מסמך 138 הכשרתם של מבשרי המלכות

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 138

הכשרתם של מבשרי המלכות

באותו אחר הצהריים, לאחר שנשא את הדרשה ״על המלכות,״ כינס ישוע את ששת השליחים והחל לתאר בפניהם את תכניותיו בנוגע לביקור בערים באזור הכנרת וסביבותיה. עקב ויהודה, אחיו של ישוע, נפגעו עד מאוד מפני שלא זומנו לפגישה זו. עד לאותה העת, הם החשיבו עצמם כחלק מן המעגל הפנימי של מקורבי ישוע. אך ישוע לא תכנן לכלול קרובי משפחה כחברים בסגל הניהול של שליחי המלכות. העובדה שלא כלל את יעקב ויהודה בקרב המעטים שנבחרו, יחד עם ריחוקו, לכאורה, מאמו מאז האירוע בכנא, היוו את תחילתו של שסע שהלך ונפער בין ישוע לבין משפחתו. וכך היה לכל אורך עבודתו הציבורית – הם כמעט ודחו אותו – וחילוקי הדעות הללו יושבו לחלוטין רק לאחר מותו ותחייתו מן המתים. אמו נעה תדירוֹת בין אמונה ותקווה לבין אכזבה הולכת וגוברת, השפלה, וייאוש. רק רות, הצעירה ביותר, שמרה אמונים לאביה-אחיה ברציפות.

למשפחתו של ישוע הייתה נגיעה קלושה לסעדו, עד לתחייתו מן המתים. אם אין נביא בעירו, כי אז ברי שלא יובן על-ידי משפחתו שלו.

1. הנחיות אחרונות

למחרת, יום ראשון ה-23 ליוני, שנת 26 לספירה, מסר ישוע לששה את הנחיותיו האחרונות. הוא הנחה אותם לצאת בזוגות ולבשר את החדשות הטובות אודות המלכות. הוא אסר עליהם להטביל וייעץ להם שלא להטיף בפומבי. עוד הסביר, כי מאוחר יותר יתיר להם להטיף בפומבי, אך למשך תקופה מסוימת, ובשל סיבות רבות, הוא ביקש שיתנסו במגע אישי עם אחיהם. כוונתו של ישוע הייתה שהמסע הראשון שלהם יעסוק בעבודה אישית בלבד. ואף כי השליחים התאכזבו במידה מסוימת למשמע הכרזה, הם הבינו, חלקית לפחות, את הסיבות בעטיין בחר ישוע להתחיל כך להטיף למלכות, והם יצאו בלב שמח ובהתלהבות בטוחה. הוא שלח אותם בזוגות, את יעקב ויוחנן לכורזים, את אנדראס פטרוס לכפר נחום, ואילו פיליפוס ונתנאל יצאו לטָרִיכֵאָה.

לפני ששלח אותם לשבועיים הראשונים של שירותם, הודיע להם ישוע שהוא מבקש כי שניים עשר שליחים יוסמכו לעבוד עבור המלכות לאחר עזיבתו, והסמיך כל אחד מהם לבחור אדם אחד מבין אלה שילמדו על-מנת שיצטרף לסגל השליחים המתוכנן. יוחנן נשא את קולו ושאל: ״אבל ׳מאסטר׳, האם ששת הגברים הללו יבואו בקרבנו ויחלקו הכול כשווים בין שווים עמנו, אלה אשר הינו עמך מאז הירדן ושמאז קיבלנו את דבריך ואת ההכשרה למשימתנו הראשונה הזו, עבור המלכות?״ וענה לו ישוע: ״כן, יוחנן, הגברים שתבחרו יהפכו לחלק מאתנו, ואתם תלמדו אותם את כל אשר נוגע למלכות, ממש כפי שאני לימדתי אתכם.״ ולאחר שאמר זאת, עזב אותם ישוע.

הששה נפרדו לדרכם, אך לא בטרם דברו ממושכות על הנחיתו של ישוע, שעל כל אחד מהם לבחור שליח חדש. לבסוף התקבלה עצתו של אנדראס, והם יצאו למלאכתם. בתמצית, אמר אנדראס: ״׳המאסטר צודק; אנחנו מעטים מדי לביצוע מלאכה זו. נדרשים יותר מורים, ׳והמאסטר׳ הביע את בטחונו הרב בנו כשהפקיד את משימת בחירת ששת השליחים החדשים הללו בידינו.״ בבוקר זה, כאשר נפרדו לצאת למלאכתם, הכביד על לבם דכאון קל, אם כי מוסתר. הם ידעו שיתגעגעו לישוע, ובנוסף לפחדים ולחששות שחשו, לא זו הדרך בה דמיינו את תחילת כינונה של מלכות שמיים.

נקבע שהששה יעבדו במשך שבועיים, ולאחר מכן ישובו לפגישה לביתו של זבדיה. בינתיים, הלך ישוע לנצרת בכדי לבקר את יוסף ושמעון ואת בני משפחתו האחרים אשר גרו בסביבתה. ישוע עשה כל לאל אשר היה בידו לעשות, כבן אנוש, תוך שמירה על נאמנות לעשות את רצון ׳אביו׳, על-מנת לשמר את אמונה ואהבתה של משפחתו. בנושא זה יצא ידי חובתו ויותר מכך.

ובעוד השליחים יצאו למשימתם, ישוע חשב רבות על יוחנן, אשר כעת היה בכלא. הוא עמד אל מול פיתוי גדול, להשתמש בכוחותיו הפוטנציאליים על-מנת לשחררו, אך שוב החליט ״לשרת את רצון ׳אביו׳.״

2. בחירת הששה

שליחות המיסיון הראשונה של הששה הייתה בהחלט מוצלחת. הם כולם גילו עד כמה המגע הישיר והאישי עם בני האדם הינו רב ערך. עם שובם לישוע הבינו הרבה יותר שאחרי ככלות הכול, הדת אינה אלא חוויה אישית לגמרי. הם החלו לחוש עד כמה פשוטי העם כמהו לשמוע מילות של נחמה דתית ועליזות רוחנית. כשהתקבצו סביב לישוע, כולם ביקשו לדבר בבת אחת, אך אנדראס נטל את ההובלה וקרא להם בזה אחר זה למסור ׳למאסטר׳ את דיווחיהם הרשמיים ולהציג את המועמד להימנות על ששת השליחים החדשים.

לאחר שכל אחד מהם הציג את המועמד להיות שליח, ביקש ישוע מכל האחרים להצביע על מועמדותו; וכך התקבלו רשמית כל ששת השליחים החדשים על-ידי כל ששת הישנים. ישוע הכריז שיבקרו את כל המועמדים ויקראו להם לשירות.

השליחים החדשים שנבחרו היו:

1. מתי לוי, גובה המכס של כפר נחום, אשר משרדו שכן מעט ממזרח לעיר, בסמוך לגבול הבשן. הוא נבחר על-ידי אנדראס.

2. תומאס דִידִימוּס, דייג מטריכאה ולשעבר נגר וסתת אבן מגדר.  הוא נבחר על-ידי פיליפוס.

3. יעקב חלפי, דייג וחקלאי מכורזים, אשר נבחר בידי יעקב זבדיה.

4. יהודה חלפי, אחיו התאום של יעקב חלפי, אף הוא דייג, אשר נבחר בידי יוחנן זבדיה.

5. שמעון הקנאי נשא בתפקיד רם דרג בארגון הקנאים הלאומני. הוא וויתר על התפקיד על-מנת להימנות על שליחיו של ישוע. לפני שהצטרף לקנאים, היה שמעון סוחר. הוא נבחר על-ידי פטרוס.

6. יהודה איש-קריות היה בנם היחיד של זוג יהודים עשירים מיריחו. הוא חבר ליוחנן המטביל והוריו, הצדוֹקים, נישלו אותו. כאשר מצאו אותו שליחיו של ישוע, הוא חיפש עבודה באזור. נתנאל הזמין אותו להצטרף לשורותיהם בעיקר בשל ניסיונו בכספים. יהודה איש-קריות היה תושב יהודה היחיד מבין שניים עשר השליחים.

ישוע בילה עם הששה יום שלם, השיב לשאלותיהם ושמע את פרטי דיווחיהם. היו להם התנסויות רבות ומועילות לחלוק. כעת, הם ראו עד כמה נהג ׳המאסטר׳ בחכמה כאשר שלח אותם לעבוד בשקט, ובאופן אישי, לפני שהחל השלב היומרני יותר בעבודתם הציבורית.

3. הקריאה למתי ולשמעון

למחרת הלכו ישוע והששה לבקר את מתי, גובה המכס. מתי המתין להם, לאחר שסיים להכין את המאזנים וסיים את ההכנות למסירת הטיפול בענייני משרדו לידי אחיו. כשהתקרבו לבית המכס, צעד אנדראס קדימה עם ישוע, אשר התבונן בעיני מתי ואמר: ״בוא אחרי.״ והוא קם והלך לביתו עם ישוע והשליחים.

מתי סיפר לישוע אודות הסעודה שארגן לאותו הערב, או לפחות שביקש לערוך סעודה עבור משפחתו וחבריו, אם יסכים לכך ישוע ויאות לשמש כאורח הכבוד. וישוע הניד בראשו לאות הן. פטרוס לקח את מתי הצידה, הסביר כי הזמין אדם בשם שמעון להצטרף לשליחים, וקיבל את הסכמתו להזמין גם את שמעון לסעודה.

לאחר ארוחת הצהריים בביתו של מתי, נלוו כולם לפטרוס לביקור אצל שמעון הקנאי, אותו מצאו סמוך לבית העסק הישן שלו, אשר נוהל כעת בידי אחיינו. כאשר הוביל פטרוס את ישוע לשמעון, ברך ׳המאסטר׳ את הפטריוט היוקד ואמר לו רק: ״בוא אחרי.״

הם שבו לביתו של מתי, שם שוחחו ממושכות על פוליטיקה ועל דת עד לשעת ארוחת הערב. משפחת לוי עסקה זה מכבר בעסקים ובגביית מכסים; משום כך, רבים מן האורחים אשר הזמין מתי למשתה היו מכונים בידי הפּרוּשים ״מוֹכְסִים וְחוטאִים״.

באותם הימים, כאשר הייתה נערכת סעודת משתה מעין זו לכבוד אדם בעל שיעור קומה, נהגו כל המעוניינים להסתובב בחדר בה נערכה הסעודה ולהאזין לדבריהם ולנאומים של האורחים המכובדים. וכך, באותו ערב נכחו רוב הפרושים של כפר נחום והתבוננו באופן בו נהג ישוע באירוע חברתי יוצא דופן זה.

וככל שהערב נמשך, גאתה ועלתה שמחת הסועדים וכולם נהנו עד מאוד. עד כדי כך רבתה השמחה, כי הפרושים בקהל החלו לבקר את ישוע בלבם על השתתפותו במאורע כה עליז ונטול דאגות. מאוחר יותר באותו ערב, בשעת הנאומים, העז אחד מן הפרושים היותר מרושעים לבקר את התנהגותו של ישוע באזני פטרוס ואמר: ״כיצד תעזו לטעון כי זהו צדיק, כאשר הוא אוכל ושותה עם מוכסים וחוטאים, ומשתתף בהילולות שכאלה?״ פטרוס לחש את דבר הביקורת הזה באזני ישוע בטרם נשא דברי ברכה של פרידה באזני הנוכחים. בתחילת דבריו, אמר ישוע: ״באתי הערב לקבל את פני מתי ואת שמעון לחבורתנו, ואני שמח לראות את שמחתכם ועליזותכם בחברה, אך עליכם לשמוח עוד יותר משום שרבים מכם יבואו בשערי מלכות הרוח הקרבה, ושם תמצאו את כל הטוּב של מלכות שמים. ולאלה העומדים כאן ומבקרים אותי בליבם משום שבאתי לשמוח עם החברים הללו, אומר לכם כי באתי לבשר שמחה למדוכאי החברה וחירות של רוח למשועבדי המוסר. הנדרש אני להזכירכם כי הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא כִּי אִם הַחוֹלִים? כִּי לֹא בָאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים כִּי אִם אֶת הַחוטּאִים.״

ואכן, היה זה מראה מוזר בקרב היהודים; לראות אדם צדיק מתרועע בחופשיות ובשמחה עם פשוטי העם, ואפילו עם חילוניים ורודפי תענוגות בדמות קהל של מוכסים וחוטאים, לכאורה. שמעון הקנאי ביקש לשאת נאום באסיפה זו, בבית מתי, אך אנדראס שכנע אותו להימנע מלדבר בציבור, שכן ידע שישוע לא רצה לבלבל בין המלכות הקרבה לתנועת הקנאים.

באותו לילה, לנו ישוע והשליחים בבית מתי, ובעת שהאורחים פנו לביתם אם דיברו רק על דבר אחד: על טובו של ישוע ועל חַבְרוּתִיּוּתו.

4. הקריאה לתאומים

למחרת בבוקר, שוט כל התשעה בסירה לכורזים, לביקור רשמי אצל שני השליחים הבאים, יעקב ויהודה, בניו התאומים של חלפי, אותם מינו יעקב ויוחנן זבדיה. התאומים הדייגים המתינו לישוע ולשליחיו ולכן ציפו להם על החוף. יעקב זבדיה הציג את ׳המאסטר׳ בפני הדייגים מכורזים, וישוע התבונן בהם, הניד בראשו ואמר, ״בואו אחרי.״

אותו אחר הצהריים, אשר בילו יחדיו, נתן להם ישוע את מלוא ההנחיה בנוגע להשתתפות בפסטיבלים ובחגיגות ואת דבריו סיים כך: ״כל בני האדם אחי הם. ׳אבי׳ שבשמיים איננו מתעב שום יצור שבראנו. מלכות השמים פתוחה בפני כל הגברים והנשים. לא יוכל איש לנעול את דלת החסד בפני נשמה רעבה אשר מבקשת להיכנס אליה. אנו נסעד עם כל מי שמבקש לשמוע על המלכות. כל בני האדם דומים בעיניו של ׳אבינו׳ שבשמים. אל תסרבו לחלוק פת לחם עם פרוש או חוטא, עם צדוקי או מוכס, רומאי או יהודי, עשיר או עני, בן-חורין או עבד. דלת המלכות פתוחה בפני כל אלה המבקשים ללמוד את האמת ולמצוא את האל.״

באותו הערב, במהלך ארוחה פשוטה בבית חלפי, התקבלו האחים התאומים לשורות משפחת השליחים. מאוחר יותר באותו ערב נתן ישוע לשליחיו את השיעור הראשון בנושא מקורן, טיבן וייעודן של רוחות בלתי-נקיות, אך הם לא קלטו את חשיבות הדברים שאמר. היה להם קל מאוד לאהוב ולהעריץ את ישוע אך קשה מאוד להבין הרבה ממה שלימד.

לאחר לילה של מנוחה, הפליגה החבורה, שכעת מנתה אחד עשר, בסירה אל עבר טריכאה.

5. הקריאה לתומאס וליהודה

תומאס הדייג ויהודה הנווד פגשו את ישוע ואת השליחים במזח הדייגים של טריכאה, ותומאס הוביל את החבורה לביתו הסמוך. פיליפוס הציג כעת את תומאס כמועמדו להתקבל כשליח ונתנאל הציג את יהודה איש-קריות, בן חבל יהודה, לקבלת המינוי כאמור. ישוע הביט בתומאס ואמר: ״נעדר אתה אמונה, תומאס; אף-על-פי-כן, אקבל אותך. בוא אחרי.״ ליהודה איש-קריות אמר ׳המאסטר׳: ״יהודה, כולנו אחים, וכפי שמקבל אני אותך אלינו, אתפלל כי תמיד תשמור אמונים לאחיך הגליליים. בוא אחרי.״

לאחר שסעדו את לבם, לקח ישוע את השניים עשר לזמן מה, להתפלל עמם ולהנחות אותם בנוגע לטיבה ולאופן פעולתה של רוח הקודש. אך הם שוב התקשו להבין את מלוא משמעותן של האמתות הנפלאות שניסה ללמדם. אחד מהם הבין נקודה מסוימת והאחר הבין נקודה אחרת, אך איש מהם לא הצליח לתפוש את כל מה שלימד. הם תמיד שגו בכך שניסו להתאים את בשורתו החדשה של ישוע לתבניות האמונה הישנות שלהם. הם לא הצליחו לתפוש שישוע בא על-מנת להכריז על בשורת גאולה חדשה, ולבסס דרך חדשה למצוא את האל; הם לא הבחינו בכך שהוא היה התגלות חדשה של ׳האב׳ שבשמשים.

למחרת הניח ישוע את השניים עשר יחסית לנפשם; הוא רצה שיתוודעו זה לזה וייוותרו לבדם לשוחח על כל מה שלימד אותם. ׳המאסטר׳ שב לקראת אורחת הערב, ובשעות שלאחריה שוחח עמם אודות סעד השרפים. כמה מן השליחים הבינו את שלימד. הם נחו בלילה ולמחרת הפליגו לכפר נחום.

זבדיה ושלומית עזבו את ביתם והלכו לחיות עם בנם דוד, ומסרו את ביתם המרווח לידי ישוע ושניים עשר שליחיו. כאן בילה ישוע שבת שקטה עם השליחים שבחר; הוא שרטט בקפידה את התכניות להכרזה על המלכות, הסביר באופן מלא את החשיבות של הימנעות מהיתקלות עם השלטונות האזרחיים ואמר: ״אם יהיה נחוץ לגעור בשלטון האזרחי, השאירו לי מלאכה זו. הקפידו להימנע מלגנות את הקיסר או את מי ממשרתיו.״ באותו הערב לקח יהודה איש-קריות את ישוע הצידה ושאל מדוע לא נעשה דבר לשחרר את יוחנן מכלאו. ויהודה לא שבע רצון לגמרי מגישו של ישוע.

6. שבוע ההכשרה האינטנסיבי

השבוע שלאחר מכן הוקדש לתכנית הכשרה אינטנסיבית. בכל יום, הופקד כל אחד מששת השליחים החדשים בידיו של השליח שהציע את מועמדתו והם עברו על כל מה שהם למדו והתנסו בו כהכנה לעבודת המלכות. השליחים הוותיקים עברו הקפידה על כל מה שלימד אותם ישוע עד אותה העת, לטובת השליחים החדשים. בערבים, הם התאספו בגן של זבדיה וקיבלו הנחיה מידי ישוע.

בזמן הזה החליט ישוע על יום מנוחה אמצע-שבועי, יום של מנוחה והתרגעות. והם המשיכו ושמרו על תכנית המנוחה בת יום אחד בכל שבוע כל זמן שהוא חי בגוף. ככלל, הם נמנעו מפעילותיהם השגרתיות בימי רביעי. ביום המנוחה השבועי הזה היה ישוע על-פי-רוב עוזב אותם ואומר: ״ילדי, לכו ושחקו יום אחד. נוחו ממלאכת המלכות הקשה ונפשו. חזרו למלאכתם הקודמת או חפשו אפיקי התרעננות ונופש חדשים.״ ואף כי בשלב הזה בחייו הארציים שוע לא נזקק ליום המנוחה הזה, הוא שמר על התכנית הזו משום שידע שהיא תיטיב עם עמיתיו האנושיים. ישוע היה המורה – ׳המאסטר׳; עמיתיו היו תלמידיו – חסידיו.

ישוע ניסה להבהיר לשליחיו מהו ההבדל בין מה שלימד וחייו בקרבם לבין התורות אשר עשויות לצוץ בעתיד אודותיו. וכך אמר ישוע: ״ראוי שעיקר המסר שלכם יהיה אודות מלכותי והבשורה הקשורה אליה. אל תסטו הצדה, אל תעסקו בי ובמה שלימדתי. הטיפו לבשורת המלכות והציגו את ההתגלות שלי את ׳אבי׳ שבשמיים, אך אל תלכו לאיבוד בטוויית אגדות ובבנייתה של כת אשר עוסקת באמונות ומלמדת את מה שלימדתי ואת מה שהאמנתי בו.״ אך שוב לא הבינו את מה שדיבר, ואיש מהם לא העז לשאול מדוע הנחה אותם לעשות כן.

במה שלימד בשלבים המוקדמים הללו, ביקש ישוע להימנע ככל שניתן מלהתווכח עם שליחיו, אלא כאשר העניין נגע למושג שגוי אודות ׳אביו׳ שבשמים. בכל מקרה כזה הוא לא היסס לתקן את האמונות השגויות. רק מניע אחד שלט בתקופת חייו של ישוע שלאחר-ההטבלה, והוא התגלות טובה ואמתית יותר של ׳אביו׳ מפרדיס; הוא היה החלוץ אשר פרץ דרך חדשה וטובה יותר לאל, היא נתיב האמונה והאהבה. תמיד האיץ בשליחיו: ״לכו וחפשו את החוטאים; מצאו את המדוכאים ונחמו את החרדים.״

ישוע הבין את המצב לאשורו; עמדה לרשותו עצמה אינסופית, אותה יכול היה לנצל לקידום משימתו, אך הוא הסתפק ובאמצעים ובאנשים אשר רבים אחרים היו מוצאים כבלתי-מספקים ובלתי משמעותיים, ומצא אותם ראויים. הוא עסק במשימה של אפשרויות עצומות ודרמטיות, אך התעקש לקדם את עסקי ׳אביו׳ באופן שקט ובלתי דרמטי ביותר; הוא הקפיד מאוד להימנע מכל מפגן עצמה. וכעת, או לפחות למשך חודשים מספר, תכנן לעבוד בשקט עם שניים עשר שליחיו סביב לכנרת.

7. אכזבה נוספת

ישוע תכנן מסע מיסיונרי שקט בן חמישה חודשי עבודה אישית. הוא לא סיפר לשליחים מה יהא משכו; הם עבדו משבוע לשבוע. ובתחילת היום הראשון בשבוע, ממש בעת שעמד להכריז זאת באוזני שניים עשר השליחים שלו, באו שמעון פטרוס, יעקב זבדיה ויהודה איש-קריות לשוחח עמו בפרטיות. פטרוס לקח את ישוע הצדה והעז ושאל: ״׳מאסטר׳, באנו בשם עמיתינו, לשאול האם לא זה הזמן להיכנס למלכות. האם אתה מתכוון להכריז על המלכות בכפר נחום, או שמא נעבור לירושלים? ומתי נדע, כל אחד מאתנו, מהם התפקידים אשר נמלא בכינונה של המלכות – ״ ופטרוס היה ממשיך ושואל שאלות אלמלא הרים ישוע את ידו להתרות בו ולעצור אותו. ובעת שישוע סימן לשאר השליחים אשר עמדו בסמוך להתקרב, אמר: ״ילדי הקטנים, כמה זמן עוד תנסו אותי! האם לא הסברתי לכם בברור שמלכותי אינה מן העולם הזה? כמה פעמים סיפרתי לכם שלא באתי לשבת על כס המלך דוד, וכעת אתם מבקשים לדעת מה יהא תפקידכם במלכות ׳האב׳? האם לא תבינו שזימנתי אתכם כשגרירים של מלכות רוחנית? האם לא תבינו שבקרוב, בקרוב מאוד, עתידים אתם לייצג אותי בעולם ולהטיף למלכות ממש כשם שאני מייצג כעת את ׳אבי׳ שבשמיים? האם ייתכן שבחרתי אתכם ולימדתי אתכם להיות מבשרי המלכות ואילו אתם אינכם מבינים את טיבה ומשמעותה של המלכות הקרבה, מלכות בה האלוהות תשכון ביד רמה בלבבות בני האדם? הסכיתו שוב, ידידי. סלקו מדעתכם את הרעיון שמלכותי הינה שלטון של כוח או מלכות של פאר. ואף כי אכן יינתן בידי בקרוב השלטון על השמיים וכל הארץ, אין ׳האב׳ רוצה כי נשתמש במתת אלוה זו לפאר את עצמנו היום. ואף כי בעידן אחר אכן תשבו עמדי בעוצמה ובפאר, כעת נדרשים אנו לעשות את רצון ׳האב׳, לציית בהכנעה ולעשות את רצונו על-פני האדמה.״

שוב הוכו עמיתיו בלם, בתדהמה. ישוע שלח אותם בזוגות להתפלל, וביקש שיחזרו בשעת צהריים. בבוקר קריטי זה ביקש כל אחד מהם למצוא את האל, וכל אחד מהם ניסה לשמח ולחזק את רעהו, והם חזרו לישוע כפי שביקש.

ישוע שב וסיפר כעת את סיפור בואו של יוחנן, את ההטבלה בירדן, את סעודת החתונה בכנא, את הששה שנבחרו רק לאחרונה, ואת העובדה שאחיו שלו עצמו הוצאו מן הקבוצה, והזהיר אותם כי גם אויב המלכות יבקש להרחיקם. לאחר שיחה קצרה אך כֵּנה זו נעמדו כל השליחים על רגליהם, ובהנהגת פטרוס הכריזו על מסירות בלתי מסויגת ׳למאסטר׳ שלהם ונאמנות בלתי מעורערת למלכות, וכפי שאמר זאת תומאס, ״למלכות זו, בלא תלות למהותה ואף אם אינני מבין אותה לגמרי.״ כולם באמת האמינו בישוע, אף כי הם לא הבינו לגמרי את מה שלימד.

וכעת שאל אותם ישוע כמה כסף היה ברשותם; הוא אף שאל איך התכוונו לדאוג למשפחותיהם. כאשר התברר שהכסף יספיק אך בקושי לכלכל אותם במשך שבועיים, אמר: ״אין זה רצון ׳אבי׳ שנתחיל את מלאכתנו כך. נישאר כאן שבועיים לחוף הים, ונדוג או נעבוד בכל אשר נמצא; ובינתיים, אתם תארגנו את עצמכם תחת הנחייתו של אנדראס, ראשון השליחים, ותדאגו לספק לעצמכם את כל מה שתזדקקו לו בעתיד בזמן עבודתכם, הן כעת, בשלב האישי של העבודה, והן בעתיד, לאחר שאסמיך אתכם להטיף את הבשורה וללמד חסידים.״ וכולם שמחו למשמע מילים אלה; היה זה הרמז הברור הראשון לכך שישוע תכנן בשלב מאוחר יותר להתחיל בעבודה ציבורית אגרסיבית ויומרנית יותר.

מכיוון שרוב השליחים החליטו להקדיש עצמם לדייג, הם בילו את שארית היום בהשלמת הארגון ובהכנת הסירות והרשתות אשר תידרשנה ליציאה לדייג, למחרת היום; מרביתם היו דייגים, ואפילו ישוע היה מלח ודייג מנוסה. רבות מן הסירות בהן עשו שימוש בשנים הקרובות נבנו בידי ישוע עצמו. והן היו סירות טובות ומהימנות.

ישוע הנחה אותם להקדיש עצמם לדייג במשך שבועיים, והוסיף, ״ולאחר מכן תהיו לדייגים של בני אדם.״ הם דגו בשלוש קבוצות, כשמדי לילה ישוע הצטרף לקבוצה אחרת. וכמה נהנו כולם מישוע! הוא היה דייג טוב, בן לוויה עליז וחבר מעורר השראה; ככל שעבדו עמו יותר, אהבו אותו יותר. יום אחד אמר מתי: ״ככל שאתה יותר מבין אנשים, אתה מעריך אותם פחות, אבל את האדם הזה, אפילו ככל שאני מבין פחות, אני אוהב אותו יותר.״

במשך יותר מחמישה חודשים, ואפילו עד לתום שנה זו, שנת 26 לספירה, נמשכה תכנית זו של שבועיים דייג ואחריהם שבועיים של עבודה אישית עבור המלכות. התכנית נמשכה עד לאחר שתמו הרדיפות שנרדפו תלמידיו של יוחנן לאחר מאסרו, בפקודה מיוחדת.

8. תחילת עבודתם של השניים עשר

לאחר שמכרו את הדגה של תקופת הדייג בת השבועיים, חילק יהודה איש-קריות, אשר מונה כגזבר של השניים עשר, את הכנסות שליחים לששה חלקים שווים. זאת, מכיוון שהכספים שיועדו לפרנסת המשפחות כבר הושגו. ואז, לקראת אמצע חודש אוגוסט, בשנת 26 לספירה, הם יצאו בזוגות לעסוק במשימות שטיל עליהם אנדראס. במהלך השבועיים הראשונים נלווה ישוע עם אנדראס ופטרוס, בשבועיים הבאים ליעקב ויוחנן, וכך הלאה לזוגות האחרים, בסדר אותו הם בחרו. וכך התאפשר לו להתלוות לפחות פעם אחת לכל אחד מן הזוגות בטרם כינס אותם שוב לתחילת עבודתם הציבורית.

ישוע לימד אותם להטיף למחילה על חטאים הודות לאמונה באל, ללא כפרה או קורבן וכי ׳האב׳ שבשמיים אוהב את כל ילידיו באותה אהבת נצח. הוא התריע בשליחים לבל ידברו על:

1. עבודתו ומאסרו של יוחנן המטביל.

2. הקול באירוע ההטבלה. אמר ישוע: ״רק אלה ששמעו את הקול יכולים להתייחס אליו. דבר רק על מה ששמעתם ממני; אל תדברו על שמועות.״

3. הפיכת המים ליין בכנא. ישוע הזהיר אותם בחומרה ואמר: ״אל תספרו לאיש על המים והיין.״

הייתה זו תקופה נהדרת, חמשת או ששת החודשים הללו, במהלכם עבדו כדייגים במשך שבועיים מדי כל תקופה בת שבועיים, וכך הרוויחו מספיק על-מנת לכלכל עצמם בשדה במשך השבועיים הבאים במהלכם שימשו כמיסיונרים עבור המלכות.

פשוטי העם התפעמו מן הלימוד ומן הסעד של ישוע ושליחיו. זה מכבר לימוד הרבנים את היהודים שעמי הארץ לא יוכלו להיות אדוקים או צדיקים. והנה, שליחיו של ישוע היו אדוקים גם צדיקים; ועל אף זאת, היו הם בורים ועמי ארצות ביחס לכל מה שלימדו הרבנים וחכמת העולם.

ישוע הסביר לשליחיו בפשטות את ההבדל בין הכפרה באמצעות מה שכונה מעשים טובים, אליה הטיפו היהודים, לבין השינוי שחל בדעת האדם עקב אמונה – של הלידה מחדש – אשר קבע הוא כמחיר הכניסה למלכות. הוא לימד את שליחיו שאמונה הינה דרישת הכניסה היחידה למלכות ׳האב׳. יוחנן לימד אותם ״שובו – נוסו מן הקצף הקרב לבוא.״ ישוע לימד, ״אמונה הינה שער הכניסה לאהבת האל השלמה, הנצחית בהווה.״ ישוע לא דיבר כנביא, אחד אשר מכריז על מילות האל. נדמה שהוא מתייחס לעצמו כאל בעל סמכות. ישוע ביקש להסיט את דעתם מן הנסים והנפלאות ואל מציאתה של התנסות אמתית ואישית בסיפוק ובביטחון  של רוח האל השוכנת, רוח של אהבה ושל גאולת חסד.

מוקדם מאוד למדו התלמידים כי ׳המאסטר׳ רוחש כבוד עמוק ואהדה גדולה לכל אדם שפגש, והם התרשמו עד מאוד מן היחס הזהה, האחיד, שהעניק לכל סוגי הגברים, השנים והילדים. הוא היה מפסיק באמצע דרשה מעמיקה על-מנת לצאת לדרך ולדבר מילות נחמה לאישה חולפת אשר על גופה ונשמתה הכביד עול כבד. הוא היה מפסיק פגישה רצינית עם שליחיו על-מנת להתרועע עם ילד שנכנס לחדר. נדמה שעבור ישוע שום דבר לא חשוב יותר מאשר אותו אינדיבידואל אשר נקלע כדרך מקרה לנוכחותו. הוא היה מאסטר ומורה ועוד – היה גם חבר ושכן, ורע אוהד.

ואף כי הלימוד שלימד ישוע בפומבי כלל בעיקר משלים ודרשות קצרות, את שליחיו לימד על-פי-רוב באמצעות שאלות ותשובות. במהלך הדרשות שנשא בציבור, מאוחר יותר, תמיד עצר על-מנת לענות על שאלות כנות.

בתחילה, הוכו השליחים בתדהמה למראה היחס שהפגין ישוע כלפי נשים, אך מהר מאוד התרגלו לכך; הוא הבהיר להם בפשטות כי במלכות לנשים היו זכויות שוות לאלה של הגברים.

9. חמישה חודשי מבחן

תקופה זו, של דייג  ושל עבודה אישית לסירוגין, שהייתה במידה מסוימת מונוטונית, היוותה עבור שניים עשר השליחים מבחן קשה ביותר, אותו צלחו. בתוך כל ההתמרמרות, הספקות, וחוסר שביעות הרצון שחוו מעת לעת, הם שמרו על שבועת האמונים שנשבעו ׳למאסטר׳. הקשר האישי שלהם עם ישוע במשך חודשי המבחן הללו היה זה חיבב אותו עליהם עד מאוד, במידה כזו שכולם (פרט ליהודה איש-קריות) נותרו נאמנים ומחויבים כלפיו אפילו בשעות החושך של המשפט ושל הצליבה. אנשים אמתיים פשוט לא היו מסוגלים לנטוש מורה נערץ אשר חי בסמוך כל כך אליהם והיה כל כך מסור אליהם כמו ישוע. במהלך שעות האפלה של מות ׳המאסטר׳, מה ששלט בלבבות השליחים הללו היה רגש אנושי אחד יוצא-דופן שהסיט הצידה את כל ההיגיון, השיפוטיות והלוגיקה – הרגש העילאי של חברות-נאמנה. חמשת חודשי העבודה הללו לצד ישוע גרמו לכל אחד ואחד מן השליחים הללו להחשיב את ישוע כחבר הטוב ביותר שלו בעולם כולו. וזה, ולא תורתו הנשגבת או נפלאות מעשיו, היה הרגש האנושי שהחזיק אותם יחד עד לאחר שקם מן המתים וחודשה הפצת מסר בשורת המלכות.

החודשים הללו, של עבודה שקטה, היוו מבחן כביר לא רק עבור השליחים, אשר שרדו אותם. תקופה זו של חוסר פעילות ציבורית היוותה מבחן כביר עבור משפחתו של ישוע. עד לעת בה היה מוכן ישוע להתחיל בעבודתו הציבורית, כל משפחתו (למעט רות) נטשה אותו, למעשה. מאוחר יותר, הם ניסו רק פעמים ספורות ליצור עמו קשר, וגם אז רק על-מנת לשכנע אותו לחזור אתם הביתה, פשוט משום שהאמינו כמעט לגמרי שיצא מדעתו. הם פשוט לא הצליחו לתפוש את הפילוסופיה שלו ואף לא להבין את תורתו; כל אלה היו יותר מדי עבור בני משפחתו הקרובים.

השליחים המשיכו במלאכתם האישית בכפר נחום, בבֵּית ציְדה-יוליאס, בכורזים, בגַ'רַש, בסוסיתא‎, במגדל, בכנא, ביוֹדְפַת, ברָמָה, בצפת, בגּוּשׁ חָלָב, בגדר ובאבילה. ובנוסף לערים הללו, הם פעלו בכפרים רבים אחרים וכן בשטחים הפתוחים. עד לסיומה של תקופה זו הכינו שניים עשר השליחים תכניות טובות למדי לתמיכה במשפחותיהם. ואף כי רוב השליחים היו נשואים ולכמה מהם היו ילדים, הם התארגנו לתמוך בבני משפחתם באופן כזה שלא נדרשה עבורם יותר מאשר תמיכה מעטה מתוך קופת השליחות, ולהם התאפשר להקדיש את כל מעייניהם לעבודת ׳המאסטר׳ בלא לדאוג לרווחתם הכלכלית של בני משפחתם.

10. הארגון של השניים עשר

בשלב מוקדם, ארגנו השליחים את עצמם כך:

1. אנדראס, ראשון השליחים, מונה ליושב הראש ולמנהל הכללי של השניים עשר.

2. פטרוס, יעקב ויוחנן מונו לבני לווייתו האישיים של ישוע. עליהם הוטל לשרתו יום ולילה, לדאוג לצרכיו הפיזיים והאחרים, ולהתלוות אליו בתפילות הלילה בהן התייחד במסתוריות עם ׳האב׳ שבשמיים.

3. פיליפוס מונה לכלכל החבורה. חובתו הייתה לספק את המזון ולדאוג להאכיל את האורחים, ואפילו את המוני המאזינים שנקבצו מפעם לפעם.

4. נתנאל הופקד על צרכי משפחות השניים עשר. הוא קיבל דוחות סדורים אשר כללו את צרכי כל משפחה, וביקש מיהודה, הגזבר, את הכספים המיועדים אותם שלח לנזקקים מדי שבוע.

5. מתי הופקד על הפיננסים של סגל השליחים. חובתו הייתה לאזן את התקציב ולמלא את הקופה. אם לא הגיעו הכספים לקופה והתרומות לא הספיקו על-מנת לכלכל את החבורה, מתי הוסמך להנחות אותם לחזור ולדוג לזמן מה. אך הוא לעלום לא נדרש לעשות כן, לאחר שהחלו את עבודתם הציבורית; ברשות הגזבר תמיד היו הכספים שנדרשו לממן את פעילויותיהם.

6. תומאס ניהל את תכניות המסע. הוא הופקד על ארגון מקומות לינה וככלל לבחור את המקומות בהם ילמדו ויטיפו, כך שתכנית המסע תהא יעילה וחלקה.

7. יעקב ויהודה, בניו התאומים של חלפי, הופקדו על ניהול ההמונים. עליהם הוטל לגייס סגנים ועוזרים במספר הנדרש על-מנת לאפשר להם לקיים סדר בקרב הציבור אשר האזין לדברים.

8. שמעון הקנאי הופקד על המנוחה והנופש. הוא ניהל את תכניות יום רביעי ואף ביקש לאפשר מידי יום כמה שעות למנוחה ולהירגעות.

9. יהודה איש-קריות מונה לגזבר. הוא נשא את צרור הכסף. הוא שילם את כל ההוצאות וניהל את הספרים. הוא ערך עבור מתי הערכות תקציביות שבועיות, ואף דיווח לאנדראס. יהודה שילם על-פי אישור של אנדראס.

וכך פעלו השניים עשר מתחילת דרכם כארגון ועד לזמן בו נדרש ארגון מחדש בשל עריקת הבוגד יהודה. כך בפשטות המשיכו ׳המאסטר׳ ושניים עשר שליחיו-תלמידיו עד ליום ראשון, ה-12 בינואר, שנת 27 לספירה, כאשר זימן אותם יחד והסמיך אותם רשמית לשמש כשגרירי מלכות וכמטיפים לבשורותיה המשמחות. ומעט לאחר מכן התכוננו לצאת לירושלים וליהודה, למסע ההטפה הראשון שלהם בציבור.

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved