מסמך 144 בגלבוע ובדקפוליס

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 144

בגלבוע ובדקפוליס

את החודשים של ספטמבר ואוקטובר בילו בפרישות, במחנה חבוי על מורדות הר הגלבוע. את  כל חודש ספטמבר בילה ישוע לבדו עם שליחיו בלימוד והוראת אמתות המלכות.

היו כמה סיבות לכך שישוע ושליחיו פרשו בזמן זה, ושהו בגבול בין השומרון לדקפוליס. בקרב מנהיגי הדת בירושלים שררה התנגדות גדולה; הורדוס אנטיפס עדיין החזיק את יוחנן בכלא, פחד הן לשחררו והן להוציאו להורג, ובה בעת המשיך לחשוד על קיומו של קשר כלשהו בין יוחנן לישוע. בתנאים הללו, לא היה זה מן התבונה לתכנן פעולה אגרסיבית ביהודה או בגליל. הייתה גם סיבה שלישית: בין ראשי תלמידיו של יוחנן ושליחיו של ישוע הלך וגדל אט אט מתח אשר הלך והחמיר ככל שהלכו ורבו המאמינים.

ישוע ידע שימי תקופת ההכנה של ההטפה והלימוד התקרבו לסיומם, וכי בצעד הבא יחל המאמץ השלם והסופי של חייו על-פני האדמה, והוא לא רצה שתחילתה של משימה זו תעמיד את יוחנן המטביל במבחן או תבייש אותו. לפיכך, החליט ישוע לבלות תקופה מסוימת בפרישות, להמשיך ולאמן את שליחיו ואז לעבוד בשקט בערי הדקפוליס, עד אשר יוצא יוחנן להורג או ישוחרר על-מנת להצטרף אליהם למאמץ מאוחד.

1. המחנה בגלבוע

בחלוף הזמן, גדלה מסירותם של השניים עשר לישוע וכן מחויבותם לעבודת המלכות. מסירותם נבעה בעיקר מנאמנות אישית. הם לא תפשו את הצדדים הרבים של תורתו; הם לא הבינו לגמרי את טיבו של ישוע או את משמעותהּ של משימת המתת שלו על-פני האדמה.

ישוע הבהיר לשליחיו את שלושת הסיבות בעטיין פרשו:

1. לאשש את הבנתם את בשורת המלכות ואמונתם בה.

2. לאפשר להתנגדות לעבודתם ביהודה ובגליל לשכוך.

3. להמתין לגורלו של יוחנן המטביל.

בזמן שהייתם בגלבוע, סיפר ישוע לשניים עשר הרבה על חייו המוקדמים ועל התנסותו על הר החרמון; הוא אף גילה להם מעט ממה שאירע בגבעות בארבעים הימים שלאחר הטבלתו. הוא אף הנחה אותם ישירות לבל יספרו זאת לאיש עד לאחר שישוב ׳לאב׳.

במהלך השבועות הללו של חודש ספטמבר הם נחו, שוחחו, שיתפו אודות התנסותם מאז שקרא להם ישוע לשירות וניסו באמת ובתמים לתאם את כל שלימד אותם ׳המאסטר׳ עד כה. כולם הבינו, במידה זו או אחרת, כי זו עתידה להיות ההזדמנות האחרונה שלהם למנוחה ממושכת. הם הבינו כי המאמץ הבא שלהם להטפה בציבור, ביהודה או בגליל, עתיד לסמן את תחילתה של ההכרזה הסופית על בוא המלכות, אך היה להם מושג קלוש, אם בכלל, לגבי מה עתידה מלכות זו להיות עת תגיע. יוחנן ואנדראס חשבו שהמלכות כבר באה; פטרוס ויעקב האמינו שהיא עתידה לבוא; נתנאל ותומאס התוודו שהם מבולבלים; מתי, פיליפוס ושמעון הקנאי היו שרויים בבלבול וחוסר וודאות; התאומים נהנו משלוות בורותם בנוגע למחלוקת; ואילו יהודה איש-קריות היה שקט ובלתי מחויב.

רוב הזמן הזה בילה ישוע לבדו על ההר, בסמוך למחנה. לעתים לקח עמו את פטרוס, יעקוב ויוחנן, אך על-פי-רוב הלך לבדו להתפלל או להתייחד. לאחר ההטבלה וארבעים הימים בגבעות של פראה, קשה לכנות את תקופות ההתייחדות הללו עם ׳אביו׳ כתפילה, וכן לא מתאים לומר שישוע סגד, אף בהחלט ראוי להתייחס לתקופות הללו כאל תקופות של התייחדות אישית עם ׳אביו׳.

המוטיב המרכזי של הדיונים במהלך חודש ספטמבר היה תפילה וסגידה. לאחר שבמשך ימים מספר שוחחו אודות סגידה, נשא לבסוף ישוע את הדרשה הזכורה לטוב אודות התפילה. הוא עשה כן בתשובה לבקשתו של תומאס: ״׳מאסטר׳, למד אותנו להתפלל.״

יוחנן לימד את תלמידיו צורת תפילה, תפילה לגאולה במלכות הקרבה. אף כי ישוע מעולם לא אסר על חסידיו להשתמש בצורת התפילה של יוחנן, שליחיו הבינו מיד ׳שהמאסטר׳ לא עודד את המנהג של תפילה על-פי נוסח רשמי. אף-על-פי-כן, המאמינים ביקשו כל הזמן ללמוד כיצד להתפלל. השניים עשר ביקשו ללמוד מהי צורת הפנייה שישוע תמך בה. לפיכך, ובעיקר בשל צורך זה של פשוטי העם לקבל צורת פנייה פשוטה, הסכים ישוע בעת הזו לבקשת תומאס ללמד אותם צורת תפילה. ישוע נתן שיעור זה אחר צהריים אחד, בשבוע השלישי לשהותם בהר הגלבוע.

2. הדרשה על התפילה

״יוחנן אכן לימד אתכם צורת תפילה פשוטה: ׳הו אבא, טהר אתנו מחטא, הצג תהילתך, גלה אהבתך, ותן לרוחך לקדש את לבנו לעולם ועד, אמן!׳ הוא לימד תפילה זו בכדי שיהיה לכם מה ללמד את ההמונים. הוא לא התכוון שאתם תשתמשו בצורת פנייה קבועה ורשמית זו כשאתם נותנים נשמותיכם בתפילה.

״התפילה הינה ביטוי אישי וספונטני של האופן בו מתייחס הנשמה לרוח; ראוי לה לתפילה להיות כמו התייחדות של בן וכביטוי של רעות. כאשר הרוח אומרת התפילה, זו מובילה לקדמה רוחנית של שיתוף-פעולה. התפילה האידאלית הינה צורת התייחדות רוחנית המובילה לסגידה נבונה. תפילת אמת הינה האופן בו נושיט ידנו השמימה למען הגשמת האידאלים.

״תפילה הינה נשימת הנשמה, ואם תתמידו בניסיונותיכם ללמוד את רצון ׳האב׳, היא אשר תנהיג אתכם. מִי בָכֶם אֲשֶׁר לוֹ אֹהֵב וְהָלַךְ וּבָא אֵלָיו בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאָמַר אֵלָיו: ׳יְדִידִי הַלְווֵנִי שְׁלשֶׁת כִּכְּרוֹת לָחֶם כִּי אֹהֲבִי בָּא אֵלַי מִן הַדָּרֶךְ וְלִי אֵין כֹּל לָשׂוּם לְפָנָיו׳; וְהוּא מִבַּיִת יַעֲנֶה וְיֹאמַר, ׳אַל תּוֹגִיעֵנִי כִּי כְבָר נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת וִילָדַי שׁוֹכְבִים עִמָּדִי בַּמִּטָּה; לֹא אוּכַל לָקוּם וְלָתֶת לָךְ,׳ אתם תתעקשו, ותסבירו לו שחברכם רעב, ושאין לכם מה לתת לו. אֹמֵר אֲנִי לָכֶם גַּם כִּי לֹא יָקוּם לָתֶת לך עַל הֱיוֹתוֹ אֹהֲבך יָקוּם בַּעֲבוּר עַזּוּת פָּניך וייתן לך כְּכָל צרכיך. ולכן, אם התעקשות מצליחה לשכנע את האדם, עד כמה תצלח התעקשותכם ברוח להשיג את לחם החיים מידיו המעניקות של ׳האב׳ שבשמים. אומר לכם שוב: שַׁאֲלוּ ויינתן לָכֶם; דִּרְשׁוּ וְתִמְצָאוּ; דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם. כִּי כָּל הַשֹּׁאֵל יְקַבֵּל; וְהַדֹּרֵשׁ יִמְצָא; וְהַדֹּפֵק תפָּתַח לוֹ דלת הגאולה.

״היש בכם איש ואב אשר ייתן לבנו את שביקש בנו בטיפשות ולא יפעל בהתאם לחכמתו כהורה? אם הילד זקוק ללחם, התתנו לו אבן רק משום שטעה וביקש אותה? אם בנכם זקוק לדג, האם תתנו לו נחש משום שעלה זה יחד הדג ברשת והבן ביקש את הנחש בטיפשותו? אם אתם, בני תמותה וסופיים, יודעים לתת לילדיכם מתנות טובות, עד כמה יותר ייתן ׳אביכם׳ שבשמים מן הרוח ומשאר ברכותיו למבקשים ממנו? ראוי לאדם להתפלל ואף פעם לא להתייאש.

״הבה ואספרה לכם משל על שופט שחי בעיר של רשעים. שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אֶחָת אֲשֶׁר לֹא יָרֵא אֶת האלוהים וְלֹא נָשָׂא פְּנֵי אָדָם. וְאַלְמָנָה הייתה בָּעִיר הַהִיא, שבאה שוב ושוב בפני שופט מושחת זה וביקשה, ׳דִּינָה אֶת דִּינִי מִמְּרִיבִי.׳ וַיְמָאֵן יוֹם וָיוֹם וּמִקֵּץ יָמִים אָמַר בְּנַפְשׁוֹ: ׳גַּם כִּי לֹא אִירָא אֶת האלוהים וְלֹא אֶשָׂא פָנִים לְאָדָם, אֶעֱשֶׂה אֶת מִשְׁפַּט הָאַלְמָנָה הַזֹּאת עַל הַלְאוֹתָהּ אותִי פֶּן תָּבוֹא תָמִיד וְדִכְּאַתְנִי בְּמִלִּים.׳ אספר זאת בכדי לעודד אתכם להתעקש ולהתפלל אך לא כדי לנסות לשנות את ׳האב׳ הישר והצדיק שממעל. התעקשותכם איננה נדרשת על-מנת לזכות בחסד האל, אלא על-מנת לשנות את גישתכם שבארץ ולהרחיב את יכולתה של נשמתכם להכיל את הרוח.

״אך תפילתכם דלה באמונה. אמונת אמת יכולה להזיז ממקומם הרים של קושי חומרי אשר עומדים בדרכן של התרחבות הנשמה והתקדמות הרוחנית.״

3. תפילת המאמין

אך השליחים עדיין לא שבעו רצון; הם ביקשו מישוע לקבל תפילה לדוגמה, אותה יוכלו ללמד את התלמידים החדשים. לאחר שהקשיב לדרשה על התפילה, אמר יעקב זבדיה: ״טוב ויפה, ׳מאסטר׳, אך איננו מבקשים צורת תפילה עבורנו אלא יותר עבור המאמינים החדשים אשר צובאים עלינו לעתים כה תכופות ומבקשים, ׳למדו אותנו כיצד להתפלל לאב שבשמים.׳״

כאשר סיים יעקב את דבריו, אמר ישוע: ״אם אכן תבקשו תפילה שכזו, אציג בפניכם את זו שלימדתי את אחי ואחיותיי בנצרת״:

אבינו שבשמים,

יתקדש שמך.

תבוא מלכותך; ייעשה רצונך

כאשר בשמים ובארץ.

לחמנו תן לנו דבר יום ביומו;

הרווה נשמותינו במי החיים.

וסלח לנו את חובותינו

כאשר גם אנחנו סלחנו לבעלי חובותינו.

אל תביאנו לניסיון כי אם הצילנו מרע,

ועשה אותנו עוד שלמים כמוך.

אין זה מוזר שהשליחים ביקשו את ישוע ללמד אותם תפילה לדוגמה עבור המאמינים. יוחנן המטביל לימד את חסידיו מספר נוסחי תפילה; כי המורים הגדולים ניסחו תפילות עבור תלמידיהם. מורי הדת היהודים ניסחו עשרים וחמישה או שלושים נוסחי תפילה אותם שיננו בבתי הכנסת ואפילו בפינות הרחוב. ישוע התנגד במיוחד לתפילה בציבור. עד לאותה העת, השניים עשר שמעו אותו מתפלל רק פעמים מספר. הם ראו אותו מבלה בתפילה או בסגידה לילות שלמים, והיו סקרנים מאוד ללמוד כיצד פנה. הם היו מאוד לחוצים ללמוד כיצד לענות להמונים אשר ביקשו מהם ללמד אותם להתפלל ממש כשם שיוחנן לימד את תלמידיו.

ישוע לימד את השניים עשר להתפלל בחשאי; ללכת לבד לסביבה שקטה בטבע או להסתגר בחדרם בעת התפילה.

לאחר מותו של ישוע והרקעתו ׳לאב׳, נהגו מאמינים רבים לסיים תפילה זו, שכונתה תפילת האדון, ולהוסיף – ״בשם האדון ישוע המשיח.״ ואף מאוחר יותר, אבדו שתי שורות מן התפילה, ונוסף לה פסוק נוסף, אשר אמר: ״לנצח לך המלכות והעוצמה והתהילה.״

ישוע נתן לשליחים תפילה בנוסח קבוצתי, כפי ששימשה בביתו שבנצרת. הוא לעולם לא לימד נוסח תפילה אישי רשמי, אלא רק נוסח קבוצתי, למשפחה, או לחברה. ואת זאת אף פעם לא התנדב ללמד.

ישוע לימד כי על-מנת תועיל, על התפילה להיות:

1. בלתי אנוכית – לא עבור האדם לבדו.

2. באמונה – שנאמרת באמונה.

3. כנה – מן הלב.

4. נבונה – מוארת.

5. מתוך אמון – מתוך כניעה לרצונו הכול-חכם של ׳האב׳.

כאשר בילה ישוע לילות שלמים על ההר בתפילה, בעיקר התפלל עבור תלמידיו, ובעיקר עבור השניים עשר. ׳המאסטר׳ התפלל רק מעט עבור עצמו, אף כי עסק הרבה בסגידה, אשר טיבה התייחדות של הבנה עם ׳אביו׳ שבפרדיס.

4. עוד על התפילה

ימים לאחר הדרשה אודות התפילה המשיכו השליחים לשאול את ׳המאסטר׳ שאלות בנוגע למנהג סגידה זה, מנהג חשוב כל כך. וכך ניתן לסכם ולהציג במונחים של היום את מה שלימד ישוע את השליחים במהלך הימים הללו אודות תפילה וסגידה:

כאשר בקשה כלשהיא נאמרת שוב ושוב בכנות ומתוך כמיהה, כאשר תפילה מעין זו מהווה ביטוי כנה של ילד האל ונאמרת באמונה, ואף אם יהא זה שגוי או בלתי אפשרי להיענות לה במישרין, היא תמיד תרחיב את קיבולת הנשמה להכיל את הרוח.

באשר תישאו תפילה, זכרו כי היותכם בנים הינה מתת. שום ילד לא נדרש לעשות דבר על-מנת לקבל מעמד כבן או כבת. על הארץ, הילד מתגשם הודות לרצון הוריו. ובדומה כך, מתגשם ילד האל לחסד ולחיי הרוח החדשים הודות לרצונו של ׳האב׳ שבשמים. משום כך חובה עלינו לקבל את מלכות השמים – את היותנו בנים לאלוהים – כקבל אותה ילד קטן. ואף כי את התפתחותו המדורגת של אופייכם – את הצדקה – אתם מרוויחים, את היותכם בנים אתם מקבלים בחסד והודות לאמונה.

תפילה הובילה את ישוע להתייחדות-על של נשמתו עם שליטיהם העליונים של יקום היקומים. התפילה תוביל את בני התמותה שבארץ עד להתייחדות של סגידת אמת. קיבולת הקליטה הרוחנית של הנשמה קובעת הן את שיעור הברכות השמימיות אשר ניתן להעניק לה באופן אישי בתשובה לתפילה והן את יכולתה להכיר בכך במודע.

התפילה, כמו גם הסגידה הנלווית לה, הינה טכניקה של התנתקות משגרת היום-יום, מן השחיקה המונוטונית של הקיום החומרי. היא נתיב גישה למימוש עצמי רוחני ולאינדיבידואליוּת של הישג אינטלקטואלי ודתי.

תפילה הינה נוגדן להתבוננות פנימית מזיקה. לכל הפחות, התפילה, כפי שלימד ׳המאסטר׳, הינה סעד מועיל לנשמה. ישוע התמיד להשתמש בהשפעתה המיטיבה של תפילה הנאמרת עבור הזולת. על-פי-רוב, ׳המאסטר׳ התפלל בלשון רבים ולא עבור יחיד. ישוע התפלל עבור עצמו רק במשברים הגדולים של חייו.

תפילה הינה נשימת חיי הרוח בתוך ציוויליזציית החומר של הגזעים האנושיים. סגידה הינה הגאולה לבני התמותה לדורותיהם המבקשים להתענג.

אם ניתן לדמות את תפילה לפעולת טעינתן של סוללות הרוח של הנשמה, כך ניתן לדמות בין הסגידה לבין פעולת כיוונון הנשמה לקליטתן של תשדורותיה ביקום של רוחו האינסופית של ׳האב האוניברסלי׳.

תפילה הינה המבט הכנה והכמה שנושא הילד אל עבר ׳אביו׳ הרוחני; הינה תהליך פסיכולוגי שבו מוחלף הרצון האנושי בזה האלוהי. תפילה הינה חלק מן התכנית האלוהית באמצעותה מותמר מה שיש למה שראוי שיהיה.

פטרוס, יעקב ויוחנן, אשר התלוו לעיתים קרובות לישוע בלילות המשמר הארוכים שלו, מעולם לא שמעו את ישוע מתפלל גם בשל העובדה שרק לעיתים רחוקות הביע ׳המאסטר׳ שלהם את תפילתו בקול. כמעט כל תפילתו של ישוע התבצעה ברוח ובלב – בדממה.

פטרוס ויעקב התקרבו יותר מכל השליחים להבנה של מה שלימד ׳המאסטר׳ אודות תפילה וסגידה.

5. צורות תפילה אחרות

במהלך יתרת שהותו של ישוע על הארץ, הוא הביא מעת לעת לידיעת השליחים מספר צורות תפילה אחרות. הוא עשה כן רק על-מנת להדגם עניינים אחרים והוא אף התרה בהם שלא ללמד אותם את ״משלי התפילות״ הללו את ההמונים. רבות מהן לקוחות מפלנטות מיושבות אחרות, אך ישוע לא סיפר זאת לשניים עשר. בין התפילות הללו ניתן למצוא  את התפילות הבאות:

׳אבינו׳ שבו מתקיימים מחוזות היקום,

יהא שמך נישא ותהילתך כולה לידיעה.

נוכחותך חובקת אותנו, ותהילתך תתגשם

דרכנו, אף כי לא בשלמות בה תתגשם מעלה.

החייה אותנו היום בכוחות האור,

ושמור עלינו מדרכי הדמיון הרעות,

אתה השוכן בנו ככוח עד,

ולנו מתת הנצח של אהבת האינסוף של בנך.

וכך יהא לעולם ועד.

~ ~ ~ ~

אבינו בוראנו, אשר במרכז היקום,

תן לנו מטיבך ומאופייך.

עשה עמנו חסד ואותנו בניך ובנותיך

יתהלל שמך בהישג הנצח שלנו.

תן לנו רוח לבקר ולשלוט, לחיות ולשכון בנו

וייעשה רצונך בעולם כפי שהמלאכים עושים רצונך באור.

קיים אותנו היום למען נתקדם בנתיב האמת.

גאל אותנו מרפיון, מרוע ומכל חטא.

היה עמנו סבלן את נאהב בנדיבות את רעינו.

תן לנו מרוח חסדך לשכון בלבבותינו.

בידך הולך אותנו. צעד צעד במבוך החיים,

ועת יבוא קצנו, קבל רוחנו הנאמנה לחיקך.

ולא רצוננו ייעשה, כי אם רצונך.

~ ~ ~ ~

׳אבינו׳ המושלם והצדיק שבשמים,

הנחה אותנו היום במסענו.

קדש צעדינו ותאם את מחשבותינו.

הולך אותנו תמיד בנתיבי ההתקדמות.

מלא אותנו בחכמה ובמלוא העוז

והחייה אותנו באנרגיה האינסופית שלך.

ונִמלא השראה מנוכחותם האלוהית

ומהנחייתם של צבאות המלאכיוֹת.

הנחה אותנו מעלה ומעלה בנתיב האור;

והגן עלינו ביום הדין הגדול.

עשה אותנו כדמותך, לתהילת עולם

וקבל אותנו לשירות של נצח של מעלה.

~ ~ ~ ~

׳אבינו׳ שבמסתורין,

גלה לנו את טיבך האלוהי.

לו ילדיך שבארץ היום

יראו את הדרך, האור והאמת.

הראה לנו את נתיב ההתקדמות הנצחי

ותן לנו הכוח לצעוד בו.

כונן מלכות אלוה בקרבנו

ותן לנו היכולת לשלוט בעצמנו.

שמור עלינו, שלא נסור לדרך החושך והמוות;

הולך אותנו לעולם לצד מי החיים.

שמע תפילותינו עבורך;

וכי תֹּאבֶה לעשות אותנו עוד ועוד כדמותך.

ולבסוף, קבל אותנו לזרועות עולם,

עבור ׳הבן האלוהי׳.

ואף עתה, לא רצוננו כי אם רצונך ייעשה.

~ ~ ~ ~

׳אב׳ ׳ואם׳ של תפארה, הורה אחד,

לו נשמור אמונים לטיבך האלוהי.

אתה עצמך חי שוב בתוכנו ודרכנו

במתת רוח אלוה,

שנתגשם בדמותך, לא שלמים, בעולם

כשם שאתה שלם בהדר של מעלה.

תן לנו היום את מתת האחווה המתוקה

והולך אותנו מדי רגע ברגע בנתיב השירות האוהב.

היה תמיד לנו הורה ומשען

כשם שאנו סבלניים כלפי ילדינו.

תן לנו חכמת אלוה לעשות טוב

ואהבה אינסופית כלפי כל יצור ויצור.

תן לנו מסבלנותך ומאהבתך הנדיבה

ותמלא צדקתנו בעולם.

וכשנסיים מלאכתנו, תהא זו לכבודך,

תשבע רוחך וירוו נחת סייעי הנשמה.

׳אבינו׳ האוהב, לא כרצוננו, אלא כרצונך לעשות טוב לעד לילדיך שבארץ,

כן יהי.

~ ~ ~ ~

׳המקור׳ הנאמן-לעד, ׳המרכז׳ יכול-כול,

יתקדש ויתברך שם ׳בנך׳ החסוד.

שפע וברכה המטרת עלינו,

ולנו נתת הכוח לעשות כרצונך.

תן לנו מדי רגע ברגע את מזון עץ החיים;

ומדי יום ביומו נרווה ממי נהר החיים.

הולך אותנו צעד צעד מן החושך לאור אלוה.

תתחדש דעתנו בהתמרת הרוח השוכנת,

וכשיבוא עלינו המוות, לבסוף,

קבל אותנו אליך ושלח אותנו לעד.

הכתר אותנו בכתר שירות נושא פרי,

ונהלל את ׳האב׳, ׳הבן׳, ואת ׳הרוח המשפיעה׳.

לו יהי, ברחבי יקום ללא סוף.

~ ~ ~ ~

׳אבינו׳ החי במשכנות הסוד ביקום,

יתכבד שמך, יתהלל חסדך, ויתהדר משפטך.

תזרח שמש צדקתך עלינו בצהרי היום,

נפציר בך לנחות אותנו צעד בצעד בדמדומים.

קח ידנו והוליכנו בדרך בה בחרת

והיה לצדנו כשהדרך קשה בשעת חשיכה.

זכור אותנו, שלא כמונו, השוכחים ומזניחים תכופות.

רחם עלינו ואהבנו כשם שאנו מבקשים לאהוב אותך.

ראה אותנו בנדיבותך ורחם בחסדך

כשם שאנו בצדק סולחים לאלה שפגעו ועלבו בנו.

לו תיתן אהבתו, מסירותו והמתת של ׳בנך׳ ההדור

את חיי הנצח של אהבתך וחסדך לעולמי עד.

לו מלוא מתת הרוח של אל היקומים תינתן;

תו לנו חסד ללכת בצו הרוח.

ובסעד האוהב של הצבאות השרפיים

לו ינחה אותנו ׳הבן׳ עד לתום העידן.

עשה אותנו עוד ועוד כדמותך

ולבסוף קבל אותנו לחיקך בפרדיס.

וכך יהא, בשם ׳בן׳ המתת

ולתהילת וכבוד ׳האב העליון׳.

ואף כי השליחים לא הורשו להציג שיעורי תפילה אלה בזמן שלימדו בציבור, הם הפיקו תועלת אישית רבה מכל התגליות הללו בהתנסותם הדתית האישית. בעת שלימד את השניים עשר באופן אישי, ישוע השתמש בדוגמאות תפילה אלה ובאחרות לשם הדגמה. רשות מיוחדת ניתנה על-מנת לרשום את שבע הדוגמאות הללו במסמך זה.

6. וועידה עם שליחיו של יוחנן

בערך בראשון לאוקטובר, בעת שפיליפוס וכמה מחבריו השליחים שהו בכפר סמוך וקנו מזון, הם פגשו במקרה כמה משליחיו של יוחנן המטביל. כתוצאה מפגישה מקרית זו בשוק, נערכה במחנה שבגלבוע וועידה בת שלושה שבועות בין שליחיו של ישוע ושליחיו של יוחנן, וזאת משום שמעט לפני כן מינה יוחנן שניים עשר ממנהיגיו לשליחים, על-פי התקדים שקבע ישוע. יוחנן עשה כן לבקשת אבנר, ראש וראשון לתומכיו. ישוע נכח במחנה בגלבוע במשך השבוע הראשון של וועידה משותפת זו, אך עזב במטרה שלא להיות נוכח בשני השבועות האחרונים.

עד לתחילת השבוע השני של חודש זה קיבץ אבנר את כל אחיו במחנה שבגלבוע, והיה מוכן להיכנס ולהיוועד עם שליחיו של ישוע. במשך שלושה שבועות, נועדו עשרים וארבע הגברים הללו שלוש פעמים ביום וששה ימים בשבוע. במהלך השבוע הראשון, התרועע ישוע עמם ביין המפגשים – של הבוקר, של אחר הצהריים ושל הערב. הם רצו ׳שהמאסטר׳ יפגוש אותם ויעמוד בראש ההתייעצות המשותפת, הוא אך סרב בהתמדה להשתתף בדיוניהם, אף כי הסכים לשוחח עמם שלוש פעמים. השיחות הללו של ישוע עם העשרים וארבעה נסבו על אהדה, שיתוף-פעולה וסובלנות.

אנדראס ואבנר עמדו לסירוגין בראש המפגשים של שתי קבוצות השליחים. שני הגברים הללו נדרשו לשוחח על קשיים רבים ולפתור הרבה בעיות. שוב ושוב שטחו את צרותיהם בפני ישוע, ותמיד שמעו אותו אומר: ״אני עוסק רק בבעיות הדת האישיות שלכם. אני נציג ׳האב׳ לאינדיבידואל, ולא לקבוצה. אם יש לכם קשיים אישיים במערכת היחסים שלכם עם האל, בואו אלי ואשמע, ואייעץ לכם כיצד לפתור זאת. אך כאשר אתם עוסקים ביישוב הפרשנויות הסותרות שנותנים בני האדם לבעיות הדת ובחִברוּתהּ של הדת, נועדתם להתמודד, להחליט ולפתור בעיות אלה בכוחות עצמכם. על-אף-זאת, אני אוהד אתכם ותמיד מעוניין, וכאשר תגיעו למסקנות בנוגע לעניינים הללו, שאינם בעלי חשיבות רוחנית, ובתנאי שתסכימו עליהם פה אחד, אני מבטיח מראש את מלוא הסכמתי ואת מלוא שיתוף הפעולה. כעת, על-מנת לאפשר לכם להתלבט ללא הפרעה, אעזוב אתכם למשך שבועיים. אל תדאגו לי, שכן אשוב אליכם. אֶהְיֶה בַּאֲשֶׁר לְאָבִי, שכן עוסקים אנו גם במחוזות אחרים.״

לאחר שאמר זאת, ירד ישוע מן ההר, והם לא ראו אותו שבועיים תמימים. הם לעולם לא ידעו לאן הלך ומה עשה במשך הימים הללו. לעשרים וארבעה נדרש זמן מה בטרם יוכלו לחזור ולעסוק ברצינות בבעיותיהם, משום שהיעדרותו של ׳המאסטר׳ הטרידה את מנוחתם. אך לאחר שבוע הם שבו למהות הדיונים והם לא יכלו לפנות לעזרתו של ישוע.

הנושא הראשון עליו החליטה הקבוצה הייתה לאמץ את התפילה שלימד אותם ישוע זמן מה לפני כן. בהצבעה פה אחד הוסכם לקבל תפילה זו כתפילה אותה תלמדנה שתי קבוצות השליחים את המאמינים.

ההחלטה הבאה שקיבלו הייתה שכל עוד יוחנן בחיים, בין אם בכלא ובין אם יצא לחופשי, תמשכנה שתי קבוצות השליחים בעבודתן, וכי מדי שלושה חודשים יתקיימו מפגשים משותפים בני שבוע במקומות עליהם יוסכם מעת לעת.

אך סוגית ההטבלה הייתה הקשה בבעיותיהם. הקושי התעצם בשל סירובו של ישוע להכריז כיצד ראוי שינהגו בנושא. לבסוף הסכימו כך: כל עוד יוחנן חי, או עד אשר יחליטו יחד לשנות החלטה זו, רק שליחיו של יוחנן יטבילו את המאמינים, ורק שליחיו של ישוע ילמדו, לאחר מכן, את התלמידים החדשים. בהתאם לכך, מאותו רגע ועד למותו של יוחנן, תמיד נלוו שניים משליחיו של יוחנן לשליחיו של ישוע והם אלה שהטבילו את המאמינים, זאת משום שהאסיפה המשותפת הצביעה פה אחד כי ההטבלה עתידה לשמש כצעד הראשון של קבלת עול מלכות.

לאחר מכן הוסכם, כי אם ימות יוחנן, יציגו שליחיו של יוחנן עצמם בפני ישוע ויכפיפו עצמם למרותו, וכי לא יטבילו עוד מאמינים אלא ברשות ישוע או שליחיו.

ולאחר מכן הצביעו על כך שאם ימות יוחנן, יחלו שליחיו של ישוע להטביל במים כאות להטבלה ברוח אלוה. ולגבי שאלת החיבור בין החרטה לטבילה, זו נשארה בבחינת בחירה; לא התקבלה כל החלטה שחייבה את חברי הקבוצה. שליחיו של יוחנן הטיפו, ״שובו בתשובה והיטבלו.״ שליחיו של ישוע הכריזו, ״האמינו והיטבלו.״

וזהו סיפור מעשה הניסיון הראשון של חסידיו של ישוע לתאם בין מאמציהם השונים, לשלב בין דעותיהם השונות, לארגן פעולות קבוצתיות, להסכים על מנהגים שנוהגים בציבור, ולארגן באופן חברתי את מצוות הדת האישיות.

נשקלו והוחלטו פה אחד עניינים רבים קטנים אחרים. בעת שנדרשו להתמודד עם בעיות קשות וליישב את הקשיים ללא ישוע, חוו עשרים וארבעה הגברים הללו התנסות יוצאת דופן. הם למדו לחלוק זה על זה, להתווכח, לטעון, להתפלל ולהתפשר, ולכל אורך הדרך להישאר אוהדים זה לנקודת ההשקפה של רעהו, ובמידה מסוימת אף לגלות סובלנות כלפי דעותיו של האחר.

ישוע שב באותו אחר הצהרים בה דנו לבסוף בעניינים הפיננסיים. הוא שמע את התלבטויותיהם, שמע את החלטותיהם ואמר: ״אם גן, אלה מסקנותיכם, ואני אסייע לכל אחד מכם להוציאן אל הפועל ברוח החלטתכם המאוחדת.״

יוחנן הוצא להורג חודשיים וחצי לאחר מכן, ובמהלך כל התקופה הזו נותרו שליחיו של יוחנן עם ישוע והשניים עשר. במהלך התקופה הם פעלו יחד בערי הדקפוליס והטבילו מאמינים. המחנה שבגלבוע פורק ב-2 בנובמבר, שנת 27 לספירה.

7. בערי הדקפוליס

במהלך החודשים נובמבר ודצמבר, עבדו ישוע והעשרים וארבעה בשקט בערי הדקפוליס היווניות, ובעיקר בבית-שאן, בג'רַש, באָבִילַה ובגדרה. כך הגיעה למעשה לסיומה אותה תקופה מקדמית של השתלטות על עבודתו של יוחנן ועל ארגונו. הדת המאורגנת של בשורה חדשה תמיד נדרשת לשלם את מחיר הפשרה עם מִנהגיה המבוססים של הדת שקדמה לה, זו שאותה היא מבקשת להציל. ההטבלה היה המחיר אותו נדרשו חסידיו של ישוע לשלם על-מנת לסחוף עמם את חסידיו של יוחנן המטביל. חסידיו של יוחנן שהצטרפו לשורות חסידי ישוע נדרשו לוותר כמעט על הכול למעט על ההטבלה במים.

במשימה זו, לערי הדקפוליס, מיעט ישוע ללמד בפומבי. הוא הקדיש זמן ניכר להוראתם של העשרים וארבעה ונפגש במיוחד, ופעמים רבות, עם שניים עשר שליחיו של יוחנן. בחלוף הזמן, הם הבינו יותר מדוע ישוע נמנע מלבקר את יוחנן בכלא, ומדוע לא עשה כל מאמץ לשחררו. אך הם לעולם לא הצליחו להבין מדוע נמנע ישוע מלחולל נסים ונפלאות, מדוע סרב להפגין כלפי חוץ את סמכותו האלוהית. לפני הגעתם למחנה שבגלבוע, הם האמינו בישוע בעיקר בשל עדותו של יוחנן, אך במהרה החלו להאמין כתוצאה מן המגע האישי שהיה להם עם ׳המאסטר׳ ועם תורתו.

במהלך החודשיים הללו, הקבוצה עברה בעיקר בזוגות, כאשר אחד משליחיו של ישוע עבד לצד אחד משליחיו של יוחנן. השליח של יוחנן הטביל, השליח של ישוע לימד, ואילו שניהם כאחד הטיפו לבשורת המלכות כפי שהבינו אותה. והם רכשו נשמות רבות בקרב הגויים והיהודים המומרים הללו.

ראש שליחיו של יוחנן, אבנר, הפך למאמין אדוק בישוע ולאחר מכן מונה לעמוד בראש קבוצה בת שבעים מורים אשר ׳המאסטר׳ הסמיך להטיף לבשורה.

8. במחנה הסמוך לפַּלָה

במהלך המחצית השנייה של חודש דצמבר, הלכו כולם לעבר הירדן, בסמוך לפלה, שם החלו ללמד ולהטיף בשנית. יהודים וגם גויים באו למחנה לשמוע אודות הבשורה. אחר הצהריים אחד, בזמן שלימד את ההמונים, קיבל ׳המאסטר׳ את המסר האחרון מן המטביל, דרך אחד מחבריו המיוחדים של זה.

יוחנן היה כבר כלוא שנה וחצי, וברוב התקופה פעל ישוע בשקט רב; ומשום כך אין להתפלא כי יוחנן תהה על גורל המלכות. חבריו של יוחנן קטעו את השיעור של ישוע על-מנת למסור לו: ״יוחנן המטביל שלח אותנו לשאול – הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם נְחַכֶּה לְאַחֵר?״

ישוע עצר להשיב לחבריו של יוחנן: ״לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן שהוא לא נשכח. אמרו לו אֶת אֲשֶׁר ראיתם וְאֶת אֲשֶׁר שמעתם, כי עֲנִיִּים מִתְבַּשְׁרִים.״ ולאחר שסיים להוסיף ולשוחח עם שליחי יוחנן, הוא נפנה שוב להמונים ואמר: ״אל תחשבו שיוחנן מטיל ספק בבשורת המלכות. הוא שואל רק כדי לחזק את תלמידיו, שהם גם תלמידי. יוחנן איננו חלשלוש. אשאל את אלה ששמעו את יוחנן מדבר לפני שנכלא בידי הורדוס – הראיתם ביוחנן קָנֶה אֲשֶׁר יִנּוֹעַ בָּרוּחַ? הראיתם איש בעלי מצבי רוח משתנים, הלָבוּשׁ בִּגְדֵי עֲדָנִים? הִנֵּה המלובשים בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וְהַמְעֻנָּגִים בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הֵמָּה. וְעַתָּה מַה זֶּה יְצָאתֶם לִרְאוֹת אִם לִרְאוֹת אִישׁ נָבִיא הֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַף גָּדוֹל הוּא מִנָּבִיא. זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב ׳עָלָיו הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָנֶיךָ׳.

״אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא קָם בִּילוּדֵי אישה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל; וְהַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הַשָׁמַיִם יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, כי נולד מן הרוח ויודע שהפך לבן האל.״

רבים מאלה ששמעו את ישוע באותו יום נתנו עצמם לטבילת יוחנן, ובכך הצהירו בפומבי על כניסתם למלכות. מאותו יום ואילך, נקשרו שליחיו של יוחנן לישוע קשר אדוק. מאורע זה סימל את האיחוד האמתי בין חסידיו של יוחנן לאלה של ישוע.

לאחר שיחתם עם אבנר, יצאו השליחים אל-עבר מכוור בכדי לבשר את כל אלה ליוחנן. הוא התנחם עד מאוד, ומילותיו של ישוע, כמו גם המסר של אבנר, חיזקוהו באמונתו.

באותו אחר הצהריים המשיך ישוע ללמד ואמר: ״עַתָּה אֶל מִי אֲדַמֶּה אֶת אַנְשֵׁי הַדּוֹר הַזֶּה וְאֶל מִי הֵם דֹּמִים? דֹּמִים הֵם לַיְלָדִים היושבים בַּשּׁוּק וְקֹרְאִים זֶה אֶל זֶה וְאֹמְרִים: ׳חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רִקַּדְתֶּם; קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְכִיתֶם.׳ וכך גם אתם. כִּי בָא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל לֶחֶם לֹא אָכַל וְיַיִן לֹא שָׁתָה וַאֲמַרְתֶּם שֵׁד בּו. וּבָא בֶן הָאָדָם וְהוּא אֹכֵל וְשֹׁתֶה וַאֲמַרְתֶּם: ׳הִנֵּה זוֹלֵל וְסֹבֵא וְרֵעַ לְמוֹכְסִים וּלְחַטָּאִים!׳ וְהַחָכְמָה נִצְדְּקָה בְּכָל בָּנֶיהָ.

״ונדמה כי ׳האב׳, אֲדוֹן הַשָׁמַיִם, הִסְתּיר אֶת אֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַנְּבוֹנִים וגילה לָעוֹלֲלִים. אך ׳האב׳ יעשה כמיטב; ׳האב׳ מגלה עצמו ליקום באופן בו בחר. פְּנוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם. קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִי וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לנפשותיכם, שלוות האל שאין להבינה.״

9. מותו של יוחנן המטביל

יוחנן המטביל הוצא להורג בפקודתו של הורדוס אנטיפס בערבו של ה-10 בינואר, שנת 28 לספירה. למחרת, כמה מתלמידיו של יוחנן אשר הלכו למכוור שמעו אודות ההוצאה להורג, הלכו להורדוס וביקשו את גופתו, אותה הניחו בקבר ולאחר מכן נקבר בסבסטי, עיר מוצאו של אבנר. למחרת, ב-12 לינואר, הם החלו בדרכם צפונה לעבר המחנה של שליחי יוחנן וישוע בפלה, שם בישרו לישוע על מותו של יוחנן. כאשר שמע ישוע את דברם, הוא פיזר את ההמון, זימן את כל העשרים והארבעה יחד ואמר: ״יוחנן מת. הורדוס ערף את ראשו. הערב, היפגשו להיוועצות והסדירו את ענייניכם. הגיעה השעה להכריז על המלכות בפומבי ובעוצמה. מחר, נצא לגליל.״

ובהתאם לכך, מוקדם בבוקר ה-13 בינואר, שנת 28 לספירה, יצאו ישוע והשליחים ועמם כעשרים וחמישה תלמידים לעבר כפר נחום ובאותו לילה לנו בביתו של זבדיה.

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved