מסמך 16 שבע רוחות האב

   
   Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 16

שבע רוחות האב

שבע רוחות האב של פרדיס הינן האישיויות הראשיות של הרוח האינסופית. בפעולה יצירתית משובּעת זו של שכפול-עצמי, מיצתה הרוח האינסופית את כלל אפשרויות ההתאגדות שמאפשר מבחינה מתמטית קיומן העובדתי של שלוש אישיויות האלוהות. לוּ ניתן היה לברוא יותר רוחות אב, הרי שהן היו נבראות, ואולם קיימות שבע צורות התאגדות אפשריות בין שלוש אלוהויות, ואך ורק שבע צורות. וזהו, אם כן, ההסבר לכך שהיקום פועל בחלוקה לשבע יחידות גדולות, ולכך שהמספר שבע עומד בבסיס ארגון וניהול היקום.

וכך, מקורן של שבע רוחות האב, ושל תכונותיהן האינדיבידואליות, הינו בשבעת הדימויים הבאים:

1. האב האוניברסאלי.

2. הבן הנצחי.

3. הרוח האינסופית.

4. האב והבן.

5. האב והרוח.

6. הבן והרוח.

7. האב, הבן והרוח.

היננו יודעים אך מעט על אודות פעולת האב והבן ביצירת רוחות האב. כפי הנראה, הן הובאו לכדי קיום מתוך פעולותיה האישיות של הרוח האינסופית; ואולם, הודרכנו במפורש כי הן האב והן הבן השתתפו ביצירתן.

בטיבן ובאופיין הרוחני, שבע רוחות פרדיס אלה הינן כאחת; ואולם, בכל היבטי זהותן האחרים הן שונות במאוד זו מזו, ותוצאות פעולתן ביקומי העל הינן כאלה שמהתבוננות בהן ניתן לעמוד בבירור על ההבדלים היחידניים שבין רוחות האב. כל תוכניות ההמשך של שבעת מגזרי היקום המקיף – ואפילו של המגזרים התואמים להם בחלל החיצון – הותנו בגיוון אחר-מאשר-רוחני של שבע רוחות האב האלה של ההשגחה העליונה והמרבית.

לרוחות האב תפקידים רבים, ואולם בעת הזו עיסוקן הייחודי הינו הפיקוח המרכזי על שבעת יקומי העל. כל רוח אב מחזיקה מטה עצום של מוקד-כוח, החג באיטיות מסביב להיקף של פרדיס, בעודו מתמיד לשמור על מיקום ממול ליקום העל המצוי תחת השגחתו המיידית, וכן בנקודת המוקד הפרדיסית של השליטה הייחודית בכוח ושל ההפצה המגזרית של האנרגיה. קווי הגבול הרדיאליים של כל אחד מיקומי העל אכן מתכנסים אל עולם המטה של רוח האב המפקחת בפרדיס.

1. היחס לשִׁלּוּשׁ הַאֱלֹהוּת

הבורא האחוד, הרוח האינסופית, הינו הכרחי להשלמת הפיכת אלוהות השילוש הבלתי-מחולקת לאישיוּת. הפיכה זו של שילוש האלוהות לאישיוּת מחזיקה אפשרות להתבטא בשבעה אופנים יחידניים והתאגדותיים; ומכאן, התוכנית העוקבת ליצירת יקומים המאוכלסים בהוויות תבוניות בעלות פוטנציאל רוחני, אשר מבטאות נאמנה את האב, את הבן ואת הרוח, גרמה להפיכת שבע רוחות האב לאישיוּת להיות בלתי-נמנעת. היננו נוהגים לכנות את ההפיכה המשולשת של האלוהות לאישיוּת כַּבלתי-נמנע המוחלט, בעוד שהיננו רואים את הופעת שבע רוחות האבכַּבלתי-נמנע התת-מוחלט.

בעוד ששבע רוחות האב מייצגות אך בקושי את האלוהות בעלתשלושת ההיבטים, הן מהוות את הביטוי הנצחי של האלוהות בעלת שבעת ההיבטים, את התפקודים הפעילים וההתאגדותיים של שלושת האישיויות הנצחיות של האלוהות. באמצעות שבע רוחות אלה, בָּן ודרכן, יכולים האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית – או כל התאגדות זוגית שלהם – לפעול ככאלה. כאשר פועלים האב, הבן והרוח יחדיו, הם עשויים לעשות כן דרך רוח אב מספר שבע, ואכן כך הם פועלים, אך אינם עושים זאת כַּשילוש. רוחות האב מייצגות, כיחידוֹת ובשיתופיוּת, את כל אחת מאפשרויות הפעולה של האלוהות ואת כולן גם יחד, כבודדים או כריבוי, אך הן אינן מייצגות אפשרויות פעולה אלה כקולקטיב, קרי את השילוש. רוח אב מספר שבע אינה פעילה באופן אישי בכל הנוגע לשילוש, וזוהי בדיוק הסיבה לכך שהיא יכולה לפעול אישית בעבור ההוויה העליונה.

ואולם, אשר מְפַנות שבע רוחות האב את מושביהן האינדיבידואליים של העוצמה האישית ושל הסמכות על יקומי העל, וכאשר הן מתקבצות סביב הפועל האחוד בנוכחות המשולשת של אלוהות פרדיס, או אז ושם מייצגות הן בצוותא את העוצמה, התבונה והסמכות התפקודיות של האלוהות הבלתי-מחולקת – השילוש – בעבור היקומים המתפתחים ובם. איחוד פרדיסי שכזה של הביטוי הקדום בעל שבעת ההיבטים של האלוהות, כולל למעשה, וחובק פשוטו כמשמעו, את כל התכונות ואת כל הגישות של שלושת האלוהויות הנצחיות, בעליונוּת ובמרביוּת. לכל עיקר ותכלית מעשיים, חובקות שבע רוחות האב, אז ושם, את התחום הפונקציונאלי של העליון-מרבי ביקום האב ובעבורו.

ככל שהיננו מסוגלים להבחין, קשורות שבע רוחות אלה לַפעילויות האלוהיות של שלושת האישיויות הנצחיות של האלוהות; אין אנו מבחינים בהוכחה כלשהי לקשר ישיר עם הנוכחויות הפעילות של שלושת השלבים הנצחיים של המוחלט. כאשר הן מאוגדות, מייצגות רוחות האב את אלוהויות פרדיס במה שניתן לתפוש בקווים כלליים כתחום הפעולה הסופי. תחום זה עשוי לכלול רבות ממה שהינו מרבי אךאיננו מוחלט.

2. היחס לרוח האינסופית

בדיוק כשם שהבן הנצחי והמקורי מתגלֶה באמצעות האישיויוֹת של הבנים האלוהיים, אשר מספרם גדל בהתמדה, כך מתגלַה הרוח האלוהית והאינסופית דרך הערוצים של שבע רוחות האב ושל קבוצות הרוחות הנלוות להן. הרוח האינסופית נגישה במרכז המרכזים, אך לא כל אלה אשר מגיעים לפרדיס מסוגלים להבחין באישיותה ובנוכחותה המובדלת באופן מיידי; ואולם, כל אלה אשר מגיעים ליקום המרכזי יכולים להיוועד, ואכן נועדים מיידית, עם אחת משבע רוחות האב, זו אשר שלטונה חולש מעל יקום העל שממנו הגיע עולה הרגל החדש של החלל.

אב פרדיס דובר אל יקום היקומים אך ורק דרך בנו, בעוד שהוא ובנו פועלים במשותף אך ורק דרך הרוח האינסופית. ומחוץ לפרדיס ולהאוונה, דוברת הרוח האינסופית אך ורק באמצעות קולותיהן של שבע רוחות האב.

בתחומי המערכת של פרדיס-האוונה, מפעילה הרוח האינסופית השפעה של נוכחות אישית; בכל מקום אחר, נוכחותה הרוחנית האישית מופעלת על-ידי אחת משבע רוחות האב ובאמצעותה. לפיכך, מותנית הנוכחות הרוחנית של המקור והמרכז השלישי ביקום העל, בכל עולם ובכל יחיד, בטיבה הייחודי של רוח האב המפקחת על מגזר זה של הבריאה. לחילופין, קווי הכוח והתבונה הרוחניים המשולבים עוברים פנימה אל עבר אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית דרך שבע רוחות האב.

שבע רוחות האב ניחנות בצוותא, כקולקטיב, בתכונות העליונוּת-המרבית של המקור והמרכז השלישי. בעוד שכל אחת מהן חולקת בזו המתת כיחידה, רק בצוותא הן מתאפיינות בְּיְכֹלֶת-כֹּל, ביְדִיעַת-הַכֹּל ובנוכחות-בכל. אף לא אחת מהן יכולה לפעול כך ביקום בכללותו; כיחידוֹת, ובעת הפעלת הכוחות הללו של עליונות ושל מרביות, כל אחת מהן מוגבלת באופן אישי ליקום העל שעליו היא משגיחה במישרין בלבד.

כל אשר נאמר לכם על אודות אלוהיותו ואישיותו של הפועל האחוד, תקף במידה שווה אף לשבע רוחות האב, אשר מפיצות ביעילות כה רבה את הרוח האינסופית לעבר שבעת מגזרי היקום המקיף; וזאת בהתאם לַמתת האלוהית, לאופן נבדלותן ולטבען הייחודי. לפיכך, כל אחד מן השמות של הרוח האינסופית, או כל הכינויים גם יחד, הולמים גם את הקבוצה הזו של שבע הרוחות בצוותא. בצוותא, הן הינן אחת עם הפועל האחוד בכל הרמות התת-מוחלטוֹת.

3. הזהות והמִגוון של רוחות האב

שבע רוחות האב הינן הוויות אשר לא ניתן לתארן, אך הן הינן אישיוֹת באופן מפורש וברור. יש להן שמות, אך בחרנו להציגן כאן על-פי מספרן. בהיותן הביטויים האישיותיים העיקריים של הרוח האינסופית, הן דומות זו לזו; ואולם, כביטויים העיקריים של שבע ההתאגדויות האפשריות של האלוהות בעלת שלושת ההיבטים, טבען מגוּון במהותו, וגיוון זה בטיבן קובע את אופן התנהגותן הנבדל ביקומי העל. ניתן לתאר את שבע רוחות האב האלה כדלקמן:

רוח אב מספר אחת. באופן ייחודי, רוח זו הינה המייצגת הישירה של אב פרדיס. היא מייצגת באופן יוצא-דופן ויעיל את העוצמה, האהבה והתבונה של האב האוניברסאלי. היא הינה השותפה האינטימית והיועצת הנשגבת של הבכיר במַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין, אותה הוויה אשר עומדת בראש המִכְלָלָה למְכַוְנֵנִים בַּעֲלֵי אִישִׁיּוּת בדִיוִינִינְגטוֹן. בכל המפגשים של שבע רוחות האב, תמיד זו רוח האב מספר אחת אשר דוברת בשם האב האוניברסאלי.

רוח זו חולשת על יקום העל הראשון, ואף כי היא מייצגת ללא רבב את טיבו האלוהי של ביטוי אישיותי עיקרי של הרוח האינסופית, דומה כי היא דומה יותר באופייה, ובאופן מיוחד, לאב האוניברסאלי. לעולם מצויה רוח זו בקשר אישי עם שֶׁבַע הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה יקום העל הראשון.

רוח האב מספר שתיים. רוח זו מבטאת ומציגה בנאמנות את הטבע שאין-דומה-לו ואת אופיו המקסים של הבן הנצחי, יליד הבריאה הראשון. לעולם מצויה היא בקשר קרוב עם כל סדרי בני האל, כאשר אלו מבקרים ביקום המשכן כיחידים או כאשר מתאגדים הם בשמחה לשם מפגש. בכל אספותיהן של שבע רוחות האב, תמיד דוברת רוח זו בשם הבן הנצחי ומטעמו.

רוח זו מכוונת את גורלותיו של יקום העל מספר שתיים ושולטת בממלכה נרחבת זו, ממש כשם שהיה עושה זאת הבן הנצחי. לעולם היא מצויה בקשר עם שֶׁבַע הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת הממוקמות בבירת יקום העל השני.

רוח האב מספר שלוש. רוח זו דומה במיוחד באישיותה לרוח האינסופית, והיא המכווינה את תנועותיהן ואת עבודתן של רבות מהאישיויות הגבוהות של הרוח האינסופית. היא יושבת בראש האסיפות שלהן וקרובה מאוד לכל האישיויות שמקורן הבלעדי הינו במקור ובמרכז השלישי. כאשר מתאספות שבע רוחות האב לוועידה, תמיד זוהי רוח האב מספר שלוש אשר דוברת בשם הרוח האינסופית.

רוח זו ממונה על יקום העל מספר שלוש ומנהלת את ענייניו של מגזר זה ממש כפי שהייתה עושה זאת הרוח האינסופית. לעולם מצויה רוח זו בקשר עם הרוּחוֹת המַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל השלישי.

רוח האב מספר ארבע. רוח אב זו חולקת את טיבם המשולב של האב ושל הבן, ולה השפעה מכרעת בנוגע למדיניות ולנהלים של האב-הבן בוועידותיהן של שבע רוחות האב. רוח זו הינה המנהלת והיועצת הראשית של אותן הוויות מרקיעות אשר הגיעו לרוח האינסופית, ולפיכך הפכו למועמדות לפגוש את הבן ואת האב. היא תומכת בקבוצה העצומה של אישיויות שמקורן הוא באב ובבן. כאשר נדרש לייצג את האב ואת הבן באסיפותיהן של שבע רוחות האב, תמיד רוח האב מספר ארבע היא זו הדוברת.

רוח זו מטפחת את המגזר הרביעי של היקום המקיף, בהתאמה לצירופן הייחודי של תכונות האב האוניברסאלי והבן הנצחי. לעולם מצויה רוח זו בקשר אישי עם הרוּחוֹת המַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל הרביעי.

רוח האב מספר חמש. אישיוּת אלוהית זו, הממזגת באופן מעודן את אופיים של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית, היא היועצת של קבוצת ההוויות העצומה הידועה בשמות – מְנַהֲלֵי הכּוֹחַ, מֶרְכְּזֵי הכּוֹחַ והבַּקָּרִים הפִיזִיִּים. רוח זו תומכת בכל האישיויות אשר מקורן באב ובפועל האחוד. כאשר הדיון בוועידותיהן של שבע רוח האב נסב על גישת האב-רוח, תמיד רוח האב מספר חמש היא זו הדוברת.

רוח זו דואגת לרווחתו של יקום העל החמישי באופן המייצג את פעולתם המשולבת של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית. לעולם מצויה היא בקשר עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל החמישי.

רוח האב מספר שש. נראה כי הוויה אלוהית זו מייצגת את אופיים המשולב של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית. בשעה שמתקבצים ביקום המרכזי היצורים אשר נבראו בצוותא על-ידי הבן הנצחי ועל-ידי הרוח האינסופית, רוח אב זו היא המייעצת להם; וכאשר נדרש לדבר בשם הבן הנצחי והרוח האינסופית במשולב בוועידותיהן של שבע רוחות האב, רוח האב מספר שש היא זו אשר עונה.

רוח זו מנהלת את ענייניו של יקום העל השישי, ממש באופן שבו היו עושים כן הבן הנצחי והרוח האינסופית גם יחד. ולעולם מצויה היא בקשר עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל השישי.

רוח האב מספר שבע. רוח האב העומדת בראש יקום העל השביעי הינה ביטוי שקול וייחודי של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית. הרוח השביעית, היועצת של כלל ההוויות אשר מקורן בשילוש, הינה אף המייעצת והמנהלת של כל עולי הרגל המרקיעים של האוונה, אותן הוויות ממוצא נמוך אשר הגיעו אל היכלות התהילה הודות לסעד המשולב של האב, הבן והרוח.

רוח האב השביעית איננה מייצגת את שילוש פרדיס באופן אורגאני; אך עובדה ידועה היא כי טיבה האישי והרוחני הינו הביטוי, מטעם הרוח האינסופית, ובחלוקה שווה מטעם שלושת האישיויות האינסופיות אשר איחודן כאלוהותהינושילוש פרדיס, ואשר תפקודן ככזההינוהמקור לטיבו האישי והרוחני של האל העליון. לפיכך, לרוח האב השביעית מערכת יחסים קרובה ואורגאנית עם אישיותו הרוחנית של העליון המתפתח. ומשום כך, כאשר נדרש להצביע מטעם הגישה האישית המשולבת של האב, הבן והרוח, או כאשר נדרש לתאר את גישתה הרוחנית של ההוויה העליונה, זוהי רוח האב השביעית אשר פועלת בוועידות רוח האב השמימיות. ובאופן טבעי לאור זאת, זוהי הרוח היושבת בראש ועידת שבע רוחות האב של פרדיס.

אף לא אחת משבע הרוחות מייצגת באופן אורגאני את שילוש פרדיס, ואולם כאשר הן מתאחדות כאלוהות בעלת שבעה היבטים, איחוד זה שקול, במובן האלוהי – ולא במובן האישי – לְרמה פונקציונאלית הניתנת לשיוך לפעולות השילוש. במובן זה, ניתן לשייך פונקציונאלית את "הרוח בעלת שבעת ההיבטים" לשילוש פרדיס. ובאותו מובן, רוח האב מספר שבע דוברת לעיתים תוך מתן תוקף לגישות השילוש, או, מוטב לומר, כַּדוברת של גישת איחוד-הרוח-בעלת-שבעת-ההיבטים בנוגע לגישת איחוד-האלוהות-בעל-שלושת-ההיבטים, גישתו של שילוש פרדיס.

תפקודיה המרובים של רוח האב השביעית נעים, אפוא, מייצוג משולב שלטיבם האישישל האב, הבן והרוח, דרך ייצוגגישתו האישיתשל האל העליון, ועד להצגתהגישה האלוהיתשל שילוש פרדיס. וכן, בהיבטים מסוימים, רוח בכירה זו מבטאת באופן דומה גם אתגישתם של המרבי ושל העליון-מרבי.

וזוהי רוח האב מספר שבע, אשר במִגוון יכולותיה תומכת באופן אישי בהתקדמותם של מועמדי ההרקעה מעולמות הזמן, בניסיונם להשיג הבנה של אלוהות העליונוּת הבלתי-נחלקת. הבנה מסוג זה מערבת תפישה של הריבונות הקיומית של שילוש העליונוּת, המתואמת עם מושג הריבונות ההתנסותית המתעצמת של ההוויה העליונה, על-מנת ליצור אצל היצור את התפישה בדבר איחוד העליונוּת. הבנתו של היצור את שלושת הגורמים הללו שקולה להבנה ההאוונית את מציאותיוּת השילוש, ומעניקה לעולי הרגל של הזמן את היכולת לחדור, בסופו של דבר, את השילוש, על-מנת לגלות את שלושת האישיויות האינסופיות של האלוהות.

חוסר יכולתם של עולי הרגל של האוונה למצוא באופן מלא את האל העליון זוכה לפיצוי על-ידי רוח האב השביעית, אשר טבע השילוש שבה מגלה באופן יוצא-דופן את אישיות הרוח של העליון. בעידן האוניברסאלי הנוכחי, אשר בו אין אפשרות ליצור קשר עם אישיות העליון, פועלת רוח אב מספר שבע במקומו של אל היצורים המרקיעים בנושאים של מערכות יחסים אישיות. רוח זו הינה ההוויה הרוחנית הגבוהה אשר כל המרקיעים יוכלו לזהות בוודאות, ולהבין במידת מה, כאשר יגיעו אל מרכזי ההדר.

רוח אב זו מצויה בקשר מתמיד עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת באוורסה, המטה של יקום העל השביעי, הוא מגזר הבריאה שלנו. ניהולה את אורוונטון מגלה את הסימטריה המופלאה של המיזוג המתואם של טבעם האלוהי של האב, של הבן ושל הרוח.

4. תכונות ותפקודים של רוחות האב

שבע רוחות האב הינן הייצוג המלא של הרוח האינסופית בעבור היקומים האבולוציוניים. הן מייצגות את המקור והמרכז השלישי ביחסי האנרגיה, הדעת והרוח. אל לכם לשכוח כי גם בעת שהן מתפקדות כראשים המתאמים את שליטתו הניהולית האוניברסאלית של הפועל האחוד, מקורן הינו בפעולות היצירתיות של אלוהויות פרדיס. אמת היא, פשוטו כמשמעו, כי שבע רוחות אלה הינן ביטוי אישיותי לעוצמה הפיזית, לדעת הקוסמית ולנוכחות הרוחנית של אלוהות השילוש, "שבע רוחות האל אשר נשלחו לכל רחבי היקום".

רוחות האב ייחודיות בכך שהן פועלות בכל רמות המציאות, למעט ברמה המוחלטת. הן מהוות, אפוא, מפקחות יעילות ומושלמוֹת על כל שלבי הניהול בכל הרמות של פעילויות יקומי העל. דעתם של בני התמותה תתקשה להבין יותר מאשר מעט על אודות רוחות האב, משום שעבודתן נעשית מתוך התמחות כה רבה, על אף היותה חובקת-כל; עבודתן הינה בה בעת חומרית במידה יוצאת-מן-הכלל ורוחנית באופן מעודן. בוראות רב-גוניות אלה הינן אִמותיהן של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ האוּנִיבֶרְסָאלִיִּים, ומשמשות בעצמן כַּמנהלות העליונות של הבריאה הנרחבת ועצומת הממדים של היצורים הרוחניים.

שבע רוחות האב הינן הבוראות של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ האוּנִיבֶרְסָאלִיִּים ושל עמיתיהם, ישויות אשר הינן חיוניות לשם הארגון, השליטה והוויסות של האנרגיות הפיזיות של היקום המקיף. ואותן רוחות אב מסייעות באופן חומרי ביותר לַבּנים הבוראים בעבודה של עיצוב וארגון היקומים המקומיים.

אין אנו מסוגלים להבחין בקשר אישי כלשהו בין העבודה הקוסמית האנרגטית של רוחות האב לבין פעולות הכוח של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר. מופעי האנרגיה הנתונים לשליטתן של רוחות האב מוכוונים כולם מהיקף פרדיס; לא נראה כי הם משויכים באופן ישיר כלשהו למופעי הכוח המזוהים עם המשטח התחתון של פרדיס.

אין ספק כי כאשר היננו נתקלים בַּפעילויות הפונקציונאליות של מִגוון מְפַקֵּחַי הַכּוֹחַ הַמוֹרוֹנְטִיִים, היננו ניצבים פנים-אל-פנים אל מול פעילויות מסוימות שטרם-נתגלו של רוחות האב. מי, פרט לַאִימהות המשותפות האלה של הבקרים הפיזיים ושל הסועדים הרוחניים, יכול היה להמציא את שילוב האנרגיות החומריות והרוחניות על-מנת לייצר שלב מציאות אוניברסאלי שלא היה קיים קודם לכן – מהות מורונטית ודעת מורונטית?

חלק גדול מן המציאות בעולמות הרוח הינו מן הסדר המורונטי, שלב של מציאות אוניברסאלית אשר כלל אינו מוכר באורנטיה. מטרת קיום האישיות הינה רוחנית, ואולם בתווך מצויות תמיד הבריאוֹת המורונטיות, המגשרות על הפער שבין העולמות החומריים של בני התמותה לבין ספֵירות יקומי העל בעלות המעמד הרוחני המתקדם. ובתחום זה, נודעת לרוחות האב תרומה אדירה לתוכנית ההרקעה של האדם לפרדיס.

לשבע רוחות האב נציגים אישיים הפועלים ברחבי היקום המקיף; ואולם, מכיוון שרוב רובן של הוויות כפיפוֹת אלה אינו מעורב ישירות בסכֵמת ההרקעה וההתקדמות של בני התמותה בנתיב מושלמוּת פרדיס, מעט מאוד נתגלה לכם על אודותיהן, אם בכלל נתגלה. הרבה, הרבה מאוד, מן הפעילויות של שבע רוחות האב נשאר חבוי מהבנתו של האדם, וזאת משום שאין לפעילויות אלה כל נגיעה ישירה לבעיה של הרקעתכם לפרדיס.

אף-על-פי שאין ביכולתנו לספק הוכחות חותכות, קרוב לוודאי כי לרוח האב של אורוונטון השפעה מכרעת על תחומי הפעילות הבאים:

1. הליכי אִתחול-החיים של נַשָּׂאֵי החַיִּים של היקום המקומי.

2. הפעלות ההשפעה על החיים של הרוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-הדַּעַת, המוענקות לעולמות על-ידי רוח יצירתית של יקום מקומי.

3. התנודות במופעי האנרגיה, המתרחשות ביחידוֹת חומר מאורגן אשר מגיבות לכבידה הקווית.

4. התנהגות האנרגיה המתהווה כאשר היא משתחררת לחלוטין מאחיזת הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר, ובכך הופכת למגיבה להשפעה הישירה של הכבידה הקווית ושל התפעולים של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ הַאוּנִיבֶרְסָאלִיִּים ושל עמיתיהם.

5. מתת סעד הרוח מטעם רוח יצירתית של יקום מקומי, אשר נודעת באורנטיה כרוח הקודש.

6. המתת העוקבת של רוח בני המתת, אשר נקראת באורנטיה המְנַחֵם או רוּחַ הָאֱמֶת.

7. מנגנון המַחְזִירוּת של היקום המקומי ושל יקום העל. קשה לספק הסבר סביר, או להבין את ההיגיון שמאחורי רבים מן המאפיינים הקשורים לתופעה יוצאת-דופן זו, אלא מתוך הנחת פעולתן של רוחות האב בסמיכות לפועל האחוד ולהוויה העליונה.

על אף חוסר יכולתנו להבין במידה מספקת את מִגוון הפעולות הרחב של שבע רוחות האב, היננו בטוחים כי לשניים מתוך מִגוון התחומים העצום של הפעילויות ביקום אין להן כל נגיעה: המתת והסעד של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה, וכן תפקודיו הבלתי-נתפשים של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר.

5. היחס ליצורים

כל מגזר של היקום המקיף, כל אחד מן היקומים ומן העולמות, נהנה מן ההדרכה והתבונה המאוחדות של כל שבע רוחות האב, אך מקבל את המגע האישי ואת הצביון של רוח אחת בלבד. והצביון האישי של כל רוח אב מְחַדֵר לחלוטין את יקום העל שלה ומתְנה אותו באופן ייחודי.

בשל ההשפעה האישית הזו של שבע רוחות האב, שומה על כל יצור מכל סדר של הוויות תבוניות מחוץ להאוונה ולפרדיס, לשאת את החותמת האינדיבידואלית האופיינית המעידה על היות אחת משבע רוחות פרדיס אלה אמו הקדמונית. וככל שהדבר נוגע לשבעת יקומי העל, כל יצור יליד יקום-על – בין אם אדם ובין אם מלאך – יישא לנצח את האות המזהה את מקום היוולדו.

שבע רוחות האב אינן פולשות באופן ישיר לדעת החומרית של היצורים היחידים בעולמות החלל האבולוציוניים. בני התמותה של אורנטיה אינם חווים את נוכחותה האישית של ההשפעה הדעתית-רוחנית של רוח האב של אורוונטון. אם רוח אב זו יוצרת קשר מכל סוג שהוא עם דעתו של בן-תמותה יחיד במהלך העידנים האבולוציוניים המוקדמים של עולם מיושב, הרי שקשר זה חייב להתרחש באמצעות סעד הרוח היצירתית של היקום המקומי, היא בת-הלוויה ועמיתתו של בן האל הבורא החולש על גורלותיה של כל בריאה מקומית. ואולם, רוח אם יצירתית זו דומה למדי בטבעה ובאופייה לרוח האב של אורוונטון.

החותמת הפיזית של רוח האב מהווה חלק ממוצאו החומרי של האדם. השפעתה הרציפה של אותה רוח אב נמשכת לכל אורך הנתיבה המורונטית. אין זה משונה כלל שכל הנתיבה הרוחנית העוקבת של בן-תמותה מרקיע שכזה, אין בה כדי למחות לחלוטין את החותמת האופיינית של אותה רוח מפקחת. ההטבעה של רוח אב הינה בסיסית לעצם קיומו של כל שלב קודם-להאוונה בנתיבת בן התמותה.

נטיות האישיוּת הייחודיות המוצגות בניסיון חייהם של בני התמותה האבולוציוניים – הנטיות המאפיינות כל אחד מיקומי העל ואשר מבטאות במישרין את טיבה של רוח האב השלטת – לעולם אינן מִטשטשות לחלוטין, אפילו לא לאחר שמרקיעים שכאלה עברו את האימון הממושך ופגשו את המשמעת המאחדת הנהוגה במיליארד עולמות הלימוד של האוונה. אפילו בתרבות האינטנסיבית העוקבת של פרדיס אין די על-מנת למחות לחלוטין את סימני ההיכר של יקום העל המקורי. לנצח יציג בן-תמותה מרקיע תכונות המעידות על הרוח האב השלטת ביקום העל שבו נולד. אפילו בסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת, כאשר נדרש להגיע ליחס השלם של השילוש כלפי הבריאה האבולוציונית, או לתיאור יחס שכזה, תמיד נאספת קבוצה של שבעה סופיונים, אחד מכל יקום על.

6. הדעת הקוסמית

רוחות האב הינן המקור בעל שבעת ההיבטים של הדעת הקוסמית, היא הפוטנציאל האינטלקטואלי של יקום המקיף. הדעת הקוסמית הינה מופע תת-מוחלט של הדעת של המקור והמרכז השלישי, ובדרכים מסוימות היא קשורה באופן תפקודי לדעתה של ההוויה העליונה המתפתחת.

בעולם כדוגמת אורנטיה, אין אנו פוגשים במישרין בהשפעתן הישירה של שבע רוחות האב בענייניהם של גזעי בני האנוש. אתם חיים תחת השפעתה המיידית של הרוח היצירתית של נבאדון. ואף-על-פי-כן, אותן רוחות אב שולטות על התגובות הבסיסיות של דעת כל היצורים; זאת משום שרוחות האב הינן המקור בפועל של הפוטנציאלים השכליים והרוחניים, אשר עברו תהליך התמחות ביקום המקומי על-מנת לתפקד בחייהם של היחידים השוכנים בעולמות האבולוציוניים של החלל והזמן.

עובדת קיומה של הדעת הקוסמית מסבירה את הקִרבה בין סוגים שונים של דעת אנושית ושל דעת על-אנושית. לא רק רוחות דומות נמשכות זו אל זו, אלא אף דעות דומות חוברות יחדיו מתוך אחווה רבה ונוטות לשתף פעולה זו עם זו. לעיתים ניתן לחזות בדעות אנושיות שונות הפועלות בנתיבים דומים להפליא ובהסכמה שאין להסבירה.

בכל התאגדויות האישיוּת של הדעת הקוסמית קיימת איכות של הדעת הקוסמית אשר ניתן לכנותה "תגובת המציאות". מתת אוניברסאלי קוסמי זה של היצורים הרצוניים הוא אשר מצילם מהפיכה לקורבנות חסרי-ישע של קדם-ההנחות המרומזות של המדע, הפילוסופיה והדת. רגישות זו של הדעת הקוסמית למציאות מגיבה לשלבים מסוימים של המציאות ממש כשם שאנרגיה-חומר מגיבה לכבידה. יהא זה נכון אף יותר לומר כי מציאויות על-חומריות אלה מגיבות לדעת הקוסמית.

הדעת הקוסמית מגיבה בבטחה (מכירה בתגובה) בשלוש רמות של מציאות אוניברסאלית. תגובות אלה ברורות מאליהן לַדעת מעמיקת-המחשבה ובעלת יכולת ההיסק הבהירה. רמות המציאות הללו הינן:

1. סיבתיות -מרחב המציאות של החושים הפיזיים, המרחבים המדעיים של האחידות הלוגית, ההבחנה בין העובדתי למה שאינו-עובדתי, מסקנות של התבוננות-עצמית המבוססות על תגובה קוסמית. זוהי הצורה המתמטית של ההבחנה הקוסמית.

2. תפקיד -תחומי המציאות של המוסר במרחב הפילוסופי, הזירה של ההיגיון, ההכרה של הטוב והרע היחסיים. זוהי הצורה השיפוטית של ההבחנה הקוסמית.

3. פולחן -התחום הרוחני של מציאות החוויה הדתית, ההגשמה האישית של האחווה האלוהית, ההכרה בערכים הרוחניים, ההבטחה של ההישרדות הנצחית, ההרקעה מן המעמד של עבדי האל לעבר האושר והחופש של בני האל. זוהי התובנה הגבוהה ביותר של הדעת הקוסמית, אופני ההבחנה הקוסמית של יראת כבוד ושל סגידה.

התובנות המדעיות, המוסריות והרוחניות האלה, התגובות הקוסמיות האלה, טבועות בדעת הקוסמית אשר הוענקה לכל היצורים בעלי הרצון. חוויית החיים לעולם איננה נכשלת בפיתוח שלוש האינטואיציות הקוסמיות האלה; והן המרכיבות את התודעה העצמית של החֲשִׁיבָה המְעַיֶּנֶת. ואולם, עצוב להיווכח בעובדה כי כה מעט אנשים באורנטיה נהנים מטיפוח איכויות אלה של חשיבה קוסמית אמיצה ועצמאית.

במסגרת המתת של דעת היקום המקומי, שלוש תובנות אלה של הדעת הקוסמית מהוות את קדם-ההנחות המאפשרות לאדם לפעול כאישיות רציונאלית ומודעת-לעצמה בתחומי המדע, הפילוסופיה והדת. במילים אחרות, ההכרה במציאותיות של שלושת המופעים הללו של האינסוף נעשית באמצעות טכניקה קוסמית של גילוי-עצמי. חומר-אנרגיה מזוהה באמצעות הלוגיקה המתמטית של החושים; הדעת-היגיון מכירה באופן אינטואיטיבי בחובתה המוסרית; רוח-אמונה (סגידה) הינה הדת של מציאות החוויה הרוחנית. שלושת הגורמים הבסיסיים הללו של חשיבה מְעַיֶּנֶת עשויים להיות מאוחדים ומתואמים בהתפתחות האישיות, או שהם עלולים להיות בלתי-מאוזנים ולמעשה בלתי-קשורים באופן פעולתם. ואולם, כאשר הם הופכים מאוחדים, הם מייצרים אופי חזק המבוסס על התיאום בין העובדות המדעיות, הפילוסופיה המוסרית והחוויה הדתית האמיתית. ואלה שלוש האינטואיציות הקוסמיות המקנות תוקף אובייקטיבי, מציאותיוּת, לחוויית האדם בנוגע לדברים, משמעויות וערכים.

פיתוחן וחידודן של מתנות דעת אנושית מוּלדות אלה הינה תכלית החינוך; ביטוין הינה תכלית הציוויליזציה; תפישתן הינה תכלית חוויית החיים; רוממותן, תכליתה של הדת; ואיחודן, תכליתה של האישיות.

7. מוסר, מַעֲלָה ואישיות

האינטליגנציה לבדה לא תוכל להסביר את הטבע המוסרי. מוסריות ומעלוֹת הינן טבע מולד באישיות האנושית. האינטואיציה המוסרית, מימוש החובה, הינה מרכיב במתת הדעת האנושית, והיא נלווית לתכונות נוספות של הטבע האנושי שאינן ניתנות-להמרה: סקרנות מדעית ובוננות רוחנית. היכולות המנטאליות של האדם עולות בהרבה על אלה של קרובי משפחתו מעולם החי, ואולם טיבו המוסרי והדתי הינם אלה המבדילים אותו במיוחד מעולם החי.

תגובת הברירה של החיה מוגבלת להתנהגות ברמה המוטורית. הבוננות המשוערת של החיות מן הסדרים הגבוהים יותר הינה ברמה המוטורית ומופיעה לרוב רק לאחר חווית הניסוי והטעייה. האדם מסוגל להפעיל בוננות מדעית, מוסרית ורוחנית לפני כל החקירות והניסויים.

רק אישיות מסוגלת לתפוש מה היא עושה בטרם היא עושה כן; רק לאישיויות מוקנית הבוננות הזו הקודמת להתנסות. אישיות יכולה להתבונן בטרם תקפוץ, ויכולה לפיכך ללמוד מההתבוננות כמו גם מהקפיצה. בעל חיים לא-אישי לומד באופן רגיל אך ורק מהקפיצה.

כתוצאה מהתנסות, מסוגל בעל-חיים לבחון מספר דרכים להשגת מטרה, ולבחור על בסיס ניסיונו באחת מהן. ואולם, אישיות מסוגלת לבחון את המטרה עצמה ולשפוט עד כמה היא ראויה ומהו ערכה. אינטליגנציה לבדה עשויה להבחין מהי הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה בלתי-מובחנת, ואולם הוויה מוסרית ניחנה בבוננות המאפשרת לה להבחין בין המטרות, כמו גם בין האמצעים. ובשעה שהוויה מוסרית בוחרת במעלה, היא הינה אף תבונית. היא יודעת מה היא עושה, מדוע היא עושה זאת, לאן היא הולכת, וכיצד תגיע לשם.

כאשר אדם אינו מצליח להבחין במטרת מאמציו כבן-תמותה, הוא פועל ברמת הקיום של עולם החי. הוא נכשל באפשרות לצייד עצמו ביתרונות העליונים של הפיקחות החומרית, ההבחנה המוסרית והבוננות הרוחנית, אשר מהוות חלק בלתי-נפרד ממתת הדעת הקוסמית שלו כהוויה אישית.

סגולה הינה צדיקות – תוֹאמוּת עם הקוסמוס. לכנות סגולות אין פירושו להגדירן, ואולם לחיות אותן פירושו לדעת אותן. סגולה איננה ידע בלבד ועדיין אינה בינה, אלא המציאות של חוויה מדורגת בתהליך השגת רמות הולכות וגבוהות של הישג קוסמי. הסגולה מתממשת בחיי היום-יום של בן התמותה בבחירה העקבית של הטוב על-פני הרע; ועצם קיומה של יכולת בחירה שכזו מהווה הוכחה להימצאותו של טבע מוסרי.

בחירתו של אדם בין טוב לרע מושפעת לא רק מן החדוּת של טיבו המוסרי, אלא גם מהשפעות כדוגמת בורוּת, חוסר-בשלות ואשליה. הפעלתה של סגולה קשורה גם לחוש המידה, משום שרוע יכול לבוא לידי ביטוי גם בשל בחירה של הפחוּת על פני הרָב כתוצאה מעיוות או מהטעייה. אומניות ההערכה היחסית, או המדידה ההשוואתית, משמשות את העוסקים בסגולות המרחב המוסרי.

בהיעדר אומנות המדידה, ההבחנה הטמונה ביכולת לבחון משמעויות, יעמוד טיבו המוסרי של האדם כחסר אונים. בדומה לכך, תהא הבחירה המוסרית חסרת תוחלת בהיעדר הבוננות הקוסמית המניבה את תודעת הערכים הרוחניים. מנקודת מבטה של תבונה, האדם מטפס למעמד של הוויה מוסרית משום שניחן באישיות.

מוסריות לעולם איננה יכולה להיות מקודמת בכוח או מכורח חוק. זהו נושא אישי הקשור ברצון החופשי, ונדרש להפיצו באמצעות קשר מדבק בין אנשים בעלי ניחוח מוסרי לבין אלה הרגישים פחות למוסריות, אך עדיין חפצים, במידה כזו או אחרת, לעשות את רצון האב.

פעולות מוסריות הינן אותם ביצועים אנושיים המתאפיינים בתבונה הגבוהה ביותר, ואשר מוכוונים סלקטיבית בידי ההבחנה בבחירת מטרות נעלות, כמו גם בבחירת האמצעים המוסריים להשגתן. התנהגות שכזו הינה סגולה. הסגולה העליונה הינה, אפוא, הבחירה בלב שלם לעשות את רצון אבינו שבשמים.

8. האישיות באורנטיה

האב האוניברסאלי מעניק אישיות למספר גדול של סדרי הוויות, באשר הן פועלות ברמות מגוּונות של המציאוּת האוניברסאלית. לבני האדם באורנטיה הוקנתה אישיות מסוג סוֹפית-בת-תמותה, המתפקדת ברמה של בני האל המרקיעים.

אף כי נתקשה מאוד להגדיר את האישיות, ביכולתנו לנסות לתאר את הבנתנו את הגורמים הידועים המעורבים ביצירת אסופת אנרגיות החומר, הדעת והרוח, אשר התאגדותן יחד בהתקשרות הדדית מהווה את המנגנון אשר עימו, עליו ובאמצעותו גורם האב האוניברסאלי לאישיות המתת שלו לפעול.

אישיות הינה מתת ייחודית, מקורית בטבעה, אשר עצם קיומה הינו בלתי-תלוי במתת של מכוונני המחשבה וקודם לה. אף-על-פי-כן, נוכחות המכוונן אכן מעצימה את איכות ביטוי האישיות. כאשר מגיעים מכוונני המחשבה מעִם האב הם זהים בטיבם, אך האישיות הינה מגוּונת, מקורית ובלעדית; ובנוסף לכך, ביטוי האישיות מותנה ומוגדר על-ידי טיבן ואיכויותיהן של אנרגיות החומר, הדעת, והרוח המרכיבות את הכלי האורגני אשר דרכו מתבטאת האישיות.

אישיוּיוֹת עשויות להיות דומות, אך לעולם הן אינן אותה אחת. אישיויות מסדרה, טיפוס, סדר או תבנית נתונה, עשויות להיות דומות זו לזו, ולעיתים כך הוא הדבר, אך לעולם הן אינן זהות. אישיוּת הינה אותו מאפיין של יחיד שאותו היננומכירים ,אשר באמצעותו עשויים אנו לזהות את אותה הוויה בזמן כלשהו בעתיד, בלא תלות בטיבם ובשיעורם של השינויים שיחולו בצורתה, בדעתה או במעמדה הרוחני. אישיות הינה אותו חלק בכל יחיד, אשר מאפשר לנו להכיר ולזהות אותו באופן וודאי כְּזה אשר כבר הכרנו בעבר, ואין זה משנה עד כמה הוא עשוי היה להשתנות בשל התמורות שחלו בכלי המופע והביטוי של אישיותו.

אישיוּת היצורים מתייחדת בשתי תופעות מאפיינות המתבטאות מעצמן בהתנהגות התגובתית של בני התמותה: מודעות-עצמית ורצון חופשי יחסי נלווה.

מודעות עצמית מורכבת מן הערוּת השכלית לְמציאותיות האישיוּת; והיא כוללת את היכולת להכיר במציאות של אישיויות אחרות. מודעות עצמית מצביעה על היכולת לחוות חוויות אינדיבידואליות בתוך המציאויות הקוסמיות ועימן, ויכולת זו שקולה להישג של מעמד של זהות ביחסים הבין-אישיים ביקום. מודעות עצמית מרמזת על ההכרה במציאותיות סעד הדעת ועל הבחנה בעצמאות היחסית של הרצון החופשי היצירתי והקובע.

הרצון החופשי היחסי המאפיין את המודעות העצמית באישיות האנושית עוסק בתחומים הבאים:

1. ההחלטה המוסרית, הבינה הגבוהה ביותר.

2. הבחירה הרוחנית, ההבחנה בַּאמת.

3. אהבה נטולת אנוכיות, השירות של האחווה.

4. שיתוף פעולה מכוּון, נאמנות לקבוצה.

5. בוננות קוסמית, התפישה של משמעויות אוניברסאליות.

6. הקדשת האישיות; ההתמסרות לעשיית רצון האב בלב שלם.

7. הסגידה, החיפוש הכּן אחר הערכים האלוהיים ואהבת נותן-הערכים האלוהי בלב שלם.

ניתן לראות את טיפוס האישיות האנושי של אורנטיה, ככזה הפועל במנגנון פיזי המורכב מהתאמה פלנטארית של אורגניזם מטיפוס נבאדון, המשתייך לסדר האלקטרו-כימי של הפעלת חיים, וניחן בדעת הקוסמית בעלת תבנית הַהִתְרַבּוּת ההוֹרית מסדרת אורוונטון ומן הסדר של נבאדון. המתת האלוהית של אישיות למנגנון בן-תמותה שכזה הניחן בדעת, מקנה לו את הכבוד להיות אזרח קוסמי, ומאפשרת לַיְּצוּר בן התמותה להגיב להכרה היסודית של שלושת מציאויות הדעת הבסיסיות בקוסמוס:

1. ההכרה המתמטית, או הלוגית, של אחידות הסיבתיות הפיזית.

2. ההכרה התבונית בחובת ההתנהגות המוסרית.

3. תפישת האמונה של הסגידה לאלוהות מתוך אחווה, אשר אליה נלווה השירות האוהב לאנושות.

פעולתה השלימה של מתת אישיות שכזאת הינה תחילת ההכרה בַּקרבה האלוהית. עצמי יחיד שכזה, אשר בו שוכן רסיס קדם-אישיותי של האל האב, הינו בן רוחני של האל באמת ובתמים. יצור שכזה לא רק מגלה יכולת לקבל את מתנת הנוכחות האלוהית, אלא גם מציג מענה תגובתי למעגל כבידת-האישיות של אב פרדיס של כל האישיויות.

9. המציאותיות של התודעה האנושית

היצור בעל האישיות, אשר קיבל את מתת הדעת הקוסמית, ואשר בקרבו שוכן מכוונן, ניחן ביכולת מולדת להכיר ולתפוש את מציאות האנרגיה, את מציאות הדעת ואת מציאות הרוח. וכך, מצויד היצור הרצוני להבחין בעובדת קיום האל, בחוקיו ובאהבתו. מעבר לשלושת המרכיבים הללו של התודעה האנושית, אשר לא-ניתן להמירם, כלל החוויה האנושית הינה סובייקטיבית, למעט אותה הבנה אינטואיטיבית של תְּקֵפוּת, הנלווית לאיחוד שלוש תגובות אלה של ההכרה הקוסמית למציאות האוניברסאלית.

אדם יודע-אל מסוגל לחוש בערכיות איחודן של שלוש איכויות קוסמיות אלה בהתפתחות הנשמה השורדת; זוהי משימתו העליונה של האדם בעודו שוכן בגוף הפיזי, היכן שהדעת המוסרית משתפת פעולה עם הרוח האלוהית השוכנת על-מנת להפוך את הנשמה האלמותית לדוּאָלִית. מרגעי קיומה המוקדמים ביותר, הנשמה הינהאמיתית; ולה איכויות הישרדות קוסמיות.

אם אדם בן-תמותה איננו שורד את מותו הטבעי, אזי שורדים ערכי הרוח האמיתיים של חווייתו האנושית כחלק מן הניסיון המתמשך של מכוונן המחשבה. ערכי האישיוּת של לא-שורד שכזה ממשיכים להתקיים כחלק מאישיותה המתפתחת של ההוויה העליונה. איכויות אישיוּת מתמידות שכאלה הינן משוללות זהות, אך אינן חסרות את הערכיות ההתנסותית אשר נצברה במהלך החיים בני התמותה בגוף בשר ודם. הישרדות הזהות מותנית בהישרדותה של הנשמה האלמותית בעלת המעמד המורונטי ובַּערך האלוהי ההולך וגדל. זהותה של האישיות שורדת עם הישרדות הנשמה ודרכה.

המודעות העצמית האנושית מרמזת על הכרה במציאותיותם של האחרים השונים מהעצמי המודע, וכן, על כך שמודעות זו הינה הדדית; קרי, שהעצמי מוכּר על-ידי אחרים כשם שהוא מכיר אותם. עניין זה מוצג על טהרת האנושיות בחייו החברתיים של האדם. ואולם, אינכם יכולים להיות בטוחים לחלוטין במציאותיותו של חברכם כפי שביכולתכם להיות בטוחים במציאותה של נוכחוּת האל החיה בקרבכם. המודעות החברתית איננה בלתי-ניתנת להמרה כמו מודעות-האל; זוהי התפתחות תרבותית התלויה בידע, בסמלים ובתרומתן של המתנות היסודיות של האדם – המדע, המוסר והדת. וכאשר מתנות קוסמיות אלה עוברות תהליך חִברוּת, הן מרכיבות את הציוויליזציה.

ציוויליזציות אינן יציבות משום שהן אינן קוסמיות; הן אינן מוּלדוֹת בבני האנוש היחידים של הגזעים השונים. בשל כך, נדרש לטפח אותן בתרומות המשולבות של הגורמים האנושיים המכוננים – המדע, המוסר והדת. ציוויליזציות באות והולכות, אך המדע, המוסר והדת לעולם שורדים את ההתרסקות.

ישוע לא רק גילה את האל לאדם, אלא אף ביצע התגלות חדשה של האדם לעצמו ולבני אדם אחרים. בחייו של ישוע ניתן לחזות באדם במיטבו. ומשום שהאל נכח כל-כך בחייו של ישוע, הופך האדם ליפהפה בממשותו, וההתגשמות (ההכרה) של האל איננה ניתנת להמרה, והינה יסודית בעבור כל בני האדם.

זולתנות, למעט האינסטינקט ההורי, איננה טבעית כלל; איננו משרתים חברתית את האחר, או אוהבים אותו באופן טבעי. על-מנת לייסד סדר חברתי זולתני ונטול אנוכיות, נדרשים הנאורות של ההיגיון, המוסר והדחף הדתי – ידיעת-האל. ערוּת האדם לאישיות עצמו – המודעוּת העצמית – תלויה אף היא במישרין בעובדה המוּלדת של המודעות-לאחר, היכולת המוּלדת להכיר ולתפוש את ממשות אישיותו של האחר, בטווח הנע מן הרמה האנושית ועד לרמה האלוהית.

בבסיסה, מודעות חברתית נטולת אנוכיות חייבת להיות מודעות דתית; וכך הוא, אם זוהי מודעות אובייקטיבית; אחרת, זו הפשטה פילוסופית סובייקטיבית טהורה, ולפיכך נטולת אהבה. רק יחיד יודע-אל יכול לאהוב אישיוּת אחרת כשם שהוא אוהב את עצמו.

במהותה, מודעות עצמית הינה מודעות של התייחדות: האל והאדם, האב והבן, הבורא והברוא. במודעותו העצמית של האדם מצויות באופן טבעי ורדום ארבע ההבנות של המציאות האוניברסאלית:

1. החיפוש אחר הידע, ההיגיון המדעי.

2. החיפוש אחר ערכי המוסר, חוש החובה.

3. החיפוש אחר ערכי הרוח, החוויה הדתית.

4. החיפוש אחר ערכי האישיות, היכולת להכיר את מציאות האל כאישיות, ובמקביל, להכיר את יחסי האחווה שלנו עם אישיויות חברות.

אתם הופכים מודעים לכך שהאדם הינו אחיכם הברוא, משום שאתם כבר מודעים לכך שהאל הינו אביכם בוראכם. האבהות הינה מערכת היחסים אשר ממנה היננו מסיקים את האחווה ומכירים בה. והאבהות הופכת, או עשויה להפוך, למציאות אוניברסאלית בעבור כל היצורים המוסריים, משום שהאב בעצמו העניק אישיות לכל אותן הוויות, והקיף אותן באחיזתו של מעגל האישיות האוניברסאלי. היננו סוגדים לאל, ראשית, משוםשהוא הווה,ואז, משוםשהוא בתוכנו, ולבסוף, משוםשאנחנו היננו בתוכו.

האם משונה הדבר כי הדעת הקוסמית תהא מודעת-בעצמה למקור שלה – קרי לדעת האינסופית של הרוח האינסופית – ובה בעת תהא מודעת גם לממשות הפיזית של היקומים רחבי הידיים, לממשות הרוחנית של הבן הנצחי, ולְממשות האישיות של האב האוניברסאלי?

[בחסות פוסק אוניברסאלי מאוורסה.]

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
טלפון: +1-773-525-3319; פקס: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. כל הזכויות שמורות