מסמך 148 הכשרת האוונגליסטים בבית צידה

   
   Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 148

הכשרת האוונגליסטים בבית צידה

בתקופה שבין ה-3 במאי ל-3 באוקטובר, שנת 28 לספירה, שהו ישוע וקבוצת השליחים בבית משפחת זבדיה שבבית צידה. במהלך חמשת חודשי העונה היבשה תוחזק על החוף, בסמוך לבית זבדיה, מחנה עצום אשר הורחב עד מאוד על-מנת לאכלס את משפחתו ההולכת וגדלה של ישוע. במחנה שעל החוף שהתה אוכלוסייה שונה ומגוונת שהתחלפה כל הזמן וכללה מחפשי-אמת, מועמדים לריפוי, וחסידים סקרנים. מספרם נע בין חמש מאות לאלף וחמש מאות. ככלל, היה זה דוד זבדיה שפיקח על עיר האוהלים, וסייעו בעדו התאומים לבית חלפי. המחנה היה אות ומופת לניקיון ולהתנהלות כללית. מגוון החולים הופרדו ובודדו והיו תחת פיקוחו של רופא-מאמין מסוריה בשם אַלמָן.

במהלך תקופה זו יצאו השליחים לדוג לפחות יום אחד בשבוע ומכרו את השלל לדויד, למאכל תושבי המחנה שעל החוף. את התמורה העבירו לקופת הקבוצה. השניים עשר הורשו לבלות שבוע אחד בחודש עם חבריהם או בני משפחתם.

ואף כי אנדראס המשיך לנהל את פעילויות השליחים, היה זה פטרוס אשר עמד בראש בית הספר של האוונגליסטים. מדי בוקר לימדו כל השליחים, איש בתורו, את קבוצות האוונגליסטים והן המורים והתלמידים לימדו את הקהל בשעות אחר הצהריים. חמישה ערבים בשבוע, לאחר ארוחת הערב, ערכו השליחים שיעורים לאוונגליסטים. פעם אחת בשבוע עמד ישוע בראש מפגש השאלות, וענה על כל השאלות שעדיין לא נענו באותו שבוע.

במשך חמישה חודשים, חלפו דרך המחנה הזה כמה אלפים. לעיתים תכופות, ניתן היה למצוא מתעניינים מכל קצוות האימפריה הרומית ואף ממחוזות ממזרח לנהר הפרת. הייתה זו התקופה הארוכה והמסודרת ביותר בה לימד ׳המאסטר׳. בתקופה זו, בילתה משפחתו הקרובה של ישוע את רוב זמנה הזה בכנא או בנצרת.

בניגוד למשפחת השליחים, המחנה לא התנהל באופן שיתופי. דוד זבדיה ניהל את עיר האוהלים באופן שאפשר לה לקיים את עצמה, ואף-על-פי-כן, איש לא סורב. המחנה המשתנה תדירות היה חיוני ממפעל הכשרת האוונגליסטים של פטרוס.

1. בית ספר חדש לנביאים

וועדת הקבלה לבית הספר לאוונגליסטים הורכבה מפטרוס, יעקב ואנדראס. על תלמידיו של בית ספר חדש זה לנביאים נמנו נציגים מכל הגזעים והאומות של העולם הרומי והמזרח, ואפילו מהודו הרחוקה. בית הספר התנהל לפי תכנית של לימוד ועשייה. מה שלמדו התלמידים בבוקר הם לימדו את הקהל שהתקבץ בשעות אחר הצהריים על החוף. לאחר ארוחת הערב הם דנו באופן לא פורמלי בלימודי הבוקר ובמה שלימדו אחר הצהריים.

כל אחד מן השליחים המורים לימד את נקודת השקפתו האישית על בשורת המלכות. הם לא התאמצו ללמד באופן דומה; לא הייתה שיטה סטנדרטית או ניסוח דוגמטי של דוקטרינה. ואף כי כולם לימדו את אותה האמת, כל שליח הציג את הפירוש האישי שלו לתורת ׳המאסטר׳. ישוע תמך בהצגה מגוונת זו, של התנסות אישית בענייני המלכות, ובמפגש השאלות השבועי שלו הביא לכדי תיאום והרמוניה בין כל נקודות ההשקפה השונות הללו על הבשורה. על-אף החופש הניכר שניתן להם בנושאי שיטות ההוראה, היה זה שמעון פטרוס שנטה להשתלט על התיאולוגיה של בית הספר של האוונגליסטים. לאחר שמעון, השפעתו האישית של יעקב זבדיה הייתה הגדולה ביותר.

למעט אבנר ושליחיו של יוחנן, שבעים המורים והמטיפים לבשורה שהוסמכו לאחר מכן יצאו משורות מאה ויותר האוונגליסטים שהוכשרו על החוף בחמשת החודשים הללו. בית הספר של האוונגליסטים לא היה שיתופי באותה המידה בה השניים עשר חלקו את הכול.

ואף כי האוונגליסטים הללו לימדו והטיפו לבשורה, הם לא הטבילו מאמינים עד לאחר שמונו והוסמכו בידי ישוע כשבעים שליחיה של הבשורה. רק שבעה מבין ההמונים שנרפאו כאן בסצינת הריפוי שהתרחשה בסמוך לשקיעה הצטרפו לשורות תלמידי האוונגליסטים. בן האציל של כפר נחום נמנה על שורות משרתי הבשורה של בית הספר של פטרוס.

2. בית החולים בבית צידה

כחלק מן המחנה שעל החוף, במשך ארבעה חודשים ארגנו וניהלו אַלמָן, הרופא הסורי, ועשרים וחמש הנשים ושניים עשר הגברים שסייעו בעדו את מה שניתן להחשיב כבית החולים הראשון של המלכות. במרפאה זו, אשר מוקמה במרחק קצר מדרום לעיר האוהלים הראשית, הם טיפלו בחולים בהתאם לכל השיטות החומריות הידועות וכן באמצעות שיטות רוחניות של תפילה ועידוד האמונה. ישוע ביקר במחנה החולים לא פחות משלוש פעמים בשבוע ויצר קשר אישי עם כל אחת ואחד מן החולים. ככל הידוע לנו, לא אירעו שום נסים או נפלאות על-טבעיות בקרב אלף החולים אשר יצאו מן המרפאה לאחר שנרפאו או חל שיפור במצבם. על-אף-זאת, רבים מאלה שנהנו מן היחס לא הפסיקו להכריז על כך שישוע ריפא אותם.

הרבה מן המזור שהביא ישוע בסעדו עבור החולים של אלמן אכן דמתה למעשה נסים, אך ההנחיה שקיבלנו גורסת שהיו אלה תמורות של דעת ורוח אותן ניתן לצפות כחלק מן ההתנסות של אנשים בעלי ציפייה, חדורי אמונה, אשר עומדים בקשר קרוב ומעורר השראה עם אישיות חזקה, חיובית ומיטיבה כזו שהסעד שלה מסלק את הפחד ומפוגג את החרדה.

אלמן וחבריו ניסו ללמד את החולים את האמת אודות ״דיבוק ברוחות רעות״, אך נחלו הצלחה מועטה בלבד. האמונה שמחלות גוף ונפש עלולות להיגרם בשל הידבקות של מה שכונה רוח טמאה לדעתו או לגופו של אדם הייתה כמעט נחלת הכלל.

בכל מגעיו עם החולים, וככל שזה נגע לטכניקת הטיפול או לגילוי סיבות מחלות בלתי ידועות, מילא ישוע אחר ההנחיות שקיבל מאחיו מפרדיס, עמנואל, בטרם יצא למשימת התגשמותו בגוף באורנטיה. אף-על-פי-כן, הרבה מאלה שסעדו את החולים למדו דברים מועילים רבים אגב צפייה באופן בו עורר ישוע את אמונתם וביטחונם של החולים והסובלים.

המחנה פוזר מעט בטרם עת, בשל עלייה במקרי התקררות וחום.

3. עסקי ׳האב׳

במהלך כל התקופה, ערך ישוע את התפילה במחנה פחות מתריסר פעמים ורק פעם אחת נשא דברים בבית הכנסת של כפר נחום, בשבת השנייה שלפני עזיבתם למסע ההטפה השני בגליל, יחד עם האוונגליסטים החדשים שזה עתה הוכשרו.

מאז ההטבלה שלו, לא בילה ׳המאסטר׳ זמן כה רב לבדו, כמו בתקופה זו, תקופת הכשרת האוונגליסטים בבית צידה. כל אימת שאחד השליחים העז לשאול את ישוע מדוע שהה זמן כה רב הרחק מקרבתם, הוא תמיד היה עונה שהוא ״עסוק בעסקי ׳האב׳.״

במהלך תקופות ההיעדרות הללו, נלוו לישוע שליח אחד או שניים בלבד. הוא שחרר זמנית את פטרוס, יעקב ויוחנן מתפקידם כבני לווייתו האישיים על-מנת שיכולו להשתתף בתהליך הכשרתם של המועמדים החדשים להימנות על האוונגליסטים, אשר מנו מעל מאה.  כאשר ביקש ׳המאסטר׳ לעלות לגבעות ולעסוק בעסקי ׳האב׳, הוא נהג לבקש מאחד או שניים מן השליחים שהיו פנויים באותה העת להתלוות אליו. וכך, כל אחד מן השניים עשר זכה להזדמנות לבלות בקרבתו של ישוע.

אף כי עובדה זו לא התגלתה לצורך מסמכים אלה, הנחו אותנו להסיק כי במהלך תקופות ההתבודדות שלו בגבעות נמצא ׳המאסטר׳ בקשר ניהולי וישיר עם רבים ממנהליו הראשיים של היקום. בערך מאז הטבלתו, הפך במודע ריבון זה של יקומנו, אשר התגשם בגוף, ליותר ויותר פעיל בניהול היבטים מסוימים ביקום. אנו תמיד סברנו, כי בדרך כלשהי אשר לא נגלתה לעמיתיו, הוא עסק במהלך השבועות הללו, בהן עסק פחות בענייני הארץ, בהנחייתן של אותן הוויות רוחניות תבוניות אשר הופקדו על ניהולו של יקום עצום בממדיו, וכי ישוע בן האנוש בחר לכנות פעילות זו שלו כחלק ״מעיסוקו בעסקי ׳האב׳״.

פעמים רבות, כאשר ישוע היה לבדו במשך שעות אך שני השליחים היו בסמוך, אף כי לא שמעו אותו מדבר כלל הם ראו את תווי פניו משתנים במהירות ובמגוון צורות. הם גם לא הבחינו בשום מופע נראה לעין של הוויות שמימיות אשר ייתכן ועמדו בקשר עם ׳המאסטר׳, כפי שחלקם אכן ראה בפעם אחרת, מאוחר יותר.

4. רוע, חטא ועוון

ישוע נהג לבלות שני ערבים בשבוע בשיחות מיוחדות ופרטיות עם יחידים שביקשו לשוחח עמו ועשה כן בפינה חבויה ומוגנת בגינה של זבדיה. באחת משיחות הערב הפרטיות הללו, שאל תומאס את ׳המאסטר׳ את השאלה הבאה: ״מודע נחוץ לאדם להיוולד מחדש מן הרוח על-מנת להיכנס בשערי מלכות? האם לידה מחדש נדרשת על-מנת לחמוק מן הרָשַע? ׳מאסטר׳, מהו רוע?״ כאשר שמע ישוע את השאלות הללו, אמר לתומאס:

״אל תשגה ותבלבל את הרוע עם האחד הרָשַע, או ליתר דיוק עם אותו אחד שעָוול. אותו האחד אשר תכנו הרָשַע הינו בן האהבה-העצמית, המנהל בכיר אשר התמרד ביודעין כנגד שלטון ׳אבי׳ ושלטון ׳בניו׳ הנאמנים. אך את מורדי החטא הללו כבר דיכאתי. תן דעתך בבהירות לגישות השונות הללו כלפי ׳האב׳ ויקומו. לעולם אל תשכח את החוקים הבאים הנוגעים לרצונו של ׳האב׳:

״רוע הינו הפרה בלתי מודעת או בלתי-מכוונת של חוק אלוה, של רצון ׳האב׳. באותה המידה, רוע הינו מידת אי השלמות שבה אנו מצייתים לרצונו של ׳האב׳.

״חטא הינו הפרה מודעת, ביודעין ובמכוון של חוק אלוה, של רצון ׳האב׳. חטא הינה מידת חוסר הנכונות שלנו להיות מוכוונים באופן אלוהי ומונחים רוחנית.

״עוול הינו הפרה מכוונת, נחושה ומתמדת של חוק אלוה, של רצון ׳האב׳. עוול הינה מידת הדחייה המתמשכת של תכניתו האוהבת של ׳האב׳ להישרדות האישיות ושל סעד הגאולה הרחום של ׳הבן׳.

״מטבע הדברים, לפני הלידה מן הרוח, נתון בן התמותה לחסדן של נטיות רוע אינהרנטיות, אך התנהגות טבעית ובלתי מושלמת זו אינה מהווה חטא או עוול. בן התמותה רק החל את הרקעתו הארוכה למושלמות ׳האב׳ בפרדיס. האדם הלא מושלם או החלקי מטבעו אינו חוטא. אכן, האדם נתון לרוע, אך לא ייחשב בשום מובן שהוא לבנו של האחד הרָשָע אלא אם בחר במכוון וביודעין בדרכי החטא ובחיי העוול. הרוע הוא חלק אינהרנטי בסדר הטבעי של העולם הזה, אך החטא הינו גישה מרדנית מודעת אשר הובאה לעולם הזה בידי אלה שנפלו מאור הרוח לחשיכה הגדולה.

״אותך, תומאס, בלבלו הדוקטרינות של היוונים ושגיאותיהם של הפרסים. אינך מבין את היחסים שבין הרוע והחטא משום שאתה סבור כי אנושות החלה את דרכה על-פני האדמה עם אדם, המושלם, והחטא הוא שדרדר אותה למעמדה הבזוי בהווה. אך מדוע זה תסרב להבין את משמעות הכתוב על קין, בנו של אדם, אשר הלך לארץ נוֹד ולקח לו שם אישה? ומדעו זה תסרב לפרש את משמעות הכתוב אשר מתאר את בני האל אשר לקחו לעצמם נשים בנות האדם?

״אכן, טבע האדם רע מיסודו, אך האדם אינו בהכרח חוטא. הלידה מחדש – הטבילה ברוח – נחוצה על-מנת להיגאל מן הרוע ולהיכנס בשערי מלכות שמים, אך דבר מכל אלה לא מפחית כהוא זה מן העובדה שהאדם אכן הינו בנו של האל. נוכחותו האינהרנטית של פוטנציאל לרוע אף איננה מעידה על כך שהאדם מרוחק באופן מסתורי מן ׳האב׳ שבשמים ומשום כך נדרש הוא, כזר או כילד חורג, לבקש מן ׳האב׳ שיאמצו אליו באופן חוקי. כל הרעיונות הללו מקורם, בראש ובראשונה, מאי ההבנה שלך את ׳האב׳, ושנית, בשל בורותך ביחס למקורו, טיבו ויעודו של האדם.

״היוונים, כמו גם אחרים, לימדו אותך שהאדם יורד בהתמדה משלמות גדולתו האלוהית אל עבר החידלון והשמד; ואילו אני באתי להראות שעת ייכנס בשערי המלכות, האדם ירקיע בוודאי מעלה לאל ולשלמות האלוהית. כל הוויה אשר עדיין אינה דבקה לגמרי באידאלים האלוהיים והרוחניים של רצונו הנצחי של ׳האב׳ אכן רעה בפוטנציאל, אך הוויות שכאלה אינן חוטאות כלל ועיקר וקל וחומר אינן עוולות.

״תומאס, האם לא קראת בתורה, שם כתוב: ׳בנים אתם לאדוני אלוהיכם.׳ ׳אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן.׳ ׳כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן, וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב.׳ ׳הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ; כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו.׳ ׳אתם בני האלוהים החיים.׳ ׳כִּי כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אלוהים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אלוהים הֵמָּה.׳ ובעוד קיים חלק חומרי מן האב שבארץ בילדו, אף קיים חלק רוחני מן ׳האב׳ שבשמיים בכל אחד מבניו, בני אמונת המלכות.״

כל אלה ויותר דיבר ישוע לתומאס, והרבה מזה הבין השליח, אף כי ישוע הזהיר אותו ״לבל יזכיר זאת לאחרים בטרם אשוב ׳לאב׳.״ ואכן, תומאס לא הזכיר את דבר השיחה עד לאחר שעזב ׳המאסטר׳ את העולם.

5. תכלית העינוי

באחת מן השיחות הפרטיות האחרות מסוג זה, בגן, שאל נתנאל את ישוע: ״׳מאסטר׳, אף כי אני מתחיל להבין מדוע אתה מסרב לרפא את כולם ללא הבחנה, אני עדיין לא מבין מדוע ׳האב׳ האוהב שבשמים מתיר לכל כך הרבה מילדיו שבארץ להתענות כל כך.״ השיב ׳המאסטר׳ לנתנאל ואמר:

״אתה, נתנאל, כמו רבים אחרים, עומדים ותוהים משום שאינכם מבינים כיצד הופרע הסדר הטבעי של העולם הזה פעמים רבות כל כך בשל הרפתקאות החטא של מורדים מסוימים, אשר מרדו ברצון ׳האב׳. באתי אני להתחיל ולהחיל סדר בכל אלה. ואולם יידרשו עידנים רבים בטרם ישוב חלק זה של היקום לנתיבי העבר, כך ישתחררו ילדי האדם ממשא החטא והמרד העודף. רק נוכחותו של הרוע הכרחית כמבחן להרקעתו של האדם – החטא איננו נדרש להישרדות.

״אך ראוי שתדע, בני, כי ׳האב׳ אינו מענה במתכוון את ילדיו. כתוצאה מסירובו העיקש של האדם לצעוד בדרכים הטובות, דרכי רצון האל, מביא הוא על עצמו עינוי בלתי-נחוץ. ואף כי ברוע מצוי הפוטנציאל לעינוי, הרבה ממנו נגרם בשל החטא והעוול. בעולם הזה התרחשו מאורעות רבים יוצאים מגדר הרגיל, ואין להתפלא על כך שאנשי הגות עומדים תמהים אל מול מופעי המכאוב והסבל שמולם. אך בדבר אחד עליך לבטוח: העינוי איננו הדרך בה מעניש ׳האב׳ באופן שרירותי על מעשים רעים. חוסר השלמות והמגבלות הן חלק אינהרנטי מן הרוע; העונש המוטל על החטא הינו בלתי נמנע; לא ניתן לחמוק מתוצאותיו ההרסנית של העוול. לא ראוי לאדם שיאשים את האל בעינוי שהוא תוצאה ישירה מן החיים שבחר הוא עצמו לחיות; ואף לא ראוי לו לאדם להתלונן על אותן התנסויות שהן חלק מן החיים בעולם הזה. ׳האב׳ רוצה שבן התמותה יעמול בהתמדה וברציפות לשיפור מעמדו על-פני האדמה. פעולה נבונה תאפשר לאדם להתגבר על הרבה מן הסבל שבארץ.

״משימתנו שלנו, נתנאל, הינה לסייע לבני האדם לפתור את בעיותיהם הרוחניות ובכך לפנות את דעתם ולאפשר להם להתכונן טוב יותר ולקבל השראה רבה יותר לפתרון בעיותיהם החומריות הרבות. אני יודע על הבלבול שגרמה לך הקריאה בתורה. פעמים רבות מדי נוטה האדם להאשים את האל באחריות לכל מה שהוא, בבורותו, לא מצליח להבין. ׳האב׳ איננו אחראי באופן אישי לכל מה שלא הצלחת להבין. אל תטיל ספק באהבתו של ׳האב׳ רק בשל העובדה שאחד מחוקיו הצודקים והחכמים גרם לך למכאוב משום שהפרת בתמימות או ביודעין צו אלוה זה.

״אך אילו היטבת לקרוא בתורה, נתנאל, היית מוצא הנחיות רבות. האם לא תזכור את הכתוב: ׳מוּסַר יְהוָה, בְּנִי אַל תִּמְאָס; וְאַל תקוץ בְּתוֹכַחְתּוֹ, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ, וּכְאָב, אֶת בֵּן יִרְצֶה.׳ ׳כִּי לֹא עִנָּה האל מִלִּבּוֹ.׳ ׳טֶרֶם אֶעֱנֶה, אֲנִי שֹׁגֵג, וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי. טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.׳ ׳כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיך. מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם.׳ ׳וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.׳ ׳יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ, עַל עֶרֶשׂ דְּוָי; כָּל מִשְׁכָּבוֹ, הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ.׳ ׳כְּרַחֵם אָב, עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה, עַל יְרֵאָיו.  כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ; זָכוּר, כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.׳ ׳הָרֹפֵא, לִשְׁבוּרֵי לֵב; וּמְחַבֵּשׁ, לְעַצְּבוֹתָם.׳ ׳כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן, בַּצַּר-לוֹ. מַחְסֶה מִזֶּרֶם צֵל מֵחֹרֶב, כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר.׳ ׳נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ, וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה.׳ ׳קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה.׳ ׳כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ.׳ ׳שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים.׳ ׳הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ, יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ; כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן.׳״

6. אי ההבנה ביחס לסבל - הדרשה על איוב

באותו הערב, בבית צידה, שאל גם יוחנן את ישוע מדוע כל כך הרבה אנשים שנדמה כי הם חפים מפשע סובלים ממחלות ומעינויים כה רבים. כמענה לשאלותיו של ישוע, ובין דברים רבים אחרים, אמר ׳המאסטר׳:

״אינך מבין, בני, את משמעות הקושי או את תכלית הסבל. האם לא קראת את יצירת המופת של הספרות השמית – את הסיפור המקראי אודות איוב? האם לא תזכור כיצד מתחיל משל נפלא זה בתיאור עושרו החומרי של משרֵת האל? וודאי תזכור כי בורך איוב בילדים, בעושר, בכבוד, במעמד, בבריאות ובכל שאר הדברים שבני האדם מעריכים בחיים. בהתאם למסורת העתיקה של בני אברהם, עושר חומרי שכזה היווה הוכחה חותכת לחסד אלוהי. אך רכוש חומרי ושגשוג בן-חלוף אינם מעידים על חסד האל. ׳אבי׳ שבשמים אוהב את העניים כעשירים; הוא לא יישא פני איש.

״ואף כי המפר חוק אלוה יקצור במוקדם או במאוחר את עונשו, ואף כי אדם אכן יקצור את שזרע, ראוי שתדע כי לא תמיד מצוי מקור הסבל האנושי בחטא שקדם לו. איוב וחבריו לא הצליחו למצוא את התשובה הנכונה לקשיים שעמדו בפניהם. ולאור הידוע לכם כעת, וודאי לא תסכימו כי השטן והאל נוהגים כמתואר במשל ייחודי זה. ואף כי איוב לא הצליח למצוא דרך הסבל מענה לבעיות האינטלקטואליות שעמדו בפניו ולא הצליח לפתור את הסוגיות הפילוסופיות שהטרידו אותו, הוא אכן נחל ניצחון גדול; אפילו בעת שכל המגננות התיאולוגיות שלו התמוטטו, הוא הרקיע לגבהים הרוחניים בהם יכול היה לומר בכנות, ׳אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי׳, ואז נגאל בגאולה של חזון האל. ולכן, אפילו דרך סבל שלא הבין, הרקיע איוב לגבהים של הבנה מוסרית ותובנה רוחנית על אנושיות. כאשר המשרת המעונה רואה את האל, תחווה נשמתו שׁלוֹם אלוהים הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׂכֶל.

״חברו הראשון של איוב, אליפז, האיץ באיש הסובל לעמוד בעוז אל מול תעניתו כפי שדחק באחרים לעשות בימי השפע שלו. אמר מנחם כוזב זה: ׳בטח בדתך, איוב; זכור כי בני עוול יעונו, ולא הצדיקים. וודאי ראוי אתה לעונש זה, שאם לא כן לא היית מקבלו. הן תדע כי לא הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק. רשעים לעולם לא יצלחו. הרי טבע האדם לצרתו, ואולי תוכחת האל לטובתך היא.׳ אין פלא כי איוב לא מצא כלל נחמה בפירוש הזה לבעיית הסבל האנושי.

״ואף כי נסמכה על התיאולוגיה המקובלת של אותם הימים, עצתו חברו השני, בִּלְדַּד, הייתה מדכאת אף יותר. אמר בלדד: ׳לא יְעַוֵּת האל צֶדֶק. אִם-בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ; וַיְשַׁלְּחֵם, בְּיַד פִּשְׁעָם; וודאי חטאת, שאם לא כן לא היית נענש. אִם זַךְ וְיָשָׁר, אָתָּה, כִּי עַתָּה, יָעִיר עָלֶיךָ. ראוי שתלמד מנהג האל באדם, כי הכל-יכול משמיד את הרשעים בלבד.׳

״ואז, זכרו כיצד השיב איוב לחבריו, ואמר: ׳היטב ידע כי יהוה לא יענני. כיצד יוכל אל צדיק להתעלם מחפותי? אני למד שאינני יכול להיוושע מפנייה לכל-יכול. האם לא תוכלו לראות שהאל מתיר לרשעים לרדוף את הטובים? ואדם, כה חלש הוא, מה יוכל לקוות מידיו של האל הכול-יכול? האל ברא אותי כפי שאני, וכשיקום עלי, לא אוכל להתגונן. ולמה בראני האל לסבול כך?׳

״ומי יוכל לקבול על גישתו של איוב אל מול עצת חבריו והאופן השגוי בו תפש את האל? האם לא תראה כי איוב כמהּ לאל אנושי, כי הוא ביקש להתייחד עם הוויה אלוהית אשר הכירה את מצבו של האדם והבינה את שגם הצדיק נדרש לסבול בחפותו בראשית חייו, בדרכו הארוכה מעלה לפרדיס? משום כך הגיע ׳בן האדם׳ מעִם ׳האב׳, לחיות חיים בגוף בשר ודם בכדי שיוכל לסעוד ולנחם את כל אלה שייקראו מעתה ואילך להתענות כאיוב.

״חברו השלישי של איוב, צופר, ניחם אותו עוד פחות באומרו: ׳טיפשות מצדך לטעון לצדקתך אל מול עינוייך. ואולם, מודה אני כי נפלאות דרכי האל. אולי תימצא תכלית נסתרת לעינוייך.׳ לאחר ששמע את שלושת חבריו, פנה איוב ישירות לאל וביקש את עזרתו, באומרו כי ׳אָדָם, יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים  וּשְׂבַע רֹגֶז.׳

״ואז החלה השיחה השנייה בינו לבין חבריו. אליפז התקשח, ונמלא בהאשמות ובסרקזם. בלדד התרעם על זעפו של איוב על חבריו. צופר שב והציע את מרכולתו המלנכולית. הפעם מאס איוב בחבריו ושוב פנה לאל. הפעם פנה לאל של צדק, בניגוד לאל של חוסר הצדק שתואר בנקודת ההשקפה של חבריו, האל אליו הטיפה גישתו הדתית שלו עצמו. לאחר מכן, מצא איוב נחמה בחיים עתידיים בהם ניתן יהיה לתקן את עוולות הקיום האנושי ביתר צדק. חוסר היכולת להיעזר באדם דחף את איוב לידי האל. אז פרץ בלבו מאבק איתנים בין האמונה לספק. לבסוף, החל האדם הסובל לראות את אור החיים; נשמתו המעונה העפילה לגבהים חדשים של תקווה ואומץ; ואף כי ייתכן וימשיך לסבול ואפילו למות, זועקת כעת נשמתו המוארת את זעקת הניצחון, ׳גֹּאֲלִי חָי!׳

״צדק איוב כאשר קרא תיגר על הדוקטרינה שהאל מעניש ילדים על חטאי אבותיהם. איוב היה תמיד מוכן להודות בצדיקותו של האל, אך הוא כמהּ להתגלוּת מרנינת-נשמה של טיבו האישי של הנצחי. וזו משימתנו על-פני האדמה. לא עוד תימנע מבני האדם המעונים נחמת הידיעה של אהבת האל וההבנה של חסד האל שבשמים. ואף כי קול האלוהים הבוקע מן הסערה היה מושג מלא הוד לימים ההם, אתה כבר יודע ׳האב׳ לא מגלה עצמו כך, אלא דובר בתוך לב האדם בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, לאמור, ׳זו הַדֶּרֶךְ; לְכוּ בה.׳ האם לא תבין כי האל שוכן בקרבך, והפך למה שאתה על-מנת להפוך אותך למה שהוא!״

ואז סיים ישוע במילים האלה: ״׳האב שבשמים לא עִנָּה מִלִּבּוֹ, וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ. האדם סובל, בראש ובראשונה, מתאונות הזמן ומחוסר המושלמות של רוע הקיום הפיזי הבלתי בשל. וכן, לא יוכל לחמוק מתוצאות החטא – הפרתם של חוקי האור והחיים. לבסוף, יקצור האדם את זרעי האון של התמרדותו העיקשת כנגד שלטון הצדק של השמים בארץ. ואולם, סבלו של האדם אינו פרי עונש הצדק האלוהי. האדם יכול לעשות רבות על-מנת להקל על סבלו בארץ, ואכן כך עושה. אחת ולתמיד, היפטרו מן האמונה הטפלה שהאל מעניש את האדם כמצוות השטן. לימדו את ספר איוב ותגלו שאפילו אנשים טובים דבקים ברעיונות שגויים רבים אודות האל; וראו כיצד אפילו איוב המעונה מצא נחמה וגאולה למרות רעיונות שגויים אלה. בסופו של דבר, אמונתו פילחה את ענני הסבל וחזתה באור החיים אשר נובע מעִם ׳האב׳ כחסד מרפא וכצדקת נצח.״

ימים רבים שקל יוחנן בלבו את הדברים הללו. כתוצאה מן השיחה שקיים עם ׳המאסטר׳ בגן, השתנו במובחן כל שארית חייו, ובימים מאוחרים יותר אף פעל רבות על-מנת לשנות את נקודות ההשקפה של השליחים האחרים ביחס למקורם, טיבם ותכליתם של מכאובי האדם. אך יוחנן מעולם לא דיבר אודות שיחה זו עד לאחר עזיבתן של ׳המאסטר׳.

7. האיש וידו היבשה

שתי שבתות בטרם יצאו השליחים וסגל האוונגליסטים החדש למסע ההטפה השני בגליל, דיבר ישוע בבית הכנסת של כפר נחום על ״השמחה שבחיים של צדק.״ עת סיים ישוע את דבריו, התקבצה סביבו קבוצה גדולה של נכים, פיסחים, חולים ומעונים אשר ביקשה מזור. בקרב אלה היו גם השליחים, רבים מן האוונגליסטים החדשים והמרגלים מטעם הפרושים בירושלים. לכל מקום אליו הלך ישוע (למעט כאשר הסתובב בגבעות ועסק בעסקי ׳האב׳) שם הלכו ששת המרגלים מירושלים.

בעת שישוע עמד ושוחח עם האנשים, עודד מנהיג קבוצת המרגלים הפרושים אדם שידו יבשה להתקרב אל ישוע ולשאול אותו אם מותר לבקש מזור בשבת או שמא עליו להמתין ולבקש מזור ביום אחר. כאשר ראה ישוע את האדם ושמע את דבריו, הבין שנשלח מטעם הפרושים ואמר: ״בוא לכאן ואשאל אותך שאלה. הַיֵּשׁ בָּכֶם אָדָם אֲשֶׁר לוֹ כֶּבֶשׂ אֶחָד וְנָפַל בְּבוֹר בַּשַׁבָּת וְלֹא יַחֲזִיק בּוֹ וְיַעֲלֶנּוּ? האם מותר לעשות כן בשבת?״ ענה האדם: ״כן, ׳מאסטר׳, מותר לעשות כן בשבת.״ פנה אז ישוע לכולם ואמר: ״אני יודע מדוע שלחתם אדם זה אלי. אתם מבקשים למצוא סיבה להאשים אותי, אם אכן אגלה חסד בשבת. שתיקתכם מעידה על הסכמתכם שהוצאת הכבש האומלל מן הבור אכן מותרת, אפילו בשבת, ואני קורא לכם להעיד כי מותר לעשות טובה בשבת לא רק עבור בעלי החיים אלא גם עבור אנשים.  וּמַה יָּקָר אָדָם מִן הַכֶּבֶשׂ! לָכֵן אכריז כי מותָּר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה בַּשַׁבָּת.״ ובעת שעמדו מולו בדממה, פנה ישוע אל האיש בעל היד שיבשה ואמר לו: ״עמוד כאן לידי כדי שכולם יראו אותך. וכעת, כשיודע אתה שרצון ׳אבי׳ הוא לעשות טובה בשבת, אם אמונה במזור בליבך, פשוט את ידך.״

וכשפשט אדם זה את ידו, ותשוב כידו האחרת. האנשים ביקשו לקום על הפרושים, אך ישוע האיץ בהם להירגע ואמר: ״כרגע אמרתי לכם שמותר לעשות טובה בשבת, על-מנת להציל חיים, אך לא הנחיתי אתכם לפגוע ולהיכנע לרצון להרוג.״ הפרושים הכעוסים פרשו משם ועל-אף השבת, מיהרו לטבריה על-מנת להיוועץ בהורדוס ועשו כל אשר לאל ידם על-מנת לעורר את חשדו ולצרף את בני משפחת הורדוס למחנה מתנגדי ישוע. אך הורדוס סרב לנקוט פעולה כנגד ישוע, והמליץ להם להתלונן בירושלים.

היה זה המקרה הראשון בו חולל ישוע נס בתגובה לאתגר שהעמידו בפניו אויביו. ׳ לא על-מנת להדגים את יכולות הריפוי שלו חולל המאסטר׳ את מה שמכונה נס, אלא על-מנת להתקומם כנגד העובדה שמנוחת השבת הדתית השיתה מגבלה אמתית וחסרת משמעות של שעבוד על האנושות כולה. אדם זה שב לעבודתו כבנאי, והתגלה כאחד מאותם אנשים שהריפוי שזכה לו הביא לחיים שלמים של הוקרת תודה ושל צדיקות.

8. השבוע האחרון בבית צידה

במהלך השבוע האחרון לשהותם בבית צידה, חל פיצול בקרב קבוצת המרגלים מירושלים ביחס ליחס לישוע ולתורתו. שלושה מן הפרושים התרשמו עד מאוד ממה שראו ושמעו. בינתיים, בירושלים, הצהיר בפומבי צעיר בשם אברהם, חבר רב השפעה בסנהדרין, על תמיכתו בתורתו של ישוע והוטבל בבריכת השילוח בידי אבנר. ירושלים נרעשה מן המאורע ושליחים נשלחו מיד על-לבית צידה מנת לקרוא לששת המרגלים הפרושים לחזור.

הפילוסוף היווני אשר בא בשערי המלכות במהלך מסעם הקודם בגליל חזר ועמו כמה יהודים עשירים מאלכסנדריה. הם שבו והזמינו את ישוע לבוא לעירם ולהקים שם בית ספר פילוסופי ודתי וגם בית חולים. אך ישוע דחה בנימוס את הזמנתם.

בערך בזמן הזה הגיע למחנה בבית צידה נביא-טרנס מבגדד, אדם בשם קִירמַת׳. נביא-לכאורה זה ראה חזיונות בעת שנכנס לטרנס ואף חלם חלומות פנטסטיים. הוא חולל מהומה לא קטנה במחנה. שמעון הקנאי היה בעד לטפל בקשיחות באדם זה שהשלה את עצמו, אך ישוע התערב לטובתו והעניק לו חופש פעולה מוחלט במשך מספר ימים. כל אלה ששמעו אותו מטיף הכירו בעובדה שתורתו לא הייתה מוצקה כמו בשורת המלכות. לאחר זמן קצר, חזר לבגדד ולקח עמו שש נשמות טועות ובלתי יציבות. אך בטרם התערב ישוע לטובת הנביא מבגדד, לקחו דוד זבדיה וכמה חברים שמינו את עצמם את קירמת׳ לאגם, הטביעו אותו כמה פעמים וייעצו לו לעזוב מיד – ללכת ולהקים לעצמו מחנה משלו.

באותו היום, השתגעה רופאה פיניקית בשם בת׳-מריון, ולאחר שכמעט טבעה בניסיון ללכת על המים, שלחו אותה משם כמה מחבריה.

המומר החדש מירושלים, אברהם הפרושי, העניק את כל רכושו עלי אדמות לקופת השליחים, ותרומה זו סייעה רבות לשליחתם המידית של מאה האוונגליסטים שזה עתה הוכשרו. אנדראס כבר הכריז על סגירתו של המחנה, וכולם התכוננו לחזור לביתם או ללכת בעקבות האוונגליסטים לגליל.

9. ריפוי המשותק

אחד מן המקרים המוזרים ביותר בכל חייו של ישוע על-פני האדמה אירע ביום ששי אחר הצהריים, ה-1 באוקטובר, בעת שישוע קיים את המפגש האחרון שלו עם השליחים, האוונגליסטים ושאר מנהיגי המחנה שפורק, וכאשר ששת הפרושים מירושלים ישבו בשורה הראשונה של האספה הזו, אשר התקיימה בסלון המרווח של בית משפחת זבדיה. באותה העת, עמד ודיבר ׳המאסטר׳ בחדר המרווח הזה, אשר נבנה על-מנת לאכלס את המפגשים הללו במשך העונה הגשומה. את הבית הקיפה קבוצה גדולה של אנשים אשר התאמצה לקלוט מילה או יותר מדברי ישוע.

בעת שהבית הוקף כך באנשים שניסו להאזין לישוע, התקרב אליו אדם משותק מכפר נחום, אדם ששותק זמן רב לפני כן וחבריו הובילו אותו ישוב על כיסא קטן. המשותק שמע שישוע עמד לעזוב את בית צידה, ולאחר ששוחח עם אהרון הבנאי שנרפא לא מזמן, החליט להעמיד עצמו אל מול ישוע ולבקש מזור. חבריו ניסו להיכנס לבית זבדיה דרך הדלת הקדמית וגם דרך הדלת האחורית, אך הקהל הרב מנע זו מהם. המשותק לא נכנע וביקש מהם למצוא סולמות בעזרתם עלו על גג החדר בו דיבר ישוע, והעזו להסיר את רעפי הגג ולהוריד בחבלים את המשותק עד שישב אל מול ׳המאסטר׳. כשראה ישוע את שעשו, הפסיק את דבריו, וכל הקהל נדהם מנחישותם של החולה וחבריו. אמר המשותק: ״׳מאסטר׳, אינני רוצה להפריע לשיעור, אך אני נחוש להתרפא. אינני כמו אלה שמתרפאים ושוכחים את שלימדת. אני מבקש להתרפא כדי שאוכל לשרת במלכות השמים.״ על-אף שעינוייו של האדם נגרמו לו בשל האופן בו שגה בחייו, ישוע ראה את אמונתו של המשותק ואמר לו: ״חֲזַק בְּנִי; נִסְלְחוּ לְךָ חַטֹּאתֶיךָ. אמונתך היא שתציל אותך.״

לשמע הכרזתו של ישוע, החלו הפרושים מירושלים, כמו גם סופרים ועורכי דין אחרים שישבו לצדם לחשוב לעצמם: ״מַה לָּזֶה כִּי יְדַבֵּר גִּדּוּפִים כָּאֵלֶּה? מִי יָכול לסלוחַ לַחֲטָאִים כִּי אִם האלוהים לְבַדּו?״ ישוע, אשר ראה בעיני רוחו שכך הם חושבים, דיבר אליהם ואמר: ״לָמָּה תַחְשְׁבוּ רָעָה בִּלְבַבְכֶם? כמי אתם שתשפטו אותי? כי מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ לְךָ חטאותיךָ אִם אָמֹר קוּם הִתְהַלֵּךְ? אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן-הָאָדָם יֶשׁ לוֹ השלטון בָּאָרֶץ לסלוחַ לַחֲטָאִים, אומר לנְכֵה הָאֵבָרִים קוּם שָׂא אֶת מיטתךָ וְלֶךְ-לְךָ אֶל בֵּיתֶך.״ וכאשר דיבר ישוע, קם הנכה והלך לפניהם, והם פינו לו דרך. וכל הרואים זאת נדהמו למראה עיניהם. פטרוס פיזר את האספה, רבים התפללו ושיבחו את האל, והודו שמעולם לא ראו מאורע מוזר מזה.

בערך בזמן הזה הגיעו שליחי הסנהדרין מירושלים לקרוא למרגלים בחזרה. לשמע המסר, הם החלו להתווכח בעוז בינם לבין עצמם; לאחר שסיימו להתדיין, חזרו מנהיג הקבוצה ושניים מעמיתיו יחד עם השליחים לירושלים, ואילו שלושת המרגלים הפרושים האחרים התוודו באזני ישוע, הלכו מיד לאגם והוטבלו בידי פטרוס והשליחים כילדי המלכות.

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
טלפון: +1-773-525-3319; פקס: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. כל הזכויות שמורות