ואף אינו משמש כצורה או כביטוי של אמת. המורה החדש הוא הביטחון באמת, המודעוּת והביטחון במשמעויות אמיתיות ברמות רוח ממשיות. והמורה החדש הזה הוא אף רוח האמת החיה והצומחת, האמת המתרחבת, הנפרשת והמסתגלת.

180:5.2 (1949.4) אמת אלוהית מובחנת על-ידי הרוח והיא מציאות חיה. האמת מתקיימת אך ורק ברמות רוחניות גבוהות של הכרה באלוהיות ושל המודעות באשר להתייחדות עם האל. תוכלו לדעת את האמת, ותוכלו לחיות את האמת; תוכלו להתנסות בצמיחתה של האמת בנשמה וליהנות מחירות ההארה שלה בדעת, אך לא תוכלו לאסור אותה בנוסחאות, קודים, אמונות, או תבניות התנהגות אינטלקטואליות אנושיות. כאשר אתם מפעילים ניסוחים אנושיים של האמת האלוהית, היא מוצאת את מותה עד מהרה. מה שניתן להציל ממנה לאחר מותה, לכל היותר, יכול להתממש לבסוף כצורה מוזרה של חוכמה אינטלקטואלית מהוללת. האמת הסטאטית הינה אמת מתה, ורק אמת מתה ניתן לגבש כתיאוריה. אמת חיה היא דינאמית, והיא יכולה להתקיים אך ורק בהתנסות החווייתית בדעת האדם.

180:5.3 (1949.5) האינטליגנציה מתפתחת מתוך קיום חומרי אשר אותו מאירה נוכחות הדעת הקוסמית. החוכמה כוללת את אותה מודעות לידע אשר מעפילה לרמות חדשות של משמעות, ושאותה מפעילה נוכחותה של מתת מסייעת החוכמה של היקום. אמת הינה ערך של מציאות רוח אשר נחווה רק על-ידי הוויות שבהן שורה רוח, אותן הוויות אשר פועלות ברמות מודעות על-חומריוֹת ביקום, ושלאחר שהכירו באמת, מתירות לרוח ההפעלה שלה לחיות ולמלוך בנשמותיהן.

180:5.4 (1949.6) ילד היקום התבוני האמיתי מחפש את רוח האמת בכל דבר חוכמה. היחיד יודע-האל מרומם כל העת את החוכמה לרמות האמת החיה של ההישג האלוהי; בה בעת, הנשמה המפגרת רוחנית, גוררת את האמת החיה מטה אל הרמות המתות של החוכמה, ואל המחוזות של הידע המהולל גרידא.

180:5.5 (1949.7) כלל הזהב, כאשר נעדרת ממנו הבוננות העל-אנושית של רוח האמת, איננו אלא כלל של התנהגות אתית נעלה. כאשר מפרשים את כלל הזהב פשוטו כמשמעו, הוא עלול להפוך למכשיר לפגיעה גדולה בזולת. ללא הבנה רוחנית באשר לכלל הזהב של החוכמה, אתם עלולים להסיק שאם אתם מבקשים מאחרים לומר לכם את האמת המלאה בכנות, אתם נדרשים לומר לאחרים את האמת ואת כל האמת באשר למחשבות שבדעתכם. פרשנות בלתי-רוחנית שכזו של כלל הזהב עלולה להסתיים בעצב בל-יתואר ובצער בלתי-נגמר.

180:5.6 (1950.1) אנשים מסוימים מבינים את כלל הזהב ומפרשים אותו ככלל אשר נותן תוקף אינטלקטואלי בלבד ליחסים שבין אדם לחברו. אחרים חווים את מערכות היחסים האנושיות האלה, אשר מתנהלות בהתאם לכלל, כמספקות את צרכיהם הרגשיים העדינים של האישיות האנושית. בן-תמותה אחר משתמש בכלל הזהב כאמת מידה לכל מערכות היחסים בחברה, כאמת המידה להתנהגות חברתית. אחרים רואים אותו כציווי החיובי של מורה גדול למוסר אשר ביטא בהצהרה הזו את המושג הגבוה ביותר של חובתו המוסרית של האדם באשר לכל מערכות היחסים השוררות בין אדם לחברו. בחייהם של אנשים מעין אלה הופך כלל הזהב למרכז החוכמה ולמהות של כל הפילוסופיה שלהם.

180:5.7 (1950.2) במלכות אחוות המאמינים של אוהבי האמת יודעי-האל, נצבע כלל הזהב הזה באיכויות חיות של הבנה רוחנית באותן רמות פרשנות גבוהות יותר, המניעות את בניו בני התמותה של האל להתייחס אל הציווי הזה של המאסטר כאילו דרש מהם להתנהל עם הזולת כך שהזולת יקבל מהם את הטוב ביותר האפשרי כתוצאה מן המגע עם האדם המאמין. זוהי הינה מהותה של דת אמת: ואהבת את רעיך כמוך.

180:5.8 (1950.3) ואולם, המימוש הגבוה ביותר והפרשנות הנכונה ביותר לכלל הזהב טמונים במודעות לאמת של המציאות השרירה, הקיימת והחיה של הכרזה אלוהית מעין זו. המשמעות הקוסמית האמיתית של כלל ההתנהגות האוניברסאלי הזה מתגלה אך בהבנה הרוחנית שלו, בפרשנות של כלל ההתנהגות אשר נותנת רוחו של הבן לרוחו של האב השוכנת בנשמת האדם בן התמותה. וכאשר אדם מוּנע-רוח מבין את המשמעות האמיתית של כלל הזהב הזה, הוא נמלא על גדותיו בוודאות של היותו אזרח ביקום אשר רוצה בטובתו, והאידיאלים שלו באשר למציאות הרוח מתמלאים אך ורק כאשר הוא אוהב את חברו כפי שאהב ישוע את כולנו, וכך מתממשת אהבת האל במציאות.

180:5.9 (1950.4) הפילוסופיה הזאת של גמישות בחיים ושל התאמה קוסמית של האמת האלוהית לדרישות וליכולת של כל יחיד ויחיד, חייבת להיות מובנת לפני שתוכלו לקוות להבין כראוי את תורתו של המאסטר ולתרגל אי-התנגדות לרוע. תורת המאסטר בבסיסה היא הכרזה רוחנית. אפילו להשלכות החומריות של הפילוסופיה שלו לא ניתן להתייחס כראוי מחוץ להקשר הרוחני שלהן. רוח הציווי של המאסטר גורסת את אי-ההתנגדות של התגובות האנוכיות ליקום, אי-התנגדות אשר אליה נלווים בהדרגה ובנחישות הישגי רמות הצדיקות של ערכי הרוח האמיתיים: יופי אלוהי, טוּב אינסופי ואמת נצחית – לדעת את האל ולהידמות לו יותר ויותר.

180:5.10 (1950.5) האהבה – חוסר-האנוכיות – חייבת להיות מפורשת מחדש בתוך מערכות היחסים באופן מסתגל, מתמיד וחי, וזאת בהתאם להנחייתה של רוח האמת. לפיכך, האהבה חייבת לדבוק במושגים המשתנים בהתמדה והמתרחבים של הטוּב הקוסמי הגבוה ביותר עבור היחיד אשר הינו מושא האהבה. ואז, על האהבה לאמץ את אותה גישה גם עבור כל היחידים אשר עשויים להיות מושפעים מן האהבה אשר מעטיר אדם מונע-רוח אחד ביחסו אל יתר אזרחי היקום. וכל ההתאמה החיה הזו של האהבה נדרשת להיות מושפעת לאור הסביבה הנוכחית של הרוע, ולאור התכלית הנצחית של שלמות הגורל האלוהי.

180:5.11 (1950.6) וכך, אנחנו חייבים להכיר בבירור בכך שלא ניתן להבין כראוי את כלל הזהב, או את אי-ההתנגדות, כדוֹגמה או כציווי. ניתן להבינם אך ורק כאשר חיים אותם, כאשר מבינים את משמעויותיהם בפרשנות החיה של רוח האמת המנחה את יחסי האהבה בין האדם לזולתו.

180:5.12 (1951.1) וכל אלה מעידים בבירור על ההבדל השורר בין הדת הישנה לבין זו החדשה. הדת הישנה לימדה את ההקרבה העצמית; הדת החדשה מלמדת רק את השכחה-העצמית, את המימוש העצמי המועצם בשירות בחברה ובהבנה של היקום. הדת הישנה הונעה על-ידי תודעת הפחד; בשורת המלכות החדשה נשלטת בידי האמונה באמת, בידי רוח האמת האוניברסאלית והנצחית. ושום מידה של אדיקות, או של נאמנות למסורת, לא תוכל לפצות על היעדר הרעות הספונטאנית והנדיבה, ועל החברות הכנה בחייהם של מאמיני המלכות, חברות המאפיינת את בני האל החי אשר נולדו מן הרוח. לא המסורת ולא מערכת סגידה טקסית רשמית תוכלנה לכפר על היעדרה של החמלה הכנה של אדם לזולתו.

6. ההכרח לעזוב

180:6.1 (1951.2) לאחר שפטרוס, יעקב, יוחנן ומתי שאלו את המאסטר שאלות אחדות, הוא המשיך בדרשת הפרידה שלו ואמר: ״ואני מספר לכם את כל זאת בטרם עזיבתי אתכם בכדי שתהיו מוכנים למה שעתיד להתרחש עליכם ולבל תשגו שגיאה מרה. השלטונות לא יסתפקו בסילוק שלכם מבתי הכנסת; אני מזהיר אתכם כי הולכת וקרבה השעה שבה אלה אשר קמים להרוג אתכם יחשבו כי הם פועלים בשירותו של האל. ואת כל מה שיעשו לכם ולאלה ההולכים אחריכם, הם יעשו משום שאינם יודעים את האב. הם סירבו להכיר את האב בכך שסירבו לקבל אותי; והם מסרבים לקבל אותי כאשר הם דוחים אתכם, לפי שאתם עושים את מצוותי ואוהבים זה את זה, כפי שאהבתי אני אתכם. אני אומר לכם את כל הדברים האלה מראש כדי שכאשר תגיע שעתכם, כפי שהגיעה כעת שעתי, תתחזקו בידיעה כי ידעתי את כל זאת, וכי רוחי תהיה עמכם בכל אשר תסבלו עבורי ועבור הבשורה. וזאת הסיבה שבעטיהּ דברתי אתכם בפשטות כה רבה למן ההתחלה. ואפילו הזהרתי אתכם כי רבים מאויביכם יגיעו מבית. אף כי בשורת המלכות הזו לעולם תשרה שלווה גדולה על נשמת המאמין היחיד, היא לא תשכין שלום על-פני הארץ עד אשר יסכים האדם להאמין בתורתי בלבב שלם ולהכיר בעשיית רצון האב כתכלית העיקרית של חיי האדם בן התמותה.

180:6.2 (1951.3) ״וכעת, משאני עומד לעזוב אתכם, לפי שהגיעה שעתי לשוב אל האב, אני מתפלא על כך שאיש מכם לא שאל אותי, מדוע אתה עוזב אותנו? וחרף זאת, יודע אני כי אתם שואלים זאת בלבכם. אספר לכם בפשטות, כדבֵר אדם אל חברו. עזיבתי אתכם הינה באמת לטובתכם. אם לא אלך לדרכי, לא יוכל המורה החדש להיכנס אל לבכם. בטרם אוכל לשלוח את מורה הרוח הזה לשכון בנשמותיכם ולהוביל את רוחכם אל האמת, מוכרח אני לעזוב את הגוף האנושי בן התמותה הזה ולחזור אל מקום מושבי בשמים. וכאשר תבוא רוחי לשכון בכם, היא תאיר את ההבדל שבין החטא לבין הצדיקות ותאפשר לכם לשפוט בתבונה את העניינים האלה בלבכם.

180:6.3 (1951.4) ״עדיין יש לי עוד דברים רבים לומר לכם, אך לא אוכל להישאר יותר כעת. אך כאשר בוא-תבוא רוח האמת, היא תוביל אתכם לבסוף אל כל האמת בשעה שתעשו את דרככם במשכנותיו הרבים של אבי ביקום.

180:6.4 (1951.5) ״הרוח הזו לא תדבר מטעם עצמה, אלא תגלה לכם את אשר גילה האב לבן, ואפילו תָּראה לכם את אשר עתיד לבוא; היא תהלל אותי ממש כפי שהיללתי אני את אבי. הרוח הזאת באה מעמי, והיא תגלה לכם את אמיתותיי. כל מה שיש לאב ביקום הזה הינו כעת שלי; ולפיכך, אמרתי לכם שמורֶה חדש זה ייקח את מה ששלי, ויגלה זאת לכם.

180:6.5 (1952.1) ״עוד מעט קט אעזוב אתכם למשך זמן קצר. ולאחר מכן, לכשתראו אותי שוב, כבר אהיה בדרכי אל האב, ועל-כן גם אז לא תראו אותי למשך זמן רב.״

180:6.6 (1952.2) בעת שהוא חדל מדבריו לזמן מה, החלו השליחים לדבר זה אל זה: ״מה הוא אומר לנו? 'בעוד זמן קצר אעזוב אתכם,' ו'גם כשתראו אותי שוב לא יהיה זה למשך זמן רב, כי אהיה כבר בדרכי אל האב.' למה הוא מתכוון באומרו 'בעוד זמן קצר' ו'למשך זמן רב'? אנחנו לא מצליחים להבין מה הוא אומר לנו.״

180:6.7 (1952.3) ומכיוון שישוע ידע כי הם שואלים את השאלות האלה, הוא אמר: ״אתם שואלים אחד את השני למה התכוונתי כאשר אמרתי כי בעוד זמן קצר לא אהיה עמכם, וכאשר אמרתי שבשעה שתראו אותי שוב אהיה כבר בדרכי אל האב? אמרתי לכם בפשטות כי בן האדם מוכרח למות, אך הוא יקום שוב. האם אינכם מבחינים במשמעות דבריי? בתחילה תצטערו, אך לאחר מכן תשמחו לצד הרבים אשר יבינו את אשר עתיד לקרות. האישה אכן סובלת סבל רב במצוקת שעת הלידה, אך לאחר שילדה את ילדה, היא שוכחת מיד את צערה בשל שמחת הידיעה כי אדם נולד אל העולם. כך גם אתם עתידים להצטער על עזיבתי, אך בקרוב אראה אתכם שוב, ואז צערכם יהפוך לשמחה, ותתגלה לכם התגלות חדשה על גאולת האל אשר איש לא יוכל לקחת מכם. וכל העולמות יתברכו באותה התגלות של החיים הגוברים על המוות. עד עתה ביקשתם את כל בקשותיכם בשם אבי. לאחר שתראו אותי שוב, תוכלו לבקש גם בשמי, ואני אשמע אתכם.

180:6.8 (1952.4) ״כאן, למטה, דיברתי אליכם בפתגמים ובמשלים. וכך עשיתי משום שהייתם רק ילדים ברוח; אך בוא-תבוא השעה שבה אדבר אתכם בפשטות על האב ועל מלכותו. וכך אעשה משום שהאב עצמו אוהב אתכם ומבקש להתגלות אליכם בצורה מלאה יותר. עינו של בן התמותה לא תוכל לראות את אב הרוח; על-כן באתי אני אל העולם להראות את האב לעיניכם, עיני היצור. אך בשעה שתשלימו את צמיחתכם הרוחנית, תוכלו לראות את האב עצמו.״

180:6.9 (1952.5) לאחר ששמעו האחד-עשר את דבריו, הם אמרו זה אל זה: ״תראו, הוא אכן מדבר אלינו בפשטות. בוודאי שהמאסטר הגיע מעם האל. אך מדוע הוא אומר כי הוא מוכרח לשוב אל האב?״ וישוע ראה כי הם אפילו טרם הבינו אותו. אחד-עשר הגברים הללו לא הצליחו להשתחרר מהרעיונות הנושנים והאהובים של היהודים באשר למושג המשיח. ככל שהם האמינו ביתר-שאת בכך שישוע הוא המשיח, כך הציקו להם יותר הרעיונות המושרשים הללו באשר לתהילה החומרית של ניצחון המלכות הארצית.