מסמך 107 מקורם וטיבם של מכוונני המחשבה

   
   Red Jesus Text: On | Off    Paragraph Numbers: On | Off
גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

הספר של אורנטיה

מסמך 107

מקורם וטיבם של מכוונני המחשבה

אף-על-פי שהאב האוניברסאלי שוכן אישית בפרדיס, ממש במרכזם של היקומים, הוא אף נוכח בעולמות החלל בדעתם של אינספור ילדיו של הזמן, זאת הואיל והוא שוכן בקרבם בדמות משגוחי המסתורין. האב הנצחי הינו, בעת ובעונה אחת, המרוחק ביותר מבניו הפלנטאריים והקרוב אליהם בקרבה האינטימית הגדולה ביותר.

המכווננים הינם ממשותהּ של אהבת האב אשר התגלמה בנשמות בני האדם; הם הינם ההבטחה האמיתית לקריירה הנצחית של האדם אשר כלוא בתוככי הדעת האנושית; הם הינם מהות אישיוּת הסופיון של האדם אשר הפכה למושלמת, ואשר ממנה יוכל לקבל טעימה בזמן בעודו מתמחה בהדרגה בטכניקה האלוהית של הישג החיים בהתאם לרצון האב, צעד אחר צעד, באמצעות הרקעה דרך יקום אחר יקום, עד אשר ישיג בפועל את נוכחותו האלוהית של אביו מפרדיס.

לאחר שציווה האל על האדם להיות מושלם ממש כשם שהוא עצמו הינו מושלם, הוא ירד בדמות המכוונן על-מנת לשמש כשותפו ההתנסותי של האדם בהישג של אותו ייעוד נשגב אשר אותו ציווה. רסיס האל אשר שוכן בדעת האדם הינו ההבטחה המוחלטת והבלתי-מסויגת לכך שהאדם יוכל למצוא את האב האוניברסאלי תוך שותפות עם מכווננו האלוהי, זה אשר בא מעם האל על-מנת למצוא את האדם ולאמצו כבן אפילו בימיו כבשר ודם.

כל בן-תמותה אשר חזה בבן בורא חזה גם באב האוניברסאלי, וזה אשר שוכן בו מכוונן אלוהי, שוכן בו גם אב פרדיס. כל בן-תמותה אשר עוקב אחר הנחיותיו של המכוונן השוכן, בין שבמודע ובין שלא במודע, חי על-פי רצון האל. המודעות לנוכחותו של המכוונן הינה מודעות לנוכחותו של האל. ההיתוך הנצחי בין המכוונן לבין נשמתו האבולוציונית של האדם הינה עובדת ההתנסות באיחוד הנצחי עם האל כחבר עמית של האלוהות ביקום.

המכוונן הוא זה אשר יוצר בתוככי האדם את הכמיהה אשר איננה יודעת שובע ואת התשוקה הבלתי-פוסקת להידמות לאל, להגיע לפרדיס, ושם לסגוד למקור האינסופי של מתת האלוה, בעצם נוכחותה של אישיות האלוהות. המכוונן הינו הנוכחות החיה אשר מחברת למעשה את הבן האנושי אל אביו מפרדיס ומושכת אותו קרוב יותר ויותר אל האב. המכוונן הינו גורם הפיצוי המאזן שלנו למתח העצום הקיים ביקום, ואשר נגרם כתוצאה מן המרחק של האדם מן האל ובשל שיעור חלקיוּתוֹ אל מול האוניברסאליות של האב הנצחי.

המכוונן הינו מהות מוחלטת של הוויה אינסופית אשר כלוא בתוך דעתו של יצור סופי, ובתלות בבחירתו של בן-תמותה מעין זה, יוכל לבסוף להביא לשיא את האיחוד הזמני בין האל לבין האדם, ולממש הלכה למעשה הוויה מסדר חדש של שירות בלתי-נגמר ביקום. המכוונן הינו מציאות היקום האלוהית אשר הופכת לעובדה את האמת כי האל הינו אביו של האדם. המכוונן הינו המצפן הקוסמי המהימן של האדם, אשר לעולם מכווין בביטחון את הנשמה אל-עבר האל.

יצורים בעלי רצון בעולמות אבולוציוניים עוברים דרך שלושה שלבי התפתחות כלליים של הוויה: למן הגעתו של המכוונן ועד לבגרות יחסית מלאה, בסביבות גיל עשרים באורנטיה, המשגוחים מכונים לעיתים מְשַׁנֵּי מחשבה. למן הזמן הזה ועד להגעה לגיל של שיקול דעת, בסביבות גיל ארבעים, מכונים משגוחי המסתורין מכוונני מחשבה. למן הישג שיקול הדעת ועד לשחרור מן הגוף, הם מכונים לעיתים קרובות בַּקָּרֵי מחשבה. אין כל קשר בין שלבי החיים הללו של בני התמותה לבין שלושת שלבי ההתקדמות של המכוונן בשכפול הדעת ובפיתוחהּ של הנשמה.

1. מקורם של מכווני המחשבה

מכיוון שמהותם של מכוונני המחשבה הינה מן האלוהות המקורית, אף-אחד אינו יכול לטעון בסמכותיות באשר לטיבם ולמקורם; ביכולתי רק לספר על המסורות הרווחות בסאלווינגטון ועל האמונות הרווחות באוורסה; אוכל רק להסביר כיצד אנו מתייחסים למשגוחי המסתורין הללו ולישויות הנלוות להם ברחבי היקום המקיף.

אף-על-פי שקיימות דעות מגוּונות באשר לאופן המתת של מכוונני המחשבה, אין קיימים הבדלים שכאלה בנוגע למקורם; כולם מסכימים כי הם מגיעים ישירות מעם האב האוניברסאלי, המקור והמרכז הראשון. הם אינם הוויות שנבראו; הם הינם רסיסי ישויות אשר מהוות את עובדת נוכחותו של האל האינסופי. יחד עם עמיתיהם העלומים הרבים, המכווננים הינם אלוֹהיוּת בלתי-מדוללת ובלתי-מעורבת, חלקי אלוהות בלתי-מסויגים ובלתי-מופחתים; הם הינם של האל, וככל שהננו מסוגלים להבחין, הם הינם האל.

ובאשר לזמן שבו החלו להתקיים בנפרד מן המוחלטות של המקור והמרכז הראשון, על כך איננו יודעים; ואף איננו יודעים את מספרם. אנו יודעים אך מעט על הקריירה שלהם עד לשלב שבו הם מגיעים לפלנטות של הזמן על-מנת לשכון בדעת האנושית, ואולם, החל מהזמן הזה אנו מכירים פחות או יותר את מהלך ההתקדמות הקוסמי שלהם עד, ולרבות, הגשמת התכלית המשולשת שלהם: הישג של אישיות באמצעות היתוך עם מרקיע בן-תמותה כזה או אחר, הישג של אישיות בפקודת האב האוניברסאלי, או שחרור ממשימותיהם הידועות של מכוונני המחשבה.

אף כי איננו יודעים, הננו משערים כי מכווננים נוספים הופכים ליחידים בהתמדה עם התרחבות היקום, וככל שעולה מספר המועמדים להיתוך עם מכוונן. ואולם, באותה מידה, ייתכן שאנו שוגים בניסיון לשער את מספרם של המכווננים; כמו האל עצמו, ייתכן שרסיסים אלו מטיבו הבלתי-נתפש הינם אינסופיים באופן קיומי.

טכניקת המקור של מכוונני המחשבה הינה אחד מן התפקודים העלומים של האב האוניברסאלי. יש לנו את כל הסיבות להאמין כי לאף-אחד מעמיתיו המוחלטים של המקור והמרכז הראשון אין כל נגיעה להפקתם של רסיסי האב. המכווננים הינם פשוט מתת אלוה נצחית; הם הינם של האל ומעִמו, והם הינם כמות האל.

ביחסם ליצורי היתוך, הם מגלים אהבה נשגבת וסעד של רוח אשר מתקפים עמוקות את ההצהרה כי האל הינו רוח. ואולם, דברים רבים אחרים מתרחשים בנוסף לסעד טרנסצנדנטי זה, דברים אשר מעולם לא התגלו לבני התמותה באורנטיה. כמו כן, איננו מבינים עד תום את אשר מתרחש באמת בשעה שהאב האוניברסאלי מעניק מעצמו והופך לחלק מאישיותו של יצור של זמן. ובנוסף, התקדמותם ההרקעתית של סוֹפיוֹנֵי פרדיס עדיין לא גילתה את מלוא האפשרויות הטבועות בשותפות נשגבת מעין זו בין האדם לבין האל. אחרי ככלות הכול, רסיסי האב בוודאי הינם מתת של האל המוחלט לאותם יצורים אשר ייעודם כולל את האפשרות להשיג את האל כמוחלט.

כשם שהאב האוניברסאלי מחלק את אלוהותו הקדם-אישית, כך גם הרוח האינסופית הופכת מנות של רוח קדם-הדעת שלה ליחידות על-מנת שאלה תשכונה בנשמות האבולוציוניות של בני התמותה השורדים מסדרת מותכי-הרוח, וכן שתעבורנה בפועל היתוך עִמן. ואולם, טיבו של הבן הנצחי איננו מאפשר חלוקה לרסיסים כאמור; רוחו של הבן המקורי הינה או מפוזרת או אישית במובחן. יצורים מוּתַכֵי-בן מתאחדים עם מתת יחידניות מרוחם של בניו הבוראים של הבן הנצחי.

2. סיווג של מכווננים

המכווננים הופכים ליחידים כישויות בתוליות, וכולם מיועדים להפוך למשגוחים משוחררים, למשגוחים מותכים או למשגוחים אישיים. אנו מבינים כי קיימים שבעה סדרי מכוונני מחשבה, אף כי איננו מבינים לגמרי את החלוקות האלה. לרוב אנו מתייחסים לסדרים השונים באופן הבא:

1. מכווננים בתוליים, אלו המשרתים במשימתם הראשונה בדעתם של מועמדים אבולוציוניים להישרדות של נצח. משגוחי מסתורין הינם לנצח אחידים בטיבם האלוהי. ועם יציאתם לראשונה מדִיוִינִינְגְטוֹן, הם אף אחידים בטיבם ההתנסותי; לאחר מכן, נגרמים הבדלים התנסותיים בשל ההתנסות בפועל בסעד ביקום.

2. מכווננים מתקדמים, אלו אשר שירתו תקופה אחת או יותר יחד עם יצורים רצוניים, בעולמות שבהם ההיתוך הסופי מתרחש בין זהותו של יצור הזמן לבין מנה יחידנית מן הרוח של מופע המקור והמרכז השלישי ביקום המקומי.

3. מכווננים עליונים, אותם משגוחים אשר שירתו בהרפתקת הזמן בעולמות האבולוציוניים, ואולם שותפיהם האנושיים סירבו מסיבה זו או אחרת לשרוד לנצח, ואלו אשר הוקצו לאחר מכן להרפתקאות אחרות בבני-תמותה אחרים בעולמות מתפתחים אחרים. אף כי מכוונן עליון איננו אלוהי יותר ממכוונן בתולי, הוא בעל ניסיון רב יותר, ויכול לעשות בדעת האנושית דברים אשר מכוונן מנוסה פחות אינו מסוגל לבצע.

4. מכווננים אשר נעלמו, כאן מתרחשת קטיעה במאמצינו לעקוב אחר הקריירות של משגוחי המסתורין. קיים שלב רביעי של שירות שעל אודותיו איננו בטוחים. המלכי-צדקים מלמדים כי מכווננים בשלב הרביעי עוסקים במשימות בלתי-קשורות, ומשוטטים ביקום היקומים. השליחים הבודדים נוטים להאמין כי הם כאחד עם המקור והמרכז הראשון, וכי הם נהנים מתקופת התייחדות מרעננת עם האב עצמו. וייתכן בהחלט כי מכוונן יכול לשוטט ביקום האב ובעת ובעונה אחת להיות אחד עם האב אשר נמצא-בכול.

5. מכווננים משוחררים, אותם משגוחי מסתורין אשר שוחררו לנצח משירות הזמן עבור בני התמותה בספֵרות המתפתחות. מה עשויה להיות התפקוד שלהם, את זאת איננו יודעים כלל.

6. מכווננים מותכים – סוֹפיוֹנִים – אלו אשר הפכו לאחד עם היצורים המרקיעים של יקומי העל, שותפי הנצח של מרקיעי הזמן של סגל הסופיונות של פרדיס. לרוב הופכים מכוונני המחשבה להיות מותכים עם בני התמותה המרקיעים של הזמן, ויחד עם בני-תמותה שורדים שכאלה הם נרשמים בכניסה מאַסֶנְדִינְגְטוֹן וביציאה ממנה; הם עוקבים אחר הנתיב של הוויות מרקיעות. עם שהמכוונן מותך עם נשמה אבולוציונית מרקיעה, נדמה כי הוא מועתק מרמת הקיום המוחלטת ביקום לרמת ההתנסות הסופית של צימוד תפקודי לאישיות מרקיעה. אף כי הוא שומר על כלל אופיו הקיומי והאלוהי, מכוונן מותך נקשר באופן בלתי-ניתן-להפרדה לקריירה המרקיעה של בן-תמותה מרקיע.

7. מכווננים אשר הפכו לאישיים, אלו אשר שירתו עם בני פרדיס שהתגלמו בגוף, יחד עם רבים אשר קיבלו הכרה יוצאת-דופן בעת ששכנו בבן-תמותה, אך נתיניהם סירבו לשרוד. יש לנו סיבות להאמין כי מכווננים מעין אלו הופכים לאישיים על-פי המלצות עתיקי היומין של יקום-העל אשר בו שירתו.

קיימות דרכים רבות שבאמצעותן ניתן לסווג את רסיסי האל המסתוריים הללו: בהתאם למשימתם ביקום, בהתאם לשיעור הצלחתם בעת ששכנו בבן-תמותה יחיד, או אפילו בהתאם למקור הגזעי של בן התמותה המועמד להיתוך.

3. ביתם של המכווננים בדִיוִינִינְגְטוֹן

דומה כי כל הפעילויות ביקום הנוגעות לשילוחם, ניהולם והחזרתם של משגוחי המסתורין לשירות בכל שבעת יקומי העל מתרכזות בספֵרה הקדושה של דיווינינגטון. ככל שידיעתי מגעת, אך ורק מכווננים וישויות אחרות של האב שהו בספרה הזו. אך סביר כי ישויות קדם-אישיות עלומות רבות חולקות יחד עם המכווננים את דיוינינגטון כספֵרת בית. הננו משערים כי ישויות עמיתות אלה עשויות להיות קשורות, בצורה כזו או אחרת, לסעד הנוכחי והעתידי של משגוחי המסתורין. אך לאמיתו של דבר איננו יודעים.

כאשר מכוונני המחשבה שבים אל האב, הם חוזרים למחוזות שמהם לכאורה באו, לדיווינינגטון; וככל הנראה, כחלק מחוויה זו, מתקיים בפועל מגע עם אישיותו של האב בפרדיס, כמו גם עם המופע הייחודי של אלוהיות האב, אשר ממוקם, על-פי הדיווחים, בספֵרה סודית זו.

אף כי הננו יודעים דבר-מה על אודות כל שבע הספֵרות הסודיות של פרדיס, על אודות דיווינינגטון אנו יודעים פחות מאשר על הספרות האחרות. הוויות מסדרים רוחניים גבוהים מקבלות שלושה איסורים אלוהיים בלבד, ואלו הם:

1. כָּבדו תמיד באופן הולם את ניסיונם ואת כישוריהם של הבכירים והוותיקים מכם.

2. לעולם התחשבו במגבלותיהם ובחוסר ניסיונם של הכפופים אליכם והצעירים מכם.

3. אל תנסו אף-פעם לנחות על חופי דיווינינגטון.

לעיתים מזומנות חשבתי כי יהא זה די חסר-תועלת עבורי ללכת אל דיווינינגטון; ככל הנראה לא אוכל לראות איש משוכניו, למעט אלו כדוגמת המכווננים בעלי האישיות, ואת אלו כבר ראיתי במקומות אחרים. אני סמוך ובטוח שאין בדיווינינגטון דבר בעל תועלת עבורי, דבר אשר חיוני לצמיחה או להתפתחות שלי, שכן אלמלא כך היה, לא היה נאסר עלי ללכת לשם.

מכיוון שמדיווינינגטון נוכל ללמוד אך מעט על אודות טיבם ומקורם של המכווננים, הננו מחויבים לאסוף מידע מאלף ואחד גורמים שונים, ונדרש לקבץ, לאגד ולתאם את הנתונים אשר נצברו על-מנת שניתן יהיה ללמוד מן הידע הזה.

הגבורה והחכמה אשר מציגים מכוונני המחשבה מרמזים על כך שקיבלו אימון בעל היקף וטווח עצומים. מכיוון שהם אינם אישיוּיוֹת, מן ההכרח שאימון מסוג זה יינתן במוסדות החינוך של דיווינינגטון. הסגל של מוסדות האימון של המכווננים של דיוינינגטון מורכב בוודאי מן המכווננים הייחודיים אשר הפכו לאישיים. ואכן הננו יודעים כי בראש סגל מרכזי זה של פיקוח עומד מכוונן, אשר כעת הינו אישי, של הבן הראשון מפרדיס מסדר מיכאל, אשר סיים את המתת שלו בת שבעת החלקים לגזעים ולעמים של מחוזות יקומו.

אכן, הננו יודעים אך מעט על אודות המכווננים הבלתי-אישיים; אנו באים במגע ומתקשרים רק עם הסדרים אשר הפכו לאישיים. אלו נמשחים בדיווינינגטון ולעולם הם ידועים בשמם ולא במספרם. המכווננים אשר הפכו לאישיים שוכנים דרך קבע בדיווינינגטון; ספֵרה קדושה זו הינה ביתם. הם יוצאים ממשכנם זה אך ורק בהתאם לרצונו של האב האוניברסאלי. רק מעטים מהם יימצאו במחוזות היקומים המקומיים, ואולם רבים יותר מהם נוכחים ביקום המרכזי.

4. טיבם ונוכחותם של המכווננים

האמרה לפיה מכוונן מחשבה הינו אלוהי פשוט מכירה בטבע מקורו. קרוב לוודאי כי טוהר אלוהיות שכזה כולל את מהות הפוטנציאל של כל תכונות האלוהות אשר עשויות להיכלל בתוך רסיס מעין זה של המהות המוחלטת של הנוכחות האוניברסאלית של אב פרדיס הנצחי והאינסופי.

המקור בפועל של המכוונן חייב להיות אינסופי, ובטרם ההיתוך עם נשמתו האלמותית של בן-תמותה מתפתח, מציאותו של המכוונן חייבת להשיק למוחלטוּת. המכווננים אינם מוחלטים במובן האוניברסאלי, במובן האלוהות, ואולם, הם ככל הנראה מוחלטים אמיתיים בתוככי הפוטנציאלים של טיבם המקוטע. הם הינם מסויגים ביחס לאוניברסאליות, אך לא ביחס לטבע; הם מוגבלים בהיקפם, אך הם הינם מוחלטים באינטנסיביות המשמעות, הערך והעובדה. מסיבה זו, לעיתים הננו מכנים את המתת האלוהית בשם רסיסיו המוחלטים המסויגים של האב.

שום מכוונן מעולם לא הפגין חוסר נאמנות כלפי האב; סדרי היצורים האישיים מן הסדרים הנמוכים יותר נדרשים מעת לעת להתמודד עם חברים בלתי-נאמנים, אך לא כן המכווננים; הם הינם עליונים ומהימנים בספֵרה הנשגבת שלהם של סעד ליצור ותפקוד ביקום.

מכווננים אשר לא הפכו לאישיים נראים אך ורק לעיני המכווננים אשר הפכו לאישיים. בני הסדר שלי, סדר השליחים הבודדים, יחד עם רוחות השילוש בעלות ההשראה, יכול להבחין בנוכחותם של מכווננים באמצעות תופעות של תגובתיות רוחנית; ואפילו שרפיוֹת יכולות לעיתים להבחין באוריוּת הרוחנית אשר נלווית לכאורה לנוכחותם של משגוחים בדעתם החומרית של בני-אדם; אך אף אחד מאיתנו איננו יכול להבחין הלכה למעשה בנוכחותם האמיתית של המכווננים, אלא אם אלו הפכו לאישיים, אף כי ניתן להבחין בטיבם באיחוד עם האישיויות המותכות של בני התמותה המרקיעים מן העולמות האבולוציוניים. היות המכווננים בלתי-נראים לכלל היקום מרמזת במידה ניכרת על מקורם וטיבם האלוהי הגבוה והייחודי.

קיים אור אופייני, אוריוּת רוחנית אשר נלווית לנוכחות אלוהית זו, ואשר עם הזמן שויכה בדרך-כלל למכוונני המחשבה. ברחבי היקום של נבאדון ידועה אוריות זו של פרדיס בשם "אור מְכַוֵּן"; באוורסה היא מכונה בשם "אור החיים." באורנטיה כונתה תופעה זו לעיתים בשם "הָאוֹר הָאֲמִתִּי הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם אֲשֶׁר בָא אֶל הָעוֹלָם."

המכווננים אשר הפכו לאישים נראים לעיני כל ההוויות אשר השיגו את האב האוניברסאלי. אותן אישיויות בוראות עליונות אשר מקורן באלוהויות פרדיס, ואשר חולשות על הממשלות העיקריות של היקום המקיף, לעולם תוכלנה להבחין במכווננים מכל השלבים, ובכל ההוויות, הישויות, הרוחות, האישיויות ותופעות הרוח האחרות.

האם תוכלו להבין לאשורה את משמעות העובדה שהמכוונן שוכן? האם תוכלו לתפוש באמת את משמעות העובדה כי רסיס מוחלט של האלוהות המוחלטת והאינסופית, האב האוניברסאלי, שוכן בכם ועובר היתוך עם טיבכם הסופי ובן התמותה? כאשר האדם בן התמותה עובר היתוך עם רסיס בפועל של הגורם הקיומי של כלל הקוסמוס, אף פעם לא תוכל לחול מגבלה כלשהיא על ייעודה של שותפות מעין זו, שותפות חסרת תקדים ובל-תשוער. בנצח יגלה האדם לא רק את אינסופיותה של האלוהות האובייקטיבית, אלא גם את הפוטנציאל הבלתי-נגמר של הרסיס הסובייקטיבי של אותו אל ממש. לעולם יגלה המכוונן לאישיות בת התמותה את הפלא של האל, ואף פעם לא תוכל התגלות נשגבת זו להסתיים, זאת משום שהמכוונן הינו מעִם האל, ועבור בן התמותה הינו כאל.

5. דעתם של המכווננים

בני-תמותה אבולוציוניים נוטים לראות בדעת כמתווכת קוסמית בין הרוח לבין החומר, וזאת משום שאכן זהו הסעד העיקרי של הדעת שבו אתם יכולים להבחין. ולפיכך, די קשה לבני האדם להבחין בכך שלמכוונני מחשבה יש דעת; זאת משום שמכווננים הינם רסיסים של האל ברמה מוחלטת של המציאות, אשר הינה לא רק קדם-אישית, אלא גם קודמת לכל התפצלות בין האנרגיה לרוח. ברמה מוניסטית אשר קודמת לבידול בין אנרגיה לרוח, לא תוכל להתקיים פונקציית תיווך של דעת, זאת הואיל ואין קיימים הבדלים הדורשים תיווך.

מכיוון שהמכווננים יכולים לתכנן, לעבוד ולאהוב, הם חייבים להיות ניחנים בכוחות של עצמיוּת אשר תואמים לדעת. הם ניחנים ביכולת בלתי-מוגבלת לתקשר בינם לבין עצמם, כלומר הדבר נכון לגבי כל צורות המכווננים שמעבר לקבוצה הראשונה, הבתולית. ביכולתנו לגלות אך מעט על אודות טיבה ומטרתה של התקשורת ביניהם, זאת הואיל ואיננו יודעים. עוד אנו יודעים כי חייבת להיות להם דעת מסוג כלשהו, מכיוון שאחרת לעולם הם לא היו יכולים להפוך לאישיים.

מתת הדעת של מכוונני המחשבה הינה כמתת הדעת של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי – זו אשר קודמת לדעת של הפועל האחוד.

סוג הדעת המשוער של מכוונן חייב להיות דומה למתת הדעת של סדרי ישויות קדם-אישיים רבים אשר, בדומה להם, מקורם המשוער אף הוא הינו המקור והמרכז הראשון. אף כי רבים מן הסדרים הללו לא התגלו באורנטיה, כולם מציגים איכויות של דעת. תוצריה היחידניים הללו של אלוהות מקורית אף יכולים להתאחד עם הוויות רבות מן הסוגים הבלתי-אנושיים, ואפילו עם מספר מוגבל של הוויות בלתי-אבולוציוניות אשר פיתחו יכולת היתוך עם רסיסי אלוהות מעין אלו.

כאשר מכוונן מחשבה מותך עם נשמתו המורונטית, האלמותית, המתפתחת, של בן תמותה שורד, ניתן לזהות את דעתו של המכוונן כמתקיימת בנפרד מדעתו של היצור, עד אשר משיג בן התמותה המרקיע את רמות ההתקדמות הרוחניות של היקום.

לאחר השגתן של רמות הסופיונות של ההתנסות ההרקעתית, נדמה כי רוחות אלה, של השלב השישי, מתמירות גורם דעת כלשהו, אשר מייצג את האיחוד בין היבטים מסוימים של הדעת של בן התמותה לבין היבטים של דעת המכוונן, ואשר קודם לכן תיפקד כגורם קישור בין ההיבטים האנושיים והאלוהיים של אישיויות מרקיעות מעין אלה. איכות דעת התנסותית זו בוודאי "הופכת לעליונה", ולאחר מכן מעצימה את מתת ההתנסות של האלוהות האבולוציונית – ההוויה העליונה.

6. מכווננים כרוחות טהורות

באופן שבו פוגשים את מכוונני המחשבה בהתנסותו של היצור, הם מגלים את נוכחותה ואת הנחייתה של השפעה רוחנית. המכוונן אכן הינו רוח, רוח טהורה, אך רוח ועוד משהו. מעולם לא הצלחנו לסווג באופן הולם את משגוחי המסתורין; כל אשר ניתן לומר על אודותיהם הוא כי הם אכן הינם בדמות האל.

עבור האדם, המכוונן הינו האפשרות הנצחית; עבור המכוונן, האדם הינו האפשרות לאישיוּת. המכווננים היחידניים שלכם עמלים על-מנת להפוך אתכם לרוחניים, זאת מתוך תקווה להפוך את זהותכם החולפת לנצחית. המכווננים רוויים באהבתו היפהפייה והמעניקה-מעצמה של אבי הרוחות. הם אכן אוהבים אתכם באופן אלוהי; הם הינם אסירי תקוות הרוח הכלואים בתוככי דעת האדם. הם כמהים להישג האלוהיות של דעתכם האנושית ולסיום בדידותם, וגאולתם, יחד עמכם, ממגבלות ההתגלמות החומרית וממלבושי הזמן.

הנתיב שלכם אל עבר פרדיס הינו נתיב הישג הרוח, וטיבו של המכוונן יפרוש בפניכם במהימנות את ההתגלות על אודות טיבו הרוחני של האב האוניברסאלי. מעבר להרקעה לפרדיס ובשלבי הקריירה הנצחית של הבתר-סופיונוּת, ייתכן שהמכוונן יבוא במגע עם השותף אשר היה לפנים אנושי באמצעות סעד אחר-מן-הרוחני; ואולם, ההרקעה לפרדיס והקריירה של הסוֹפיוֹן מהווים שותפות בין בן התמותה יודע-האל ההופך לרוחני לבין הסעד הרוחני של המכוונן אשר מגלה את האל.

הננו יודעים כי המכווננים הינם רוחות, רוחות טהורות, וככל הנראה רוחות מוחלטוֹת. ואולם, המכוונן חייב להיות דבר-מה יותר מאשר מציאות רוחנית בלעדית. בנוסף לדעת, שאותה הננו משערים, נוכחים גם גורמי אנרגיה טהורה. אם תזכרו כי האל הינו המקור לאנרגיה הטהורה ולרוח הטהורה, לא יקשה עליכם לדמיין גם כי רסיסיו הינם כאלה. ועובדה היא כי המכווננים חוצים את החלל על-גבי מעגלי הכבידה המידיים והאוניברסאליים של אי פרדיס.

העובדה שמשגוחי המסתורין משויכים כך למעגלים החומריים של יקום היקומים היא אכן מפליאה. ואולם, אכן עובדה היא כי הם מבזיקים ברחבי היקום המקיף על-גבי מעגלי הכבידה החומרית. בהחלט ייתכן שהם אף חודרים לרמות החלל החיצון; הם מסוגלים לגמרי לעקוב אחר נוכחות הכבידה של פרדיס אל תוך האזורים הללו, ואף כי סדר האישיויות אשר עליו הנני נמנה יכול לחצות את מעגלי הדעת של הפועל האחוד אל מעבר לגבולות היקום המקיף, מעולם לא היינו בטוחים בכך שהבחנו בנוכחותם של מכווננים באזורי החלל החיצון הבלתי-ממופים.

ואף-על-פי שהמכווננים מנצלים את מעגלי הכבידה החומרית, הם לא כפופים לה כשם שכפופה לה בריאת החומר. המכווננים הינם רסיסים של מה שקדם לכבידה, ולא תוצאותיה של הכבידה; הם הפכו לנפרדים ברמת קיום ביקום אשר קודמת מִבְּחינה היפותטית להופעת הכבידה.

מכוונני המחשבה לעולם אינם נחים; וזאת למן רגע המתת שלהם ועד ליום שבו הם משתחררים ומתחילים במסעם לדיווינינגטון, עם מותם הטבעי של נתיניהם בני התמותה. והמכווננים אשר נתיניהם אינם חולפים מבעד לשערי המוות הטבעי אף לא מקבלים את המנוחה הזמנית הזו. מכוונני מחשבה אינם נדרשים לספוג אנרגיה; הם הינם אנרגיה, האנרגיה מן הסדר הגבוה והאלוהי ביותר.

7. מכווננים ואישיוּת

מכוונני מחשבה אינם אישיויות, אך הם הינם ישויות אמיתיות; הם אכן הינם יחידניים, באופן מושלם, אף כי לעולם הם אינם הופכים הלכה למעשה לאישיים בעודם שוכנים בבני-תמותה. מכוונני מחשבה אינם אישיויות אמיתיות; הם הינם מציאויות אמיתיות, מציאויות מן הסדר הטהור ביותר המוכר ביקום היקומים – הם הינם נוכחות אלוהית. ואף כי אינם אישיים, על-פי-רוב נחשבים רסיסי מופלאים אלו של האב להוויות, ולעיתים – לאור השלב הרוחני של הסעד הנוכחי שלהם לבני התמותה – הם אף נחשבים לישויות רוח.

אם מכוונני מחשבה אינם אישיויות הניחנות ברצון וביכולת בחירה, כיצד הם יכולים לבחור נתינים בני-תמותה ולהתנדב לשכון ביצורים הללו של העולמות האבולוציוניים? קל לשאול את השאלה הזו, אף כי קרוב לוודאי ששום הוויה ביקום היקומים מעולם לא מצאה את התשובה המדויקת. אפילו סדר האישיויות שעליו הנני נמנה, השליחים הבודדים, איננו מבין לחלוטין את מתת הרצון, הבחירה והאהבה בקרב ישויות אשר אינן אישיוֹת.

לעיתים קרובות שיערנו כי מכוונני המחשבה חייבים להיות בעלי רצון בכל רמות הבחירה הקדם-אישיוֹת. הם מתנדבים לשכון בבני-אדם, הם מתכננים את הקריירה הנצחית של האדם, הם מסתגלים, משתנים ומחליפים בהתאם לנסיבות, והפעילויות הללו מעידות על רצון אמיתי. הם חשים חיבה כלפי בני-תמותה, הם פועלים בעתות משבר ביקום, הם תמיד מוכנים לפעול בנחישות בהתאם לבחירתו של האדם, וכל אלה הינן תגובות רצוניות לעילא. בכל המצבים אשר אינם נוגעים לתחום הרצון האנושי, הם מפגינים בבירור התנהגות המעידה על הפעלת כוחות השקולים, בכל מובן שהוא, לרצון, למקסימום יכולת ההחלטה.

אם מכוונני המחשבה ניחנים אפוא ברצון, מדוע הם כפופים לרצון האנושי? אנו מאמינים שכך הוא הדבר משום שהרצון של המכוונן, אף כי הוא מוחלט מטיבו, מופיע כקדם-אישי. הרצון האנושי פועל ברמת המציאות האישית של היקום, וברחבי הקוסמוס תמיד מגיב הבלתי-אישי – הלא-אישי, התת-אישי והקדם-אישי – לרצונותיה ולפעולותיה של האישיות הקיימת.

ברחבי יקום של הוויות ברואות ושל אנרגיות לא-אישיות, איננו מבחינים ברצון, בנחישות, בבחירה ובאהבה בנפרד מאישיוּת. למעט המכווננים, וישויות אחרות הדומות להם, איננו מבחינים בפעולתן של תכונות אישיוּת אלה בהקשר של מציאויות בלתי-אישיוֹת. יהא זה בלתי-נכון להגדיר מכוונן כתת-אישי, ואף לא יהא זה ראוי להתייחס לישות מעין זו כאל על-אישית, אך יהא זה מותר לגמרי לכנות הוויה שכזו בכינוי קדם-אישית.

בקרב סדרי ההוויות שלנו, ידועים רסיסי אלוהות אלו בשם המתת האלוהי. הננו מכירים בכך שמקורם של המכווננים הינו אלוהי, וכי ככל הנראה הם מהווים את ההוכחה, ואת ההדגמה, לכך שהאב האוניברסאלי שומר לעצמו את היכולת לתקשר ישירות ובאופן בלתי-מוגבל עם כלל היצורים החומריים ברחבי מחוזותיו האינסופיים, וכל זאת די בנפרד מנוכחותו באישיויות בניו מפרדיס, או על-ידי הסעדים העקיפים שלו בדמות אישיויות הרוח האינסופית.

אין כל הוויה ברואה אשר לא תשתוקק לארח את משגוחי המסתורין, אך הם אינם שוכנים בשום סדר של הוויות, למעט סדר היצורים הרצוניים האבולוציוניים בעלי היעוד הסוֹפיוֹני.

[הוצג על-ידי שליח בודד של אוֹרְווֹנְטוֹן.]

Foundation Info

גרסה מתאימה להדפסהגרסה מתאימה להדפסה

Urantia Foundation, 533 W. Diversey Parkway, Chicago, IL 60614, USA
Tel: +1-773-525-3319; Fax: +1-773-525-7739
© Urantia Foundation. All rights reserved