הספר של אורנטיה

מסמך 165

תחילת המשימה בפראה

165:0.1 (1817.1) ביום שלישי ה-3 בינואר, שנת 30 לספירה, כינס אבנר את עמיתיו והנחה אותם לקראת שילוחם למשימתם בכל הערים והכפרים של פראה. אבנר עמד בעבר בראש שנים-עשר שליחיו של יוחנן, וכן היה לפנים נזיר וראש לנזירי עין-גדי, ואילו כעת הוא עמד בראש קבוצת שבעים שליחי המלכות. המשימה הזו בפראה נמשכה כמעט שלושה חודשים והיוותה את הסעד האחרון של המאסטר. מהפעילויות האלה המשיך ישוע ישירות אל ירושלים על-מנת לעמוד בחווייתו האחרונה בגוף. השבעים – שישוע ושנים-עשר השליחים סייעו בידם מעת לעת – פעלו בערים ובעיירות הבאות ובכחמישים כפרים נוספים: צפון, גדרה, מָקַד, ארבלה, רמת, עדרי, בוסרה, כספין, מצפה, ג׳רש, רגבה, סוכות, אמתוּס, אדם, פנוּאל, קפיטוֹליאס, דיון, חטיטא, גדה, פילדלפיה, נֹבח, גלעד, בית נמרא, צור, אלעלה, בית רמתה, חשבון, לשה, בית פעור, שיטים, שִבֵמַה, מדבה, בית מעון, רבּה וערוער.

165:0.2 (1817.2) במהלך המסע הזה בפראה, נטל סגל הנשים – אשר מנה כעת שישים-ושתיים חברות – את רוב מלאכת הסעד לחולים. הייתה זו תקופת התפתחותם הסופית של היבטיה הרוחניים הגבוהים יותר של בשורת המלכות, ובשל כך היא נעדרה מעשי-פלא כלשהם. שום אזור אחר של פלשתינה לא טופל ביסודיות כזו על-ידי שליחיו ותלמידיו של ישוע, ובשום אזור אחר לא התקבלה תורתו של המאסטר באופן טוב יותר על-ידי שדרות האזרחים הגבוהות יותר.

165:0.3 (1817.3) בעת הזאת היו תושבי פראה מורכבים בחלוקה שווה בערך בין יהודים לגויים, זאת מכיוון שבאופן כללי היהודים סולקו מהאזורים הללו בימי יהודה המכבי. פראה הייתה החבל היפה והציורי ביותר בכל רחבי פלשתינה, ושמה הנפוץ בקרב היהודים היה ״עבר הירדן.״

165:0.4 (1817.4) במהלך התקופה הזו חילק ישוע את זמנו בין המחנה בפלה לבין מסעות עם שנים-עשר השליחים לשם סיוע לשבעים בערים השונות שבהם הם לימדו והטיפו. תחת הנחיתו של אבנר, הטבילו השבעים את כל המאמינים, אף כי ישוע לא הנחה אותם לעשות כן.

1. במחנה בפלה

165:1.1 (1817.5) עד למחצית חודש ינואר, למעלה מאלף-ומאתיים איש נקבצו במחנה בפלה, וכאשר ישוע שהה במחנה, הוא לימד את הקהל לפחות פעם ביום, על-פי-רוב בשעה תשע בבוקר, אלא אם כן הגשם מנע זאת. פטרוס ויתר השליחים לימדו את ההמונים בכל אחר-צהריים. את הערבים הקדיש ישוע למפגשי השאלות והתשובות הרגילים עם השנים-עשר ועם התלמידים המתקדמים. בקבוצות הערב נכחו כחמישים איש בממוצע.

165:1.2 (1817.6) עד למחצית חודש מרץ, הזמן שבו שישוע יצא לכיוון ירושלים, מעל לארבעת-אלפים איש האזינו להטפות הבוקר של ישוע או של פטרוס. המאסטר בחר לסיים את עבודתו על-פני האדמה כאשר העניין במסר שלו הגיע לשיאו, שיאו של שלב ההתפתחות השני, הבלתי-פלאי, של המלכות. ואף כי כשלושה-רבעים מקרב ההמון היו מחפשי אמת, נכחו שם גם פרושים רבים מירושלים וממקומות אחרים, כמו גם ספקנים ופקפקנים רבים.

165:1.3 (1818.1) ישוע ושנים-עשר השליחים הקדישו חלק ניכר מזמנם להמונים אשר נקבצו במחנה בפלה. השנים-עשר עסקו אך מעט, אם בכלל, בעבודת השדה, ויצאו רק מעת לעת עם ישוע לבקר את עמיתיו של אבנר. אבנר הכיר היטב את פראה, משום שבה התרכזה מרבית עבודתו של המאסטר הקודם שלו, יוחנן המטביל. לאחר שאבנר והשבעים יצאו להתחיל במשימה בפראה, הם מעולם לא שבו שוב למחנה בפלה.

2. הדרשה על הרועה הטוב

165:2.1 (1818.2) עם תום חג החנוכה, כאשר ישוע נס צפונה הרחק מתחום שלטונם של מנהיגי היהודים, עקבה אחריו אל פלה חבורה בת שלוש-מאות ירושלמים, פרושים ואחרים; ובנוכחות המורים והמנהיגים היהודיים הללו, כמו גם בנוכחות שנים-עשר השליחים, נשא ישוע את הדרשה על ״הרועה הטוב.״ לאחר שיחה בלתי-רשמית בת כחצי שעה, דיבר ישוע אל קבוצה של כמאה מאזינים, וכך אמר:

165:2.2 (1818.3) ״בלילה הזה דברים רבים לי אליכם, ומכיוון שרבים מכם הינם תלמידיי, ואילו אחדים מכם הנכם אויביי המושבעים, אציג את השיעור בצורת משל, וכך כל אחד מכם יוכל לקחת לעצמו את אשר לבו יקבל.

165:2.3 (1818.4) ״מצויים כאן הלילה כאלה אשר מוכנים למות למעני ולמען בשורת המלכות, ואחדים מהם אכן יציעו את עצמם כך בשנים לבוא; אך מצויים בכם גם אחדים המשועבדים למסורת, אשר עקבו אחרי לכאן מירושלים, ואשר יחד עם מנהיגיהם החשוכים והלוקים-באשליות, מבקשים להמית את בן האדם. החיים שאותם אני חי כיום בגוף בשר ודם ישפטו את אלה גם את אלה, את הרועים האמיתיים ואת הרועים הכוזבים. אילו היו הרועים הכוזבים עיוורים, לא היה בזה משום חטא, אך הנכם טוענים כי אתם רואים; אתם מעידים על עצמכם כמורים בישראל; ומשום כך, חטאכם קם ועומד עליכם.

165:2.4 (1818.5) ״בעתות סכנה מקבץ הרועה הטוב את צאנו למכלאה מדי לילה. וכשעולה הבוקר, הרועה נכנס למכלאה דרך הדלת, וכאשר הוא קורא לצאן בקולו, הצאן יודעות את קולו. כל רועה אשר נכנס למכלאה שלא דרך הדלת, אינו אלא גנב ושודד. הרועה האמיתי נכנס למכלאה לאחר שהשוער פתח בפניו את השער, וצאנו, אשר יודעות את קולו, יוצאות לפקודתו; וכאשר תצאנה הצאן, הולך הרועה האמיתי לפניהן; הוא מוביל והן הולכות אחריו. הצאן הולכות אחריו לפי שהן מכירות את קולו; הן לא תלכנה אחר זר. הן תנוסנה מפני הזר, מפני שהן לא תדענה את קולו. ההמון אשר נקבץ כאן היום הוא כעדר ללא רועה, אך כאשר נדבר אליהם, הם יכירו את קול הרועה וילכו אחרינו; לכל הפחות, אלה אשר רעבים וצמאים לאמת ולצדק יעשו כן. כמה מכם אינכם צאן מרעיתי; אינכם מכירים את קולי ואינכם הולכים אחרי. ומכיוון שהנכם רועים כוזבים, הצאן לא מכירות את קולכם ולא תלכנה אחריכם.״

165:2.5 (1819.1) וכאשר ישוע סיים לספר את המשל, איש לא שאל אותו כל שאלה. לאחר זמן מה הוא החל לדבר שוב ולדון במשל:

165:2.6 (1819.2) ״אלה מכם אשר יִרְעו את צאן אבי חייבים לא רק להיות מנהיגים ראויים, אלא גם להזין את הצאן במזון טוב; אינכם רועים אמיתיים, אלא אם כן תוליכו את הצאן אל נאות דשא ואל מי מנוחות.

165:2.7 (1819.3) "וכעת, כדי שכמה מכם לא יבינו את המשל בקלות יתרה, הנני מצהיר כי אני הן הדלת אל צאן האב, ובה בעת הן הרועה האמיתי של צאן אבי. ייכשל כל רועה אשר יבקש לבוא בשערי המכלאה בלעדי, והצאן לא תשמענה בקולו. אני, יחד עם כל אלה אשר סועדים עמי, הנני השער. כל נשמה הבאה בשערי נתיב הנצח בדרך אשר יצרתי וציוויתי, תיגאל ותוכל להמשיך עד אשר תגיע אל נאות הדשא של פרדיס.

165:2.8 (1819.4) ״אבל אני הנני גם הרועה האמיתי אשר מוכן להקריב את חייו למען צאנו. הַגַּנָּב לֹא יָבוֹא, כִּי אִם לִגְנוֹב וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וַאֲנִי בָאתִי לְהָבִיא לָהֶם חַיִּים וּמְלֹא סִפְקָם. וְהַשָּׂכִיר אֲשֶׁר לֹא רֹעֶה הוּא, וְהַצֹּאן לֹא צֹאנוֹ, הוּא יִרְאֶה כִּי בָא הַזְּאֵב וְעָזַב אֶת הַצֹּאן וָנָס, וְהַזְּאֵב יַחְטוֹף וְהֵפִיץ אֶת הַצֹּאן. אך הרועה האמיתי לא ינוס עם בוא הזאב; הוא יגן על צאנו ובמקרה הצורך אף ייתן נפשו למענם. אמן, אמן אומר לכם, אֲנִי הִנֵנִי הָרֹעֶה הַאֲמִיתִי, וְיָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר לִי וְנוֹדַעְתִּי לַאֲשֶׁר לִי. ולא אנוס בשעת סכנה. ואסיים את השירות כמלוא רצון אבי, ולא אזנח את הצאן אשר הפקידו אבי בידי.

165:2.9 (1819.5) ״וְצֹאן אֲחֵרוֹת יֶשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָה הַזֹּאת, ונכון הדבר לא רק באשר לעולם הזה. וצאן אחרות אלה גם תשמענה את קולי, והבטחתי לאב כי כולן תהיינה לעדר אחד, אחווה אחת של בני האל. ואז תדעו את קולו של רועֶה אֶחָד, הרועה האמיתי, והכול יכירו באבהותו של האל.

165:2.10 (1819.6) ״ותדעו מדוע אוהב אותי אבי ומדוע הפקיד בידי את כל הצאן במחוזות האלה; זאת לפי שהאב יודע שלא אכשל בשמירה על הצאן, שלא אטוש אותן, ואם אדרש – אתן את נפשי בעדם ללא היסוס בשירות כל עדרי הצאן הרבים הללו. אך שימו לב כי אם אתן נפשי – אָשׁוּב וְאֶקָּחֶהָ. וְאִישׁ לֹא יִקָּחֶנָּה מֵאִתִּי, כִּי אִם אֲנִי מֵעַצְמִי אֶתְּנֶנָּה. יֶשׁ בְּיָדִי לָתֵת אֹתָהּ, וּבְיָדִי לָשׁוּב וְלְקַחְתָּהּ. אף כי לא תוכלו להבין את זאת, סמכות שכזו קיבלתי מעם אבי עוד לפני היות העולם הזה.״

165:2.11 (1819.7) שליחיו של ישוע התבלבלו לשמע הדברים הללו, תלמידיו הוכו בתדהמה, ואילו הפרושים מירושלים ומסביבותיה הלכו אל תוך הלילה ואמרו, ״שֵׁד בּוֹ, אוֹ מְשֻׁגָּע הוּא.״ ואולם, אחדים מן המורים הירושלמים אמרו: ״הוא מדבר מתוך סמכות; ובכלל, מי אי-פעם ראה אִישׁ אֲשֶׁר שֵׁד בּוֹ אשר יוּכַל לִפְקֹחַ עֵינֵי עִוורִ מלידה, או לעשות את כל הדברים הנפלאים אשר עשה האדם הזה?״

165:2.12 (1819.8) למחרת, מחצית מן המורים היהודיים הצהירו על אמונתם בישוע, ואילו מחציתם האחרת חזרו מבוהלים אל בתיהם, לירושלים.

3. הדרשה בשבת בפלה

165:3.1 (1819.9) עד לסוף חודש ינואר מנו ההמונים של אחר הצהריים של ימי שבת כמעט שלושת-אלפים איש. ביום שבת ה-28 בינואר נשא ישוע את הדרשה הזכורה לטוב על ״אמון ומוכנות רוחנית.״ לאחר הערות מקדמיות של שמעון פטרוס, אמר המאסטר כך:

165:3.2 (1820.1) ״את אשר אמרתי פעמים רבות לשליחיי ולתלמידיי, אכריז כעת בפני ההמון: אף כי רבים מן הפרושים הללו הינם כנים בלבבם וכמה מהם אף מצויים כאן כתלמידיי, היזהרו משאור הפרושים, שהינו צביעות אשר נולדה מן השיפוטיות ואשר ניזונה מן השעבוד למסורת. עוד מעט תבינו כולכם את אשר אני אומר. כל מה שכעת סמוי מעיניכם, יתגלה כאשר יסיים בן האדם את משימתו בגוף בשר ודם על-פני האדמה.

165:3.3 (1820.2) ״בקרוב, בקרוב מאוד, תצאנה לאור ותוכרזנה באוזני-כל תכניותיהם של אויבינו, הנרקמות כעת בסתר ובחשיכה. אבל לכם, ידידיי, אומר כי כאשר יבקשו להשמיד את בן האדם, אל תפחדו מהם. אַל תִּירְאוּ מִן הַמְמִיתִים אֶת הַגּוּף, וְאַחֲרֵי כֵן אֵין לְאֵל יָדָם לְהָרַע עוֹד. אורה אתכם לא להתיירא מפני דבר, לא בשמים ולא בארץ, אלא לשמוח בידיעתכם את זה אשר יכול לגאול אתכם מן החטא כולו ולהציגכם חסרי-רבב למשפט היקום.

165:3.4 (1820.3) ״הֲלֹא תִּימָכֵרְנָה שְׁתֵּי צִפֳּרִים בְּאִסָּר? ואף כאשר ירפרפו בכנפיהן בבקשן את מזונן, אף אחת מהן לא תתקיים ללא ידיעת האב, מקור החיים כולם. ולשומרות השרפיות, גַּם שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוֹת כֻּלָּן. ואם נכון כל זה, מדוע זה תתייראו מזוטות חיי היום-יום? אומר אני לכם: אַל תִּירָאוּ, הִנֵּה יְקַרְתֶּם מִצִּפֳּרִים רַבּוֹת.

165:3.5 (1820.4) ״לכל מי אשר אמיץ דיו להודות באמונה בבשורתי לִפְנֵי הָאָדָם, אוֹדֶה בּוֹ גַם אָנִי לִפְנֵי הַמָלְאַכִיוֹת אֲשֶׁר בַּשָׁמָיִם; וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בְּיוֹדְעִין אֶת אֱמֶת תּוֹרָתִי לִפְנֵי הָאָדָם, תתכחש אליו שומרת הגורל לִפְנֵי הַמָלְאַכִיוֹת אֲשֶׁר בַּשָׁמָיִם.

165:3.6 (1820.5) ״גדפו כרצונכם את בן האדם, וייסלח לכם; אבל המתיימר לגדף את האל, יתקשה למצוא מחילה. אלה המרחיקים לכת ומייחסים ביודעין את מעשי האל לכוחות הרשע, אלה הינם המורדים במתכוון הרחוקים מלבקש מחילה על חטאיהם.

165:3.7 (1820.6) ״וְכַאֲשֶׁר יָבִיאוּ אֶתְכֶם אֶל-בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְלִפְנֵי הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשַּׁלִּיטִים, אַל תִּדְאֲגוּ אֵיךְ תִּצְטַדְּקוּ וּבַמֶּה תִּצְטַדְּקוּ וּמַה תְּדַבֵּרו, כִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבֶכֵם הוּא יוֹרֶה אֶתְכֶם בַּשָּׁעָה הַהִיא אֶת הַנָּכוֹן לְדַבֵּר בִּזְכוּת בְּשׂוֹרָת הַמָלְכוּת.

165:3.8 (1820.7) ״עד מתי תשתהו בגיא ההחלטה? מדוע זה תתלבטו בין שתי הדעות? מדוע שיהודי, או גוי, יהסס לקבל את הבשורות הטובות, את הידיעה כי הוא הינו בן האל הנצחי? כמה זמן יידרש לנו בכדי לשכנע אתכם לקבל בשמחה את מורשתכם הרוחנית? אני באתי אל העולם הזה בכדי לגלות לכם את האב, ובכדי להוביל אתכם אל האב. את החלק הראשון השלמתי, אבל את החלק השני לא אוכל להשלים ללא הסכמתכם; לעולם לא ייאלץ האב אדם לבוא בשערי המלכות. מעולם הייתה ולעולם תעמוד זו ההזמנה: וְהַצָּמֵא יָבוֹא, וְהֶחָפֵץ יִיקַח מַיִם חַיִּים חִנָּם.״

165:3.9 (1820.8) וכאשר סיים ישוע לומר את דבריו, רבים הלכו להיטבל בידי השליחים במי הירדן, בשעה שהוא המשיך להאזין לשאלות הנותרים.

4. חלוקת הירושה

165:4.1 (1821.1) בעת שהשליחים הטבילו מאמינים, שוחח המאסטר עם אלה אשר נותרו מאחור. אז בא אליו אדם צעיר אחד ואמר: ״מאסטר, אבי נפטר והוריש לאחי ולי רכוש רב, אבל אחי מסרב לתת לי את החלק אשר שייך לי. האם תוכל לבקש מאחי לחלוק עמי את הירושה?״ ישוע התרעם-קמעה על כך שהצעיר החומרני הזה העלה לדיון סוגיה עסקית שכזו; אך הוא התקדם והשתמש בשאלה אשר נשאל בכדי להמשיך וללמד. אמר ישוע: ״בֶּן אָדָם, מִי שָׂמַנִי עֲלֵיכֶם לְשֹׁפֵט וְלִמְחַלֵּק? מאיפה קיבלת את הרעיון שאני מתעסק בענייני החומר של העולם?״ ואז הוא נפנה אל כלל הנוכחים, ואמר: ״רְאוּ וְהִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִבְּצֹעַ בָּצַע, כִּי חַיֵּי הָאָדָם אֵינָם תְּלוּיִים בְּהַרְבּוֹת קִנְיַינָיו. האושר איננו טמון בכוחו של העושר, והשמחה איננה נובעת מן הקניין. הרכוש, כשהוא לעצמו, איננו מקולל, אבל פעמים רבות תוביל אהבת העושר להתמסרות לדברי העולם ולהתעוורות הנשמה באשר ליופי הרוחני של מציאויות הרוח של מלכות האל אשר בארץ ושל שמחת חיי הנצח אשר בשמים.

165:4.2 (1821.2) ״הבה ואספר לכם סיפור. שְׂדֵה אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד עָשָׂה תְּבוּאָה הַרְבֵּה. וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ הַאִישׁ לֵאמֹר: ׳מָה אֶעֱשֶׂה כִּי אֵין לִי מָקוֹם לֶאֱסוֹף אֶת תְּבוּאָתִי?׳ חשב האיש על הבעיה ואמר: ׳אֶת זֹאת אֶעֱשֶׂה; הָרֹס אֲסָמַי וּבָנֹה גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְאֶכְנְסָה שָׁמָּה אֶת-כָּל-יְבוּלִי וְטוּבִ. וְאֹמַר לְנַפְשִׁי, נַפְשִׁי, יֶשׁ לָךְ טוֹבָה הַרְבֵּה לְשָׁנִים רַבּוֹת; הִנָּפְשִׁי, אִכְלִי, שְׁתִי וְשִׂישִׂי.׳

165:4.3 (1821.3) ״אבל אדם עשיר זה היה גם כסיל. הוא סיפק את צורכי החומר לדעתו ולגופו, אך לא צלח ברכישת אוצרות השמים לשם סיפוק הרוח ולשם גאולת הנשמה. ואפילו אז, הוא לא זכה ליהנות מן האוצרות אשר צבר, שכן באותו הלילה ממש נדרשה ממנו נשמתו. באותו לילה באו שודדים אשר פרצו אל ביתו והרגוהו, ולאחר שבזזו את אסמיו, שרפו את כל אשר נותר. ויורשיו נפלו לכדי מלחמה על הרכוש אשר השודדים הללו הותירו מאחור. אדם זה צבר לעצמו רכוש רב על-פני האדמה, אבל לא היה עשיר עבור אלוהים.״

165:4.4 (1821.4) ישוע דן כך בעניינו של הצעיר הזה ובירושתו, משום שידע שהצרה שלו הייתה החמדנות. אילולא כך היה הדבר, לא היה המאסטר מתערב, לפי שמעולם הוא לא התערב בענייני העולם הזמניים, לא באלה של שליחיו, וקל וחומר שלא באלה של תלמידיו.

165:4.5 (1821.5) כאשר סיים ישוע את הסיפור, קם אדם אחר ושאל אותו: ״׳מאסטר, יודע אני כי שליחיך מכרו את כל רכושם בכדי ללכת אחריך, וכי רכושם מוחזק במשותף בדומה לאיסיים; אבל האם תבקש מכולנו, מתלמידיך, לעשות כן? האם זהו חטא להיות בעלים של עושר אשר הושג ביושר?״ ועל השאלה הזו ענה ישוע: ״ידידי, אין זה חטא להיות בעליו של עושר אשר הושג ביושר; אך זהו חטא להפוך את העושר החומרי לאוצרות אשר מושכים אותך מלהקדיש את תשומת לבך לעיסוקי הרוח של המלכות. אין זה חטא להיות בעליו של רכוש ארצי אשר הושג ביושר, בתנאי שאוצרך הוא בשמים, כִּי בִמְקוֹם אֲשֶׁר אוֹצַרְכֶם בּוֹ, שָׁם יִהְיֶה גַם לְבַבְכֶם. יש הבדל גדול בין עושר אשר מוביל לחמדנות ולאנוכיות, לזה שמוחזק ומחולק ברוח של מנהיגות בידי אלה אשר צברו שפע של עושר ארצי, ואשר תורמים בנדיבות בכדי לתמוך באלה אשר מקדישים את כל כוחותיהם לעבודת המלכות. רבים מאלה כאן אשר אין להם כסף משתכנים ומואכלים בעיר האוהלים ההיא, משום שגברים ונשים ליברליים ובעלי-אמצעים תרמו למארחכם, דוד זבדיה, בדיוק לשם הצרכים האלה.

165:4.6 (1822.1) ״אך אל נא תשכחו אף-פעם כי אחרי ככלות הכול, העושר הינו בר-חלוף. ולעיתים קרובות מדי, אהבת הכסף מאפילה על הראייה הרוחנית, ואפילו מחסלת אותה. אל תיכשלו בזיהוי הסכנה הטמונה במקרה שבו העושר, במקום להיות משרתכם, הופך לאדונכם.״

165:4.7 (1822.2) ישוע לא הנחה להזניח, להתבטל, או להיות אדיש למילוי הצרכים הפיזיים של משפחתו של האדם, ואף לא להסתמך על נדבות. אך הוא אכן לימד כי נדרש להכפיף את החומרי ובר-החלוף לרווחתהּ של הנשמה ולהתקדמותו של הטבע הרוחני במלכות השמים.

165:4.8 (1822.3) ואז, בשעה שהקהל ירד אל הנהר בכדי לצפות בהטבלה, ניגש האדם הראשון אל ישוע בפרטיות על-מנת לדון בירושתו. הוא חשב שישוע נהג בו בחומרה. ולאחר שהמאסטר שמע אותו שוב, הוא ענה: ״בני, למה ביום שכזה אתה מחמיץ את ההזדמנות לאכול מלחם החיים ומעדיף להמשיך ולהזין את נטיותיך החמדניות? האם אינך יודע שבקשתך תידון באופן צודק אם תגיש תלונה אל בית הדין של בית הכנסת? האם אינך רואה כי אני פועל בכדי להבטיח שתדע על הירושה השמימית שלך? האם לא קראת בתורה: ׳יש את העשיר שמקמץ מאוד, וזהו גמולו: אומר הוא, מצאתי מנוחה ואוכל את פירותיי, ואיננו יודע מה יביא עליו הזמן, וכן שנגזר עליו להותיר את כל רכושו לאחרים בשעה שימות.׳ האם לא קראת את המצווה: ׳לא תחמוד.׳ ושוב, ׳שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ.׳ האם קראת בתהילים כי ׳וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ יְהוָה,׳ וכי ׳טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.׳ ׳חַיִל כִּי יָנוּב, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב.׳ האם קראת את ירמיהו אשר אמר, ׳כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל׳; ואמת דיבר יחזקאל כאשר אמר, ׳כִּי עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים, אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ.׳״

165:4.9 (1822.4) שילח ישוע את הצעיר לדרכו ואמר לו: ״בְּנִי, כִּי מַה יּוֹעִיל לְךָ שֶׁתִּקְנֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם וְתְּאבַּד אֶת נַפְשֶׁךָ?״

165:4.10 (1822.5) לאדם אחר, אשר עמד בסמוך ושאל את ישוע מה יהיה על העשירים ביום הדין, הוא ענה: ״לא באתי לכאן בכדי לשפוט את העשירים, ואף לא את העניים, אבל החיים אשר חי האדם יועמדו למשפט לעיני כל. לצדו של כל שיקול אחר אשר ראוי לעשירים לשקול, כל מי שלו רכוש גדול, ראוי לו לשאול לכל הפחות שלוש שאלות, ואלה הן:

165:4.11 (1822.6) ״1. כמה רכוש צברת?

165:4.12 (1822.7) ״2. כיצד השגת את העושר הזה?

165:4.13 (1822.8) ״3. כיצד השתמשת בעושר שלך?״

165:4.14 (1822.9) אז הלך ישוע אל אוהלו בכדי לנוח במשך זמן-מה לפני ארוחת הערב. וכאשר סיימו השליחים להטביל, ביקשו גם הם לשוחח עמו על העושר אשר בארץ ועל האוצרות אשר בשמים, אך הוא ישן.

5. שיחות עם השליחים על העושר

165:5.1 (1823.1) באותו הערב לאחר הארוחה, כאשר ישוע והשנים-עשר נפגשו למפגש היומי שלהם, שאל אנדראס: ״מאסטר, בזמן שהטבלנו את המאמינים, דברת ארוכות עם הקהל אשר נותר מאחור ואת זאת לא שמענו. האם תסכים לחזור לטובתנו על אשר אמרת?״ ובתשובה לשאלתו של אנדראס ענה ישוע:

165:5.2 (1823.2) ״כן, אנדראס, אדבר אתכם על ענייני העושר והפרנסה. אבל על דבריי אליכם, השליחים, להיות מעט שונים מאלה אשר אמרתי לתלמידים ולהמונים, משום שאתם ויתרתם על הכול, לא רק בכדי ללכת אחרי, אלא גם בכדי להיות מוסמכים כשגרירי המלכות. לאחר התנסות בת שנים אחדות, אתם כבר יודעים כי האב אשר למלכותו אתם מטיפים לא יזנח אתכם. הקדשתם את חייכם לסעד המלכות; ולפיכך, אין לכם ממה לחשוש באשר לענייני העולם החולף, למה שתאכלו, אפילו לא לגוף, ואף לא למה שתלבשו. בריאותה של הנשמה דורשת יותר מאשר מזון ומשקה; ההתקדמות הרוחנית חשובה בהרבה מן הצורך במלבוש. כאשר אתם מתפתים להטיל ספק בביטחון מזונכם, חישבו על העורבים; הם אינם זורעים ואף לא קוצרים, אין להם אסמים ואף לא מחסנים, ואף-על-פי-כן, מספק האב לכל אחד ואחד מהם אשר מבקש את מזונו. וכמה יקרים אתם הרבה יותר מן העורבים! וחוץ מזה, כל החששות והספקות המכרסמים בכם לא יועילו בכדי לספק את צרכיכם החומריים. האם מי מן החששות יכול להוסיף אצבע לקומתכם, או עוד יום לחייכם? ומכיוון שעניינים אלה אינם בידכם, למה לכם לדאוג מכל הבעיות האלה?

165:5.3 (1823.3) ״הִתְבּוֹננוּ-נָא אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצוֹמְחוֹת; לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ; וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם, כִּי גַם שְׁלֹמֹה בְּכָל-הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ הַאֱלוֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הַיּוֹם צֹּמֵחַ וּמָחָר יוּשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אַף כִּי אֶתְכֶם, שָׁגְרִירֵי מָלְכוּת הַשָׁמַיִם. הוֹ אָתֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! אם תקדישו את עצמכם בלבב שלם להטפה לבשורת המלכות, אין לכם מה לפקפק באשר לפרנסתכם ולפרנסת המשפחות אשר עזבתם. אם באמת תקדישו את חייכם לבשורה, חיו על-פי הבשורה. אם הנכם אך תלמידים מאמינים, עליכם לפרנס את עצמכם ולתרום לפרנסת כל אלה אשר מלמדים, מטיפים ומרפאים. אם אתם דואגים ללחם ולמים, במה שונים אתם מכל עממי העולם הדואגים לאותם צרכים ממש? הקדישו את עצמכם לעבודתכם, והאמינו כי הן האב והן אנוכי יודעים את צרכיכם. ואחת ולתמיד הנני מבטיחכם, כי אם תקדישו את חייכם לעבודת המלכות, כל צרכיכם ימולאו. בקשו את הדבר הגדול, ובו תמצאו את הקטן יותר; בקשו את השמימי, והארצי בו יימצא. הצל מגיע לבטח לאחר המהות.

165:5.4 (1823.4) ״אתם הנכם אך קבוצה קטנה, אבל אם תאמינו ולא תיכשלו בפחד, הנני מכריז כי אבי מוצא לנכון לתת לכם את המלכות הזו. מצאתם את אוצרכם בכיסים אֲשֶׁר לֹא יִבְלוּ, אֲשֶׁר גַּנָּב לֹא יִקְרַב אֵלָיו וְסָס לֹא יֹאכְלֵהוּ. וכפי שאמרתי לקהל האנשים, בָּמְקוֹם בּוֹ אוֹצַרְכֶם, שָׁם יִהְיֶה גַם לְבַבְכֶם.

165:5.5 (1824.1) ״אבל בעבודה אשר מזומנת לכם, ובמה שייוותר לאחר שאלך אני אל האב, מחכֶּה לכם מבחן קשה. שומה עליכם לעמוד על המשמר אל מול הפחד והספק. כל אחד מכם, שִׁמְרוּ עַל מָתְנֵיכֶםּ חֲגוּרִים וְעַל הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים. וְאַתֶּם, הֱיוּ דומִים לָאֲנָשִׁים הַמְחַכִּים לַאָדוֹנֶיהֵם מָתַי יָשׁוּב מִן הַחֲתוּנָה, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא וְדָפַק יִפְתְּחוּ לוֹ כְּרָגַע. אַשְׁרֵי הָעֲבָדִים הָהֵם, אֲשֶׁר הָאָדוֹן בְּבוֹאוֹ יִמְצָאֵם שֹׁקְדִים, כִּי יִתְאַזֵּר וְיוֹשִׁיבֵם וְהָלַךְ וְשֵׁרֵת אוֹתָם. אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כי משבר עומד להגיע אל חייכם, וראוי לכם לעמוד על המשמר ולהתכונן.

165:5.6 (1824.2) ״וְאֶת זֹאת דְּעוּ, אֲשֶׁר לוּ יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵי-זוֹ אַשְׁמוּרָה יָבֹא הַגַּנָּב, כִּי עַתָּה שָׁקַד וְלֹא הִנִּיחַ לַחְתוֹר אֶת-בֵּיתוֹ. לָכֵן, הֱיוּ נְכוֹנִים גַּם אַתֶּם, כִּי בְשָׁעָה וּבְדֶרֶךְ אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ, יַעֲזוֹב בֶּן-הָאָדָם.״

165:5.7 (1824.3) במשך מספר דקות ישבו השנים-עשר בדממה. כמה מן האזהרות האלה הם שמעו קודם לכן, אך לא באופן שבו הן הוצגו בפעם הזאת.

6. תשובה לשאלתו של פטרוס

165:6.1 (1824.4) שאל שמעון פטרוס בעת שהם ישבו וחשבו: ״האם אתה מספר לנו, שליחיך, את המשל, או שמא מיועד הוא לכלל התלמידים?״ וענה ישוע:

165:6.2 (1824.5) ״בשעת הניסיון מתגלה נשמתו של אדם; הניסיון מגלה את מה שבאמת מצוי בלב. כשהאדון מנסה את העבד, וכשהעבד עומד בניסיון בהצלחה, או אז יוכל אדון הבית להפקיד בידיו של עבד שכזה את האחריות לדאגה לילדיו ולהזנתם. כך, בקרוב אוכל גם אני לדעת על מי אוכל לסמוך שידאג לילדיי לאחר שאני אשוב אל האב. כמו האדון אשר מפקיד את העבד הנאמן והנבון על ענייני משפחתו, כך ארומם אני את אלה אשר יעמדו במבחני השעה הזאת אל ענייני מלכותי.

165:6.3 (1824.6) ״אבל, אם העבד עצל ומתחיל לוֹמָר בְּלִבּוֹ ׳מְאַחֵר אֲדֹנִי לָבוֹא,׳ וְהִכָּה אֶת חֲבֵרָיו וְאָכַל וְשָׁתָה עִם הַסּוֹבְאִים, בּוֹא יָבוֹא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם לֹא יְצַפֶּה וּבְשָׁעָה לֹא יֵדָע, יגלה את חוסר-נאמנותו ויגרשו בבושת-פנים. לכן, טוב תעשו אם תכינו את עצמכם ליום שבו פתע תזכו לביקור לא-צפוי. זכרו כי הרבה ניתן לכם; ולפיכך, גם הרבה יתבקש מכם. מבחנים עזים עומדים לפניכם. וְיֵשׁ לִי לְהִיטָבֵּל טְבִילָה אַחָת, וּמַה יֵּצַר לִי עַד כִּי תְכֻלֶּה. אתם מטיפים לשלום בארץ, אך משימתי לא תביא לשלום בענייני העולם – לפחות לא לזמן-מה. כִּי מֵעַתָּה חֲמִשָּׁה בְּבַיִת אֶחָד יֵחָלֵקוּ שְׁלשָׁה עַל שְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם עַל שְׁלשָׁה אשר דוחים את הבשורה. הבשורה אשר לה תטיפו עתידה להעמיד אלה כנגד אלה חברים, קרובים ואהובים. אכן, בלבו של כל המאמין ישרור שקט מתמשך וגדול יותר, אך השלום על-פני האדמה לא ישרור בטרם כולם יסכימו להאמין, ויקבלו את מורשתם המופלאה כבני האל. וחרף כל זאת, לכו אל קצוות הארץ והטיפו לבשורה הזו באוזני כל האומות; כל גבר, כל אישה וכל ילד.״

165:6.4 (1824.7) וכך הגיע אל סיומו יום השבת העמוס והגדוש. ולמחרת הלכו ישוע והשנים-עשר לבקר את השבעים בעריה הצפוניות של פראה, שם הם פעלו תחת הנחייתו של אבנר.