במהלך שהותם של ישוע, גוֹנוֹד וגָנִיד באלכסנדריה, השקיע האיש הצעיר זמן רב מזמנו, וכן סכום כסף בלתי-מבוטל מכספי אביו, על-מנת לערוך אסופה של הלימוד המובא בדתות העולם בנוגע לאל ובאשר ליחסו של האל אל האדם בן התמותה. גניד העסיק יותר משישים מתרגמים מלומדים בהכנתה של תמצית זו, על אודות הדוקטרינות הדתיות של העולם בנוגע לַאלוֹהוּיות. וכאן, במסמך זה, ראוי לציין זה כי כל התורות האלה, אשר עסקו במונותיאיזם, נגזרו ברובן – במישרין או בעקיפין – ממה שהטיפו לו המיסיונרים של מאקיוונטה מלכי-צדק, אשר יצאו מעם המטה שלהם בשָלֵם והפיצו את הדוקטרינה על אודות האל האחד – הגבוה ביותר – בכל קצוות הארץ.

להלן מוצגת תמצית מכתב היד אשר הכין גניד באלכסנדריה וברומא, ואשר נשתמר בהודו במשך מאות בשנים לאחר מותו. את החומרים הוא קיבץ תחת עשרה נושאים. ואלו הם:

למעט מה שהשתמר בדת היהודית, שאריות התורה אשר לימדו תלמידיו של מלכי-צדק השתמרו במיטבן בדוקטרינות של הציניקנים. האסופה של גניד כָּללה את הדברים הבאים:

״האל הינו עליון; הוא הינו הגבוה ביותר בשמיים ובארץ. האל הינו מעגל הנצח אשר הפך מושלם, והוא מולך ביקום היקומים. הוא לבדו ברא את השמיים ואת הארץ. בצווֹתו דבר, הדבר מתקיים. האל הינו אל אחד, והוא רחום וחנון. כל מה שהוא גבוה, קדוש, אמיתי ויפה, הינו כמו האל שלנו. הגבוה ביותר הינו אור השמיים והארץ; הוא הינו אל המזרח, המערב, הצפון והדרום.״

״ואפילו אם תחלוף הארץ מן העולם, פניו הקורנים של העליון ימשיכו לשכון בהוד ובהדר. הגבוה ביותר הינו הראשון והאחרון, ראשיתם של כל הדברים כולם ואחריתם. אין דבר מלבדו, ואמת שמו. האל מתקיים-מעצמו, והוא נעדר כל כעס או טינה; הוא אלמותי ואינסופי. האל שלנו הינו כל-יכול ושופע. ואף כי מופעיו רבים, אנו סוגדים אך ורק לאל עצמו. האל יודע הכול – את סודותינו ואת הצהרותינו; הוא אף יודע למה כל אחד מאתנו זכאי. כוחו שקול לכל הדברים.

״האל הוא מעניק השלום והוא הינו מגן ומקלט נאמן לכל היראים אותו והבוטחים בשמו. הוא מושיע את כל משרתיו. הבריאה כולה מתקיימת בכוחו של הגבוה ביותר. אהבתו האלוהית נובעת מקדושת כוחו, וחיבתו נולדת מעוצמת גדלותו. הגבוה ביותר ציווה על האיחוד בין הגוף לנשמה והעניק לאדם רוח משלו. ואף כי מעשה האדם יגיע לקיצו, מעשי הבורא לנצח יעמודו. הננו למדים מהתנסות האדם, אך שואבים חוכמה מן ההגות בגבוה ביותר.

״האל ממטיר מטר על האדמה. הוא הגורם לשמש להפציע ולזרוח מעל הנבט אשר נובט, והוא המעניק את היבול השופע של הדברים הטובים בחיים האלה ואת גאולת הנצח בעולם הבא. סמכות כבירה נתונה בידי האל שלנו; שמו נשגב ולטיבו אין פשר. הגבוה ביותר הוא זה אשר ירפא אותך בעת חולייך. האל שופע טוּב עבור האדם; אין לנו חבר ורע כמו הגבוה ביותר. חסדו ממלא את הכול וטוּבו חובק את כלל הנשמות. הגבוה ביותר הוא בלתי-משתנה; והוא המסייע לנו בכל עת שבה אנחנו זקוקים לעזרה. בכל אשר תפנה להתפלל, שם ממתינים לך פניו של הגבוה ביותר ואוזנו של האל כרויה אליך. ואף כי תוכל להתחבא מבני-אדם, לא תוכל לחמוק מן האל. האל אינו רחוק מאתנו כלל ועיקר; הוא נוכח בכל מקום. האל ממלא את כל המקומות וחי בלבו של האדם אשר ירא את שמו הקדוש. הבריאה מצויה בתוככי הבורא והבורא מצוי בתוככי בריאתו. נחפש את הגבוה ביותר ואז נמצא אותו בלבנו. אתה יוצא לחפש חבר יקר, ואז אתה מגלה אותו בתוך נשמתך.

״זה אשר יודע את האל יודע כי כל בני האדם שווים הם; הם אחיו. אך לאוּת תהא מנת חלקם של האנוכיים, אלו אשר מתעלמים מאחיהם בגוף. אלו אשר אוהבים את רעיהם, בעלי הלב הטהור, הם אשר יראו את האל. האל אף פעם אינו שוכח את הכֵּנות. ומכיוון שהאל הינו אמת, הוא ינחה את ישרי הלבב אל האמת.

״מוטטו את השגיאה והתגברו על הרוע בחייכם באמצעות אהבת האמת החיה. ובכל יחסיכם עם בני-אדם, השיבו לרע בטוב. אדוני אלוהינו הינו רחום ואוהב; הוא מוחל. הבה נאהב את האל, משום שהוא אהבנו לפנים. והודות לאהבת האל וחסדו, ניגאל. העני והעשיר אחים הם. האל הינו אביהם. ואת הרע אשר תבקש כי לא יעשו לך, אל תעשה לחברך.

״קראו בשמו בכל עת, וככל שתאמינו בשמו, כך תישמענה תפילותיכם. איזה כבוד כביר הוא לסגוד לגבוה ביותר! כלל העולמות וכלל היקומים סוגדים לגבוה ביותר. ותנו תודה בכל תפילותיכם – הרקיעו אלי סגידה. תפילה של סגידה מוֹנעת את הרוע ואוסרת על החטא. ובכל עת נשבח ונהלל את שמו של הגבוה ביותר. המוצא מקלט בגבוה ביותר מסתיר את פגמיו מפני היקום. כאשר תעמדו אל מול האל נקיי לבב, יימוג פחדכם מפני כל דבר בגדרי הבריאה. הגבוה ביותר הינו כמו אב ואֵם אוהבים; הוא באמת אוהב אותנו, את ילדיו אשר על פני האדמה. אלוהינו ימחל לנו וינחה את צעדינו בדרכי הגאולה. הוא ייקחנו בידנו ויוביל אותנו אליו. האל מציל את הבוטחים בשמו; הוא אינו מחייב איש לשרת את שמו.

״אם באה בלבכם האמונה בגבוה ביותר, כי אז בכל ימי חייכם תחיו חפים מכל פחד. אל נא תדאגו כאשר המרושעים מצליחים; אל תפחדו מאלו אשר זוממים להרע; הפנו את נשמותיכם הרחק מן החטא והטילו את מלוא יהבכם על אל הגאולה. נשמתו העייפה של בן התמותה המשוטט מוצאת מנוחת עולמים בחיקו של הגבוה ביותר; החכם כמֵהַ לחיבוק האלוהי; בן הארץ כמֵהַ לביטחון הבא מידֵי האב האוניברסלי. האציל מבקש את המעמד הגבוה שבו מתמזגת נשמת בן התמותה עם זו של העליון. האל הינו צודק: מה שזרענו בעולם הזה ולא קטפנו את פריו, נקבל בעולם הבא.״

הקינים תושבי פלשתינה שימרו הרבה מתורתו של מלכי-צדק, ומרישומים אלה, כפי שנשתמרו ונערכו על-ידי היהודים, ערכו ישוע וגניד את הסיכום הבא:

״בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם. וירא אלוהים כי טוב. אדוני הוא האלוהים; אין עוד מלבדו בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת. לפיכך, אהבו את אדוני אלוהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם ובכל מאודכם. ומלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים. ומעשיו ידיו מגיד הרקיע. יום ליום יביע אומר; לילה ללילה יחווה דעת. אין מילה או דבר אשר בו לא יישמע קולו. גדולים מעשי יהוה, את כולם בחוכמה עשה; לגדולתו אין חקר. מונה מספר לכוכבים; לכולם שמות יקרא.

״גָּדוֹל אֲדוֹנֵנוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר. כה אמר יהוה: ׳כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.׳ האל מגלה עמוקות ונסתרות לפי שהאור שורה עמו. רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה; אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה; עַל-כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה! אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ. אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז, עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.

״וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים. חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה וּגְדָל חָסֶד. טוֹב יְהוָה לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו; הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: ׳מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת דַּכָּא, וּשְׁפַל רוּחַ!׳ אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנֹכִי לֹא אֶרְאֶנּוּ הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, יְהוָה מָלָךְ. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

"הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. דְּעוּ כִּי יְהוָה עָשָׂנוּ, ולא אֲנַחְנוּ; אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ! יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם.

״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה. כה אמר אדוני אלוהים: ׳הֱיוּ שְׁלֵמִים ותמימים לפנַי.׳ לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ. טוֹב מֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: ׳בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן; בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם.׳ וְקוֹוֵי יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ; יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים. יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִעָפוּ. וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ. כה אמר אדוני: ׳אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי. אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ. אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ; כן, ואַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי.׳

״יְהוָה הוּא אָבִינוּ; גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ. הוא עָשִׂה אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם והוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. צִדְקָתְךָ, כְּהַרְרֵי-אֵל ומִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה. ונִרווה מִדֶּשֶׁן בֵּיתו ובְּאוֹרו נִרְאֶה אוֹר. טוֹב לְהֹדוֹת לַיְהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמו עֶלְיוֹן; לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדּו וֶאֱמוּנָתו בַּלֵּילוֹת. מַלְכוּתו מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתּו בְּכָל דּוֹר וָדֹר. יְהוָה רֹעִי, לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי הַאֵל עִמָּדִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי, וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

"יְהוָה אֵל יְשׁוּעָתִי; אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְהוָה, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. אֱבְּטַח אֶל יְהוָה, בְּכָל לִבּי; וְלֹא אֶל בִּינָתי אֱשָּׁעֵן. בְּכָל דְּרָכַי אֱדָעֵהוּ, והוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶי. הָאֵל נֶּאֱמָן; שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְווֹתָיו; וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי, חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ. אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. אָוֶן אִם-רָאִיתִי בְלִבִּי, לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי; וְחֹטְאִי, חֹמֵס נַפְשׁוֹ. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע. כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ, כֶּן הוּא.

״קָרוֹב יְהוָה לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. לֵב שָׂמֵחַ, יֵיטִיב גֵּהָה. לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים. אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְווֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם ויֹצֵר הָאָרֶץ: ׳הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי, אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ. פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ, כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי, וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל-לְבַבְכֶם.׳ וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר אָוֶן; כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ.

לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה, ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע, כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.׳ אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים; וְחַטֹּאותֵיכֶם, מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם. וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה, תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ. מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם. קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב; וְאֶת דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ. רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה. גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ – בְּטַח עָלָיו – וְהוּא יַעֲשֶׂה. יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ; לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך. אהוב את אחֵיך, כי כה אמר אדוני: ׳אֹהֲבֵם נְדָבָה.׳ וְאֹרַח צַדִּיקִים, כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר, עַד נְכוֹן הַיּוֹם. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד. יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו. ויאמר יהוה: ׳וְיָשֹׁב אֶלַי וִאֱרַחֲמֵהוּ; כִּי אַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.׳

״כה אמר יהוה, בורא השמיים והארץ: ׳שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתִי. ואלה מצווֹתַי: וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ; לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי; לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא; זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ; כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ; לֹא תִרְצָח; לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב; לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר; לֹא תַחְמֹד.׳

״כה אמר יהוה לכל האוהבים את האל בכל לבבם, ואת רעיהם כמוהם: ׳מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם. וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם לִבְנֵי בָנִים. והאם לא אמרתי ליצורַי שעל פני האדמה כי בנֵי אל חי הם? והאם לא אהבתיכם אהבת עולם? וכי האם לא קראתיכם להיות קדושים כמוני ולשבת בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים?׳״

גניד נדהם לגלות עד כמה התקרב הבודהיזם להיות דת כבירה ויפהפייה אך נעדרת אל, ללא אלוהות אישית ואוניברסלית. לעומת זאת, הוא מצא רישומים של שרידי אמונות מסוימות קדומות יותר, אשר שיקפו במידת-מה את השפעתה של התורה אשר לימדו המיסיונרים של מלכי-צדק, אשר המשיכו בעבודתם בהודו עד לימיו של הבודהה. ישוע וגניד ליקטו מן הספרות הבודהיסטית את האמרות הבאות:

״מן הלב הטהור תנבע השמחה אל האינסופי; וכל הווייתי תימצא בשלום האושר העל-אנושי הזה. תמלא נשמתי עד גדותיה ותשמח, ולבבי יעלה על גדותיו באושר האמון השלֵיו. פחד אין בי; ואף חרדה בי אין. הנני שוכן לבטח ואויבַי לא יוכלו להפחידני. שמח אני בחלקי, בפרי האמון. מצאתי דרך קלה להגיע אל האלמותי. אני תפילה כי אמונתי תזין אותי במסע הארוך; יודע הנני אל נכון כי האמונה אשר מעֵבַר תעמוד לי. ואף יודע אני כי אֵחַי יצליחו אם רק יתמלאו באמונה באלמותי, אותה אמונה אשר מחוללת ענווה, יושרה, חוכמה, אומץ, ידע ונחישות. הבה ננטוש את הצער ונתכחש לפחד. ובאמונה נדבוק בצדק ובאנושיות האמיתיים. הבה נלמד להגות בצדק ובחסד. האמונה הינה עושרו האמיתי של האדם; היא-היא מקור המידות הטובות והכבוד.

״אי-הצדק ראוי לגינוי; החטא מתועב הוא. הרוע משפיל, בין אם במחשבה ובין אם במעשה. דרך הרוע תימלא בכאב ובצער, ממש כשם שהאבק נישא על כנפי הרוח. האושר ושלוות הנפש באים בעקבות מחשבה טהורה וחיים מלאי מידות טובות, ממש כשם שהצל עוקב אחר כל הדברים החומריים. רוע הינו פרי המחשבה אשר מוכוונת באופן שגוי. לראות חטא במקום שאיננו – זהו רוע; וכך גם לא לראותו היכן שהוא בנמצא. הרוע הינו נתיב הדוקטרינות הכוזבות. אלו הנמנעים מן הרוע בכך שהם רואים דברים כפי שהם, אף שמחים בעת שהם דבקים באמת. חסלו את אומללותכם – שִנאו את החטא. כאשר אתם נושאים עיניכם אל עבר הנאצל, פנו הלאה מן החטא בלבב שלם. אל תתנצלו על הרוע; אל תתרצו את החטא. תוך כדי שאתם מתאמצים לכפֵּר על חטאי העבר אתם מחזקים את יכולתכם לעמוד בפני נטיותיכם לחטוא בעתיד. האיפוק נולד מן החרטה. התוודו על כל חסרונותיכם בפני האחד הנאצל.

״העליזות והשמחה מהוות גמול שהוא מנת חלקם של מעשים ראויים אשר נעשו בשבח ובהלל לאלמותי. לא יוכל איש לשדוד אתכם מן החירות של דעתכם שלכם. כאשר תשחרר אמונתכם הדתית את ללבכם, כאשר דעתכם תתייצב ותתקבע ללא ניע – ממש כמו הר – או אז תזרום שלוות הנשמה חופשית ורגועה כפלגי מים. אלו היודעים אל נכון כי נגאלו, יהיו לנצח חופשיים מן התאווה, הקנאה, השנאה ואשליות העושר. בעוד שהאמונה הינה האנרגיה המניעה את החיים הטובים יותר, עליכם לעמול בהתמדה למען גאולתכם. על-מנת להיות בטוחים בגאולתכם, עליכם לבקש לדבוק בצדק בלבב שלם. טפחו את ביטחון הלב הנובע מן הפנים, וכך תיהנו מן העונג העילאי של הגאולה הנצחית.

״שום אדם דתי לא יוכל לקוות להארה של חוכמת האל-מוות בעודו ממשיך להיות עצל, בטלן, חלוש, רובץ באין-מעשׂ, חסר בושה ואנוכי. אך האדם החושב, השקול, ההוגה, היוקד והכֵּן – ואפילו בעודו חי על-פני האדמה – יוכל להשיג את ההארה העילאית של השלווה והחירות של החוכמה האלוהית. זכרו, כל מעשה ייענה כגמולו. הרוע מניב צער והחטא מסתיים בכאב. תוצאתם של חיים טובים הינם אושר ושמחה. אפילו הרשע נהנה מתקופה של חסד, בטרם יבשילו לגמרי הפירות הבאושים של מעשיו הרעים; ואולם, לא ניתן להימנע מלקצור את מלוא יבול המעשים הרעים. אל יקל איש ראשו בחטא, ובל יאמר לעצמו בלבו: ׳אלַי לא יקרב העונש על מעשיי השגויים.׳ מה שתעשה ייעשה לך, כך מצווה משפט החוכמה. חוסר הצדק שבו תנהג ברעיך, ישוב ויפגע בך. לא יוכל היצור לחמוק מגורל מעשיו שלו.

״הטיפש אומר לעצמו בלבו, ׳הרוע לא יכול לי׳; אך את הביטחון נמצא אך ורק כאשר הנשמה מבקשת תוכחה והדעת מבקשת חוכמה. החכם הינו בעל נשמה אצילה אשר נוהג באויביו כחברים, והוא נותר שליו גם בעין הסערה ונוהג בנדיבות כלפי רודפי הבצע. אהבת העצמי דומה לעשבים שוטים בשדה מניב. האנוכיות מובילה לצער; הדאגה המתמשכת הורגת. המחשבה המאומנת מולידה אושר. הגדול בלוחמים הוא זה אשר מתגבר על עצמו ומכניע את עצמו. האיפוק בכל דבר ודבר הינו טוב. האדם הנעלה הוא זה המעריך את המידות הטובות והמשרת את חובתו. אל תתנו לכעס ולשנאה לשלוט בכם. אל תדברו סרה באיש. השמח בחלקו הינו העשיר ביותר. מה שניתן בחוכמה נחסך כיאות. אל תעשו לחבריכם את מה שאינכם חפצים שייעשה לכם. שלמו טובה תחת רעה; ויגבר הטוב על הרוע.

״ראוי לבקש נשמה צדיקה, יותר מאשר את השלטון בכל ממשלות הארץ. הכֵּנות מניבה אלמותיוּת; חיים ללא מחשבה סופם מוות. אנשים כֵּנים אינם מתים; אלו אשר אינם חושבים מתו זה כבר. ברוכים אלו היודעים את הקיום ללא-מוות. אלו המענים את החיים יתקשו למצוא אושר לאחר מותם. נטולי האנוכיות ילכו לגן העדן, שם יתענגו על אושר עילאי של חופש אינסופי, שם ימשיכו לצמוח בנדיבותם האצילית. כל אדם אשר חושב צדק, דובר באצילות ופועל ללא אנוכיות, ייהנה לא רק ממידותיו הטובות במהלך חייו הקצרים האלה, אלא אף ימשיך ליהנות ממעדנות גן העדן, לאחר התפרקות הגוף.״

המיסיונרים של מלכי-צדק נשאו איתם באשר הלכו את התורה על אודות האל האחד. הרבה מן הדוקטרינה המונותאיסטית הזו, בצירוף מושגים אחרים ומוקדמים יותר, התגשמו מאוחר יותר בתורה ההינדואיסטית. ישוע וגניד ערכו את התמצית הבאה:

״הוא הינו האל הכביר; העליון בכל מובן. הוא האדון, ובו נכלל הכול. הוא בורא יקום היקומים והוא השולט בו. האל הינו אל אחד; הוא לבדו ואין עוד אחר מלבדו; הוא הינו האחד והיחיד. ואל אחד זה הינו בוראנו ותכליתהּ הסופית של הנשמה. "האחד העליון" זוהר מעבר לכל תיאור; הוא הינו "אור האורות". אור אלוהי זה מאיר את הלבבות ואת העולמות כולם. האל הינו מבצרנו - הוא עומד לצד כל אחד מיצוריו – ואלו אשר לומדים להכירו הופכים לבני אלמוות. האל הינו מקור האנרגיה הכביר; הוא הינו הנשמה הגדולה. הוא שולט ביקום כולו. אל אחד זה הינו אוהב, מהולל ונערץ. אלוהינו הינו בעל עוצמה עילאית, ובמשכנו העליון ישכון. אישיוּת אמת זו נצחית ואלוהית היא; הוא אדון גן-עדן מקדמת דנא. הנביאים כולם היללוהו, והוא גילה עצמו בפנינו. הננו סוגדים לו. הוֿ, אישיות נעלה, מקור ההוויות, אדון כלל הבריאה ושליט היקום, אנא גלה לנו – ליצוריךָ – את העוצמה שבאמצעותה תשלוט על הכול! אלוהים ברא את השמש והכוכבים; הוא בוהק, טהור ומתקיים בזכות עצמו. ידיעתו הנצחית חכמה באופן שמיימי. לא יוכל הרוע לחדור את הנצחי. ומכיוון שהיקום נובע מן האל, הוא שולט בו כיאות. הוא הינו גורם לבריאה, ולפיכך מתקיימים בו כל הדברים כולם.

״האל הינו המקלט הבטוח של כל אדם טוב המצוי בצרה; האחד האלמותי דואג לאנושות כולה. גאולת האל חזקה, וטוּבוֹ טוּב של חסד. הוא מגן אוהב, מברך ומגן. כה אמר יהוה: ׳כמאור החוכמה אשכון בנשמותיהם. אני הוא פלא הפלאות וטוּב הטוֹב. וכששניים או שלושה נפגשים, שם אמצא אף אני.׳ לא יוכל היצור לחמוק מנוכחותו של הבורא. והאל אף מונה את מצמוצי העיניים הבלתי-פוסקים של כל בן-תמותה; ואנו סוגדים להוויה האלוהית הזו בדמות החבר הצמוד שלנו, אשר ממנו לא נוכל להיפרד. הוא שוכן-בכל, שופע, נוכַח בכל-מקום, ונדיב עד אין קץ. האלוהים הינו שליטנו, מקלטנו ומבקרנו העליון, ורוחו מקדם שוכנת בנשמת האדם בן התמותה. העֵד הנצחי למידות הטובות והרעות שוכן בלבבו של האדם. הבה נהגה ממושכות במחייה הנערץ והאלוהי; הבה ניתן לרוחו להכווין את כל מחשבותינו. הובל אותנו מעולם בלתי-מציאותי זה אל האמיתי! הולך אותנו מחושך לאור! וממוות הנחה אותנו אל האלמוות!

״הבה נסגוד לנצחי בלב טהור ונקי מכל שנאה. אלוהנו הינו אלוהֵי התפילה; הוא שומע את בכי ילדיו. מי ייתן שיעשו כל בני האדם כרצונו שלו, הנחוש. הבה נתענג על החופש של אל התפילה. אמצו בלב שלם את התפילה, ואת הסגידה אמצו כתמיכה לנשמתכם. כה אמר הנצחי: ׳אם רק תסגדו לי באהבה, אעניק לכם את החוכמה להגיע אלי. הרי הסגידה הינה המידה הטובה המשותפת לכל היצורים כולם.׳ האל מאיר את העגמומיות ומזין בכוח את העייפים. ומכיוון שאלוהינו הינו חברנו רב העוצמה, לא נפחד עוד. נהלל את שמו של הכובש אשר לא ייכבש לעולם. נסגוד לו, לעוזר הנאמן והנצחי של האדם. אלוהינו הוא מנהיגנו הבטוח והמנחה המהימן. הוא ההורה הכביר אשר בשמיים ובארץ, ולו אנרגיה ללא-גבול וחוכמת אינסוף. הודוֹ נשגב ויופיו אלוהי. הוא הינו המקלט העליון ביקום והשומר הבלתי-משתנה של חוק הנצח. אלוהנו הינו אדון החיים והמנחם לכל אדם; הוא אוהב האנושות והמסייע לנזקק בצרתו. הוא מחיינו והוא הינו הרועה הטוב של צאן מרעיתו האנושית. אלוהים הינו אבינו, אחינו וחברנו. ואנו משתוקקים לדעת את האל הזה בכל מאודנו.

״למדנו לכבוש את האמונה באמצעות כמיהת הלב. רכשנו חוכמה תוך ריסון חושינו, ובאמצעות החוכמה חווינו את השלווה בעליון. הוא, המלא באמונה, סוגד לאמיתו של דבר בעת שהעצמי הפנימי שלו מכוון אל האל. האל נוטה שמיים כיריעה; הוא אף שוכן בששת היקומים הנרחבים האחרים. הוא עליון על הכול ומצוי בכל. אנו כמהים למחילת האל על חטאים שחטאנו לחבר; ואנו מוחלים לחבר על חטאיו כלפינו. רוחנו מתעבת את הרע באשר הוא; ולפיכך, אדונַי, שחרר אותנו מכל רבב חטא אשר דבק בנו. אנו מתפללים אל האל כמנחם, כמגן וכמושיע – זה אשר הינו אוהבנו.

״רוחו של שומר היקום חודרת לנשמת היצור הפשוט. האדם החכם סוגד לאל האחד. אלו השואפים לשלמות אכן חייבים לדעת את האדון העליון. זה היודע את ביטחון האושר בעליון, לעולם לא יפחד, זאת משום שהעליון יאמר למשרתיו, ׳אל תפחד, הריני עמךָ.׳ אל ההשגחה הינו אבינו. האל הינו אמת. והאל משתוקק לכך שיצוריו יבינוהו – שילמדו את האמת במלואה. האמת הינה נצחית; והיא מקיימת את היקום. ראוי שתשוקתנו העילאית תהא להיות אחד עם העליון. השולט הכביר הינו מחולל הכול – וממנו יתפתח הכול. וזוהי הינה החובה כולה: אל יעשה אדם לאחר את אשר שנוא עליו עצמו; אל יקדש את הרשע. אל תכה את זה אשר מכה אותך, ברחמים כבוֹש את הכעס ובטוּב מגר את השנאה. ואת כל אלו ראוי שנעשה משום שהאל הינו רֵע נדיב ואב נעים אשר מוחל לנו על כל חטאינו הארציים.

״האל הוא אבינו, הארץ הינה אימֵנו ומקום לידתנו הינו היקום. בלעדי האל, הנשמה כמוה כאסירה; הנשמה משתחררת עם ידיעת האל. כאשר נהֵגַה באל, כאשר נתאחד עמו, ניגאֵל מאשליות הרוע ונִנצל בסופו של דבר מכל אזיקי החומר. כאשר יגלול אדם את המרחב כיריעת עור, או אז יגיע סוף הרוע, משום שהאדם מצא את האל. אלוהים, אנא הצל אותנו מן ההרס המשולש של הגיהינום – מן התאווה, מן הזעם ומתאוות הבצע! אנא נשמה, חזקי עצמךְ למאבק הרוח של האלמותיוּת! כאשר יגיע סיום החיים בגוף, אל נא תהססו לוותר על גוף זה לטובת צורה ראויה ויפה יותר, ולהתעורר במחוזות העליון והאלמותי, שם אין פחד, צער, רעב, צמא או מוות. לדעת את האל פירושו לחתוך את כבלי המוות. הנשמה היודעת את האל צפה מעלה ביקום כמו השמנת אשר מופיעה מעל החלב. אנו סוגדים לאל, לעושה הכול, לנשמה הכבירה, אשר תמיד שוכן בלבבות יצוריו. ואלו היודעים אל נכון כי האל יושב על כס הלב האנושי, עתידים להיות כמוהו – אלמותיים. אנו חייבים להותיר את הרוע מאחור, אך המידות הטובות תלכנה בעקבות הנשמה אל גן העדן.

״רק הרשעים יאמרו: אין ביקום אמת ושליט אין לו; הוא נועד אך ורק על-מנת למלא את תאוותינו. האינטלקט הקטן שלהם מוליך נשמות מעין אלה שולל. וכך הם מפקירים עצמם למילוי תאוותיהם ומונעים מנשמותיהם את שמחת המידות הטובות ואת מנעמי הצדיק. מה כביר יותר מאשר להינצל מן החטא? האדם אשר ראה את העליון הינו אלמותי. חבריו של האדם בגוף לא יוכלו לשרוד את המוות; אך ורק מידותיו הטובות הולכות לצדו, בעודו נע הלאה אל עבר שדות האור והאושר של פרדיס.״

זרתוסטרא עצמו עמד בקשר ישיר עם צאצאיהם של המיסיונרים המוקדמים יותר של מלכי-צדק, והדוקטרינה שלהם, על אודות האל האחד, הפכה לחלק מרכזי מתורת הדת אשר ייסד בפרס. מלבד היהדות, בשום דת של אותם ימים לא נשתמרה כמות גדולה יותר מתורתה של שלֵם. ומתוך כתביהּ של דת זו ערך גניד את הסיכומים הבאים:

״כל הדברים מקורם באל והם שייכים לו – האל החכם-בכל, הטוב, הצדיק, הקדוש, הקורן והמהולל. ואלוהינו הינו מקור כל האוריוּת. הוא הינו בורא כלל הדברים, אל כל תכלית טובה ומבצר הצדק ביקום. הדרך החכמה לפעול בחיים תואמת את רוח האמת. האלוהים רואה הכול, הוא רואה את מעשי הרשע של הרשעים ואת עבודתו הטובה של הצדיק; אלוהינו מבחין בכל דבר בהבזק עין. נגיעתו הינה נגיעת מרפא. האל הינו מיטיב כל-יכול. את ידו המיטיבה הוא מושיט הן לצדיק והן לרשע. אלוהים כונן את העולם וציווה על הגמול עבור הטוב ועבור הרע. האל החכם-בכל הבטיח חיי אלמוות לנשמות הצדיקות אשר מחשבותיהן טהורות ובצדק הן תפעלנה. ומה שתשאפו עד מאוד להיות באופן עליון, כן תהיו. ואור השמש הינו כחוכמה עבור אלו המבחינים באל ביקום.

״הלֵלו את האל בבקשכם את התענוגות של האחד החכם. סגדו לאלוהי האורות, צעדו בשמחה בנתיבים שעליהם מצווים גילויי דתו. קיים אך ורק אל עליון אחד, הוא הינו אדון האורות. אנו סוגדים לו, לבורא מקווי המים, הצמחים, בעלי החיים, הארץ והשמיים. אלוהינו האדון מיטיב מכל. אנו סוגדים ליפה מכל, לאלמותי השופע מכל, לזה אשר ניחן באור הנצח. אלוהים הינו בעת ובעונה אחת הרחוק מאתנו ביותר והקרוב אלינו ביותר, בכך שהוא שוכן בנשמותינו. אלוהינו הינו רוח פרדיס האלוהית והקדושה מכל, ואף-על-פי-כן הוא הינו הטוב מכל היצורים רעיו הטובים של האדם. והעזרה הגדולה ביותר מוענקת לנו מעִם האל בעיסוק החשוב מכולם, בידיעתו את עצמו. האל הינו חברנו הנערץ והצדיק ביותר; הוא הינו חוכמתנו, חיינו, חיוּת נשמתנו וגופנו. והודות למחשבות ראויות, יאפשר לנו הבורא החכם לעשות כרצונו, ולהשיג אגב כך את כל אשר הינו מושלם באופן אלוהי.

״אלוהים, אנא למדנו כיצד לחיות את החיים האלה בגוף בעודנו מתכוננים לחיי הרוח הבאים. אנא דבֵּר אלינו, האדון, ונעשה כמצוותך. למד אותנו את דרך הישר, ואנו נצעד בה נכונה. אנא הענק לנו את האפשרות להגיע ולהתאחד עמך. יודעים אנו כי הדת הטובה מובילה לאיחוד עם הצדק. האל הינו טבענו החכם, המחשבה הטובה ומעשה הצדק שבנוּ. לו ייתן לנו האל להתאחד עם הרוח האלוהית ועם חיי האלמוות בקרבוֹ!

״דת זו של האחד החכם מזככת את המאמין מכל מחשבה רעה ומכל מעשה חטא. מרכין אני את ראשי בחרטה בפני אל השמיים אם עלבתי בכבודו במחשבה, בדיבור או במעשה – בין שבמתכוון ובין שלא במתכוון – ומתפלל אני לרחמים ומברך ומתכוון לסליחה. יודע אנוכי כי כאשר אתוודה, אם אתכוון שוב לא לעשות רע, כי אז יוסר החטא מנשמתי. יודע אני כי הסליחה נוטלת את כבלי החטא. אלו העושים את הרע ראויים לקבל את העונש אשר הוא הגמול על מעשיהם, אך הדבקים באמת ראויים ליהנות מן האושר של גאולה נצחית. בחסד אמְצנו וגאולה תן לנשמותינו. רחמים נבקשה, כי לשלמות נשאף; מי ייתן שנהיה בדמות האל.״

קבוצת המאמינים הדתית השלישית אשר שימרה בהודו את הדוקטרינה על אודות האל האחד – שארית תורתו של מלכי-צדק – נודעה באותם ימים בשם סוּדָנִיסְטִים. מאוחר יותר, הפכו מאמינים אלו לחסידי הג׳ייניזם. וכך הם לימדו:

״אדון השמיים מולך עליון. אלו החוטאים לא יעפילו מעלה, אך הדבקים בנתיבות הצדק ימצאו את מקומם בגן העדן. אם נדע את האמת, מובטחים לנו חיי העולם הבא. נשמת האדם ראוי לה שתעפיל לגבהי מרומים, שם תֵפתח את טיבהּ הרוחני האמיתי ותשיג שלמות. בשמיים משתחרר האדם מכבלי החטא ושם הוא חוזה ביופי הסופי; האדם הצדיק כבר התנסה באחרית החטא ובכל האומללות הנלווית לו. האויב הבלתי-מנוצח של האדם הינו העצמי, ועצמי זה מתבטא בארבע תשוקותיו הגדולות של האדם: הכעס, הגאווה, המרמה ותאוות הבצע. כיבוש העצמי הינו נצחונו הכביר של האדם. כאשר יישא האדם את עיניו אל האל בבקשת מחילה, וכאשר הוא יעז ליהנות מחירות זו, הוא ישתחרר מן הפחד. ראוי לו לאדם לחיות את חייו ולנהוג ברעיו כפי שירצה הוא עצמו שינהגו בו.״

רק זמן קצר קודם התקבלו הכתבים של הדת הזו, דת מן המזרח הרחוק, בספרייה של אלכסנדריה. הייתה זו אחת מדתות העולם אשר גניד לא שמע עליהן מעודו. וכפי שמעידה התמצית הבאה, אמונה זו כללה אף היא שאריות מתורתו המוקדמת יותר של מלכי-צדק:

״כה אמר האדון: ׳כולכם מקבלים מעוצמתי האלוהית; כל אדם ואדם נהנה מסעד חסדי. ואני מתענג בהנאה מרובה על הִתרבותם של הצדיקים על-פני הארץ. "נסיך גן העדן" מבקש להתגלות הן ביפי הטבע והן במידותיו הטובות של האדם, וכך מתגלה טיבו הצודק. ומכיוון שעמֵי קדם לא ידעו את שמי, התגשמתי ונולדתי אל העולם בקיום נראה לעין, וסבלתי השפלה מעין זו בכדי שלא ישכח האדם את שמי. אני בראתי את השמיים ואת הארץ; השמש, הירח והכוכבים סרים למרותי. אני שולט בכל היצורים ובארבעת הימים. ואף כי כביר ועליון הנני, עדיין מאזין אנוכי גם לתפילתו של העני שבבני האדם. אם יסגוד לי היצור, אשמע לתפילתו ואעניק לו את אשר לבו יבקש.׳

״׳בכל פעם שהאדם נכנע לחרדה הוא מתרחק צעד נוסף מהכוונת רוח לבו.׳ הגאווה מאפילה על האל. אם תבקשו את עזרת השמיים, השליכו את גאותכם; הגאווה, ואפילו כחוט השערה ממנה, מסתירה את אור הישועה כמו הייתה ענן כביר. אם אינכם ישרים בפנים, אין טעם להתפלל למה שהוא בחוץ. ׳אשמע את תפילותיכם כאשר תבואו לפני בלב טהור, חף מכל שקר וצביעות, עם נשמה אשר תשקף את האמת כמראָה. אם תבקשו חיי אלמוות, נִטשו את העולם ובואו אלי.׳״

שליחיו של מלכי-צדק חדרו עמוק אל תוך סין, והדוקטרינה על אודות האל האחד הפכה לחלק מן התורות המוקדמות יותר של כמה מן הדתות הסיניות; הדת אשר נשתמרה למשך הזמן הממושך ביותר ואשר הכילה את המנה הגדולה ביותר של אמת מונותאיסטית, הייתה הטאואיזם; וגניד ליקט מתוך תורתו של מייסדה את הדברים הבאים:

״כמה טהור ושליו הינו "העליון האחד". ואף-על-פי-כן, כמה רב-עוצמה ורב-כוח, כמה עמוק הוא, ואין-ניתן לגלות את פשרו! אלוהי השמיים הזה הינו אביהם הקדמון והמכובד של הדברים כולם. אם הנכם יודעים את הנצחי, הנכם חכמים ומוארים. ואם לא תדעו את הנצחי, כי אז תתבטא הבורוּת כרוע, וכך תעלינה תשוקות החטא. הוויה מופלאה זו התקיימה בטרם היו השמיים והארץ. הוא הינו רוחני באמת; לבדו יעמוד ולא ישתנה. הוא אכן אֵם העולם, וכלל הבריאה נעה סביבו. האחד הכביר הזה חולק עצמו לבני האדם, וכך מאפשר הוא להם להצטיין ולשרוד. ואף אם אדם ניחן אך ורק בקמצוץ של ידע, עדיין הוא יוכל להלך בדרכיו של העליון; עדיין הוא יוכל למלא אחר רצון השמיים.

״כל המעשים הטובים, השירות האמיתי, מקורם בעליון. כל הדברים תלויים לשם חייהם במקור הכביר. והעליון הכביר איננו מבקש כל הוקרה בעבור המתת. עליון הוא בעוצמתו, אף כי יִוותר עלום מעינינו. הוא מתמיר את תכונותיו ללא הרף בעודו הופך את יצוריו למושלמים. ההיגיון השמיימי איטי וסבלני בעצבו את הדברים, אך הישגיו מובטחים. העליון נפוץ ביקום ומקיים את הכול. כמה כָּבירים ורבי-עוצמה הינם השפעתו וכוח משיכתו! הטוּב האמיתי הינו כמים. וכמים יברך את הכול ולא יזיק למאום. כמים יבקש הטוּב האמיתי לרדת מטה אל הנמוכים שבמקומות, ואפילו לרמות כאלה שאחרים יימַנעו מהן, כי לעליון הוא ידמה. העליון בורא את כל הדברים, מזין אותם באמצעות הטבע והופך אותם למושלמים באמצעות הרוח. ועטוף במסתורין הוא האופן שבו יטפח, ישמור, ויהפוך העליון את יצורו למושלם מבלי לאלצו. הוא מכווין ומנחה, אך איננו כופה את עצמו. הוא סועד את הקִִדמה, אך עושה זאת ללא הפעלת שליטה.

״החכם הופך את לבו לאוניברסלי. מעט ידע הוא דבר מסוכן. אלו השואפים לגדולה, טוב יעשו אם ילמדו צניעות. בעצם הבריאה הפך העליון לאֵם העולם. לדעת את האֵם פירושו להכיר בעובדה של היות בֵּן. החכם מתייחס לכל החלקים מנקודת ראותו של השלם. התייחסו לכל אדם כאילו הייתם במקומו. גמלו על מכֵּה בנועם. אם תאהבו את בני האדם, הם יתקרבו אליכם – לא תתקשו לכבוש אותם.

״העליון הכביר, שוכן בכל; הוא מימין אף משמאל. הוא תומך בכלל הבריאה ושוכן בכל ההוויות האמיתיות. לא תוכלו למצוא את העליון, ואף לא תוכל להימצא במקום שממנו ייעדר. אם יכיר אדם ברוע של דרכיו, ובחרטה ישרש את החטא מלבו, כי אז הוא יוכל לבקש מחילה; הוא יוכל לחמוק מן העונש; הוא יוכל להתמיר את הקללה לכדי ברכה. העליון הינו המקלט הבטוח עבור הבריאה כולה; הוא הינו שומר וגואל האנושות כולה. אם תבקשו אותו מדי יום, כי אז תמצאוהו. ומכיוון שהוא יוכל לנקות על חטאים, הוא אכן יקר מכל לכל אדם. לעולם זִכרו כי האל איננו גומל לאדם על מעשיו, אלא על מה שהוא הינו; ולפיכך ראוי שתושיטו יד לעזרה לרעיכם ללא כל מחשבה על התמורה. עשו טוב ללא מחשבה על הרווח העצמי.

״חכמים הם אלו היודעים את חוקיו של הנצחי. בורות ביחס לחוק האלוהי כמוה כאומללות וכאסון. היודעים את חוקי האל הינם חופשיים בדעתם. אם תדעו את הנצחי, אף אם ייכחד גופכם, תשרוד נשמתכם בשירות הרוח. הנכם חכמים באמת כאשר אתם מכירים בחוסר חשיבותכם. אם תשכנו באור הנצחי, כי אז תיהנו מהארת העליון. אלו המקדישים עצמם לשירות העליון שמחים בבקשם את הנצחי. וכאשר מת האדם, מתחילה רוחו במעופה הארוך, במסעה הכביר הביתה.״

אפילו הדת שהכירה באל פחות מכל הדתות הגדולות של העולם הכירה במונותאיזם של המיסיונרים של מלכי-צדק ושל ממשיכי דרכו הנחושים. להלן הסיכום אשר ערך גניד על אודות דת קונפוציוס:

״הדבר שאותו יצוו השמיים הינו נעדר שגיאה. האמת הינה ממשית ואלוהית. מן השמיים יגיע הכול, והשמיים הכבירים אינם טועים. השמיים מינו כפיפים רבים להנחות ולרומם את היצורים הנחותים. כביר, כביר עד מאוד, הוא האל האחד השולט באדם מגבוה. האל הדוּר בעוצמתו ומשפטו נורא. אך אל כביר זה הקנה חוש מוסרי לרבים מן הנחותים באנשים. שפע השמיים לא ייתם לעולם. הנדיבות הינה בכירת מתנות השמיים לאדם. השמיים הרעיפו מאצילותם על נשמת האדם; מידותיו הטובות של האדם הינן פרי מתת השמיים. השמיים הכבירים מבחינים בכל, והם הולכים עם האדם בכל מעשיו. והננו עושים כראוי כאשר אנו מכנים את השמיים הכבירים בשמות "אבינו" ו"אמנו". אם הננו משרתים את אבותינו האלוהיים, כי אז נוכל לשאת תפילה בבטחה אל השמיים. הבה נעמוד ביראה בכל רגע ורגע אל מול הוד השמיים. אדוני אלוהינו, העליון מכולם, ריבון העולמים, הננו מכירים בכך שאתה חורץ דין, ושכל החסד נובע מן הלב האלוהי.

״אלוהים עמנו; על-כן לבנו נקי מכל פחד. כל מידה טובה שבי הינה התגשמות של השמיים השוכנים בקרבי. ואולם, השמים הללו אשר בתוכי, דורשים ממני תכופות להאמין. אם אלוהים עמדי, הנני נחוש להסיר כל ספק מלבי. על האמונה להיות קרובה לאמת של הדברים, ואינני רואה כיצד יוכל אדם לחיות ללא אמונה טובה. יש סיבה גם לטוב וגם לרע אשר חווה האדם. השמיים מתייחסים לנשמת האדם בהתאם לתכליתהּ. כאשר תמצאו כי טעיתם, על תהססו להודות על טעותכם ולתקנה בזריזות.

״האדם החכם עוסק בחיפוש אחר האמת, ולא רק בניסיון לחיות את החיים גרידא. תכלית האדם הינה להשיג את מושלמת השמיים. האדם הנעלה עוסק בהתאמה-עצמית, והוא חף מחרדה ומפחד. האל מצוי עמכם; הסירו את הספק מלבכם. כל מעשה טוב יקבל את גמולו. האדם הנעלה לא ימלמל כלפי השמיים, ואף לא יחזיק טינה כלפי בני-אדם. מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. מי ייתן שתהא החמלה חלק מכל עונש; נסו ככל הניתן להפוך את העונש לברכה. זוהי דרכם של השמיים הכבירים. ואף כי כל היצורים ימותו וישובו לעפר, רוחו של האדם הנאצל ממשיכה הלאה ותוצג בעליונים, תרקיע אל האור המרהיב של הבהירות הסופית.״

לאחר העבודה המפרכת אשר נדרשה לשם עריכת האוסף הזה של הנאמר בדתות העולם על אודות אב פרדיס, הקדיש עצמו גניד לניסוח מה שלדעתו מהווה סיכום של האמונה אשר אליה הגיע ביחס לאל כתוצאה של הדברים שאותם לימד אותו ישוע. איש צעיר זה נהג לכנות את האמונות האלה בשם ״הדת שלנו.״ וכך הוא רשם:

״אדוני אלוהינו הוא אל אחד; וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, כשם שאתה מתאמץ ככל יכולתך לאהוב את ילדיו כמוך. אֵל אחד זה הינו אבינו שבשמים, הכול קיים בו, ורוחו שוכנת בנשמת כל אדם כֵּן. ואנו, בני האלוהים, ראוי שנלמד להפקיד את נפשותינו בידיו של הבורא הנאמן. לא ייפלא דבר מאת אבינו שבשמיים. לא ייתכן אחרת, מכיוון שהוא הינו הבורא, והוא ברא את כל הדברים ואת כל ההוויות. ואף כי לא נוכל לראות את האל, ביכולתנו לדעת אותו. ואם נחיה מדי יום את רצון אבינו שבשמיים, נוכל לגלותו לאחינו בני האדם.

״מה עמוק הוא עושר טיבו של האל; אינסופי הוא וחכם לעד. לא נוכל למצוא את דרכיו באמצעות הידיעה, אך נוכל לדעת אותו ולהתנסות בו באופן אישי בלבבנו. ואף כי לא נוכל להבין את צדקו, אף השפל שבבני הארץ את חסדו יקבל. ובעוד שהאב ממלא את היקום, כן הוא שוכן בלבבנו. דעתו של האדם אנושית היא, בת-מוות, אך רוחו של האדם אלוהית היא, בת אלמוות. אלוהים אינו רק עז כוח בכל, אלא גם חכם-בכל. ואם הורינו אשר בארץ, הנוטים לרע, ידעו לאהוב את ילדיהם ולהעניק להם מתנות טובות, עד כמה ידע האב הטוב אשר בשמיים הרבה יותר לאהוב בחוכמה את ילדיו אשר בארץ ולהעניק להם ברכות ראויות.

״אין זהו רצונו של האב שבשמיים שיֹאבד אפילו ילד אחד בארץ מבין אלו המבקשים למצוא את האב וכמהים באמת להידמות לו. ואבינו יאהב אפילו את הרשע, ולעד ינעם לכפויי הטובה. אילו יכלו יותר בני אדם רק לדעת את טוּבו של האל, כי אז וודאי היו מתחרטים על דרכם הרעה ונוטשים את החטא לחלוטין. כל מה שהינו טוב מגיע מטה מאת אבי האורות, אֲשֶׁר חִלּוּף וְכָל צֵל שִׁנּוּי אֵין עִמּוֹ. טובה רוח אל האמת בלב האדם. אכן מבקש הוא את אחוות כל בני האדם. כאשר מתחילים בני האדם לתור בלבם אחר האל, אזי זוהי ההוכחה לכך כי האל מצא אותם, ושהם מבקשים לדעת אותו. הננו חיים באל והאל חי בקרבנו.

״לא אסתפק עוד באמונה כי האל הינו אבי כל בני עמי; מכאן ואילך אאמין שהוא גם אבי שלי עצמי. ולעולם אבקש לסגוד לאל ולהסתייע לשם כך ברוח האמת, המסייעת בידִי בשעה שאני הופך ליודע-אֵל באמת. אך ראשית אבקש לתרגל את הסגידה בכך שאלמד לעשות את רצון האל על-פני האדמה; רוצה אני לומר, אנסה ככל יכולתי להתייחס לכל אחד מאחַי בני התמותה, ממש כפי שאני סבור שהאל היה רוצה שיתייחסו אליהם. ובאשר נחיה חיים מעין אלה בגוף בשר ודם, נוכל לבקש מן האל דברים רבים, והוא ימלא את לבנו ברצון ובמוכנות לשרת את אחֵינו טוב יותר. וכל השירות האוהב הזה, אשר אנו משרתים את ילדי האל, מרחיב את יכולותינו לקבל ולחוות את שמחת השמיים, את המנעמים הנעלים של סעד רוח השמיים.

״אודה אני לאל מדי יום על מתנותיו הנפלאות לאין שיעור; אהלל אותו על נפלאותיו לבני האדם. עבורי הוא הינו הכל-יכול, הבורא, הכוח והחסד, אך יותר מכל, הוא הינו אב הרוח שלי, וכילד הארץ שלו אגיע, ביום מן הימים, לראותו. וכמאמר מורי ורבי, בעצם חפשי אותו, כן אדְמה לו. מתוך אמונה באֵל אשכין עמו שלום. הדת החדשה הזו שלנו מלאה בשמחה, והיא מחוללת אושר מתמשך. סמוך ובטוח אנוכי כי אדבוק בה עד יום מותי, וכי בוודאי אזכה לקבל לראשי את עטרת חיי הנצח.

״אלמד להוכיח את הכול ולדבוק בטוב. ואת שאבקש שיעשו לי, כן אעשה לרעי. באמונה חדשה זו אדע כי יוכל האדם להיות לבן האל, ואף כי לעיתים הנני נמלא אימה כאשר אני עוצר וחושב כי כל בני האדם אחַי הם, הנני בטוח שכך הוא הדבר באמת ובתמים. אינני יכול לראות כיצד אוכל לשמוח באבהותו של האל, בעודי מסרב לקבל בעצמי את אחוות האדם. כִּי כֹל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָֹה יִמָּלֵט. ואם כך הוא הדבר, כי אז כל בני האדם אחים הם לי.

״מכאן ואילך אעשה טוב בסתר; אתפלל בעיקר כאשר אני מצוי עם עצמי. לא אשפוט, פן אחטא לרֵעַי בחוסר הוגנות. אלמד לאהוב את אויביי; עדיין אינני שולט בתרגול הזה של ההידמוּת לאל. ואף כי מבחין הנני באל בדתות אחרות, מוצא אני כי ב"דת שלנו" הוא יפה, אוהב, רחום, אישי וחיובי יותר. אך מעל לכל, הוויה כבירה ומופלאה זו הינה אבי הרוחני; ואני הנני בנו. ורק בכך שאבקש בכנות להידמות לו, עתיד אני לבסוף למצוא אותו ולשרתו לעד. סוף-סוף רכשתי דת עם אל, אל מופלא – והוא אל גאולת הנצח.״