מסמך 155 מנוסה דרך צפון הגליל

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 155

מנוסה דרך צפון הגליל

מעט לאחר שעגנו בכורזים, ביום ראשון זה עתיר מאורעות, יצאו ישוע והעשרים וארבעה מעט צפונה, ובילו את הלילה בפארק יפהפה, דרומה לבית צידה-יוליאס. הם הכירו היטב את החניון משום שבילו בו בעבר. לפני שפרשו לשנת הלילה, קיבץ ׳מאסטר׳ את חסידיו סביבו ודן עמם בתכניות למסע דרך הבשן וצפון הגליל ואל החוף הפיניקי.

1. למה רָגשו גויים?

אמר ישוע: ״זכרו את שאמר סופר תהילים על הזמנים האלה, לאמור, ׳לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, ולאומים יֶהְגּוּ רִיק? יתייצבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ לאמור, ננתץ אסורי רחמים ונבתק חבלי האהבה.׳

״היום מתגשמת נבואה זו לפניכם. אך משום שטעה סופר תהילים ביחס למשימתו בארץ של ׳בן האדם׳, לא תראו בהתגשמותה של שאר נבואתו. מלכותי מבוססת על אהבה, מטיפה לרחמים, ומכוננת תוך שירות נטול אנוכיות. לא ישב ׳אבי׳ בשמים וישחק למוֹ. לא ידבר אלימו באפו. אמת בהבטחה כי ׳לבנו׳ הגויים (ובמציאות, אחיו הבּוּרים, שלא למדו עדיין). ואני אקבל את הגויים בזרועות פתוחות, ברחמים ובאהבה. ועל-אף הכתוב, למצער, כי ׳הבן׳ ׳יְרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וכִּכְלִי יוֹצֵר יְנַפְּצֵם׳, תהא כל האהבה הזו מנת חלקם של הגויים. סופר תהילים האיץ בכם ׳לעבוד את יהוה ביראה׳ – ואילו אני מזמין אתכם לרכוש באמונה את זכותכם להיות בנים לאלוהים; הוא מצווה עליכם לשמוח ברעדה; אני מזמין אתכם לשמוח בבטחה. הוא אומר ׳נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ.׳ אך אתם, אשר חייתם עמי, יודעים היטב שלא דרך כעס וזעם תתבסס מלכות האלוהים בלב האדם. ואף-על-פי-כן, אכן זכה סופר תהילים להצצה של אור האמת כאשר אמר בסוף דבריו: ׳אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.׳״

המשיך ישוע ללמד את העשרים וארבעה, ואמר: ״הגויים שמתרגשים עלינו צודקים במידת-מה. בגלל שהחזון שלהם קטן וצר, הם מסוגלים למקד את האנרגיות שלהם בהתלהבות. הם יכולים לראות את המטרה בעין, פחות או יותר; ומשום כך הם מתאמצים ופועלים באומץ וביעילות. אתם, שהכרזתם על כניסתכם למלכות השמים, מתחבטים יותר מדי ויותר מדי עמומים באופן שבו אתם מלמדים. הגויים חותרים הישר למטרה; אתם לוקים בכמיהה כרונית. אם תבקשו להיכנס למלכות, למה שלא תסתערו עליה רוחנית, ממש כפי שהגויים צרים על עיר שהם מבקשים לכבוש? מי שהשירות שלו כולל בעיקר חרטה על העבר, יללות על הווה ותקווה חסרת תוחלת ביחס לעתיד, ממש לא ראוי למלכות. למה רגשו גויים? משום שאינם יודעים את האמת. מדוע אתם קמלים בכמיהה חסרת התוחלת? משום שאינכם מצייתים לאמת. חדלו מן הכמיהה המיותרת, וצאו לעשות באומץ את שנדרש לעשות על-מנת לכונן את המלכות.

״אל תהיו חד-צדדיים, ובכל אשר תעשו אל תהיו מומחים גדולים. הפרושים שמבקשים להשמידנו אכן סבורים שהם פועלים בשירות האל. המסורת צמצמה אותם כל-כך עד כדי שהתעוורו מן הדעות הקדומות והתקשחו מן הפחדים. קחו למשל את היוונים, אשר להם מדע נטול דת, בעוד ליהודים דת נטולת מדע. כאשר אדם מובל בשגגה לקבל אמת מפוררת וצרה, התקווה היחידה לגאולתם הינה להפוך להיות מתוֹאמים-בָּאמת – מוּמרים.

״הרשו לי להכריז בהטעמה על אמת נצחית זו: אם הודות להיותכם מתואמים-באמת, תלמדו להוות בחייכם דוגמה לצדיקוּת תמימה ויפהפייה זו, יבקשו אחיכם אחריכם, כדי להשיג את שהשגתם. השיעור בו יימשכו אליכם מבקשי אמת מייצג את השיעור בו ניחנתם באמת, את מידת צדיקותכם. השיעור שבו אתם נדרשים להביא את המסר לאנשים, מעיד במידה מסוימת על שיעור כישלונכם לחיות חיים של צדיקוּת, חיים מתואמים-בָּאמת.״

׳המאסטר׳ לימד את שליחיו ואת האוונגליסטים דברים רבים נוספים בטרם נפרדו ממנו בברכת לילה טוב והניחו ראשיהם על הכרית.

2. האוונגליסטים בכורזים

בבוקר יום שני, ה-23 במאי, הנחה ישוע את פטרוס ללכת לכורזים עם שניים עשר האוונגליסטים, בעוד הוא והאחד עשר יצאו אל עבר קיסריה-פיליפי דרך הירדן עד לדרך שחיברה בין דמשק לכפר נחום, משם צפון מזרחה להצטלבות בינה לבין הדרך לקיסריה-פיליפי ומשם עד לעיר עצמה, בה שהו ולימדו במשך שבועיים. הם הגיעו בשעות אחר הצהריים של יום שלישי, ה-24 במאי.

פטרוס והאוונגליסטים שהו בכורזים במשך שבועיים, שם הטיפו לבשורת המלכות באוזני חבורה קטנה אך כנה של מאמינים. ואולם, הם לא הצליחו להמיר מאמינים חדשים רבים. מכל ערי הגליל, הייתה זו כורזים שהניבה את הדל שביבולי הנשמות למלכות. בהתאם להוראותיו של פטרוס, דיברו האוונגליסטים פחות ביחס לריפוי – לנושאים פיזיים – והתמקדו ביתר שאת בהטפה והוראת האמתות הרוחניות של מלכות השמים. השבועיים הללו בכורזים, אשר היו הקשים ביותר והפחות מוצלחים עד כה בקריירה שלהם, אכן היוו בעבור שניים עשר האוונגליסטים טבילת אש של קושי. ובשל העובדה שנמנע מהם העונג שבהצטרפות נשמות חדשות למלכות, נפנה כל אחד מהם לבחון ביתר כנות את נשמתו שלו ואת התקדמותו שלו בנתיבי הרוח של החיים החדשים.

ביום שלישי, ה-7 ביוני, כאשר נדמה היה שלא נמצאו עוד המעוניינים להצטרף למלכות, קיבץ פטרוס את עמיתיו ויחד יצאו אל עבר קיסריה-פיליפי על-מנת לחבור לישוע ולשליחים. הם הגיעו בערך בצהרי יום רביעי ובילו את כל הערב בסיפור התנסותם בקרב הבלתי-מאמינים של כורזים. במהלך הדיונים באותו ערב שב והזכיר ישוע את המשל אודות הזורע ולימד אותם דברים רבים ביחס לכישלונות, לכאורה, במה שאנו עושים בחיים.

3. בקיסריה-פיליפי

ואף כי ישוע לא פעל בפומבי במשך שהותם בת השבועיים בקרבת קיסריה-פיליפי, השליחים ערכו פגישות ערב שקטות רבות בעיר, ורבים מן המאמינים יצאו אל המחנה לשוחח עם ׳המאסטר׳. רק מעטים נוספו לשורות המאמינים כתוצאה מביקור זה. ישוע שוחח עם השליחים כל יום, והם הבחינו בבירור בתחילתו של שלב חדש במלאכת ההטפה למלכות השמים. הם החלו להבין ״כִּי מַלְכוּת השמים אֵינֶנָּה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי התממשות השִׂמְחָה בהיות האדם בן אלוה.״

עבור אחד עשר השליחים, השהות בקיסריה-פיליפי אכן היוותה ניסיון אמתי; היו אלה שבועיים קשים עבורם. הם היו קרובים לדיכאון והתגעגעו לזריקת המרץ שנהג מדי פעם פטרוס הנלהב להזריק להם. באותם ימים, האמונה בישוע והמשך הדבקוּת בו הייתה אכן הרפתקה אמתית, כבירה. ואף כי רק מעטים הומרו במהלך השבועיים הללו, הם למדו דברים מועילים רבים במהלך המפגשים היומיים שלהם עם ׳המאסטר׳.

השליחים למדו שהיהודים נתקעו ומתו רוחנית משום שגיבשו את האמת לכדי מערכת אמונות; וכי כאשר מנסחים את האמת בדמות קו אדום של התחסדות-עצמית והחרגה במקום שתשמש כתמרור דרך של הנחיה וקדמה רוחנית, מאבדת אותה התורה את עוצמתה היצירתית ואת יכולתה להעניק חיים ולבסוף הופכת למשומרת, למאובנת.

הם המשיכו ולמדו מישוע כיצד להתבונן באישיויות האנושיות במונחים של מה שאפשרי עבורן בזמן ובנצח. הם למדו כי הדרך הטובה ביותר להוביל נשמות רבות לאהבת האל הבלתי-נראה הינה ללמד אותן ראשית לאהוב את אחיהן הנראים. ובהקשר לכך, משמעות חדשה נוספה להכרזתו של ׳המאסטר׳ ביחס לשירות נטול אנוכיות לזולת: ״מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם.״

אחד מן השיעורים הגדולים שנלמדו במסגרת השהות בקיסריה נגע למקורותיהן של מסורות דתיות, ולסכנה החמורה כאשר מתירים לתחושות קדושה להיקשר לדברים של חול, לרעיונות פשוטים ולמאורעות היום-יום. באחד מן המפגשים, הם למדו כי דת אמת הינה נאמנותו השלמה של האדם לאמונותיו הגבוהות ובאמתיות ביותר.

ישוע הזהיר את מאמיניו כי אם כמיהה דתית חומרית היא נחלתם, כי אז ככל שידעו יותר אודות עולם הטבע כך יקטן בהדרגה המקום עבור מקורם העל-טבעי, לכאורה, של כל הדברים וזה יגרום להם, בסופו של דבר, לאבד את אמונתם באל. וכי, אם הדת שלהם רוחנית, לעולם לא תוכל הקִדמה במדעי הטבע להפריע לאמונתם במציאויות הנצח ובערכים אלוהיים.

הם למדו כי כאשר הדת מוּנעת אך ורק ממניעים רוחניים, היא הופכת את החיים לראויים יותר, ממלאה אותם בתכליות גבוהות, מכבדת אותם בערכים טרנסצנדנטליים, מחייה אותם במניעים נעלים וכל זאת בזמן שהיא מעניקה לנשמת האדם תקווה נשגבה ומקיימת. דת אמתית מיועדת להקל על קשיי הקיום; היא משחררת את האמונה והאומץ הנדרשים לחיי היום-יום ולשירות זולתני. האמונה מעודדת חיוּת רוחנית ואת פירות הצדק.

שוב ושוב לימד ישוע את שליחיו כי שום ציוויליזציה לא תוכל לשרוד לאורך זמן את אובדן המיטב שבדת. הוא לעולם לא התעייף מלציין באוזני השניים עשר את הסכנה הגדולה שבקבלת סמלים וטקסים דתיים במקומה של ההתנסות הדתית. את כל חייו על-פני האדמה הקדיש למשימת הפשרת עשרות מסורות דת קפואות והפיכתן לחירות הנזילה של היות האדם בן מואר.

4. בדרך לפיניקי

בבוקר יום חמישי, ה-9 ביוני, לאחר שקיבלו ידיעות אודות התקדמות המלכות משליחיו של דוד שהגיעו מבית צידה, יצאה קבוצת עשרים וחמישה מורי האמת הללו מקיסריה-פיליפי והחלה את דרכה אל-עבר החוף הפיניקי. הם הקיפו את אזור הביצות, דרך לוּז ועד להצטלבות עם הדרך ממגדל להר הלבנון, ומשם להצטלבות עם הדרך המובילה לצידון, אליה הגיעו בשעות אחר הצהריים של יום ששי.

בעת שעצרו לארוחת הצהריים בצל מדף סלע בסמוך ללוז, נתן ישוע את אחת מן ההרצאות היותר יוצאות דופן ששמעו השליחים בכל השנים שחיו לצדו. ממש כשהתיישבו לאכול, שאל שמעון פטרוס את ישוע: ״׳מאסטר׳, מכיוון ׳שהאב׳ שבשמים יודע כל, ומכיוון שרוחו הינה המשענת שלנו בכינונהּ של מלכות השמים על-פני האדמה, מדוע אנחנו נסים מאיומי אויבינו? מדוע נסרב להתעמת עם אויבי האמת?״ אך בטרם החל ישוע להשיב לו, התפרץ תומאס ושאל: ״׳מאסטר׳, אני ממש רוצה לדעת מה שגוי בדת של אויבינו מירושלים. מהו ההבדל האמתי בין הדת שלהם לזו שלנו? מדוע אנחנו כל כך חלוקים באמונות שלנו, כשאנחנו מצהירים על כך שאנחנו מבקשים לשרת את אותו האל?״ ומיד כאשר סיים תומאס, אמר ישוע: ״אף כי לא אתעלם משאלתו של פטרוס, ואף שאני יודע עד כמה קל להבין שלא כהלכה את הסיבות בשלן החלטתי להימנע כעת מעימות גלוי עם מנהיגי היהודים, אני סבור שיועיל לכם יותר אם אבחר לענות על שאלתו של תומאס. אעשה כן כשתסיימו את ארוחת הצהריים.״

5. הדרשה על הדת

וכך ניתן לסכם במונחים של היום את האמתות הבאות שנכללו בדרשה זו על הדת, הזכורה לטובה:

אף כי לדתות העולם מקור כפול – טבעי ושל התגלות – בכל רגע נתון ובקרב כל עם נתון ניתן למצוא שלוש ביטויים מובחניים של מסירות דתית. ואלה שלושת המופעים של הדחף הדתי:

1. דת פרימיטיבית. הדחף הטבעי-למחצה והאינסטינקטיבי לחשוש מאנרגיות מסתוריות ולסגוד לכוחות נעלים, דת שהיא בעיקרה פיזית, דת של פחד.

2. דת הציוויליזציה. מושגי הדת המתקדמים ומנהגיהם של הגזעים המתורבתים – הדת של הדעת – התיאולוגיה האינטלקטואלית של הסמכות של המסורת הדתית המבוססת.

3. דת אמת – דת ההתגלות. ההתגלות של ערכים על-טבעיים, הצצה חלקית למציאויות נצחיות, הצצה על הטוּב והיופי של אופיו האינסופי של ׳האב׳ שבשמים – דת הרוח אשר באה לידי ביטוי בהתנסות האנושית.

׳המאסטר׳ סרב להקטין בערכה של דת החושים הפיזיים, זו של פחדים מבוססי אמונות טפלות של האדם בטבע, אך הוא תעב את העובדה שרבות מצורות הסגידה הפרימיטיביות הללו עדיין השתמרו במנהגי הדת של הגזעים האינטליגנטיים יותר של האנושות. ישוע הבהיר כי ההבדל הגדול בין דת הדעת לבין דת הרוח הינו שאת הראשונה מקיימת הסמכות ההלכתית, ואילו השנייה מתבססת לגמרי על ההתנסות האנושית.

ואז נפנה ׳המאסטר׳ להמשיך להבהיר וללמד את האמתות הבאות:

עד אשר יהפכו הגזעים לאינטליגנטיים ביותר, ומתורבתים הרבה יותר, עדיין ישתמרו רבים מן הטקסים הילדותיים, מבוססי אמונות טפלות, אשר מאפיינים בעיקר את מנהגי הדת האבולוציוניים של העמים המפגרים, הפרימיטיביים. עד אשר המין האנושי יתקדם לרמה בה מציאויות ההתנסות הרוחנית תוכרנה באופן נרחב יותר, גברים ונשים רבים ימשיכו להעדיף באופן אישי את אותן דתות סמכותיות אשר דורשות רק הסכמה אינטלקטואלית, בניגוד לדת הרוח, אשר דורשת השתתפות פעילה של הדעת ושל הנשמה בהרפתקת האמונה של ההתמודדות עם מציאויות הדת של ההתנסות האנושית המתקדמת.

עבור האדם, הדרך הקלה למלא את דחף הכמיהה הרוחנית שלו הינה לקבל את מסורותיה של הדת הסמכותית. דתות הסמכות המבוססות, היציבות, והמגובשות מספקות מקלט זמין לנשמתו המוטרדת והסתורה של האדם, מקלט אליו תוכל לסור כל אימת שתותקף בפחד ובאי וודאות. הדבר היחיד אותו מבקשת דת שכזו ממאמיניה, המחיר אותו יידרשו לשלם כדי ליהנות מן הסיפוקים ומן הביטחונות, הינה הסכמה אינטלקטואלית טהורה, פסיבית.

ובמשך זמן רב עוד יחיו על-פני האדמה אותם אינדיבידואלים מלאי חשש, פחד והיסוס אשר יעדיפו למצוא נחמה דתית בחיק הדתות הסמכותיוֹת, אף כי בשל כך יעמידו בסכנה את ריבונותה של האישיות, יפחיתו מכבודו של הכבוד העצמי, ויוותרו לגמרי על זכותם להשתתף בהתנסות האנושית המרגשת ומעוררת ההשראה מכולן: המסע האישי של חיפוש האמת, ההתרגשות של עמידה מול סכנות התגלית האינטלקטואלית, הנחישות לגלות את מציאויות ההתנסות הדתית האישית, הסיפוק העילאי שבניצחון האמונה הרוחנית על הספק האינטלקטואלי, שהוא נחלת האדם הנוטל חלק בהרפתקה העילאית של הקיום האנושי – האדם אשר מבקש את האל, בעצמו וכעצמו, ומוצא אותו.

דת הרוח פירושה מאמץ, מאבק, עימות, אמונה, נחישות, אהבה, נאמנות והתקדמות. דת הדעת – התיאולוגיה של הסמכות – איננה דורשת מן המאמינים שהצטרפו לשורותיה אלא מעט, אם בכלל, מכל המאמץ הזה. המסורת הינה מקלט בטוח ודרך קלה עבור אותן נשמות מפוחדות ובלתי מחויבוֹת אשר מתחמקות ממאבקי הרוח ומאי הוודאות המנטלית אשר כרוכים במסעות האמונה של הרפתקאות נועזות על פני אוקיינוס האמת שלא התגלתה, בחיפוש אחר חופיהן הרחוקים של מציאויות הרוח, אותם יש ותגלנה דעתו המתקדמת ונשמתו המתפתחת של האדם.

המשיך ישוע ואמר: ״מנהיגי הדת בירושלים גיבשו דוקטרינות שונות מטעם מורי המסורת ונביאי העבר לכדי מערכת מבוססת של אמונות אינטלקטואליות, היא דת של סמכות. דתות שכאלה פונות בעיקר לדעת. וכעת, אנו עתידים להיכנס לעימות קטלני עם דת זו משום שבקרוב נתחיל להטיף בעוז לדת חדשה – דת שאיננה דת במובן העכשווי של המילה, דת שפונה בעיקר לרוחו האלוהית של ׳אבי׳ אשר שוכנת בדעתו של האדם; דת אשר שואבת את סמכותה מן הפירות שמניבה קבלתה, פירות אשר וודאי יופיעו בהתנסותם האישית של כל אלה אשר יאמינו באמת ובתמים באמתות של התייחדות רוח גבוהה יותר זו.״

ישוע הצביע על כל אחד מן העשרים וארבעה בזמן שקרא לכל אחד בשמו, ואמר: ״וכעת, מי מכם יעדיף ללכת בדרך הקלה ולדבוק במוסכמותיה של הדת המבוססת והמאובנת עליה מגוננים הפרושים בירושלים, ולא לעמוד בקשיים וברדיפות שיהיו מנת חלקם של אלה המטיפים לדרך גאולה טובה יותר לאדם ובה בעת להרגיש את הסיפוק שבלגלות בעצמכם את יפי המציאויות של התנסות חיה ואישית באמתות הנצח וההדר העילאי של מלכות השמים? האם אתם מפחדים, רכים ומבקשים חיים קלים? האם תפחדו להפקיד את עתידכם בידיו של אל האמת, שאתם בניו? האם לא תסמכו על ׳האב׳, אשר אתם ילידיו? האם תשובו לנתיב הקל של הוודאות והיציבות האינטלקטואלית של הדת הסמכותית המסורתית, או שמא תשנסו מותניים ותצעדו עמי קדימה אל אותו עתיד סוער ולא וודאי בו נטיף את אמתות הדת החדשות של הרוח, של מלכות השמים בלב האדם?״

כל עשרים וארבע המאזינים קמו על רגליהם והתכוננו לסמל בכך את תשובתם האחודה והנאמנה לבקשה רגשית זו, אחת מן היחידות אשר ביקש מהם ישוע אי פעם, אך הוא הרים את ידו, עצר אותם ואמר: ״לכו כעת, איש לדרכו, כל אדם לבדו עם ׳האב׳, ומצאו את התשובה הלא-רגשית לשאלתי. ולאחר שמצאתם את ההתכוונות האמתית והכנה של נשמתכם, דברו עליה בחופשיות ובאומץ עם ׳אבי׳ ׳ואביכם׳, אשר אהבתו האינסופית הינה לאמתו של דבר הרוח של הדת עליה נטיף.״

האוונגליסטים והשליחים הלכו איש לדרכו למשך זמן קצר. מצב רוחם היה מרומם, דעתם מלאה בהשראה, ונפשותיהם התרגשו מאוד לשמע דבריו של ישוע. אך כאשר קיבץ אותם אנדראסֿ, אמר להם ׳המאסטר׳ רק כך: ״הבה ונמשיך בדרכנו. אנחנו הולכים לפיניקי לתקופה ועל כולכם להתפלל ׳לאב׳ ולבקש אותו להתמיר את רגשות הגוף והנפש לכדי אותה נאמנות מנטלית גבוהה יותר ואותן התנסויות רוח מספקות.״

ובעת שהמשיכו לצעוד במורד הדרך, שתקו העשרים וארבעה, ואז החלו לשוחח זה עם זה, ועד לשעה שלוש אחר הצהריים לא יכלו להמשיך בדרכם; הם עצרו מלכת, ופטרוס ניגש לישוע ואמר: ״׳מאסטר׳, דברת אלינו מילות חיים ואמת. דבר אלינו עוד; אנו מתחננים שתמשיך ותדבר אלינו על הנושאים הללו.״

6. הדרשה השנייה על הדת

וכך, בעת שעצרו בצל בצד הגבעה, המשיך ישוע ללמדם אודות דת הרוח. וזה סיכום הדברים שאמר:

אתם יצאתם מעִם אותם אלה אשר בחרו להסתפק בדת של דעת, אלה אשר כמהים לביטחון ומעדיף את הקונפורמיות. אתם בחרתם להחליף את וודאות הסמכותיות בביטחונות רוח האמונה ההרפתקנית, המתקדמת. העזתם למחות כנגד השעבוד האכזר של הדת הממוסדת ולדחות את סמכותן של המסורות הכתובות אשר נחשבות כעת לדבר האלוהים. אכן, ׳אבינו׳ דיבר מפי משה, אליהו, ישעיהו, עמוס והושע, אך הוא לא פסק מלשלוח דברי אמת לעולם גם כאשר נביאי הקדם הללו פסקו מדבר. ׳אבי׳ אינו נושא פני שום גזע, ודברי האמת שניתנים לדור אחד אינם חסרים גם מן הדור אחר. אל תשגו ותחשיבו לאלוהי את מה שאנושי לחלוטין, ואל תיכשלו מלהבחין בדברי האמת שאינם מגיעים מפי נביאים מסורתיים, אשר להם לכאורה ההשראה.

קראתם לכם להיוולד מחדש, להיוולד מן הרוח. קראתם לכם לצאת מחשיכת הסמכות ומנרפּוּת המסורת ואל האור ההתעלות של ההכרה באפשרות לגלות בעצמכם את התגלית הגדולה ביותר שתוכל נשמת אנושית לגלות – ההתנסות העילאית של מציאת האל בעצמכם, בתוככם, ושלכם, ולעשות זאת כהתנסות אישית בפועל. וכך תוכלו לקום לתחייה מן המוות, לצאת מסמכות המסורת להתנסות ידיעת האל; וכך  תצאו מחושך לאור, מן האמונה של הגזע שירשתם לאמונה אישית שהושגה הודות להתנסות ממשית; וכך תתקדמו מתיאולגיית הדעת שקיבלתם מאבות אבותיכם לדת רוח אמתית שתיבנה בנשמתכם כמתת של נצח.

הדת שלכם תשתנה, ותהפוך מאמונה אינטלקטואלית פשוטה בסמכות המסורתית להתנסות ממשית באותה אמונה חיה אשר מסוגלת לתפוש את מציאותו של האל ואת כל הקשור לרוחו האלוהית של ׳האב׳. דת הדעת כובלת אתכם ללא תקווה לעבר; דת הרוח מציעה התגלות הולכת וגדלה אשר מזמינה אתכם להמשיך ולעלות להישגים גבוהים וקדושים יותר של אידאלים רוחניים ומציאויות נצחיות.

ואף כי דת הסמכות עשויה להעניק לכם  בהווה תחושת ביטחון ויציבות, עבור סיפוק חולף זה תידרשו לשלם במחיר אובדן החירות הרוחנית והדתית שלכם. במחיר הכניסה למלכות השמים שגובה ׳אבי׳ לא נכללת הדרישה שתכריחו את עצמכם להאמין בדברים שמבחינה רוחנית הם מגעילים, בלתי-קדושים ושקריים. לא תדרשו לוותר על חוש החמלה, הצדק והאמת שלכם בכניעה למערכת מיושנת של מנהגים וטקסי דת. לעולם תתיר אתכם דת הרוח ללכת אחר האמת לכל מקום אליו תנחה אתכם הרוח. ומי יכול לשפוט – אולי תעניק רוח זו לבני הדור הנוכחי משהו שהדורות הקודמים סירבו להאזין לו?

יבוֹשו מורי הדת הכוזבים אשר גוררים נשמות מורעבות חזרה לעבר הרחוק, העמום, ושם מותירים אותן! וכך, חסרי המזל הללו נידונים לפחד מכל תגלית חדשה ולהתבלבל מכל התגלות אמת חדשה. הנביא שאמר, ״יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם, כִּי בְךָ בָּטוּח,״ לא אמר זאת רק מתוך אמונה אינטלקטואלית בתיאולוגיה ברת-סמכא. אדם יודע-אמת זה מצא את האל; זה לא היה רק דיבור אודות האל.

אאיץ בכם לוותר על הנוהג לצטט את נביאי העבר ולהלל את גיבורי ישראל, ובמקום זאת לשאוף להפוך לנביאיו החיים של העליון, לגיבורי הרוח של המלכות הקרבה. אכן, ראוי לעיתים להלל את מנהיגי העבר יודעי האל, אך מדוע תנהגו כך אגב הקרבת ההתנסות העילאית של הקיום האנושי: מציאת האל בכוחות עצמכם, והידיעה שאתם יודעים אותו בנשמתכם שלכם?

לכל גזע אנושי נקודת מבט משלו על הקיום האנושי; משום כך, חייבת דת הדעת לדבוק בנקודות המבט הגזעיות השונות הללו. דתות של סמכות לעולם לא תוכלנה להתאחד. רק באמצעות מתת-העל של דת הרוח ניתן יהיה להגיע לאחדות האנושות, לאחוות בני התמותה. ואף כי מוחותיהם של בני הגזעים השונים נבדלים זה מזה, בתוך כלל האנושות שוכנת אותה רוח אלוהית ונצחית. ניתן יהא להגשים את תקוות האחווה האנושית רק כאשר דת הרוח הנאצלת, המאחדת – דת ההתנסות הרוחנית האישית – תמלֵא ותאפיל על דתות הדעת השונות של הסמכות.

דתות הסמכוּת תוכלנה רק להפריד בין בני האדם ולהציב אותם לעימות מצפוני אלה מול אלה; דת הרוח תגרום בהדרגה לבני האדם להתקרב אלה לאלה ולפתח אצלם הבנה אוהדת לזולת. דתות הסמכות דורשות אחידות באמונה, כזו שלא ניתן להגשים בעולם במצבו הנוכחי. דת הרוח מבקשת רק אחדות בהתנסות – אחידות בייעוד – ומפנה את מלוא המקום למגוון של אמונות. דת הרוח מבקשת רק אחידות בתוֹבנה, ולא אחידות בנקודות ההשקפה ובתחזיות. דת הרוח איננה דורשת אחידות בנקודות ההשקפה האינטלקטואליות, רק אחידות ברגשות הרוחניים. דתות הסמכות מתגבשות לכדי מערכות אמונה נטולות-חיים; דת הרוח צומחת לכדי שמחה וחירות שמתעצמות מתוך מעשים נאצלים של שירות אוהב וסעד רחום.

אך הישמרו לבל תבוזו לילדי אברהם אשר נקלעו לימים רעים, ימים של עקרות מסורתית. אבות אבותינו הקדישו עצמם לחיפוש נחוש ומלא תשוקה אחר האל, ומצאו אותו כפי שלא מצא אותו שום גזע לפניו מאז ימיו של אדם, אשר ידע הרבה מן הדברים הללו, בהיותו הוא עצמו ׳בן האל׳. ׳אבי׳ הבחין במאבקו הממושך של עם ישראל, מאז ימיו של משה, למצוא את האל ולדעת את האל. במשך דורות עמלו היהודים, הגירו זעה, גחנו, זעקו וסבלו את צער העם הבלתי-מובן, העם המתועב, וכל זאת על-מנת להתקרב צעד קט נוסף אל עבר תגלית האמת אודות האל. ולמרות כל מגרעותיו וכישלונותיו של עם ישראל, אבותינו, ממשה ועד הושע, התקדמו בהתמדה בגילוי לעולם של תמונה בהירה ואמתית יותר ויותר אודות האל הנצחי. וכך נסללה הדרך לתגלית הגדולה יותר של ׳האב׳ בה נתבקשתם אתם להשתתף.

לעולם אל תשכחו כי רק הרפתקה אחת  מספקת או מרגשת יותר מן הניסיון לגלות את רצונו של האל החי, והיא ההתנסות העילאית של הניסיון הכנה לעשות כאותו רצון אלוהי. אל נא תשכחו כי את רצון האל נין לקיים בכל מלאכה ארצית. יש שליחויות לא-קדושות, אחרות הינן שליחויות של חול. כל הדברים הינם קדושים בחייהם של אלה אותם תנחה הרוח; הכפופים לאמת, אותם תאציל האהבה, בם תשלוט חמלה ותרסן ההוגנות – הצדק. הרוח אותה נשלח לעולם ׳אבי׳ ואני איננה רק ׳רוח האמת׳ אלא גם רוח אידאל היופי.

עליכם להפסיק ולחפש את דבר האל רק מעל דפיה הנושנים של התיאולוגיה הסמכותית. מכאן ואילך, אלה שייוולדו מרוח האל יכירו בדבר האל בלא תלות למקור ממנו יגיע. אין לזלזל באמת אלוהית משום שהיא ניתנת בערוץ שנדמה כאנושי. רבים מאחיכם מקבלים את התיאוריה אודות האל אך בה בעת לא מצליחים להכיר רוחנית בנוכחותו של האל. וזו בדיוק הסיבה בשלהּ לימדתי אתכם שוב ושוב כי הדרך הטובה ביותר להכיר במלכות השמים הינה באמצעות גישתו הרוחנית של הילד הקט. לא את חוסר בשלותו המנטלי של הילד שיבחתי, אלא את פשטותו הרוחנית של הילד הקט אשר קל לו להאמין והוא סומך באופן מלא כל כך. פחות חשוב שתדעו אודות עובדת האל מאשר שתוכלו להרגיש יותר ויותר בנוכחות האל.

כאשר תתחילו למצוא את האל בנשמתכם, או אז תתחילו לגלותו בנשמות כל בני האדם, ובסופו של דבר בכל היצורים והבריאוֹת שביקום עצום בממדיו. אך מה הסיכוי של ׳האב׳ להתגלות כאל הנאמנות העילאית והאידאליים האלוהיים בנשמות אותם בני אדם שמקדישים אך מעט, אם בכלל, מזמנם למחשבה והגות במציאויות נצח שכאלה? אף כי הדעת איננה כס הטבע הרוחני, היא אכן השער המוביל אליו.

אך אל תשגו בניסיון להוכיח לאחרים שמצאתם את האל; לא תוכלו להמציא במודע הוכחה תקפה שכזו, אף כי קיימות שתי דרכים חיוביות ורבות עוצמה להדגים את העובדה שאתם יודעי-אל, ואלה הן:

1. פירות רוח האל מופיעים בחיי היום-יום השגרתיים שלכם.

2. העובדה שכל תכנית חייכם מוכיחה שסיכנתם בגלוי את כל מה שאתם ואת כל אשר לכם בהרפתקה של ההישרדות לאחר המוות, בחיפוש אחר התקווה למצוא את אל הנצח אשר ממנו טעמתם טעימה מוקדמת בזמן.

כעת, אל נא תשגו, כי ׳אבי׳ יענה תמיד אף להבהוב האמונה החלוש ביותר. הוא מתייחס לרגשותיו הפיזיים, אלה של אמונה טפלה, של האדם הפרימיטיבי. ׳האב׳ קשוב תמיד לכבד ולעודד אפילו את הקלושים שבניסיונות להגיע אליו, כמו אלה של אותן נשמות כנות אך מפוחדות אשר אמונתן כה חלשה, ומסתכמת באך מעט יותר מקונפורמיות אינטלקטואלית להסכמה פסיבית עם הסמכות הדתית. אך אתם, אשר נקראתם לצאת מן החושך אל האור, מצופה מכם להאמין בלב שלם; ראוי לה לאמונתכם לשלוט בהתנהגות המשולבת של הגוף, הדעת והרוח.

אתם שליחַי, ועבורכם הדת לא תהפוך למקלט תיאולוגי אליו תנוסו מפחד ההתמודדות עם הקשיים של מציאות ההתקדמות הרוחנית וההרפתקה האידאליסטית; אלא, הדת תהפוך עבורכם לעובדת ההתנסות האמתית אשר תעיד על כך שהאל מצא אתכם והפך אתכם לאידאליים, לנאצלים, ולרוחניים, וכי יצאתם להרפתקת הנצח של מציאת אותו האל אשר מצא אתכם והפך אתכם לבניו.

וכאשר סיים ישוע את דבריו, סימן לאנדראס, הצביע על המערב, אל עבר פיניקי, ואמר: ״בוא נצא לדרך.״

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved