הקדמה

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

עמוד

הקדמה

בדעתם של בני התמותה של אוּרָנְטִיָה - וזהו שמו של עולמכם - קיים בלבול רב באשר למשמעותם של מונחים כדוגמת הָאֵל, אֱלֹהוּת ואֱלֹהִיוּת. בני האנוש שרויים עדיין בבלבול ובחוסר וודאות בנוגע לטיב מערכות היחסים בין האישיויות האֱלֹהִיוֹת המתוארות באמצעות מונחים אלה. על כן, בשל הדלות ההמשגתית, המלוּוה בבלבול רעיוני כה גדול, הונחיתי להכין גילוי דעת מקדים זה, כהסבר למשמעויות שאותן יש לייחס לסמלים מילוליים מסוימים, כפי שהם עשויים להופיע בהמשך מסמכים אלה, שאותם הוסמך סגל מגלי האמת של אוֹרְווֹנְטוֹן לתרגם לשפה האנגלית של אוּרָנְטִיָה.

הצגתם של מושגים מורחבים ושל אמת מתקדמת, במסגרת מאמצינו להרחיב את התודעה הקוסמית ואת התפיסה הרוחנית, נתקלת בקושי רב בשל האילוץ החל עלינו להשתמש בשפת עולם מוגבלת. אולם ההרשאה שאותה קיבלנו דוחקת בנו שלא לחסוך במאמצים בעת שאנו מעבירים את המשמעויות שעלינו למסור באמצעות הסמלים המילוליים של השפה האנגלית. הונחינו, אם כן, להציג מונחים חדשים אך ורק כאשר אין בנמצא מונח מתאים בשפה האנגלית לתיאור המושג המוצג, ויהיה זה אף מונח חלקי או לוקה במידה כזו או אחרת של חסר או של עיוות משמעות.

בתקווה לאפשר הבנה ולמנוע בלבול בקרב כל בן תמותה העשוי לקרוא במסמכים הללו, אנו רואים לנכון להציג, במסגרת גילוי דעת מקדמי זה, מִתאר כללי של המשמעויות שאותן יש לצרף למילים מסוימות המשמשות בשפה האנגלית לכינויי האלֹהות, וכן למושגים נלווים הנוגעים לדברים, למשמעויות ולערכים של מציאות אוניברסאלית.

אולם, בבואנו לנסח הקדמה זו, העוסקת בהגדרות ובמוגבלותם של מונחים, שומה עלינו להטרים בהסבר על אופן השימוש במונחים כפי שייעשה במצגות שתבואנה בהמשך. לפיכך, הקדמה זו אינה מהווה גילוי דעת שלם בזכות עצמו, אלא רק מדריך מקיף המיועד לסייע לאלה שיקראו את המסמכים המצורפים על אודות האלוהות ועל אודות יקום היקומים, מסמכים אשר נוסחו על ידי ועדה מאוֹרווֹנְטוֹן שנשלחה לאורנטיה לשם מטרה זו.

עולמכם, אוּרָנְטִיָה, הינו אחד מני עולמות מיושבים דומים רבים שמהם מורכב היקום המקומי של נֵבָאדוֹן . יקום זה, יחד עם יצירות דומות לו, מרכיב את יְקוּם-הָעַל של אוֹרְווֹנְטוֹן, אשר מבירתו, אוּוֶרְסָה , מגיעה ועדתנו. אורוונטון הינו אחד משבעת יקומי העל האֶבוֹלוּצְיוֹנִיים של זמן ומרחב, אשר מקיפים את היצירה האלוהית המושלמת, היא הַאווֹנָה - היקום המרכזי אשר מעולם לא החל ולעולם לא יסתיים. בליבו של יקום נצחי ומרכזי זה, מצוי האי הַנַּיָּח של פָּרַדִיס, מרכזו הגיאוגרפי של האינסוף ומקום משכנו של האל הנצחי.

לרוב, אנו מכנים בשם הַיְקוּם הַמַקִּיף את שבעת יקומי העל האבולוציוניים בנוסף ליקום האלוהי המרכזי; יקומים שהינם בעת הזו יצירות מאורגנות ומיושבות. כל אלה הם חלק מיְקוּם הַאָב, הכולל אף את היקומים הבלתי מיושבים, אך הַמְּנֻיָּדִים בחלל החיצון.

I . אלוהות ואלוהיות

יקום היקומים מציג מופעי פעילות אלוהית במגוון רמות של מציאויות קוסמיות, משמעויות דעת וערכים רוחניים, אולם, כל הַסְּעָדִים הללו - אישיים ושאינם כאלה - מְתֹאָמִים באופן אלוהי.

אֱלֹהוּת היא ברת אישיות כְּאֵל; היא קדם-אישיותית ועל-אישיותית בדרכים שאינן ניתנות להבנה מלאה על ידי האדם. אֱלֹהוּת מתאפיינת בתכונה של אחדות - ממשית או פּוֹטֶנְצְיָאלִית - בכל הרמות העל-חומריות של המציאות; תכונה מאחדת זו מובנת באופן המיטבי על ידי יצורים כאֱלֹהִיוּת.

אלוהות פועלת ברמות האישיותית, הקדם-אישיותית והעל-אישיותית. אלוהות כוללת מסוגלת לפעול בשבע הרמות הבאות:

1. סטאטית - אלוהות מוכלת בעַצְמָהּ וקיימת-לעַצְמָהּ.

2. פוטנציאלית - אלוהות בעלת רצון-עצמי ותכלית-עצמית.

3. אסוציאטיבית - אלוהות בעלת אישיות-עצמית ואחווה אלוהיותית.

4. יוצרת - אלוהות החולקת את עַצְמָהּ והמגלה את עַצְמָהּ באופן אלוהיותי.

5. אבולוציונית - אלוהות מתרחבת בעַצְמָהּ אשר הברואים מזדהים עימה.

6. עילאית - אלוהות אשר חווה את עַצְמָהּ ואשר מאחדת את הבוראים והברואים. אלוהות אשר פועלת ברמת ההזדהות הראשונה של הברואים בדמות שולטי-העל בזמן-מרחב של היקום המקיף, והמכונה לעיתים האלוהות העילאית.

7. מְּרַבִּית - אלוהות אשר משליכה את דמותעצמה ומתעלה מעל הזמן-מרחב. אלוהות כל-יכולה, כל-יודעת ונוכחת בכל. אלוהות אשר פועלת ברמה השנייה של ביטוי אלוהִיוּתי מְאַחֵד, בדמות שולטי-העל המֻחְלָטוֹפִיִים היעילים התומכים ביקום האב. בהשוואה לסעד של האלוהוּיוֹת ליקום המקיף, הפעילוּת המֻחְלָטוֹפִית ביקום האב שקולה לשליטת-על אוניברסאלית ולתמיכת-על, אשר מכונה לעיתים האלוהות המְּרַבִּית.

הרמה הסופית של המציאות מתאפיינת בחיי ברואים ובמגבלות זמן-מרחב. אפשר שמציאויות סופיות תהיינה חסרות סוף, אך הן תמיד בנות התחלה – שהרי הן נבראות. רמת האלוהות העילאית עשויה להיתפס כפעולה ביחס לקיומים סופיים.

הרמה המֻחְלָטוֹפִית של המציאות מתאפיינת בבריות ובדברים שאין להם התחלה או סוף, וכן בהתעלות מעל זמן ומרחב. מֻחְלָטוֹפִיִים אינם נבראים; הם התְמַמֵּשׁוּ לְבַסּוֹף - הם פשוט הינם. רמת האלוהות המירבית מצביעה על פעולה ביחס למציאויות מֻחְלָטוֹפִיוֹת. כאשר מתרחשת התעלות מעל זמן ומרחב בכל חלק שהוא של יקום האב, תופעה מֻחְלָטוֹפִית מסוג זה הינה פעולתה של האלוהות המירבית.

הרמה המֻחְלֶטֶת הינה חסרת התחלה, סוף, זמן או מרחב. לשם דוגמא: בפרדיס, זמן ומרחב אינם קיימים; סטאטוס הזמן-מרחב של פרדיס הינו מוחלט. רמה זו מושגת, באופן קִיּוּמִי, על ידי השילוש, על ידי אלוהויות פרדיס, אך רמה שלישית זו של ביטוי אלוהי מְאַחֵד אינה מְאֻחֶדֶת במלואה באופן התנסותי. כל אימת ובכל מקום ואופן שבו פועלת הרמה המוחלטת של האלוהות, באים לידי ביטוי ערכים ומשמעויות פרדיס-מֻחְלָטִים.

אלוהות עשויה להיות קיומית; כדוגמת הבן הנצחי; התנסותית, כדוגמת הַהֲוָיָה הַעֶלְיוֹנָה; אָסוֹצְיָאטִיבִית, כדוגמת הָאֵל בַּעַל שֶׁבַע הַפָּנִים; בלתי מתפצלת, כדוגמת שילוש פרדיס.

אלוהות הינה המקור לכל מה שהוא אלוהי. אלוהות מאופיינת תמיד באלוהיות, אולם לא כל מה שהוא אלוהי הינו בהכרח אלוהות; וזאת אף-על-פי שהוא יהיה מתואם עם אלוהות, וישאף לעבר איחוד עם אלוהות ברמה כזו או אחרת - רוחנית, דַּעַתִית או אישית.

אלוהיות הינה האיכות האופיינית, הַמְּאַחֶדֶת והַמְּתָאֶמֶת של אלוהות.

יצורים מסוגלים לתפוס אלוהיות כאמת, כיופי וכטוּב; אלוהיות תּוֹאֶמֶת ברמה האישיותית את האהבה, החמלה והסעד; והיא מתגלה ברמה הלא-אישית כצדק, עָצְמָה וריבונות.

אלהיות עשויה להיות מושלמת - שְׁלֵמָה - כפי שהיא ברמה הקיומית וברמת הבורא של מושלמות פרדיס; היא עשויה להיות לקויה, כפי שהיא ברמה ההתנסותית וברמת הברואים של אבולוציית הזמן-מרחב; והיא אף עשויה להיות יחסית, כלומר שאינה מושלמת ואינה לקויה, כפי שהיא ברמות מסוימות של מערכות יחסים קיומיות-התנסותיות בהַאווֹנָה.

כאשר ננסה להגות במושלמות בכל המופעים והצורות היחסיות שלה, נפגוש שבעה טיפוסים מתקבלים על הדעת:

1. מושלמות מוחלטת בכל ההיבטים.

2. מושלמות מוחלטת במופעים אחדים ויחסית בכל ההיבטים האחרים.

3. היבטים של מושלמות מוחלטת, יחסית ולקויה במגוון התאגדויות.

4. מושלמות מוחלטת בהיבטים מסוימים ולקויה בכל שאר ההיבטים.

5. מושלמות מוחלטת בלא כיוון, ומושלמות יחסית בכל ההתגשמויות.

6. מושלמות מוחלטת בלא מופע, מושלמות יחסית במופעים מסוימים ולקויה באחרים.

7. מושלמות מוחלטת בלא תכונה, ומושלמות לקויה בכולן.

II . האל

יצורים מתפתחים בני תמותה חווים דחף בלתי ניתן לעצירה לייצג בסמלים את מושגיהם הסופיים על אודות האל. מודעותו של אדם על אודות חובתו המוסרית, וכן האידיאליזם הרוחני שלו, מייצגים רמה ערכית - מציאות התנסותית - אשר קשה לתארה בסמליםּ.

תודעה קוסמית גוררת הכרה בְּמֵנִיעַ רִאשׁוֹנִי, בַּמציאות הבלתי נגרמת האחת והיחידה. האל, האב האוניברסאלי, פועל בשלוש רמות אלוהוּת-אישיוּת של ערך תַּת-אֵינְסוֹפִי וביטוי אלוהוּתי יחסי:

1. קְדַם-אִישִיוּתִית - כדוגמת הסעד של רסיסי האב, ובהם מְכַוְּנֵנִי מַחְשָבָה.

2. אישיותית - כבדוגמת הניסיון האבולוציוני של יצורים ברואים ומִתְרַבִּים.

3. עָל-אִישִׁיּוּתִית - כבדוגמת קיימוּיוֹת שהִתְמַמֵּשׁוּ לְבַסּוֹף של הֲוָיוֹת מוחלטפיות ונלוות מסוימות.

האל הוא סמל מילולי המציין את כלל ביטויי האישיות של האלוהות. המונח דורש הגדרה שונה עבור כל רמת פעולה אישית של האלוהות, ומחויב בהגדרה מחדש בתוך כל אחת מרמות אלה, הואיל ומונח זה עשוי לציין את ביטויי האישיות המְתָאֲמִים והכפיפים המגוּונים של האלוהות, כדוגמת הבנים הבוראים של פרדיס - אבות היקומים המקומיים.

המונח 'האל', כפי שאנו עושים בו שימוש, עשוי להיות מובן על פי:

ציון - כבדוגמת האל האב.

הקְשר - כפי שנעשה בו שימוש בדיון על רמת אולהות מסוימת או התאגדות שלה. באם מתעורר ספק באשר לפירוש המדויק של המילה 'האל', מומלץ לייחס אותה לאישיות של האב האוניברסאלי.

המונח 'האל' תמיד מציין אישיות. אלוהות עשויה להתייחס, או לא להתייחס, לאישיויות אלוהיות.

במסמכים אלה, נעשה השימוש במילה 'האל' במשמעויות הבאות:

1. האל האב - בּוֹרֵא, מְפַקֵּחַ ומקייםְ. האב האוניברסאלי, אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַרִאשׁוֹנָה.

2. האל הבן - בורא מְתָאֵם, רוּחַ מְפַקֵּחַ ומִנְהֲלָן רוּחָנִי. הבן הנצחי, אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁנִיָּה.

3. הָאֵל הָרוּחַ - פּוֹעֵל אָחוּד, סוֹכֵם אוניברסאלי ונוֹתֵן הדַּעַת. הַרוּחַ הַאֵינסוֹפִית, אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית.

4. הָאֵל הִעֶלְיוֹן - האל המְמַמֵּשׁ או המתפתח של זמן ומרחב. אלוהות אישית אשר מגשימה אָסוֹצְיָאטִיבִית את ההישג הזמן-מרחבי ההתנסותי של זהות ברוּא-בוֹרא. הַהֲוָיָה הַעֶלְיוֹנָה חווה באופן אישי את ההישג של אלוהות אחודה בדמותו של האל המתפתח וההתנסותי של ברואי הזמן והמרחב האבולוציוניים.

5 . הָאֵל בַּעַל שֶׁבַע הַפָּנִים - אישיות האלוהות בכל מקום שהיא פועלת למעשה בזמן ובמרחב. אֱלֹהֻיּוֹת פָּרַדִיס האישיוֹת ועמיתיהן הבוראים הפועלים בתוך גבולות היקום המרכזי וּמֵעֵבֶר לו, וההוֹפְכִים לְעָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית, כהֲוָיָה הַעֶלְיוֹנָה ברמה הראשונה של בריות הַהִתְגַּלּוּת של האלוהות המְאַחֶדֶת בזמן ובמרחב. רמה זו של היקום המקיף הינה התחום של אישיוּיוֹת פרדיס היורדות בסִמּוּךְ הדדי להַרְקָעָה הַזְמַן-מֶרְחָבִית של היצורים האבולוציוניים.

6. הָאֵל הַמְּרַבִּי - האל הַמִּתְמַמֵּשׁ לְבַסּוֹף של זמן-על ושל התעלות מעל המרחב. הרמה ההתנסותית השנייה של הִתְגַּלְּמוּת אלוהות מְאַחֶדֶת. הָאֵל הַמְּרַבִּי מרמז על הישג התגשמותם של הערכים המְסֻנְתָּזִים המחלטפיים-על-אישיותיים, שהתעלו מעל הזמן-מרחב, שהתממשו לבסוף-חווייתית, ושהינם מתואמים ברמות בריאה סופיות של מציאות האלוהות.

7. הָאֵל הַמֻּחְלָט - האל המִתְנַסֶּה של ההתעלות מעל ערכים על-אישיים ושל משמעויות אלוֹהיות; האל הקִיּוּמִי כעת כמֻחְלָט אֱלֹהִי. זוהי הרמה השלישית של התרחבות וביטוי אלוהוּתיים ומְאַחדים. ברמה על-יצירתית זו, האלוהות חווה את מיצוי הפוטנציאל אשר ניתן להפכו לאישיותי, פוגשת מושלמות באלוהוּת, ועוברת התרוקנות של קיבולת ההתגלות-עצמית לרמות עוקבות ומתקדמות של הפיכה לאישיות. בשלב זה האלוהות פוגשת את המֻחְלָט הבִלְתִּי מֻגְבָּל, מסיגה את גבולו וחווה עימו זהות.

III . הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַרִאשׁוֹן

המציאות הכוללת והאינסופית הינה קיומית בשבע דרגות וכשבעה מֻחְלָטִים מְתָאֲמִים:

1. הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַרִאשוֹן.

2. הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַשֵׁנִי.

3. הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַשְׁלִישִׁי.

4. האי של פָּרַדִיס.

5. הַמֻחְלָט הַאֱלֹהִי.

6. הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי.

7. הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר.

האל, כמָקוֹר וְכַּמֶרְכָּז הַרִאשוֹן, הינו קדמון ביחס למציאות בכללותה - ללא סייג. הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַרִאשוֹן הינו אינסופי ונצחי, ולפיכך מוגבל או מותנה רק באופן רצוני.

האל - האב האוניברסאלי - הינו האישיות של המקור והמרכז הראשון, וככזה הוא מקיים יחסים אישיים של שליטה אינסופית בכל המקורות והמרכזים הכפיפים והמְתָאֲמִים האחרים. שליטה זו הינה אישית ואינסופית בפוטנציה, אף-על-פי שלמעשה אפשר שלא תופעל לעולם, הודות למושלמות הפעולה של האישיויות, המקורות והמרכזים הכפיפים והמְתָאֲמִים.

המקור והמרכז הראשון הינו, איפוא, קדמון בכל תחום ותחום: האלוהי ושאינו אלוהי, האישי ושאינו אישי, הממשי או הפוטנצאילי, הסופי או האינסופי. לא קיים דבר או הוויה, ויהיו אלה יחסיים או סופיים, שאינם מתייחסים, ישירות או בעקיפין, לעליונותו של המקור והמרכז הראשון ושאינם תלויים בו.

המקור והמרכז הראשון מתייחס ליקום באופנים הבאים:

1. כוחות הכבידה של היקומים החומריים מתכנסים למרכז הכבידה של פרדִיס התחתון. ובדיוק משום כך, קבוע לנצח המיקום הגיאוגרפי של אישיותו ביחס מֻחְלָט למרכז הכוח-אנרגיה של מישור פרדיס התחתון, או החומרי. אולם האישיות המוחלטת של האלוהות מתקיימת במישור העליון, הרוחני, של פרדִיס.

2. כוחות הדעת מתכנסים לעבר הרוח האינסופית; הדעת הקוסמית המפֻצלת וההֶפְרֵשִׁית לשֶׁבַע רוּחוֹת הַאָב; הדעת של העליון מִתְמַמֶּשֶׁת עֻבְדָּתִית כחוויית זמן-מרחב במָאגֶ'סְטוֹן.

3. כוחות הרוח של היקום מתכנסים אל הבן הנצחי.

4. הקיבולת הבלתי מוגבלת לפעולת האלוהות שוכנת במֻחְלָט הַאֱלֹהִי.

5. הקיבולת הבלתי מוגבלת לתגובה אינסופית מתקיימת בַּמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר.

6. שני המוחלטים - המֻגְדָּר והַבִלְתִּי מֻגְדָּר - מתואמים ומאוחדים על ידי הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי ובו.

7. פוטנציאל האישיות של בן תמותה אבולוציוני מוסרי, או של כל הוויה מוסרית אחרת, מְמֻרְכָּז באישיותו של האב האוניברסאלי.

המציאות, כפי שהיא נתפסת על ידי בריות סופיות, הינה חלקית, יחסית ומעורפלת. מציאות האלוהות המרבית, שאותה בריות אבולוציוניות סופיות מסוגלות לתפוס באופן מלא, נתפסת במסגרת ההוויה העליונה. אף-על-פי-כן, קיימות מציאויות נצחיות קודמות; מציאויות על-סופיות הקודמות לְאלוהות עליונה זו של בריות הזמן-מרחב האבולוציוניות. בניסיון לתאר את טיבה ואת מקורה של מציאות אוניברסאלית, ועל מנת להעביר את הדברים הללו ברמתה של הדעת הסופית, אנו נאלצים להשתמש בטכניקת ההסקה של זמן-מרחב. בהתאם לכך, עלינו להציג מאורעות סימולטניים של הנצח כמאורעות עוקבים.

מנקודת מבטו של יצור זמן-מרחב, המקור והבִּדּוּל של המציאות עשוי להיראות כך: ה'אֲנִי הוּא' הנצחי והאינסופי שחרר את האלוהות מכבלי האינסוף הַבִלְתִּי מֻגְדָּר, תוך שימוש ברצון החופשי הטבוע בו. הפרדה זו מהאינסוף הבלתי מֻגְדָּר היא שיצרה את המתח המֻחלט האלוהי הראשון. מתח זה של בידול אינסופי נפתר על ידי הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי, הפועל על מנת לאחד ולתאם את האינסופיוּת הדינאמית של האלוהות הכוללת, וכן את האינסוֹפיוּת הסטאטית של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר.

בפעולה מקורית זו השיג ה'אֲנִי הוּא' התיאורטי מימוש של אישיות על ידי הפיכתו לאב הנצחי של הבן המקורי, בה בעת שהפך למקור הנצחי של אי פרדִיס. בקיום בו זמני עם הבידול של הבן מהאב, ובנוכחות פרדיס, הופיעו האישיות של הרוח האינסופית והאישיות של היקום המרכזי של הַאווֹנָה. עם הופעתם של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית, קרי קיום בו זמני של אלוהות אישיותית, חמק האב, כאישיות, מהתפזרותוֹ הבלתי נמנעת ברחבי פוטנציאל האלוהות הכוללת. ומאז, בעוד גוברת והולכת התממשותה של האלוהות ההתנסותית ברמות האלוהיוּת של העליונות, המְרַבִּיּות והמוחלטֻת, ממלא האב את כל פוטנציאל האלוהות רק בסִמּוּךְ של שילוש עם שתי האלוהויות השוות לו.

המושג של 'אֲנִי הוּא' מהווה ויתור פילוסופי שאותו אנו מעניקים לדעת הסופית של האדם, המוגבלת בזמן והכבולה למרחב, מהטעם של נמנעוּת ההבנה של ברייה את הקיומים הנצחיים - מציאויות ומערכות יחסים ללא התחלה וללא סוף. עבור בריית הזמן-מרחב, כל דבר מוכרח שתהיה לו התחלה, למעט הַאֶחָד לְלֹא סִבָּה - סיבתן הקדמונית של הסיבות כולן. לפיכך, אנו ממשיגים ערך פילוסופי זה כ'אֲנִי הוּא', ובה בעת מנחים את כל הבריות להבין כי הבן הנצחי והרוח האינסופית הינם נצחיים במשותף עם ה'אֲנִי הוּא'; במילים אחרות, מעולם לא התקיים זמן שבו ה'אֲנִי הוּא' לא היה האב של הבן, ועימו, של הרוח.

מושג האינסוף משמש לציון המלאוּת - הסופיוּת - המשתמעת מקדמוניות המקור והמרכז הראשון. ה'אֲנִי הוּא' התיאורטי הינו הרחבה של פילוסופיית "אינסופיוּת הרצון" עבור הברייה, אולם למעשה האינסוף הינו רמת-ערך ממשית המייצגת את משמעות-הנצח המועצמת של האינסופיות האמיתית של רצונו החופשי האבסולוטי הבלתי כבול של האב האוניברסאלי. מושג זה מכונה לעיתים בכינוי האב-האינסוף.

מרבית הבלבול שאותו חווים כל סדרי הבריות, מן הנמוכים ביותר ועד לגבוהים שבהם, במאמציהם לגלות את האב-האינסוף, מקורו במגבלות יכולת הבנתם. עליונותו המוחלטת של האב האוניברסאלי אינה גלויה ברמות תת-אינסופיות; לפיכך, אך סביר כי רק הבן הנצחי והרוח האינסופית מכירים אל נכון את האב כאינסוף; עבור כל יתר האישיויות רעיון זה מהווה תרגיל באמונה.

IV . מציאות אוניברסאלית

המציאות מתממשת באופנים משתנים ברמות שונות של היקום; המציאות מקורה ברצונו האינסופי של האב האוניברסאלי ובאמצעותו; המציאות ניתנת להבנה באמצעות שלושה שלבים עיקריים ובמספר רב של רמות מימוש שונות ביקום:

1. מציאות אִי-אֱלֹהִית משתרעת מתחומי האנרגיה של הלֹא-אִישִׁי ועד למרחבי המציאות של הערכים שאינם ניתנים להפיכה לאישיות של הקיום האוניברסאלי, ואף עד לנוכחותו של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר.

2. המציאות האֱלֹהִית כוללת את כל פוטנציאל האלוהות האינסופי, המשתרע על פני כל תחום האישיות, מן הנמוך ביותר והסופי ועד למרומם ביותר והאינסופי, וכך מקיפה את כל התחום של הניתן לההיפך לְאִישִיוּת, ואף מעבר לכך - עד לנוכחות של הַמֻחְלָט הַאֱלֹהִי עצמו.

3. מציאות סִימּוּכִית-הֲדָדִית. המציאות האוניברסאלית הינה לכאורה אלוהית או אי-אלוהית, אולם בעבור בריות תת-אלוהיות מתקיים תחום רחבשל מציאות סִימּוּכִית-הֲדָדִית בפוטנציה ובְּהִתְמַמְּשׁוּת; מציאות זו אינה קלה לזיהוי. חלק גדול ממציאות מְתָאֶמֶת זו נכלל בתחומיו של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי.

זה הינו הרעיון הקדמון של המציאות המקורית: האב מאתחל את המציאות ומתחזק אותה. הדיפרנציאלים הקדמונים של המציאות הינם האלוהי והאי-אלוהי - המוחלט האלוהי והמוחלט הבלתי מוגבל. מערכת היחסים הקדמונית הינה המתח המתקיים ביניהם. מתח אלוהותי זה, שאותחל על ידי האב, נפתר באופן מושלם על ידי המוחלט האוניברסאלי ומונצח בדמותו.

מנקודת המבט של זמן ומרחב, המציאות ניתנת להמשך חלוקהכמפורט מטה:

1. ממשית ופוטנציאלית. מציאויות המתקיימות במלאות של ביטוי, לעומת מציאויות המכילות יכולת סמויה לצמיחה. הבן הנצחי הינו מציאות רוחנית מוחלטת; בן תמותה הינו, במידה מרובה, פוטנציאל רוחני בלתי ממומש.

2. מוחלטת ותת-מוחלטת. מציאויות מוחלטות הינן קיימויות נצחיות. מציאויות תת-מוחלטות מושלכות בשתי רמות: מֻחְלָטוֹפִיוֹת - מציאויות יחסיות הן ביחס לזמן והן ביחס לנצח; וסופיות - מציאויות אשר מושלכות במרחב ומתממשות בזמן.

3. קִיּוּמִית והתנסותית. אלוהות פרדיס הנה קיומית, אולם העליון והמרבי המגיחים הינם התנסותיים.

4. אישית ולא-אישית. התרחבותה של האלוהות, ביטויה של האישיות, וכן האבולוציה של היקום, מותנות כולן לעולמים בפעולת הרצון החופשי של האב, אשר לנצח הפריד בין המשמעויות של הדעת, הרוח והאישיות, הממשיות והפוטנציאליות, המְמֻרְכָּזוֹת בבן הנצחי, לבין אותם הדברים המְמֻרְכָּזִים והטבועים באי פרדיס.

פָּרַדִיס הינו מונח הכולל את המוקדים המוחלטים, האישיים ושאינם אישיים, של כל רמות המציאות האוניברסאלית. המונח פרדיס, המסויג כהלכה, עשוי לרמז על צורת מציאות אחת, או לחלופין על כל צורות המציאות, האלוהות, האישיות והאנרגיה - הרוחנית, הדעתית או החומרית. בכל הנוגע לערכים, משמעויות וקיום בפועל, כל הצורות והאופנים הללו חולקים את פרדיס כמקום המוצא, הפעולה והיעד.

האי של פרדיס – המונח פרדיס, שאינו סויג באופן כלשהו, הינו המֻחלט של שליטת המקור והמרכז הראשון בכבידה החומרית. פרדיס, בהיותו הדבר הנייח היחיד בכל יקום היקומים, ניצב ללא ניע. קיים אתר אוניברסאלי לאי של פרדיס, אך לא קיים עבורו מיקום בחלל. אי נצחי זה הינו מקורם בפועל של היקומים הפיזיים - עבר, הווה ועתיד. אי האור הגרעיני מקורו באלוהות, אך הוא עצמו איננו אלוהות; אף היצירות החומריות אינן מהוות חלק מהאלוהות; הן הינן תוצאתה.

פרדיס אינו בורא; הוא הינו מפקח ייחודי המבקר פעולות אוניברסאליות רבות; מפקח במידה רבה יותר מאשר מגיב. ברחבי יקומי החומר, משפיע פרדיס על ההתנהגות ועל התגובות של כל הבריות אשר להן נגיעה בכוח, אנרגיה ועוצמה, אולם פרדיס עצמו הינו ייחודי, בלעדי ומבודד מכלל היקומים. פרדיס אינו מייצג דבר ודבר אינו מייצג את פרדיס. הוא איננו כוח ואיננו נוכחות; הוא פשוט פרדיס.

V . מציאויות אישיותיות

אישיות הינה רמה של מציאות אלוהית הנעה בטווח שמהרמה האנושית בת התמותה והאמצעדרכית, בהפעלה גבוהה יותר של הדעת בפֻּלְחָן ובבינה, דרך הרמה המורונטית והרמה הרוחנית, ועד להשגת הסטאטוס הסופי של האישיות. זוהי ההרקעה האבולוציונית של בני תמותה ושל יצורים דומים להם, ואולם ביקום קיימים סדרי אישיות רבים אחרים.

המציאות כפופה להתרחבות אוניברסאלית; האישיות נתונה בגיוון אינסופי; ולשתיהן קיימת האפשרות להיות מתואמות עם האלוהות ומיוצבות באופן נצחי בלתי מוגבל כמעט. בעוד שטווח המטמורפוזה של המציאות הלא-אישית הוא בהחלט מוגבל, אין אנו מכירים מגבלות כלשהן להתפתחותן המדורגת של מציאויות אישיותיות.

ברמות התנסותיות מושגות, כל סדרי האישיות וערכיה הינם סימוכיים ואף יְצִירָתִיִּים במשותף. אפילו האל ובן תמותה עשויים לְהִתְקַיֵּם בְּצַוְתָּא באישיות מאוחדת, כפי שמדגים באופן כה מעודן הסטאטוס הנוכחי של הַמָשִׁיחַ מִיכָאֵל - בן האדם ובן האל.

כלל סדרי האישיות ושלביה התת-אינסופיים הינם יְצִירָתִיִּים במשותף באופן פוטנציאלי, וניתנים להשגה באופן סימוכי. הקדם-אישיותי, האישיותי והעל-אישיותי, מקושרים יחדיו על ידי הפוטנציאל המשותף לכדי הישג מְתָאֵם, מימוש מדורג ויכולת ליְצִירָתִיּוֹת במשותף. אולם, לעולם לא יותמר במישרין הלא-אישי לאישי. אישיות לעולם אינה ספונטאנית; זוהי מתנתו של אב פרדיס. האישיות נוספת עָל גַּבֵּי אנרגיה והינה סימוכית אך ורק למערכות אנרגיה חיות; זהוּת עשויה להיות סימוכית אף עבור תבניות אנרגיה שאינן חיות.

האב האוניברסאלי הינו סוד מציאוּתיּות האישיות, מַּתָּת האישיות וְיִעוּדָהּ. הבן הנצחי הינו האישיות המוחלטת, סודן של האנרגיה הרוחנית, הרוחות המורונטיות והרוחות המושלמות. הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד הינו אישיות הרוח-דעת, מקור התבונה, ההיגיון והדעת האוניברסאלית. אולם אי פרדיס הוא לא-אישיותי וחוץ-רוחני, בהיותו מהות הגוף האוניברסאלי, המקור והמרכז של החומר הפיזי, ותבנית האב המוחלטת למציאות החומרית האוניברסאלית.

האיכויות הללו של המציאות האוניברסאלית מתגשמות בחוויה האנושית של שוכני אוּרָנְטִיָה ברמות הבאות:

1. גוף. האורגניזם החומרי או הפיזי של האדם. המנגנון האלקטרו-כימי החי ממוצא ומטבע חייתי.

2. דעת. המנגנון החושב, הקולט והמרגיש של האורגניזם האנושי. החוויה המודעת והלא-מודעת הכוללת. החוכמה המתחברת לחיי הרגש המתעלים באמצעותם של הפֻּלְחָן ושל הבינה לרמת הרוח.

3. רוח. הרוח האלוהית השוכנת בדעתו של האדם - מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה. רוח אַלְמוֹתִית זו הינה קדם-אישיותית – היא איננה אישיות, אף כי היא מיועדת להפוך לחלק מאישיותו של בן התמותה השורד.

4. נשמה. נשמתו של האדם הינה רכישה התנסותית. כאשר בוחרת ברייה בת תמותה "לעשות את רצון אבינו שבשמיים", הופכת הרוח השוכנת בה לאביה של מציאות חדשה בחוויה האנושית. הדעת החומרית בת התמותה הינה האם של המציאות שמופיעה. מהותה של מציאות חדשה זו אינה חומרית ואינה רוחנית - היא מורונטית. זוהי הנשמה האלמותית בהופעתה, אשר עתידה לשרוד את המוות ולהתחיל בתהליך ההרקעה לעבר פרדיס.

אישיות. האישיות של האדם בן התמותה אינה הגוף, הדעת או הרוח; אף אינה הנשמה. האישיות הינה המציאות הבלתי משתנה היחידה בחווייתה המשתנה תמידית של הברייה, והיא המאחדת את כל ההיבטים הסימוכיים של האינדיבידואליות. האישיות מהווה את המתת הייחודי שאותו מעניק האב האוניברסאלי לאנרגיות החיות והסימוכיות של חומר, דעת ורוח, והיא שורדת עם הישרדותה של הנשמה המורונטית.

'מוֹרוֹנְטִיָה' הינו מונח המציין את רמת התָּוֶךְ הנרחבת שבין החומרי לבין הרוחני. הוא עשוי לציין מציאויות אישיות ומציאויות לא-אישיות, אנרגיות חיות ושאינן חיות. הַשְּׁתִי של מורונטיה הוא רוחני; הָעֵרֶב של מורונטיה הוא פיזי.

VI . אנרגיה ותבנית

אנו מכנים 'אישי' כל דבר ודבר אשר מגיב למעגל האישיות של האב. אנו מכנים 'רוח' כל דבר ודבר אשר מגיב למעגל הרוח של הבן. כל דבר אשר מגיב למעגל הדעת של הפועל האחוד, אנו מכנים 'דעת'. דעת כתכונה של הרוח האינסופית - דעת על כל שלביה. כל דבר אשר מגיב למעגל החומר-כבידה המתמרכז בתחתית פרדיס, אנו מכנים 'חומר' - אנרגיה-חומר על כל מצביה המטמורפוזיים.

ב'אנרגיה' אנחנו משתמשים כמונח כוללני שאותו אנו מחילים על תחומי הרוח, הדעת והחומר. כוח משמש אף הוא באופן נרחב. עוצמה, על פי רוב, מוגבלת בהתייחסותה לציון הרמה האלקטרונית של חומר, כלומר, לחומר המגיב לכבידה הליניארית ביקום המקיף. עוצמה אף משמשת לציון ריבונות. אין ביכולתנו לשמור כאן על ההגדרות המקובלות שלכם לכוח, אנרגיה ועוצמה. זאת משום ששפתכם כה חסרה, עד שאנו נאלצים לייחס למונחים הללו משמעויות מרובות.

אנרגיה פיזית היא מונח המציין את כלל הצורות והשלבים של תנועה, פעולה ופוטנציאל שהינם בעלי מופע.

בדִיוּן על מופעי האנרגיה הפיזית, אנו עושים בדרך כלל שימוש במונחים כוח קוסמי, אֶנֶרְגְּיָה מְגִיחָה ועוצמת היקום . על-פי-רוב, מונחים אלה משמשים באופנים הבאים:

1. כוח קוסמי כולל את כל צורות האנרגיה הנגזרות מהמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר, אך עדיין אינן מגיבות לכבידה של פרדיס.

2. אֶנֶרְגְּיָה מְגִיחָה כוללת את כל צורות האנרגיות אשר מגיבות לכבידה של פרדיס, אך עדיין אינן מגיבות לכבידה מקומית או לכבידה ליניארית. זוהי הרמה הפְּרֶה-אלקטרונית של אנרגיה-חומר.

3. עוצמת היקום כוללת את כל צורות האנרגיה המגיבות במישרין לכבידה לינארית, ובנוסף מגיבות גם לכבידה של פרדיס. זוהי הרמה האלקטרונית של אנרגיה-חומר ושל כל ההתפתחויות העוקבות שלה.

דעת היא תופעה המרמזת על נוכחות ופעולה של סעד חי בנוסף למגוון מערכות אנרגטיות; והדבר נכון עבור כל רמות התבונה. באישיות, הדעת מתווכת לעולם בין החומר לבין הרוח; לפיכך, מואר היקום בשלושה סוגים של אור: אור חומרי, אור התּוֹבָנָה ואוֹרִיּוּת הרוּחַ.

אור - אוֹרִיּוּת הרוּחַ - היא סמל מילולי, אופן דיבור, המעיד על ההתגלמות האופיינית של האישיות בקרב בריות רוחניות מסדרים מגוונים. נביעת אוריות זו אינה קשורה כהוא זה לתובנה אינטלקטואלית או להתגשמויות אור חומריות.

תבנית עשויה להיות מושלכת כאנרגיה רוחנית, דעתית, חומרית, או כשילוב כלשהו של סוגי אנרגיה אלו. היא עשויה לְחַדֵר אישיויות, זהויות, הוויות, או חומר שאינו חי. אולם תבנית הינה תבנית באשר היא; עותקים משוכפלים בלבד.

תבנית עשויה לעצב אנרגיה, אך היא איננה שולטת בה. הכבידה היא היחידה השולטת באנרגיה-חומר. לא החלל ולא התבנית מגיבים לכבידה, אך אין מתקיימים כל יחסים בין חלל לתבנית; החלל איננו תבנית ואף אינו תבנית פוטנציאלית. תבנית הינה תצורת מציאות אשר שילמה את מלוא חוֹבָהּ לכבידה; המציאות של כל תבנית מורכבת מהאנרגיות, מהדעת, מהרוח ומִרכיבי החומר שלה.

לעומת ההיבט הכוללני של אנרגיה ושל אישיות, התבנית מציגה את ההיבט האינדיבידואלישלהן. צורות אישיות או זהות הינן תבניות המהוות פועל יוצא של אנרגיה (פיזית, רוחנית, או דעתית), אך הן אינן טבועות בתוכה. ניתן לייחס את האיכות של אנרגיה, או של אישיות, הגורמת לתבנית להופיע, לאל - לאלוהות - לכשרון העוצמה של פרדיס או לקיומן בצוותא של אישיות ושל עוצמה.

התבנית הינה תוכנית-על שממנה נעשים עותקים. פרדיס הנצחי מהווה את התבנית המוחלטת; הבן הנצחי הינו תבניתה של האישיות; האב האוניברסאלי הינו אביהם-מולידם של השניים. אולם פרדיס אינו מעניק תבנית, ואילו הבן אינו יכול להעניק אישיות.

VII . הַהֲוָיָה הַעֶלְיוֹנָה

בכל הנוגע למערכות יחסים נצחיות, מנגנון האלוהות של יקום האב הוא כפול פנים. האל האב, האל הבן והאל הרוח הינם נצחיים - הם הוויות קיוּמיוֹת - בעוד שהאל העליון, האל המרבי והאל המוחלט, הינם אישיויות אלוהות של העידנים שלאחר-האוונה, אשר מִתְמַמְּשׁוֹת בסְפֵרוֹת הזמן-מרחב ובסְפֵרוֹת המצויות בהִתְעַלּוּת מֵעַל זְּמַן-מֶרְחָב ומתקיימות בהתרחבות אבולוציונית ביקום האב. אישיויות אלוהות מִתְמַמְּשׁוֹת אלה הינן נצחיות לעתיד החל מהרגע שבו הן רוכשות עָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית ביקומים הצומחים, זאת באמצעות טכניקת ההתממשות החווייתית של הפוטנציאלים הסימוכיים-יצירתיים של אלוהויות פרדיס הנצחיות.

לפיכך, האלוהות הינה בעלת נוכחות כפולה:

1. קיומית - הוויות בעלות קיום נצחי, עבר, הווה ועתיד.

2. התנסותית - הוויות אשר מתממשות בהווה שלאחר-האוונה, אך לקיומן אין סוף בעתיד הנצחי.

האב, הבן והרוח הינם קיומיים - קיומיים למעשה (אף כי כל פוטנציאל הוא ככל הנראה חווייתי). העליון והמרבי הינם התנסותיים לחלוטין. המוחלט האלוהי הינו חווייתי בהתממשות, אך קיומי באופן פוטנציאלי. מהותה של האלוהות הינה נצחית, אך רק שלוש האישיויות המקוריות של האלוהות הינן נצחיות ללא כל סייג. עבור כל האישיויות האלוהות האחרות קיים מקור, אך ייעודן הינו נצחי.

כעת, משהצליח האב לבטא את עצמו באופן קיומי בבן וברוח, הוא משיג ביטוי עצמי חווייתי ברמות אלוהות שעד כה היו לא-אישיות וסמויות, כאל העליון, האל המרבי והאל המוחלט. אלוהוּיוֹת חווייתיות אלה אינן קיימות במלואן כעת אלא נמצאות בתהליך של התממשות.

האל העליון בהאוונה הינו ההשתקפות הרוחנית האישית של אלוהות פרדיס המשולשת. מערכת יחסים סימוכית זו מתרחבת כעת כלפי חוץ באופן יצירתי באל בעל שבע הפנים, וכן מסונתזת ביקום המקיף בעוצמה החווייתית של הַעֶלְיוֹן הַכֹּל יָכוֹל. כך, אלוהות פרדיס, הקיומית כשלוש אישיויות, מתפתחת חווייתית בשני שלבים של עליונות, כאשר שני שלבים אלה מתאחדים ברכישת עָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית לכדי אדון אחד, ההוויה העליונה.

האב האוניברסאלי משיג שחרור מרצון מחבלי האינסוף ומאזיקי הנצח באמצעות טכניקת השילוש, ההפיכה המשולשת לאישיות של אלוהות. אפילו כעת מתפתחת ההוויה העליונה כאיחוד אישיותי תת-נצחי של מופע האלוהות בעל שבע ההיבטים במגזרי הזמן-מרחב של היקום המקיף.

ההוויה העליונה אינה יוצר ישיר – למעט היותה אבי מָאגֶ'סְטוֹן – אלא המתאם המסנתז את כל פעילויות הברואים והבוראים ביקום. ההוויה העליונה, המתממשת כעת ביקומים האבולוציוניים, הינה האלוהות המתאמת והמסנתזת את האלוהיות הזמן-מרחבית, כלומר, את אלוהות פרדיס המשולשת בסימוך חווייתי עם הַבּוֹרְאִים הַעֶלְיוֹנִים של זמן ומרחב. לכשתתממש לבסוף, תהא אלוהות אבולוציונית זו מיזוגו הנצחי של הסופי עם האינסופי - האיחוד הנצחי והבלתי ניתן להפרדה של עוצמה חווייתית ושל אישיות רוחנית.

המציאות הסופית הכוללת של זמן-מרחב, תחת הדחף המנחה של ההוויה העליונה המתפתחת, מעורבת בניוד, בהרקעה תמידית ובאיחוד החותר למושלמות (סינתזת עָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית) של כל דרגות וערכי המציאות הסופית; זאת בסימוך לדרגות שונות של מציאות פרדיס, ועל מנת לצאת בהמשך לניסיון העפלה אל הרמות המוחלטופיות של השגת המצב הַעָל-ברוּאִי.

VIII . הָאֵל בעל שבע הפנים

על מנת לכפר על המצב הסופי של היצורים ולפצות על מגבלות תפיסם, הניח האב האוניברסאלי עבור הבריות האבולוציוניות את היסוד לגישה בעלת שבעת ההיבטים לאלוהות:

1. הַבָּנִים הבוֹרְאִים שֶל פָּרַדִיס.

2. עַתִיקֵי הַיוֹמִין.

3. שֶׁבַע רוּחוֹת הַאָב.

4. הַהֲוָיָה הַעֶלְיוֹנָה.

5. הָאֵל הָרוּחַ.

6. הָאֵל הַבֵּן.

7. הָאֵל הָאָב.

הֲפִיכָה מְשֻׁבָּעַת זו של אלוהות לְאִישִׁיּוּת בזמן ובמרחב, ואף בשבעת יקומי-העל, מאפשרת לבן התמותה להשיג את נוכחותו של האל, שהינו רוח. עבור בריות הזמן-מרחב, העשויות לִרְכֹּשׁ לעיתים עָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית בהוויה העליונה, אלוהות מְשֻׁבָּעַת זו הינה האלוהות הפונקציונאלית של הבריות האבולוציונאליות ביחס לנְתִיבָת הַהַרְקָעָה לְפָּרַדִיס. נתיבת-גילוי חווייתית כזו של ידיעת האל, מתחילה בהכרה באלוהיות של הבנים הבוראים של היקום המקומי, ומרקיעה דרך עתיקי היומין של יקומי-העל, ודרך האישיות של אחת משֶׁבַע רוּחוֹת הַאָב, עד להשגת הגילוי וההכרה של האישיות האלוהית של האב האוניברסאלי בפרדיס.

היקום המקיף הינו תחום האלוהות של המשולש הכולל את שִׁלּוּשׁ הַעֶלְיוֹנוּת, הָאֵל הִמְשֻׁבָּע וההוויה העליונה. האל העליון מצוי בשילוש פרדיס באופן פוטנציאלי, וממנו נובעות אישיותו ותכונותיו הרוחניות; אולם כעת הוא מתממש בבנים הבוראים, בעתיקי היומין וברוחות האב, שמהם נובעת עוצמתו ככל יכול ביחס ליקומי העל של הזמן והמרחב. מופע עוצמה זה של האל המיידי עבור היצורים האבולוציוניים מתפתח בפועל בזמן-מרחב בעת ובעונה אחת עמם. הַעֶלְיוֹן הַכֹּל יָכוֹל, המתפתח ברמת הערך של הפעילויות הלא-אישיות, והאישיות הרוחנית של הָאֵל הִעֶלְיוֹן, הינם מציאות אחת - ההוויה העליונה.

בסימוכיות האלוהות של הָאֵל הִמְשֻׁבָּע, הבנים הבוראים מספקים מנגנון שבאמצעותו הופך בן התמותה לאלמותי, והסופי זוכה להיעטף על ידי האינסוף. ההוויה העליונה מספקת את הטכניקה לניוד עוצמה-אישיותית – הסינתזה האלוהית של כל המאורעות הללו - ובכך מתאפשר לסופי להגיע למוחלטופי, וכמו כן, באמצעות התממשויות אפשריות עתידיות אחרות, אף לנסות ולהגיע למְּרַבִּי. הבנים הבוראים והַסּוֹעֲדוֹת האֱלֹהִיוֹת הסימוכיות להם, משתתפים בניוד עליון זה, אולם, ככל הנראה, עתיקי היומין ושבע רוחות האב לנצח ישמשו כְּמִנְהֲלָנִים קבועים של היקום המקיף.

פעילותו של הָאֵל בעל שבע הפנים החלה עם ארגונם של שבעת יקומי העל, וקרוב לוודאי שתמשיך ותתרחב עם תחילת התפתחות הבריאוֹת של החלל החיצון. עם ארגון יקומים עתידיים אלה ברמות החלל הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, של ההתפתחות ההדרגתית, ודאי נזכה לחזות בחנוכתה של הגישה ההִתְעַלּוּתִית והמוחלטופית לאלוהות.

IX . הָאֵל הַמְּרַבִּי

כשם שההוויה העליונה מתפתחת במדורג, מתוך מתת האלוהיוּת הקודמת של פוטנציאל האנרגיה והאישיות הנכלל ביקום המקיף, כך הָאֵל הַמְּרַבִּי מִתְמַמֵּשׁ לְבַסּוֹף מתוך פוטנציאל האלוהות השוכן בתחומי יקום האב אשר התעלו מעל הזמן-מרחב. התממשותה של האלוהות המרבית מרמזת על איחוד מוחלטופי של השילוש ההתנסותי הראשון, ומצביעה על התרחבות מאחדת של האלוהות ברמה השנייה של מימוש-עצמי יצירתי. הדבר מהווה מקבילה, במונחי אישיות-עוצמה,להתממשות האוניברסאלית של האלוהות ההתנסותית כמציאויות פרדיס מוחלטופיות ברמות ההִתממשות-לבסוף של ערכי זמן-מרחב הִתְעַלּוּתִיִים. השלמתה של התפתחות התנסותית שכזו נועדה לאפשר שירות-ייעוד מְּרַבִּי לכל אותן בריות זמן-מרחביות, אשר הגיעו לרמות מוחלטופיות, דרך ההכרה המושלמת את ההוויה העליונה והודות לסעד של הָאֵל בעל שבע הפנים .

הָאֵל הַמְּרַבִּי מציין את האלוהות האישית, הפועלת ברמות האלוהיות של המוחלטופי ובמרחבי היקום העל-זמניים, וכן ברמות ההתעלות מעל המרחב. המרבי הינו התממשות על-עליונה של האלוהות. העליון הינו איחוד השילוש הנתפס על ידי בריות סופיות, ואילו המרבי הינו איחוד שילוש פרדיס הנתפס על ידי בריות מוחלטופיות.

באמצעות מנגנון האלוהות המתפתחת, עוסק האב האוניברסאלי בַּמעשה המופלא והמדהים של מיקוד האישיות וניוד עוצמת ערכי המציאות האלוהית של הסופי, המוחלטופי ואף המוחלט, ברמות-המשמעות האוניברסאליות התואמות.

שלוש אלוהויות פרדיס הראשונות - האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית - הינן נִצְחִיּוֹת-עָבָר ותושלמנה בנצח העתידי על ידי ההתממשות ההתנסותית של האלוהויות האבולוציוניות הסימוכיות - הָאֵל הִעֶלְיוֹן, הָאֵל הַמְּרַבִּי ואפשר שאף הָאֵל הַמֻּחְלָט.

הָאֵל הִעֶלְיוֹן והָאֵל הַמְּרַבִּי, המתפתחים כעת ביקומים ההתנסותיים, אינם קיומיים - אין הם נצחיֵי-עבר אלא רק נצחיֵי-עתיד; נְצָחִים מותני זמן-מרחב ומותני-התעלות. הם הינם אלוהויות בעלות איכויות עליונות, מרביות, ואף עליונות-מרביות, אשר חוו מקור אוניברסאלי היסטורי. אף כי לעולם לא יהיה להם סוף, יש התחלה לאישיותם. הם אכן פרי ההתממשות של פוטנציאלֵי אלוהות נצחיים ואינסופיים, אולם הם עצמם אינם נצחיים או אינסופיים באופן בלתי מוגבל.

X . הָאֵל הַמֻּחְלָט

רבות מתכונות המציאות הנצחית של הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת אינן ניתנות להסבר מלא לדעת הסופית הזמן-מרחבית, אף כי ההתממשות של הָאֵל הַמֻּחְלָט תהיה תוצאת איחודו של השילוש ההתנסותי השני, הַשִׁלּוּשׁ הַמֻחְלָט. תהא זו ההגשמה ההתנסותית של אלוהיות מוחלטת, האיחוד של משמעויות מוחלטות ברמות מוחלטות. אולם, אין בידינו ודאות לכך שכל הערכים המוחלטים יכַללו, שכן מעולם לא נמסר לנו שהמֻחְלָט המֻגְדָּר שקול לאינסופי. ייעודים על-מרביים מעורבים במשמעויות המוחלטות והרוחניות האינסופיות, ומבלעדי שתי מציאויות בלתי מושגות אלה לא נוכל לבסס ערכים מוחלטים.

הָאֵל הַמֻּחְלָט הינו יעד ההשגה של כל הבריות העל-מוחלטופיות, אולם הפוטנציאל של העוצמה ושל האישיות הטמון במֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת חורג מתפיסתנו, כך שאנו מהססים לדון במציאויות אשר עד כה הורחקו מהתממשות התנסותית.

XI . שלושת המוחלטים

כאשר כוננה המחשבה המשותפת של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי – בפעולתה באמצעות אֶל הַפְּעֻלָּה – את היקום האלוהי המרכזי, המשיך האב את ביטוי מחשבתו במילתו של הבן ובפעולת הפועל האחוד שלהם, על ידי כך שבידל את נוכחותו בהאוונה מהפוטנציאלים של האינסוף. וכך, נותרים פוטנציאלים אינסופיים אלה חבויים בחלל המֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְבָּל, ואפופים באופן אלוהי במֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת, בעוד האב האוניברסאלי והבן הנצחי הופכים אחד בפעולתו של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי, האיחוד-אינסוף הסמוי של אב פרדיס.

הן הפוטנציה של הכוח הקוסמי והן זו של הכוח הרוחני, מצויות בתהליך מדורג של מימוש ושל התגלות, כאשר ההעשרה של כל מציאות מתבצעת על ידי צמיחה התנסותית, וכן דרך המִתְאָם של ההתנסותי עם הקיומי באמצעות הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי. בזכות הנוכחות המאזנת של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי, מגשים המקור והמרכז הראשון הרחבה של עוצמה התנסותית, נהנה מהזדהות עם ברואיו האבולוציוניים, ומשיג התרחבות של אלוהות התנסותית ברמות של העליונות, המרביות והמוחלטות.

כאשר הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת והַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר אינם ניתנים להפרדה מלאה, הנחת פעולתם המשולבת, או נוכחותם המְתֹאֶמֶת, הינה האופן שבו מצוינת פעולת הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי .

1. נראה כי הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת הוא המפעיל הכֹּל יָכוֹל, בעוד שהַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר נראה כמְמַכֵּן הכל-יעיל – המאוחד באופן עליון ומתואם באופן מרבי – של יקום היקומים, ואף של יקומים על גבי יקומים אשר נבראו, שעודם נבראים ושעתידים להיברא.

הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת אינו יכול להגיב באופן תת-מוחלט למצב כלשהוא ביקום, או לכל הפחות הוא אינו עושה כן. נראה כי כל תגובה של מוחלט זה, לכל מצב נתון, ניתנת במונחים של רווחת הבריאה כולה ורווחת כל הדברים וההוויות, וזאת, לא רק במצב קיומה הנוכחי, אלא בהתחשב בכל אינסוף האפשרויות הכלולות בנצח העתיד.

הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת הינ אותו פוטנציאל אשר הֻבְדַּל מהמציאות האינסופית הכוללת, על פי רצונו החופשי של האב האוניברסאלי, ובתוכו מתקיימות כל הפעילויות האלוהיות - קיומיות והתנסותיות כאחת. זהו הַמֻחְלָט הַמֻגְדָּר, בניגוד למֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר; ואילו הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי מהווה תוסף-על לשניהם, בהכילו את כל הפוטנציאל המוחלט.

2. הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר הוא לא-אישי, חוץ-אלוהי ובלתי-אלוהותי. לפיכך, הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר הוא משולל אישיות, אלוהיות וזכויות בורא כלשהן. לא עובדה ולא אמת, לא ניסיון ולא התגלות, לא פילוסופיה ולא מוחלטופיות, מסוגלות לחדור את טיבו ואת דמותו של מוחלט נטול הגדרה אוניברסאלית זה.

יובהר כי הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר הינו מציאות חיובית המְחָדֶרֶת את היקום המקיף, והוא משתרע, ככל הנראה, באותה נוכחות-חלל אל תחומי החלל העצומים – המצויים מעבר לתחומי החלל של שבעת יקומי העל – שבהם מתרחשות פעילויות כוח ואבולוציה טרום-חומרית. הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר אינו בגדר שלילת תפיסה פילוסופית בלבד, המתבססת על התפלפלויות מטאפיזיות בנוגע לאוניברסאליות, עֶלְיוֹנוּת ואדנות של הבלתי מותנה ושל הבלתי מגדר, אלא הינו שליטת-על יקום חיוביות באינסוף; שליטת-על זו אינה מוגבלת בזמן-מרחב, אך היא בהחלט מותנית בנוכחותם של חיים, דעת, רוח ואישיות, וכן בתגובות-רצונו והנחיותיו התכליתיות של שילוש פרדיס.

היננו משוכנעים כי הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר איננו בגדר השפעה בלתי-מובחנת ומְחָדֶרֶת-כל, אשר ניתן להשוותה לתפיסות הפנתיאיסטיות של המטאפיזיקה או להיפותזה המדעית הקדומה של האֶתֶר. הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר אינו מוגבל בכוחו, והוא מותנה באלוהות, אך איננו מבחינים הבחנה מלאה בטיב היחס של מוחלט זה למציאויות הרוחניות ביקומים.

3. מבחינה לוגית, אנו מסיקים כי הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי היה בלתי נמנע כאשר הבדיל האב האוניברסאלי, מרצונו החופשי, את המציאויות לשהינן אלוהיות בערכיהן ולשאינן אלוהיות - לכאלה הניתנות להפיכה לאישיוּת ולאחרות שלא. הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָלִי הינו מופע האלוהות המרמז על פתרון המתח שנוצר בפעולת הרצון החופשי, אשר הבדילה את המציאות האוניברסאלית, והוא מְתַפְקֵד כמְתָאֵם הסימוכי של הסכימות הכוללות של הפוטנציאלים הקיומיים.

מתח הנוכחות של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי מעיד על ההתאמה המפצה על הפער שבין המציאות האלוהותית למציאות שאיננה כזו. פער זה טבוע בהפרדה שבין הדינמיות של אלוהות בעלת רצון חופשי והסטאטיות של האינסוף הבלתי מוגדר.

זכרו תמיד: האינסוף הפוטנציאלי הינו מוחלט ובלתי-נפרד מהנצח. אינסוף ממשי בזמן אינו יכול להיות אלא חלקי, ולפיכך לא-מוחלט; וכן, אף אישיות אינסופית ממשית לא תוכל להיות מוחלטת, למעט באלוהות הבלתי מוגדרת. הפער שבין פוטנציאל האינסוף במֻחְלָט הַבִלְתִּי מֻגְדָּר לבין פוטנציאל האינסוף במֻחְלָט הַאֱלֹהִי, הוא הגורם לנצחיות הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי. על ידי כך מתאפשר באופן קוסמי קיומם של יקומי החומר, ובאופן רוחני - גם קיומן של אישיויות סופיות בזמן.

יכולים הסופי והאינסופי להתקיים בצוותא ביקום, רק בשל נוכחותו הסימוכית של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי, אשר מאזנת בשלמות את המתח שבין הזמן לבין נצח, בין הסופיות לבין האינסופיות, בין פוטנציאל המציאות לבין המציאות הממשית, בין פרדיס לחלל ובין האדם לאל. הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָלִי מהווה, באופן סימוכי, את זיהוי האזור שבו מתקיימת מציאות אבולוציונית מתקדמת בתוך יקומי הזמן-מרחב, וכן באלה שבהתעלות מעל הזמן-מרחב, יקומים שבהם מתגשמת האלוהות התת-אינסופית.

הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי הוא הפוטנציאל הסטאטי-דינאמי של האלוהות, הניתן להגשמה על ידי פעולה ברמות של הזמן ושל הנצח כערכים סופיים ומוחלטים, ואשר מכיל אפשרות לגישה קיומית-התנסותית. היבט בלתי ניתן להבנה זה של האלוהות עשוי להיות סטאטי, פוטנציאלי, או סימוכי, אך אינו התנסותי באופן יצירתי או אבולוציונאלי, זאת ככל שהדברים נוגעים לאישיויות התבוניות הפועלות כעת ביקום האב.

המוחלט. שני המוחלטים - המוגדר והבלתי מוגדר - אף כי הם עשויים לְהֵירָאוֹת לבריות הדעת כה נבדלים בפעולתם, מאוחדים בשלמות ובאלוהיות באמצעות הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי ובו. לאמיתו של דבר ובהתאם להבנה הסופית, שלושת המוחלטים חד הם. אף כי הם נפרדים בשל פעולתם ברמות תת-אינסופיות, באינסוף הם הינם אחד.

לעולם איננו עושים שימוש במונח מוחלט לציון שלילה או לשם הכחשה של דבר מה. אף איננו מחשיבים את הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָלִי כמוגדר-עצמית, כדוגמת אלוהות לא-אישית פנתיאיסטית כזו או אחרת. ככל הנוגע לאישיות ביקום, המוחלט מוגבל ב ַּ שילוש ונשלט בבירור על ידי האלוהות.

XII . השילושים

השילוש הנצחי המקורי של פרדיס הינו קיומי וקיומו היה בלתי נמנע. שילוש זה, נטול ההתחלה, היה טמון בעובדת ההבדלה שבין האישי לבין הלא-אישי שערך האב ברצונו הבלתי מוגבל, והפך לעובדה כאשר רצונו האישי תֵּאֵם את מציאויות דואליות אלה באמצעות הדעת. השילושים שלאחר-האוונה הינם התנסותיים; והם טמונים בעובדת היצירה של שתי הרמות התת-מוחלטות והאבולוציוניות שבהן מתגשמת עוצמה-אישיותית ביקום האב.

שילוש פרדיס - איחוד האלוהות הנצחי של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית. שילוש זה הוא קיומי למעשה, אך כל הפוטנציאלים שלו הינם התנסותיים. לפיכך, מהווה שילוש זה את מציאות האלוהות היחידה החובקת את האינסוף, ובעטיו נוצרים ביקום המופעים של האל העליון, האל המרבי והאל המוחלט.

השילושים ההתנסותיים הראשון והשני - השילושים שלאחר-האוונה – אינם יכולים להיות אינסופיים, שכן הם חובקים אלוהויות נגזרות, אלוהויות שהתפתחו באמצעות התממשות התנסותית של מציאויות, ואשר נוצרו או התממשו לבסוף על ידי שילוש פרדיס הקיומי. אינסופיות האלוהית מתעשרת תמיד, אם אינה מתרחבת, זאת הודות לסופיות ולמוחלטופיות הניסיון של הבורא ושל הברוא.

השילושים הינם אמיתות של יחסי האלוהות ועובדות של התגשמות אלוהות מְתָאֶמֶת. פעולות שילוש חובקות מציאויות אלוהותיות, ומציאויות אלוהותיות תמיד מחפשות את התגשמותן ואת מופען בהפיכה לאישיות. האל העליון, האל המרבי ואפילו האל המוחלט הינם, איפוא, בלתי נמנעים אלוהיים. שלוש אלוהויות התנסותיות אלה היוו פוטנציאל בשילוש הקיומי, שילוש פרדיס, אולם הופעתם ביקום כאישיויות עוצמה, מותנית בחלקה בעצם פעולתם ההתנסותית ביקומי האישיות והעוצמה, וכן, בחלקה, בהישגים ההתנסותיים של הבוראים ושל השילושים שלאחר-האוונה.

שני השילושים שלאחר-האוונה, השילוש ההתנסותי המרבי והשילוש המוחלט ההתנסותי, אינם מוגשמים כעת במלואם; הם מצויים בתהליך של התגשמות ביקום. ניתן לתאר סימוכי אלוהות אלה כך:

1. השילוש המרבי, המתפתח כעת, יכלול, בסופו של דבר, את ההוויה העליונה, את אִישִׁיּוּיוֹת הַבּוֹרֵא הַעֶלְיוֹנוֹת ואת אַדְרִיכָלֵי יְקוּם הָאָב הַמֻחְלָטוֹפִיִים, אותם מתכנני יקום ייחודיים שאינם נכללים בגדר בוראים או נבראים. בלתי נמנע הוא כי האל המרבי ירכוש, בסופו של דבר, אישיות ועוצמה כאלוהות המהווה תוצאה של איחוד שילוש התנסותי זה בזירה המתרחבת והבלתי מגבלת כמעט של יקום האב.

2. השילוש המוחלט - השילוש ההתנסותי השני, המתממש כעת, יכלול את האל העליון, האל המרבי ואת מַשְׁלִים הַגּוֹרָל הָאוּנִיבֶרְסָאלִי הסמוי. שילוש זה פועל הן ברמה האישית והן ברמה העל-אישית, ומגיע אף עד לגבולותיו של הלא-אישי. איחודו האוניברסאלי של שילוש זה יהפוך את האלוהות המוחלטת [גם] להתנסותית.

בעוד שהשילוש המרבי ישלים את איחודו ההתנסותי במלואו, מסופקים אנו, לאמיתו של דבר, אם כלל קיימת אפשרות לאיחוד מלא שכזה גם עבור השילוש המוחלט. תפיסתנו את שילוש פרדיס, בכל אופן, הינה תזכורת תמידית לכך ששילוש אלוהות עשוי להשיג את מה שהוא בלתי ניתן להשגה בכל דרך אחרת; לפיכך, אנו משערים את הופעתו, במועד כלשהו, של העליון-המרבי, ואת האפשרות כי האל המוחלט יְשֻׁלַּשׁ- ממשית.

בעוד שהפילוסופים של היקומים דנים בסברת שילוש השילושים, קרי שילוש התנסותי-קיומי אינסופי, הם אינם מסוגלים לחזות את הפיכתו לאישיות; ייתכן והוא יהיה שקול לאישיות האב האוניברסאלי ברמה המושגית של ה'אני הוא'. ללא קשר לכל האמור בזאת, שילוש פרדיס המקורי הוא אינסופי מבחינה פוטנציאלית, מכיוון שהאב האוניברסאלי הינו אינסופי בפועל.

תודות

המסמכים הבאים דנים בהצגת אופיו של האב האוניברסאלי ובטיבם של עמיתיו בפרדיס. כמו כן, המסמכים מנסים לתאר את היקום המרכזי המושלם ואת שבעת יקומי העל הסובבים אותו. בתהליך הכנת המסמכים הללו, אנו מֻנְחִים בצו ההרשאה מטעמם של שליטי יקומי העל, הקובעים כי במאמצינו להעביר את האמת ולתאם ידע הכרחי, עלינו להעדיף את התפיסות האנושיות הגבוהות ביותר הנוגעות לנושאים המוצגים. אנו מורשים לבחור בהתגלות טהורה, אך ורק כאשר המושג המוצג טרם קיבל ביטוי הולם בדעת האנושית.

הגילויים הפלנטאריים הרציפים של האמת האלוהית עושים שימוש מתמיד במושגים הגבוהים ביותר של ערכים רוחניים קיימים, זאת כחלק מהתיאום החדש והמשופר של הידע הפלנטארי. לפיכך, בעת הכנת המסמכים המובאים להלן, על אודות האל ועמיתיו ביקום, בחרנו, כבסיס למסמכים הללו, יותר מאלף מושגים אנושיים המייצגים את הידע הפלנטארי הגבוה והמתקדם ביותר על אודות ערכים רוחניים ומשמעויות אוניברסאליות. בשעה שקצרה יריעתם של מושגים אנושיים אלה – שנאספו מבני תמותה יודעי-אל בעבר ובהווה - מלהציג את האמת כפי שאנו מונחים לגלותה, לא נהסס להחליפם תוך הישענות על הידע הגבוה יותר שעומד לרשותנו על אודות המציאות והאלוהיוּת של אלוהויוֹת פרדיס ושל היקום המתעלה שבו הן שוכנות.

הננו מודעים לחלוטין לקשיים הכרוכים במשימתנו; אנו מכירים בעובדה שיהיה זה בלתי אפשרי לתרגם ולהעביר במלואה שפת מושגים על אודות אלוהיות ונצח, לסמליה של שפת המושגים הסופיים של הדעת האנושית. אולם, יודעים אנו גם כי בדעת האנושית שוכן רסיס של האל, וכן שרוח האמת שוכנת בנשמה האנושית; כמו כן, הננו יודעים כי כוחות רוחניים אלה חותרים לאפשר לאדם הגשמי לתפוס את מציאות הערכים הרוחניים ואת המשמעויות האוניברסאליות. אולם יותר מכל, הננו בטוחים בידיעה שרוחות אלה של נוכחות האלוהות מסוגלות לסייע לאדם לרכוש לעצמו באופן רוחני כל אמת שתורמת להעצמתה של אותה מציאות המתקדמת בהתמדה של חוויה דתית אישית - ידיעת האל.

[הוכתב על ידי יועֵץ אֱלֹהִי מאוֹרווֹנְטוֹן, רֹאשׁ סֶגֶל אִישִׁיּוּיוֹת יְקוּם-הָעַל, אשר הונחה להציג באוּרָנְטִיָה את האמת על אודות אלוהויות פרדיס ועל יקום היקומים.]

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved