בחסות סגל אישיויות של היקום המקומי מנבאדון הפועל בסמכות גבריאל מסאלווינגטון
יקום מקומי הינו פרי מלאכתו של בן בורא מסדר המיכאלים מפרדיס. היקום המקומי מורכב ממאה קונסטלציות, אשר כל אחת מהן כוללת מאה מערכות של עולמות מיושבים. כל מערכת כזו תכלול בסופו של דבר כאלף ספֵירות מיושבות.
כלל היקומים הללו של זמן ומרחב הינם אבולוציוניים. לעולם מתקדמת התוכנית היצירתית של המיכאלים מפרדיס בנתיב הפיתוח ההדרגתי וההתפתחות המדורגת של היכולות ושל הטבע הפיזיים, האינטלקטואליים והרוחניים של מגוון היצורים הנכללים במסגרת הסדרים השונים של הספֵירות המרכיבות יקום מקומי מעין זה.
אוּרָנְטִיָה משתייכת לְיקום מקומי אשר הריבון שלו הוא האל-אדם של נֵבָאדוֹן, ישוע מנצרת ומיכאל מסָאלְוִינְגְטוֹן. וכל תכניותיו של מיכאל בעבור היקום המקומי הזה אושרו במלואן על-ידי שילוש פרדיס עוד בטרם יצא להרפתקה העליונה של החלל.
בני האל רשאים לבחור את תחומי פעילותם כבוראים, ואולם הבריאוֹת החומריות האלה נצפו ותוכננו במקור על-ידי אדריכלי יקום האב.
התפעולים הטרום-יקומיים של כוח-החלל ושל האנרגיות הקדומניות הינם מלאכתם של מארגני כוח המאסטר של פרדיס; ואולם, כאשר האנרגיה המגיחה הופכת להיות תגובתית לכבידה מקומית או קווית בתחומי יקום-העל, אלו נסוגים ממלאכתם זו לטובת מנהלי הכוח של יקום-העל הנדון.
מנהלי כוח אלו פועלים לבדם בשלבי הקדם-חומר והטרום-כוח של בריאת יקום מקומי. אין לבן בורא הזדמנות להתחיל בארגון היקום, עד אשר מנהלי הכוח מצליחים להניע באופן מספק את אנרגיות החלל על-מנת לספק בסיס חומרי – שמשות אמיתיות וספירות חומריות – בעבור היקום המגיח.
כלל היקומים המקומיים הינם בקירוב בעלי אותו פוטנציאל אנרגטי, אף כי הם נבדלים זה מזה במידה רבה בממדיהם הפיזיים, ואף כי הם עשויים להיבדל מעת לעת בתכולה של חומר-נראה. המתת של מִטען הכוח ושל פוטנציאל-החומר של יקום מקומי נקבעים הן על-ידי התפעולים של מנהלי הכוח ושל קודמיהם, הן על-ידי פעילויות הבן הבורא והן על-ידי מתת השליטה הפיזית הטבועה שבה מחזיקה עמיתתו היצירתית.
מִטען האנרגיה של יקום מקומי הינו, בקירוב, אחד חלקי מאה-אלף של מתת הכוח של יקום-העל שלו. במקרה של נבאדון, יקומכם המקומי, המסה של החומר הינה מעט פחותה מכך. מנקודת מבט פיזית, לנבאדון מוקנית כל המתת הפיזית של אנרגיה ושל חומר העשויים להימצא בכל בריאה מקומית אחרת באורוונטון. המגבלה הפיזית היחידה להתרחבותו ההתפתחותית של היקום של נבאדון נעוצה בכמות המִטען של אנרגיית-חלל המוחזקת על-ידי שליטת הכבידה של איחוד הכוחות והאישיויות של מנגנון היקום המשולב.
כאשר האנרגיה-חומר הגיעה לשלב מסוים של הגשמת מסה, מופיע על הבמה בן בורא מפרדיס, אשר אליו מתלווה בת יצירתית של הרוח האינסופית. בה בעת עם הופעתו של הבן הבורא, מתחילה העבודה על הספֵירה הארכיטקטונית אשר עתידה להפוך לעולם המטה של היקום המקומי המתוכנן. במשך עידנים ארוכים בריאה מקומית שכזו מתפתחת, שמשות הופכות יציבות, פלנטות נוצרות ונכנסות אל מסלוליהן, בעוד נמשכת מלאכת יצירת העולמות הארכיטקטוניים אשר עתידים לשמש כמטה הקונסטלציה וכבירותיהן של המערכות.
מנהלי הכוח והוויות אשר מקורן במקור והמרכז השלישי מקדימים את הבנים הבוראים בארגונו של היקום. מאנרגיית החלל אשר אורגנה עוד קודם ככזאת, כּוֹנֵן הבן הבורא שלכם, מיכאל, את העולמות המיושבים של יקום נבאדון, ומני אז מקדיש הוא עצמו בדבקות לניהולם. מן האנרגיה אשר נתקיימה עוד קודם לכן, מגשימים בנים אלוהיים אלו חומר נראה-לעין, מתכננים יצורים חיים, ויוצרים – בשיתוף נוֹכחוּת הרוח האינסופית ביקום – פמליה מגוּונת של אישיויות רוחניות.
מנהלי הכוח ובקרי האנרגיה הללו, אשר הקדימו בהרבה את הבן הבורא בשלב העבודה הפיזית המקדמית של ארגון היקום, משרתים לאחר מכן בשיתוף רב-הוד עם בן יקום זה, ולנצח נותרים קשורים לשליטתן של אותן אנרגיות אשר הם עצמם ארגנו והזרימו במעגלים במקור. בסאלווינגטון פועלים כעת אותם מאה מרכזי כוח אשר שיתפו פעולה עם הבן הבורא שלכם בעת יצירתו המקורית של יקום מקומי הזה.
פעולת הבריאה הפיזית הראשונה אשר הושלמה בנבאדון נכללה בארגון עולם המטה – הספֵירה הארכיטקטונית של סאלווינגטון – על לווייניו. מעט יותר ממיליארד שנים, כמניין הזמן הנוכחי בפלנטה שלכם, חלפו למן התנועות הראשונות של מרכזי הכוח ושל הבקרים הפיזיים, ועד להגעת הסגל החי לספֵירות המושלמוֹת של סאלווינגטון. מיד לאחר בנייתה של סאלווינגטון, נבראו מאה עולמות המטה של הקונסטלציות המתוכננות ועשרת-אלפים ספֵירות המטֶה של המערכות המקומיות המתוכננות של השליטה והניהול הפלנטאריים, יחד עם לווייניהן הארכיטקטוניים. עולמות ארכיטקטוניים שכאלו מתוכננים לשָכֵּן הן אישיויות רוחניות וחומריות, והן את שלבי הביניים המורונטיים, או שלבי המעבר, של ההוויה.
סאלווינגטון, המטה של נבאדון, ממוקם בדיוק במרכז מסת-האנרגיה של היקום המקומי. ואולם, יקומכם המקומי אינו מערכת אסטרונומית בודדת, אף כי מערכת גדולה אכן קיימת במרכזו הפיזי.
סאלווינגטון הינו המטה האישי של מיכאל מנבאדון, אך לא תמיד הוא יימצא שם. בעוד שפעולתו החלקה של יקומכם המקומי איננה דורשת עוד את נוכחותו הקבועה של הבן הבורא בספֵירת הבירה, עובדה זו לא הייתה נכונה בעידנים המוקדמים יותר של הארגון הפיזי. בן בורא איננו יכול לעזוב את עולם המטה שלו בטרם הושלם ייצוב הכבידה של התחום באמצעות הפיכת אנרגיה מספיקה לחומר, זאת על-מנת לאפשר למערכות ולמעגלים השונים לאזן אלו את אלו על-ידי משיכה חומרית ההדדית.
משמושלמת התוכנית הפיזית של יקום, הבן הבורא מתכנן את תכניתו לבריאת חיים בשיתוף עם הרוח היצירתית; או אז מתחילה נציגה זו של הרוח האינסופית את תפקידה ביקום כאישיות בוראת מובחנת. משנוסחה ובוצעה פעולת בריאה ראשונה זו, מפציע לידי קיום כוכב הבוקר הזוהר, הביטוי האישיותי של מושג יצירתי ראשוני זה של זהות ושל אידיאל אלוהותי. זהו המנהל הראשי של היקום, עמיתו האישי של הבן הבורא, אשר דומה לו בכל ההיבטים הנוגעים לאישיוּת, אף כי הינו מוגבל בבירור במאפייני האלוהיות.
וכעת, משסוּפָּק יד-ימינו, עוזרו ומנהלו הראשי של הבן הבורא, ממשיך תהליך ההבאה לכדי קיום של מערך נפלא ורחב של יצורים מגוּונים. בניו ובנותיו של היקום המקומי ממשמשים ובאים, וזמן קצר לאחר מכן מסופָּק בעבור אותה בריאה גם הממשל, המשתרע ממועצות היקום העליונות ועד לאבות הקונסטלציות ולריבוני המערכות המקומיות – אותם צבירי עולמות אשר מתוכננים להפוך בהמשך לביתם של מִגוון הגזעים בני התמותה של היצורים הרצוניים; ועל כל אחד מן העולמות הללו יחלוש נסיך פלנטארי.
ואז, משיְקום שכזה אורגן באופן כה שלם, ומשאויש בשלמותו, מקבל הבן הבורא את הצעת האב לברוא אדם בן-תמותה בצלמם האלוהי.
עדיין נמשך תהליך ארגון המשכנות הפלנטאריים בנבאדון; זאת משום שיקום זה הוא אכן צביר עוּל ימים בקרב עולמות הכוכבים והפלנטות של אורוונטון. על-פי הרישום האחרון, קיימות בנבאדון 3,840,101 פלנטות מיושבות, ואילו שָׂטָנִיָה, המערכת המקומית של עולמכם, הינה נציגה אופיינית למדי של מערכות אחרות.
שטניה איננה מערכת פיזית אחידה, יחידה אסטרונומית אחת, או ארגון אסטרונומי אחד. 619 עולמותיה המיושבים ממוקמים ביותר מחמש-מאות מערכות פיזיות שונות. ורק בחמש מהן יש יותר משני עולמות מיושבים, ומתוכן, רק באחת יש ארבע פלנטות מיושבות; זאת בעוד שקיימות ארבעים-ושש מערכות אשר בהן שני עולמות מיושבים.
מערכת העולמות המיושבים של שטניה מרוחקת מאוד מאוּוֶרְסָה ומאותו צביר שמשות עצום המשמש כַּמרכז הפיזי, או כמרכז האסטרונומי, של יקום-העל השביעי. המרחק מיְרוּשֵׁם, המטה של שטניה, ועד למרכז הפיזי של יקום-העל של אורוונטון, הנמצא אי-שם הרחק בהיקף הדחוס של שביל-החלב, הינו מעל למאתיים אלף שנות-אור. שטניה מצויה בפריפריה של היקום המקומי, ונבאדון מצוי כעת קרוב מאוד לקצהו של אורוונטון. המרחק ממערכת העולמות המיושבים החיצונית ביותר ועד למרכזו של יקום-העל, עומד על מעט פחות ממאתיים-וחמישים אלף שנות אור.
היקום של נבאדון חג כעת הרחק לעבר החלק הדרומי והמזרחי של מסלול יקום-העל של אורוונטון. היקומים השכנים הקרובים ביותר הם: אָוָאלוֹן, הֶנְסֵלוֹן, סָאנְסֶלוֹן, פּוֹרְטָאלוֹן, ווֹלְוֶרִינְג, פָאנוֹוִינְג ואָלְווֹרִינְג.
ואולם, סיפור התפתחותו של יקום מקומי הוא ארוך. המסמכים הנוגעים ליקום-העל מציגים נושא זה;, אלו שבחלק זה עוסקים בבריאוֹת המקומיות, וממשיכים לעסוק בו, ואלו הבאים אחר-כך, הנוגעים להיסטוריה ולייעוד של אורנטיה, משלימים את היריעה. ואולם, תוכלו להבין כראוי את ייעודם של בני התמותה של בריאה מקומית שכזאת אך ורק מתוך קריאה קפדנית בסיפור חייו ובתורתו של הבן הבורא שלכם, כפי שהוא חי פעם חיי אדם, בדמות בשר ודם, בעולם האבולוציוני שלכם ממש.
הבריאה היחידה אשר עומדת איתן באופן מושלם היא האוונה, היקום המרכזי, אשר נברא ישירות על-ידי מחשבתו של האב האוניברסאלי ומילתו של הבן הנצחי. האוונה הינו יקום קיומי, מושלם ושלם, המקיף את בֵּיתַן של האלוהויות הנצחיות, מרכזם של הדברים כולם. הבריאוֹת של שבעת יקומי-העל הינן סופיות, אבולוציוניות ומצויות בהתקדמות מתמדת.
מקורן של כל המערכות הפיזיות של הזמן והמרחב הוא אבולוציוני. עד אשר הן נכנסות אל תוך המעגלים המיוצבים של יקומי-העל שלהן, מערכות אלה אפילו אינן מיוצבות מבחינה פיזית. וכך, אף היקום המקומי איננו מיוצב באור ובחיים בטרם מוצו האפשרויות הפיזיות שלו להתרחבות ולהתפתחות, ובטרם יוצב ויושַב לנצח הסטאטוס הרוחני של כל עולמותיו המיושבים.
למעט ביקום המרכזי, מושלמוּת הינה הישג מדורג. ביקום המרכזי יש לנו תבנית של מושלמוּת, ואולם כל שאר העולמות חייבים להגיע למושלמות הזו באמצעות השיטות שנקבעו לַהתקדמות של אותם עולמות או יקומים ייחודיים. כמו כן, מגוון אינסופי כמעט מאפיין את תכניות הבנים הבוראים לארגון, להתפתחות, להטלת משמעת ולייצובם של יקומיהם התואמים.
למעט נוכחותו האלוהית של האב, כל יקום מקומי מהווה במידה מסוימת שכפול של הארגון המנהלי של הבריאה המרכזית, או התבניתית. אף כי האב האוניברסאלי נוכח אישית ביקום המִשכן, הוא אינו שוכן בדעת ההוויות אשר מקורן ביקום זה באותו אופן שבו הוא שוכן, פשוטו כמשמעו, עם נשמותיהם של בני התמותה של הזמן והמרחב. דומה כי קיים פיצוי של חוכמה שלמה בְּתיאום ובְּוויסות העניינים הרוחניים של הבריאה רחבת היריעה. ביקום המרכזי האב נוכח באופן אישי ככזה, אך נעדר מן הדעת של ילדי אותה בריאה מושלמת; ביקומי הזמן, האב נעדר באופן אישי, בהיותו מיוצג על-ידי בניו הריבוניים, בעודו נוכח באופן אינטימי בדעת של ילדיו בני התמותה, בהיותו מיוצג באופן רוחני בנוכחותם הקדם-אישית של משגוחי המסתורין השוכנים בדעת היצורים הרצוניים הללו.
בְּמטה של יקום מקומי שוכנות כל אותן אישיויות בוראות ויצירתיוֹת המייצגות סמכות המוכלת-בעצמה ואוטונומיה מנהלית, למעט נוכחותו האישית של האב האוניברסאלי. ביקום המקומי ניתן למצוא דבר-מה מכל אחד, וכן מישהו מכל סוגי ההוויות התבוניות כמעט, המתקיימות ביקום המרכזי, למעט האב האוניברסאלי. אף-על-פי שהאב האוניברסאלי אינו נוכח אישית ביקום המקומי, הוא מיוצג באופן אישי על-ידי בנו הבורא, בתחילה כבא כוחו של האל ולאחר מכן כשליט עליון וריבוני בזכות עצמו.
ככל שאנו ממשיכים לרדת בסולם דרגות החיים, כך קשה יותר לאכן את האב הבלתי-נראה באמצעות עין האמונה בלבד. לעולם מתקשים היצורים הנמוכים – ולעיתים אפילו האישיויות הגבוהות יותר – לראות את האב האוניברסאלי בבניו הבוראים. וכך, עד הגיע עת התעלותם הרוחנית, ועד אשר תאפשר התפתחותם המושלמת לחזות באל באופן אישי, הם מתעייפים תוך כדי התקדמות, משתעשעים בספקות רוחניים, מוֹעדים לכדי בלבול, ובכך מבודדים עצמם מן המטרות הרוחניות המדורגות של זמנם ושל יקומם. ובאופן הזה הם מאבדים את היכולת לראות את האב בעודם חוזים בבן הבורא. ההגנה הבטוחה ביותר בה יכול לנקוט היצור לאורך מאבקו הממושך להשגת האב – כל עוד התנאים הַמּוּבְנִים הופכים הישג זה לבלתי-אפשרי – היא להיאחז בעיקשות בעובדת-האמת של נוכחוּת האב בבניו. האב והבן חד הם, הן ציורית והן חד-משמעית, הן רוחנית והן אישית. ועובדה היא: זה אשר ראה בן בורא, ראה אף את האב.
בתחילה, האישיויות של יקום נתון הינן יציבות ומהימנות רק בהתאם למידת קרבתן לאלוהות. בין אם היננו עוסקים בבני האל ובין אם בַּיצורים הסועדים השייכים לרוח האינסופית, כאשר המקור של יצור מתרחק מספיק מן המקורות המקוריים והאלוהיים, כן עולה הסיכוי למצוא חוסר-הרמוניה, בלבול ולעיתים אף מרד – חטא.
למעט הוויות מוּשלמוֹת ממקור אלוהותי, טיבם של כל היצורים הרצוניים ביקומי-העל הינו אבולוציוני; זאת באשר הם מתחילים מרמה נמוכה ולעולם מטפסים מעלה, ולאמיתו של דבר – פנימה. אפילו אישיויות רוחניות גבוהות ממשיכות להעפיל בסולם החיים על-ידי העתקה הדרגתית מחיים לחיים ומספֵירה לספֵירה. ובמקרה של אלו המארחים את משגוחי המסתורין, אכן לא קיים גבול לשיעור האפשרי של הרקעתם הרוחנית ושל הישגם האוניברסאלי.
כאשר מושלמוּתם של יצורי הזמן מושגת לבסוף, היא מהווה הישג שלם השייך באמת ובתמים לַאישיות. בעוד שהאלמנטים של החסד מזוגים בחופשיות, הישגי היצור הינם תוצאה של מאמץ יחידני ושל חיים בפועל, קרי תגובתה של האישיות לסביבה קיימת.
מנקודת המבט של היקום, עובדת היות האישיות ממקור אבולוציוני חייתי אינה משיתה עליה אות קלון; זאת הואיל וזו השיטה הבלעדית ליצירת אחד משני הסוגים הבסיסיים של יצורים רצוניים בעלי אינטלקט סופי. כאשר מושגות פסגות המושלמוּת והנצח, כבוד ויקר מוקנים לאלו אשר התחילו בתחתית וטיפסו בשמחה במעלה סולם החיים, סיבוב אחר סיבוב, וכאשר מעפילים הם אל רום התהילה, מתרחש הדבר לאחר שהרוויחו התנסוּת אישית המבטאת ידיעה בפועל של כל שלבי החיים, החל מן התחתית וכלה בפסגה.
ובכל זה מוצגת תבונת הבוראים. בעבור האב האוניברסאלי, היה זה קל באותה מידה בדיוק לברוא את כל בני התמותה כהוויות מושלמוֹת, קרי לחון אותם במושלמוּת בעצם מילתו האלוהית. ואולם, דבר שכזה היה מונע מהם את ההתנסות הנפלאה של ההרפתקה ושל האימון הנלווים לטיפוס ההדרגתי והממושך, התנסות שאותה יכולים לחוות אך ורק ברי המזל המתחילים לעשות את דרכם מן התחתית ממש של הקיום החי.
ביקומים החגים סביב האוונה, מסופק אך ורק מספר מספיק של יצורים מושלמים על-מנת לענות כנדרש על הצורך במנחים-מורים של תבנית בעבור המרקיעים בסולם החיים האבולוציוני. טיבו ההתנסותי של סוג האישיות האבולוציוני הינו המשלים הקוסמי הטבעי לטיבם המושלם-לעד של יצורי פרדיס-האוונה. לאמיתו של דבר, הן היצורים המושלמים והן היצורים אשר הפכו מושלמים הינם בלתי-שלמים באשר לטוטאליות סופית. ואולם, בצרוף המשלים של היצורים הקיומיים המושלמים של מערכת פרדיס-האוונה, ושל הסופיוניים אשר הפכו מושלמים באופן התנסותי ואשר הרקיעו מן היקומים האבולוציוניים, שני הסוגים משתחררים ממגבלות טבועות, ובכך מתאפשר להם לנסות ולהגיע בצוותא לגבהים הנשגבים של המעמד המרבי של היצורים.
אירועים אלו, אשר בהם מעורבים היצורים, הינם תהודותיו של היקום לפעולות ולתגובות המתרחשות בקרבת האלוהות בעלת שבעת ההיבטים, היכן שמאוחדת האלוהיות הנצחית של שילוש פרדיס עם האלוהיות המתפתחת של הבוראים העליונים של יקומי הזמן-מרחב, באמצעות תהליך התממשות-הכוח של אלוהות ההוויה העליונה, בתהליך זה ודרכו.
אף-על-פי שהיצור האלוהי המושלם והיצור האבולוציוני אשר הפך-מושלם זהים בדרגת הפוטנציאל שלהם לאלוהיות, הם הינם נבדלים בסוגם. על-מנת להשיג מרביות בשירות, חייב כל אחד מהם להישען על זולתו. יקומי-העל האבולוציוניים תלויים בכך שהאוונה המושלמת תספק לאזרחיהם המרקיעים את האימון הסופי, ובדומה לכך נזקק היקום המרכזי המושלם לקיומם של יקומי העל ההופכים למושלמים, זאת על-מנת שאלו יספקו את הכר להתפתחותם המלאה של שוכניו המנמיכים.
שני מופעיה העיקריים של המציאות הסופית, מושלמוּת מוּלדת ומושלמוּת של התפתחות – בין אם כאישיויות ובין אם כיקומים – הינם מתואמים, תלויים זה בזה ומשולבים. וכל אחד מהם נזקק לאחֶר על-מנת להשיג שלמוּת של פעולה, של שירות ושל ייעוד.
אל לכם להחזיק ברעיון לפיו בשל העובדה שהאב האוניברסאלי האציל חלק כה גדול מעצמו ומכוחו לאחרים, הוא הינו חבר שקט או בלתי-פעיל בשותפות של האלוהות. למעט תחומי האישיות ומתת המכוונן, נדמה כי האב האוניברסאלי הינו הפחות פעיל מבין אלוהיות פרדיס בכך שהוא מרשה לאלוהויות המתואמות עימו, לבניו, וליצורים תבוניים ברואים רבים, לפעול רבות למען מימוש תכליתו הנצחית. הוא הינו החבר השקט בשלשה היצירתית אך ורק באי-עשותו לעולם דבר אשר יכול להיעשות על-ידי מי מעמיתיו או מכפיפיו הנלווים.
האל מבין לחלוטין את הצורך של כל יצור תבוני לפעול ולהתנסות, ולפיכך הוא נסוג בכל מצב – בין אם הדבר נוגע לגורל של יקום ובין אם לרווחת הפשוט שביצוריו – מפּעילוּת לטובת האוסף העצום של אישיויות בוראות וברואות המפרידות מטבען בינו לבין כל מצב נתון של יקום או של אירוע יצירתי. ואולם, על אף נסיגתו זו, ועל אף תצוגה זו של תיאום אינסופי, קיימת מצד האל השתתפות בפועל, ממש ובאופן אישי, באירועים אלו באמצעות סוכנויות ואישיויות מוסמכות אלה ודרכן. האב פועל באמצעות ודרך כל הערוצים הללו למען רווחתה של בריאתו עצומת הממדים.
בכל הנוגע למדיניות, להתנהלות ולניהול של יקום מקומי, פועל האב האוניברסאלי דרך אישיות בנו הבורא. במערכות היחסים בין בני האל, בהתאגדויות קבוצתיות של האישיויות אשר מקורן במקור והמרכז השלישי, או במערכות היחסים בין יצורים מכל סוג אחר, כדוגמת בני האדם – האב לעולם איננו מתערב בהתקשרויות מעין אלה. לעולם תינתן עדיפות למדיניות המוצהרת ולנוהל השורר באותו יקום: לחוק של הבן הבורא, לשלטונם של אבות הקונסטלציות, ריבוני המערכת והנסיכים הפלנטאריים. אין כל חלוקת סמכויות; לעולם אין מתגלע ניגוד בעבודת הכוח האלוהי והתכלית האלוהית. האלוהויות מצויות בתמימות דעים נצחית ומושלמת.
הבן הבורא הינו השליט העליון בכל הנוגע להתאגדויות האתיות, קרי בנוגע למערכות היחסים בין כל חטיבה של יצורים לבין כל מחלקה אחרת של יצורים, או בין כל שני פרטים בקבוצה נתונה כלשהי; ואולם, תוכנית שכזו אין פירושה כי האב האוניברסאלי אינו עשוי להתערב, בדרכו שלו, ולעשות ככל שהדעת האלוהית רואה לנכון באשר לכל יצור אינדיבידואלי שהוא בכלל רחבי הבריאה, וזאת בנוגע למעמדו הנוכחי של אותו יחיד ולאפשרויותיו העתידיות, ובהתייחס לתכניתו הנצחית של האב ולתכליתו האינסופית.
בַּיצורים הרצוניים בני התמותה, האב נוכח בפועל במכוונן השוכן, שהינו רסיס מרוחו הקדם-אישיותית; כמו כן, האב הינו מקור האישיות של יצור בן-תמותה רצוני שכזה.
מכוונני מחשבה אלו, המתת של האב האוניברסאלי, הינם מבודדים באופן יחסי; הם שוכנים בדעת בני האדם, אך לא ניתן להבחין בקשר כלשהו בינם לבין העניינים האתיים של בריאה מקומית. הם אינם מתואמים ישירות עם השירות השרפי או עם ניהול המערכות, הקונסטלציות או היקום המקומי בכללותו, ואפילו לא עם שלטונו של הבן הבורא, אשר רצונו הינו החוק העליון של יקומו.
המכווננים השוכנים הינם אחת מן הדרכים הנפרדות אך המאוחדות של האל ליצור קשר עם יצורי בריאתו האינסופית-כמעט. כך מבטא זה הנעלם מעין אדם את נוכחותו; ואם אך יכול היה לעשות כן, היה מראה לנו את עצמו אף בדרכים נוספות, ואולם התגלות רחבה יותר שכזו איננה אפשרית לאלוהות.
ביכולתנו לראות ולהבין את המנגנון שבאמצעותו נהנים הבנים הבוראים מידיעה אינטימית ומלאה של היקומים אשר עליהם הם מופקדים; ואולם, אין אנו מסוגלים להבין במלואן את השיטות אשר באמצעותן שומר האל באופן כה אישי ושלם על קשר עם כל הפרטים של יקום היקומים; זאת אף כי ביכולתנו להכיר, לכל הפחות, את הערוץ שדרכו יכול האב האוניברסאלי לקבל מידע על אודות היצורים של בריאתו עצומת הממדים, ולבטא בו את נוכחותו בעבורם. באמצעות מעגל האישיות האב מודע – קרי יודע באופן אישי – את כל המחשבות ואת כל הפעולות של כל ההוויות בכל המערכות של כל היקומים ברחבי הבריאה בכללותה. אף כי אין אנו מסוגלים לתפוש באופן מלא טכניקה זו של האל להתייחדות עם ילדיו, היננו יכולים להתחזק בהבטחה כי "האל קורא לב ילדיו", ושבעבור כל אחד מאיתנו "אף מקום היוולדנו שמוּר עימו".
מבחינה רוחנית, האב האוניברסאלי נוכח בלבכם וביקומכם באמצעות אחת משבע רוחות האב של המשכן המרכזי, ובאופן ספציפי, באמצעות המכוונן האלוהי אשר חי, עובד וממתין בעמקי הדעת של בן התמותה.
האל איננו אישיות מרוכזת-בעצמה; האב מעניק מעצמו לבריאתו וליצוריו בחופשיות. הוא חי ופועל לא רק בַּאלוהויות, אלא גם בבניו, אשר בידיהם הוא מפקיד את העשייה של כל מה שאפשרי באופן אלוהי בעבורם לעשותו. האב האוניברסאלי אכן האציל מעצמו כל תפקיד אשר הוויה אחרת מסוגלת לבצע. ודבר זה נכון באותה מידה הן בעבור האדם בן התמותה והן בעבור הבן בורא אשר שולט בשם האל במטה היקום מקומי. וכך היננו חוזים בפעולת אהבתו האינסופית והאידיאלית של האב האוניברסאלי.
במתת אוניברסאלית זו של עצמו יש לנו משום הוכחה שופעת לשיעור ולנדיבות טבעו האלוהי של האב. אם מנע האל עצמו קמעא מן הבריאה ביקום, כי אז ממה שנותר מעניק הוא מעצמו ברוחב-לב לבני התמותה של העולמות את מכווני המחשבה, את משגוחי המסתורין של הזמן, אשר שוכנים בסבלנות כה רבה בתוככי בני התמותה המועמדים לחיי נצח.
כמו שנאמר, האב האוניברסאלי חילק מעצמו על-מנת להעשיר את כלל הבריאה במתת האישיות ובפוטנציאל ההישג הרוחני. האל העניק לנו את עצמו על-מנת שנדמה לו, והוא שמר לעצמו אך את הכוחות והתהילה הנחוצים לשם קיומם של אותם דברים אשר בשל אהבתו אליהם השיל מעצמו את כל השאר.
קיימת תכלית אדירה ורבת-תהילה למצעדם של היקומים בחלל. כל מאבקיכם כבני-תמותה אינם לשווא. כולנו היננו חלק מתוכנית עצומה, ממפעל אדיר ממדים, וזהו גודלה העצום של המשימה אשר נוטל את האפשרות לראות הרבה מאוד ממנה בזמן נתון כלשהו, או במשך תקופת חיים אחת. כולנו היננו חלק מפרויקט נצחי המפוקח בידי האלים ומבוצע על-ידם. כלל המנגנון הנהדר והאוניברסאלי מתקדם בהדר דרך החלל לצלילי מקצב המחשבה האינסופית והתכלית הנצחית של המקור והמרכז הכביר הראשון.
תכליתו הנצחית של האל הנצחי הינה אידיאל רוחני גבוה. מאורעות הזמן ומאבקי הקיום החומרי הינם אך בבחינת פיגומים ארעיים המגשרים אל הצד השני, אל הארץ המובטחת של המציאות הרוחנית ושל הקיום הנשגב. מובן כי אתם, בני התמותה, מתקשים לתפוש את הרעיון של תכלית נצחית; למעשה אין ביכולתכם להבין את המחשבה על אודות הנצח, על דבר-מה אשר מעולם לא החל ולעולם לא יסתיים. לכל דבר מוכר לכם יש סוף.
אשר לחיים יחידניים, למשך של תקופת שלטון, או לכרונולוגיה של סדרה קשורה כלשהי של אירועים, נדמה כי היננו עוסקים בפרק זמן נבדל; נדמה כי לכל דבר יש התחלה ויש סוף. ואף דומה כי סדרה כזאת של חוויות, של תקופות חיים ושל תקופות זמן ועידנים – כאשר אלו מאורגנים בזה אחר זה – מרכיבה מהלך זמן ישר, מאורע זמן נפרד המבזיק רגעית על פני הנצח האינסופי. ואולם, בשעה שהיננו מתבוננים אל מאחורי הקלעים של כל אלו, מבט רחב יותר והבנה מלאה יותר מציעים כי הסבר שכזה אינו מספק, כי הוא תלוש ואינו הולם כלל התייחסות ראויה ותיאום של מאורעות הזמן, על תכליותיהם הבסיסיות ועל תגובות הנצח היסודיות שלהם.
נדמה לי כי על-מנת להסביר זאת לדעת בת התמותה, ראוי יותר לדַמות את הנצח למחזור ואת התכלית הנצחית לעיגול אינסופי, למחזור של הנצח אשר בדרך כלשהי מסונכרן עם מחזורי הזמן החומריים הארעיים. באשר למקטעי הזמן המתחברים למחזור הנצח ומהווים חלק ממנו, היננו נאלצים להכיר בכך כי עידנים ברי-חלוף שכאלו נולדים, חיים ומתים ממש כשם שההוויות ברות החלוף של הזמן נולדות, חיות ומתות אף הן. רוב בני התמותה מתים משום שלא הצליחו להגיע לרמה הרוחנית של היתוך עם מכוונן, והמטמורפוזה של המוות מהווה את התהליך האפשרי היחיד שדרכו יוכלו לחמוק מאזיקי הזמן ומן החיבור אל הבריאה החומרית, ובכך מתאפשר להם לשלב את צעדיהם הרוחניים עם מצעד ההתקדמות של הנצח. כאשר הינכם שורדים את מבחן חיי הזמן והקיום החומרי, מתאפשר לכם להמשיך הלאה תוך חיבור אל נצח, ואפילו כחלק ממנו, ולַנצח לחוג עם עולמות החלל סביב מעגל עידני הנצח.
מקטעי הזמן כמוהם כמבזקי האישיות בצורתה ברת החלוף; הם מופיעים למשך תקופה מסוימת, ואז נעלמים מעין האדם, רק על-מנת לשוב ולהתגלות כשחקנים חדשים וכגורמים ממשיכים בחיים הגבוהים יותר של התנועה אשר אין-לה-קץ סביב מעגל הנצח. לאור אמונתנו בְּיקום תָּחוּם הנע במסלול מוארך ועצום סביב המשכן המרכזי של האב האוניברסאלי, קשה מאוד לדמות את הנצח למהלך ישר.
בכנות אומר כי הנצח אינו ניתן להבנה על-ידי הדעת הסופית של הזמן. פשוט אינכם יכולים לתפוש אותו; אין ביכולתכם להבינו. אני עצמי איני מסוגל לדמות אותו בעיני רוחי במלואו, ואף לוּ הייתי יכול לעשות כן, היה זה בלתי-אפשרי בעבורי להמשיג זאת בעבור הדעת האנושית. ואף-על-פי-כן, עשיתי כמיטב יכולתי על-מנת להציג ולוּ חלק מנקודת המבט שלנו, ולספר לכם משהו מן ההבנות שלנו באשר לדברים הנצחיים. הנני עמל על-מנת לסייע לכם לגבש את מחשבותיכם על אודות ערכים אלו, אשר טיבם הינו אינסופי וחשיבותם הינה נצחית.
בדעתו של האל קיימת תוכנית הכוללת כל אחת ואחד מן היצורים בכלל רחבי ממלכתו העצומה, ותוכנית זו הינה תכלית נצחית של הזדמנות בלתי-מוגבלת, של התקדמות חסרת-גבולות ושל חיים ללא-קץ. ואינסוף אוצרותיה של נתיבה שכזו אשר אין-דומה-לה, הינם שלכם, אם רק תתאמצו!
יעד הנצח הינו לפניכם! הרפתקת ההישג של האלוהות פרושה למרגלותיכם! המרוץ אל השלמוּת מצוי בעיצומו! כל מי שחפץ בכך יכול לרוץ; והצלחה ודאית תעטר את מאמציו של כל בן-אנוש אשר ירוץ את מרוץ האמונה והאמון, בעודו נסמך בכל צעד וצעד של הדרך על הובלת המכוונן השוכן ועל הנחיית הרוח הטובה של בן היקום, אשר הושפעה בנדיבות כה רבה על כל בשר.
[הוצג על-ידי שליח עוצמתי המסופח ארעית למועצה העליונה של נבאדון, ואשר הוקצה למשימה זו על-ידי גבריאל מסאלווינגטון.]
בעוד שהאב האוניברסאלי שולט לבטח בבריאתו העצומה, בניהולו של יקום מקומי הוא פועל דרך אישיותו של הבן הבורא. והאב איננו פועל באופן אישי אחר כלשהו בניהול ענייניו של יקום מקומי. עניינים אלו מופקדים בידי הבן הבורא ורוח האם של היקום המקומי, ובידי ילדיהם הרבים. הבן הבורא הוא זה אשר יוצר את התוכניות, את המדיניות ואת הפעולות הניהוליות ביקום המקומי, והוא אשר מוציאן אל הפועל; ויחד עם הרוח, שותפתו, הוא מאציל סמכות ניהולית לגבריאל וסמכות שיפוטית לאבות הקונסטלציות, לריבוני המערכת ולנסיכים הפלנטאריים.
הבן הבורא שלנו הוא הביטוי כאישיות של המושג המקורי ה-611,121 במספר של זהות אינסופית אשר מקורה הינו – בו-זמנית – באב האוניברסאלי ובבן הנצחי. המיכאל של נבאדון הינו "הבן היחיד" המבטא כאישיות את המושג האוניברסאלי הזה אשר מספרו 611,121 של אלוהיות ושל אינסופיות. המטה שלו שוכן בעולם האור בעל שלושת ההיבטים של סאלווינגטון. ומשכן זה מסודר כך משום שמיכאל התנסה בחוויית החיים בכל שלושת שלבי הקיום של יצורים תבוניים: הרוחני, המורונטי והחומרי. בשל השם שנקשר במתת השביעי והאחרון שלו באורנטיה, לעיתים הוא מכונה מיכאל המשיח.
הבן הבורא שלנו איננו הבן הנצחי, קרי השותף הקיומי מפרדיס של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית. מיכאל מנבאדון אינו חבר בשילוש פרדיס. ואף-על-פי-כן, הבן המאסטר שלנו ניחן בתחומו בכל התכונות ובכל הכוחות האלוהיים שהבן הנצחי עצמו היה מבטא אילו היה נוכח בסאלווינגטון ופועל בנבאדון הלכה למעשה. מיכאל ניחן אפילו בכוחות ובסמכות נוספים, משום שהוא לא רק מבטא כאישיות את הבן הנצחי, אלא גם מייצג באופן מלא, ולמעשה מגשים, את נוכחות אישיותו של האב האוניברסאלי בעבור יקומו המקומי ובקרבו. הוא אפילו מייצג את האב-הבן. מערכות יחסים אלה מכוננות בן בורא אשר הינו ההוויה האלוהית העוצמתית, הגמישה והמשפיעה ביותר המסוגלת לנהל במישרין יקומים אבולוציוניים וליצור קשר אישי עם יצורים והוויות בלתי-בוגרות.
הבן הבורא שלנו מפעיל ממטה היקום המקומי את אותו כוח משיכה רוחני, קרי כבידה רוחנית, אשר היה מפעיל הבן הנצחי של פרדיס אילו היה נוכח אישית בסאלווינגטון, זאת ועוד; בן יקום זה הינו גם התגלמות האישיות של האב האוניברסאלי בעבור היקום של נבאדון. בנים בוראים הינם מרְכזי אישיות בעבור הכוחות הרוחניים של האב-הבן של פרדיס. בנים בוראים הינם המוקדים הסופיים של העוצמה-האישיותית של התכונות האדירות בזמן-מרחב של האל בעל שבעת ההיבטים.
הבן הבורא הינו בא-הכוח של האב האוניברסאלי המגולם כאישיות, המתאם האלוהי של הבן הנצחי והשותף היצירתי של הרוח האינסופית. בעבור היקום שלנו ובעבור כל העולמות המיושבים שבו, הבן הריבון הינו האל, לכל תכלית ועניין. הוא מבטא באישיותו את כל אלוהויות פרדיס שאותן מסוגלים בני התמותה המתפתחים להבין באופן מובחן. בן זה, יחד עם שותפתו הרוח, הינם הוריכם בוראיכם. עבורכם, מיכאל, הבן הבורא, הינו האישיות העליונה; עבורכם, הבן הנצחי הינו על-עליון – אישיות אלוהית אינסופית.
באישיותו של הבן הבורא יש לנו משום שליט והורה אלוהי אשר הינו רב-עוצמה, יעיל ומיטיב, ממש כשם שהיו האב האוניברסאלי והבן הנצחי אילו היו נוכחים שניהם בסאלווינגטון ועסקו בניהול ענייני היקום של נבאדון.
התבוננות בבנים בוראים מעלה כי אחדים מהם דומים יותר לאב, אחדים דומים לבן, בעוד שאחרים מהווים מזיגה של שני הוריהם האינסופיים. הבן הבורא שלנו מציג באופן מובחן תכונות ומאפיינים אשר דומים יותר לבן הנצחי.
מיכאל בחר לארגן את היקום המקומי הזה, וכעת הוא שולט בו כשליט עליון. כוחו האישי מוגבל על-ידי מעגלי הכבידה בעלי קדם הקיום אשר מרכזם בפרדיס, ובשל העובדה שעתיקי היומין שבממשל יקום-העל שומרים לעצמם את הזכות לפסוק סופית בכל פסקי הדין הביצועיים הנוגעים להכחדת אישיות. האישיות הינה המתת היחידה של האב, אך באישורו של הבן הנצחי יוזמים הבנים הבוראים תכנונים חדשים של יצורים, ותוך שיתוף הפעולה שבעבודה עם שותפוֹת הרוח שלהם הם עשויים לנסות התמרות חדשות של אנרגיה-חומר.
מיכאל הינו ההתגלמות כאישיות של האב-הבן מפרדיס בעבור היקום המקומי של נבאדון ובו; לפיכך, כאשר הכפיפה עצמה רוח האם היצירתית, נציגתה של הרוח האינסופית ביקום המקומי, למרותו של מיכאל המשיח, עם חזרתו מן המתת הסופית שלו באורנטיה, קיבל הבן המאסטר את כל השלטון "על כל כוחות השמים והארץ."
הכפפה זו של הסועדים האלוהיים לבנים הבוראים של היקומים המקומיים, הופכת את בני המאסטר הללו למאגרים האישיים של כל האלוהיות הניתנת לביטוי סופי של האב, הבן והרוח, בעוד שהתנסויות המתת של המיכאלים כיצורים מסמיכות אותם להציג את האלוהיוּת ההתנסותית של ההוויה העליונה. אין ביקומים הוויות אחרות אשר מיצו כך, באופן אישי, את הפוטנציאלים של ההתנסות הסופית הנוכחית, ואין ביקומים הוויות אחרות הניחנות בסמכויות שכאלה לריבונות יחיד.
אף כי המטה של מיכאל ממוקם רשמית בסאלווינגטון, בירתו של נבאדון, הוא מבלה הרבה מזמנו בביקור במטות של הקונסטלציות ושל המערכות, ואפילו בפלנטות היחידניות. מעת לעת הוא עורך מסע לפרדיס ולעיתים קרובות לאוורסה, שם הוא מתייעץ עם עתיקי היומין. כאשר הוא מצוי הרחק מסאלווינגטון, ממלא את מקומו גבריאל, אשר פועל אז כעוֹצֵר של היקום של נבאדון.
בעודה מחדרת את כל יקומי הזמן והמרחב, פועלת הרוח האינסופית מן המטה של כל יקום מקומי כמוקד מתמחה הרוכש איכויות של אישיוּת מלאה באמצעות הטכניקה של שיתוף-פעולה יצירתי עם הבן הבורא. ככל שהדבר נוגע ליקום מקומי, הסמכות הניהולית של בן בורא הינה עליונה; הרוח האינסופית, בדמות הסועדת האלוהית, משתפת פעולה באופן מלא, אף כי היא מתואמת באופן מושלם.
רוח האם היקומית של סאלווינגטון, שותפתו של מיכאל בַּשליטה ובניהול של נבאדון, משתייכת לקבוצה השישית של הרוחות העליונוֹת, והיא הינה הרוח ה-611,121 במספר מסדר זה. היא התנדבה להתלוות למיכאל בשעה שזה השתחרר ממחויבויותיו בפרדיס, ומאז פעלה עימו תמיד ביצירת יקומו ובניהולו.
הבן הבורא המאסטר הינו הריבון האישי של יקומו, ואולם, בכל הפרטים הנוגעים לניהולו משמשת רוח היקום כמנהלת-במשותף עם הבן. בעוד שהרוח מכירה תמיד בבן כריבון וכשליט, לעולם מעניק הבן לרוח עמדה של תיאום וסמכות שווה בכל ענייני התחום. בכל עבודת האהבה ומתן החיים, לעולם ותמיד נתמך הבן באופן מושלם, ומסתייע בעזרה המועילה של רוח היקום הנבונה-בכל והנאמנה-לעולם, ובכל הפמליה המגוּונת של אישיויותיה המלאכיוֹת. סועדת אלוהית שכזו הינה, באמת ובתמים, אימן של הרוחות ושל אישיויות הרוח, והיא היועצת הנוכחת-לעולם והנבונה-בכל של הבן הבורא, התגשמות נאמנה ואמיתית של הרוח האינסופית של פרדיס.
הבן פועל ביקומו המקומי בתור אב. הרוח – ככל שבני התמותה יוכלו להבין זאת – פועלת בתפקיד האם, ותמיד מסייעת היא לבן והינה חיונית-לעולם לניהולו של היקום. אל מול התקוממות, אך ורק הבן ושותפיו הבנים יוכלו לשמש כגואלים. הרוח אינה יכולה למחות אף-פעם כנגד מרידה או להגן על סמכות, אך לעולם היא תומכת בבן בכל דבר ודבר שהוא עשוי להידרש להתנסות בו במאמציו לייצב את הממשל ולקיים את הסמכות בעולמות שבהם פושה הרוע ושולט החטא. אך ורק הבן יכול להשיב על כנו את יציר עבודתם המשותפת, ואולם אף בן שהוא לא יוכל לייחל להצלחה סופית ללא שיתוף הפעולה הרציף של הסועדת האלוהית ושל הקבוצה העצומה של עוזרותיה הרוחניות, בנות האל אשר נאבקות באומץ ובנאמנות למען רווחת בני התמותה ולמען תהילת הוריהם האלוהיים.
עם סיום המתת השביעית והסופית של הבן הבורא כיצור, מסתיימות גם אי-הוודאויות של הבידוד הזמני בעבור הסועדת האלוהית, ועוזרתו היקומית של הבן מתייצבת לנצח בבטחה ובשליטה. וזה בהכתרתו של הבן הבורא כבן מאסטר, במועד המועדים ואל מול הקהילה הנאספת, שרוח היקום מכירה לראשונה בפומבי ובאופן אוניברסאלי בכפיפותה לבן, ומבטיחה להיות נאמנה ולציית לו. מאורע זה אירע בנבאדון עם חזרתו של מיכאל לסאלווינגטון לאחר המתת באורנטיה. רוח היקום מעולם לא הכירה בטרם מאורע רב-משמעות זה בכפיפותה לבן היקום, ורק לאחר שהרוח ויתרה מרצונה על כוח ועל סמכות ניתן היה להצהיר באמת כי "כל השלטון בשמים ובארץ ניתן בידיו".
ולאחר הצהרת כפיפוּת זו מפי רוח האם היצירתית, הכיר מיכאל מנבאדון באצילות בתלותו הנצחית ברוח בת-לווייתו, הציב את הרוח כשליטה-בצוותא של תחומיו היקומיים ודרש מכל יצוריהם להישבע אמונים לרוח, כאשר נשבעו לבן; וכך התרחשה ופורסמה ברבים "הצהרת השוויון" הסופית. אף כי הבן היה הריבון של יקום מקומי זה, הוא פרסם ברחבי העולמות את עובדת שוויונה של הרוח אליו בכל מתנות האישיות ובכל תכונות האופי האלוהיות. וזו הופכת להיות התבנית ההתעלוּתית לארגון המשפחה והממשל אף בעבור היצורים הנמוכים של עולמות החלל. וזהו, לאמיתו של דבר והלכה למעשה, האידיאל הגבוה של המשפחה ושל המוסד האנושי של הנישואין הרצוניים.
וכעת חולשים הבן והרוח על היקום, ממש כשם שאב ואם משגיחים על בני ובנות משפחתם וסועדים אותם. לא יהיה זה בלתי-ראוי להתייחס לרוח היקום כבת-לווייתו היצירתית של הבן הבורא, ולהתייחס אל יצורי העולמות כאל בניהם ובנותיהם – משפחה כבירה ורבת-הוד, אבל אחת כזו שבה קיימות אחריויות מופלגות והשגחה חסרת-קץ.
הבן יוזם את יצירתם של ילדי יקום מסוימים, בעוד שהרוח לבדה אחראית להביא לידי קיום את הסדרים הרבים של אישיויות הרוח הסועדות והמשרתות תחת הכוונתה ותחת הנחייתה של רוח אם זו עצמה. ביצירת סוגים אחרים של אישיויות ביקום, הן הבן והן הרוח פועלים יחדיו, ואין כל מעשה יצירה אשר בו יפעל האחד מבלי להיוועץ תחילה באחר ולקבל את הסכמתו.
כוכב הבוקר הבהיר הינו הביטוי כאישיות של המושג הראשון של זהות ואידיאל האישיוּת אשר הגו הבן הבורא ומופעה של הרוח האינסופית ביקום המקומי. אם נחזור לימיו הראשונים של היקום המקומי, עוד בטרם התאחדו הבן הבורא ורוח האם בקשרי השותפות היצירתית, אם נחזור לזמנים שבטרם תחילת יצירת משפחתם המגוּונת של בנים ובנות, פרי המעשה הָאָחוּד הראשון של השותפות המוקדמת והחופשית בין שתי אישיויות אלוהיות אלה הינו בריאת אישיות הרוח הגבוהה ביותר של הבן ושל הרוח, כוכב הבוקר הבהיר.
אך ורק הוויה אחת כזו של חוכמה ושל הוד מובאת לידי קיום בכל יקום מקומי. האב האוניברסאלי והבן הנצחי יכולים לברוא מספר בלתי-מוגבל של בנים זהים להם באלוהיותם, והם אכן עושים כן; ואולם הבנים, מתוך האיחוד עם בנותיה של הרוח האינסופית, יכולים לברוא אך ורק כוכב בוקר בהיר אחד בכל יקום, הוויה הדומה להם והחולקת עימם בחופשיות את טיבם המשותף, אך לא את זכויותיהם כבוראים. בטיבו האלוהי, גבריאל מסאלווינגטון הינו כַּבן הבורא, אף שהוא מוגבל ביותר בתכונות האלוהות.
ילד בכור זה של הורי יקום חדש הינו אישיות ייחודית הניחנת בתכונות נהדרות רבות שאינן נוכחות באופן הנראה לְעין מי מהוריו, הוא הינו הוויה בעלת גמישות חסרת-תקדים ובוהַק בל-יתואר. אישיות נשגבת זו חובקת את רצונו האלוהי של הבן במשולב עם הדמיון היצירתי של הרוח. מחשבותיו ומעשיו של כוכב הבוקר הבהיר ישקפו תמיד באופן מלא הן את הבן הבורא והן את הרוח היצירתית. הוויה שכזו מסוגלת גם להבנה רחבה של קהילת השרפים הרוחנית ושל היצורים הרצוניים האבולוציוניים הגשמיים, ולקיום תקשורת אוהדת עימם.
כוכב הבוקר הבהיר איננו בורא, אך בהיותו נציגו הניהולי האישי של הבן הבורא הוא מנהל נפלא. מלבד יצירה ומתן חיים, הבן הבורא והרוח היצירתית לעולם אינם נועדים בנוגע להליכים חשובים ביקום ללא נוכחותו של גבריאל.
גבריאל מסאלווינגטון הינו המנהל הראשי של היקום של נבאדון והבורר בכל הערעורים המנהליים הנוגעים לממשלו. מנהל יקום זה נברא כשהוא מצויד בכל הנדרש לשם עבודתו, ואולם הוא צבר ניסיון במקביל לצמיחתה ולהתפתחותה של בריאתנו המקומית.
גבריאל הינו המוציא לפועל הבכיר של כל הרשאות יקום-העל הנוגעות לעניינים הבלתי-אישיים ביקום המקומי. הוצאתם אל הפועל של רוב העניינים הנוגעים לשיפוט המוני ולתחיית המתים של סיום-עידן, כמצוּוה על-ידי עתיקי היומין, מוטלות גם הן על גבריאל ועל צוותו הביצועי. לפיכך, גבריאל הינו המנהל הראשי המשולב הן של שליטי יקום העל והן של שליטי היקום המקומי. לפקודתו סר סגל מיומן של סייעים מנהליים, אשר נבראו לשם מילוי עבודתם המיוחדת, ואשר אינם נגלים לעיני בני התמותה האבולוציוניים. בנוסף לסייעים אלו, עשוי גבריאל להעסיק כל אחד מן – או את כל – הסדרים השמימיים של ההוויות הפועלות בנבאדון, והוא הינו גם מפקדם העליון של "צבאות השמיים" – הצבאות המלאכיים.
גבריאל וצוותו אינם מורים; הם הינם מנהלים. מעולם לא נודע כי הם סוטים מעבודתם הרגילה, מלבד בשעה שמיכאל התגשם בגוף בעת תקופת המתת כיצור. במהלך תקופות המתת האלה העמיד עצמו גבריאל כל העת באופן קשוב לרצון הבן שהתגשם בגוף, ובשיתוף פעולה עם איחוד היומין הוא הפך לַמנהל בפועל של ענייני היקום בזמן תקופות המתת המאוחרות יותר. גבריאל מזוהה מאוד עם ההיסטוריה ועם ההתפתחות של אורנטיה מאז המתת של מיכאל כבן-תמותה.
למעט בשעת המפגש עם גבריאל בעולמות המתת ובמהלך קריאת השמות בעת תחיית המתים הכללית והמיוחדת, בני התמותה יפגשו בו לעיתים רחוקות בעודם מרקיעים דרך היקום המקומי, עד אשר הם יצורפו לעבודה הניהולית של הבריאה המקומית. כמנהלים, ללא קשר לדרגתכם או לסדרכם, אתם תימַצאו תחת הכוונתו של גבריאל.
ממשל האישיויות אשר מקורן בשילוש מסתיים בממשלות יקומי העל. היקומים המקומיים מאופיינים בפיקוח דואלי, תחילתו של המושג אב-אם. אבי היקום הינו הבן הבורא; אֵם היקום הינה הסועדת האלוהית, הרוח היצירתית של היקום המקומי. ובכל אופן, כל יקום מקומי מתברך בנוכחותן של אישיויות מסוימות מן היקום המרכזי ומפרדיס. בראש קבוצה זו מפרדיס בנבאדון עומד השגריר של שילוש פרדיס – עמנואל מסאלווינגטון – איחוד היומין המוצב ביקום המקומי של נבאדון. במובן מסוים, בן גבוה זה של השילוש הינו גם נציגו האישי של האב האוניברסאלי בחצרו של הבן הבורא; ומכאן שמו, עמנואל.
עמנואל מסאלווינגטון, מספר 611,121 בסדר השישי של אישיויות השילוש העליונות, הינו הוויה של אצילות נשגבת ושל ענווה כה נהדרת, עד כי הוא מסרב לקבל את הסגידה ואת ההערצה של כלל היצורים החיים. הוא מתייחד בכך שהינו האישיות היחידה בכל נבאדון אשר מעולם לא הכירה בכפיפותה למיכאל, אחיו. הוא פועל כיועץ לבן הריבון, אך מעניק את עצתו רק כאשר הוא מתבקש להעניקה. בהיעדרו של הבן הבורא, הוא עשוי לשבת בראש כל מועצה גבוהה של היקום, אך אחרת הוא אינו לוקח כל חלק בעניינים הניהוליים של היקום, אלא אם כן התבקש לכך.
שגריר זה של פרדיס לנבאדון אינו כפוף לסמכות השיפוטית של ממשל היקום המקומי. הוא אף אינו מפעיל סמכות ניהולית בענייני הניהול של יקום מקומי מתפתח, למעט בפיקוח על אחַיו הקשורים אליו, נאמני היומין המשרתים במטות הקונסטלציות.
בדומה לאיחוד היומין, גם נאמני היומין לעולם אינם משיאים עצה או סיוע לשליטי הקונסטלציות, אלא אם כן הם מתבקשים לכך. שגרירים אלו של פרדיס לקונסטלציות מייצגים את הנוכחוּת האישית הסופית של בני השילוש הנייחים הפועלים בתפקידי ייעוץ ביקומים המקומיים. הקונסטלציות קשורות יותר אל ממשל יקומי העל מאשר המערכות המקומיות המנוהלות בלעדית על-ידי אישיויות ילידות היקום המקומי.
גבריאל הינו המנהל הראשי והמנהל בפועל את נבאדון. היעדרותו של מיכאל מסאלווינגטון איננה מפריעה בכל אופן שהוא לניהול הסדור של ענייני היקום. בעת היעדרותו של מיכאל, כשם שאירע לאחרונה בעת ששהה במשימה בפרדיס בכנס של בני המאסטר של אורוונטון, משמש גבריאל כבא כוחו ביקום. בעתות מעין אלה, תמיד מבקש גבריאל את עצתו של עמנואל מסאלווינגטון באשר לכל הבעיות העיקריות.
האב מלכיצדק הינו העוזר הראשון של גבריאל. כאשר נעדר כוכב הבוקר הבהיר מסאלווינגטון, מקבל על עצמו בן מלכיצדק מקורי זה את כל אחריותו.
מִגוון מחלקות המשנה של הניהול ביקום מקבלות על עצמן תחומי אחריות מסוימים ומיוחדים. בעוד שבאופן כללי דואגת הנהלת המערכת לרווחת הפלנטות שלה, היא עוסקת במיוחד במעמדן הפיזי של ההוויות החיות, קרי בבעיות ביולוגיות. שליטי הקונסטלציות, בתורם, מעניקים תשומת לב ייחודית לתנאי החברה והממשל השוררים במערכות ובפלנטות השונות. הממשל בקונסטלציה פועל בעיקר על-מנת לייצב ולאחד. ועוד למעלה יותר, שליטי היקום עסוקים יותר במעמדם הרוחני של העולמות.
שגרירים ממונים באמצעות צו משפטי ומייצגים יקום אחד במשנהו. קוֹנסוּלים הינם נציגיה של קונסטלציה אחת הן בקונסטלציות אחרות והן במטה היקום; הם ממונים באמצעות צו חוקתי ופועלים אך ורק בגבולות היקום המקומי. משקיפים מקבלים את מינויָם באמצעות צו ניהולי מידי ריבון מערכת על-מנת שישמשו נציגי אותה מערכת, הן במערכות אחרות והן בבירת הקונסטלציה, ופעולתם אף היא מוגבלת לתחומי אותו יקום מקומי.
תשדורות מכוּונות מסאלווינגטון בו-זמנית אל מטות הקונסטלציות, אל מטות המערכות ואל הפלנטות היחידניות. כלל הסדרים הגבוהים של ההוויות השמימיות מסוגלים להשתמש בשירות זה על-מנת לתקשר עם חבריהם הפזורים ברחבי הקיום. שירות השידור של היקום מוענק לכלל העולמות המיושבים, ללא תלות במעמדם הרוחני. התקשורת הבין-פלנטארית נשללת אך ורק מאותן פלנטות המצויות בבידוד רוחני.
תשדורות קונסטלציה משודרות מזמן לזמן ממטה הקונסטלציה בידי אב הקונסטלציה הראשי.
הכרונולוגיה מוכרת, מחושבת ומתוקנת בידי קבוצה מיוחדת של הוויות בסאלווינגטון. היום התקני של נבאדון שקול לשמונה-עשר ימים, שש שעות ושתיים וחצי דקות כמניין הזמן באורנטיה. השנה של נבאדון מורכבת מקטע הזמן של תנועת היקום ביחס למעגל של אוורסה, ושקולה למאה ימי יקום תקניים, שהם בקירוב חמש שנות אורנטיה.
זמן נבאדון, המשודר מסאלווינגטון, הינו התקן בעבור כל הקונסטלציות וכל המערכות ביקום המקומי הזה. כל קונסטלציה מנהלת את ענייניה על-פי זמן נבאדון, ואולם, המערכות, כמו גם הפלנטות היחידניות, מקיימות כרונולוגיות משל עצמן.
אורך היום בשטניה, כפי שהוא מחושב בירושֵם, הינו מעט פחות (בשעה אחת, 4 דקות ו-15 שניות) משלושה ימים כמניין הזמן של אורנטיה. זמנים אלו נודעים באופן כללי כזמן סאלווינגטון או זמן היקום, או לחלופין – כזמן שטניה, או זמן מערכת. הזמן הסטנדרטי הינו זמן היקום.
הבן המאסטר, מיכאל, עסוק באופן עילאי בשלושה דברים בלבד: בריאה, הזנה וסעד. הוא איננו משתתף באופן אישי בעבודה המשפטית של היקום. הבוראים לעולם אינם יושבים בדין ברואיהם; זוהי מלאכתם הבלעדית של יצורים בעלי הכשרה גבוהה והתנסות בפועל כיצורים.
כלל המנגנון השיפוטי של נבאדון מצוי תחת השגחתו של גבריאל. בתי המשפט הגבוהים הממוקמים בסאלווינגטון עוסקים בבעיות אשר להן חשיבות ליקום בכללותו, ובערעורים המגיעים מעלה מבתי המשפט של המערכות. לבתי משפט אלו שבעים סניפים, הפועלים בשבע קבוצות בנות עשרה סניפים כל אחת. בכל ענייני השיפוט יושב בראש בית הדין הרכב בן שני שופטים, אחד בעל רקע של מושלמות ואחד בעל התנסות בהרקעה.
בכל הנוגע לסמכות שיפוטית, בתי המשפט של היקום המקומי מוגבלים בעניינים הבאים:
1. הממשל של היקום המקומי עוסק בְּבריאה, בְּהתפתחות, בתחזוקה ובסעד. לפיכך, בתי המשפט של היקום מנוּעים מלעסוק באותם מקרים הנוגעים לשאלת חיי הנצח והמוות. אין בזאת התייחסות למוות הטבעי כפי שהוא מתרחש באורנטיה, ואולם אם מגיעה לדיון משפטי הזכות לקיום מתמשך, לחיי נצח, אזי היא חייבת להיות מועברת לדיון בבתי המשפט של אורוונטון; ובמידה שההחלטה ניתנה לרעת היחיד, מוצָאים כל גזרי הדין של ההכחדה אל הפועל במצוות שליטי יקום העל ובאמצעות סוכנויותיהם.
2. לעולם לא תידון ההשתמטות, או העריקה, של מי מבני האל של היקום המקומי, אשר מעמידה בסכנה את מעמדם ואת סמכותם כבנים בבתי המשפט של הבן; אי-הבנה שכזו תועבר מיידית לבתי המשפט של יקומי העל.
3. שאלת קבלתו מחדש, לאחר פרק של בידוד רוחני, של כל חלק שהוא מבריאה מקומית – כגון מערכת מקומית – לאחווה של מעמד רוחני מלא בַּבריאה המקומית, חייבת להידון באסיפה העליונה של יקום העל.
בכל העניינים האחרים, בתי המשפט של סאלווינגטון הינם סופיים ועליונים. ואין עליהם כל עוררין, ואין מפלט מתחולת החלטותיהם וצוויהם.
ככל שנדמה כי לעיתים הטענות האנושיות נשפטות באורנטיה בחוסר הגינות, הצדק וההגינות האלוהית אכן שוררים ביקום. אתם חיים ביקום סָדוּר היטב, ובמוקדם או במאוחר תוכלו לסמוך על כך שהיחס אליכם הינו צודק, ואף רחום.
בסאלווינגטון, המטה של נבאדון, אין גופי חקיקה של ממש. עולמות המטה של היקום עוסקים במידה רבה בשיפוט. האסיפות החקיקתיות של היקום המקומי ממוקמות בַּמטות של מאה הקונסטלציות. המערכות עסוקות בעיקר בעבודה הניהולית והמנהלית של הבריאוֹת המקומיות. ריבוני המערכות ועמיתיהם אוכפים את צווי המחוקק של שליטי הקונסטלציות ומוציאים אל הפועל את הצווים המשפטיים של בתי המשפט הגבוהים של היקום.
אף שחקיקה של ממש אינה מתבצעת במטה היקום, פועל בסאלווינגטון מִגוון של אסיפות ייעוציות ומחקריות הנאספות ומתנהלות בהתאם לייעודיהן ולתחומי פעולתן. אחדות מאסיפות אלה הינן קבועות; אחרות מתפרקות עם השגת מטרתן.
המועצה העליונה של היקום המקומי מורכבת משלושה חברים מכל מערכת ומשבעה נציגים מכל קונסטלציה. מערכות המצויות בבידוד אינן מיוצגות באספה זו, אך הן רשאיות לשלוח משקיפים אשר נוכחים בכל הדיונים ולומדים אותם.
מאה מועצות האישור העליונות ממוקמות אף הן בסאלווינגטון. נשיאיהן של מועצות אלה מרכיבים את קבינט העבודה הישיר של גבריאל.
כלל הממצאים של המועצות המייעצות היקומיות הגבוהות מועברים למוסדות המשפט של סאלווינגטון, או לאסיפות המחוקקות של הקונסטלציות. מועצות גבוהות אלה הינן נעדרות סמכות או כוח לאכוף את המלצותיהן. במידה שעצתן מבוססת על חוקי היקום היסודיים, כי אז בתי המשפט של נבאדון מוציאים צווי ביצוע; ואולם, אם המלצותיהן נוגעות לתנאים מקומיים או למצבי חירום, אזי הן חייבות להיות מועברות מטָה, אל האסיפות המחוקקות של הקונסטלציות, על-מנת שתידונה ושתחוּקקנה, ומשם תועברנה אל שלטונות המערכות לשם הוצאה אל הפועל. למעשה, מועצות גבוהות אלה הינן בבחינת מחוקקות-העל, ואולם הן פועלות ללא סמכות חקיקה וללא יכולת ביצוע.
אף כי היננו מתארים את ממשל היקום במונחים של "בתי משפט" ושל "אסיפות", מן ההכרח שיובן כי התרחשויות רוחניות אלה הינן שונות מאוד מן הפעילויות הפרימיטיביות והחומריוֹת יותר של אורנטיה, אשר אף הן מכוּנות בשמות התואמים.
[הוצג על-ידי רב-המלאכים הראשי של נבאדון.]
כאשר האב האוניברסאלי והבן הנצחי הופכים בן בורא לאישיות, או אז הופכת הרוח האינסופית ייצוג ייחודי של עצמה לאינדיבידואלי, זאת על-מנת שכך תתלווה לבן הבורא זה אל עולמות החלל ושתהא שם שותפתו; בתחילה, בארגון הפיזי, ולאחר מכן, במלאכת הבריאה והסעד של היצורים ביקום החדש המתוכנן.
רוח יצירתית מגיבה הן למציאויות פיזיות והן למציאויות רוחניות; וכמוה גם הבן הבורא; וכך הם מתַאמים ומשתפים פעולה בניהולו של יקום מקומי של זמן ושל מרחב.
טבען של בנות רוח אלה הינו כטבעה של הרוח האינסופית, אך הן אינן יכולות לפעול בו-זמנית הן בעבודת היצירה הפיזית והן בעבודת הסעד הרוחני. במהלך פעולת הבריאה הפיזית, בן היקום מספק את התבנית בעוד שרוח היקום מאתחלת את הליך התגשמותן של המציאויות הפיזיות. הבן פועל בתכנוני העוצמה, אך הרוח הופכת יצירות אנרגטיות אלה לכדי חומרים פיזיים. אף-על-פי שבמידה מסוימת קשה לתאר כאישית את הנוכחות המוקדמת הזו של הרוח האינסופית ביקום, בעבור הבן הבורא שותפת-רוח זו הינה אישית ומאז ומעולם פעלה כיחיד מובחן.
לאחר השלמת הארגון הפיזי של מקבץ כוכבים ופלנטות וכינון מעגלי האנרגיה על-ידי מרכזי האנרגיה של יקום-העל, ובהמשך לעבודת בריאה התחלתית זו על-ידי סוכנויות הרוח האינסופית – הפועלות דרך המוקד היצירתי שלה ביקום המקומי ותחת הנחייתו של מוקד זה – יוצאת בזאת הצהרתו של הבן מיכאל ומבשרת כי בשלב הבא יכוננו חיים ביקום החדש שאורגן זה עת. עם הכרת פרדיס בהצהרת כוונות זו, מתרחשת בשילוש פרדיס תגובת אישור, ולאחריה מגיעה היעלמות בבוהק הרוחני של אלוהויות רוח האב אשר ביקום העל שלהן מתארגנת בריאה חדשה זו. בה בעת, מתקרבות רוחות האב האחרות אל המשכן המרכזי של האלוהויות, ולאחר מכן, כאשר רוח האב החבוקה בחיבור האלוהויות מגיחה אל מול הכרת עמיתותיה, אזי מתרחש המאורע אשר ידוע כ"התפרצות ראשונית". זהו הינו הבזק רוחני אדיר, תופעה אשר ניתן להבחין בה בבהירות אפילו ממטה יקום העל הנידון; ובה בעת עם התרחשות מופע זה של השילוש, המובן במידה מועטה בלבד, מתרחש שינוי מובחן בטיב נוכחות ועוצמת הרוח היצירתית של הרוח האינסופית השוכנת ביקום המקומי הנידון. בתגובה לתופעות אלה בפרדיס, ייצוג חדש ואישי של הרוח האינסופית הופך מיד לאישיות, וזאת בנוכחותו המיידית של הבן הבורא. זוהי הינה הסועדת האלוהית. הרוח היצירתית היחידנית המסייעת בידי הבן הבורא הפכה לעמיתתו האישית ליצירה, רוח האם של היקום המקומי.
מתוך בידול אישי חדש זה של הפועל האחוד ודרכו, נובעים הזרמים המבוססים והמעגלים המצוּוים של עוצמת הרוח וההשפעה הרוחנית, אשר עתידים לחַדֵר את כלל העולמות ואת כל ההוויות של אותו יקום מקומי. הלכה למעשה, נוכחוּת אישית חדשה זו הינה אך ורק התמרה של השותפה אשר-התקיימה-זה-מכבר והפחות-אישית של הבן בעבודתו המוקדמת יותר בארגון הפיזי של היקום.
זהו הינו תיאור בן מילים ספורות בלבד של דרמה כבירה, ואולם הוא מייצג את כל אשר ניתן לספר בנוגע למאורעות רבי-חשיבות אלה. אלו הם מאורעות מיידים, בלתי-מובנים ובלתי-נתפשים; הסודות הנוגעים לטכניקה ולנוהל שלהם חבויים בעומק חיקו של שילוש פרדיס. היננו בטוחים אך בדבר אחד: נוכחות הרוח ביקום המקומי, בעת שזה היה מצוי בתהליך בלעדי של בריאה ושל ארגון פיזי, לא הייתה נבדלת לחלוטין מרוחהּ של הרוח האינסופית של פרדיס; זאת בעוד שלאחר הופעתה-מחדש של רוח האב המפקחת מתוככי החיבוק הסודי של האֵלים, ולאחר הבזק האנרגיה הרוחני, מתמלא המופע של הרוח האינסופית ביקום המקומי באופן פתאומי בדמיון אישי לרוח האב אשר הייתה קשורה בקשרי התמרה עם הרוח האינסופית. וכך רוכשת רוח האם של היקום המקומי טבע אישי המשוך בגווני רוח האב של יקום-העל החולשת על תחום השיפוט האסטרונומי האמור.
נוכחוּת-שהפכה-אישית זו של הרוח האינסופית, רוח האם היצירתית של היקום המקומי, ידועה בשטניה כַּסועדת האלוהית. לכל צורך מעשי ותכלית רוחנית מופע אלוהות זה הינו אינדיבידואל אלוהי, אישיות רוחנית. וכך היא מוכֶּרת ונתפשת על-ידי הבן הבורא. ובאמצעות מופע מקומי ואישי זה של המקור והמרכז השלישי ביקום המקומי שלנו יכולה הרוח להפוך ברבות הימים כפופה במידה כה מלאה לבן הבורא, עד אשר ייאמר בצדק על בן זה כי "כל עזוז שמים וארץ בידיו הופקד".
לאחר שהסועדת האלוהית עברה מטמורפוזה ניכרת באישיותה במהלך יצירת החיים, היא פועלת כאישיות ומשתפת פעולה באופן אישי ביותר עם הבן הבורא בתכנון ובניהול העניינים הנרחבים של הבריאה המקומית. בעבור סוגים רבים של הוויות ביקום, אפילו ייצוג זה של הרוח האינסופית עשוי שלא להופיע כאישי לחלוטין בעידני טרום המתת הסופי של מיכאל; ואולם, לאחר רוממותו של הבן הבורא לדרגת הסמכות הריבונית של בן מאסטר, מתגברות איכויותיה האישיוֹת של רוח האם היצירתית במידה כה רבה, עד כי היא מוכרת באופן אישי על-ידי כלל היחידים הבאים איתה במגע.
החל מן הקשר המוקדם ביותר עם הבן הבורא, מחזיקה רוח היקום בכל תכונות השליטה-הפיזית של הרוח האינסופית, לרבות מלוא יכולות האנטי-כבידה. עם כך שמשיגה היא מעמד אישי, מפעילה רוח היקום שליטה מלאה ומושלמת בכבידת הדעת ביקום המקומי, ממש כפי שהייתה עושה הרוח האינסופית אילו הייתה נוכחת באופן אישי.
בכל יקום מקומי פועלת הסועדת האלוהית בהתאם לטבע ולמאפיינים הטבועים של הרוח האינסופית, כפי שאלו התגשמו באחת משבע רוחות האב של פרדיס. אף כי קיימת אחידות אופי בסיסית של כל רוחות היקום, קיים בפעילותן גם גיוון הנקבע בהתאם למקורן, דרך אחת משבע רוחות האב. שוני זה במקורן הינו הגורם לגיוון בטכניקות הפעולה של רוחות האם של היקום המקומי ביקומי העל השונים. ואולם, רוחות אלה הינן זהות בכל התכונות הרוחניות המהותיות, והן רוחניות במידה שווה ואלוהיוֹת לחלוטין, ללא כל תלות בהבדלים בין יקומי העל.
הרוח היצירתית אחראית-בצוותא עם הבן ביצירת יצורי העולמות, ולעולם היא איננה מאכזבת את הבן בכל המאמצים לקיים בריאוֹת אלה ולשמרן. החיים נסעדים ומתוחזקים באמצעות הסוכנויות של הרוח היצירתית. "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ וְהֵם יִבָּרֵאוּן; וְאַתָּה תְּחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה."
בעת יצירת יקום של יצורים תבוניים, רוח האם היצירתית פועלת בראש ובראשונה בתחום המושלמוּת ביקום, בשתפה פעולה עם הבן ביצירתו של כוכב הבוקר הבהיר. לאחר מכן, הולכים ומתקרבים צאצאיה של הרוח אל סדר היצורים הנבראים בפלנטות, ממש כשם שהבנים הולכים ויורדים בסדרם מן המלכיצדקים ועד לבנים החומריים הבאים במגע ממשי עם בני התמותה של העולמות. בעת התפתחותם המאוחרת יותר של היצורים בני התמותה, מספקים הבנים נושאי החיים את הגוף הפיזי, המיוצר מן החומר המאורגן המצוי בעולמות, בעוד שרוח היקום תורמת את "נשימת החיים".
אף כי המקטע השביעי של היקום המקיף עלול להיחשב במובנים רבים כמאחר בהתפתחותו, תלמידים הלומדים ביסודיות את בעיותינו צופים את התפתחותה בעידנים העתידים לבוא של בריאה מאוזנת באופן יוצא דופן. היננו חוזים כי אורוונטון יציג מידה גבוהה כזו של סימטריה משום שרוח האב החולשת על יקום-על זה הינה יושבת-ראש רוחות האב בגבהי מרומים, והיא מהווה תבונת רוח המגלמת את האיחוד המאוזן ואת התיאום המושלם של התכונות ושל קווי האופי של כל שלוש האלוהויות הנצחיות. אכן היננו מאחרים ומעוכבים ביחס למקטעים אחרים, ואולם אין כל ספק כי ממתינה לנו התפתחות טרנסצנדנטאלית והישג חסר תקדים אי-אז בעידני נצח העתיד.
אין הבן הנצחי ואין הרוח האינסופית מוגבלים או מותנים על-ידי הזמן או המרחב, ואולם מגבלות אלה חלות על רוב צאצאיהם.
הרוח האינסופית מחדרת את כלל החלל ושוכנת במעגל הנצח. ועדיין, בעת מגעיהן עם ילדי הזמן, נדרשות רבות מאישיויות הרוח האינסופית להתחשב לעיתים קרובות בהיבטים הנוגעים לזמן, אף כי הרבה פחות מאשר בהיבטים הנוגעים למרחב. סעדֵי דעת רבים מתעלמים מן החלל אך סובלים משיהוי בזמן בעת שהם מתאמים רמות שונות של מציאות ביקום. למעשה, שליח בודד הינו בלתי-תלוי בחלל, למעט באותו זמן הנדרש בפועל לשם קיום המסע ממיקום אחד למיקום אחר; ועוד קיימות ישויות דומות אשר אינכם יודעים עליהן.
לרוח היצירתית זכות אישית להיות בלתי-תלויה לחלוטין במרחב, אך לא בזמן. אין קיימת נוכחות אישית מיוחדת של רוח יקום שכזו במטה הקונסטלציה או במטה המערכת. היא נוכחת ופזורה במידה שווה בכל רחבי יקומה המקומי, ולפיכך היא נוכחת הלכה למעשה ובאופן אישי בכל עולם שהוא ממש כבכל עולם אחר.
הרוח היצירתית מוגבלת בסעד שלה ביקום אך ורק על-ידי אלמנט הזמן. ברחבי יקומו, בן בורא פועל באופן מיידי; ואולם, הרוח היצירתית חייבת להתחשב בזמן בעת סעד הדעת ביקום, למעט בשעה שהיא מאפשרת לעצמה להשתמש במודע ובמתכוון בזכויותיו האישיות של בן היקום. הרוח היצירתית פועלת ללא תלות בזמן הן בפעולתה כרוח טהורה והן בשיתוף הפעולה שלה עם המנגנון המסתורי של המחזירותיות האוניברסאלית.
אף-על-פי שמעגל הכבידה-הרוחנית של הבן הנצחי פועל ללא תלות הן בזמן והן במרחב, כלל תפקודי הבנים הבוראים אינם פטורים ממגבלות המרחב. באם מאורעות העולמות האבולוציוניים מתקבלים, נראה שבנים מיכאלים אלו מסוגלים לפעול באופן עצמאי יחסית מתלות בזמן. בן בורא אינו מוגבל על-ידי הזמן, אך הוא מותנה על-ידי המרחב; אין הוא יכול להיות באופן אישי בשני מקומות בעת ובעונה אחת. מיכאל מנבאדון לעולם פועל ברחבי יקומו שלו, ובאופן מעשי באמצעות מחזירותיות גם ביקום העל. לעולם מתקשר הוא ישירות עם הבן הנצחי.
הסועדת האלוהית הינה עוזרתו המבינה של הבן הבורא, והיא מאפשרת לו להתגבר על מגבלותיו הטבועות באשר למרחב ולפצות עליהן; זאת משום שכאשר השניים פועלים באיחוד כוחות מנהלתי הם הינם עצמאיים למעשה בגבולות בריאתם המקומית מהזמן כמו גם מהמרחב. לפיכך, כפי שניתן לראות הלכה למעשה ברחבי יקום מקומי, הבן הבורא והרוח היצירתית פועלים על-פי רוב באופן בלתי-תלוי הן בזמן והן במרחב, זאת משום שהחופש בזמן או במרחב של האחד זמין לעולם בעבור האחר.
אך רק הוויות מוחלטות הינן בלתי-תלויות הן בזמן והן במרחב בַּמובן המוחלט. מרביתן של האישיויות הכפופות לבן הנצחי או לרוח האינסופית כפופות הן לזמן והן למרחב.
בשעה שרוח יצירתית הופכת "מודעת למרחב" היא מתכוננת להכיר ב"תְּחוּם תָּחוּם במרחב" כשלהּ; בתחום זה היא תהא חופשייה מן המרחב, בניגוד לכל שאר המרחב אשר בו תהא מותנית. כל אחד חופשי לבחור ולפעול אך ורק בתוככי תחומי תודעתו שלו.
ביקום המקומי של נבאדון קיימים שלושה מעגלי רוח מובחנים:
1. מתת הרוח של הבן הבורא, המנחם, רוח האמת.
2. מעגל הרוח של הסועדת האלוהית, רוח הקודש.
3. מעגל סעד-התבונה, הכולל את הפעילויות הפחות-או-יותר מאוחדות אך מגוּונות של שבע הרוחות מסייעות-הדעת.
לבּנים הבוראים מוענקת רוח של נוכחות ביקום אשר במובנים רבים הינה אנאלוגית לזו של שבע רוחות האב של פרדיס. זוהי רוח האמת, אשר בן של מתת מגיר אל העולם לאחר שקיבל ספֵירה שכזו לבעלותו הרוחנית. מנחֵם זה של מתת הוא הכוח הרוחני אשר מושך ללא הרף את כל מחפשי האמת אל עבר זה שהינו ההתגלמות באישיות של האמת ביקום המקומי. רוח זו הינה מתת טבועה של הבן הבורא, והיא נובעת מטיבו האלוהי ממש כשם שמעגלי המאסטר של היקום המקיף נגזרים מן הנוכחויות האישיוֹת של אלוהויות פרדיס.
הבן הבורא עשוי לבוא וללכת; נוכחותו האישית עשויה להימצא ביקום המקומי או במקום אחר; ועדיין רוח האמת תפעל ללא הפרעה, משום שנוכחות אלוהית זו, אף שמקורה באישיותו של הבן הבורא, מרכזה התפקודי הינו באישיות הסועדת האלוהית.
לעומת זאת, רוח האם של היקום לעולם אינה עוזבת את עולם המטה של היקום המקומי. רוחו של הבן הבורא יכולה לפעול, והיא אכן פועלת, באופן בלתי-תלוי בנוכחותו האישית של הבן, אך לא כך הדבר באשר לרוחהּ האישית. במידה שנוכחותה האישית תוצא מסאלווינגטון, תאבד רוח הקודש של הסועדת האלוהית את יכולתה לפעול. נראה כי נוכחות רוחהּ הינה קבועה בעולם המטה של היקום, ועובדה זו ממש היא אשר מאפשרת לרוח הבן הבורא להמשיך ולפעול באופן בלתי-תלוי במקום הימצאו של הבן. רוח האם של היקום משמשת כמוקד וכמרכז ביקום בעבור רוח האמת, כמו גם בעבור השפעתה האישית שלה עצמה, היא רוח הקודש.
הן האב-הבן הבורא והן רוח האם היצירתית תורמים באופן מגוּון למתת הדעת של ילדיהם ביקום המקומי. ואולם, הרוח היצירתית איננה מעניקה דעת עד אשר היא מצוידת בזכויות אישיות.
לסדרי האישיוּת העל-אבולוציוניים בְּיקום מקומי מוענקת דעת מטיפוס היקום המקומי של תבנית יקום-העל. לסדרי החיים האבולוציוניים האנושיים והתת-אנושיים מוענק סעד דעת מטיפוס סייע רוח.
שבע הרוחות מסייעות-הדעת הינן פרי יצירתה של הסועדת האלוהית של יקום מקומי. רוחות-דעת אלה דומות באופיין זו לזו אך נבדלות בעוצמתן, וכולן חולקות באופן דומה את טיבה של רוח היקום, אף כי קשה להתייחס אליהן כאל אישיויות נפרדות, למעט לאימן בוראתן. לשבע המסייעות ניתנו השמות הבאים: רוח הבינה, רוח הפולחן, רוח הייעוץ, רוח הידע, רוח האומץ, רוח ההבנה, רוח האינטואיציה של התפישה המהירה.
אלה הן "שבע רוחות האלוהים", "אשר כשבעה לפידים בוערים לפני כס הכבוד" ואשר ראם הנביא בעיני רוחו. ואולם, הוא לא ראה את מושביהם של ארבעה ועשרים הזקיפים הניצבים מסביב לשבע רוחות מסייעות-דעת אלה. תיאור זה מייצג את הבלבול של שני המיצָגים; האחד נוגע למטה היקום והאחר לבירת המערכת. מושביהם של ארבעה ועשרים זקני השבט מצוי בירוּשֵם, המטה של מערכת העולמות המיושבים שלכם.
ואולם, את אשר כתב יוחנן, על אודות סאלווינגטון כתב: "ומכּס הכבוד בוקעים ברקים ופורצים רעמים וקולות" – אלה הם תשדורות היקום אל המערכות המקומיות. וכן הוא ראה את יצורי השליטה הכיוונית של היקום המקומי, המָצְפֵּנִים החיים של עולם המטֶה. שליטה כיוונית זו אשר בנבאדון נשמרת בידי ארבעה יצורי השליטה של סאלווינגטון, אשר פועלים מעל גבי זרמי היקום ומסתייעים רבות ברוח-הדעת אשר הייתה הראשונה לפעול, סייע האינטואיציה, רוח "התפישה המהירה". ואולם ברוב צער, תיאורם של יצורים אלה – אשר כונו חיוֹת – הינו פגום; אין דבר אשר ישווה להם ביופיים ובצורתם המעודנת.
ארבעת כיווני המצפן הינם אוניברסאליים וטבועים בחיים של נבאדון. כלל היצורים החיים מצוידים באברי גוף רגישים המגיבים לזרמים הכיווניים הללו. יצירות ברואות אלה משוכפלות ביצורים ברחבי היקום מטַה עד לפלנטות היחידניות, ויחד עם הכוחות המגנטיים של העולמות מפעילים את המוני הגופיפים המיקרוסקופיים המצויים באורגניזם החייתי כך שתאי כיוון אלו לעולם יצביעו צפונה ודרומה. וכך מיוצב לנצח חוש הכיוון בהוויות החיות של היקום. חוש זה לא נבצר לחלוטין מן האנושות כיכולת מודעת. גופיפים אלו נצפו לראשונה באורנטיה בסמוך לזמן חיבורו של מסמך זה.
הסועדת האלוהית משתפת פעולה עם הבן הבורא בגיבושם של חיים וביצירת סדרי הוויות חדשים עד הגיע המתת השביעית שלו, ובהמשך לכך, לאחר שרוּמָם לדרגת ריבונות מלאה של היקום, היא ממשיכה ומשתפת פעולה עם הבן ועם רוח המתת של הבן בעבודה הנוספת של סעד העולמות וההתקדמות הפלנטארית.
הרוח מתחילה את עבודת ההתקדמות האבולוציונית בעולמות המיושבים עם החומר נטול-החיים של העולם, וראשית מעניקה היא חיים לעולם הצומח, לאחר מכן לאורגאניזמים של עולם החי, ובהמשך לסדרים הראשונים של הקיום האנושי; וכל הענקה עוקבת תורמת להמשך התפתחות הפוטנציאל האבולוציוני של החיים הפלנטאריים, החל מן השלבים הראשוניים והפרימיטיביים ועד להופעתם של יצורים רצוניים. עבודה זו של הרוח מתבצעת בעיקרה באמצעות שבע הסייעות, רוחות ההבטחה, רוח-הדעת המאחדת והמתאמת של הפלנטות המתפתחות, אשר לעולם מובילה באופן מאחד את הגזעים של האדם לעבר רעיונות ואידיאלים רוחניים גבוהים יותר ויותר.
האדם בן התמותה חוֹוה לראשונה את סעד הרוח בהקשר של הדעת בשעה שהדעת החייתית הטהורה של היצורים האבולוציוניים מפתחת יכולת קליטה של מסייעות הפולחן והבינה. סעד זה של המסייעת השישית והמסייעת השביעית, מצביע על כך שהתפתחותה של הדעת חצתה את סף הסעד הרוחני. ומיד נכללות במעגליה הרוחניים של הסועדת האלוהית דעות שכאלה של פעולות פולחן ובינה.
כאשר דעת זוכה בהענקת סעד כזה של רוח הקודש, יש לה היכולת לבחור (בין שבמודע ובין שלא במודע) בנוכחות הרוחנית של האב האוניברסאלי – קרי במכוונן המחשבה. ואולם, רק לאחר שבן של מתת משחרר את רוח האמת על-מנת שתסעד את כלל בני התמותה בפלנטה, הופכות כל הדעות הנורמאליות מוּכנוֹת אוטומאטית לקבלתם של מכוונני מחשבה. רוח האמת ונוכחות הרוח הסועדת האלוהית עובדות יחדיו כאחת. ברית רוחנית כפולה זו מרחפת מעל העולמות, מבקשת ללמד אמת ולהאיר באופן רוחני את הדעת של האדם, לעורר השראה בנשמות יצורי הגזעים המרקיעים, ולהוביל כל העת את העמים השוכנים על הפלנטות האבולוציוניות אל עבר ייעדם הפרדיסי של הגורל האלוהי.
אף כי רוח האמת שוטפת כל בשר, רוח זו של הבן הינה מוגבלת כמעט לחלוטין בתפקודה ובעוצמתה על-ידי הקליטה האישית של האדם את מה שמכונן את הסיכום ואת המהות של משימת המתת של הבן. בחלקה, רוח הקודש הינה בלתי-תלויה בגישתו של האדם, ובחלקה היא מותנית על-ידי החלטותיו ועל-ידי שיתוף הפעולה של רצונו. אף-על-פי-כן, הסעד של רוח הקודש הופך ליעיל יותר ויותר בהפיכת החיים הפנימיים של בני התמותה המצייתים באופן מלא יותר להנחיה האלוהית, לקדושים ולרוחניים.
כיחידים, אינכם מחזיקים באופן אישי בחלק נבדל או בישות של רוח האב-הבן הבורא או של רוח האם היצירתית; סעדים אלו אינם באים במגע עם מרכזי החשיבה של דעת היחיד ואף אינם שוכנים בה, כפי שעושים משגוחי המסתורין. מכוונני מחשבה הינם חלקים אינדיבידואליים של המציאוּת הקדם-אישית של האב האוניברסאלי, השוכנים בפועל בַּדעת בת התמותה כחלק מאותה דעת עצמה, ופעולתם מתבצעת תמיד בהרמוניה מושלמת עם שילוב הרוחות של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית.
נוכחותן של רוח הקודש של בת היקום של הרוח האינסופית, של רוח האמת של בן היקום של הבן הנצחי, ושל מכוונן-הרוח של אב פרדיס בקרב בן-תמותה אבולוציוני או יחד עימו, מציגה את הסימטריה של מתת וסעד הרוח, ומסמיכה בן-תמותה שכזה להבין באופן מודע את אמונת-עוּבְדת היותו בנו של האל.
עם התקדמות האבולוציה של פלנטה מיושבת ועם הפיכתם המתגברת של שוכניה לרוחניים, עשויות להתקבל גם השפעות רוחניות נוספות על-ידי אישיויות בשלות שכאלה. ככל שיתקדמו בני התמותה בשליטת הדעת ובאבחנה הרוחנית, סעדים רוחניים מרובים אלו הופכים להיות יותר ויותר מתואמים בתפקודם; והם הולכים ומתמזגים עם סעד-העל של שילוש פרדיס.
אף-על-פי שהאלוהיוּת עשויה להיות מרובה במופעיה, בחוויה האנושית האלוהות הינה תמיד יחידה, לעולם היא אחת. ואף הסעד הרוחני איננו נחווה בצורת רבים בחוויה האנושית. ללא כל קשר לריבוי מקורותיהן, כלל ההשפעות הרוחניות הינן אחת בפעולתן. והן אכן אחת, בהיות סעד הרוח של האל בעל שבעת ההיבטים בעבור יצורי היקום המקיף, ובקרבם; וככל שגדלה יכולתם של היצורים להעריך ולקבל סעד מאחֶד זה של הרוח, כך הוא הופך בחווייתם לסעד של האל העליון.
ממרומי תהילת הנצח יורדת הרוח האלוהית בשורה ארוכה של צעדים, על-מנת לפגוש אתכם כפי שאתם הינכם ובמקום שבו אתם מצויים, ואז, בשותפוּת של אמונה, לחבוק באהבה את הנשמה שמוצאה בן-תמותה, ולצאת לדרך במסע הבטוח והוודאי חזרה בצעדים אלו של סליחה ומחילה, ולעולם לא לעצור, עד אשר הנשמה האבולוציונית תתרומם לבטח אל גבהיו של אושר עילאי, אשר מקרבו הגיחה הרוח האלוהית לעבר משימה זו של חסד ושל סעד.
כוחות רוחניים מחפשים ומשיגים מבלי לטעות את רמותיהם המקוריות. ומשום שיצאו מן הנצחי, אליו גם ישובו בוודאות, ויביאו עימם את כל אותם ילדי הזמן והמרחב אשר אימצו את הנחייתו ואת תורתו של המכוונן השוכן בקרבם, אלו אשר באמת ובתמים "נולדו מן הרוח", בני האמונה של האל.
הרוח האלוהית הינה מקור הסעד והעידוד הרציפים בעבור ילדי האדם. עוצמתכם והישגכם "ניתנו בחסדו, בחידוש הרוח ניתנו". בדומה לאנרגיה הפיזית, החיים הרוחניים נצרכים. תוצאתם של מאמצים רוחניים הינה עייפות רוחנית יחסית. כלל חוויית ההרקעה אמיתית כשם שהיא רוחנית; ולפיכך, אמת נאמרה כאשר נכתב כי "הרוח ישכון". "והרוח הוא נותן החיים."
אין בכוחה של התיאוריה המתה, ואפילו בזו של הדוקטרינות הדתיות הגבוהות ביותר, בכדי לשנות את האופי האנושי או לשלוט בהתנהגות בן התמותה. הדבר שהעולם זקוק לו כיום הוא האמת של מוריכם העתיקים, אשר הצהירו: "לא בדיבור בלבד, כי אם גם בגבורה וברוח הקודש". זרע האמת התיאורטית מת ועבר, ומושגי המוסר הגבוהים ביותר נותרו נטולי השפעה, אלא כאשר מנשבת הרוח האלוהית בצורות האמת וכאשר מחייה היא את נוסחאותיה של היושרה.
אלו אשר קיבלו את האל השוכן פנימה והכירו בו נולדו מן הרוח. "אתם הינכם היכל האלוהים, ורוח אלוהים שוכן בקרבכם". אין די בכך שרוח זו תוגר עליכם; על הרוח האלוהית לשלוט ולמשול בכל חלקי ההתנסות האנושית.
וזוהי נוכחות הרוח האלוהית, מֵי החיים הללו, אשר מרווים את הצימאון של חוסר שביעות הרצון בת התמותה, ואשר משביעים את אותו רעב בל-יתואר של הדעת האנושית הבלתי-רוחנית. הוויות המוּנָעות על-ידי הרוח "לעולם לא תצמאנה, שכן מים רוחניים אלו יהפכו בקִרבן למעיין נובע של סיפוק לחיי עולם". נשמות אלה, המושְקות כך באופן אלוהי, הינן כמעט בלתי-תלויות בסביבה החומרית בכל הנוגע למנעמי החיים ולסיפוקי הקיום הארצי. הן מוארות ורעננות מבחינה רוחנית, והן מחוזקות ומצוידות מבחינה מוסרית.
בכל בן-תמותה קיים טבע דואלי: ירושת הנטיות החייתיות והדחף הגבוה של מתת הרוח. במהלך חייכם הקצרים באורנטיה, ניתן ליישב את שני הדחפים השונים והמנוגדים הללו באופן מלא רק לעיתים רחוקות; קשה מאוד לאחד בין שני הדחפים הללו ולהפוך אותם להרמוניים; ואולם, לאורך תקופת חייכם תסעד אתכם כל העת הרוח המשולבת על-מנת לסייע בעדכם להכפיף את הבשר יותר ויותר להובלת הרוח. אף כי עליכם לחיות את חייכם הגשמיים במלואם, אף כי אינכם יכולים לחמוק מן הגוף ומצרכיו, אף-על-פי כל זאת, מצד התכלית והאידיאלים אכן יש בכוחכם להכפיף את הטבע החייתי יותר ויותר לשליטתה של הרוח. אכן קיימת בתוככם קונספירציה של כוחות רוחניים, ברית של עוצמות אלוהיות, אשר תכליתה הבלעדית הינה לממש את שחרורכם הסופי מאזיקי החומר ומן המגבלות הסופיוֹת.
תכליתו של כל הסעד הזה הינו "שתתחזקו בגבורה מפאת רוחו באדם הפנימי". וכל זאת מייצג אך את הצעדים המקדמיים בדרך אל ההישג הסופי של מושלמות האמונה והשירות, אותה חוויה אשר במהלכה "נמלאתם את כל מלוא האלוהים", וזאת "כי כל אשר רוח אלוהים ינהגם, בני אלוהים המה".
הרוח לעולם אינה דוחפת, היא רק מובילה. אם אתם חפצים ללמוד, אם אתם רוצים להשיג רמות רוחניות ולהגיע לגבהים אלוהיים, אם אתם כנים ברצונכם להשיג את המטרה הנצחית, כי אז תנחה אתכם הרוח האלוהית בעדינות ובאהבה לאורך נתיב ההתקדמות הרוחנית המוביל למעמד של בנים. כל צעד שתעשו, שומה עליו שייעשה מתוך נכונות, תבונה ושיתוף פעולה עולז. שליטתה של הרוח לעולם איננה מוכתמת באילוץ או מופרעת על-ידי כפייה.
וכאשר חיים כאלה של הנחייה רוחנית מתקבלים בתבונה ובחופשיות, מתפתחים בהדרגה בתוככי הדעת האנושית מודעוּת חיובית בוטחת במגע האלוהי וביטחון בהתייחדות עם הרוח; במוקדם או במאוחר "הרוח מעיד ברוחכם שלכם (המכוונן) כי בני אלוהים הינכם". וכבר סיפר לכם המכוונן שלכם על אודות קרבתכם אל האל, כך שהרישום מורה כי הרוח מעידה בכם "מתוך רוחכם", ולא אל עבר רוחכם.
המודעוּת של שליטת הרוח בחיי האדם מקבלת ביטוי בהופעתם המתגברת של מאפייני הרוח בתגובות החיים של בן-תמותה מונחה-רוח שכזה, "שכן פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך-רוח, נדיבות, חסד, אמונה, ענווה ופרישות". ובני-תמותה מונחי-רוח ומוארים באור אלוהי שכאלה, אף בעודם צועדים בשבילים הנמוכים והמייגעים, ואף בעודם מבצעים בנאמנות אנושית את חובותיהם הארציים, כבר החלו להבחין באורות חיי הנצח כנצנוצים דולקים בחופי עולם אחר; וכבר החלו להבין את המציאות של אותה אמת מעוֹררת השראה ומנחמת, "כי מלכות האלוהים איננה אכילה ושתייה, כי אם צדקה ושלום ושמחה ברוח הקודש". ובכל מבחן ומבחן ולעומת כל קושי, מתחזקות הנשמות שנולדו ברוח מאותה תקווה מפעמת, העולה על כל פחד, שכן אהבת האל מפכה בכל לבב מאת נוכחותה של הרוח האלוהית.
הבשר, אותו טבע מורש הנובע מן הגזעים שמקורם-חייתי, איננו נושא מטבעו את פירות הרוח האלוהית. כאשר הטבע בן התמותה רוּמם מעלה באמצעות תוספת של טיב הבנים החומריים של האל, כפי שהגזעים של אורנטיה קודמו במידה מסוימת באמצעות המתת של אדם, או אז הפכה הדרך סלולה ונכונה יותר לשם שיתוף פעולה בין רוח האמת לבין המכוונן השוכן על-מנת להביא למימושו את היבול הנהדר של תכונות פירות הרוח. אם לא תידחו את זו הרוח, אף-על-פי שיידרש נצח על-מנת למלא אחר הציווי, "הוא ידריככם אל האמת כולה".
בני-תמותה אבולוציוניים השוכנים בעולמות שבהם ההתקדמות הרוחנית היא נורמאלית, אינם חווים את הקונפליקט החד בין הבשר לרוח אשר מאפיין את הגזעים של אורנטיה בעת הנוכחית. ואולם, אפילו בפלנטות האידיאליות ביותר, בן האנוש הטרום-אדמי חייב במאמץ של ממש על-מנת להעפיל ממישור הקיום החייתי הטהור מעלה דרך רמות עוקבות הולכות ומתעצמות של משמעויות אינטלקטואליות ושל ערכים רוחניים גבוהים יותר.
בני התמותה בעולמות נורמאליים אינם חווים את המלחמה המתמדת בין טיבם הפיזי לבין טיבם הרוחני. הם ניצבים אל מול הצורך להעפיל מרמות הקיום החייתיוֹת מעלה אל עבר המישורים הגבוהים יותר של החיים הרוחניים, אך עלייה זו הינה בבחינת תהליך לימוד, בייחוד כאשר משווים אותה לקונפליקטים האינטנסיביים שהם מנת חלקם של בני התמותה באורנטיה בתחום הפיצול שבין טבעם החומרי וטבעם הרוחני.
העמים באורנטיה סובלים במהלך משימה זו של ההתקדמות הפלנטארית לעבר הישג רוחני כתוצאה מחסר כפול. המרידה של קַאלִיגָסְטִיָה גרמה לבלבול כלל עולמי ושללה מן הדורות שבאו לאחריה את הסיוע המוסרי אשר חברה סדורה-היטב הייתה מעניקה להם. ואולם, כישלונו של אדם היה הרה אסון אפילו יותר, וזאת בכך שהוא מנע מן הגזעים את אותו טבע פיזי עליון אשר היה תואם יותר את השאיפות הרוחניות.
בני התמותה של אורנטיה חייבים לעבור דרך מאבקים ניכרים שכאלה בין הרוח לבין הבשר משום שאבות אבותיהם הרחוקים לא עברו אָדַמִיזָצִיה מלאה יותר בעת המתת העֵדֵני. בהתאם לתוכנית האלוהית, לגזעים של אורנטיה היה אמור להיות טבע פיזי המסוגל להגיב באופן טבעי וטוב יותר לרוח.
על אף אסון כפול זה לְטבע האדם ולסביבתו, בני התמותה של הזמן הזה היו סובלים פחות ממלחמה גלויה בין הבשר לבין הרוח אילו נכנסו אל ממלכת הרוח, אל המרחב בו נהנים בני האל מחופש יחסי מאזיקי הבשר בעת שהם משרתים שירות מואר ומשחרר, ומקדישים עצמם בלב שלם לעשות את רצון האב שבשמיים. ישוע הראה לאנושות את הדרך החדשה לחיות כבני-תמותה, דרך אשר באמצעותה יכולים בני האנוש לחמוק במידה רבה מן התוצאות ההרסניות של המרידה של קאליגסטיה, ולפצות באופן יעיל ביותר על החסכים שגרם כישלונו של אדם. "כי רוח החיים של ישוע המשיח הוציאה אותנו לחופשי ממנהג החיה ומפיתויי הרוע והחטא". "זהו הניצחון אשר גובר על הבשר, זוהי אמונתכם".
אותם גברים ונשים יודעי-אל אשר נולדו מן הרוח אינם חווים קונפליקט גדול יותר עם טבעם כבני-תמותה מאשר שוכני רוב העולמות הנורמאליים, פלנטות אשר מעולם לא הוכתמו בחטא או נוגעו במרד. בני אמונה פועלים ברמות אינטלקטואליות וחיים במישורים רוחניים גבוהים הרבה יותר מאשר הקונפליקטים הנוצרים על-ידי תשוקות פיזיות בלתי-נשלטות או בלתי-טבעיות. היצרים הנורמאליים של יצורים חייתיים והתיאבון והדחפים שטבעם פיזי אינם נמצאים בקונפליקט עם רמות ההישג הרוחני הגבוהות ביותר, אלא בדעתם של אנשים בוּרים, אנשים אשר חינוכם שגוי או אשר מודעים-לעצמם יתר על המידה למרבה הצער.
משהתחלתם לצעוד בדרככם אל חיי הנצח, משקיבלתם על עצמכם את המשימה ואת ההוראות להתקדם הלאה, אל לכם לפחד מסכנות השכחה האנושית ומחוסר העקביות של בני התמותה, אל לכם להטריד את לבכם בפחד כישלון או בבלבול מסבֵך; אל תמעדו ואל תטילו ספק במצבכם ובמעמדכם, משום שבכל שעה אפילה, בכל צומת דרכים במאבק קדימה, תמיד תדבר רוח האמת ותאמר את דברה, "זוהי הדרך".
[הוצג על-ידי שליח עוצמתי המוצב זמנית לשירות באורנטיה.]
מקורם של בני האל אשר הוצגו לעיל הוא בפרדיס. בני האל הללו הינם צאצאי השליטים האלוהיים של המרחבים האוניברסאליים. מקרב בני פרדיס מן הסדר הראשון, הוא סדר הבנים הבוראים, קיים בנבאדון אך אחד בלבד, וזהו מיכאל, אב וריבון היקום. מן הסדר השני של בני פרדיס, קרי הבנים הסמכותיים או האווֹנאליים, המִכסה בנבאדון מלאה ועומדת על 1,062 בנים. ו"משיחי משנה" אלו הינם יעילים ועוצמתיים-בַּכל במסגרת משימות המתת הפלנטאריות שלהם, ממש כשם שהיה הבן הבורא המאסטר במשימתו באורנטיה. אלו מן הסדר השלישי, בהיות מקורם בשילוש, אינם רשומים ביקום מקומי, ואולם הנני מעריך כי מצויים בנבאדון בין חמישה-עשר לעשרים אלף בנים מורים של השילוש, מלבד 9,642 הסייעים אשר שולשו-על-ידי-ברייה ומופיעים ברישומים. דֵיְנאלים אלו של פרדיס אינם סמכותיים ואף אינם מנהלים; הם הינם מורֵי-על.
מקורם של סוגי הבנים שבהם נדון הינו ביקום המקומי; הם הינם צאצאיו של בן בורא מפרדיס בשיתופים מגוּונים עם רוח האם של היקום המשלימה אותו. במסמכים שלהלן נזכיר את הסדרים הבאים של בנים של היקום המקומי:
1. בני מלכיצדק.
2. בני ווֹרוֹנְדָאדֶק.
3. בני לָאנוֹנָאנְדֶק.
4. בנים נושאי חיים.
אלוהות שילוש פרדיס פועלת ליצירתם של שלושה סדרי בנים: המיכאלים, האוונאלים והדיינאלים. האלוהות הדואלית ביקום המקומי, קרי הבן והרוח, פועלת אף היא ליצירתם של שלושה סדרים גבוהים של בנים: המלכיצדקים, הוורונדאדקים, והלאנונאנדקים; ולאחר שהגיעו לביטוי כזה בן שלושה היבטים, הם משתפים פעולה עם הרמה הבאה של האל בעל שבעת ההיבטים ביצירת הסֶדר המגוּון של נושאי החיים. הוויות אלה משתייכות לסדר בני האל היורדים, ואולם הן מהוות צורות חיים מקוריות וייחודיות ביקום. אי לכך, הדיון בהן יתפוס את מלוא המסמך הבא.
לאחר שהביאו לעולם את הוויות הסיוע האישי כדוגמת כוכב הבוקר הבהיר ואישיויות מנהליות אחרות, או אז מתרחש – בהתאם לתכלית ולתוכניות האלוהיות עבור יקום נתון – איחוד יצירתי מסוג חדש בין הבן הבורא לבין הרוח היצירתית, בת היקום המקומי של הרוח האינסופית. האישיות אשר נולדת כצאצא של שותפות יצירתית זו היא המלכיצדק המקורי – האב מלכיצדק – אותה הוויה ייחודית אשר לאחר מכן משתפת פעולה עם הבן הבורא ועם הרוח היצירתית לשם הבאתה לכדי קיום של כלל הקבוצה המכונה בשם זה.
האב מלכיצדק משמש ביקום של נבאדון כעוזרו הניהולי הראשון של כוכב הבוקר הבהיר. בעוד שגבריאל עסוק יותר בקביעת מדיניות ביקום, עוסק מלכיצדק יותר בנהלים המעשיים. גבריאל יושב בראש המועצות ובתי הדין המוסמכים והרגילים של נבאדון, ומלכיצדק יושב בראש הוועדות והגופים המייעצים המיוחדים, היוצאים-מן-הכלל ואלו שנועדו לשעת-חירום. הואיל ובהיעדרו של גבריאל משמש האב מלכיצדק כמנהל הכללי של היקום, לעולם לא ייעדרו מסאלווינגטון גבריאל והאב מלכיצדק בעת ובעונה אחת.
כלל המלכיצדקים של היקום שלנו נוצרו במשך אלף שנות זמן סטנדרטי על-ידי הבן הבורא והרוח היצירתית, ובשיתוף האב מלכיצדק. בהיותם בנים מסֶדר שבו שימש אחד מהם כיוצר-במשותף, המלכיצדקים מורכבים בחלקם ממקור-עצמי, ולפיכך מועמדים להגשים סוג נשגב של ממשל-עצמי. אף כי המלכיצדק המקורי מפעיל זכויות טבועות מסוימות כהורה-במשותף של המלכיצדקים בכללותם, מדי תקופה הם בוחרים את מנהלם הראשי למשך שבע שנות זמן סטנדרטי ופועלים, פרט לכך, כסדר מנוהל-עצמית. מעת לעת מייעד אב מלכיצדק זה יחידים מסוימים מן הסדר שלו לשמש כנשאי חיים מיוחדים לעולמות האֶמְצַעסוֹפִיים, סוג של פלנטה מיושבת אשר טרם נתגלתה באורנטיה.
המלכיצדקים אינם פועלים באופן נרחב מחוץ ליקום המקומי, למעט בשעה שהם נקראים לשמש עדים בנושאים העומדים לבחינה בפני בתי המשפט של יקום העל, וגם, כפי שקורה מפעם לפעם, כאשר הם ממונים כשגרירים מיוחדים המייצגים יקום אחד ביקום אחר של אותו יקום-על. המלכיצדק המקורי, או הבכור, של כל יקום תמיד חופשי לנסוע ליקומים השכנים או לפרדיס במשימות הנוגעות לאינטרסים ולחובות של הסֶדר שלו.
המלכיצדקים הינם הסדר הראשון של בנים אלוהיים המתקרבים באופן מספק ליצורים החיים הנמוכים על-מנת להפעיל ישירות את הסעד של רימום בני התמותה, ועל-מנת לשרת את הגזעים האבולוציוניים ללא צורך בהתגשמות בגוף. בנים אלו מצויים באופן טבעי בנקודת האמצע של מדרון האישיות הגדול, משום שמתוקף מקורם הם מצויים במרחק זהה כמעט מן האלוהיות הגבוהה ביותר ומן היצורים הרצוניים החיים הנמוכים ביותר. וכך הם הופכים לַמתווכים הטבעיים בין הרמות האלוהיות הגבוהות של הקיום החי לבין צורות החיים הנמוכות, ואפילו החומריות, המצויות בעולמות האבולוציוניים. הסדָרים השרפיים, המלאכים, מתענגים על עבודתם עם המלכיצדקים; למעשה, כלל צורות החיים התבוניים רואות בבנים הללו חברים מבינים, מורים אוהדים ויועצים נבונים.
המלכיצדקים הינם סדר בעל ממשל-עצמי. בקבוצה ייחודית זו היננו פוגשים את הניסיון הראשון להגדרה-עצמית מטעם הוויות ביקום המקומי, וחוזים בצורה הגבוהה ביותר של ממשל-עצמי אמיתי. בנים אלו מארגנים בעצמם את המנגנון לניהול קבוצתם ופלנטת הבית שלהם, כמו גם את שש הספֵירות הנלוות לה, על עולמות הלוויין שלהן. וראוי לציין כי מעולם הם לא ניצלו לרעה את זכויותיהם; מעולם, אף לא פעם אחת בכל רחבי אורוונטון, מעלו בני מלכיצדק אלו באמון. הם הינם התקווה של כל קבוצה ביקום השואפת לממשל-עצמי; הם התבנית והם המורים לממשל-עצמי בעבור כלל הספֵירות בנבאדון. וכלל סדרי ההוויות התבוניות, העליונים ממעל והכפופים מתחת, מהללים בפה מלא את ממשלם של המלכיצדקים.
סדר הבנים המלכיצדקים מחזיק בתפקיד הבן הבכור במשפחה נרחבת, וכן מקבל על עצמו את האחריות המתאימה. מרבית עבודתם רגילה ואף שגרתית במידה מה, ואולם, הרבה ממנה נעשה בהתנדבות ולחלוטין מתוך יוזמתם שלהם. גם רוב האסיפות המיוחדות המתכנסות מעת לעת בסאלווינגטון נקראות לסדר בידי המלכיצדקים. מיוזמתם, בנים אלו מפטרלים ברחבי היקום שבו נולדו. והם מחזיקים בארגון אוטונומי המוקדש לאיסוף מודיעין ביקום, אשר מדווח תקופתית לבן הבורא באופן בלתי-תלוי במידע המגיע אל מטֶה היקום דרך הסוכנויות הרגילות העוסקות בניהול השגרתי של המרחב. מטבעם הם משקיפים בלתי-משוחדים; והם נהנים מן האמון המלא של כל מחלקות ההוויות התבוניות.
המלכיצדקים משמשים כבתי משפט בוחנים, מייעצים וניידים של העולמות; בני יקום אלו הולכים בקבוצות קטנות אל העולמות על-מנת לשמש כאסיפות מייעצות, לאסוף תצהירים, לקבל הצעות ולפעול כיועצים, ובכך הם מסייעים ליישב את המחלוקות החמורות ולפתור את הקשיים הגדולים המתעוררים מעת לעת בענייניהם של התחומים האבולוציוניים.
בני יקום בכורים אלו הינם עוזריו הראשיים של כוכב הבוקר הבהיר בביצוע פקודותיו של הבן הבורא. כאשר הולך מלכיצדק לעולם מרוחק בשמו של גבריאל, הוא עשוי להיות ממונה, לצורכי אותה משימה, כנציג של שולחו ולהופיע במקרה זה בפלנטת המשימה כנושא את מלוא הסמכות של כוכב הבוקר הבהיר. דבר זה נכון במיוחד בספֵירות שבהן טרם הופיע בן גבוה יותר בהתגשמו בדמות היצורים של אותו העולם.
כאשר בן בורא מתחיל את נתיבת המתת בעולם אבולוציוני, הוא צועד לבדו; ואולם, כאשר נכנס למתת שכזה אחד מאחיו מפרדיס, בן אווֹנאל, נלווים אליו מלכיצדקים תומכים, שנים-עשר במספר, אשר תורמים ביעילות כה רבה להצלחתה של משימת המתת. הם אף תומכים באוונאלים מפרדיס במשימות סמכותיות בעולמות המיושבים, ובמשימות אלה המלכיצדקים הינם ברי-נראות בעבור עיניהם של בני התמותה, זאת במידה שגם הבן האוונאלי התגשם באותו אופן.
אין כל שלב של צורך רוחני פלנטארי אשר בו הם אינם סועדים. הם הינם המורים אשר מזכים לעיתים כה תכופות עולמות שלמים של חיים מתקדמים בהכרה המלאה והסופית של הבן הבורא ושל אביו מפרדיס.
המלכיצדקים הינם מושלמים-כמעט מצד בינתָם, ואולם יכולת השיפוט שלהם אינה פטורה עד תום מטעויות. כאשר הם היו מצויים לבדם ובמצב של נתק בעת מילוי משימות פלנטאריות, אירע כי שגו לפרקים בעניינים משניים, כלומר, הם בחרו לעשות דברים מסוימים שאותם הממונים עליהם לא אישרו בדיעבד. טעות שכזו בשיקול הדעת פוסלת את המלכיצדק באופן זמני עד הגיעו לסאלווינגטון, ושם, במהלך השימוע עם הבן הבורא, הוא מקבל את ההנחיה שמסלקת ממנו ביעילות את אותה דיסהרמוניה אשר גרמה לחילוקי הדעות עם עמיתיו; ואז, לאחר מנוחת תיקון בת שלושה ימים, הוא מוחזר לשירות. ואולם, נדיר הדבר שמתרחשות חוסר-התאמות מסוג זה בעת פעולתם של המלכיצדקים בנבאדון.
מספרם של הבנים בסדר זה איננו גדל; הוא קבוע, אף כי הוא משתנה מיְקום מקומי אחד למשנהו. המספר הרשום של מלכיצדקים בפלנטת המטה שלהם בנבאדון עולה על עשרה מיליון.
המלכיצדקים שוכנים בעולם משל עצמם בסמוך לסאלווינגטון, מטה היקום. ספֵירה זו, אשר שמה מלכיצדק, היא עולם הקבלה של מעגל סאלווינגטון הכולל שבעים ספֵירות ראשיות, אשר כל אחת מהן מוקפת בשש ספֵירות נלוות המוקדשות לפעילויות מיוחדות. ספירות נהדרות אלה – שבעים ראשיות וארבע-מאות ועשרים נלוות – מכוּנות לעיתים קרובות בכינוי אוניברסיטת מלכיצדק. בני-תמותה מרקיעים מכל הקונסטלציות של נבאדון עוברים אימון בכל 490 העולמות בעת שהם פועלים להשיג מעמד מגורים בסאלווינגטון. ואולם, חינוך המרקיעים מהווה רק שלב אחד מן הפעילויות המגוּונות המתרחשות בצביר הספירות הארכיטקטוניות של סאלווינגטון.
ארבע-מאות ותשעים הספֵירות של מעגל סאלווינגטון מחולקות לעשר קבוצות, אשר כל אחת מהן כוללת שבע ספֵירות ראשיות וארבעים-ושתיים ספֵירות נלוות. כל אחת מן הקבוצות האלה מצויה תחת השגחתו הכללית של אחד מן הסדרים העיקריים של חיים ביקום. הקבוצה הראשונה, הכוללת את עולם הקבלה ואת שש הספֵירות העיקריות הבאות במצעד הפלנטארי המעגלי, מצויה תחת השגחתם של המלכיצדקים. עולמות מלכיצדק אלו הינם:
1. עולם הקבלה – עולם הבית של בני מלכיצדק.
2. עולם בתי הספר של החיים הפיזיים ושל מעבדות האנרגיות החיות.
3. עולם חיי המורונטיה.
4. הספֵירה של ראשית חיי הרוח.
5. העולם של אמצע חיי הרוח.
6. הספֵירה של חיי הרוח המתקדמים.
7. תחום ההגשמה-העצמית העליונה והמתואמת.
ששת עולמות הלוויין של כל אחת מספֵירות מלכיצדק אלה מוקדשים לפעילויות הקשורות לעבודת הספירה הראשית שאליה הם קשורים.
עולם הקבלה, קרי ספֵירת מלכיצדק, הינו מקום המפגש המשותף לכל אותן הוויות אשר עוסקות בחינוך המרקיעים בני התמותה של הזמן והמרחב ובהפיכתם לרוחניים. קרוב לוודאי שבעבור המרקיע עולם זה הינו המקום המעניין ביותר בכל נבאדון. כל בני התמותה האבולוציוניים המסיימים את אימוניהם בקונסטלציה עתידים לנחות במלכיצדק, שם הם מתקבלים כחניכים למשטר התרגול וההתקדמות הרוחנית של מערכת החינוך של סאלווינגטון. ולעולם לא תשכחו את תגובותיכם ליום הראשון לחייכם בעולם ייחודי זה, אף לא לאחר שתגיעו ליעדכם בפרדיס.
בעודם מתאמנים בששת הפלנטות הסובבות של החינוך המיוחד, שומרים בני התמותה המרקיעים על מגוריהם בעולם מלכיצדק. ושיטה זו תקפה גם לכל אורך שהותם בשבעים העולמות התרבותיים, הספֵירות הראשיות של מעגל סאלווינגטון.
ההוויות הרבות השוכנות בששת עולמות הלוויין של ספֵירת מלכיצדק מעבירות את זמנן בפעילויות מגוּונות רבות, ואולם בכל הנוגע לבני התמותה המרקיעים, מוקדשים לוויינים אלה לשלבי הלימוד המיוחדים הבאים:
1. ספֵירה מספר אחת עוסקת בסקירת תחילתם של החיים הפלנטאריים של בני התמותה המרקיעים. עבודה זו מתבצעת בכיתות המורכבות מאלו אשר הגיעו מעולם נתון של מין בן-תמותה. אלו המגיעים מאורנטיה מבצעים סקירה התנסותית שכזו בצוותא.
2. העבודה המיוחדת של ספֵירה מספר שתיים כוללת סקירה דומה של ההתנסויות אשר נחוו במעבר דרך העולמות העליונים המקיפים את הלוויין הראשי של מטה המערכת המקומית.
3. הסקירות המתבצעות בספֵירה זו נוגעות לשהייה בבירת המערכת המקומית וכוללות את הפעילויות של יתר העולמות הארכיטקטוניים של צביר מטה המערכת.
4. בספֵירה הרביעית עוסקים בסקירת ההתנסויות בשבעים עולמות הלוויין של הקונסטלציה ובספֵירות הנלוות להם.
5. בספֵירה החמישית מתבצעת סקירה של שהיית המרקיע בעולם המטה של הקונסטלציה.
6. הזמן בספֵירה מספר שש מוקדש לניסיון לתאם את חמש התקופות האלה, וכך להגיע לתיאום ההתנסות כהכנה לכניסה לבתי הספר הראשיים של המלכיצדקים בעולמות האימון.
בתי הספר לניהול היקום ולתבונה רוחנית שוכנים בעולם הבית של המלכיצדקים, היכן שנמצאים גם בתי הספר המוקדשים לתחום מחקרי יחיד, כגון: אנרגיה, חומר, ארגון, תקשורת, מרשם, אתיקה ולימודים השוואתיים של הקיום כיצורים.
כל הסדרים של בני האל – ואפילו הסדרים מפרדיס – משתפים פעולה במכללת מלכיצדק למתת רוחני, עם המלכיצדקים ועם המורים השׂרפיים באימון ההמונים היוצאים משם אפילו לעולמות המרוחקים ביקום כמבשריה של בשוֹרת הייעוד, וכמטיפים לְחופש רוחני ולקיום כבני האל. בית ספר ייחודי זה של אוניברסיטת מלכיצדק הינו מוסד בלעדי ביקום; ולא מתקבלים אליו תלמידים אורחים מתחומים אחרים.
קורס האימון הגבוה ביותר בניהול יקום מועבר על-ידי המלכיצדקים בעולם הבית שלהם. בראש מכללה זו לאתיקה גבוהה עומד האב מלכיצדק המקורי. ולבתי ספר אלו שולחים היקומים האחרים משלחות חליפין של סטודנטים. אף-על-פי שהיקום הצעיר של נבאדון ניצב במקום נמוך בסולם ההישגים הרוחניים וההתפתחות האתית הגבוהה, הפכו הצרות הניהוליות שלנו את היקום כולו לקליניקה עצומת ממדים בעבור בריאוֹת סמוכות, ולפיכך, סטודנטים אורחים ומשקיפים מתחומים אחרים צובאים על דלתות מכללות המלכיצדקים. הואיל ושמו של סדר המלכיצדקים אשר לנבאדון ידוע בכל רחבי סְפְּלָאנְדוֹן, לומדים כל העת בבתי הספר של המלכיצדקים, מלבד הקבוצה העצומה של נרשמים מקומיים, מעל למאה אלף סטודנטים זרים.
ענף התמחותי ביותר של פעילויות המלכיצדקים נוגע לפיקוח על נתיבת ההתקדמות המורונטית של בני התמותה המרקיעים. חלק ניכר מאימון זה מתבצע על-ידי הסועדים השרפיים הנבונים והסבלניים, כאשר מסייעים בידם בני-תמותה שהעפילו לרמות הישג גבוהות יחסית ביקום; ואולם, כלל העבודה החינוכית הזו מצויה תחת פיקוחם הכולל של המלכיצדקים, המתבצע בשיתוף הבנים המורים של השילוש.
בעוד שסדרי מלכיצדק מוקדשים בעיקרם למערכת החינוך העצומה ולתוכניות האימון ההתנסותיות של היקום המקומי, הם משמשים גם במשימות מיוחדות ובנסיבות יוצאות-דופן. דברים בלתי-שגרתיים רבים עתידים להתרחש ביקום מתפתח אשר יכלול בסופו של דבר כעשרה מיליון עולמות מיושבים, ובדיוק בעתות חירום שכאלה פועלים המלכיצדקים. בעֶדֵנְטִיָה, מטה הקונסטלציה שלכם, הם ידועים בשם בני החירום. ולעולם הם נכונים לשרת בכל מקרה של דחיפוּת – ויהא מקרה זה פיזי, אינטלקטואלי או רוחני – בין אם בפלנטה, במערכת, בקונסטלציה או ביקום. כל אימת שנחוץ סיוע מיוחד, ובכל מקום שבו הדבר קורה, או אז תמצאו שם אחד או יותר מבני מלכיצדק.
כאשר נשקפת סכנה לחלק מסוים של תוכנית הבן הבורא, לשם ילך מלכיצדק על-מנת להגיש את סיועו. ואולם, הם אינם מזומנים לעיתים קרובות לפעול בנוכחותם של מרידה או חטא, כדוגמת אלו אשר אירעו באורנטיה.
המלכיצדקים הינם הראשונים לפעול במקרי חירום מכל סוג שהוא בכל העולמות שבהם שוכנים יצורים רצוניים. לעיתים הם משמשים כנאמני משמרות זמניים של פלנטות הפכפכות, ומשרתים כְּאלו אשר מקבלים לידיהם את מושכותיו של ממשל אשר כשל. בעת משבר פלנטארי בני מלכיצדק אלו משמשים לצרכים ייחודיים רבים. לבן שכזה קל להפוך את עצמו לנראה בעבור בני התמותה, ואף קרה שיחיד מסדר זה אפילו התגשם בגוף בדמות בן-תמותה בשר ודם. שבע פעמים שרת מלכיצדק בדמות בן-תמותה בשר ודם בעולם אבולוציוני בנבאדון, ובמקרים רבים נוספים הופיעו בנים אלו בדמות סדרים אחרים של יצורים ביקום. הם אכן הינם סועדי החירום המתנדבים והגמישים לכל סדרי היצורים התבוניים ביקום ולכל העולמות ומערכות העולמות.
המלכיצדק שחי באורנטיה בימיו של אברהם נודע שם כנסיך שלֵם, משום שהוא עמד בראש קהילה קטנה של מחפשי-אמת אשר התגוררה במקום ושמו שלֵם. הוא התנדב להתגשם בדמות אדם ועשה כן באישורם של המלכיצדקים, אשר קיבלו לידיהם את הפלנטה, ואשר חששו פן ידעך אור החיים במהלך אותה תקופה של חשיכה רוחנית גוברת. והוא אכן טיפח את האמת של ימיו והעביר אותה בבטחה לאברהם ולעמיתיו.
לאחר שנבראו הסייעים האישיים והקבוצה הראשונה של המלכיצדקים הרבגוניים, הבן הבורא והרוח היצירתית של היקום המקומי תכננו את הסדר הגדול והמגוון השני של בנים ביקום, את הוורונדאדקים, והביאו אותם לעולם. אלו ידועים באופן כללי יותר בשם אבות הקונסטלציות; זאת משום שבראש כל ממשלת קונסטלציה אשר בכל יקום מקומי ניתן למצוא בקביעות בן הנמנה על סדר זה.
מספרם של הוורונדאדקים משתנה מיקום מקומי למשנהו, ובנבאדון רשומים רק כמיליון מהם. בדומה למלכיצדקים המתואמים להם, גם לבנים אלו אין כל יכולת להתרבות. ולא קיימת אף שיטה ידועה אחרת אשר באמצעותה הם יוכלו להגדיל את מספרם.
במובנים רבים, בנים אלו מהווים גוף בעל ממשל-עצמי; כיחידים, כקבוצות ואפילו כשלם, הם מחליטים בעבור עצמם במידה רבה, מאוד בדומה למלכיצדקים, אף כי הוורונדאדקים אינם משמשים בתחום כה רחב של פעילויות. הם אינם משתווים לאחיהם המלכיצדקים ברבגוניותם המבריקה, אך הם אמינים ויעילים אפילו יותר כשליטים וכמנהלים מרחיקי-ראות. הם אף אינם שקולים לעמיתיהם המנהלים הכפיפים, ריבוני המערכת הלאנונאנדקים, ואולם הם עולים על כל סדרי הבנים האחרים ביקום ביציבות תכליתם ובאלוהיות שיפוטם.
אף-על-פי שההחלטות והפסיקות של סדר בנים זה תואמות תמיד את רוח הבנים האלוהיים ומצויות בהרמוניה עם מדיניותו של הבן הבורא, שגיאות שביצעו הובאו לידיעת הבן הבורא, ובפרטים הנוגעים לטכניקה לעיתים הפכו בתי המשפט הגבוהים של היקום את החלטותיהם על פיהן בעקבות קבלת ערר. ואולם, בנים אלה שוגים אך לעיתים רחוקות, ומעולם הם לא מרדו; מעולם, בכל ההיסטוריה של נבאדון, לא נמצא וורונדאדק אשם בביזויו של ממשל היקום.
שירותם של הוורונדאדקים ביקומים המקומיים הינו נרחב ומגוּון. הם משמשים כשגרירים ביקומים אחרים וכקונסוּלים המייצגים קונסטלציות בקרב היקום שבו נולדו. מכל סדרי הבנים ביקום המקומי הם אלו שעליהם הואצלו בתדירות הגבוהה ביותר מלוא הסמכויות של הכוחות הריבוניים המופעלים במצבים קריטיים ביקום.
בעולמות נבדלים אלו המצויים בחשיכה רוחנית, באותן ספֵירות אשר סבלו מבידוד פלנטארי כתוצאה ממרידה ומהתקוממות, נוכח בדרך-כלל וורונדאדק כמשקיף עַד להשבת המצב הנורמאלי לקדמותו. במקרי חירום מסוימים, יכול משקיף גבוה זה להפעיל סמכות מוחלטת ושרירותית על כל הוויה שמיימית אשר מוצבת באותה פלנטה. מן הרישומים בסאלווינגטון עולה כי הוורונדאדקים הפעילו לעיתים סמכות מעין זו כממונים הגבוהים ביותר של פלנטות כאלה. ודבר זה נכון גם אפילו באשר לְעולמות מיושבים אשר לא נוגעו במרידה.
לעיתים קרובות יושב סגל בן שנים-עשר או יותר של בני וורונדאדק בהרכב מלא כמושב בית דין גבוה לערעורים הנוגעים למקרים מיוחדים אשר עוסקים בסטאטוס של פלנטה או של מערכת. ואולם באופן רחב יותר, עבודתם עוסקת בתפקודים התחיקתיים האופייניים לממשלות הקונסטלציות. כתוצאה של כלל השירותים הללו, הפכו בני וורונדאדק לַהיסטוריונים של היקום המקומי; ויש להם היכרות אינטימית עם כלל המאבקים הפוליטיים ועם כל המהפכות החברתיות של העולמות המיושבים.
לפחות שלושה וורונדאדקים מוצבים כשליטיה של כל אחת ממאה הקונסטלציות של יקום מקומי. בנים אלו נבחרים על-ידי הבן הבורא ומתמנים בידי גבריאל כגבוהים ביותר מקרב הקונסטלציה לתקופת שירות של דֶקָה-מילניום – קרי 10,000 שנים סטנדרטיות, שהן כ-50,000 שנים כמניין הזמן באורנטיה. לצד הגבוה ביותר האוחז בשלטון, אבי הקונסטלציה, משמשים שני עמיתים, אחד בכיר ואחד זוטר. בכל החלפת ממשל הופך השותף הבכיר לראש הממשל, ואילו הזוטר מקבל לידיו את תפקידי הבכיר; זאת בעוד שכל הוורונדאדקים אשר אינם מוצבים במשימה כלשהי בעולמות סאלווינגטון בוחרים משורותיהם מועמד נבחר לשאת באחריות של תפקיד השותף הזוטר. וכך, בהתאם למדיניות הנהוגה כעת, משרת כל אחד מן השליטים הגבוהים ביותר במטה של קונסטלציה במשך שלושה דֶקָה-מילניום, שהם כ-150,000 שנים כמניין הזמן באורנטיה.
מאה אבות הקונסטלציות, אלו היושבים בפועל בראש ממשלות הקונסטלציות, מהווים את קבינט הייעוץ העליון של הבן הבורא. מועצה זו מתכנסת לעיתים קרובות במטה היקום ואיננה מוגבלת בתחומי דיוניה ובהיקפם, אף כי עיקר עיסוקה נוגע לרווחת הקונסטלציות ולאיחוד הממשל של כלל היקום המקומי.
כאשר אבי הקונסטלציה שוהה במסגרת חובותיו במטה היקום, כפי שהוא עושה לעיתים מזומנות, הופך השותף הבכיר למנהל בפועל של ענייני הקונסטלציה. התפקיד הרגיל של השותף הבכיר הינו הפיקוח על העניינים הרוחניים, בעוד שהשותף הזוטר עוסק באופן אישי ברווחתה הפיזית של הקונסטלציה. ואולם, אף מדיניות עיקרית איננה יוצאת אל הפועל בקונסטלציה, אלא בשעה שכל שלושת הגבוהים ביותר הסכימו על כל פרטי ביצועה.
כלל המנגנון של התבונה הרוחנית ושל ערוצי התקשורת עומד לרשותם של הגבוהים ביותר של הקונסטלציה. הם מצויים בקשר מושלם עם הממונים עליהם בסאלווינגטון ועם אלו אשר כפופים להם ישירות, ריבוני המערכות המקומיות. ולעיתים מזומנות הם מתכנסים עם ריבוני המערכות הללו לדון כמועצה במצב הקונסטלציה.
הגבוהים ביותר מקיפים את עצמם בסגל של יועצים אשר מספרם והרכבם משתנה מעת לעת, זאת בהתאם לנוכחות קבוצות שונות במטה הקונסטלציה ולשינויים בדרישות המקומיות. במצבי לחץ הם עשויים לבקש, ולקבל במהרה, בני וורונדאדק נוספים שיסייעו בעבודה הניהולית. לעת הזאת מנוהלת נוֹרְלָטְיָאדֶק, הקונסטלציה שלכם, בידי שנים-עשר בני וורונדאדק.
הקבוצה השנייה של שבע עולמות בְּמעגל שבעים הספֵירות הראשיות המקיף את סאלווינגטון, מורכבת מפלנטות וורונדאדק. כל אחת מן הספֵירות האלה, יחד עם ששת הלוויינים המקיפים אותן, מוקדשת לתחום מיוחד של פעילויות הוורונדאדקים. כאן, על פני ארבעים-ותשעה העולמות הללו, מקבלים בני התמותה את מיטב הכשרתם הנוגעת לחקיקה ביקום.
בני התמותה המרקיעים צָפו באסיפות המחוקקות בעת פעולתן בעולמות המטֶה של הקונסטלציות, ואולם כאן, בעולמות וורונדאדק אלו, הם משתתפים בחקיקה הממשית הכללית של היקום המקומי תחת הנחיית הוורנדאדקים הבכירים. חוקים מסוג זה נועדו לתאם את ההצהרות המגוּונות של האסיפות המחוקקות האוטונומיות של מאה הקונסטלציות. ואפילו באוורסה לא תימצא הדרכה מצוינת מזו הניתנת בבתי הספר של הוורונדאדקים. ההכשרה הינה מדורגת, והיא נמשכת מן הספֵירה הראשונה – יחד עם העבודה המשלימה בששת לווייניה – ומעלה דרך שש הספֵירות הראשיות הנותרות וקבוצות הלוויינים הנלוות להן.
בעולמות אלו של לימוד ושל עבודה מעשית, תוצגנה בפני בני התמותה המרקיעים פעילויות חדשות מרובות. אף כי לא נאסר עלינו לגלות בפניכם את העיסוקים החדשים הללו, המצויים אף מעבר לטווח חלומותיכם, נואשנו מלמצוא את האופן שבו נוכל לתאר משימות אלה בעבור הדעת החומרית של הוויות בנות תמותה. היננו נותרים חסרי מילים אשר תוכלנה להביע את המשמעות של פעילויות נשגבות אלה, ואין בנמצא עיסוקים אנושיים מקבילים אשר יוכלו לשמש לתיאור העיסוקים החדשים הללו של בני התמותה המרקיעים, בעודם לומדים בארבעים-ותשעה העולמות הללו. ועולמות וורונדאדק אלו של מעגל סאלווינגטון משמשים כמרכז לפעילויות רבות אחרות, אשר אינן מהוות חלק מתוכנית ההרקעה.
לאחר בריאתם של הוורונדאדקים, מתאחדים הבן הבורא ורוח האם של היקום על-מנת להביא לכדי קיום את הסֶדר השלישי של הבנים ביקום – הלאנונאנדקים. אף כי הם עוסקים במשימות מגוּונות הקשורות לניהול המערכות, הם ידועים ביותר כריבוני המערכות, שליטי המערכות המקומיות, וכנסיכים הפלנטאריים, המנהלים העומדים בראש העולמות המיושבים.
בהיותם מסֶדר בנים מאוחר ונמוך יותר – ככל שהדבר נוגע לרמות האלוהיות – נדרשו הוויות אלה לעבור קורסי אימון מסוימים בעולמות מלכיצדק כהכנה לשירותם העוקב. הם היו התלמידים הראשונים באוניברסיטת מלכיצדק, והם סווגו והוסמכו על-ידי מוריהם ועל-ידי בוחניהם המלכיצדקים בהתאם ליכולותיהם, להישגיהם ולאישיותם.
האוניברסיטה של נבאדון החלה את קיומה עם שנים-עשר מיליון לאנונאנדקים בדיוק, וכאשר אלו חלפו דרך ספֵירת מלכיצדק, הם חולקו במהלך המבחנים הסופיים לשלוש המחלקות הבאות:
1. לאנונאנדקים ראשיים. קיימים 709,841 יחידים מן הדרגה הגבוהה ביותר. אלו הם הבנים אשר סווגו כריבוני מערכת וכסייעים למועצות הגבוהות של הקונסטלציות, וכן כיועצים בעבודה הניהולית הגבוהה יותר של היקום.
2. לאנונאנדקים משניים. מסֶדר זה היוצא ממלכיצדק סווגו 10,234,601 יחידים. והם מוגדרים כְּנסיכים פלנטאריים ומוצבים כְּסגל המילואים של סדר זה.
3. לאנונאנדקים מסדר שלישי. קבוצה זו כוללת 1,055,558 יחידים. בנים אלו פועלים כסייעים כפיפים, כשליחים, כנאמנים, כנציבים, כמשקיפים, וכמוציאים אל פועל של מִגוון תפקידי המערכת והעולמות המרכיבים אותה.
לבנים אלו אין אפשרות להתקדם מקבוצה אחת לאחרת, בדומה למצבן של הוויות אבולוציוניות. לאחר שעברו את אימון מלכיצדק, ולאחר שכבר נבחנו וסווגו, הם משרתים ברציפות בדרגה שניתנה להם. כמו כן, אין לבנים אלו היכולת להתרבוֹת; ומספרם ביקום הינו קבוע.
במספרים עגולים בני לאנונאנדק מסוּוגים בסאלווינגטון באופן הבא:
מתאמי יקום ויועצי קונסטלציות – 100,000.
ריבוני מערכת ועוזריהם . . . . . . . . . . 600,000.
נסיכים פלנטאריים וסגל מילואים . . . . . . . . . 10,000,000.
סגל שליחים . . . . . . . . . . . 400,000.
נאמנים ורשמים . . . . . . . 100,000.
סגל מילואים . . . . . . . 800,000.
הואיל והלאנונאנדקים מהווים סדר בנים נמוך מעט יותר מהמלכיצדקים ומהוורונדאדקים, הם שימושיים אף יותר לשם שירות ביחידות הכפיפות של היקום, וזאת משום שהם יכולים להתקרב עוד יותר אל היצורים הנמוכים של הגזעים התבוניים. הם אף מצויים בסכנה גדולה יותר של סטייה מדרך הישר, של חריגה מטכניקות ממשל היקום המקובלות. ואולם, לאנונאנדקים אלו, ובעיקר אלו מן הסדר הראשי שלהם, הינם המוכשרים והגמישים ביותר מקרב כלל מנהלי היקום המקומי. וביכולותיהם הניהוליות הם נופלים אך ורק מגבריאל ומעמיתיו הסמויים.
הלאנונאנדקים הינם השולטים ברציפות בפלנטות ואלו המשמשים כריבוניהן המתחלפים של המערכות. בן שכזה שולט כעת בירושם, המטֶה של מערכת העולמות המיושבים שלכם.
ריבוני המערכת שולטים בְּוועדות המונות שניים או שלושה מהם, והמצויות במטֶה של כל מערכת עולמות מיושבים. אבי הקונסטלציה מעמיד את אחד הלאנונדאקים הללו כראש וכראשון בכל דֶקָה-מילניום. לעיתים קורה שלא מתבצע כל שינוי בראש השלשה, שכן עניין זה הינו אופציונאלי לחלוטין ונתון בידי שליטי הקונסטלציה. אין חלים שינויים אישיים פתאומיים בממשלות המערכות, למעט במקרה שמתרחשת טרגדיה כזו או אחרת.
כאשר ריבוני המערכת או עוזריהם נקראים לחזור, בוחרת המועצה העליונה, הממוקמת במטֶה הקונסטלציה, את ממלאי מקומם מתוך סגל המילואים של אותו סדר, כלומר מתוך הקבוצה אשר מונה בעדנטיה מספר גבוה יותר מהמספר הממוצע שצוין.
המועצות העליונות של הלאנונאנדקים ממוקמות במטות השונים של הקונסטלציות. בראש גוף שכזה עומד שותפו הבכיר הגבוה ביותר של אבי הקונסטלציה, בעוד שהשותף הזוטר מפקח על סגל המילואים של הסדר המשני.
ריבוני המערכות כשמם כן הם; הם ריבוניים כמעט לחלוטין בענייניהם המקומיים של העולמות המיושבים. והם כמעט הוריים בהדרכתם את הנסיכים הפלנטאריים, הבנים החומריים והרוחות הסועדות. אחיזתו האישית של הריבון הינה שלמה כמעט. השליטים הללו אינם מצויים תחת פיקוחם של משקיפי השילוש מן היקום המרכזי. הם מהווים את החטיבה המבצעת של היקום המקומי, וכנאמני האכיפה של צווי החוק וכמוציאים אל הפועל של יישום פסקי הדין, הם מציגים את המקום היחיד בכל ממשל היקום אשר בו חוסר-נאמנות אישית לרצונו של הבן מיכאל יכולה הייתה בקלות יתרה להתבצר בעצמה ולבקש לעמוד על שלה.
איתרע מזלו של היקום המקומי שלנו בכך שמֵעל לשבע-מאות בנים מסֶדר הלאנונאנדקים מרדו כנגד ממשל היקום, וכך גרמו לבלבול במספר מערכות ובפלנטות רבות. מתוך המספר הכולל הזה של כישלונות, שלושה בלבד היו ריבוני מערכות; למעשה, כל אותם בנים השתייכו לסדר השני והשלישי, לנסיכים הפלנטאריים וללאנונאנדקים מן הסדר השלישי.
אין במספר הגדול הזה של בנים אשר יושרתם נפגמה, בכדי להעיד על כל כשל שהוא במעשה בריאתם. הם היו יכולים להיברא מושלמים באופן אלוהי, ואולם הם נבראו כפי שנבראו על-מנת שיוכלו להבין טוב יותר את היצורים האבולוציוניים השוכנים בעולמות הזמן והמרחב, ועל-מנת שיוכלו להתקרב אליהם.
מלבד היקום של הֶנְסֵלוֹן, היקום המקומי שלנו איבד את המספר הגדול ביותר של בנים מסדר זה מכל היקומים המקומיים באורוונטון. באוורסה קיימת תמימות דעים לפיה חווינו בנבאדון כל-כך הרבה צרות ניהוליות משום שבָּנֵינוּ מסדר הלאנונאנדקים נבראו עם מידה כה רבה של חופש אישי בבחירה ובתכנון. אינני מציין השקפה זו כביקורת. לבורא היקום שלנו יש את מלוא הסמכות והעוצמה לעשות כן. שליטינו הגבוהים טוענים כי בעוד שבנים בעלי-בחירה-חופשית שכאלו גורמים לצרות מרובות יתר-על-המידה בעידני היקום המוקדמים, בשעה שהדברים מתייצבים עד תום ושוככים לבסוף, הרווחים בדמותם של נאמנות גבוהה יותר ושל שירות התנדבותי מלא יותר מצד הבנים הללו, אשר נבחנו ביסודיות, עתידים לפצות מעל ומעבר לבלבול ולמצוקות הזמנים המוקדמים יותר.
במקרה של מרד במטֶה של מערכת, על-פי-רוב מתמנה ריבון חדש לאחר זמן קצר יחסית, אך לא כך הוא באשר לפלנטות אינדיבידואליות. אלה הן היחידות של מרכיבי הבריאה החומרית, והרצון החופשי של היצורים מהווה גורם בפתרון הסופי של כל הבעיות מעין אלה. נסיכים פלנטאריים ממשיכים מוגדרים בעבור עולמות מבוּדדים, בעבור פלנטות שבָּן ייתכן שהנסיכים בעלי הסמכות סטו מדרך הישר; ואולם, הנסיכים החלופיים אינם מקבלים לידיהם את השלטון בעולמות אלו בפועל עד אשר הפעולות המתקנות, אשר ננקטו בידי המלכיצדקים ובידי אישיויות סעד אחרות, הסירו את תוצאות ההתקוממות והתגברו עליהן חלקית. מרידה של נסיך פלנטארי מבוֹדדת את הפלנטה שלו באופן מיידי; והמעגלים הרוחניים המקומיים נקטעים באחת. רק בן-של-מתת מסוגל להחזיר לקדמותם את קווי התקשורת הבין-פלנטאריים בעולם מבוּדד רוחנית כעין זה.
קיימת תוכנית אשר נועדה להציל בנים הפכפכים ובלתי-נבונים אלו, ורבים מהם אכן ניצלו חסד זה אשר ניתן להם; ואולם, לעולם הם לא יהיו רשאים לשוב ולפעול באותם תפקידים אשר בהם נכשלו. לאחר שיקוּמם, הם מוצבים בתפקידי משמורת וכן במחלקות הניהול הפיזיות.
הקבוצה השלישית של שבעה עולמות במעגל סאלווינגטון בן שבעים הפלנטות – על ארבעים-ושניים לווייניהן – מהווה את צביר הספֵירות הניהוליות של הלאנונאנדקים. בעולמות אלו משמשים הלאנונאנדקים המנוסים, אשר משתייכים לסגל ריבוני המערכת-לשעבר, כמוריהם הניהוליים של עולי הרגל המרקיעים ושל הצבאות השרפיים. בני התמותה האבולוציוניים משקיפים על עבודתם של מנהלי המערכת בבירות המערכת, ואולם כאן הם משתתפים בתיאום בפועל של ההצהרות הניהוליות של עשר-אלף המערכות המקומיות.
על בתי הספר הניהוליים הללו של היקום המקומי מפקח סגל של בני לאנונאנדק אשר התנסו במשך זמן רב כריבוני מערכות וכיועצי קונסטלציות. ורק בתי הספר הניהוליים של אֶנְסָה עולים ברמתם על מכללות ניהוליות אלה.
בעודם משרתים כספֵירות אימון בעבור בני התמותה המרקיעים, משמשים עולמות הלאנונאנדק כמרכזי מפעלים גדולים הנוגעים לפעולות הניהוליות הנורמאליות והשגרתיות של היקום. במהלך כל הדרך פנימה עד לפרדיס, ימשיכו וילְמדו עולי הרגל המרקיעים בבתי הספר המעשיים של הידע היישומי – והם יתאמנו בעודם מבצעים בפועל את אשר הם לומדים. מערכת החינוך של היקום, המנוהלת על-ידי המלכיצדקים, הינה מעשית, מדורגת, משמעותית והתנסותית. והיא כוללת אימון בנושאים חומריים, אינטלקטואליים, מורונטיים ורוחניים.
וזה בקשר עם הספֵירות הניהוליות האלה של הלאנונאנדקים, שרוב הבנים מסדר זה אשר ניצלו, משרתים כנאמנים וכמנהלים של עניינים פלנטאריים. ונסיכים פלנטאריים אלו אשר כשלו יחד עם עמיתיהם למרד, ואשר בחרו לקבל את תהליך השיקום שהוצע להם, ימשיכו וישמשו בתפקידים שגרתיים אלו, לכל הפחות עד אשר יתייצב היקום של נבאדון באור ובחיים.
לעומת זאת, רבים מבני הלאנונאנדק במערכות הוותיקות יותר, ביססו לעצמם עבר נפלא של שירות, ניהול והישג רוחני. והם מהווים קבוצה נאצלת, נאמנה ושומרת אמונים, על אף נטייתם לשגות בשל דעותיהם המופרכות בנוגע לחופש אישי ולהגדרה-עצמית.
[הוצג בחסות ראש רבי-המלאכים הפועל בסמכותו של גבריאל מסאלווינגטון.]
החיים אינם מתהווים באופן ספונטאני. החיים נבנים בהתאם לְתוכניות המגובשות על-ידי אדריכלי ההוויה (הסמויים), והם מופיעים בעולמות המיושבים באמצעות ייבוא ישיר או כתוצאה מפעולות נשאי החיים של היקומים המקומיים. נשאי חיים אלו נמנים עם הבנים המעניינים והמגוּונים ביותר בקרב המשפחה הענפה של בני היקום. בידיהם מופקדות המשימות לתכנן את חיי היצורים ולשאתם אל הספֵירות הפלנטאריות. ומשהם שותלים את החיים הללו בעולמות חדשים מעין אלו, הם נשארים בהם למשך תקופות ממושכות על-מנת לטפח שם את התפתחותם.
אף כי נשאי החיים נמנים על משפחת הבנים האלוהיים, הם מהווים טיפוס מובחן וייחודי של בני יקום, בהיותם הקבוצה היחידה של חיים תבוניים בְּיקום מקומי אשר בתהליך בריאתה משתתפים שליטי יקום העל. נשאי החיים הינם צאצאי שלוש אישיויות של קדם-קיום: הבן הבורא, רוח האם של היקום, ואחד משלושת עתיקי היומין אשר מונו כמושלים בגורלותיו של יקום העל הנידון. עתיקי היומין הללו, אשר ביכולתם לחרוץ לבדם גורל חיים תבוניים לכליה, משתתפים בבריאתם של נשאי החיים, אלו המופקדים על ביסוסם של חיים פיזיים בעולמות המתפתחים.
ברשומות היקום של נבאדון מופיעה בריאתם של מאה מיליון נשאי חיים. סגל יעיל זה של מפיצי-חיים אינו מהווה באמת קבוצה בעלת ממשל-עצמי. הם מונְחים בידי שלשת קביעת-החיים, הכוללת את גבריאל, את האב מלכיצדק ואת נָמְבִּיָה, נשא החיים הבכור והמקורי של נבאדון. ואולם, בכל ההיבטים של ניהול חטיבותיהם, נשאי החיים שולטים בעצמם.
נשאי החיים מדורגים בשלוש חטיבות עיקריות: החטיבה הראשונה היא של נשאי החיים הבכירים, השנייה של העוזרים והשלישית של הנאמנים. החטיבה הראשית מחולקת לשתים-עשרה קבוצות של מומחים לצורות השונות של מופעי החיים. חלוקה זו לשלוש חטיבות בוצעה בידי המלכיצדקים, אשר ערכו מבחנים לשם מטרות אלה בספֵירת המטֶה של נשאי החיים. מאז קשורים המלכיצדקים בקשר הדוק לנשאי החיים, ולעולם הם מלווים אותם בשעה שאלו יוצאים לבסס חיים בפלנטה חדשה.
כאשר פלנטה אבולוציונית מבוּססת בסופו של דבר באור ובחיים, נשאי החיים מתארגנים בגופי ההתדיינות הגבוהים בעלי תפקידי הייעוץ על-מנת לסייע בַּניהול ובַּפיתוח העתידיים של העולם ושל הוויותיו המהוללות. בעידנים המאוחרים והמבוססים יותר של יקום מתפתח, מופקדות בידי נשאי-חיים הללו משימות חדשות למכביר.
הפיקוח הכללי על הקבוצה הרביעית של שבע הספירות העיקריות במעגל סאלווינגטון נתון בידי המלכיצדקים. עולמות אלו של נשאי החיים מכונים כך:
1. המטה של נשאי החיים.
2. ספֵירת תכנון החיים.
3. ספֵירת שימור החיים.
4. ספֵירת התפתחות החיים.
5. ספֵירת החיים שאליהם נלווית דעת.
6. הספֵירה של דעת ושל רוח בהוויות חיות.
7. הספֵירה של חיים סמויים.
כל אחת מן הספֵירות הראשיות האלה מוקפת בששה לוויינים, אשר בהם מתרכזים כלל ההיבטים המיוחדים של פעילויות נשאי החיים ביקום.
עולם מספר אחת, ספֵירת המטה, מוקדש – יחד עם ששת הלוויינים הנלווים לו – ללימוד החיים ביקום, החיים על כל שלבי מופעיהם הידועים. כאן ממוקמת המכללה לתכנון חיים אשר בה פועלים מורים ויועצים מאוורסה ומהאוונה, ואפילו מפרדיס. והנני מורשה לגלות עוד כי שבע העמדות המרכזיות של רוחות-הדעת המסייעות ממוקמות בעולם זה של נשאי החיים.
המספר עשר – קרי המערכת העשרונית – טבוע ביקום הפיזי, אך לא ברוחני. תחום החיים מאופיין בַּמספרים שלוש, שבע ושתים-עשרה, וכן במכפלות ובצירופים של שלושת המספרים הבסיסיים הללו. קיימות שלוש תכניות חיים ראשוניות ושונות במהותן, ואלה תואמות את דמות שלושת המקורות והמרכזים של פרדיס; וביקום של נבאדון מופרדות שלוש צורות חיים בסיסיות אלה לשלושה סוגים שונים של פלנטות. במקור, היו קיימים שנים-עשר מושגים אלוהיים נפרדים של חיים הניתנים להעברה. המספר שתים-עשרה, על מחלקיו ומכפלותיו, עובר כחוט השני בכל תבניות החיים הבסיסיות של כל שבעת יקומי העל. וכמו כן קיימים שבעה טיפוסים ארכיטקטוניים של תכנון חיים, התארגנויות בסיסיות של תצורות הרבייה של החומר החי. תבניות החיים של אורוונטון מסודרות בתצורה של שנים-עשר נשאים תורשתיים. הסְדרים השונים של היצורים הרצוניים מסודרים בתצורה של 12, 24, 48, 96, 192, 384 ו-768. באורנטיה קיימות בתאי המין של הרבייה האנושית ארבעים-ושמונה יחידות של שליטה בתבנית – קובעי תכונות.
העולם השני הוא ספֵירת תכנון החיים; כאן מפותחות כל צורות ארגון החיים החדשות. בעוד שתכנוני החיים המקוריים מסופקים על-ידי הבן הבורא, הפיתוח בפועל של תכניות אלה מופקד בידי נשאי החיים ובידי עמיתיהם. משמנוסחות תכניות החיים הכלליות בעבור עולם חדש, הן משודרות לספֵירת המטה, ושם הן נבחנות בקפידה רבה על-ידי המועצה העליונה של נשאי החיים הבכירים בשיתוף סגל מייעץ של מלכיצדקים. במידה שתוכניות אלה סוטות מן הנוסחאות שהתקבלו בעבר, הן חייבות להיבחן ולקבל את אישורו של הבן הבורא. לעיתים קרובות מייצג בדיונים אלו המלכיצדק הראשי את הבן הבורא.
לפיכך, אף כי החיים הפלנטאריים דומים במובנים מסוימים, הם נבדלים באופנים רבים בין עולם אבולוציוני אחד למשנהו. ואפילו בסדרת חיים אחידה במשפחת עולמות אחת, החיים אינם זהים בדיוק בשתי פלנטות כלשהן; הואיל ונשאי החיים עמלים ללא לאות על-מנת לשפר את הנוסחאות החיוניות המופקדות בידיהם למשמר, תמיד קיים טיפוס פלנטארי.
קיימות מעל למיליון נוסחאות כימיות בסיסיות, או קוסמיות, אשר מהוות את תבניות האב של מופעי החיים, ואת הווריאנטים התפקודיים הבסיסיים הרבים שלהם. לוויין מספר אחד של ספֵירת תכנון החיים הינו עולם הפיזיקאים והאלקטרו-כימאים של היקום, המשרתים כעוזריהם הטכניים של נשאי החיים בעבודת לכידתן, ארגונן ותפעולן של יחידות האנרגיה החיוניות אשר בהן נעשה שימוש לשם בניית כלי-הקיבול החומריים של תמסורת החיים, אלו המכונים בשם פלאסמה-תחילית.
מעבדות תכנון-החיים הפלנטאריות ממוקמות בַּלוויין השני של עולם מספר שתיים. במעבדות אלה משתפים פעולה נשאי החיים והמלכיצדקים במאמץ לשנות ואף לשפר את החיים אשר נועדו לשתילה בעולמות העשיריים של נבאדון. החיים המתפתחים כעת באורנטיה תוכננו ופותחו באופן חלקי בעולם זה ממש; זאת משום שאורנטיה הינו עולם עשירי, כלומר עולם של ניסויים-בחיים. באחד מתוך כל עשרה עולמות מתאפשר להכניס שונוּת רבה יותר בתכנוני החיים הסטנדרטיים מאשר בעולמות האחרים (הבלתי-ניסויים).
עולם מספר שלוש מוקדש לשימור החיים. כאן נלמדות ומפותחות על-ידי עוזרי ונאמני סגל נשאי החייםשיטות מגוּונות להגנת החיים ולשימורם. תכניות החיים בעבור כל עולם חדש כוללות תמיד את הקמתה המוקדמת של ועידת השימור, המורכבת מנאמנים מומחים בתפעול מיומן של תבניות החיים הבסיסיות. באורנטיה נכחו עשרים-וארבעה נאמנים חברי וועדה שכאלו, שניים לכל אחת מתבניות היסוד, או תבניות האב, של הארגון הארכיטקטוני של חומר החיים. בפלנטות כשלכם משוכפלת צורת החיים הגבוהה ביותר באמצעות חבילת נשיאת-חיים המורכבת מעשרים-וארבע יחידות תבנית. (ומכיוון שהחיים התבוניים צומחים מתוך החיים הפיזיים ועל בסיסם, באים לכדי קיום גם עשרים-וארבעה הסדרים הבסיסיים של הארגון הנפשי.)
ספֵירה מספר ארבע והלוויינים הנלווים לה מוקדשים ללימוד התפתחות חיי היצורים בכלל, וללימוד חיי הקודמנים האבולוציוניים של כל רמת חיים בפרט. פלאסמת החיים המקורית של כל עולם אבולוציוני חייבת להכיל את מלוא הפוטנציאל של כל וואריאציית התפתחות עתידית ושל כל ההתאמות והשינויים העוקבים. ההכנה לפרויקטים ארוכי-טווח אלו של מטמורפוזות חיים עשויה לדרוש את הופעתן של צורות חיים חסרות תוחלת לכאורה בעולם החי והצומח. תוצרי-לוואי אלו של ההתפתחות הפלנטארית, בין אם הם צפויים מראש ובין אם לאו, עולים על זירת הפעולה רק על-מנת להיעלם בהמשך; ואולם, בכל התהליך הממושך הזה ובמהלכו, שזורות כחוט השני הנוסחאות החכמות והנבונות של המתכננים המקוריים של תוכנית החיים ושל סכמת המינים הפלנטאריות. תוצרי הלוואי המרובים של ההתפתחות הביולוגית נחוצים כולם לשם התפקוד המלא והסופי של צורות החיים התבוניות הגבוהות יותר, וזאת על-אף חוסר-ההרמוניה הרב שעשוי לשרור מעת לעת כלפי חוץ במעלֶה המאבק הממושך של היצורים הגבוהים יותר להשגת שליטה על צורות החיים הנמוכות, אשר רבות מהן מתנגדות לעיתים התנגדות כה ניכרת לשלומם ולנוחותם של היצורים התבוניים המתפתחים.
עולם מספר חמש עוסק אך ורק בחיים הקשורים לדעת. וכל אחד מלווייניו מוקדש ללימוד היבט יחיד של דעת היצורים אשר מתואם עם חיי היצורים. הדעת, כפי שמבין אותה האדם, הינה מתת של שבע הרוחות מסייעות-הדעת, המושמות בידי סוכנויות הרוח האינסופית על-גבי רמות הדעת המכאניות, או הרמות אשר אינן ניתנות ללמידה. תבניות החיים מגיבות באופנים משתנים למסייעות אלה ולרוחות הסועדות השונות הפועלות ברחבי יקומי הזמן והמרחב. יכולתם של היצורים החומריים לייצר תגובה רוחנית תלויה לחלוטין במתת הדעת הנספחת, אשר בתורה כיוונה את מסלול ההתפתחות הביולוגי של אותם יצורים בני-תמותה.
עולם מספר שש מוקדש לתיאום הדעת והרוח בשעה שאלו מִתְקשרים לצורות חיות ולאורגניזמים חיים. עולם זה, על ששת העולמות הנלווים לו, כולל את בתי הספר של התיאום עבור היצורים, אשר בהם משתפים פעולה מורים מן היקום המרכזי ומיקום-העל עם המדריכים של נבאדון, ויחדיו הם מציגים את רמות ההישג הגבוהות ביותר של היצורים בזמן ובמרחב.
הספֵירה השביעית של נשאי החיים מוקדשת לתחומים הסמויים של חיי היצורים האבולוציוניים, כפי שאלו נוגעים לפילוסופיה הקוסמית של התרחבות ההתממשות העובדתית של ההוויה העליונה.
החיים אינם מופיעים בַּיקומים באופן ספונטאני; נשאי החיים חייבים לאתחל אותם בעולמות העָקרים. הם הינם הנשאים, המפיצים והשומרים של החיים, כפי שאלו מופיעים בעולמות האבולוציוניים של החלל. כל צורות וסדרי החיים הידועים באורנטיה נובעים במקורם מבּנים אלו, אף כי לא כל צורות החיים הפלנטאריים מתקיימות באורנטיה.
סגלי נשאי החיים מתמנים על-מנת לשתול חיים בעולם חדש, והם מורכבים, על-פי-רוב, ממאה נשאים בכירים, מאה סייעים ואלף נאמנים. נשאי החיים נושאים לעיתים קרובות, אך לא תמיד, פלאסמת חיים ממשית לעולם חדש. לעיתים הם מארגנים את תבניות החיים לאחר הגעתם לפלנטת המשימה, וזאת בהתאם לנוסחאות אשר אושרו מראש עבור הרפתקה חדשה זו של יצירת חיים. כזה היה גם מקור החיים באורנטיה.
משמסופקות התבניות הפיזיות, בהתאם לנוסחאות המאושרות, מפיחים נשאי החיים רוח בחומר חסר החיים ומספקים דרך עצמם הם את הניצוץ החיוני; ומשם ואילך הופכות התבניות חסרות החיים לחומר חי.
הניצוץ החיוני – מסתורין החיים – מוענק באמצעות נשאי החיים, אך הוא איננו מהם. נשאי החיים אכן מפקחים על פעולות שכאלה, הם אכן מנסחים את פלאסמת החיים עצמה, אך זוהי רוח האם של היקום אשר מספקת את המרכיב החיוני של פלאסמת החיים. ניצוץ אנרגיה זה, אשר מפיח רוח חיים בגוף ומבשר את בוא הדעת, מגיע מאת הבת היצירתית של הרוח האינסופית.
במהלך מתת החיים, נשאי החיים אינם משדרים דבר אשר הינו מטבעם האישי, ואפילו לא באותן ספֵירות שאליהן מובאים סדרי חיים חדשים. בעתות שכאלה הם פשוט מאתחלים ומשדרים את ניצוץ החיים, מתחילים את סיבובי החומר הנדרשים בהתאם למפרט הפיזי, הכימי והחשמלי של תכניות ותבניות החיים המצוּווֹת. נשאי חיים הינם נוכחוּיות חיות וקטליטיות אשר מנערות, מארגנות ומחָיות את יסודות סדר הקיום החומרי, אשר בלעדיהם היו נעדרי חיים.
לסגל נשאי החיים של פלנטה מוקצית תקופה מסוימת לשם ייסוד חיים בעולם חדש, תקופה הנאמדת בכחצי מיליון שנים כמניין הזמן של אותה פלנטה. בחלוף תקופה זו, וכפי שמסתמן מהישגים התפתחותיים מסוימים של החיים הפלנטאריים, נשאי החיים חדלים ממאמצי ההשתלה, ומכאן ואילך הם אינם מורשים לצרף דבר-מה חדש או נוסף לחיי פלנטה זו.
בעידנים שחוצצים בין ביסוס החיים להופעת יצורים אנושיים בעלי מעמד של מוסר, נשאי החיים מוּרשים לתפעל את סביבת החיים ולסייע להכווין בדרכים אחרות את מסלול האבולוציה הביולוגית. ואת זאת הם עושים במשך תקופות זמן ממושכות.
משנשאי החיים הפועלים בעולם חדש הצליחו לייצר הוויה בעלת רצון, בעלת יכולת בחירה מוסרית וברירה רוחנית, או אז מסתיימת עבודתם – משימתם תמה; הם אינם מורשים עוד לתפעל את החיים המתפתחים. מנקודה זו ואילך על האבולוציה של הדברים החיים להתקדם בהתאם למתת הטבע המורש ולנטיות אשר הוענקו זה מכבר והתבססו בנוסחאות ובתבניות החיים הפלנטאריים. נשאי החיים אינם מורשים לערוך ניסויים או להתערב בַּרָצוֹן; והם אף אינם מורשים לשלוט ביצורים מוסריים או להשפיע עליהם באופן שרירותי.
עם הגעתו של נסיך פלנטארי הם מתכוננים לקראת עזיבתם, אף כי שניים מן הנשאים הבכירים ושנים-עשר נאמנים ראשים להתנדב, על-ידי נדירת נדר זמני של ויתור, ולהישאר על הפלנטה ללא הגבלת זמן כיועצים בענייני הפיתוח והשימור העתידיים של פלאסמת החיים. שני בנים כאלו, כמו גם שנים-עשר עמיתיהם, משרתים כעת באורנטיה.
בכל מערכת מקומית של עולמות מיושבים ברחבי נבאדון קיימת ספֵירה בודדת אשר בה שימשו המלכיצדקים כנשאי חיים. משכנות אלו ידועים בשם העולמות האמצעסופיים של המערכת, ועל כל אחד מהם הזדווג בן מלכיצדק שהותאם-חומרית עם בת נבחרת הנמנית על סדר הבנים החומריים. האימהות חַוָּה של עולמות אמצעסופיים כעין אלו נשלחות ממטה המערכת הנידונה, לאחר שנבחרו בידי המלכיצדק המשמש כנשא-חיים מקרב שלל המתנדבות אשר ענו לקריאת ריבון המערכת שהופנתה אל הבנות החומריות של תחומו.
הצאצאים של מלכיצדק נשא-חיים ושל בת חומרית ידועים כאמצעסופיים. האב מלכיצדק של גזע כזה של יצורים נשגבים, עוזב בסופו של דבר את הפלנטה של תפקוד חייו הייחודי, והאֵם חַוָּה של סדר מיוחד זה של הוויות יקומיות עוזבת אף היא עם הופעת הדור השביעי של צאצאיה הפלנטאריים. אז מופקדת הכוונתו של עולם שכזה בידי בנה בכורה.
היצורים האמצעסופיים חיים ומתפקדים בעולמותיהם הנהדרים כהוויות בעלות יכולות רבייה, עד אשר הם בני אלף שנים סטנדרטיות; או אז הם מוסעים באמצעות הסעה שׂרפית. מכאן ואילך הופכים האמצעסופיים לחסרי יכולת הִתרבות, הואיל וטכניקת פירוק-החומר המוחלת עליהם כהכנה לעטיפתם-בידי-שרף שוללת מהם לנצח את זכותם להתרבוֹת.
מעמדן הנוכחי של הוויות אלה אינו יכול להיחשב כשל בנות-תמותה או כשל בנות-אלמוות, ואף לא ניתן לסווגן במובהק כאנושיוֹת או כאלוהיוֹת. בהוויות אלה אין שוכן מכוונן, ועל-כן הן בנות-אלמוות אך בקושי. ואולם, נדמה שהן אף אינן בנות-תמותה; שכן אף אמצעסופי מעולם לא התנסה במוות. כל האמצעסופיים אשר נולדו בנבאדון עדיין חיים כיום, והם פועלים בַּעולמות שבהם נולדו, בְּעולם כלשהו בדרך, או בספֵירת האמצעסופיים של סאלווינגטון אשר בקבוצת העולמות הסופיוניים.
עולמות הסופיונים של סאלווינגטון. נשאי החיים המלכיצדקים, כמו גם שותפותיהם האימהות חוה, יוצאים מן הספֵירות האמצעסופיות של המערכת לעבר העולמות הסופיוניים של מעגל סאלווינגטון, אל המקום שבו עתידים להתקבץ גם צאצאיהם.
ראוי להסביר בהקשר זה כי הקבוצה החמישית מקרב שבעת העולמות הראשיים במעגל סאלווינגטון מהווה את העולמות הסופיוניים של נבאדון. ילדיהם של נשאי החיים המלכיצדקים ושל הבנות החומריות משתכנים בעולם השביעי של הסופיונים, הספֵירה האמצעסופית של סאלווינגטון.
לווייני שבעת העולמות הראשיים של הסופיונים הינם מקומות המפגש של אישיויות היקום המרכזי ויקום העל, העשויות להימצא במהלך ביצוע משימתן בנבאדון. בעוד שבני התמותה המרקיעים משוטטים בחופשיות בכל עולמות התָרבות ובכל ספירות האימון של 490 העולמות המרכיבים את אוניברסיטת מלכיצדק, קיימים בתי-ספר מיוחדים מסוימים, וכן איזורים מוגבלים רבים, אשר אליהם הם אינם מורשים להיכנס. ודבר זה נכון במיוחד באשר לארבעים-ותשע הספֵירות הכפופות למרות הסופיונים.
תכליתם של היצורים האמצעסופיים אינה ידועה לעת הזו, אף כי נראה שאישיויות אלה מתקבצות בעולם השביעי של הסופיונים כהכנה למאורע עתידי כלשהו בהתפתחות היקום. שאלותינו בנוגע לגזעים האמצעסופיים מופנות תמיד לעבר הסופיונים, ותמיד מסרבים הסופיונים לדון בייעוד של אלו המצויים תחת השגחתם. ללא קשר לחוסר הוודאות שלנו באשר לעתידם של האמצעסופיים, היננו יודעים כי בכל יקום מקומי באורוונטון שוכן סגל הולך ומצטבר כזה של הוויות מסתוריות אלה. המלכיצדקים נשאי החיים מאמינים כי ילדיהם האמצעסופיים יקבלו ביום מן הימים מאת האל המרבי את הרוח הנצחית והטרנסצנדנטאלית של המוּחְלָטוֹפִיוּת.
נוכחותן של שבע הרוחות מסייעות-הדעת בעולמות הפרימיטיביים היא זו אשר מתנה את מסלול האבולוציה האורגאנית; ודבר זה מסביר מדוע האבולוציה היא תכליתית ואינה מקרית. מסייעות אלה מייצגות את תפקוד סעד הדעת של הרוח האינסופית המוענק לסדרים הנמוכים של החיים התבוניים באמצעות פעולותיה של רוח אם של יקום מקומי. המסייעות הינן ילדותיה של רוח האם של היקום, והן מהוות את הסעד האישי שלה לדעת החומרית של העולמות. כל אימת שדעת מופיעה, ובכל מקום שבו היא מופיעה, אז ושם פועלות רוחות אלה במִגוון אופנים.
שבע הרוחות מסייעות-הדעת נקראות בשמות השקולים למונחים הבאים: אינטואיציה, הבנה, אומץ, ידע, ייעוץ, פולחן ובינה. רוחות-דעת אלה שולחות את השפעתן אל כלל העולמות המיושבים בדמות דחף דיפרנציאלי, וכל אחת מהן מחפשת יכולת קליטה והתגשמות באופן די נפרד מהשיעור שבו עמיתותיה עשויות למצוא קליטה והזדמנות לפעול.
המשכנות המרכזיים של הרוחות המסייעות במטה של נשאי החיים מצביעים בעבור נשאי החיים המפקחים על שיעור ואיכות תפקוד הדעת של המסייעות בכל עולם ובכל אורגניזם חי נתון אשר לו מעמד אינטלקטואלי. עמדות אלה של דעת-חיים מהוות סימנים מושלמים בעבור חמש המסייעות הראשונות. ואולם, בנוגע לרוחות המסייעות השישית והשביעית – פולחן ובינה – עמדות מרכזיות אלה מציינות רק תפקוד איכותי. הפעילות הכמותית של מסייעת הפולחן ושל מסייעת הבינה נרשמת בנוכחותה המיידית של הסועדת האלוהית בסאלווינגטון, בהיותה חוויה אישית של רוח האם של היקום.
שבע הרוחות מסייעות הדעת לעולם מלַוות את נשאי החיים לפלנטה חדשה, אך אין להתייחס אליהן כאל ישויות; הן יותר בבחינת מעגלים. הרוחות של שבע המסייעות ביקום אינן פועלות כאישיות בנפרד מנוכחותה האוניברסאלית של הסועדת האלוהית; למעשה, הן מהוות רמת תודעה של הסועדת האלוהית ולעולם הן כפופות לפעולתה של האם הבוראת שלהם ולנוכחותה.
לשוננו נמצאת חסרה בבואנו לתאר במילים הולמות את שבע הרוחות מסייעות הדעת האלה. הן הינן הסועדות של הרמות הנמוכות היותר של הדעת ההתנסותית, וניתן לתארן, בהתאם לסדר ההישג האבולוציוני, כדלקמן:
1. רוח האינטואיציה – תפישה מהירה, האינסטינקטים של הרפלקס הפיזי-פרימיטיבי ושל זה הטבוע, מתת ההכוונה ויתר מתת השימור-עצמי של כל יצירות הדעת; המסייעת היחידה אשר פועלת באופן כה נרחב בסדרים הנמוכים יותר של עולם החי, והיחידה אשר יוצרת קשר תפקודי נרחב עם רמות הדעת הבלתי-נלמדות.
2. רוח ההבנה – דחף התיאום, החיבור הספונטאני והאוטומאטי-לכאורה של רעיונות. זוהי המתנה של תיאום הידע הנרכש, תופעת ההיסק המהיר, השיפוט הזריז וההחלטה המיידית.
3. רוח האומץ – מתת הדבקוּת – בהוויות האישיוֹת זהו הבסיס לרכישת האופי והשורש האינטלקטואלי לסיבולת המוסרית ולגבורה הרוחנית. בשעה שהיא מוארת על-ידי העובדות ומקבלת השראה מן האמת, היא הופכת לְסוד הדחף להרקעה האבולוציונית באמצעות הכוונה-עצמית נבונה ומודעת.
4. רוח הידע – הסקרנות-האֵם של ההרפתקה והתגלית, הרוח המדעית; המנחה והשותפה הנאמנה של רוחות האומץ והייעוץ; הדחף להכווין את מתת האומץ לעבר נתיבי צמיחה מועילים ומתקדמים.
5. רוח הייעוץ – הדחף החברתי, מתת שיתוף הפעולה בין מינים; יכולתם של יצורים רצוניים לחיות בהרמוניה עם רעיהם; זהו המקור לְאינסטינקט הלהקה בקרב היצורים הנמוכים יותר.
6. רוח הפולחן – הדחף הדתי, הדחף המבחין הראשון אשר מפריד את יצורי הדעת לשתי המחלקות הבסיסיות של הקיום כבני-תמותה. רוח הפולחן מבדילה לנצח בין החיה שאליה היא חוברת לבין היצורים נעדרי הנשמה ובעלי מתת הדעת. הפולחן הינו תג המועמדות להרקעה רוחנית.
7. רוח הבינה – הנטייה הטבועה של כל היצורים המוסריים לעבר התקדמות אבולוציונית סדורה ומדורגת. זוהי הגבוהה שבמסייעות, המתאמת-הרוח וכן זו המבטאת ברהיטות את עבודת כל יתר המסייעות. רוח זו הינה הסוד העומד מאחורי אותו דחף מוּלד של יצורי הדעת, אשר מאתחל את התוכנית הפרקטית והיעילה של סולם ההרקעה של הקיום ואשר תומך בה; זוהי המתנה שבה זכו הדברים החיים, והיא אשר עומדת מאחורי יכולת הישרדותם הבלתי-מוסברת, כמו גם מאחורי היכולת לנצל תוך כדי הישרדות את תיאום כלל התנסויות העבר והזדמנויות ההווה שלהם על-מנת להשיג את הכול מכל מה ששש הסועדות האחרות כולן יכולות להניע בדעת האורגניזם האמור. בינה הינה פסגת הביצועים האינטלקטואליים. בינה הינה יעד הקיום המנטאלי והמוסרי הטהור.
הרוחות סועדות-הדעת גדלות באופן התנסותי, אך לעולם הן אינן הופכות לאישיוֹת. הן מתפתחות תוך כדי פעולה, ופעולתן של חמש הראשונות בסדרי עולם החי היא חיונית במידה מסוימת לשם פעולת כלל שבע הרוחות סועדות-הדעת כאינטלקט אנושי. יחס חייתי זה הופך את המסייעות ליעילות יותר מבחינה מעשית כדעת אנושית; לפיכך, חיוֹת הינן הכרחיות במידה מסוימת להתפתחותו האינטלקטואלית של האדם, כמו גם להתפתחותו הפיזית.
מסייעות-דעת אלה של רוח אֵם של יקום מקומי מתייחסות ליצורים חיים בעלי מעמד של אינטליגנציה, במידה רבה כשם שמרכזי הכוח והבקרים הפיזיים מתייחסים לכוחות הבלתי-חיים של היקום. הן מעניקות במעגלי הדעת אשר בעולמות המיושבים שירות שערכו לא יסולא בפז, והן משתפות פעולה ביעילות עם בקרי המאסטר הפיזיים המשמשים גם כבקרי וכמכווני רמות הדעת הקדם-מסייעות, רמת הדעת המכאנית או רמת הדעת הבלתי-נלמדת.
הדעת החיה, בטרם הופעת היכולת ללמוד מניסיון, מצויה בתחום הסעד של בקרי המאסטר הפיזיים. דעת היצורים, בטרם רכישת היכולת להכיר באלוהיות ולסגוד לאלוהות, מצויה בלעדית בתחומן של המסייעות הרוחניות. עם הופעת התגובה הרוחנית של בינת היצור, הופכת דעת ברואה שכזו באופן מיידי לדעת-על, ובו ברגע היא נעטפת במעגלי הרוח של רוח האם של היקום המקומי.
הרוחות מסייעות-הדעת אינן קשורות במישרין בשום אופן לפעולתה המגוּונת והרוחנית-לעילא של רוח הנוכחוּת האישית של הסועדת האלוהית, היא רוח הקודש של העולמות המיושבים; ואולם, מבחינה תפקודית הן קודמות להופעת רוח זו עצמה באדם האבולוציוני, והן אשר מכינות את הקרקע לקראת הופעתה. המסייעות מעניקות לרוח האם של היקום קשר מגוּון עם היצורים החומריים של יקום מקומי ואף שליטה בהם, ואולם, הן אינן משליכות על ההוויה העליונה בשעה שהן פועלות ברמות של קדם-אישיוּת.
דעת בלתי-רוחנית הינה מופע של אנרגיית-רוח או תופעה של אנרגיה-פיזית. ואפילו דעת אנושית, קרי דעת אישית, אינה ניחנת באיכויות הישרדות, אלא בשעה שהיא מזדהה עם רוח. הדעת הינה מתת אלוה, ואולם היא איננה בת-אלמוות כאשר היא פועלת ללא בוֹננוּת רוחנית, וכן כאשר היא נעדרת יכולת לסגוד ולהשתוקק להישרדות.
החיים הם גם מכאניסטיים וגם חיוניים – הם חומריים ורוחניים כאחד. הפיזיקאים והכימאים של אורנטיה לעולם ימשיכו להתקדם בהבנתם את הצורות הפרוטופלאסמיות של עולם החי והצומח, ואף-על-פי-כן לעולם לא יוכלו לייצר אורגניזמים חיים. החיים הינם דבר-מה שונה מכל מופעי האנרגיה; ואפילו החיים החומריים של היצורים הפיזיים אינם טבועים בחומר .
דברים חומריים יכולים ליהנות מקיום עצמאי, ואולם החיים נובעים אך ורק מן החיים. דעת יכולה לנבוע אך ורק מדעת אשר קדמה-לה. מקור הרוח הינו אך באבות רוחניים קדמונים. היצור יכול ליצור צורות חיים, ואולם רק אישיות בוראת, או כוח יצירתי, מסוגלים לספק את הפעלת ניצוץ החיים.
נשאי החיים יכולים לארגן את צורות החומר של הוויות חיות, או את התבניות הפיזיות שלהן, ואולם זוהי הרוח אשר מספקת את ניצוץ החיים ההתחלתי ומעניקה את מתת הדעת. ואפילו הצורות החיות של חיים ניסיוניים, אשר מארגנים נשאי החיים בעולמותיהם בסאלווינגטון, לעולם נעדרות יכולת הִתרבות. משנוסחאות החיים והתבניות החיוניות הורכבו כראוי, די בנוכחותו של נשא חיים על-מנת לאתחל חיים, ואולם, כל אותם אורגניזמים חיים נותרים נעדרי שתי תכונות מהותיות – מתת הדעת ויכולות הִתרבות. דעת החיה והדעת האנושית מהוות שתיהן מתנות מטעם רוח האם של היקום המקומי, הפועלת באמצעות שבע הרוחות מסייעות-הדעת, זאת בעוד שיכולת היצורים להתרבות מהווה הענקה אישית וספציפית מטעם רוח היקום לפלאסמת החיים הקדומה אשר נחנכה על-ידי נשאי החיים.
משתכננו נשאי החיים את תבניות החיים, ולאחר שארגנו את מערכות האנרגיה, חייבת להתרחש תופעה נוספת; נדרשת הענקת "נשימת החיים" לצורות נעדרות-חיים אלה. בני האל יכולים לבנות את צורות החיים, ואולם זוהי רוח האל אשר תורמת לאמיתו של דבר את הניצוץ החיוני. ומשנוצלו החיים אשר כך הוענקו, אז שוב הופך הגוף החומרי הנותר לחומר מת. משמתת החיים מוצתה עד תום, חוזר הגוף אל חיק היקום החומרי אשר ממנו שאלו אותו נשאי החיים בכדי שישמש כלי ארעי בעבור מתת החיים אשר הוענקה להתאגדות ברת-נראות שכזו של אנרגיה-חומר.
החיים אשר הוענקו לצמחים ולבעלי-חיים בידי נשאי החיים אינם חוזרים אל נשאי החיים עם מותם של צמחים ובעלי-חיים אלו. חייהם העוזבים של דברים חיים מסוג זה אינם נושאי זהות או אישיוּת; הם אינם שורדים את המוות באופן אישי. ובמהלך קיומם, ובמשך כל זמן שהותם בגוף אשר נוצר מן החומר, הם עברו שינוי; הם עברו אבולוציה של אנרגיה, והם שורדים אך ורק כחלק מכוחות הקוסמוס של היקום. הם אינם שורדים בבחינת חיים יחידניים. הישרדותם של יצורים בני-תמותה הינה צפויה במלואה על בסיס התפתחות הנפש האלמותית בתוככי הדעת בת התמותה.
היננו מדברים על חיים כעל "אנרגיה" וכעל "כוח", ואולם למעשה הם אינם שני אלה. כוח-אנרגיה מגיב לכבידה באופן מגוון; לא כן החיים. תבנית אף היא איננה מגיבה לכבידה, בהיותה תצורת אנרגיות אשר השלימו זה מכבר את כלל מחויבויותיהן לתגובת-כבידה. וככאלה מהווים החיים את הנפשתה של מערכת אנרגיה – של חומר, של דעת או של רוח – בעלת תבנית תצורה כלשהי, או נבדלת לחלוטין.
קיימים דברים כלשהם הקשורים לפיתוחם של חיים בפלנטות האבולוציוניות ואשר אינם נהירים לנו לחלוטין. היננו מבינים לאשורו את הארגון הפיזי של הנוסחאות האלקטרו-כימיות של נשאי החיים, ואולם אין אנו מבינים עד תום את טיבו ואת מקורו של ניצוץ הפעלת-החיים. היננו יודעים כי החיים זורמים מן האב, דרך הבן ועל-ידי הרוח. ייתכן מאוד שרוחות האב הינן הערוץ בעל שבעת ההיבטים של נהר החיים הניגר והשוטף את כלל הבריאה. ואולם, אין אנו מבינים את הטכניקה שבאמצעותה משתתפת רוח האב המפקחת בפרק הראשיתי של מתת חיים בְּפלנטה חדשה. היננו בטוחים בכך שגם לעתיקי היומין חלק כלשהו בחניכה זו של חיים בעולם חדש, ואולם, באשר לטיבו של חלק זה היננו שרויים בעלטה של בורוּת גמורה. והיננו יודעים לבטח כי רוח האם של היקום מחייה למעשה את התבניות חסרות-החיים, ומעניקה לְפלאסמה מופעלת שכזו את זכות ההִתרבוֹת כאורגניזם. היננו מבחינים בכך ששלושת אלו הינם הרמות של האל בעל שבעת ההיבטים, אשר מכוּנות לעיתים בכינוי הבוראים העליונים של הזמן והמרחב; ואולם, פרט לכך היננו יודעים אך מעט יותר מאשר בני התמותה של אורנטיה – פשוט שהמושג טבוע באב, הביטוי בבן, ומימוש החיים ברוח.
[הוכתב על-ידי בן וורונדאדק המוצב באורנטיה כמשקיף והמשמש בתפקיד זה על-פי בקשתו של המלכיצדק הראשי של סגל ההתגלות המפקח.]
בראש כל האישיויות בנבאדון עומד הבן הבורא המאסטר, מיכאל, אבי היקום והריבון. עמו מתואמת בְּאלוהיות ואותו משלימה בתכונות היצירתיות, רוח האם של היקום המקומי, הסועדת האלוהית של סאלווינגטון. ובוראים אלו הינם, ובאופן מוחשי ביותר, האב-בן והרוח-האם של כלל היצורים אשר נולדו בנבאדון.
המסמכים הקודמים עסקו בסדרי הבנים הברואים; התיאורים שלהלן יציגו את הרוחות הסועדות ואת סדרי הבנים המרקיעים. מסמך זה נוגע בעיקר לקבוצת ביניים – עוזרי היקום; ואולם, הוא גם יתייחס בקצרה לחלק מן הרוחות הגבוהות יותר המוצבות בנבאדון, וכן לחלק מסדרי אזרחות הקבע ביקום המקומי.
רבים מן הסדרים הנכללים על-פי-רוב בקטגוריה זו נותרים עלומים, ואולם, כפי שהדברים מוצגים במסמכים אלו, כוללים עוזרי היקום את שבעת הסדרים הבאים:
1. כוכבי הבוקר הבהירים.
2. כוכבי הערב הזוהרים.
3. רבי מלאכים.
4. סייעים לגבוהים ביותר.
5. נציבים גבוהים.
6. מפקחים שמימיים.
7. מורי העולמות העליונים.
מן הסדר הראשון של עוזרי היקום, כוכבי הבוקר הבהירים, קיים בכל יקום מקומי רק אחד, והוא הראשון להיוולד מקרב כלל היצורים הילידיים ביקום המקומי. כוכב הבוקר הבהיר של היקום שלנו ידוע בשם גבריאל מסאלווינגטון. והוא הינו המנהל הכללי של נבאדון כולו, הפועל כנציגו האישי של הבן הריבון וכדוברה של שותפתו ליצירה.
במשך הזמנים המוקדמים יותר של נבאדון עבד גבריאל די לבדו עם מיכאל ועם הרוח היצירתית. עִם שגדל היקום והתרבו הבעיות הניהוליות, סופק בידיו צוות אישי של עוזרים עלומים, ובסופו של דבר קבוצה זו התרחבה הודות ליצירת סגל כוכבי הערב של נבאדון.
יצורים זוהרים אלו תוכננו על-ידי המלכיצדקים ואז הובאו לכדי קיום על-ידי הבן הבורא והרוח היצירתית. הם משמשים בתפקידים רבים, אך בעיקר כקציני קישור של גבריאל, מנהלו הכללי של היקום המקומי. ואחת או יותר מן ההוויות האלה פועלות כנציגותיו בבירתה של כל קונסטלציה ושל כל מערכת בנבאדון.
מתוקף תפקידו כַּמנהל הכללי של נבאדון, משמש גבריאל כיושב הראש, או כְּמשקיף, ברוב ההתכנסויות בסאלווינגטון; ולעיתים תכופות עד כאלף מההתכנסויות האלה מתקיימות בו-זמנית. כוכבי הערב הזוהרים מייצגים את גבריאל באירועים אלו; הוא איננו יכול להימצא בו-זמנית בשני מקומות, ומלאכי-על אלו מפצים על מגבלה זו שלו. והם מבצעים שירות דומה גם בעבור סגל הבנים המורים של השילוש.
אף-על-פי שגבריאל עסוק באופן אישי בעניינים ניהוליים, הוא שומר על קשר עם כל שאר תחומי החיים והעניינים ביקום באמצעות כוכבי הערב הזוהרים. לעולם הם מלווים אותו במסעותיו הפלנטאריים, ולעתים קרובות הם יוצאים כנציגיו האישיים למשימות מיוחדות בפלנטות היחידניות. במשימות מעין אלה הם ידועים לפעמים בכינוי "מלאך האל". לעיתים תכופות הם נוסעים לאוורסה על-מנת לייצג את כוכב הבוקר הבהיר בפני בתי הדין ובפני האסיפות של עתיקי היומין, אך רק לעיתים רחוקות הם יוצאים אל מעבר לגבולותיו של אורוונטון.
כוכבי הערב הזוהרים הינם סדר דואלי ייחודי, הכולל כאלו המהווים יושרה ברואה ואחרים שהגיעו לסדר זה בשל הישגים של שירות. סגל נבאדון של מלאכי-על אלו מונה כעת 13,641 יחידים. קיימים 4,832 יחידים של יושרה ברואה, בעוד ש-8,809 יחידים הינם רוחות מרקיעות אשר השיגו את היעד הזה של שירות מרוּמָם. רבים מכוכבי הערב המרקיעים הללו החלו את דרכם ביקום כשרפים; אחרים הרקיעו מרמות עלומות של חיים ברואים. כיעד של הישג, סגל גבוה זה לעולם איננו סגור בפני מועמדי הרקעה, כל עוד היקום איננו מיוצב באור ובחיים.
שני הסוגים של כוכבי הערב הזוהרים נראים בקלות לאישיויות מורונטיות ולסוגים מסוימים של הוויות חומריות אשר הינן מעל לברוּת-תמותה. ההוויות הברואות הנמנות על סדר מעניין ורב-גוני זה מחזיקות בכוח רוחני היכול להתבטא באופן בלתי-תלוי בנוכחותן האישית.
בראש מלאכי-העל הללו עומד גִוִואלִיָה, הראשון מסדר זה אשר נולד בנבאדון. מאז שובו של המשיח מיכאל ממתת הניצחון שלו באורנטיה, הוצב גוואליה למשימת סעד בני התמותה המרקיעים, ובמשך אלף ותשע-מאות שנות אורנטיה האחרונות החזיק שותפו, גָלַאנְטִיָה, מטה בירושֵם, שם הוא מבלה כמחצית מזמנו. גלאנטיה הינו הראשון מקרב מלאכי-העל המרקיעים להשיג את המעמד הרם הזה.
אין מתקיים ארגון בקבוצה או בחבורה של כוכבי הערב הזוהרים, למעט נוהג החבירה שלהם בזוגות ברבות ממשימותיהם. הם אינם מקבלים משימות רבות הנוגעות לנתיבת ההרקעה של בני התמותה, אך משהם מקבלים אותן, לעולם אינם פועלים לבדם. תמיד הם פועלים בזוגות – האחד הינו הוויה ברואה, האחר כוכב ערב מרקיע.
אחת מן החובות הגבוהות של כוכבי הערב הינה להתלוות לבני המתת האוונאליים במשימותיהם הפלנטאריות, ממש כשם שגבריאל התלווה אל מיכאל בעת משימת המתת שלו באורנטיה. שני מלאכי-העל המשרתים – המשמשים כמפקדים-בצוותא של כל רבי-המלאכים ושל כל יתר המוצבים במשימות אלה – הינם האישיויות הבכירות ביותר במשימות מעין אלה. הבכיר במפקדי מלאכי-העל הללו הוא זה אשר, בשעה ובגיל המשמעותיים, מצווה את הבן האוונאל, "עסוק בענייניו של אחִיך".
צמדים דומים של מלאכי-על מוצבים בסגל הפלנטארי של הבנים המורים של השילוש, הפועלים על-מנת לייסד את העידן שלאחר-המתת, או את השחר הרוחני של עולם מיושב. במשימות מעין אלה משמשים כוכבי הערב כמקשרים בין בני התמותה של העולם לבין הסגל הבלתי-נראה של הבנים המורים.
העולמות של כוכבי הערב. הקבוצה השישית של שבעת העולמות של סאלווינגטון וכן ארבעים-ושניים לווייניהם הנלווים, מוקדשים לטובת המִנהל של כוכבי הערב הזוהרים. בראש שבעת העולמות הראשיים ניצבים הַסדרים הברואים של מלאכי-העל הללו, בעוד שהלוויינים הנלווים מנוהלים בידי כוכבי הערב המרקיעים.
לווייניהם של שלושת העולמות הראשונים מסורים לבתי הספר של הבנים המורים, ואילו כוכבי הערב מוקדשים לְאישיויות הרוח של היקום המקומי. שלושת הקבוצות הבאות מאוכלסות בבתי-ספר משותפים ודומים המוקדשים לאימון בני התמותה המרקיעים. לווייני העולם השביעי שמורים לטובת דיוני השלשה המונה את הבנים המורים, את כוכבי הערב ואת הסופיונים. במשך התקופות האחרונות זוהו מלאכי-על אלו באופן קרוב עם עבודתו של סגל הסופיונות ביקום המקומי, ומזה זמן רב שהם קשורים לבנים המורים. קיים קשר רב-עוצמה ורב-חשיבות בין כוכבי הערב לבין שליחי הכבידה המסופחים לקבוצות העבודה של הסופיונים. העולם השביעי הראשי עצמו שמור לטובת אותם עניינים עלומים הנוגעים למערכת היחסים העתידית שתיווצר בין הבנים המורים, הסופיונים וכוכבי הערב; וזאת לאחר שתושלם הופעתה של אישיות האל העליון ביקום-העל.
רבי המלאכים הינם צאצאיהם של הבן הבורא ושל רוח האם של היקום. הם מהווים את הסוג הגבוה ביותר של הוויה רוחנית גבוהה המיוצרת במספרים גדולים ביקום המקומי; ובעת המִפקד האחרון נמצאו בנבאדון כמעט שמונה-מאות אלף מהם.
רבי המלאכים מהווים את אחת מן הקבוצות המועטות של אישיויות היקום המקומי אשר אינן כפופות ברגיל למרותו של גבריאל. בהיותם מוקדשים לעבודת הישרדות היצורים ולקידום נתיבת ההרקעה של בני התמותה של הזמן והמרחב, הם אינם עוסקים באופן כלשהו בניהולו השגרתי של היקום. אף כי הם אינם כפופים בדרך-כלל להכוונתו של כוכב הבוקר הבהיר, רבי-המלאכים אכן פועלים לפעמים בסמכותו. והם אף משתפים פעולה עם עוזרי יקום אחרים, כדוגמת כוכבי הערב, כפי שהדבר מודגם באמצעות פעולות מסוימות אשר תוארו במסמך הדן בהשתלת החיים בעולמכם.
סגל רבי המלאכים של נבאדון מוכוון על-ידי הראשון להיוולד מסדר זה, ובתקופות המאוחרות יותר מוחזק באורנטיה מטה אוגדתי של רבי המלאכים. עובדה יוצאת-דופן זו היא המושכת את תשומת ליבם של תלמידים אורחים המגיעים מחוץ לנבאדון. בין התצפיות המוקדמות שלהם על פעולות פנים-יקומיות מצויה התגלית כי פעילויות הרקעה רבות של כוכבי הערב הזוהרים מנוהלות מבירתה של מערכת מקומית, שטניה. בבדיקה נוספת הם מגלים כי פעילויות מסוימות של רבי-מלאכים מוכוונות מעולם מיושב קטן ולכאורה חסר חשיבות ושמו אורנטיה. או אז מתגלֶה להם קיום המתת של מיכאל באורנטיה, ומיד מתעצם העניין שלהם בכם ובספֵירה הנמוכה שלכם.
האם אתם תופשים את משמעות העובדה שהפלנטה הנמוכה והמבולבלת שלכם הפכה להיות מטה אוגדתי בעבור הניהול וההכוונה היקומיים של פעילויות מסוימות של רבי-מלאכים הנוגעות לתוכנית ההרקעה לפרדיס? ללא צל של ספק, דבר זה מעיד על הריכוז העתידי של פעילויות הרקעה אחרות בעולם המתת של מיכאל, ומקנה חשיבות עצומה וכבדת-משקל להבטחה האישית של המאסטר, "עוד אשובה אליכם".
ככלל, רבי-המלאכים מוצבים לשירות ולסעד סדר הבנים האוונאליים, אך זאת רק לאחר שעברו אימון מקדים אינטנסיבי בכל שלבי עבודת הרוחות הסועדות השונות. כל בן פרדיס של מתת היוצא לעולם מיושב מלוּוה בסגל המונה מאה חברים המסופחים אליו ארעית למשך תקופת המתת. במידה שבן סמכותי הופך לשליטה הזמני של הפלנטה, רבי-מלאכים אלו ישמשו כראשיהם המנחים של כלל החיים השמימיים באותה ספֵירה.
לעולם מוצבים שני רבי-מלאכים בכירים כעוזריו האישיים של האוונאל מפרדיס בכל המשימות הפלנטאריות, בין שהמשימה כוללת פעולות משפטיות ובין שהיא כוללת משימות של סמכות או מתת של התגשמות כבשר ודם. משבֵּ[ן פרדיס זה סיים לשפוט את העולם, ומשהמתים נקראים בשמם (מה שמכונה תחיית המתים), אכן אמת ויציב הדבר כי השומרים השרפיים של האישיויות הנמוֹת עונים ל"קולו של רב-המלאכים". הכרזת השמות של סיום עידן מתבצעת בידי רב-מלאכים שבתפקיד. זהו הינו רב-המלאכים של תחיית המתים, אשר לעיתים מכונה גם בשם "רב-המלאכים של מיכאל".
עולמותיהם של רבי-המלאכים. הקבוצה השביעית של העולמות המקיפים את סאלווינגטון, על לווייניהם הנלווים, מוקצית בעבור רבי-המלאכים. ספֵירה מספר אחת, על כל ששת לווייניה הנלווים, מאוכלסת ברשמי האישיויות. סגל עצום זה של רשמים עוסק בשמירה על רישומים נכונים על אודות כל אחד מבני התמותה של הזמן, החל מרגע לידתו, המשך דרך כל נתיבתו ביקום, ועד למועד שבו אותו יחיד עוזב את סאלווינגטון בדרכו לקיים את תוכנית יקום-העל, או לחלופין, כאשר הוא "נמחק ממרשם הקיום" בהתאם לפקודתם של עתיקי היומין.
כאן, בעולמות הללו, מסוּוגים, מתויקים ונשמרים רישומי האישיות ובטחונות הזהות במשך הזמן החוצץ בין מותו של בן התמותה לבין שעת הרכבת אישיותו מחדש, שעת תחייתו מן המתים.
קבוצת הסייעים לגבוהים ביותר היא קבוצה של הוויות מתנדבות אשר מקורן מחוץ ליקום המקומי, ואשר מוצבות באופן ארעי כנציגות היקום המרכזי ויקום-העל בבריאוֹת המקומית, או שהן מהוות משקיפות מטעמם של יקומים אלו. מספרן של הוויות אלה משתנה כל העת, אך תמיד נאמד במיליונים.
וכך היננו נהנים מעת לעת מן הסעד ומן הסיוע של הוויות כאלה אשר מקורן-בפרדיס, כגון הופכים-בינה-למושלמת, יועצים אלוהיים, פוסקים אוניברסאליים, רוחות שילוש בעלות השראה, בנים ששולשו, שליחים בודדים, סופרנאפים, סקונאפים, תלתשרפים וסועדים מסבירי-פנים אחרים השוהים עימנו מתוך מטרה לסייע לאישיויות הילידיות במאמץ להביא את כלל נבאדון לכדי הרמוניה מלאה יותר עם הרעיונות של אורוונטון ועם האידיאלים של פרדיס.
כל אחת מן ההוויות האלה עשויה לשרת בהתנדבות בנבאדון, ולפיכך להימצא, מן הבחינה הטכנית, מחוץ לתחום סמכותנו; ואולם, כאשר הן פועלות על-פי משימה, אישיויות שכאלה – אשר הגיעו מיקום-העל ומן היקום המרכזי – אינן פטורות לחלוטין מתקנות היקום המקומי אשר בו הן שוהות, וזאת למרות שהן ממשיכות לפעול כנציגותיהם של היקומים הגבוהים יותר ולעבוד בהתאם להנחיות הנכללות במסגרת משימתן בתחומנו. המטה הכללי שלהן נמצא במגזר סאלווינגטון של איחוד היומין, והן פועלות בנבאדון בכפוף לפיקוח-העל של שגריר זה של שילוש פרדיס. בשעה שהן משרתות בְּקבוצות בלתי-מסופחות, אישיויות אלה אשר הינן מן העולמות הגבוהים יותר, ניחנות על-פי-רוב בהכוונה-עצמית; ואולם, כאשר הן משרתות בהתאם לבקשה, לעיתים תכופות הן מכפיפות עצמן מרצונן החופשי באופן מלא לסמכות המנהלים המפקחים בעולמות של הפעולה אשר אליה הוצבו.
סייעים לגבוהים ביותר משרתים בתפקידים ביקום המקומי ובקונסטלציות, אך הם אינם מסופחים ישירות לממשלות של המערכות או של הפלנטות. אף-על-פי-כן, הם עשויים לפעול בכל מקום ביקום המקומי, וכן להיות מוצבים בכל תחום פעילות בנבאדון – המנהלי, הביצועי, החינוכי והאחרים.
מרבית הסגל הזה משמש בסיוע לאישיויות פרדיס בנבאדון – איחוד היומין, הבן הבורא, נאמני היומין, הבנים הסמכותיים והבנים המורים של השילוש. מפעם לפעם במהלך ניהולה של הבריאה המקומית, קורה שנבון הדבר למנוע פרטים מסוימים מלהגיע באופן זמני לידיעתן של למעשה כלל האישיויות הילידיות של אותו יקום מקומי. תכניות מתקדמות מסוימות, וכן פסיקות מורכבות, גם הן מובַנות טוב יותר ונתפשות באופן מלא יותר על-ידי הבשלים ומרחיקי הראות מקרב סגל הסייעים לגבוהים ביותר; ובמצבים מעין אלו, וכן ברבים אחרים, הם מעניקים שירות כה רב לשליטי היקום ולמנהליו.
הנציבים הגבוהים הינם בני-תמותה מרקיעים מוּתָּכֵי-רוּחַ; הם אינם מותכי-מכוונן. אתם מבינים טוב למדי את נתיבת ההרקעה ביקום של בן-תמותה המועמד להיתוך עם מכוונן, וזאת משום שזהו הייעוד הגבוה שאליו יכולים לצַפות כל בני התמותה של אורנטיה מאז המתת של מיכאל המשיח. ואולם, זהו איננו הייעוד הבלעדי של כל בני התמותה בעידני טרום-המתת של עולמות כשלכם, ואף קיים סוג אחר של עולם אשר ביושביו אף-פעם לא שוכן מכוונן מחשבה לצמיתות. בני-תמותה שכאלה לעולם אינם מתאחדים לצמיתות עם משגוחי המסתורין של מתת פרדיס; ואף-על-פי-כן, המכווננים אכן שוכנים בהם באופן ארעי, ומשמשים להם כמנחים וכתבניות למשך חייהם כבשר ודם. במשך השהות הארעית הזו הם מטפחים את התפתחותה של נשמה אלמותית, ממש כבאותן הוויות אשר עימן הם מקווים להתמזג, ואולם, בשעה שתם מרוץ החיים הסופיים, הם נפרדים לנצח מן היצורים אשר אליהם הם חברו אך באופן זמני.
נשמות שורדות מסדר זה מגיעות לאלמותיות באמצעות היתוך נצחי עם רסיס אינדיבידואלי מרוחה של רוח האם של היקום המקומי. מספרן של הנשמות השורדות בקבוצה זו אינו גדול, או לפחות לא כך הוא בנבאדון. ואתם תפגשו את בני-התמותה מותכי-הרוח הללו ותתרועעו איתם בעודם מעפילים לצידכם בנתיב המוביל לפרדיס הרחק עד לסאלווינגטון, שם הם יעצרו. אחדים מהם עשויים להעפיל לאחר-מכן לרמות יקום גבוהות יותר, ואולם רובם יישארו לנצח בשירות היקום המקומי; כמחלקה, הם אינם מיועדים להגיע לפרדיס.
בשל אי-היותם מותכי-מכוונן, הם אף-פעם לא הופכים לסופיונים, אך בסופו של דבר הם אכן מתקבלים לסגל המושלמוּת של היקום המקומי. הם צייתו ברוח לציוויו של האב, "היו אתם מושלמים".
לאחר שהגיעו אל סגל המושלמות של נבאדון, עשויים מרקיעים מותכי-רוח לקבל על עצמם מינוי כעוזרי-יקום, שכן זוהי אחת מן הדרכים הראשיות הפתוחות בפניהם להמשיך בצמיחה התנסותית. כך הם הופכים למועמדים לתפקידי השירות הגבוה של פירוש נקודות המבט של היצורים המתפתחים של עולמות החומר בעבור הרשויות השמימיות של היקום המקומי.
הנציבים הגבוהים מתחילים את שירותם בפלנטות כנציבי גזע. בתפקיד זה הם מפרשים את נקודות המבט ומציגים את הצרכים של מִגוון הגזעים האנושיים. הם מסורים באופן עילאי לרווחתם של הגזעים של בני התמותה אשר בשמם הם מדברים, ותמיד הם שואפים להשיג בעבורם רחמים, צדק, ויחס הוגן בכל יחסיהם עם עמים אחרים. נציבי גזע פועלים בסדרות אינסופיות של משברים פלנטאריים, ומשמשים כביטוי הרהוט של קבוצות שלמות של בני-תמותה נאבקים.
לאחר התנסות ממושכת בפתרון בעיות בעולמות המיושבים, נציבי גזע אלו מקודמים לרמות גבוהות יותר של פעילות, ולבסוף מגיעים למעמד של נציבים גבוהים של היקום המקומי ובו. במרשם האחרון נרשמו בנבאדון מעט יותר ממיליארד וחצי מן הנציבים הגבוהים הללו. הוויות אלה אינן סופיונים, אך הן הינן הוויות מרקיעות בעלות ניסיון ממושך אשר מעניקות שירות כביר לעולמות אשר בהם נולדו.
היננו מוצאים את הנציבים הללו בקביעות בכלל בתי הדין של הצדק, מן הנמוכים ביותר ועד לגבוהים ביותר. הם אינם משתתפים בהליכי הצדק, אלא משמשים כידידי בית הדין, ומייעצים לשופטים היושבים בדין באשר לאירועים קודמים, לתנאי הסביבה ולטיבם הטבוע של אלו אשר עומדים למשפט.
נציבים גבוהים מסופחים לקבוצות השונות של שליחי החלל, ולעולם הם מסופחים לרוחות הסועדות של הזמן. ניתן לפגוש בהם בתוכניות של אסיפות היקום השונות, ואותם נציבים יודעי-בני-תמותה לעולם מסופחים למשימות בני האל בעולמות החלל.
כל אימת שההוגנות והצדק מחייבים להבין כיצד ישפיעו מדיניות או הליך אשר נשקלים על הגזעים האבולוציוניים של הזמן, נציבים אלו זמינים על-מנת להגיש את המלצותיהם; ולעולם הם נוכחים על-מנת לדבר בשמם של אלו אשר אינם יכולים להיות נוכחים ולדבר בעבור עצמם.
עולמותיהם של בני התמותה מותכי-הרוח. הקבוצה השמינית אשר לה שבעה עולמות ראשיים, וכן הלוויינים הנלווים לעולמות אלו במעגל סאלווינגטון, הינם רכושם הבלעדי של בני התמותה מותכי-הרוח של נבאדון. אין לבני-תמותה מותכי-מכוונן מרקיעים כל נגיעה לעולמות אלו, מלבד ההנאה מביקורים מהנים ומועילים רבים כאורחיהם המוזמנים של התושבים מותכי-הרוח.
למעט אותם מעטים אשר מגיעים לאוורסה ולפרדיס, עולמות אלו משמשים כמשכנם הקבוע של השורדים מותכי-הרוח. מגבלה מתוכננת שכזו להרקעת בני התמותה פועלת לטובת היקומים המקומיים בכך שהיא מבטיחה את הישארותה של אוכלוסייה מפותחת קבועה אשר התנסותה המתרחבת תמשיך להעשיר את הייצוב ואת הגיווּן העתידיים של ממשל היקום המקומי. הוויות אלה אינן רשאיות להגיע לפרדיס, אך הן מגיעות לתבונה התנסותית מתוך השליטה בבעיות של נבאדון, תבונה אשר מאפילה על כל מה שיוכלו להשיג מרקיעים בני-חלוף. ונשמות שורדות אלה ממשיכות בתור שילובים ייחודיים של האנושי ושל האלוהי, בהינתן יכולתן המתעצמת לאחֶד את נקודות המבט של שתי הרמות האלה, הנפרדות באופן ניכר, וכן להציג נקודת מבט דואלית שכזו בתבונה הולכת וגוברת.
מערכת החינוך של נבאדון מנוהלת במשותף בידי הבנים המורים של השילוש ובידי סגל החינוך של המלכיצדקים, ואולם הרבה מעבודת התחזוקה והבנייה שלה מתבצעת על-ידי המפקחים השמימיים. הוויות אלה מהוות סגל מגויס הכולל את כלל סוגי היחידים הקשורים לתוכנית החינוך והאימון של בני התמותה המרקיעים. קיימים בנבאדון למעלה משלושה מיליון מהם, וכל אלו הינם מתנדבים שהוסמכו על בסיס ניסיונם לשרת כיועצים חינוכיים לתחום כולו. מן המטה שלהם בעולמות סאלווינגטון של המלכיצדקים, יוצאים מפקחים אלו לתור את היקום המקומי כמפקחי טכניקת הלימוד של נבאדון, אשר נועדה להשיג את אימון הדעת של היצורים המרקיעים ואת חינוך רוחם.
אימון זה של הדעת וחינוך זה של הרוח מתבצעים החל בְּעולמות המקור האנושי, ומעלה דרך מערכת העולמות העליונים וספֵירות ההתקדמות האחרות המחוברות לירושֵם, על שבעים ספֵירות החִברות המסופחות לעדנטיה, ועל ארבע-מאות ותשעים ספֵירות התקדמות הרוח המקיפות את סאלווינגטון. במטה היקום עצמו ממוקמים בתי-ספר רבים של המלכיצדקים, המכללות של בני היקום, האוניברסיטאות השרפיות, ובתי הספר של הבנים המורים ושל איחודי היומין. וכל מאמץ אפשרי נעשה על-מנת להכשיר את אישיויות היקום השונות לשם שירות מתקדם ותפקוד משתפר. היקום בכללותו הינו בית-ספר אחד עצום.
השיטות המיושמות ברבים מבתי הספר הגבוהים יותר מצויות מעבר למושגים האנושיים של אומנות לימוד האמת, ואולם זהו הינו העיקרון המרכזי של כלל מערכת החינוך: האופי נרכש באמצעות התנסות מוארת. המורים מספקים את ההארה; המעמד ביקום וסטאטוס המרקיע מספקים את ההזדמנות להתנסות; ואילו השימוש הנבון בשניהם הוא אשר מעצים את האופי.
באופן בסיסי, מערכת החינוך של נבאדון דואגת להציב אתכם למשימה ואז מעניקה לכם את ההזדמנות לקבל הנחיה על אודות האופן האידיאלי והאלוהי לביצועהּ באופן המיטבי. ניתנת לכם משימה מוגדרת לביצוע, ובה בעת מסופקים לכם מורים המוסמכים להנחות אתכם באשר לשיטה הטובה ביותר לבצעה. תוכנית החינוך האלוהית מעניקה את החיבור האינטימי של עבודה ושל הנחיה. היננו מלמדים אתכם מהי הדרך הטובה ביותר לבצע את הדברים אשר היננו מצווים אתכם לעשות.
מטרת כל האימון וההתנסות הללו הינה להכין אתכם על שתתקבלו לספֵירות האימון הגבוהות והרוחניות יותר של יקום-העל. בעוד שההתקדמות במסגרתו של עולם נתון היא אינדיבידואלית, לרוב מתבצע המעבר משלב אחד למשנהו בקבוצות.
התקדמות הנצח אינה כוללת אך ורק התפתחות רוחנית. רכישה אינטלקטואלית גם היא חלק מן החינוך ביקום. ההתנסות של הדעת מתרחבת במידה זהה להתפשטות האופק הרוחני. הדעת והרוח מוענקות כהזדמנויות לאימון ולהתקדמות. ואולם, בכל האימון הנעלה הזה של דעת ושל רוח, לעולם הינכם משוחררים ממגבלות הבשר בן התמותה. לא תדרשו עוד להכריע כל העת במאבק הסותר הטמון בפיצול שבין טבעכם הרוחני לבין טבעכם החומרי. ולבסוף תהיו כשירים ליהנות מן הדחף המאוחד של דעת מהוּללת אשר נפטרה זה מכבר מנטיותיה החייתיות הפרימיטיביות לעבר דברים החומריים.
בטרם עזיבת היקום של נבאדון, יזכו רוב בני התמותה של אורנטיה בהזדמנות לשרת במשך תקופה כלשהי כחברים בְּסגל המפקחים השמימיים של נבאדון.
מורי העולמות העליונים הינם כּרוּבִים מהוללים מגויסים. בדומה לרוב המדריכים האחרים בנבאדון, הם ממונים בידי המלכיצדקים. הם פועלים במרבית מפעלי החינוך של החיים המורונטיים, ומספרם מצוי מעבר לכוח התפישה של הדעת האנושית.
כרמת הישג של הכּרוּבִים והסאנוֹבים, מורי העולמות העליונים יִדונו ביתר פירוט במסמך הבא; ואילו כמורים הנוטלים חלק חשוב בחיים המורונטיים, הם יִדונו בהרחבה יתרה במסמך הנושא שם זה.
מלבד מרְכזי הכוח והבקרים הפיזיים, הוויות רוח מסוימות, אשר מקורן גבוה יותר במשפחת הרוח האינסופית, מוצבות באופן קבוע ביקום המקומי. מקרב הסדרים הרוחניים הגבוהים יותר במשפחת הרוח האינסופית, הסדרים הבאים מוצבים כאמור:
כאשר השליחים הבודדים מסופחים תפקודית לממשלת היקום המקומי, הם מעניקים לנו שירות שערכו לא יסולא-בפז במאמצינו להתגבר על מגבלות הזמן והמרחב. בשעה שהם אינם מוצבים כאמור, אין בידינו – אנו מן היקומים המקומיים – כל סמכות ביחס אליהם; ואולם, אפילו אז הוויות ייחודיות אלה מוכנות תמיד לסייע בידנו בפתרון בעיותינו ובהוצאת פקודותינו אל הפועל.
אָנְדוֹווֹנְטִיָה הוא שמו של מפקח מעגל היקום השלישוניהמוצב ביקום המקומי שלנו. הוא עוסק אך ורק במעגלים מורונטיים ורוחניים, ולא באלו המצויים תחת סמכותם של מנהלי הכוח. היה זה הוא אשר בודד את אורנטיה בזמן בגידת קַאלִיגָסְטִיָה בפלנטה במהלך תקופות הבחינה של מרידת לוציפר. בשולחו את ברכתו אל בני התמותה של אורנטיה, מביע אָנְדוֹווֹנְטִיָה את העונג שבציפייה להחזרתכם אי-אז בעתיד אל מעגלי היקום המצויים תחת פיקוחו.
מנַהל המִפקד של נבאדון, סָלְסַאטִיָה, מחזיק במטה הנמצא במגזר של גבריאל בסאלווינגטון. הוא מודע באופן אוטומטי ללידתו ולמותו של רצון, ובזו העת הוא רושם את מספרם המדויק של היצורים הרצוניים הפועלים ביקום המקומי. הוא עובד בסמיכות קרובה לרשמי האישיות השוכנים בעולמות הרישום של רבי-המלאכים.
בסאלווינגטון שוכן מבקר עמית אשר הינו נציגו האישי של המבַצע העליון של אורוונטון. אף שותפיו, הזקיפים המוקצים אשר במערכות המקומיות, הינם נציגיו האישיים של המבַצע העליון של אורוונטון.
הבוררים האוניברסאליים הינם בתי הדין הניידים של יקומי הזמן והמרחב, והם פועלים החל בעולמות האבולוציוניים, המשך מעלה דרך כל מגזר ומגזר ביקום המקומי, ואף הלאה מעבר לכך. שופטים אלו רשומים באוורסה; מספרם המדויק של אלו מהם הפועלים בנבאדון אינו מתועד, ואולם הנני מעריך בקירוב כי מצויות ביקום המקומי שלנו כמאה מיליון ועדות בוררים.
מהיועצים הטכניים, המוחות המשפטיים של העולמות, יש ברשותנו את המכסה שלנו, העומדת על כחצי מיליארד. הוויות אלה הינן הסִפריות החיות הסובבות של החוק ההתנסותי של כלל החלל.
מן הרשמים השמימיים, השרפים המרקיעים, יש לנו בנבאדון שבעים-וחמישה. אלו הם הרשמים הבכירים, או המפקחים. מספרם של התלמידים המתקדמים מסדר זה אשר מצויים בתהליך אימון, מתקרב לארבעה מיליארד.
הסעד שאותו מעניקים שבעים מיליארד בני-הלוויה המורונטיים בנבאדון מתואר במסמכים העוסקים בפלנטות המעבָר של עולי הרגל של הזמן.
לכל יקום יש סגל מלאכי ילידי משלו; ואף-על-פי-כן, קיימים מקרים שבהם עזרתן של אותן רוחות גבוהות יותר, אשר מקורן מחוץ לבריאה המקומית, הינה שימושית ביותר. סופרנאפים מבצעים שירותים מסוימים ונדירים; ראש השרפים הנוכחי באורנטיה הוא סופרנאפים ראשי מפרדיס. את הסקונאפים המחזירותיים ניתן למצוא בכל מקום שבו פועל סגל יקום העל, ותלתשרפים רבים משרתים ארעית כסייעים לגבוה ביותר.
בדומה ליקום העל וליקום המרכזי, גם ליקום המקומי יש סדרים משלו של אזרחי קבע. ואלו כוללים את טיפוסי הברואים הבאים:
1. סוּסָאטִיָה.
2. אוּנִיוִיטָאטִיָה.
3. בנים חומריים.
4. בריות אמצעיוניות.
ילידים אלו של הבריאה המקומית, יחד עם המרקיעים מותכי-הרוח והסְפִּירוֹנְגָה (אשר מסוּוגים באופן שונה), מהווים סוג של אזרחות קבועה יחסית. ככלל, סדרי ההוויות הללו אינם מרקיעים ואף אינם יורדים. כולם הינם יצורים התנסותיים, ואולם התנסותם ההולכת וגדלה ממשיכה לעמוד לרשות היקום ברמה שממנה באו. אף כי אין הדבר נכון במלואו באשר לבנים האדמיים ולבריות האמצעיוניות, בעבור הסדרים הללו הוא נכון באופן יחסי.
הסוּסָאטִיָה. הוויות מופלאות אלה שוכנות ופועלות כאזרחיות קבועות בסאלווינגטון, המטה של היקום המקומי הזה. הן הינן היילודות המבריקות של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית, והן שותפות קרובות לאזרחים המרקיעים של היקום המקומי, לבני התמותה מותכי-הרוח של סגל המושלמות של נבאדון.
__האוּנִיוִיטָאטִיָה. כל אחד ממאה צבירי מטות הקונסטלציות של הספֵירות הארכיטקטוניות נהנה מן הסעד הרציף של סדר הוויות שוכן הידוע בשם אוּנִיוִיטָאטִיָה. ילדים אלו של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית מהווים את אוכלוסיית הקבע של עולמות המטה של הקונסטלציות. הם הינם הוויות נטולות יכולת-הִתרבות המתקיימות במישור חיים המצוי בסביבות אמצע הדרך שבין המעמד החומרי-למחצה של הבנים החומריים, השוכנים במטות המערכות, לבין המישור הרוחני המובחן יותר של בני התמותה מותכי-הרוח והסוסאטיה של סאלווינגטון; ואולם, האוניוויטאטיה אינן הוויות מורונטיות. הן מעניקות לבני התמותה המרקיעים, בעת שאלו עוברים דרך ספֵירות הקונסטלציה, את אשר תורמים ילידי האוונה לרוחות עולות הרגל החוצות דרך הבריאה המרכזית.
הבנים החומריים של האל. משמושלם מחזור היצירה המשותף לבן הבורא ולנציגתה ביקום של הרוח האינסופית, רוח האם של היקום, ומשלא צפויים עוד צאצאים מטבע משולב, או אז הופך הבן הבורא את מושג ההוויה האחרון שלו לאישיות בעלת צורה דואלית, ובכך מאשר סופית את המוצא הדואלי המקורי שלו עצמו. בעצמו ומִקרבו הוא בורא אז את הבנים והבנות היפהפיים והנשגבים של הסדר החומרי, הנמנים על סדר הבנים של היקום. זהו הינו המקור של אדם וחווה המקוריים של כל המערכות המקומיות בנבאדון. זהו סדר בנים בעל יכולת הִתרבות, בהיות הנמנים עליו נבראים כזכרים וכנקבות. וצאצאיהם משמשים כאזרחים הקבועים-יחסית של בירת המערכת, אף כי חלקם מוצבים לשירות בתפקידי אדם פלנטאריים.
במהלך משימה פלנטארית, ממונים הבן והבת החומריים על-מנת לייסד את הגזע האדמי של אותו עולם, גזע העתיד להתמזג בסופו של דבר עם התושבים בני התמותה של אותה ספֵירה. אדמים פלנטאריים הינם גם בנים יורדים וגם בנים מרקיעים, ואולם על-פי-רוב היננו מסווגים אותם כבנים מרקיעים.
הבריות האמצעיוניות. בימים המוקדמים של מרבית העולמות המיושבים, הוויות על-אנושיות-אך-חומריות מסוימות מוצבות בְּשירות, ואולם, הן פורשות על-פי-רוב עם הגעת האדמים הפלנטאריים. הפעולות של הוויות שכאלה, והמאמצים של הבנים החומריים, לשפר את הגזעים האבולוציוניים באים לעיתים לידי ביטוי בהופעת מספר מצומצם של יצורים אשר קשה לסווגם. הוויות ייחודיות אלה מצויות לעיתים תכופות באמצע הדרך שבין הבנים החומריים לבין היצורים האבולוציוניים; ומכאן נובע שמָן – בריות אמצעיוניוֹת. במבט משווה, אמצעיוניוֹת אלה הינן האזרחיות הקבועות של העולמות האבולוציוניים. מן הימים המוקדמים של הגעת הנסיך הפלנטארי ועד אי-אז במועד המרוחק של ייצוב הפלנטה באור ובחיים, הן הינן הקבוצה היחידה של הוויות תבוניות אשר נותרת בַּספֵירה ברציפות. למעשה, באורנטיה משמשות הסועדות האמצעיוניות כנאמנותיה בפועל של הפלנטה; והן הינן, לכל דבר ועניין, אזרחיות אורנטיה. בני התמותה הם אכן שוכניו החומריים והפיזיים של עולם אבולוציוני, אך חייכם הם כה קצרים; ואתם שוהים בפלנטה שבה נולדתם במשך זמן כה קצר. אתם נולדים, חיים, מתים וממשיכים הלאה אל עולמות אחרים של התקדמות אבולוציונית. אפילו ההוויות העל-אנושיות, המשרתות כסועדות שמימיות בפלנטות, מוצבות בהן רק באופן ארעי; ורק מעטות מהן מסופחות לפלנטה נתונה לאורך זמן ממושך. הבריות האמצעיוניות, לעומתן, מספקות המשכיות של מִנהל פלנטארי לנוכח ההשתנות המתמדת של סעדים שמימיים, ולנוכח התחלופה הקבועה של התושבים בני התמותה. לאורך כל ההשתנות והתחלופה האלה, אשר אינן מסתיימות לעולם, נותרות הבריות האמצעיוניות בפלנטה ומבצעות בה את עבודתן ברציפות.
באופן דומה, לכל חטיבה בארגון המנהלי של היקומים המקומיים ושל יקומי העל יש את האוכלוסיות הפחות-או-יותר קבועות שלה, שוכנים בעלי מעמד של אזרחות. כפי שלאורנטיה יש את הבריות האמצעיוניות שלה, כך לירושם, בירת המערכת שלכם, יש את הבנים והבנות החומריים; לעדנטיה, מטה הקונסטלציה שלכם, יש את האוניוויטאטיה, בעוד שאזרחיה של סאלווינגטון נחלקים לשניים – הסוסאטיה שנבראו ובני התמותה מותכי-הרוח שהתפתחו. לעולמות המנהליים של המגזרים המשניים והראשיים של יקומי העל אין אזרחים של קבע. ואולם, בספֵירות המטה של אוורסה שוכנת ברציפות קבוצה מדהימה של הוויות הידועות בשם – אַבָּנְדוֹנְטֶרִים, אשר הינם פרי יצירתן של הסוכנויות העלומות של עתיקי היומין ושל שבע הרוחות המחזירותיות השוכנות בבירת אורוונטון. כעת מנהלים אזרחים שוכנים אלו של אוורסה את העניינים השגרתיים של עולמם תחת הפיקוח המיידי של סגל בני התמותה מותכי-הבן של אוורסה. ואפילו להאוונה יש הוויות ילידוֹת משלה, ואי האור והחיים המרכזי משמש כבית בעבור מגוון הקבוצות אזרחי פרדיס.
מלבד הסדרים השרפיים והסדרים בני התמותה, אשר יידונו במסמכים מאוחרים יותר, קיימות הוויות נוספות רבות העוסקות בתחזוקה ובהפיכה-למושלמת של בריאה עצומת ממדים כַּיקום של נבאדון, אשר אפילו כעת הוא כבר כולל יותר משלושה מיליון עולמות מיושבים, מתוך עשרה מיליון עולמות צפויים. טיפוסי החיים השונים בנבאדון הינם רבים מכדי שניתן יהיה לסווגם במסמך זה, ואולם קיימים שני סדרים בלתי-רגילים הפועלים באופן נרחב ב-647,591 הספֵירות הארכיטקטוניות של היקום המקומי, ואשר ניתן לציינם.
הסְפִּירוֹנְגָה הינם צאצאיהם שברוח של כוכב הבוקר הבהיר ושל האב מלכיצדק. הם פטורים מן ההיכחדות כאישיות, ואולם הם אינם הוויות אבולוציוניות או מרקיעות. ואף אין להם כל נגיעה תפקודית לתכנית ההרקעה האבולוציונית. הם הינם מסייעי הרוח של היקום המקומי, המבצעים את משימות הרוח השגרתיות של נבאדון.
הסְפּוֹרְנַאגִיָה. עולמות המטה הארכיטקטוניים של היקום המקומי הם עולמות אמיתיים – יצירות פיזיות. עבודה רבה נדרשת לשם תחזוקתם הפיזית, ובשל כך עומד לרשותנו הסיוע של קבוצת יצורים פיזיים המכונה ספורנאגיה. בני קבוצה זו מקדישים עצמם לטיפול בחלקים החומריים של עולמות המטה הללו, מירושם ועד לסאלווינגטון, ולטיפוחם. הסְפּוֹרְנַאגיָה אינם רוחות ואף אינם אישיויות; הם הינם סדר קיום של עולם החי, אך אם רק היה ביכולתם לראותם, כי אז הייתם מסכימים כי דומה שהם בעלי-חיים מושלמים.
מִגוון מושבות השירות שוכנות בסאלווינגטון ובמקומות אחרים. במיוחד היננו נהנים מן הסעד של האומנים השמימיים בקונסטלציות, ומפיקים תועלת מפעילויות מנהלי הבידור, אשר פועלים בעיקר מבירות המערכות המקומיות.
לעולם נספח לַשירות ביקום סגל של בני-תמותה מרקיעים, הכולל את הבריות האמצעיוניות המהוללות. לאחר השגתם את סאלווינגטון, משמשים מרקיעים אלו במגוון אינסופי-כמעט של פעילויות הנוגעות לניהול ענייני היקום. מכל רמה של הישג, שולחים בני-תמותה מתקדמים אלו את ידם לאחור ולמטה על-מנת להגיש סיוע ביד רעיהם העוקבים אחריהם במהלך הטיפוס מעלה. בני-תמותה מסוג זה של שהייה ארעית בסאלווינגטון, מסופחים בהתאם לְבקשה, למעשה אל כל סגלי האישיויות השמימיות כעוזרים, כתלמידים, כמשקיפים וכמורים.
קיימים אף סוגי חיים תבוניים אחרים הנוגעים לניהולו של יקום מקומי, ואולם המתווה של מסמך זה אינו כולל בחובו התגלות נוספת של סדרי בריאה אלו. די בְּחלק החיים והמִנהל של היקום המתואר בזאת על-מנת לאפשר לדעת בן התמותה הבנה של מציאות הקיום ההישרדותי ושל הדרו. התנסות נוספת במהלך ההתקדמות נתיבתכם תגלה לכם בהדרגה את ההוויות המקסימות והמעניינות האלה. מסמך זה אינו יכול להוות יותר מאשר מִתאר קצר של טבע ועבודת מגוון האישיויות הנאספות ביקומי-החלל ומנהלות בריאוֹת אלה כבתי-ספר אימוניים עצומי-ממדים, בתי-ספר שבהם מתקדמים עולי-הרגל של הזמן מחיים לחיים ומעולם לעולם, עד אשר הם נשלחים באהבה מגבולות היקום אשר ממנו הגיעו אל תוכנית החינוך הגבוהה יותר של יקום-העל, ומשם לעולמות אימון-הרוח של האוונה, ולבסוף לפרדיס ולייעוד הגבוה של הסופיונים – ההצבה הנצחית במשימות אשר טרם נתגלו ביקומי הזמן והמרחב.
[הוכתב בידי כוכב ערב זוהר של נבאדון, מספר 1,146 בסגל הברואים.]
קיימים שלושה סדרים מובחנים של אישיויות הרוח האינסופית. ואת זאת הבין השליח הנמהר בכותבו על אודות ישוע, "אשר עלה השמיימה וישב לימין האלוהים; וייכנעו מפניו המלאכים, הרשויות והגבורות". המלאכים הינם הרוחות הסועדות של הזמן; הרשויות – קבוצות שליחי החלל; הגבורות – האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית.
בדומה לסופרנאפים ביקום המרכזי ולסקונאפים ביקומי-העל, כך מהוות השרפים, יחד עם שותפותיהן הכרובים והסאנובים, את הסגל המלאכי של יקום מקומי.
השרפים מתוכננות כולן באופן אחיד למדי. בין יקום ליקום, עבור דרך כל שבעת יקומי העל, השונוּ]]ת ביניהן נותרת מינימאלית; מכל סוגי הרוח של ההוויות האישיוֹת, הן אלה הקרובות ביותר לאחידוּת. והסדרים השונים שלהן מרכיבים את הסגל של הסועדות המיומנות והנפוצות של הבריאוֹת המקומיות.
שרפים נבראות בידי רוח האם של היקום והן מיוצרות ביחידת יצירה – המונה 41,472 פרטים בכל פעם – וזאת מאז בריאת "מלאכי התבנית" וארכיטיפים מלאכיים מסוימים בתקופות נבאדון המוקדמות. הבן הבורא ונציגתה ביקום של הרוח האינסופית משתפים פעולה בבריאת מספר גדול של בנים ושל אישיויות יקום אחרות. לאחר השלמת מאמץ משותף זה, מתחיל הבן בבריאת הבנים החומריים, ראשוני היצורים המיניים, בעוד שרוח האם של היקום פותחת במקביל בראשית מאמציה הלבדיים להרבות את הרוח. וכך מתחילה בריאת צבאותיו המלאכיים של יקום מקומי.
הסדרים המלאכיים הללו מתוכננים בעת עריכת תכנית האבולוציה של יצורים תבוניים בני-תמותה. יצירת השרפים מתרחשת החל במועד שבו משיגה רוח האם של היקום אישיות יחסית, עדיין לא בתור המתואמת המאוחרת יותר עם הבן הבורא, אלא כעוזרתו המוקדמת ליצירה. לפני מאורע זה, השרפים אשר שירתו בתפקיד בנבאדון הושאלו באופן זמני מיקום שכן.
שרפים עדיין נוצרות מזמן לזמן; היקום של נבאדון עדיין הולך ונוצר. ורוח האם של היקום לעולם אינה חדלה מפעילותה היצירתית ביקום המתפתח וההופך למושלם.
למלאכיות אין גופים חומריים, ואולם הן הינן הוויות מובחנות ובדידוֹת; מקורן וטבען הינו רוחני. אף-על-פי שהן בלתי-נראות בעבור בני-תמותה, הן מבחינות בכם כפי שאתם בַּגוף ללא כל סיוע של שנאים או מתרגמים; הן מבינות באופן אינטלקטואלי את אורח החיים של בני התמותה, והן חולקות עם האדם את כל תחושותיו ורגשותיו הבלתי-חושיים. הן מעריכות את מאמציכם במוסיקה, באומנות ובהומור אמיתי, ונהנות מכך הנאה מרובה. הן מודעוֹת לחלוטין למאבקיכם המוסריים ולקשייכם הרוחניים. הן אוהבות בני אנוש, והתוצאה של מאמציכם להבין אותן ולאהוב אותן יכולה להיות אך טובה.
אף כי השרפים הינן הוויות אוהדות ואוהבות, הן אינן יצורים בעלי רגשות מיניים. הן דומות מאוד למה שתהיו אתם בעולמות העליונים, שם "לא תישאו ואף לא תינשאו, אלא תהיו כמלאכי השמיים". הן כל "הנמצאים ראויים להגיע לעולמות העליונים לא נישאים ולא ניתנים בברית נישואין; והמה אף לא ימותון עוד, כי שווים הם למלאכים". יחד עם זאת, בעת שהיננו פונים אל יצורים מיניים, היננו נוהגים להתייחס לאותן הוויות אשר מקורן הישיר הינו יותר מן האב ומן הבן, כאל בני האל, בעוד שהיננו מתייחסים לילדותיה של הרוח כאל בנות האל. לפיכך, בפלנטות המיניות המלאכיות מכונות לרוב בכינויי גוף נקביים.
השרפים נבראות כך על-מנת שתתפקדנה הן בְּרמות ממשיות והן בְּרמות רוחניות. קיימים אך אזורים מועטים של פעילות מורונטית או רוחנית אשר אינם פתוחים בפני הסעד שלהן. אף כי מבחינת המעמד האישי, המרחק בינן לבין הוויות אנושיות אינו כה רב, בתפקודים מסוימים השרפים מאפילות לאין שיעור על בני האדם. הן ניחנות בכוחות רבים המצויים הרחק מעבר לתפישה האנושית. כך לדוגמא, נאמר לכם כי "אף שערות ראשכם נמנות כולן", ואכן כך הדבר, ואולם השרפים אינה מכלה את זמנה במנייתן ובהשגחה כל העת על מספרן הנכון. למלאכיות יש היכולת הטבועה והאוטומאטית (כלומר, אוטומאטית ככל שתוכלו אתם לתפוש) לידיעת דברים שכאלה; ובאמת שאתם הייתם מחשיבים את השרפים כגאוניות מתמטיות. לפיכך, השרפים מבצעות בקלות רבה מטלות רבות אשר היו נחשבות בעבור בני התמותה כקשות ביותר לביצוע.
המלאכיות עולות עליכם במעמדן הרוחני, אך הן אינן השופטות או התובעות שלכם. תהיינה אשר תהיינה מגרעותיכם, "המלאכיות, אף שהינן גדולות מכם בכוחן ובעוזן, לא מאשימות אתכם בדבר". המלאכיות אינן שופטות את האנושות, ושומה על בני-תמותה יחידים כי לא ישפטו את רעיהם הברואים.
טוב תעשו אם תאהבו אותן, אך אל לכם להעריץ אותן; מלאכיות אינן מושא להערצה. כאשר החוזה שלכם "נפל לרגלֵי" השרפים הגדולה, לוֹיאָלַאטִיָה, "והשתחווה לה", אמרה לו: "ראה כי אַל תעשה זאת עוד; כמוך אני, כחבר משרת כמוך וכרעיך, אשר כולם שמחים להעריץ את האלוהים."
במתת הטבע ובמתת האישיות, השרפים מקדימות את הגזעים בני התמותה בסולם הקיום של היצורים אך במעט. ואכן, לאחר שתשתחררו מן הבשר, תהפכו דומים להן עד מאוד. בעולמות העליונים תתחילו להעריך את השרפים, בספֵירות הקונסטלציה ליהנות מהן, בעוד שבסאלווינגטון הן תחלוקנה עימכם את מקומות המנוחה והפולחן שלהן. במהלך כל ההרקעה המורונטית וההרקעה הרוחנית שלאחריה, אחוותכם עם השרפים תהא אידיאלית; חברותכם תהא נפלאה.
סדרים רבים של הוויות רוחניות הפועלים ברחבי תחומיו של היקום המקומי, נותרים עלומים בפני בני התמותה משום שאין להם כל נגיעה לתוכנית האבולוציונית של ההרקעה לפרדיס. השימוש במילה "מלאכית" הוגבל במכוון במסמך זה לציון אותן שרפים וצאצאיות נלוות של רוח האם של היקום, אשר כה רב הוא עיסוקן בתפעול תכניות ההישרדות של בני התמותה. ביקום המקומי משרתים שישה סדרים אחרים של הוויות קשורות, המלאכיות העלומות, אשר אין להם כל נגיעה ספציפית לאותן פעילויות השייכות להרקעה של בני התמותה האבולוציוניים לפרדיס. ששת הסדרים הללו של מלאכיות נלוות לעולם אינם מכוּנים בשם שרפים, ואף אין מתייחסים אליהם בכינוי רוחות סועדות. אישיויות אלה עסוקות לחלוטין בעניינים הניהוליים והאחרים של נבאדון, עיסוקים אשר אינם קשורים באופן כלשהו לנתיבה המדורגת של הרקעתו הרוחנית של האדם ולהשגת המושלמוּת.
הקבוצה התשיעית של שבע הספֵירות העיקריות במעגל סאלווינגטון הינה העולמות השרפיים. לכל אחד מן העולמות הללו שישה לוויינים נלווים, אשר עליהם מצויים בתי הספר המיוחדים המוקדשים לכל היבטי האימון השרפי. אף-על-פי שלשרפים נתונה גישה לכל ארבעים-ותשע העולמות המרכיבים קבוצה זו של ספֵירות סאלווינגטון, הם מאכלסים באופן בלעדי אך ורק את הצביר הראשון מתוך השבעה. ששת הצבירים הנותרים מאוכלסים בידי ששת סדרי המלאכיות הקשורות אשר לא נתגלו באורנטיה; כל קבוצה כזו מקיימת מטה הנמצא באחד מששת העולמות הראשיים הללו, ומבצעת פעילויות מיוחדות על ששת הלוויינים הנלווים. לכל סדר מלאכי נתונה גישה חופשית לכל העולמות של שבע הקבוצות המגוּונות האלה.
עולמות המטה הללו נמנים על המחוזות המדהימים של נבאדון; האחוזות השרפיות מתאפיינות הן ביופיין והן בממדיהן העצומים. וכאן יש לכל שרפים בית ממשי, ו"בית" משמעו המעון של שני שרפים; הן חיות בזוגות.
אף שהן אינן נחלקות לזכרים ולנקבות כבנים החומריים וכגזעים בני התמותה, השרפים הינן חיוביות ושליליות. על-מנת להשלים את רוב המשימות נדרשות שתי מלאכיות. כאשר הן אינן מחוברות למעגל הן יכולות לפעול לבדן; והן אף אינן זקוקות להוויה משלימה בשעה שהן נייחות. על-פי-רוב, הן שומרות על ההוויה המשלימה שלהן, אך אין בכך משום הכרח. שותפויות מעין אלה נדרשות בעיקר לצורך פעולה; והן אינן מתאפיינות ברגשות מיניים, אף שהן אישיות ביותר ורוחשות חיבה באמת ובתמים.
בנוסף על מעוֹנן אשר צוין, לשרפים יש גם מטות של צוות, של פלוגה, של גדוד ושל יחידה. בכל אלף שנים הן מתכנסות לאסיפות, וכולן מופיעות בהתאם למועד בריאתן. במידה ששרפים נושאת באחריות אשר מונעת ממנה מלהופיע כמצוּוֶה, היא ומשלימתה מופיעות לסירוגין, ושרפים שנולדה במועד אחר נוטלת את מקומה. כל שותפה שרפית נוכחת, אפוא, לפחות בכל איחוד שני.
השרפים מבלות את אלף השנים הראשון לחייהן כמשקיפות נטולות-משימה בסאלווינגטון ובעולמות בתי הספר הנלווים לו. את האלף השני לחייהן הן מבלות בעולמות השרפיים של מעגל סאלווינגטון. בית הספר המרכזי שלהן לאימון נשלט כעת בידי מאה אלף השרפים הראשונות של נבאדון, ובראשן בכורת השרפים, או המלאכית המקורית, של היקום המקומי הזה. קבוצת השרפים הברואים הראשונה אומנה בידי סגל בן אלף שרפים מאוָואלון; לאחר מכן הודרכו המלאכיות שלנו בידי הבכירות מביניהן. גם למלכיצדקים חלק נכבד בחינוך ובאימון של כלל מלאכיות היקום המקומי – השרפים, הכרובים והסאנובים.
עם סיום פרק אימון זה בעולמות השרפיים של סאלווינגטון, מגויסות השרפים בַּקבוצות ובַּיחידות הנהוגות בארגון המלאכי ומוצבות באחת מן הקונסטלציות. בשלב זה הן עדיין לא מוצבות כרוחות סועדות, למרות שהן בהחלט נכנסות לשלבי קדם-ההצבה של האימון המלאכי.
השרפים מקבלות חניכה כרוחות סועדות באמצעות שירות כמשקיפות בעולמות האבולוציוניים הנמוכים ביותר. לאחר התנסות זו הן שבות לַעולמות המסופחים לְמטה קונסטלציית המשימה על-מנת להתחיל בלימודים המתקדמים שלהן ולהתכונן באופן מובחן יותר לשירות במערכת מקומית מסוימת. לאחר חינוך כללי זה הן מקוּדמוֹת לשירות באחת מן המערכות המקומיות. בעולמות הארכיטקטוניים הנלווים לבירתה של מערכת מקומית כלשהי בנבאדון, השרפים שלנו משלימות את האימון שלהן ומוצבות כרוחות סועדות של הזמן.
לאחר שהוצבו לשירות, השרפים עשויות לשוטט לצורכי משימתן בכל רחבי נבאדון, ואפילו ברחבי אורוונטון. לעבודתן ביקום אין גבולות או מגבלות; הן קרובות ביותר ליצורים החומריים של העולמות, ולעולם הן עומדות לרשות הסדרים הנמוכים יותר של אישיויות הרוח, ומקשרות בין הוויות אלה של עולם הרוח לבין בני התמותה של עולמות החומר.
לאחר האלף השני לשהותן במטה השרפי, מאורגנות השרפים תחת מפקדים בצוותים של שתים-עשרה (12 זוגות, 24 שרפים); ושנים-עשר צוותים מהווים פלוגה (144 זוגות, 288 שרפים) אשר בראשה עומד מנהיג. שתים-עשרה פלוגות המצויות תחת פיקודו של מפקד פלוגה מהוות גדוד (1,728 זוגות, או 3,456 שרפים), ושנים-עשר גדודים בפיקודו של מפקד גדוד שקולים ליחידה שרפית (20,736 זוגות, או 41,472 בודדות), כאשר שתים-עשרה יחידות, הכפופות לפיקודו של מפקח, מהוות לגיון המונה 248,832 זוגות, או 497,664 שרפים בודדות. באותו לילה בגן בגת-שמנים, ישוע התכוון לקבוצה מלאכית שכזו באומרו: "הלא יכולתי לשאול אף עתה מאת אבי, ויצווה לי יותר משנים-עשר לגיונות מלאכים".
שנים-עשר לגיונות של מלאכיות מהווים גיס המונה 2,985,984 זוגות, או 5,971,968 שרפים בודדות; ושנים-עשר גייסות שכאלה (35,831,808 זוגות או 71,663,616 שרפים בודדות) מהווים את הארגון הביצועי הגדול ביותר של שרפים – צבא מלאכי. על גיס מלאכי מפקד רב-מלאכים או אישיות אחרת בעלת מעמד מתאם, בעוד שעל הצבאות המלאכיים מופקדים כוכבי הערב הזוהרים או סגנים ישירים אחרים של גבריאל. וגבריאל הינו "המפקד העליון של צבאות השמים", המנהל הכללי של ריבון נבאדון, "אלוהי צבאות".
אף-על-פי שהשרפים וכל סדרי היקום המקומי האחרים משרתים מאז המתת של מיכאל באורנטיה תחת פיקוחה הישיר של הרוח האינסופית – כפי שזו מתבטאת באופן אישי בסאלווינגטון – הם הוכפפו כולם לריבונותו של הבן המאסטר. ואף בשעה שמיכאל נולד באורנטיה כבשר-ודם, שודר מיקום העל לכל נבאדון המסר אשר ציווה, "השתחוו לו כל המלאכים". כל דרגות המלאכיות כפופות לריבונותו; והן משתייכות לאותה קבוצה אשר כונתה בשם "מלאכי עוזו".
בכל הנוגע לכישורי המהות, הכרובים והסאנובים דומות לשרפים. מקורן הינו זהה, אך ייעודן אינו תמיד זהה. הן נבונות באופן נפלא, יעילות באופן נהדר, חיבתן נוגעת ללב והן אנושיות-כמעט. הן מהוות את הסדר הנמוך ביותר של המלאכיות, ולפיכך הן הקרובות ביותר לסוגים המתקדמים יותר של בני-אדם בעולמות האבולוציוניים.
כרובים וסאנובים קשורות זו לזו באופן טבוע ומאוחדות מבחינה תפקודית. האחת הינה אישיות אנרגטית חיובית; השנייה – אנרגטית שלילית. זו המוּטָה ימינה, או המלאכית הטעונה חיובית, הינה הכרובים – האישיות הבכירה, או השלטת. זו המוטה שמאלה, או המלאכית הטעונה שלילית, הינה הסאנובים – משלימת ההוויה. מלאכיות מכל סוג מוגבלות ביותר בפעולתן בתור מלאכית יחידה; ולכן הן משרתות על-פי-רוב בזוגות. כאשר הן משרתות באופן עצמאי ממְפקדותיהן השרפיות, הן תלויות עוד יותר מתמיד בקשר ההדדי ביניהן ולעולם הן פועלות בצוותא.
כרובים וסאנובים משמשות כעוזרותיהן הנאמנות והיעילות של הסועדות השרפיות, וכל שבעת סדרי השרפים מקבלים אל תחת מרותם עוזרות כפיפוֹת אלה. כרובים וסאנובים משרתות בתפקידים אלו לאורך עידנים, אך הן אינן נלוות לשרפים במשימות המצויות מעבר לגבולות היקום המקומי.
הכרובים והסאנובים משמשות כפועלות הרוח של עבודות השִגרה בעולמות היחידניים של המערכות. כאשר הן נמצאות במשימה בלתי-אישית, או לחלופין במקרה חירום, הן עשויות לשרת במקום זוג שרפי, אך לעולם הן אינן משמשות, אף לא באופן ארעי, כמלאכיות סעד של בני-אדם; זכות זו שמורה באופן בלעדי לשרפים.
כאשר הן מוצבות בפלנטה, כרובים משתתפות בתוכניות האימון המקומיות, לרבות לימוד מנהגי הפלנטה ושפות. כל הרוחות הסועדות של הזמן הינן דו-לשוניות, והן מדברות גם בשפת היקום המקומי של מקורן וגם בשפת יקום-העל שבו נולדו. הודות ללימודיהן בבתי הספר של העולמות הן רוכשות שפות נוספות. בדומה לשרפים ולכל הסדרים האחרים של הוויות הרוח, הכרובים והסאנובים עוסקות כל העת במאמץ לשיפור-עצמי. רק ההוויות כדוגמת ההוויות הכפיפות של שליטת הכוח ושל הכוונת האנרגיה אינן מסוגלות להתקדם; כלל היצורים אשר להם רצון אישי בפועל, או פוטנציאל לכזה, מבקשים לעצמם הישגים חדשים.
מעצם טבען, כרובים וסאנובים קרובות מאוד לרמת הקיום המורונטית, והן אכן מוכיחות עצמן כיעילות ביותר בעבודה באזורי הביניים שבין התחומים הפיזי, המורונטי והרוחני. ילדוֹת אלה של רוח האם של היקום המקומי מתאפיינות בתכונת ה"יצור הרביעי", בדומה מאוד לשרתי האוונה ולוועדות הבוררים. כל כרובים רביעית וכל סאנובים רביעית הינן חומריות-למחצה, והן בהחלט דומות לרמת הקיום המורונטית.
יצורים מלאכיים רביעיים אלו מסייעים רבות לשרפים בתחומים הגשמיים-יותר של פעילויותיהן ביקום ובפלנטות. כרובים מורונטיות שכאלה מבצעות גם משימות אזורי-גבול חיוניות רבות בעולמות האימון המורונטיים, והן מוצבות במספרים גדולים על-מנת לשרת את בני הלוויה המורונטיים. בעבור הספֵירות המורונטיות, הן מהוות בקירוב את מה שהבריות האמצעיוניות מהוות בעבור הפלנטות האבולוציוניות. בעולמות המיושבים, הכרובים המורונטיות האלה עובדות לעיתים תכופות בשיתוף עם הבריות האמצעיוניות. כרובים ובריות אמצעיוניות מהוות סדרים נפרדים באופן מובחן זה מזה; מקורותיהן שונים, אך טיבן ותפקודן דומים ביותר.
בעבור כרובים וסאנובים פתוחות דרכים רבות המובילות לעלייה במעמד, אשר עשוי להמשיך ולהתעצם עוד יותר על-ידי החיבוק של הסועדת האלוהית. בהתייחס לַפוטנציאל האבולוציוני, קיימות שלוש מחלקות עיקריות של כרובים וסאנובים:
1. מועמדוֹת להרקעה. הוויות אלה מועמדות מעצם טבען למעמד שרפי. כרובים וסאנובים מסדר זה הן מבריקות, אף כי אינן שוות לשרפים מתוקף המתת הטבועה; ורק באמצעות היישום וההתנסות מתאפשר להן להגיע למעמד שרפי מלא.
2. כרובים במעמד-ביניים. לא כל הכרובים והסאנובים שוות בפוטנציאל ההרקעה שלהן, ואלה הן ההוויות המוגבלות באופן טבוע של הבריאה המלאכית. רובן ימשיכו ויישארו כרובים וסאנובים, אף שהמוכשרות שביניהן עשויות להגיע לשירות שרפי מוגבל.
3. כרובים מורונטיות. "יצורים רביעיים" אלו מן הסדרים המלאכיים לעולם שומרות על תכונותיהן החומריות-למחצה. והן תמשכנה הלאה ככרובים וכסאנובים יחד עם מרבית רעיהן במעמד הביניים, עד אשר תושלם עובדת קיומה של ההוויה העליונה.
בעוד שהקבוצות השנייה והשלישית מוגבלות במידת מה בפוטנציאל הצמיחה שלהן, מועמדוֹת ההרקעה עשויות להגיע לגבהי השירות השרפי ביקום. רבות מן הכרובים המנוסות יותר מביניהן מסופחות לשומרות הגורל השרפיות, ולפיכך מצויות בנתיב קידום ישיר – לאחר שיזַנחו על-ידי השרפים הבכירות הממונות עליהן – למעמד של מורות העולמות העליונים. לשרפים שומרות הגורל אין כרובים וסאנובים כעוזרות בשעה שבני התמותה שעליהן הן מופקדות מגיעים לחיים המורנטיים. וכאשר ניתנת לְשרפים אבולוציוניות מסוגים אחרים ההרשאה להגיע לשרפינגטון ולפרדיס, הן חייבות לזנוח את כפיפותיהן משכבר הימים עם יציאתן את גבולות נבאדון. כרובים וסאנובים כאלה אשר ננטשו, מאומצות על-פי-רוב בידי רוח האם של היקום, ובכך מגיעות לרמה מקבילה לזו של מורָה של העולמות העליונים המצויה בדרכה להשיג מעמד שרפי.
ומשהכרובים והסאנובים האלה, אשר אומצו זה מכבר, שירתו שירות ממושך כמורות של העולמות העליונים בספֵירות המורונטיות, מן הנמוכה ביותר ועד לגבוהה שבהן, וכאשר הסגל שלהן בסאלווינגטון מגיע למצב של גיוס-יתר, או אז מזמֵן כוכב הבוקר הבהיר את המשרתות הנאמנות האלה של יצורי הזמן על-מנת שתופענה בנוכחותו. אז הן נשבעות את שבועת התמרת האישיות; ואז, כרובים וסאנובים בכירות ומתקדמות אלה, מאומצות-מחדש על-ידי רוח האם של היקום בקבוצות המונות שבעת אלפים יחידות. מן האימוץ השני הזה הן מגיחות כשרפים לפני ולפנים. מכאן והלאה, הנתיבה המלאה של שרפים, על כל אפשרויות פרדיס שלה, פתוחה בפני כרובים וסאנובים שכאלה שנולדו מחדש. מלאכיות אלה עשויות להיות מוצבות כשומרות גורל של הוויה בת-תמותה כלשהי, ואם בן התמותה המסור בידיהן מצליח לשרוד, אזי הן נמצאות ראויות להתקדם לשרפינגטון ואל שבעת מעגלי ההישג השרפי, ואף לפרדיס ואל סגל הסופיונות.
הבריות האמצעיוניות מסוּוגות בשלושה אופנים: הן מסוּוגות כיאוּת כבני-אל מרקיעים; מבחינה עובדתית, הן משתייכות לקבוצת האזרחיות הקבועות, בעוד שמבחינה תפקודית הן נחשבות לרוחות סועדות של הזמן בשל שותפותן האינטימית והיעילה עם הקהילות המלאכיות בעבודת השירות של בני האנוש בני התמותה בעולמות החלל היחידניים.
יצורים ייחודיים אלה מופיעים ברוב העולמות המיושבים, ותמיד ניתן למצוא אותם על הפלנטות העשיריות, אשר בהן נערכים ניסויים בחיים, פלנטות כדוגמת אורנטיה. האמצעיונים משתייכים לשני סוגים – ראשיים ומשניים – ומופיעים באמצעות הטכניקות הבאות:
1. אמצעיוניות ראשיות, בנות הקבוצה הרוחנית יותר, מהוות סדר הוויות סטנדרטיות במידה מסוימת, אשר נובעות באופן אחיד מסגל המותאמים המרקיעים-בני-התמותה של הנסיכים הפלנטאריים. מספרן של הבריות האמצעיוניות הראשיות עומד תמיד על חמישים אלף, ובשום פלנטה הנהנית מסעדן לא תימצֵא קבוצה גדולה יותר מזה.
2. אמצעיוניות משניות, בנות הקבוצה החומרית-יותר של היצורים הללו, המשתנה למדי במספריה בעולמות השונים, אף כי בממוצע היא כוללת בסביבות חמישים אלף יחידות. אלה נוצרות באופנים שונים מן המרוֹמֵמִים הביולוגים של הפלנטה, זוגות האדם והחווה, או מצאצאיהם המיידיים. קיימות לא פחות מעשרים-וארבע טכניקות שונות המעורבות בייצורן של בריות אמצעיוניות משניות אלה בעולמות האבולוציוניים של החלל. צורת המקור של קבוצה זו באורנטיה הייתה בלתי-רגילה ויוצאת-דופן.
אף אחת מן הקבוצות האלה אינה בבחינת תאונה אבולוציונית; שתיהן מהוות תכונות הכרחיות בתוכניות שנקבעו-מראש על-ידי אדריכלי היקום, והופעתן בעולמות המתפתחים בַּצומת המתאים תואמת את התכנון המקורי ואת תוכניות ההתפתחות של נשאי החיים המפקחים עליהן.
האמצעיוניות הראשיות מקבלות אנרגיה אינטלקטואלית ורוחנית באמצעות הטכניקה המלאכית, ומעמדן האינטלקטואלי הינו אחיד. שבע הרוחות מסייעות-הדעת אינן יוצרות עמן כל קשר; ורק הרוחות השישית והשביעית, רוח הפולחן ורוח התבונה, יכולות לסעוד את הקבוצה המשנית.
האמצעיוניות המשניות מקבלות אנרגיה פיזית באמצעות הטכניקה האדמית, נעטפות רוחנית בידי השרפי, וניחנות באינטלקט מטיפוס הדעת המורונטית של המעבַר. הן נחלקות לארבעה סוגים פיזיים, לשבעה סדרים רוחניים ולשתים-עשרה רמות תגובתיוּת אינטלקטואלית לַסעד המשותף של שתי הרוחות מסייעות-הדעת האחרונות ושל הדעת המורונטית. הבדלים אלו קובעים את השוני בפעילויותיהן ובמשימות הפלנטאריות שלהן.
האמצעיוניות הראשיות דומות יותר לְמלאכיות מאשר לבני-תמותה; הסדרים המשניים דומים הרבה יותר לבני-אדם. כל אחד מן הסדרים מעניק למשנהו שירות שערכו לא יסולא-בפז בביצוע מִגוון המשימות הפלנטאריות. הסועדות הראשיות יכולות להגיע ליצירת קשר של שיתוף-פעולה עם בקרי האנרגיה ועם יוצרי מעגלי הדעת, הן אלו הרוחניים והן אלו המורונטיים. הקבוצה המשנית יכולה ליצור קשרי עבודה אך ורק עם הבקרים הפיזיים ועם מתפעלי-המעגלים החומריים. ואולם, מכיוון שכל סדר של אמצעיוניות יכול ליצור קשר בעל סינכרון מושלם עם הסדר השני, כל קבוצה מסוגלת להגיע לניצול מעשי של כלל מנעד האנרגיה, המשתרע החל מן הכוח הפיזי הגס של עולמות החומריים, מעלה דרך שלבי המעבר של האנרגיות היקומיות, והלאה עד לכוחות מציאוּת-הרוח הגבוהים יותר של העולמות השמימיים.
הפער בין עולמות החומר לעולמות הרוח מגושר באופן מושלם באמצעות החיבור הסדרתי של האדם בן התמותה, האמצעיונית המשנית, האמצעיונית הראשית, הכרובים המורונטיות, הכרובים במעמד הביניים והשרפים. בחווייתו האישית של יחיד בן-תמותה, הרמות המגוּונות האלה הינן ללא ספק מאוחדות פחות-או-יותר, וכן מייצרות משמעות אישית, הודות לפעולה המסתורית והבלתי-מובחנת של מכוונן המחשבה האלוהי.
בְּעולמות רגילים מבצעות האמצעיוניות הראשיות את שירותן כסגל המודיעין וכמבדרות שמימיות בעבור הנסיך הפלנטארי, בעוד שהאמצעיוניות המשניות ממשיכות בשיתוף-הפעולה שלהן עם התוכנית האדמית של קידום יעד הציוויליזציה הפלנטארית המתקדמת. במקרה של מרידת הנסיך הפלנטארי ושל כישלון הבן החומרי, כפי שאירע באורנטיה, הופכות הבריות האמצעיוניות לממונות מטעם ריבון המערכת, והן משרתות תחת ההדרכה המנחה של נאמן הפלנטה בפועל. ואולם, רק בשלושה עולמות נוספים בשטניה הוויות אלה אכן פועלות כקבוצה אחת המצויה תחת הנהגה אחודה, כפי שפועלות הסועדות האמצעיוניות המאוחדות של אורנטיה.
העבודה הפלנטארית של האמצעיוניות הראשיות והמשניות משתנה ומגוונת בְּעולמות יחידניים רבים של היקום; ואולם, בַּפלנטות הרגילות והממוצעות פעילויותיהן שונות מאוד מן התפקידים הממלאים את זמנן בספֵירות מבודדות, כדוגמת אורנטיה.
האמצעיוניות הראשיות הינן ההיסטוריוניות של הפלנטה, אשר מאז הגיעו של הנסיך הפלנטארי ועד לעידן ההתייצבות באור ובחיים, יוצרות את הטקסים ומעצבות את תיאורי ההיסטוריה הפלנטארית בעבור התערוכות של הפלנטות בעולמות המטה של המערכת.
אמצעיוניות נשארות בעולם מיושב במשך תקופות ממושכות, ואולם, במידה שהן נאמנות לתפקידן, קרוב לוודאי כי בסופו של דבר הן יזכו להכרה על שירותן הממושך בשמירה על ריבונות הבן הבורא; והן תתוגמלנה כראוי על הסעד הסבלני שלהן לבני התמותה החומריים בעולמות הזמן והמרחב. ובמוקדם או במאוחר, כל הבריות האמצעיוניות המוכרות תצורפנה לשורות בני-האל המרקיעים, ותתחלנה בהרפתקה הממושכת של ההרקעה לפרדיס בחברת אותם בני-תמותה ממוצא חייתי, אחיהן הארציים, אשר עליהם השגיחו בקנאות כה רבה ואשר אותם שירתו ביעילות במהלך שהותן הממושכת בפלנטה.
[הוצג על-ידי מלכיצדק הפועל על-פי בקשתו של מפקד הגייסות השרפיים של נבאדון.]
עד כמה שידיעתנו מגעת, הרוח האינסופית, כפי שהיא מתגשמת באופן אישי במטה היקום המקומי, מתכוונת ליצור שרפים אחידוֹת לחלוטין, ואולם בשל סיבה בלתי-ידועה כלשהי צאצאיות שרפיות אלה הינן מגוּונות ביותר. גיוון זה עשוי להיות תוצאה של ההתערבות הבלתי-ידועה של אלוהות התנסותית מתפתחת; אם אכן כך הדבר, אין ביכולתנו להוכיח זאת. ואולם, היננו מבחינים בכך שכאשר שרפים אלה נבחנות במבחנים חינוכיים ומושמות תחת משמעת של אימון, לעולם הן מסוּוגות לשבע הקבוצות הבאות:
1. שרפים עליונוֹת.
2. שרפים בכירות.
3. שרפים מפקחות.
4. שרפים מנהלות.
5. עוזרות פלנטאריות.
6. סועדות של מעבַר.
7. שרפים של העתיד.
אין אמת רבה באמירה לפיה כל אחת מן השרפים נחותה ביחס למלאכית מכל קבוצה אחרת. יחד עם זאת, כל מלאכית מוגבלת בתחילה לשירות הקבוצה שאליה סוּוגה באופן מקורי וטבוע. מָאנוֹטִיָה, שותפתי השרפית להכנתו של מסמך זה, הינה שרפים עליונה אשר תפקדה פעם אך ורק כשרפים עליונה. באמצעות יישום ושירות מסור היא השיגה, בזה אחר זה, את כל שבעת סוגי השירות השרפי; היא פעלה אגב כך כמעט בכל דרך פעולה אשר פתוחה בפני שרפים, וכעת היא מכהנת בתפקיד שותפה לראש השרפים של אורנטיה.
לעיתים בני-אדם מתקשים להבין שיכולת ברואה לסעד ברמות גבוהות יותר אינה מצביעה בהכרח על יכולת לתפקד ברמות שירות נמוכות יותר באופן יחסי. האדם מתחיל את חייו כעולל חסר-ישע; ולפיכך, כל הישג של בן-תמותה חייב לכלול את כל דרישות הקדם ההתנסותיות; לשרפים אין כאלו חיים של קדם-בגרות – אין להן ילדוּת. אף-על-פי-כן, הן הינן בריות התנסותיות, ובאמצעות ההתנסות ודרך חינוך נוסף הן מסוגלות להעצים את מתת היכולת האלוהית הטבועה שלהן, תוך כדי הרכישה ההתנסותית של כישורים תפקודיים באחד או יותר מן השירותים השרפיים.
לאחר שהוצבו לשירות, מסופחות השרפים לסגל המילואים של הקבוצה הטבועה שלהן. אלה בעלות מעמד הניהול והמעמד הפלנטארי משרתות לעיתים במשך תקופות ארוכות בהתאם לסיווגן המקורי, אך ככל שגבוהה רמת התפקוד הטבועה, כך מבקשות הסועדות המלאכיות ביתר נחישות להיות מוצבות במשימות במסגרת סדרי השירות הנמוכים יותר של היקום. ובמיוחד הן מבקשות להיות מוצבות בסגל המילואים של העוזרות הפלנטאריות; ובמידה שהדבר צולח, הן נכנסות לבתי הספר השמימיים הנספחים למטהו של הנסיך הפלנטארי בעולם אבולוציוני כזה או אחר. כאן הן מתחילות בלימודי השפות, ההיסטוריה והמנהגים המקומיים של הגזעים של בני התמותה. שרפים חייבות לקנות ידע ולרכוש ניסיון כבני-אדם ממש. הן אינן כה רחוקות מכם בתכונות אישיוּת מסוימות. וכולן כמהוֹת להתחיל מן התחתית, ברמת הסעד הנמוכה ביותר האפשרית; בדרך זו הן מקוות להגיע לרמה הגבוהה ביותר האפשרית של ייעוד התנסותי.
שרפים אלה הינן הגבוהות ביותר מבין שבעת סדרי מלאכיות היקום המקומי שהתגלו. הן פועלות בשבע קבוצות, אשר כל אחת מהן פועלת בשיתוף קרוב לסועדות המלאכיות של סגל ההשלמה השרפי.
1. סועדות בן-רוח. הקבוצה הראשונה של השרפים העליונות מוצבת בשירותם של הבנים הגבוהים ושל ההוויות שמוצאן-מן-הרוח אשר שוכנות ופועלות ביקום המקומי. קבוצה זו של סועדות מלאכיות משרתת גם את בן היקום ואת רוח היקום, והיא קשורה קשר קרוב עם סגל המודיעין של כוכב הבוקר הבהיר, המנהל הכללי ביקום של רצונותיהם המאוחדים של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית.
בהיותן מוצבות בשירות הבנים והרוחות הגבוהים, שרפים אלה קשורות באופן טבעי לשירותיהם הנרחבים של האוונאלים מפרדיס, צאצאיהם האלוהיים של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית. סדר גבוה ומנוסה זה של שרפים משרת את האוונאלים מפרדיס בכל משימות הסמכות והמתת; ובעיתות שכאלה מקדישות עצמן השרפים לארגון ולניהול העבודה המיוחדת הנוגעת לסיומו של עידן פלנטארי אחד ולחניכתו של עידן חדש. ואולם, הן אינן קשורות לעבודת השיפוט אשר עשויה להתרחש בעקבות שינויי עידן שכאלה.
בנות-לוויה של מתת. סגל המונה 144 בנות-לוויה של מתת מלווה תמיד את האוונאלים מפרדיס בשעה שאלו מצויים במשימת מתת, אך לא כך הוא באשר לְבנים בוראים. 144 מלאכיות אלה משמשות כמפקדותיהן של כל סועדות הבן-הרוח האחרות העשויות להיות מעורבות במשימה של מתת. במהלך משימת מתת פלנטארית, לגיונות של מלאכיות עשויים להיות כפופים לפיקודו של בן האל שהתגשם בגוף, ואולם, כל השרפים האלה תהיינה מאורגנות ומונְחות בידי 144 בנות-הלוויה של המתת. סדרים גבוהים יותר של מלאכיות, סופרנאפים וסקונאפים, עשויים גם הם להוות חלק מן הגיס של בנות הלוויה, ואף כי משימותיהן של אלה שונות משל השרפים, כלל הפעילויות הללו תתואמנה בידי בנות הלוויה של המתת.
בנות-הלוויה האלה של המתת הינן שרפים של השלמה; כולן חצו את מעגלי שרפינגטון והגיעו לסגל ההשלמה השרפי. והן קיבלו אימון מיוחד נוסף על-מנת לעמוד מול הקשיים ולהתמודד עם מצבי החירום הנוגעים למתת של בני האל בעבור קידומם של ילדי הזמן. שרפים שכאלה השיגו כולן את פרדיס ואומצו באופן אישי על-ידי המקור והמרכז השני, הבן הנצחי.
שרפים כמהוֹת להיות מוצבות במשימות של הבנים-שהתגלמו-בגוף, ובמידה שווה להיות מסופחות כשומרות גורל בעבור בני התמותה של העולמות; המשימה האחרונה הינה כרטיס הכניסה הבטוח ביותר לפרדיס, בעוד שבנות-הלוויה של המתת השיגו את השירות הגבוה ביותר ביקום המקומי של שרפים של השלמה אשר הגיעו לפרדיס.
2. יועצות בית-דין. אלה הן היועצות והסייעות השרפיות המסופחות לכל סדרי בתי הדין, מן הבוררים ומעלה עד לבתי הדין הגבוהים ביותר של העולמות. בתי הדין הללו לא נועדו על-מנת לקבוע גזרי-דין של עונשין, אלא על-מנת ליישב חילוקי-דעות כנים ולצווֹת על הישרדות נצחית של בני-תמותה מרקיעים. וכאן טמונה חובתן של יועצות בית הדין: לוודא כי כל הטענות כלפי בני התמותה מוצגות באופן צודק ונשפטות בחמלה. ובעבודתן זו הן סמוכות ביותר אל הנציבים הגבוהים, אותם בני-תמותה מרקיעים מותכי-רוח המשרתים ביקום המקומי.
היועצות השרפיות של בית הדין משרתות באופן נרחב כסנגוריות של בני התמותה. אין זאת כי קיימת כל נטייה לעבר חוסר-הוגנות כלפי היצורים הנמוכים של העולמות, אך בעוד שהצדק דורש לשפוט כל כישלון במהלך ההעפלה לקראת המושלמות האלוהית, החסד תובע כי כל צעד שגוי שכזה יישפט בהוגנות בהתאם לטבע היצור ולתכלית האלוהית. מלאכיות אלה הינן הפרשניות של אלמנט החסד הטבוע בצדק האלוהי והתגלמותו – קרי, הפרשניות וההתגלמות של הוגנות המבוססת על ידיעת העובדות שבבסיס המניעים האישיים והנטיות של הגזעים.
סדר מלאכיות זה משרת החל מאסיפות הנסיכים הפלנטאריים ועד לבתי הדין הגבוהים ביותר של היקום המקומי; זאת בעוד שהשותפות של מלאכיות אלה מסגל ההשלמה השרפי פועלות בתחומים הגבוהים יותר של אורוונטון, ואפילו בבתי הדין של עתיקי היומין באוורסה.
3. יועצות התמצאות של היקום. אלה הינן החברוֹת האמיתיות והיועצות המוסמכות-מתוקף-הכשרתן של כל אותם יצורים מרקיעים המשתהים בפעם האחרונה בסאלווינגטון, ביקום אשר בו נולדו, בעודם ניצבים על סף הרפתקת הרוח הנפרשת לפניהם ביקום-העל העצום של אורוונטון. ובזמנים שכאלה מרגישים מרקיעים רבים תחושה שאותה יוכלו בני-תמותה להבין רק מתוך השוואתה לרגש הנוסטלגיה האנושי. מאחוריהם כבר פרושׂ מרבד ההישגים, תחומים אשר הפכו מוכרים זה מכבר הודות לשירות ממושך ולהשגה מורונטית; ולפניהם פרושׂ המסתורין המאתגר של יקום גדול, עצום ורב עוד יותר.
זהו מתפקידן של יועצות ההתמצאות של היקום להקל על המעבר של עולי הרגל המרקיעים מרמות השירות היקומיות שהושגו לאלה שטרם הושגו, לסייע בעד עולי הרגל הללו בביצוע התאמות הקלידוסקופ הנחוצות להבנת המשמעויות והערכים הטבועים בהתבהרות התמונה לפיה הוויית רוח מן-הדרגה-הראשונה איננה ניצבת בסיומה או בפסגתה של ההעפלה המורונטית ביקום, אלא עומדת בתחתיתו ממש של סולם ארוך של העפלה רוחנית אל עבר האב האוניברסאלי בפרדיס.
רבים מבוגרי שרפינגטון, החברים בסגל ההשלמה השרפי, אשר נלווים לשרפים אלה, עוסקים בהוראה נרחבת בבתי-ספר מסוימים של סאלווינגטון הנוגעים להכנתם של יצורי נבאדון ליחסים של העידן האוניברסאלי הבא.
4. היועצות החינוכיות. מלאכיות אלה הינן העוזרות שערכן לא-יסולאו-בפז של סגל המורים הרוחני של היקום המקומי. היועצות החינוכיות משמשות כמזכירוֹתיהן של כלל סדרי המורים, החל במלכיצדקים ובבנים המורים של השילוש והמשך מטה אל בני התמותה המורונטיים המשמשים כעוזרים לאלו מבני מינם אשר מצויים אך מאחוריהם בסולם שלבי ההרקעה של החיים. ואתם תראו לראשונה את השרפים המורות העמיתות האלה על אחד משבעת העולמות העליונים המקיפים את ירושם.
שרפים אלה הופכות לעמיתותיהם של ראשי החטיבות של מוסדות ההשכלה והאימון הרבים של היקומים המקומיים, והן מסופחות במספרים גדולים לפקולטות של שבעת עולמות האימון של המערכות המקומיות ושל שבעים הספֵירות החינוכיות של הקונסטלציות. סעדים אלו משתרעים מטה עד לעולמות היחידניים. ואפילו המורים האמיתיים והמקודשים של הזמן מסתייעים לעיתים תכופות בַּשירות של היועצות האלה של השרפים העליונות.
מתת היצור הרביעית של הבן הבורא התרחשה בדמות יועצת חינוכית של השרפים העליונות של נבאדון.
5. מנהלות השמה. גוף המונה 144 שרפים עליונות נבחר מעת לעת על-ידי המלאכיות המשרתות בספֵירות האבולוציוניות והארכיטקטוניות אשר בהן שוכנים יצורים. זוהי הינה המועצה המלאכית הגבוהה ביותר בכל ספֵירה, והיא זו המתאמת את שלבי ההשמה המונְחים-עצמית של השירות והמשימה השרפיים. מלאכיות אלה יושבות בראש כל האסיפות השרפיות הנוגעות לחובות התפקידים או לקריאה לפולחן.
6. רָשַמיות. אלה הינן הרשמיות הרִשמיות הפועלות למען השרפים העליונות. רבות מן המלאכיות הגבוהות האלה נולדו עם מתנותיהן כשאלה מפותחות לגמרי; אחרות הגיעו לעמדות של אימון ושל אחריות הודות לשקידה בלימודיהן ולביצוע נאמן של חובות דומות בעת שהיו מסופחות לְסדרים נמוכים יותר, או לסדרים בעלי אחריות מועטה יותר.
7. סועדות בלתי-מסופחות. מספר רב של שרפים בלתי-מסופחות מן הסדר העליון הינן משרתות מונחות-עצמית בספֵירות הארכיטקטוניות ובעולמות המיושבים. סועדות שכאלה מתנדבות למלא את פערי הביקוש לשירותי השרפים העליונות, ובכך מהוות את סגל המילואים הכללי של סדר זה.
השרפים הבכירות לא מקבלות את שמן משום שהן עולות איכותית באיזשהו אופן על הסדרים האחרים של המלאכיות, אלא בשל העובדה שהן מופקדות על הפעילויות הגבוהות יותר של יקום מקומי. רבות מן החברות בשני הסדרים הללו של הסגל השרפי הינן שרפים-של-הישג, מלאכיות אשר שירתו בכל שלבי האימון ואשר חזרו על-מנת למלא משימה מהוּללת כְּמנהלות של סוגן בספֵירות אשר בהן פעלו בעבר. בשל גילו הצעיר של היקום, אין בנבאדון שרפים רבות מסדר זה.
השרפים הבכירות פועלות בשבע הקבוצות הבאות:
1. סגל המודיעין. שרפים אלה נמנות על הצוות האישי של גבריאל, כוכב הבוקר הבהיר. הן משוטטות ברחבי היקום המקומי ואוספות את מידע על העולמות אשר משמש אותו לשם הנחייתו במועצות של נבאדון. הן הינן סגל המודיעין של הצבא העצום שעליו חולש גבריאל מתוקף תפקידו כבא-כוחו של הבן המאסטר. שרפים אלה אינן משתייכות במישרין למערכות או לקונסטלציות, והמידע שלהן זורם ישירות לסאלווינגטון דרך מעגל רציף, ישיר ובלתי-תלוי.
סגלי המודיעין של היקומים המקומיים השונים יכולים לתקשר אלו עם אלו, והם אכן עושים זאת, אך רק בגבולות יקום-על נתון. קיים שוני אנרגטי המפריד באופן יעיל את העניינים והפעולות של ממשלות יקומי-העל השונים. יקום-על אחד יכול לתקשר באופן שגרתי עם משנהו רק דרך האמצעים והמתקנים של המסלקה בפרדיס.
2. קול החסד. החסד הוא העיקרון המרכזי בשירות השרפי ובסעד המלאכי. ולפיכך, אך טבעי שיהא קיים סגל מלאכיות המגלם את החסד באופן מיוחד. שרפים אלה הינן סועדות החסד האמיתיות של היקומים המקומיים. הן הינן המנהיגות מעוררות ההשראה אשר מטפחות את הדחפים הגבוהים ואת הרגשות הקדושים יותר של בני אנוש ושל מלאכיות. כעת מֶפקדות הלגיונות האלה הן תמיד שרפים של השלמה אשר גם סיימו תפקיד כשומרות גורל של בני-תמותה; כלומר, כל זוג מלאכי הִנחה לפחות נשמה אחת אשר מוצאה מן החי במהלך החיים בגוף, ולאחר מכן חצה את מעגלי שרפינגטון והתקבל לסגל ההשלמה השרפי.
3. מתאמות רוח. בסיסהּ של הקבוצה השלישית של השרפים הבכירות נמצא בסאלווינגטון, אך הן עצמן פועלות בכל מקום ברחבי היקום המקומי שבו שירותן נושא פרי ותועלת. בעוד שמשימותיהן הינן רוחניות במהותן ולפיכך מצויות מעבר להבנה אמיתית של הדעת האנושית, אפשר שתוכלו לתפוש חלק מן הסעד שלהן לבני-תמותה אם אך יוסבר לכם כי מלאכיות אלה מופקדות על מלאכת הכנת המרקיעים השוהים בסאלווינגטון לקראת המעבר האחרון שלהם ביקום המקומי – מן הרמה המורונטית הגבוהה ביותר למעמד של הוויות רוחניות אשר נולדו-מחדש. כשם שמתכנני הדעת בעולמות העליונים מסייעים בידי היצור השורד להסתגל לפוטנציאלי הדעת המורונטית ולנצלם ביעילות, כך מנחות שרפים אלה את הבוגרים המורונטיים בסאלווינגטון באשר ליכולות החדשות של דעת הרוח אשר הושגו. והן משרתות את בני התמותה המרקיעים בדרכים רבות נוספות.
4. מורות סייעות. המורות הסייעות הן העוזרות והעמיתות של אחיותיהן השרפים, היועצות החינוכיות. הן אף קשורות באופן יחידני למפעלי החינוך הנרחבים של היקום המקומי, ובמיוחד לתוכנית האימון בת שבעת השלבים הפועלת בעולמות העליונים של המערכות המקומיות. סגל מופלא מסדר זה של שרפים פועל באורנטיה מתוך מטרה לטפח ולקדם את תכלית האמת והיושרה.
5. המסִיעות. לכל קבוצות הרוחות הסועדות יש סגלי הסעה משלהן, קרי סדרים מלאכיים המוקדשים לסעד ההסעה של האישיויות אשר אינן מסוגלות לנסוע בכוחות עצמן מספֵירה אחת לאחרת. מטֶה הקבוצה החמישית של השרפים הבכירות נמצא בסאלווינגטון, וחברות קבוצה זו משמשות כחוצות חלל מן המטה של היקום המקומי ואליו. בדומה למחלקות-משנה אחרות של השרפים הבכירות, חלק מחברות קבוצה זו נוצרו ככאלה, בעוד שאחרות עלו מן הסדרים הנמוכים יותר, או מאלו בעלי הכישורים הפחותים.
"טווח האנרגיה" של השרפים הינו מספק בהחלט בעבור דרישות היקום המקומי ואפילו בעבור דרישות יקום-העל, ואולם השרפים לעולם לא תוכלנה לעמוד בדרישות האנרגטיות של מסע כה ממושך כדוגמת זה שמאוורסה להאוונה. מסע מתיש שכזה דורש את היכולות המיוחדות של סקונאפים ראשית בעלת כישורי הסעה. מסיעות אוספות אנרגיה לשם מעוף בעודן מצויות במעבַר וטוענות את עוצמתן האישית בסוף המסע.
אפילו בסאלווינגטון אין לבני-תמותה צורות המאפשרות להם להסיע את עצמם. אי לכך, שומה על המרקיעים להסתמך על ההסעה השרפית לשם התקדמות מעולם לעולם, וזאת עד לאחר תנומת המנוחה האחרונה במעגל הפנימי של האוונה והיקיצה הנצחית בפרדיס. לאחר מכן, לא תהיו עוד תלויים במלאכיות לשם תעבורה מיקום ליקום.
תהליך ההתעטפות-בשרף אינו נבדל בהרבה מחוויית המוות, או מחוויית השינה, למעט העובדה שבשנת המסע קיים אלמנט זמן אוטומטי. בשעת המנוחה השרפית, אתם לא-מודעים באופן מודע. ואולם מכוונן המחשבה מודע באופן מלא ושלם, ולמעשה, הוא מתפקד ביעילות יוצאת-דופן משום שאינכם יכולים להתנגד, לפעול כנגדו, או לחלופין, לעכב באופן כלשהו את העבודה היצירתית וההתמרתית.
כאשר אתם עטופי-שרף, אתם נרדמים למשך זמן מוגדר ומקיצים במועד שנקבע. משך המסע בשעת שנת המעבר אינו חשוב כלל ועיקר. אינכם מודעים במישרין לחלוף הזמן. הדבר מתרחש כאילו נרדמתם ברכב הסעה בעיר אחת והתעוררתם, לאחר שנת לילה עמוקה וערבה, במטרופוליס אחרת ומרוחקת. מסעכם חלף עבר בעת שנמתם. וכך אתם טסים עוטי-שרף דרך החלל בעודכם נחים – ישנים. ושנת המעבר נופלת עליכם הודות לקשר שבין המכווננים לבין המסִיעות השרפיות.
לא תוכלנה המלאכיות להסיע גופים של בעירה – גופים בשר ודם – כדוגמת אלו שלכם כעת, ואולם, ביכולתן להסיע את כל השאר, מן הצורות המורונטיות הנמוכות ביותר ועד לצורות הרוחניות הגבוהות ביותר. הן אינן פועלות במקרה של מוות טבעי. כאשר אתם מסיימים את נתיבת חייכם על פני האדמה, גופכם נותר על הפלנטה הזו. מכוונן המחשבה שלכם ממשיך אז אל עבר חיקו של האב, ולמלאכיות האלה אין נגיעה ישירה להרכבת אישיותכם מחדש בַּעולם העליון של הזהות. שם יהא גופכם החדש בעל צורה מורונטית, כזה שניתן לעטוף-בשרף. אתם "זורעים גוף בשר-ודם" בקבר; ואתם "קוצרים צורה מורונטית" בעולמות העליונים.
6. הרָשמיות. אישיויות אלה עסוקות בעיקר בקבלתן, בתיוקן ובשליחתן-הלאה של רשומות סאלווינגטון ושל העולמות הנלווים לו. הן אף משמשות כרשמיות מיוחדות לקבוצות שוכנות מיקום-העל ולאישיויות גבוהות יותר אחרות, וכמו-כן כפקידות בית הדין של בתי המשפט של סאלווינגטון וכַּמזכירות של שליטיו.
השדריות – קולטות ומשדרות – מהוות תת-מחלקה מתמחה של רָשמיות שרפיות, העוסקת במשלוח רשומות ובהפצת מידע חיוני. עבודתן הינה מסדר גבוה, והיא כה רב-מעגלית עד ש-144,000 הודעות יכולות לעבור בו-זמנית דרך אותם קווי אנרגיה. הן מאמצות את הטכניקות האידיאוגרפיות הגבוהות יותר של הרשמיות הראשיות העל-שרפיות, ותוך שימוש בסמלים המשותפים הללו מקיימות קשר דו-כיווני הן עם מתאמי המודיעין של הסופרנאפים השלישוניים והן עם מתאמי המודיעין המהוללים של סגל ההשלמה השרפי.
רָשמיות שרפיות מן הסדר הבכיר מקיימות בצורה זו קשר קרוב עם סגלי המודיעין של הסדר שלהן עצמן ועם כל הרָשמיות הכפיפות; זאת בעוד שהתשדורות מאפשרות להן לשמור על תקשורת רציפה עם הרָשמיות הגבוהות יותר של יקום-העל, ודרך ערוץ זה גם עם הרָשמיות של האוונה ועם נאמנוֹת המשמורת של הידע בפרדיס. רבות מן החברות בסדר הרָשמיות הבכיר הינן שרפים אשר העפילו מתפקידים דומים בתחומים נמוכים יותר של היקום.
7. המילואים. בסאלווינגטון מוחזק סגל מילואים רחב הכולל שרפים בכירות רבות מכל הסוגים, אשר עומדות הכן לשם שילוח מיידי אל העולמות המרוחקים ביותר של נבאדון, בשעה שהן נדרשות לכך בהתאם לבקשת מפקדי המשימות או על-פי דרישת מנהלי היקום. סגל המילואים של השרפים הבכירות מספק גם סייעות שליחוֹת בהתאם לדרישת כוכב הערב הבוהק הראשי, אשר מופקד על שמירתן של כל התשדורות האישיות ועל שילוחן. לרשות יקום מקומי עומדים כל האמצעים ההולמים לשם תקשורת-פנים, ואולם תמיד נותרת שארית של מסרים הדורשים משלוח באמצעות שליחים אישיים.
סגל המילואים הבסיסי בעבור כלל היקום המקומי מוחזק בעולמות השרפיים של סאלווינגטון. סגל זה כולל את כל סוגי הקבוצות המלאכיות.
סדר גמיש זה של מלאכיות ביקום מוצב בשירותן הבלעדי של הקונסטלציות. סועדות מיומנות אלה מחזיקות את המטה שלהן בבירות הקונסטלציות, ואולם הן פועלות בכל רחבי נבאדון למען קידום האינטרסים של תחומי הצבתן.
1. סייעות מפקחות. הסדר הראשון של השרפים המפקחות מוצב לשירותם המשותף של אבות הקונסטלציה, והן משמשות כעוזרותיהן היעילות לעילא של הגבוהים ביותר. שרפים אלה עוסקות בעיקר באיחודה ובייצובה של הקונסטלציה בכללותה.
2. חזאיות החוק. הבסיס האינטלקטואלי של הצדק הוא החוק, ובְּיקום מקומי מקורו של החוק הינו באסיפות המחוקקים של הקונסטלציות. גופי התדיינות אלו מאגדים את – ומכריזים באופן רשמי על – חוקיו הבסיסיים של נבאדון, חוקים אשר נוצרו על-מנת שיאפשרו את התיאום המרבי האפשרי של קונסטלציה שלמה באופן התואם את המדיניות הקשיחה של אי-הפרת הרצון המוסרי החופשי של היצורים בעלי האישיות. ומחובתו של הסֶדר השני של השרפים המפקחות להניח בפני מחוקקי הקונסטלציה תחזית של האופנים שבהם צפוי כל חוק מוצע להשפיע על חיי היצורים בעלי הרצון החופשי. והן הינן כשירות ביותר לשם ביצוע שירות זה, הודות להתנסות הממושכת במערכות המקומיות ובעולמות המיושבים. שרפים אלה אינן מבקשות טובות-הנאה מיוחדות בעבור קבוצה זו או אחרת, אך הן אכן מופיעות בפני המחוקקים השמימיים על-מנת לדבר למען אלו אשר אינם יכולים להיות נוכחים כדי לדבר בעבור עצמם. ואפילו האדם בן התמותה עשוי לתרום להתפתחות החקיקה ביקום, הואיל ושרפים אלה ממש מייצגות נאמנה ובאופן מלא את כמיהותיו האמיתיות של האדם הפנימי, את הנשמה המורונטית המתפתחת של בן התמותה החומרי בעולמות החלל, גם אם הן אינן מייצגות בהכרח את תשוקותיו המודעות וברות-החלוף של האדם.
3. אדריכליוֹת חברתיות. החל בעולמות היחידניים ומעלה דרך עולמות האימון המורונטיים, שרפים אלה עמלות על-מנת להעצים את כלל המגעים החברתיים הכנים ולקדם את ההתפתחות החברתית של היצורים ביקום. אלה הן המלאכיות אשר מבקשות להפשיט את כל המלאכותיוּת מן המגעים בין היצורים התבוניים, בעודן מנסות לאפשר את הקיום הבין-סימוכי של יצורים רצוניים על בסיס של הבנה-עצמית אמיתית והערכה הדדית אותנטית.
האדריכליות החברתיות עושות כל שלאל ידן על-מנת לחבר את היחידים המתאימים כך שיוכלו להרכיב קבוצות עבודה יעילות ונעימות על-פני האדמה; ולעיתים קבוצות שכאלה מצאו את עצמן נפגשות מחדש בעולמות העליונים כדי להמשיך ולשרת יחדיו שירות מועיל. אך לא תמיד הדבר צולח בידן של שרפים אלה; לא תמיד הן מצליחות לחבר את אלו אשר ירכיבו את הקבוצה האידיאלית ביותר לשם השגתו של יעד נתון, או לשם ביצועה של משימה מסוימת; ותחת התנאים הללו הן חייבות להשתמש בחומר הטוב ביותר הזמין להן.
מלאכיות אלה ממשיכות להגיש את סעדן בעולמות העליונים ובעולמות המורונטיים הגבוהים יותר. הן עוסקות בכל משימה הכרוכה בהתקדמות בעולמות המורונטיים ואשר נוגעת לשלוש אישיויות או יותר. פעילותן של שתי הוויות נחשבת לרמה הזוגית, המשלימה או השיתופית, אך כאשר מתקבצות שלוש הוויות או יותר על-מנת לשרת, הן מהוות בעיה חברתית ולפיכך נופלות בתחום אחריותן של האדריכליות החברתיות. שרפים יעילות אלה מאורגנות בעדנטיה בשבעים חטיבות, וחטיבות אלה סועדות בשבעים עולמות ההתקדמות המורונטיים המקיפים את ספֵירת המטה.
4. מזרזות תגובה אתית. זוהי משימתן של שרפים אלה לטפח ולקדם את התרחבות ההערכה אשר רוחשים היצורים למוסריוּת במערכות יחסים בין-אישיות, משום שאלו הם הזרע והסוד לצמיחתן המתמשכת והתכליתית של החברה ושל הממשל, הן האנושיים והן העל-אנושיים. משפרות אלה של ההערכה המוסרית פועלות בכל אתר ואתר שבו הן עשויות להועיל בשירותן, כיועצות מתנדבות לשליטים הפלנטאריים וכמורות מתחלפות בעולמות האימון של המערכת. למרות זאת, אתם לא תיהנו מהנחייתן המלאה עד אשר תגיעו לבתי הספר של האחווה בעדנטיה, שם הן תזרזנה את הערכתכם את אותן אמיתות של אחווה, אשר אותן תחקרו ברצינות אפילו אז באמצעות ההתנסות הממשית של החיים עם האוּנִיוִיטָאטִיָה במעבדות החברתיות של עדנטיה, שבעים הלוויינים של בירת נורלאטיאדק.
5. המסִיעות. חברות הקבוצה החמישית של השרפים המפקחות פועלות כמסיעות של אישיויות, והן נושאות הוויות מן המטות של הקונסטלציות ואליהם. שרפים מסיעות שכאלה, בעודן עפות מספֵירה אחת לשנייה, מודעוּת לחלוטין למהירותן, לכיוונן ולמיקומן האסטרונומי. הן אינן עפות בחלל כקליע דומם. הן עשויות לחלוף במהלך טיסתן בחלל זו בסמוך לזו מבלי שתישקף להן ולו הסכנה הקטנה ביותר להתנגשות. הן בעלות יכולת מלאה לשנות את מהירות התקדמותן ואת כיוון טיסתן, ואפילו לשנות את יעדיהן בכפוף להוראת הממונות עליהן בכל צומת חלל של מעגלי התבונה ביקום.
אישיויות הסעה אלה מאורגנות כך שהן יכולות להשתמש בו-זמנית בכל שלושת קווי האנרגיה הפזורים ביקום, ואשר לכל אחד מהם מהירות חלל פתוח של 186,280 מַייל לשנייה. וכך יכולות מסיעות אלה לרבב את מהירות האנרגיה על-גבי מהירות הכוח, עד אשר הן מגיעות במהלך מסעותיהן הארוכים למהירות ממוצעת שנעה בין 555,000 מייל שלכם לשנייה של זמנכם לבין כמעט 559,000 מייל לשנייה. מהירות זו מושפעת מן המסה ומן הקרבה של החומר הסמוך, ומעוצמתם ומכיוונם של מעגלי העוצמה האוניברסאליים הסמוכים העיקריים. קיימים סוגים רבים של הוויות אשר, בדומה לשרפים, מסוגלות לחצות את החלל ואף להסיע הוויות אחרות אשר הוכנו לכך כראוי.
6. הרָשַמיות. הסדר השישי של השרפים המפקחות משמש כרשמיות המיוחדות של ענייני הקונסטלציות. סגל גדול ויעיל שלהן פועל בעדנטיה, המטה של קונסטלציית נורלטיאדק, אשר אליה משתייכות המערכת והפלנטה שלכם.
7. סגל המילואים. סגל המילואים הכללי של השרפים המפקחות מוחזק במטות הקונסטלציות. מלאכיות מילואים אלה אינן בלתי-פעילות כלל ועיקר; רבות מהן משמשות כשליחות של סיוע לשליטי הקונסטלציות; אחרות מסופחות לסגל המילואים בסאלווינגטון של הוורונדאדקים הבלתי-מוצבים; ואילו אחרות עשויות להיות מסופחות לבני הוורונדאדק לשם ביצוע משימות מיוחדות, בנים כדוגמת המשקיף הוורונדאדק, ולעיתים כבא-כוחם של הגבוהים ביותר, זה של אורנטיה.
הסדר הרביעי של השרפים מוצב בתפקידי הניהול של המערכות המקומיות. שרפים אלה הינן ילידות בירות המערכות, אך הן מוצבות במספרים גדולים בספֵירות העליונות והמורונטיות ובעולמות המיושבים. מטבען, השרפים מן הסדר הרביעי מצוידות במתת של יכולת ניהולית יוצאת-דופן. הן הינן עוזרותיהן המוכשרות של המנהלים בחטיבות הנמוכות יותר של ממשל היקום של בן בורא, ועוסקות בעיקר בענייניהן של המערכות המקומיות ושל העולמות המרכיבים אותן. והן מאורגנות לשם שירות באופן הבא:
1. סייעות מנהליות. שרפים מוכשרות אלה משמשות כעוזרותיו הקרובות של ריבון המערכת, בן לאנונדאדק ראשי. הן מעניקות סיוע רב ערך לביצוע הפרטים המורכבים הכלולים בעבודה הניהולית של מטה המערכת. כמו כן, הן משרתות כַּסוכנות האישיות של שליטי המערכת, נוסעות הלוך ושוב במספרים גדולים אל עולמות המעבַר השונים ואל הפלנטות המיושבות, ומוציאות אל הפועל משימות רבות למען רווחת המערכת ולטובת האינטרסים הפיזיים והביולוגיים של העולמות המיושבים שלה.
מנהלות שרפיות אלה מסופחות גם לממשלות שליטי העולמות, הנסיכים הפלנטאריים. מרבית הפלנטות ביקום נתון מצויות תחת סמכותם של בן לאנונאנדק משני, ואולם, בעולמות מסוימים, כדוגמת אורנטיה, אירע שיבוש בתוכנית האלוהית. במקרה של עריקה של הנסיך הפלנטארי, שרפים אלה מסתפחות לנאמנים המלכיצדקים ולבאים אחריהם כסמכות בפלנטה. השליט הנוכחי בפועל באורנטיה נעזר בסגל המונה אלף שרפים מן הסֶדר הגמיש הזה.
2. מדריכות של צדק. אלה הן המלאכיות המציגות את סיכום הראיות הנוגעות לרווחתם הנצחית של בני-אדם ושל מלאכים, בשעה שנושאים אלו מובאים לשיפוט בפני בתי הדין של מערכת או של פלנטה. הן מכינות את התצהירים עבור כל השימועים המקדימים הנוגעים להישרדותם של בני התמותה, תצהירים שלאחר-מכן ממשיכים בדרכם אל בתי הדין הגבוהים יותר של היקום ושל יקום העל, בצירוף התרשומת של אותם תיקים. השרפים האלה מכינות את ההגנה בכל המקרים של הישרדות המוטלת בספק, והן ניחנות בהבנה מושלמת של כל פרט בכל פסקה ובכל סעיף-אישום בתביעה שהוכנה על-ידי מנהלי הצדק של היקום.
אין זו משימתן של מלאכיות אלה לסכל או לדחות את הצדק, אלא להבטיח כי נעשה צדק ללא-רבב המשפיע חסד נדיב והוגנות על כלל היצורים. שרפים אלה פועלות לעיתים מזומנות בעולמות המקומיים, ומופיעות על-פי-רוב בפני שלשות השיפוט של וועדות הבוררים – בתי הדין לבירורן של אי-הבנות מינוריות. רבות מאלה אשר שירתו בעבר כמדריכות של צדק בתחומים הנמוכים מופיעות לאחר-מכן כקולות החסד בספֵירות הגבוהות יותר ובסאלווינגטון.
מעט מאוד מדריכות צדק אבדו במהלך המרידה של לוציפר בשטניה, ואולם יותר מרבע מקרב השרפים המנהלות האחרות, ומן הסדרים הנמוכים יותר של הסועדות השרפיות, הלכו שולל והוּנוּ על-ידי ההתחכמויות על אודות חופש אישי משולח-רסן.
3. פרשניות האזרחות הקוסמית. משבני התמותה המרקיעים השלימו את האימון בעולמות העליונים, קרי תקופת הלימוד הראשונה בנתיבה ביקום, הם רשאים ליהנות מן ההנאות החולפות של הבשלוּת היחסית – אזרחות בבירת המערכת. אף כי השגתה של כל מטרת הרקעה הינה ההישג העובדתי, בהסתכלות רחבה יותר מטרות שכאלה הינן פשוט אבני דרך בנתיב ההעפלה הממושכת לעבר פרדיס. ואולם, ככל שהצלחות האלה הינן יחסיות, לעולם לא נמנע מן היצור האבולוציוני מלוא הסיפוק החולף מעצם השגת המטרה. מעת לעת מתקיימת הפוגה בהרקעה לעבר פרדיס, תקופה קצרה לשם נשימה, במהלכה עומדים דומם אופקיו של היקום, המעמד של היצור נותר ללא שינוי, והאישיות טועמת את מתק השגת המטרה.
הראשונה מתוך התקופות האלה בנתיבת בן התמותה המרקיע מתרחשת בבירתה של מערכת מקומית. במהלך הפוגה זו תנסו, כאזרחי ירושם, לבטא בחייכם כיצורים את אותם דברים אשר רכשתם במהלך שמונה תקופות החיים הקודמות – הכוללות את זו באורנטיה ואת אלה בשבעת העולמות העליונים.
הפרשניות השרפיות של האזרחות הקוסמית מנחות את האזרחים החדשים של בירות המערכת ומזרזות את הערכתם את אחריויות ממשל היקום. שרפים אלה עומדות גם בקשר קרוב עם הבנים החומריים שבמנהל המערכת, בעודן מציגות את האחריות ואת המוסר הכרוכים באזרחות ביקום בפני בני התמותה החומריים שבעולמות המיושבים.
4. מזרזות של מוסר. בעולמות העליונים אתם מתחילים ללמוד ניהול-עצמי לטובת כל הנוגעים בדבר. הדעת שלכם לומדת שיתוף-פעולה, ולומדת כיצד לתכנן יחד עם הוויות אחרות ונבונות יותר. במטה המערכת, תמשכנה המורות השרפיות לקדם את הערכתכם את המוסר הקוסמי – את יחסי הגומלין בין חופש לבין נאמנות.
מהי נאמנות? הנאמנות הינה פרי ההערכה הנבונה של האחווה ביקום; אף-אחד לא יכול אחד לקחת עוד ועוד מבלי לתת דבר. בשעה שתעפילו במעלה סולם שלבי האישיות, תלמדו, ראשית, להיות נאמנים, ואז – לאהוב, ואז – להיות בנים, ואז אפשר שתוכלו להיות חופשיים; ואולם, לא תוכלו להגשים בעצמכם סופיות של חופש, עד אשר תהפכו לסופיונים, ועד אשר תשיגו מושלמוּת בנאמנות.
שרפים אלה מלמדות את הפוריות של הסבלנות: שקפיאה במקום מהווה מוות וודאי, וכן שצמיחה מהירה יתר על המידה אף היא התאבדותית; שכפי שטיפּת מים נופלת ממקום גבוה מטה, מתקדמת הלאה בזרימתה, ולעולם יורדת ברצף של נפילות קטנות ועוקבות, כך גם בעולמות המורונטיים והרוחניים ההתקדמות הינה תמיד כלפי מעלה – והיא איטית באותה מידה ומתרחשת באמצעות אותם שלבים הדרגתיים.
מזרזות המוסר מציגות לשוכני העולמות המיושבים את חייהם כבני-תמותה בדמות שרשרת רציפה בעלת חוליות רבות. שהותכם הקצרה באורנטיה, בספֵירה זו של ילדותכם כבני-תמותה, היא אך חוליה אחת יחידה, הראשונה בשרשרת הארוכה העתידה להשתרע על-פני יקומים ובמשך עידני הנצח. אין חשיבות כה רבה למה שתלמדו במהלך החיים הראשונים הללו; חשובה היא חוויית החיים של החיים הללו. ואפילו העבודה בעולם הזה, ככל שתהא בעלת חשיבות, אינה כה חשובה כמו האופן שבו אתם מבצעים את העבודה הזו. אין כל גמול חומרי עבור חיים של יושרה, אך קיימת שביעות-רצון עמוקה – מודעוּת של ההישג – וזו עולה בהרבה על כל גמול חומרי אשר ניתן להעלות על הדעת.
המַפתחות לממלכת השמיים הינם: כֵּנוּת, עוד כנות, ועוד יותר כנות. כל בני האדם מצוידים במפתחות הללו. בני האדם משתמשים בהם – מתקדמים במעמדם הרוחני – באמצעות החלטות, עוד החלטות, ועוד יותר החלטות. הבחירה המוסרית הגבוהה ביותר הינה הבחירה בעלת הערך האפשרי הגבוה ביותר, ולעולם – בכל ספֵירה ובכולן – זוהי הבחירה לעשות את רצונו של האל. אם האדם אכן בוחר בכך, אזי הוא הינו כביר, בין שהוא האזרח הדל ביותר של ירושם, או אפילו הפחוּת שבבני התמותה באורנטיה.
5. המסִיעות. אלה הן השרפים המסיעות הפועלות במערכות המקומיות. בשטניה, המערכת שלכם, הן נושאות נוסעים הלוך ושוב מירושם, ובנוסף משמשות גם כמסִיעות בין-פלנטאריות. רק לעיתים רחוקות חולף יום מבלי ששרפים של מסע משטניה מפקידה תלמיד-אורח כלשהו, או נוסע בעל טבע רוחני או רוחני-למחצה, על חופיה של אורנטיה. חוצות החלל האלה עצמן הינן אלה אשר תישאנה אתכם ביום מן הימים מן העולמות השונים של קבוצת מטה המערכת ואליהם; וכאשר תסיימו את משימתכם בירושם, הן תישאנה אתכם הלאה לעדנטיה. ואולם, בשום מקרה הן לא תישאנה אתכם חזרה לעולם המקור האנושי שלכם. בן-תמותה לעולם אינו חוזר לפלנטה שבה נולד במהלך העידן של קיומו הארעי, ואם הוא יחזור אליה בעידן עתידי כלשהו, תתלווה אליו שרפים של מסע מקבוצת מטה היקום.
6. הרָשַמיוֹת. שרפים אלה הינן הנאמנות של הרָשומות בנות שלושת החלקים של המערכות המקומיות. היכל הרשומות בבירת מערכת הינו מבנה ייחודי: שליש ממנו חומרי, ובנוי ממתכות זוהרות ומקריסטלים זוהרים; שליש ממנו מורונטי, ועשוי מצימוד של אנרגיה חומרית ורוחנית, אך מצוי מעבר לטווח החיזיון בן התמותה; והשליש הנותר הינו רוחני. הרשמיות מסדר זה מופקדות על מערכת הרשומות הזו, בת שלושת החלקים, ומתחזקות אותה. בני התמותה המרקיעים ייוועצו ראשית בארכיב החומרי; הבנים החומריים והוויות המעבַר הגבוהות יותר ייוועצו באלו המצויים באולמות המורונטיים; ואילו השרפים ואישיויות הרוח הגבוהות יותר של התחום יעיינו ברשומות של המחלקה הרוחנית.
7. סגל המילואים. חברוֹת סגל המילואים של השרפים המנהלות בירושם מבלות הרבה מזמן ההמתנה שלהן בהתרועעות, כבנות-לוויה של רוח, עם בני התמותה המרקיעים שזה עתה הגיעו ממגוון העולמות של המערכת – בוגריהם המוסמכים של העולמות העליונים. אחד מן התענוגות במהלך תקופות המנוחה במסגרת שהותכם בירושם, יהא לשוחח עם, ולבקר את, השרפים למודות-המסעות ורבות-הניסיון האלה אשר ממתינות בסגל המילואים.
ואלה בדיוק מערכות היחסים החבריות שהופכות את בירת המערכת למקום כה יקר לליבם של בני התמותה המרקיעים. בירושם תפגשו בראשונה בחברותא המשותפת של בנים חומריים, מלאכיות ועולי רגל מרקיעים. כאן חוברות יחדיו הוויות שהינן רוחניות לחלוטין עם הוויות רוחניות-למחצה ויחידים שהגיחו זה עתה מן הקיום החומרי. הצורות של בני התמותה שונות במקום זה עד מאוד והטווח האנושי של קליטת האור הורחב כך שכולם יוכלו ליהנות מהכרה הדדית ומהבנה אישיותית אוהדת.
לשרפים אלה מטֶה בבירות המערכות, ואף כי הן מצויות בקשר קרוב עם התושבים האזרחים האדמיים, הן מוצבות בראש ובראשונה בשירות האדמים הפלנטאריים, המרומֵמים הביולוגיים או הפיזיים של הגזעים החומריים בעולמות האבולוציוניים. העניין בעבודת הסעד של המלאכיות הולך וגובר ככל שזו מתקרבת לעולמות המיושבים, וככל שהיא מתקרבת לבעיות הממשיות שמולן ניצבים הגברים והנשים של הזמן אשר מכינים את עצמם לניסיון להשיג את יעד הנצח.
מרבית העוזרות הפלנטאריות הוסרו מאורנטיה בעקבות קריסת התכנית האדמית, וההשגחה השרפית על עולמכם הועברה במידה מרובה לידיהן של המנהלות, סועדות המעבַר ושומרות הגורל. ואולם, העוזרות השרפיות האלה של הבנים החומריים הכושלים שלכם עדיין משרתות באורנטיה בקבוצות הבאות:
1. קולות הגן. כאשר נתיב ההתפתחות האבולוציונית האנושית מגיע לשיאו הביולוגי, תמיד מופיעים הבנים והבנות החומריים, האדמים והחוות, על-מנת להעצים את המשך התפתחות הגזעים באמצעות תרומה בפועל מתוך פלזמת החיים הנעלה שלהם. המטֶה הפלנטארי של אדם וחווה שכאלה מכונה על-פי-רוב גן העדן, והשרפים האישיוֹת שלהם ידועות בדרך-כלל כ"קולות הגן". שרפים אלה מעניקות לאדמים הפלנטאריים שירות יחידני שערכו לא-יסולא-בפז בכל הפרויקטים שלהם, המיועדים לרומם את הגזעים האבולוציוניים מבחינה פיזית ומבחינה אינטלקטואלית. לאחר כישלונו של אדם באורנטיה, כמה מן השרפים האלה נותרו על הפלנטה והוצבו בשירותם של אלו אשר החליפו את אדם בשלטון.
2. רוחות האחווה. ברור כי עם הגעתם של אדם וחווה לעולם אבולוציוני, המשימה להשיג מצב של הרמוניה גזעית ושיתוף-פעולה חברתי בין מגוון הגזעים של עולם זה היא משימה גדולה למדי. רק לעיתים רחוקות רואים גזעים אלו – בעלי הצבעים השונים והטבע המגוון – בעין יפה את תוכנית האחווה האנושית. אנשים פרימיטיביים אלו מבינים את התבונה שביחסי השלום ההדדיים רק כתוצאה מהבשלת החוויה האנושית, ובאמצעות הסעד הנאמן של הרוחות השרפיות של האחווה. ללא עבודתן של שרפים אלה היו מאמצי הבנים החומריים להביא את הגזעים של עולם מתפתח להרמוניה ולקדם אותם מתעכבים עד מאוד. ואילו דבק האדם שלכם בתכנית המקורית לקידום אורנטיה, כי אז כבר היו רוחות האחווה האלה מתמירות עד לעת הזאת את המין האנושי באופן בל-ייאמן. לאור כישלונו של אדם, אכן ראויה לציון העובדה שהסדרים השרפיים הללו הצליחו לקדם את האחווה ולהביא להגשמתה במידה השורה כעת באורנטיה.
3. נשמות השלום. אלפי השנים הראשונות למאמצי קידום האדם האבולוציוני מתאפיינות במאבקים רבים. שלום איננו המצב הטבעי בעולמות החומריים. העולמות מכירים בראשונה "בשלום על-פני ארץ ורוח טובה נושבת באדם" רק הודות לסעד נשמות השלום השרפיות. אף כי רבים ממאמציהן המוקדמים של מלאכיות אלה באורנטיה סוכלו, וֶווֹנָה, מנהיגת נשמות השלום בימיו של אדם, הושארה באורנטיה ומסופחת כעת לצוות של המושל הכללי השוכן. וזוהי אותה וֶווֹנָה אשר הצהירה כמנהיגת הגייסות השרפיים אל העולמות, עם הולדתו של מיכאל, "כבוד לאל אשר בהאוונה, ובארץ שלום ורוח טובה באנשי רצונו".
בעידנים המתקדמים יותר של האבולוציה הפלנטארית, שרפים אלה ממלאות תפקיד בהחלפת רעיון כפרת העוונות במושג ההתכווננות האלוהית כפילוסופיית ההישרדות של בני התמותה.
4. רוחות האֵמון. החשד הינו התגובה הטבעית של האדם הפרימיטיבי; מעצם טבעם, מאבקי ההישרדות של העידנים המוקדמים אינם מחוללים אמון. האמון הינו רכישה אנושית חדשה המגיעה הודות לסעד השרפים האלה של השלטון האדמי. וזוהי משימתן לנטוע אמון בדעת בני האדם המתפתחים. האלים נותנים אמון רב; האב האוניברסאלי מוכן להעניק מעצמו בחופשיות – את המכוונן – על-מנת להתקשר עם האדם.
קבוצת שרפים שלמה זו הועברה לידי שלטון החדש לאחר הכישלון האדמי, ומאז הן המשיכו בעבודתן באורנטיה. והן לא נכשלו לחלוטין בעבודתן, הואיל וכעת מתפתחת באורנטיה ציוויליזציה המגלמת בקרבה רבים מן האידיאלים שלהן על אודות ביטחון ואמון.
בעידנים הפלנטאריים המתקדמים יותר, שרפים אלה מרחיבות את הערכת האדם לאמת לפיה חוסר-הוודאות הינו הסוד להמשכיות מעניקת סיפוק. הן מסייעות לפילוסופים בני התמותה להבין שכל-אימת שהבורוּת הכרחית לשם הצלחה, יהא זה בבחינת טעות אדירה שהיצור יידע את העתיד. הן מגבירות את התיאבון של האדם למתיקות שבחוסר הוודאות, לרומנטיות ולקסם שבעתיד בלתי-ידוע ומעורפל.
5. המסִיעות. המסיעות הפלנטאריות משרתות את העולמות היחידניים. רוב ההוויות עוטות-השרף אשר מובאות לפלנטה הזאת מצויות במעבַר; הן רק עוצרות לחניית-ביניים; והן מצויות תחת השגחת השרפים המסִיעות המיוחדות שלהן; ואולם, קיים מספר גדול של שרפים כאלה אשר מוצבות באורנטיה. אלה הן אישיויות המסע הפועלות מן הפלנטות המקומיות, כגון מאורנטיה לירושם.
הרעיונות המקובלים שלכם על אודות מלאכיות התקבלו באופן הבא: במשך הרגעים המעטים שלפני המוות הפיזי, מתרחשת לעיתים בדעת האנושית תופעה של מחזירוּת, ותודעה מתעמעמת זאת מדמה לראות חיזיון של דבר-מה בצורת המלאכית המסייעת, ודבר זה מתורגם מיידית למובנים הרגילים של המושג השגור על אודות מלאכים המצוי בדעתו של היחיד.
מקורו של המושג השגוי לפיו למלאכים יש כנפיים אינו רק ברעיון הקדום שנדרשות להן כנפיים על-מנת לעוף באוויר. לעיתים הורשו בני-אדם להתבונן בשרפים בשעה שאלה הוכנו לשירות-הסעה, והמסורות על אודות חוויות אלה קבעו במידה רבה את המושג האורנטי על אודות מלאכיות. כאשר מתבוננים בשרפים מסיעה המתכוננת לקבל נוסע למסע בין-פלנטארי, ניתן לחזות במה שנראה כשני זוגות של כנפיים הנפרשות מראשה של המלאכית ועד לרגליה. לאמיתו של דבר, "כנפיים" אלה הינן מבודדים אנרגטיים – מָגֵנֵי-חיכוך.
כאשר הוויות שמימיות נעטפות-בשרף על-מנת להיות מוסעות מעולם אחד למשנהו, הן מובאות למטֵה של אותה ספירה, ושם, לאחר רישום כיאות, הן מורדמות לתוך תנומת המסע. בינתיים, עוברת השרפים המסיעה לתנוחה אופקית בדיוק מעל לקוטב האנרגיה היקומי של הפלנטה. בעוד שהמגנים האנרגטיים פתוחים לרווחה, ממוקמת האישיות הנמה במיומנות בידי העוזרים השרפיים שבתפקיד, ממש מעל למלאכית המסע. או אז נסגרים בזהירות ומכוּוננים הן הזוג העליון של המגנים והן הזוג התחתון.
וכעת, תחת השפעת השנאים והמָשדרים, מתחילה מטמורפוזה מוזרה בשעה שהשרפים מתכוננת להיכנס אל זרמי האנרגיה של מעגלי היקום. מבחוץ נדמה שהשרפים גדלה ומתחדדת בשני קצותיה והופכת כה אפופה באור מוזר בגוון ענבר, עד שבמהרה לא ניתן להבחין עוד באישיות העטופה-בשרף. כאשר הכול מוכן ליציאה, מפקד השילוח עורך את הבדיקות הנדרשות של רכב החיים, ומבצע את הבדיקות השגרתיות על-מנת לוודא אם המלאכית נכנסה כראוי למעגל; אז הוא מצהיר כי הנוסע עטוף-בשרף כיאות, כי האנרגיות מכוונות, המלאכית מבודדת, והכול מוכן להבזק השילוח. אז תופשים שניים מהבקרים המכאניים את עמדותיהם. עד לנקודה זו השרפים המסיעה כבר הפכה שקופה-כמעט ורוטטת, וצורתה צורת טורפדו של אוריות בוהקת. כעת מזמֵן משלח המסע של העולם את סוללות העזר של שנאֵי האנרגיה החיים, לרוב אלף במספר; בעודו מצהיר על יעד המסע, הוא מתקרב ונוגע בנקודה הקרובה של הַרכב השרפי, אשר נורה קדימה במהירות הברק, ומותיר אחריו שובל אוריות שמימי המשתרע עד לקצוות האטמוספירה של הפלנטה. בתוך פחות מעשר דקות, המחזה המדהים הזה יֹאבד אפילו מיכולת הראייה השרפית המועצמת.
בעוד שתשדורות חלל פלנטאריות מתקבלות בצהרי-היום בקו האורך של המטה הרוחני המצוין, המסיעות משולחות מאותו מקום בחצות הליל. זהו הזמן המתאים ביותר ליציאה ומשמש כַּשעה הסטנדרטית כל עוד לא הוגדר אחרת.
6. הרָשַמיוֹת. אלה הן נאמנות המשמורת של העניינים המרכזיים של הפלנטה כפי שהיא פועלת כחלק מהמערכת, וכפי שהיא קשורה לממשל היקום ונוגעת אליו. הן פועלות לרישום העניינים הפלנטאריים, אך אין להן כל נגיעה לנושאים הקשורים לחיי היחידים ולקיומם.
7. סגל המילואים. סגל המילואים של השרפים הפלנטאריות של שטניה מוחזק בירושם, בסמיכות קרובה לסגל המילואים של הבנים החומריים. סגל מילואים שופע זה מספק בנדיבות את הדרוש לכל סוגי הפעילויות המרובות של סדר שרפי זה. מלאכיות אלה הינן גם שליחות השְדרים האישיים של המערכת המקומית. הן משרתות בני-תמותה של מעבַר, מלאכיות, ואת הבנים החומריים, כמו גם שוכנים אחרים של מטה המערכת. אף כי אורנטיה מצויה בעת הנוכחית מחוץ למעגלים הרוחניים של שטניה ושל נורלטיאדק, אתם שומרים על קשר הדוק עם העניינים הבין-פלנטאריים, הואיל ושליחוֹת אלה מירושם מגיעות לעיתים תכופות לעולם זה, כמו גם לכל יתר הספֵירות של המערכת.
כפי ששְמן עשוי להציע, שרפים סועדות של מעבר משרתות בכל מקום שבו הן יכולות לתרום למעבר של היצור מן המצב החומרי אל המצב הרוחני. מלאכיות אלה משרתות החל בעולמות המיושבים וכלה בבירות המערכת, ואולם, אלה הנוכחות כעת בשטניה משקיעות את מיטב מאמציהן למען חינוך בני התמותה השורדים בשבעת העולמות העליונים. סעד זה משתנה בהתאם לשבעת סדרי המשימות הבאים:
1. מבשרות שרפיות.
2. פרשניות של גזע.
3. מתכננות דעת.
4. יועצות מורונטיות.
5. טכנאיות.
6. רָשמיות-מורות.
7. סועדות של מילואים.
עוד על אודות סועדות שרפיות אלה הפועלות בעבור המרקיעים המצויים בשלב המעבר, תלמדו במסגרת המסמכים הדנים בעולמות העליונים ובחיים המורונטיים.
מלאכיות אלה אינן סועדות באופן נרחב, מלבד בעולמות הוותיקים יותר ובפלנטות המתקדמות יותר של נבאדון. מספר גדול מהן שמור כעת כעתודת מילואים בעולמות השרפיים שבקרבת סאלווינגטון, שם הן עוסקות בעיסוקים הנוגעים להפצעתו העתידית של עידן אור וחיים בנבאדון. שרפים אלה אכן פועלות בנוגע לנתיבת ההרקעה של בני-התמותה, ואולם, הן סועדות כמעט אך ורק את אותם בני-תמותה אשר שורדים באמצעות אחד מהאופנים המותאמים של סדרי ההרקעה.
הואיל ולמלאכיות האלה אין כעת נגיעה ישירה לאורנטיה ולשוכניה, היננו סבורים כי מוטב שנשמור לעצמנו את תיאור פעילויותיהן המרתקות.
מקורן של השרפים הינו ביקום המקומיים, וכמה מהן מגיעות לשירות של ייעודן בעולמות אלה ממש. בעזרתן ובסיוען של הרב-מלאכיות הבכירות, עשויות שרפים אחדות להיות מורמות לתפקידים המרוּממים של כוכבי ערב זוהרים, בעוד שאחרות מגיעות למעמד ולשירות כמתאמות העלומות של כוכבי הערב. ועדיין, אף שהן רשאיות לנסות הרפתקאות אחרות במסגרת הייעוד ביקום המקומי, שרפינגטון לעולם נותר המטרה הנצחית של כלל המלאכיות. שרפינגטון הינו הסף המלאכי של פרדיס ושל השגת האלוהות, והוא ספֵירת המעבר מסַעד הזמן לשירות המרוּמם של הנצח.
השרפים עשויות להגיע לפרדיס בעשרות דרכים – ואף במאות – ואולם הדרכים החשובות ביותר, כפי שהן נפרשׂות במסמכים אלו, הינן הבאות:
1. לזכות בכרטיס כניסה למִשכן השרפי בפרדיס באופן אישי הודות להשגת מושלמוּת בשירות מיוחד כאומנית שמימית, כיועצת טכנית או כרָשַמית שמימית. להפוך לבת-לוויה של פרדיס וכך, לאחר ההגעה למרכזם של כל הדברים, להפוך אולי לסועדת נצחית וליועצת לסדרים השרפיים והאחרים.
2. להיקרא לשרפינגטון. תחת תנאים מסוימים, שרפים מקבלות פקודה מגבוה; לעיתים, בנסיבות אחרות, המלאכיות מגיעות לפרדיס תוך זמן קצר בהרבה מאשר בני-תמותה. ואולם, בלא תלות במידת כישוריו של כל זוג שרפי שהוא, הן אינן יכולות ליזום בעצמן יציאה לשרפינגטון, או לכל מקום אחר. רק שומרות הגורל המוצלחות יכולות להיות בטוחות בהתקדמותן לפרדיס תוך צעידה מדורגת בנתיב של הרקעה אבולוציונית. על כל האחרות להמתין בסבלנות עד להגעת השליחוֹת מפרדיס בדמות הסופרנאפים השלישוניות, אשר מגיעות ובידיהן הזימונים המצווים עליהן להופיע שם בגבוהים.
להגיע לפרדיס באמצעות הטכניקה האבולוציונית של בני התמותה. הבחירה העליונה של שרפים בנתיבת הזמן הינה לקבל תפקיד של מלאכית שומרת על-מנת שתוכלנה להגיע לנתיבת הסופיונוּת ולהפוך ראויות להצבה בספֵירות הנצחיות של השירות השרפי. שומרות אישיוֹת כאלה של ילדי הזמן מכוּנוֹת שומרות של גורל, שֵם המעיד על כך שהן שומרות על יצורים בני-תמותה הצועדים בנתיב הגורל האלוהי, ובעשותן כן הן קובעות לעצמן את גורלן הגבוה.
שומרות של גורל מגיעות משורותיהן של האישיויות המלאכיות המתקדמות ביותר מכל סדרי השרפים אשר נמצאו מוכשרים לשם שירות זה. לכל בני התמותה השורדים בעלי ייעוד של היתוך-עם-מכוונן יש שומרות זמניות, והצבתן של עמיתות אלה עשויה להפוך להצבת קבע בשעה שבני התמותה השורדים משיגים את רמת ההתפתחות האינטלקטואלית והרוחנית הנדרשת. בטרם עוזבים בני-התמותה המרקיעים את העולמות העליונים, לכולם יש זה מכבר עמיתות שרפיות קבועות. קבוצה זו של רוחות סועדות נידונה בהקשר של המסמכים הנוגעים לאורנטיה.
מלאכיות אינן יכולות להגיע אל האל ממקור מן הרמה האנושית, זאת משום שהן נבראו "אך מעט גבוה מכם"; ואולם בתבונה נקבע, כי אף שאינן יכולות להתחיל מן התחתית, מישורי השפֶלה הרוחניים של הקיום האנושי, הן רשאיות לרדת עד לאלו המתחילים מן התחתית ולהנחות יצורים שכאלו, צעד אחר צעד, עולם אחר עולם, עד לשערי האוונה. כאשר עוזבים בני התמותה המרקיעים את אוורסה על-מנת להתחיל במעגלי האוונה, אותן שומרות אשר סופחו אליהם לאחר החיים בגוף, תיפרדנה לזמן-מה לשלום משותפיהם עולי הרגל, בעודן עושות את דרכן לשרפינגטון, היעד של המלאכיות ביקום המקיף. שם תנסינה שומרות אלה להשיג - וללא ספק גם תשׂגנה – את שבעת מעגלי האור השרפי.
רבות מן השרפים המוצבות כשומרות של גורל במשך החיים החומריים, אך לא כולן, מלוות את עמיתיהם בני התמותה בחצותם את מעגלי האוונה, ושרפים מסוימות אחרות עוברות דרך מעגלי היקום המרכזי באופן שונה לחלוטין מהרקעתם של בני התמותה. ואולם, בלא תלות בנתיב ההרקעה, כלל השרפים האבולוציוניות חוצות את שרפינגטון, ורובן עוברות דרך חוויה זו במקום לעבור דרך מעגלי האוונה.
שרפינגטון הינה ספֵירת הייעוד בעבור המלאכיות, וההישג שלהן בְּעולם זה שונה למדי מהתנסויות עולי הרגל בני התמותה באַסֶנְדִינְגְטוֹן. עד להגיען לשרפינגטון, מלאכיות אינן בטוחות לחלוטין בעתידן הנצחי. אף מלאכית אשר הגיעה לשרפינגטון מעולם לא סטתה מדרך הישר; חטא לא יוכל למצוא הד בלבבה של שרפים של השלַמה.
הבוגרות של שרפינגטון מוצבות באופן מגוּון: שומרות של גורל שהתנסו בחציית מעגל-האוונה נכנסות על-פי-רוב אל סגל הסופיונים של בני התמותה. שומרות אחרות, אשר עברו את מבחני הנפרדוּת של האוונה, מצטרפות לעיתים מזומנות לעמיתיהן בני התמותה בפרדיס, ואחדות הופכות להיות בנות הלוויה הנצחיות של הסופיונים בני התמותה; זאת בעוד שאחרות נכנסות לסגלי הסופיונים האלמותיים השונים, ורבות מתקבלות לסגל ההשלמה השרפי.
לאחר שהשיגו את אבי הרוחות ומשהתקבלו לשירות ההשלמה השרפי, לעיתים מוצבות המלאכיות לשירות הסעד של העולמות שהתייצבו באור ובחיים. הן זוכות להיות מסופחות להוויות הגבוהות ששולשו ביקומים ולַשירותים המרוּממים של פרדיס ושל האוונה. שרפים אלה של היקומים המקומיים פיצו באופן התנסותי על הפער בפוטנציאל האלוהות אשר הפריד קודם לכן בינן לבין הרוחות הסועדות של היקום המרכזי ושל יקומי-העל. מלאכיות מסגל ההשלמה השרפי משרתות כְּשותפות הסקונאפים של יקומי-העל וכְּעוזרות לסדרים הגבוהים של הסופרנאפים של פרדיס-האוונה. בעבור מלאכיות שכאלה נתיבת הזמן הסתיימה; ומכאן ואילך הן הינן לנצח משרתות האל, בנות הלוויה של אישיויות אלוהיות, וחברותיהן של סופיוני פרדיס.
מספרים ניכרים מקרב השרפים של ההשלמה שבות ליקומים שבהן נולדו, על-מנת להשלים בהם את סעד המתת האלוהי באמצעות סעד המושלמוּת ההתנסותית. נבאדון הינו מן היקומים הצעירים יחסית, ולפיכך לא ניתן למצוא בו בוגרות שרפינגטון שבות כה רבות, כפי שניתן למצוא בתחומים וותיקים יותר; ואף-על-פי-כן, היקום המקומי שלנו מצויד באופן מספק בשרפים של השלמה, וזאת בשל המשמעות לכך שהעולמות האבולוציוניים מציגים דרישה גוברת לשירותיהן ככל שהם מתקרבים למעמד של אור וחיים. שרפים של השלמה משרתות כעת באופן נרחב יותר יחד עם סדרי השרפים העליונוֹת, ואולם כמה מהן משרתות עם כל אחד מן הסדרים המלאכיים האחרים. ואפילו עולמכם שלכם נהנה מן הסעד הנרחב של שנים-עשר צוותים מתמחים מסגל ההשלמה השרפי; שרפים מומחיות אלה בפיקוח פלנטארי מלוות כל נסיך פלנטארי חדש המתמנה למשימה בעולמות המיושבים.
דרכי סעד רבות ומרתקות פתוחות בפני השרפים של ההשלמה, ואולם בדיוק כפי שכולן השתוקקו לקבל על עצמן משימה כשומרות של גורל בימי טרום-פרדיס, כך הן מבקשות יותר מכל, בעת ההתנסות שלאחר-פרדיס, לשרת כסייעות של מתת בעבור בני פרדיס המתגשמים בגוף. הן עדיין מקדישות עצמן באופן עילאי לאותה תוכנית אוניברסאלית שבה היצורים בני התמותה בעולמות האבולוציוניים מתחילים את מסעם הארוך והממושך לעבר יעד האלוהות והנצחיות של פרדיס. ולאורך כל הרפתקת בני התמותה של מציאת האל ושל השגת מושלמות אלוהית, סועדות רוח אלה של ההשלמה השרפית, יחד עם הרוחות הסועדות הנאמנות של הזמן, הינן תמיד ולנצח חברותיכם האמיתיות ועוזרותיכם האמוּנות.
[הוצג על-ידי מלכיצדק הפועל בהתאם לבקשת מֶפקדת הגייסות השרפיים של נבאדון.]
כפי שאירע בנוגע לרבות מהקבוצות העיקריות של הוויות ביקום, התגלו גם שבע מחלקות כלליות של בני האל המרקיעים:
1. בני-תמותה מוּתכֵי-אב.
2. בני-תמותה מותכי-בן.
3. בני-תמותה מותכי-רוח.
4. שרפים אבולוציוניות.
5. בנים חומריים מרקיעים.
6. אמצעיוניוֹת מועתקות.
7. מכווננים בעלי-אישיוּת.
סיפורן של הוויות אלה – החל מבני התמותה שמוצאם-מן-החי של העולמות האבולוציוניים ועד לַמכווננים בעלי האישיות של האב האוניברסאלי – מציג סקירה מרהיבה של המתת נטולת הרבב של אהבה אלוהית ושל המחילה האדיבה על הכבוד, דרך כל הזמנים וברחבי כל היקומים של הבריאה עצומת-הממדים של אלוהויות פרדיס.
מסמכים אלו החלו בהצגת האלוהויות, והתיאור, שגולל קבוצה אחר קבוצה, הלך וירד במורד הסולם האוניברסאלי של ההוויות החיות, עד אשר הגיע אל סדר החיים הנמוך ביותר הניחן בפוטנציאל אלמוות; וכעת, נשלחתי אנוכי מסאלווינגטון – אנוכי שהייתי בזמן מן הזמנים בן-תמותה אשר מקורו בעולם אבולוציוני של חלל – על-מנת להמשיך ולהרחיב את היריעה של הסקירה על אודות התכלית הנצחית של האלים באשר לסדרי הבנים המרקיעים, ובייחוד באשר ליצורים בני התמותה של הזמן והמרחב.
מכיוון שרובו של תיאור זה יוקדש לדיון בשלושת הסדרים הבסיסיים של בני-תמותה מרקיעים, נתייחס ראשית לסדרי הבנים המרקיעים אשר אינם בני-תמותה – השרפי, האדמי, האמצעיוני והמכַוונן.
יצורים בני-תמותה אשר מוצאם-מן-החי אינם ההוויות היחידות אשר להן הזכות ליהנות מהיותן בנים; הגייסות המלאכיים שותפים אף הם להזדמנות הנשגבת להגיע לפרדיס. וגם שרפים שומרות משיגות מעמד של בנים מרקיעים באמצעות התנסוּת ושירות עם בני התמותה המרקיעים של הזמן. מלאכיות כאלה מגיעות לפרדיס דרך שׂרפינגטון, ורבות מהן אפילו מתקבלות לסגל הסופיונות של בני התמותה.
הטיפוס לעבר הגבהים הנשגבים של היות בנים סופיוניים מעִם האל הינו הישג של מומחיות בעבור מלאכית, הישג העולה בהרבה על הישרדות הנצח שלכם, המושגת באמצעות תכניתו של הבן הנצחי וסיועו הקיים-לעולם של המכוונן השוכן; ואולם, השרפים השומרות, ולעיתים אף אחרות, אכן מסוגלות להרקעות שכאלה.
הבנים החומריים של האל נבראים ביקום המקומי לצד המלכיצדקים ועמיתיהם, וכולם מסוּוגים כבנים יורדים. ואכן, האדמים הפלנטאריים – הבנים והבנות החומריים של העולמות האבולוציוניים – הינם בנים יורדים, אשר יורדים אל העולמות המיושבים מספֵירות המקור שלהם, בירות המערכות המקומיות.
כאשר אדם וחווה שכאלו מצליחים באופן מלא במשימתם הפלנטארית המשותפת כמרוֹממים ביולוגיים, אזי הם חולקים בַּגורל של שוכני עולמם. כאשר עולם שכזה מתייצב בשלבים המתקדמים של אור וחיים, בן ובת חומריים נאמנים אלו מורשים לפרוש מכל תפקידיהם הניהוליים בפלנטה, ולאחר שהם משוחררים באופן הזה מהרפתקת הירידה, הם מורשים להירשם ברשומות היקום המקומי כבנים חומריים אשר הפכו-למושלמים. בדומה לכך, כאשר משימה פלנטארית מתעכבת ממושכות, עשויים הבנים החומריים המצויים במעמד נייח – אזרחי המערכות המקומיות – לפרוש מפעילויות הספֵירות אשר בהן רכשו מעמד, ולהירשם באותו אופן כבנים חומריים אשר הפכו-למושלמים. לאחר סיום השלבים הרשמיים הללו, אדמים וחוות משוחררים שכאלו מוכָּרים כבנים מרקיעים של האל ועשויים לצאת באופן מיידי למסע הארוך להאוונה ולפרדיס, המתחיל בדיוק בַּמקום של מעמדם ושל הישגם הרוחני הנוכחיים. ומסע זה הם עושים בלוויית בני התמותה ובני-אל מרקיעים אחרים, והם ממשיכים עד אשר הם מוצאים את האל ומתקבלים לסגל הסופיונות של בני התמותה בשירותן הנצחי של אלוהויות פרדיס.
למרות שהן מנועות מן התועלות המיידיות של המתת הפלנטארית של בני האל היורדים, ולמרות שההרקעה לפרדיס מתעכבת לאורך זמן רב, אף-על-פי-כן, מעט לאחר שפלנטה אבולוציונית הגיעה לעידני הביניים של אור ושל חיים (אם לא לפני כן), שתי קבוצות הבריות האמצעיוניות משוחררות מתפקידיהן בפלנטה. לעיתים מרביתן מועתקות, יחד עם בני-דודיהן האנושיים, ביום ירידת מקדש האור ורוממוּת הנסיך הפלנטארי לדרגה של ריבון פלנטארי. עם שחרורם מן השירות הפלנטארי, שני הסדרים נרשמים ביקום המקומי כבני אל מרקיעים ומתחילים מיידית בהרקעה הארוכה לעבר פרדיס, ובאותן דרכים ממש אשר צוּווּ לשם התקדמות הגזעים בני התמותה של עולמות החומר. הקבוצה הראשית נועדה להגיע לסגלי הסופיונים השונים, אך האמצעיוניוֹת המשניות, או האמצעיוניות האדמיות, מנותבות כולן לשם גיוס לסגל הסופיונות של בני התמותה.
כאשר בני התמותה של הזמן נכשלים בהשגת הישרדותה הנצחית של נשמתם במהלך שותפותם בפלנטה עם מתנות הרוח של האב האוניברסאלי, כישלון שכזה לעולם איננו מתרחש, בשום אופן שהוא, כתוצאה מהזנחה מצדו של המכוונן בתפקיד, בסעד, בשירות או במסירות. בעת מותו של בן התמותה, משגוחים נטושים אלו שבים לדיווינינגטון, ובהמשך, לאחר משפטו של זה אשר לא שרד, הם עשויים להיות מוצבים מחדש בעולמות הזמן והמרחב. לעיתים, לאחר תקופות שירות חוזרות כאלה, או לאחר התנסות יוצאת דופן כלשהי, כדוגמת פעילות כמכַוונן שוכן של בן מתת שהתגשם בגוף, מכווננים יעילים אלו הופכים לאישיות בידי האב האוניברסאלי.
מכווננים בעלי אישיות הינם הוויות מסדר ייחודי בל-ישוער. במקור היה מעמדם קיומי קדם-אישיותי, והם רכשו התנסות באמצעות השתתפות בחייהם ובנתיבותיהם של בני התמותה הנמוכים של עולמות החומר. ומכיוון שמקור האישיות אשר הוענקה למכוונני המחשבה המנוסים הללו הינו במעיין השופע של הסעד האישי המתמשך של האב האוניברסאלי המעניק אישיות התנסותית ליצירי בריאתו, מכַווננים בעלי אישיות אלו מסוּוגים כבני-אל מרקיעים, הסיווג הגבוה ביותר מכל סדרי הבנים הללו.
בני התמותה מייצגים את החוליה האחרונה בַּשרשרת של אותן הוויות המכוּנוֹת בני האל. המגע האישי של הבן המקורי והנצחי עובר הלאה ומטָה דרך סדרת התגלמויות אישיוֹת בעלות מידת אלוהיות הולכת ומתמעטת ומידת אנושיוּת הולכת וגדלה, עד אשר סדרה זו מגיעה להוויה הדומה לכם עד מאוד, הוויה אשר תוכלו לראותה, לשמעה ואף לגעת בה. או אז אתם נעשים מודעים רוחנית לאמת הכבירה אשר אתם עשויים לתפוש באמונכם – שאתם הינכם בניו של האל הנצחי!
ובאופן דומה מתקרבת הרוח המקורית והאינסופית, באמצעות סדרת סדרים ארוכה בעלי מידת אלוהיוּת הולכת ומתמעטת ומידת אנושיוּת הולכת וגדלה, קרוב יותר ויותר אל היצורים הנאבקים של העולמות, ומגיעה אל גבול ביטויה במלאכיוֹת – אשר נבראתם נמוכים מהן אך במעט – ואשר שומרות ומנחות אתכם באופן אישי במסע החיים בנתיבתכם כבני-תמותה של הזמן.
האל האב איננו מנמיך עצמו, ואיננו יכול לעשות כן, על-מנת ליצור קשר אישי כה קרוב עם המספר האינסופי-כמעט של יצורים מרקיעים המצויים ברחבי יקום היקומים. ואולם האב איננו משולל קשר אישי עם יצוריו הנמוכים; אתם אינכם נעדרים נוכחות אלוהית. למרות שהאל האב איננו יכול להימצא עמכם באופן של התגשמות ישירה של האישיות, הוא מצוי בקרבכם והינו מעצמכם באמצעות זהוּת מכוונני המחשבה השוכנים, המשגוחים האלוהיים. וכך מגיע האב, המצוי במרחק הרב ביותר מכם בַּאישיות וברוח, לקרבה המרבית אליכם במעגל האישיות ובנגיעת הרוח של ההתייחדות הפנימית עם נשמותיהם ממש של בניו ובנותיו בני התמותה.
ההזדהות עם הרוח מהווה את סוד הישרדות האישיות, והיא זו הקובעת את גורל ההרקעה הרוחנית. ומכיוון שמכוונני המחשבה הינם הרוחות היחידות בעלות פוטנציאל של היתוך המזדהות עם האדם במהלך חייו בגוף, בני התמותה של הזמן והחלל מסוּוגים בעיקר בהתאם ליחסם למתנות אלוהיות אלה, למשגוחי המסתורין השוכנים. וסיווג זה מתבצע כדלקמן:
1. בני-תמותה אשר בהם שוהה מכוונן באופן ארעי או התנסותי.
2. בני-תמותה מסוגים שאינם מותכי-מכוונן.
3. בני-תמותה בעלי פוטנציאל היתוך עם מכוונן.
סדרה מספר אחת – בני תמותה אשר בהם שוהה מכוונן באופן ארעי או התנסותי. בסדרה זו נעשה שימוש ארעי בכל פלנטה מתפתחת במהלך השלבים המוקדמים של כלל העולמות המיושבים, למעט אלו הנמנים עם הסדרה השנייה.
בני התמותה הנמנים עם סדרה מספר אחת מאכלסים את עולמות החלל במהלך העידנים המוקדמים יותר של התפתחות האנושות, והם ניחנים בסוגים הפרימיטיביים ביותר של דעת אנושית. בעולמות רבים כאורנטיה של העידן הטרום-אדמי, מספרים גדולים של בני-אדם פרימיטיביים מן הסוגים הגבוהים והמתקדמים יותר משיגים יכולת הישרדות, אך הם נכשלים בהשגת היתוך עם המכוונן. במשך עידנים על-גבי עידנים, בטרם מעפיל האדם לרמה גבוהה יותר של רצון רוחני, שוכנים המכווננים בדעתם של יצורים נאבקים אלו במהלך חייהם הקצרים בגוף, וברגע שמתחילים המכווננים לשכון בקרבם של יצורים רצוניים אלו, מתחילות לפעול המלאכיות השומרות. אף שלבני התמותה הנמנים עם הסדרה הראשונה אין שומרות אישיוֹת, יש להם שומרות קבוצתיות.
המכוונן ההתנסותי נותר עם האדם הפרימיטיבי לאורך כל חייו בגוף. המכווננים תורמים רבות להתקדמותו של האדם הפרימיטיבי, אך הם אינם מסוגלים ליצור איחודים של נצח עם בני-תמותה מעין אלו. הסעד הארעי של המכוונן תורם להשגת שני דברים: ראשית, המכווננים עצמם רוכשים ניסיון ממשי ורב-ערך של טיב האינטלקט האבולוציוני ושל אופן פעולתו, התנסות אשר ערכה לא-יסולא-בפז בהקשר של המגעים המאוחרים יותר בעולמות אחרים עם יצורים ברמת התפתחות גבוהה יותר. שנית, השהות הזמנית של המכוונן תורמת רבות להכנת נושאיהם בני התמותה לאפשרות עתידית שיותכו עם הרוח. כלל הנשמות מבקשות-האל מסוג זה משיגות חיי-נצח באמצעות החיבוק הרוחני של רוח האם של היקום המקומי, ובכך הופכות לבנות-תמותה מרקיעות במסגרת תכנית היקום המקומי. אנשים רבים מאורנטיה של טרום העידן האדמי קוּדמו באופן הזה אל העולמות העליונים של שטניה.
האלים אשר ציוו כי בן התמותה יטפס מעלה אל רמות גבוהות יותר של אינטלקט רוחני, דרך עידנים ממושכים ורצופי מבחנים וקשיים התפתחותיים, מתחשבים במעמדו ובצרכיו של בן התמותה בכל שלב ושלב של הטיפוס; ולעולם הם הינם הוגנים וצודקים כלפיו באופן אלוהי, ואפילו גומלים לו חסד רווי-קסם בעת משפטיהם הסופיים של בני-תמותה נאבקים אלו של הימים המוקדמים של הגזעים המתפתחים.
סדרה מספר שתיים – בני-תמותה מסוגים שאינם מותכי-מכוונן. אלו הינם סוגים מיוחדים של בני-אדם אשר אינם מסוגלים להגיע לאיחוד של נצח עם מכוונניהם השוכנים. הסיווג המבחין בין בני-תמותה בעלי מוח אחד, לבין בעלי שניים או שלושה מוחות, איננו מהווה גורם המשפיע על ההיתוך עם מכוונן; כלל בני התמותה הללו דומים אלו לאלו, ואולם בני-תמותה מן הסוגים אשר אינם-מותכי-מכוונן מהווים סדר שונה לחלוטין – ומותאם באופן ניכר – של יצורים רצוניים. רבים מן הלא-נושמים משתייכים לסדרה זו, וכן קיימות קבוצות רבות אחרות אשר על-פי-רוב אינן מותכות עם מכוונן.
בדומה לסדרה מספר אחת, כל חבר בקבוצה זו נהנה מן הסעד של מכוונן יחיד למשך כל תקופת חייו בגוף. במהלך החיים הזמניים, מכווננים אלו עושים בעבור נושאיהם הארעיים את כל אשר נעשה בעולמות אחרים בעבור בני-תמותה הניחנים בפוטנציאל היתוך. לעיתים מזומנות שוכנים בבני התמותה מן הסדרה השנייה מכווננים בתוליים, ואילו הקשר של בני-תמותה מן הסוגים הגבוהים יותר מתקיים בעזרתם של משגוחים מומחים ומנוסים.
במסגרת תוכנית ההרקעה לרוממות היצורים ממקור חייתי, נהנים היצורים הללו מאותו שירות מסור שמעניקים בני האל לבני-תמותה מהסוג המצוי באורנטיה. שיתוף הפעולה השרפי עם המכווננים בפלנטות אשר אין בהן היתוך מסופק באופן מלא וזהה לזה המסופק לעולמות בעלי פוטנציאל ההיתוך; שומרות הגורל סועדות בספֵירות האלה ממש כבאורנטיה, ופועלות באופן דומה במהלך ההישרדות של בן התמותה, בעת שהנשמה השורדת הופכת למותכת-רוח.
כאשר תתקלו בעולמות העליונים בבני-תמותה אלו אשר עברו התאמה, לא תיתקלו בכל קושי שהוא לתקשר עימם. הם דוברים שם את אותה שפת מערכת, אם כי באמצעות טכניקה מותאמת. הוויות אלה זהות לסדר חיי היצורים הברואים שלכם בכל הנוגע למופעי הרוח והאישיות, והן נבדלות אך במאפיינים פיזיים מסוימים ובעובדה שהן אינן יכולות להיות מותכות עם מכוונן.
אין ביכולתי להשיב על השאלה מדוע סוג זה של יצורים לעולם אינו יכול להיות מותך עם מכוונני האב האוניברסאלי. אחדים מאיתנו נוטים להאמין כי נשאי החיים, במאמציהם ליצור הוויות המסוגלות להתקיים בתנאי-סביבה פלנטאריים יוצאי-דופן, ניצבים מול הצורך לערוך התאמות כה קיצוניות בתוכנית החיים התבוניים והרצוניים ביקום, עד שמטבע הדברים איחוד-של-קבע עם המכווננים הופך בלתי-אפשרי. לעיתים מזומנות שאלנו: האם זוהי תוצאה מכוונת או בלתי-מכוונת של תוכנית ההרקעה? ואולם, את התשובה לכך לא מצאנו.
סדרה מספר שלוש – בני-תמותה בעלי פוטנציאל היתוך עם מכוונן. בדומה לגזעים של אורנטיה, מוצאם שלכל בני התמותה המותכים עם האב הינו מן החי. ואלו כוללים את טיפוסי בני התמותה בעלי פוטנציאל ההיתוך עם מכוונן אשר להם מוח אחד, שניים או שלושה. בני אורנטיה משתייכים לסוג הביניים בעל שני המוחות, אשר עולֶה במובנים רבים, מן הבחינה האנושית, על הקבוצות בעלות המוח הבודד, אך מוגבל באופן מובחן בהשוואה לסדרים בעלי שלושת המוחות. ההבדל בין שלושת הסוגים הללו של מתת מוח-פיזי אינו מהווה גורם המשפיע על מתת המכוונן, על השירות השרפי, או על כל תחום אחר של סעד הרוח. ההבדלים האינטלקטואליים והרוחניים בין שלושת טיפוסי המוח מאפיינים יחידים, אשר אחרת הינם דומים ביותר בְּמתת הדעת ובַּפוטנציאל הרוחני; הבדלים אלו הינם גדולים ביותר בעת החיים הארעיים, והם נוטים ללכת ולהתמעט עם חציית העולמות העליונים בזה אחר זה. החל ממטֶה המערכת ואילך, ההתקדמות של שלושת הטיפוסים הללו הינה זהה, ואף ייעודם הסופי בפרדיס הינו זהה.
הסדרות הבלתי-נספרות. תיאורים אלו אינם יכולים להקיף את כלל הווריאציות המרתקות המצויות בעולמות האבולוציוניים. אתם יודעים שאחד מכל עשרה עולמות מהווה פלנטה עשירית, או פלנטה ניסויית, ואולם אינכם יודעים דבר על אודות יתר המשתנים הקובעים את מצעד הספֵירות האבולוציוניות. קיימים הבדלים רבים מכדי שנוכל לתארם, אפילו בין סדרי היצורים החיים שהתגלו, כמו שקיימים גם הבדלים בין פלנטות מאותה קבוצה, ואולם מסמך זה מבהיר את ההבדלים המהותיים בהקשר של נתיבת ההרקעה. ונתיבת ההרקעה הינה הגורם החשוב ביותר בכל שיקול של בני התמותה של הזמן והמרחב.
ובאשר לסיכויי ההישרדות של בן התמותה, הבה נבהיר אחת ולתמיד: כל נשמה, בכל שלבי קיומה כבת-תמותה, תשרוד, ובלבד שתפגין נכונות לשתף פעולה עם המכוונן השוכן בה ושתציג רצון למצוא את האל ולהשיג מושלמות אלוהית, ויהיו רצונות אלו אפילו בבחינת הבהוב ראשוני וחיוור של ההבנה הפרימיטיבית של אותו "אור אמיתי המאיר לכל אדם אשר בא אל העולם".
הגזעים של בני התמותה מייצגים את הסדר הנמוך ביותר של בריאה תבונית ואישית. אתם, בני התמותה, נאהבים באופן אלוהי, וכל אחד מכם רשאי לבחור לקבל את הייעוד הוודאי של התנסות רבת-הוד, אך עדיין אינכם מִסֵּדֶר אלוהי מטבעכם; אתם הינכם בני-תמותה לחלוטין. ותוכרו כבנים מרקיעים ברגע שבו יתרחש ההיתוך, ואולם, בטרם התרחשות ההתמזגות הסופית של נשמת בן התמותה השורדת עם סוג כלשהו של רוח נצחית ואלמותית, מעמדם של בני התמותה של הזמן והמרחב הינו של בני אמונה.
עובדה נשגבת וכבדת משקל היא שיצורים חומריים כה נמוכים כבני האדם של אורנטיה הינם בני האל, בני האמונה של הגבוה ביותר. "וראו מה רבה אהבת האב אשר השפיע עלינו, עד אשר ניקרֶא אנו בני האלוהים". "המקבלים אותו בשמו, נתן עוז למו לראות כי בנים המה לאלוהים". ואף כי "טרם נִגלה הדבר אשר תהיו", אפילו אז אתם "הינכם בני האלוהים באמונתכם"; "הן לא קיבלתם רוח עבדות לשוב ולירוא בה, כי אם את רוח משפט הבנים, אשר מעִמו קוראים אתם 'אבא, אבינו'." ואמר הנביא אשר מִקדם בשמו של האל הנצחי: "ונתתי להם בביתי יד ושֵם – הן טוב מבּנים; שֵם-עולם נתתי להם, שֵם אשר לא ייכרת". "ויען כי בנים אתם, ושלח האלוהים את רוח בְּנוֹ בלבבכם".
כלל העולמות האבולוציוניים אשר בהם שוכנים בני-תמותה מעניקים מחסה לבני האמונה הללו של האל, בנים של חסד ושל רחמים, הוויות בנות-תמותה המשתייכות למשפחה האלוהית ועל-כן מכוּנוֹת בני האל. בני התמותה באורנטיה רשאים להחשיב עצמם כבני האל משום ש:
1. אתם הינכם בנים של הבטחה רוחנית, בני אמונה; וקיבלתם עליכם את מעמד היותכם בנים. אתם מאמינים באמיתוּת העובדה של היותכם בנים, וכך הופכת עובדת היותכם בנים מעִם האל אמיתית לנצח.
2. בן בורא של האל הפך לאחד מכם; ולאמיתו של דבר, הוא הינו אחִיכם הבכור; ואם בַּרוח תהיו באמת אחים קרובים למשיח, למיכאל המנצח, כי אז תהיו חייבים להיות גם בניו ברוח של אותו אב אשר לכם ולו – הוא האב האוניברסאלי של הכול.
3. אתם הנכם בנים משום שרוח של בן ניגרה עליכם, והיא ניתנה לכל גזעי אורנטיה בחופשיות ובוודאות. רוח זו לְעולם מושכת אתכם אל עבר הבן האלוהי, שהוא הינו מקורהּ, ואל עבר אב פרדיס, אשר הינו המקור של אותו בן אלוהי.
4. מתוך רצונו החופשי האלוהי נתן לכם האב האוניברסאלי את אישיותכם כיצורים. הוענקה לכם מנה מתוך אותה ספונטאניות אלוהית של פעולת רצון-חופשי שאותה חולק האל עם כל אלו העשויים להפוך לבניו.
5. בקרבכם שוכן רסיס של האב האוניברסאלי, ולפיכך אתם קשורים במישרין אל האב האלוהי של כל בני האל.
משלוח המכווננים, עובדתם היותם שוכנים, הינו אכן אחד מן המסתורין הבלתי-נתפשים של האל האב. רסיסים אלו מן הטבע האלוהי של האב האוניברסאלי נושאים עימם את פוטנציאל האלמוות בעבור היצור. המכווננים הינם רוחות אלמותיוֹת, והאיחוד עימם מעניק חיי נצח לנשמת בן התמותה המותך.
הגזעים שלכם, גזעי בני-תמותה שורדים, משתייכים לקבוצה זו של בנים מרקיעים של האל. כעת הינכם בנים פלנטאריים, יצורים אבולוציוניים אשר נוצרו מן השתל של נשאי החיים, ואשר הותאמו על-ידי עירוי-חיים אדמי, ועדיין אתם בקושי מהווים בנים מרקיעים; ואולם, אתם באמת בנים בעלי פוטנציאל הרקעה – ואפילו לגבהים הרמים ביותר של הדר ושל הישג אלוהי – ואת המעמד הרוחני הזה של בנים מרקיעים תוכלו להשיג באמצעות האמונה והבחירה מתוך רצון-חופשי לשתף פעולה עם הפעילויות מוכוונוֹת-הרוח של המכוונן השוכן. משתותכו לבסוף עם המכווננים שלכם לנצח, כאשר שניכם תהפכו לאחד, כפי שבמיכאל המשיח בן האל ובן האדם הינם אחד, או אז תהפכו למעשה לבנים המרקיעים של האל.
הפרטים על אודות נתיבת המכוונן של הסעד השוכן בפלנטת מבחן אבולוציונית אינם חלק ממשימתי; עיבודהּ של אמת כבירה זו מקיפה את מלוא נתיבתכם. אני כולל אִזכור של פעילויות מסוימות של המכוונן על-מנת לספק הצגה מלאה הנוגעת לבני התמותה מותכי-האב. רסיסים שוכנים אלו של האל מצויים עם סדר הווייתכם למן הימים המוקדמים של קיומכם הפיזי, במשך כל נתיבתכם בנבאדון ובאורוונטון, ודרך האוונה עד לפרדיס עצמה. ומשם ואילך, במסגרת ההרפתקה הנצחית, אותו מכוונן ממש הינו אחד עִמכם ושלכם.
אלו הם בני התמותה אשר עליהם ציווה האב האוניברסאלי, "היו מושלמים אתם, כשם שאנוכי מושלם הנני". האב העניק לכם מעצמו, שׂם מרוחו שלו בקרבכם; ומשום כך דורש הוא מכם מושלמות מרבית. הסיפור על אודות הרקעת בן האדם, מן הספֵירות של בני התמותה של הזמן אל המחוזות האלוהיים של הנצח, מהווה סקירה מסקרנת אשר איננה כלולה במסגרת משימתי, ואולם, ראוי שהרפתקה נשגבת זו תהא לימודו העילאי של האדם בן התמותה.
היתוך עם רסיס של האב האוניברסאלי שקול למתן תוקף אלוהי להישג העתידי הסופי של פרדיס, ובני-תמותה מותכי-מכוונן שכאלה הינם הסוג היחיד של בני-אדם אשר חוצים כולם את מעגלי האוונה ומוצאים את האל בפרדיס. נתיבת השירות ביקום פתוחה לרווחה בפני בן-תמותה מותך-מכוונן. איזה כבוד של ייעוד ואיזה הדר של הישג ממתינים לכל אחת ואחד מכם! האם אתם מעריכים כראוי את שנעשה בעבורכם? האם אתם תופשים את גדוּלת גבהי ההישג הנצחי הפרושה לפניכם? – וזאת אפילו בעודכם גוררים את רגליכם בדרך החיים הנמוכה, הדרך המכוּנה "עמק הבכא"?
בעוד שלמעשה כלל בני התמותה השורדים מותכים עם מכוונניהם באחד מן העולמות העליונים, או מייד עם הגיעם לספֵירות המורונטיות הגבוהות יותר, קיימים מקרים מסוימים של היתוך מעוכב, ואחדים מבני התמותה אינם חווים את הוודאות הסופית הזו של ההישרדות עד להגיעם לעולמות הלימוד האחרונים של מטה היקום; ואחדים מן המועמדים בני התמותה הללו לחיי-נצח נכשלים לחלוטין בהשגת היתוך הזהות עם מכוונניהם הנאמנים.
בני-תמותה שכאלו הוכרו בידי רשויות השיפוט כראויים לשרוד, ואפילו מכוונניהם, בעצם חזרתם מדיווינינגטון, הסכימו להרקעתם אל העולמות העליונים. הוויות שכאלה הרקיעו דרך מערכת, קונסטלציה ועולמות הלימוד של מעגל סאלווינגטון; והם נהנו מ"שבעים פעמים שבע" של הזדמנויות להיתוך, ועדיין לא היו מסוגלים להשיג אחדות עם מכוונניהם.
כאשר מתברר שקושי מסוים בסנכרון מונע היתוך עם האב, מתכנסים בוררי ההישרדות של הבן הבורא. ומשבֵית-דין זה של בדיקה, המקודש בנוכחות נציג אישי של עתיקי היומין, קובע לבסוף כי אין בן התמותה המרקיע אשם בכל סיבה ניתנת לגילוי אשר בעטיה נכשל ההיתוך, הם מעידים על כך ברישומי היקום המקומי ושולחים כנדרש ממצא זה אל עתיקי היומין. או אז חוזר המכוונן השוכן לדיווינינגטון לשם קבלת אישור המשגוחים בעלי-האישיוּת, ועם עזיבתו מותך מייד בן התמותה המורונטי עם מתָנה יחידנית מרוחו של הבן הבורא.
ממש כשם שבני התמותה מותכי-הרוח חולקים את הספֵירות המורונטיות של נבאדון, כך חולקים יצורים מותכי-בן אלו את שירותי אורוונטון עם אחיהם מותכי-המכוונן הנוסעים פנימה אל עבר אי פרדיס המרוחק. הם הינם אחיכם באמת ובתמים, ואתם תיהנו הנאה מרובה מחברתם בעודכם עוברים דרך עולמות האימון של יקום-העל.
בני התמותה מותכי-הבן אינם מהווים קבוצה גדולה, וקיימים פחות ממיליון מהם ביקום-העל של אורוונטון. מלבד ייעוד של מגורים בפרדיס, הם שווים בכל אופן אחר לעמיתיהם מותכי-המכוונן. הם נוסעים לפרדיס לעיתים תכופות בשליחות יקום-העל, אך לרוב הם אינם גרים שם באופן קבוע, משום שכקבוצה הם מוגבלים לגבולות יקום העל הילידי שלהם.
בני-תמותה מותכי-רוח מרקיעים אינם מהווים אישיויות של המקור השלישי; הם נכללים במעגל האישיות של האב, ואולם הם הותכו עם חלקים יחידניים של רוח קודמת-לְדעת של המקור והמרכז השלישי. היתוך שכזה עם רוח אינו מתרחש אף-פעם במהלך תקופת החיים הטבעית; הוא מתרחש אך ורק בעת התעוררות בן התמותה בקיום המורונטי בעולמות העליונים. אין כל חפיפה בחוויית ההיתוך; היצור הרצוני מותך עם הרוח, עם הבן, או עם האב. אלו אשר מותכים עם המכוונן או עם האב לעולם אינם מותכים עם הרוח או עם הבן.
העובדה שסוגים אלו של בני-תמותה אינם מועמדים להיתוך עם מכוונן אינה מונעת מן המכווננים מלשכון בהם במשך תקופת חייהם בגוף בשר ודם. מכווננים אכן פועלים בדעתן של הוויות שכאלה במשך תקופת חייהם החומריים, אך הם אינם הופכים לאחד-לנצח עם הנשמות תלמידותיהם. במהלך השהות הזמנית הזו בונים המכווננים ביעילות את אותה בת-זוג לרוח מטבע בן-תמותה – הנשמה – בדומה למה שהם עושים במועמדים להיתוך עם מכוונן. עד לרגע המוות בן התמותה, עבודת המכווננים זהה לחלוטין לפעולתם בקרב הגזעים שלכם, ואולם עם התמוססות המוות, המכווננים עוזבים לנצח את המועמדים הללו להיתוך-עם-הרוח, וממשיכים ישירות לדיווינינגטון, מטה כל המשגוחים האלוהיים, ושם הם ממתינים למשימות החדשות של סדרם.
כאשר שורדים נמים שכאלו מקבלים את אישיותם מחדש בעולמות העליונים, מקומו של המכוונן שעזב נתפש על-ידי חלק יחידני מרוח הסועדת האלוהית, נציגתה של הרוח האינסופית ביקום המקומי הנידון. עירוי-רוחי זה גורם ליצורים השורדים הללו להפוך לבני-תמותה מותכי-רוח. הוויות אלה שְקולות לכם לחלוטין בהיבטי הדעת והרוח; הן אכן הינן בנות-זמנכם, והן חולקות את הספֵירות העליונות והמורונטיות במשותף עם סדר מועמדי ההיתוך שלכם ועם אלו אשר נועדו להיות מותכי-הבן.
קיים אופן ייחודי אחד שבו נבדלים בני-תמותה מותכי-רוח מאחיהם המרקיעים: זיכרון התנסותם האנושית כבני-תמותה בעולמות החומר אשר מהם הגיעו שורד את מות הבשר, הואיל והמכוונן השוכן רכש לעצמו עותק רוח, או תרשומת, של אותם מאורעות בחיי האדם אשר להם נודעה חשיבות רוחנית. ואולם, בקרב בני-תמותה מותכי-רוח לא קיים מנגנון שכזה, אשר באמצעותו עשוי הזיכרון האנושי להמשיך ולהתקיים. תרשומות הזיכרון של המכוונן הינן שרירות וקיימות, ואולם רכישות אלה מהוות נכסים התנסותיים של המכווננים אשר עזבו, ואינן עומדות עוד לרשות היצורים אשר בהם שכנו בעבר, אלו המתעוררים באולמות תחיית-המתים אשר בספֵירות המורונטיות של נבאדון כאילו היו הוויות ברואות חדשות, יצורים שאינם נושאים מודעות על קיום קודם.
ילדים כאלה של היקום המקומי מסוגלים להחזיר לעצמם חלק גדול מן הזיכרון של התנסותם האנושית הקודמת, בשעה שזה מסופר להם מחדש בידי השרפים והכרובים העמיתים, ובאמצעות היוועצות ברישומים של נתיבתם כבני-תמותה, אשר תויקו בידי המלאכיות הרָשמיות. ואת זאת הם יכולים לעשות בביטחון מלא משום שהנשמה השורדת, אשר מקורה בְּהתנסות בחיים חומריים ובני-תמותה, אף שאיננה ניחנת בכל זיכרון שהוא של מאורעות החיים האנושיים, כן מצוידת ביכולת שיורית להכיר ולהגיב למאורעות בלתי-זכורים אלו של התנסות העבר.
כאשר מסופרים לבן-תמותה מותך-רוח אירועי התנסות העבר הנשכחים, מתקיימת בנשמת (זהות) שורד שכזה תגובה מיידית של הכרה התנסותית, אשר מעניקה בו-ברגע למאורע המסופר ניחוח רגשי של מציאות ואיכות אינטלקטואלית של עובדתיות; ותגובה כפולה זו מכוננת בנייה מחדש, הכרה ומתן תוקף להיבט בלתי-זכור של ההתנסות האנושית.
אפילו בעבור מועמדים להיתוך-עם-מכוונן, רק אותן התנסויות אנושיות אשר היו בעלוֹת ערך רוחני שמורות בבעלותם המשותפת של בן התמותה השורד ושל המכוונן החוזר, ולפיכך הן חוזרות מיידית לזיכרון לאחר הישרדותו של בן התמותה. באשר לכל אותם מאורעות אשר לא היו בעלי משמעות רוחנית, אפילו אלו המותכים-עם-מכוונן נדרשים להסתמך על תכונתה של הנשמה השורדת להכרה ולתגובה. ומכיוון שמאורע אחד עשוי להיות בעל משמעות רוחנית לבן-תמותה אחד ולא לאחר, מתאפשר לְקבוצה של מרקיעים בני אותו הזמן ומאותה הפלנטה, לאגד יחדיו את זיכרונותיהם שנשמרו-על-ידי-המכוונן וכך לשחזר כל התנסות משותפת אשר נודע לה ערך רוחני בחייו של אחד מהם.
בעוד שהיננו מבינים די טוב טכניקות כאלה של שחזור הזיכרון, איננו תופשים את טכניקת ההכרה של האישיות. אישיויות אשר חברו בעבר זו לזו מגיבות הדדית באופן עצמאי יחסית מפעולת הזיכרון, וזאת על-אף שהזיכרון עצמו והטכניקות המשמשות לשחזורו נחוצות על-מנת להעניק לתגובה הדדית כזו של האישיות את מלוא עוצמת ההכרה.
שורד מותך-רוח גם מסוגל ללמוד רבות על החיים אשר חי בַּגוף, באמצעות ביקור חוזר בעולם שבו נולד בעידן הפלנטארי העוקב לעידן שבו חי. ילדים כאלו של היתוך-עם-רוח עשויים ליהנות מהזדמנויות אלה של חקירת נתיבותיהם כבני-אדם, משום שבאופן כללי הם תחומים לשרת בגבולות היקום המקומי. הם אינם חולקים את היעוד הגבוה והמרוּמם שלכם בסגל הסופיונות של פרדיס; רק בני-תמותה מותכי-מכוונן והוויות מרקיעות אחרות אשר אומצו במיוחד מוכנסים לַשורות של אלו הממתינים להרפתקת הנצח. בני-תמותה מותכי-רוח הינם האזרחים הקבועים של היקומים המקומיים; הם עשויים לשאוף לייעוד בפרדיס, ואולם הם אינם יכולים להיות בטוחים בו. בנבאדון, ביתם היקומי מצוי בקבוצה השמינית של העולמות המקיפים את סאלווינגטון, עולם יעד-שמיימי אשר טיבו ומיקומו דומים במידה רבה למה שמדמיינות המסורות הפלנטאריות של אורנטיה.
באופן כללי, בני-תמותה מותכי-רוח מוגבלים לגבולותיו של יקום מקומי; שורדים מותכי-בן מוגבלים ליקום-על; בני-תמותה מותכי-מכוונן נועדו לחדור את יקום היקומים. הרוחות המותכות עם בני-תמותה מרקיעות לְעולם לַרמה שמהן באו; ישויות-רוח כאלה שבות בוודאות לספֵירת המקור הקדמון.
בני-תמותה מותכי-רוח הינם של היקום המקומי; בַּרגיל הם אינם מרקיעים אל מעבר לתחומי עולמם הילידי, אל מעבר לגבולות טווח החלל של הרוח המחדרת אותם. באופן דומה, מרקיעים מותכי-בן עולים אל מקור מתת הרוח, זאת הואיל וממש כשם שרוח האמת של בן בורא מתמקדת בסועדת האלוהית הנלווית, כך מיושמת "רוח ההיתוך" שלו ברוחות המחזירוּתיוֹת של היקומים הגבוהים יותר. ייתכן שקשה להסביר יחסי רוח אלו שבין הרמות של האל בעל שבעת ההיבטים ביקום המקומי וביקום העל, אך לא קשה להבחין בהם, משום שהם מתגלים בבירור באותן ילדוֹת של הרוחות המחזירותיות – הקולות הסקוראפיים של הבנים הבוראים. מכוונן המחשבה, אשר מגיע מאב פרדיס, אינו נח עד אשר בן התמותה עומד פנים אל פנים אל מול האל הנצחי.
המשתנה המסתורי בטכניקת החיבור, אשר בעטיו בן-תמותה איננו מותך או איננו יכול להיות מותך לנצח עם מכוונן המחשבה השוכן, עשוי להיתפש כגורם המצביע על פגם בתוכנית ההרקעה; באופן שטחי, ההיתוך של בן עם רוח דומה לְפיצוי על כשלים בלתי-מוסברים בפרט כזה או אחר של תוכנית השגת-פרדיס; ואולם, כלל המסקנות האלה בטעות יסודן; לימוּדנוּ כי כל ההתרחשויות האלה קורות מתוך ציות לחוקים המבוססים של שליטיו העליונים של היקום.
ניתחנו את הבעיה הזו והגענו לַמסקנה שאינה נתונה בספק שהעברת כלל בני התמותה לייעוד סופי בפרדיס תהא בלתי-הוגנת כלפי יקומי הזמן-מרחב, זאת לאור העובדה שחצרותיהם של הבנים הבוראים ושל עתיקי היומין היו תלויים אז לחלוטין בשירותי אלו אשר מצויים במעבַר למחוזות גבוהים יותר. ודומה כי מן הראוי שממשלות היקום המקומי ויקום-העל תקבלנה כל אחת קבוצה קבועה של אזרחים מרקיעים; וכן מן הראוי שתפקודי מִנהלות אלה יועשרו באמצעות המאמצים של קבוצות מסוימות של בני-תמותה מהוללים בעלי מעמד של קבע, אשר חבריהן יהיו המשלימים ההתפתחותיים של האַבָּנְדוֹנְטֶרִים ושל הסוּסַאטְיָה. כעת נראה די בבירור שתוכנית ההרקעה הנוכחית מספקת באופן הולם למִנהלות הזמן-מרחב קבוצות כאלה בדיוק של יצורים מרקיעים; ופעמים רבות תמהנו: האם כל זה מייצג חלק מכוּון מתוכניתם החכמה-בכל של אדריכלי יקום האב, אשר נועדה לספק לבנים הבוראים ולעתיקי היומין אוכלוסיית מרקיעים קבועה, סדרי אזרחות מפותחים אשר יהפכו כשירים יותר ויותר לשם קידום ענייני עולמות אלו בעידנים היקומיים העתידים לבוא?
העובדה שייעודם של בני התמותה משתנה כך איננה מוכיחה בהכרח, בצורה כזו או אחרת, שהאחד הינו גדול או קטן מן האחר, אלא רק שיש ביניהם הבדל. בפני בני-תמותה מותכי-מכוונן אכן פרושה בעתיד הנצח נתיבה כבירה ומופלאה כסופיונים, ואולם, אין משתמע מכך כי הם מועדפים על-פני אחיהם. אין שום העדפות – ושום דבר איננו שרירותי – בפעולת הברירה של התוכנית האלוהית להישרדות בני התמותה.
בעוד שבָּרִי שהסופיונים מותכי-המכוונן נהנים מהזדמנויות השירות הנרחבות מכולם, עצם השגת ההישג הזה סוגרת בפניהם באופן אוטומטי את הסיכוי להשתתף במאבק – הנפרש על-פני עידנים – של יקום מסוים או של יקום-על כלשהו, וזאת מן התקופות המוקדמות יותר והמבוססות-פחות ועד לעידנים המאוחרים יותר והמבוססים של הישג מושלמוּת יחסי. הסופיונים רוכשים התנסות נהדרת ורחבת-יריעה של שירות ארעי בכל שבעת המגזרים של היקום המקיף, ואולם, על-פי-רוב הם אינם רוכשים את אותו ידע אינטימי על אודות יקום מסוים אחד, ידע אשר כבר כעת מאפיין את מותכי-הרוח הוותיקים שבסגל ההשלמה של נבאדון. יחידים אלו נהנים מההזדמנות להיות עדים למצעד ההרקעה של העידנים הפלנטאריים, כפי שאלו נפרשים אחד אחד בעשרה מיליון עולמות מיושבים. ובעת השירות המסור של אזרחי היקום המקומי הללו, מתווספת התנסות על-גבי התנסות עד אשר מלאוּת הזמן מבשילה את אותה איכות גבוהה של תבונה הנוצרת הודות להתנסות ממוקדת – תבונה בעלת סמכות – ודבר זה כשלעצמו מהווה גורם חיוני בהתייצבותו של כל יקום מקומי.
וכפי שקורה בעבור מותכי הרוח, כך גם מתרחש בעבור אותם בני-תמותה מותכי-בן אשר השיגו מעמד של מִשכן קבע באוורסה. כמה מן ההוויות האלה מגיעות מן העידנים המוקדמים ביותר של אורוונטון, והן מייצגות גוף ההולך ומצטבר באיטיות של תבונת התבוננות-מעמיקה, אשר תורם תרומות מתעצמות-לְעולם של שירות לרווחת יקום העל השביעי ולהתייצבותו בסופו של דבר.
אין אנו יודעים מהו הייעוד הסופי של סדרים נייחים אלו של אזרחי היקום המקומי ויקום העל, אך אפשרי ביותר כי – בשעה שסופיוני-פרדיס יהוו את חוד-החנית בהרחבת גבולות האלוהיות במערכות הפלנטאריות של רמת החלל החיצון הראשונה – אחיהם מותכי-הרוח ומותכי-הבן למאבק ההרקעה האבולוציוני ימשיכו לתרום תרומה אשר תתקבל בברכה לתחזוקת שיווי המשקל ההתנסותי של יקומי העל אשר הפכו מושלמים, בעודם עומדים הכן לקבלת זרם עולי-הרגל הנכנס לפרדיס, ואשר עשוי, באותו יום רחוק, לשטוף פנימה דרך אורוונטון ודרך הבריאוֹת האחיות שלה כמבול עצום של חיפוש-רוח שיגיע מגלקסיות החלל החיצון האלה, אשר כעת אינן ממופות ואינן מיושבות.
בעוד שרוב מותכי-הרוח משרתים דרך קבע כאזרחי היקום המקומי, לא כולם עושים כן. אם שלב כזה או אחר של הסעד שלהם ביקום דורש את נוכחותם האישית ביקום העל, אזי מתבצעות בקרב אזרחים אלו התמרות כאלה של הוויה אשר תאפשרנה להם להרקיע ליקום הגבוה יותר; ועם הגעתם של השומרים השמימיים ובידם הנחיות להציג בני-תמותה מותכי-רוח שכאלו בחצרות עתיקי היומין, הם מרקיעים כאמור, ואינם שבים לעולם. הם הופכים להיות משרתי יקום העל, ומשמשים דרך קבע כעוזריהם של השומרים השמימיים, למעט הבודדים מתוכם אשר מזומנים בתורם לשירות בפרדיס ובהאוונה.
בדומה לאחיהם מותכי-הרוח, מותכי הבן אינם חוצים את האוונה ואף אינם מגיעים לפרדיס, אלא אם כן עברו קודם התמרות מסוימות של שינוי. מסיבות טובות ומספקות, שינויים כאלו בוצעו בְּשורדים מותכי-בן מסוימים, והוויות אלה תִמצאנה פה ושם בשבעת מעגלי היקום המרכזי. וכך מספרים מסוימים, הן של בני-תמותה מותכי-בן והן של בני-תמותה מותכי-רוח, אכן מרקיעים בפועל לפרדיס, ואכן משיגים מטרה אשר במובנים רבים הינה שקולה לזו הממתינה לבני התמותה מותכי-האב.
בני-תמותה מותכי-אב הינם סופיונים בפוטנציה; ייעודם הוא האב האוניברסאלי, ואותו הם אכן משיגים. ואולם, במסגרת עידן היקום הנוכחי, הסופיונים, כשלעצמם, עדיין אינם בחזקת משיגי ייעוד. הם נותרים יצורים בלתי-שלמים – רוחות מדרגה שישית – ולפיכך הם בלתי-פעילים במחוזות האבולוציוניים בעלי מעמד של קדם-אור-וחיים.
משסופיון בן-תמותה מאומץ בידי השילוש – קרי הופך לבן ששולש, כדוגמת שליח רב-עוצמה – או אז משיג אותו סופיון ייעוד, לכל הפחות למשך העידן הנוכחי של היקום. שליחים רבי-עוצמה וחבריהם עשויים שלא להיות רוחות מדרגה שביעית במובן המדויק, ואולם, בנוסף לדברים אחרים, מעניק להם האימוץ של השילוש את כל אשר סופיון ישיג אי-פעם כרוח מדרגה שביעית. לאחר שבני-תמותה מותכי-בן או מותכי-רוח משולשים, הם עוברים דרך התנסות פרדיס יחד עם המרקיעים מותכי-המכוונן, אשר להם הם זהים אז בכל העניינים הנוגעים לניהול יקום-על. בני בחירה או בני הישג אלו ששולשו הינם, לכל הפחות לעת עתה, יצורים שלמים, בניגוד לסופיונים, אשר בעת הנוכחית הינם יצורים בלתי-שלמים.
וכך, בסיכומו של דבר, לא יהא זה ראוי כלל להשתמש במילים "נעלה יותר" או "פחוּת" בעת שמשווים בין ייעודי סדרי הבנים המרקיעים. כל בן אל שכזה חולק את אבהותו של האל, והאל אוהב באותו אופן את כל בניו-יצוריו; הוא אינו נושא פנים כלפי ייעודי ההרקעה יותר מאשר כלפי היצורים העשויים להגיע לייעודים שכאלו. האב אוהב כל אחד מבניו, וחיבה זו אינה פחות אמיתית, קדושה, אלוהית, בלתי-מוגבלת, נצחית וייחודית – אהבה אשר ניתנת לבן הזה ולבן ההוא, באופן יחידני, אישי ובלעדי. ואהבה שכזו מאפילה לחלוטין על כל העובדות האחרות. היות בנים הינו היחס העילאי שבין היצור לבורא.
כבני-תמותה, יכולים אתם להכיר כעת את מקומכם במשפחת הבנים האלוהיים, ולהתחיל לחוש בחובה לאפשר לעצמכם ליהנות מן היתרונות שהוענקו לכם בחופשיות כה רבה במסגרת ועל-ידי תוכנית פרדיס להישרדות בן התמותה, תוכנית אשר הורחבה והוארה באמצעות ניסיון חייו של בן של מתת. כל אפשרות וכל כוח סופקו לכם על-מנת להבטיח כי לבסוף תשיגו את ייעוד המושלמות האלוהית בפרדיס.
[הוצג על-ידי שליח רב-עוצמה המסופח זמנית לסגל של גבריאל מסאלווינגטון.]
תופעת החלל האופיינית אשר מבחינה כל בריאה מקומית מכל יתר האחרות הינה נוכחות הרוח היצירתית. נוכחות החלל של הסועדת האלוהית מסאלווינגטון מחדרת בוודאות את כלל נבאדון, ונוכחות שכזו מסתיימת, באותה וודאות, בגבולותיו החיצוניים של היקום המקומי שלנו. מה שמחדרת רוח האם של היקום המקומי שלנו הינו נבאדון; כל מה שמשתרע מעבר לנוכחות החלל שלה מצוי מחוץ לנבאדון, ומהווה את מרחבי החלל אשר מחוץ-לנבאדון ביקום העל של אורוונטון – קרי יקומים מקומיים אחרים.
בעוד שהארגון המנהלי של היקום המקיף מתאפיין בהבחנה חדה וברורה בין ממשלות היקום המרכזי, ממשלות יקומי העל וממשלות היקומים המקומיים, ובעוד שהבחנות אלה הינן מקבילות מבחינה אסטרונומית בהפרדת החלל של האוונה ושל שבעת יקומי העל, אין קיימים קווי תחימה פיזיים ברורים שכאלו המבדילים בין הבריאות המקומיות. ואף-על-פי שהמגזרים הראשיים והמשניים מובחנים בבירור (בעינינו), עדיין לא ניתן להבחין בנקל בגבולות הפיזיים של היקומים המקומיים. הסיבה לכך הינה שהבריאוֹת המקומיות האלה מאורגנות מבחינה מנהלתית בהתאם לעקרונות יצירתיים מסוימים הקובעים את החלוקה של כלל מטען האנרגיה של יקום-על, בעוד שמקורם של מרכיביהם הפיזיים, ספירות החלל – שמשות, איים כהים, פלנטות וכולי – הינו בעיקרו מערפיליות, ודבר זה מביא לכך שהופעתם האסטרונומית עולה בקנה אחד עם תוכניות קדם-יצירתיות (טרנסצנדנטאליות) מסוימות של אדריכלי יקום האב.
בתחומיו של יקום מקומי אחד עשויות להיכלל מספר ערפיליות שכאלה, אחת או יותר – ואפילו רבות מהן – ממש כשם שנבאדון הורכב פיזית מכוכבים ומפלנטות המהווים צאצאים של אנדרונובר ושל ערפיליות אחרות. אף כי מקורן של ספירות נבאדון הינו בערפיליות שונות ומגוונות, לכולן הייתה אחידות תנועת-חלל מינימאלית אשר הותאמה כך על-ידי המאמצים התבוניים של מנהלי הכוח, אשר נועדו ליצור את ההצבר הנוכחי של גופי-החלל שלנו, הנע יחדיו כיחידה רציפה במסלולי יקומי-העל.
זהו, אם כן, הרכב ענן הכוכבים המקומי של נבאדון, אשר נע כיום במסלול הולך-ומתייצב סביב מרכז הקשת של אותו מגזר משנִי באורוונטון אשר אליו משתייכת הבריאה המקומית שלנו.
הערפיליות הספיראליות והאחרות, אותם גלגלי-אם של ספירות החלל, מאותחלות בידי מארגני הכוח של פרדיס; ולאחר התפתחות תגובת הכבידה של הערפיליות, מחליפים אותם בפעולה ביקום העל מרְכזי-הכוח והבקרים הפיזיים, אשר לוקחים על עצמם אחריות מלאה להכוונת ההתפתחות הפיזית של הדורות הבאים של צאצאי כוכבים ופלנטות. פיקוח פיזי זה של קדם-היקום של נבאדון הותאם, מייד עם הגעתו של הבן הבורא שלנו, לתכניתו לארגון היקום. בתוככי תחומו של בן פרדיס זה של האל, שיתפו מרכזי-הכוח העליונים ובקרי המאסטר הפיזיים פעולה עם מנהלי הכוח המורונטיים ועם אחרים אשר הופיעו לאחר מכן, וזאת על-מנת ליצור את אותו מפעל עצום של קווי תקשורת, מעגלי אנרגיה ונתיבי כוח, אשר קושרים באופן הדוק את כלל גופי החלל המרובים של נבאדון לכדי יחידה מנהלית אחת משולבת.
ליקום המקומי שלנו מוקצים דרך קבע מאה מרכזי-כוח עליונים מן הסדר הרביעי. הוויות אלה מקבלות את קווי-הכוח הנכנסים ממרכזי אוורסה מן הסדר השלישי, ומשנעות את המעגלים המופחתים והמותאמים אל מרכזי-הכוח של הקונסטלציות ושל המערכות שלנו. מרכזי-כוח אלו פועלים בצוותא על-מנת ליצור את מערכת השְליטה וההאחדה החיה הפועלת לשימור האיזון ולהפצת האנרגיות אשר אחרת היו נדות ומשתנות. ואולם, אין למרכזי-הכוח נגיעה לתהפוכות האנרגטיות המקומיות החולפות, כדוגמת כתמי השמש וההפרעות החשמליות המערכתיות; חשמל ואור אינם אנרגיות החלל הבסיסיות; הם מהווים תופעות מסדר שני.
מאה מרכזי היקום המקומי מוצבים בסאלווינגטון, שם הם פועלים בדיוק במרכז האנרגטי של אותה ספֵירה. הספֵירות הארכיטקטוניות – כדוגמת סאלווינגטון, עדנטיה וירושם – מוארות, מחוממות וניזונות-באנרגיה בשיטות אשר הופכות אותן לדי בלתי-תלויות בשמשות החלל. ספֵירות אלה נבנו – על-פי הזמנה – על-ידי מרכזי הכוח והבקרים הפיזיים, והן תוכננו כך שתשפענה השפעה רבת-עוצמה על הפצת האנרגיה. בבססם את פעילויותיהם במוקדי שליטה אנרגטיים שכאלו, מרכזי הכוח מכָוונים ומתָעלים, בעצם נוכחותם החיה, את האנרגיות הפיזיות של החלל. ומעגלי אנרגיה אלו מהווים בסיס לכל התופעות החומריות-פיזיות והמורונטיות-רוחניות.
עשרה מרכזי-כוח עליונים מן הסדר החמישי מוקצים לכל אחת מחטיבות המשנה של נבאדון, מאה הקונסטלציות. בנוֹרְלָטְיַאדֶק, הקונסטלציה שלכם, הם אינם מוצבים בספֵירת המטה, אלא ממוקמים במרכז המערכת הכוכבית העצומה המהווה את הליבה הפיזית של הקונסטלציה. בעדנטיה, מצויים עשרה בקרים מכאניים עמיתים ועשרה פְרָאנְדָלַנְקִים הנמצים בקשר מושלם ותמידי עם מרכזי-הכוח הסמוכים.
מרכז-כוח עליון אחד מן הסדר השישי מוצב בדיוק במוקד הכבידה של כל מערכת מקומית. במערכת של שטניה תופס מרכז הכוח המוצב את מקומו בתוך אי-חלל כהה הממוקם במרכז האסטרונומי של המערכת. רבים מן האיים הכהים הללו מהווים דינמו ענקיים המשנעים ומכַוונים אנרגיות-חלל מסוימות, והתנאים הטבעיים הללו מנוצלים ביעילות על-ידי מרכז הכוח של שטניה, אשר מסתו החיה משמשת קישור לַמרכזים הגבוהים יותר, ומכווינה את זרמי-הכוח החומריים-יותר אל בקרי המאסטר הפיזיים בפלנטות האבולוציוניות של החלל.
בעוד שבקרי המאסטר הפיזיים משרתים בצוותא עם מרכזי הכוח ברחבי היקום המקיף, פעולותיהם בְּמערכת מקומית כדוגמת שטניה הינן קלות יותר להבנה. שטניה הינה אחת ממאה המערכות המקומיות המרכיבות את הארגון המנהלי של הקונסטלציה של נוֹרְלָטְיַאדֶק, אשר השכנות הסמוכות לה הן המערכות של סָנְדְמָאטִיָה, אָסוּנְטִיָה, פּוֹרוֹגִיָה, סוֹרְטוֹרִיָה, רָנְטוּלִיָה וגְלָאנְטוֹנִיָה. מערכות נוֹרְלָטְיַאדֶק נבדלות זו מזו במובנים רבים, ואולם כולן הינן אבולוציוניוֹת ונתונות בשלבי התקדמות, בדומה מאוד לשטניה.
שטניה עצמה מורכבת מיותר משבעת-אלפים קבוצות אסטרונומיות, או מערכות פיזיות, אשר רק למעט מהן מקור דומה לזה של מערכת השמש שלכם. המרכז האסטרונומי של שטניה הינו אי-חלל כהה עצום ממדים, אשר יחד עם הספֵירות הנלוות ממוקם לא הרחק ממטה ממשלת המערכת.
למעט נוכחות מרכז הכוח המוצב, הפיקוח על כלל מערכת האנרגיה הפיזית של שטניה ממוקד בירושם. בקר מאסטר פיזי המוצב בספֵירת-מטה זו פועל בתיאום עם מרכז הכוח של המערכת, ומשמש כראש וראשון מקשר בעבור מפקחי הכוח אשר להם מטה בירושם והפועלים ברחבי המערכת המקומית.
שינוע ותיעול האנרגיה מפוקחים בידי חמש-מאות אלף מתַפעלי האנרגיה החיים והתבוניים הפזורים ברחבי שטניה. הודות לפעולתם של בקרים פיזיים שכאלו, שולטים מרכזי הכוח המפקחים שליטה מלאה ומושלמת על רוב אנרגיות החלל הבסיסיות, לרבות על הפליטות של כדורי החלל החמים מאוד ושל הספֵירות הכהות הטעונות באנרגיה. קבוצה זו של ישויות חיות מסוגלת להניע, להתמיר, לשנות, לתפעל ולשדר כמעט את כל האנרגיות הפיזיות של החלל המאורגן.
החיים ניחנים ביכולת טבועה להניע ולשנות אנרגיה אוניברסאלית. אתם מכירים את פעולת החיים בעולם הצומח, אשר מתמירה את האנרגיה החומרית של האור לכדי מופעיה המגוּונים של ממלכת הצומח. אתם אף יודעים דבר-מה על אודות האופן שבו אנרגיה צמחית זאת יכולה להיות מומרת למופעים של פעולות מעולם החי, ואולם למעשה אינכם יודעים דבר על אודות הטכניקה של מנהלי הכוח ושל הבקרים הפיזיים, אשר ניחנו ביכולת להניע, להתמיר, להכווין ולרכז את מגוון אנרגיות החלל.
הוויות אלה של מחוזות האנרגיה אינן עוסקות במישרין באנרגיה כרכיב המהווה גורם בחיי יצורים חיים, ואפילו לא בתחום של הכימיה הפיזיולוגית. מעת לעת הם עוסקים בתנאים המקדימים לחיים, בהכנתן של אותן מערכות אנרגטיות אשר עשויות לשמש כלֵי-קיבול פיזיים בעבור האנרגיות החיות של אורגניזמים חומריים אלמנטאריים. במובן מסוים, יחסם של הבקרים הפיזיים למופעים הקודמים-לחיים של אנרגיה חומרית הינו כיחסן של הרוחות מסייעות-הדעת לתפקודיה הקדם-רוחניים של הדעת החומרית.
הוויות תבוניות אלה של השליטה בְּכוח ושל הכוונת אנרגיה חייבות להתאים את הטכניקות שלהן בכל ספֵירה, זאת בהתאם למבנה הפיזי ולארכיטקטורה של אותה פלנטה. ולעולם הן משתמשות בַּחישובים ובַּמסקנות של צוותיהן התואמים – הכוללים פיזיקאים ויועצים טכניים אחרים – בנוגע להשפעה המקומית של השמשות החמות-מאוד ושל סוגים אחרים של כוכבים טעוני-על. ויש להתחשב אפילו בענקים הקרים והכהים העצומים של החלל ובנחילי ענני אבק הכוכבים; כל הדברים החומריים הללו נוגעים לבעיות המעשיות של תפעול האנרגיה.
הפיקוח על כוח-אנרגיה בַּעולמות האבולוציוניים המיושבים מצויה באחריות בקרי המאסטר הפיזיים, ואולם הוויות אלה אינן אחראיות על כלל הכשלים האנרגטיים באורנטיה. קיימות מספר סיבות להפרעות מעין אלה, וכמה מהן מצויות מעבר לתחום הנאמנים הפיזיים ולשליטתם. אורנטיה נמצאת על קווים של אנרגיות אדירות – פלנטה קטנה במעגלים של מסות עצומות – ולעיתים מפעילים הבקרים המקומיים מספר עצום מבּני הסדר שלהם במאמץ לאזן את קווי האנרגיה הללו. הם מצליחים לעשות זאת בצורה די טובה בהתייחס למעגלים הפיזיים של שטניה, ואולם הם מתקשים לבודד מול הזרמים רבי העוצמה של נוֹרְלָטְיַאדֶק.
ישנן בשטניה מעל לאלפיים שמשות בוהקות היוצקות בשפע אור ואנרגיה, וזאת שלכם מביניהן הינה כדור בוער מסדר גודל ממוצע. מתוך שלושים השמשות הסמוכות ביותר אל השמש שלכם, אך שלוש בהירות ממנה. מנהלי הכוח האוניברסאליים מאתחלים את זרמי האנרגיה המיוחדים הפועלים בינות לכוכבים היחידניים ולמערכות התואמות שלהם. תנורי-שמש אלו, לצד ענקי החלל הכהים, משמשים את מרכזי הכוח ואת הבקרים הפיזיים כתחנות בדרך לשם ריכוז והכוונה יעילים של מעגלי האנרגיה של הבריאוֹת החומריות.
שמשותיה של נבאדון אינן שונות מאלה של יקומים אחרים. ההרכב החומרי של כל השמשות, האיים הכהים, הפלנטות, והלוויינים, ואפילו זה של המטאורים, הינו זהה למדי. שמשות אלה הינן בעלות קוטר של כמיליון מיילים, בעוד שקוטרו של כדור השמש שלכם הינו מעט פחות מכך. קוטרו של הכוכב הגדול ביותר ביקום, ענן הכוכבים של אַנְטָארֶס, גדול פי ארבע-מאות וחמישים מזה של השמש שלכם, ונפחו גדול פי שישים מיליון ממנה. ואולם, קיים שפע מרחב בחלל על-מנת לשכן בתוכו את כל שמשות הענק האלה. ויש לשמשות אלה בדיוק את אותו מרחב מחייה בחלל אשר היה לשנים-עשר תפוזים אשר היו נעים בתוך החלל הפנימי של אורנטיה, אילו הייתה הפלנטה כדור חלול.
כאשר שמשות שהינן גדולות מדי נזרקות מגלגל האם הערפילי, הן מתפרקות במהרה או יוצרות כוכבים כפולים. כל השמשות באמת עשויות גז בתחילה, אף-על-פי שלאחר-מכן הן עשויות להתקיים זמנית במצב נוזלי-למחצה. כאשר השמש שלכם הגיעה למצב נוזלי-למחצה זה של לחץ על-גזי, היא לא הייתה גדולה דיה על-מנת להתפצל בקו-המשווה, צורה אחת של היווצרות כוכבים כפולים.
כאשר הן קטנות יותר מעשירית מן השמש שלכם, ספֵירות-אש אלה מתכווצות, נדחסות ומתקררות במהירות. כאשר הן גדולות יותר מפי שלושים מן השמש שלכם – למעשה כאשר הן גדולות פי שלושים ויותר מתכולתו הכוללת של החומר בפועל – שמשות מתפרקות בקלות לשני גופים נפרדים, ואו שהן הופכות למרכזי מערכות חדשות, או שהן נותרות נתונות זו באחיזת הכבידה של זו בעודן חגות סביב מרכז משותף, כבאחד הסוגים של כוכב כפול.
ההתפרצות הקוסמית הגדולה באורוונטון שאירעה בזמן הקרוב ביותר לזמנכם הייתה התפוצצותו יוצאת הדופן של כוכב כפול, אשר האור ממנה הגיע לאורנטיה בשנת 1572 לספירתכם. הבעירה הזו הייתה כה עזה, עד שהפיצוץ נראה לעין בבירור אף בצהרי היום.
לא כל הכוכבים הם מוצקים, אף כי רבים מבין הכוכבים המבוגרים יותר הם אכן כאלה. כמה מן הכוכבים האדמדמים, הכוכבים בעלי הזוהר המעומעם, הגיעו לדחיסות כזו במרכז המסה האדירה שלהם, אשר ניתן לבטאה באמירה לפיה אינץ' מעוקב אחד של כוכב שכזה, אילו היה באורנטיה, היה שוקל כאלפיים ושבע-מאות קילוגרמים. הלחץ העצום, המלוּוה באובדן חום ובזרימת אנרגיה, גרמו לכך שמסלולי יחידות החומר הבסיסיות התקרבו יותר ויותר זה לזה, עד שכעת הם קרבים מאוד למצב של התמצקות אלקטרונית. תהליך זה של התקררות ושל התכווצות עשוי להימשך עד לנקודת הפיצוץ המגבילה והגורלית של התמצקות אוּלְטִימָאטוֹנִית.
רוב השמשות הענקיות הינן צעירות יחסית; רוב הכוכבים הננסיים הינם מבוגרים, אך לא כולם. הננסים שהתנגשו עשויים להיות צעירים מאוד ולזהור באור לבן וחזק, ולעולם לא לדעת את האור האדום המוקדם של זוהר הנעורים. הן שמשות צעירות ביותר והן שמשות מבוגרות מאוד זוהרות על-פי-רוב באור אדמדם. הגוון הצהוב מצביע על גיל צעיר פחות, או על התקרבות לגיל מבוגר, ואילו האור הלבן הבוהק מצביע על חיים חסונים וממושכים של בגרות.
למרות שלא כל השמשות המתבגרות עוברות דרך שלב פועם – או לכל הפחות לא כזה הנראה לעין – בשעה שתתבוננו אל החלל אתם עשויים להבחין ברבים מן הכוכבים הצעירים יותר הללו, אשר השלמת מחזורי נשימותיהם העצומים דורשת בין יומיים לשבעה ימים. השמש שלכם עדיין נושאת את עקבות מורשת העבר ההולכים ומתמעטים של תקופת ההתנפחות העצומה של ימי צעירותה, ואולם זמן המחזור התארך מן הפעימות בנות שלושה-וחצי הימים עד למחזור כתמי השמש הנוכחי העומד על אחת-עשרה שנים וחצי.
להשתנויות של כוכבים מקורות מרובים. בכוכבים כפולים מסוימים, הגאויות הנגרמות בשל מרחקים המשתנים בְּמהירות בעת ששני הגופים חגים במסלוליהם, מביאות לתנודות מחזוריות באור. שינויי כבידה אלו יוצרים הבזקים מחזוריים קבועים, בדיוק כשם שתפישתם של מטאורים על-ידי התווספות אנרגיית-חומר לפני השטח תגרום להבזק אור פתאומי יחסית, אשר ייסוג במהירות לבהירות הרגילה בעבור אותה שמש. לעיתים תתפוש שמש זרם של מטאורים בקו שבו קיימת התנגדות כבידה פחוּתה, ולעיתים התנגשויות יוצרות הבזקים כוכביים, ואולם, רוב התופעות מסוג זה נגרמות במלואן כתוצאה של תנודות פנימיות.
בקבוצה אחת של כוכבים משתנים, המחזור של תנודות האור תלוי ישירות בבוהק, וידיעת עובדה זו מאפשרת לאסטרונומים להשתמש בשמשות כאלה כבמגדלורים ביקום, או כבנקודות מדידה מדויקות בעבור המשך החיפוש אחר צבירי כוכבים רחוקים. באמצעות טכניקה זו ניתן למדוד מרחקים בין-כוכביים בדיוק רב ביותר של עד ליותר ממיליון שנות-אור. שיטות טובות יותר למדידות בחלל והתקדמות עתידית בטכנולוגיה של הטלסקופים יאפשרו להבחין, אי-אז בעתיד, ביתר מלאוּת בעשרת החטיבות הגדולות של יקום העל של אורוונטון; תוכלו לזהות לכל הפחות שמונה מן המגזרים העצומים הללו כצבירי כוכבים עצומי-ממדים וסימטריים יחסית.
מסת השמש שלכם גדולה מעט יותר מן ההערכות של הפיזיקאים שלכם, אשר העריכו אותה בכשני אוקטיליון טונות (2 x 10{f{f{27}s}s}). וכעת היא מצויה בקרבת אמצע הדרך שבין הכוכבים הצפופים ביותר לאלו בעלי הצפיפות הנמוכה ביותר; ורמת צפיפותה הינה כפעם-וחצי יותר מאשר צפיפותם של מים. ואולם, השמש שלכם אינה נוזלית ואיננה מוצקה – היא עשויה גז – ודבר זה נכון על-אף הקושי להסביר כיצד חומר גזי יכול להגיע לרמות צפיפות כאלה, ואף גבוהות הרבה יותר.
מצבי הצבירה הגזי, הנוזלי והמוצק נוגעים ליחסים שבין אטומים למולקולות, ואילו הצפיפות הינה יחס שבין מסה למרחב. צפיפות משתנה ביחס ישר לכמות המסה במרחב וביחס הפוך לכמות המרחב במסה, המרחב שבין הגרעינים המרכזיים של החומר והחלקיקים הסובבים סביב מרכזים אלו, כמו גם המרחב שבתוככי חלקיקי חומר שכאלו.
כוכבים מתקררים יכולים להיות גזיים מבחינה פיזית וצפופים ביותר בעת ובעונה אחת. אינכם מכירים את גזי-העל השִמשיים, ואולם צורות חומר אלה וצורות בלתי-שגרתיות אחרות מסבירות כיצד אפילו שמשות בלתי-מוצקות יכולות להגיע לצפיפות השווה לזו של ברזל – בערך כזו של אורנטיה – ועדיין להיות במצב גזי חם ביותר ולהמשיך ולתפקד כשמשות. האטומים בגזי-העל הצפופים הללו קטנים באופן יוצא-דופן; ויש בהם אך אלקטרונים בודדים. שמשות שכאלה אף איבדו את מרבית מאגרי האנרגיה האוּלטימאטוֹנית החופשית שלהן.
אחת מן השמשות הסמוכות אליכם, אשר החלה את חייה עם אותה מסה כְּזו שלכם בקירוב, התכווצה כעת כמעט לכדי גודלה של אורנטיה, והפכה להיות צפופה פי ארבעים-אלף יותר מן השמש שלכם. משקלו של גז-מוצק חם-קר זה הינו כטון אחד לאינץ' מעוקב. ועדיין שמש זו זוהרת בנוגה אדמדם חיוור, הבלחת עדות לזִקנתו של שליט אור נוטה למות.
לעומת זאת, רוב השמשות אינן כה צפופות. צפיפותה של אחת משכנותיכן הקרובות יותר זהה לזו של האטמוספרה שלכם בגובה פני הים. אילו הייתם מצויים בתוככי שמש זו, לא הייתם יכולים להבחין בדבר. ואילו הטמפרטורה הייתה מאפשרת זאת, הייתם יכולים לחדור את מרבית השמשות הנוצצות בשמי הלילה ולהבחין בלא יותר חומר מאשר החומר שבו אתם מבחינים באוויר של חדרי המגורים הארציים שלכם.
צפיפותה של השמש המאסיבית של וֶלוּנְטִיָה, אחת מן הגדולות ביותר בשמשות אורוונטון, הינה אך אלפית מזו של האטמוספרה של אורנטיה. ולו היא הייתה מורכבת בדומה לאטמוספרה שלכם, ולא הייתה במצב של חום-על, כי אז היה בה ואקום שכזה שבו בני-אדם אשר היו בתוכה, או עליה, היו נחנקים במהירות.
טמפרטורת השטח על-פני אחת מן הענקיות האחרות של אורוונטון הינה אך מעט מתחת לשלושת-אלפים מעלות. קוטרה הינו למעלה משלוש-מאות מיליון מיילים – מקום נרחב דיו על-מנת להכיל הן את השמש שלכם והן את מסלולו הנוכחי של כדור-הארץ. ועדיין, על-אף גודלה העצום הזה, פי יותר מארבעים מיליון מן השמש שלכם, מסתה גדולה יותר רק פי שלושים לערך. לשמשות עצומות אלה יש קצוות המשתרעים כמעט מן האחת אל האחרת.
העובדה כי שמשות החלל אינן צפופות מאוד מוכחת על-ידי הפרצים הקבועים של אנרגיות-אור החומקים מהן. צפיפות גבוהה מדי הייתה עשויה להחזיק את האור באמצעות אי-חדירוּת, עד אשר הלחץ של אנרגיית האור היה מגיע לנקודת הפיצוץ. בתוככי שמש קיים לחץ עצום של אור, או של גז, אשר גורם לה לירות החוצה זרם כזה של אנרגיה, המסוגל לחדור את החלל למרחק של מיליונים על-גבי מיליונים של מיילים, ונותן אנרגיה, מאיר ומחמם את הפלנטות המרוחקות. חמישה מטרים של פני-שטח בצפיפות של אורנטיה היו מוֹנעים למעשה את בריחתן מן השמש של כל קרני ה- X ושל כל אנרגיות האור, עד אשר הלחץ הפנימי המתגבר של האנרגיות המצטברות כתוצאה מפירוקם של אטומים היה מתגבר על הכבידה תוך פיצוץ עצום כלפי-חוץ.
אור, המצוי בנוכחות גזים מניעים, הינו נפיץ ביותר כאשר הוא מוחזק בטמפרטורות גבוהות על-ידי קירות בלתי-חדירים. אור הינו אמיתי. כפי שאתם נוהגים להעריך אנרגיה וכוח בעולמכם, הערך הכלכלי של אור שמש היה עומד על כשני מיליון דולרים לקילוגרם.
פנים השמש שלכם הינו מחולל עצום של קרני- X . השמשות נתמכות מבפנים על-ידי הפצצה בלתי-פוסקת של פרצים עצומים אלו.
לאלקטרון מעורַר-בקרני- X נדרשות יותר מחצי-מיליון שנים על-מנת לעשות את דרכו מלב ליבה של שמש ממוצעת ועד לפני השטח השמשיים, שם הוא מתחיל את הרפתקת החלל שלו; אולי הוא יחמם פלנטה מיושבת, אולי ייתפש בידי מטאור, אולי ישתתף בהולדתו של אטום, אולי יימשך בידי אי כהה וטעון ביותר בחלל, או שימצָא כי מעופו בחלל יסתיים בצלילה סופית אל פני שטחה של שמש הדומה לזו שממנה הגיע.
קרני ה- X של פנים שמש טוענות את האלקטרונים המעוּרַרים והמחוממים מאוד באנרגיה מספקת על-מנת לשאתם דרך החלל, להגיע אל מעבֶר להשפעות המעכבות המרובות של החומר שבתווך, על-אף משיכת כבידה בעלת יכולת הסטה, ולהמשיך הלאה אל הספירות הרחוקות של המערכות המרוחקות. האנרגיה הכבירה של המהירות הנדרשת על-מנת להימלט מאחיזת הכבידה של שמש, מספיקה על-מנת להבטיח כי קרן השמש תנוע הלאה ללא האטה במהירותה, עד אשר תפגוש במסת חומר משמעותית; או אז, היא תהפוך במהרה לחום, יחד עם שחרורן של אנרגיות אחרות.
אנרגיה, בין בצוּרת אור ובין בצורות אחרות, נעה במעופה דרך החלל ישר קדימה. חלקיקי הקיום החומרי בפועל חוצים את החלל בתצורה של מטָר. הם נעים בקו ישר ורציף, או במצעד, מלבד בשעה שפועלים עליהם כוחות חזקים יותר, ולמעט העובדה שהם מצייתים לְעולם למשיכת הכבידה הקווית הטבועה במסה חומרית ובנוכחות הכבידה המעגלית של אי פרדיס.
אנרגיה שמשית עשויה להיראות כמתקדמת בצוּרת גל, אך דבר זה נובע מפעולה של השפעות מגוּונות המתקיימות בצוותא. צורת אנרגיה מאורגנת נתונה איננה מתקדמת בגלים, אלא בקווים ישרים. נוכחותה של צורת כוח-אנרגיה שנייה, או שלישית, עשויה לגרום לזרם הנצפה להיראות כאילו הוא נע בתצורה גלית, ממש כפי שבעיצומה של סופת גשמים כבדה המלוּוה ברוח עזה, נדמה כי המים נופלים כיריעות או נוחתים כגלים. טיפות הגשם נופלות מטה בקו ישר של התקדמות רציפה, ואולם פעולת הרוח היא כזו שגורמת למראה הנצפה כיריעות מים וכגלי גשם.
פעולתן של אנרגיות משניות מסוימות, ושל אנרגיות אחרות אשר טרם-נתגלו, במחוזות חלל של היקום המקומי שלכם, הן כאלה שאור-השמש הבוקע נראה כמבצע תופעות גליות מסוימות, כמו גם נחתך לחתיכות אינפיניטיסמליוֹת בעלות אורך ומשקל מוגדרים. ומבחינה מעשית, זהו הדבר שאכן קורה. אינכם יכולים לקוות להבין טוב יותר את התנהגות האור עד הגיע הזמן שבו תקבלו מושג ברור יותר של היחסים ההדדיים ויחסי הגומלין של מגוון כוחות-החלל ושל אנרגיות השמש הפועלים במרחבי החלל של נבאדון. הבלבול הנוכחי שלכם נובע גם כתוצאה מהתפישה הבלתי-שלמה שלכם את הבעיה הזו, אשר מערבת את פעילויות הגומלין של השליטה האישית והבלתי-אישית ביקום האב – הנוכחויות, הפעולות והתיאום בין הפועל האחוד לבין המוחלט הבלתי-מוגדר.
בעת פענוח תופעות ספקטראליות, ראוי לזכור כי החלל איננו ריק; וכי האור, בחצותו את החלל, משתנה לעיתים שינויים קלים על-ידי הצורות השונות של חומר ושל אנרגיה אשר סובבות בכלל החלל המאורגן. כמה מן הקווים המופיעים בניתוח הספקטראלי של השמש שלכם, ואשר מצביעים על חומר לא-ידוע, נגרמים בשל השינויים שעוברים יסודות ידועים היטב הצפים בחלל במצב רסיסי, הקורבנות האטומיים של המפגשים העזים של הקרבות הסולאריים של היסודות. החלל רווי בנוודים זנוחים אלו, ובייחוד בנתרן ובסידן.
למעשה, הסידן הינו היסוד הראשי של החומר הנפוץ בחלל ברחבי אורוונטון. כלל יקום העל שלנו מרוסס באבן שהפכה לחלקיקי אבקה דקיקים. אבן הינה, הלכה למעשה, חומר הבניין הבסיסי בעבור הפלנטות וספירות החלל. הענן הקוסמי – שמיכת החלל הגדולה – מורכב ברובו מאטומי סידן אשר עברו שינוי. אטום האבן הינו אחד מן היסודות הנפוצים והעמידים ביותר. הוא לא רק עמיד בפני יינון סולארי – פיצול – אלא גם ממשיך להתקיים בזהות שיוכית אף לאחר שהופצץ על-ידי קרני ה- X ההורסות והתנפץ בשל הטמפרטורות הסולאריות הגבוהות. סידן ניחן באינדיבידואליות ובאורך-חיים העולים על כל צורות החומר הנפוצות יותר.
כפי שחשדו הפיזיקאים שלכם, שיירי הסידן הסולארי הניזוקים הללו ממש רוכבים על-גבי אלומות האור למרחקים משתנים, וכך מתאפשרת בקלות מרובה הפצתם הנרחבת ברחבי החלל. אטום הנתרן מסוגל אף הוא, לאחר שינוים מסוימים, לנוע על-גבי אור ואנרגיה. ההישג של הסידן ראוי לציון אף יותר, משום שליסוד זה מסה כפולה-כמעט מזו של הנתרן. הסידן נפוץ בחלל המקומי הודות לעובדה שהוא חומק מן הפוטוספרה השמשית, באופנים מותאמים, אגב רכיבה פשוטו כמשמעו על-גבי אלומות אור השמש היוצאות. הסידן, על-אף ממדיו הגדולים יחסית – בהיותו מכיל עשרים אלקטרונים חגים – הינו היסוד שמצליח ביותר מכל היסודות המצויים בשמש לברוח מתוכה החוצה אל מחוזות החלל. דבר זה מסביר מדוע קיימת על השמש שכבת סידן, שטח פנים גזי של אבן, שעובייה כשישה מיילים; וזאת למרות העובדה שמתחתיה שוכנים תשעה-עשר יסודות קלים יותר, ורבים אחרים שהינם כבדים יותר.
בְּטמפרטורות השמש, הסידן הינו יסוד פעיל וגמיש. לאטום האבן שני אלקטרונים נמרצים הנאחזים רופפוֹת בשני מסלולי האלקטרונים החיצוניים הסמוכים מאוד זה לזה. בשלב מוקדם במאבק האטומי הוא מאבד את האלקטרון החיצוני שלו; או אז, הוא פוצח בפעלול של מומחה, מלהטט באלקטרון התשעה-עשר הלוך ושוב בין מסלול הסיבוב האלקטרוני התשעה-עשר לבין המסלול העשרים. מעצם היזרקות האלקטרון הלוך ושוב בין מסלולו המקורי לבין זה של רעהו שאבד למעלה מעשרים-וחמש אלף פעם בשנייה, מצליח אטום האבן שנפגע להתגבר חלקית על הכבידה ולרכב בהצלחה על זרמי האור והאנרגיה המגיחים, קרני השמש, ולצאת אל החופשי ואל ההרפתקה. אטום סידן זה נע החוצה באמצעות עוויתות הנעה קדימה, תוך היצמדות אל קרן האור והרפיה ממנה עשרים-וחמש אלף פעם בשנייה בקירוב. וזוהי הסיבה לכך שהאבן הינה המרכיב העיקרי של עולמות החלל. הסידן הינו החומק המוצלח ביותר מכלא-השמש.
על גמישותו של אלקטרון סידן אקרובט זה מעידה העובדה כי, בעת שהוא נזרק על-ידי הכוחות הסולאריים של הטמפרטורה-קרני ה- X אל מעגל המסלול הגבוה יותר, הוא נותר במסלול זה אך למשך של כמיליונית שנייה; ואולם, לפני שכוח המשיכה החשמלי של גרעין האטום מושך אותו חזרה אל מסלולו הישן, הוא מסוגל להשלים מיליון הקפות מסביב למרכז האטום.
השמש שלכם נפרדה מכמויות עצומות מן הסידן שלה, זאת כאשר איבדה כמויות אדירות במשך תקופות עוויתות ההתפרצות שלה, אשר קשורות להיווצרות מערכת השמש. הרבה מן הסידן הסולארי מצוי כעת בקליפתה החיצונית של השמש.
ראוי לזכור כי ניתוחים ספקטראליים מראים אך ורק את הרכב פני השמש. לדוגמה: הספקטרום הסולארי מראה קווי ברזל מרובים, ואולם ברזל איננו היסוד העיקרי בשמש. תופעה זו נגרמת כמעט אך ורק בשל הטמפרטורה הנוכחית של פני השמש, מעט פחות מ-6,000 מעלות (פרנהייט, קרי כ-3,300 מעלות צלזיוס), שהיא טמפרטורה נוחה מאוד לרישום הספקטרום של הברזל.
הטמפרטורה הפנימית של שמשות רבות, ואפילו של זו שלכם, גבוהה הרבה יותר ממה שמקובל להאמין. למעשה, בתוך השמש אין קיימים אטומים שלמים; כולם מתנפצים, פחות או יותר, על-ידי ההפצצה האינטנסיבית של קרני X , המופיעה באופן טבעי בטמפרטורות גבוהות שכאלה. בלא תלות בסוג היסודות החומריים העשויים להופיע בשכבות החיצוניות של השמש, אלו המצויים בשכבות הפנימיות נמצאים במצב דומה בעקבות פעולת הפירוק של קרני ה- X ההורסות. קרן ה- X הינה המשטחת הכבירה של הקיום האטומי.
טמפרטורת פני השטח של השמש שלכם הינה כמעט 6,000 מעלות פרנהייט (כ-3,300 מעלות צלזיוס), ואולם הטמפרטורה עולה במהירות ככל שחודרים פנימה אל תוך השמש, עד שהיא מגיעה באזורים המרכזיים לשיעור בל-ייאמן של כ-35,000,000 מעלות פרנהייט לערך (קרי, כ-19,400,000 מעלות צלזיוס; כל הטמפרטורות מובאות במקור למסמך זה בסולם פרנהייט.)
כל התופעות הללו מעידות על הוצאת אנרגיה כבירה; ומקורות האנרגיה הסולארית הינם כדלהלן, בסדר חשיבות יורד:
1. הרס של אטומים, ובסופו של דבר, של אלקטרונים.
2. התמרת יסודות, לרבות קבוצת האנרגיה הרדיואקטיבית אשר משתחררת באופן הזה.
3. צבירת אנרגיות-חלל אוניברסאליות מסוימות והעברתן.
4. חומר-חלל ומטאורים הצוללים ללא-הרף אל תוך השמשות הבוערות.
5. התכווצות שמש; ההתקררות של שמש, וההתכווצות שבעקבותיה, מניבות אנרגיה וחום אשר לעיתים עולים על אלו המסופקים על-ידי חומר החלל.
6. פעולת הכבידה בטמפרטורות גבוהות מתמירה כוח מסוים המצוי במעגלים לכדי אנרגיות מוקרנות.
7. אור שנתפש-מחדש וחומר אחר הנמשך חזרה אל השמש לאחר שכבר עזב, יחד עם אנרגיות אחרות ממקורות חוץ-סולאריים.
קיימת שמיכת-וויסות העשויה גזים חמים (לעיתים בטמפרטורה של מיליוני מעלות) אשר אופפת את השמשות, ואשר פועלת על-מנת לייצב הפסדי-חום ואף למנוע את תנודות פיזור החום המסוכנות. במהלך חייה הפעילים של שמש נותרת הטמפרטורה הפנימית של 35,000,00 מעלות פרנהייט (כ-19,400,000 מעלות צלזיוס) ללא שינוי בעיקרו של דבר, ובלא תלות כמעט בנפילה המתמדת של הטמפרטורה החיצונית.
תוכלו לנסות לדמיין את 35,000,000 מעלות החום, יחד עם לחצי כבידה מסוימים, כנקודת הרתיחה בעבור האלקטרונים. תחת לחץ שכזה ובטמפרטורות שכאלה, כל האטומים מתפרקים לאלקטרונים ולמרכיביהם הקדומים האחרים; ואפילו האלקטרונים והתאגדויות אחרות של אולטימאטונים עשויים להתפרק, ואולם השמשות אינן מסוגלות לפגוע באולטימאטונים עצמם.
טמפרטורות השמש האלה פועלות להאצת האולטימאטונים והאלקטרונים למהירויות אדירות, לפחות את אלו האחרונים הממשיכים לשמור על קיומם גם תחת התנאים הללו. תוכלו להבין את משמעות הטמפרטורה הגבוהה להאצת הפעילויות האולטימאטונית והאלקטרונית, על-ידי כך שתעצרו לרגע ותחשבו על כך שטיפה אחת של מים רגילים מכילה מעל למיליארד טריליונים של אטומים. זוהי אנרגיה של יותר ממאה כוחות-סוס המופעלת ברציפות במשך שנתיים. סך החום הניתן כעת על-ידי השמש של מערכת השמש בכל שנייה מספיק על-מנת להרתיח את כל המים שבכל האוקיינוסים של אורנטיה בזמן של שנייה אחת בלבד.
רק אותן שמשות הפועלות בערוצים הישירים של הזרמים הראשיים של אנרגיה אוניברסאלית תוכלנה לזרוח לנצח. תנורים סולאריים כאלו בוערים עד אין קץ, הודות ליכולתם לפצות על הפסדי החומר שלהם תוך כדי שאיבת כוח-חלל ואנרגיה סובבת מקבילה. ואולם, הכוכבים המרוחקים מערוצי הטעינה הראשיים הללו מיועדים לעבור התרוקנות מאנרגיה – להתקרר בהדרגה ולבסוף להתכלות.
שמשות מתות או גוססות שכאלה יכולות לזכות מחדש בנעוריהן באמצעות השפעת התנגשות, או שהן עשויות להיטען על-ידי איי-אנרגיה בלתי-מאירים מסוימים של החלל, או באמצעות גניבת-כבידה משְמשות או ממערכות סמוכות וקטנות יותר. מרבית השמשות המתות תתנסינה בתחייה הודות לטכניקות אבולוציוניות אלה או אחרות. אלה שלא תיטָענּה כך בסופו של דבר, גורלן נחרץ להתפרק בפיצוץ מאסיבי המתרחש בשעה שצפיפות הכבידה מגיעה לרמה הקריטית של צפיפות אולטימאטונית של לחץ אנרגיה. שמשות נעלמות שכאלה הופכות כך לאנרגיה מן הצורה הנדירה ביותר, המותאמת במיוחד על-מנת להעניק אנרגיה לשמשות בעלות מיקום נוח יותר.
באותן שמשות הנכללות במעגלי ערוצי אנרגיית החלל, משתחררת אנרגיה סולארית באמצעות שרשרות תגובות-גרעיניות מורכבות, אשר הנפוצה שבהן היא זו של מימן-פחמן-הליום. במהלך מטמורפוזה זו, פועל הפחמן כזרז אנרגטי משום שהוא עצמו איננו משתנה כלל על-ידי תהליך המרת המימן להליום. תחת תנאים מסוימים של טמפרטורה גבוהה המימן חודר לגרעין הפחמן. ומכיוון שהפחמן איננו מסוגל להחזיק ביותר מארבעה פרוטונים כאלו, כאשר מושג מצב הרוויה הזה, הפחמן מתחיל לפלוט פרוטונים באותו קצב שבו מגיעים פרוטונים חדשים. מתגובה זו יוצאים חלקיקי המימן הנכנסים כאטומי הליום.
הפחתה בתכולת המימן מגבירה את אוֹריוּתה של שמש. בשמשות שנועדו להתכלות, מושגת פסגת עוצמת האוריוּת בנקודה שבה המימן מתכלה לחלוטין. לאחר נקודה זו, נשמר הזוהר באמצעות תהליך התכווצות הכבידה שנגרם. ובסופו של דבר, כוכב שכזה יהפוך למה שמכונה ננס לבן, ספֵירה בעלת צפיפות גבוהה ביותר.
כאשר מתכלה המימן ומתחיל תהליך התכווצות הכבידה בשמשות גדולות – ערפיליות מעגליות קטנות – במידה שגוף כזה אינו אטום דיו על-מנת לשמר לחץ פנימי תומך בעבור אזורי הגז החיצוניים, מתרחשת קריסה פתאומית. שינויי הכבידה החשמליים גורמים להיווצרות כמות אדירה של חלקיקים זעירים חסרי מטען חשמלי, וחלקיקים אלו חומקים בקלות מפּנים השמש, כך שבתוך ימים בודדים בלבד מתרחשת קריסתה של שמש עצומה. הגירה מסוג זה של ״חלקיקים בורחים״ היא אשר גרמה לקריסת הנוֹבָה העצומה של ערפילית אנדרומדה לפני כחמישים שנה. גוף כוכבי עצום-ממדים זה קרס תוך ארבעים דקות כמניין הזמן באורנטיה.
ככלל, פליטת החומר העצומה הזו ממשיכה להתקיים מסביב לשארית השמש המתקררת בדמות עננים נרחבים של גזים ערפיליים. וכל זה מסביר את מקורם של סוגים רבים של ערפיליות בלתי-שגרתיות, כדוגמת ערפילית הסרטן, אשר נוצרה לפני כתשע-מאות שנה, ואשר עדיין ניתן להבחין בספירת האם שלה ככוכב בודד המצוי בסמוך למרכזה של מסה ערפילית בלתי-שגרתית זו.
השמשות הגדולות יותר משמרות אחיזת כבידה שכזו על האלקטרונים שלהן, עד כי האור חומק אך רק בסיוע קרני ה- X בעלות העוצמה. קרניים מסייעות אלה חודרות את החלל בכללותו ונוגעות לתחזוקתן של ההתאגדויות האולטימאטוניות הבסיסיות של האנרגיה. אובדני האנרגיה הכבירים בימיה הראשונים של השמש, לאחר שהגיעה לטמפרטורת המקסימום שלה – למעלה מ-35,000,00 מעלות (פרנהייט) – אינם נגרמים בעיקר בשל האור שחומק, אלא בעקבות נזילה אולטימאטונית. אנרגיות אולטימאטוניות אלה חומקות החוצה אל החלל, ושם הן פועלות בהרפתקת ההתאגדות לאלקטרונים והתגשמותה של אנרגיה, זאת בדמות פיצוץ אנרגטי אמיתי המתרחש במהלך תקופת נעוריה של שמש.
אטוֹמים ואלקטרונים כפופים לכוח הכבידה. האולטימאטונים אינם כפופים לכבידה מקומית, למשחק הגומלין של המשיכה החומרית, ואולם הם מצייתים לחלוטין לכבידה המוחלטת, או לכבידת פרדיס, לנטייתו, למסלולו, של המעגל האוניברסאלי והנצחי של יקום היקומים. האנרגיה האולטימאטונית איננה מצייתת למשיכת כוח הכבידה הקווי, או הישיר, של מסות חומר סמוכות או רחוקות, ואולם, היא תמיד נעה בהתאם למעגל של האליפסה הכבירה של הבריאה עצומת-הממדים.
המרכז הסולארי שלכם פולט כמעט מאה מיליארד טון חומר ממשי מדי שנה, זאת בעוד שבתקופות הגדילה המוקדמות שלהן, מיליארד השנים הראשונות, מאבדות השמשות הגדולות חומר בקצב עצום. חייה של שמש הופכים יציבים לאחר שמושגת הטמפרטורה הפנימית המקסימאלית, ומשמתחילות להשתחרר האנרגיות התת-אטומיות. ובדיוק בנקודה קריטית זו נתונות השמשות הגדולות יותר בפעימות עוויתיות.
יציבותה של שמש תלויה לחלוטין באיזון הניגוד שבין כבידה לחום – לחצים אדירים המאוזנים מנגד על-ידי טמפרטורות לא-יאומנו. האלסטיות הפנימית של הגזים של שמש מחזיקה את השכבות העשויות חומרים שונים והמכסות אותם, וכאשר כבידה וחום מצויים בשיווי-משקל, משקלם של החומרים החיצוניים משתווה בדיוק ללחץ הטמפרטורה של הגזים הפנימיים שמתחת. ברבים מן הכוכבים הצעירים יותר גורמת התכווצות הכבידה המתמשכת ליצירתן של טמפרטורות פנימיות הולכות-וגדלות, וככל שגדל החום הפנימי, כך הופך לחץ קרני ה- X הפנימי של רוחות גזי-העל להיות גדול עד כדי כך שהשמש, בהקשר של תנועה צנטריפוגאלית, מתחילה להשליך החוצה לעבר החלָל את השכבות החיצוניות שלה, ובכך פותרת את חוסר האיזון שבין הכבידה לחום.
השמש שלכם עצמכם הגיעה מזה זמן רב לשיווי-משקל יחסִי בין מחזורי ההתפשטות וההתכווצות שלה, אותן הפרעות אשר יוצרות את הפעימות האדירות של רבים מן הכוכבים הצעירים יותר. השמש שלכם חולפת כעת דרך הגיל של שישה מיליארד שנים. בעת הנוכחית פעולתה הינה החסכונית ביותר. והיא תמשיך ותזרח באותה מידה של יעילות עכשווית במשך יותר מעשרים וחמישה מיליארדי שנים. קרוב לוודאי שהיא תתנסה בתקופה של יעילות חלקית ובירידה שמשכה כסכום תקופת הנעורים ותקופת הפעולה היעילה.
אחדים מן הכוכבים המשתנים – אלו המצויים במצב של מירב פעימותיהם או בקרבתו – מצויים בתהליך הולדת מערכות משניות, אשר רבות מהן תהיינה בסופו של דבר דומות ביותר לשמש שלכם ולפלנטות החגות סביבה. השמש שלכם הייתה בדיוק במצב כזה של פעימה עצוּמה בעת שהמערכת המאסיבית של אָנְגוֹנָה חגה והתקרבה אליה, ומפני השטח החיצוניים של השמש החלו להתפרץ זרמים של ממש – יריעות רציפות – של חומר. כך זה נמשך, באלימות הולכת-וגדלה עד לקרבה הגדולה ביותר, כאשר גבולות לכידותה של השמש הושגו ונפלט פרץ עצום של חומר, שהוא אביה הקדמון של מערכת השמש. בתנאים דומים, לעיתים התקרבותו של הגוף המושך מחלצת כוכבים שלמים, ואפילו של רבע או שליש של השמש. חלקים מוּצָאים גדולים אלו יוצרים סוגי עולמות מסוימים וייחודיים התחומים בענן, ספֵירות כדוגמת שבתאי וצדק.
בכל אופן, רוב מערכות השמש נוצרו באופן שונה לחלוטין מזו שלכם, והדבר נכון אפילו בעבור אלה אשר נוצרו באמצעות טכניקת הכבידה של גאות-ושפל. ואולם, בלא תלות בטכניקת בניית העולם, כוח הכבידה לעולם מייצר בריאה מסוג של מערכת-שמש; כלומר, שמש מרכזית או אי-כהה עם פלנטות, לוויינים, לווייני-משנה ומטאורים.
ההיבטים הפיזיים של העולמות היחידניים נקבעים באופן ניכר על-ידי צורת ההיווצרות, המצב האסטרונומי ותנאי הסביבה הפיזיים. גם הגיל, הגודל, קצב הסיבוב והמהירות בחלל הינם גורמים משפיעים. הן עולמות של התכווצות-גזית והן אלו של צמיחה-מוצקה מאופיינים בקיומם של הרים, וכך גם – במהלך חייהם המוקדמים יותר כאשר אינם קטנים מדי – במים ובאוויר. לעיתים העולמות אשר נוצרו באופן של פיצול-בהמסה ובאופן של התנגשות הינם נעדרי רכסי הרים נרחבים.
במהלך העידנים המוקדמים יותר של כלל העולמות החדשים, רעידות אדמה הינן תדירות, וכל העולמות הללו מתאפיינים בהפרעות פיזיות כבירות; ובמיוחד נכון הדבר באשר לעולמות ההתכווצות-הגזית, אותם עולמות הנולדים מטבעות הערפילית העצומות הנותרות מאחור לאחר עיבוין והתכווצותן המוקדמות של שמשות יחידניות מסוימות. פלנטות אשר להן מקור דואלי, כדוגמת אורנטיה, חולפות מבעד לתקופת נעורים פחות אלימה וסוערת. ואף-על-פי-כן, עולמכם חווה תקופה מוקדמת של תהפוכות עצומות, אשר התאפיינה בהרי-געש, רעידות אדמה, שיטפונות וסערות ענק.
אורנטיה מצויה בבידוד יחסי בחלק החיצוני של שטניה, ומערכת השמש שלכם הינה המרוחקת ביותר מירושם, למעט מערכת אחת אחרת, בעוד ששטניה עצמה הינה המערכת הקרובה לזו החיצונית ביותר של נוֹרְלָטְיַאדֶק; וקונסטלציה זו נעה כעת בשוליים החיצוניים של נבאדון. אתם באמת הייתם בין הפחותים שבכלל הבריאה, עד אשר רוממה המתת של מיכאל את הפלנטה שלכם למקום של כבוד המעורר עניין גדול ביקום. לעיתים האחרון הוא אכן הראשון, ולעיתים הפחוּת ביותר באמת הופך לגדול ביותר.
[הוצג בידי רב-מלאך בשיתוף פעולה עם מרְכז הכוח הבכיר של נבאדון.]
היסוד של היקום הוא חומרי במובן שבו אנרגיה הינה הבסיס לקיום בכללותו, ואנרגיה טהורה נשלטת בידי האב האוניברסאלי. כוח, אנרגיה, הינו הדבר האחד הניצב כעדות נצחית המציגה ומוכיחה את קיומו ואת נוכחותו של המוחלט האוניברסאלי. זרם עצום זה של אנרגיה, הנובע מן נוֹכחוּיוֹת פרדיס, מעולם לא פסק, מעולם לא כשל; מעולם לא הייתה הפסקה בתמיכה האינסופית.
לְעולם מתבצע התפעול של אנרגיה ביקום על-פי רצונו האישי של האב האוניברסאלי ובהתאם לציוויו הנבונים-בכל. שליטה אישית זו בַּעוצמה-המתגלמת ובאנרגיה הזורמת, עוברת שינוי על-ידי פעולותיו והחלטותיו המתואמות של הבן הנצחי, כמו גם על-ידי התכלית המאוחדת של הבן ושל האב, המוּצאת אל הפועל בידי הפועל האחוד. הוויות אלוהיות אלה פועלות באופן אישי וכיחידים; הן אף פועלות דרך אישיותם ועוצמותיהם של מספר בלתי-מוגבל כמעט של כפיפים, אשר כל אחד מהם מבטא באופן מגוּון את התכלית הנצחית והאלוהית ביקום היקומים. ואולם, שינויים – או התמרות – תפקודיים וארעיים אלו בעוצמה האלוהית אינם מפחיתים כהוא זה את אמיתוּת ההצהרה לפיה כל כוח-אנרגיה מצוי תחת שליטתו האולטימטיבית של אל אישי השוכן במרכזם של הדברים כולם.
הבסיס של היקום הוא חומרי, ואולם מהות החיים הינה רוח. אב הרוחות הינו גם האב הקדמון של היקומים; האב הנצחי של הבן המקורי הינו גם מקור-הנצח של התבנית המקורית, היא אי פרדיס.
חומר – אנרגיה – משום שהם מהווים אך מופעים שונים של אותה מציאות קוסמית, כתופעה ביקום הינם מטבעו של האב האוניברסאלי. "הכול מתקיים בו". החומר עשוי להיראות כבעל אנרגיה טבועה ולהציג כוחות המוכלים בו-עצמו, אך קווי הכבידה המעורבים באנרגיות הנוגעות לכלל התופעות הפיזיות האלה נגזרים מפרדיס ותלויים בו. בגרעינו של האוּלטִימָאטוֹן, הצורה הראשונה של אנרגיה ברת-מדידה, מצוי פרדיס.
טבועה בחומר ונוכחת בְּחלל היקום צורת אנרגיה אשר אינה מוכרת באורנטיה. בשעה שתתרחש לבסוף תגלית זו, ירגישו הפיזיקאים כי הם פתרו, או כמעט פתרו, את המסתורין של החומר. ובכך הם יתקרבו צעד אחד נוסף אל עבר הבורא; ויבינו שלב אחד נוסף בטכניקה האלוהית; ואולם, בשום מובן שהוא הם לא ימצאו את האל, ואף לא יבססו את קיומו של החומר, או את פעולתם של חוקי הטבע, בנפרד מן הטכניקה הקוסמית של פרדיס ומן התכלית המניעה של האב האוניברסאלי.
ולאחר התקדמות רבה אף יותר ותגליות נוספות, לאחר שאורנטיה תתקדם לאין-שיעור ביחס לידע הנוכחי, אף שתשיגו שליטה בסיבובי האנרגיה של היחידות החשמליות של החומר עד לרמה שבה תוכלו לשנות את מופעיהן הפיזיים – גם אז, לאחר כל ההתקדמות האפשרית הזאת, עדיין לעולם לא יהא בכוחם של המדענים ליצור ולו אטום אחד של חומר, לייצר במקור הבזֶק אחד של אנרגיה, או להוסיף לחומר את הדבר שהיננו מכנים בשם חיים.
יצירת אנרגיה ומתן חיים מהווים זכויות בלעדיות של האב האוניברסאלי ושל האישיויות הבוראות הנלוות אליו. נהר האנרגיה והחיים נובע ברציפות מעם האלוהויות, זרם כוח-פרדיס האוניברסאלי והמאוחד היוצא אל עבר החלל כולו. אנרגיה אלוהית זו מחדרת את כלל הבריאה. מארגני הכוח מחוללים בכוח-החלל את אותם שינויים, ומבצעים את אותן התאמות, אשר באים לבסוף לידי ביטוי כאנרגיה; מנהלי הכוח מתמירים אנרגיה לכדי חומר; וכך נולדים עולמות החומר. נשאי החיים מאתחלים בחומר מת את התהליכים שאותם היננו מכנים חיים, חיים חומריים. מפקחי הכוח המורונטיים עובדים באופן דומה ברחבי מחוזות המעבַר שבין עולמות החומר ועולמות הרוח. בוראי הרוח הגבוהים יותר מאתחלים תהליכים דומים בצורות אלוהיות של אנרגיה, ומהם נוצרות הצורות הרוחניות הגבוהות יותר של חיים תבוניים.
האנרגיה יוצאת מפרדיס מעוצבת בהתאם לסדר האלוהי. אנרגיה – אנרגיה טהורה – חולקת את טיבו של הארגון האלוהי; היא נוצרת בדמות שלושת האלים החבוקים-כאחד, באופן שבו הם פועלים במטה יקום היקומים. וכל הכוח סובב בפרדיס, יוצא מנוכחויות פרדיס וחוזר אליהן, ובמהותו הוא הינו מופע של הגורם שלא נגרם – האב האוניברסאלי; ומבלעדי האב לא יהא קיים דבר מכל אשר קיים.
כוח הנגזר מאלוהות הקיימת-לעצמה הינו קיים לעד בעצמו. לא ניתן להוריד לטמיון או להרוס כוח-אנרגיה; מופעים אלו של האינסופי עשויים להיות נתונים להתמרות בלתי-מוגבלות, שינויים אינסופיים ומטמורפוזה נצחית; אך בשום אופן או בשום שיעור, אף לא באופן המזערי ביותר שאותו ניתן לדמיין, יכולים הם אי-פעם להתכלות. ואולם האנרגיה, הגם שהיא זורמת מעם האינסופי, אינה אינסופית במופעיה; קיימים גבולות חיצוניים ליקום האב אשר נוצר עד עתה.
אנרגיה הינה נצחית אך לא אינסופית; ותמיד מגיבה היא לחיבוק האחיזה הכולל של האינסוף. לעולם ימשיכו הלאה האנרגיה והכוח; משיצאו החוצה מפרדיס, חייבים הם לשוב שמה, אף אם ידרשו עידנים על-גבי עידנים על-מנת להשלים את המעגל המצוּוה. זה אשר מקורו בפרדיס יעדו יכול להיות אך ורק פרדיס או יעד האלוהות.
וכל זה מאשר את אמונתנו ביקום-יקומים מעגלי, מוגבל במקצת אך סָדוּר היטב ונרחב ביותר. אלמלא היה הדבר נכון, אזי במוקדם או במאוחר היו מופיעים סימני הידלדלות של אנרגיה. כל החוקים, הארגונים, המִנהל והעדויות של חוקרי היקום – כולם מעידים על קיומו של אל אינסופי, וכן על קיומו של יקום סופי לעת הזו, מעגליוּת של קיום אינסופי, בלתי-מוגבל כמעט, אך עם זאת סופי לעומת האינסופי.
אכן קשה למצוא מילים מתאימות על-מנת לכנות ולתאר את הרמות השונות של כוח ושל אנרגיה – אלו הפיזיות, אלו של דעת ואלו הרוחניות. תיאורים אלו אין בכוחם להתאים באופן מלא להגדרות המקובלות שלכם בעבור כוח, אנרגיה ועוצמה. קיים מחסור כה גדול בשפה, עד כי היננו נאלצים להשתמש במונחים הללו לשם ציון משמעויות מרובות. לדוגמה, במסמך זה, המילה אנרגיה משמשת לציון כל השלבים והצורות של מופעי תנועה, פעולה ופוטנציאל, בעוד שהמילה כוחתקפה לשלבי הקדם-כבידה של אנרגיה, ואילו המילה עוצמה תקפה לשלבי האנרגיה של אחרי-הכבידה.
למרות הדברים הללו אנסה בזאת לצמצם את ממדי הבלבול המושגי בכך שאציע את היתרון שבאימוץ הסיווג שלהלן של כוח קוסמי, אנרגיה מגיחה ועוצמת יקום – אנרגיה פיזית:
1. עוצמת חלל. זוהי נוכחותו החופשית והבלתי-מעורערת של המוחלט הבלתי-מוגדר בחלל. הרחבתו של מושג זה מצביעה על פוטנציאל כוח-החלל הטבוע בַּטוטאליות התפקודית של המוחלט הבלתי-מוגדר, בעוד שמשמעות מושג זה מרמזת על הטוטאליות של המציאות הקוסמית – היקומים – אשר הגיחו לכדי נצח מאִי פרדיס, אשר מעולם לא התחיל, לעולם לא ייגמר, לעולם איננו נע ולעולם אינו משתנה.
התופעות אשר מקורן בפרדיס התחתון כוללות, קרוב לוודאי, שלושה אזורים של נוֹכחוּת ופעולת כוח מוחלטים: אזור נקודת הסמך של המוחלט הבלתי-מוגדר, אזור אי פרדיס עצמו ואזור החיץ של סוכנויות או תפקודים בלתי-מזוהים מסוימים של השוואה ושל פיצוי. שלושת האזורים הללו, בעלי המרכז המשותף, הינם מרכז מחזור פרדיס של המציאות הקוסמית.
עוצמת החלל הינה קדם-מציאות; היא הינה תחומו של המוחלט הבלתי-מוגדר, והיא מגיבה אך ורק לאחיזתו האישית של האב האוניברסאלי; זאת על-אף שנדמה כי היא ניתנת לשינוי על-ידי נוכחותם של מארגני כוח המאסטר הראשיים.
באוורסה, עוצמת החלל מכונה בשם אבְּסוֹלוּטָה.
2. כוח קדמון. דבר זה מייצג את השינוי הבסיסי הראשון בעוצמת החלל ועשוי להיות אחד מתפקודי המוחלט הבלתי-מוגדר בפרדיס התחתון. היננו יודעים כי נוכחוּת החלל היוצאת מעם פרדיס התחתון משתנָה באופן כלשהו ביחס לזו אשר נכנסת אליו. ואולם, בלא תלות בכל יחס אפשרי שכזה, ההתמרה המזוהה בגלוי של עוצמת החלל לכדי כוח ראשוני, הינה התפקוד המבחין הראשי של נוכחות-המתח של מארגני הכוח החיים של פרדיס.
כוח סביל ופוטנציאלי הופך לפעיל ולקדמון בתגובה להתנגדות המופעלת על-ידי נוכחותם בחלל של מארגני הכוח המאסטר המתממשים-לבסוף. כוח מגיח כעת מתחומו הבלעדי של המוחלט הבלתי-מוגדר אל המחוזות שבהם התגובות מרובות – תגובות לתנועות ראשוניות מסוימות הנעשות על-ידי אל-הפעולה ומשם לתנועות פיצוי מסוימות הנובעות מן המוחלט האוניברסאלי. נדמה כי כוח קדמון מגיב לסיבתיות טרנסצנדנטאלית ביחס ישר למוחלטוּת.
לעיתים מכונה כוח קדמון בשם אנרגיה טהורה;באוורסה, היננו מתייחסים אליו כאל סֶגְרֵגָאטָה.
3. אנרגיות מגיחות. נוכחותם הסבילה של מארגני הכוח הראשיים הינה מַספקת על-מנת להתמיר את עוצמת החלל לכדי כוח קדמון, ועל שדה-חלל מופעל שכזה מתחילים אותם מארגני-כוח את פעולותיהם הראשוניות והפעילוֹת. הכוח הקדמון נועד לעבור דרך שני שלבים מובחנים של התמרה במחוזות מופעי האנרגיה בטרם יופיע כעוצמה אוניברסאלית. שתי הרמות האלה של אנרגיה מגיחה הינן:
א. אנרגיה רבת-עוצמה. זוהי אנרגיה מכוּונת רבת-עוצמה, אשר מוּנעת על-ידי מסה, מצויה תחת מתח עצום, ומגיבה בחוזקה – מערכות אנרגיה אדירות ממדים המוכנסות לתנועה הודות לפעילויותיהם של מארגני הכוח הראשיים. אנרגיה רבת-עוצמה, או ראשית, זו איננה מגיבה בתחילה בהחלטיות למשיכת כבידת-פרדיס, אף כי קרוב לוודאי שהיא מניבה תגובת הצבר-מסה, או תגובת-חלל כיוונית, לקבוצה השיתופית של השפעות מוחלטוֹת הפועלת מן הצד התחתון של פרדיס. כאשר אנרגיה מגיחה לכדי רמה של תגובה התחלתית לאחיזת הכבידה המוחלטת והמעגלית של פרדיס, מפַנים מארגני הכוח הראשיים את השטח לתפקוד של שותפיהם המשניים.
ב. אנרגיית כבידה. האנרגיה המגיבה-לכבידה המופיעה כעת טומנת בחובה את הפוטנציאל לעוצמה אוניברסאלית, והופכת לַאב הקדמון הפעיל של כלל החומר ביקום. אנרגיה משנית, או אנרגיית כבידה, זו הינה התוצר של עיבוד האנרגיה הנובע מלחץ-נוכחותם וממגמות-הלחץ שאותן מכוננים מארגני הכוח המאסטר הטרנסצנדנטאליים העמיתים. בתגובה לעבודתם של מתפעלי-כוח אלו, חולפת אנרגיית החלל במהירות מן השלב רב-העוצמה לשלב הכבידה, ובכך הופכת למגיבה במישרין לאחיזה המעגלית של הכבידה (המוחלטת) של פרדיס, בעודה מציגה פוטנציאל מסוים לרגישות למשיכת הכבידה הקווית הטבועה במסת החומר המופיעה במהרה בשלבים האלקטרוני ושלאחר-האלקטרוני של האנרגיה והחומר. עם הופעתה של תגובה לכבידה, רשאים מארגני הכוח המאסטר העמיתים לסגת מצקלוני האנרגיה של החלל, ובלבד שהוצבו לאותו שדה פעולה מְנהלי הכוח האוניברסאליים.
אין אנו בטוחים דיינו ביחס לסיבות המדויקות לשלבים המוקדמים של התפתחות הכוח, ואולם היננו מזהים את פעולתו התבונית של המרבי בשתי רמות מופעי האנרגיה המגיחה. כאשר מתייחסים בהכללה לאנרגיות רבות-עוצמה ולאנרגיות כבידה, אנו באוורסה מכנים אותן בשם אוּלְטִימָאטָה.
4. עוצמה אוניברסאלית. כוח-חלל הותמר לכדי אנרגיית-חלל וממנה לאנרגיה של שליטת כבידה. וכך הבשילה האנרגיה הפיזית עד לנקודה שבה היא יכולה להיות מוכוונת לערוצים של עוצמה ולעמוד לשירות מגוון התכליות של בוראי היקום. עבודה זו מבוצעת בידי המנהלים, המרכזים והבקרים הרב-גוניים של האנרגיה הפיזית ביקום המקיף – בבריאוֹת המאורגנות והמיושבות. מנהלי הכוח האוניברסאליים הללו נוטלים שליטה כמעט מוחלטת בעשרים-ואחת מתוך שלושים רמות האנרגיה המהוות את מערכת האנרגיה הנוכחית של שבעת יקומי העל. תחום זה של כוח-אנרגיה-חומר הינו מרחב הפעילויות התבוניות של זה בעל שבעת ההיבטים, אשר פועל תחת שליטת-העל של העליון בזמן ובמרחב.
באוורסה, היננו מתייחסים למרחב של עוצמה אוניברסאלית בשם גְרָאוִיטָה.
5. אנרגיית-האוונה. מבחינה מושגית, תיאור זה נע כל העת אל עבר פרדיס בעוקבו אחר שינויי כוח-החלל, רמה אחר רמה, עד לרמת העבודה של עוצמת-האנרגיה של יקומי החלל והזמן. הלאה, בהמשך ההתקדמות אל עבר פרדיס, ניתקל בשלב קדם-קיומי של אנרגיה המאפיין את היקום המרכזי. כאן דומה שהמחזור האבולוציוני סב לאחור על עקבותיו; דומה כי עוצמת-האנרגיה מתחילה לנוע לאחור, בחזרה לעבר כוח, ואולם זהו כוח שונה מאוד בטבעו מאלו של פוטנציאל החלל ושל הכוח הקדמון. מערכות האנרגיה של האוונה אינן דואליות; הן הינן שילושיות. זהו מרחב האנרגיה הקיומי של הפועל האחוד, הפועל בשמו של שילוש פרדיס.
באוורסה ידועות אנרגיות אלה של האוונה בשם טְרִיָאטָה.
6. אנרגיה טרנסצנדנטאלית. מערכת אנרגיה זו פועלת על החלק העליון של פרדיס וממנו, ורק בהקשר של העמים האבסוניטיים. באוורסה, היא מכונה בשם טְרָנוֹסְטָה.
7. מוֹנוֹטָה. אנרגיה קרובה קרבת משפחה לאלוהיות כאשר היא הינה אנרגיית פרדיס. היננו נוטים לעבר האמונה כי מונוטה הינה האנרגיה החיה, הלא-רוחנית, של פרדיס – משלימתהּ הנצחית של אנרגיית הרוח החיה של הבן הנצחי – ומכאן שהיא הינה מערכת האנרגיה הלא-רוחנית של האב האוניברסאלי.
אין אנו יכולים להבחין בין טבען של רוח פרדיס ושל המונוטה של פרדיס; הן נראות לנו זהות. יש להן שמות שונים, אבל לא נוכל לתאר בפניכם רבות על אודות מציאות אשר מופעיה הרוחניים והלא-רוחניים ניתנים להבחנה זה מזה רק בשמם.
יודעים אנו כי יצורים סופיים יכולים להגיע לחוויית הסגידה לאב האוניברסאלי באמצעות סעדם של האל בעל שבעת ההיבטים ושל מכוונני המחשבה, ואולם היננו מסופקים אם אישיות תת-מוחלטת כלשהי, ואפילו מנהלי כוח, יכולה להבין את אינסופיות האנרגיה של המקור והמרכז הגדול הראשון. דבר אחד וודאי: אם מנהלי הכוח מכירים את הטכניקה שבאמצעותה עובר כוח-החלל מטמורפוזה, הם אינם מגלים את הסוד ליתר האחרים בינינו. דעתי היא שהם אינם מבינים את פעולת מארגני הכוח לאשורה.
מנהלי כוח אלו עצמם הינם זרזי אנרגיה; במילים אחרות, הם גורמים לאנרגיה להתחלק למגזרים, להתארגן, או להיאסף בצורת יחידוֹת באמצעות נוכחותם. וכל אלו מרמזים על כך שחייב להיות דבר-מה טבוע באנרגיה אשר גורם לה לפעול כך בנוכחות אישיויות כוח אלה. המלכיצדקים של נבאדון הגדירו מזה זמן רב את תופעת ההתמרה של כוח קוסמי לכדי עוצמה אוניברסאלית כאחד משבעת היבטי "האינסופיוּת של האלוהיות". ואתם תתקדמו הרחק עד שם בנקודה זו במהלך הרקעתכם ביקום המקומי.
על-אף חוסר-יכולתנו להבין את מקורו, את טיבו ואת התמרותיו של הכוח הקוסמי, היננו מכירים במלואם את כל שלבי ההתנהגות של האנרגיה המגיחה למן הזמנים של תגובתה במישרין שאינה-נתונה-בספק לפעולת הכבידה של פרדיס – פחות או יותר מן העת של תחילת פעולת מנהלי הכוח של יקום העל.
החומר זהה בכל היקומים, למעט ביקום המרכזי. התכונות הפיזיות של החומר תלויות בקצב הסיבוב של החלקים המרכיבים אותו, במספרם ובגודלם של חלקים חגים אלו, במרחקם מן הגוף הגרעיני, או בתכולת החלל של החומר, כמו גם בנוכחותם של כוחות מסוימים אשר טרם נתגלו באורנטיה.
בשמשות, בפלנטות ובגופי החלל השונים, קיימות עשר מחלקות חומר עיקריות:
1. חומר אולטימאטוני – היחידות הפיזיות הראשוניות של הקיום החומרי, חלקיקי האנרגיה המרכיבים את האלקטרונים.
2. חומר תת-אלקטרוני – המצב הנפיץ והדוחה ( repellent ) של גזי-העל הסולאריים.
3. חומר אלקטרוני – המצב החשמלי של הבחנת החומר – אלקטרונים, פרוטונים, ויחידות שונות אחרות הנמנות על מגוון הקבוצות האלקטרוניות.
4. חומר תת-אטומי – חומר נפוץ מאוד בתוככי שמשות חמות.
5. אטומים מנופצים – את אלו נמצא בשמשות המתקררות וברחבי החלל.
6. חומר מיוּנָן – אטומים יחידניים שהופשטו מן האלקטרונים החיצוניים שלהם (הפעילים מבחינה כימית) על-ידי פעילויות חשמליות, טרמיות, קרינת X , או על-ידי ממיסים.
7. חומר אטומי – השלב הכימי של ארגון היסודות, היחידות המרכיבות את החומר המולקולארי או הנראה לעין.
8. השלב המולקולארי של החומר – חומר כשלעצמו קיים באורנטיה תחת תנאים רגילים במצב חומרי יציב יחסית.
9. חומר רדיואקטיבי – הנטייה ליציאה מארגון ופעילותם של היסודות הכבדים יותר תחת תנאי חום מתון ולחץ כבידה יורד.
10. חומר בקריסה – החומר הנייח-יחסית המצוי בתוככי השמשות הקרות או המתות. צורת חומר זו אינה באמת נייחת; עדיין קיימת בה פעילות אולטימאטונית, ואפילו אלקטרונית, ואולם יחידות אלה מצויות בקרבה גדולה זו לזו, וקצבי הסיבוב שלהן מצומצמים עד למאוד.
סיווג החומר שלעיל נוגע לארגונו יותר מאשר לצורות הופעתו לפני היצורים הברואים. כמו כן, הוא איננו מתחשב בשלבי האנרגיה הקדם-מגיחים, ואף לא בהתגשמויות החומריות הנצחיות בפרדיס וביקום המרכזי.
אור, חום, חשמל, מגנטיות, פעילות כימית, אנרגיה וחומר חד הם – במקורם, מטבעם ועל-פי ייעודם – יחד עם מציאויות חומריות אחרות אשר עדיין לא נתגלו באורנטיה.
איננו מבינים עד תום את השינויים האינסופיים-כמעט העשויים להיות מנת-חלקה של האנרגיה הפיזית. ביקום אחד היא מופיעה כאור, ביקום אחר כאור וכחום גם יחד, ובאחר בדמות צורות אנרגיה בלתי-ידועות באורנטיה; לאחר מספר לא-ידוע של מיליוני שנים היא עשויה להופיע מחדש בדמות צורת אנרגיה חשמלית חסרת-מנוחה ומתפרצת, או בדמות עוצמה מגנטית; ובהמשך לאחר-מכן היא עשויה להופיע שוב, ביקום עוקב, בדמות צורה כלשהי של חומר משתנה העובר סדרה של מטמורפוזות, אשר לאחר מכן תיעלם כלפי חוץ מן הבחינה הפיזית בשיטפון עצום כלשהו של העולמות. ואז, לאחר עידנים רבים-מספור ונדידה אינסופית כמעט דרך יקומים רבים לאין-שיעור, אותה אנרגיה עשויה שוב להופיע-מחדש ולשנות פעמים רבות את צורתה ואת הפוטנציאל שלה; וכך נמשכות התמרות אלה דרך עידנים עוקבים וברחבי מחוזות רבים-מספור. כך ממשיך ונע החומר, עובר את התמרות הזמן אך לעולם שומר אמונים למעגל הנצח; ואף אם במשך זמן ממושך יימנע ממנו מלחזור למקורו, תמיד הוא מגיב אליו, וכל העת ממשיך במסלול שאותו ציוותה האישיות האינסופית אשר שילחה אותו לדרכו.
מרכזי הכוח ועמיתיהם עוסקים רבות בעבודת ההתמרה של האולטימאטון אל תוך מעגלי האלקטרון וסיבוביו. הוויות ייחודיות אלה שולטות בָּעוצמה ומרכיבות אותה באמצעות התפעול המיומן שלהן את היחידות הבסיסיות של האנרגיה החומרית, האולטימאטונים. הם הינם אדוניה של האנרגיה כפי שזו נעה במצב פרימיטיבי זה. יחד עם הבקרים הפיזיים, הם יכולים לשלוט ביעילות באנרגיה ולהכווין אותה אפילו לאחר שזו הותמרה לרמה החשמלית, הידועה כשלב האלקטרוני. ואולם, טווח פעולתם קטן עד מאוד כאשר אנרגיה המאורגנת ברמה האלקטרונית עוברת אל מערבולות המערכות האטומיות. כאשר החומר מתהווה כך, נופלות אנרגיות אלה אל אחיזתה המוחלטת של עוצמת המשיכה של הכבידה הקווית.
הכבידה פועלת באופן חיובי על קווי הכוח ועל ערוצי האנרגיה של מרְכזי הכוח ושל הבקרים הפיזיים, ואולם, הוויות אלה מתייחסות לכבידה אך ורק באופן שלילי – הפעלת כישורי האנטי-כבידה שלהן.
ברחבי כלל החלל, קור והשפעות אחרות פועלים באופן יצירתי ומארגנים אולטימאטונים לכדי אלקטרונים. חום הינו אמת המידה לפעילות אלקטרונית, בעוד שהקור פשוט מציין את היעדרו של חום – מצב של מנוחה אנרגטית יחסית – מצבו של מטען-הכוח האוניברסאלי של החלל, בהינתן היעדרם של אנרגיה מגיחה ושל חומר מאורגן ואי-תגובתיותם של אלו לכבידה.
נוכחות ופעולת הכבידה הן אשר מוֹנעוֹת את הופעתו של האפס המוחלט התיאורטי, שכן החלל הבין-כוכבי אינו מחזיק בטמפרטורת האפס המוחלט. ברחבי כלל החלל המאורגן קיימים זרמי אנרגיה המגיבים-לכבידה, מעגלי עוצמה, ופעילויות אולטימאטוניות, בנוסף לאנרגיות אלקטרוניות מארגנות. הלכה למעשה, החלל איננו ריק. אפילו האטמוספרה של אורנטיה הולכת ומתדלדלת עד אשר, בגובה של חמשת אלפים קילומטרים לערך, היא מתחילה לדהות אל-עבר הממוצע של החומר בחלל במגזר זה של היקום. החלל הקרוב ביותר לריק המוכר בנבאדון מכיל בסביבות מאה אולטימאטונים – השקולים לאלקטרון אחד – לכל אינץ' מעוקב (כ-16.4 סמ"ק). דלילות חומר שכזו נחשבת, למעשה, לחלל ריק.
הטמפרטורה – חום וקור – הינה משנית אך לכבידה במחוזות האבולוציה של האנרגיה ושל החומר. האולטימאטונים מצייתים בהכנעה לטמפרטורות קיצון. טמפרטורות נמוכות מעודדות יצירת מבנים אלקטרונים והרכבים אטומיים מסוימים, בעוד שטמפרטורות גבוהות מקלות על מיני תופעות של פיצוח אטומי והתפוררות החומר.
כלל התאגדויות החומר, למעט הפרימיטיביות ביותר, עלולות להישבר בשעה שהן נחשפות לַחום ולַלחץ של מצבים פנים-שמשיים מסוימים. וכך יכול חום להתגבר באופן ניכר על יציבות הכבידה. ואולם, אין חום או לחץ שמשיים ידועים המסוגלים להתמיר אולטימאטונים חזרה לכדי אנרגיה רבת-עוצמה.
השמשות הבוערות מסוגלות להתמיר חומר לכדי צורות אנרגיה שונות, ואולם העולמות הכהים והחלל החיצון בכללותו עשויים להאט את הפעילויות האולטימאטוניות והאלקטרוניות עד לנקודה שבה מותמרות אנרגיות אלה לכדי חומר של העולמות. התאגדויות אלקטרוניות מסוימות מטבע קרוב, כמו רבות מההתאגדויות הבסיסיות של החומר הגרעיני, נוצרות בטמפרטורות הנמוכות-ביותר של החלל הפתוח, והן גדלות לאחר מכן באמצעות התאגדות עם הצברים גדולים יותר של אנרגיה ההופכת-לחומר.
במהלך כל המטמורפוזה הבלתי-נגמרת הזו של אנרגיה ושל חומר, היננו חייבים להתחשב בהשפעת לחץ הכבידה ובַּהתנהגות האנטי-כבידתית של האנרגיות האולטימאטוניות המצויות תחת תנאים מסוימים של טמפרטורה, מהירות וסיבוב. גם לְטמפרטורה, לזרמי אנרגיה, למרחק ולנוכחות מארגני הכוח ומנהלי הכוח החיים, יש נגיעה לכל מופעי ההתמרה של אנרגיה ושל חומר.
תוספת המסה בְּחומר שקולה לתוספת האנרגיה המחולקת במהירות האור בריבוע. במובן הדינאמי, העבודה שחומר במצב מנוחה יכול לעשות שקולה לאנרגיה הנדרשת על-מנת להביא את חלקיו יחדיו מפרדיס, פחוֹת התנגדות הכוחות שעליהם נדרש להתגבר במסע והמשיכה המופעלת בין חלקי החומר לבין עצמם.
על קיומן של צורות חומר קדם-אלקטרוניות מעידים שני המשקלים האטומיים של העופרת. עופרת בהרכב מקורי שוקלת מעט יותר מזו הנוצרת על-ידי התפרקות אורניום באמצעות פליטת רדיום; והפרש זה במשקל האטומי מייצג את האובדן בפועל של אנרגיה בעת הפיצוח האטומי.
השלמות היחסית של החומר מובטחת הודות לעובדה שאנרגיה יכולה להיספג או להיפלט אך ורק באותם שיעורים מדויקים שאותם כינו מדעני אורנטיה בשם קוונטה. תנאי חכם זה בעולמות החומר משמש על-מנת לשמר את קיומם המתמשך של היקומים.
כמות האנרגיה הנספגת פנימה, או הנפלטת החוצה, כאשר מוזזים המיקומים האלקטרונים או המיקומים האחרים, הינה תמיד "קוָונטוּם" או מכפלה שלו; ואולם, ההתנהגות הרוטטת, או דמוית-הגל, של יחידות אנרגיה כאלה נקבעת כולה על-ידי ממדי המבנים החומריים הנידונים. קוטרן של אדוות אנרגיה דמויות-גל אלה גדול פי 860 מזה של האולטימאטונים, האלקטרונים, האטומים, או היחידות האחרות הפועלות כך. הבלבול שאיננו-נגמר הנלווה להבחנות מכניקת הגלים על התנהגות הקוונטום, נובע מתוספת של גלי אנרגיה אלו על אלו: שתי פסגות יכולות להשתלב על-מנת ליצור פסגה כפולת-גובה, בעוד שפסגה ועמק יכולים להשתלב וכך לבטל הדדית זה את זה.
ביקום-העל של אורוונטון קיימות מאה אוקטאבות של אנרגיה-גלית. מתוך מאה קבוצות אלה של מופעי אנרגיה, שישים-וארבע מוכרות במלואן או בחלקן באורנטיה. קרני השמש מהוות ארבע אוקטאבות בסולם יקום-העל, כאשר קרני האור הנראות תופשות אוקטאבה בודדת, מספר שישים-וארבע בסדרה זו. קבוצת האולטרה-סגול מגיעה לאחר מכן, בעוד שעשר האוקטאבות כלפי מעלה הן קרני ה- X , ולאחריהן מופיעות קרני הגאמא של הרדיום. שלושים-ושתיים אוקטאבות מעל לאור הנראה של השמש מצויות קרני אנרגיית החלל החיצון, אשר לעיתים כה תכופות מתמזגות עם חלקיקי החומר הזעירים הטעונים באנרגיה גבוהה ביותר אשר נלווים להן. מתחת לקרני השמש הנראות לעין תמצאנה הקרניים האינפרא-אדומות, ושלושים אוקטאבות מתחת להן מצויה קבוצת קרני שידור הרדיו.
מנקודת המבט של ההבנה המדעית באורנטיה במאה העשרים, ניתן לסווג את מופעי האנרגיה דמויית הגל לעשר הקבוצות הבאות:
1. קרניים אינפרא-אולטימאטוניות – הסיבובים הגבוליים של האולטימאטונים כאשר הם מתחילים לקבל צורה מובחנת. זהו השלב הראשון של אנרגיה מגיחה אשר ניתן להבחין בו בתופעות דמויות-גל ולמדוד אותן.
2. קרניים אולטימאטוניות – התאגדות האנרגיה לספֵירות הזעירות של האולטימאטונים גורמת לרטטים בתכולת החלל הניתנים להבחנה ולמדידה. והרבה לפני שיגלו הפיזיקאים את האולטימאטון, הם יבחינו ללא ספק במופעי הקרניים האלה, באשר הם מומטרים אל עבר אורנטיה. קרניים קצרות ורבות-עוצמה אלה מייצגות את פעילותם הראשונית של האולטימאטונים בעודם מואטים עד לנקודה שבה הם נוטים לעבר ההתארגנות האלקטרונית של החומר. בעת שהאולטימאטונים מצטברים לכדי אלקטרונים, מתרחש עיבוי אשר תוצאתו הינה אחסון של אנרגיה.
3. קרני החלל הקצרות. אלו הם הקצרים ביותר מכל הרטטים האלקטרוניים הטהורים, והם מייצגים את השלב הקדם-אטומי של צורת חומר זו. על-מנת שתיווצרנה, נדרשות לקרניים אלה טמפרטורות גבוהות מאוד או נמוכות מאוד. קיימים שני סוגים כאלו של קרני-חלל: האחד מופיע כאשר נולדים אטומים ואילו השני מעיד על התנפצותם. קרני חלל אלה בוקעות בכמות הגדולה ביותר מן המישור הדחוס ביותר של יקום העל, שביל החלל, אשר הינו גם המישור הדחוס ביותר של היקומים החיצוניים.
4. השלב האלקטרוני. שלב אנרגיה זה עומד בבסיס כלל החומריוּת בשבעת יקומי העל. קוונטות תמיד נפלטות כאשר אלקטרונים עוברים במסלולי סיבוביהם מרמות אנרגיה גבוהות יותר לאלה הנמוכות יותר. התוצאה של תזוזת אלקטרונים בין מסלולים הינה פליטה או ספיגה של חלקיקי אנרגיית-אור אחידים, מדידים ומובחנים מאוד, בעוד שהאלקטרון הבודד תמיד יפלוט חלקיק של אנרגיית-אור בשעה שהוא נתון בהתנגשות. תופעות של אנרגיה דמוית-גל נלווֹת גם לפעילויותיהם של הגופים החיוביים ושל חלקים אחרים של השלב האלקטרוני.
5. קרני גאמא – אותן נביעות המאפיינות את ההתפרקות הספונטאנית של חומר אטומי. הדוגמה הטובה ביותר לפעילות האלקטרונית זו מצויה בתופעות הנלוות להתפרקותו של הרָדיוּם.
6. קבוצת קרני-X. תוצאת הצעד הבא בהאטת האלקטרון הינה צורות שונות של קרני X סולאריות וכן קרני ה-X המיוצרות באופן מלאכותי. המטען האלקטרוני מייצר שדה חשמלי; תנועה מולידה זרם חשמלי; הזרם מייצר שדה מגנטי. כאשר האלקטרון נעצר בבת אחת, המהומה האלקטרו-מגנטית שנוצרת מייצרת את קרן ה-X; קרן ה-Xהינה אותה הפרעה. קרני ה-X הסולאריות זהות לאלה המיוצרות באופן מכני על-מנת לחקור את פנים גוף האדם, למעט העובדה שהן מעט ארוכות יותר.
7. קרניה האולטרא-סגולות, או הכימיות, של השמש ואלה המיוצרות בצורות מכאניות שונות.
8. האור הלבן – כלל האור הנראה של השמשות.
9. קרניים אינפרא-אדומות – האטתה של הפעילות האלקטרונית קרוב יותר לשלב שבו ניתן להעריך חום.
10. קרני הרץ – האנרגיות המשמשות באורנטיה לשידור.
מכל עשרת שלבי הפעילות האנרגטית דמוית-הגל הללו, יכולה העין האנושית להגיב אך ורק לאוקטאבה אחת, לאור השלם של אור השמש הרגיל.
מה שמכונה אֶתֶר הינו בסך הכול שם כולל לציון קבוצת פעילויות כוח ואנרגיה המתחוללת בחלל. אולטימאטונים, אלקטרונים והצברי מסה אחרים של אנרגיה הינם חלקיקי חומר אחידים, ובעת שהם חולפים מבעד לחלל הם אכן נעים בקווים ישרים. האור, וכל יתר הצורות של מופעי אנרגיה מזוהַה, מורכבים ממצעד של חלקיקי אנרגיה מובחנים המתקדמים בקווים ישרים, למעט כאשר הם עוברים שינוי תחת השפעת הכבידה וכוחות מתערבים אחרים. העובדה שכאשר מצעדי חלקיקי אנרגיה אלו נצפים באופנים מסוימים הם דומים לתופעות-גל, נובעת מהתנגדותה הבלתי-מובחנת של שמיכת הכוח של החלל כולו, היא האֶתֶר ההיפותטי, ומהמתח הבין-כבידתי של הצברי המסה הסמוכים. המרווח בין הפוגות חלקיקי החומר, יחד עם מהירותן התחילית של קרני האנרגיה, גורמים למופע הגלי של צורות רבות של אנרגיה-חומר.
העירור של תכולת החלל מייצר תגובה דמוית-גל למעבר של חלקיקי החומר הנעים במהירות, ממש כשם שמעבר של ספינה במים מייצר גלים בעלי משׂרעת ואורך משתנים.
התנהגות הכוח הקדמון אכן מייצרת תופעות אשר באופנים מרובים הינן אנאלוגיות למה שאתם שיערתם וכיניתם בשם אֶתֶר. החלל איננו ריק; ספֵירות החלל חגות וצוללות הלאה דרך אוקיינוס עצום של כוח-אנרגיה הנפרש בתוכו; ואף תכולת החלל של האטום איננה ריקה. אף-על-פי-כן, האֶתֶר איננו קיים, ועצם העובדה שהאתר ההיפותטי הזה נעדר, היא זו המאפשרת לפלנטה המיושבת לחמוק מנפילה אל תוך השמש, ולאלקטרון החג במסלולו להימנע מנפילה אל תוך הגרעין.
בעוד שמטען החלל של הכוח האוניברסאלי הינו הומוגני ובלתי-מובחן, ארגונהּ של אנרגיה שהתפתחה לכדי חומר דורש כי ריכוז אנרגיה במסות בדידות בעלות ממדים ומשקל מוגדרים – תגובה מדויקת לכבידה.
הכבידה הקווית, או המקומית, הופכת פעילה במלואה בשעה שמופיע הארגון האטומי של החומר. חומר במצב קדם-אטומי הופך לתגובתי במידה קלה לכבידה כאשר הוא מעורר על-ידי קרני X ועל-ידי אנרגיות דומות אחרות, ואולם לא ניתן למדוד משיכה של כבידה קווית על חלקיקי אנרגיה-אלקטרונית חופשיים, לא-מחוברים ולא-טעונים, ואף לא על האולטימאטונים הבלתי-מאוגדים.
האולטימאטונים פועלים דרך משיכה הדדית, ומגיבים אך ורק למשיכת הכבידה המעגלית של פרדיס. בהיותם נטולי תגובה לכבידה קווית, הם מוחזקים אפוא כחלק מסחף החלל האוניברסאלי. האולטימאטונים מסוגלים להאיץ מהירות סיבובית עד לנקודת האנטי-כבידה חלקית, ואולם הם אינם מסוגלים להשיג – באופן בלתי-תלוי במארגני הכוח או במנהלי הכוח – את מהירות הבריחה הקריטית שבה הם מפסיקים להיות יחידים, ולחזור למצב של אנרגיה רבת-העוצמה. בטבע, האולטימאטונים חומקים ממצב הקיום הפיזי רק כאשר הם לוקחים חלק בפיצוץ הסופי של שמש שהתקררה ונוטה למות.
האולטימאטונים, אשר אינם מוכרים באורנטיה, מאטים בעוברם דרך שלבים רבים של פעילות פיזית בטרם הם משיגים את תנאי-הקדָם של אנרגיית-הסיבוב הנדרשים לארגון האלקטרוני. לאולטימאטונים שלושה אופני תנועה: התנגדות הדדית לכוח הקוסמי, סיבובים יחידניים בעלי פוטנציאל אנטי-כבידה, והמיקומים התוך-אלקטרוניים של מאה האולטימאטונים הנערכים זה-ביחס-לזה.
משיכה הדדית מחזיקה יחד מאה אולטימאטונים המרכיבים את האלקטרון; ובאלקטרון טיפוסי לעולם יהיו לא יותר ולא פחות מאשר מאה אולטימאטונים. אובדן של אולטימאטון אחד או יותר גורם להרס זהות האלקטרון, ובכך מביא לכדי קיום את אחד מעשר הצורות המותאמות של האלקטרון.
האולטימאטונים אינם נעים בתוך האלקטרונים במסלולים או במעגלים, ואולם הם אכן מתפזרים או מתקבצים בהתאם למהירויות הסיבוב סביב צירם, ובכך קובעים את הממדים השונים של האלקטרונים. אותה מהירות סיבוב של האולטימאטונים סביב צירם קובעת אף את התגובות החיוביות, או השליליות, של הסוגים השונים של היחידות האלקטרוניות. כלל החלוקה וההתקבצות של החומר האלקטרוני, יחד עם השוֹנוּת החשמלית של גופי האנרגיה-חומר החיוביים והשליליים, נובעים מן הפונקציות השונות האלה של מרכיב ההתאגדות-ההדדית של האולטימאטונים.
קוטרו של כל אטום הינו מעט פחות ממאית של מיליונית האינץ' (כ-1/40,000,000 של הסנטימטר), בעוד שמשקלו של האלקטרון הוא מעט יותר מ-1/2,000 מזה של האטום הקטן ביותר, מימן. אף כי הפרוטון החיובי, אשר מאפיין את גרעין האטום, עשוי להיות לא גדול יותר מאלקטרון שלילי, הוא שוקל כמעט פי אלפיים יותר ממנו.
אם מסת החומר הייתה מוגדלת עד אשר מסת האלקטרון הייתה משתווה לעשירית האונקיה (2.84 גרם), או אז היו גדלים הממדים בהתאם כך שנפחו של אלקטרון שכזה היה הופך להיות כנפח כדור-הארץ כולו. אם נפחו של פרוטון – הכבד מן האלקטרון פי אלף ושמונה-מאות – היה מוגדל עד שהיה משתווה לגודל של ראש של סיכה, או אז, בהשוואה, היה ראש של סיכה מגיע לקוטר השווה לזה של מסלול כדור-הארץ מסביב לשמש.
המבנה של כל חומר דומה למבנה של מערכת השמש. במרכזו של כל יקום אנרגיה זעיר קיים גרעין יחסית יציב ונייח של מנת-חומר. יחידה מרכזית זו יכולה להופיע באחד משלושה מופעים. סביב מרכז אנרגיה זה סובבת לרוב, בשפע אינסופי אך במעגלים מתנדנדים, יחידות האנרגיה שאותן ניתן לדמות אותן במידת-מה לפלנטות הסובבות את השמש של קבוצה כוכבית כלשהי, כדוגמת מערכת השמש שלכם.
האלקטרונים בתוך האטום סובבים מסביב לפרוטון המרכזי בערך באותו יחס מרחבי שבו חגות הפלנטות מסביב לשמש בחלל של מערכת השמש. ביחס לגודלם הממשי, המרחק בין גרעין האטום לבין המסלול האלקטרוני הפנימי ביותר, דומה למרחק הקיים בין הפלנטה הפנימית, כוכב חמה, לבין השמש שלכם.
מהירות הסיבוב של האלקטרונים סביב צירם ומהירותם במסלול מסביב לגרעין האטום, שתיהן מצויות מעבר ליכולת הדמיון אנושי, וזאת מבלי להזכיר את מהירותם של האולטימאטונים המרכיבים אותם. החלקיקים החיוביים של הרדיום עפים אל תוך החלל במהירות של עשר-אלף מייל לשנייה, בעוד שהחלקיקים השליליים משיגים מהירות הקרובה לזו של האור.
היקומים המקומיים בנויים על-פי המערכת העשרונית. ביקום דואלי קיימות בדיוק מאה צורות ברות-הבחנה שבהן הופכת אנרגיית-חלל לחומר אטומי; זהו המספר המקסימאלי האפשרי של התארגנויות-חומר בנבאדון. מאה צורות חומר אלה מהוות סדרה רגילה שבה סובבים אלקטרונים – מאחד ועד מאה – סביב גרעין מרכזי דחוס יחסית. התאגדות סדורה ומהימנה זו של אנרגיות שונות היא אשר מהווה את החומר.
לא כל העולמות מציגים על-פני השטח מאה יסודות ברי-זיהוי, ואולם, הם נוכחים במקום כלשהו, נכחו בעבר, או שהם מצויים בתהליך של אבולוציה. התנאים המלווים את היווצרותה ואת המשך התפתחותה של פלנטה קובעים כמה ממאה הטיפוסים האטומיים יהיו ברי-נראוּת. האטומים הכבדים יותר אינם נוכחים על-פני השטח של עולמות רבים. ואפילו באורנטיה, נוטים היסודות הידועים הכבדים יותר להתפרק לחתיכות, כפי שמדגימה התנהגות הרדיום.
יציבותו של האטום תלויה במספר הנויטרונים הבלתי-פעילים חשמלית המצויים בגוף המרכזי. ההתנהגות הכימית תלויה לחלוטין בפעילות האלקטרונים החגים חופשיים במסלול.
מעולם לא ניתן היה לאגד באורוונטון באופן טבעי יותר ממאה אלקטרונים הסובבים מסביב למערכת אטומית אחת. כאשר הוכנסו באופן מלאכותי לשדה הסיבוב מאה ואחת אלקטרונים, תמיד הייתה התוצאה התפרקותו המיידית של הפרוטון המרכזי, יחד עם התפוצה פראית של האלקטרונים ושל אנרגיות משוחררות אחרות.
בעוד שאטומים עשויים להכיל מאחד ועד מאה אלקטרונים במסלול, רק עשרת האלקטרונים החיצוניים של האטומים הגדולים יותר סובבים מסביב לגרעין המרכזי כגופים מובחנים ובדידים, וחגים באופן שלם והדוק במסלולים מדויקים ומובחנים. קשה לִצְפות או לגלות את שלושים האלקטרונים הקרובים ביותר למרכז כגופים נפרדים ומאורגנים. שיעור יחסים דומה לזה שבין התנהגות האלקטרונים לבין הקרבה לגרעין, ניתן למצוא בכל האטומים, בלא תלות במספר האלקטרונים שהם מכילים. ככל שהגרעין קרוב יותר, כך פוחתת האינדיבידואליות של האלקטרון. התרחבות האנרגיה דמוית-הגל של אלקטרון עשויה להתפשט כך שתתפוש את כלל המסלולים האטומיים הנמוכים יותר; והדבר נכון במיוחד בנוגע לאלקטרונים הקרובים ביותר לגרעין האטום.
לשלושים האלקטרונים בעלי המסלולים הפנימיים ביותר יש אינדיבידואליות, ואולם המערכות האנרגטיות שלהם נוטות להתערבב זו בזו, והן משתרעות מאלקטרון לאלקטרון ואף כמעט ממסלול למסלול. שלושים האלקטרונים הבאים מהווים את המשפחה השנייה, או את אזור האנרגיה השני, ולהם אינדיבידואליות רבה יותר, בהיותם גופי חומר המפעילים שליטה מלאה יותר על מערכות האנרגיה הנלווֹת להם. לשלושים האלקטרונים הבאים, אזור האנרגיה השלישי, יש אינדיבידואליות רבה אף יותר והם חגים במסלולים מובחנים ונפרדים יותר. עשרת האלקטרונים האחרונים, הקיימים אך בעשרת היסודות הכבדים ביותר, מתכבדים להחזיק בעצמאות, ולפיכך יכולים לחמוק משליטת גרעין האֵם פחות או יותר בחופשיות. בעקבות שינוי מינימאלי בַּלחץ או בטמפרטורה, חברי קבוצת האלקטרונים הרביעית והחיצונית ביותר עשויים לחמוק מאחיזתו של הגרעין המרכזי, כפי שהדבר מודגם בעצם ההתפרקות הספונטאנית של האורניום ושל יסודות אחרים הדומים לו.
עשרים ושבעה היסודות הראשונים – אלו המכילים בין אלקטרון אחד לעשרים-ושבעה אלקטרונים חגים במסלול – קלים יותר להבנה מיתר היסודות. החל מן היסוד העשרים-ושמונה ומעלה היננו נתקלים יותר ויותר בחוסר יכולת חיזוי הנובע מנוכחותו המשוערת של המוחלט הבלתי-מוגדר. ואולם, חלק מחוסר היכולת לחזות את התנהגות האלקטרונים נובע מן ההבדלים במהירויות הסיבוב של האולטימאטונים סביב צירם, ומנטייתם הבלתי-מוסברת "להתגודד". גם השפעות אחרות – פיזיות, חשמליות, מגנטיות וכבידתיות – גורמות לשינויים בהתנהגות האלקטרונים. האטומים, אפוא, דומים מאוד לאנשים באשר לאפשרות החיזוי. הסטטיסטיקאים יכולים להצהיר על חוקים המתארים את ההתנהגות של מספר גדול של אנשים או של אטומים, אבל לא את זו של אטום בודד או של אדם יחיד.
אף שהכבידה הינה אחד מתוך מספר גורמים המעורבים בשמירת מערכת אטומית זעירה יחדיו, קיימת גם אנרגיה רבת-עוצמה ובלתי-מוכרת בתוך ובקרב היחידות הבסיסיות האלה, ואנרגיה זו הינה הסוד שמאחורי הֶרְכֵּבן הבסיסי ואופן התנהגותן בסופו של דבר; כוח זה עדיין ממתין לגילויו באורנטיה. השפעה אוניברסאלית זו מחדרת את כלל החלל הנכלל בגדר ארגון אנרגטי זעיר זה.
החלל הבין-אלקטרוני של האטום איננו ריק. חלל בין-אלקטרוני זה מופעל בקרבו של האטום על-ידי תופעות דמויות-גל אשר מסונכרנות באופן מושלם עם מהירות האלקטרונים ועם סיבובי האולטימאטונים. כוח זה איננו נשלט במלואו בידי חוקי המשיכה החיובית והשלילית שאתם מכירים; ולפיכך לעיתים התנהגותו בלתי-צפויה. דומה כי השפעה נטולת-שם זו מהווה תגובת כוח-חלל של המוחלט הבלתי-מוגדר.
הפרוטונים הטעונים והנויטרונים הבלתי-טעונים של גרעין האטום מוחזקים יחדיו באמצעות פעולת הגומלין של המֶזוֹטְרוֹן, חלקיק חומר הכבד פי 180 מן האלקטרון. לולא סידור זה, המטען החשמלי שאותו נושאים הפרוטונים היה מפצל את גרעין האטום.
בַּאופן שבו האטומים בנויים, לא כוחות כבידה ולא כוחות חשמליים היו יכולים להחזיק את הגרעין יחד. כוליוּתו של הגרעין נשמרת הודות לפעולת הלכידות ההדדית של המֶזוֹטְרוֹן, אשר מסוגל להחזיק יחד חלקיקים טעונים וחלקיקים לא-טעונים הודות לעוצמה גבוהה יותר של כוח-מסה, ובשל התפקוד הנוסף הגורם לפרוטונים ולנויטרונים להחליף מקום ללא-הרף. המזוטרון גורם למטען החשמלי של חלקיקי הגרעין להיזרק ללא-הרף הלוך ושוב בין הפרוטונים לבין הנויטרונים. בחלק אינפיניטסימאלי של שנייה, חלקיק גרעין נתון הינו פרוטון טעון ובחלק השנייה שלאחריו נויטרון לא-טעון. והתחלפויות אלה במצבי האנרגיה מתרחשות במהירות כה גבוהה ובלתי-תיאמן עד אשר נשללת מן המטען החשמלי כל אפשרות של תפקוד כהשפעה מפצלת. וכך פועל המזוטרון כחלקיק "נשא-אנרגיה" התורם תרומה עצומה ליציבות גרעין האטום.
נוכחותו ותפקודו של המזוטרון מסבירים גם חידה אטומית נוספת. כאשר אטומים מתנהגים באופן רדיואקטיבי, הם פולטים כמות אנרגיה גבוהה בהרבה מן המצופה. עודף קרינה זה מקורו בשבירתו של המזוטרון "נשא האנרגיה", אשר הופך בכך לאלקטרון רגיל. התפרקות המזוטרונים מלוּוה גם בפליטת חלקיקים מסוימים קטנים ולא-טעונים.
המזוטרון מסביר תכונות לכידות מסוימות של גרעין האטום, ואולם הוא איננו האחראי להתלכדותם של פרוטונים זה עם זה ואף לא להידבקותם של הנויטרונים זה לזה. הכוח הפרדוקסאלי ורב-העוצמה של הלכידות הכּוּלית של האטום הינו צורת אנרגיה אשר טרם נתגלתה באורנטיה.
המזוטרונים הללו מצויים בשפע בקרני החלל אשר פוגעות ללא-הרף בפלנטה שלכם.
הדת איננה לבדה בנטייתה לעבר הדוֹגמה; הפילוסופיה הטבעית נוטה לדוֹגמטיוּת באותה המידה. כאשר מורה-דת ידוע הסיק שהמספר שבע הינו מספר יסודי ביקום משום שבראש האדם מצויים שבעה פתחים, אילו ידע יותר כימיה, היה עשוי להציע אמונה מעין זו בהתבסס על תופעות-אמת בעולם הפיזי. על-אף המופע האוניברסאלי של אנרגיה, המתבסס על המערכת העשרונית, בכל היקומים הפיזיים של הזמן והמרחב נוכחת-תמיד התזכורת למציאות של הארגון האלקטרוני בעל שבעת ההיבטים של קדם-החומר.
המספר שבע הוא בסיסי ליקום המרכזי ולמערכת הרוחנית שבה טבועים שידורי האופי, ואולם המספר עשר, והמערכת העשרונית, הינם אינהרנטיים לאנרגיה, לחומר ולבריאה החומרית. אף-על-פי-כן, העולם האטומי אכן מציג מאפיינים מחזוריים מסוימים החוזרים על-עצמם בקבוצות של שבע – כעין סימן לידה שאותו נושא עולם החומר הזה כעדות למקורו הקדום אשר ברוח.
התמדה זו בְּמבנה יצירתי בעל שבעה היבטים מודגמת בתחום הכימיה כחזרה על תכונות פיזיות וכימיות דומות בקבוצות מובחנות של שבע, זאת כאשר היסודות הבסיסיים מסודרים בהתאם לסדר משקלם האטומי. כאשר היסודות הכימיים של אורנטיה מסודרים כך בשוּרה, כל איכות נתונה, או כל תכונה נתונה, נוטה לחזור על עצמה בקפיצות של שבע. שינוי מחזורי זה בקפיצות של שבע נוטה לחזור על עצמו בשיעור הולך ופוחת בכלל הטבלה הכימית, אך הוא ניכר באופן המובחן ביותר בקבוצות האטומיות המוקדמות, או הקלות יותר. כאשר מתחילים ביסוד כלשהו, ולאחר שמבחינים בתכונה אחת בו, איכות זו תשתנה בעבור ששת היסודות הבאים; ואולם עם הגיענו ליסוד השמיני, תכונה זו נוטה להופיע מחדש. במילים אחרות, היסוד הכימי הפעיל השמיני דומה ליסוד הראשון, התשיעי דומה לשני, וכך הלאה. עובדה שכזו, השייכת לעולם הפיזי, מצביעה ללא ספק על המבנה בעל שבעת ההיבטים של האנרגיה הקדמונית ומעידה על המציאות הבסיסית של המִגוון בעל שבעת ההיבטים של בריאוֹת הזמן והמרחב. עוד ראוי כי ישית האדם ליבו לעובדה שקיימים שבעה צבעים בספקטרום הטבעי.
ואולם, לא כל ההשערות של הפילוסופיה הטבעית הינן תקפות; כך לדוגמא, האֶתֶר ההיפותטי, המייצג ניסיון רב-תושייה של האדם לאחד את בוֹרוּתו בנוגע לתופעות החלל. הפילוסופיה של היקום איננה יכולה להסתמך על תצפיות מדעיות לכאורה. לולא ניתן היה לצפות בשינוי מעין זה, המדען היה נוטה לדחות על סף את האפשרות שמתוך הגולם יגיח פרפר.
היציבוּת הפיזית, יחד עם האלסטיות הביולוגית, מצויה בטבע אך ורק בשל תבונתם הקרובה-לאינסופית של אדריכלי האב של הבריאה. שום דבר פחות מאשר בינה טרנסצנדנטאלית לעולם לא יכול היה לעצב יחידות חומר אשר הן בה בעת גם כה יציבות וגם בעלות גמישות כה יעילה.
הסחף האינסופי של המציאות הקוסמית היחסית, מן המוּחלטוּת של המוֹנוֹטָה של פרדיס ועד לַמוּחלטוּת של עוצמת החלל, מעיד על התפתחויות מסוימות ביחסים במציאויות הלא-רוחניות של המקור והמרכז הראשון – אותן מציאויות אשר מסתתרות בעוצמת החלל, מתגלות בַּמונוטה, ומתגלות ארעית ברמות הקוסמיות שביניהן. מחזור האנרגיה הנצחי הזה, בהיותו מעגל בתוך אבי היקומים, הינו מוחלט, ובהיותו מוחלט לא ניתן להרחיבו, לא בעובדות ולא בערכים; ואף-על-פי-כן, גם כעת – כתמיד – האב הקדמון מתממש-בעצמו מתוך מרחב גדֶל-לעולם של זמן-מרחב, של התעלות מעל לזמן-מרחב ושל משמעויות זמן-מרחב, זירה של מערכות-יחסים משתנות שבה אנרגיית-החומר נתונה באופן הולך וגובר תחת שליטת הרוח החיה והאלוהית באמצעות המאמץ ההתנסותי של דעת אישית וחיה.
האנרגיות האוניברסאליות הלא-רוחניות מתארגנות-מחדש – ברמות שונות – במערכות החיות של הדעת של אלו-שאינם-בוראים, אשר חלק מסוים מהן ניתן לתאר באופן הבא:
1. דעת של קדם-רוחות-מסייעות. רמת דעת זו איננה-מתנסה בעולמות המיושבים והיא נסעדת בידי בקרי המאסטר הפיזיים. זוהי דעת מכאנית, זהו האינטלקט אשר לא-ניתן-ללמדו של צורות החיים החומריים הפרימיטיביות ביותר, ואולם הדעת אשר לא-ניתן-ללמדה פועלת ברמות רבות מלבד זאת של החיים הפלנטאריים הפרימיטיביים.
2. רוחות מסייעות-דעת. זהו הסעד של רוח האם של יקום מקומי, הפועלת באמצעות שבע רוחותיה מסייעות-הדעת על רמת הדעת החומרית הנלמדת (הרמה הלא-מכאנית). ברמה זו מתנסה הדעת החומרית: כאינטלקט תת-אנושי (חייתי) בחמש הרמות הראשונות של המסייעוֹת; כאינטלקט אנושי (מוסרי) בשבע הרמות של המסייעוֹת; וכאינטלקט על-אנושי (אמצעיוני) בשתי הרמות האחרונות של המסייעוֹת.
3. דֵעות מורונטיות מתפתחות – תודעתן המתרחבת של אישיויות מתפתחות בנתיבת ההרקעה של היקום המקומי. זהו המתת של רוח האם של היקום המקומי בשיתוף הבן הבורא. רמת דעת זו מרמזת על הארגון של כלי החיים מן הסוג המורונטי, סינתזה בין החומרי לרוחני המבוצעת על-ידי מפקחי הכוח המורונטיים. הדעת המורונטית מתפקדת באופן משתנה בתגובה ל-570 רמות החיים המורונטיות, וברמות ההישג הגבוהות יותר מגלָה יכולת הולכת וגדלה להתחבר לדעת הקוסמית. זהו הנתיב האבולוציוני של יצורים בני-תמותה, ואולם אף הדעת מן הטיפוס הלא-מורונטי מוענקת על-ידי בן יקום ורוח יקום לילדיהן הלא-מורונטיים של הבריאוֹת המקומיות.
4. הדעת הקוסמית. זוהי הדעת המגוּונת בעלת שבעת ההיבטים של הזמן והמרחב, אשר כל אחד משלביה נסעד בידי אחת משבע רוחות האב של שבעת יקומי העל. הדעת הקוסמית חובקת את כלל רמות הדעת הסופיות ומתאמת באופן התנסותי את רמות האלוהות-ההתפתחותית של הדעת העליונה, ובאופן טרנסצנדנטאלי את רמות הדעת הקיומיות של הדעת המוחלטת – המעגלים הישירים של הפועל האחוד.
הדעת בפרדיס הינה מוחלטת; בהאוונה, היא מוחלטופית; ובאורוונטון – סופית. דעת תמיד מרמזת על הנוכחות והפעילות של סעד חי בנוסף למערכות אנרגיה שונות, והדבר נכון בעבור כל הרמות וכל סוגי הדעת. ואולם, מעבֶר לדעת הקוסמית, הופך תיאור מערכות היחסים של הדעת ושל אנרגיה לא-רוחנית לקשה יותר ויותר. הדעת של האוונה הינה תת-מוחלטת אך על-אבולוציונית; בהיותה קיומית-התנסותית היא קרובה יותר לרמה המוחלטופית מכל מושג אחר שהתגלה לכם. הדעת של פרדיס מצויה מעבר להבנה האנושית; היא קיומית, לא-מרחבית ולא-זמנית. ואף-על-פי-כן, על כל רמות הדעת האלה מאפילה הנוכחות האוניברסאלית של הפועל האחוד – אחיזת כבידת-הדעת של אֵל הדעת אשר בפרדיס.
בעת שהיננו מעריכים ומכירים בדעת, שומה עלינו לזכור שהיקום איננו מכני ואף איננו קסוּם; הוא הינו יצירה של דעת ומנגנון של חוקים. ואולם, בעוד שמבחינה פרקטית חוקי הטבע פועלים במה שנדמה כמחוזות הדואליים של הפיזי ושל הרוחני, לאמיתו של דבר חד הם. המקור והמרכז הראשון הינו הגורם הראשוני של כלל החומר, ובה בעת האב הראשון והסופי של כל הרוחות. ביקומים שמחוץ-להאוונה מופיע אב פרדיס באופן אישי אך ורק כאנרגיה טהורה וכרוח טהורה – בדמות מכוונני המחשבה ורסיסים דומים אחרים.
מנגנונים אינם שולטים באופן מוחלט בבריאה בכללותה; יקום היקומים בכללותו מתוכנן בידי דעת, עשוי בידי דעת ומנוהל בידי דעת. ואולם, המנגנון האלוהי של יקום היקומים הינו מושלם לגמרי מכדי שהשיטות המדעיות של דעתו הסופית של האדם תוכלנה להבחין אפילו בקמצוץ מעליונותה של הדעת האינסופית. זאת מכיוון שדעת בוראת, שולטת ומקיימת זו איננה חומרית ואף איננה דעת של יצור; היא הינה דעת-של-רוח הפועלת מתוך רמות הבורא של המציאות האלוהית ובָּן.
היכולת להבחין ולגלות את הדעת שבמנגנוני היקום תלויה באופן מוחלט ביכולת, בהיקף, ובקיבולת של הדעת החוקרת אשר עוסקת במשימת התבוננות שכזו. דֵעוֹת של זמן-מרחב, אשר מאורגנות מקרב האנרגיות של זמן ומרחב, כפופות למנגנוני הזמן והמרחב.
הכבידה והתנועה האוניברסאליות הינן שתי פנים תאומות של מנגנון הזמן-מרחב הלא-אישי של יקום היקומים. הרמות של תגובת הכבידה לרוח, לדעת ולחומר הינן עצמאיות למדי מן הזמן, ואולם רק רמות הרוח האמיתיות של המציאות הינן עצמאיות מהמרחב (בלתי-מרחביות). רמות הדעת הגבוהות יותר של היקום – הרמות של דעת-רוח – עשויות אף הן להיות בלתי-מרחביות, ואולם הרמות של הדעת החומרית – כדוגמת הדעת האנושית – מגיבות לפעולות הגומלין של הכבידה האוניברסאלית, ומאבדות תגובה זו רק ביחס למידת הזדהותן עם הרוח. רמות המציאות הרוחנית מוּכָּרות על-ידי תכולת הרוח שלהן, והרוחניוּת בזמן ובמרחב נמדדת ביחס הפוך לַתגובה לכבידה הקווית.
תגובה לְכבידה קווית הינה אמַת מידה כמותית של אנרגיה לא-רוחנית. כלל המסה – האנרגיה המאורגנת – כפופה לאחיזה זו, למעט האופן שבו פועלים עליה תנועה ודעת. כבידה קווית הינה הכוח המלכד קצר-הטווח של המאקרו-קוסמוס, בדומה, במידת-מה, לכך שהכוחות המלכדים הפנים-אטומיים הינם הכוחות קצרי-הטווח של המיקרוקוסמוס. אנרגיה פיזית שהפכה לחומר, המאורגנת כְּמה שמְכוּנֶה חומר, איננה יכולה לחצות את החלל מבלי לחולל תגובת כבידה קווית. אף כי תגובת כבידה שכזו עומדת ביחס ישר למסה, היא מותאמת על-ידי החלל המתווך כך שהתוצאה הסופית אינה עולה על קירוב גס של מה שמבוטא כהיפוכו של ריבוע המרחק. בסופו של דבר, כובש החלל את הכבידה הקווית בשל נוכחותן בו של השפעות אנטי-כבידה של כוחות על-חומריים רבים הפועלים על-מנת לנטרל את פעולת הכבידה ואת כל התגובות כלפיה.
לעולם נוטים מנגנונים קוסמיים מורכבים ביותר וכאלה הנדמים כאוטומטיים-מאוד להסתיר את נוכחות הדעת אשר יצרה, או בראה, אותם, מפני כלל התבונות המצויות ברמה נמוכה הרבה יותר מאשר הרמה האוניברסאלית של הטבע והיכולת של המנגנון עצמו. לפיכך, בלתי-נמנע הוא שבעבור הסדרים הנמוכים יותר של היצורים יידָמו המנגנונים האוניברסאליים הגבוהים יותר כחסרי-דעת. יוצא-מן-הכלל היחיד למסקנה שכזו יהיה השתמעות קיומה של דעת בתופעה המדהימה של יקום הנדמה כמחזיק-את-עצמו – ואולם זוהי סוגיה פילוסופית יותר מאשר סוגיה של התנסוּת בפועל.
מכיוון שדעת מתאמת את היקום, לא קיימת יציבות במנגנונים. התופעה של אבולוציה מדורגת הנלווית לתחזוקה-עצמית קוסמית הינה אוניברסאלית. הקיבולת האבולוציונית של היקום הינה בלתי-נדלית באינסופיות של הספונטניות. התקדמות לע7בר אחדות הרמונית, סינתזה התנסותית צומחת, המתווספת על-גבי מורכבות גדלה-לעולם של מערכות יחסים, תוכל להיווצר אך ורק על-ידי דעת בעלת תכלית ושולטת.
ככל שהדעת האוניברסאלית הקשורה לכל תופעה שהיא ביקום גבוהה יותר, כך יקשה על סוגי הדעת הנמוכים יותר לגלותה. ומכיוון שהדעת של המנגנון האוניברסאלי הינה דעת-רוח יצירתית (ואפילו הדעת של האינסופי), לעולם היא לא תוכל להתגלות או להיות מובחנת על-ידי רמות הדעת הנמוכות יותר של היקום, וקל וחומר על-ידי הדעת הנמוכה ביותר מכולן, זו האנושית. הדעת החייתית המתפתחת, אף כי מטבעה הינה שואפת-אל, איננה יודעת-אל מטבעה ובזכות-עצמה.
האבולוציה של מנגנונים מעידה ומצביעה על נוכחותה המוסתרת ועל עליונוּתה של דעת יצירתית. יכולתו של האינטלקט של בן התמותה להגות, לתכנן וליצור מנגנונים אוטומטיים מדגימה את איכויותיה העליונוֹת, היצירתיוֹת והתכליתיוֹת של דעת האדם כַּהשפעה השליטה על הפלנטה. הדעת לְעולם שואפת אל עבֶר:
1. היצירה של מנגנונים חומריים.
2. הגילוי של מסתורין חבויים.
3. החקירה של מצבים מרוחקים.
4. הגיבוש של מערכות מנטאליות.
5. ההישג של מטרות של תבונה.
6. ההישג של רמות רוח.
7. ההגשמה של יעודים אלוהיים – עליונים, מרביים ומוחלטים.
הדעת תמיד יצירתית. מתת הדעת של יחיד – בעל-חיים, בן-תמותה, בן-מורונטיה, מרקיע רוח, או זה אשר-הפך-לסופיון – תמיד מסוגלת ליצור גוף הולם וראוי בעבור הזהות של היצור החי. ואולם, תופעת נוכחות אישיות או התבנית של זהות, ככזו, איננה מופע של אנרגיה, בין שהיא אנרגיה פיזית, אנרגיה של דעת או של רוח. צורת האישיות הינה ההיבט התבניתי של הוויה חיה; היא מעידה על התארגנות האנרגיה, ובשעה שמתווספים אליה חיים ותנועה, זהו מנגנון הקיום של היצור.
אפילו להוויות רוח יש צורה, וצורות רוח אלה (תבניות) הינן אמיתיות. אפילו לסוגים הגבוהים ביותר של אישיויות רוח יש צורה – יש להן נוכחות אישית המקבילה בכל מובן לזו של גופים בני-תמותה באורנטיה. כמעט לכל ההוויות שניתן להיתקל בהן בשבעת יקומי העל יש צורה. ואולם, קיימים מספר יוצאי-דופן לכלל זה: נדמה כי למכוונני-המחשבה אין צורה עד לאחר ההתכה עם הנשמות השורדות של בני התמותה הנלווים להם. גם לשליחים הבודדים, לרוחות השילוש בעלות ההשראה, לסייעים האישיים של הרוח האינסופית, לשליחי הכבידה, לרשמים הטרנסצנדנטאליים ולהוויות מסוימות אחרות אין צורה אשר ניתן לגלותה. ואולם, אלו מאפיינים את יוצאי-הדופן המעטים; לְרוב רובם צורות אישיוּת אמיתיות, צורות אופייניות באופן יחידני אשר ניתן להכירן ולזהותן באופן אישי.
החיבור בין הדעת הקוסמית לבין סעד הרוחות מסייעות-הדעת מְפַתֵּחַ מקדש פיזי הולם בעבור בן האדם המתפתח. באופן דומה, הדעת המורונטית מייצרת באופן יחידני צורה מורונטית בעבור כל השורדים המורונטיים. וכפי שגופו של בן התמותה הינו אישי ואופייני לכל בן-אנוש, כך גם הצורה המורונטית תהא יחידנית ביותר ותאפיין כראוי את הדעת היצירתית השולטת בה. שתי צורות מורונטיות כלשהן לא תהיינה דומות יותר זו לזו מאשר שני גופים אנושיים כלשהם. מפקחי הכוח המורונטיים מבקשים, והשרפים הממונים מספקים את החומר המורונטי הבלתי-מובחן אשר באמצעותו יכולים החיים המורונטיים להתחיל לפעול. ולאחר החיים המורונטיים, יימצא שבאותה מידה גם הצורות הרוחניות הינן מגוּונות, אישיוֹת ומאפיינות את דעת-הרוח השוכנת בהן.
בעולם של חומר אתם חושבים על הגוף כעל מה שיש לו רוח, ואולם אנו מתייחסים לרוח ככזו שיש לה גוף. העיניים החומריות הינן אכן חלונות הנשמה אשר נולדה-מן-הרוח. הרוח הינה האדריכלית, הדעת הינה הבנאית והגוף הינו הבניין החומרי.
אנרגיות פיזיות, אנרגיות של דעת ואנרגיות של רוח, ככאלה ובמצביהן הטהורים, אינן פועלות באופן מלא כְּמציאויות של היקומים המופעיים. בפרדיס, שלושת האנרגיות האלה מתאמות, בהאוונה הן הינן מתואמות, בעוד שברמות הפעילות הסופית ביקום היננו חייבים להיתקל בכל מנעד העליונוּת: זו של החומר, זו של הדעת וזו של הרוח. במצבים לא-אישיים בזמן ובמרחב, נדמה כי האנרגיה הפיזית היא זו השלטת, ואולם נראה גם שככל שדעת הרוח מתקרבת לתכלית האלוהית ולפעולה עליונה, כך הופך ההיבט הרוחני לעליון; ושברמה המְרַבִּית עשויה דעת הרוח להפוך לשלטת כמעט לחלוטין. ברמה המוחלטת, הרוח עליונה בוודאות. ומשם, דרך מחוזות הזמן והמרחב, בכל מקום שבו נוכחת מציאות רוח אלוהית, וכל אימת שפועלת דעת-רוח אמיתית, תמיד נוטֶה להיווצר משלים חומרי או פיזי לאותה מציאות של רוח.
הרוח הינה המציאות הבוראת; המשלים הפיזי הינו השיקוף בזמן ובמרחב של המציאות הרוחנית, ההשלכה הפיזית של פעולתה היצירתית של דעת-רוח.
הדעת שולטת בחומר בכלל היקום, ואפילו כאשר היא הופכת תגובתית לשליטתה האולטימטיבית של הרוח. ואצל האדם בן התמותה, רק אותה דעת אשר מכפיפה עצמה מרצונה החופשי להכוונת הרוח יכולה לקוות לשרוד את הקיום בן התמותה בַּזמן-מרחב כילד אלמוֹתי של עולם הרוח הנצחי של העליון, המרבי והמוחלט: האינסופי.
[הוצג על-ידי שליח רב-עוצמה המשרת בנבאדון ועל-פי בקשתו של גבריאל.]
לַרוב אוּרָנְטִיָה ידועה כ-606 של שָׂטָנִיָה בנוֹרְלָטִיָאדֶק של נֵבָאדוֹן; ופירוש הדבר הוא שאורנטיה הינה העולם המיושב השש-מאות-ושש במספר במערכת המקומית של שטניה, הממוקמת בקונסטלציה של נורלטיאדק, אחת ממאה הקונסטלציות של היקום המקומי של נבאדון. שליטי הקונסטלציות – שהינן החטיבות הראשיות של יקום מקומי – מקשרים את המערכות המקומיות של העולמות המיושבים אל המִנהל המרכזי של היקום המקומי בסָאלְוִינְגְטוֹן, ובאמצעות המחזירוּתיוּת אל ממשל-העל של עתיקי היומין באוּוֶרְסָה.
ממשל הקונסטלציה שלכם ממוקם בצביר המונה 771 ספֵירות ארכיטקטוניות, אשר המרכזית והגדולה שבהן היא עֵדֶנֱטִיָה, מקום המושב של ממשל אבות הקונסטלציה, הגבוהים ביותר של נורלטיאדק. עדנטיה עצמה גדולה פי מאה לערך מעולמכם. שבעים הספֵירות העיקריות הסובבות סביב עדנטיה גדולות בערך פי עשרה מאורנטיה, בעוד שעשרת הלוויינים החגים מסביב לכל אחד משבעים העולמות הללו הם בגודלה של אורנטיה בקירוב. גודלן של 771 הספֵירות האלה הוא די דומה לגודל הספירות בקונסטלציות אחרות.
מניין הזמן ומדידת המרחקים בעדנטיה הם אלו של סאלווינגטון; ובדומה לספֵירות של בירת היקום, גם עולמות מטה הקונסטלציה זוכים לאספקה מלאה של הוויות שמימיות תבוניות מכל הסדרים. ככלל, אישיויות אלה אינן שונות מאוד מאלה אשר תוארו בהקשר של ממשל היקום.
בשירות הקונסטלציות מוצבות השרפים המפקחות, הסדר השלישי של מלאכיות היקום המקומי. המטה שלהן ממוקם בספֵירות הבירה, והן סועדות באופן נרחב בעולמות האימון המורונטיים הסובבים. את שבעים הספֵירות העיקריות של נורלטיאדק, יחד עם שבע-מאות הלוויינים המשניים, מאכלסים האוּנִיוִיטָאטִיָה, אזרחיה הקבועים של הקונסטלציה. כלל העולמות הארכיטקטוניים הללו מנוהלים באופן מלא בידי הקבוצות השונות של חיים ילידיים, אשר ברובן הגדול לא נתגלו, אך הן כוללות את הסְפִּירוֹנְגָה היעילים ואת הסְפּוֹרְנַאגִיָה היפהפיים. בהיותם מצויים בנקודת האמצע בתוכנית האימון המורונטית, החיים המורונטיים של הקונסטלציות, כפי שתוכלו לשער, הם גם טיפוסיים וגם אידיאליים.
עדנטיה שופעת רמות הרים מרתקות, אזורים מוגבהים נרחבים של חומר פיזי מעוטר בחיים מורונטיים ושטוף בהדר רוחני, ואולם, אין בהּ שרשראות הרים מבותרות כמו אלה המצויות באורנטיה. קיימים בה עשרות אלפי אגמים מנצנצים ואלפים על-גבי אלפים של נחלים המחוברים זה לזה, ואולם אין בה אוקיינוסים גדולים או נהרות רבי-עוצמה. ורק ברמות הגבוהות לא יימצאו נחלים אלו של פני השטח.
המים בעדנטיה ובספֵירות ארכיטקטוניות דומות אינם שונים מן המים של הפלנטות האבולוציוניות. מערכות המים של ספֵירות כאלה מצויות הן על פני השטח והן מתחת להם, והלחות בהן מצויה בזרימה מחזורית רציפה. ניתן להקיף את עדנטיה דרך נתיבי מים אלו, אף כי ערוץ התחבורה הראשי הינו האטמוספרה. מטֶבע הדברים, הוויות רוחניות נעות מעל לפני השטח של עולם זה, בעוד שההוויות המורונטיות והחומריות משתמשות באמצעים חומריים וחומריים-למחצה על-מנת לנוע דרך אטמוספרה.
לעדנטיה ולעולמות הנלווים לה יש אטמוספרה אמיתית, התמהיל הרגיל בן שלושת הגזים המאפיין את הבריאוֹת הארכיטקטוניות האלה, ואשר כולל את שני היסודות שבאטמוספרה של אורנטיה בנוסף לאותו גז מורונטי המתאים לשם נשימתן של הוויות מורונטיות. ואולם, אף כי האטמוספרה הינה גם חומרית וגם מורונטית, אין בה סופות או הוריקנים; ואף לא קיץ או חורף. היעדר זה של הפרעות אטמוספריות ושל גיוון עונתי מאפשר לייפות את כלל שטחי החוץ בעולמות אלו, אשר נבראו באופן מיוחד.
רמות ההרים של עדנטיה הינן יצירות פיזיות מפוארות, אשר יופיין מועצם הודות לשפע החיים הבלתי-נדלה השוטף אותן לאורכן ולרוחבן. למעט מבנים מועטים ומבודדים יחסית, לא תמצאנה ברמות אלה עבודות שהינן ממעשה ידיו של יצור. הקישוטים החומריים והמורונטיים מוגבלים בעדנטיה לאזורי המגורים. האזורים המוגבהים פחות הינם אתרי מגורים מיוחדים, ואלו מקושטים לעילא באומנות ביולוגית ומורונטית כאחד.
על פסגת רכס הרמה ההררית השביעית ממוקמים אולמות התחייה של עדנטיה, בם מתעוררים בני התמותה המרקיעים המשתייכים לסדר ההרקעה המותאם המִשני. תאים אלו של הרכבה-מחדש של יצורים מצויים תחת השגחתם של המלכיצדקים. גם בספֵירת הקבלה הראשונה של עדנטיה (בדומה לפלנטת מלכיצדק שבסמוך לסאלווינגטון) מצויים אולמות תחייה מיוחדים, ובהם מורכבים-מחדש בני התמותה המשתייכים לסדרי ההרקעה המותאמים.
המלכיצדקים גם מחזיקים בעדנטיה בשתי מכללות מיוחדות. האחת, בית הספר של החירום, המוקדש ללימוד הבעיות הנובעות מן המרידה של שטניה. האחרת, בית הספר של המתת, המוקדש להתמחות בבעיות החדשות שהינן תולדה של העובדה שמיכאל ביצע את המתת הסופית שלו על אחד מן העולמות של נורלטיאדק. מכללה אחרונה זו נוסדה לפני כמעט ארבעים-אלף שנה, מייד לאחר שהצהיר מיכאל כי אורנטיה נבחרה כַּעולם שבו תתרחש המתת הסופית שלו.
ים הזכוכית, אזור הקבלה של עדנטיה, מצוי ליד המרכז המנהלי ומוקף באמפיתיאטרון של המטֶה. מסביב לאזור זה מצויים מרכזי השליטה של שבעים חטיבות ענייני הקונסטלציה. מחצית אחת של עדנטיה מחולקת לשבעים מקטעים משולשים, אשר גבולותיהם מתכנסים בבנייני מטות המגזרים התואמים להם. יתר הספֵירה הזו מהווה פָּארק טבעי אחד נרחב, אלו הם גני האלוהים.
אף כי הפלנטה כולה תהא פתוחה לבחינתכם, במהלך ביקוריכם התקופתיים בעדנטיה אתם תבלו את מרבית זמנכם באותו משולש מִנהלי שמספרו תואם לעולם שבו תתגוררו באותה עת. ותמיד תהיו רצויים כמשקיפים באסיפות המחוקקות.
האזור המורונטי המוקצה לבני-תמותה מרקיעים המתגוררים בעדנטיה ממוקם במרכזו של המשולש השלושים-וחמישה, הסמוך למטה הסופיונים אשר ממוקם במשולש השלושים-ושישה. המטה הכללי של האוניוויטאטיה תופס שטח ענק באזור מרכז המשולש השלושים-וארבעה, הסמוך מיידית לַאזור השמור למגורי האזרחים המורונטיים. מסידורים אלו ניתן להבחין כי הוכנו התנאים לשם אכלוסן של שבעים חטיבות עיקריות של חיים שמימיים לפחות, וכן, שכל אחד משבעים אזורים משולשים אלו מתואם עם ספירה כלשהי משבעים ספֵירות האימון המורונטי העיקריות.
ים הזכוכית של עדנטיה הינו קריסטל אחד עצום ממדים שהיקפו כמאה מייל ועומקו כשלושים מייל. קריסטל נהדר זה משמש כשדה הקליטה בעבור כל שׂרפי-המסע ובעבור הוויות אחרות המגיעות מנקודות שמחוץ לספירה; ים זכוכית שכזה מקל מאוד על נחיתת שרפי-המסע.
שדה קריסטל מסוג זה נמצא כמעט בכל העולמות הארכיטקטוניים; ומעבר לערכו הקישוטי הוא משמש לתכליות רבות, בהיותו משמש להצגת המחזירוּתיוּת של יקום העל לקבוצות המתכנסות, כגורם בטכניקות התמרת האנרגיה המסגלת את זרמי החלל, וכן, לשם התאמת זרמים נכנסים אחרים של אנרגיה פיזית.
הקונסטלציות הינן היחידות האוטונומיות של יקום מקומי, וכל אחת מהן מנוהלת בהתאם לחוקים שהיא עצמה חוקקה. כאשר בתי הדין של נבאדון מסבים לדיון בענייני היקום, השיפוט של כלל הנושאים הפנימיים נעשה בהתאמה לחוקים התקפים בקונסטלציה האמורה. הצווים המשפטיים הללו של סאלווינגטון, יחד עם החוקים אשר חוּקקו בקונסטלציות, מוּצאים אל פועל על-ידי מנהלי המערכות המקומיות.
וכך פועלות קונסטלציות כַּיחידות המחוקקות, בעוד שהמערכות המקומיות משמשות כְּיחידות הביצוע או האכיפה. הממשל בסאלווינגטון הינו הסמכות השיפוטית והמתאמת העליונה.
בעוד שהפעולה השיפוטית העליונה הינה מנת-חלקו של המִנהל המרכזי של יקום מקומי, קיימים במטה של כל קונסטלציה שני בתי דין משניים-אך-נכבדים – מועצת המלכיצדקים ובית הדין של הגבוהים ביותר.
כל הסוגיות המשפטיות נבחנות לראשונה על-ידי מועצת המלכיצדקים. שנים-עשר חברים מסדר זה, אשר צברו זה מכבר את הניסיון הנדרש בפלנטות האבולוציוניות ובמטות המערכות, מוסמכים לבחון את הראיות, לנתח את הבקשות ולגבש גזרי-דין ראשוניים, אשר מועברים לבית הדין של הגבוה ביותר, אבי הקונסטלציה המכהן. חטיבת בני התמותה בבית דין אחרון זה מורכבת משבעה שופטים, כולם בני-תמותה מרקיעים. ככל שתרקיעו מעלה ביקום, כך תגדל הוודאות שתִשָפטו בפני בני-מינכם.
גוף החקיקה של הקונסטלציה מחולק לשלוש קבוצות. מקורן של הצעות החוק של הקונסטלציה הוא בבית המרקיעים התחתון, קבוצה המונה אלף נציגים בני-תמותה אשר בראשה עומד סופיון. כל מערכת ממנה עשרה חברים לשבת בדיון באסיפה זו. לעת הנוכחית בעדנטיה, גוף זה אינו מונה את מלוא מספר חבריו.
גוף הביניים של המחוקקים מורכב מן הצבאות השרפיים ומעמיתיהם, ילדים אחרים של רוח האם של היקום המקומי. קבוצה זו מונה מאה חברים, והיא מתמנה בידי האישיויות הממונות, החולשות על שלל הפעילויות שאותן מבצעות הוויות מסוג זה בגבולות הקונסטלציה.
גוף החקיקה המייעץ, או הגבוה ביותר, של הקונסטלציה מורכב מבית העמיתים – ביתם של הבנים האלוהיים. סגל זה נבחר בידי האבות הגבוהים ביותר ומונה עשרה חברים. רק בנים בעלי ניסיון מיוחד רשאים לשרת בבית עליון זה. זוהי הקבוצה מבררת-העובדות וחוסכת-הזמן המשרתת ביעילות את שתי חטיבותיה הנמוכות יותר של האסיפה המחוקקת.
אסיפת המחוקקים המשולבת מורכבת משלושה חברים מכל אחת משלוש החטיבות הנפרדות האלה של האסיפה הדיונית של הקונסטלציה, ובראשה עומד הגבוה-ביותר הזוטר האוחז בשליטה. קבוצה זו מאשרת את צורתם הסופית של כלל החוקים ומתירה את פרסומם בידי השָדרים. אישורה של ועדה עליונה זו מעניקה להצעות החוק תוקף חוקי בעולמות; ופעולתה הינה סופית. ההצהרות התחיקתיות היוצאות מעִם עדנטיה מהוות את החוק הבסיסי בעבור נורלטיאדק כולה.
שליטי הקונסטלציות נמנים עם סדר הבנים הווֹרונדאדקים של היקום המקומי. בשעה שהם מוצבים בשירות פעיל ביקום כשליטי קונסטלציות או בכל תפקיד אחר, בנים אלו נודעים בשם הגבוהים ביותר, וזאת משום שהם מגלמים את התבונה המִנהלית הגבוהה ביותר – אשר אליה מצטרפת האינטליגנציה הנאמנה ומרחיקת-הראות ביותר – מבין כל סדרי בני האל של היקום המקומי. מעולם לא הוטל כל ספק ביושרה האישית שלהם או בנאמנותם הקבוצתית; מעולם לא אירע בנבאדון שהבנים הוורונדאדקים סטו מדרך הישר.
לפחות שלושה בנים וורונדאדקים ממונים בידי גבריאל כַּגבוהים ביותר של כל אחת מן הקונסטלציות של נבאדון. העומד בראש שלישייה זו נודע בשם אבי הקונסטלציה, בעוד ששני עמיתיו נודעים בשמות הגבוה ביותר הבכיר והגבוה ביותר הזוטר. אב קונסטלציה מכהן במשך עשרת-אלפים שנים סטנדרטיות (כ-50,000 שנה כמניין הזמן באורנטיה), וזאת לאחר שכיהן כעמית הזוטר וכעמית הבכיר במשך תקופות זהות.
מחבֶּר תהילים ידע כי בעדנטיה שולטים שלושה אבות קונסטלציה, ועל-כן דיבר על מקום משכנם בלשון רבים: "יש נהר ופלגיו ישמחו עיר האלוהים, קדוֹש משכני עליון."
במהלך עידנים שרר באורנטיה בלבול רב באשר לשליטיו השונים של היקום. מורים רבים מאוחרים יותר בלבלו בין האלילים השבטיים המעורפלים והבלתי-מובחנים שלהם לבין האבות הגבוהים ביותר. לאחר מכן מיזגו העברים את כל השליטים השמימיים הללו לכדי אלוהות משולבת אחת. מורה אחד הבין כי הגבוהים ביותר אינם השליטים העליונים, שכן אמר, "יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן". לעיתים קשה מאוד לדעת מתוך רישומי אורנטיה למי בדיוק מתייחסים בכינוי "העליון". ואולם, דניאל הבין נושא זה לאשורו. הוא אמר כי, "אלוהים העליון שולט בממלכות האנשים ומקים עליהם את שיחפוץ".
אבות הקונסטלציה כמעט שאינם מתעניינים בַּיחידים של פלנטה מיושבת, ואולם יש להם נגיעה קרובה לאותן פונקציות תחיקתיות של הקונסטלציות, אשר נוגעות במידה רבה לכל גזע של בני-תמותה ולכל קבוצה לאומית של העולמות המיושבים.
אף כי ממשל הקונסטלציה עומד ביניכם לבין מִנהל היקום, כיחידים תהא לכם על-פי-רוב אך נגיעה מועטה לממשלת הקונסטלציה. באופן טבעי יתמקד העניין העיקרי שלכם במערכת המקומית, בשטניה; ואולם באופן זמני, אורנטיה קרובה ביותר לשליטי הקונסטלציה בשל תנאים מסוימים שנוצרו במערכת ובפלנטה בעקבות מרידתו של לוציפר.
הגבוהים ביותר של עדנטיה תפסו חלקים מסוימים מן הסמכות הפלנטארית בעולמות המתמרדים בעת פרישתו של לוציפר. הם המשיכו להחזיק בכוח זה, ומזה זמן רב שעתיקי היומין אישרו את תפישתה של השליטה על העולמות שסטו מדרך הישר. כל עוד לוציפר חי, הם ימשיכו, ללא ספק, להחזיק בסמכות זו אשר נתפסה. במערכת נאמנה, הרבה מן הסמכות הזו הייתה משוקעת בדרך-כלל בידי ריבון המערכת.
ואולם, קיימת דרך נוספת שבה הפכה אורנטיה להיות קשורה באופן מיוחד לגבוהים ביותר. כאשר מיכאל, הבן הבורא, שהה במשימת המתת הסופית שלו – הואיל ומחליפו של לוציפר טרם קיבל לידיו סמכות מלאה על המערכת המקומית – כלל העניינים באורנטיה הנוגעים למתת של מיכאל היו נתונים לפיקוח המיידי של הגבוהים ביותר של נורלטיאדק.
הר האסיפה הקדוש מכל הינו מקום המשכן של נאמן היומין, נציגו של שילוש פרדיס הפועל בעדנטיה.
נאמן היומין הינו בן שילוש של פרדיס, והוא נכח בעדנטיה כנציגו האישי של עמנואל מאז נוצר עולם המטֶה. לעולם יעמוד נאמן היומין לימין אבות הקונסטלציה על-מנת להשיא להם את עצתו, ואולם, הוא אף-פעם אינו מציע להם אותה מבלי שהתבקש קודם לכן. הבנים הגבוהים של פרדיס לעולם אינם משתתפים בניהול ענייניו של יקום מקומי, למעט בשעה שהשליטים בפועל של אותם מחוזות מבקשים זאת. ואולם, כל מה שמשמש איחוד היומין בעבור בן בורא, משמש נאמן היומין בעבור הגבוהים ביותר של הקונסטלציה.
משכן נאמן היומין של עדנטיה הינו מרכז הקונסטלציה של מערכת התקשורת והמודיעין החוץ-יקומית של פרדיס. בני שילוש אלו, יחד סגל אישיויות האוונה ופרדיס שלהם, ובקשר עם איחוד היומין הממונה, מצויים בתקשורת ישירה ורציפה עם סדרם ברחבי כל היקומים, ואפילו עד להאוונה ולפרדיס.
ההר הקדוש ביותר הינו יפהפה באופן מעודן וממוקם באופן נפלא, ואולם משכנו בפועל של בן פרדיס הינו צנוע בהשוואה למשכן המרכזי של הגבוהים ביותר וביחס לשבעים המבנים המקיפים המהווים את יחידת המגורים של בני וורונדאדק. יחידות אלה מיועדות באופן בלעדי לשם מגורים; והן נפרדות לחלוטין מן המבנים העצומים של המטה המנהלי, אשר בהם מתנהלים ענייני הקונסטלציה.
משכנוֹ בעדנטיה של נאמן היומין ממוקם מצָפון למעונותיהם אלו של הגבוהים ביותר וידוע בשם "הר אסיפת פרדיס". בְּרמה הררית מקודשת זו מתכנסים מעת לעת בני התמותה המרקיעים על-מנת להאזין לבן פרדיס זה בספּרו על המסע הממושך והמסקרן של בני התמותה המתקדמים דרך מיליארד עולמות המושלמוּת של האוונה והלאה, אל עבר התענוגות הבּל-יתוארו של פרדיס. וזהו במהלך התכנסויות מיוחדות אלה ממש בהר האסיפה שבני התמותה המורונטיים מכירים באופן מלא יותר את קבוצות האישיויות השונות אשר מקורן ביקום המרכזי.
לוציפר הבוגד, אשר היה לפנים הריבון של שטניה, בהצהירו על תביעתו לסמכות מועצמת, שאף לסלק את כל סדרי הבנים הבכירים יותר בתוכנית הממשל של היקום המקומי. והוא כיוון לכך בליבו כאשר אמר: "ממעל לבנֵי האל אשא כיסאי; אשב בהר האסיפה בירכתי צפון; ואדְמה לעליון".
מאה ריבוני המערכות מגיעים באופן תקופתי לָהתכנסויות בעדנטיה אשר דנות ברווחת הקונסטלציה. לאחר המרידה בשטניה, נטו הארְכִי-מורדים של ירושם שלא להגיע לוועידות אלה בעדנטיה כבעבר. ולא נמצאה כל דרך לעצור את עזות-המצח היהירה הזו עד לאחר המתת של מיכאל באורנטיה, שבעקבותיה קיבל ריבונות בלתי-מוגבלת בכל רחבי נבאדון. מעולם, מאז אותו יום, לא הורשו ארכי-מורדים אלו, אשר ידם נוגעה בחטא, לשבת בוועידות עדנטיה של ריבוני המערכת הנאמנים.
על העובדה שהמורים אשר מקדם ידעו על דברים אלו מעיד הרישום הבא: "ויהי היום, ויבואו בני האלוהים להתייצב בפני הגבוהים ביותר, ויבוא גם השטן בתוכם". וזוהי הינה הצהרה עובדתית, גם ללא קשר להזדמנות המסוימת שבה התרחשה.
מאז נצחונו של המשיח, נורלטיאדק כולה מטוהרת מחטא וממורדים. זמן מה לפני מות מיכאל בעת היותו בגוף, ניסה עמיתו הנכשל של לוציפר, שטן, להתקבל להתכנסות שכזו בעדנטיה, ואולם, התקשחות היחס כנגד הארכי-מורדים הגיעה לנקודה שבה דלתות הסימפטיה נסגרו באופן כמעט אוניברסאלי, עד אשר לא נמצא לאויבי שטניה מקום שבו יוכלו לתפוש עמדה. כאשר אין בנמצא דלת פתוחה בפני הרוע, גם לא קיימת הזדמנות בעבור מחשבֶת החטא. דלתות הלבבות של עדנטיה כולה נסגרו בפני שטן; פה אחד דחו אותו ריבוני המערכות המכונסים, ובה בעת בן האדם "ראה את השטן נופל כברק מן השמיים".
מאז מרידת לוציפר נבנה מבנה חדש בקרבת משכנו של נאמן היומין. מבנה ארעי זה הינו המטה של הגבוה ביותר המקשר, אשר פועל בצמוד לבן-פרדיס ומשמש יועץ לממשל הקונסטלציה בכל הנושאים הנוגעים למדיניות ולגישה של סדר היומין ביחס לחטא ולמרידה.
בשעת המרידה של לוציפר הושעתה הרוטציה של הגבוהים ביותר של עדנטיה. אף כעת, שולטים בנו אותם שליטים אשר שימשו בתפקיד באותה עת. מכך היננו מסיקים כי לא יחול כל שינוי במיהות השליטים הללו, עד אשר ניפטר מלוציפר ועמיתיו.
לעומת זאת, הורחב ממשל הקונסטלציה הנוכחי והוא כולל שנים-עשר בנים מסדר וורונדאדק. שנים-עשר בנים אלו הינם כדלקמן:
1. אבי הקונסטלציה. השליט הגבוה ביותר הנוכחי הינו מספר 617,318 בסדרת הוורונדאדקים של נבאדון. והוא שירת בקונסטלציות רבות ברחבי היקום המקומי שלנו בטרם קיבל על עצמו את אחריויות עדנטיה.
2. הגבוה ביותר העמית הבכיר.
3. הגבוה ביותר העמית הזוטר.
4. הגבוה ביותר היועץ, נציגו האישי של מיכאל למן הגיעו למעמד של בן מאסטר.
5. הגבוה ביותר הניהולי, נציגו האישי של גבריאל, המוצב בעדנטיה מאז המרידה של לוציפר.
6. המנהיג הגבוה ביותר של המשקיפים הפלנטאריים, מנהֶל המשקיפים הוורונדאדקים המוצבים בעולמותיה המבודדים של שטניה.
7. הגבוה ביותר הבורר, הבן הוורונדאדקי הממונה על יישוב כלל הקשיים הנובעים ממרידה בתוך הקונסטלציה.
8. מנהֶל החירום הגבוה ביותר, בן וורונדאדק האחראי על התאמת חוקי החירום של הזרוע המחוקקת בנורלטיאדק לַעולמות המורדים-מבודדים של שטניה.
9. הגבוה ביותר המפשר, בן וורונדאדק אשר הופקד על הבאת הרמוניה בין ההתאמות המיוחדות של המתת באורנטיה לבין הניהול השגרתי של הקונסטלציה. נוכחות פעילויות מסוימות של רב-מלאכיות ושל סעדים בלתי-רגילים רבים אחרים באורנטיה, יחד עם הפעילויות המיוחדות של כוכבי הערב הזוהרים בירושם, דורשות את פעילותו של בן זה.
10. הגבוה ביותר השופט, ראש בית הדין של חירום המופקד על שיפוט הבעיות המיוחדות של נורלטיאדק הנובעות מן הבלבול באשר למרידה בשטניה.
11. הגבוה ביותר של קישור, בן וורונדאדק המסופח לשליטי עדנטיה, אך הוצב כיועץ מיוחד, לצד נאמן היומין, באשר לדרך הטובה ביותר לנהל בעיות הנוגעות לְמרידה ולְחוסר נאמנות של היצורים.
12. הגבוה ביותר המנהל, נשיא מועצת החירום של עדנטיה. כל האישיויות שהוצבו לשירות בנורלטיאדק בשל ההתקוממות בשטניה מרכיבות את מועצת החירום, ובראשן עומד בן וורונדאדק בעל ניסיון יוצא-דופן.
ותיאור זה אינו כולל את הוורונדאדקים הרבים, שליחי קונסטלציות נבאדון ואחרים, אשר אף הם שוכנים בעדנטיה.
מאז המרידה של לוציפר דאגו אבות עדנטיה דאגה מיוחדת לאורנטיה ולעולמות המבודדים האחרים אשר בשטניה. מני קדם הכיר הנביא בידם השלטת של אבות הקונסטלציה בענייני האומות. "בהנחל עליון מורשת גויים, בהפרידו בני-אדם, יצב גבולות עמים".
בכל עולם מבודד, או עולם המצוי בהסגר, נמצא בן וורונדאדק הפועל כמשקיף. הוא איננו משתתף בניהול הפלנטה, למעט בשעה שהתבקש על-ידי אבי הקונסטלציה להתערב בענייני האומות. למעשה, משקיף גבוה ביותר זה הוא אשר "שולט בממלכות בני-אנוש". אורנטיה הינה אחד מן העולמות המבוּדדים בנורלטיאדק, ומשקיף וורונדאדקי הוצב בפלנטה למן בגידתו של קאליגסטיה. כאשר מָאקִיוֶנְטָה מַלְכִּי-צֶדֶק סעד באורנטיה בלבוש חומרי-למחצה, הוא הוקיר כבוד למשקיף הגבוה ביותר אשר שימש אז בתפקיד, כנאמר, "ומלכי-צדק מלך שלם כהן לאל עליון". מלכי-צדק גילה את יחסו של המשקיף הגבוה ביותר הזה אל אברהם בשעה שאמר, "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".
בירות המערכות מיופות באופן מיוחד במבנים חומריים ומינרליים, זאת בעוד שמטה היקום משקף יותר את ההדר הרוחני; ואולם, בירות הקונסטלציות הינן פסגת הפעילויות המורונטיות והקישוטים החיים. במטה הקונסטלציה קישוטים חיים נפוצים יותר בשימוש, ועדיפות זו לחיים – לאומנות בוֹטָנִית – היא אשר גורמת לעולמות אלו להיקרא בשם "גני האלוהים".
כמחצית מעדנטיה מוקדשת לגניהם המעודנים של הגבוהים ביותר, וגנים אלו הינם מבין היצירות המורונטיות המקסימות ביותר ביקום המקומי. זהו ההסבר לכך שהמקומות היפים באופן יוצא-הדופן בעולמות המיושבים של נורלטיאדק מכונים באופן כה תדיר בכינוי "גן עדן".
במיקום מרכזי בתוך הגן הנהדר הזה מצוי מקדש הפולחן של הגבוהים ביותר. שומה על מחבר תהילים שידע דבר-מה על אודות דברים אלו, זאת הואיל וכתב: "מי יעלה בהר הגבוהים ביותר? מי יקום במקום קודשו? נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה". במקדש זה מובילים הגבוהים ביותר, מדי יום עשירי של מנוחה, את עדנטיה כולה בהגות של סגידה לאל העליון.
העולמות הארכיטקטוניים נהנים מעשר צורות חיים מן הסדר החומרי. באורנטיה קיימים חיים של עולם הצומח ושל עולם החי, ואולם בעולם כדוגמת עדנטיה, קיימות עשר חטיבות של סדרי החיים החומריים. אילו הייתם חוזים בעשר חטיבות חיים אלה בעדנטיה, כי אז הייתם מסֵווגים במהרה את שלושת הראשונות לעולם הצומח ואת שלושת האחרונות לעולם החי, ואולם הייתם מתקשים עד מאוד להבין את טיבן של ארבע קבוצות הביניים, הכוללות צורות חיים מגוּונות ומרתקות.
ואפילו עולם החי המובחן בבירור שונה מאוד מזה המצוי בעולמות האבולוציוניים, שונה עד כדי כך שכמעט בלתי-אפשרי לתאר בעבור דעתם של בני התמותה את טיבם הייחודי ואת אופיים החביב של יצורים לא-מדברים אלו. קיימים אלפים על-גבי אלפים של יצורים חיים אשר דמיונכם כלל לא יוכל לצייר. כלל הבריאה של עולם החי הינה מסדר שונה לחלוטין מזה של המינים הגסים של בעלי החיים החיים בפלנטות האבולוציוניות. ואולם, עולם חי זה בכללותו הינו תבוני ביותר ושירותי באופן מעודן, וכל המינים המגוּונים כולם הינם עדינים במידה מפתיעה וחברותיים באופן נוגע ללב. בעולמות ארכיטקטוניים שכאלו לא נמצא יצורים אוכלי-בשר; ובכלל, אין דבר בעדנטיה כולה אשר מטיל מורא על הוויה חיה כלשהי.
גם עולם הצומח שונה מאוד מזה של אורנטיה, והוא כולל הן מינים חומריים והן מינים מורונטיים. לצמחייה החומרית צבע ירוק אופייני, ואילו למקבילות המורונטיות של עולם הצומח גוון סגול, או דמוי סחלב, בעל תכונות של גוון משתנה והשתקפות. צמחייה מורונטית שכזו הינה גידול אנרגטי טהור; וכאשר אוכלים ממנה דבר איננו משתייר.
בהינתן לעולמות הארכיטקטוניים הללו עשר חטיבות של חיים פיזיים – זאת גם מבלי להזכיר את הגיוּוניוּת המורונטית – קיימות אפשרויות לרוב לקישוט ולייפוי ביולוגי של הנוף ושל המבנים החומריים והמורונטיים. האוּמנים השמימיים מנחים את הספוֹרְנַאגִיָה הילידיים בביצוע העבודה הנרחבת של העיצוב הבוטני והייפוי הביולוגי. בעוד שאומניכם שלכם חייבים להשתמש בצבע אדיש ובשַיִש חסר-חיים על-מנת לעצב את מושגיהם, האומנים השמימיים והאוניוויטאטיה משתמשים באופן תדיר יותר בחומרים חיים על-מנת לייצג את רעיונותיהם ועל-מנת ללכוד את האידיאלים שלהם.
אם אתם נהנים מן הפרחים, מן השיחים ומן העצים של אורנטיה, הרי שעיניכם תתענגנה מן היופי הבוטני ומן ההדר של הצמחייה המצויה בגנים הנשגבים של עדנטיה. ואולם, לנסות ולהעניק מושג הולם לדעתו של בן התמותה על אודות יופי זה של העולמות השמימיים, תהא זו מלאכה אשר מעבר לכוחות התיאור שלי. ואכן אמת היא כי עין לא שזפה הדר ופאר כְּאלו הממתינים לכם בהגיעכם לַעולמות הללו של הרפתקת הרקעת בני התמותה.
האוניוויטאטיה הינם אזרחיה הקבועים של עדנטיה ושל העולמות הנלווים לה, וכל שבע-מאות ושבעים העולמות הסובבים את מטה הקונסטלציה נתונים לפיקוחם. ילדים אלו של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית נולדים אל תוך מישור קיום אשר מצוי בינות לחומרי ולרוחני, ואולם הם אינם יצורים מורונטיים. לילידי כל אחת משבעים הספֵירות העיקריות של עדנטיה צורות נראוּת שונות, וצורותיהם של בני התמותה המורונטיים מותאמות על-פי הסולם העולה של האוניוויטאטיה כל אימת שהם משנים את מקום מגוריהם, מספֵירה מספר אחת של עדנטיה ועד לספֵירה מספר שבעים.
מבחינה רוחנית, כל האוניוויטאטיה דומים זה לזה; מבחינה אינטלקטואלית, הם מגוונים כשם שבני התמותה מגוונים הם; צורתם דומה עד מאוד לזו של מצב הקיום המורונטי, והם נבראים על-מנת לפעול בשבעים סדרי אישיות שונים. כל אחד מסדרי האוניוויטאטיה הללו מציג עשר וואריאציות עיקריות של פעילות אינטלקטואלית, וכל אחד מטיפוסי האינטלקט השונים הללו חולש על בית-ספר מיוחד של אימון ושל חינוך העוסק בהתקדמות מקצועית, או בחִברוּת מעשי, ונמצא על אחד מעשרת הלוויינים החגים מסביב לכל אחד מן העולמות העיקריים של עדנטיה.
שבע-מאות העולמות המשניים הינם ספֵירות טכניות של חינוך מעשי העוסק באופן פעולתו של כלל היקום המקומי, והם פתוחים בפני כל סוגי ההוויות התבוניות. בתי-ספר אלו של מיומנות מיוחדת ושל ידע טכני אינם מנוהלים באופן בלעדי בעבור בני התמותה המרקיעים, אף כי הסטודנטים המורונטיים מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר באופן משמעותי מכל אלו הלומדים בקורסי האימון הללו. בשעה שתתקבלו בכל אחד משבעים עולמות החינוך החברתי העיקריים, תינתן לכם באופן מיידי גישה לכל עשרת הלוויינים הסובבים אותו.
במושבות השירות השונות, בני–תמותה מורונטיים מרקיעים מהווים את הרוב בקרב מנהלי הבידור, ואולם האוניוויטאטיה מייצגת את הקבוצה הגדולה ביותר הנמנית עם סגל האומנים השמימיים בנבאדון. בכל רחבי אורוונטון לא תימצאנה הוויות שמקורן מחוץ-להאוונה, למעט האֲבַּנְדוֹנְטֶרִים של אוורסה, הוויות אשר מסוגלות להשתוות לאוניוויטאטיה בכישוריהן האומנותיים, ביכולת הסתגלותן החברתית ובפקחותן בנושאי תיאום.
אזרחי הקונסטלציה הללו אינם חברים בפועל בסגל האומנים, אך הם עובדים באופן חופשי עם כל הקבוצות ותורמים רבות לכך שעולמות הקונסטלציה מהווים את הספֵירות הראשיות להתגשמות האפשרויות האומנותיות הנהדרות של תרבות מעבָר. הם אינם פועלים מעבֵר לגבולות עולמות המטה של הקונסטלציה.
המתת הפיזית של עדנטיה, ושל כל הספֵירות הסובבות אותה, הינה מושלמת-כמעט; אלה לא תוכלנה להשתוות להדר הרוחני של סאלווינגטון, ואולם הן עולות בהרבה על ההדר של עולמות האימון של ירושם. האנרגיה לכל ספֵירות-עדנטיה אלה מגיעה במישרין מזרמי החלל האוניברסאליים; ומערכות הכוח העצומות שלהם – הן אלה החומריות והן אלה המורונטיות – מפוקחות ומופצות במומחיות על-ידי מרְכזי הקונסטלציה, אשר סגל מיומן של בקרי מאסטר פיזיים ומפקחי כוח מורונטיים מסייע בידם.
התקופה שאותה מבלים בשבעים עולמות האימון של תרבות המעבָר המורונטית, ואשר קשורה לפרק העדנטי בהרקעת בן התמותה, הינה התקופה היציבה ביותר בנתיבתו של בן-תמותה מרקיע, עד להגעתו למעמד של סופיון; אלו הם באמת החיים המורונטיים הטיפוסיים. בעוד שאתם מכוּוננים-מחדש בכל פעם שאתם עוברים מעולם תרבות עיקרי אחד למשנהו, אתם שומרים על אותו גוף מורונטי, ואינכם חווים תקופות של חוסר-הכרת האישיות.
שהותכם בעדנטיה ובספֵירות הנלוות לה תעסוק בעיקר בהתמחות באתיקה קבוצתית, הסוד שמאחורי מערכות היחסים ההדדיות הנעימות והמועילות המתקיימות בקרב סדרי האישיויות התבוניות השונות של היקום ושל יקום העל.
בעולמות העליונים השלמתם את איחודהּ של האישיות המתפתחת בת התמותה; בבירת המערכת השגתם את אזרחות ירושֵם והגעתם לנכונות להכפיף את העצמי למרותן של פעילויות קבוצתיות ושל משימות מתואמות; ואולם כעת, בעולמות האימון של הקונסטלציה, אתם עתידים להשיג את החִברוּת האמיתי של אישיותכם המורונטית המתפתחת. רכישה תרבותית נשגבת זו כרוכה בלימוד כיצד:
1. לחיות באושר ולעבוד ביעילות עם עשרה חברים מורונטיים שונים; זאת כאשר עשר קבוצות כאלה מאורגנות בפלוגות המונות מאה חברים, ואז מאוגדות לסגלים המונים אלף חברים.
2. לשכון בשמחה ולשתף פעולה בלב-שלם עם עשר אוניוויטאטיה, אשר, אף שהם דומים מבחינה אינטלקטואלית להוויות מורונטיות, הם שונים מאוד מהן בכל מובן אחר. ואז, עליכם לפעול עם קבוצה זו בת עשרת החברים, בשעה שהיא עצמה מתאמת את פעולתה עם עשר משפחות אחרות, אשר מתאגדות בתורן לכדי סגל המונה אלף אוניוויטאטיה.
3. להגיע בו-זמנית להתאמה עם חבריכם המורונטיים ועם המארחים האוניוויטאטיה הללו. לרכוש את היכולת לשתף פעולה מרצון וביעילות עם הוויות מן הסדר שלכם, בעודכם מצויים במערכת יחסי עבודה קרובים עם קבוצה מעט-שונה של יצורים תבוניים.
4. בעודכם פועלים חברתית כך, הן עם הוויות דומות לכם והן עם כאלה השונות מכם, להגיע להרמוניה אינטלקטואלית עם שתי קבוצות העמיתים ולבצע התאמות מקצועיות אליהן.
5. בעודכם מגיעים לְחִבְרוּת משביע-רצון של האישיות ברמה האינטלקטואלית וברמה המקצועית, להמשיך ולהביא למושלמוּת את היכולת לחיות בקשר אינטימי עם הוויות דומות לכם ועם כאלה השונות מכם במקצת, ולחוות רגזנות פוחתת-לעולם וטינה הולכת ומצטמצמת. מנהלי הבידור תורמים רבות להישג אחרון זה באמצעות פעילויות המשחק הקבוצתיות שלהם.
6. להתאים את כל טכניקות החִברוּת השונות האלה על-מנת לקדם את התיאום המדורג של נתיבת ההרקעה לפרדיס; להעצים את הבוֹננוּת היקומית באמצעות הגדלת היכולת לתפוש את המטרות-משמעויות הנצחיות אשר חבויות בתוך הפעילויות האלה בזמן-מרחב, הנדמות כחסרות-משמעות.
7. ואז, להביא את כלל הפעולות האלה של חִברות-מרובָּה לשיאן, במקביל להרחבת הבוֹננוּת הרוחנית הקשורה להעצמת כל שלבי היכולות האישיות באמצעות ההתאגדות הרוחנית והתיאום המורונטי בין הקבוצות. באמצעות טכניקת שותפות, שני יצורים מוסריים יכולים לא רק להכפיל את הפוטנציאל האישי האינטלקטואלי, החברתי והרוחני שלהם; ביכולתם להכפיל את ההישג ואת מימוש האפשרויות שלהם כמעט פי ארבעה.
תיארנו את החִברות בעדנטיה כהתאגדות של בן-תמותה מורונטי עם קבוצת משפחה של אוניוויטאטיה המונה עשרה יחידים, השונים ממנו מבחינה אינטלקטואלית, וכן, בו-זמנית, עם עשרה חברים מורונטיים. ואולם, בשבעת העולמות העיקריים הראשונים, חי רק בן תמותה מרקיע אחד עם עשרה אוניוויטאטיה. בקבוצה שנייה בת שבעת העולמות העיקריים, חיים שני בני-תמותה עם כל קבוצה בת עשרה ילידים, וכך הלאה ומעלה, עד אשר בקבוצה האחרונה של שבע הספֵירות העיקריות, שוכנות עשר הוויות מורונטיות יחד עם עשר אוניוויטאטיה. ככל שתלמדו להתרועע טוב יותר עם האוניוויטאטיה, כך תתַרגלו את האתיקה המשופרת הזו ביחסיכם עם חבריכם המתקדמים המורונטיים.
כבני-תמותה מרקיעים, אתם תיהנו משהותכם בעולמות ההתקדמות של עדנטיה, ואולם, לא תחוו את אותה התרגשות אישית של שביעות-רצון המאפיינת את הקשר הראשוני שלכם עם ענייני היקום במטה המערכת, או את נגיעת הפרידה שלכם ממציאויות אלה בעולמות האחרונים של בירת היקום.
לאחר השלמת הלימוד בעולם מספר שבעים, מקבלים בני התמותה המרקיעים אזרחות בעדנטיה. כאן משתתפים המרקיעים בפעם הראשונה ב"אסיפות פרדיס" ושומעים את סיפור נתיבתם, כפי שהוא מתואר על-ידי נאמן היומין, המהווה את הראשונה באישיויות העליונות אשר מקורן-בשילוש שבה פגשו המרקיעים.
כל השהות הזו בעולמות האימון של הקונסטלציה, המגיעה לשיאה עם קבלת אזרחות עדנטיה, מהווה תקופה של עונג שמימי אמיתי בעבור המתקדמים המורונטיים. במהלך שהותכם בעולמות המערכת התפתחתם מיצור קרוב-לחיה לכדי יצור מורונטי; הייתם יותר חומריים מרוחניים. בספֵירות של סאלווינגטון תתפתחו מהוויה מורונטית לכדי הוויה בעלת מעמד של רוח אמיתית; תהיו יותר רוחניים מאשר חומריים. ואילו בעדנטיה, המרקיעים מצויים באמצע הדרך בין מעמדם הקודם לבין מעמדם העתידי, במחצית הדרך במעבר שלהם מן החיה האבולוציונית אל הרוח המרקיעה. במהלך כל שהותכם בעדנטיה ועולמותיה אתם הינכם "כמו המלאכים"; אתם מתקדמים כל הזמן, אך שומרים כל העת על מעמד מורונטי טיפוסי וכללי.
שהותו זו של בן-תמותה מרקיע בקונסטלציה הינה התקופה האחידה והיציבה ביותר בכלל נתיבת ההתקדמות המורונטית. התנסות זו מהווה את אימון החִברוּת הקדם-רוחי של המרקיעים. והוא מקביל להתנסות הרוחנית הקדם-סופיונית בהאוונה ולאימון הקדם-מוחלטופי בפרדיס.
בני-תמותה מרקיעים עסוקים בעדנטיה בעיקר במשימות בשבעים עולמות ההתקדמות של האוניוויטאטיה. הם אף משרתים במִגוון תפקידים בעדנטיה עצמה, בעיקר בהקשר של תוכנית הקונסטלציה הנוגעת לרווחת קבוצות, גזעים, אומות ופלנטות. הגבוהים ביותר אינם עוסקים כה רבות בטיפוח התקדמות יחידנית בעולמות המיושבים; הם הינם השליטים בממלכות האנשים ולא בלבבות היחידים.
וביום ההוא, אשר בו תהיו מוכנים לעזוב את עדנטיה ולצאת אל עבר נתיבתכם בסאלווינגטון, אתם תעצרו לרגע קט ותתבוננו לאחור אל אחת מתקופות האימון היפות והמרעננות ביותר בצד זה של פרדיס. ואולם, ההדר של כל זה מתעצם ככל שאתם מרקיעים פנימה ומשיגים יכולת מוגברת להערכה רחבה יותר של משמעויות אלוהיות ושל ערכים רוחניים.
[הוצג בחסות מָלַאוָאטִיָה מַלְכִּי-צֶדֶק.]
במושבות השירות של מִגוון עולמות המטֶה החטיבתיים והיקומיים ניתן למצוא את הסדר הייחודי של אישיות מורכבות, אשר מכונה בשם – האוּמנים השמימיים. הוויות אלה הינן האָמניות והאוּמניות המומחיות של המחוזות המורונטיים ושל מחוזות הרוח הנמוכים. הן הינן הרוחות והרוחות-למחצה אשר עוסקות בקישוט המורונטי ובייפוי הרוחני. אוּמנים שכאלה פרושׂים ברחבי היקום המקיף – בעולמות המטֶה של יקומי העל, של היקומים המקומיים, של הקונסטלציות ושל המערכות, וכן בכל הספֵירות אשר התייצבו באור ובחיים; ואולם, מרחב הפעולה העיקרי שלהם הינו בקונסטלציות, ובייחוד בשבע-מאות ושבעים העולמות המקיפים כל ספֵירת מטֶה.
אף כי עבודתן של הוויות אלה עשויה להימצא בלתי-מובנת כמעט בעבור הדעת החומרית, ראוי להבין כי העולמות המורונטיים והעולמות הרוחניים אינם נטולי אומנויות גבוהות ותרבויות נשגבות משלהם.
האומנים השמימיים לא נבראו ככאלו; הם הינם סגל נבחר ומגויס של הוויות, המורכב מאישיויות מורות מסוימות ילידות היקום המרכזי, ומתלמידיהן המתנדבים המגיעים מקרב בני התמותה המרקיעים ומקרב קבוצות שמימיות רבות אחרות. סגל המלמדים המקורי של האומנים הללו הוקצה אי-אז בעבר על-ידי הרוח האינסופית, בשיתוף פעולה עם שבע רוחות האב, וכלל שבעת אלפים מדריכים מהאוונה, אלף מדריכים לכל אחת משבע חטיבות האוּמנים. מגרעין שכזה, בתור התחלה, התפתח ברבות העידנים גוף מבריק זה של עובדים מיומנים בְּעניינים מורונטיים ורוחניים.
כל אישיות מורונטית, או כל הוויה רוחנית, רשאית להתקבל לסגל האומנים השמימיים; כלומר, כל הוויה המצויה מתחת לדרגה של בן אלוהי טבעי. בני האל המרקיעים מן הספֵירות האבולוציוניות רשאים, לאחר הגיעם לעולמות המורונטיים, להגיש בקשת הצטרפות לסגל האומנים, ואם הינם מחוננים באופן מספק, יכולים הם לבחור נתיבה שכזו למשך פרק זמן קצר יותר או ארוך יותר. ואולם, לא יוכל מאן-דהוא להצטרף אל האוּמנים השמימיים למשך תקופה הקצרה מאלף שנים, קרי אלף שנים כמניין הזמן ביקום העל.
כלל האומנים השמימיים רשומים במטה יקום העל, ואולם הם מונְחים בידי המפקחים המורונטיים אשר בבירות היקומים המקומיים. הם מוצבים לשירות על-ידי הסגל המרכזי של המפקחים המורונטיים – הפועל בעולם המטֶה של כל יקום מקומי – בשבע חטיבות הפעילות העיקריות הבאות:
1. מוסיקאים שמימיים.
2. אמני-המופע השמימיים.
3. הבנאים האלוהיים.
4. רשָׁמי המחשבות.
5. מתַפעלי האנרגיה.
6. מתכננים ומעטרים.
7. פועלי הרמוניה.
כל המורים המקוריים של שבע הקבוצות האלה הגיעו מן העולמות המושלמים של האוונה, והאוונה מחזיקה בכל התבניות, קרי בתבניות הלימוד בעבור כל השלבים והצורות של האָמנות הרוחנית. אף כי העברת האמנויות האלה מהאוונה לעולמות החלל הינה משימה כבירה, מעידן לעידן השתפרו האומנים השמימיים הן בטכניקה והן בביצוע. וכפי שהדבר קורה בכל ההיבטים האחרים של נתיבת ההרקעה, אלו המתקדמים ביותר בכל נושא נדרשים בקביעות לחלוק את הידע ואת הכישורים המשופרים שלהם עם חבריהם אשר התקדמותם פחותה.
בעולמות העליונים תקבלו הצצה ראשונית לאומנויות המיובאות של האווונה, ויופיין של יצירות אלה והערכתכם את יופיין יעלו ויפרחו עד אשר תעמדו בהיכלות הרוח של סאלווינגטון ותחזו ביצירות המופת מעוררות ההשראה של האמנים הנשגבים של מחוזות הרוח.
כלל הפעילויות האלה של העולמות המורונטיים והרוחניים הינן ממשיוֹת. בעבור הוויות רוחניות, עולם הרוח הוא מציאות. בעבורנו, עולם החומר הוא זה אשר הינו פחות מציאותי. הצורות הרוחניות הגבוהות יותר חולפות בחופשיות דרך חומר רגיל. הוויות רוח גבוהות אינן מגיבות לשום דבר חומרי, למעט לכמה מן האנרגיות הבסיסיות. בעבור הוויות חומריות, עולם הרוח הינו פחות או יותר בלתי-ממשי; בעבור הוויות רוחניות, עולם החומר הינו כמעט בלתי-מציאותי לחלוטין, בהיותו אך צילה של המהות של מציאויות רוחניות.
באמצעות ראייה רוחנית בלבד, אין ביכולתי להבחין בַּבניין אשר בו מתורגם ונרשם תיאור זה. יועץ אלוהי מאוורסה אשר נזדמן במקרה לעמוד לצידי מבחין ביצירות החומריות הטהורות האלה אף פחות ממני. באמצעות התבוננות במקבילה רוחנית שלהן – אשר מוצגת לדעת שלנו על-ידי אחד משנאי האנרגיה המשרתים אותנו – היננו מבחינים כיצד יצירות חומריות אלה מופיעות בעבורכם. בניין חומרי זה אינו בדיוק מציאותי בעבורי, כהוויה רוחנית, ואולם, כמובן שהוא מציאותי ביותר ושמיש בהחלט בעבור בני-תמותה חומריים.
קיימים סוגים מסוימים של הוויות המסוגלות להבחין הן במציאותם של היצורים בעולמות הרוחניים והן במציאותם של היצורים בעולמות החומר. למחלקה זו משתייכים היצורים המכוּנים היצורים הרביעיים של שרתי האוונה, וכן היצורים הרביעיים של הבוררים. מלאכיוֹת הזמן והמרחב ניחנות ביכולת להבחין הן בהוויות רוחניות והן בהוויות חומריות, וכך גם המרקיעים בני התמותה לאחר השתחררותם מן החיים בגוף. לאחר שהשיגו רמות רוחניות גבוהות יותר, מסוגלים המרקיעים לזהות מציאויות חומריות, מורונטיות ורוחניות.
נמצא כאן איתי גם שליח רב-עוצמה מאוורסה, מרקיע מותך-מכווננן, אשר היה לפנים הוויה בת-תמותה; והוא תופש אתכם כפי שאתם הינכם, ובה בעת רואה את השליח הבודד, את הסופרנאפים ואת ההוויות השמימיות האחרות אשר נוֹכחוֹת עימנו. אף-פעם במהלך הרקעתכם הארוכה, לא תאבדו את היכולת להכיר את חבריכם מצורות הקיום הקודמות. ולְעולם, בעודכם מעפילים פנימה בסולם החיים, תישמר בידכם היכולת להכיר את ההוויות חברותיכם מרמות ההתנסות הקודמות והנמוכות יותר ולהתרועע עימן. כל מעבר חדש, וכל תחייה חדשה, יוסיפו לטווח ראייתכם קבוצה אחת נוספת של הוויות רוחניות, וזאת מבלי שתיגרע כהוא-זה יכולתכם להכיר את חבריכם ואת רעיכם מן המעמדות שבהם הייתם מצויים בעבר.
כל אלו מתאפשרים בחווייתם של המרקיעים בני התמותה באמצעות פעולת מכוונני המחשבה השוכנים. הודות לכך שהם שומרים עותק של כלל חוויות חייכם, מובטח לכם כי לעולם לא תאבדו כל איכות אמיתית אשר הייתה לכם לפנים; ומכווננים אלו ממשיכים להתקדם אתכם, כחלק מכם, ולאמיתו של דבר – כמוכם עצמכם.
ואולם, כמעט ונואשתי מן הניסיון לתאר בעבור הדעת החומרית את טיבם ואת עבודתם של האומנים השמימיים. במאמץ לגולל בפני הדעת בת התמותה את מציאות הפעולות המורונטיות והתופעות הכמעט-רוחניות האלה, הנני נדרש לסלף את המחשבה ולעוות את השפה. קצרה הבנתכם מלתפוש, ושפתכם דלה ואינה מספקת דייה על-מנת לאפשר את תיאור המשמעות, הערך והיחסים של פעילויות רוחניות-למחצה אלה. ואף-על-פי-כן, הנני ממשיך בניסיון זה להאיר את דעת האדם באשר למציאויות אלה; זאת לצד הבנה מלאה של חוסר-יכולתי למלא משימה זו בהצלחה יתרה.
אין ביכולתי לעשות יותר מאשר לנסות לצייר הקְבלה גסה בין הפעילויות החומריות של בני התמותה לבין התפקודים המרובים של האומנים השמימיים. אילו היו הגזעים של אורנטיה מתקדמים יותר באמנות ובהישגים תרבותיים אחרים, כי אז יכול הייתי להתקדם הרבה יותר במאמציי להשליך את דעת האדם מן הדברים שבחומר אל אלו המורונטיים. כל שאני יכול לקוות להשיג הוא לעורר אמפתיה כלפי עובדת המציאותיות של פעולות אלה של העולמות המורונטיים ושל עולמות הרוח.
בהינתן מגבלות טווח השמיעה בן התמותה, יקשה עליכם עד מאוד לדמיין את המנגינות המורונטיות. קיים אפילו טווח חומרי של צלילים יפהפיים אשר אינו מוכר כלל על-ידי חוש השמיעה האנושי, והס מלהזכיר את הטווח הבלתי-נתפש של ההרמוניה המורונטית והרוחנית. מנגינות רוחניות אינן גלי קול חומריים, אלא פעימות רוחניות המתקבלות על-ידי רוח האישיויות השמימיות. קיימים במנגינות של הספֵירות טווח עצום ונשמה של ביטוי, המלווים בביצוע רב-הוד, אשר כולם מצויים לחלוטין הרחק מעבר ליכולת התפישה האנושית. חזיתי במיליוני הוויות נלהבות אשר התרוננו בעדנה משנשמעה מנגינת העולם באנרגיית הרוח של המעגלים השמימיים. מנגינות נהדרות אלה יכולות להיות משודרות אף לקצוות היקום המרוחקות ביותר.
המוסיקאים השמימיים עוסקים בהפקת הרמוניה שמימית באמצעות תפעול הכוחות הרוחניים הבאים:
1. קול רוחני – הפסקות בזרימה הרוחנית.
2. אור רוחני – השליטה באור של המחוזות המורונטיים והרוחניים והעצמתו.
3. התנגשויות אנרגיה – מנגינות המופקות הודות לַניהול המיומן של האנרגיות המורונטיות והרוחניות.
4. סימפוניות צבע – מנגינות של גווני צבע מורונטיים; אלה נמנות על ההישגים הגבוהים ביותר של המוסיקאים השמימיים.
5. הרמוניה של רוחות מאוגדות – עצם הסידור וההתאגדות של סדרים שונים של הוויות מורונטיות ורוחניות מייצרים מנגינות מלכותיות.
6. מנגינות של מחשבה – חשיבה של מחשבות רוחניות יכולה להיות כה משוכללת לעבר מושלמוּת, עד כדי התפרצות בַּמנגינות של האוונה.
7. המוסיקה של החלל – באמצעות כִּוונון הולם, ניתן לקלוט את המנגינות של ספֵירות אחרות במעגלי התשדורת של היקום.
קיימים מעל למאה-אלף אופנים שונים של תיפעול קול, צבע ואנרגיה; טכניקות המקבילות לשימוש האנושי בכלי נגינה מוסיקליים. להקות הריקוד שלכם מייצגות, ללא ספק, ניסיון גס וגרוטסקי של יצורים חומריים להתקרב להרמוניה השמימית של מיקום הוויות וסידור אישיויות. חמש הצורות האחרות של המנגינות המורונטיות אינן ניתנות לזיהוי על-ידי מנגנון החושים של גופים חומריים.
ההרמוניה, המוסיקה של שבע רמות הארגון המלודי, הינה הקוד האוניברסאלי האחד של תקשורת הרוח. המוסיקה, כפי שמבינים אותה בני-התמותה של אורנטיה, מגיעה לביטוי הגבוה ביותר שלה בבתי-הספר של ירושֵם, מטֶה המערכת, שם לומדות הוויות חומריות-למחצה את ההרמוניות של הקול. בני-תמותה אינם מגיבים לצורות אחרות של מנגינה מורונטית ושל הרמוניה רוחנית.
הערכת מוסיקה באורנטיה הינה פיזית ורוחנית כאחד; והמוסיקאים האנושיים שלכם פעלו רבות על-מנת לרומם את הטעם המוסיקאלי מן המונוטוניות הברברית של אבות-אבותיכם המוקדמים ועד לרמות הגבוהות יותר של הכרה בערך הקול. מרבית בני התמותה של אורנטיה מגיבים למוסיקה בעיקר דרך השרירים החומריים וכה מעט באמצעות הדעת והרוח; ואולם, חל שיפור מתמיד בהכרה מוסיקאלית במהלך יותר משלושים-וחמש אלף השנים האחרונות.
סִינְקוֹפָּה טוֹנָאלִית מייצגת מעבר מן המונוטוניוּת המוסיקאלית של האדם הפרימיטיבי אל ההרמוניה בעלת עושר הביטוי, ואל המנגינות בעלות המשמעות של המוסיקאים שלכם מן הזמן המאוחר יותר. הסוגים המוקדמים יותר הללו של מקצבים מעוררים את התגובה של חוש האהבה-למוסיקה מבלי לדרוש את הפעלת היכולות האינטלקטואליות הגבוהות יותר של הערכה הרמונית, ובכך מתחבבים באופן כללי יותר על יחידים בלתי-בשלים או עצֵלים מבחינה רוחנית.
המוסיקה הטובה ביותר של אורנטיה הינה אך כצל חולף של הלחנים הנהדרים הנשמעים על-ידי העמיתים השמימיים של המוסיקאים שלכם, אשר השאירו כרישום אך רסיסים מאותן הרמוניות של כוחות מורונטיים בדמות המנגינות המוסיקאליוֹת של הרמוניות הקול. מוסיקה רוחנית-מורונטית מפעילה לעיתים מזומנות את כל שבעת אופני הביטוי והביצוע, ומשום כך הדעת האנושית הינה מוגבלת ביותר בכל ניסיון לצמצם את המלודיות האלה של הספירות הגבוהות לכדי תווים פשוטים של צליל מוסיקאלי. מאמץ שכזה יהא שקול במידה מסוימת לניסיון לשחזר את המנגינות של תזמורת אדירה תוך שימוש בכלי נגינה אחד בלבד.
אף כי אספתם באורנטיה מנגינות יפות, לא התקדמתם מן הבחינה המוסיקאלית כה רחוק כפי שהתקדמו רבות מן הפלנטות השכנות שלכם בשטניה. אילו רק שרדו אדם וחווה, כי אז הייתה לכם מוסיקה באמת; ואולם מתנת ההרמוניה, אשר הייתה להם כה טבעית, דוללה עד מאוד על-ידי לחנים בעלי נטיות לא-מוסיקאליות, עד כי רק פעם אחת יחידה בכל אלף חיים של בני-תמותה נולד אדם המסוגל להעריך הערכה רבה את ההרמוניה. אך אל נא תיפול רוחכם; יום אחד עשוי להופיע מוסיקאי אמיתי באורנטיה, ועמים שלמים ילכו שבי בקסם הלחנים הנהדרים שיפיק. אדם אחד שכזה מסוגל לשנות לנצח את המהלך של אומה שלמה, ואפילו של כלל העולם המתורבת. והדבר אכן נכון, פשוטו כמשמעו, כי "בכוחה של מנגינה לשנות עולם שלם". לנצח תישאר המוסיקה השפה האוניברסאלית של אנשים, מלאכיות ורוחות. הרמוניה הינה השפה של האוונה.
בן התמותה יוכל לקוות אך בקושי ליותר מאשר מושג זעום ומעוות של תפקוד המבַצעים השמימיים, שאותם הנני נאלץ לתאר בזאת באמצעות הסמלים הגסים והמוגבלים של שפתכם החומרית. בעולם הרוחני-מורונטי קיימים אלף-ואחד דברים בעלי ערך עליון, דברים אשר ראויים לשעתוק ואינם ידועים באורנטיה, התנסויות הנכללות בקטגוריית הפעילויות אשר "עלו על דעתו של בן-אנוש" אך בקושי, אותן מציאויות שהכין האל בעבור אלו אשר ישרדו את החיים בגוף.
קיימות שבע קבוצות של המבצעים השמימיים, ואנסה לתאר בזאת את עבודתן באמצעות הסיווג הבא:
1. הזמרים – אלו יחידי ההרמוניה אשר שבים ומתארים את ההרמוניות המסוימות של העבר ומפרשים את המנגינות של ההווה. ואולם, כל זאת מתרחש ברמה המורונטית.
2. עובדי הצבע – אותם אמנים של אור וצל אשר אתם עשויים לכנות בשמות מאיירים וציירים, אמנים אשר משמרים סצנות חולפות ואפיזודות ארעיות בעבור ההנאה המורונטית העתידית.
3. צלמי האור – אלו הינם מכיני התיעוד של תופעות רוחניות-למחצה; סרטי הקולנוע של אורנטיה הינם אך איור גס של תיעוד זה.
4. שחקני ההצגות ההיסטוריות – אלו המשחזרים באופן דרמטי את האירועים המכריעים של תולדות היקום ושל ההיסטוריה שלו.
5. האמנים הנבואיים – אלו המשליכים את משמעויות ההיסטוריה אל עבר העתיד.
6. מספרי סיפורי-החיים – אלו המנציחים את המובן ואת המשמעות של חוויית החיים. ההשלכה של התנסויות אישיוֹת בהווה אל עבר ערכים אשר יושגו בעתיד.
7. השחקנים הניהוליים – אלו המתארים את משמעותה של פילוסופיית הממשל ושל טכניקת הניהול, השחקנים הדרמטיים השמימיים של הריבונות.
לעיתים תכופות מאוד, המבצעים השמימיים משתפים פעולה ביעילות רבה עם מנהלי הבידור בשילוב הצגה של זיכרונות-עבר עם צורות מסוימות של מנוחה לַדַעת ובידור לאישיות. לעיתים, מבַצעים אלו מתאחדים לשם ביצוע לפני ההתכנסויות המורונטיות והאסיפות הרוחניות במופעים דרמטיים אדירים המייצגים את התכלית אשר לשמה התכנסו. לאחרונה הייתי עד בעצמי למופע כביר שכזה, שבו מעל למיליון שחקנים הפיקו סדרה בת יותר מאלף סצנות.
המורים האינטלקטואליים הגבוהים יותר וסועדי המעבָר משתמשים בחופשיות וביעילות בקבוצות המבַצעים השונות האלה כחלק מפעילויות החינוך המורונטיות שלהם. ואולם, לא כל מאמציהם מוקדשים לתיאור חולף; הרבה, הרבה מאוד מעבודתם הינה מטֶבע קבוע, והיא תיוותר לנצח כמורשת לכל זמן בעתיד. אוּמנים אלו הינם כה מיומנים, עד כי כאשר הם פועלים בהמוניהם, הם מסוגלים לשחזר עידן, וכאשר הם משתפים פעולה עם הסועדים השרפיים הם יכולים, הלכה למעשה, להציג את ערכיו הנצחיים של עולם הרוח בפני הצופים בני התמותה של הזמן.
קיימות ערים אשר "האל בנה וכונן אותן". לנו ברוח יש מקבילה לכל מה שאתם, בני התמותה, מכירים, ויותר מכך במידה בל-תתואר. יש לנו בתים, מנעמים רוחניים ואת צרכינו המורונטיים. על כל סיפוק חומרי שממנו מסוגלים בני-תמותה ליהנות, יש לנו אלפי מציאויות רוחניות המשמשות להעשרת ולהעצמת קיומנו. הבנאים האלוהיים פועלים בשבע קבוצות:
1. מתכנני ובנאי בתי המגורים – אלו הבונים ומשפצים את המשכנות המוקצות למגורי יחידים וקבוצות עבודה. מעונות מורונטיים ורוחניים אלו הינם אמיתיים. הם הינם בלתי-נראים בעבורכם, אתם בעלי הראייה קצרת-הטווח, ואולם בעבורנו הם הינם אמיתיים עד מאוד ויפים ביותר. במידה מסוימת, יכולות כל ההוויות הרוחניות לחלוק עם הבנאים פרטים מסוימים על אודות התכנון והיצירה של המעונות המורונטיים או הרוחניים שלהן. בתים אלו מצוידים ומקושטים בהתאם לצרכיהם של היצורים המורונטיים, או הרוחניים, אשר שוכנים בהם. קיימים מגוון שופע והזדמנות נרחבת לביטוי אינדיבידואלי בכל המבנים הללו.
2. בנאי המבנים המקצועיים – אלו העוסקים בתכנון ובהרכבה של המשכנות אשר בהם עובדים העובדים הרגילים והשגרתיים של המחוזות המורונטיים והרוחניים. ניתן להשוות בנאים אלו למקבליהם הבונים באורנטיה את סדנאות העבודה ואת המבנים התעשייתיים האחרים. בעולמות המעבר קיימת כלכלה הכרחית של סעד הדדי ושל חלוקת עבודה על-פי מומחיוּת. לא כולנו עושים הכול; קיים גיוון בתפקידים בקרב קבוצת ההוויות המורונטיות והרוחות המתפתחות, ובנאים מקצועיים אלו לא רק בונים סדנאות עבודה טובות יותר, אלא גם תורמים להעשרתו המקצועית של העובד.
3. בנאי מבני השעשועים. בתקופות המנוחה, משמשים מבנים עצומים למה שבני-תמותה יכנו שעשוע, ובמובן מסוים, משחק. בימות הולמות מסופקת בעבור מנהלי הבידור, ההומוריסטים של העולמות המורונטיים, אותן ספֵירות מעבַר אשר בהן מתבצע אימון ההוויות המרקיעות אשר זה עתה הועתקו מן הפלנטות האבולוציוניות. ואפילו הרוחות הגבוהות יותר מעורבות בצורה מסוימת של הומור הכרוך בהיזכרות במהלך התקופות של הטענתן הרוחנית.
4. בנאי מבני הפולחן – האדריכלים המומחים של המקדשים המורונטיים והרוחניים. בכל עולמות ההרקעה של בני התמותה מצויים מקדשים של פולחן, ואלו הינם היצירות האנינות ביותר במחוזות המורונטיים ובספֵירות הרוח.
5. בנאי מבני החינוך – אלו הבונים את מטות האימון המורונטי והלימוד הרוחני המתקדם. לעולם פתוחה הדרך לשם רכישת ידע נוסף, ולשם קבלת מידע נוסף על אודות העבודה הנוכחית והעתידית של מאן-דהוא, כמו גם ידע על אודות תרבות היקום, מידע אשר נועד להפוך את בני התמותה המרקיעים לאזרחים אינטליגנטיים ויעילים יותר של העולמות המורונטיים והרוחניים.
6. המתכננים המורונטיים – אלו הבונים על-מנת לתאם את התאגדותן של כלל האישיויות של העולמות, כאשר אלה נוכחוֹת בזמן כלשהו בכל ספֵירה שהיא. המתכננים הללו משתפים פעולה עם מפקחי הכוח המורונטיים על-מנת להעשיר את התיאום בחיים המורונטיים המתקדמים.
7. בנאי מבני הציבור – האוּמנים אשר מתכננים ובונים את המקומות שנועדו לכינוס, למעט אלו המיועדים לפולחן. מקומות הכינוס הציבוריים הינם אדירים ומדהימים.
בעוד שלא המבנים הללו, ואף לא קישוטיהם, יהיו אמיתיים ממש בעבור התפישה החושית של בני-תמותה חומריים, בעבורנו הם אמיתיים ביותר. אתם לא תהיו מסוגלים לראות את המקדשים הללו גם אם תהיו שם בגופכם; ואף-על-פי-כן, כל היצירות העל-חומריות האלה נמצאות שם הלכה למעשה, והיננו מבחינים בהן בבירור ומפיקים מהן את מלוא ההנאה.
אוּמנים אלו מקדישים את עצמם לשימורן ולשעתוקן של המחשבות הנעלות של העולמות, והם פועלים בשבע קבוצות:
1. משמרי המחשבות. אלו הם האוּמנים המקדישים את עצמם לשימור המחשבות הגבוהות יותר של העולמות. בעולמות המורונטיים פניני המחשבה נחשבים כאוצרות של ממש. עוד בטרם הגעתי לראשונה לאורנטיה, ראיתי רישומים ושמעתי תשדורות של הרעיונות של כמה מהמוחות הגדולים של פלנטה זו. רשמי המחשבות משמרים רעיונות נאצלים שכאלו בשפתה של אוורסה.
לכל יקום-על שפה משלו, לשון המדוברת על-ידי האישיויות שלו ושלטת ברחבי מגזריו. ביקום-העל שלנו שפה זו נודעת כשפת אוורסה. ואף לכל יקום מקומי יש שפה משלו. כל הסדרים הגבוהים יותר בנבאדון הינם דו-לשוניים, ודוברים הם הן את שפת נבאדון ואת לשונה של אוורסה. כאשר נפגשים שני יחידים משני יקומים מקומיים שונים, הם מתַקשרים בלשון אוורסה; לעומת זאת, אם אחד מהם מגיע מיקום-על אחר, הם חייבים להיעזר בשירותי מתורגמן. ביקום המרכזי יש אך צורך מועט בשפה; הן קיימת בו הבנה מושלמת ושלמה כמעט; שם, רק האלים אינם מובנים באופן מלא. לימדוּנוּ כי פגישה מקרית בפרדיס מגלה יותר הבנה הדדית ממה שאפשר להעביר באמצעות שפתם של בני-תמותה במהלך אלף שנים. ואפילו בסאלווינגטון "היננו יודעים כשם שהיננו ידועים".
בספֵירות המורונטיות והרוחניות, היכולת לתרגם מחשבה לכדי שפה מצויה מעבר לכוח תפישתו של בן התמותה. הרָשמים המומחים יכולים להאיץ את הקצב שבו היננו מסוגלים לצמצם מחשבה לכדי רישום של קבע, עד כדי כך שניתן לרשום בדקה אחת, כמניין הזמן באורנטיה, כמות השקולה ליותר מחצי מיליון מילים, או סמלי מחשבה. לשונות יקום אלה הינן עשירות לאין שיעור יותר משפות העולמות המתפתחים. סמלי המושגים של אוורסה כוללים מעל למיליארד תווים, אף כי האלף-בית הבסיסי כולל רק שבעים סמלים. לשון נבאדון אינה כה מפורטת, בהיות הסמלים הבסיסיים, או האלף-בית, עומדים על ארבעים-ושמונה במספר.
2. רשמי מושגים. קבוצת הרשמים השנייה הזו עוסקת בשימורן של תמונות מושגיות, של תבניות רעיוניות. זוהי צורה של רישום קבוע אשר איננה מוכרת במחוזות החומריים, ובאמצעות שיטה זו ביכולתי לקבל בשעה אחת, כמניין הזמן שלכם, יותר ידע משתוכלו אתם להשיג במאה שנות קריאה רגילה של לשון כתובה.
3. רָשמים רעיון-גראפיים. ברשותנו מצויות הן המקבילה למילה הכתובה והן המקבילה למילה המדוברת שלכם, ואולם, לשֶׁם שימור מחשבות היננו משתמשים על-פי-רוב בטכניקות של איור מושגים ושל רעיון-גראפיים. אלו המשמרים רעיון-גראפיים מסוגלים לשפר את עבודתם של רָשמי המושגים אלף מונים.
4. מקָדמי אמנות הנאום. קבוצת רשמים זו עוסקת במשימה של שימור מחשבה על-מנת לשחזרה באמצעות נאום. ואולם, תוך שימוש בלשון נבאדון, ביכולתנו לכסות את חומר הנושאים של תקופת חיים שלמה של בן-תמותה מאורנטיה בנאום בן מחצית השעה בלבד. התקווה היחידה שלכם להבין פעולות אלה היא לעצור ולשקול את הטכניקה המפוזרת והמעוותת של חיי החלום שלכם – כיצד ביכולתכם לחלוף בפנטסיות הליליות האלה במשך שניות מועטות על-פני שנים של חוויות.
אמנות הנאום של עולם הרוח הינה אחת מן התענוגות הנדירים הממתינים לאלו אשר שמעו רק את הנאומים הגסים והמגומגמים של אורנטיה. בנאומים של סאלווינגטון ושל עדנטיה קיימים הרמוניה של מוסיקה וביטוי מנעים-בצליליו המעוררים במאזין השראה בל-תתואר. מושגים בוערים אלו הינם כאבני חן של יופי המשובצות בעטרות של פאר. ואולם, אין ביכולתי לעשות כן! אינני מסוגל לתאר בעבור דעתו של בן-אנוש את רוחב יריעתן ואת עומקן של מציאויות אלה של עולם אחר!
6. מנָהלי התשדורות. התשדורות של פרדיס, של יקומי העל ושל היקומים המקומיים מצויות תחת פיקוחה של קבוצת משמרי מחשבות אלו. הם משמשים כצנזורים וכעורכים, כמו גם כמתאמי החומרים המשודרים; הם מכינים בעבור יקום-העל התאמות של כלל תשדורות פרדיס, וכמו כן מתאימים ומתרגמים את תשדורותיהם של עתיקי היומין ללשונות היחידאיות של היקומים המקומיים.
תשדורות היקום המקומי נדרשות גם הן להיות מותאמות כך שתוכלנה להיקלט במערכות ובפלנטות היחידאיות. השידור של דוחות חלל אלו מצוי תחת פיקוח זהיר, ולעולם קיים גיבוי של הרישום, אשר נועד להבטיח את הקליטה הראויה של כל דיווח בכל עולם במעגל נתון. מנהלי תשדורות אלו הינם מומחים טכניים בשימוש בזרמי החלל לכל הצרכים של תקשורת מידע.
6. רָשמי המקצב. בני אורנטיה יכנו בוודאי אוּמנים אלו בשם משוררים, אף כי תוצרי עבודתם שונים עד מאוד מן היבול הפואטי שלכם, ומתעלים מעליו באופן אינסופי-כמעט. המקצב הינו פחות מעייף בעבור הוויות מורונטיות ורוחניות, ועל-כן נעשה מאמץ קבוע על-מנת להגדיל את היעילות, כמו גם להעצים את ההנאה, על-ידי ביצוע פעולות מרובות באופן קצבי. הנני מבקש רק שתזכו לשמוע כמה מן התשדורות הפיוטיות של האסיפות בעדנטיה וליהנות מעושרם של הצבע והטון של גאוני הקונסטלציה, אשר מתמחים בצורה מעודנת זו של ביטוי-עצמי ושל הרמוניזציה חברתית.
7. הרשמים המורונטיים. הנני עומד כאובד עצות באשר לאופן שבו אוכל לתאר בעבור הדעת החומרית את תפקודה של קבוצה חשובה זו של רשמי מחשבות, אשר משימתה הינה לשמר את התמונות הקיבוציות של ההתכנסויות המורונטיות השונות ושל המבצעים הרוחניים; באופן גס, הם הינם הצָלמים הקבוצתיים של עולמות המעבַר. הם שומרים בעבור העתיד את הסצנות ואת ההתאגדויות החיוניות של העידנים המתקדמים הללו, ומשמרים אותן בארכיבי האולמות המורונטיים של הרשומות.
אוּמנים מעניינים ויעילים אלו עוסקים בכל סוגי האנרגיה: זו הפיזית, זו של דעת וזו של רוח.
1. מתפעלי האנרגיה-הפיזית. מתפעלי האנרגיה-הפיזית משרתים במשך תקופות ארוכות יחד עם מנהלי הכוח, והם הינם מומחים בתפעול ובשליטה ברבות מרמות האנרגיה הפיזית. הם מכירים היטב את שלושת הזרמים הבסיסיים ואת שלושים חלוקות-המשנה של האנרגיה של יקומי-העל. הוויות אלה מעניקות סיוע בל-יתואר למפקחי הכוח המורונטיים בעולמות המעבר. והם הינם התלמידים המתמידים של ההשלכות הקוסמיות של פרדיס.
2. מתפעלי אנרגיה של דעת. אלו הם המומחים לתקשורת בין-אישית של הוויות מורונטיות עם הוויות תבוניות מסוגים אחרים. למעשה, צורת תקשורת זו בין בני-תמותה כמעט שאינה קיימת באורנטיה. אלו הם המומחים אשר מקדמים את היכולת של הוויות מורונטיות מרקיעות לתקשר אלה עם אלה, ועבודתם כוללת הרפתקאות ייחודיות מרובות, הנוגעות לקשרים אינטלקטואליים והמצויות מעבר לְיכולת התיאור שלי בעבור הדעת החומרית. אוּמנים אלו הינם תלמידיהם החריפים של מעגלי הדעת של הרוח האינסופית.
3. מתפעלי אנרגיה-רוחנית. מתפעלי האנרגיה הרוחנית מהווים קבוצה מסקרנת. אנרגיה רוחנית פועלת בהתאם לחוקים מבוססים, ממש כשם שפועלת האנרגיה הפיזית. כלומר, לימוד הכוח הרוחני מניב מסקנות מהימנות, וניתן לטפל בו באופן מדויק, ממש כשם שניתן לטפל באנרגיות הפיזיות. החוקים בעולם הרוח הינם בטוחים ומהימנים ממש כמו אלו של מחוזות החומר. במהלך מיליוני השנים האחרונות טכניקות משופרות רבות שנועדו לשם ספיגת אנרגיה רוחנית גובשו על-ידי תלמידים אלו, הלומדים את חוקיו הבסיסיים של הבן הנצחי השולטים באנרגיית-הרוח, כפי שהדבר מיושם בעבור הסדרים המורונטיים ובעבור הסדרים האחרים של הוויות שמימיות ברחבי היקומים.
4. המתפעלים המשולבים. זוהי הקבוצה ההרפתקנית של הוויות מאומנות-היטב, אשר מקדישה עצמה לחיבור התפקודי של שלושת רמות האנרגיה האלוהית המקוריות המופיעות ברחבי היקומים כאנרגיות פיזיות, אנרגיות של דעת ואנרגיות רוח. אלה הן האישיויות החריפות אשר, לאמיתו של דבר, מבקשות לגלות את נוכחותו ביקום של האל העליון, משום שבאישיות אלוהות זו חייב להתרחש האיחוד ההתנסותי של כלל האלוהות ביקום המקיף. ובמידה מסוימת, אוּמנים אלו זכו לאחרונה למידת-מה של הצלחה.
5. יועצי ההיסע. סגל זה של יועצים טכניים לשרפים-של-היסע הינו מיומן ביותר בשיתוף-פעולה עם תלמידי הכוכבים בגיבוש מסלולים ובסיוע אחר לממונים על ההיסעים בעולמות החלל. יועצים אלו משמשים כפקחי התנועה של הספֵירות, והם נוכחים בכל הפלנטות המיושבות. אורנטיה מקבלת שירות זה מידי סגל המונה שבעים יועצי היסע.
6. מומחי התקשורת. בדומה לכך, מקבלת אורנטיה שירות מידיהם של שניים-עשר טכנאי תקשורת בין-פלנטארית ובין-יקומית. הוויות מנוסות-ביותר אלה הינן מומחיות בידע על חוקי השידור וההפרעות הנוגעים לתקשורת של העולמות. סגל זה עוסק בכל צורות ההודעות בחלל, פרט לאלה של שליחי הכבידה ושל השליחים הבודדים. באורנטיה, הרבה מעבודתם חייבת להתבצע דרך מעגל רבי-המלאכיות.
7. מורי המנוחה. המנוחה האלוהית כרוכה בַּטכניקה של ספיגת אנרגיית-רוח. מלאי האנרגיה המורונטית והרוחנית חייב להתמלא ממש כשם שהדבר נדרש בעבור אנרגיה פיזית, אך לא מאותן סיבות. בניסיוני להאיר את עיניכם, הנני נאלץ להשתמש בהמחשות גסות; ואף-על-פי-כן, אנו מעולם הרוח חייבים לעצור את פעילויותינו הרגילות מדי תקופה ולקחת את עצמנו למקומות מפגש הולמים שבהם היננו נכנסים למנוחה האלוהית, וכך מחדשים את האנרגיות שהתרוקנו.
תקבלו את שיעוריכם הראשונים בנושאים אלו לכשתגיעו לעולמות העליונים, ולאחר שתהפכו להוויות מורונטיות ותתחילו להתנסות בטכניקות של העניינים הרוחניים. אתם יודעים על המעגל הפנימי ביותר של האוונה, וכן שלאחר שעולי-הרגל של הזמן חוצים את המעגלים שקודמים להאוונה הם חייבים להיות מוכנסים למנוחה הארוכה והמחייה של פרדיס. זוהי איננה דרישה טכנית בלבד של המעבר מנתיבת הזמן לשירות הנצח, אלא גם הכרח, צורת מנוחה הנחוצה על-מנת לחדש את מלאי האנרגיה האובדת בצעדים האחרונים של חווית ההרקעה, ועל-מנת לאגור עתודות של כוח רוחני לקראת השלב הבא של הנתיבה אשר אין-לה-סוף.
מתפעלי אנרגיה אלו פועלים גם במאות דרכים אחרות, ורבות מכדי להימנות, כדוגמת ייעוץ לשרפים, לכרובים ולסאנובים בנוגע לשיטות היעילות ביותר של ספיגת אנרגיה, ולשמירת האיזון המועיל ביותר של הכוחות המסתעפים בין הכרובים הפעילה לבין הסאנובים הסבילה. ומומחים אלו מגישים עזרה בדרכים רבות אחרות ליצורים המורונטיים והרוחניים במאמציהם להבין את המנוחה האלוהית, אשר הינה כה חיונית לשימוש היעיל באנרגיות הבסיסיות של החלל.
כמה שהייתי רוצה לדעת כיצד לתאר כיאות את העבודה המעודנת של האוּמנים הייחודיים הללו! אך כל ניסיון מצדי להסביר את עבודת הקישוט הרוחני רק תזכיר לדעתכם החומרית את מאמציכם העלובים, אך הראויים, לעשות דברים אלו בעולמות הדעת והחומר שלכם.
סגל זה, אף שהוא כולל מעל לאלף מחלקות-מִשנה של פעילויות, מקובץ תחת שבע הקבוצות הראשיות הבאות:
1. בעלי המלאכה של הצבע. אלו הם הגורמים לרבבת גווני הצבע של השתקפות הרוח להעביר את מסריהם המעודנים של יופי הרמוני. למעט חישת הצבעים, אין דבר בחוויה האנושית אשר ניתן להשוות לפעילויות אלה.
2. מתכנני הקול. מתכננים אלו של מה שאתם מכנים בשם קול, מציירים גלי רוח בעלי זהויות מגוונות וברוֹת-הבחנה מורונטית. לאמיתו של דבר, דחפים אלו הינם ההשתקפויות הנפלאות של נשמות-הרוח העירומות ורבות ההדר של צבאות השמיים.
3. מתכנני הרגשות. מעצימי ומשמרי הרגשות הללו הינם אלו המשמרים את ההרגשות המורונטיות ואת הרגשות האלוהיים לשם הלימוד והבנייה של ילדי הזמן, וכן לשם עירור השראה והעתרת יופי על המתקדמים המורונטיים ועל הרוחות המתקדמות.
4. אמני הריחות. השוואה זו של הפעילויות הרוחניות הנעלות לַזיהוי הפיזי של ריחות כימיים הינה מצערת ממש, ואולם בני התמותה של אורנטיה יתקשו לזהות סעד זה בכל כינוי אחר. אומנים אלו יוצרים את הסימפוניות המגוּונות שלהם בעבור חיזוק רוחם של ילדי האור המתקדמים ולשם הנאתם. אין לכם דבר על הארץ אשר אליו ניתן להשוות סוג זה של גדולה רוחנית, ואפילו לא במעט.
5. מעטרי הנוכחוּת. אוּמנים אלה אינם טרודים באמניות הקישוט-העצמי או בטכניקת ייפוי יצורים. הם מסורים ליצירת תגובות אושר מרובות ביחידים מורונטיים וביצורים של רוח באמצעות ההצגה הדרמטית של חשיבות מערכות יחסים, ודרך הערכים הממוקמים המוקצים לסדרים מורונטיים ורוחניים שונים בקבוצות המשולבות של הוויות מגוּונות אלה. אמנים אלו מארגנים הוויות על-חומריות כפי שאתם הייתם מארגנים תווים מוסיקליים, ריחות ומראות חיים, ואז הם מערבבים אותם לכדי המנונים של תפארת.
6. מתכנני הטעם. ואיך אוכל לספר לכם על אודות אמנים אלו! אוכל רק לרמוז באופן חיוור כי הם משפרי הטעם המורונטי, וכי הם אף מתאמצים להגביר את ההערכה ליופי באמצעות חידודם של החושים הרוחניים המתפתחים.
7. המסנתזים המורונטיים. אלו הם רבי האומנים המומחים אשר, לאחר שכל האחרים תרמו את תרומותיהם שלהם, מוסיפים ללהקה המורונטית את גימורי השיא ואת הנגיעות הסופיות, ובכך משיגים תיאור מעורר השראה של היפה באופן אלוהי, והשראה מתמשכת בעבור ההוויות הרוחניות ובעבור עמיתיהן המורונטיים. ואולם אתם, בטרם תוכלו להתחיל ולחזות בתפארות האמנותיות וביופי האסתטי של העולמות המורונטיים והרוחניים, תאלצו להמתין עד אשר תשתחררו מן הגוף החייתי.
בשונה ממה שאתם עשויים לשער, אמנים אלו אינם עוסקים במוסיקה, בציור, או בכל דבר דומה לכך. הם עוסקים בַּתפעול ובַּארגון של אנרגיות וכוחות מיוחדים הקיימים בעולם הרוח, אך בני-תמותה אינם מסוגלים לזהותם. לו היה לי ולוּ קנה-מידה הקטן ביותר להשוואה, כי אז הייתי מנסה לתאר שדה ייחודי של הישג רוחני, ואולם נואשתי – אין כל טעם לנסות ולהעביר לדעת בני התמותה תחום זה של אמנות שמימית. ואף-על-פי-כן, גם מה שלא ניתן לתארו עדיין ניתן לרמוז לעברו:
יופי, מקצב והרמוניה כרוכים זה בזה מבחינה אינטלקטואלית ודומים זה לזה מבחינה רוחנית. לא ניתן להפריד מבחינה אינטלקטואלית את האמת, את העובדות ואת היחסים, והם נסמכים למושגים הפילוסופיים של יופי. טוּב, יושרה וצדק מתייחסים-הדדית זה לזה באופן פילוסופי, וכרוכים מבחינה רוחנית יחדיו עם האמת החיה ועם היופי האלוהי.
המושגים הקוסמיים של פילוסופיה אמתית, התיאור של אומניות שמימיות, או הניסיון בן התמותה לצייר את ההבנה האנושית של היופי האלוהי, לעולם לא יוכלו להשביע רצון אם ניסיונות ההתקדמות כאלו של היצור אינם מאוחדים. ביטויים אלו של הדחף האלוהי בתוככי היצור המתפתח עשויים להיות אמיתיים מבחינה אינטלקטואלית, יפים מבחינה רגשית וטובים מבחינה רוחנית; ואולם, נשמת הביטוי האמיתית נשארת בחזקת נעדרת, אלא אם כן מציאויות אלה של אמת, משמעויות של יופי וערכים של טוּב מאוחדים בחוויית החיים של האוּמן, המדען או הפילוסוף.
איכויות אלוהיות אלה מאוחדות באל באופן מושלם ומוחלט. ובידי כל אדם, או כל מלאכית, יודעי-אל, נתון הפוטנציאל לביטוי-עצמי בלתי-מוגבל ברמות הולכות-ומתקדמות לְעולם של הגשמה-עצמית מאוחדת, באמצעות הטכניקה של ההישג שאין-לו-סוף של הידַּמוּת-לאל – המזיגה ההתנסותית בחוויה האבולוציונית של אמת נצחית, יופי אוניברסאלי וטוּב אלוהי.
אף-על-פי שאוּמנים שמימיים אינם עובדים באופן אישי בפלנטות חומריות כדוגמת אורנטיה, מעת לעת הם מגיעים ממטֶה המערכת על-מנת להגיש את עזרתם לְיחידים המחוננים באופן טבעי מבני הגזעים בני התמותה. כאשר הם מוצבים לשירות שכזה, אומנים אלו עובדים ארעית תחת הפיקוח של מלאכיות הקִדמה הפלנטאריות. הצבאות המלאכיים משתפים פעולה עם אוּמנים אלו בניסיון לסייע לאותם אמנים בני-תמותה אשר ניחנו במתנות-טבע, ואשר להם גם מכווננים בעלי ניסיון מיוחד קודם.
קיימים שלושה מקורות אפשריים ליכולת אנושית מיוחדת: בבסיס תמיד קיים הכישרון הטבעי, או המולד. יכולת מיוחדת אף-פעם איננה מתנת-אלוה שרירותית; תמיד קיים בסיס קדמון לכל כישרון יוצא-דופן. בנוסף ליכולת טבעית זו – או יותר נכון כהשלמה לה – עשויה להיות תרומת ההכוונה של מכוונן המחשבה באותם יחידים שבהם המכוונים השוכנים עצמם חוו התנסויות ממשיות, הלכה למעשה, בְּתחומים בעלי מאפיינים דומים בעולמות אחרים וביצורים בני-תמותה אחרים. באותם מקרים שבהם קיים כישרון יוצא-דופן הן בדעת האנושית והן במכוונן השוכן, עשויים אומני הרוח להיות מצוּוִים לפעול על-מנת לשמש כיוצרי הרמוניה של הכישורים הללו, ולעורר השראה ולסייע בדרכים אחרות בעד בני-תמותה אלו לתוּר אחר אידיאלים של שלמוּת הולכת וגוברת ולנסות את ידם בגילום מועצם למען ההיבנות של העולם.
אין קיימות קָסְטוֹת בשוּרות האוּמנים הרוחניים. אין זה משנה כמה נמוך המקור שלכם, אם אתם ניחנים ביכולת ובמתנת הביטוי, כי אז תִזכו בְּהכרה הולמת ובַּהערכה המגיעה לכם ככל שתרקיעו מעלה בסולם ההתנסות המורונטית וההישג הרוחני. אין יכולה להתקיים כל מגבלה של תורשה אנושית, או של חוסרים בתנאי הסביבה של בני התמותה, שהנתיבה המורונוטית לא תפצה עליהם ותסירם במלואם. וכל שביעות רצון כזו של הישג אמנותי וביטוי של הגשמה-עצמית יושגו באמצעות מאמציכם האישיים בהתקדמות המדורגת. בסופו של דבר, השאיפות של בינוניות אבולוציונית ניתנות להגשמה. בעוד שהאלים אינם מעניקים לילדי הזמן כישורים ויכולות באופן שרירותי, הם מאפשרים להם להשיג את שביעות הרצון של כל כמיהותיהם הנעלות ולהשביע כל רעב אנושי לביטוי עצמי עילאי.
ואולם, שומה על כל בן-תמותה כי יזכור: רבות מן השאיפות להצטיינות אשר מתגרות בבני-תמותה בעודם בגוף לא תישארנה עוד בקרב אותם בני-תמותה בעת הנתיבה המורונטית והרוחנית שלהם. המרקיעים המורונטיים לומדים לחַבְרֵת את כמיהות העבר האנוכיות לחלוטין שלהם ואת שאיפותיהם האגואיסטיות. ואף-על-פי-כן, אותם דברים אשר באמת כמהתם לעשותם על-פני כדור-הארץ ואשר נסיבות מנעום מכם בהתמדה, אם עדיין תרצו לעשותם לאחר שתרכשו את הבוננות האמיתית של המוֹטָה, כי אז תקבלו בוודאי כל הזדמנות להשביע את מלוא תשוקותיכם משכבר הימים.
בטרם בני התמותה המרקיעים יוצאים את היקום המקומי בדרכם אל נתיבת הרוח שלהם, הם יספקו כל רעב או כמיהה אינטלקטואליים, אומנותיים, או חברתיים, או כל שאיפה אמיתית אשר אפיינה אי-פעם את מישורי הקיום האנושי או המורונטי שלהם. זהו הישג של שוויון בשביעות הרצון של הביטוי העצמי וההגשמה העצמית, ואולם זהו איננו ההישג של מעמד התנסותי שווה, ואף לא המחיקה המוחלטת של האינדיבידואליוּת האופיינית בכישורים, בטכניקה ובביטוי. ואולם, ההבדל הרוחני החדש בהישג ההתנסות האישית לא יתיישר ולא יושווה כאמור, עד אשר תסיימו את המעגל האחרון של נתיבת האוונה. או אז יוצבו אזרחי פרדיס בפני הצורך להסתגל להבדל מוחלטופי זה בהתנסות האישית, אשר ניתן להשוותו רק על-ידי ההישג הקבוצתי של מעמד היצור המרבי – יעדם של הסופיונים בני התמותה כרוחות מִדָרגה שביעית.
וזהו סיפורם של האוּמנים השמימיים, אותו גוף קוסמופוליטי של עובדים מעודנים העושים כה רבות על-מנת לרומם את הספֵירות הארכיטקטוניות באמצעות הגילומים האמנותיים של יופיים האלוהי של הבוראים הפרדיסיים.
[הוכתב על-ידי רב-מלאכית מנבאדון].
המרכז הניהולי של שטניה מורכב מצביר המונה חמישים-ושבע ספֵירות ארכיטקטוניות – ירוּשֵם עצמה, שבעת הלוויינים העיקריים וארבעים-ותשעה לווייני המשנה. ירושם, בירת המערכת, גדולה כמעט פי מאה מאורנטיה, אף-על-פי שהכּבידה שלה קטנה מזו של אורנטיה אך במעט. לווייניה העיקריים של ירושם הינם שבעת עולמות המעבר, אשר כל אחד מהם גדול בערך פי עשרה מאורנטיה, בעוד ששבעת לווייני המשנה של ספֵירות המעבר האלה הינם בערך בגודלה של אורנטיה.
שבעת העולמות העליונים הינם שבעת לווייני המשנה של עולם המעבר מספר אחד.
כלל מערכת זו של חמישים-ושבעה עולמות ארכיטקטוניים מוארת, מחוממת, מקבלת אספקת מים ומוטענת באנרגיה באופן עצמאי באמצעות התיאום שבין מרכז הכוח של שטניה לבין בקרי המאסטר הפיזיים, בהתאם לטכניקה המקובלת של הארגון הפיזי ושל ההסדר הנוגע לספֵירות אלה, אשר נבראו במיוחד. עולמות אלו אף מטופלים פיזית ומתוחזקים באופנים אחרים בידי הסְפּוֹרְנָאגִיָה הילידים.
שבעת העולמות העיקריים החגים סביב ירושם ידועים באופן כללי כעולמות תרבות המעבר. מעת לעת, ממונים שליטי עולמות אלו בידי הוועדה הביצועית העליונה של ירושם. מספרי ושמות הספֵירות האלה הינם כדלקמן:
מספר 1. עולם הסופיונים. זהו המטֶה של סגל הסופיונים של המערכת המקומית והוא מוקף על-ידי עולמות הקבלה, קרי שבעת העולמות העליונים, אשר מוקדשים באופן כה מלא לתוכנית ההרקעה של בני התמותה. עולם הסופיונים הינו נגיש בעבור כל תושבי שבעת העולמות העליונים. שרפים של היסע נושאות אישיויות מרקיעות הלוך ושוב במהלך מסעות העלייה לרגל הללו, אשר נועדו לטפח את אמונתן בייעוד הסופי של בני-תמותה המצויים במעבַר. אף כי הסופיונים והמבנים שלהם אינם גלויים ברגיל לעין המורונטית, תהיו נרגשים עד מאוד בשעה שמעת לעת יאפשרו לכם שנאֵי האנרגיה ומפקחי הכוח המורונטיים לקבל הצצה חטופה אל אישיויות רוח גבוהות אלה, אשר השלימו הלכה למעשה את ההרקעה לפרדיס, ואשר חזרו אל אותם עולמות בדיוק שמהם אתם מתחילים את המסע הארוך הזה; זאת כהבטחה וכאישור כי אתם רשאים ומסוגלים להשלים את המשימה הכבירה. כל אלו השוהים בעולמות העליונים מגיעים לספֵירת הסופיונים לפחות פעם בשנה על-מנת להתכנס באסיפות ההתבוננות בסופיונים.
מספר 2. העולם המורונטי. פלנטה זו משמשת כַּמטֶה של מפקחי החיים המורונטיים, והיא מוקפת בשבע הספֵירות אשר בהן מאמנים המנהיגים המורונטיים את עמיתיהם ואת עוזריהם – הן ההוויות המורונטיות והן בני התמותה המרקיעים.
בעת המעבר דרך שבעת העולמות העליונים, אתם אף תתקדמו דרך הספֵירות התרבותיות והחברתיות האלה של מגע מורונטי הולך וגדל. לכשתתקדמו מן העולם העליון הראשון לשני, תהיו זכאים לקבל הרשאת מבקר במטֶה המעבר מספר שתיים, העולם המורונטי, וכן הלאה. וכאשר תימצאו על כל אחד מששת עולמות התרבות הללו, תהיו רשאים, על-פי הזמנה, להפוך למבקרים ולמשקיפים בכל אחד משבעת העולמות הסובבים אשר בהם מתרחשות פעילויות קבוצתיות נלוות.
מספר 3. העולם המלאכי. זהו המטה של כל הצבאות המלאכיים אשר עוסקים בפעילויות הנוגעות למערכת, והוא מוקף בשבעת עולמות האימון וההדרכה המלאכיים. אלה הינן הספֵירות החברתיות השרפיוֹת.
מספר 4. העולם העל-מלאכי. ספֵירה זו משמשת כביתם בשטניה של כוכבי הערב הזוהרים ושל פמליה נרחבת של הוויות מתואמות וכמעט-מתואמות. שבעת לווייניו של עולם זה מוקדשים לשבע הקבוצות העיקריות של הוויות שמימיות חסרות-שם אלה.
מספר 5. עולם הבנים. פלנטה זו הינה המטה של הבנים האלוהיים מכלל הסדרים, לרבות הבנים אשר שולשו-בידי-ברייה. שבעת העולמות הסובבים מוקדשים להתקבצויות יחידות מסוימות של בנים אלו, בעלי הזיקה האלוהית.
מספר 6. עולם הרוח. ספֵירה זו משמשת כמקום המפגש במערכת לאישיויות הגבוהות של הרוח האינסופית. שבעת הלוויינים הסובבים אותה מוקדשים לקבוצות יחידות מקרב הסדרים השונים הללו. ואולם, בעולם המעבר מספר שש אין כל ייצוג לרוח, ואף לא נוכל להבחין בנוכחות שכזו בבירות המערכת; הסועדת האלוהית מסאלווינגטון נוכחת בנבאדון בכל מקום.
מספר 7. עולם האב. זוהי הספֵירה השקטה של המערכת. אף קבוצת הוויות איננה גרה שם. מקדש האור העצום תופש מקום מרכזי, אך לא ניתן להבחין בתוכו באף-אחד. וכל ההוויות מכל עולמות המערכת ברוכות בבואן כסוגדות.
שבעת הלוויינים הסובבים את עולמו של האב משמשים באופנים שונים במערכות השונות. בשטניה, הם משמשים כעת כספֵירות המעצר לקבוצות האסירים של המרד של לוציפר. בעדנטיה, בירת הקונסטלציה, אין עולמות מאסר מקבילים; השרפים והכרובים המעטות אשר הצטרפו לשורות המורדים במרד של שטניה מרותקות מזה זמן רב בעולמות הבידוד הללו של ירושם.
כמבקרים בעולם העליון השביעי, תהיה בידכם גישה אל עולם המעבר השביעי, הספֵירה של האב האוניברסאלי, וכן תורשו לבקר בעולמות הכלא של שטניה הסובבים פלנטה זו, היכן שאסורים כעת לוציפר ורוב האישיויות אשר הלכו בעקבותיו במרידתו במיכאל. ניתן היה לצפות במחזה עצוב זה בעידנים האחרונים, והוא ימשיך לשמש אזהרה חמורה לכלל נבאדון, עד אשר ישְפטו עתיקי היומין את חטאם של לוציפר ושל עמיתיו הכושלים אשר דחו את הגאולה שהציע להם מיכאל, אבי יקומם.
המנהל הכללי של מערכת מקומית של עולמות מיושבים הינו בן לאנונאנדק ראשי, ריבון המערכת. ביקום המקומי שלנו, מופקדות בידי ריבוני המערכות הללו אחריויות ניהוליות נרחבות, זכויות יתר אישיות יוצאות-דופן. לא כל היקומים, ואפילו לא אורוונטון, מאורגנים כך שריבוני המערכת מורשים להפעיל כוחות נרחבים של שיקול דעת אישי באופן כה יוצא-דופן בעת ניהול ענייני המערכת. ואולם, בכל ההיסטוריה של נבאדון, מנהלים בלתי-מוגבלים אלו הציגו חוסר-נאמנות אך ורק שלוש פעמים. המרד של לוציפר במערכת של שטניה הייתה הפעם האחרונה והנרחבת מכולן.
בשטניה לחלוטין לא נערכו, אפילו לאחר ההתקוממות ההרסנית הזו, כל שינויים בטכניקת ניהול המערכת. ריבון המערכת הנוכחי מחזיק בכל העוצמה, והוא מפעיל את כלל הסמכות אשר הופקדה בידי קודמו הבלתי-ראוי, למעט הסמכות הנוגעת לעניינים מסוימים המצויים כעת תחת פיקוחם של אבות הקונסטלציה ואשר עתיקי היומין טרם החזירו באופן מלא לידי לָאנָאפוֹרְגְ', מחליפו של לוציפר.
ראש שטניה הנוכחי הינו שליט אדיב ומבריק, והוא ריבון אשר נבחן בעת מרידה. כאשר שירת כעוזר לריבון המערכת, לָאנָאפוֹרְגְ' היה נאמן למיכאל עת התרחשה מרידה קודמת ביקום של נבאדון. אדונהּ רב-העוצמה והמבריק של שטניה הינו מנהלן מנוסה אשר עמד במבחן. בעת שהתרחשה מרידת המערכת השנייה בנבאדון, בשעה שריבון המערכת מעד ונפל אל החשיכה, אחז לאנאפורג', אשר שימש כַּעוזר הראשון לראש המערכת השוגֶה, במושכות הממשל וניהל את ענייני המערכת כך שאבד מספר מועט יחסית של אישיויות, הן בעולמות המטֶה והן בעולמות המיושבים של אותה מערכת חסרת-מזל. לאנאפורג' מתייחד בהיותו הבן הלאנונאנדקי הראשי היחיד בכלל נבאדון אשר פעל כך בנאמנות בשירותו של מיכאל ואשר עמד מול עצם קיום הכישלון של אחיו הבכיר ממנו בסמכותו ובדרגתו הקודמת. כפי הנראה, לאנאפורג' לא יועבר מירושם עד להתגברות על כל תוצאות האיוולת הקודמת ועד להסרת כל תוצרי המרידה משטניה.
אף-על-פי שטרם הוחזרו לסמכותו ענייני העולמות המבודדים בשטניה, מגלה לאנאפורג' עניין רב ברווחתם, והוא מבקר באופן תדיר באורנטיה. וכפי שהדבר מתרחש במערכת אחרות ותקינות, יושב הריבון בראש וועידת המערכת של שליטי העולמות, הנסיכים הפלנטאריים והמושלים השוכנים הכלליים של העולמות המבודדים. וועידה פלנטארית זו מתכנסת מעת לעת במטה המערכת – וזאת "בשעה שבני האל נאספים יחדיו".
אחת לשבוע, קרי בכל עשרה ימים בירושם, מקיים הריבון כינוס יחד עם קבוצה כזו או אחרת מקרב סדרי האישיויות השונים הדרים בעולם המטֶה. אלה הן השעות הבלתי-רשמיות והמקסימות של ירושם, והן מהוות אירועים בלתי-נשכחים. בירושם מתקיימת אחווה כבירה בין כלל קבוצות ההוויות מן הסדרים השונים ובין כל אחת מקבוצות אלה לבין ריבון המערכת.
התכנסויות ייחודיות אלה מתקיימות בים הזכוכית, בשדה ההתכנסות הגדול של בירת המערכת. והן הינן מאורעות חברתיים ורוחניים גרידא; אין משוחחים בהן כלל על ניהול המערכת ואפילו לא על תוכנית ההרקעה. בני התמותה המרקיעים מתקבצים בזמנים הללו פשוט כדי ליהַנות את עצמם ולפגוש בחבריהם מירושם. אותן קבוצות, אשר הריבון לא מארח בעתות אלה של רגיעה שבועית, נפגשות במטות שלהן עצמם.
לְעולם מסייעים בידי המנהל הכללי של מערכת מקומית, ריבון המערכת, שניים או שלושה בני לאנונאנדק, אשר משמשים כעוזר הראשון וכעוזר השני. ואולם בעת הנוכחית מנוהלת המערכת של שטניה בידי סגל המונה שבעה לאנונאנדקים.
1. ריבון המערכת – לָאנָאפוֹרְגְ', מספר 2,709 בסדר הראשי ויוֹרש מקומו של לוציפר המודח.
2. העוזר הראשון של הריבון – מָאנְסוּרוֹטִיָה, מספר 17,841 בסדר הלאנונאנדקים השלישוני. הוא נשלח לשטניה יחד עם לאנאפורג'.
3. העוזר השני של הריבון – סָאדִיבּ, מספר 271,402 בסדר השלישוני. אף סָאדִיב הגיע לשטניה יחד עם לאנאפורג'.
4. שומר המערכת – הוֹלְדָאנְט, מספר 19 בסדר השלישוני, המחזיק והשולט בכל הרוחות אשר תנועתן הוגבלה והינן מסדר גבוה מן הקיום של בני התמותה. באופן דומה לאמור לעיל, גם הוֹלְדָאנְט הגיע לשטניה עם לאנאפורג'.
5. רשם המערכת – וִילְטוֹן, מזכיר המשרד הלאנונאנדקי של שטניה, מספר 374 מן הסדר השלישי. וִילְטוֹן היה חבר בקבוצה המקורית של לאנאפורג'.
6. מנהל המתת – פוֹרְטָאנְט, מספר 319,847 בסגל המילואים של הלאנונאנדקים המשניים והמנהל הארעי של כל פעילויות היקום אשר הועתקו לירושם מאז המתת של מיכאל באורנטיה. פורטאנט סופח לסגל של לאנאפורג' למשך אלף ותשע-מאות שנים כמניין הזמן באורנטיה.
7. היועץ הגבוה – הָאנָוַארְד, מספר 67 מקרב הבנים הלאנונאנדקים הראשיים וחבר בסגל הגבוה של יועצי ומתאמי היקום. הוא פועל כיושב הראש בפועל של המועצה הביצועית של שטניה. הָאנָוַארְד הינו החבר השניים-עשר מסדר זה אשר משרת בזה האופן בירושם למן המרידה של לוציפר.
קבוצה ניהולית זו בת שבעה לאנונאנדקים מהווה את ממשלת החירום המורחבת אשר הפכה לחיונית בשל הדרישות שיצרה מרידתו של לוציפר. מכיוון שהמערכת הינה היחידה המבצעת ולא היחידה המחוקקת, מצויים בירושם אך ורק בתי משפט נמוכים, ואולם ממשל הלאנונאנדקים נתמך בידי המועצה הביצועית של ירושם, הגוף המייעץ העליון של שטניה. מועצה זו מונה שנים-עשר חברים:
1. הָנָאוַארְד, יושב הראש הלאנונאנדקי.
2. לָאנָאפוֹרְגְ', ריבון המערכת.
3. מָאנְסוּרוֹטִיָה, העוזר הריבון הראשון.
4. ראש המלכיצדקים בשטניה.
5. המנהל בפועל של נשאי החיים של שטניה.
6. בכיר הסופיונים בשטניה.
7. האדם המקורי של שטניה, המפקח הראשי של הבנים החומריים.
8. מנָהל הצבאות השרפיים בשטניה.
9. ראש הבקרים הפיזיים של שטניה.
10. המנָהל של מפקחי הכוח המורונטיים במערכת.
11. המנָהל בפועל של היצורים האמצעיוניים במערכת.
12. העומד בפועל בראש סגל בני התמותה המרקיעים.
מועצה זו בוחרת, אחת לתקופה, שלושה מחבריה על-מנת שייצגו את המערכת המקומית במועצה העליונה שבמטה היקום, ואולם ייצוג זה מושעה עקב מרידה. בעת הזו, לשטניה יש משקיף במטה היקום המקומי, ואולם מאז המתת של מיכאל, החלה המערכת לבחור מחדש עשרה חברים למועצה המחוקקת של עדנטיה.
במרכזם של שבעת מעגלי המגורים המלאכיים של ירושם ממוקם המטה של המועצה המייעצת של אורנטיה, ארבעה-ועשרים חברי המועצה. יוחנן המבשר כינה אותם בשם ארבעה-ועשרים הזקנים: "ומסביב לכס הכבוד ארבעה ועשרים מושבים, ועל המושבים ראיתים, ארבעה ועשרים זקנים יושבים ומלובשים בבגדים לבנים". הכס במרכזה של קבוצה זו הינו כס השיפוט של הרב-מלאכית היושבת בדין, כס מִפקד תחיית המתים של החסד והרחמים בעבור שטניה כולה. כס משפט זה שכן בירושם מאז ומעולם, ואולם ארבעה-ועשרים המושבים המקיפים אותו הושמו במקומם לפני לא יותר מאלף ותשע-מאות שנים, מעט לאחר שמיכאל המשיח רוּמם לדרגת ריבונות מלאה על נבאדון. ארבעה-ועשרים יועצים אלו הינם סוכניו האישיים בירושם, ונתונה בידם הסמכות לייצג את הבן המאסטר בכל הנושאים הנוגעים לקריאת השמות בשטניה ובְּשלבים רבים אחרים בתוכנית ההרקעה של בני התמותה בעולמותיה המבודדים של המערכת. הם הינם הסוכנים אשר נועדו לבצע את בקשותיו המיוחדות של גבריאל ואת פקודותיו הבלתי-שגרתיות של מיכאל.
עשרים-וארבעה חברי מועצה אלו גויסו מקרב שמונת הגזעים של אורנטיה, והאחרונים בקבוצה זו התאספו בשעת מִפקד תחיית המתים של מיכאל, לפני אלף ותשע-מאות שנים. מועצה מייעצת זו של אורנטיה מורכבת מן החברים הבאים:
1. אוֹנָאגַר, ההוגה המאסטר של עידן טרום-הנסיך-הפלנטארי, אשר הכווין את חבריו בפולחן של "מפיח נשמת החיים".
2. מָאנְסָאנְט, המורה הגדול של העידן שלאחר-הנסיך הפלנטארי באורנטיה, אשר כיוון את חבריו להערצת "האור הגדול".
3. אוֹנָאמוֹנָאלוֹנְטוֹן, מנהיג קדום של האדם האדום, וזה אשר הכווין גזע זה מפולחן של אלים רבים לעבר הערצת "הרוח הגדול".
4. אוֹרלָאנְדוֹף, נסיך של האדם הכחול וזה אשר הנהיג אותם לעבר הכרה בְּאלוהיות "הצ'יף העליון".
5. פּוֹרְשׁוּנְטָה, האורים והתומים של הגזע הכתום הנכחד, ומנהיג עמים אלו בפולחן "המורה הגדול".
6. סִינְגְלָאנטוֹן, הראשון מקרב בני האדם הצהוב ללמד ולהוביל את עמו בפולחן "האמת האחת" בִּמקום האמיתות הרבות. האדם הצהוב ידע לפני אלפי שנים על אודות האל האחד.
7. פָאנְטָאד, זה אשר גאל את האדם הירוק והעבירו מן החשיכה, וזה אשר הנהיגוֹ בפולחן "מקור החיים היחיד".
8. אוֹרְווֹנוֹן, זה אשר האיר את גזעי האינדיגו ואשר הנהיגם בעבר בשירות "אל האלים".
9. אדם, האב הפלנטארי של אורנטיה אשר הורד מדרגתו אך שוקם, בן חומרי של האל אשר הועבר לדמות בן-תמותה בשר-ודם, אך שרד ורוּמם לאחר מכן לעמדה זו במצוותו של מיכאל.
10. חווה, אימו של הגזע הסגול של אורנטיה, אשר סבלה יחד עם בן-זוגהּ את עונש הכישלון, ואשר אף שוקמה יחד עמו והוצבה לשרת עם קבוצה זו של שורדים בני-תמותה.
11. חנוך, הראשון מבני התמותה של אורנטיה אשר הותך עם מכוונן המחשבה עוד במהלך חייו כבן-תמותה בגוף בשר ודם.
12. משה, משחררו של שריד לגזע הסגול המוצנע, והגורם המדרבן בתחיית פולחן האב האוניברסאלי תחת השם "אלוהי ישראל".
13. אליהו, נשמה מועתקת בעלת הישג רוחני בוהק במהלך העידן שלאחר הבן החומרי.
14. מָאקִיוֶנְטָה מַלְכִּי-צֶדֶק, הבן היחיד מסדר זה אשר העניק עצמו כמתת לגזעים באורנטיה. אף שהוא עדיין נספר כמלכִּי-צדק, הוא הפך ל"כוהן לנֶצח לאל עליון" וקיבל על עצמו שירות נצח כבן-תמותה מרקיע, זאת בשל שהותו באורנטיה בדמות בשר ודם בן-תמותה, בשָׁלֵם בימיו של אברהם. לאחר מכן, מונה מלכי-צדק זה כממלא-מקומו של הנסיך הפלנטארי של אורנטיה, ולו מטֶה בירושם והסמכות לפעול בשמו של מיכאל, אשר הוא עצמו הינו למעשה הנסיך הפלנטארי של העולם שבו חווה את המתת הסופי שלו בדמות בן-אנוש. ועל-אף כל זאת, אורנטיה עדיין מפוקחת בידי רצף של מושלים כלליים שוכנים, חברי מועצת הארבעה-ועשרים.
15. יוחנן המטביל, המבשר של משימת מיכאל באורנטיה, ובעודו בשר ודם – בן-דוֹד רחוק של בן האדם.
16. 1-2-3 הראשון, מנהיגם של היצורים האמצעיוניים הנאמנים בשירותו של גבריאל בשעת הבגידה של קאליגסטיה, זה אשר רוּמם לעמדה זו בידי מיכאל זמן קצר לאחר שקיבל לידיו ריבונות בלתי-מותנית.
בהתאם לבקשתו של גבריאל, אישיויות נבחרות אלה פטורות לעת עתה מתוכנית ההרקעה, ואין לנו כל מושג כמה זמן הם עשויים לשרת בתפקיד זה.
מקומות מספר 17, 18, 19 ו-20 אינם תפוסים באופן קבוע. הם מתמלאים ארעית מתוך הסכמה פה-אחד של שישה-עשר החברים הקבועים, והם נותרים פתוחים לשם הצבות מאוחרות יותר של בני-תמותה מרקיעים מן העידן הנוכחי שלאחר-הבן באורנטיה.
באופן דומה, מקומות מספר 21, 22, 23 ו-24 מתמלאים ארעית בעודם נשמרים כעתודה בעבור המורים הגדולים של עידנים אחרים ומאוחרים יותר, אשר ללא ספק יגיעו בעקבות העידן הנוכחי. ניתן לצָפות באורנטיה לְתקופות של בנים סמכותיים ושל בנים מורים, וכן לעידנים של אור וחיים; וזאת ללא כל תלות בביקורים בלתי-צפויים של בנים אלוהיים, אשר עשויים להתרחש או שלא להתרחש.
המחלקות הגדולות של החיים השמימיים מחזיקות בירושם מטֶה ושמורות עצומות-ממדים, לרבות הסדרים השונים של הבנים האלוהיים, הרוחות הגבוהות, על-המלאכיות, המלאכיות והבריות האמצעיוניות. המשכן המרכזי של מגזר נהדר זה הינו מקדשם הראשי של הבנים החומריים.
תחום האדמים הינו מוקד המשיכה בעבור כל המגיעים החדשים לירושם. זהו אזור עצום המורכב מאלף מרכַּזים, על-אף שכל משפחה של בנות ובנים חומריים מתגוררת באחוזה משלה עד הגיע רגע עזיבת חבריה לשירות בעולמות האבולוציוניים של החלל, או עד ליציאתם לעבֶר נתיבת ההרקעה לפרדיס.
בנים חומריים אלו הינם טיפוס ההוויות הגבוה ביותר המתרבה באמצעות יחסי-מין אשר ניתן למצוא בעולמות האימון של היקומים המתפתחים. והם אכן הינם חומריים; ואפילו האדמים והחווֹת הפלנטאריים נראים בפשטות בעבור הגזעים בני התמותה של העולמות המיושבים. בנים חומריים אלו הינם החוליה הפיזית האחרונה בשרשרת האישיויות המשתרעת למן האלוהיוּת והמושלמוּת ממעל ועד לאנושיות ולקיום החומרי של מטה. בנים אלו משמשים בעבור העולמות המיושבים מתווכים שאיתם יכולים להתקשר הדדית הן הנסיך הפלנטארי הבלתי-נראה והן היצורים החומריים של העולמות.
במפקד האלף האחרון בסאלווינגטון היו רשומים בנבאדון 161,432,840 בנות ובנים חומריים בעלי מעמד אזרחות בבירות המערכות המקומיות. מספר הבנים החומריים משתנה בין מערכות שונות, ומספרם עולה בהתמדה הודות לריבוי טבעי. בעת שהם מפעילים את תפקודי ההתרבות שלהם, הם אינם מונְחים עד תום בידי רצונותיהן האישיים של האישיויות אשר באות במגע זו עם זו, אלא גם על-ידי גופי הממשל והמועצות המייעצות הגבוהים יותר.
בנות ובנים חומריים אלו הינם תושבי הקבע של ירושם ושל העולמות הנלווים לו. בירושם, הם מאכלסים אחוזות עצומות-ממדים ולוקחים באופן חופשי חלק בניהול המקומי של ספֵירת הבירה, כאשר הם מנהלים למעשה – בסיוע הבריות האמצעיוניות והמרקיעים – את כל ענייני השגרה.
בירושם, בנים מתרבים אלו מורשים להתנסות באידיאלים של ממשל-עצמי – בדומה לַאופן של המלכי-צדקים – והם מגיעים לסוג גבוה מאוד של חברה. סדרי הבנים הגבוהים יותר מחזיקים בזכות הוֶטוֹ של התחום, ואולם, האדמים של ירושם מושלים בעצמם כמעט בכל מובן באמצעות זכות-בחירה אוניברסאלית וממשל ייצוגי. והם מקווים לזכות ביום מן הימים באוטונומיה מלאה לחלוטין.
טיב השירות של הבנים החומריים נקבע במידה רבה בהתאם לגילם. בעוד שהם אינם מורשים להתקבל לאוניברסיטת מלכי-צדק של סאלווינגטון – בהיותם חומריים ומוגבלים ברגיל לפלנטות מסוימות – אף-על-פי-כן, המלכי-צדקים מחזיקים במטה של כל מערכת פקולטות חזקות של מורים המיועדות להדריך את הדורות הצעירים יותר של הבנים החומריים. מערכות האימון החינוכיות והרוחניות המוצעות לשם טיפוח התפתחות הבנות והבנים החומריים הצעירים יותר הינן כליל השלמוּת מבחינת הטווח, הטכניקה והמעשיות.
הבנות והבנים החומריים, יחד עם ילדיהם, מציגים מחזה שובה-לב אשר לעולם אינו חדל לעורר את הסקרנות ולשבות את תשומת הלב של כל בני התמותה המרקיעים. הם כה דומים לגזעים החומריים המיניים שלכם, כך שאתם והם מגלים עניין משותף רב אלו באלו, אשר בו להעסיק את מחשבותיכם ולמלא את תקופות ההתרועעות החברית שלכם.
בני-תמותה שורדים מבלים את מרבית שעות הפנאי שלהם בבירת המערכת, אגב צפייה במנהגי החיים ובהתנהגותם של יצורים מיניים חומריים-למחצה עליונים אלו וחקירתם, וזאת משום שאזרחים אלו של ירושם הינם נותני החסות והמנטורים המיידיים של בני התמותה השורדים, למן הזמן שבו הם משיגים אזרחות בעולם המטֶה ועד לעזיבתם בדרך לעדנטיה.
בשבעת העולמות העליונים, בני התמותה המרקיעים מקבלים את מלוא ההזדמנות על-מנת לפצות על כל חוסר התנסותי שממנו סבלו בעולמות המקור שלהם, בין אם נגרמו בשל תורשה, בשל סביבה, או בשל סיום מצער בטרם-עת של נתיבתם בגוף בשר ודם. דבר זה נכון בכל מובן, למעט באשר לחיי המין של בני התמותה ולהתאמות הנלוות להם. אלפי בני-תמותה מגיעים אל העולמות העליונים מבלי שנהנו בייחוד מן המשמעת הנגזרת מיחסי מין ממוצעים בספֵירות שבהן נולדו. ההתנסות בעולמות העליונים יכולה להעניק הזדמנות מועטה לפיצוי על חוסרים אישיים ביותר אלו. עבור מרקיעים אלו, ההתנסות המינית במובן פיזי הינה חלק מן העבר, ואולם, הודות ליחסים קרובים עם הבנות והבנים החומריים, הן באופן יחידני והן כחלק ממשפחותיהם, יכולים בני-תמותה אלו בעלי החסכים המיניים לפצות על ההיבטים החברתיים, האינטלקטואליים, הרגשיים והרוחניים של החסכים שלהם. וכך, כל אותם בני-אדם אשר נמנעו מהם התועלות שבהתקשרות מינית מועילה בעולמות האבולוציוניים – בשל נסיבות או בשל שיפוט גרוע – זוכים לקבל כאן בבירת המערכת את מלוא ההזדמנות לרכוש את ההתנסויות החיוניות האלה של חיי בן התמותה באמצעות קשר קרוב ואוהב עם היצורים המיניים האדמיים הנשגבים אשר שוכנים דרך-קבע בבירות המערכות.
אף בן-תמותה, אמצעיוני, או שרפים, אינו רשאי להרקיע לפרדיס, להגיע אל האב ולהתקבל לסגל הסופיונות, מבלי לעבור קודם לכן דרך ההתנסות הנעלה של השגת יחסי הורות לילד מתפתח של העולמות, או דרך התנסות אחרת כלשהי המקבילה ושקולה לה. מערכת היחסים בין הורה לילד הינה בסיסית למושג המהותי של האב האוניברסאלי ושל ילדיו ביקום. לפיכך, התנסות שכזו הופכת לחסרת-תחליף לשם אימונם ההתנסותי של כלל המרקיעים.
השרפים האבולוציוניות והיצורים האמצעיוניים המרקיעים חייבים לעבור דרך חוויית הורות זו יחד עם הבנות והבנים החומריים של מטה המערכת. באמצעות הסיוע לאדמים ולחוות של ירושם בגידול ובחינוך צאצאיהם, משיגים מרקיעים אלו, אשר-אינם-מתרבים, את ההתנסות בחוויית ההורות.
כלל בני התמותה השורדים אשר לא התנסו בהורות בעולמות האבולוציוניים חייבים אף הם לקבל את האימון ההכרחי הזה בעודם שוהים בבתי הבנים החומריים בירושם, ובעודם משמשים כַּשותפים ההוריים לאבות ולאימהות נפלאים אלו. וכל זאת שריר וקיים, למעט כאשר בני-תמותה מעין אלו הצליחו לפצות על חסכיהם במסגרת בית הילדים של המערכת, הממוקם בעולם תרבות-המעבַר הראשון של ירושם.
בית ילדים של תקופת-מבחן זה של שטניה מנוהל בידי אישיויות מורונטיות מסוימות וממוקם בעולם הסופיונים, אשר מחצית ממנו מוקדש לעבודה זו של גידול ילדים. כאן מתקבלים ומורכבים-מחדש ילדים מסוימים של בני-תמותה שורדים, כדוגמת אותם צאצאים אשר נפטרו בעולמות האבולוציוניים בטרם השיגו מעמד רוחני כיחידים. הרקעתו של מי מהוריהם הטבעיים מבטיחה כי ילדים בני-תמותה כעין אלו של העולמות, יזכו במהלך של הפיכה-מחדש-לאישיות בעולם הסופיונים של המערכת, ושם הם יורשו להדגים באמצעות בחירה עוקבת של רצון-חופשי האם הם בוחרים ללכת בדרך ההורים בנתיב הרקעת בני התמותה, או האם לאו. הילדים מופיעים כאן באופן דומה להופעתם בעולמם הילידי, למעט היעדרותה של הבחנה מינית. לאחר חוויית החיים בעולמות המיושבים, לא קיימת עוד הִתרבוּת מן הסוג בר-התמותה.
תלמידים בעולמות העליונים אשר להם ילד אחד או יותר בבית הילדים של תקופת-המבחן בעולם הסופיונים, ואשר חסרים התנסות הורית הכרחית, רשאים לבקש הרשאת מלכי-צדק, אשר תביא להעברתם הארעית מחובות ההרקעה בעולמות העליונים אל עולם הסופיונים, שם הם יזכו בהזדמנות לפעול כהורים שותפים לילדיהם שלהם ולילדים אחרים. שירות זה של סעד הורי עשוי להיות מוכּר לאחר-מכן בירושם כמילוי מחצית אחת מן האימון שאותו נדרשים מרקיעים כעין אלו לעבור במשפחותיהם של הבנות והבנים החומריים.
בית הילדים של תקופת-המבחן עצמו מפוקח על-ידי אלף זוגות של בנות ובנים חומריים, המגיעים כמתנדבים ממושבות סדרם אשר בירושם. מסייעים בידם באופן קרוב מספר דומה של קבוצות הורים אמצעסופיות אשר עוצרות כאן על-מנת להעניק שירות זה בדרכן מן העולם האמצעסופי של שטניה אל יעדם העלום בעולמותיהם המיוחדים השמורים בינות לספֵירות הסופיונות של סאלווינגטון.
המלכיצדקים הינם מנהליו של אותו סגל רחב של מדריכים – יצורים רצוניים אשר הפכו לרוחניים חלקית ואחרים – אשר פועלים באופן כה ראוי בירושֵם ובעולמות הנלווים לו, אך בעיקר בשבעת העולמות העליונים. אלה הן פלנטות המעצר, המקום שבו אותם בני-תמותה אשר נכשלים בהשגת ההיתוך עם מכווניהם השוכנים במהלך החיים בְּגוף בשר ודם, משוקמים בצורה בת-חלוף על-מנת לקבל עזרה נוספת ועל-מנת ליהנות מהזדמנות מורחבת להמשיך את מאמציהם להשגת הישג רוחני, אותם מאמצים ממש אשר נקטעו בטרם-עת בשל המוות. או לחלופין, אם בשל סיבה אחרת של מגבלה תורשתית, תנאי סביבה לא נוחים, או צירוף עוין של נסיבות, לא השלימה נשמה זו את הישגה, בלא תלות בסיבה המסוימת, כל אלו הנאמנים לתכליתם ואשר רוחם ראויה מוֹצאים עצמם, כעצמם הם, נוכחים על פלנטות ההמשך, שם חובה עליהם ללמוד לשלוט ולהתמחות בהיבטים החיוניים של הנתיבה הנצחית, לרכוש לעצמם את התכונות אשר אותן לא היו יכולים, או אשר לא הצליחו, לרכוש במהלך תקופת החיים בגוף.
כוכבי הערב הזוהרים (והמתואמים שלהם אשר אינם מכונים-בְּשֵם) משרתים לעיתים מזומנות כמורים במפעלי החינוך השונים של היקום, לרבות באלו המנוהלים בידי המלכיצדקים. כמו כן, אף הבנים המורים של השילוש משתפים פעולה ומעניקים את נגיעות המושלמות של פרדיס לבתי-ספר אלו של אימון מתקדם. ואולם, כל הפעילויות האלה אינן מוקדשות באופן בלעדי לשם התקדמותם של בני התמותה המרקיעים; רבות מהן עוסקות באותה מידה באימון המתקדם של אישיויות הרוח הילידות של נבאדון.
הבנים המלכיצדקים מנהלים בירושם מעל לשלושים מרכזי חינוך שונים. בתי ספר אלו של אימון מתחילים עם המכללה להערכה-עצמית ומסתיימים בבתי הספר לאזרחות ירושם, שם מצטרפים הבנים והבנות החומריים למלכיצדקים ולאחרים במאמץ העילאי שלהם להכשיר את השורדים בני התמותה לקבל על עצמם את האחריויות הגבוהות של הממשל הייצוגי. היקום כולו מאורגן ומנוהל על-בסיס התוכנית הייצוגית. ממשל ייצוגי הינו האידיאל האלוהי של ממשל-עצמי בקרב הוויות בלתי-מושלמוֹת.
מדי מאה שנות זמן-יקום, בוחרת כל מערכת את עשרת נציגיה אשר יישבו בבית המחוקקים של הקונסטלציה. אלו נבחרים בידי מועצת ירושם בת אלף החברים, גוף נבחר הממונה על ייצוג קבוצות המערכת בכל הנושאים שהועברו לסמכותו או לטיפולו. כל הנציגים והשליחים האחרים נבחרים בידי המועצה בת אלף החברים הבוחרים, וחובה עליהם להיות בוגריו של בית הספר הגבוה ביותר במכללת הניהול של המלכיצדקים, כשם שכל אלו המהווים את קבוצת הבוחרים בת אלף החברים הינם בוגריו. המלכיצדקים מטפחים את בית הספר הזה, ובאחרונה מסייעים בידם הסופיונים.
בירושם קיימים גופים נבחרים רבים, וכולם נבחרים מעת לעת לשאת בסמכות על-ידי שלושה סדרי אזרחות – זה של הבנות והבנים החומריים, זה של השרפים ועמיתיהן, לרבות יצורים אמצעיוניים, וזה של בני התמותה המרקיעים. על-מנת לזכות בכבוד לייצג, חייב המועמד להשיג את ההכרה הנדרשת מבתי הספר המלכיצדקיים לניהול.
זכות הבחירה הינה אוניברסאלית בירושם בקרב שלוש קבוצות אלה של אזרחים, ואולם הקול נספר באופן משתנה בהתאם לכמות האישית, המוכרת והרשומה כנדרש, של מוֹטָה – תבונה מורונטית. בבחירות בירושם, לקול של כל אישיות שהיא יש ערך הנע מאחד ועד אלף. כך מסוּוגים אזרחיה של ירושם בהתאם להישג המוטה שלהם.
מעת לעת מציגים עצמם אזרחי ירושם בפני הבוחנים המלכיצדקים, אשר מאשרים את הישג התבונה המורונטית שלהם. או אז עומדים הם בפני סגלי הבחינה של כוכבי הערב הזוהרים או של הממונים מטעמם, אשר מעניקים תוקף לרמת הבוֹננוּת הרוחנית. לאחר מכן, הם מופיעים בפני ארבעה-ועשרים היועצים ועמיתיהם, אשר שופטים את מעמד הישגם ההתנסותי בחִברוּת. שלושת הגורמים הללו מובאים אז בפני רשָמי האזרחות של הממשל הייצוגי, אשר מחשבים במהירות את מעמד המוֹטָה ומעניקים את ערך קול הבחירה בהתאם.
תחת פיקוחם של המלכיצדקים, לוקחים הבנים החומריים את בני התמותה המרקיעים בידם – במיוחד את אלו המתעכבים באיחוד אישיותם ברמות המורונטיות החדשות – ומעניקים להם אימון מוגבר המיועד לתקן פגמים שכאלו. לא יעזוב כל בן-תמותה שהוא את מטה המערכת בדרכו לעבר נתיבת החִברוּת הנרחבת והמגוּונת יותר של הקונסטלציה בטרם מאשרים בנים חומריים אלו את הישג המוטה של האישיות – אינדיבידואליוּת המשלבת את הקיום שהושלם כבן-תמותה בשיתוף התנסותי עם הנתיבה המורונטית שהחלה זה עתה, ושני אלו מתמזגים כראוי באמצעות שליטת-העל הרוחנית של מכוונן המחשבה.
[הוצג בידי מלכיצדק המוצב לשירות ארעי באורנטיה.]
ירושם, המטֶה של שטניה, הינה בירה ממוצעת של מערכת מקומית, ולמעט אי-סדרים מרובים אשר נגרמו על-ידי מרידת לוציפר ועל-ידי המתת של מיכאל באורנטיה, היא אופיינית לספֵירות דומות. המערכת המקומית שלכם חוותה התנסויות סוערות מסוימות, ואולם כעת היא מנוהלת באופן יעיל ביותר; ועם חלוף העידנים, תוצאות הדיסהרמוניה נמחקות באיטיות אך בבטחה. הסֶדר והרצון הטוב מוּשבים על כנם, והתנאים בירושם מתקרבים יותר ויותר למעמד השמימי התואם את המסורות שלכם, שכּן מטֶה המערכת הוא אכן אותו גן העדן אשר ראו בעיני רוחם רוב המאמינים הדתיים של המאה העשרים.
ירושם מחולקת לאלף מגזרי רוחב ולעשרת-אלפים מגזרי אורך. לספֵירה שבע בירות ראשיות ושבעים מרְכזים ניהוליים משנִיים. שבע הבירות המגזריות נוגעות למִגוון פעילויות, וריבון המערכת נוכח בכל אחת מהן לפחות אחת לשנה.
המַייל הסטנדרטי של ירושֵם שקול לכשבעה מַיילים של אורנטיה. המשקל הסטנדרטי, ה"גְרָאדַאנְט", בנוי כלפי מעלה על בסיס המערכת העשרונית, החל מן האולטימאטון הבשל, והוא מייצג בדִיוק רב כמעט עשר אונקיות במידות המשקל שלכם (קרי, כ-280 גרם). היום בשטניה שקול לשלושה ימי אורנטיה, פחות שעה אחת, ארבע דקות וחמש-עשרה שניות; זהו משך הזמן של סיבוב אחד של ירושם סביב צירו. שנת המערכת כוללת מאה ימי ירושם. זמן המערכת משודר על-ידי הכְּרוֹנוֹלְדֶקִים המאסטרים.
האנרגיה של ירושם נשלטת באופן עילאי וזורמת מסביב לספֵירה בערוצים האזוריים, אשר מוזנים ישירות ממטעני האנרגיה של החלל ומנוהלים במומחיות בידי הבקרים הפיזיים המאסטרים. ההתנגדות הטבעית למעבר של האנרגיות האלה דרך ערוצי הזרימה הפיזיים מחוללת את החום הדרוש לייצור הטמפרטורה הנוחה של ירושם. הטמפרטורה בזמני אור מלא נשמרת בסביבות 70 מעלות פרנהייט (כ-21 מעלות צלזיוס), בעוד שבזמני נסיגת האור היא נופלת למעט פחות מ-50 מעלות פרנהייט (כ-10 מעלות צלזיוס).
אינכם אמורים להתקשות יתר-על-המידה על-מנת להבין את מערכת התאורה של ירושם. בירושם אין ימים ואין לילות, ואף לא עונות של חום וקור. שנאֵי הכוח מחזיקים מאה-אלף מרכזי אנרגיה, אשר מהם מוקרנות אנרגיות מעודנות כלפי מעלה דרך האטמוספרה של הפלנטה; עד להגעתן לתקרה-האווירית החשמלית של הספֵירה אנרגיות אלה עוברות שינויים מסוימים; או אז מוחזרות אנרגיות אלה חזרה ומטה בדמות אור עדין, מסונן ואחיד, הדומה בעוצמתו לאור השמש באורנטיה בשעה שהשמש מאירה ממעל בעשר בבוקר.
תחת תנאי תאורה שכאלו, אין קרני האור נראות כמגיעות ממקום אחד; הן פשוט בוקעות מן השמיים ונובעות מכל כיווני החלל במידה שווה. אור זה דומה מאוד לאור השמש הטבעי, למעט העובדה שהוא נושא הרבה פחות חום. מכאן ניתן להבין כי עולמות מטֶה שכאלו אינם מאירים בחלל; אילו הייתה ירושם קרובה מאוד לאורנטיה, כי אז לא היה ניתן לראותה.
הגזים המחזירים אנרגיית-אור זו מן היונוספרה העליונה של ירושם אל הקרקע דומים מאוד לאלו המצויים בשכבות האוויר העליונות של אורנטיה, והקשורים לְתופעות הזוהַר המכונות בפיכם "אורות הצפון"; אף כי תופעות אלה נגרמות בשל גורמים אחרים. באורנטיה, זהו אותו מגן גזי בדיוק אשר מונע את בריחתם של גלי השידור הארציים, ואשר מחזיר אותם לכיוון הארץ כאשר הם פוגעים בשכבה גזית זו במעופם הישיר כלפי חוץ. באופן זה נשמרות התשדורות קרוב לפני הקרקע בעת שהן נעות דרך האוויר מסביב לעולמכם.
תאורת ספֵירה זו נשמרת באופן אחיד למשך שבעים-וחמישה אחוזים ממשך היום של ירושם, ואז מתרחשת נסיגה הדרגתית עד אשר – בעת שהתאורה מינימאלית – כמות האור דומה לזו של ירח מלא שלכם בלילה בהיר. זוהי השעה השקטה בעבור ירושם כולה. רק תחנות הקליטה והשידור ממשיכות בפעולתן בעת זו של מנוחה והתאוששות.
ירושם מקבל אור חלוש ממספר שמשות קרובות – מעין אור-כוכבים בהיר – ואולם הוא אינו תלוי בשמשות אלה; עולמות כירושם אינם נתונים לחסדי ההפרעות השמשיות, והם אף אינם מתמודדים עם הבעיה של שמש מתקררת או גוססת.
שבעת עולמות המעבר של הלימוד וארבעים-ותשעה לווייניהם מחוממים, מוארים, ומקבלים אנרגיה ומים באמצעות הטכניקה של ירושם.
בירושם תתגעגעו לרכסי ההרים המבותרים של אורנטיה ושל עולמות מפותחים אחרים; זאת הואיל ואין בירושם לא רעידות-אדמה ואף לא ירידת גשמים. ואולם, אתם תיהנו מיפי הרמות הגבוהות ומן המגוון הייחודי האחר של טופוגרפיה ושל נופים. אזורים עצומים בירושם משומרים "במצב הטבעי", וההדר של אזורים מסוג זה מצוי רחוק למדי מעבר ליכולת הדמיון האנושי.
קיימים בירושם אלפים על-גבי אלפים של אגמים קטנים, אך לא נהרות שוצפים או אוקיינוסים נרחבים. על אף-אחד מן העולמות הארכיטקטוניים אין לא גשם ואף לא סערות או סוּפוֹת, ואולם, קיימת בהם מנת משקעים יומית המתקבלת מעיבוי הלחות בזמן שהטמפרטורה יורדת לרמה הנמוכה ביותר שלה עם נסיגת האור (בעולם תלת-גזי נקודת הטל גבוהה יותר מאשר בפלנטה דו-גזית כדוגמת אורנטיה). הן עולם הצומח הפיזי והן עולם הדברים החיים המורונטי זקוקים ללחות, ואולם זו מסופקת במידה רבה באמצעות מערכת זרימה תת-קרקעית המשתרעת אל כל רחבי הספֵירה, ואפילו עד לפסגותיהן ממש של הרמות הגבוהות. מערכת מים זו איננה תת-קרקעית במלואה, זאת הואיל וקיימות תעלות רבות המחברות בין אגמיה המנצנצים של ירושם.
האטמוספירה של ירושם הינה תערובת של שלושה גזים. אוויר זה דומה מאוד לזה של אורנטיה, בתוספת גז המותאם לנשימת סדר החיים המורונטי. גז שלישי זה איננו הופך בשום צורה שהיא את האוויר לבלתי-ראוי לנשימה בעבור בעלי-חיים או צמחים מן הסדרים החומריים.
מערכת התחבורה מחוברת לזרמים הסובבים של תנועת האנרגיה, וזרמי אנרגיה ראשיים אלו ממוקמים במרווחים של עשרה מייל. באמצעות התאמת מנגנונים פיזיים מסוגלות הבריות החומריות של הפלנטה להתקדם במהירות הנעה בין מאתיים לחמש-מאות מייל לשעה. ציפורי ההיסע טסות במהירות של כמאה מייל לשעה בקירוב. מנגנוני האוויר של הבנים החומריים נוסעים במהירות של כחמש-מאות מייל לשעה. הוויות מורונטיות בראשית דרכן והוויות חומריות חייבות להשתמש באמצעי תחבורה מכאניים אלו, ואולם אישיויות רוח נעות מתוך חיבור לכוחות עליונים של אנרגיה ולמקורות הרוח שלה.
ירושם והעולמות הנלווים לו ניחנו בעשר מחלקות החיים הפיזיים הסטנדרטיות המאפיינות את הספֵירות הארכיטקטוניות של נבאדון. ומכיוון שאין אבולוציה אורגאנית בירושם, גם אין בו צורות חיים המצויות בעימות אלה עם אלה, אין מתקיים מאבק לשם קיום ואין שוררת הישרדות החזק. לעומת זאת, קיימת התאמה יצירתית המהווה כעין טעימה מן היופי, ההרמוניה והמושלמוּת של עולמות הנצח של היקום המרכזי האלוהי. ובכל המושלמוּת היצירתית הזו מתקיימת המזיגה המדהימה ביותר של חיים פיזיים ומורונטיים, אשר מוצגים באופן אומנותי אלו כלעומת אלו בידי האוּמנים השמימיים ועמיתיהם.
ירושם אכן מהווה טעימה מקדימה מן ההוד וההדר של פרדיס. ואולם, אל לכם לקוות שתוכלו לקבל מושג הולם על אודות עולמות ארכיטקטוניים מרהיבים אלו באמצעות כל ניסיון תיאור שהוא. קיים שם כה מעט אשר ניתן להשוותו למשהו בעולמכם, ואפילו אז הדברים של ירושם מתעלים כל-כך מעל אלו של אורנטיה, עד כי ההשוואה כמעט נלעגת. עד אשר תגיעו בפועל לירושם, תתקשו לקבל מושג כלשהו המתקרב לאמת על אודות העולמות השמימיים, ואולם, לא ירחק הרגע בעתיד לבוא שבו תוכלו להשוות את ההתנסות הנכונה לכם בבירת המערכת, להגעתכם – ביום מן הימים – לספֵירות האימון המרוחקות יותר של היקום, של יקום-העל ושל האוונה.
מגזר הייצור, או מגזר המעבדות, של ירושם הינו תחום נרחב, אשר יוצאי אורנטיה יתקשו להכירו מכיוון שאין בו ארובות מעשנות; ואף-על-פי-כן, לעולמות מיוחדים אלו נלווית כלכלה חומרית מורכבת, וקיימת בהם מושלמוּת של טכניקה מכאנית ושל הישג פיזי אשר ידהימו ואפילו ימלאו ביראת כבוד את הכימאים והממציאים המנוסים ביותר שלכם. עצרו-נא ושיקלו בדבר כי עולם ראשון זה שבו תעצרו במסעכם לפרדיס הינו חומרי הרבה יותר מרוחני. במהלך שהייתכם בירושם ובעולמות המעבר שלו אתם קרובים הרבה יותר לחיים הארציים שלכם של הדברים החומריים מאשר לחייכם המאוחרים יותר של קיום הרוח המתקדם.
הר שֶׂרַף הינו הנקודה הגבוהה ביותר בירושם, כמעט ארבעת-אלפים וחמש-מאות מטרים גובהו, והוא הינו נקודת היציאה לכל ההיסעים השרפיים. פיתוחים מכאניים רבים משמשים על-מנת להקנות את האנרגיה הראשונית הדרושה על-מנת לחמוק מן הכבידה הפלנטארית ולהתגבר על התנגדות האוויר. במהלך חלק הזמן המואר יוצא היסע שרפי כל שלוש שניות כמניין הזמן באורנטיה, ולעיתים נמשכת יציאתם הרחק אל תוך פרק המנוחה של היום. המסיעים ממריאים במהירות של כעשרים-וחמישה מיילים תקניים לשנייה במידות המשמשות באורנטיה, והם אינם משיגים את המהירות התקנית בטרם עולה מרחקם מירושם על אלפיים מיילים.
ההיסעים מגיעים לשדה הקריסטל, המכונה "ים הזכוכית". מסביב לאזור זה מצויות תחנות הקליטה בעבור סדרי האישיויות השונים אשר חוצים את החלל באמצעות ההיסע השרפי. בסמוך לתחנת הקליטה הקוטבית של הקריסטל, המיועדת לתלמידים מבקרים, הינכם רשאים לעלות למצפה דמוי-פנינה ולחזות במפת התבליט העצומה של כלל פלנטת המטה.
התשדורות של יקום העל ושל פרדיס-האוונה מתקבלות בירושם בתיאום עם סאלווינגטון ובאמצעות טכניקה הקשורה בקריסטל הקוטבי, ים הזכוכית. בנוסף לאמצעים המוקדשים לקבלת אותה תקשורת המגיעה מחוץ לנבאדון, קיימות שלוש קבוצות מובחנות של תחנות קליטה. קבוצות תחנות נפרדות אך תלת-מעגליות אלה מכוּוָנוֹת לקליטת תשדורות מן העולמות המקומיים, ממטה הקונסטלציה ומבירת היקום המקומי. כל התשדורות האלה מוצגות באופן אוטומטי כך שכלל טיפוסי ההוויות הנוכחוֹת בְּאמפיתיאטרון התשדורות המרכזי תוכלנה להבחין בהן; מכל עיסוקיו של בן-תמותה מרקיע בירושם, אין מרתק ושובה-לב מן ההאזנה לרצף הבלתי-נגמר של דוחות החלל של היקום.
תחנת קליטת-תשדורות זו מוקפת באמפיתיאטרון עצום-ממדים, הבנוי מחומרים מבהיקים אשר ברובם אינם ידועים באורנטיה, והמסוגל לאכלס יותר מחמישה מיליארד הוויות – חומריות ומורונטיות – מעבר לְאירוח מספר עצום של אישיויות רוח. זהו הבילוי המועדף לשעות הפנאי בירושם כולה – כך להעביר זמן בתחנת השידור ושם ללמוד על אודות רווחתו ומצבו של היקום. וזוהי הפעילות הפלנטארית היחידה אשר איננה מאטה בשעה שהאור נסוג.
באמפיתיאטרון זה של קליטת-התשדורות מתקבלות ברציפות ההודעות מסאלווינגטון. בסמוך, מילות עדנטיה של האבות הגבוהים ביותר של הקונסטלציה מתקבלות לפחות פעם ביום. מדי תקופה משודרות התשדורות הרגילות והמיוחדות מאוורסה לכלל סאלווינגטון, וכאשר נקלטות תשדורות מפרדיס, כלל האוכלוסייה מתכנסת סביב ים הזכוכית, והחברים מאוורסה מוסיפים את תופעת המחזירותיות לטכניקת התשדורת מפרדיס כך שאת כל אשר ניתן לשמוע ניתן גם לראות. ובאופן הזה נהנים בני התמותה השורדים מטעימה מוקדמת ומתמשכת של יופי והדר מתקדמים במהלך מסעם פנימה במסגרת הרפתקת הנצח.
תחנת השידור של ירושם נמצאת בקוטב הנגדי של הספֵירה. כל התשדורות אל העולמות היחידניים מועברות מבירות המערכות, למעט הודעותיו של מיכאל, אשר לעיתים מגיעות ליעדיהן ישירות דרך המעגל של רב-המלאכיות.
חלקים ניכרים מירושם מוקצים כאזורים למגורים, בעוד שחלקים אחרים של בירת המערכת משמשים לתפקודי המִנהל ההכרחיים הכרוכים בפיקוח על ענייני 619 הספֵירות המיושבות, 56 עולמות תרבות-המעבַר ובירת המערכת עצמה. בירושם ובנבאדון מוגדרים הֶסְדֵרים אלו כדלקמן:
1. המעגלים – אזורי המגורים של לא-ילידים.
2. הריבועים – האזורים הניהוליים-מנהליים של המערכת.
3. המלבנים – נקודות המפגש של החיים הילידיים הנמוכים יותר.
4. המשולשים – אזורי המִנהל המקומיים או של ירושם.
סידור זה של פעילויות המערכת במעגלים, ריבועים, מלבנים ומשולשים משותף לכל בירות המערכות של נבאדון. ביקום אחר, עשוי לשרור הסְדר שונה לחלוטין. אלו הם נושאים הנקבעים במסגרת התוכניות השונות של הבנים הבוראים.
תיאורנו את אזורי המגורים והמִנהל הללו איננו מתחשב באחוזות העצומות והיפהפיות של הבנים החומריים של האל, אזרחי הקבע של ירושם, ואף אין אנו מזכירים סדרים מרתקים רבים אחרים של יצורים רוחניים וכמעט-רוחניים. לדוגמא: ירושם נהנית משירותיהם היעילים של הסְפִּירוֹנְגָה, אשר תוכננו על-מנת לפעול במערכת. יצורים אלו מסורים לסעד רוחני למען התושבים והמבקרים העל-חומריים. הם הינם קבוצה של הוויות תבוניות ויפהפיות אשר הינן משרתות-המעבַר של היצורים המורונטיים הגבוהים יותר ושל הסייעים המורונטיים אשר עמלים על תחזוקת כלל היצירות המורונטיות ועל עיטורן. משמעותם בעבור ירושם הינה כמשמעות היצורים האמצעיוניים באורנטיה, סייעי ביניים הפועלים בין החומרי לבין הרוחני.
בירות המערכת מתייחדות בכך שהן הינן העולמות היחידים המשקפים באופן מושלם-כמעט את שלוש רמות הקיום של היקום: החומרית, המורונטית והרוחנית. בין אם הינכם אישיוּת חומרית, מורונטית או רוחנית, אתם תרגישו בבית בירושם; וכך גם מרגישים היצורים המשולבים, כדוגמת היצורים האמצעיוניים והבנים החומריים.
קיימים בירושם מבנים כבירים, הן מן הסוג החומרי והן מן הסוג המורונטי, בעוד שהקישוט של האזורים הרוחניים-לחלוטין אינו פחות מעודן ושלם. אילו רק היו ברשותי מילים על-מנת לספר לכם על אודות המקבילוֹת המורונטיות של הציוד הפיזי המופלא של ירושם! אילו רק יכולתי להמשיך ולתאר בפניכם את ההדר הנשגב ואת המושלמוּת המעודנת של הפרטים הרוחניים של עולם מטה זה! אפילו המושג הדמיוני ביותר שלכם על אודות מושלמות היופי והשלמוּת-בפרטים לא יוכל להתקרב להשגת הדר זה. וירושם הינו אך הצעד הראשון בדרך אל המושלמות הנשגבת של יפי פרדיס.
אזורי המגורים השמורים המוקצים בעבור קבוצות החיים העיקריות ביקום מכונים בשם "המעגלים של ירושם". קבוצות המעגלים המתוארות במסמכים אלו הינן הקבוצות הבאות:
1. המעגלים של בני האל.
2. המעגלים של המלאכיות ושל הרוחות הגבוהות יותר.
3. המעגלים של הסייעים האוניברסאליים, לרבות הבנים ששולשו על-ידי ברייה אשר אינם מסופחים לבנים המורים של השילוש.
4. המעגלים של בקרי המאסטר הפיזיים.
5. המעגלים של בני התמותה המרקיעים המסופחים, לרבות היצורים האמצעיוניים.
6. המעגלים של מושבות השירות.
7. המעגלים של סגל הסופיונות.
כל אחת מקבוצות המגורים האלה מורכבת משבעה מעגלים בעלי מרכז משותף אשר הולכים ומתרוממים. כולן בנויות בהתאם לאותם קווים מנחים, אך נבדלות בגודלן ועשויות מחומרים שונים. וכולן מוקפות במִתחמים סגורים נרחבים ביותר, אשר מתרוממים על-מנת ליצור טיילוֹת נרחבות המקיפות לחלוטין כל קבוצה של שבעה מעגלים בעלי מרכז משותף.
1. המעגלים של בני האל. אף כי בבעלותם של בני האל פלנטה חברתית משל עצמם – אחד מעולמות תרבות-המעבַר – הם מאכלסים גם את התחומים העצומים הללו בירושם. בעולם תרבות-המעבר שלהם מתרועעים בני התמותה המרקיעים בחופשיות עם כל סדרי הבנים האלוהיים. שם תכירו ותאהבו בנים אלו באופן אישי, ואולם חיי החברה שלהם תחומים ברובם לְעולם מיוחד זה וללווייניו. לעומת זאת, במעגלים של ירושם תוכלו לצפות בקבוצות שונות אלה של בנים בשעת עבודתן. ומכיוון שטווח הראייה המורונטי הינו עצום, תוכלו לשוטט בטיילוֹת של הבנים ולהשקיף על הפעילויות המסקרנות של הסדרים השונים.
שבעת המעגלים הללו של הבנים הינם משותפי מרכז וגובהם הולך ועולה בעקיבות כך שכל אחד מן המעגלים החיצוניים והגדולים יותר משקיף על אלו הפנימיים והקטנים יותר, אשר כל אחד מהם מוקף בכותל של טיילת ציבורית. כתלים אלו בנויים מאבני קריסטל בעלות בוהק מנצנץ, והם מוגבהים כך שניתן להשקיף מהם על כל מעגלי המגורים הסמוכים להם. השערים הרבים – בין חמישים למאה-וחמישים אלף – אשר חוצים כל אחד מהכתלים הללו עשויים מקריסטלי פנינה יחידים.
המעגל הראשון במרחב הבנים מאוכלס על-ידי הבנים הסמכותיים וצוותיהם האישיים. כאן מתרכזות כלל התוכניות והפעילויות המיידיות של שירותי המתת והשיפוט של בנים אלו של משפט. וזהו גם המרכז שדרכו שומרים האווֹנאלים של המערכת על קשר עם היקום.
המעגל השני מאוכלס על-ידי הבנים המורים של השילוש. בתחום קדוש זה מאמנים הדאינלים ועמיתיהם את הבנים המורים הראשיים שזה מקרוב הגיעו. ובכל העבודה הזו מסייעת בידם ביעילות חטיבה של מתאמים מסוימים מכוכבי הערב הזוהרים. הבנים ששולשו על-ידי ברייה מאכלסים מגזר במעגל של הדאינלים. הבנים המורים של השילוש הינם הקרובים ביותר להוות את נציגיו האישיים של האב האוניברסאלי במערכת מקומית; הם הינם, לכל הפחות, הוויות אשר מקורן בשילוש. מעגל שני זה מהווה מרחב המרכֵז עניין יוצא-דופן בקרב כלל אוכלוסיית ירושם.
המעגל השלישי מוקדש למלכיצדקים. כאן שוכנים מנהלי המערכת ומפקחים על פעילויותיהם הבלתי-נגמרות כמעט של בנים רב-גוניים אלו. החל מן הראשון שבעולמות העליונים והלאה במשך כל נתיבת ירושם של בני התמותה המרקיעים, המלכיצדקים משמשים כְּאבות מאמצים וכיועצים נוכחים-לעולם. לא נחטא לאמת אם נאמר שהשפעתם הינה הדומיננטית ביותר בירושם, למעט פעילויותיהם הנוכחות-לעולם של הבנות והבנים החומריים.
המעגל הרביעי הינו ביתם של הווֹרוֹנדאדקים ושל כל הסדרים האחרים של הבנים המבקרים והמשקיפים, אשר לא הוכן בעבורם סידור אחר. אבות הקונסטלציה הגבוהים ביותר משתכנים במעגל זה כאשר הם מגיעים לביקורים של בדיקה במערכת המקומית. ההופכים-בינה-למושלמת, היועצים האלוהיים והפוסקים האוניברסאליים משתכנים כולם במעגל הזה כאשר הם מוצבים בתפקיד במערכת.
המעגל החמישי הינו משכנם של הלאנונאנדקים, של סדר הבנים של ריבוני המערכת ושל הנסיכים הפלנטאריים. שלוש הקבוצות מתרועעות כאחת זו עם זו בשעה שהן מצויות בבית במרחב זה. סגל המילואים של המערכת נשמר במעגל זה; זאת בעוד שלריבון המערכת יש מִקדש הממוקם במרכז קבוצת מבני הממשל אשר על גבעת המִנהל.
המעגל השישי הינו מקום ההשתהות של נשאי החיים של המערכת. כל סדרי הבנים הללו מתאספים כאן, ומכאן הם יוצאים למשימותיהם בעולמות.
המעגל השביעי הינו מקום המפגש של הבנים המרקיעים, אותם בני-תמותה אמונים אשר עשויים לפעול באופן ארעי במטה המערכת, יחד עם בנות לוויתם השרפיות. כל בני התמותה לשעבר – אשר מעמדם עולה על זה של אזרחי ירושם ונמוך מזה של סופיונים – נחשבים כמשתייכים לקבוצה אשר המטה שלה מצוי במעגל זה.
אזורים מעגליים שמורים אלו של הבנים תופסים שטח עצום, ועד לפני אלף ותשע-מאות שנים היה קיים במרכזו של שטח זה חלל גדול. כעת תופסת את האזור המרכזי הזה האנדרטה לזכרו של מיכאל, אשר הושלמה לפני כחמש-מאות שנה. לפני כארבע-מאות ותשעים-וחמש שנה, עם הקדשתו של מקדש זה, נכח מיכאל באופן אישי וסיפר לכל ירושם את הסיפור הנוגע ללב על אודות המתת של הבן המאסטר באורנטיה, הנמוך שבעולמות שטניה. האנדרטה לזכר מיכאל משמשת כעת כמרכזן של כלל הפעילויות הנכללות בניהול המותאם של המערכת, אשר חוֹללה המתת של מיכאל, כולל מרבית הפעילויות שהועברו לאחרונה מסאלווינגטון. סגל האנדרטה מונה מעל למיליון אישיויות.
2. המעגלים של המלאכיות. בדומה לאזור המגורים של הבנים, מעגלים אלו של המלאכיות מורכבים משבעה מעגלים משותפי-מרכז אשר הולכים ומתגבהים בהדרגה, כאשר כל אחד מהם משקיף על האזורים הפנימיים.
מעגל המלאכיות הראשון תפוס בידי האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית אשר עשויות להיות מוצבות בעולם המטה – השליחים הבודדים ועמיתיהם. המעגל השני מוקדש לקהילת השליחים, ליועצים הטכניים, לבני הלוויה, לבוחנים ולרשמים, בשעה שאלו פועלים בירושם מעת לעת. המעגל השלישי מוחזק בידי הרוחות הסועדות מן הקבוצות והסדרים הגבוהים יותר.
המעגל הרביעי תפוס על-ידי השרפים המנהלות; והשרפים המשרתות במערכת מקומית כדוגמת שטניה מונות ״מספר חסר-שיעור של מלאכיות״. המעגל החמישי מאוכלס בשרפים הפלנטאריות, בעוד שהשישי משמש כבֵיתן של סועדות המעבר. המעגל השביעי הינו ספֵירת השהייה של שרפים מסדר מסוים אשר נותר עלום. הרָשמיוֹת של כל קבוצות המלאכיות האלה אינן שוהות יחד עם חברותיהן, הואיל ומקום מגוריהן הינו במקדש הרשומות של ירושם. כל הרשומות נשמרות בשלושה עותקים באולם ארכיבים זה המחולק לשלושה חלקים. במטה של מערכת לְעולם נשמרות רשומות בצורה חומרית, מורונטית ורוחנית.
שבעת המעגלים הללו מוקפים בתצוגה הפנוראמית של ירושם, אשר היקפה הינו חמשת-אלפים מיילים תקניים, ואשר מוקדשת להצגת המעמד המתקדם של העולמות המיושבים של שטניה; תצוגה זו מעודכנת באופן רציף על-מנת לייצג באמת ובתמים את התנאים העדכניים בפלנטות היחידניות. אין לי כל ספק כי טיילת עצומה זו, המשקיפה על מעגליהן של המלאכיות, תהא המראה הראשון של ירושם אשר ילכוד את תשומת לבכם בשעה שיורשה לכם פנאי ממושך במהלך ביקוריכם הראשונים.
על המיצגים הללו ממונות צורות החיים הילידיות של ירושם, ואולם מסייעים בידן המרקיעים מן העולמות השונים של שטניה אשר שוהים בירושם בדרכם לעדנטיה. שיטות שונות משמשות להצגת תנאים פלנטאריים והתקדמות העולמות, שיטות אשר חלקן ידועות לכם, ואולם רובן אינן מוכרות באורנטיה. מיצגים אלה תופסים את הקצה החיצוני של קיר עצום זה. יתר הטיילת נותרת כמעט פתוחה לחלוטין, והיא מעוטרת ומקושטת לעילא.
3. מעגלי הסייעים האוניברסאליים מחזיקים את המטה של כוכבות הערב בחלל המרכזי העצום. כאן ממוקם המטה של גָאלַאנְטִיָה, המנהלת-במשותף של קבוצת רב-מלאכיות רבת-עוצמה זו, בהיותה כוכבת הערב הראשונה אשר גויסה משורות המרקיעים. זהו אחד ממגזרי המִנהל המדהימים ביותר בירושם כולה, אף שמדובר באחד המבנים המאוחרים יותר. קוטרו של מרכז זה הינו חמישים מיילים. המטה של גאלאנטיה עשוי קריסטל אחד יצוק, מונוליטי ושקוף לחלוטין. גם הוויות מורונטיות וגם הוויות חומריות מעריכות מאוד את הקריסטלים החומריים-מורונטיים האלה. כוכבות הערב הברואות מפעילות את השפעתן ברחבי ירושם כולה, בהיותן בעלות תכונות כאלה של אישיות. הואיל וכל-כך הרבה מפעילויותיהן הועברו לכאן מסאלווינגטון הפך העולם כולו לבעל ניחוח רוחני.
4. מעגליהם של בקרי המאסטר הפיזיים. הסדרים השונים של בקרי המאסטר הפיזיים מאורגנים במעגלים משותפי-מרכז מסביב למקדש העוצמה העצום, שם שוכן מנהֵל העוצמה של המערכת בשיתוף עם ראש מפקחי העוצמה המורונטיים. מקדש עוצמה זה הינו אחד משני מגזרים של ירושם אשר בהם אין מותרת כניסתם של בני-תמותה מרקיעים ושל יצורים אמצעיוניים. המגזר האחר הינו מגזר פירוק-החומר באזור הבנים החומריים, שהוא סדרת מעבדות שבהן מתמירות השרפים של ההיסע הוויות חומריות ובמביאות אותן למצב הדומה מאוד לזה של סדר הקיום המורונטי.
5. מעגליהם של בני התמותה המרקיעים. האזור המרכזי במעגליהם של בני התמותה המרקיעים תפוס על-ידי קבוצה בת 619 אנדרטאות פלנטאריות המייצגות את עולמותיה המיושבים של המערכת; ומבנים אלו עוברים שינויים נרחבים מעת לעת. לבני התמותה מכל עולם שמורה הזכות להסכים, מעת לעת, על תוספות מסוימות או על שינויים מסוימים המוכנסים באנדרטאות הפלנטאריות שלהם. ואפילו כעת נערכים שינויים רבים במבנים של אורנטיה. במרכזם של 619 המקדשים הללו מצוי מודל פועל של עדנטיה ושל עולמותיה הרבים של תרבות ההרקעה. קוטרו של מודל זה הינו ארבעים מיילים, ולמעשה הוא מהווה שחזור של מערכת עדנטיה הנאמן למקור בכל פרט.
מרקיעים נהנים מן השירותים שלהם בירושם ומתענגים על הצפייה בַּטכניקות של קבוצות אחרות. כל אשר מתבצע במעגלים הרבים הללו פתוח לצפייה מלאה של כלל ירושם.
הפעילויות בְּעולם שכזה מתחלקות לשלושה סוגים: עבודה, התקדמות ומשחק. או במילים אחרות: שירות, לימוד והתרגעות. הפעילויות המשולבות כוללות חליפין חברתיים, בידור קבוצתי ופולחן אלוהי. קיים ערך חינוכי רב להתרועעות עם קבוצות מגוונות של אישיויות, בנות סדרים שונים מאוד מרעיכם המוכרים.
6. מעגליהן של מושבות השירות. שלושה מבני ענק מפארים את שבעת המעגלים של מושבות השירות: מצפה הכוכבים העצום של ירושם, גלריית האומנות הכבירה של שטניה, ואולם ההתכנסות העצום של מנהלי הבידור – התיאטרון של הפעילויות המורונטיות המוקדשות למנוחה ולפנאי.
האומנים השמימיים מנחים את הספּוֹרנאגיה ומספקים את שלל הקישוטים היצירתיים ואת אנדרטאות הזיכרון המצויות בשפע בכל מקומות ההתכנסות הציבוריים. מבני הסטודיו של אומנים אלו הינם בין הגדולים והיפים ביותר מבין כל המבנים שאין דומה להם בעולם נהדר זה. מושבות השירות האחרות מחזיקות מטות נרחבים ויפהפיים. רבים מן המבנים הללו בנויים בשלמותם מאבני קריסטל. כל העולמות הארכיטקטוניים שופעים קריסטלים ומתכות המכוּנות יקרות.
7. במרכז מעגלי הסופיונים קיים מבנה ייחודי. ומקדש ריק שכזה מצוי בכל מטה מערכת ברחבי נבאדון. בירושם, מבנה זה חתום בחותמו של מיכאל ונושא את הכיתוב: ״בלתי-מוקדש לשלב הרוח השביעי – למשימה הנצחית״. גבריאל שם את החותם על מקדש מסתורין זה, ואף-אחד פרט למיכאל לא יכול ואינו רשאי לשבור את חותם הריבונות אשר מוקם בידי כוכב הבוקר הבהיר. ביום מן הימים תחזינה עיניכם במקדש דומם זה, אף-על-פי שלא תוכלו לפענח את חידתו.
מעגלי ירושם אחרים: בנוסף למעגלי המגורים הללו, קיימים בירושם מקומות מגורים מוגדרים רבים נוספים.
החטיבות הביצועיות-מנהליות של המערכת ממוקמות בריבועים המשרדיים העצומים, אשר מספרם הוא אלף. כל יחידה מנהלית נחלקת למאה חטיבות-משנה המונות עשר תת-קבוצות כל אחת. אלף הריבועים הללו מקובצים בעשר חטיבות גדולות, אשר מהוות את עשרת המשרדים המנהליים הבאים:
1. תחזוקה פיזית ושיפור חומרי, התחומים של העוצמה והאנרגיה הפיזית.
2. בוררות, אתיקה ושיפוט מנהלי.
3. עניינים פלנטאריים ומקומיים.
4. ענייני הקונסטלציות והיקום.
5. חינוך ופעילויות אחרות של המלכי-צדקים.
6. ההתקדמות הפיזית של הפלנטות ושל המערכת, התחומים המדעיים של הפעילויות בשטניה.
7. העניינים המורונטיים.
8. פעילויות ואתיקה של רוח טהורה.
9. סעד להרקעה.
10. פילוסופיה של היקום המקיף.
המבנים הללו הינם שקופים; ולפיכך אפילו התלמידים המבקרים יכולים לצפות בכלל פעילויות המערכת.
אלף מלבניה של ירושם מאוכלסים בחיים הילידיים הנמוכים יותר של עולם המטה, ובמרכזם ממוקם המטה המעגלי העצום של הספּוֹרנאגיה.
בירושם, אתם תתפעמו מן ההישגים החקלאיים של הספורנאגיה הנפלאים. שם האדמה מעובדת במידה רבה לשם השגת תוצאות אסתטיות וקישוטיות. הספורנאגיה הינם גנני הנוף של עולמות המטה, והטיפול שהם מעניקים לשטחיה הפתוחים של ירושם הוא גם מקורי וגם אומנותי. לשם עיבוד הקרקע הם משתמשים הן בבעלי-חיים והן במתקנים מכאניים רבים. הם עושים שימוש-מומחים תבוני בְּסוכנויות הכוח של עולמותיהם, כמו גם בסדרים המרובים של אחיהם הפחותים יותר מסדרי הברואים של עולם-החי, אשר רבים מהם עומדים לרשותם בעולמות מיוחדים אלו. כעת סדר זה של בעלי-חיים מוכוון במידה רבה בידי היצורים האמצעיוניים המרקיעים מן הספֵירות האבולוציוניות.
בספורנאגיה אין שוכן מכוונן. אף אין ברשותם נשמות שורדות, ואולם הם נהנים מחיים ארוכים, אשר לעיתים מגיעים למשך של ארבעים-אלף או חמישים-אלף שנים סטנדרטיות. מספרם הינו עצום והם מעניקים סעד פיזי לכל סדרי האישיויות ביקום אשר נדרשים לשירות חומרי.
אף כי אין ברשות הספורנאגיה נשמות שורדות ואין הם מפתחים נשמה שכזאת, ולמרות שאין להם אישיוּת, אף-על-פי-כן הם מפתחים אינדיבידואליות אשר יכולה לחוות גלגול-מחדש. כאשר הגופים הפיזיים של יצורים ייחודיים אלו מתדרדרים במצבם עם חלוף הזמן, עם השימוש ועם הגיל, מייצרים יוצריהם – בשיתוף עם נשאי החיים – גופים חדשים שבהם יכולים הספורנאגיה הישנים לכונן מחדש את משכנם.
הספורנאגיה הינם היצורים היחידים בכל היקום של נבאדון אשר חווים גלגול-מחדש כזה או אחר. הם מגיבים אך ורק לחמשת הרוחות סועדות-הדעת הראשונות; הם אינם מגיבים לרוחות של הסגידה ושל הבינה. ואולם, חמשת סועדות הדעת שקולות לְמכלול או לרמה שישית של מציאות, וגורם זה הוא אשר ממשיך ומתקיים כזהות התנסותית.
בבואי לתאר יצורים מועילים ויוצאי-דופן אלו הנני נותר חסר קנה-מידה להשוואה, זאת משום שאין בעולמות האבולוציוניים בעלי-חיים אשר ישוו להם. אין מדובר בהוויות אבולוציוניות, משום שתוכננו בצורתן ובמעמדן הנוכחיים בידי נשאי החיים. הם דו-מיניים ומתרבים כנדרש על-מנת לענות על צרכיה של אוכלוסייה הולכת וגדלה.
אפשר שאוכל לתאר באופן המיטבי בעבור הדעת של בני אורנטיה דבר-מה מטיבם של יצורים יפהפיים ושימושיים אלו, באומרי כי הם משלבים את תכונותיהם של סוס נאמן ושל כלב רוחש חיבה, ומציגים אינטליגנציה העולה על זו של השימפנזה החכמה ביותר. והם הינם יפים ביותר, אם לשפוט על-פי אמות המידה הפיזיות של אורנטיה. הם מעריכים ביותר את תשומת-הלב אשר מעריפים עליהם התושבים החומריים והחומריים-למחצה של העולמות הארכיטקטוניים הללו. הם ניחנים בראייה אשר מאפשרת להם לזהות – בנוסף לְהוויות חומריות – גם את היצירות המורונטיות, את הסדרים המלאכיים הנמוכים יותר, את היצורים האמצעיוניים, וכמה מן הסדרים הנמוכים יותר של אישיויות הרוח. הם לא מבינים את הסגידה לאינסופי, ואף אינם תופשים את חשיבותו של הנצחי, אך הם אכן מצטרפים – דרך החיבה שאותה הם רוחשים לאדוניהם – למסירוּת הרוחנית החיצונית של עולמותיהם.
יש המאמינים כי בְּעידן יקומי עתידי יחמקו הספורנאגיה הנאמנים הללו מרמת הקיום שלהם כבעלי-חיים וישיגו ייעוד אבולוציוני ראוי לשמו של צמיחה אינטלקטואלית מדורגת ואפילו של הישג רוחני.
ענייניה המקומיים והשגרתיים לחלוטין של ירושם מנוהלים ממאה המשולשים. יחידות אלה מקובצות מסביב לעשרת המבנים המדהימים המאכלסים את המִנהל המקומי של ירושם. המשולשים הללו מוקפים בתצוגה הפנוראמית של ההיסטוריה של מטה המערכת. לעת הזו קיים בסיפור המעגלי הזה אזור מחוק שאורכו עולה על שני מיילים סטנדרטיים. אזור זה יוּשב על כנו לכשתתקבל שטניה מחדש לשורות משפחת הקונסטלציה. כל ההכנות למאורע זה נעשו בהתאם לצווים של מיכאל, ואולם בית-הדין של עתיקי היומין טרם סיים לחרוץ את הדין בענייני המרידה של לוציפר. שטניה לא תוכל לחזור ולהתקבל כחברה מן המניין בנורלטיאדק כל עוד שוכנים בה ארכי-מורדים, הוויות ברואות גבוהות אשר נפלו מן האור אל החשיכה.
בשעה ששטניה תוכל לשוב אל חיק הקונסטלציה, או אז תגיע העת לשקול את קבלתם מחדש של העולמות המבודדים אל משפחת המערכת של העולמות המיושבים, ובכלל זה גם להחזירם לקשר האיחוד הרוחני של העולמות. ואולם, אפילו אם אורנטיה הייתה מוחזרת למעגלי המערכת, עדיין הייתם עומדים נכלמים נוכח העובדה שכל המערכת שלכם מצויה תחת הסגר של נורלטיאדק, אשר מבוֹדד אותה חלקית מכל יתר המערכות.
ואולם, לא ירחק היום שבו גזר-דינם של לוציפר ושל חבר מרעיו ישיב את המערכת של שטניה לקונסטלציה של נורלטיאדק, ולאחר מכן תוחזרנה אורנטיה והספֵירות המבודדות הנוספות למעגליה של שטניה, ושוב ייהנו עולמות אלו מן הזכות לתקשורת בין-פלנטארית ולקשר של איחוד בין-מערכתי.
בוא יבוא קיצם של המורדים והמרידה תגיע אל קיצה. השליטים העליונים הינם רבי-חסד וסבלניים, ואולם החוק של הרוע אשר מוזן באופן מכוּון מוּצא אל הפועל באופן אוניברסאלי וללא-דופי. "שכר החטא הינו המוות" – הכחדה נצחית.
[הוצג בידי רב-מלאכית מנבאדון.]
בהיותו באורנטיה דיבר הבן הבורא על "מדוֹרוֹת רבים ביקומו של האב". במובן מסוים, כל חמישים-ושישה העולמות המקיפים את ירושם מוקדשים לתרבות המעבַר של בני התמותה המרקיעים, אך שִבעת לווייניו של עולם מספר אחת מוכּרים באופן מפורש יותר כַּעולמות העליונים.
עולם מעבר מספר אחת עצמו מוקדש באופן די בלעדי לְפעילויות ההרקעה, זאת בהיותו המטה של סגל הסופיונים המוצב בשטניה. עולם זה משמש כעת כמטה בעבור יותר ממאה-אלף פלוגות סופיונים, כאשר בכל אחת מן הקבוצות האלה חברות אלף הוויות מהוּללות.
כאשר מערכת מתייצבת באור ובחיים, ובשעה שהעולמות העליונים חדלים בזה אחר זה מלשמש תחנות אימון בעבור בני התמותה, משתלטת עליהם האוכלוסייה ההולכת וגדלה של סופיונים אשר מצטברת במערכות ותיקות ומושלמות יותר אלה.
שבעת העולמות העליונים מצויים תחת אחריותם של המפקחים המורונטיים ושל המלכי-צדקים. בכל עולם עליון שכזה מצוי מושל בפועל האחראי ישירות בפני שליטי ירושם. הבוררים מאוורסה מחזיקים מטֶה בכל אחד מן העולמות העליונים, ובסמוך לו מצוי מקום המפגש של היועצים הטכניים. מנהלי הבידור והאוּמנים השמימיים מחזיקים מטה קבוצתי בכל אחד מן העולמות הללו. הסְפִּירוֹנְגָה פועלים החל מן העולם העליון מספר שתיים והלאה, בעוד שלכל השִבעה – בדומה למצב בכל פלנטות תרבות-המעבר ובעולם המטה – מסופקים בשפע סְפּוֹרְנָאגִיָה אשר נבראו באופן תקני.
אף-על-פי שרק סופיונים, קבוצות מסוימות של ילדים שניצלו ואלו המופקדים על שמירתם שוכנים בעולם המעבר מספר אחת, נערכו ההכנות לאירוח כלל מחלקות הוויות הרוח, בני התמותה שבמעבַר והתלמידים המבקרים. הסְפּוֹרְנָאגִיָה, הפועלים על כלל העולמות הללו, הינם מארחים מסבירי-פנים בעבור כל ההוויות אשר הם מסוגלים לזהות. אכן יש להם תחושה עמומה באשר לסופיונים, אך הם אינם מסוגלים לראותם. על כן הם חייבים להתייחס אליהם במידה רבה כפי שאתם מתייחסים, במצבכם הפיזי הנוכחי, אל המלאכיות.
אף כי עולם הסופיונים הינו ספֵירה של יופי פיזי מעודן המעוטרת בקישוטים מורונטיים יוצאי-דופן, משכן הרוח הכביר אשר מצוי במרכז הפעילויות, הוא מקדש הסופיונים, אינו נראה לעין החומרית הבלתי-מזויינת או בעבור הראייה המורונטית המוקדמת. ואולם, שנאי האנרגיה יכולים להפוך רבות מן המציאויות האלה לנראוֹת בעבור בני התמותה המרקיעים, ומעת לעת הם אכן עושים כן, למשל בעתות שבהן מתאספות הכיתות של תלמידי העולמות העליונים בספֵירת תרבות זו.
במהלך כלל ההתנסות בעולמות העליונים הינכם מודעים באופן רוחני כלשהו לנוכחותם של אחיכם המהוללים אשר השיגו את פרדיס, ואולם, מעת לעת מרענן ביותר לראות אותם הלכה למעשה כפי שהם פועלים במשכן המטה שלהם. לא תוכלו להבחין באופן ספונטאני במראם של סופיונים עד אשר תרכשו ראייה רוחנית אמיתית.
בעולם העליון הראשון חייבים כל השורדים לעמוד בדרישות וועדות ההוֹרוּת מן הפלנטות הילידיות שלהן. הוועדה הנוכחית של אורנטיה מורכבת משניים-עשר זוגות הורים אשר הגיעו באחרונה, ואשר חוו התנסות כבני-תמותה של גידול שלושה או יותר ילדים עד לגיל הבגרות המינית. ככלל, השירות בוועדה זו נתון לתחלופה והוא נמשך עשר שנים בלבד. כל אלו אשר נכשלים בשכנוע חברי הוועדה הללו בנוגע להתנסותם כהורים חייבים לקבל הכשרה נוספות באמצעות שירות בבתיהם של הבנים החומריים בירושם, או שירות חלקי בבית הילדים של הניסיון בעולם הסופיונים.
ואולם, ללא קשר לניסיון ההורי, להורים בעולמות העליונים אשר להם ילדים הגדלים בבית הילדים של הניסיון ניתנת כל הזדמנות על-מנת לשתף פעולה עם נאמני המשמורת המורונטיים של ילדים כאלו באשר לחינוכם ולאימונם. הורים אלו מוּרשים להגיע לשָׁם לביקור בתכיפות של כארבע פעמים בשנה. והצפייה בהורים של העולמות העליונים אשר מחבקים את צאצאיהם החומריים, בעת ביקורי העלייה לרגל התקופתיים שלהם בעולם הסופיונים, הינה מן המחזות היפים באופן הנוגע ביותר ללב בכל נתיבת ההרקעה. בעוד שאחד מן ההורים, או שניהם גם יחד, עשוי לעזוב עולם עליון בטרם עוזב אותו הילד, לעיתים קרובות הם שוהים הם בו יחדיו למשך עונה.
אף בן-תמותה מרקיע לא יוכל לחמוק מן ההתנסות של גידול ילדים – שלו עצמו או של אחרים – ויהיה זה בעולמות החומריים, או לאחר מכן בעולם הסופיונים או בירושם. אבות חייבים לעבור דרך התנסות הכרחית זו ממש באותו אופן ודאי שאימהות נדרשות לכך. הדעה בקרב העמים המודרניים של אורנטיה כי חינוך ילדים הוא בעיקר משימה של אימהות הינה שגויה ואומללה. ילדים זקוקים לאבות כמו גם לאימהות, ואבות נדרשים להתנסות ההורית הזו ממש כשם שהאימהות זקוקות לה.
בתי הספר מקבלי-הילדים של שטניה ממוקמים בעולם הסופיונים, הוא ספֵירת תרבות-המעבר הראשונה של ירושם. בתי-ספר מקבלי-ילדים אלו הינם מפעלים המוקדשים לטיפוחם ולאימונם ילדי הזמן, לרבות אלו אשר מתו בעולמות האבולוציוניים של החלל בטרם רכשו מעמד של אינדיבידואל ברשומות היקום. במקרה שאחד ההורים, או שני ההורים, של ילד שכזה שורדים, מסמיכה שומרת הגורל את הכרובים הקשורה אליה כנאמנת של הזהות הפוטנציאלית של הילד, ומטילה עליה את האחריות להעביר נשמה בלתי-מפותחת זו לידי המורים של העולמות העליונים בבתי הילדים של הניסיון של העולמות המורונטיים.
אלה הן אותן כרובים נטושות אשר כמורות של העולמות העליונים מחזיקות, תחת פיקוחם של המלכי-צדקים, מפעלי חינוך נרחבים כאלו המיועדים לאימונם של אלו המצווים תחת השגחתם ומבחנם של הסופיונים. בני-חסות אלו של הסופיונים, ילדים צעירים אלו של בני התמותה המרקיעים, לעולם חוזרים להיות אישיוּת באותו מעמד פיזי מדויק אשר בו היו בעת המוות, למעט פוטנציאל ההתרבות. התעוררות זו מתרחשת בדיוק ברגע שבו מגיע ההורה לעולם העליון הראשון. או אז ניתנת לילדים הללו כל הזדמנות, כפי שהם, לבחור בדרך השמימית ממש כשם שהיו עושים בחירה שכזו בַּעולמות שבהם גדע המוות את נתיבתם בטרם עת.
בעולם בית הילדים, מקובצים היצורים הנתונים במבחן בהתאם לקיומו או לאי-קיומו של מכוונן השוכן בהם, וזאת משום שהמכווננים מגיעים לשכון בילדים החומריים הללו ממש כמו בעולמות הזמן. ילדים בגילאי טרום-מכוונן מטופלים במשפחות בנות חמש נפשות, וגילם נע משנה אחת או פחות ועד לחמש שנים בערך, או עד לגיל שבו מגיע המכוונן.
כל הילדים בעולמות המתפתחים אשר להם מכוונני מחשבה אך אשר לא ביצעו בטרם מותם בחירה באשר לנתיבת פרדיס, מקבלים-מחדש אף הם אישיות בעולם הסופיונים של המערכת, היכן שהם גדלים באופן דומה בַּמשפחות של הבנים החומריים ושל עמיתיהם, ממש כאותם קטנטנים אשר הגיעו ללא מכווננים, אך אשר עתידים לקבל את משגוחי המסתורין עם הגיעם לגיל הנדרש של בחירה מוסרית.
הילדים והנערים אשר בהם שוכן מכוונן בעולם הסופיונים גדלים אף הם במשפחות בנות חמש נפשות, וגילם נע משש ועד ארבע-עשרה; באופן מקורב, משפחות אלה כוללות ילדים בני שש, שמונה, עשר, שתיים-עשרה וארבע-עשרה. בכל עת לאחר גיל שש-עשרה, אם נערכה בחירה סופית, הם מועברים לעולם המעבר הראשון ומתחילים בהרקעתם לעבר פרדיס. חלקם מקבלים החלטה לפני גיל זה וממשיכים הלאה אל ספֵירות ההרקעה, ואולם בעולמות העליונים יימצאו אך מעט מאוד ילדים אשר גילם קטן משש-עשרה שנים כמניין הזמן באורנטיה.
השרפים השומרות מטפלות בנערים אלו בבית הילדים של הניסיון בעולם הסופיונים ממש כשם שהן סועדות רוחנית את בני התמותה בפלנטות האבולוציוניות, זאת בעוד שהספּוֹרנאגיה הנאמנים דואגים לצרכיהם הפיזיים. וכך גדלים ילדים אלו בעולם המעבר עד לרגע שבו הם בוחרים את בחירתם הסופית.
בשעה שמסתיימים החיים החומריים, אם לא נעשתה בחירה בחיי ההרקעה, או אם מחליטים ילדי הזמן הללו בבירור שלא לבחור בהרפתקת האוונה, מסיים המוות באופן אוטומאטי את נתיבת הניסיון שלהם. במקרים אלו לא נדרשת הכרעת דין; ואין תחייה ממוות שני שכזה. הם פשוט הופכים להיות כלא היו.
ואולם, באם הם בוחרים בנתיב המושלמוּת של פרדיס, הם הופכים מיידית מוכנים למעבר לעולם העליון הראשון, לשָם מגיעים בָּזמן רבים מהם על-מנת להצטרף להוריהם בהרקעה להאוונה. לאחר שחצו דרך האוונה ושהשיגו את האלוהויות, מהוות נשמות אלה אשר מקורן בן-תמותה ואשר ניצלו, את האזרחים המרקיעים הקבועים של פרדיס. ילדים אלו, אשר נשללה מהם ההתנסות האבולוציונית ההכרחית ורבת-הערך בעולמות הילידוּת בת התמותה, אינם מצטרפים לסגל הסופיונות.
בעולמות העליונים ממשיכים בני התמותה השורדים אשר קמו לתחייה את חייהם ממש בנקודה שבה הם נפסקו כאשר נקטפו בידי המוות. כאשר תעברו מאורנטיה לעולם העליון הראשון תבחינו בשינוי ניכר, אך אילו הגעתם מספֵירת זמן נורמאלית ומתקדמת יותר, כמעט ולא הייתם מבחינים בהבדל, למעט העובדה שברשותכם מצוי כעת גוף אחר; משכן הבשר והדם נותר מאחור, בעולם אשר בו נולדתם.
מרכזן של כל הפעילויות בעולם העליון הראשון הינו אולם תחיית המתים, המקדש העצום של הרְכַּבת האישיות. מבנה עצום זה כולל את נקודת המפגש המרכזית של שומרות הגורל השרפיות, של מכוונני המחשבה ושל רב-המלאכיות של תחיית המתים. נשאי החיים פועלים גם הם יחד עם הוויות שמימיות אלה בתחייתם של המתים.
רשומות הדעת בת התמותה ותבניות זיכרון-היצור הפעילוֹת, כפי שאלה הועברו מן הרמות החומריות אל הרוחניות, הינן רכושם היחידני של מכוונני המחשבה הנפרדים; גורמים אלו של הדעת, הזיכרון ואישיות היצור, אשר הפכו רוחניים, לעד מהווים חלק ממכווננים שכאלו. מטריצות הדעת של היצור והפוטנציאלים הסבילים של הזהות נוכחים בנשמה המורונטית אשר הופקדה למשמרתן של שומרות הגורל השרפיות. וזהו האיחוד-מחדש של הנשמה המורונטית אשר הופקדה בידי השרפים, ושל הרוח-דעת אשר הופקדה בידי המכוונן, אשר מרכיב-מחדש את אישיוּת היצור ומהווה את תחייתו של השורד מתנומתו.
אם לעולם לא תורכב כך מחדש אישיות ארעית ממקור בן-תמותה, ימשיכו לנצח רכיבי הרוח של בן התמותה שלא-שרד, כחלק אינטגראלי של מתת ההתנסות היחידנית של המכוונן אשר שכן בו לפנים.
ממקדש החיים החדשים יוצאים ומשתרעים כקרניים שבעה אגפים, אלו הם אולמות תחיית-המתים של הגזעים בני התמותה. כל אחד מן המבנים הללו מוקדש להרכבתו של אחד משבעת הגזעים של הזמן. בכל אחד משבעת האגפים הללו קיימים מאה-אלף חדרי תחייה אישיים, ואלו מסתיימים באולמות ההרכבה הכיתתיים העגולים אשר משמשים כתאי ההתעוררות של כמיליון יחידים. אולמות אלה מוקפים בחדרי הרכבת האישיות של הגזעים הממוזגים של העולמות הנורמאליים שלאחר-עידן-אדם. ללא קשר לטכניקות אשר בהן עשוי להיעשות שימוש בעולמות היחידניים של הזמן בנוגע לתחיות המתים של העידנים או לתחיות המתים המיוחדות, ההרכבה-מחדש האמיתית והמודעת של אישיות מלאה וממשית מתרחשת באולמות תחיית המתים של מָאנְסוֹנִיָה מספר אחת. לאורך הנצח כולו אתם תיזכרו ברשמי הזיכרון העמוקים של ההתוודעות הראשונה שלכם לבְּקָרִים אלו של תחייה.
מאולמות התחייה אתם ממשיכים למגזר המלכי-צדקים, שם ניתן לכם משכן של קבע. או אז אתם נכנסים לתקופה של חופש אישי בת עשרה ימים. אתם חופשיים לחקור את הסביבה המיידית של ביתכם החדש ולהתוודע לתוכנית העומדת מיידית לפניכם. כמו כן, קיים ברשותכם הזמן למלא אחר תשוקתכם להתייעץ עם הרשומות ולבדוק על אודות אהוביכם וחברים אחרים מכדור-הארץ אשר ייתכן ועברו לפניכם בעולמות הללו. בתום התקופה של עשרת ימי הפנאי שלכם תתחילו בשלב השני של מסעכם לפרדיס, זאת משום שהעולמות העליונים הינם למעשה עולמות של אימון ולא רק פלנטות של עיכוב.
בעולם העליון מספר אחת (או באחר, במקרה של סטאטוס מתקדם) אתם תמשיכו את האימון האינטלקטואלי ואת ההתפתחות הרוחנית שלכם בדיוק באותה רמה שנקטעה על-ידי המוות. בפרק הזמן שבין המוות הפלנטארי, או המעבר, לבין התחייה בעולם העליון, בן התמותה אינו מרוויח כל דבר שהוא פרט להתנסות בעובדת ההישרדות. אתם מתחילים שם בדיוק היכן שאתם מפסיקים כאן למטה.
כמעט כלל ההתנסות בעולם העליון מספר אחת נוגעת לסעד המחסור. שורדים המגיעים לספֵירת העיכוב הראשונה הזו מציגים פגמי אופי רבים כל-כך ומגוּונים כל-כך, וכן מחסור בהתנסות כבני-תמותה, עד שעיקר פעילויות התחום עוסקות בְּתיקון ובְּריפוי הירושות המרובות האלה מן החיים בַּגוף בעולמות האבולוציוניים החומריים של הזמן והמרחב.
השהות בעולם העליון מספר אחת נועדה לפתח בני-תמותה שורדים לפחות עד לסטאטוס של העידן שלאחר-אדם בעולמות האבולוציוניים הנורמאליים. כמובן שמבחינה רוחנית תלמידי העולמות העליונים מתקדמים הרבה מעבר לשלב כזה של התפתחות אנושית גרידא.
אם אינכם נדרשים להתעכב בעולם מספר אחת, בתום עשרת הימים תיכנסו לתנומת המעבַר ותתקדמו לעולם מספר שתיים, ובהמשך לכך, מדי עשרה ימים תתקדמו באופן הזה עד אשר תגיעו אל עולם ההצבה שלכם.
מרכזם של שבעת המעגלים העיקריים של מִנהל העולם העליון הראשון משמש כמקום הימצאו של המקדש של בני הלוויה המורונטיים, המדריכים האישיים המוקצים לבני-תמותה מרקיעים. בני לוויה אלו הינם צאצאי רוח האם של היקום המקומי, וקיימים מיליונים אחדים מהם בעולמות המורונטיים של שטניה. בנוסף לאלו אשר מוצבים כבני לוויה קבוצתיים, תהיה לכם עבודה רבה לעשות עם המתורגמנים ועם הפרשנים, עם נאמני המבנים ועם מפקחי הטיולים. וכל בני הלוויה הללו משתפים פעולה באופן הדוק עם אלו הקשורים בפיתוח גורמי האישיות שלכם – אלו של הדעת ואלו של הרוח – בתוככי הגוף המורונטי.
בשעה שאתם יוצאים לדרככם בעולם מספר אחת, בן לוויה מורונטי אחד מוקצה לכל פלוגה בת אלף בני-תמותה מרקיעים, ואולם, תפגשו אותם במספרים גדולים יותר ככל שתתקדמו דרך שבע הספֵירות העליונות. הוויות יפהפיות ורב-גוניות אלה הינן חברוֹת ידידותיות ומדריכות מקסימות. הן חופשיות ללוות יחידים או קבוצות נבחרות במסע לכל אחת מספֵירות תרבות-המעבר, לרבות העולמות הלוויינים שלהם. הם הינם מדריכי הטיולים והחברים לשעות-הפנאי של כל בני התמותה המרקיעים. לעיתים תכופות הם מלווים קבוצות של שורדים בביקוריהם התקופתיים בירושם, ובכל יום שבו אתם מצויים שם, תוכלו לגשת למגזר המרשם של בירת המערכת ולפגוש בבני-תמותה מרקיעים מכל שבעת העולמות העליונים, הואיל והם מטיילים בחופשיות הלוך ושוב בין מקומות מגוריהם לבין מטֶה למערכת.
כאן, בספֵירה זו, אתם מוכנסים באופן מלא יותר אל תוככי החיים במָאנְסוֹנִיָה. כאן מתחילות התקבצויות החיים המורונטיים ללבוש צורה; קבוצות עבודה וארגונים חברתיים מתחילים לפעול, קהילות מתהוות באופן רשמי ובני התמותה המתקדמים מייסדים סדרי חברה והתארגנויות ממשל חדשים.
בעולמות העליונים דרים שורדים מותכי-רוח בכפיפה אחת עם בני-תמותה מרקיעים מותכי-מכוונן. בעוד שקיימים הבדלים בין סדרי החיים השמימיים, כולם הינם חברותיים וחדורי אחווה. ובכל העולמות ההרקעה לא תמצאו דבר המשתווה לחוסר-הסובלנות האנושי ולאפליה השוררת במערכות הקסטות הבלתי-מתחשבות.
ככל שאתם מוסיפים ומרקיעים בעולמות העליונים בזה אחר זה, כך הם הופכים ליותר ויותר הומים בפעילויות המורונטיות של השורדים המתקדמים. וככל שתתקדמו, כך תכירו יותר ויותר את תכונות ירושם המתווספות לעולמות העליונים. ים הזכוכית מופיע בעולם השני של מָאנְסוֹנִיָה.
בעת ההתקדמות מעולם עליון אחד למשנהו אתם רוכשים גוף מורונטי מפותח מחדש ומותאם כהלכה. אתם הולכים לישון עם שרפי ההיסע ומתעוררים באולמות התחייה עם גוף חדש אך בלתי-מפותח, ממש כשם שאירע כאשר הגעתם לראשונה לעולם העליון מספר אחת, למעט העובדה שמכוונן המחשבה איננו עוזב אתכם במהלך תנומות מסע אלה בין העולמות העליונים. משאתם עוברים מן העולמות האבולוציוניים אל עולם העליון התחילי נותרת אישיותכם על כנה ללא כל פגע.
בעת שאתם מרקיעים בחיים המורונטיים, זיכרון המכוונן שלכם נותר שלם לחלוטין. אותן אסוציאציות מנטאליות אשר היו חייתיות גרידא וחומריות כליל אבדו מטבע הדברים עם אובדן המוח הפיזי, ואולם, כל דבר בחייכם המנטאליים אשר היה ראוי ובעל ערך הישרדותי, נרשם על-ידי המכוונן ונשמר כחלק מן הזיכרון האישי לכל אורך נתיבת ההרקעה. לאורך התקדמותכם מעולם עליון אחד למשנהו, וממגזר אחד של היקום למגזר אחר – ואפילו לפרדיס – תהיו מודעים לכל התנסויותיכם בעלות הערך.
אף-על-פי שברשותכם גופים מורונטיים, אתם ממשיכים לאכול, לשתות ולנוח במהלך שהותכם בכל שבעת העולמות הללו. אתם מתכבדים בסדר המזון המורונטי, ממלכה של אנרגיה חיה אשר אינה ידועה בעולמות החומר. בגוף המורונטי הן המזון והן המים מנוצלים לחלוטין; ואין כל פסולת שיורית. עצרו ושקלו בדבר: מאנסוניה מספר אחת הינה ספֵירה חומרית המייצגת את ההתחלות המוקדמות של התוכנית המורונטית. אתם עדיין קרובים להיותכם אנושיים, ואינכם מרוחקים בהרבה מנקודות המבט המוגבלות של החיים כבני-תמותה, ואולם, בכל עולם ניכרת התקדמות מוגדרת. בעוברכם מספֵירה לספֵירה, אתם הופכים פחות חומריים, יותר אינטלקטואליים ומעט יותר רוחניים. וההתקדמות הרוחנית הגדולה ביותר מתרחשת בשלושת העולמות האחרונים מתוך שבעת העולמות המדורגים הללו.
החסכים הביולוגיים הושלמו במידה רבה בעולם העליון הראשון. שם, פגמים בהתנסות הפלנטארית הנוגעים לחיי מין, לקשרים משפחתיים ולתפקוד הוֹרי, תוקנו, או סומנו לשם תיקון עתידי בקרב משפחות הבנים החומריים בירושם.
מאנסוניה מספר שתיים מספקת באופן ייחודי יותר את ההזדמנות להסרת כל רמות העימותים האינטלקטואליים, ולריפוי כל סוגי הדיסהרמוניה המנטאלית. כאן נמשך ביתר-שאת המאמץ – אשר החל בעולם העליון הראשון – להבין את משמעות המוֹטָה המורונטית. ההתפתחות במאנסוניה מספר שתיים משתווה לסטאטוס האינטלקטואלי של התַרבות בעידן שלאחר-בן-סמכותי בעולמות האבולוציוניים האידיאליים.
מאנסוניה מספר שלוש משמשת כמטה של מורי העולמות העליונים. אף כי הם פועלים בכל שבע הספֵירות העליונות, הם מחזיקים את מטה הקבוצה במרכז מעגלי בתי הספר של עולם מספר שלוש. קיימים מיליוני מדריכים כאלה בעולמות העליונים ובעולמות המורונטיים הגבוהים יותר. כְּרוּבִים מתקדמות ומהוללות אלה משרתות כמורות מורונטיות בכל הדרך מעלה, החל מן העולמות העליונים ועד לספֵירה האחרונה של אימון ההרקעה ביקום המקומי. ואלה יהיו בינות האחרונים לנפנף לכם בחיבה לשלום בהתקרב זמן הפרידה, עת תיפרדו לשלום – לפחות לעידנים אחדים – מן היקום אשר ממנו הגעתם, זאת כאשר תעטפו בידי שרף לשם הסעה אל עולמות הקבלה של המגזר המשני של יקום העל.
בשעה שאתם שוהים בעולם העליון הראשון, נתונה בידכם הרשות לבקר בראשון שבעולמות המעבר, במטה הסופיונים ובבית הילדים של הניסיון של המערכת, אשר בו מטופחים הילדים האבולוציוניים הבלתי-מפותחים. כאשר תגיעו למאנסוניה מספר שתיים, תקבלו רשות לבקר מעת לעת בעולם המעבר מספר שתיים, אשר בו ממוקמים המטֶה של המפקחים המורונטיים בעבור שטניה כולה וכן בתי הספר של האימון בעבור הסדרים המורונטיים השונים. כאשר תגיעו לעולם העליון מספר שלוש, תקבלו מייד רשות לבקר בספֵירת המעבר השלישית, היא מטה הסדרים המלאכיים ומשכן בתי הספר המערכתיים השונים שלהם של האימון . הערך המיוחס לביקורים בירושם מן העולם הזה והעניין שהם מעוררים, הולכים וגדלים בעבור בני התמותה המתקדמים.
מאנסוניה השלישית הינו עולם של הישג אישי וחברתי כביר בעבור כל אלו אשר לא השיגו את השקול למעגלי הַתַּרבות הללו בטרם השתחררו מן הגוף בעולמות בני התמותה אשר בהם נולדו. בספֵירה זו מתחילה עבודת חינוך חיובית יותר. מטיבו, עוסק האימון בשני העולמות העליונים הראשונים בעיקר בחסכים – קרי בהיבט השלילי – זאת משום שאימון זה כרוך בהשלמת ההתנסות של החיים בגוף בשר ודם. בעולם עליון שלישי זה השורדים מתחילים באמת את החינוך המורונטי המדורג שלהם. התכלית העיקרית של אימון זה הינה להעצים את ההבנה של המִתאם בין המוֹטָה המורונטית לבין הלוגיקה של בני התמותה, התיאום בין המוֹטָה המורונטית לפילוסופיה האנושית. בני-תמותה אשר שרדו משיגים כעת בוננות מעשית אל תוך המטפיזיקה האמיתית. זוהי ההיכרות הממשית עם ההבנה התבונית של המשמעויות הקוסמיות ושל יחסי-הגומלין ביקום. תרבות העולם העליון השלישי דומה בטיבה לתרבות העידן שלאחר-מתת-הבן בפלנטה מיושבת רגילה.
משאתם מגיעים לעולם העליון הרביעי, אתם מצויים כבר בעיצומה של נתיבתכם המורונטית; התקדמתם דרך ארוכה מן הקיום החומרי התחילי. כעת ניתנת בידכם הרשות לבקר בעולם המעבר מספר ארבע, ושם להתוודע למטֶה ולבתי הספר של האימון של מלאכיוֹת-העל, לרבות כוכבות הערב הזוהרות. הודות לשירותיהן הטובים של מלאכיוֹת-על אלה של עולם המעבר הרביעי, מסוגלים המבקרים המורונטיים להתקרב – במהלך ביקוריהם התקופתיים בירושם – עד מאוד אל סדרים השונים של בני האל; זאת הואיל ומגזרים חדשים של בירת המערכת נפתחים בהדרגה בפני בני התמותה המתקדמים במהלך ביקוריהם החוזרים ונשנים בעולם המטֶה. הדר חדש הולך ונחשף בפני הדעת המתרחבת של מרקיעים אלו.
במאנסוניה הרביעית, מוצא המרקיע היחיד ביתר התאמה את מקומו בעבודה הקבוצתית ובפעילויות הכיתתיות של החיים המורונטיים. כאן מפתחים המרקיעים הערכה הולכת וגוברת של התשדורות ושל חלקים אחרים של התרבות והקִדמה של היקום המקומי.
במהלך תקופת האימון בעולם מספר ארבע מוצגות לראשונה באמת בפני בני התמותה המרקיעים הדרישות והתענוגות של חיי החברה האמיתיים של היצורים המורונטיים. וההשתתפות בפעילויות חברתיות אשר אינן מתבססות על הגדלת החשיבות האישית או על כיבוש בעבור-העצמי, הינה אכן התנסות חדשה בעבור יצורים אבולוציוניים. בזאת מוצג סדר חברתי חדש, סדר המתבסס על הסימפטיה המבינה את ההערכה ההדדית, על האהבה נטולת-האנוכיות של השירות ההדדי, ועל המניע המתעלה מעל הכול של ההכרה בייעוד משותף ועליון – התכלית הפרדיסית של מושלמוּת אלוהית נערצת. כלל המרקיעים הופכים להיות מוּדעים לידיעתם את האל, לגילוי האל, לחיפוש אחר האל ולמציאתו.
התרבות האינטלקטואלית והחברתית של עולם עליון רביעי זה משתווה לחיים המנטאליים והחברתיים של העידן שלאחר-בן-מורה בַּפלנטות אשר התפתחו באופן נורמאלי. המעמד הרוחני הינו מתקדם בהרבה מעידן בן תמותה שכזה.
המעבר לעולם העליון החמישי מייצגת צעד אדיר בחיי המתקדם המורונטי. ההתנסות בעולם זה מהווה טעימה מוקדמת אמיתית של החיים בירושם. כאן אתם מתחילים להכיר בייעוד הגבוה של העולמות האבולוציוניים הנאמנים, מכיוון שבמהלך התפתחותם הפלנטארית הטבעית הם עשויים להתקדם באופן נורמאלי לשלב זה. התַרבות של עולם עליון זה מקבילה באופן כללי לזו של העידן המוקדם של אור וחיים בפלנטות המתפתחות באופן נורמאלי. ומכאן יכולים אתם להבין מדוע נקבע שהוויות מסוג מתקדם ומחונך לעילא, אשר שוכנות לעיתים בעולמות אבולוציוניים מתקדמים אלו, פטורות מן המעבר דרך אחת או יותר מן הספֵירות העליונות, או אפילו דרך כולן.
מכיוון שבטרם עזיבת העולם העליון הרביעי רכשתם מומחיות בשפת היקום המקומי, אתם מקדישים כעת זמן רב יותר לשם רכישתה של שליטה הולכת ונשלמת בשפתה של אוורסה, זאת על-מנת שתוכלו לשלוט בשתי השפות בטרם הגיעכם לירושם במעמד תושבוּת. ממטֶה המערכת ומעלה עד האוונה, כלל בני התמותה המרקיעים הינם דו-לשוניים. או אז נדרש מהם אך להרחיב את אוצר המילים בשפת יקום-העל, והגדלה נוספת נדרשת על-מנת להתגורר בפרדיס.
עם הגעתו למאנסוניה מספר חמש, מקבל עולה הרגל רשות לבקר בעולם המעבר הנושא את אותו מספר, המטה של הבנים. כאן מתוודע בן התמותה המרקיע באופן אישי לקבוצות השונות של סדרי הבנים האלוהיים. הוא שמע על הוויות נשגבות אלה ואף פגש בהן בירושם, ואולם כאן הוא מתקרב להכרתן באמת.
במאנסוניה החמישית אתם מתחילים ללמוד על אודות עולמות הלימוד של הקונסטלציה. כאן אתם פוגשים את הראשונים מקרב המנחים אשר מתחילים להכין אתכם לשהות הבאה בקונסטלציה. הכנה זו ממשיכה גם בעולמות מספר שש ושבע, בעוד שנגיעות הסיום שלה ניתנות במגזר בני התמותה המרקיעים אשר בירושם.
לידה אמיתית של מודעוּת קוסמית מתרחשת במאנסוניה מספר חמש. אתם הופכים מודעים ליקום. זהו אכן זמן של התרחבות האופקים. הדעת המתרחבת של בני התמותה המרקיעים מתחילה להבין שייעוד מדהים ונהדר כלשהו, נשגב ואלוהי, ממתין לכל אלו המסיימים את ההרקעה המדורגת לפרדיס, הרקעה אשר הייתה כרוכה בעמל כה רב אך החלה להיעשות באושר ובאופן מבשר טובות. בנקודה זו לערך, מתחיל בן התמותה המרקיע הממוצע להציג באמת ובתמים התלהבות התנסותית באשר להרקעה להאוונה. הלימוד הופך רצוני, השירות נטול האנוכיות הופך טבעי, והסגידה לספונטאנית. אופי מורונטי אמיתי מבצבץ; יצור מורונטי אמיתי הולך ומתפתח.
השוהים בספֵירה זו מורשים לבקר בעולם המעבר מספר שש, בו הם ממשיכים ללמוד על אודות הרוחות הגבוהות של יקום העל, אף כי הם אינם מסוגלים לחזות ברבות מן ההוויות השמימיות האלה. כאן הם אף מקבלים את השיעורים הראשונים שלהם בנתיבת הרוח העתידית, אשר מגיעה כה מהר בצמוד להשלמת האימון המורונטי של היקום המקומי.
העוזר לריבון המערכת מבקר באופן תדיר בעולם זה, וכאן מתחילה ההנחיה הראשונית באשר לטכניקה של ניהול יקום. השיעורים הראשונים אשר חובקים ענייניו של יקום בכללותו מועברים כעת.
זהו עידן זוהר בעבור בני תמותה מרקיעים, ולרוב ניתן לחזות בו בהיתוך המושלם בין הדעת האנושית לבין המכוונן האלוהי. בבחינת פוטנציאל, ההיתוך הזה עשוי היה להתרחש עוד לפני-כן, אך פעמים רבות הזהות הפועלת האמיתית אינה מושגת בפועל עד למועד השהות בעולם העליון החמישי, או אפילו השישי.
האיחוד של הנשמה האלמותית המתפתחת עם המכוונן הנצחי והאלוהי זוכה לציון בזימונן של מלאכית-העל המפקחת על השורדים הקמים לתחייה ושל רב-המלאכית של הרישום בעבור אלו הנשפטים ביום השלישי; ואז, בנוכחות עמיתיו של שורד מורונטי שכזה, מצהירים שליחים אלו של אישור כך: "זה בני ידידי, אשר בו רציתי". טקס פשוט זה מסמל את כניסתו של בן-תמותה מרקיע אל נתיבת הנצח בשירות פרדיס.
מייד עם אישור ההיתוך עם המכוונן מוצגת לראשונה ההוויה המורונטית החדשה בפני חבריה בשמה החדש וניתנת לה אורכה של ארבעים ימי התבודדות רוחנית, במהלכם היא שובתת מכל מלאכות השגרה ומתייחדת עם עצמה על-מנת לבחור את אחת מן הדרכים החליפיות להאוונה ולברור אחת מן הטכניקות הנבדלות להשגת פרדיס.
אך עדיין, הוויות מבריקות אלה הינן פחות או יותר חומריות; והן רחוקות מלהיות רוחות אמיתיות; מן הבחינה הרוחנית, הן יותר בבחינת סוּפֶּר-בני-תמותה, קרי מעט נמוכות מן המלאכיות. אך הן באמת הופכות ליצורים נפלאים.
במהלך השהות בעולם מספר שש משיגים תלמידי העולמות העליונים מעמד המשתווה להתפתחות הנאצלת המאפיינת את אותם עולמות אבולוציוניים אשר התקדמו באופן נורמאלי אל מעבר לשלב התחילי של אור וחיים. ארגון החברה במאנסוניה זו הינו מסדר גבוה. צל טבע הקיום כבני-תמותה הולך ומצטמצם ככל שמרקיעים דרך עולמות אלו בזה אחר זה. ככל שאתם מותירים מאחור את שרידיו הגסים של מקורכם הפלנטארי בעולם החי, אתם הופכים ליותר ויותר שובי-לב. "ההגעה מעלה דרך הסבל הגדול" משמשת ליצירת בני-תמותה מהוללים אשר הינם עדינים ומבינים ביותר, ומאוד אוהדים וסובלניים.
החוויה בספֵירה זו הינה פסגת ההישג של הנתיבה המתחילה מייד לאחר המוות. במהלך שהותכם כאן תקבלו הנחייה של מורים רבים, אשר ישתפו כולם פעולה במשימת הכנתכם למגורים בירושם. במהלך השהות בעולם העליון השביעי למעשה נמחה כליל כל הבדל מובחן בין בני-תמותה אשר הגיעו מעולמות מבודדים ומפגרים ובין אותם שורדים אשר הגיעו מן הספֵירות המתקדמות והמוארות יותר. כאן תטוהרו מכל השאריות של תורשה מצערת, סביבה מזיקה ונטיות פלנטאריות בלתי-רוחניות. כאן מושמדים שרידיו האחרונים של "תו החיה".
בעודכם שוהים במאנסוניה מספר שבע, תקבלו רשות לבקר בעולם המעבר מספר שבע, עולמו של האב האוניברסאלי. כאן תתחילו בסגידה חדשה ורוחנית יותר של האב הבלתי-נראה, הֶרגל אשר תדבקו בו יותר ויותר לאורך כל נתיבת ההרקעה הארוכה שלכם. בעולם זה של תרבות מעבר תמצאו את מקדשו של האב, אך באב לא תחזו.
כאן מתחילה יצירתן של כיתות הבוגרים לירושם. עברתם מעולם לעולם כיחידים, אך כעת אתם מתכוננים לצאת לירושם בקבוצות; זאת על-אף שבמגבלות מסוימות רשאי מרקיע לבחור להשתהות בעולם העליון השביעי על-מנת לאפשר לחבר איטי מקבוצת העבודה הארצית או המאנסונית שלו להשיגו.
הסגל של המאנסוניה השביעית מתכנס בים הזכוכית על-מנת לחזות ביציאתכם לירושם במעמד של תושבים. אפשר שביקרתם בעבר בירושם מאות ואולי אלפי פעמים, אך תמיד כאורחים; מעולם לא יצאתם לבירת המערכת בלוויית קבוצת חברים הנפרדים לנצח לשלום מכל נתיבת מאנסוניה כבני-תמותה מרקיעים. מעט לאחר מכן תתקבלו בברכה כאזרחי ירושם בשדות הקליטה של עולם המטֶה.
אתם תיהנו ביותר מהתקדמותכם בשבעת עולמות פירוק החומר; אלו אכן ספֵירות של סיום-תמותה. בעולם העליון הראשון אתם אנושיים ברובכם, בבחינת בן-תמותה פחות הגוף החומרי, דעת אנושית השוכנת בתוך צורה מורונטית – גוף חומרי של העולם המורונטי, אך לא משכן בשר ודם בן-תמותה. בעת ההיתוך עם המכוונן אתם באמת עוברים ממצב בן-תמותה למעמד של בן-אלמוות, ועד לעת שבה תסיימו את נתיבתכם בירושם תהיו מורונטיים לחלוטין.
קבלתה של כיתת בוגרים חדשה מן העולמות העליונים הינה האות לירושם כולה להתכנס כוועדת קבלת-פנים. אפילו הספּוֹרְנאגיה נהנים מהגעתם של מרקיעים מנצחים אלו ממקור אבולוציוני, אלו אשר רצו במרוץ הפלנטארי ואשר סיימו את ההתקדמות בעולמות העליונים. רק הבקרים הפיזיים ומפקחי הכוח המורונטיים נעדרים מאירועים משמחים אלו.
בעיני רוחו ראה יוחנן המגלה חזיון של הגעת כיתת בני-תמותה מתקדמים מן העולם העליון השביעי אל ביתם השמימי הראשון, אל ההדר של ירושם. והוא רשם: "ואֵרֶא כְּיַם זְכוּכִית בָּלוּל בָּאֵשׁ; וְאֶת הַמִּתְגַּבְּרִים עַל הַחַיָּה אשר הייתה לפנים בם, וְעַל צַלְמָהּ אשר נותר לאורך המעבר בעולמות העליונים ולבסוף על התָּו האחרון וְעַל-מִסְפַּר שְׁמָהּ, עומְדִים עַלֵי יַם הַזְּכוּכִית וְנֶבֶל אלֹהים בִּידֵיהֶם, שרים את שירת השחרור מן הפחד בן-התמותה ומן המוות". (בכל העולמות הללו נעשה שימוש בתקשורת חלל מושלמת; וניתן לקלוט תקשורת מעין זו בכל מקום באמצעות נשיאת "נבל האלוהים", מתקן מורונטי המפצה על חוסר היכולת להתאים ישירות את מנגנון החישה המורונטי הבלתי-בשל לקליטת תקשורות החלל).
אף פאולוס חזה בסגל האזרחים המרקיעים של בני התמותה הנשלמים בירושם, באשר הוא כתב: "כי באתם אל הר ציון ואל עיר האלוהים החיים, ירושלים היושבת במרומים, ואל מקהלת רבבות מלאכים, אל האסיפה הגדולה של מיכאל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים".
לאחר שהשיגו בני התמותה מעמד תושבות במטה המערכת, לא יתנסו עוד בתחיות-מתים. הצורה המורונטית אשר ניתנה לכם עם עזיבתכם את נתיבת העולמות העליונים הינה כְּזו שתשמש אתכם עד לסיום ההתנסות ביקום המקומי. אף כי מעת לעת ייערכו בה אי-אילו שינויים, אתם תשמרו על צורה זו עד אשר תיפרדו ממנה לשלום בשעה שתגיחו כרוחות של שלב-ראשון בהכנה להעברה אל עולמות יקומי-העל של תרבות ההרקעה ושל אימון הרוח.
בני-תמותה אלו, אשר עוברים דרך כלל התנסות הנתיבה בעולמות העליונים, חוו שבע פעמים את תנומת ההתאמה ואת התעוררות התחייה. אך אולם התחייה האחרון, חדר ההתעוררות הסופי, נעזב מאחור בעולם העליון השביעי. ושינוי הצורה לא ידרוש עוד את איבוד ההכרה או את שבירת רצף הזיכרון האישי.
האישיות בת התמותה אשר החלה את דרכה בעולמות האבולוציוניים ואשר שכנה במשכן בשר ודם – ובקרבה שכן משגוח מסתורין ועליה הושפעה רוח האמת – איננה מוּנעת, מוגשמת ומאוחדת לחלוטין, עד לאותו יום שבו מוּרשה אזרח ירושם זה לצאת לעדנטיה ומוכרז כחבר מן המניין בסגל המורונטי של נבאדון – שורד אל-מוֹתי הקשור למכוונן, מרקיע אלי פרדיס, אישיות בעלת מעמד מורונטי וילד אמת של הגבוהים ביותר.
המוות של בן התמותה הינו טכניקת בריחה מן החיים החומריים בגוף בשר ודם; וההתנסות בחיי הקדמה במאנסוניה, דרך שבעת העולמות בהם מתבצע אימון מתקן וחינוך תרבותי, מייצגת את ההיכרות של בני התמותה השורדים עם הנתיבה המורונטית, חיי המעבר המצויים בין הקיום האבולוציוני החומרי ובין הישג הרוח הגבוה יותר של מרקיעי הזמן אשר מיועדים להשיג את שערי הנצח.
[הובא בחסות כוכב ערב זוהר].
האלים אינם יכולים להתמיר יצור מטבע חייתי גס לכדי רוח מושלמת באמצעות פעולה מסתורית כלשהי של קסם יצירתי, או לכל הפחות הם אינם עושים כן. בשעה שהבוראים חפצים ביצירת הוויות מושלמוֹת, הם עושים כן במישרין באמצעות בריאה מקורית, ואולם לעולם הם אינם פועלים על-מנת להמיר בצעד אחד יצורים חומריים ויצורים אשר מקורם מן החי לכדי הוויות של מושלמוּת.
החיים המורונטיים, כפי שהם משתרעים לאורך שלביה השונים של הנתיבה ביקום המקומי, הינם הדרך היחידה שבה יכולים בני-תמותה חומריים להגיע אל סף עולם הרוח. איזה קסם טומן בחובו המוות – ההתפרקות הטבעית של הגוף החומרי – כך שצעד פשוט שכזה יוכל להתמיר בן-רגע את הדעת החומרית בת התמותה לכדי רוח אלמוֹתית ומושלמת? אמונות שכאלה אינן אלא אמונות טפלות של בוֹרוּת ומעשיוֹת אשר נועדו להשביע רצון.
לעולם מפריד המעבר המורונטי הזה בין המצב כבן-תמותה לבין המצב הרוחני העוקב של בני האנוש השורדים. מצב תווך זה של התקדמות בַּיקום נבדל באופן מובחן בין הבריאות המקומיות השונות, אך בתכליתו ובכוונתו הוא דומה למדי. הסידור של העולמות העליונים ושל העולמות המורונטיים הגבוהים יותר בנבאדון הינו טיפוסי למדי לתוכניות המעבר המורונטיות בחלק זה של אורוונטון.
המחוזות המורונטיים הינם ספֵירות הקישור של היקום המקומי בין רמות הקיום החומריות והרוחניות של היצורים. החיים המורונטיים הללו היו ידועים באורנטיה מאז ימיו הראשונים של הנסיך הפלנטארי. מעת לעת זכו בני-תמותה ללמוד על מצב מעבַר זה והמושג מצא את מקומו, אף כי בצורה מעוותת, בדתות של ימינו.
הספֵירות המורונטיות מהוות את שלבי המעבר של הרקעת בני התמותה דרך עולמות ההתקדמות של היקום המקומי. רק שבעת העולמות המקיפים את ספֵירת הסופיונים של המערכות המקומיות נקראים עולמות עליונים, זאת בעוד שכל חמישים-ושישה משכנות המעבַר של המערכת – בדומה לספֵירות הגבוהות יותר הסובבות את מטה הקונסטלציה ואת מטה היקום – מכונים עולמות מורונטיים. בריאוֹת אלה חולקות את היופי הפיזי ואת ההדר המורונטי של ספֵירות המטֶה של היקום המקומי.
כל העולמות הללו הינם ספֵירות ארכיטקטוניות, ויש בהם מספר כפול בדיוק של יסודות מזה המצוי בעולמות המפותחים. עולמות מעין אלו, אשר נוצרו בהתאם להזמנה, אינם ניחנים רק בשפע של מתכות כבדות ושל קריסטלים, זאת כיוון שיש בהם מאה יסודות פיזיים, אלא גם אוצרים בקרבם באופן דומה בדיוק מאה צורות של ארגון אנרגיה ייחודי המכונה חומר מורונטי. בקרי המאסטר הפיזיים ומפקחי הכוח המורונטיים מסוגלים לשנות את סיבובי יחידות החומר הראשוניות, ובה בעת להתמיר התאגדויות אנרגיה אלה על-מנת ליצור חומר חדש זה.
החיים המורונטיים המוקדמים במערכות המקומיות דומים במידה רבה מאוד לאלו שבעולם החומר הנוכחי שלכם, והם הופכים לפחות ופחות פיזיים וליותר מורונטיים-באמת בעולמות הלימוד של הקונסטלציה. כאשר תתקדמו אל הספֵירות של סאלווינגטון, תשיגו בהדרגה רמות יותר ויותר רוחניות.
מפקחי הכוח המורונטיים מסוגלים לייצר איחוד של אנרגיות חומריות ורוחניות, וכך לארגן צורת חומר מורונטית המגיבה להתווספות רוח שולטת. בעוברכם דרך החיים המורונטיים בנבאדון, יספקו לכם אותם מפקחי כוח מורונטיים סבלניים ומוכשרים 570 גופים מורונטיים בזה אחר זה, אשר כל אחד מהם הינו שלב בהתמרה המדורגת שלכם. למן הרגע שתעזבו את עולמות החומר ועד אשר תהוו רוח מִדַּרְגָּה-ראשונה בסאלווינגטון, תעברו בדיוק 570 שינויים מורונטיים מטפסים כלפי מעלה ונפרדים. שמונה מהם יתרחשו במערכת, שבעים-ואחד בקונסטלציה, ואילו 491 במהלך השהות בספֵירות של סאלווינגטון.
במהלך ימיכם בגוף בשר ודם שוכנת בכם הרוח כדבר נפרד כמעט – לאמיתו של דבר מתת הרוח של האב האוניברסאלי פולשת לתוככי האדם. ואולם, במהלך החיים המורונטיים תהפוך הרוח לחלק ממשי מאישיותכם, וככל שתתקדמו הלאה במעבר דרך 570 ההתמרות המדורגות, כן תרקיעו מן המעמד החומרי של חיי היצור לעבר המעמד הרוחני.
פאולוס למד על קיומם של העולמות המורונטיים ועל ממשותם של החומרים המורונטיים, הואיל וכתב, "יש בשמים קניין טוב ממנו אשר קיים לעד". והחומרים המורונטיים הללו הינם ממשיים, פשוטו כמשמעו, כשם שכך הדבר אף ב"עִיר אֲשֶׁר יְסוּדָתָהּ נֶאֱמָנָה וּבוֹנָהּ וּמְכוֹנֲנָהּ הָאֶלֹהִים". וכל אחת מן הספירות המופלאות האלה הינה "מוֹשָׁב טוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא בַּשָּׁמָיִם".
הוויות ייחודיות אלה עוסקות באופן בלעדי בפיקוח על אותן פעילויות המייצגות שילוב תקף של אנרגיות רוחניות ופיזיות, או של אנרגיות חומריות-למחצה. הן מקדישות את עצמן עד תום לסעד ההתקדמות המורונטית. אין זה שהן סועדות את בני התמותה כה רבות בעת התנסות המעבר, אלא שהן מאפשרות את תנאי הסביבה של המעבר בעבור היצורים המורונטיים המתקדמים. הן הינן הערוצים של הכוח המורונטי המקיים את החלקים המורונטיים של עולמות המעבר והמספק להם אנרגיה.
מפקחי הכוח המורונטיים הינם צאצאי רוח האם של יקום מקומי. הם תקניים למדי בעיצובם, אף שבבריאוֹת המקומיות השונות הם נבדלים קמעא בטיבם. הם נוצרו בעבור התפקוד המסוים שלהם, ואינם נזקקים לכל אימון שהוא בטרם הם מקבלים על עצמם את האחריויות שלהם.
יצירת מפקחי הכוח המורונטיים הראשונים מתרחשת בעת ובעונה אחת עם נחיתתו של בן התמותה השורד הראשון על חופיו של אחד מן העולמות העליונים הראשונים ביקום מקומי. הם נבראים בקבוצות בנות אלף חברים, אשר מסוּוגות כדלקמן:
1. וסתי מעגל . . . 400
2. מתאמי מערכת . . . 200
3. נאמני משמורת פלנטאריים . . . 100
4. בקרים משולבים . . . 100
5. מייצבי קישור . . . 100
6. מסַווגים בוררים . . . 50
7. רשמים עמיתים . . . 50
לְעולם משרתים מפקחי הכוח ביקום שבו נולדו. הם מונְחים בלעדית בידי פעילות הרוח המשותפת של בן היקום ושל רוח היקום, ואולם, לכל צורך אחר הם מהווים קבוצה בעלת ממשל-עצמי מלא. הם מחזיקים מטֶה על כל אחד מן העולמות העליונים הראשונים של המערכות המקומיות, שם הם עובדים בסמיכות קרובה לבקרים הפיזיים ולשרפים, ואולם, בכל הנוגע למופעי האנרגיה ולְיישום הרוח הם פועלים בעולם משלהם.
לעיתים הם אף פועלים בהקשר של מופעים על-חומריים בעולמות האבולוציוניים כסועדים המוצבים למשימה ארעית. ואולם, רק לעיתים רחוקות הם משרתים בעולמות המיושבים; והם אף אינם פועלים בעולמות האימון הגבוהים יותר של יקום העל, זאת משום היותם מסורים בעיקר לתוכנית המעבר של ההתקדמות המורונטית ביקום המקומי.
1. וסתי מעגל. אלו הם ההוויות הייחודיות המתאמות את האנרגיה הפיזית והרוחנית ומווסתות את זרימתה אל תוך הערוצים הנפרדים של הספֵירות המורונטיות, ומעגלים אלו הינם פלנטאריים באופן בלעדי, קרי מוגבלים לעולם יחיד. המעגלים המורונטיים הינם שונים הן מן המעגלים הפיזיים והן מן המעגלים הרוחניים של עולמות המעבר, והם משלימים את שניהם, ונדרשים מיליוני וסתים שכאלו על-מנת לספק אנרגיה אפילו למערכת עולמות עליונים כמו זו של שטניה.
וסתי המעגלים מאתחלים את אותם שינויים בַּאנרגיות החומריות אשר מכפיפות אותם לשליטתם ולוויסותם של עמיתיהם. הוויות אלה הינן מחוללות כוח מורונטיות, כמו גם וסתיות של מעגלים. במידה רבה כשם שדינמו מייצר לכאורה חשמל מן האוויר, כך דומה שדינמו מורונטיים אלו מתמירים את אנרגיות החלל המצויות-בַּכל לכדי אותם חומרים שמהם שוזרים המפקחים המורונטיים את גופם של בני התמותה המרקיעים ויוצרים את פעילויות חייהם.
2. מתאמי מערכת. מכיוון שלכל עולם מורונטי יש סדר נפרד של אנרגיה מורונטית, בני האדם יתקשו ביותר לחזות בספֵירות אלה. ואולם, בכל ספירת מעבַר עוקבת יגלו בני התמותה כי עולם הצומח, וכל דבר אחר הנוגע לקיום המורונטי, מתואם בהדרגה על-מנת להלום את הרמה הרוחנית המתקדמת של השורד המרקיע. ומכיוון שהמערכת האנרגטית של כל אחד מן העולמות הינה יחידנית באופן זה, פועלים מתַאמים אלו על-מנת למזג מערכות כוח נבדלות שכאלה ולהפוך אותן להרמונִיוֹת, כך שיפעלו כיחידת עבודה בעבור הספֵירות הנלוות לכל קבוצה ייחודית.
כאשר בני התמותה המרקיעים מתקדמים מעולם מורונטי אחד למשנהו, הם מתקדמים באופן מדורג מן הפיזי אל הרוחני; מכאן נובע הצורך לספק סולם עולה של ספֵירות מורונטיות, וכן סולם עולה של צורות מורונטיות.
כאשר מרקיעי העולמות העליונים עוברים מספֵירה אחת לאחרת, הם נמסרים על-ידי שרפי ההיסע לקולטים של מתאמי המערכת בעולם המתקדם. כאן, במקדשים ייחודיים אלו במרכז שממנו משתרעים שבעים האגפים שבהם ממוקמים חדרי המעבר – הדומים לאולמות התחייה בעולם הקבלה התחילי בעבור בני-תמותה שמקורם בכדור-הארץ – עורכים מתאמי המערכות את השינויים ההכרחיים בצורת הייצור. השלמת השינויים המוקדמים הללו בצורה המורונטית דורשת פרק זמן של שבעה ימים סטנדרטיים.
3. נאמני משמורת פלנטאריים. כל עולם מורונטי, החל מן הספֵירות העליונות ומעלה עד למטֶה היקום, מצוי – ככל שהדבר נוגע לעניינים המורונטיים – תחת משמורתם של שבעים נאמנים. נאמנים אלו מהווים את המועצה המקומית של הפלנטה אשר לה סמכות מורונטית עליונה. מועצה זו מעניקה את החומר בעבור הצורות המורונטיות לכל היצורים המרקיעים אשר נוחתים בספֵירות, והיא אשר מאשרת את ביצועם של אותם שינויים בצורת היצור המאפשרים את התקדמות המרקיע אל הספֵירה העוקבת הבאה. לאחר חציית העולמות העליונים, אתם תועתקו משלב אחד של החיים המורונטיים לשלב אחר מבלי שתאלצו לאבד את הכרתכם. איבוד ההכרה מתלווה אך ורק למטמורפוזות המוקדמות ולמעברים המאוחרים יותר מיקום אחד למשנהו ומהאוונה לפרדיס.
4. בקרים משולבים. לעולם מוצבת אחת מן ההוויות המכאניות הגבוהות האלה במרכזה של כל יחידה מנהלית של עולם מורונטי. בקר משולב רגיש לאנרגיות פיזיות, רוחניות ומורונטיות ופועל עימן; ותמיד נלווים להוויה זו שני מתאמי מערכת, ארבעה וסתי מעגל, נאמן משמורת פלנטארי אחד, מייצב קישור אחד, וכן רשם עמית או מסווג בררן.
5. מייצבי קישור. בסמיכות לכוחות הפיזיים והרוחניים של התחום, אלו הם מווסתי האנרגיה המורונטית. הם מאפשרים את התמרתה של אנרגיה מורונטית לכדי חומר מורונטי. כלל הארגון המורונטי של הקיום תלוי במייצבים. הם מאטים את סיבובי האנרגיה עד לנקודה שבה יכול להתרחש תהליך הפיכתה לפיזית. ואולם, אין ברשותי מונחים שבאמצעותם אוכל לערוך השוואות או לתאר את הסעד של הוויות מעין אלה. כל זה מצוי הרחק מעבר לדמיון האנושי.
6. מסַווגים בוררים. בשעה שאתם מתקדמים ממחלקה אחת או משלב אחד של עולם מורונטי למחלקה אחרת או אל שלב אחר, שומה עליכם לעבור כִּוונון-מחדש או התאמה-מתקדמת; וזוהי משימתם של המסווגים הבוררים לשמור אתכם בסנכרון הולך ומתקדם עם החיים המורונטיים.
בעוד שצורות החיים והחומר המורונטיות הינן זהות, מן העולם העליון הראשון ועד לספֵירת המעבר האחרונה ביקום מתרחשת התקדמות תפקודית הנמתחת בהדרגה מן החומרי אל הרוחני. התאמתכם לבריאה זו – האחידה בבסיסה אך המתקדמת באופן מדורג והופכת לרוחנית – מתבצעת באמצעות כוונון-מחדש בררני זה. כוונון שכזה במנגנון האישיות כמוהו כבריאה חדשה, אף-על-פי שאתם משמרים את אותה צורה מורונטית.
תוכלו להכפיף את עצמכם באופן חוזר ונשנה למבחנם של הבוחנים הללו, ומייד כאשר ירשם ההישג הרוחני הנדרש הם יאשרו בשמחה את ההתקדמות במעמדכם. שינויים מדורגים אלו באים לידי ביטוי בתגובות משתנות לסביבה המורונטית, כדוגמת השינויים בדרישות המזון ובתרגולות אישיות רבות אחרות.
המסווגים הבוררים מעניקים גם שירות חשוב ביצירת קבוצות של אישיויות מורונטיות לתכלית לימוד, הוראה ומיזמים אחרים. באופן טבעי הם מצביעים על אלו אשר יתפקדו באופן מיטבי בעת התאגדות ארעית.
7. רשמים עמיתים. לעולמות המורונטיים רשמים משל עצמם, אשר משרתים יחד עם הרשמים הרוחניים במשימת הפיקוח והשמירה על הרשומות ועל נתונים אחרים המשתייכים לבריאות המורונטיות. הרשומות המורונטיות הינן זמינות בעבור כלל סדרי האישיויות.
כלל מחוזות המעבר המורונטיים נגישים בפני הוויות חומריות ורוחניות כאחד. כמתקדמים מורונטיים, אתם תישארו בקשר מלא עם העולם החומרי ועם האישיויות החומריות, אף כי תבחינו באופן הולך וגובר בהוויות רוחניות ותתרועעו עמן; ועד לפרידתכם מן התוכנית המורונטית, תראו כבר את כל סדרי הרוחות, למעט כמה מן הטיפוסים הגבוהים יותר, כדוגמת השליחים הבודדים.
המארחים הללו של העולמות העליונים והמורונטיים הינם צאצאי רוח האם של יקום מקומי. הם נבראים מעידן לעידן בקבוצות של מאה-אלף, ובזו העת עומד מספרן של הוויות ייחודיות אלה בנבאדון על יותר משבעים מיליארד.
בני הלוויה המורונטיים מאומנים לשם שירות בידי המלכי-צדקים בעולם מיוחד הנמצא בסמוך לסאלווינגטון; הם אינם עוברים דרך בתי הספר המרכזיים של המלכי-צדקים. טווח השירות שלהם נע מן העולמות העליונים הנמוכים ביותר של המערכות ועד לספֵירות הלימוד הגבוהות ביותר של סאלווינגטון, אך רק לעיתים נדירות ניתן להיתקל בהם בעולמות המיושבים. הם משרתים תחת פיקוחם הכללי של בני האל, והם כפופים להנחייתם הצמודה של המלכי-צדקים.
בני הלוויה המורונטיים מחזיקים בְּיקום מקומי עשרת-אלפים מטות – מטה בכל אחד מן העולמות העליונים הראשונים של המערכות המקומיות. הם מהווים סדר בעל ממשל-עצמי כמעט מלא, וככלל הם מהווים קבוצת הוויות נאמנה ותבונית; ואולם מדי פעם, בהקשר של התקוממויות שמימיות מצערות מסוימות, ידוע שהם סטו מדרך הישר. בזמן המרידה של לוציפר בשטניה, אבדו אלפִים מן היצורים המועילים הללו. כעת מָלְאָה המכסה של ההוויות אלה במערכת המקומית שלכם, זאת לאחר שרק לאחרונה הושלם החסר שנגרם עקב המרידה של לוציפר.
קיימים שני טיפוסים מובחנים של בני לוויה מורונטיים; טיפוס אחד הוא אגרסיבי ואילו האחר הינו מופנם, ואולם לכל דבר ועניין מעמדם של אלו זהה. הם אינם יצורים מיניים, ואולם הם מפגינים זה כלפי זה חיבה יפה ונוגעת ללב. ואף כי הם אינם חיים בזוגות במובן החומרי (האנושי), הם קרובים מאוד בסדר הקיום של היצורים לגזעים של בני האדם. היצורים האמצעיוניים של העולמות הינם היצורים הקרובים אליכם ביותר; לאחר מכן באים הכרובים המורונטיים, ולאחריהם בני הלוויה המורונטיים.
חיבתם הרוחשת של בני לוויה אלו נוגעת ללב והם מהווים הוויות חברוּתיות באופן מקסים. הם ניחנים באישיויות מובחנות, ולכשתפגשו בהם בעולמות העליונים, לאחר שתכירו אותם כמחלקה, תזהו במהרה גם את האינדיבידואליות שלהם. כל בני התמותה דומים זה לזה; ובה בעת, לכל אחד מכם אישיות מובחנת וברת-זיהוי.
ניתן לקבל מושג כלשהו על אודות טיב עבודתם של בני הלוויה המורונטיים הללו מתוך הסיווג הבא של פעילויותיהם במערכת מקומית:
1. שומרי עולה-הרגל אינם מוצבים לתפקידים ספציפיים בחיבור שלהם עם המתקדמים המורונטיים. בני לוויה אלו אחראיים על כלל הנתיבה המורונטית, ולפיכך הם משמשים כמתאמי עבודתם של כל סועדי המעבר וכל הסועדים המורונטיים האחרים.
2. מקבלי עולי-רגל וחברים חופשיים. אלו הינם בני הלוויה החברתיים של המגיעים החדשים לעולמות העליונים. אחד מהם ימתין בוודאות לקבל את פניכם כאשר תתעוררו בעולם העליון התחילי מתנומת המסע הראשונה של הזמן, כאשר תתנסו בתחייה ממות הגוף אל החיים המורונטיים. ובני הלוויה המורונטיים הללו יתלוו אליכם תמיד, החל ביום שבו תתקבלו כך באופן רשמי, עם התעוררותכם, ועד ליום שבו תעזבו את היקום המקומי כרוח מדַרגה-ראשונה.
בני לוויה אינם מוקצים ליחידים באופן קבוע. לבן-תמותה מרקיע באחד מן העולמות העליונים או הגבוהים יותר עשויים להתלוות בני לוויה שונים בכל אחת מן ההזדמנויות העוקבות, והוא אף עשוי להימצא שוב כחסר בן לוויה במשך תקופות ארוכות. הכול תלוי הן בדרישות והן באספקה הזמינה של בני לוויה.
3. מארחי המבקרים השמימיים. יצורים חינניים אלו מסורים לאירוח של קבוצות המבקרים התלמידים העל-אנושיים ושל הוויות שמימיות אחרות העשויות לשהות בעולמות המעבר. תינתנה לכם הזדמנויות למכביר לבקר בכל עולם אשר אותו השגתם באופן התנסותי. מבקרים תלמידים מורשים לבקר בכל הפלנטות המיושבות, אפילו באלה המצויות בבידוד.
4. מתאמים ומנהלי קישור. בני לוויה אלו מסורים לדאגתם לאפשר דיאלוג מורונטי ולמניעת בלבול. הם הינם מלמדיה של ההתנהגות החברתית ושל ההתקדמות המורונטית; והם עושים זאת באמצעות שיעורים ופעילויות קבוצתיות אחרות בקרב בני התמותה המרקיעים. הם מחזיקים אזורים נרחבים אשר בהם הם מכנסים את תלמידיהם, ומעת לעת הם מבקשים את האומנים השמימיים ואת מנהלי הבידור לקשט את תכניותיהם. וככל שתתקדמו כך תבואו במגע קרוב יותר עם בני הלוויה הללו, ואתם תחבבו באופן הולך וגובר את חברי שתי הקבוצות. החיבור שלכם אל בן לוויה מטיפוס אגרסיבי או אל בן לוויה מטיפוס מופנם הוא עניין של מקריות גרידא.
5. מפרשים ומתרגמים. במהלך הנתיבה המוקדמת במאנוסניה תזדקקו בתכיפות לסיועם של המפרשים ושל המתרגמים. הם מכירים את כל שפות היקום המקומי ודוברים אותן; הם הינם הלשונאים של העולמות.
אתם לא תרכשו שפות חדשות באופן אוטומטי; אתם תלמדו שפות שָׁם ממש כפי שאתם עושים זאת כאן למטה, והוויות מבריקות אלה תשמשנה לכם כמורות הלשון. נושא הלימוד הראשון בעולמות העליונים יהיה שפתה של שטניה, ואז תלמדו את שפתו של נבאדון. ובעודכם רוכשים מומחיות בשפות חדשות אלה, ישמשו לכם בני הלוויה המורונטיים כמפרשים יעילים וכמתרגמים סבלניים. לעולם לא תפגשו, בכל עולם מן העולמות הללו, במבקר כלשהו שבני הלוויה המורונטיים לא יהיו מסוגלים לתווך בעבורכם כמפרשים.
6. מפקחי הטיולים והבידור. בני הלוויה הללו ילוו אתכם במהלך מסעותיכם הארוכים יותר אל ספֵירת המטה ואל עולמות תרבות המעבַר המקיפים. הם הינם המתכננים, המנהלים והמפקחים של כל המסעות היחידניים והקבוצתיים הללו בעולמות האימון והחינוך של המערכת.
7. נאמני משמורת של אזור ושל מבנה. אפילו המבנים החומריים והמורונטיים הולכים ועולים במושלמוּתם ובהדרם ככל שאתם מתקדמים בנתיבה המאנסונית. בעת שהותכם בעולמות העליונים השונים, אתם מורשים לבצע שינויים מסוימים במשכנות המוקצים לכם כמטֶה, הן באופן יחידני והן באופן קבוצתי. רבות מן הפעילויות בספֵירות אלה מתבצעות במתחמים הפתוחים של המעגלים, הריבועים והמשולשים השונים אשר הוגדרו לשם כך. מרבית המבנים בעולמות העליונים הינם חסרי-גג, בהיותם מתחמים הבנויים באופן מפואר והמקושטים באופן מעודן. התנאים האקלימיים והתנאים הפיזיים האחרים השוררים בעולמות הארכיטקטוניים הופכים את הגגות לבלתי-נחוצים לחלוטין.
נאמנים אלו של שלבי המעבר בחיי ההרקעה מנהלים את העניינים המורונטיים באופן עילאי. הם נבראו לצורך ביצוע מלאכה זו, ועד אשר תתגלם עובדתיות ההוויה העליונה, תמיד יוותרו בני לוויה מורונטיים; ולעולם הם אינם מבצעים משימות אחרות.
כשם שמערכות ויקומים מתייצבים באור ובחיים, כן מפסיקים העולמות העליונים באופן הולך וגובר לתפקד כספֵירות מעבר של אימון מורונטי. הסופיונים ממסדים יותר ויותר את תכנית האימון שלהם, אשר נדמה כי תוכננה על-מנת להעתיק את התודעה הקוסמית מן הרמה הנוכחית של היקום המקיף אל עבר זו של היקומים החיצוניים העתידיים. בני הלוויה המורונטיים נועדו לתפקד יותר ויותר יחד עם הסופיונים, וכן בעולמות רבים אחרים אשר נותרו עלומים באורנטיה לעת הזו.
יכולים אתם לשער כי הוויות אלה תתרומנה כפי הנראה רבות להנאתכם מן העולמות העליונים, בין אם שהותכם בם תהא ארוכה או קצרה. ואתם תמשיכו ליהנות מהם כל הדרך מעלה לעבר סאלווינגטון. מן הבחינה הטכנית, הם אינם הכרחיים לשום חלק מהתנסות ההישרדות שלכם. הייתם יכולים להגיע לסאלווינגטון גם בלעדיהם, אך הייתם חסרים אותם עד למאוד. הם הינם בבחינת המוֹתרוֹת האישיותיים של נתיבת ההרקעה שלכם ביקום המקומי.
שִמחה עולצת והשקול-לחיוך הינם אוניברסאליים כמוסיקה עצמה. קיימות מקבילות מורונטיות ורוחניות לשמחה ולצחוק. חיי ההרקעה נחלקים באופן שווה למדי בין עבודה למשחק – חופשה מכל משימה.
ההירגעות השמימית וההומור העל-אנושי הינם שונים למדי מן המקבילות האנושיות שלהם, ואולם כולנו מתמסרים למעשה לצורה מסוימת של שניהם; ובמצבנו אנו, הם מספקים לנו במידה רבה את אשר ההומור האידיאלי יכול לעשות בעבורכם באורנטיה. בני הלוויה המורונטיים הינם נותני חסות מיומנים של משחק, ובידם מסייעים בכישרון רב מנהלי הבידור.
כפי הנראה, הייתם מבינים באופן המיטבי את עבודתם של מנהלי הבידור אילו היו מושווים לטיפוסים הגבוהים יותר של הבדרנים באורנטיה; אף כי זו הייתה דרך גסה מאוד ומצערת-יחסית לנסות ולהעביר מושג על אודות פעולתם של מנהלי שינוי והתרגעות אלו, סועדי ההומור המרוּמם הללו של העולמות המורונטיים והרוחניים.
במסגרת הדיון על ההומור הרוחני, הרשו לי ראשית לומר לכם מה הוא איננו. הלצוֹת רוחניות לעולם אינן נגועות בהדגשת חוסר המזל של החלשים ושל הטועים. וכן, לעולם הן אינן מחללות קודש וכופרות ביושרה ובהדר של האלוהיוּת. ההומור שלנו כולל שלוש רמות כלליות של הערכה:
1. הלצות אשר מזכירות את העבר. עקיצות הנובעות מזיכרונות העבר של התנסות בלחימה, במאבק ולפעמים בפחד, ולעיתים תכופות אף בחרדה מטופשת וילדותית. בעבורנו, ההיבט הזה של ההומור נגזר מן היכולת העמוקה והתמידית לשאוב מן העבר חומרי זיכרון אשר באמצעותם ניתן להעניק בנועם טעם להווה ולהקל על כובד המשא הנוכחי.
2. הומור עכשווי. חוסר ההיגיון בהרבה דברים אשר גורמים לנו לעיתים כה תכופות לדאגות רציניות, השמחה שבגילוי כי מרבית החרדה האישית העמוקה שלנו הינה בלתי-חשובה. היננו מעריכים ביותר היבט זה של ההומור בשעה שביכולתנו לְפַחֵת את חרדות ההווה מפני וודאויות העתיד.
3. שמחה נבואית. ייתכן כי בני-תמותה יתקשו לדמות בנפשם היבט זה של הומור, אך היננו מפיקים שביעות רצון משונה מן הבטחה כי "כל הדברים פועלים יחדיו למען הטוב" – בעבור רוחות ובעבור הוויות מורונטיות, כמו גם בעבור בני-תמותה. היבט זה של הומור שמימי נובע מתוך אמונתנו בשמירת-העל האוהבת של הממונים עלינו וביציבות האלוהית של המנהלים העליונים שלנו.
ואולם, מנהלי הבידור של העולמות אינם עוסקים אך ורק בהצגת ההומור הגבוה של הסדרים השונים של ההוויות התבוניות; הם עסוקים גם בהנהגת השעשוע, הפנאי הרוחני והבידור המורונטי. ובהקשר זה, האומנים השמימיים משתפים עימם פעולה בלבב שלם.
מנהלי הבידור עצמם אינם מהווים קבוצה של הוויות ברואות; הם הינם סגל מגויס הכולל הוויות הנעות מילידי האוונה ומטָה דרך קהילת שליחי החלל והרוחות הסועדות של הזמן, ועד למתקדמים המורונטיים מן העולמות האבולוציוניים. כולם הינם מתנדבים, והם מקדישים את עצמם לעבודת הסיוע לחבריהם להשיג שינוי במחשבה ומנוחה לדעת, משום שפעולות מעין אלה מסייעות ביותר לשם חידוש מצבורי האנרגיה אשר הידלדלו.
בשעת עייפות חלקית מן המאמץ להשיג, ובעת ההמתנה לקבלתם של מטעני אנרגיה חדשים, נעים ומענג הדבר לחיות מחדש את אשר נעשה בימים ובעידנים אחרים. ניתן למצוא מרגוע בהיזכרות בהתנסויות המוקדמות של הגזע או של הסדר. וזוהי בדיוק הסיבה שבעטייה מכונים אמנים אלו מנהלי חֲזָרָה – הם מסייעים בהחזרת הזיכרון למצב התפתחות קודם, או למצב הוויה מנוסה פחות.
כל ההוויות נהנות מחזרה מן הסוג הזה, למעט אלה אשר מטבען הינן בוראות ועל-כן מחדשות-עצמן באופן אוטומטי, וכן יצורים מסוימים בעלי ייחודיות גבוהה, כדוגמת מנהלי הכוח והבקרים הפיזיים, אשר תמיד ולנצח מתנהלים לחלוטין באופן דומה-לעסקי בכל תגובותיהם. שחרורים תקופתיים שכאלו מן המתח של החובה התפקודית הינם חלק שגרתי של החיים בכל העולמות ברחבי יקום היקומים, אך לא באי פרדיס. הוויות אשר נולדו במשכן המרכזי לא מסוגלות להתרוקן, ועל-כן אינן נזקקות לטעינה מחודשת באנרגיה. ובעבור הוויות כאלה, אשר להן מושלמוּת פרדיס נצחית, לא תיתכן חזרה שכזו להתנסויות אבולוציוניות.
רובנו עלינו דרך שלבי קיום נמוכים יותר, או דרך רמות מדורגות של סדרינו, והדבר מרענן ובמידה מסוימת אף משעשע, להתבונן לאחור בפרקים מסוימים של ההתנסות המוקדמת שלנו. יש מן המרגוע בהגות בדברים הישנים של הסדר שאליו היננו משתייכים ובמה שנותר בבעלות הדעת כזיכרון. העתיד מסמל מאבק והתקדמות; הוא מייצג עבודה, מאמץ והישג; ואילו טעם העבר הינו של דברים שבהם כבר התמחינו ושאותם השגנו; ההגות בעבר מאפשרת התרגעות ובחינה נטולת-דאגות אשר מעוררת שמחת רוח והלך מורונטי של הדעת, על סף העליצות.
אפילו ההומור של בני התמותה יכול להיות בריא ביותר בשעה שהוא מתאר מצבים הנוגעים לאלו המצויים מעט מתחת למצב ההתפתחותי הנוכחי של מאן-דהוא, או כאשר הוא מציג מי שלכאורה אמור להיות מעל בעת נפילתו כקורבן לאותן התנסויות אשר לרוב מיוחסות לאלו האמורים להיות נחותים. אתם, באורנטיה, הרשיתם לדברים רבים אשר הינם גסים ואכזריים בעת ובעונה אחת להתבלבל עם ההומור שלכם, אך ככלל, יש לברך אתכם על חוש הומור חריף יחסית. לכמה מן הגזעים שלכם יש נימת הומור עשירה אשר עוזרת להם רבות במהלך חייהם הארציים. כפי הנדמה קיבלתם הרבה מההומור מן הירושה האדמית שלכם, הרבה יותר ממה שהצלחתם לקבל הן מן המוסיקה והן מן האמנות.
במהלך תקופות משחק, בעיתות שבהן תושבי שטניה משחזרים באופן מרענן את זיכרונותיהם ממצב קיום נמוך יותר, מתעשרת שטניה כולה הודות להומור הנעים של סגל מנהלי הבידור מאורנטיה. חוש ההומור השמימי הזה הולך איתנו באשר נלך, אפילו כאשר היננו עסוקים במשימות הקשות ביותר. הוא עוזר לנו להימנע מלפתח יתר-על-המידה את הרעיון של החשיבות העצמית. ואולם, איננו נותנים לו דרור – או "עושים חיים" כפי שאתם ודאי הייתם אומרים – אלא כאשר היננו מצויים בהפסקה מן המשימות הרציניות של סדרינו התואמים.
כאשר היננו מתפתים להעצים את חשיבותנו העצמית, אם רק נעצור ונהגה בְּאינסופיות גדולתם והדרם של בוראינו-עושינו, כי אז תהפוך האדרתנו העצמית למגוחכת ביותר, ואפילו לגובלת בהיותה הומוריסטית. אחד מתפקידי ההומור הינו לסייע בעד כולנו לקחת את עצמנו פחות ברצינות. ההומור הינו תרופת-הנגד האלוהית לרוממותו של האגו.
הצורך בַּרגיעה ובְהיסח הדעת של ההומור הינו הגדול ביותר בקרב אותם סדרי הוויות מרקיעות, אשר נתונות בלחץ מתמיד במהלך מאבקן להמשיך ולהעפיל כלפי מעלה. החיים שבשני הקצוות זקוקים אך במעט להיסח הדעת של ההומור. לאדם הפרימיטיבי אין יכולת הומוריסטית, ולהוויות הניחנות במושלמות פרדיס אין בו כל צורך. מטבען, קהילות האוונה הינן אוסף שמח ומרנין של אישיויות מאושרות לעילא. בפרדיס, איכות הסגידה הופכת את פעילויותיהם של מנהלי הבידור לבלתי-נחוצות. ואולם, בקרב אלו אשר מתחילים את נתיבתם הרחק למטה מן היעד של מושלמוּת פרדיס, קיים כר נרחב לסעד של מנהלי הבידור.
ככל שבני התמותה הינם ממין גבוה יותר, כן גדל הלחץ, וכך גדלים הן היכולת להומור והן הצורך בו. בעולם הרוח ההיפך הוא הנכון: ככל שהיננו מרקיעים גבוה יותר, כך פוחת הצורך בהיסח הדעת שבהתנסויות החזרה. ואולם, ככל שהיננו מתקדמים מטה בסולם חיי הרוח, מפרדיס ועד לקהילות השרפים, כך עולה הצורך במשימת השמחה ובסעד העליצות. ההוויות אשר זקוקות ביותר להתרעננות שבחזרה התקופתית למצב האינטלקטואלי של התנסויות קודמות הינן הסוגים הגבוהים יותר של בני האדם, ההוויות המורונטיות, המלאכיות, והבנים החומריים, יחד עם כל סוגי האישיויות הדומות האחרות.
שומה על ההומור לשמש כווסת ביטחון אוטומטי אשר מונע הצטברות של לחצים עודפים, הנגרמים בשל המונוטוניות של הגות-עצמית מתמשכת ורצינית באשר למאבק האינטנסיבי הנדרש לשם ההתקדמות המתפתחת וההישג הנאצל. ההומור אף פועל על-מנת להפחית את הזעזוע של המכה הבלתי-צפויה של עובדה או של אמת, עובדה קשיחה ועיקשת ואמת גמישה המתקיימת לעולם. באמצעות ההומור, אישיותו של בן התמותה, אשר לעולם אינה בטוחה במה תיתקל בהמשך הדרך, תופסת בזריזות – קרי תופשת נקודה ומגיעה לבוּננוּת – את טיבו הבלתי-צפוי של המצב, בין אם הוא עובדה או אמת.
אף-על-פי שההומור באורנטיה הינו גס ביותר ונעדר ערך אומנותי, הוא עדיין משמש לתכלית בעלת-ערך, הן כביטוח בריאות והן כמשחרר של לחץ רגשי, ובכך הוא מונע לחץ עִצבי מזיק והגות רצינית יתר-על-המידה בעצמי. ההומור והמשחק – ההתרגעות – אף-פעם אינם מהווים תגובה למאמץ המדורג; לעולם הם הינם ההדים של המבט לאחור, של ההיזכרות בעבר. אפילו באורנטיה, וכפי שאתם הינכם כעת, תמיד תמצאו כי הפסקה קצרה בהפעלתם של המאמצים והאינטלקטואליים החדשים והגבוהים יותר, וחזרה לפעילויות הפשוטות יותר של אבות אבותיכם, תצעיר אתכם.
העקרונות של חיי המשחק באורנטיה מבוססים מבחינה פילוסופית וממשיכים לחוּל על חיי ההרקעה העולים שלכם, דרך מעגלי האוונה ועד לחופי הנצח של פרדיס. כהוויות מרקיעות, מצויים ברשותכם זיכרונות אישיים של כל צורות הקיום הקודמות והנמוכות יותר שלכם, ואלמלא אותם זיכרונות זהוּת של העבר לא היה כל בסיס להומור של ההווה, בין שהוא מהווה צחוק של בני-תמותה ובין שהינו עליצות מורונטית. ההיזכרות הזו בהתנסויות עבר היא אשר מספקת את הבסיס להיסח הדעת ולהנאה של ההווה. וכך תמשיכו ליהנות מן המקבילוֹת השמימיות של ההומור הארצי שלכם כל הדרך כלפי מעלה, דרך הנתיבה המורונטית הארוכה, ובהמשכה דרך הנתיבה ההופכת רוחנית יותר ויותר. ואותו חלק מן האל (המכוונן) אשר הופך לחלק נצחי מאישיותו של בן-תמותה מרקיע, תורם את צלילי-העל של האלוהיות לביטויי השמחה, ואפילו לצחוק הרוחני של היצורים המרקיעים של הזמן והמרחב.
מורי העולמות העליונים הינם סגל המונה כרובים וסאנובים נטושים אך מהוללים. עת מתקדם עולה-רגל של הזמן מעולם הניסיון של החלל לעולמות העליונים ולעולמות האימון המורונטיים הנלווים להם, מתלווה אליו השרפים האישית או הקבוצתית שלו, שומר הגורל. בעולמות הקיום כבני-תמותה מסייעים בעדו ביעילות הכרובים והסאנובים; ואולם, כאשר משתחרר בן החסות בן התמותה מכבלי הגוף ומתחיל את נתיבת ההרקעה - בשעה שמתחילים החיים שלאחר-החומר או החיים המורונטיים – השרפים שבתפקיד אינה נזקקת עוד לסעד של סגניה הקודמים, הכרובים והסאנובים.
העוזרים הנטושים הללו של השרפים הסועדת מזומנים לעיתים קרובות למטה היקום, שם הם עוברים אל תוך החיבוק האינטימי של רוח האם של היקום, ומשם הם ממשיכים הלאה אל ספֵירות האימון של המערכות כמורי עולמות עליונים. מורים אלו מבקרים לעיתים מזומנות בעולמות החומר ופועלים החל מן העולמות העליונים הנמוכים ביותר ועד לספֵירות החינוך הגבוהות ביותר הקשורות למטה היקום. לבקשתם, רשאים הם לחזור לעבודתם הקודמת לצד השרפים הסועדת.
בשטניה קיימים מיליארדים על-גבי מיליארדים של מורים כאלו, ומספרם רק הולך וגדל בהתמדה; זאת משום שברוב המקרים, כאשר ממשיכה שרפים פנימה יחד עם בן-תמותה מותך-מכוונן, נותרים מאחור הן הכרובים והן הסאנובים.
כמרבית המורים האחרים, מוצבים מורי העולמות העליונים לשירות בידי המלכי-צדקים. באופן כללי, מפקחים עליהם בני הלוויה המורונטיים, ואולם כיחידים וכמורים, הם מפוקחים בידי המנהלים בפועל של בתי הספר או של הספֵירות אשר בהן הם עשויים לפעול כמדריכים.
כרובים מתקדמים אלו עובדים על-פי-רוב בזוגות, כפי שעשו בשעה שהיו מסופחים לשרפים. מטבעם, הם קרובים ביותר לסוג הקיום המורונטי, ובאופן טבעי הם מהווים מורים אוהדים ביותר של בני התמותה המרקיעים, והם מנהלים באופן יעיל ביותר את תכנית העולם העליון ואת מערכת החינוך המורונטית.
בבתי הספר של החיים המורונטיים עוסקים מורים אלו בלימוד פרטני, בלימוד בקבוצה, בכיתה וכן בלימוד המוני. בעולמות העליונים, מאורגנים בתי הספר הללו בשלוש קבוצות כלליות המחולקות למאה חטיבות כל אחת: בתי הספר של המחשבה, בתי הספר של הרגש ובתי הספר של העשייה. כאשר תגיעו לקונסטלציה, יתווספו בתי הספר של האתיקה, בתי הספר של הניהול ובתי הספר של ההתאמה החברתית. במטה היקום תיכנסו לבתי הספר של הפילוסופיה, האלוהיוּת והרוחניות הטהורה.
תחת הנחיית המורים הנאמנים והסבלניים הללו תהיו חייבים ללמוד את אותם הדברים אשר הייתם עשויים ללמוד בכדור-הארץ, אך נכשלתם בלימודם. אין בנמצא דרכים מלכותיות, קיצורי דרך או דרכים קלות המובילות אל עבר פרדיס. בלא-תלות בהשתנויות היחידניות של הנתיב, שומה עליכם להתמחות בַּשיעורים של כל ספֵירה לפני שתוכלו להתקדם לאחרת; אמת זו תקפה לכל הפחות לתקופה שלאחר עזיבתכם את עולם הולדתכם.
אחת מן המטרות של הנתיבה המורונטית היא למחות מבני התמותה השורדים אחת ולתמיד כל זכר לתכונות החייתיות כדוגמת: דַּחְייָנוּת, התחמקות, חוסר-כֵּנות, התעלמות מבעיות, חוסר-הוגנות וחיפוש אחר הדרך הקלה. במוקדם מלמדים החיים המורונטיים את התלמידים המורונטיים הצעירים כי דחייה איננה בשום פנים בבחינת הימנעות. לאחר החיים בגוף, הזמן אינו יכול לשמש עוד כטכניקה להתחמקות ממצבים או לעקיפת חובות בלתי-נעימוֹת.
מורי העולמות העליונים מתחילים את השירות בספֵירות השהות הנמוכות ביותר, ומשם מתקדמים, דרך ספֵירות החינוך של המערכת והקונסטלציה, אל עולמות האימון של סאלווינגטון. הם אינם נדרשים לכל משמעת מיוחדת שהיא בטרם החיבוק של רוח האם של היקום, ואף לא לאחריו. הם כבר אומנו לעבודתם בעת ששירתו כנספחי השרפים בעולמות הילידיים של תלמידיהם השוהים בעולמות העליונים. והם כבר אוחזים בניסיון מעשי בפועל, יחד עם בני התמותה המתקדמים הללו בעולמות המיושבים. הם הינם מורים מעשיים ואוהדים, מנחים נבונים ומבינים, מדריכים יעילים וכישרוניים. הם מכירים את תכניות ההרקעה על בוריין ומחזיקים בניסיון רב בשלבים הראשונים של נתיבת ההתקדמות.
רבים מן הוותיקים יותר מבין המורים הללו, אלו אשר שירתו במשך תקופות ארוכות בעולמות מעגל סאלווינגטון, מאומצים-מחדש בידי רוח האם של היקום, ומן החיבוק השני הזה מגיחים הכרובים והסאנובים במעמד של שרפים מן המניין.
בעוד שכלל סדרי המלאכיות, מן הסַייעות הפלנטאריות ועד לשרפים העליונות, סועדות בעולמות המורונטיים, מוצבות סועדות המעבר באופן בלעדי יותר לטובת הפעילויות הללו. מלאכיות אלה הינן מן הסדר השישי של השרתיות השרפיות, והסעד שלהן מוקדש על-מנת לאפשר את המעבר של היצורים החומריים בני התמותה מחייהם החולפים בגוף הלאה אל השלבים המוקדמים של הקיום המורונטי בשבעת העולמות העליונים.
שומה עליכם להבין כי החיים המורונטיים של בן-תמותה מרקיע מתחילים לאמיתו של דבר בעולמות המיושבים עם התעברותה של הנשמה, בו ברגע שמכוונן הרוח מגיע לשכון בדעת היצור בעל המעמד המוסרי. ומאותו רגע ואילך, יש לנשמה בת התמותה יכולת פוטנציאלית לפעול באופן על-מוֹתי, ואפילו להכיר ברמות הגבוהות יותר של הספֵירות המורונטיות של היקום המקומי.
מכל מקום, אתם לא תהיו מודעים לסעד של שרפיות המעבר עד אשר תגיעו לעולמות העליונים, שם הן פועלות ללא-לאות למען התקדמותם של תלמידיהן בני התמותה, בשעה שהן מוצבות לשירות בשבע החטיבות הבאות:
1. מבשרות שרפיות. למן הרגע שבו אתם חוזרים להכרה בעולמות העליונים, אתם מסוּוגים ברשומות המערכת כרוחות מתפתחות. אמת היא, אינכם עדיין רוחות הלכה למעשה, אך כבר אינכם הוויות בנות-תמותה או הוויות חומריות; יצאתם זה מכבר לנתיבת קדם-הרוח והתקבלתם כחברים מן המניין לחיים המורונטיים.
בעולמות העליונים תסייענה בידכם המבשרות השרפיות לבחור בתבונה מבין הדרכים החלופיות לעדנטיה, לסאלווינגטון, לאוורסה ולהאוונה. ובאם קיימות מספר דרכים אשר מתאימות באותה המידה, אלה תוצגנה בפניכם ואתם תורשו לבחור את זו אשר מוצאת חן בעיניכם ביותר. שרפים אלה ממליצות אז לארבעה-ועשרים היועצים אשר בירושם באשר למסלול בעל היתרונות המרובים ביותר בעבור כל נשמה מרקיעה.
אין ניתנת בידכם בחירה בלתי-מוגבלת באשר למסלולכם העתידי; ואולם, אתם רשאים לבחור במסגרת המגבלות של מה שסועדות המעבר והממונים עליהן קבעו בתבונתם שהוא ההולם ביותר את ההישג הרוחני העתידי שלכם. על עולם הרוח חולש העיקרון של מתן כבוד לבחירתכם החופשית, זאת בהינתן שהמסלול שבו אתם עשויים לבחור אינו מזיק לכם ואינו פוגע בחבריכם.
שרפים אלה מקדישות עצמן על-מנת לבשר את בשורת ההתקדמות הנצחית, הניצחון של הישג המושלמוּת. בעולמות העליונים הן מצהירות על חוק השימור הכביר ועל שלטון הטוּב: אף לא מעשה טוב אחד אובד לנצח כליל; אף שמעשה שכזה עלול להיות מעוכב למשך זמן רב, לעולם הוא אינו מתבטל לחלוטין, וכוחו עומד לנצח באופן התואם את אלוהיות המניע שלו.
ואפילו באורנטיה הן מייעצות למורים האנושיים של האמת ושל היושרה להיצמד להטפת "טובו של האל, המביא לידי תשובה", ולהכרזה כי "אהבת האל השלמה תגרש כל פחד". ואף אמיתות אלה הוצהרו בעולמכם:
אלוהים רועי; לא אחסר.
בנאות דשא ינחני וישובב נפשי בחיי נצח.
תחת כנפיו לא אצמא ולא ארעב.
אף כי ארד אל גיא צלמוות ואף כי ארקיע אל עולמות הסַפק,
אף כי אם אנוד בדד ואף כי אהלך בצוותא עם רעַי וחברַי,
אף כי אנצח במקהלות האור ואף כי אמעד גלמוד בדרכי עולם נידחות,
רוחך הטובה תסעדני, ומלאכיך הנהדרים המה ינחמוני.
אף אם אפול לתהומות מחשכים ואף אם אתן ראשי למוות עצמו,
לא אפקפק בך ולא אירא מפניךָ,
הן יודע לבי כי בהגיע העת וכי בהדר שמךָ,
תרוממני מעלה לשבת עִמָךְ במרומים.
זהו הסיפור אשר נלחש באישון ליל לנער הרועים. אף כי לא זכרו מילה במילה, כך סיפר אותו כמיטב זיכרונו, כפי שהוא נרשם כאן היום.
שרפים אלה הינן אף המבשרות של בשורת השגת המושלמות בעבור המערכת כולה, כמו גם בעבור המרקיע היחיד. ואפילו כעת במערכת הצעירה של שטניה, חובקים שיעוריהן ותכניותיהן את ההכנות לעידנים הבאים אשר בהם לא ישמשו עוד העולמות העליונים את בני התמותה המרקיעים כקרש-קפיצה בדרכם אל הספֵירות שבמרומים.
2. פרשנִיות גזע. אין כל גזעי בני התמותה זהים זה לזה. אמת היא כי קיימת תבנית פלנטארית העוברת כחוט השני בטבעם הפיזי, המנטאלי והרוחני, וכן בנטיותיהם של הגזעים המגוּונים בְּעולם נתון; ואולם, קיימים אף סוגי גזעים שונים, ונטיות חברתיות מובחנות מאוד מאפיינות את צאצאי הסוגים הבסיסיים של בני האדם הללו. בעולמות הזמן, פרשנִיות הגזע השרפיות מרחיבות את מאמציהם של נציבי הגזע להביא להרמוניה בין נקודות המבט השונות של הגזעים, והן ממשיכות בפעולתן בעולמות העליונים, שבהם ממשיכים לשרור במידת מה אותם הבדלים. בפלנטה מבולבלת כאורנטיה כמעט ולא ניתנה להוויות המבריקות האלה הזדמנות הוגנת לפעול; ואולם, הן הינן הסוציולוגיות המיומנות והיועצות האתניות הנבונות של הרקיע הראשון.
עליכם לשקול את ההצהרה על אודות "הרקיע" ועל אודות "רקיע הרקיעים". הרקיע שאליו התייחסו מרבית נביאיכם הינו הראשון שבעולמות העליונים של המערכת המקומית. כאשר דיבר השליח על כך כי "לוּקָח לרקיע השלישי", הוא התייחס לאותה התנסות שבהּ ניתַק המכוונן שלו בעת שנתו ובמצב בלתי-שגרתי זה הוא עבר לעולם העליון השלישי מבין השבעה. כמה מחכמיכם חזו בעיני רוחם את הרקיע הגדול יותר, את "שמי השמים", אשר שבעת העולמות העליונים היוו בהתנסות זו אך ורק את החלק הראשון; החלק השני – ירושם; החלק השלישי – עדנטיה ולווייניה; החלק הרביעי – סאלווינגטון וספֵירות החינוך הסובבות אותו; החלק החמישי – אוורסה; החלק השישי – האוונה; ואילו החלק השביעי – פרדיס.
3. מתכננות דעת. שרפים אלה מסורות לבנייתן היעילה של קבוצות של הוויות מורונטיות ולארגון עבודתן של אלה בעולמות העליונים. הן הינן הפסיכולוגיות של הרקיע הראשון. לְרוב המחלקה הייחודית הזו של שרפים סועדות הייתה התנסות קודמת כמלאכיות שומרות של ילדי הזמן, אך בני-חסותן לא הצליחו, מסיבה כזו או אחרת, להופיע כאישיוּת בעולמות העליונים, או ששרדו באופן אחר הודות לטכניקת ההיתוך עם רוח.
זוהי משימתן של מתכננות הדעת ללמוד את טיבן, את התנסותן ואת מעמדן של נשמות-המכוונן אשר עוברות דרך העולמות העליונים, ולאפשר את חלוקתן לקבוצות התפתחות ולקבוצות משימה. ואולם, מתכננות דעת אלה אינן זוממות, מתפעלות או מנצלות בדרך אחרת כלשהי את בורותם או את מגבולותיהם האחרות של תלמידי העולמות העליונים. הן הוגנות לגמרי וצודקות לחלוטין. הן מכבדות את רצונכם המורונטי אשר זה עתה נולד; הן מַחשיבוֹת אתכם כהוויות רצוניות עצמאיות, והן מבקשות לעודד את התפתחותכם ואת התקדמותכם המהירות. כאן אתם ניצבים פנים-אל-פנים אל מול חבֵרות אמת ויועצות מבינות, מלאכיות אשר באמת ובתמים יכולות לסייע בעדכם "לראות אתכם עצמכם כפי שאחרים רואים אתכם" ו"לדעת את עצמכם כשם שיודעות אתכם המלאכיות".
ואפילו באורנטיה, מלמדות שרפים אלה את האמת הנצחית: אף אם דעתכם שלכם אינה משרתת אתכם כראוי, ביכולתכם להחליפה בדעתו של ישוע מנצרת, אשר לעולם משרתת אתכם כראוי.
4. יועצות מורונטיות. סועדות אלה מקבלות את שמן משום שהן מוצבות ללמד, להנחות ולייעץ לבני התמותה השורדים אשר מקורם בעולמות האנושיים, נשמות המצויות במעבר אל בתי הספר הגבוהים יותר של מטֶה המערכת. הן הינן המורות של אלו המבקשים להבין את האיחוד ההתנסותי של רמות החיים המסתעפות, אלו המנסים למזג את המשמעויות ולאחד את הערכים. זהו תפקידה של הפילוסופיה בחיי בן התמותה, ותפקידה של המוֹטָה בספֵירות המורונטיות.
מוטה הינה יותר מאשר פילוסופיה עליונה; יחסה של המוטה אל הפילוסופיה הינו כיחס של שתי עיניים אל עין אחת; למוטה יש אפקט סטריאוסקופי על משמעויות ועל ערכים. אם תרצו, האדם החומרי רואה את היקום כמו בעין אחת בלבד – שטוח. תלמידי העולמות העליונים רוכשים פרספקטיבה קוסמית – עומק – בכך שהם מוסיפים את ההבחנות של החיים המורונטיים על-גבי אלה של החיים הפיזיים. והם מסוגלים להביא את נקודות המבט החומרית והמורונטית לידי מיקוד אמיתי במידה רבה באמצעות הסעד הבלתי-נלאה של יועצותיהם השרפיות, אשר מלמדות את תלמידי העולמות העליונים ואת המתקדמים המורונטיים בסבלנות כה רבה. רבות מן היועצות המחנכות של סדר השרפיות העליון החלו את נתיבותיהן כיועצות לַנשמות בנות התמותה של הזמן אשר זה עתה השתחררו.
5. טכנאיות. אלה הן השרפים אשר מסייעות בידי מרקיעים חדשים להתאים את עצמם לַסביבה החדשה והמוזרה יחסית של הספֵירות המורונטיות. החיים בעולמות המעבר דורשים מגע ממשי עם האנרגיות ועם החומרים הן של הרמה החומרית והן של הרמה המורונטית, וכן, במידה מסוימת, עם המציאויות הרוחניות. מרקיעים חייבים להתאים עצמם לכל רמה מורונטית חדשה, ובכל אלו הם מסתייעים רבות בידי השרפים הטכנאיות. שרפים אלה משמשות כמקשרות למפקחי הכוח המורונטיים ולבקרי המאסטר הפיזיים, והן פועלות באופן נרחב כמנחותיהם של עולי-הרגל המרקיעים באשר לטיבן של אותן האנרגיות אשר נעשה בהן שימוש בספֵירות המעבר. הן משמשות כחוצות-חלל לעת חירום ומבצעות תפקידים שגרתיים ומיוחדים רבים אחרים.
6. רָשַמיוֹת-מורות. שרפים אלה הן הרושמות את הפעולות אשר מתרחשות באזורי הגבול שבין הרוחני לפיזי, את מערכות היחסים שבין המלאכיות לבין בני האדם, ואת הפעולות המורונטיות במחוזות היקום הנמוכים יותר. הן אף משמשות כמנחות בנוגע לטכניקות היעילות והמועילות של רישום עובדות. בַּאיסוף התבוני ובַּתיאום של נתונים אשר מתקיים ביניהם קשר יש מן האמנות, ואמנות זו מוגבהת באמצעות שיתוף הפעולה עם האוּמנים השמימיים, ואפילו בני התמותה המרקיעים מִתְקשרים באופן זה לשרפים הרָשמיות.
הרָשמיות של כלל הסדרים השרפיים מקדישות פרק זמן מסוים לשם חינוכם ואימונם של המתקדמים המורונטיים. נאמנות מלאכיות אלה של עוּבדות הזמן הינן המדריכות האידיאליות של כל התרים אחר עוּבדות. בטרם תעזבו את ירושם, תתוודעו באופן מעמיק למדי להיסטוריה של שטניה ושל 619 העולמות המיושבים שלה, וחלק גדול מן הסיפור הזה יוקנה לכם על-ידי הרָשמיות השרפיות.
המלאכיות האלה כולן מצויות בשרשרת הרָשַמיוֹת המשתרעת מן הנאמנות הנמוכות ביותר ועד לאלה הגבוהות ביותר, השומרות על עוּבדות הזמן ועל אמיתוֹת הנצח. ביום מן הימים, הן תְּלַמֵּדְנָה אתכם לבקש אמת כמו גם עוּבדות, להרחיב את נשמתכם כמו גם את דעתכם. ואפילו כעת עליכם ללמוד להרוות את צימאונו של גן לבכם, ובנוסף לכך לחפש אחר החולות היבשים של הידע. משהלקח נלמד הצורות הינן חסרות ערך. אין אפרוח אשר בקע ללא קליפה, אך כל קליפה הינה חסרת-ערך לאחר שהאפרוח בקע. ואולם, לעיתים השגיאה גדולה כל-כך, עד אשר תיקונהּ באמצעות התגלות תהא קטלנית בעבור אותן אמיתות המגיחות לאיטן ואשר הינן הכרחיות על-מנת למוטט אותה באופן התנסותי. כאשר לילדים יש אידיאלים משלהם, אל תעקרו אותם; תנו להם לגדול. ובעודכם לומדים כיצד לחשוב כמבוגרים, שומה עליכם כי תלמדו גם להתפלל כילדים.
החוק הינו החיים עצמם ולא הוראות ההתנהגות של החיים. הרוע הינו העבירה על החוק, ולא הפרת חוקי ההתנהגות הנוגעים לחיים, אשר הינם החוק. דבר-שקר אינו תלוי בדרך הסיפר של הדברים, אלא הינו דבר-מה הנאמר במחשבה תחילה כסילוף של אמת. יצירתן של תמונות חדשות מתוך עובדות ישנות, האופן שבו מיוצגים מחדש חיי ההורים בחיי צאצאיהם – אלו הן כיבושיה האמנותיים של האמת. צילה של שערה מסתובבת, אשר נְהגה בכוונה תחילה לצורך מסולף, העיוות או הסילוף הקטן ביותר של מה שמהווה עיקרון – אלו מהווים דבר-שקר. ואולם, הפֶטִישׁ לאמת אשר הפכה לעובדה, אמת מאובנת, טבעת הברזל של מה שמכונה האמת-שאינה-משתנה, מעוורת את האדם ומשמרת אותו במעגל סגור של עובדות קרות. אדם עשוי להיות צודק מן הבחינה הטכנית בכל הנוגע לַעובדות, אך לשגות לַנצח באשר לאמת.
7. סגל המילואים של הסועדות. בעולם העליון הראשון מוחזק סגל גדול של כלל הסדרים של שרפי המעבר. בסמוך לשומרות הגורל, סועדות מעבר אלה הינן הקרובות ביותר לבני האדם מבין כל סדרי השרפים, וברבים מרגעי הפנאי שלכם אתם תבלו עמן. המלאכיות מתענגות על השירות, ולעיתים, כאשר הן אינן מוצבות למשימה, הן משרתות כמתנדבות. נשמות רבות של בני-תמותה מרקיעים התלקחו לראשונה באש האלוהית של הרצון-לשרת הודות לְחברות אישית עם השרתיות המתנדבות של סגל המילואים השרפי.
מְהֶן תלמדו להניח ללחץ לפתח יציבות וּודאות; להיות נאמנים וכנים, ויחד עם זאת – עליזים; לקבל אתגרים ללא תלונות, ולעמוד אל מול קשיים וחוסר-ודאות ללא מורא. הן תשאלנה אתכם: אם תיפלו, האם תקומו עזים ללא חת לנסות מחדש? ואם תצליחו, האם תשמרו על שיקול דעת מאוזן – גישה מיוצבת ורוחנית – לאורך כל מאמץ בַּמאבק הארוך לשבירת אזיקי רפיון חומר, להשגת החופש שבקיום הרוחני?
כבני-תמותה ממש, גם מלאכיות אלה רשמו לעצמן אכזבות רבות, והן תצבענה בפניכם על כך שלעיתים האכזבות המאכזבות ביותר שלכם הן אלה אשר הפכו להיות הברכות הגדולות ביותר. לעיתים זריעת הזרע מחייבת את מותו, מותן של תקוותיכם העמוקות ביותר, בטרם הוא יוכל להיוולד מחדש ולהניב את פירות החיים החדשים וההזדמנות החדשה. ומְהֶן אתם תלמדו לסבול פחות מן הצער ומן האכזבה, ראשית, בכך שתתכננו פחות תכניות אישיות אשר מערבות אישיויות אחרות, ולאחר-מכן, בכך שתקבלו את מנת חלקכם לאחר שבִּצעתם את חובתכם נאמנה.
אתם תִלמדו כי כאשר אתם לוקחים את עצמכם ביתר רצינות, אתם מעמיסים על עצמכם נטל נוסף ומקטינים את סיכויי ההצלחה. דבר לא יכול להיות חשוב יותר מן העבודה בספֵירת המעמד שלכם – בעולם הזה או בעולם הבא. עבודת ההכנה לספֵירה הגבוהה יותר חשובה מאוד, אך דבר אינו משתווה בחשיבותו לעבודה בעולם שבו אתם חיים בפועל. ואולם, אף כי העבודה חשובה, העצמי אינו חשוב. כאשר אתם מרגישים חשובים, אתם מאבדים אנרגיה לשחיקה של כבוד האגו, וכך נותרת מעט אנרגיה לביצוע העבודה. החשיבות-העצמית, ולא העבודה, היא אשר מרוקנת את היצורים הבלתי-בשלים; הגורם העצמי הוא אשר מרוקן, ולא המאמץ הנדרש להישג. אם אינכם הופכים לבעלי חשיבות-עצמית, אתם יכולים לעשות עבודה חשובה; אם תניחו את עצמכם בצד, תוכלו לעשות כמה דברים באותה קלות שבה אתם עושים דבר אחד. הגיוּון הינו נינוח; המונוטוניות היא אשר שוחקת ומרוקנת. יום רודף יום ודומה למשנהו – נותרים אך החיים או חלופת המוות.
מישוריה הנמוכים יותר של המוטה המורונטית מתאחדים ישירות עם הרמות הגבוהות יותר של הפילוסופיה האנושית. בעולם העליון הראשון נהוג ללמד את התלמידים הפחות מתקדמים באמצעות טכניקת ההקבלה; במילים אחרות, בעמודה אחת מוצגים המושגים הפשוטים יותר של משמעויות המוטה, ובעמודה שכנגד מצוטטות הטענות המקבילות של הפילוסופיה בת התמותה.
לא מזמן, בעת ביצוע משימה בעולם העליון הראשון של שטניה, נפלה לידי ההזדמנות לצפות בשיטת לימוד זו; ואף כי אינני מורשה להציג את תוכן המוטה של השיעור, רשאי אני לרשום את עשרים-ושמונה הטענות של הפילוסופיה האנושית אשר בהן עשה שימוש המורה המורונטי הזה כחומר תיאורי אשר נועד לסייע בעד שוכניו החדשים של עולם עליון זה במאמציהם המוקדמים לתפוש את חשיבות המוטה ואת משמעותה. ההדגמות של הפילוסופיה האנושית היו אלה:
1. הדגמה של כישור ייחודי איננה מצביעה על רכישתה של יכולת רוחנית. פִּקחות אינה תחליף לאופי אמיתי.
2. מעטים האנשים אשר חיים על-פי האמונה שבאמת מפעמת בקרבם. פחד בלתי-הגיוני הינו תרמית-על אינטלקטואלית המופעלת על הנשמה בת התמותה המתפתחת.
3. לא ניתן לחרוג מן הקיבולות הטבועות; מיכל בן חצי ליטר לעולם לא יוכל להכיל ליטר. לא ניתן לאלץ את המושג הרוחני באופן מכני לתוך תבנית הזיכרון החומרית.
4. רק בני-תמותה מועטים מעזים למשוך את סכום האשראי הניתן לאישיוּת כסעדם המשולב של הטבע ושל החסד. למעשה, מרבית הנשמות העניות הינן עשירות באמת, אך הן מסרבות להאמין בכך.
5. קשיים עשויים לאתגר את הבינוניים ולהביס את הפחדנים, ואולם הם רק ממריצים את בני האמת של הגבוהים ביותר.
6. ליהנות מן הזכות בלא ניצול לרעה, להיות חופשיים מבלי לפרוק-עול, להיות בעלי עוצמה ולסרב בהתמדה לנצלה למטרות של הגדלה-עצמית – כל אלו הינם סממניה של ציוויליזציה גבוהה.
7. תאונות עיוורות ובלתי-צפויות אינן מתרחשות בקוסמוס. ואף ההוויות השמימיות אינן מסייעות בעד ההוויה הנמוכה יותר אשר מסרבת לנהוג על-פי אור האמת שלה.
8. לא תמיד יניב המאמץ שמחה, אך לא יתכן אושר ללא מאמץ אינטליגנטי.
9. הפעולה משיגה כוח; המתינות מתבטאת בסופו של דבר בקסם.
10. היושרה פורטת על נימי ההרמוניה של האמת, והמנגינה רוטטת ברחבי היקום, ואפילו עד לכדי הכרה על-ידי האינסופי.
11. החלשים מסתפקים בהחלטות ואילו החזקים פועלים. החיים אינם אלא יום עבודה – עשו אותו היטב. הפעולה היא שלנו; התוצאות – של האל.
12. הסבל הגדול ביותר ביקום הינו לא לכאוב לעולם. בני התמותה לומדים בינה מהי אך ורק באמצעות התנסות במצוקה.
13. ניתן להבחין בכוכבים באופן המיטבי מתוך הבידוד הלבדי של מעמקי ההתנסות, ולא מפסגות ההרים המוארות והנלהבות.
14. עורר את תאבונם של רעיך לאמת; עוץ עצה רק כאשר התבקשת לעשות כן.
15. העמדת הפנים הינה הניסיון המגוחך של הבוּר להראות נבון, הניסיון של הנשמה העקרה להידמות כעשירה.
16. לא תוכלו להבחין בַּאמת הרוחנית עד אשר תתנסו בה בהרגשה, ובאמיתות רבות לא ניתן לחוש אלא בעת צרה.
17. השאפתנות מסוכנת עד אשר חוברתה במלואה. לא רכשתם באמת מידה טובה כלשהי עד אשר מעשיכם הפכו אתכם ראויים לה.
18. חוסר-סבלנות הינו רעל רוח; הכעס הינו כאבן הנזרקת לקן צרעות.
19. חובה לנטוש את החרדה. האכזבות שהכי קשה להתמודד עמן הן אלה אשר לעולם לא תגענה.
20. רק משורר יוכל להבחין בשירה בפרוֹזה הרגילה של הקיום השגרתי.
21. המשימה הגבוהה ביותר של כל אמנות הינה לרמוז, באמצעות האשליות שלה, על מציאות גבוהה יותר ביקום ולגבש את רגשות הזמן לכדי מחשבת הנצח.
22. הנשמה המתפתחת איננה הופכת לאלוהית הודות למה שהיא עושה, אלא הודות למה שהיא חותרת לעשות.
23. המוות לא הוסיף מאום לחזקה האינטלקטואלית או למתת הרוחני, אך הוא הוסיף למעמד ההתנסותי את מודעות ההישרדות.
24. גורל הנצח נקבע רגע אחר רגע על-ידי ההישגים של חיי היומיום. הפעולות של היום הינן הגורל של המחר.
25. הגדוּלה אינה טמונה כה רבות ברכישתו של כוח כמו בשימוש הנבון והאלוהי בכוח שכזה.
26. ידע נרכש רק הודות לשיתוף; הוא נשמר הודות לתבונה והופך לחברתי הודות לאהבה.
27. קידמה דורשת את התפתחות האינדיבידואליות; הבינוניות מבקשת להנציח עצמה בסטנדרטיזציה.
28. עוצמת המגננה הווכחנית של כל טיעון עומדת ביחס הפוך לאמת שבו.
כזו היא עבודתם של המתחילים של העולם העליון הראשון, בעוד שהתלמידים המתקדמים יותר אשר בעולמות המאוחרים יותר רוכשים מומחיות ברמות הגבוהות יותר של הבוֹננוּת הקוסמית ושל המוטה המורונטית.
למן הרגע שבו סיימו את לימודם בעולמות העליונים ועד להשגת מעמד רוח בנתיבת יקום-העל, מכונים בני התמותה המרקיעים מתקדמים מורונטיים. המעבר שלכם דרך חיי אזור הגבול הנהדרים הללו תהא חוויה בלתי-נשכחת, בבחינת זיכרון קסום. זהו השער האבולוציוני המוביל אל חיי רוח ולבסוף אל הישג מוּשלמוּת היצור, אשר באמצעותו משיגים המרקיעים את יעד הזמן – מציאת האל בפרדיס.
קיימת תכלית מובחנת ואלוהית בכלל התוכנית המורונטית הזו ובתוכנית הרוחנית העוקבת של התקדמות בני התמותה, בבית-ספר יקומי זה של אימון בעבור היצורים המרקיעים. בהתאם לתכנון הבוראים, מקבלים יצורי הזמן הזדמנות מדורגת לרכוש מומחיות בפרטי תפעול וניהול של היקום המקיף, וקורס אימון ממושך זה מתבצע באופן המיטבי כאשר בן התמותה השורד מטפס בהדרגה ומשתתף בפועל בכל שלב ושלב של הטיפוס.
לְתוכנית ההישרדות של בני התמותה קיימת מטרה מעשית ומועילה; אינכם נהנים מכל העבודה האלוהית הזו ומן האימון המפרך הזה על-מנת שתשרדו אך ורק כדי ליהנות מאוֹשר אינסופי ומקַלות נצחית. מעבר לאופק של העידן האוניברסאלי הנוכחי חבויה מטרה טרנסצנדנטאלית של שירות. אילו האלים תכננו רק לקחת אתכם לטיול מאושר ארוך ונצחי, הם וודאי לא היו הופכים את היקום כולו במידה רבה שכזו לבית ספר אחד עצום ופרטני של אימון מעשי, והם לא היו מבקשים כי חלק גדול מן הבריאה השמימית ישמש כמורים וכמנחים, ואז יבלו עידנים על-גבי עידנים בהנחייתכם, אחד-אחד, דרך בית הספר העצום הזה של האימון ההתנסותי. דומה כי ההוצאה אל הפועל של תוכנית ההתקדמות של בני התמותה הינה אחת מן העיסוקים הראשיים של היקום המאורגן הנוכחי, ורוב הסדרים של היצורים התבוניים הברואים, אשר למספרם אין חקר, עוסק במישרין או בעקיפין בקידומו של שלב כזה או אחר בתוכנית המדורגת של המושלמות.
בחצותכם את סולם הקיום העולה של החיים מאדם בן-תמותה אל חיבוק האלוהות, אתם חיים למעשה את החיים של כל רמה ושלב אפשריים של הקיום כיצור שהפך למושלם, במגבלות העידן היקומי הנוכחי. מה שמצוי בין אדם בן-תמותה לבין סופיון של פרדיס חובק את כל מה שעשוי להימצא כעת – וזה כולל את כל מה שאפשרי כעת בעבור סדרי החיים התבוניים, יצורים סופיים אשר הפכו למושלמים. אם היעד העתידי של סופיוני פרדיס הינו שירות ביקומים החדשים המצויים כעת במהלך בריאתם, אזי מובטח כי בבריאה חדשה ועתידית זו לא יהיו סדרי יצורים של הוויות התנסותיות אשר חייהן יהיו שונים לחלוטין מאלו אשר חיו סופיונים בני-תמותה בעולם כלשהו כחלק מאימון ההרקעה שלהם, כאחד מן השלבים שבהתקדמותם הממושכת מן החיה אל המלאכית וממנה אל הרוח ומן הרוח אל האל.
[הוצג בידי רב-מלאכית מנבאדון.]
מקורם וטיבם של כלל העולמות המיושבים בבני-תמותה הינו אבולוציוני. ספֵירות אלה הינן מחוזות הולדתם – הערש האבולוציוני – של הגזעים בני התמותה של הזמן והמרחב. כל חלק בחיי ההרקעה הינו בבחינת בית-ספר אמיתי של אימון בעבור שלב הקיום המצוי מייד לאחריו, ועובדה זו נכונה בעבור כל אחד משלבי ההרקעה המדורגת של האדם לעבר פרדיס; והיא נכונה באותה המידה ממש בעבור ההתנסות ההתחלתית כבני-תמותה בְּעולם אבולוציוני, כמו גם בעבור בית הספר הסופי של המלכי-צדקים אשר במטה היקום, בית ספר שאליו מגיעים בני-תמותה מרקיעים אך ורק מייד בטרם מעברם לתוכנית יקום-העל ובטרם השגת הקיום במעמד של רוח מדָרגה-ראשונה.
באופן בסיסי, כלל העולמות המיושבים מקובצים לשם ניהול שמימי לכדי מערכות מקומיות; וכל אחת מאותן מערכות מקומיות מוגבלת לכאלף עולמות אבולוציוניים. מגבלה זו נקבעה בצו עתיקי היומין, והיא נוגעת לפלנטות אבולוציוניות ממשיות אשר בהן חיים בני-תמותה בעלי מעמד הישרדותי. אין נכללים בקבוצה זו עולמות אשר התייצבו סופית באור ובחיים, ואף לא פלנטות המצויות בשלב הקדם-אנושי של התפתחות החיים.
שטניה עצמה הינה מערכת אשר יצירתה טרם נשלמה, והיא כוללת אך ורק 619 עולמות מיושבים. פלנטות שכאלה ממוספרות בהתאם לסדר רשימתן כעולמות מיושבים, כעולמות המיושבים על-ידי יצורים רצוניים. וכך ניתן לאורנטיה המספר 606 של שטניה, כלומר, העולם ה-606 במספר במערכת מקומית זו, היכן שהתהליך האבולוציוני הארוך של החיים הגיע אל שיאו עם הופעתן של הוויות אנושיות. קיימות שלושים-ושש פלנטות בלתי-מיושבות המתקרבות לשלב של מתת החיים, ובכמה מהן מתבצעות כעת ההכנות בעבור נשאי החיים. קיימות כמעט מאתיים ספֵירות המתפתחות כך שתהיינה מוכנות להשתלת חיים בטווח של מספר מיליוני השנים הבאות.
לא כל הפלנטות מתאימות לנשיאת חיים ברי-תמותה. הפלנטות הקטנות, שלהן מהירות סיבוב גבוהה סביב צירן, אינן מתאימות כלל לשמש כבתי גידול לחיים. בכמה מן המערכות הפיזיות של שטניה הפלנטות אשר סובבות סביב השמש המרכזית הינן גדולות מדי לשם מגורים, זאת משום שמסתן הגדולה מחוללת כבידה עריצה. לרבות מן הספֵירות הענקיות האלה יש לוויינים, לעיתים אף שישה או יותר, ולעיתים קרובות ממדיהם של ירחים אלו קרובים מאוד לאלו של אורנטיה, ועל-כן הינם אידיאליים כמעט למגורים.
העולם המיושב העתיק ביותר בשטניה, עולם מספר אחת, הינו אָנוֹוָה, אחד מארבעים-וארבע הלוויינים הסובבים סביב פלנטה חשוכה ענקית, אך חשוף לַאור המשתנה של שלוש שמשות סמוכות. אנווה הינה ציוויליזציה מפותחת המצויה בשלב מתקדם.
יקומי הזמן והמרחב מתפתחים בהדרגה; התקדמותם של החיים – הארציים או השמימיים – איננה שרירותית ואף אינה קסומה. לא תמיד ניתנת האבולוציה הקוסמית להבנה (חיזוי), אך היא לחלוטין איננה בחזקת תאונה.
היחידה הביולוגית של חיי החומר היא התא הפרוטופלאסמי, ההתאגדות המשותפת של אנרגיות כימיות וחשמליות, ושל אנרגיות בסיסיות אחרות. הנוסחאות הכימיות משתנות ממערכת למערכת, וטכניקת ההתרבות של התא החי שונה במקצת בכל יקום מקומי, ואולם, נשאי החיים משמשים לעולם כזרזים החיים המאתחלים את התגובות הקדמוניות של חיי החומר; והם אלו אשר מדרבנים את מעגלי האנרגיה של החומר החי.
דמיון פיזי שורר בין כל העולמות במערכת מקומית; ואף-על-פי-כן, לכל פלנטה סולם חיים משלה, ואין בנמצא שני עולמות זהים לחלוטין במתת החיים של עולמות הצומח והחי אשר בהם. שינויים פלנטאריים אלו בטיפוסי החיים של המערכת נובעים מן ההחלטות של נשאי החיים. ואולם, הוויות אלה אינן גחמניות ואינן שגיוניות; היקומים מתנהלים בהתאם לחוק ולסדר. חוקיו של נבאדון הינם הצווים האלוהיים של סאלווינגטון, ואילו סדר החיים האבולוציוני של שטניה מתואם עם התבנית האבולוציונית של נבאדון.
אף שהאבולוציה הינה החוק של ההתפתחות האנושית, התהליך עצמו שונה מאוד בעולמות השונים. לעיתים מאותחלים החיים במרכז אחד, ולעיתים בשלושה, כפי שאירע באורנטיה. לרוב, מקורם של החיים בעולמות האטמוספריים הוא בים, אך לא תמיד כך הוא; והדבר תלוי במידה רבה במעמדה הפיזי של הפלנטה. לנשאי החיים נתון שיקול דעת נרחב באשר לתפקידם כמאתחלי-חיים.
בהתפתחותם של החיים הפלנטאריים, לעולם מקדימה צורת הצומח את זו של החי, וזו מפותחת כמעט לחלוטין בטרם מתחילות התבניות של עולם החי להתבדל. כל סוגי בעלי החיים מתפתחים מקרב התבניות הבסיסיות הקודמות של ממלכת הצומח של הדברים החיים; הם אינם מאורגנים בנפרד.
שלבי ההתפתחות המוקדמים של החיים אינם תואמים לחלוטין את הדעה הרווחת הנוכחית שלכם. האדם בן התמותה איננו תוצר של תאונה אבולוציונית. קיימת מערכת מדויקת – חוק אוניברסאלי – אשר קובעת את התגוללותם של החיים הפלנטאריים בספֵירות החלל. הזמן וההתרבוּת במספרים גדולים של מין מסוים אינם הגורמים השולטים. עכברים מתרבים הרבה יותר מהר מאשר פילים, ועדיין הפילים מתפתחים יותר מהר מעכברים.
תהליך ההתפתחות הפלנטארית הינו סדור ומבוקר. התפתחותם של אורגניזמים גבוהים יותר מתוך קבוצות החיים הנמוכות יותר איננה מקרית. לעיתים מתעכבת ההתקדמות האבולוציונית עקב השמדת קווי פלסמת חיים מועדפים מסוימים הנישאים בקרב מינים נבחרים. לעיתים קרובות נדרשים עידנים על-גבי עידנים על-מנת לתקן את הנזק אשר נגרם בשל האובדן של ערוץ עליון יחיד של תורשה אנושית. עם הופעתם של זנים נבחרים ועליונים אלו של פרוטופלסמה חיה, יש לשמור עליהם בקנאות ובתבונה. וברוב העולמות המיושבים, לפוטנציאלֵי החיים העליונים הללו ניתן ערך גבוה בהרבה מאשר זה אשר ניתן להם באורנטיה.
קיימת תבנית סטנדרטית ובסיסית של עולם הצומח והחי בכל מערכת. ואולם, לעיתים תכופות עומדים נשאי החיים אל מול הצורך להתאים את התבניות הבסיסיות האלה על-מנת שיהלמו את התנאים הפיזיים המשתנים אשר מולם הם ניצבים בעולמות החלל הרבים. הם מטפחים טיפוס מערכתי מוכלל של בן-תמותה, ואולם קיימים שבעה טיפוסים נבדלים, כמו גם אלפים על-גבי אלפים של ווריאנטים משניים של שבעת הטיפוסים השונים הבולטים הללו:
1. טיפוסים של אטמוספירה.
2. טיפוסים של יסודות.
3. טיפוסים של כבידה.
4. טיפוסים של טמפרטורה.
5. טיפוסים של חשמל.
6. טיפוסים של אנרגיה.
7. טיפוסים חסרי-שם.
המערכת של שטניה כוללת את כל הטיפוסים הללו וכן קבוצות ביניים רבות, וזאת למרות שחלק מהסוגים מיוצגים בצמצום רב.
1. הטיפוסים של האטמוספירה. ההבדלים הפיזיים בין עולמות היישוב של בני התמותה נקבעים בעיקר בהתאם לטיב האטמוספירה; השפעות אחרות התורמות לַהתבחנות הפלנטארית הינן מינוריות יחסית.
המעמד האטמוספרי הנוכחי של אורנטיה הוא אידיאלי כמעט לתמיכה באדם מן הטיפוס הנושם, ואולם הטיפוס האנושי ניתן לשינוי כך שיהיה מסוגל לחיות הן בפלנטות העל-אטמוספריות והן בפלנטות התת-אטמוספריות. שינויים מעין אלו כוללים גם את עולם החי, אשר משתנה באופן ניכר בספֵירות המיושבות השונות. סדרי עולם החי עוברים שינויים גדולים הן בעולמות התת-אטמוספריים והן בעולמות העל-אטמוספריים.
בסוגים האטמוספריים בשטניה, שניים-וחצי אחוזים לערך הינם תת-נושמים, כחמישה אחוזים הינם נושמי-על ומעל לתשעים-ואחד אחוזים הינם נושמי-ביניים; וכולם גם יחד מהווים תשעים-ושמונה אחוזים וחצי מכלל העולמות בשטניה.
הוויות מסוג הגזעים של אורנטיה מסוּוגות כנושמי-ביניים; אתם מייצגים את הסדר הנשימתי הממוצע או הטיפוסי של הקיום כבני-תמותה. אילו היו קיימים יצורים תבוניים בפלנטה בעלת אטמוספירה דומה לזו של שכנכם הסמוך, נוגה, הרי שהם היו משתייכים לקבוצת נושמי-העל; ואילו יצורים אשר היו שוכנים בפלנטה בעלת אטמוספירה דלילה כמו זו של שכנכם החיצוני, מאדים, היו מכונים תת-נושמים.
אילו בני-תמותה היו שוכנים בפלנטה נטולת אוויר, כדוגמת הירח שלכם, הם היו משתייכים לסדר נפרד של לא-נושמים. טיפוס זה מייצג התאמה יסודית או קיצונית לסביבה הפלנטארית, אשר אליה נתייחס בנפרד. בשיעורם מהווים הלא-נושמים את האחוז-וחצי הנותרים של העולמות בשטניה.
2. הטיפוסים של היסודות. הבחנות אלה נוגעות ליחסם של בני-תמותה למים, לאוויר וליבשה, וקיימים ארבעה טיפוסים מובחנים של חיים תבוניים הנבדלים על-בסיס יחסם לבתי גידול אלו. הגזעים של אורנטיה משתייכים לסדר היבשתי.
יהא זה די בלתי-אפשרי בעבורכם לדמות את הסביבה השוררת בעולמות מסוימים במהלך העידנים המוקדמים שלהם. התנאים הבלתי-שגרתיים הללו מחייבים את בעל החיים המתפתח להישאר בחממת הגידול הימית שלו למשך תקופות ממושכות יותר מאשר בפלנטות המספקות סביבה יבשתית ואטמוספרית מסבירת-פנים בשלב מוקדם ביותר. ולהיפך, בעולמות מסוימים של נושמי-העל, כאשר הפלנטה איננה גדולה יתר-על-המידה, לעיתים מועיל הדבר לספק טיפוס בן-תמותה אשר יכול לנוע בקלות ברחבי האטמוספירה. לעיתים מצויים מעופפים אלו בין הקבוצות היבשתיות לבין הימיות, ובמידת מסוימת, לעולם הם חיים על-פני היבשה ולבסוף מתפתחים לכדי שוכני יבשה. ואולם, בעולמות מסוימים, הם ממשיכים לעופף במשך עידנים גם לאחר שהפכו להיות הוויות יבשתיות.
מדהים ומשעשע בו-זמנית לצפות בציוויליזציה המוקדמת של גזע אנושי פרימיטיבי הלובשת את צורתה, במקרה אחד באוויר ועל צמרות העצים, ובמקרה אחר – בתוך מימיהם הרדודים של אגנים טרופיים מוגנים, כמו גם בתחתית, בצדדים ועל חופיהם של הגנים הימיים הללו של הגזעים המוקדמים של ספֵירות יוצאות דופן אלה. ואפילו באורנטיה התקיימה תקופה ארוכה שבה שמר על עצמו האדם הפרימיטיבי וקידם את הציוויליזציה הפרימיטיבית שלו תוך חיים בעיקר על צמרות העצים, ממש כפי שעשו האבות הקדומים של שוכני העצים. ועל אורנטיה, עדיין יש לכם קבוצה של יונקים זעירים (משפחת העטלפים) אשר מנווטים את דרכם באוויר, וכן שוכני-ים כדוגמת כלבי הים והלווייתנים, אשר משתייכים אף הם למשפחת היונקים.
בשטניה, מקרב הטיפוסים של היסודות, שבעה אחוזים הינם מים, עשרה אחוזים הינם אוויר, שבעים אחוזים הינם אדמה ושלושה-עשר אחוזים הם מטיפוס משולב אדמה-אוויר. ואולם, התאמות אלה של יצורים תבוניים מוקדמים אלו אינם בבחינת דגים אנושיים ואף לא ציפורים אנושיות. הם משתייכים לטיפוסים האנושיים והקדם-אנושיים, ואינם לא דגי-על ולא ציפורים מהוללות, אלא בני תמותה בבירור ובמובחן.
3. הטיפוסים של הכבידה. הודות לשינוי בתוכן היצירתי, נבנות הוויות תבוניות כך שתוכלנה לפעול באופן חופשי הן בספֵירות קטנות מאורנטיה והן בספֵירות גדולות ממנה, ובכך הן מותאמות, במידותיהן, לכבידה של אותן פלנטות אשר אינן בעלות גודל וצפיפות אידיאליים.
טווח הגבהים של הטיפוסים הפלנטאריים השונים של בני התמותה משתנה, כאשר הממוצע בנבאדון עומד על מעט יותר משני מטרים. כמה מן העולמות הגדולים יותר מאוכלסים בהוויות המיתמרות לגובה של כשבעים וחמישה סנטימטרים בלבד. גובהם של בני התמותה נע מכאן ומעלה, דרך הגבהים הממוצעים בפלנטות בעלות הגודל הממוצע, ועד לשלושה מטרים לערך בפלנטות המיושבות הקטנות יותר. בשטניה קיים אך ורק גזע אחד אשר גובהו מתחת למטר ועשרים. עשרים אחוזים מן העולמות המיושבים של שטניה מאוכלסים בבני-תמותה מטיפוסי הכבידה המותאמים אשר שוכנים בפלנטות הגדולות יותר והקטנות יותר.
4. הטיפוסים של הטמפרטורה. ניתן לברוא הוויות חיות אשר מסוגלות לעמוד הן בטמפרטורות גבוהות הרבה יותר והן בטמפרטורות נמוכות הרבה יותר מטווח החיים של גזעי אורנטיה. קיימים חמישה סדרים מובחנים של הוויות, כפי שאלֶה מסוּוגות בהתייחס למנגנוני וויסות הטמפרטורה. בסולם זה מסוּוגים הגזעים של אורנטיה בדרגה מספר שלוש. שלושים אחוזים מעולמות שטניה מאוכלסים בגזעים מן הטיפוסים המותאמים לטמפרטורה. שנים-עשר אחוזים משתייכים לטווחי הטמפרטורה הגבוהים יותר, שמונה-עשר אחוזים לטווחי הטמפרטורה הנמוכים יותר; זאת ביחס לאורנטיה, אשר פועלת בקבוצת הביניים של הטמפרטורה.
5. הטיפוסים של החשמל. ההתנהגות החשמלית, המגנטית והאלקטרונית של העולמות הינה מגוונת באופן ניכר. קיימים עשרה תכנים של חיים של בני-תמותה אשר תוכננו באופן מגוּון על-מנת לעמוד בפני האנרגיות השונות של הספֵירות. עשרת הגיוונים הללו אף מגיבים באופנים שונים קמעה לקרניים הכימיות של אור השמש הרגיל. ואולם, השינויים הפיזיים הקלים הללו אינם משפיעים כהוא זה על החיים האינטלקטואליים או הרוחניים.
מבין הקבוצות החשמליות של החיים בני התמותה, כמעט עשרים-ושלושה אחוזים משתייכים למחלקה מספר ארבע, זו של הקיום מן הטיפוס המצוי באורנטיה. הטיפוסים הללו נחלקים כדלקמן: מספר 1, אחוז אחד; מספר 2, שני אחוזים; מספר 3, חמישה אחוזים; מספר 4, עשרים-ושלושה אחוזים; מספר 5, עשרים-ושבעה אחוזים; מספר 6, עשרים-וארבעה אחוזים; מספר 7, שמונה אחוזים; מספר 8, חמישה אחוזים; מספר 9, שלושה אחוזים; מספר 10, שני אחוזים – באחוזים שלמים.
6. הטיפוסים של האנרגיה. לא כל העולמות דומים באופן שבו נקלטת בהם אנרגיה. לא בכל העולמות המיושבים יש אוקיינוס אטמוספרי אשר הולם את החלפת הגזים הנשימתית, כפי שהמצב הינו באורנטיה. במהלך התקופות המוקדמות והמאוחרות של פלנטות רבות, הוויות מן הסדר הנוכחי שלכם אינן מסוגלות להתקיים; וכאשר הגורמים הנשימתיים של פלנטה הינם גבוהים מאוד או נמוכים מאוד, אך כל תנאי-הקדם האחרים לחיים תבוניים הינם הולמים, לעיתים מבססים נשאי החיים על עולמות שכאלו צורה מותאמת של קיום בר-תמותה, הוויות אשר מסוגלות לקיים את חילופי תהליכי החיים שלהן במישרין תוך שימוש באנרגיית-אור ובאמצעות התמרות כוח ממקור ראשון של בקרי המאסטר הפיזיים.
קיימים שישה סדרי תזונה שונים בעולם החי ובקרב בני התמותה: תת-הנושמים משתמשים בהזנה מן הטיפוס הראשון, שוכני הים בשני, ואילו נושמי-הביניים בשלישי, כבאורנטיה. נושמי-העל משתמשים בקליטת אנרגיה מן הטיפוס הרביעי, בעוד שהלא-נושמים עושים שימוש בטיפוס החמישי של ההזנה ושל האנרגיה. הטכניקה השישית של קליטת אנרגיה מוגבלת ליצורים האמצעיוניים.
7. הטיפוסים חסרי-השם. בחיים הפלנטאריים קיימים ווריאנטים פיזיים רבים אחרים; ואולם, כל ההבדלים הללו הם אך עניינים של שינויים אנטומיים, הבחנות פיזיולוגיות והתאמות אלקטרו-כימיות. הבחנות שכאלה אינן נוגעות לחיים האינטלקטואליים או לחיי הרוח.
מרבית הפלנטות המיושבות מאוכלסות בהוויות תבוניות מן הטיפוס הנושם. ואולם, קיימים גם סדרים של בני-תמותה אשר מסוגלים לחיות בעולמות שבהם יש רק מעט אוויר או שאין בהם אוויר כלל. שיעור העולמות המיושבים באורוונטון מטיפוס זה עומד על מעט פחות משבעה אחוזים. בנבאדון שיעור זה עומד על פחות משלושה אחוזים. בשטניה כולה קיימים רק תשעה עולמות מעין אלו.
קיימים כל-כך מעט עולמות מיושבים מן הטיפוס הבלתי-נושם בשטניה משום שמגזר זה של נורלטיאדק – אשר אורגן יחסית לאחרונה – עדיין שופע גופי חלל מטאוריים; ועולמות נעדרי אטמוספירה של חיכוך-מגן נתונים להפגזה תמידית של נוודים אלו. אפילו כמה מכוכבי השביט עשויים מנחילים של מטאורים, אך ככלל הם הינם גופי חומר מפוצלים קטנים יותר.
מיליונים על-גבי מיליונים של מטאוריטים חודרים מדי יום את האטמוספירה של אורנטיה, והם מגיעים במהירות של כמעט מאתיים מייל לשנייה. בעולמות הבלתי-נושמים חייבים הגזעים המתקדמים לפעול רבות על-מנת להגן על עצמם מן הנזק של המטאורים, והם מייצרים מתקנים חשמליים הפועלים על-מנת לְאַכֵּל את המטאורים או להסיט אותם ממסלולם. ובני גזעים אלו ניצבים בפני סכנה גדולה כאשר הם יוצאים אל מעבר לאזורים המוגנים הללו. עולמות אלו אף סובלים מסערות חשמליות הרסניות מטבע שאינו ידוע באורנטיה. בעתות מעין אלה של תנודות אנרגטיות עצומות חייבים התושבים לתפוס מחסה במבני הבידוד המיוחדים שלהם.
החיים בעולמותיהם של הבלתי-נושמים הינם שונים לחלוטין מאלו הנהוגים באורנטיה. הבלתי-נושמים אינם אוכלים מזון או שותים מים כפי שעושים הגזעים של אורנטיה. תגובות המערכת העצבית, מנגנוני וויסות החום וחילוף החומרים של האנשים המיוחדים הללו שונים באופן קיצוני מהפונקציות הדומות בבני התמותה של אורנטיה. כמעט כל פעולת חיים, למעט ההתרבוּת, היא שונה; ואפילו שיטות הרבייה הינן שונות במידת מה.
בעולמות הבלתי-נושמים המינים של עולם החי שונים בתכלית השינוי מאלו המצויים בפלנטות בעלות אטמוספירה. תוכנית החיים של היעדר-הנשימה שונה מטכניקת הקיום השוררת בעולם בעל אטמוספירה; ואפילו בהישרדות נבדלים אנשיהם, בהיותם מועמדים להיתוך-עם-רוח. ואף-על-פי-כן, הוויות אלה נהנות מן החיים ועוסקות בפעילויות של העולמות במידה רבה עם אותם ניסיונות ושמחות שחווים בני התמותה החיים בעולמות בעלי אטמוספירה. באופיים ובדעתם הבלתי-נושמים אינם נבדלים מטיפוסים אחרים של בני תמותה.
אתם תתעניינו מאוד באורח החיים הפלנטארי של בני התמותה מטיפוס זה, הואיל וגזע כזה של הוויות שוכן בְּספֵירה המצויה בקרבה רבה לאורנטיה.
קיימים הבדלים גדולים בין בני התמותה של העולמות השונים, ואפילו בקרב אלו המשתייכים לאותם טיפוסים אינטלקטואליים ופיזיים, ואולם כל בני התמותה המתכבדים ברצון הינם בעלי-חיים זקופים, הולכֵי על שניים.
קיימים שישה גזעים אבולוציוניים בסיסיים: שלושה ראשיים – אדום, צהוב וכחול; ושלושה משניים – כתום, ירוק ואינדיגוֹ. ברוב העולמות המיושבים קיימים כל הגזעים הללו, ואולם ברבות מן הפלנטות שבהן שוכנות הוויות בנות שלושה-מוחות שוכנים אך ורק שלושת הטיפוסים הראשיים. גם בכמה מערכות מקומיות מסוימות קיימים רק שלושת הגזעים הללו.
בממוצע, בני האדם ניחנים בשניים-עשר חושים פיזיים מיוחדים, זאת למרות שהחושים המיוחדים של בני התמותה בעלי-שלושת-המוחות משתרעים מעט מעבר לאלו של הטיפוסים בעלי מוח אחד ובעלי-שני-מוחות; והם יכולים לראות ולשמוע הרבה יותר מאשר הגזעים של אורנטיה.
על-פי-רוב נולדים התינוקות אחד-אחד, כאשר לידות של יותר מתינוק אחד הינן בחזקת יוצאות-מן-הכלל; וכן חיי המשפחה הינם אחידים למדי בפלנטות מכל הטיפוסים. השוויון בין המגדרים שורר בכל העולמות המתקדמים; הזכר והנקבה שווים זה לזה במתת הדעת ובמעמד הרוחני. איננו מחשיבים פלנטה ככזו אשר הגיחה זה מכבר מן הברבריות כל עוד מבקש אחד המינים לרדות באחר. היבט זה של התנסות היצורים תמיד משתפר מאוד לאחר הגעתם של בן ובת חומריים.
תחלופת עונות ושינויי טמפרטורה מתרחשים בכל הפלנטות שאותן מאירה ומחממת שמש. החקלאות הינה אוניברסאלית בכל העולמות בעלי האטמוספירה; עבודת האדמה הינה העיסוק האחד המשותף לכל הגזעים המתקדמים בכל הפלנטות מעין אלה.
כלל בני התמותה נאבקים בימיהם המוקדמים באויבים מיקרוסקופיים, כפי שאתם חווים זאת כעת באורנטיה, אף שאפשר כי אינכם חווים זאת באופן כה נרחב. משך החיים משתנה בין הפלנטות השונות ונע מעשרים-וחמש שנים בעולמות הפרימיטיביים ועד לקרוב לחמש-מאות שנה בעולמות המתקדמים והוותיקים יותר.
בני האדם כולם הינם יצורים חברתיים, הן כשבט והן כגזע. החלוקות האלה לקבוצות טבועות במקור ובהרכב שלהם. נטיות כאלה עשויות לעבור התאמה רק באמצעות התקדמות הציוויליזציה וההפיכה ההדרגתית לרוחניים. הבעיות החברתיות, הכלכליות והשלטוניות של העולמות המיושבים משתנות בהתאם לגילן של הפלנטות ולשיעור שבו הן הושפעו מביקוריהם העוקבים של הבנים האלוהיים.
הדעת הינה המתת של הרוח האינסופית, והיא פועלת באופן דומה למדי בסביבות מגוונות. הדעת דומה בקרב בני-תמותה שונים בלא תלות בְּהבדלים מבניים וכימיים מסוימים המאפיינים את הטבע הפיזי של היצורים הרצוניים של המערכות המקומיות. ללא תלות בהבדלים פלנטאריים אישיים או פיזיים, החיים המנטאליים של כל סדרי בני התמותה הללו הינם דומים למדי, ונתיבותיהם המיידיות שלאחר המוות דומות מאוד זו לזו.
ואולם, לא תוכל הדעת בת התמותה לשרוד ללא הרוח האלמותית. דעתו של האדם הינה בת-תמותה; ורק מתת הרוח אלמותית היא. ההישרדות תלויה בהפיכה לרוחני באמצעות סעד המכוונן – בהולדתה ובהתפתחותה של נשמה אלמותית; או לכל הפחות, מן ההכרח שלא תתפתח התנגדות למשימת המכוונן להביא לידי התמרה רוחנית של הדעת החומרית.
יהא זה קשה למדי להציג כראוי את בני התמותה מן הסדרה הפלנטארית משום שאתם יודעים כה מעט על אודותיהם, ומשום שקיימת ביניהם שונוּת רבה כל-כך. מכל מקום, ניתן ללמוד על אודות יצורים בני-תמותה מנקודות מבט רבות, וביניהן הבאות:
1. התאמה לסביבה פלנטארית.
2. סדרות טיפוס-המוח.
3. סדרות קליטת-הרוח.
4. עידנים פלנטאריים-בני-תמותה.
5. סדרות של קִרבה בין יצורים.
6. סדרות של היתוך-עם-מכוונן.
7. שיטות הִמלטוּת מן הארץ.
הספֵירות המיושבות של שבעת יקומי העל מאוכלסות בבני-תמותה אשר מסווגים בה-בעת לאחת או ליותר מן הקטגוריות של שבע המחלקות המוכללות האלה של יצורים חיים אבולוציוניים. ואולם, אפילו הסיווגים המוכללים הללו אינם כוללים את האֶמְצַעוֹפִים, ואף לא צורות מסוימות אחרות של חיים תבוניים. העולמות המיושבים, כפי שהוצגו במסמכים אלו, מאוכלסים ביצורים בני-תמותה, ואולם קיימות גם צורות חיים אחרות.
1. התאמה לסביבה פלנטארית. מנקודת המבט של התאמת חיי היצורים לתנאי הסביבה של הפלנטה, קיימות שלוש קבוצות כלליות של עולמות מיושבים: קבוצת ההתאמה השגרתית, קבוצת ההתאמה הקיצונית והקבוצה הניסיונית.
ההתאמות הרגילות לתנאי הסביבה הפלנטאריים מצייתות לתבניות הפיזיות הכלליות אשר נדונו לעיל. עולמותיהם של הלא-נושמים מאופיינים בהתאמות היסודיות או הקיצוניות, ואולם בקבוצה זו נכללים גם טיפוסים אחרים. לרוב מותאמים העולמות הניסיוניים באופן אידיאלי לצורות החיים הטיפוסיות, ובפלנטות שכאלה, המהוות אחת מתוך כל עשר, מנסים נשאי החיים לייצר וואריאציות מועילות בתכנוני החיים הסטנדרטיים. מכיוון שעולמכם הינו פלנטה ניסיונית, הוא נבדל מאוד מן הפלנטות אחיותיו אשר בשטניה; צורות חיים רבות אשר הופיעו באורנטיה לא תמצאנה במקומות אחרים; ובדומה לכך, נעדרים מן הפלנטה שלכם מינים מצויים רבים.
ביקום של נבאדון, כלל עולמות החיים-אשר-הותאמו מחוברים יחדיו באופן סדרתי ומהווים תחום מיוחד של עניינים ביקום אשר נתונה לו תשומת ליבם של המנהלים המוקצים לכך; וכל העולמות הניסיוניים הללו מפוקחים תקופתית בידי סגל של מנהלים ביקום, אשר בראשו עומד הסופיון הוותיק הידוע בשטניה בשם טָאבָּאמָנְטִיָה.
2. סדרות טיפוס-המוח. האחידות הפיזית היחידה בקרב בני התמותה הינה המוח ומערכת העצבים; ואף-על-פי-כן, קיימים שלושה סוגי ארגון בסיסיים של המנגנון המוחי: מוח-אחד, שני-מוחות ושלושה-מוחות. בני אורנטיה משתייכים לטיפוס בן שני-המוחות, אשר במידת מה הינו בעל דמיון רב יותר, הרפתקני יותר ופילוסופי יותר מאשר טיפוס בני התמותה בעלי מוח-אחד, אך יחד עם זאת אלו פחות רוחניים, אתיים ופולחניים מאשר סדרי שלושת-המוחות. ההבדלים הללו במוח מאפיינים אפילו את התקופה הקדם-אנושית של הקיום החייתי.
באמצעות הקְבלה, תוכלו לתפוש מתוך הטיפוס המצוי באורנטיה בעל שתי ההמיספֵרות של קליפת המוח, דבר-מה על אודות הטיפוס בעל מוח-אחד. הדרך הטובה ביותר להבין את המוח השלישי של הסדרים בעלי שלושת-המוחות היא כהתפתחות של המוח הנמוך יותר, או הבסיסי יותר, שלכם, אשר מתפתח עד לנקודה שבה עיקר פעולתו היא השליטה על הפעילויות הפיזיות, ובכך הוא מותיר את שני המוחות העליונים חופשיים לעסוק בעיסוקים גבוהים יותר: האחד לתפקודים האינטלקטואליים והאחר לפעילויות השכפול-הרוחני של מכוונן המחשבה.
בעוד שההישגים הארציים של הגזעים אשר להם מוח-אחד הינם מעט מוגבלים בהשוואה לאלו של הסדרים אשר להם שני-מוחות, בפלנטות הוותיקות של קבוצת שלושת-המוחות מתקיימות ציוויליזציות שהיו מדהימות את בני אורנטיה, ואשר במידת מסוימת היו מביישות את זו שלכם באמצעות ההשוואה. העולמות של בני התמותה בעלי שני-מוחות יכולים להשתוות לספֵירות של בעלי שלושת המוחות בהיבטים של התפתחות מכאנית וציוויליזציה חומרית, ואפילו בהתקדמות האינטלקטואלית. ואולם בכל הנוגע לשליטה הגבוהה יותר בדעת ולהתפתחות של יחסי-הגומלין בין האינטלקטואלי לרוחני, אתם נחותים במידת-מה.
בכל ההַערכות ההשוואתיות מעין אלה, הנוגעות להתקדמות האינטלקטואלית או להישגים הרוחניים של כל עולם או של כל קבוצת עולמות, יהא זה אך הוגן להכיר בגיל הפלנטה; הרבה, הרבה מאוד תלוי בגיל, בסיועם של המרוממים הביולוגיים ובמשימות העוקבות של הסדרים השונים של הבנים האלוהיים.
אף-על-פי שהעמים בעלי שלושת-המוחות מסוגלים להגיע לאבולוציה פלנטארית מעט גבוהה יותר מזו של הסדר אשר לו מוח-אחד ומזו הסדר שלו שני-המוחות, לכולם יש אותו טיפוס של פלסמת חיים וכולם עוסקים בפעילויות הפלנטאריות שלהם באופנים דומים, וזאת בדומה מאוד לבני האדם באורנטיה. שלושת הטיפוסים הללו של בני-תמותה פזורים ברחבי עולמות המערכות המקומיות. במרבית המקרים, לתנאים הפלנטאריים הייתה רק נגיעה מועטה להחלטותיהם של נשאי החיים באשר למיקומם של סדרים מגוּונים אלו של בני-תמותה בעולמות השונים; זוהי זכותם של נשאי החיים לתכנן ולבצע כך.
לשלושת הסדרים הללו נתונה הזדמנות שווה בנתיבת ההרקעה. כל אחד מהם חייב לחצות את אותו סולם התפתחות אינטלקטואלית, וכל אחד מהם חייב לעמוד באותם מבחני התקדמות רוחניים. ניהול המערכת ושליטת-העל של הקונסטלציה של העולמות השונים הללו חפים באופן אחיד מן האפליה; ואפילו השלטון של הנסיכים הפלנטאריים הינו זהה.
3. סדרות קליטת-הרוח. קיימות שלוש קבוצות של תוכן-דעת, כפי שהדבר מתייחס למגע עם ענייני רוח. סיווג זה אינו מתייחס לסדרי בני התמותה בעלי המוח האחד, שני המוחות או שלושת המוחות; הוא מתייחס בראש ובראשונה לכימיה של הבלוטות, וליתר דיוק לארגון של בלוטות מסוימות ביחס לגופים של יוֹתֶרֶת המוח. לגזעים שבעולמות מסוימים יש בלוטה אחת, לאחרים שתיים, כמו לבני אורנטיה, בעוד שבספֵירות אחרות יש לגזעים שלושה מן הגופים הייחודיים הללו. הדמיון ויכולת הקליטה הרוחנית הטבועים מושפעים בבירור מן ההבדלים במתת כימי זה.
מבין טיפוסי קליטת-הרוח, שישים-וחמישה אחוזים משתייכים לקבוצה השנייה, בדומה לגזעים של אורנטיה. שנים-עשר אחוזים משתייכים לטיפוס הראשון, ובאופן טבעי קולטים פחות; זאת בעוד שעשרים-ושלושה אחוזים נוטים יותר לרוחני במהלך חייהם הארציים. ואולם, הבדלים מעין אלו אינם שורדים את המוות הטבעי; ההבדלים הגזעיים הללו כולם תקפים אך ורק לחיים בגוף.
4. עידנים פלנטאריים-בני-תמותה. סיווג זה מכיר בעידני הזמן העוקבים כפי שהם משפיעים על מעמדו הארצי של האדם ועל יכולתו לקבל סעד שמימי.
החיים מאותחלים על הפלנטות בידי נשאי החיים, אשר משגיחים על התפתחותם עד לזמן-מה לאחר הופעתו האבולוציונית של האדם בן התמותה. בטרם נשאי החיים עוזבים פלנטה, הם מכוננים, כמתחייב, נסיך פלנטארי כשליטו של העולם. יחד עם שליט זה מגיעה מכסה מלאה של עוזרים כפיפים ושל סועדים מסייעים, ועם הגעתו מתבצע השיפוט הראשון של החיים ושל המתים.
עם הופעתן של קבוצות בני אנוש, מגיע נסיך פלנטארי זה על-מנת לייסד ציוויליזציה אנושית ולמקד את החברה האנושית. עולמכם מלא-הבלבול אינו מהווה אמת-מידה לשלטונם המוקדם של נסיכים פלנטאריים, משום שהיה זה בתחילתו של ממשל כזה באורנטיה כאשר חָבַר הנסיך הפלנטארי שלכם, קַאלִיגָאסְטִיָה, למרידתו של ריבון המערכת, לוציפר. מני אז הפלנטה שלכם מתנהלת במסלול סוער.
בעולם אבולוציוני רגיל, ההתקדמות הגזעית מגיעה לשיאה הביולוגי הטבעי במהלך שלטונו של הנסיך הפלנטארי, וזמן קצר לאחר מכן שולח ריבון המערכת לפלנטה זו בן ובת חומריים. הוויות מיובאות אלה משמשות כמרוֹממות ביולוגיות; כישלונן של אלה באורנטיה גרמה לסיבוך נוסף בהיסטוריה של הפלנטה שלכם.
כאשר ההתקדמות האינטלקטואלית והאתית של גזע אדם מגיעה לגבול ההתפתחות האבולוציונית, או אז מגיע בן אָווֹנָאל של פרדיס במשימת סמכות; ולאחר מכן, כאשר מתקרב המעמד הרוחני של עולם כזה לגבול ההישג הטבעי שלו, כי אז מגיע בן-של-מתת של פרדיס לביקור בפלנטה. המשימה העיקרית של בן מתת הינה לבסס את מעמד הפלנטה, לשחרר את רוח האמת על-מנת שתתפקד בפלנטה, ובכך תתאפשר הגעתם האוניברסאלית של מכוונני המחשבה.
וכאן, שוב, נבדלת אורנטיה: מעולם לא הייתה משימת סמכות בעולמכם, ואף בן המתת שלכם לא היה מסדר האוונאלים; הפלנטה שלכם נהנתה מאות הכבוד של היותה פלנטת הבית בר התמותה של הבן הריבון, מיכאל מנבאדון.
כתוצאה מן הסעד של כל הסדרים העוקבים של הבנים האלוהיים, מתחילים העולמות המיושבים והגזעים המתקדמים שלהם להתקרב לשיאה של האבולוציה הפלנטארית. עולמות כאלו הופכים כעת בשלים למשימה הסופית, להגעתם של הבנים המורים של השילוש. עידן זה של הבנים המורים של השילוש הינו המבואה של העידן הפלנטארי הסופי – האוטופיה האבולוציונית – עידן האור והחיים.
סיווג זה של בני האדם יזכה לתשומת לב ייחודית במסמך שבהמשך.
5. סדרות של קרבה בין יצורים. הפלנטות אינן מאורגנות רק אנכית, במערכות, קונסטלציות וכן הלאה, אלא ניהול היקום מאפשר גם את היווצרותן של קבוצות אופקיות בהתאם לטיפוס, לסדרה וליחסים האחרים. ניהול אופקי זה של היקום נוגע יותר לתיאום השורר בין פעילויות קרובות זו לזו אשר טופחו באופן עצמאי בספֵירות שונות. על סדרות קרבה אלה של יצורים יקומיים מפקחים באופן תקופתי גייסות משולבים מסוימים של אישיויות גבוהות אשר בראשם עומדים סופיונים עתירי-ניסיון.
גורמי קִרבה אלו באים לידי ביטוי בכל הרמות, הואיל וסדרות קרבה מתקיימות בין אישיויות לא-אנושיות, כמו גם בקרב יצורים בני-תמותה – ואפילו בין סדרים אנושיים ועל-אנושיים. ההוויות התבוניות מתייחסות זו לזו אנכית בשתים-עשרה קבוצות גדולות של שבע חטיבות כל אחת. התיאום בין קבוצות ייחודיות אלה של הוויות חיות מתבצע, כפי הנראה, באמצעות טכניקה, אשר איננה מובנת עד סופה, של ההוויה העליונה.
6. סדרות ההיתוך-עם-מכוונן. הסיווג הרוחני, או החלוקה הרוחנית, לקבוצות של כלל בני התמותה, במהלך התנסות טרום-ההיתוך שלהם, נקבע באופן בלעדי על סמך היחס שבין סטאטוס האישיות לבין משגוח המסתורין השוכן. כמעט תשעים אחוזים מן העולמות המיושבים בנבאדון מאוכלסים בבני-תמותה מותכי-מכוונן; וזאת בשונה מיקום סמוך אשר בו רק במעט יותר ממחצית העולמות שוכנות הוויות משוּכַּנות-מכוונן אשר מועמדות להיתוך נצחי עמו.
7. שיטות הִמלטות מן הארץ. קיימת אך ורק דרך בסיסית אחת שבה ניתן לאתחל חיים אנושיים יחידניים בעולמות המיושבים, והיא באמצעות רבייה ולידה טבעית של יצורים; ואולם, קיימות טכניקות רבות שבאמצעותן חומק האדם ממעמדו הארצי וזוכה בגישה לזרם הנע פנימה של מרקיעי-פרדיס.
כלל הטיפוסים הפיזיים השונים וכלל הסדרות הפלנטאריות השונות של בני-תמותה נהנות באופן דומה מן הסעד של מכוונני המחשבה, של המלאכיות השומרות ושל הסדרים השונים של קהילות השליחים של הרוח האינסופית. כולם כאחד משתחררים מאזיקי הבשר באמצעות שחרור המוות הטבעי, וכולם כאחד ממשיכים משם אל העולמות המורונטיים של אבולוציית הרוח ושל התקדמות הדעת.
מעת לעת, בהתאם לבקשת השלטונות הפלנטאריים או שליטי המערכת, נערכות תחיות-מתים מיוחדות של השורדים הנמים את שנתם. תחיות שכאלה נערכת לפחות אחת לאלף שנים למניין הזמן הפלנטארי, כאשר לא כולם מקיצים, אך "רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ". תחיות מיוחדות אלה מהוות הזדמנות לשנע קבוצות מיוחדות של מרקיעים לשירות ספציפי בתוכנית הרקעת בני התמותה של היקום המקומי. לתחיות מיוחדות אלה קיימות הן סיבות מעשיות והן חיבורים סנטימנטאליים.
לאורך עידניו המוקדמים של עולם מיושב, רבים נקראים לספֵירות העליונות בעת תחיות המתים המיוחדות ותחיות אלף השנים, ואולם רוב השורדים מקבלים את אישיותם מחדש עם חנוכתו של עידן חדש הקשור בהתגלותו של בן אלוהי של שירות פלנטארי.
1. בני-תמותה מן הסדר השורד הקבוצתי או של סיום-עידן. עם הגעתו של המכוונן הראשון לעולם מיושב מופיעות גם השרפים השומרות; הן הינן הכרחיות להימלטות מן הארץ. במהלך כל התקופה נעדרת-החיים שבה נמים השורדים, מוחזקים הערכים הרוחניים והמציאויות הנצחיות של נשמותיהם האלמותיות והחדשות שזה עתה התפתחו במשמורת-קודש בידי השרפים השומרות האישיות או הקבוצתיות.
השומרות הקבוצתיות הממונות על השורדים הנמים לעולם פועלות יחד עם הבנים השופטים בעת הופעתם בעולמות. "וְאָז יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו וִיקַבֵּץ אֶת בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת". עם כל שרפים הממונה על הפיכתו מחדש של שורד נם לאישיות, פועל המכוונן השב – אותו רסיס אלמותי של האב אשר חי בקרבו בתקופת חייו כבשר ודם – וכך משוחזרת זהותו ואישיותו קמה לתחייה. במהלך השינה של נתיניהם, משרתים מכווננים אלו המצויים-בהמתנה בדיווינינגטון; לעולם הם אינם שוכנים בְּדעת בת-תמותה אחרת בתקופת ביניים זו.
בעוד שבעולמות הוותיקים יותר שבהם שוכנים בני-תמותה מצויים אותם סוגי בני-אדם מפותחים לעילא ורוחניים באופן כה מעודן, עד כי הם פטורים למעשה מן החיים המורונטיים, העידנים המוקדמים יותר של הגזעים אשר מקורם מן החי מתאפיינים בבני-תמותה פרימיטיביים, אשר הינם כה בלתי-בשלים עד שההיתוך עם המכוונן שלהם הוא בלתי-אפשרי. התעוררוּתם מחדש של בני-תמותה אלו מושגת באמצעות השרפים השומרת, בצירוף מנה יחידנית מרוחו האלמותית של המקור והמרכז השלישי.
וכך מקבלים השורדים הנמים של העידן הפלנטארי את אישיותם מחדש בעת מִפקדי סיום העידן. ואולם, באשר לאישיויות העולם אשר אינן ברות-הצלה, אף רוח אלמותית לא תהא נוכחת על-מנת לפעול לצד השומרות הקבוצתיות של הגורל, ודבר זה מחולל את חדלות קיומו של היצור. אף-על-פי שכמה מן הרשומות שלכם תיארו את מאורעות אלו כמתרחשים בפלנטות שבהן מתים בני התמותה, לאמיתו של דבר הם מתרחשים בעולמות העליונים.
2. בני-תמותה של סדרי ההרקעה היחידניים. התקדמותו היחידנית של בן-תמותה נמדדת על-פי ההישגים העוקבים ועל-פי החצייה (התמחות) של שבעת המעגלים הקוסמיים. מעגלים אלו של התקדמות בת-התמותה הינם רמות חוברות זו לזו של ערכים אינטלקטואליים, חברתיים, רוחניים, וכן של בוננות-קוסמית. בהתחילם בחוץ במעגל השביעי, כמהים בני התמותה אל המעגל הראשון, וכל אלו אשר הגיעו אל המעגל השלישי מקבלים מייד שומרות גורל אישיות הצמודות אליהם. בני-תמותה אלו עשויים לקבל מחדש את אישיותם בחיים המורונטיים באופן עצמאי מסיומי העידנים או ממשפטים אחרים.
במהלך העידנים המוקדמים של עולם אבולוציוני, רק בני-תמותה מעטים עומדים למשפט ביום השלישי. ואולם, עם חלוף העידנים, יותר ויותר שומרות גורל אישיות מוקצות לבני התמותה המתקדמים, וכך הולך וגדל מספרם של היצורים המתפתחים הללו, אשר זוכים לקבל את אישיותם-מחדש בעולם העליון הראשון ביום השלישי שלאחר המוות הטבעי. במקרים כאלה מסמלת חזרתו של המכוונן את התעוררותה של הנשמה האנושית, וזוהי ההפיכה מחדש של המת לאישיות, ממש כפי שהדבר מתבצע בעת המפקד ההמוני עם סיומו של עידן בעולמות האבולוציוניים.
קיימות שלוש קבוצות של מרקיעים יחידניים: הפחות מתקדמים נוחתים בעולם העליון הראשון, או התחילי. הקבוצה המתקדמת יותר עשויה להצטרף לנתיבה המורונטית בכל אחד מן העולמות העליונים המצויים בתווך, וזאת בהתאם להתקדמותם הקודמת בפלנטה. ואילו המתקדמים ביותר מקרב סדרים אלו מתחילים את התנסותם המורונטית ממש בעולם העליון השביעי.
3. בני-תמותה של סדרי ההרקעה המותנים-בניסיון. בעיני היקום, מכוֹננת הגעתו של המכוונן את קיומה של הזהות, ומקומן של ההוויות אשר בהן שוכן-מכוונן הוא במפקד המשפט. ואולם, החיים הזמניים בעולמות האבולוציוניים הינם חסרי-וודאות, ורבים מתים בצעירותם בטרם יוכלו לבחור בנתיבת פרדיס. ילדים ונערים משוּכַּני-מכוונן שכאלו הולכים אחר ההורה בעל המעמד הרוחני המתקדם יותר, וכך מגיעים לעולם הסופיונים של המערכת (בית הילדים של הניסיון) ביום השלישי, במסגרת תחיית-מתים מיוחדת, או במסגרת מִפקדי אלף-השנים הרגילים ומִפקדי סיומי עידן.
ילדים שמתים כאשר הם צעירים מדי מכדי שישכון בקרבם מכוונן מקבלים את אישיותם מחדש בעולם הסופיונים של המערכות המקומיות בשעה שאחד מן ההורים מגיע אל העולמות העליונים. הילד רוכש ישות פיזית עם היוולדו כבן-תמותה, ואולם בכל העניינים הנוגעים להישרדות, נחשבים כל הילדים חסרי-המכוונן כמסופחים עדיין להוריהם.
עם בוא הזמן המתאים מגיעים מכווני המחשבה לשכון בקטנים הללו; זאת בעוד שהסעד השרפי, הניתן לשתי הקבוצות של סדרי השורדים המותנים-בניסיון, הינו זהה באופן כללי לזה הניתן להורה המתקדם יותר, או שקולה לזו של ההורה במקרה שרק הורה אחד שורד. בלא קשר למעמד של הוריהם, אלו המגיעים למעגל השלישי זוכים לקבל שומרות אישיות.
בתי-ילדים דומים של ניסיון מוחזקים בספֵירות הסופיונים של הקונסטלציה ושל מטה היקום בעבור ילדיהם חסרי-המכוונן של סדרי המרקיעים המותאמים הראשי והמשני.
4. בני-תמותה מסדרי המרקיעים המותאמים המשניים. אלו בני האדם המתקדמים של העולמות האבולוציוניים האמצעיים. ככלל, הם אינם חסינים בפני המוות הפיזי, ואולם הם פטורים מן המעבר דרך שבעת העולמות העליונים.
הקבוצה הפחות מושלמת מקיצה מחדש במטה המערכת המקומית שלה ועוקפת רק את העולמות העליונים. קבוצת הביניים הולכת אל עולמות האימון של הקונסטלציה; הם עוקפים את כלל התוכנית המורונטית של המערכת המקומית. והלאה יותר, בהתקדם העידנים הפלנטאריים של המאמץ הרוחני, שורדים רבים מתעוררים במטה הקונסטלציה ומשם מתחילים את הרקעתם לעבר פרדיס.
ואולם, בטרם יכולות מי מהקבוצות האלה להמשיך הלאה, הן חייבות לחזור לאחור ולשמש כְּמורים בעולמות שאותם פספסו, ובכך לרכוש התנסויות רבות כמורים בעולמות שמעליהם דילגו כתלמידים. לאחר מכן, הם ממשיכים כולם לפרדיס בדרכים המצוּווֹת להתקדמותם של בני התמותה.
5. בני-תמותה מסדר המרקיעים המותאם הראשי. בני התמותה הללו שייכים לחיים מטיפוס ההיתוך-עם-מכוונן, ואולם לרוב הם מייצגים את השלבים הסופיים של ההתפתחות האנושית בעולם מתפתח. הוויות מהוללות אלה פטורות ממעבר דרך שערי המוות; הן כפופות לתפישה בידי הבן; והן מועתקות מקרב החיים ומופיעות באופן מיידי בנוכחותו של הבן הריבון במטה היקום המקומי.
אלו הם בני-תמותה אשר עוברים היתוך עם מכוונניהם במהלך החיים בגוף, ואישיויות מותכות-עם-מכוונן מעין אלה חוצות את החלל בחופשיות בטרם הן עוטות צורה מורונטית. נשמות מותכות אלה נעות באמצעות היסע מכוונן ישיר אל עבר אולמות התחייה של הספירות המורונטיות הגבוהות יותר, שם הן מקבלות את הכסות המורונטית התחילית, ממש כשם שעושים כל יתר בני התמותה אשר מגיעים מן העולמות האבולוציוניים.
סדר הרקעת בני-תמותה מותאם ראשי זה עשוי להיות תקף בעבור יחידים מכל אחת מן הסדרות הפלנטאריות, החל מן השלב הנמוך ביותר ועד לשלב הגבוה ביותר של עולמות ההיתוך-עם-מכוונן; ואולם, לעיתים תכופות היא פועלת על הספֵירות הוותיקות יותר, לאחר שאלֶה הפיקו את התועלות מביקוריהם הרבים של הבנים האלוהיים.
עם כינונו של העידן הפלנטארי של אור וחיים, רבים מגיעים לעולמות היקומיים המורונטיים באמצעות שיטת ההעתקה המותאמת הראשית. הלאה מכך, בשלבים המתקדמים של הקיום המבוסס, כאשר מרבית בני התמותה אשר עוזבים את העולם נכללים במחלקה זו, נחשבת הפלנטה כמשתייכת לסדרה זו. המוות הטבעי הופך לנדיר יותר ויותר בספֵירות האלה, אשר התייצבו מזה זמן רב באור ובחיים.
[הוצג על-ידי מלכיצדק מבית הספר לניהול פלנטארי של ירושם].
אף כי הנסיכים הפלנטאריים משתייכים לסדר הבנים הלאנונאנדקים, שירותם הינו כה מקצועי, עד כי הם נחשבים על-פי-רוב לקבוצה מובחנת. לאחר שהוסמכו בידי המלכיצדקים כלאנונאנדקים משניים, מוקצים בנים אלו של היקום המקומי לסגל המילואים של סדרם אשר במטה הקונסטלציה. מכאן ואילך מטיל עליהם ריבון המערכת לשמש בתפקידים שונים, ובסופו של דבר הם מתמנים לנסיכים פלנטאריים ונשלחים לשמש כשליטי העולמות המיושבים המתפתחים.
הסימן המורה לריבון המערכת לפעול בעניין הקצאת שליט לפלנטה נתונה, הינו קבלתה של בקשה מטעם נשאי החיים למשלוח ראש מנהלִי על-מנת שישמש באותה פלנטה אשר בה ייסדו חיים ופיתחו הוויות אבולוציוניות תבוניות. שליט פלנטארי מסדר בנים זה מוקצה לכל הפלנטות המאוכלסות ביצורים אבולוציוניים בני-תמותה.
הנסיך הפלנטארי ואחָיו הנלווים מייצגים את הגישה האישית הקרובה ביותר (למעט ההתגשמות בגוף) שבה מסוגל לגשת הבן הנצחי של פרדיס אל עבר היצורים הנמוכים של הזמן והמרחב. אמת היא כי הבן הבורא נוגע ביצורי העולמות באמצעות רוחו, ואולם הנסיך הפלנטארי הינו האחרון מבין סדרי הבנים האישיים המשתרעים מפרדיס והחוצה אל עבר ילדי האדם. הרוח האינסופית מתקרבת מאוד בדמויותיהן האישיות של שומרות הגורל ושל הוויות מלאכיות אחרות; האב האוניברסאלי חי בתוככי האדם הודות לנוֹכחוּת הקדם-אישית של משגוחי המסתורין; ואולם הנסיך הפלנטארי מייצג את המאמץ האחרון של הבן הנצחי ושל בניו להתקרב אליכם. בעולם מיושב חדש מהווה הנסיך הפלנטארי את הנציג היחידי של האלוהיות המושלמת, הנובעת מן הבן הבורא (הצאצא של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי) ומן הסועדת האלוהית (בת היקום של הרוח האינסופית).
הנסיך של עולם מיושב חדש מוקף בסגל נאמן של עוזרים וסייעים ובמספר גדול מן הרוחות הסועדות. ואולם, סגל ההנחיה של עולמות חדשים מעין אלו חייב לבוא מקרב הסדרים הנמוכים יותר של מנהלי המערכת, וזאת על-מנת שיחושו באופן טבעי אהדה והבנה לבעיות ולקשיים הפלנטאריים. וכל המאמץ הזה לספק שלטון אוהד לעולמות האבולוציוניים כרוך בסיכון המוגבר שאישיויות קרובות-לְאדם אלה עשויות ללכת שולל בשל האפשרות של רוממות דעתן שלהן מעל ומעבר לרצונם של השליטים העילאיים.
בהיות בנים אלו בודדים למדי כנציגי האלוהיות בפלנטות היחידניות, הם עוברים מבחנים קשים; ונבאדון סבלה מביש המזל של מספר מרידות. בעת בריאת ריבוני המערכת והנסיכים הפלנטאריים מתרחשת הפיכה לאישיוּת של מושג אשר הלך והתרחק מן האב האוניברסאלי ומן הבן הנצחי, וקיימת סכנה מתגברת לאיבוד חוש המידה באשר לחשיבות העצמית, וכן קיימת סבירות גדולה יותר לכישלון לתפוש כראוי את הערכים ואת היחסים של סדרי ההוויות האלוהיות הרבות ואת דרגות הסמכות שלהן. העובדה שהאב אינו נוכח באופן אישי ביקום המקומי, אף היא משיתה על כלל הבנים הללו מבחן מסוים של אמונה ושל נאמנות.
ואולם, נסיכי העולם הללו אינם נכשלים לעיתים תכופות במשימותיהם לארגן ולנהל את הספֵירות המיושבות, והצלחתם מסייעת רבות למשימותיהם הבאות של הבנים החומריים, אשר מגיעים על-מנת להרכיב את הצורות הגבוהות יותר של חיי היצורים באדם הפרימיטיבי של העולמות. שלטונם אף תורם רבות להכנתן של הפלנטות בעבור בני האל של פרדיס, אשר מגיעים לאחר מכן על-מנת לשפוט את העולמות ולכונן עידנים עוקבים.
כל הנסיכים הפלנטאריים מצויים תחת סמכותו המנהלית ביקום של גבריאל, מנהלו הכללי של מיכאל; זאת בעוד שמבחינת הסמכות המיידית, הם כפופים לצווי הביצוע של ריבוני המערכת.
הנסיכים הפלנטאריים רשאים לבקש בכל עת את עצתם של המלכיצדקים, מוריהם ומעניקי החסות שלהם לשעבר, ואולם, הם אינם מחויבים באופן שרירותי לבקש סיוע שכזה, ובמידה שאינם מבקשים עזרה שכזו מרצונם החופשי, אין המלכיצדקים מתערבים בניהול הפלנטה. שליטי העולמות הללו יכולים אף להפיק תועלת מעצתם של ארבעה-ועשרים חברי המועצה, אשר מתקבצים מעולמות המתת של המערכת. לעת הזו, כל חברי המועצה בשטניה הינם ילידי אורנטיה. וכן קיימת מועצה מקבילה בת שבעים חברים במטה הקונסטלציה, מועצה אשר אף חבריה נבחרים משורות ההוויות האבולוציוניות של העולמות.
השלטון בפלנטות האבולוציוניות במהלך הנתיבה המוקדמת והבלתי-מיושבת הוא ברובו שלטון-יחיד. הנסיכים הפלנטאריים מארגנים את קבוצות הסייעים המתמחות שלהם מבין סגלי העוזרים הפלנטאריים שלהם. לרוב, הם מקיפים את עצמם במועצה עליונה בת שנים-עשר חברים, ואולם מועצה זו נבחרת ומורכבת בעולמות השונים באופנים שונים. נסיך פלנטארי אף עשוי להיעזר בעוזר אחד או יותר מן הסדר השלישי של סדר הבנים שלו עצמו, ולעיתים, בעולמות מסוימים, אף בעוזר מן הסדר שלו, סדר הבנים הלאנונאנדקים המשני.
כלל צוות המטה של שליט עולם מורכב מאישיויות הרוח האינסופית ומטיפוסים מסוימים של הוויות מפותחות גבוהות יותר, וכן מבני-תמותה מרקיעים מעולמות אחרים. צוות שכזה מונה כאלף חברים בממוצע, וככל שהפלנטה מתקדמת עשוי סגל עוזרים זה להתרחב עד שהוא מונה מאה-אלף חברים ויותר. כל אימת שמורגש צורך בעוזרים נוספים, נדרשים הנסיכים הפלנטאריים אך להגשת בקשה לאחיהם, ריבוני המערכת, ובקשתם זו נענית ללא-דיחוי.
הפלנטות שונות מאוד זו מזו בטיבן, באופן ארגונן ובניהולן, ואולם בכולן קיימים בתי-דין של צדק. מערכת המשפט של היקום המקומי מתחילה בבתי הדין של הנסיך הפלנטארי, אשר בראשם עומד חבר מצוותו האישי; הצווים של בתי הדין הללו ניתנים באופן אבהי ביותר ומתוך שיקול דעת עצמי. כלל הסוגיות המערבות יותר מאשר את הפיקוח על תושבי הפלנטה, כפופות לערכאות הערעור של בתי הדין הגבוהים יותר, ואולם העניינים הנוגעים לתחומי עולמו מיושבים במידה רבה בהתאם לשיקול דעתו האישי של הנסיך.
וועדות הבוררים המשוטטות משרתות את בתי הדין של הפלנטות ומשלימות אותם; והבקרים הרוחניים והפיזיים כאחד כפופים לממצאיהם של בוררים אלו. ואולם, אף הוצאה שרירותית אל הפועל אינה מתבצעת בלא הסכמתו של אבי הקונסטלציה, הואיל ו"הגבוהים ביותר המה השולטים בממלכות האדם".
הבקרים והשנאים המוצבים בפלנטה יכולים אף הם לשתף פעולה עם המלאכיות ועם הסדרים האחרים של הוויות שמימיות בהפיכת אותן אישיויות לנראוֹת בעבור יצורים בני-תמותה. במקרים מיוחדים יכולים הסייעים השרפיים, ואפילו המלכיצדקים, להפוך את עצמם לנראים בעבור תושבי העולמות המיושבים, והם אף עושים כן. הסיבה העיקרית לכך שבני-תמותה מרקיעים מובאים מבירת המערכת כחלק מצוותו של הנסיך הפלנטארי היא לאפשר תקשורת עם תושבי העולם.
על-פי-רוב, בלכתו של נסיך פלנטארי אל עולם צעיר, הוא נוטל עמו ממטה המערכת המקומית קבוצה של הוויות מרקיעות מתנדבות. מרקיעים אלו מתלווים אל הנסיך כיועצים וכעוזרים במלאכת השבחת הגזע המוקדמת. סגל זה של עוזרים חומריים מהווה את החוליה המקשרת שבין הנסיך לבין הגזעים של העולמות. לנסיך של אורנטיה, קאליגאסטיה, היה סגל בן מאה עוזרים מעין אלו.
עוזרים מתנדבים שכאלו הינם אזרחיה של בירת המערכת, ואף לא אחד מהם הותך עם המכוונן השוכן שלהם. מעמד המכווננים של המתנדבים העוזרים הללו נותר מעמד של המתנה בבירת המערכת, זאת בעוד שהמתקדמים המורונטיים הללו חוזרים, ארעית, למעמדם החומרי הקודם.
נשאי החיים, אדריכלי הצורה, מספקים למתנדבים שכאלו גופים פיזיים חדשים שבהם ישכנו במהלך שהותם בפלנטה. בעוד שצורות אלה של אישיוּת פטורות מן המחלות הרגילות של העולמות, הן עדיין פגיעות לתאונות מסוימות מטבע מכני, בדומה לגופים המורונטיים המוקדמים.
לרוב נלקח הסגל הגשמי של הנסיך מן הפלנטה בהקשר של המשפט הבא, בעת הגיעו של הבן השני לַספֵירה. בטרם עזיבתם, מפקידים הם כנהוג את חובותיהם השונות בידי צאצאיהם המשותפים ובידי מתנדבים ילידיים עליונים מסוימים. בעולמות שבהם הורשו עוזרים אלו של הנסיך להזדווג עם הקבוצות העליונות של הגזעים הילידיים, משמשים צאצאים שכאלו על-פי-רוב כממשיכי דרכם.
עוזרים אלו של הנסיך הפלנטארי מזדווגים לעיתים רחוקות בלבד עם הגזעים של העולם, ואולם הם תמיד מזדווגים בינם לבין עצמם. מן הזיווגים הללו נוצרות הוויות משני טיפוסים: הטיפוס הראשי של יצורים אמצעיוניים וטיפוסים גבוהים מסוימים של הוויות חומריות, אשר נותרות מסופחות לצוותו של הנסיך לאחר שהוריהם ניטלים מן הפלנטה עם הגעתם של אדם וחווה. ילדים אלו אינם מזדווגים עם הגזעים בני התמותה, למעט במקרי חירום מסוימים, וגם אז הדבר נעשה אך ורק בהנחייתו של הנסיך הפלנטארי. במקרים כאלו, ילדיהם – נכדיהם של חברי הסגל הגשמי – מצויים במעמד של הגזעים העליונים של תקופתם ושל דורם. מכוונן שוכן בכל הצאצאים של העוזרים החומריים-למחצה הללו של הנסיך הפלנטארי.
עם סיומו של עידן הנסיך, כאשר מגיעה העת בעבור "סגל חוזר" זה לחזור אל מטה המערכת לשם המשכה של נתיבת פרדיס, מציגים מרקיעים אלו את עצמם בפני נשאי החיים מתוך כוונה להתפשט מגופם הפיזי. הם נכנסים לתנומת המסע, אשר ממנה הם מתעוררים משוחררים מן הכסות בת התמותה ועוטים את צורותיהם המורונטיות, מוכנים לקראת ההסעה השרפית חזרה אל בירת המערכת, שם ממתינים להם המכווננים אשר ניתקו מהם. מרקיעים אלו מפגרים בשיעור של עידן שלם אחרי בני כיתתם מירושם, ואולם הם רכשו התנסות ייחודית ויוצאת-דופן, פרק נדיר בנתיבתו של בן-תמותה מרקיע.
עד מהרה מארגן הצוות הגשמי של הנסיך את בתי הספר הפלנטאריים של האימון והחינוך, שם לומדת השמנה והסלתה של הגזעים האבולוציוניים, אשר נשלחת לאחר מכן אל בני עמם על-מנת ללמדם את המנהגים המשופרים הללו. בתי הספר אלו של הנסיך ממוקמים במטה החומרי של הפלנטה.
הרבה מן העבודה הפיזית הכרוכה בכינונה של עיר מטֵה זו מתבצעת בידי הסגל הגשמי. ערי מטה שכאלה, או יישובי מטה אלו, המשתייכים לתקופה המוקדמת של הנסיך הפלנטארי, הינם שונים עד מאוד ממה שעשוי לדמיין בן-תמותה באורנטיה. בהשוואה לעידנים מאוחרים יותר, הם פשוטים ומאופיינים בקישוטים מינראליים ובבנייה חומרית מתקדמת יחסית. וכל זה עומד בניגוד לַמשטר האדמי, המתרכז סביב מטה בדמות גן, אשר ממנו מתבצעת עבודתם לטובת הגזעים במהלך העידן השני של בני היקום.
ביישוב המטה אשר בעולמכם, לכל אזור מגורים אנושי סופק שפע של שטחי אדמה. ובעוד שהשבטים המרוחקים המשיכו לצוד וללקט מזון, התלמידים והמורים אשר בבתי הספר של הנסיך היו כולם חקלאים וגננים. הזמן התחלק באופן די שווה בין העיסוקים הבאים:
1. עבודת כפיים. עבודת האדמה, בצירוף בניית בתים וקישוטם.
2. פעילויות חברתיות. הופעות משחק והקבצות תרבותיות וחברתיות.
3. יישום חינוכי. הוראה יחידנית לצד לימוד קבוצות-משפחה, אשר אליה מתווספות הדרכות כיתתיות מיוחדות.
4. הדרכה מקצועית. בתי-ספר לנישואין ולמלאכות בית, בתי-ספר של אמנות ואומנות האימון, וכן שיעורים להדרכת מורים – חילוניים, תרבותיים ודתיים.
5. תרבות רוחנית. אחוות המורים, הארת דרכם של הילדים וקבוצות הנוער והדרכתם של ילדים ילידיים מאומצים כשליחים אל בני עמם.
נסיך פלנטארי הינו בלתי-נראה בעבור הוויות בנות-תמותה; להאמין לייצוגים של הוויות חומריות-למחצה אשר בצוותו שקול לעמידה במבחן אמונה. ואולם, בתי הספר אלו של תרבות ושל אימון, מותאמים ביותר לצרכיה של כל פלנטה, ובמהרה מתפתחת בין גזעי בני האדם יריבות ערנית ומשובחת במאמציהם לזכות בהיתר כניסה למוסדות הלימוד השונים הללו.
ממרכז עולם כזה של תרבות ושל הישג קורנת בהדרגה השפעה מרוממת ומְתַרְבֶּתֶת לעבר כל העמים, השפעה אשר מתמירה את הגזעים האבולוציוניים אט-אט ובבטחה. ובינתיים, הילדים המחונכים והרוחניים של העמים הסובבים, אלו אשר אומצו ואומנו בבתי הספר של הנסיך, חוזרים אל קבוצות הולדתם ומכוננים שם, כמיטב יכולתם, מרכזים חדשים ורבי-עוצמה של לימוד ושל תרבות, מרכזים שאותם הם מנהלים בהתאם לְתוכנית בתי הספר של הנסיך.
תכניות הקִדמה הפלנטארית וההתקדמות התרבותית האלה באורנטיה היו מצויות בעיצומן, והתקדמו בצורה מאוד משביעת רצון, כאשר הובא המיזם כולו לידי סופו הפתאומי והמחפיר ביותר עקב הצטרפות קאליגאסטיה למרידתו של לוציפר.
אחת מן האפיזודות המזעזעות ביותר בעבורי במרידה זו הייתה הלימוד על אודות בגידתו הגסה של מי שנמנה על סדר הבנים שלי, קאליגאסטיה, אשר במחשבה תחילה זדונית, עיוות את הלימוד באופן שיטתי והרעיל את ההנחיה אשר סופקה בכל בתי הספר הפלנטאריים של אורנטיה אשר פעלו באותו זמן. ההרס של בתי הספר הללו היה מהיר ומוחלט.
רבים מצאצאי המרקיעים אשר בסגל החומרי של הנסיך נותרו נאמנים, ונטשו את שורותיו של קאליגאסטיה. נאמנים אלו קיבלו עידוד מן המלכיצדקים אשר קיבלו לידיהם את הפלנטה, ובזמנים מאוחרים יותר תרמו צאצאיהם רבות לקיום המושגים הפלנטאריים של אמת ושל יושרה. עבודתם של מבשרי הבשורה הנאמנים הללו סייעה על-מנת למנוע את חיסולה המוחלט של האמת הרוחנית באורנטיה. נשמות אמיצות אלה וצאצאיהן שמרו בחיים ידע מסוים של שלטון האב, וכן שימרו בעבור גזעי העולם את מושג העידנים הפלנטאריים העוקבים של סדרי הבנים האלוהיים השונים.
הנסיכים הנאמנים של העולמות המיושבים צמודים בקביעות לפלנטות שאליהן הוצבו במשימתם המקורית. בני פרדיס וחלוקותיהם עשויים לבוא וללכת, ואולם נסיך פלנטארי מוצלח ממשיך לשמש כַּשליט של עולמו. ועבודתו, בהיותה מיועדת לטפח את התפתחות הציוויליזציה הפלנטארית, הינה עצמאית דיה ביחס למשימות הבנים הגבוהים יותר.
הדמיון בהתקדמות הציוויליזציות של כל שתי פלנטות שהן הינו מועט ביותר. פִּרטי התגוללות האבולוציה של בני התמותה נבדלים עד מאוד בעולמות שונים רבים. אך למרות הגיוון הרב בהתפתחות הפלנטות במישורים הפיזיים, האינטלקטואליים והחברתיים, כלל הספֵירות האבולוציוניות מתקדמות בכיוונים מסוימים ומוגדרים היטב.
תחת שלטונו המיטיב של נסיך פלנטארי – המועצם על-ידי הבנים החומריים ומודגש באמצעות ביקוריהם התקופתיים של בני פרדיס – יחלפו הגזעים בני התמותה אשר בעולם ממוצע של זמן ומרחב, דרך שבעת עידני ההתפתחות הבאים בזה אחר זה:
1. עידן התזונה. היצורים הטרום-אדמיים והגזעים של שחר האדם הפרימיטיבי עוסקים בעיקר בבעיות הקשורות במזון. הוויות מתפתחות אלה מבלות את זמן העירות שלהן בחיפוש אחר מזון או בלחימה, בין שזו הגנתית ובין שהיא התקפית. החיפוש אחר מזון הינו הדבר העיקרי המצוי בדעתם של אבות מוקדמים אלו של הציוויליזציה אשר תגיע לאחריהם.
2. עידן הביטחון. מייד לאחר שהצייד הפרימיטיבי יכול להתפנות מעט מזמן החיפוש אחר מזון, הוא משתמש בפנאי זה על-מנת לבצר את ביטחונו. יותר ויותר מתשומת לבו מוקדשת לטכניקה של המלחמה. הבתים מבוצרים, והשבטים מתמסדים בשל פחד הדדי ועקב השרשתה של שנאה לקבוצות זרות. השימור-העצמי הינו העיסוק המגיע תמיד לאחר התחזוקה-העצמית.
3. עידן הנוחות החומרית. לאחר שנפתרו חלקית בעיות המזון, ומשהושגה מידת-מה של ביטחון, הפנאי שנותר משמש לקידום נוחות אישית. התחרות בין הלוקסוס לַצורך כובש את מרכז תשומת לבו של האדם. עידן שכזה מתאפיין לעיתים קרובות מדי ברוֹדנוּת, בחוסר-סוֹבלנוּת, בגרגרנות ובשכרות. היסודות החלשים יותר של הגזעים נוטים להגזמה ולאכזריות. בהדרגה מוכנעים החלשים דורשי התענוג הללו בידי היסודות החזקים יותר ומוקירי-האמת של הציוויליזציה המתקדמת.
4. החיפוש אחר ידע וחוכמה. המזון, הביטחון, העונג והפנאי מספקים את הבסיס להתפתחותה של תרבות ולהפצתו של ידע. תוצאתו של המאמץ להוציא את הידע אל הפועל הינה חוכמה, והציוויליזציה מגיעה לאמיתו של דבר כאשר התרבות למדה זה מכבר כיצד ליהנות מן הניסיון ולהתפתח מתוכו. המזון, הביטחון והנוחות החומרית עדיין שולטים בחברה, ואולם יחידים רבים מרחיקי-ראות הינם רעבים לידע וצמאים לחוכמה. כל ילד מקבל הזדמנות ללמוד באמצעות עשייה; בעידנים הללו החינוך הינו מילת המפתח.
5. עידן הפילוסופיה והאחווה. כאשר בני התמותה לומדים לחשוב ומתחילים להפיק רווח מן הניסיון, הם הופכים להיות פילוסופיים – הם מתחילים להגות בתוך עצמם ולהפעיל שיקול דעת מבחין. בעידן זה הופכת החברה לאתית, ובני התמותה של עידן שכזה באמת הופכים להוויות מוסריות. הוויות מוסריות וחכמות מסוגלות לכונן בעולם מתקדם שכזה אחווה אנושית. הוויות אתיות ומוסריות מסוגלות ללמוד כיצד לחיות בהתאם לכלל הזהב.
6. עידן החתירה לרוחניות. משחלפו בני התמותה המתפתחים דרך שלבי ההתפתחות הפיזיים, האינטלקטואליים והחברתיים, במוקדם או במאוחר הם מגיעים לאותן רמות של בוננות אישית אשר מניעות אותם לבקש סיפוק רוחני והבנה קוסמית. הדת משלימה את העפלתה מתחומי הרגש של הפחד והדעות הקדומות אל הרמות הגבוהות של החוכמה הקוסמית ושל ההתנסות הרוחנית האישית. החינוך שואף להישג של משמעויות, והתרבות אוחזת ביחסים הקוסמיים ובערכי אמת. בני-תמותה מתפתחים מעין אלו הינם מתורבתים באמת, מחונכים הלכה למעשה ויודעי-אל באופן מעודן.
7. עידן האור והחיים. זהו לבלובם של העידנים העוקבים של ביטחון פיזי, התרחבות אינטלקטואלית, תרבות חברתית והישג רוחני. הישגים אנושיים אלו הינם כעת ממוזגים, מקושרים ומתואמים באחדות קוסמית ובשירות נטול-אנוכיות. במגבלות של טבע סופי ושל מתת חומרית, אין גבולות לְאפשרויות ההישג האבולוציוני על-ידי הדורות המתקדמים, אשר שוכנים בזה אחר זה בעולמות הנשגבים והמבוססים הללו של זמן ושל מרחב.
לאחר ששירתו את הספֵירות שלהם במשך עידנים עוקבים של היסטוריה עולמית ולאחר עידני ההתקדמות של הקִדמה הפלנטארית, מוּעלים הנסיכים הפלנטאריים, עם תחילתו של העידן של אור וחיים, לדרגת ריבונים פלנטאריים.
עקב בידודה של אורנטיה, הצגתם של פרטים רבים על אודות חייהם וסביבתם של שכניכם בשטניה הופכת לבלתי-אפשרית. במצגות אלה היננו מוגבלים על-ידי ההסגר הפלנטארי ועל-ידי בידודה של המערכת. והיננו חייבים להיות מונְחים בידי מגבלות אלה בכל מאמצינו להאיר את עיני בני התמותה של אורנטיה, ואולם, ככל שהותר לנו, קיבלתם הנחיה באשר להתקדמותו של עולם אבולוציוני ממוצע, וביכולתכם להשוות את נתיבתו של עולם שכזה למצב הנוכחי באורנטיה.
התפתחותה של הציוויליזציה באורנטיה לא הייתה שונה במידה כה רבה מזו של עולמות אחרים אשר סבלו מביש המזל של בידוד רוחני. ואולם, בהשוואה לעולמות הנאמנים של היקום, דומה כי הפלנטה שלכם מבולבלת ביותר ומפגרת מאוד בכל השלבים של ההתקדמות האינטלקטואלית ושל ההישג הרוחני.
בעטיו של חוסר המזל אשר נפל בחלקה של הפלנטה שלכם, נמנע מבני אורנטיה מלהבין הרבה על אודות תרבותם של עולמות רגילים. ואולם, אל לכם לדמיין את העולמות האבולוציוניים, ואפילו לא את העולמות האידיאליים ביותר שביניהם, כספֵירות שבהן החיים סוּגים בשושנים. החיים ההתחלתיים של הגזעים בני התמותה לעולם כרוכים במאבק. מאמץ והחלטה הינם מרכיבים הכרחיים בתהליך רכישתם של ערכי הישרדות.
התרבות מתבססת על איכותה של הדעת; לא תוכל תרבות להתעצם, אלא אם כן הדעת מורמת. אינטלקט נעלה יבקש תרבות נאצלת וימצא דרך כלשהי להשיג את מטרתו זו. דעת נחותה תדחה את התרבות הגבוהה ביותר, ואפילו כאשר זו תוצג לה על מגש של כסף. בנוסף לזאת, הרבה תלוי גם במשימותיהם העוקבות של הבנים האלוהיים, ובשיעור שבו ההארה מתקבלת על-ידי בני התקופות התואמות לעידניהם.
אל לכם לשכוח כי כתוצאה ממרידתו של לוציפר שהו כל העולמות בשטניה תחת הבידוד הרוחני של נורלטיאדק במהלך מאתיים-אלף השנים האחרונות. ויידרשו עידנים על-גבי עידנים על-מנת לפצות על הנכויות אשר נגרמו כתוצאה מן החטא ומן הניתוק. כתוצאה של הטרגדיה הכפולה של נסיך פלנטארי מורד ושל בן חומרי אשר נכשל, עולמכם עודו נע בנתיבה בלתי-שגרתית של עליות ומורדות. ואפילו המתת של מיכאל המשיח באורנטיה לא ביטל באופן מיידי את ההשלכות הזמניות של השגיאות הגסוֹת הללו בניהולו המוקדם של העולם.
במחשבה ראשונה, ייתכן שנדמה כי אורנטיה והעולמות המבודדים הינם חסרי-מזל ביותר, זאת משום שניטלו מהם הנוֹכחוּת וההשפעה המועילות של אישיויות על-אנושיות כדוגמת הנסיך הפלנטארי והבן והבת החומריים. ואולם, הבידוד של ספֵירות אלה מעניקה לגזעים שלהן הזדמנות ייחודית להפעלתה של אמונה ולפיתוחהּ של איכות ייחודית של ביטחון במהימנות הקוסמוס, אשר אינן תלויות בראייה או בכל שיקול חומרי שהוא. ייתכן שלבסוף יתברר כי בני התמותה אשר מגיעים מן העולמות המצויים בהסגר בעקבות מרידה הינם ברי-המזל ביותר. גילינו כי מרקיעים מעין אלו מקבלים לידיהם מהר מאוד משימות רבות מסוגים מיוחדים בפרויקטים קוסמיים שבהם אמונה שאין-עליה-עוררין וביטחון-עצמי נשגב הכרחיים לשם הישג.
בירושם, תופסים המרקיעים מן העולמות המבודדים הללו אזור מגורים משל-עצמם וידועים בשם אָגוֹדוֹנְטֵרִים, אשר משמעו הוא יצורים אבולוציוניים רצוניים אשר מסוגלים להאמין מבלי לראות, להחזיק מעמד בעת שהם מבוּדדים ולהתגבר על קשיים שאין-כדוגמתם אפילו בעת שהם לבדם. הקבוצה הפונקציונאלית הזו של אגודונטרים ממשיכה להתקיים בכל מהלך ההרקעה ביקום המקומי ובעת חציית יקום העל; היא נעלמת בעת השהות בהאוונה, ואולם היא שבה ומופיעה באופן מיידי עם ההישג של פרדיס, והיא מתמידה בבירור בסגל הסופיונות של בני התמותה. טַאבָּאמַנְטִיָה הינו אָגוֹדוֹנְטֵר במעמד של סופיון, אשר שרד מאחת הספֵירות שבהסגר אשר הייתה מעורבת באחת מן המרידות הראשונות אשר אירעו ביקומי הזמן והחלל.
במהלך נתיבת פרדיס כולה, התגמול מגיע בעקבות מאמץ כתוצאה של גורמים. תגמול שכזה מבדיל את היחיד מן הממוצע, מספק הבדלים בהתנסות היצורים ותורם לגמישות הביצועים המיטביים של הגוף הכולל של הסופיונים.
[הוצג על-ידי בן לאנונאנדק משנִי מסגל המילואים].
במהלך העידן של הנסיך הפלנטארי, מגיע האדם הפרימיטיבי אל גבול ההתפתחות האבולוציונית הטבעית; והישג ביולוגי זה מסמן לְריבון המערכת כי הגיעה העת לשלוח לעולם שכזה את סדר הבנים השני, את המרוֹממים הביולוגיים. בנים אלו, משום שהם שניים – הבן והבת החומריים – ידועים על-פי-רוב בפלנטה כאדם וחווה. שמו של הבן החומרי המקורי של שטניה הוא אדם, ואלו אשר הולכים אל עולמות המערכת כמרוממים ביולוגיים לעולם נושאים את שמו של הבן הראשון והמקורי של סדרם הייחודי.
בנים אלו הינם מתנתו החומרית של הבן הבורא לעולמות המיושבים. והם נותרים בפלנטה שבה הוצבו, לצד הנסיך הפלנטארי, לכל אורך הנתיב האבולוציוני של ספֵירה שכזו. בעולם שבו מצוי נסיך פלנטארי, אין בהרפתקה מעין זו משום סיכון רב, ואולם, בפלנטה כופרת, בעולם נעדר מנהיג רוחני, בעולם אשר ניטלה ממנו התקשורת הבין-פלנטארית, משימה שכזו כרוכה בסכנה חמורה.
למרות שאין ביכולתכם ולו לקוות לַדעת הכול על אודות עבודתם של בנים אלו בכל עולמות שטניה ובְמערכות אחרות, מסמכים אחרים מתארים באופן מלא יותר את חייהם ואת התנסויותיהם של הזוג המעניין, אדם וחווה, אשר הגיעו מסגל המרוֹממים הביולוגיים של ירושם על-מנת להעלות את גזעי אורנטיה בדרגה. ואף-על-פי שהתוכניות האידיאליות לשיפור הגזעים הילידיים שלכם נחלו כישלון, עדיין משימתו של אדם לא הייתה לשווא; אורנטיה נהנתה ממתנתם של אדם וחווה לאין חקר; ובקרב חבריהם ובְמועצות השמיים אין עבודתם נחשבת כאבודה לחלוטין.
הבנים והבנות החומריים, או המיניים, הינם צאצאיו של הבן הבורא; ורוח האם של היקום איננה משתתפת ביצירתן של הוויות אלה, אשר מיועדות לשמש כמרוממות פיזיות בַּעולמות האבולוציוניים.
סדר הבנים החומרי איננו אחיד ברחבי היקום המקומי. הבן הבורא מייצר אך ורק זוג אחד מן ההוויות האלה בכל מערכת מקומית; זוגות מקוריים אלו שונים בטיבם, בהיותם מכוּוננים לתבניות החיים של המערכות התואמות שלהם. ומן ההכרח שכך יהיה, משום שאחרת, פוטנציאל הרבייה של האדמים יהא בלתי-תפקודי יחד עם זה של בני התמותה המתפתחים בעולמותיה של כל מערכת שהיא. האדם והחווה אשר הגיעו לאורנטיה הינם צאצאי זוג הבנים החומריים המקורי של שטניה.
גובהם של הבנים החומריים משתנה ונע בין כשניים-וחצי מטרים לכשלושה מטרים, וגופם זוהר בבוהק אור קורן בגוון סגול. ובעוד שדם חומרי זורם בגופיהם החומריים, הם אף טעונים עד להתפקע באנרגיה אלוהית ורוויים באור שמימי. בנים חומריים אלו (האדמים) ובנות חומריות אלה (החווֹת) הינם שווים, והם נבדלים אך ורק בהיבטי הרבייה ובתכונות כימיות מסוימות. הם הינם שקולים אך נבדלים, זכר ונקבה – ולפיכך גם משלימים – והם מתוכננים לשרת בזוגות כמעט בכל משימותיהם.
הבנים החומריים נהנים מתזונה דואלית; הם אכן הינם דואליים בטיבם ובהרכב גופם, והם ניזונים מאנרגיה חומרית במידה רבה כשם שעושות ההוויות הפיזיות של העולמות; זאת בעוד שקיומם האלמותי מתקיים במלואו הודות לקליטתן הישירה והאוטומטית של אנרגיות קוסמיות מזינות מסוימות. באם הם ייכשלו באחת מן המשימות אשר הוטלו עליהם, או אפילו ימרדו במודע ובמתכוון, יהפוך סדר בנים זה למבוּדד וינותק מן הקשר למקורות היקום של אור וחיים. משם ואילך הם יהפכו להוויות חומריות הלכה למעשה, וגורלם יהא להשלים את מסלול החיים החומריים בַּעולם שבו הוצבו ולהיאלץ לבקש את משפטם של שופטי היקום. לבסוף יסיים המוות החומרי את נתיבתם הפלנטארית של בן או בת חומריים חסרי-מזל ובלתי-נבונים שכאלו.
האדם והחווה המקוריים – או אלו אשר נבראו במישרין – הינם אלמותיים מעצם טבע המתת אשר קיבלו, ממש כמו כל סדרי הבנים האחרים ביקום המקומי; ואולם, בניהם ובנותיהם מתאפיינים בהפחתה בפוטנציאל האלמוות. זוג מקורי זה אינו יכול להעביר אלמותיות בלתי-מותנית לצאצאיו, בנים כבנות. וצאצאיהם תלויים, לשם המשך חייהם, בסנכרון אינטלקטואלי רציף עם מעגלי כבידת-הדעת של הרוח. למן ראשיתה של מערכת שטניה, שלושה-עשר אדמים פלנטאריים אבדו בְּמרידה ועקב כישלון, וכן אבדו 681,204 מקרב אלו המצויים בעמדות אמון נחותות-דרגה. מרביתן של עריקות אלה אירעו בתקופת מרידתו של לוציפר.
בעודם חיים כאזרחי קבע בבירות המערכת, ואפילו בשעה שהם פועלים במשימותיהם היורדות בפלנטות האבולוציוניות, אין ברשותם של הבנים החומריים מכוונני מחשבה; ואולם באמצעות שירותים אלו ממש, הם רוכשים יכולת התנסותית על-מנת לקבל אל קרבם מכוונן שוכן ולצאת אל נתיבת ההרקעה לעבר פרדיס. הוויות ייחודיות ומועילות-לעילא אלה הינן החוּליות המקשרות שבין עולמות החומר לבין עולמות הרוח. הם מתרכזים במטה המערכת, שם הם מתרבים וממשיכים הלאה כאזרחיהם החומריים של העולם, ומשם הם נשלחים אל העולמות האבולוציוניים.
בשונה מבָּנים ברואים אחרים המשרתים בפלנטות, סדר הבנים החומריים איננו בלתי-נראה מטבעו לעיני יצורים חומריים כדוגמת תושבי אורנטיה. בני אל אלו יכולים להיראות, להיות מובנים, ובתורם להתרועע הלכה למעשה עם יצורי הזמן ואפילו להזדווג עימם; זאת אף כי תפקיד זה של רוֹממוּת ביולוגית נופל לרוב בחלקם של צאצאי האדמים הפלנטאריים.
בירושם, ילדיהם הנאמנים של כל אדם וחווה הינם אלמותיים, ואולם צאצאיהם של בן ובת חומריים אשר נולדו לאחר הגעתם לפלנטה אבולוציונית אינם חסינים באותו אופן בפני המוות הטבעי. כאשר בנים אלו הופכים חומריים על-מנת להתרבות בעולם אבולוציוני, מתרחש שינוי במנגנון שידור-החיים. נשאי החיים מונְעים במתכוון מן האדמים והחוות הפלנטאריים את היכולת להוליד בנים ובנות אלמותיים. במידה שאינם נכשלים, יכולים אדם וחווה המצויים במשימה פלנטארית לחיות למשך זמן בלתי-מוגבל, ואולם במסגרת מגבלות מסוימות, ילדיהם חווים אורך-חיים ההולך ומתקצר מדור לדור.
עם קבלת החדשות בדבר הגעתו של עולם מיושב נוסף אל פסגת האבולוציה הפיזית, מכנס ריבון המערכת את סגל הבנים והבנות החומריים בבירת המערכת; ומשנידונו הצרכים של עולם אבולוציוני שכזה, נבחרים שניים מקבוצת המתנדבים – אדם וחווה מן הסגל הבכיר של הבנים החומריים – על-מנת לצאת להרפתקה, ועל-מנת להתמסר לתנומה המכינה העמוקה לקראת היעטפותם בידי-שרף והסעתם מן הבית אשר בו הם משרתים אל עבר עולם חדש של הזדמנויות ושל סכנות חדשות.
אדמים וחוות הינם יצורים חומריים-למחצה, וככאלו הם אינם יכולים להיות מוסעים בידי שרפים. בטרם יוכלו להיעטף בידי-שרף לשם הסעתם אל העולם שאליו הוצבו, הם חייבים לעבור תהליך של פירוק-חומר בבירת המערכת. שרפי ההיסע יכולים לחולל שינויים מעין אלו בבנים החומריים וכן ביצורים חומריים-למחצה אחרים, כך שיתאפשר להם להיעטף בידי-שרף ולהיות מוסעים באופן זה דרך החלל מעולם אחד אל משנהו וממערכת אחת אל רעותה. תהליך זה של הכנה-להיסע דורש כשלושה ימים תקניים; ושחזור מצבו הרגיל של יצור כזה, אשר עבר פירוק-חומר, עם הגיעו אל סיום מסע ההיסע השרפי, דורש את שיתוף הפעולה של נשא חיים.
בעוד שקיימת טכניקת פירוק-חומר זו לשם הכנתם של האדמים למסע מירושם אל עבר העולמות האבולוציוניים, אין בנמצא שיטה מקבילה ללקיחתם מעולמות מעין אלו, אלא אם כן הפלנטה כולה נדרשת להתפנות; ובמקרה זה מותקנת מערכת לעת-חירום של טכניקת פירוק-החומר בעבור כלל האוכלוסייה שאותה ניתן להציל. במידה שקטסטרופה פיזית כלשהי מאיימת על פלנטת הבית של גזע מתפתח, יתקינו המלכיצדקים ונשאי החיים את טכניקת פירוק-החומר בעבור כלל השורדים, והוויות אלה יוסעו באמצעות היסע שרפי אל העולם החדש אשר הוכן זה מכבר לשם המשך קיומם. לאחר שהחלה התפתחותו של גזע אנושי בעולם של חלל, היא חייבת להימשך באופן די עצמאי מהישרדותה הפיזית של אותה פלנטה, ואולם במהלך העידנים האבולוציוניים, אין כל כוונה שהאדם או החווה הפלנטאריים יעזבו את העולם שבו בחרו.
עם הגעתם ליעדם הפלנטארי, הבן והבת החומריים מורכבים-חומרית-מחדש תחת הנחייתם של נשאי החיים. תהליך זה בכללותו אורך בין עשרה לעשרים-ושמונה ימים כמניין הזמן באורנטיה. חוסר-ההכרה של השינה השרפית נמשך לכל אורך תהליך שחזור זה. וכאשר נשלמת הרכבתו-מחדש של האורגניזם הפיזי, עומדים הבנים והבנות החומריים הללו בביתם החדש ובעולמותיהם החדשים לכל דבר ועניין, ממש כשם שהיו לפני שמסרו עצמם בירושם לתהליך פירוק-החומר.
בעולמות המיושבים, בונים הבנים והבנות החומריים את בתי הגן שלהם בעצמם, ובמהרה מסייעים בידם ילדיהם שלהם. על-פי-רוב נבחר האתר בעבור הגן על-ידי הנסיך הפלנטארי, והסגל הגשמי שלו מבצע הרבה מעבודת ההכנה המקדמית בעזרתם של רבים מן הגזעים הילידיים הגבוהים יותר.
גני העדן הללו נקראים כך לכבודה של עדנטיה, בירת הקונסטלציה, ומשום שהם בנויים בהתאם לתבנית ההדר הבּוֹטָאנִי של עולם המטה של האבות הגבוהים ביותר. לרוב ממוקמים בתי גן אלו באזורים מרוחקים ובאקלים קרוב-לטרופי. בעולם ממוצע, הם הינם יצירות נהדרות. ולא תוכלו כלל לשפוט מרכזי תרבות יפהפיים אלו מתוך הסיפור המקוטע על אודות התפתחותו המעוקרת של פרויקט דומה לזה באורנטיה.
מבחינה פוטנציאלית, אדם וחווה פלנטאריים מהווים את מלוא מתנת החסד הפיזי לגזעים של בני התמותה. עיסוקו העיקרי של זוג מיובא שכזה הינו הִתרבות ורימום ילדי הזמן. ואולם, אין כל הזדווגות ישירה בין אנשי הגן לבין אנשי העולם; לאורך דורות רבים נותרים אדם וחווה מבוּדדים מבחינה ביולוגית מבני התמותה האבולוציוניים, בעודם בונים גזע חזק מסדרם הם. זהו מקורו של הגזע הסגול בעולמות המיושבים.
התוכניות לרוממות הגזע נערכות ומוּכנוֹת על-ידי הנסיך הפלנטארי וצוותו, והן מוּצָאוֹת אל הפועל בידי אדם וחווה. וזוהי הנקודה שבה נמצאו הבן החומרי שלכם ובת-לווייתו במצב של חיסרון כביר עם הגעתם לאורנטיה. קאליגסטיה התנגד ביצירתיות וביעילות למשימה האדמית; ועל-אף שבאי הכוח המלכיצדקים של אורנטיה הזהירו מבעוד מועד את אדם וחווה מפני הסכנות האורבות להם בפלנטה מעצם נוכחותו של נסיך פלנטארי מורד, הצליח רב-מורדים זה, באמצעות תחבולה ערמומית, להערים על הזוג העדני ולהפילם בפח הפרת האמונים באשר לנאמנותם כַּשליטים הנראים-לעין של עולמכם. הנסיך הפלנטארי הבוגד אכן הצליח להכשיל את אדם וחווה שלכם, ואולם הוא כשל במאמציו לערב אותם במרידתו של לוציפר.
הסדר החמישי של המלאכיות, העוזרות הפלנטאריות, נספחות למשימה האדמית ולְעולם מלוות את האדמים הפלנטאריים בהרפתקאותיהם בעולמות. לרוב מונה סגל ההצבה הראשונית כמאה-אלף. בשעה שהושקה בטרם-עת עבודתם של אדם וחווה של אורנטיה, בשעה שהם סטו מן התוכנית אשר צוּותה, היה זה אחד מן הקולות השרפיים של הגן אשר הוכיח אותם באשר להתנהגותם הראויה לגינוי. והסיפור שלכם על אודות מאורע זה מדגים את האופן שבו המסורות הפלנטאריות שלכם נטו לייחס כל מה שהינו על-טבעי לַאלוה ריבון העולמים. מכיוון שכך, בני אורנטיה התבלבלו לעיתים תכופות באשר לטבעו של האב האוניברסאלי, הואיל וכל המילים של עמיתיו וכפיפיו, כמו גם כל פעולותיהם, יוחסו באופן מכליל לו עצמו. במקרה של אדם וחווה, הייתה זו לא אחרת מאשר העוזרת הפלנטארית הראשית אשר הייתה מצויה אז בתפקיד. שרפים זאת, סוֹלוֹנִיָה, הצהירה על כישלון התוכנית האלוהית וביקשה את חזרתם של באי הכוח המלכיצדקים לאורנטיה.
היצורים האמצעיוניים המשניים הינם חלק טבעי מן המשימות האדמיות. כפי שהדבר נכון בעבור הסגל הגשמי של הנסיך הפלנטארי, כך גם צאצאיהם של הבנות והבנים החומריים משתייכים לשני סדרים: הילדים הפיזיים שלהם והסדר המשני של היצורים האמצעיוניים. סועדים פלנטאריים חומריים – אך לרוב בלתי-נראים – אלו תורמים רבות להתקדמות הציוויליזציה ואפילו להכפפתם של מיעוטים סוררים העלולים לבקש לחבל בהתפתחות החברתית ובקִדמה הרוחנית.
אין לבלבל בין היצורים האמצעיוניים המשניים לבין אלו מן הסדר הראשי, אשר מתוארכים בסמוך למועד הגעתו של הנסיך הפלנטארי. מרביתם של היצורים האמצעיוניים המוקדמים יותר הללו באורנטיה הלכו בדרך המרידה יחד עם קאליגסטיה, והושמו במעצר מאז פֶּנְטֶקוֹסְט. רבים מקרב הקבוצה האדמית אשר לא נותרו נאמנים לממשל הפלנטארי, הושמו אף הם במעצר כאמור.
ביום של פֶּנְטֶקוֹסְט, חברו האמצעיוניים הראשיים והמשניים הנאמנים ויצרו איחוד התנדבותי אשר פעל מני אז כיחידה אחת בענייני העולם. והם משרתים תחת הנהגתם של אמצעיוניים נאמנים אשר נבחרים לסירוגין משתי הקבוצות.
עולמכם זכה לביקורם של ארבעה סדרי בנים: קאליגאסטיה, הנסיך הפלנטארי; אדם וחווה מסדר בניו החומריים של האל; מָאקִיוֶנְטָה מַלְכִּיצֶדֶק, "חכם שלם" בימיו של אברהם; ומיכאל המשיח, אשר הגיע כבן מתת של פרדיס. כמה יעיל ויפה יותר היה זה יכול להיות אילו מיכאל, הריבון העליון של היקום של נבאדון, היה מתקבל בברכה אל עולמכם על-ידי נסיך פלנטארי נאמן ויעיל ועל-ידי בן חומרי מסור ומוצלח, ושניהם כאחד היו יכולים לעשות כה רבות על-מנת להעצים את עבודת-חייו ואת משימתו של בן המתת! ואולם, לא כל העולמות היו חסרי-מזל כאורנטיה, ואף לא תמיד הייתה משימתם של האדמים הפלנטאריים כה קשה או כה מסוכנת. כאשר הם מצליחים, הם תורמים להתפתחותו של עַם כביר, וממשיכים לשמש כראשיהם הנראים של העניינים בפלנטה, ואפילו הרחק אל תוך העידן אשר בו מיוצב עולם שכזה באור ובחיים.
הגזע השליט במהלך העידנים המוקדמים של העולמות המיושבים הינו האדם האדום, אשר בדרך-כלל הוא הראשון להגיע לרמות התפתחות אנושיות. ואולם, בעוד שהאדם האדום הינו הגזע הוותיק של הפלנטות, האנשים בעלי-הצבע אשר מגיעים לאחריו מתחילים להופיע מוקדם מאוד במהלך העידן שבו מגיחה האנושות בת התמותה.
הגזעים המוקדמים הינם נעלים במידת-מה ביחס לאלו המאוחרים יותר; האדם האדום עומד גבוה מאוד מעל לגזע האינדיגו – השחור. נשאי החיים מעניקים את מלוא מתת האנרגיות החיות לגזע התחילי, או האדום, וכל מופע אבולוציוני עוקב של קבוצה מובחנת של בני-תמותה מייצג וואריאציה על חשבון המתת המקורי. אפילו גובהם הפיזי של בני התמותה נוטה לרדת מטה מן האדם האדום אל גזע האינדיגו, אף כי באורנטיה הופיעו ניצנים בלתי-צפויים של ענקיוּת בקרב האדם הירוק ובקרב האדם הכתום.
באותם עולמות שבהם קיימים כל ששת הגזעים האבולוציוניים, האנשים הנעלים הינם בני הגזעים הראשון, השלישי והחמישי – קרי האדום, הצהוב והכחול. וכך משתנות לסירוגין יכולות הצמיחה האינטלקטואלית וההתפתחות הרוחנית בקרב הגזעים האבולוציוניים, כאשר הגזעים השני, הרביעי והשישי פחות מוכשרים במידת-מה. הגזעים המשניים הללו הינם האנשים החסרים בעולמות מסוימים; והם אלו אשר הוכחדו ברבים מן העולמות האחרים. זהו חוסר מזל שבאורנטיה איבדתם במידה כה ניכרת מן האדם הכחול הנעלה שלכם, למעט מה שנותר ממנו בקרב ה"גזע הלבן" הממוזג. אובדנם של הצירים הירוק והכתום שלכם איננו מהווה נושא לדאגה כה רבה.
בעוד שנדמה כי האבולוציה של שישה – או של שלושה – גזעים של צבע מדרדרת את המתת המקורי של האדם האדום, היא מספקת כמה וואריאציות רצויות ביותר בטיפוסים בני התמותה, ומאפשרת את הביטוי המגוּון של הפוטנציאל האנושי אשר לא ניתן היה להשיגו באופן אחר. בהינתן העובדה שבני-תמותה אלו מרוּממים לאחר-מכן על-ידי הגזע האדמי, או הסגול, המיובא, שינויים אלו מועילים להתקדמותה של האנושות בכללותה. תוכנית מיזוג רגילה זו לא הוצאה אל הפועל באופן נרחב באורנטיה, וכישלון זה בביצוע תוכנית האבולוציה של הגזעים הופך בעבורכם לבלתי-אפשרית את ההבנה הניכרת בדבר מעמדם של אנשים אלו בפלנטה מיושבת ממוצעת, מתוך ההתבוננות בשאריות הגזעים המוקדמים הללו בעולמכם.
בימיה המוקדמים של ההתפתחות הגזעית, קיימת בקרב האדם האדום, הצהוב והכחול נטייה קלה להזדווג ביניהם; כמו כן, קיימת נטייה דומה להתערבבות בין הגזעים הכתום, הירוק והאינדיגו.
האנשים הפחות מפותחים מועסקים על-פי-רוב כעובדים על-ידי בני הגזעים המתקדמים יותר. דבר זה מתייחס למקור העבדות בפלנטות במהלך העידנים המוקדמים. האדם הכתום מוכנע בדרך-כלל בידי האדם האדום ומוּרד למעמד של משרת – ולעיתים אף מוכחד. האדם הצהוב והאדום מתרועעים זה עם זה לעיתים תכופות, אך לא תמיד. על-פי-רוב, הגזע הצהוב משעבד את הגזע הירוק, בעוד שהאדם הכחול מכניע את האינדיגו. הגזעים הללו של האנשים הפרימיטיביים מתייחסים לשימוש ברעיהם הנחשלים כעובדי כפייה, ממש כשם שבני אורנטיה מתייחסים לקנייה ולמכירה של סוסים ובקר.
במרבית העולמות הרגילים, עבדות בכפייה איננה שורדת את עידן הנסיך הפלנטארי, אף כי אנשים בעלי נכויות מנטאליות ופושעים הפועלים כנגד החברה ממשיכים להיאלץ לעבוד שלא-מרצונם. ואולם, בכל הספֵירות הרגילות מבוטלת העבדות מן הסוג הפרימיטיבי הזה מעט לאחר הגעתו של הגזע המיובא הסגול, או האדמי.
ששת הגזעים האבולוציוניים הללו נועדו להתמזג ולהיות מרוּממים באמצעות מיזוג עם צאצאיהם של המרוֹממים האדמיים. ואולם, בטרם אנשים אלו מתמזגים, מושמדים במידה רחבה מרביתם של הנחותים והבלתי-מתאימים. הנסיך הפלנטארי והבן החומרי, יחד עם סמכויות פלנטאריות הולמות אחרות, הם השופטים את כשירותם של הזנים המתרבים. הקושי בהוצאתה של תוכנית קיצונית שכזו אל הפועל באורנטיה טמון בעובדת היעדרם של שופטים הכשירים להעריך את כשירותם או את חוסר-כשירותם הביולוגית של היחידים מקרב גזעי עולמכם. ועל-אף קיומו של מכשול זה, דומה כי עליכם להיות מסוגלים להסכים על הסרתם הביולוגית של הזנים היותר בלתי-כשירים, פגומים, נחשלים ואנטי-חברתיים.
משאדם וחווה פלנטאריים מגיעים לעולם מיושב, הם קיבלו זה מכבר מן הממונים עליהם הנחייה מלאה בדבר דרך הביצוע הטובה ביותר של שיפור הגזעים הקיימים של ההוויות התבוניות. תוכנית הפעולה איננה אחידה; הרבה מושאר לשיקול דעתו של הזוג הסועד, ושגיאות אינן מחזה בלתי-שכיח, במיוחד בעולמות חסרי-סדר ובעולמות מרדניים כדוגמת אורנטיה.
על-פי-רוב, האנשים הסגולים אינם מתחילים להתמזג עם ילידי הפלנטה בטרם הגיע מספר בני קבוצתם שלהם ליותר ממיליון. ואולם בינתיים, סגל הנסיך הפלנטארי מצהיר כי ילדי האלים ירדו, כשם שהדבר אכן קרה, על-מנת להפוך לאחד עם גזעי האדם; והאנשים ממתינים בכיליון עיניים ליום שבו יוצהר כי אלו אשר נמצאו כמשתייכים לזנים הגזעיים הנעלים רשאים להגיע אל גן העדן ולעמוד שם לבחירת בניו ובנותיו של אדם על-מנת לשמש כַּאבות וכַּאימהות האבולוציוניים של סדר האנושות הממוזג והחדש.
בעולמות הרגילים, האדם והחווה הפלנטאריים לעולם אינם מזדווגים עם הגזעים האבולוציוניים. עבודת השיפור הביולוגי הזו הינה מלאכתם של הצאצאים האדמיים. ואולם, האדמים הללו אינם יוצאים החוצה להתהלך בין הגזעים; אלו הם אנשי סגל הנסיך שמביאים אל גן העדן את הגברים והנשים הנעלים על-מנת שיזדווגו מרצונם החופשי עם הצאצאים האדמיים. והבחירה כמועמד להזדווגות עם בני ובנות הגן נחשבת ברוב העולמות לַכבוד הגבוה ביותר.
בשעה שגזעי העולם מתאמצים באופן הולך וגובר לזכות בהכרה כראויים להיכנס אל הגן, מתמעטות בפעם הראשונה המלחמות הגזעיות ומצטמצמים המאבקים השבטיים. ולכם יכול להיות, לכל היותר, מושג קלוש על אודות האופן שבו המאבק התחרותי הזה תופס את מרכז הבמה של כל הפעילויות בפלנטה רגילה. באורנטיה, כלל התוכנית הזו לשיפור הגזע ירדה לטמיון מוקדם מאוד.
הגזע הסגול מהווה עַם מונוגמי, וכל גבר או אישה אבולוציוניים המתאחדים עם הבנים והבנות האדמיים מתחייבים שלא לקחת לעצמם בני זוג אחרים, וכן להנחות את ילדיהם למונוגמיה. הילדים של כל אחד מן האיחודים הללו מתחנכים ומוכשרים בבתי הספר של הנסיך הפלנטארי, ולאחר מכן הם מורשים לצאת אל הגזע של ההורה האבולוציוני שלהם, ושם להתחתן בתוך קבוצות נבחרות של בני-תמותה נעלים.
עידן חדש וכביר יותר של קידמה אבולוציונית מתחיל בשעה שזן זה של בנים חומריים מתווסף לגזעים המתפתחים של העולמות. בעקבות שפיעה הִתְרַבּוּתִית זו של יכולת מיובאת ושל תכונות על-אבולוציוניות, מתרחשת סדרה של קפיצות בהתפתחות הגזעית ובזו של הציוויליזציה; במאה-אלף שנים מתרחשת התקדמות רבה יותר מאשר במיליון שנות מאבק אשר קדמו להן. ובעולמכם, למרות כישלון התוכניות אשר צוּוו, התקדמות רבה נעשתה מאז שניתנה לאנשיכם מתנת פלסמת החיים של אדם.
ואולם, בעוד שילדיו הישירים של גן העדן הפלנטארי יכולים להעניק את עצמם לחברים הנעלים של הגזעים האבולוציוניים ובכך לרומם את הרמה הביולוגית של האנושות, לא יהא זה מועיל בעבור הזנים הגבוהים יותר של בני התמותה של אורנטיה להזדווג עם הגזעים הנמוכים יותר; התנהגות בלתי-נבונה שכזו תעמיד בסיכון את כלל הציוויליזציה בעולמכם. הואיל ונכשלתם להגיע להרמוניזציה של גזע באמצעות הטכניקה האדמית, שומה עליכם לפתור כעת את בעיית שיפור הגזע הפלנטארית שלכם בשיטות אחרות, אנושיות ברובן, של התאמה ושל שליטה.
במרבית העולמות המיושבים נותרים גני העדן כמרכזי תרבות נשגבים, והם ממשיכים לפעול, עידן אחרי עידן, כתבניות חברתיות להתנהגות ולנוהג הפלנטאריים. ואפילו בזמנים המוקדמים, כאשר אנשי הגזע הסגול מבוּדדים יחסית, בתי הספר שלהם מקבלים מועמדים ראויים מקרב הגזעים של העולם; זאת בעוד שההתפתחויות התעשייתיות של הגן פותחות ערוצים חדשים של חליפין מסחריים. וכך תורמים האדמים והחוות וצאצאיהם להתרחבות הפתאומית של התָרבות ולשיפור המהיר של הגזעים האבולוציוניים בעולמותיהם. וכל מערכות היחסים האלה מועצמות ונחתמות בחותם המיזוג שבין הגזעים האבולוציוניים לבין בניו של אדם, אשר בא לידי ביטוי בעליית מדרגה מיידית במעמד הביולוגי, בהאצת הפוטנציאל האינטלקטואלי ובהתרחבות יכולת הקליטה הרוחנית.
בעולמות רגילים הופך מטה הגן של הגזע הסגול לַמרכז התרבותי העולמי השני, ויחד עם עיר המטה של הנסיך הפלנטארי, הוא קובע את קצב התפתחותה של הציוויליזציה. במשך מאות בשנים פועלים בו-זמנית בתי הספר של עיר המטה של הנסיך הפלנטארי ובתי הספר של הגן של אדם וחווה. ועל-פי-רוב הם אינם מרוחקים מאוד זה מזה ופועלים יחדיו בשיתוף פעולה הרמוני.
חישבו מה תהא המשמעות בעבור עולמכם אילו אי-שם בלֶבַנְט היה קיים מרכז ציוויליזציה עולמי, אוניברסיטת תרבותית פלנטארית כבירה, אשר פעלה ברציפות במשך 37,000 שנים. ושוב, עצרו ושיקלו כמה הייתה מועצמת סמכותו המוסרית של מרכז עתיק שכזה, אילו לא-הרחק משם היה ממוקם מטה נוסף ועתיק ממנו של סעד שמימי אשר מסורותיו משפיעות בכוח מצטבר של 500,000 שנות השפעה אבולוציונית משולבת. המנהג הוא אשר מפיץ בסופו של דבר את האידיאלים של עדן אל רחבי העולם כולו.
בתי הספר של הנסיך הפלנטארי עוסקים בעיקר בפילוסופיה, דת, מוסר, ובהישגים האינטלקטואליים והאמנותיים הגבוהים יותר. בתי הספר של הגן של אדם וחווה מוקדשים על-פי-רוב לְאמנויות שימושיות, לְהכשרה אינטלקטואלית בסיסית, לְתרבות חברתית, התפתחות כלכלית, יחסי מסחר, יעילות פיזית וממשל אזרחי. בסופו של דבר, מרכזים עולמיים אלו מתמזגים, אך חיבור זה מתרחש הלכה למעשה רק בתקופתו של הבן הסמכותי הראשון.
קיומם המתמשך של האדם והחווה הפלנטאריים – לצד הגרעין הטהור המקשר ישירות אל הגזע הסגול – מעניק לתרבות העדנית את אותה יציבות של צמיחה הפועלת על הציוויליזציה של העולם מתוקף עוצמתה המחייבת של המסורת. בבנים ובבנות חומריים ואלמותיים אלו היננו מוצאים את החוליה האחרונה והחיונית המחברת את האל והאדם, החוליה המגשרת על התהום האינסופית-כמעט הפעורה בין הבורא הנצחי לבין האישיויות הסופיות הנמוכות ביותר של הזמן. כאן קיימת הוויה ממקור גבוה, אשר הינה פיזית, חומרית ואפילו מהווה יצור בעל-מגדר כבני התמותה של אורנטיה, הוויה המסוגלת לראות ולהבין את הנסיך הפלנטארי הבלתי-נראה ולפרש אותו בעבור היצורים בני התמותה של העולם; זאת הואיל והבנים והבנות החומריים מסוגלים לראות את כלל הסדרים הנמוכים יותר של ההוויות הרוחניות; הם רואים את הנסיך הפלנטארי ואת כל צוותו, זה הנראה וזה הבלתי-נראה.
עם חלוף המאות ועם התמזגות צאצאיהם עם גזעי האדם, אותם בן ובת חומריים מתקבלים כַּאבות הקדמוניים המשותפים של האנושות, ההורים המשותפים של הצאצאים הממוזגים כעת של הגזעים האבולוציוניים. הכוונה היא שבני התמותה אשר מתחילים בעולם מיושב יתנסו בחוויה של ההכרה בשבעה אבות:
1. האב הביולוגי – האב בשר ודם.
2. אבי העולם – האדם הפלנטארי.
3. אבי הספֵירות – ריבון המערכת.
4. האב הגבוה ביותר – אבי הקונסטלציה.
5. אבי היקום – הבן הבורא והשליט העליון של הבריאות המקומיות.
6. אבות-העל – עתיקי היומין אשר מושלים ביקום-העל.
7. אבי הרוח, או אב האוונה – האב האוניברסאלי אשר שוכן בפרדיס ומעניק מרוחו על-מנת שתחייה ושתפעל בדעתם של היצורים הנמוכים אשר מאכלסים את יקום היקומים.
מעת לעת מגיעים הבנים האוונאליים של פרדיס אל העולמות המיושבים על-מנת להוציא אל הפועל פעולות שיפוטיות, ואולם, האוונאל הראשון אשר מגיע במשימה של סמכות הוא אשר מתחיל את העידן הרביעי של עולם אבולוציוני של זמן ומרחב. בפלנטות מסוימות שבהן מתקבל בן זה של סמכות באופן אוניברסאלי, הוא נותר למשך עידן אחד; וכך משגשגת הפלנטה תחת שלטונם המאוחד של שלושה בנים: הנסיך הפלנטארי, הבן החומרי ובן הסמכות, כאשר השניים האחרונים נראים לעיני כלל תושבי העולם.
בטרם מסיים הבן הראשון של סמכות את משימתו בעולם אבולוציוני רגיל, הושלם זה מכבר איחוד העבודה החינוכית והמנהלית של הנסיך הפלנטארי ושל הבן החומרי. מיזוג זה של הפיקוח הדואלי על הפלנטה, מביא לידי קיום סדר חדש ויעיל של ממשל עולמי. עם פרישׁתו של הבן הסמכותי, מקבל האדם הפלנטארי את סמכות ההכוונה החיצונית של הפלנטה. כך פועלים בצוותא הבן והבת החומריים כמנהלי הפלנטה, עד להתייצבותו של העולם בעידן של האור והחיים; או אז מוּרם הנסיך הפלנטארי לדרגת ריבון פלנטארי. במהלך עידן זה של אבולוציה מתקדמת, הופכים אדם וחווה למה שניתן להיקרא בשם ראשי-ממשלה-בצוותא של העולם המהולל.
מייד משבּירתו החדשה והמאוחדת של העולם המתפתח מתבססת כהלכה, ומהר ככל שניתן להכשיר כראוי מנהלים כפיפים ומוכשרים, מיוסדות בירות-משנה בגופי יבשה מרוחקים ובקרב העמים השונים. ובטרם הגעתו של בן נוסף של עידן, יאורגנו בין חמישים למאה מרכזי-משנה מעין אלו.
הנסיך הפלנטארי וצוותו עדיין מטפחים את תחומי הפעילות של הרוח ושל הפילוסופיה. אדם וחווה מקדישים תשומת-לב מיוחדת למעמד הפיזי, המדעי והכלכלי של העולם. ושתי הקבוצות כאחת מקדישות באופן שווה את האנרגיות שלהן לטיפוח האמנויות, יחסי החברה וההישגים האינטלקטואליים.
בטרם תחילתו של העידן החמישי של ענייני העולם, הושג זה מכבר ניהול מפואר של הפעילויות בפלנטה. קיומם של בני התמותה בספֵירה מנוהלת-היטב שכזו הוא אכן מעורר ומועיל. ולוּ בני אורנטיה היו יכולים רק לחזות בחיים בפלנטה שכזו, מייד הם היו עומדים על ערכם של אותם דברים אשר איבד עולמם בשל אימוצו את הרוע והשתתפותו במרד.
[הוצג על-ידי בן לאנונאנדק משנִי מסגל המילואים].
למן תחילתם של החיים בפלנטה אבולוציונית ועד לעת לבלובם הסופי בעידן האור והחיים, מופיעים בזירת הפעולה של העולם לפחות שבעה עידנים של חיים אנושיים. עידנים עוקבים אלו נקבעים בהתאם למשימותיהם הפלנטאריות של הבנים האלוהיים, ובְעולם מיושב ממוצע מופיעים העידנים הללו בסדר הבא:
1. האדם טרום-הנסיך הפלנטארי.
2. האדם בָּתַר-הנסיך הפלנטארי.
3. האדם הבתר-אדמי.
4. האדם בתר-הבן-הסמכותי.
5. האדם בתר-הבן-המתת.
6. האדם בתר-המורה.
7. עידן האור והחיים.
מייד כאשר הופכים עולמות החלל להיות ראויים מן הבחינה הפיזית לחיים, הם נרשמים במרשם נשאי החיים, ובבוא העת נשלחים הבנים הללו לפלנטות מעין אלה מתוך מטרה לְאַתְחֵל חיים. כלל התקופה החל מאתחול החיים ועד להופעתו של האדם מכונה העידן הטרום-אנושי, והיא קודמת לעידנים האנושיים העוקבים אשר אליהם מתייחס מסמך זה.
מן העת שבה מגיח האדם מן הרמה החייתית – בשעה שביכולתו לבחור לסגוד לבורא – ועד להגעתו של הנסיך הפלנטארי, מכונים יצורים רצוניים בני-תמותה בשם בני-אדם פרימיטיביים. קיימים שישה טיפוסים, או גזעים, בסיסיים של בני-אדם פרימיטיביים, ואנשים מוקדמים אלו מופיעים בזה אחר זה בהתאם לסדר הצבעים בספקטרום, החל בצבע האדום. משך הזמן הנדרש לשם אבולוציית חיים מוקדמת זו משתנה במידה רבה מעולם לעולם, ונע ממאה-וחמישים אלף שנים ועד ליותר ממיליון שנים כמניין הזמן באורנטיה.
הגזעים האבולוציוניים בעלי הצבעים – אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול ואינדיגו – מתחילים להופיע בסביבות הזמן שבו מְפַתֵּחַ האדם הפרימיטיבי שפה פשוטה ומתחיל להפעיל את הדמיון היצירתי. בעת הזו האדם כבר מורגל מאוד בעמידה הזקופה.
בני האדם הפרימיטיביים הינם ציידים מעולים ולוחמים לבלי-חת. החוק בעידן זה הינו חוק הישרדותו הפיזית של החזק ביותר; בזמנים הללו כלל הממשל הינו שבטי. ובמהלך המאבקים הגזעיים המוקדמים בעולמות רבים, כמה מן הגזעים האבולוציוניים נכחדים, כפי שהדבר אירע באורנטיה. ולרוב, אלו אשר שורדים ממוזגים לאחר מכן עם הגזע הסגול המיובא בהמשך, קרי העם האדמי.
לאורה של הציוויליזציה אשר תגיע לאחריה, תקופה זו של האדם הפרימיטיבי מהווה פרק ארוך, חשוך ועקוּב-מדם. האתיקה של הג'ונגל והמוסר של היערות הקדמונים אינם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים של התקופות המאוחרות יותר של דת התגלות ושל התפתחות רוחנית גבוהה יותר. בעולמות רגילים ובלתי-ניסויים, תקופה זו שונה מאוד מן המאבקים הממושכים והאכזריים עד מאוד אשר אפיינו עידן זה באורנטיה. כאשר תגיחו מהתנסות העולם הראשונה שלכם, תתחילו לראות מדוע מתרחש המאבק הארוך והמכאיב הזה בעולמות האבולוציוניים, וככל שתתקדמו הלאה בדרך המובילה אל עבר פרדיס, כך תלך ותגדל הבנתכם את התבונה שבאירועים המוזרים-לכאורה הללו. ואולם, על-אף כל החליפוֹת והתמורות של העידנים המוקדמים של הוּלדת האדם, מעשיו של האדם הפרימיטיבי מייצגים פרק מזהיר, ואפילו הרואי, בתולדותיו של עולם אבולוציוני של זמן ומרחב.
האדם האבולוציוני המוקדם איננו יצור צבעוני. ככלל, בני התמותה הפרימיטיביים הללו הינם שוכני מערות או דרי צוקים. הם אף בונים בקתות גסות בתוך העצים הגדולים. לעיתים, בטרם הם רוכשים מידה גבוהה של אינטליגנציה, נשטפות הפלנטות בַּמינים הגדולים יותר של חיות. ואולם, בשלב מוקדם בַּעידן הזה לומדים בני התמותה להצית אש ולשמור עליה, ועם השימוש הגובר בדמיון היצירתי, ועם השיפור בכלים, האדם המתפתח מכחיד עד מהרה את בעלי החיים הגדולים והסוררים יותר. הגזעים המוקדמים אף עושים שימוש נרחב בבעלי החיים המעופפים הגדולים יותר. ציפורים ענקיות אלה מסוגלות לשאת אדם אחד או שניים בגודל-ממוצע בטיסה רציפה למרחק של מעל לשמונה-מאות קילומטרים. בפלנטות מסוימות מגישות ציפורים כבירות אלה שירות רב-ערך משום שהן ניחנות בסדר גבוה של אינטליגנציה, ולעיתים קרובות הן דוברות מילים רבות בשפותיו של העולם. ציפורים אלה הינן אינטליגנטיות ביותר, צייתניות עד-מאוד ורוחשות חיבה במידה בל-תיאמן. באורנטיה, ציפורי מסע אלה נכחדו לפני זמן רב, ואולם אבות אבותיכם המוקדמים נהנו משירותיהן.
על-פי-רוב רוכש האדם את השיפוט האתי, הרצון המוסרי, לצד הופעתה של שפה מוקדמת. משמושגת הרמה האנושית – לאחר הופעה זו של רצון בר-תמותה – הופכות הוויות אלה פתוחות לקבל את המכווננים האלוהיים לשכון בהם באופן ארעי; ועם מותן של הוויות אלה, רבות מהן נבחרות כשורדות ונחתמות בידי רבי-המלאכיות לשם שחזור והיתוך עם הרוח בעתיד. לעולם מלוות רב-המלאכיות את הנסיכים הפלנטאריים, ובבד בבד עם הגעתו של הנסיך מתרחש שיפוט העידן של העולם.
כל בני התמותה אשר בהם שוכנים מכוונני מחשבה הינם סוגדים בפוטנציה; הם "הוארו באור האמת", והם ניחנים בַּיכולת לתור אחר קשר הדדי עם האלוהיות. ואף-על-פי-כן, מרביתה של הדת המוקדמת, או הביולוגית, של האדם הפרימיטיבי מהווה פחד חייתי מתמיד השזור ביראת-כבוד של בוֹרוּת ובאמונות תפלות שבטיות. הישרדותה של האמונה התפלה בקרב הגזעים של אורנטיה רחוקה מלהחמיא להתפתחותכם האבולוציונית, והיא אף איננה תואמת את ההישגים הנהדרים האחרים של התקדמותכם החומרית. ואולם, לדת-פחד מוקדמת זו קיימת תכלית רבת-ערך בהכנעת מזגם היוקד של היצורים הפרימיטיביים הללו. היא זו אשר מבשרת את הציוויליזציה, והיא היא האדמה אשר בה יישתלו לאחר מכן זרעי דת ההתגלות בידי הנסיך הפלנטארי ובידי סועדיו.
על-פי-רוב, תוך כמאה-אלף שנים למן הרגע שבו רוכש האדם עמידה זקופה, מגיע הנסיך הפלנטארי, אשר נשלח מעִם ריבון המערכת לאחר הדיווח של נשאי החיים כי הרצון מתפקד, ואפילו אם התפתחו באופן זה רק מעט אינדיבידואלים באופן יחסי. בדרך-כלל בני התמותה הפרימיטיביים מקדמים בשלום את הנסיך הפלנטארי ואת הסגל הנראה-לעין שלו; למעשה, לעיתים קרובות הם מביטים בהם ביראת כבוד ובהערצה, כמעט בסגידה, וזאת אם אין מרסנים אותם.
עם הגעתו של הנסיך הפלנטארי מתחיל עידן חדש. ממשל מופיע על-פני הארץ ומושגת התקופה השבטית המתקדמת. קפיצות חברתיות עצומות מתבצעות במשך מספר אלפי שנים של שלטון זה. בתנאים רגילים, בני-תמותה מגיעים במהלך העידן הזה לציוויליזציה במעמד גבוה. הם אינם נאבקים זמן כה רב בברבריזם כפי שעשו הגזעים של אורנטיה. ואולם, החיים בעולם מיושב משתנים במידה כה רבה עקב מרידה, עד שיכול להיות לכם רק מושג קלוש, או אפסי, על אודות שלטון מעין זה בפלנטה רגילה.
עידן זה אורך כחמש-מאות אלף שנה בממוצע; עידנים מסוימים ארוכים יותר מזה, בעוד שעידנים אחרים קצרים יותר. במהלך העידן הזה מתבססת הפלנטה במעגלי המערכת, ולממשלתהּ מוקצית מכסה מלאה של סייעים שמימיים שרפיים ואחרים. מכוונני המחשבה מגיעים במספרים הולכים וגדלים, והשומרות השרפיות מעצימות את משטר הפיקוח שלהן על בני התמותה.
כאשר מגיע הנסיך הפלנטארי לעולם פרימיטיבי, שלטת בו הדת ההתפתחותית של הפחד ושל הבוֹרוּת. הנסיך וצוותו עורכים את ההתגלויות הראשונות של האמת הגבוהה יותר ושל ארגון היקום. הצגות ראשונות אלה של דת התגלות הינן פשוטות ביותר, ולרוב הן נוגעות לענייני המערכת המקומית. בטרם הגעתו של הנסיך הפלנטארי, הדת מהווה תהליך אבולוציוני גרידא. לאחר-מכן, מתקדמת הדת באמצעות התגלות מדורגת, כמו גם בדרך של צמיחה אבולוציונית. ובכל עידן, בכל תקופה של בני-תמותה, מתקבלת הצגה מורחבת של אמת רוחנית ושל אתיקה דתית. התפתחותה של יכולת הקליטה הדתית בקרב תושביו של עולם קובעת במידה רבה את קצב ההתקדמות הרוחנית ואת שיעור ההתגלות הדתית.
עידן זה חוזה בשחר רוחני, והגזעים השונים, על שבטיהם המגוונים, נוטים לפתח מערכות ייחודיות של דת ושל מחשבה פילוסופית. שתי נימות שזורות באופן אחיד בכל הדתות האלה של בני הגזעים השונים: הפחדים המוקדמים של האדם הפרימיטיבי וההתגלויות המאוחרות יותר של הנסיך הפלנטארי. במובנים מסוימים, נדמה שבני אורנטיה עדיין לא הגיחו לחלוטין מן השלב הזה של ההתפתחות הפלנטארית. ככל שתתמידו בלימוד זה, כך תבחינו בבהירות רבה יותר עד כמה סוטה עולמכם מן הנתיב הממוצע של ההתקדמות וההתפתחות האבולוציוניות.
ואולם, הנסיך הפלנטארי איננו "נסיך השלום". המאבקים הגזעיים והמלחמות השבטיות ממשיכים אל תוך עידן זה, אך הולכים ופוחתים בתדירותם ובעוצמתם. זהו העידן הגדול של ההתפזרות הגזעית, והוא מגיע לשיאו בתקופה של לאומיות עזה. הצבע הינו הבסיס להתקבצויות השבטיות והלאומיות, ולעיתים תכופות מפתחים הגזעים השונים שפות נפרדות. כל קבוצה מתרחבת של בני-תמותה נוטה לבקש להתבודד. בידוד זה נתמך בקיומן של שפות רבות. בטרם יתאחדו הגזעים השונים, מלחמותיהם האכזריות באות לעיתים לידי ביטוי בהכחדתם של עמים שלמים; האדם הכתום והאדם הירוק חשופים במיוחד להכחדה מעין זו.
בעולמות ממוצעים, במהלך תקופת שלטונו המאוחרת של הנסיך מתחילים החיים הלאומיים להחליף את הארגון השבטי, או לחלופין – הם מתווספים על-גבי הקבוצות השבטיות הקיימות זה מכבר. ואולם, ההישג החברתי הכביר של עידן הנסיך הינו הופעת חיי המשפחה. עד אז, מערכות היחסים האנושיות היו שבטיות ברובן; ואילו כעת, מתחיל הבית לקרום עור וגידים.
זהו הינו העידן שבו מתגשם השוויון בין המינים. בפלנטות מסוימות הגברים עשויים לשלוט בנשים; בפלנטות אחרות קורה ההיפך. במהלך העידן הזה מתבסס בעולמות רגילים שוויון מלא בין המינים, שוויון אשר קוֹדם להגשמתם המלאה יותר של האידיאלים של חיי המשפחה. זהו שחרו של עידן הזהב של המשפחה. הרעיון של השלטון השבטי נסוג בהדרגה מפני המושג הדואלי של חיי הלאום ושל חיי המשפחה.
החקלאות מופיעה במהלכו של עידן זה. צמיחת רעיון המשפחה אינה תואמת את חיי השוטטות הבלתי-מבוססים של הצייד. בהדרגה מתבסס הנוהג של קיום יישובי קבע ושל עבודת האדמה. ביותם של בעלי החיים ופיתוחן של אומנויות הבית מתקדמות במהירות. עם ההעפלה אל פסגת ההתפתחות הביולוגית כבר הושגה רמה גבוהה של ציוויליזציה, ואולם מבחינה מכאנית קיימת אך התפתחות מועטה; ההמצאה מאפיינת את העידן העוקב.
בטרם סיומו של עידן זה, מטוהרים הגזעים ומובאים לדרגה גבוהה של מושלמות פיזית ושל עוצמה אינטלקטואלית. ההתפתחות המוקדמת של עולם רגיל מסתייעת רבות בַּתוכנית לעידוד הגידול בטיפוסים הגבוהים יותר של בני התמותה ובקיצוץ תואם באלו הנמוכים יותר. והכישלון של אנשיכם המוקדמים להבחין בין שני הטיפוסים, הוא אשר אחראי לנוכחותם של יחידים פגומים ומפגרים כה רבים בקרב הגזעים של אורנטיה הנוכחית.
אחד מן ההישגים הגדולים ביותר של עידן הנסיך הינו הגבלת התרבותם של היחידים הלוקים בשכלם ושל אלו אשר אינם תואמים-חברתית. הרבה לפני הגעתם של הבנים השניים, האדמים, מרבית העולמות נוטלים על עצמם את הטיפול הרציני במשימות טיהור הגזע, דבר שעמֵי אורנטיה אפילו לא ביצעו ברצינות עד כה.
בעיה זו של שיפור הגזע איננה מהווה מבצע כה נרחב בשעה שתוקפים אותה בתקופה המוקדמת הזו של התפתחות האנושות. התקופה הקודמת של מאבקים שבטיים ושל תחרות גסה להישרדות הגזע הסירה את מרבית הזנים החריגים והפגומים. לטיפש אין סיכוי רב לשרוד בחברה פרימיטיבית לוחמת המאורגנת באופן שבטי. זהו הרגש המסולף של הציוויליזציה המושלמת-חלקית שלכם אשר מטפח, מגן ומנציח את קיומם של הזנים הפגומים אשר אין להם תקנה בקרב הקבוצות האבולוציוניות האנושיות.
אין זוהי עדינות ואף אין זו זולתנות לאהוד באופן חסר-תוחלת את בני האדם המפגרים, את בני התמותה החריגים והנחותים אשר לא ניתן להצילם. אפילו בעולם הרגיל ביותר שבין העולמות האבולוציוניים קיימים מספיק הבדלים בין יחידים לבין קבוצות חברתיות שונות על-מנת לספק את מלוא ההזדמנות להפעיל את כל אותן תכונות נאצלות של רגש זולתני ושל סעד אנושי נטול-אנוכיות, וזאת מבלי להנציח את הזנים הבלתי-תואמים חברתית והמפגרים מוסרית של האנושות המתפתחת. קיימות שפע הזדמנויות על-מנת לגלות סובלנות ולהפעיל זולתנות כלפי אותם יחידים חסרי-מזל ונזקקים אשר לא איבדו את מורשתם המוסרית באופן חסר תקנה, ואשר לא השחיתו לנצח את זכותם הרוחנית המוּלדת.
מִשְמיצה הדחף המקורי של החיים האבולוציוניים את מסלולו הביולוגי, משהגיע האדם אל פסגת ההתפתחות החייתית, מגיע סדר הבנים השני ומתחיל עידן החסד והסעד השני. דבר זה נכון בכל העולמות האבולוציוניים. משהושגה הרמה הגבוהה ביותר האפשרית של חיים אבולוציוניים, בשעה שהרְקיע האדם הפרימיטיבי ככל יכולתו במעלה הסולם הביולוגי, לעולם מופיעים על הפלנטה בן ובת חומריים אשר נשלחו מעִם ריבון המערכת.
מכוונני המחשבה מוענקים באופן הולך וגובר ליצירי האנוש הבתר-אדמיים, ובהתמדה עולה מספרם של בני התמותה המגיעים ליכולת היתוך עתידית עם המכוונן. בעודם מתפקדים כבנים יורדים, אין מצויים מכווננים ברשותם של האדמים, אך צאצאיהם הפלנטאריים – אלו הישירים ואלו המעורבים – הופכים למועמדים ראויים לקבל בבוא העת את משגוחי המסתורין. עם סיומו של העידן הבתר-אדמי קיבלה הפלנטה זה מכבר את מלוא מכסת הסועדים השמימיים שלה; ורק המכווננים המותכים עדיין לא מוענקים באופן אוניברסאלי.
זוהי תכליתו העיקרית של השלטון האדמי להשפיע על האדם המתפתח לסיים את המעבר משלב הציוויליזציה של הצייד והמלקט לזה של החקלאי והגנן, אשר בשלב מאוחר יותר תתווסף אליו גם הופעת הנספחים העירוניים והתעשייתיים של הציוויליזציה. עשרת-אלפים שנים של עידן זה של המרוממים הביולוגיים מספיקות על-מנת לחולל תמורה נפלאה. לרוב, עשרים-וחמש אלף שנה של ממשל כזה של תבונה משולבת של הנסיך הפלנטארי ושל הבנים החומריים, גורמות לספֵירה להבשיל לקראת בואו של בן של סמכות.
בעידן זה היננו עדים על-פי-רוב להשלמת חיסולם של הבלתי-כשירים ולהמשך טיהור הזנים הגזעיים; בעולמות רגילים חוסלו כמעט לחלוטין הנטיות החייתיות הפגומות מן הגזעים המתרבים של התחום.
הצאצאים האדמיים לעולם אינם מתמזגים עם הזנים הנחותים יותר של הגזעים האבולוציוניים. ואף ההזדווגות האישית של אדם או של חווה פלנטאריים עם העמים האבולוציוניים איננה חלק מן התוכנית האלוהית. פרויקט שיפור הגזע הזה הינו משימתם של צאצאיהם. ואולם, צאצאיהם של הבן והבת החומריים מגויסים במשך דורות בטרם מתחיל סעד ההתמזגות הגזעית.
התוצאה של מתנת פלסמת החיים האדמית לגזעים בני התמותה הינה עליית-מדרגה מיידית ביכולת האינטלקטואלית והאצה של ההתקדמות הרוחנית. על-פי-רוב, מתרחש בנוסף לזאת גם שיפור פיזי מסוים. בעולם ממוצע, התקופה הבתר-אדמית הינה עידן של המצאות כבירות, של שליטה באנרגיה ושל התפתחות מכאנית. זהו העידן של הופעת ריבוי צורות בייצור ושל שליטה באיתני הטבע; זהו עידן הזהב של חקר הפלנטה ובסופו של דבר גם של הכנעתהּ. הרבה מן ההתקדמות החומרית של עולם מתרחשת בתקופה זו של חנוכת התפתחות המדעים הפיזיים, ממש בדומה לתקופה שאותה חווה אורנטיה לעת הזו. עולמכם מצוי בפיגור של עידן שלם ויותר ביחס ללוח הזמנים של פלנטה ממוצעת.
עם סיומו של העידן האדמי בפלנטה רגילה, הגזעים הינם ממוזגים למעשה, כך שניתן להצהיר באמת ובתמים כי "את כל הלאומים עשה האל מדם אחד", וכי בנוֹ "מצבע אחד את כל העמים עשה". הצבע של גזע ממוזג מעין זה הינו גוון דמוי זית במידת מה של הצבע הסגול, "הלבן" הגזעי של הספֵירות.
האדם הפרימיטיבי הינו בעיקרו אוכל בשר; הבנים והבנות החומריים אינם אוכלים בשר, ואולם צאצאיהם, נמשכים בדרך-כלל מקץ מספר דורות אל רמת אוכלי-הכול, אף כי לעיתים נותרות קבוצות שלמות של צאצאיהם צמחוניות. מקור כפול זה של הגזעים הבתר-אדמיים מסביר מדוע זנים אנושיים ממוזגים מעין אלו מציגים שרידים אנטומיים הן של קבוצת אוכלי הצמחים והן של זו אוכלת הבשר.
בחלוף עשרת-אלפים שנים של התמזגות גזעית, ניתן למצוא בגזעים הנוצרים דרגות שונות של מיזוג אנטומי; בעוד שכמה מן הזנים נושאים חותם גדול יותר מן המורשת של האבות הקדמונים הצמחוניים, אחרים מציגים יותר מן התכונות המאפיינות את אבות אבותיהם האבולוציוניים אוכלי-הבשר ואת המאפיינים הפיזיים שלהם. במהרה הופכים מרבית הגזעים הללו של העולם לאוכלי-כול, והם מתקיימים מטווח רחב של מאכלים אשר מקורם מצוי הן בְּממלכת החי והן בְּממלכת הצומח.
העידן הבתר-אדמי הינו עידן הבין-לאומיות. עם ההתקרבות להשלמת משימת המיזוג הגזעי שוככת הלאומיות ואחוות האדם מתחילה להתגשם באמת. הממשל הייצוגי מתחיל להחליף את מקומו של השלטון המלוכני או האבהי. מערכת החינוך הופכת גלובאלית, ובהדרגה מתחילות השפות של הגזעים לסגת מפני שפתו של העם הסגול. רק לעיתים רחוקות מושגים השלום ושיתוף הפעולה האוניברסאליים בטרם התמזגותם הממשית של הגזעים, ובטרם הם דוברים שפה משותפת.
במהלך המאות האחרונות של העידן הבתר-אדמי מתפתח עניין חדש באמנות, במוסיקה ובספרות, והתעוררות גלובאלית זו הינה הסימן להופעת בן של סמכות. פסגת התפתחותה של תקופה זו הינה העניין האוניברסאלי במציאויות האינטלקטואליות, בפילוסופיה אמיתית. הדת הופכת פחות לאומנית, ויותר ויותר עניין פלנטארי. התגלויות חדשות של אמת מאפיינות את העידנים הללו, והגבוהים ביותר של הקונסטלציות מתחילים לשלוט בענייני האדם. האמת מתגלה עד לרמת ממשל הקונסטלציות.
התקדמות אתית כבירה מאפיינת את התקופה הזו; היעד של החברה בעידן זה הינו אחוות האדם. שלום עולמי – סיום העימותים בין הגזעים והעוינות בין הלאומים – הינו הסמן לבשלותהּ של הפלנטה להגעתו של סדר הבנים השלישי – בן הסמכות.
בפלנטות רגילות ונאמנוֹת, מתחיל עידן זה בשעה שהגזעים האנושיים ממוזגים וכשירים ביולוגית. אין כל בעיות של גזע או של צבע; כל האומות וכל הגזעים הינם דם אחד, פשוטו כמשמעו. אחוות האדם משגשגת, והאומות לומדות לחיות בשלום ובשלווה על פני האדמה. עולם שכזה עומד בפתחהּ של התפתחות אינטלקטואלית כבירה אשר מתקדמת לקראת שיאה.
כאשר עולם אבולוציוני מבשיל כך לקראת עידן של סמכות, מופיע אחד מן הסדר הגבוה של הבנים האווֹנאליים לשם משימה של סמכות. מקורם של הנסיך הפלנטארי ושל הבנים החומריים הינו בְּיקום מקומי; בן הסמכות מגיע מפרדיס.
בשעה שהאוונאלים מפרדיס מגיעים אל הספֵירות של בני התמותה במשימות של שיפוט, אך ורק כשופטים של סיום-עידן, לעולם הם אינם מתגשמים בגוף. ואולם, כאשר הם מגיעים במשימות של סמכות, ולכל הפחות בזו הראשונה, הם תמיד מתגשמים בגוף, וזאת אף-על-פי שהם אינם חווים את הלידה ואף אינם מתים את המוות של העולם. והם עשויים לחיות במשך דורות באותם מקרים שבהם הם נותרים כשליטיהן של פלנטות מסוימות. כאשר מסתיימות משימותיהם, הם מוותרים על חייהם הפלנטאריים ושבים למעמדם הקודם כבנים אלוהיים.
כל עידן חדש מרחיב את אופקיה של דת ההתגלות, והבנים הסמכותיים מרחיבים את התגלותה של האמת על-מנת לייצג את ענייניו של היקום המקומי על כל פלגיו.
זמן קצר לאחר ביקורו התחילי של בן של סמכות מגיעים הגזעים לעצמאות כלכלית. משך העבודה היומית הנדרש ליחיד על-מנת לקיים את עצמו תואם לשעתיים וחצי של זמנכם. ויהיה זה בטוח לחלוטין לשחרר בני-תמותה אינטליגנטיים ואתיים מעין אלו. אנשים מעודנים שכאלו יודעים היטב כיצד לנצל את זמן הפנאי לשם שיפור-עצמי ולשם קידום הפלנטה. בעידן זה היננו חוזים בהמשכו של טיהור הגזע באמצעות ההגבלה המוטלת על הִתרבוּתם של היחידים המותאמים פחות והפחות מוכשרים.
הממשל הפוליטי והמִנהל החברתי של הגזעים ממשיכים להשתפר, ובסיומו של העידן הזה הממשל העצמי מבוסס באופן טוב למדי. בשימוש במונח ממשל-עצמי היננו מתכוונים לשיטת הממשל הייצוגי הגבוהה ביותר. עולמות שכאלו מקדמים ומכבדים אך ורק את אותם מנהיגים ושליטים אשר הינם הכשירים ביותר לשאת באחריויות חברתיות ופוליטיות.
במהלכו של עידן זה שוכן מכוונן בקרב מרבית בני התמותה של העולם. ואולם, עדיין המתת של המשגוחים האלוהיים איננה תמיד בבחינת עניין אוניברסאלי. המכווננים המיועדים להיתוך עדיין אינם מוענקים לכל בני התמותה בפלנטה; היצורים הרצוניים עדיין נדרשים לבחור במשגוחי המסתורין.
במהלך תקופות הסיום של עידן זה, מתחילה החברה לחזור לצורות חיים פשוטות יותר. טיבה המורכב של ציוויליזציה מתקדמת הולך ומסתיים, ובני התמותה לומדים כיצד לחיות ביתר טבעיות ויעילות. ומגמה זו הולכת ומתרחבת עם כל עידן עוקב. זוהי תקופת פריחתן של האמנות, המוסיקה והלימוד הגבוה יותר. המדעים הפיזיים הגיעו זה מכבר אל פסגת התפתחותם. בעולם אידיאלי, עם סיומו של עידן זה ניתן לחזות במלאותה של התעוררות דתית כבירה, בהארה רוחנית חובקת-עולם. והתעוררת נרחבת זו בטיבם הרוחני של הגזעים, נותנת את האות להגעתו של בן המתת ולחנוכת העידן החמישי של האנושות.
בעולמות רבים קורה שהפלנטה איננה מוכנה להגעתו של בן המתת בעקבות משימת סמכות אחת; במקרה שכזה תתקיים משימה שנייה, ואפילו סדרה של משימות אשר כל אחת מהן תקדם את הגזעים מתקופה אחת לתקופה אחרת, עד אשר תהא הפלנטה מוכנה לקבלת מתנתו של בן המתת. במשימה הסמכותית השנייה ובאלה שתבואנה לאחריה, עשויים הבנים הסמכותיים להתגשם בגוף ועשויים שלא לעשות כן. ואולם, בלא תלות במספר הבנים הסמכותיים אשר עשויים להופיע – והם עשויים אף להמשיך ולבוא ככאלו לאחר בן המתת – הגעתו של כל אחד מהם מסמנת את סיומו של עידן אחד ואת תחילתו של עידן אחר.
התקופות של הבנים הסמכותיים משתרעות על-פני פרק זמן הנע בין עשרים-וחמש אלף לחמישים-אלף שנים כמניין הזמן באורנטיה. לעיתים תקופה זו נמשכת זמן קצר הרבה יותר, ובמקרים נדירים היא אף ארוכה יותר. ואולם, עם חלוף הזמן אחד מן הבנים הסמכותיים הללו ייוולד כבן מתת של פרדיס.
כאשר מושג בעולם מיושב סטנדרט מסוים של התפתחות אינטלקטואלית ורוחנית, תמיד מגיע בן מתת של פרדיס. בעולמות רגילים הוא איננו מופיע בגוף בשר ודם עד אשר הרקיעו הגזעים לרמות הגבוהות ביותר של התפתחות אינטלקטואלית ושל הישג אתי. ואולם באורנטיה הופיע בן המתת, ואפילו הבן הבורא שלכם, עם סיומו של העידן האדמי; אך אין זהו הסדר הרגיל המתרחש בעולמות החלל.
כאשר הופכים העולמות בשלים לרוחניות, מגיע בן המתת. בנים אלו לעולם משתייכים לסדר הבנים הסמכותיים או לסדר הבנים האוונאלים, למעט אותו מקרה בודד המתרחש פעם אחת בכל יקום מקומי, בעת שהבן הבורא מתכונן למתת הסופי שלו בעולם אבולוציוני כלשהו, כפי שאירע הדבר בשעה שהופיע מיכאל מנבאדון באורנטיה על-מנת להעניק את עצמו לגזעים בני התמותה שלכם. רק אחד מתוך כמעט עשרה מיליון עולמות יכול ליהנות ממתנה שכזו; כל העולמות האחרים מקודמים מבחינה רוחנית באמצעות המתת של בן פרדיס מן הסדר האוונאלי.
בן המתת מגיע לְעולם שבו שוררת תרבות חינוכית גבוהה, ובו הוא מוצֵא גזע אשר אומן והוכן מבחינה רוחנית להטמעתן של תורות מתקדמות ולהערכתה של משימת המתת. זהו עידן המתאפיין בַּרדיפה חובקת העולם אחר תרבות מוסרית ואמת רוחנית. התשוקה בת-התמותה של העידן הזה הינה לחדור את המציאות הקוסמית ולהתייחד עם המציאות הרוחנית. התגלויות האמת מורחבות על-מנת שיכללו את יקום העל. מערכות חינוך וממשל חדשות לחלוטין צומחות על-מנת להחליף את המערכות הגסות של העידנים הקודמים. חדוות החיים נצבעת בגוון חדש, ותגובות החיים מרוּממות לטונים ולנימות של גבהים שמימיים.
בן המתת חי ומת לשם הרוממות הרוחנית של הגזעים בני התמותה של עולם. הוא מכונן את ״הדרך החיה והחדשה״; חייו הינם התגלמותה של אמת פרדיס בגוף בשר ודם, אותה אמת ממש – ואפילו רוח האמת – אשר ביודעו אותה יהיה בן האדם חופשי.
כינונה של ״דרך חיה וחדשה״ זו באורנטיה הייתה בבחינת עובדה, כמו גם בבחינת אמת. בידודה של אורנטיה במהלך מרידתו של לוציפר השעתה את ההליך אשר באמצעותו יכולים בני התמותה לעבור עם מותם במישרין אל חופי העולמות העליונים. בטרם ימיו של מיכאל המשיח באורנטיה נמו כל הנשמות כולן עד לתחיות המתים של סוף-העידן, או עד לאלה המתרחשות אחת לאלף שנה. ואפילו משה לא הורשה לעבור אל הצד השני עד לקיומה של תחיית מתים מיוחדת, זאת הואיל והנסיך הפלנטארי אשר נפל, קאליגאסטיה, ערער על שחרור שכזה. ואולם, למן היום של פֶּנְטֶקוֹסְט, שוב רשאים בני התמותה של אורנטיה להתקדם במישרין אל הספירות המורונטיות.
עם תחייתו מן המתים של בן המתת, ביום השלישי לאחר שוויתר על חייו הגשמיים, הוא מרקיע לימינו של האב האוניברסאלי, מקבל את ההבטחה בדבר קבלתה של משימת המתת, ושב אל הבן הבורא אשר במטה היקום המקומי. או אז, שולחים האוונאל של-המתת והבן הבורא את רוחם המשותפת, רוח האמת, אל עולם המתת. זוהי העת שבה ״ניגרת רוחו של הבן המנצח על כל בשר״. רוח האם של היקום המקומי משתתפת אף היא במתת זו של רוח האמת, ובצמידות לה מוכרז צו המתת של מכוונני המחשבה. מרגע זה ואילך, יקבלו כל היצורים הרצוניים בעלי הדעת הרגילה של אותו עולם מכווננים מייד עם הגיעם לגיל קבלת האחריות המוסרית, גיל הבחירה הרוחנית.
אם ישוב אוונאל של-מתת שכזה אל עולם לאחר משימת המתת, הוא לא יתגשם בגוף אלא יבוא ״בהוד ועם צבאות השמיים״.
העידן הבתר-בן-המתת עשוי להימשך בין עשרת-אלפים למאה-אלף שנה. אין מוקצב זמן שרירותי למי מן העידנים התקופתיים הללו. זהו זמן של התקדמות אתית ורוחנית כבירה. תחת השפעתם הרוחנית של עידנים אלו, האופי האנושי עובר תמורות כבירות וחוֹוה התפתחות יוצאת מגדר הרגיל. החלתו של כלל הזהב כביצוע מעשי הופכת אפשרית. תורתו של ישוע אכן ישימה היא בעבור עולם אנושי אשר קיבל מבעוד מועד את החינוך המכין של הבנים של טרום-המתת, בעידניהם של האדרת האופי ושל העצמת התרבות.
במהלך עידן זה, הבעיות הקשורות למחלות ולפשע נפתרות כמעט במלואן. הפיגור חוסל באופן נרחב הודות לרבייה סלקטיבית. המחלות מצויות למעשה תחת שליטה הודות לאיכויות העמידות ביותר של הזנים האדמיים, ובאמצעות היישום הנבון וחובק העולם של תגליות המדעים הפיזיים של עידני העבר. במהלך תקופה זו מאמירה תוחלת החיים הממוצעת הרבה מעבר למה ששקול לשלוש-מאות שנים כמניין הזמן באורנטיה.
במהלך תקופה זו הולך ופוחת בהדרגה הפיקוח השלטוני. ממשל-עצמי אמיתי מתחיל לפעול; פחות ופחות חוקים מגבילים הינם הכרחיים. הענפים הצבאיים של ההתנגדות הלאומית חולפים להם; ומגיעה באמת תקופת ההרמוניה הבין-לאומית. קיימות אומות רבות, אשר נקבעות בעיקר על-ידי חלוקת קרקע, אך רק גזע אחד, שפה אחת ודת אחת. העניינים האנושיים הינם אוטופיים-כמעט, אך לא לחלוטין. זהו אכן עידן כביר ומהולל!
בן המתת הינו נסיך השלום. הוא מגיע עם המסר ״שלום על הארץ ורצון טוב בין בני האדם״. בעולמות רגילים, עידן זה הינו עידן של שלום כלל עולמי; והאומות לא תדענה עוד מלחמה. ואולם, השפעות מיטיבות שכאלה לא נלוו לבואו של בן המתת שלכם, מיכאל המשיח. אורנטיה איננה מתקדמת בהתאם לסדר הרגיל. עולמכם מצוי מחוץ לסדר ההתקדמות הפלנטארי. בעודו על כדור הארץ, הזהיר המאסטר שלכם את תלמידיו שבואו לא יביא עימו לאורנטיה את משטר השלום הרגיל. במפורש הוא אמר להם כי תהיינה ״מלחמות ורוחות מלחמה״, וכי אומה תקום על שכנתה. בזמן אחר הוא אמר ״אל לכם לחשוב כי באתי להטיל שלום בארץ״.
ואפילו בעולמות אבולוציוניים רגילים, הגשמתה של אחווה כלל עולמית בין בני האדם איננה דבר שקל להשיגו. בפלנטה מבולבלת וחסרת-סדר כדוגמת אורנטיה הישג שכזה דורש זמן ארוך הרבה יותר ומאמץ גדול בהרבה. התפתחות חברתית נטולת-עזרה תתקשה להגיע לתוצאות שמחות שכאלה בספירה מבודדת-רוחנית. התגלות רוחנית הינה חיונית לשם הגשמתה של אחווה באורנטיה. בעוד שישוע הורה את הדרך להשגתה המיידית של אחווה רוחנית, הגשמתה של אחווה חברתית בעולמכם תלויה רבות בהשגתן של ההתמרות האישיות וההתאמות הפלנטאריות הבאות:
1. אחווה חברתית. הִתְרבות הקשרים החברתיים הבין-לאומיים והבין-גזעיים והתאגדויות האחווה באמצעות נסיעות, מסחר ומשחק תחרותי. התפתחותה של שפה משותפת ועלייה במספר האנשים הדוברים שפות רבות. התחלופה הבין-גזעית והבין-לאומית של תלמידים, מורים, תעשיינים ופילוסופים דתיים.
2. הפריה אינטלקטואלית הדדית. האחווה איננה אפשרית בעולם שהשוכנים בו הינם כה פרימיטיביים עד כי הם נכשלים להבין את הטיפשות שבאנוכיות בלתי-מוגבלת. חייב להתרחש חילופין של ספרוּת לאומית וגזעית. כל גזע חייב להתוודע אל מחשבות הגזעים כולם; כל אומה חייבת להכיר את רגשותיהן של האומות כולן. הבורות יוצרת חשדנות, והחשדנות איננה תואמת את הגישה ההכרחית של אהדה ושל אהבה.
3. התעוררות אתית. רק מודעות אתית מסוגלת לחשוף את חוסר המוסריות שבאי-הסובלנות האנושית ואת החטא שבמאבקים הפנים-ארגוניים. רק מצפון מוסרי יכול לגנות את הרוע שבקנאה הלאומית ושבקנאה הגזעית. רק הוויות מוסריות תחפשנה אחר אותה בוננות רוחנית אשר נחוצה על-מנת לחיות את כלל הזהב.
4. תבונה פוליטית. בשלות רגשית הינה הכרחית בעבור שליטה עצמית. רק בשלות רגשית תבטיח כי טכניקות בין-לאומיות של המשפט המתורבת תחלפנה את הפתרון הברברי של המלחמה. ביום מן הימים יעמלו מדינאים נבונים לטובת רווחתה של האנושות, אפילו בעודם מתאמצים לקדם את האינטרסים של אומתם או של גזעם. בסופו של דבר, תבונה פוליטית אנוכית כמוה כהתאבדות – היא הורסת את כל אותן איכויות מתמידות אשר מבטיחות את הישרדותה של הקבוצה על-פני הפלנטה.
5. בוננות רוחנית. אחרי ככלות הכול, אחוות האדם מבוססת על ההכרה באבהותו של האל. הדרך המהירה ביותר להגשמתה של אחוות האדם באורנטיה הינה לגרום להתמרה רוחנית של האנושות בת-ימינו. הטכניקה היחידה להאצת המגמה הטבעית של ההתפתחות החברתית הינה הפעלתו של לחץ רוחני מלמעלה, אשר ישיג את הרחבת הבוננות המוסרית במקביל להתרחבות ביכולת של נשמת כל אדם להבין ולאהוב כל אדם אחר. הבנה הדדית ואהבה אבהית הינן גורמים מתרבתים טרנסצנדנטאליים ורבי-השפעה בהתגלמותה הגלובאלית של אחוות האדם.
אילו יכולתם להיות מועתקים מן העולם המפגר והמבולבל שלכם אל פלנטה רגילה כלשהי, המצויה כעת בעידן בתר-בן-המתת, הייתם חושבים שהועתקתם אל גן העדן המתואר במסורותיכם. הייתם מאמינים אך בקושי כי אתם חוזים במפעל האבולוציוני הרגיל של ספירה בת-תמותה של משכן אנושי. עולמות אלו מצויים במעגלים הרוחניים של תחומם, והם נהנים מכל היתרונות של תשדורות היקום ושל שירותי המחזירותיות של יקום העל.
הבנים מן הסדר הבא אשר מגיעים לעולם אבולוציוני רגיל הינם הבנים המורים של השילוש, בניו האלוהיים של שילוש פרדיס. ושוב היננו מוצאים את אורנטיה בסדר שונה מזה של הספֵירות אחיותיה, וזאת בכך שישוע שלכם הבטיח לשוב. את ההבטחה הזו הוא בוודאי יקיים, אך אף-אחד אינו יודע אם בואו בשנית יקדים את הופעותיהם של בנים סמכותיים או של בנים מורים, או שמא יתרחש רק לאחריהן.
הבנים המורים מגיעים בקבוצות אל העולמות אשר הופכים לרוחניים. בידי בן מורה פלנטארי מסייעים שבעים בנים ראשיים, שנים-עשר בנים משניים ושלושה מבין הגבוהים והמנוסים ביותר שבסדר העליון של הדֵיְנָאלִיִים. סגל זה יישאר בעולם למשך זמן מה, זמן מספיק ארוך על-מנת לחולל את המעבר מן העידנים האבולוציוניים לעידן האור והחיים – לא פחות מאשר אלף שנה כמניין הזמן בפלנטה ולעיתים קרובות אף למשך זמן ממושך הרבה יותר. משימה זו מהווה תרומה של השילוש למאמצים הקודמים של כל האישיויות האלוהיות אשר סעדו עולם מיושב.
התגלות האמת מתרחבת כעת אל עבר היקום המרכזי ואל פרדיס. הגזעים הופכים לרוחניים ביותר. עַם כביר התפתח ועידן כביר מתקרב. מערכות החינוך, הכלכלה והמִנהל של הפלנטה עוברות תמורות קיצוניות. מתבססים ערכים חדשים ומערכות יחסים חדשות. מלכות השמיים מתחילה את הופעתה על-פני האדמה ותפארת האל מופצת ברחבי העולם.
זהו העידן שבו מועתקים בני התמותה רבים מקרב החיים. עם התקדמות העידן של הבנים המורים של השילוש, הופכת הברית הרוחנית של בני התמותה של הזמן לאוניברסאלית יותר ויותר. המוות הטבעי הופך פחות נפוץ ככל שהמכווננים מותכים יותר ויותר עם נתיניהם במהלך החיים בגוף בשר ודם. הפלנטה מסוּוגת, בסופו של דבר, כמשתייכת לסדר המותאם הראשי של בני-תמותה מרקיעים.
החיים בעידן זה הינם מהנים ומועילים. הפיגור ותוצרי הלוואי האנטי-חברתיים של המאבק האבולוציוני הארוך הוכחדו זה מכבר כמעט לחלוטין. תוחלת החיים מתקרבת לחמש-מאות שנה כמניין הזמן באורנטיה, וקצב ההתרבות של הגידול הגזעי מצוי תחת שליטה נבונה. מגיע סדר חברתי חדש לחלוטין. עדיין קיימים הבדלים גדולים בין בני התמותה, אך מצב החברה מתקרב יותר לאידיאלים של האחווה החברתית ושל השוויון הרוחני. הממשל הייצוגי הולך ונעלם, והעולם עובר לשלטון שליטתו העצמית של היחיד. הממשל עוסק בעיקר במשימות השיתופיות של מנהל חברתי ושל תיאום כלכלי. עידן הזהב מתקדם במהירות; ניתן כבר לראות באופק הקרוב את המטרה בַּזמן של המאבק הפלנטארי האבולוציוני האינטנסיבי. בקרוב יתממש הגמול של העידנים; תבונתם של האלים עומדת להתגשם.
הממשל הפיזי של עולם בעידן זה דורש מכל יחיד בגיר כשעה ביום; כלומר, זמן המקביל לשעה באורנטיה. הפלנטה מצויה בקשר הדוק עם ענייני היקום, ושוכניה סורקים את התשדורות האחרונות באותו עניין שאתם מקדישים כעת למהדורות האחרונות של עיתוניכם היומיים. בני הגזעים הללו עוסקים באלף דברים מעניינים אשר אינם ידועים כלל בעולמכם.
הנאמנות הפלנטארית האמיתית להוויה העליונה הולכת וגדלה. דור אחר דור, עוד ועוד מצטרפים לשורותיהם של אלו המתַרגלים צדק וחיי חסד. לאט אך בבטחה, הולך העולם ונכבש בידי אלו המשרתים בשמחה את בני האל. הבעיות החומריות והקשיים הפיזיים נפתרו, רובם ככולם; הפלנטה מבשילה לקראת החיים המתקדמים ולקראת קיום מבוסס יותר.
מעת לעת במהלך עידניהם, בנים מורים ממשיכים להגיע אל העולמות השלווים הללו. והם אינם עוזבים עולם בטרם הבחינו כי התוכנית האבולוציונית, ככל שהיא נוגעת לפלנטה זו, פועלת באופן חלק. על-פי-רוב, נלווה אל הבנים המורים במשימותיהם העוקבות בן סמכות של משפט, זאת בעוד שבן אחר כזה פועל במהלך עזיבתם; ופעולות שיפוט אלו ממשיכות מתקופה לתקופה לאורך כל תוכנית האנושות בת התמותה של הזמן והמרחב.
כל משימה חוזרת ונשנית של הבנים המורים של השילוש מרוממת בהתמדה עולם נשגב שכזה עוד ועוד, עד לגבהים הולכים ומרקיעים של תבונה, של רוחניות ושל הארה קוסמית. ואולם, שוכניה הנאצלים של ספירה שכזו הינם עדיין סופיים ובני-תמותה. שום דבר אינו מושלם; ואף-על-פי-כן, מתפתחת איכות של התקרבות למושלמוּת בתפקודו של עולם בלתי-מושלם ובחייהם של שוכניו האנושיים.
הבנים המורים של השילוש עשויים לחזור פעמים הרבה לאותו עולם. ואולם במוקדם או במאוחר, עם סיומה של אחת ממשימותיהם, מועלה הנסיך הפלנטארי לדרגת ריבון פלנטארי, וריבון המערכת מופיע על-מנת להצהיר על כניסתו של עולם שכזה לעידן האור והחיים.
על סיום משימתם הסופית של הבנים המורים (לפחות כזה יהא התזמון בעולם רגיל) כתב יוחנן: ״ואראה הנה שמים חדשים וארץ חדשה ואת ירושלים החדשה יורדת מאת האלוהים אשר במרומים, והיא מתוקנת ככלה המקושטת לכבוד בעלה״.
זוהי אותה ארץ מחודשת, אותו שלב פלנטארי מתקדם, אשר חזה הנביא אשר מקדם בכותבו: ״כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנֹכִי עֹשֶׂה עומְדִים לְפָנַי, כֵּן יַעֲמוֹד זַרְעֲכֶם וְכֵּן יַעֲמוֹד שִׁמְכֶם. וְהָיָה מִדֵּי חודֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, וַיָבוֹאוּ כָּל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנַי, אָמַר אֶלֹהִים".
ואלו בני התמותה של אותו הדור אשר מתוארים כ״זֶרַע הַנִבְחָר, מַמְלֶכֶת כּוהֲנִים, גוֹי קָדוֹשׁ, עַם סְגֻלָּה; לְמַעַן תְּסַפְּרוּ תְּהִלּוֹת הַקּוֹרֵה אֶתְכֶם מֵחושֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא".
ללא קשר להיסטוריה הטבעית המיוחדת של פלנטה יחידנית כלשהי, ללא הבדל אם העולם היה נאמן לחלוטין או אם הוכתם ברוע או קולל בחטא – בלא קשר למה שקרה קודם לכן – במוקדם או במאוחר יקָרבו חסדו של האל וסעד המלאכיות את יום בואם של הבנים המורים של השילוש; ועם עזיבתם, לאחר השלמת משימתם הסופית, יחל עידן נעלה זה של אור ושל חיים.
יכולים כל עולמותיה של שטניה להתאחד בתקוותו של זה אשר כתב: ״וַאֲנַחְנוּ כְּפִי הַבְטָחָתוֹ מְחַכִּים לְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים וּלְאֶרֶץ חֲדָשָׁה אֲשֶׁר צֶדֶק יָלִין בָּם. עַל-כֵּן חֲבִיבַי הַמְחַכִּים לָאֵלֶּה, שִׁקְדוּ לְהִימָּצֵא לְפָנָיו בְּשָׁלוֹם נְקִיִּם וְזַכִּים מִפָּשַׁע".
עזיבתו של סגל הבנים המורים, עם סיום שלטונם הראשון או שלטון אחר כלשהו לאחריו, מקַדמת את השחר של עידן האור והחיים – סף המעבר מן הזמן אל פרוזדור הנצח. ההתגשמות הפלנטארית של עידן זה של אור ושל חיים, עולה בהרבה על הציפיות הנעימות ביותר של בני התמותה של אורנטיה אשר מושגיהם על אודות חיי העתיד אינם מרחיקי ראות מעבר לאלו הנכללים באמונות הדתיות המתארות את השמיים כיעד המיידי וכמקום המשכן הסופי של בני התמותה השורדים.
[הוצג בחסות שליח רב-עוצמה המסופח זמנית לסגל של גבריאל].
לוציפר היה בן לאנונאנדק ראשי מבריק של נבאדון. הוא התנסה בשירות במערכות רבות, היה יועץ בכיר של קבוצתו ונודע בתבונתו, בחכמתו וביעילותו. לוציפר היה מספר 37 של סדרו, וכאשר הוצב לשירות בידי המלכיצדקים, הוא צוין כאחד ממאה האישיויות המוכשרות והמבריקות ביותר מתוך יותר משבע-מאות אלף בני מינו. מהתחלה נהדרת שכזו, דרך הרוע והשגגה, הוא אימץ את החטא ונמנה כעת על אחד משלושת ריבוני המערכות בנבאדון אשר נכנעו לדחף של העצמי ולהתחכמות של החופש האישי המלאכותי – דחיית הנאמנות ליקום וזלזול בחובות האחווה, עיוורון ביחס למערכות היחסים הקוסמיות.
ביקום של נבאדון, תחומו של מיכאל המשיח, קיימות עשרת-אלפים מערכות של עולמות מיושבים. לאורך כל ההיסטוריה של הבנים הלאנונאנדקים, בכלל עבודתם ברחבי אלפי המערכות האלה ובמטה היקום, נמצאו מאז ומעולם אך ורק שלושה ריבוני מערכת אשמים בביזיון ממשלת הבן הבורא.
לוציפר לא היה הוויה מרקיעה; הוא היה בן ברוא של היקום המקומי, ועליו נאמר: ״מושלם היית בכל דרכיך למן היום שבו נוצרת ועד אשר נתגלה בך החטא״. פעמים רבות ישב להתייעצות עם הגבוהים ביותר של עדנטיה. ולוציפר שלט ״בהר הקדוש של האל״, הר הממשל של ירושם, וזאת מאחר שהיה מנהלה הכללי של מערכת כבירה אשר בה 607 עולמות מיושבים.
לוציפר היה הוויה נהדרת, אישיות מבריקה; הוא עמד לצד האבות הגבוהים ביותר של הקונסטלציות במדרג הישיר של סמכות היקום. על-אף חריגותיו של לוציפר, בטרם המתת של מיכאל באורנטיה נמנעו היצורים התבוניים הכפופים לו מלהפגין כלפיו חוסר-כבוד או בוז. ואפילו רב-המלאכית של מיכאל, בעת תחייתו מן המתים של משה, ״לא האשימה אותו, אלא אמרה בפשטות, ׳השופט הוכיח אותך׳״. השיפוט בנושאים הללו נתון בידיהם של עתיקי היומין, שליטי יקום העל.
לעת הזאת לוציפר הינו הריבון המודח והכושל של שטניה. הגות בעצמי הינה הרסנית ביותר, אפילו בעבור האישיויות המרוּממות של העולם השמימי. על אודות לוציפר נאמר: ״לבבךָ גבה בשל חינך; תבונתך נשחתה בשל זוהרך״. נביאכם הקדום ראה את מצבו העגום בשעה שכתב: ״אֵיכַהְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; אֵיכַה נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם״.
בשל העובדה שהציב את סגנו הבכיר, שטן, לשטוח את טיעוניו בפלנטה שלכם, נשמע באורנטיה אך מעט על אודות לוציפר. שטן היה חבר באותה קבוצה ראשית של לאנונאנדקים, אך מעולם לא שימש כריבון מערכת; הוא הצטרף באופן מלא להתקוממות של לוציפר. ה״שטן״ הינו לא אחר מאשר קאליגסטיה, הנסיך הפלנטארי המודח של אורנטיה ובן המשתייך לסדר הלאנונאנדקים המשני. בעת שמיכאל שהה באורנטיה בגוף, חברו יחד לוציפר, שטן וקאליגסטיה על-מנת להכשיל את משימת המתת שלו. ואולם, הם נחלו כישלון חרוץ.
אֲבָּדוֹן היה ראש הסגל של קאליגסטיה. הוא הלך בעקבות מורו אל המרד, ומני אז הוא שימש כמנהלם הכללי של מורדי אורנטיה. בעל-זבוב היה מנהיגם של היצורים האמצעיוניים הבלתי-נאמנים אשר חברו לכוחותיו של קאליגסטיה הבוגד.
בסופו של דבר הפך הדרקון למייצג הסמלי של כל הדמויות המרושעות האלה. עם ניצחונו של מיכאל, ״ירד גבריאל מסאלווינגטון וכפת את הדרקון (את כל מנהיגי המרד) למשך עידן. על אודות המורְדות השרפיות של ירושם נאמר: ״וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לא שָׁמְרוּ אֶת מִשְׂרָתָם הַרַאשוֹנָה כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שְׁמָרָם בְּמוֹסְרוֹת עוֹלָם בַּאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל״.
לוציפר וסגנו הבכיר, שטן, שלטו בירושם במשך יותר מחמש-מאות אלף שנה כאשר החלו להעמיד בליבם את עצמם אל מול האב האוניברסאלי ובנו בא-כוחו, מיכאל.
במערכת של שטניה לא שררו תנאים מיוחדים או יוצאי-דופן אשר גרמו למרידה או אשר סייעו בעדה. היננו מאמינים שהרעיון קרם עור וגידים בדעתו של לוציפר, וכן שהוא עלול היה לחולל מרידה שכזו ללא קשר למקום הצבתו. בתחילה הצהיר לוציפר על תכניותיו בפני שטן, ואולם נדרשו חודשים אחדים על-מנת להשחית את דעתו של עמיתו המוכשר והמבריק. ואולם, משעה שהומר לתיאוריות המרד הוא הפך לטוען נועז ובולט של ״העמידה העצמית על הזכות והחופש״.
אף-אחד לא הציע מעולם את רעיון המרד ללוציפר. הרעיון לעמידה העצמית על הזכות אל מול רצונו של מיכאל וכנגד תכניותיו של האב האוניברסאלי, כפי שאלה מיוצגות במיכאל, נבע מדעתו שלו. יחסיו עם הבן הבורא היו אינטימיים ותמיד לבביים. בשום זמן בטרם רוממות דעתו שלו, לא הביע לוציפר בפומבי חוסר שביעות-רצון מממשל היקום. על-אף שתיקתו במשך יותר ממאה שנים של זמן תקני שידר איחוד היומין שבסאלווינגטון לאוורסה, באמצעות מחזירתיות, כי לא הכול שליו בדעתו של לוציפר. מידע זה אף נמסר לבן הבורא ולאבות הקונסטלציה של נורלטיאדק.
במהלך תקופה זו הפך לוציפר ביקורתי במידה הולכת וגוברת באשר לכלל התוכנית של ממשל היקום, ואולם תמיד הצהיר על נאמנות שלמה לשליטים העליונים. הפעם הראשונה שבה דיבר בחוסר-נאמנות התרחשה בעת ביקור של גבריאל בירושם, ימים אחדים בטרם הצהרת החופש הפומבית של לוציפר. גבריאל התרשם כה עמוקות מן הוודאות של מה שעתיד להתפרץ, עד כי נסע משם ישירות לעדנטיה על-מנת להיוועד עם אבות הקונסטלציה ולדון בצעדים שיש לנקוט במקרה של מרידה פומבית.
קשה מאוד להצביע על הגורם המדויק, או על הגורמים המדויקים, אשר הובילו בסופו של דבר למרידתו של לוציפר. היננו בטוחים אך בדבר אחד: בלא תלות באופן שבו הדבר החל, המקור היה בדעתו לוציפר. מן ההכרח שהתקיימה גאווה עצמית שהזינה את עצמה עד לנקודה של הולכת-שולל עצמית, כך שלוציפר באמת שכנע את עצמו למשך זמן מסוים כי הרהוריו במרידה היו למעשה לטובת המערכת, אם לא לטובת היקום כולו. כאשר התפתחו תכניותיו עד לנקודת ההתפכחות, הוא ללא ספק כבר הלך רחוק מכדי שגאוותו המקורית וההרסנית תרשה לו לעצור. בנקודה מסוימת במהלך חוויה זו הוא הפך צבוע, והרוע התפתח לכדי חטא מכוּון ורצוני. העובדה שכך אירע מוכחת על-ידי אופן ההתנהגות העוקבת של המנהל המבריק הזה. במשך זמן רב הוצעה לו האפשרות להתחרט, ואולם רק אחדים מן הכפופים לו קיבלו מעולם את החסד אשר הוצע להם. לבקשת אבות הקונסטלציה, הציג נאמן היומין של עדנטיה באופן אישי את תכניתו של מיכאל להצלת המורדים הבוטים הללו, ואולם תמיד נדחו רחמיו של הבן הבורא, והם נדחו בבוז ובזלזול הולכים וגוברים.
יהיו אשר יהיו המקורות המוקדמים של הצרות אשר רחשו בליבם של לוציפר ושטן, ההתפרצות הסופית שלהן לבשה את הצורה של הצהרת החופש של לוציפר. טענותיהם של המורדים קובצו תחת שלושה נושאים:
1. מציאותו של האב האוניברסאלי. לוציפר טען כי האב האוניברסאלי אינו קיים באמת, כי הכבידה הפיזית ואנרגיית החלל הינן מטבעו של היקום, וכן כי האב הינו מיתוס אשר הומצא על-ידי בני פרדיס על-מנת לאפשר להם לקיים את השלטון ביקומים בשמו של האב. הוא הכחיש כי אישיות הינה מתת של האב האוניברסאלי. הוא אפילו רמז שהסופיונים חברו לבני פרדיס על-מנת לרמות את כלל הבריאה, משום שהם מעולם לא הביאו עימם בחזרה מושג ברור ביותר של אישיותו הממשית של האב, כפי שניתן להבחין בה בפרדיס. הוא בלבל בין הערצה לבין בורות. ההאשמה הייתה נרחבת, נוראית וכופרת. אין כל ספק כי התקפה סמויה זו על הסופיונים היא שהשפיעה על האזרחים המרקיעים אשר שכנו אז בירושם לעמוד איתן בהתנגדותם לכל הצעותיו של המורד.
2. ממשל היקום של הבן הבורא – מיכאל. לוציפר טען כי על המערכות המקומיות להיות אוטונומיות. הוא מחה כנגד זכותו של מיכאל, הבן הבורא, לקבל את הריבונות על נבאדון בשמו של אב פרדיס היפותטי ולחייב את כל האישיויות להצהיר נאמנות לאב בלתי-נראה זה. הוא קבע כי כלל תוכנית הסגידה הייתה מזימה מחוכמת אשר נועדה להאדיר את בני פרדיס. הוא היה מוכן להכיר במיכאל כבוראו-אביו, ואולם לא כאלוהיו וכשליט בדין.
התקפתו המרה ביותר כוּונה כנגד זכותם של עתיקי היומין – ״מלכים זרים״ – להתערב בענייניהם של היקומים המקומיים ושל המערכות המקומיות. הוא גינה את השליטים הללו כרודנים וכעושקים. הוא דחק בהולכים אחריו להאמין כי אם רק יהיו בני האדם והמלאכיות אמיצים מספיק על-מנת לעמוד על שלהם ולדרוש בנחישות את זכויותיהם, איש מן השליטים הללו לא יוכל לעשות דבר על-מנת להתערב בתפקודו של שלטון עצמי מלא.
הוא טען כי אילו ההוויות הילידיות היו רק עומדות על עצמאותן, ניתן היה למנוע מן המוציאים אל הפועל של עתיקי הימין מלפעול במערכות המקומיות. הוא קבע שאלמותיות הייתה טבועה באישיויות אשר במערכת, שתחייה מן המתים הייתה טבעית ואוטומטית, וכן שכל ההוויות היו חיות לנצח אלמלא פעולותיהם השרירותיות והבלתי-צודקות של המוציאים אל הפועל של עתיקי היומין.
3. ההתקפה על תוכנית האימון האוניברסאלית להרקעת בני התמותה. לוציפר טען כי הרבה יותר מדי זמן ואנרגיה הושקעו בתוכנית האימון היסודית של בני התמותה המרקיעים בעקרונות הניהול של היקום, עקרונות שלדידו היו בלתי-מוסריים ובלתי-הגיוניים. הוא מחה כנגד התוכנית הארוכה עדי-עד להכנת בני התמותה של החלל לייעוד בלתי-ידוע כלשהו, והצביע על נוכחות סגל הסופיונים בירושם כהוכחה לכך שבני התמותה הללו השקיעו עידנים בהכנה לייעוד בדיוני לחלוטין. הוא הצביע בלעג על כך שייעודם של הסופיונים לא היה נהדר יותר מאשר חזרה לספירות פשוטות, כדוגמת אלה שמהן הגיעו במקור. הוא רמז לכך שהם הושחתו על-ידי משמעת יתר ואימון ממושך, ושלאמיתו של דבר הם היו בוגדים בעמיתיהם בני התמותה, משום שכעת הם משתפים פעולה עם תוכנית השעבוד של כלל הבריאה לַבדיונות של ייעוד מיתי נצחי בעבור בני התמותה המרקיעים. הוא טען כי על המרקיעים ליהנות מחופש ההגדרה העצמית היחידנית. הוא הטיל ספק בכלל תוכנית ההרקעה של בני התמותה וכן גינה את התוכנית, כפי שזו טופחה בידי בני פרדיס ונתמכה על-ידי הרוח האינסופית.
ובאמצעות הצהרת חופש שכזו פצח לוציפר באורגיית החושך והמוות שלו.
המנשר של לוציפר פורסם במסגרת ההתכנסות השנתית של שטניה בים הזכוכית, בנוכחות קהילת ירושם המכונסת, ביום האחרון של השנה, לפני כמאתיים-אלף שנה כמניין הזמן באורנטיה. שטן הצהיר כי ניתן לסגוד לכוחות האוניברסאליים – הפיזיים, האינטלקטואליים והרוחניים – ואולם ניתן להצהיר על שמירת אמונים אך ורק לשליט הנוכחי למעשה, לוציפר, ״חברם של בני האדם ושל המלאכיות״ ו״אל החופש״.
קריאת הקרב של מרידת לוציפר הייתה הזכות-העצמית. אחד מטיעוניו העיקריים היה כי אם ממשל-עצמי הוא טוב ונכון בעבור המלכיצדקים ובעבור קבוצות אחרות, אזי הוא טוב במידה שווה בעבור כלל סדרי היצורים התבוניים. הוא היה תקיף ועיקש בטענתו בדבר ״שוויון הדעת״ ו״אחוות התבונה״. הוא קבע כי כל הממשל חייב להצטמצם לפלנטות המקומיות ולאיחודן מרצונן למערכות המקומיות. כל פיקוח אחר הוא אסר. והוא הבטיח לנסיכים הפלנטאריים כי ימשלו בעולמות כמנהלים עליונים. הוא כפר במיקומן של פעילויות החקיקה במטה הקונסטלציה ובהתנהלות ענייני המשפט בבירת היקום. הוא טען שכל תפקודי הממשל הללו חייבים להתרכז בבירות המערכות והמשיך לארגן אסיפה מחוקקת משלו ובתי דין משלו, אשר הוכפפו לסמכותו של שטן. והוא אף הנחה את הנסיכים של העולמות המורדים לעשות כאשר עשה הוא.
כלל חברי הקבינט המנהלי של לוציפר עברו לצד השני כגוף אחד, והם הושבעו בפומבי כמנהלי הממשל של הראש החדש של ״המערכות והעולמות החופשיים״.
בעוד שהתרחשו בעבר שתי מרידות בנבאדון, הן התרחשו בקונסטלציות מרוחקות. לוציפר טען שההתקוממויות אלה כשלו משום שמרבית היצורים התבוניים לא הלכו אחרי מנהיגיהם. הוא טען ש״הרוב שולט״ וש״הדעת חסינה מפני הטעות״. החופש שניתן לו משליטי היקום תמך לכאורה ברבות מטענותיו המרושעות. הוא המרה את פי כל הממונים עליו; ואף-על-פי-כן נדמה היה כי הם אינם מבחינים במעשיו. ניתנה לו יד חופשית להחיל את תכניתו המפתה בלא כל מגבלה או מכשול.
לוציפר הצביע על כל העיכובים הרחומים אשר חלו בהגעת הצדק כעל חוסר יכולת מצד ממשל בני פרדיס לעצור את המרידה. הוא המרה בגלוי את פיהם של מיכאל, של עמנואל ושל עתיקי היומין, וביהירות קרא עליהם תיגר, ואז הצביע על העובדה שלא ננקטה כל פעולה בתגובה לכך כעדות ניצחת לחולשת ממשלות היקום ויקום העל.
גבריאל נכח באופן אישי לאורך כל מהלכי חוסר הנאמנות הללו, ורק הצהיר כי בבוא הזמן ידבר בשמו של מיכאל, וכי כל ההוויות תיוותרנה חופשיות לבחור ללא הפרעה; וכן כי ״ממשלת בניו של האב חפצה אך רק בנאמנות ובדבקות אשר ניתנות מרצון, בלבב שלם ובאופן חסין מפני כחש״.
לוציפר הורשה לבסס את ממשלת המרד שלו במלואה ולארגן אותה באופן יסודי בטרם עשה גבריאל מאמץ כלשהו לטעון כנגד הזכות לפרושׁ או לפעול כנגד תעמולת המורדים. ואולם, אבות הקונסטלציה הגבילו באופן מיידי את פעילות האישיויות הבלתי-נאמנות האלה לגבולות מערכת שטניה. ואף-על-פי-כן, זמן העיכוב הזה היווה שעה של מבחן וניסיון כבירים בעבור ההוויות הנאמנות של שטניה כולה. במשך שנים אחדות הכול היה כאוטי, ובעולמות העליונים שרר בלבול רב.
עם פרוץ המרידה בשטניה התייעץ מיכאל עם אחיו מפרדיס, עמנואל. לאחר ועידה רבת-חשיבות זו, הצהיר מיכאל כי ידבוק באותה מדיניות אשר אפיינה את טיפולו במרידות דומות בעבר, גישה של אי-התערבות.
בזמן המרידה הזו ובמהלך שתי המרידות שקדמו לה, לא הייתה ביקום של נבאדון סמכות ריבונית מוחלטת ואישית. מיכאל שלט מתוקף זכותו האלוהית כבא-כוחו של האב האוניברסאלי, אך עדיין לא מתוקף הזכות האישית שלו עצמו. הוא לא השלים עדיין את נתיבת המתת שלו; וטרם ניתן בידו ״כל עזוז שמיים וארץ״.
החל מפרוץ המרד ועד ליום שבו הוכתר מיכאל כשליט הריבוני של נבאדון, מעולם הוא לא התערב בכוחות המורדים של לוציפר; הם הורשו לפעול בחופשיות במשך כמעט מאתיים-אלף שנה כמניין הזמן באורנטיה. לעת הזו מצויות בידי מיכאל המשיח עוצמה וסמכות מספקות על-מנת לטפל מיידית, ואף ללא כל גינונים, בהתפרצויות מעין אלה של חוסר-נאמנות, ואולם היננו מטילים ספק באם סמכות ריבונית זו תגרום לו לפעול באופן שונה מאשר בעבר באם תפרוץ התקוממות נוספת שכזו.
מכיוון שמיכאל בחר להישאר מרוחק מן הלחימה בפועל במרידתו של לוציפר, כינס גבריאל את הסגל האישי שלו בעדנטיה, ומתוך התייעצות עם הגבוהים ביותר בחר ליטול את הפיקוד על הצבאות הנאמנים של שטניה. מיכאל נותר בסאלווינגטון בעוד גבריאל ממשיך לעבר ירושם, ומבסס את עצמו בספירה המוקדשת לאב – אותו אב אוניברסאלי אשר באישיותו הטילו ספק לוציפר ושטן – ובנוכחות הצבאות המכונסים של האישיויות הנאמנות הוא הניף את דגלו של מיכאל, את הסמל החומרי של ממשל השילוש של כלל הבריאה – שלושת המעגלים הכחלחלים משותפי-המרכז על הרקע הלבן.
סמלו של לוציפר היה דגל לבן עם עיגול אדום אחד, אשר בתוכו הופיע עיגול שחור מלא.
״וַתְּהִי מִלְחָמָה בַּשָּׁמָיִם, מִיכָאֵל הוּא וּמַלְאָכָיו נִלְחָמִים בַּתַּנִּין (לוציפר, שטן והנסיכים הכופרים); וְהַתַּנִּין נִלְחָם וּמַלְאָכָיו הַמוֹרְדִים נִלְחָמִים, וְלא נִתְחַזָּקוּ״. ״מלחמת השמיים״ הזו לא התחוללה כקרב פיזי, כפי שעימות שכזה עשוי להיתפש באורנטיה. בימיו המוקדמים של המאבק הופיע לוציפר באופן מתמשך באמפיתיאטרון של הפלנטה. מן המטה שהקים בקרבת מקום, ניהל גבריאל הצגה רציפה שבה חשף את הכחש של המורדים. מִגוון האישיויות אשר נכחו בספֵירה, וספק מכרסם בליבן באשר לגישתן, נדדו הלוך ושוב בינות לדיונים הללו עד אשר קיבלו החלטה סופית.
ואולם, מלחמת השמיים הזו הייתה נוראית וממשית עד מאוד. אף כי היא לא כללה את הברבריות אשר כה מאפיינת את הלוחמה הפיזית בעולמות הבלתי-בשלים, עימות זה היה קטלני הרבה יותר; במהלך הקרב הפיזי מצויים בסכנה החיים החומריים, ואילו המלחמה בשמיים נוהלה במושגי חיי הנצח.
במהלך תקופת הביניים שבין פרוץ מעשֵי העוינות לבין הגעת שליט המערכת החדש וסגלו, בוצעו, בידי אישיויות רבות, פעולות נאצלות ומעוררות השראה מרובות של דבקות ושל נאמנות. ואולם, המרגש ביותר מבין כל אותם הישגים של דבקות היה התנהגותה של מָאנוֹטִיָה, השנייה בשרשרת הפיקוד של שרפי המטה של שטניה.
עם פרוץ המרד בירושם, הצטרפה מפקדת הצבאות השרפיים למחנהו של לוציפר. זוהי ללא ספק הסיבה שבעטיה כה רבות מן השרפים הנמנות על הסדר הרביעי, השרפים של ניהול המערכת, סטו מדרך הישר. אישיותו המבריקה של לוציפר גרמה למנהיגתן של השרפים לעיוורון רוחני; דרכיו המקסימות ריתקו את הסדרים הנמוכים יותר של ההוויות השמימיות. הן פשוט לא יכלו לתפוש כי היה זה אפשרי בעבור אישיות כה נוצצת לטעות.
לא הרבה לאחר-מכן אמרה מאנוטיה, בשעה שתיארה את ההתנסויות הקשורות לפרוץ המרידה של לוציפר: ״אך הרגע המרטיט ביותר היה ההרפתקה המרגשת הקשורה במרידתו של לוציפר, כאשר – בעת ששימשתי כשנייה בשרשרת הפיקוד השרפי – סירבתי להשתתף בעלבון שתוכנן בעבור מיכאל; והמורדים רבי העוצמה ביקשו לחסל אותי באמצעות הכוחות המאוחדים שארגנו. מהומה כבירה שררה בירושם, ואולם לאף שרפים נאמנה לא אונה כל רע.
״עם כישלון הממונָה הישירה שלי, נפלה עלי האחריות ליטול את הפיקוד על הצבאות השרפיים של ירושם כמנהלת העניינים השרפיים המבולבלים של המערכת. תמכו בי מבחינה מוסרית המלכיצדקים, ומרבית הבנים החומריים סייעו בידי בכישרון בשעה שננטשתי על-ידי קבוצה אדירה של בני הסדר שלי, אך זכיתי לתמיכה נהדרת של בני התמותה המרקיעים אשר בירושם.
״הואיל ונזרקנו באופן אוטומטי אל מחוץ למעגלי הקונסטלציה בשל פרישתו של לוציפר, היינו תלויים בנאמנות סגל המודיעין שלנו, אשר הפנה קריאות לעזרת עדנטיה מן המערכת הסמוכה רָאנְטוּלִיָה; וגילינו כי ממלכת הסדר, אינטלקט הנאמנות ורוח האמת, גוברות מעצם טיבן על ההתמרדות, על העמידה העצמית על הזכות, ועל מה שמתקרא חירות אישית; הצלחנו להמשיך הלאה עד להגעתו של ריבון המערכת החדש, מחליפו הראוי של לוציפר. ומייד לאחר מכן הוצבתי בסגל הנאמנים המלכיצדקים של אורנטיה, וקיבלתי את האחריות על הסדרים השרפיים הנאמנים אשר בעולמו של קאליגסטיה הבוגד, אשר הצהיר על הספירה שלו כעל חברה במערכת המתוכננת החדשה של ׳העולמות המשוחררים והאישיות החופשיות׳, כפי שאלו הוצעו בהצהרת החופש הידועה-לשמצה של לוציפר בקריאתו ל׳יצורים התבוניים אוהבי-החופש, בעלי המחשבה החופשית והראייה קדימה של עולמות שטניה הנשלטים והמנוהלים שלא כיאות׳״.
ומלאכית זו עדיין משרתת באורנטיה, והיא משמשת בתפקיד מפקדת עמיתה של השרפים.
מרידתו של לוציפר הייתה כלל מערכתית. שלושים-ושבעה נסיכים פלנטאריים פורשים העבירו באופן נרחב את ממשלי עולמותיהם לצדו של רב-המורדים. רק בְּפָּאנוֹפְּטִיָה לא הצליח הנסיך הפלנטארי לגרור עמו את אנשיו. בעולם זה התאחדו האנשים בתמיכה במיכאל, תחת הנחייתם של המלכיצדקים. אֵלָנוֹרַה, אישה צעירה מן העולם בן התמותה הזה, תפשה את מושכות השלטון בגזעים האנושיים, ואף לא נְשמה אחת בַּעולם המוכה הזה הצטרפה למחנהו של לוציפר. ומני אז, משרתים הפָּאנוֹפְּטִים הנאמנים הללו בעולם המעבר השביעי של ירושם כַּשומרים וכַּבונים בספֵירת האב ובשבעת עולמות המעצר המקיפים אותה. הפאנופטים פועלים לא רק כנאמנים של העולמות הללו, פשוטו כמשמעו, אלא הם גם מבצעים את הוראותיו האישיות של מיכאל הנוגעות לקישוט ספֵירות אלה לשם שימוש עתידי בלתי-נודע כלשהו. עבודה זו הם מבצעים בעודם עושים את דרכם לעדנטיה.
לאורך תקופה זו טען קאליגסטיה את טענותיו של לוציפר באורנטיה. המלכיצדקים עמדו בכישרון מנגד לנסיך הפלנטארי הבוגד, ואולם השקרים על אודות חופש בלתי-מוגבל והאשליות על אודות זכות עצמית קיבלו את מלוא ההזדמנות להוליך שולל את העמים הפרימיטיביים של עולם צעיר ובלתי-מפותח.
כלל התעמולה הנוגעת לפרישׁה נדרשה להיות מועברת על-ידי מאמץ אישי, וזאת משום ששירותי התשדורת וכל יתר האמצעים המשמשים לתקשורת בין-פלנטארית הושעו בידי מפקחי מעגלי המערכת. עם פרוץ המרידה למעשה, בוּדדה כלל המערכת של שטניה הן ממעגלי הקונסטלציה והן ממעגלי היקום. במשך פרק זמן זה נמסרו כל ההודעות הנכנסות והיוצאות על-ידי הסוֹכנוֹת השרפיות ועל-ידי השליחים הבודדים. המעגלים אל העולמות אשר נפלו נקטעו גם הם, וזאת על-מנת למנוע מלוציפר להשתמש בערוצים אלו לשם קידום תכניתו הזדונית. והמעגלים הללו לא יוחזרו לפעולה כל עוד רב-המורדים חי בתחומיה של שטניה.
הייתה זו מרידה של הלאנונאנדקים. הסדרים הגבוהים יותר של בני היקום המקומי לא הצטרפו לפרישה של לוציפר, אף כי כמה מנשאי החיים המוצבים בפלנטות המורדות הושפעו במידת-מה מן המרי של הנסיכים הבלתי-נאמנים. אף אחד מן הבנים אשר שולשו לא סטה מדרך הישר. המלכיצדקים, רב-המלאכיות וכוכבות הערב הזוהרות נשארו כולם נאמנים למיכאל, וטענו באומץ, יחד עם גבריאל, בזכות רצון האב ושלטון הבן.
אף הוויה אשר מקורה בפרדיס לא הייתה מעורבת בחוסר נאמנות. יחד עם השליחים הבודדים, הן החזיקו מטה בעולמה של הרוח ונותרו תחת הנהגתו של נאמן היומין של עדנטיה. אף אחד מן הבוררים לא בגד, ואף אחד מן הרשמים השמימיים לא סטה מדרך הישר. ואולם, מחיר כבד נגבה משורות בני הלוויה המורונטיים ומורי העולמות העליונים.
אף לא מלאכית אחת אַבדה מקרב סדר השרפים העליונות, ואולם קבוצה נכבדת מן הסדר הבא בתור, השרפים הבכירות, הולכה שולל ונלכדה. בדומה לכך, כמה מן הסדר השלישי של המלאכיות, אלה המפקחות, הולכו שולל. ואולם, השבר הנורא הגיע בקבוצה הרביעית, המלאכיות המנהלות, אותן שרפים אשר מוצבות דרך קבע בתפקידים אשר בבירות המערכת. מאנוטיה הצילה כמעט שני-שלישים מהן, ואולם מעט יותר משליש מהן נהו אחר מנהיגתן אל שורות המורדים. כשליש מכל הכרובים של ירושם, המסופחים למלאכיות המנהלות, אבדו יחד עם השרפים הבלתי-נאמנות שלהן.
מקרב הסייעות המלאכיות הפלנטאריות אשר מסופחות לבנים החומריים, כשליש הולכו שולל וכמעט עשרה אחוזים מסועדות המעבר נלכדו. יוחנן ראה זאת באופן סמלי בשעה שכתב על אודות התנין האדום הגדול, באומרו: "וסָחַב בִּזְנָבוֹ מִן הַשָּׁמַיִם חֶלֶק שְׁלִישִׁי מִן הַכּוֹכָבִים וַיַּשְׁלִיכֵם אָרְצָה אֶל הַחֲשֵיכָה."
האבידה הגדולה ביותר אירעה בשורותיהן של המלאכיות, ואולם רוב הסדרים הנמוכים יותר של היצורים התבוניים היו מעורבים בחוסר-נאמנות. מקרב 681,227 הבנים החומריים בשטניה, תשעים-וחמישה אחוזים נפלו קורבן במרידתו של לוציפר. מספר גדול של יצורים אמצעיוניים אבדו בפלנטות היחידניות אשר בהן הצטרפו הנסיכים הפלנטאריים לטענותיו של לוציפר.
במובנים רבים הייתה מרידה זו הנרחבת וההרסנית ביותר מכל האירועים מסוג זה אשר אירעו בנבאדון. בהתקוממות זו היו מעורבוֹת יותר אישיויות מאשר בשתי המרידות האחרות גם יחד. ולדיראון עולם ייזכר כי שליחיהם של לוציפר ושל שטן לא חסו אף על בתי החינוך של הילדים אשר בפלנטת החינוך של הסופיונים, אלא ביקשו להשחית את דעתם המתפתחת של אלו אשר חולצו בחסד מן העולמות האבולוציוניים.
בני התמותה המרקיעים היו פגיעים, אך עמדו בפני שקרי המרידה באופן טוב יותר מאשר הרוחות הנמוכות יותר. בעוד שרבים מאלו אשר בעולמות העליונים הנמוכים יותר, אלו אשר טרם השיגו התכה סופית עם מכוונניהם, נפלו, יירשם לתפארת התבונה של תכנית ההרקעה שאף לא אחד מן התושבים האזרחים המרקיעים של שטניה בירושם השתתף במרידתו של לוציפר.
שעה אחר שעה ויום אחר יום, צבאוּ צופים סקרנים, הנמנים על כל סוגי היצורים התבוניים השמימיים אשר ניתן להעלות על הדעת, על תחנות השידור של נבאדון כולה; הם עקבו בתשומת לב אחר הדיווחים על אודות המרידה בשטניה, ושמחו בשעה שהדוחות גוללו ברציפות את סיפור נאמנותם האיתנה של בני התמותה המרקיעים, המצויים תחת הנהגתם של המלכיצדקים, אשר עמדו איתן אל מול המאמצים המשולבים והמתמשכים של כל אותם כוחות רשע מִתחכמים אשר חברו בזריזות כה רבה אל תנופת הפרישׁה והחטא.
חלפו מעל לשנתיים כמניין הזמן במערכת למן תחילת "המלחמה בשמים" ועד למינוי יורשו של לוציפר. ואולם, בסופו של דבר הגיע הריבון החדש ונחת עם צוותו בים הזכוכית. אני הייתי בין אלו אשר גויסו מקרב המילואים של עדנטיה בידי מיכאל, ועוד זוכר אנוכי את המסר הראשון של לָאנָאפוֹרְג' אל אבי הקונסטלציה של נורלטיאדק. נאמר בו כך: "אף לא אזרח ירושם אחד אבד. כל בני התמותה המרקיעים שרדו את טבילת האש והגיחו מן המבחן המכריע כאשר ידם על העליונה." ומסר זה של אישור המשיך משם אל סאלווינגטון, אוורסה ופרדיס, והודיע כי התנסות ההישרדות של הרקעת בני התמותה הינה תעודת האחריות הכבירה ביותר כנגד מרידה והמגן הבטוח ביותר מפני החטא. הקבוצה הנאצלת הזו של בני התמותה בירושם מנתה אך 187,432,811 חברים.
עם הגעתו של לָאנָאפוֹרְג', הופשטו רבי המורדים מכל סמכויות השלטון אשר בידיהם והורדו מכיסאם, אף כי הורשו לנוע בחופשיות ברחבי ירושם, בספירות המורונטיות ואף בעולמות המיושבים היחידניים. הם אומנם המשיכו במאמצי הרמייה והפיתוי אשר נועדו לבלבל את דעתם של בני האדם והמלאכיות ולהוליך אותם שולל, ואולם, בכל הנוגע לעבודתם בהר הממשל של ירושם, "מקומם לא נמצא עוד".
אף כי ניטלו מידיו של לוציפר כל הסמכויות הניהוליות בשטניה, לא היה קיים ביקום באותה עת כוח או בית-דין אשר יכול היה לעצור או להשמיד את המורד הזדוני הזה; באותה עת מיכאל לא היה שליט ריבון. עתיקי היומין תמכו באבות הקונסטלציה אשר תפשו את השלטון במערכת, אך הם מעולם לא הגישו כל החלטה נוספת בעניין הערעורים הרבים אשר עדיין עומדים ותלויים בנוגע למעמד הנוכחי של לוציפר, שטן ושותפיהם, וכן לגורלם העתידי.
וכך הורשו רבי המורדים הללו לשוטט בחופשיות בכל רחבי המערכת ולהמשיך לבקש להחדיר את תורותיהם על חוסר שביעות הרצון ועל העמידה על הזכות-העצמית. ואולם, במהלך קרוב למאתיים-אלף שנה כמניין הזמן באורנטיה, הם לא היו מסוגלים להוליך שולל עולם נוסף. אף לא אחד מעולמות שטניה אבד למן נפילתם של השלושים-ושבעה, ואפילו העולמות הצעירים יותר, אשר יושבו מאז ימי המרידה, לא נפלו.
לוציפר ושטן שוטטו בחופשיות ברחבי המערכת של שטניה, עד אשר השלים מיכאל את משימת המתת שלו באורנטיה. ובאחרונה הם היו יחד בעולמכם במהלך ניסיון ההתקפה המשולב שלהם על בן האדם.
לפני כן, כאשר הנסיכים הפלנטאריים – "בני האל" – התכנסו מעת לעת, "ובא גם השטן בתוכם", עם הטענה שהוא מייצג את כל אותם עולמות מבוּדדים של הנסיכים הפלנטאריים אשר נפלו. ואולם, מאז משימת המתת הסופית של מיכאל, לא ניתן לו חופש שכזה בירושם. בהמשך למאמציהם להשחית את מיכאל בעודו בגוף בעת משימת המתת, כל שריד לאהדה כלפי לוציפר ושטן חלף עבר מרחבי שטניה כולה, כלומר, מחוץ לעולמות המבוּדדים של החטא.
המתת של מיכאל סיימה את המרידה של לוציפר בשטניה כולה, למעט בפלנטות של הנסיכים הפלנטאריים הבוגדים. וזו הייתה חשיבות ההתנסות האישית של ישוע, אך בטרם מותו בגוף בשר ודם, כאשר הצהיר יום אחד בפני תלמידיו, "רָאִיתִי אֶת הַשָּׂטָן נופֵל כַּבָּרָק מִן הַשָּׁמָיִם". הוא הגיע יחד עם לוציפר לאורנטיה למאבק המכריע האחרון.
בן האדם היה בטוח בהצלחתו, וידע כי הניצחון בעולמכם יְיַשֵּׁב לנצח את מעמדם של אויביו הוותיקים, ולא רק בשטניה אלא אף בשתי המערכות האחרות אשר נוגעו בחטא. הייתה זו הישרדות בעבור בני התמותה וביטחון בעבור המלאכים, כאשר השיב המאסטר שלכם בשלווה ומתוך ביטחון אלוהי להצעותיו של לוציפר במילים, "סוּר מִמֶּנִּי הַשָּׂטָן". מן הבחינה העקרונית, היה זה סיומה האמיתי של מרידת לוציפר. אמת היא כי בתי הדין של אוורסה טרם פרסמו את ההחלטה הביצועית באשר לערעורו של גבריאל, המייחל להשמדתם של המורדים, ואולם, צוו שכזה יגיע ללא ספק בבוא העת, הואיל והצעד הראשון בשימוע מקרה זה כבר הוצא אל הפועל.
קאליגסטיה הוכר בידי בן האדם כַּנסיך הטכני של אורנטיה עד לסמוך למותו. אמר ישוע: "עַתָּה נִשְׁפָּט הָעוֹלָם הַזֶּה; וְעַתָּה יוּשְׁלַךְ שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל הַחוּץ." ובסמוך יותר למועד סיום עבודת חייו הצהיר כי "נִדּוֹן שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה". ונסיך זה ממש, אשר הורד מעם כיסאו והוטל בו קלון, הוא אשר כונה לפנים בשם "האל של אורנטיה".
פעולתו האחרונה של מיכאל, בטרם עזיבתו את אורנטיה, הייתה להציע רחמים לקאליגסטיה ולדאליגסטיה, ואולם, אלו דחו את הצעתו העדינה על הסף. קאליגסטיה, הנסיך הפלנטארי הבוגד שלכם, עדיין חופשי באורנטיה לבצע את תכניותיו הזדוניות, ואולם אין בידיו כל כוח לחדור אל דעתם של בני האדם, והוא אף אינו מסוגל להתקרב אל נשמותיהם על-מנת לנסות ולהשחית אותם, אלא אם כן הם עצמם משתוקקים באמת להיות מקוללים בעצם נוכחותו המרושעת.
בטרם המתת של מיכאל, ביקשו שליטי האופל הללו להמשיך ולהחזיק בסמכותם באורנטיה, והם עמדו בעקשנות אל מול האישיויות השמימיות הנמוכות והכפיפות. ואולם, מאז היום של פֶּנְטָקוֹסְט, עומדים ומתרפסים קאליגסטיה הבוגד ושותפו הנבזה כמוהו, דאליגסטיה, מנגד להדר המלכותי של מכוונני המחשבה של פרדיס ומנגד לרוח האמת המגוננת, רוחו של מיכאל אשר הוגרה על כל בשר ודם.
ואף-על-פי-כן, אף רוח אשר נפלה מעולם לא הייתה מסוגלת לפלוש לדעתם של ילדי האל או להטריד את נשמותיהם. לא שטן ואף לא קאליגסטיה היו מסוגלים מעולם לנגוע או להתקרב אל בני האמונה של האל; האמונה הינה שריון יעיל בפני החטא והעוול. אמת היא: "כִּי אֲשֶׁר יֻלַּד מֵאֵת הָאֱלוהִים, יִשְׁמור אֶת נַפְשׁוֹ וְהָרַע לא יִגַּע בּוֹ."
באופן כללי, כאשר בני-תמותה חלשים ומושחתים מצויים לכאורה תחת השפעתם של שדים ורשעים, הם נשלטים אך ורק בידי נטיותיהם הטבועות והמקולקלות, הם מובלים בידי נטיותיהם הטבעיות שלהם עצמם. השטן קיבל הרבה נקודות זכות בעבור רוע אשר אינו שייך לו. מאז הצלב של ישוע, קאליגסטיה הינו חסר-כוח למדי.
בימים המוקדמים של מרידת לוציפר, הציע מיכאל גאולה לכלל המורדים. עם הגעתו לריבונות שלמה ביקום, הוא הציע לכל אלו אשר יוכיחו חרטה כנה מחילה והצבה חוזרת באופן כלשהו של שירות ביקום. אף לא אחד מן המנהיגים נאות לקבל את החסד המוצע הזה. ואולם, אלפים מן המלאכיות ומקרב סדרי ההוויות השמימיות הנמוכות יותר, לרבות מאות מן הבנים והבנות החומריים, קיבלו את החסד אשר הוצע בידי הפאנופטים ושוקמו, עם תחייתו של ישוע לפני כאלף ותשע-מאות שנה. הוויות אלה הועברו מאז אל עולמו של האב בירושם, שם הן חייבות להיות מוחזקות, מן הבחינה הטכנית, עד אשר ימְסרו בתי הדין של אוורסה את פסיקתם באשר למקרה גבריאל נגד לוציפר. ואולם, אין חולק על כך כי בשעה שיינתן גזר הדין של ההכחדה, תהיינה אישיויות אלה, אשר התחרטו ונושעו זה מכבר, פטורות מצו ההשמדה. נשמות אלה המצויות במבחן עוסקות כעת, לצד הפאנופטים, בעבודות התחזוקה של עולמו של האב.
רב-מוליכי-השולל לא היה באורנטיה מאז הימים בהם ביקש להניא את מיכאל מן התכלית להשלים את משימת המתת שלו ולבסס את עצמו באופן סופי וּודאי כַּשליט הבלתי-מעורער של נבאדון. עם הפיכתו של מיכאל לַראש המבוסס של היקום של נבאדון, נלקח לוציפר למעצר בידי סוכניהם של עתיקי היומין מאוורסה, ומני אז היה אסיר הכלוא בלוויין מספר אחד של קבוצת ספֵירות המעבר של ירושם אשר לאב. וכאן חוזים השליטים של עולמות אחרים ושל מערכות אחרות בסופו של הריבון הבלתי-נאמן של שטניה. פאולוס הכיר את מעמדם של מנהיגי המרד לאחר המתת של מיכאל, הואיל וכתב על אודות מפקדיו של קאליגסטיה כעל "הרוחות הרעות אשר במרומים".
עם קבלת הריבונות העליונה של נבאדון, ביקש מיכאל מעתיקי היומין את הרשות לכלוא את כל האישיויות הקשורות למרידת לוציפר כל זמן שתלויה ועומדת הפסיקה של בתי הדין של יקומי העל בתיק גבריאל נגד לוציפר, אשר נרשם ברשומות בית הדין העליון של אוורסה לפני כמעט מאתיים-אלף שנה, כמניין הזמן שלכם. באשר לקבוצה של בירת המערכת, אישרו עתיקי היומין את בקשת מיכאל עם יוצא-דופן אחד בלבד: שטן הורשה לסור לביקורים תקופתיים של הנסיכים הבוגדים בעולמות אשר נפלו, עד אשר בן אחר של האל יתקבל בַּעולמות הבוגדים הללו, או עד אשר יתחילו בתי הדין של אוורסה את המשפט בתיק גבריאל נגד לוציפר.
שטן יכול היה לבוא לאורנטיה משום שלא היה לכם בן במעמד מגורים – לא נסיך פלנטארי ואף לא בן חומרי. מאז הוכרז מאקיוונטה מלכיצדק כנסיך הפלנטארי בא-הכוח של אורנטיה, ופתיחת התיק גבריאל נגד לוציפר נתנה את האות לכינונם של שלטונות פלנטאריים ארעיים בכל העולמות המבודדים. אמת היא כי שטן ביקר מעת לעת את קאליגסטיה ונסיכים אחרים אשר נפלו, וזאת עד למועד הצגת ההתגלויות האלה, בשעה שהתקיים הדיון הראשון בבקשתו של גבריאל להכחיד את רב-המורדים. שטן מוחזק כעת ללא תנאי בעולמות המאסר של ירושם.
מאז המתת הסופי של מיכאל, אף אחד בכל שטניה לא ביקש לסור לעולמות המאסר על-מנת לסעוד את המורדים הכלואים. ואף הוויה נוספת לא הצטרפה אל מחנהו של מוליך השולל. במשך אלף ותשע-מאות שנה מצב זה נותר על כנו.
אין אנו מצפים להסרת ההגבלות הנוכחיות על שטניה בטרם עתיקי היומין ייפּטרו סופית מרב-המורדים. מעגלותיה של המערכת לא יוחזרו לפעולה כל אימת שלוציפר עודו בין החיים. ובינתיים, הוא בלתי-פעיל לחלוטין.
המרידה הסתיימה בירושם. בעולמות אשר נפלו היא מסתיימת מהר ככל שמגיעים אליהם בנים אלוהים. היננו מאמינים כי כל המורדים אשר יזכו אי-פעם לקבל את הרחמים כבר עשו כן. היננו ממתינים להבזקת השידור אשר ימנע מן הבוגדים הללו את קיומם כאישיות. היננו מעריכים כי פסק הדין של אוורסה יימסר באמצעות שידור של הוצאה אל הפועל, אשר יגרום להכחדתם של המורדים הכלואים הללו. או אז תתורו אחר מקומותיהם, אך אלו לא יוכלו להימצא. "וְכָּל יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים, שָׁמְמוּ עָלֶיךָ; בַּלָּהוֹת הָיִיתָ, וְאֵינְךָ עוֹד עַד עוֹלָם." וכך יארע כי בוגדים בלתי-ראויים אלו "יהיו כלא היו". הכול ממתינים לצו של אוורסה.
ואולם, לאורך עידנים עומדים שבעת עולמות הכלא הללו של החשיכה הרוחנית בשטניה כתמרור אזהרה כבד-משקל בעבור נבאדון כולה, והם מצהירים ברהיטות וביעילות על האמת הגדולה כי "דֶרֶךְ בּוגְדִים קָשַׁה הִיא"; כי "בכל חטא טמון גם זרע הכחדתו"; וכי "שְׂכַר הַחֵטְא הוּא הַמָּוֶת".
[הוצג בידי מָאנוֹוָאנְדֵט מלכיצדק, אשר היה לפנים מסופח לחבר הנאמנוּת של אורנטיה.]
האדם האבולוציוני מתקשה להבין את מלוא משמעותם של הרוע, השגיאה, החטא והעוול, והוא מתקשה לתפוש את מלוא מובנם. האדם תופש באיטיות כי ניגוד בין מושלמוּת לבין חוסר-מושלמות יוצר רוע פוטנציאלי; כי אמת ושקר המתעמתים ביניהם יוצרים שגיאה מבלבלת; כי המתת האלוהית של הרצון החופשי באה בסופו של דבר לידי ביטוי בַּמחוזות הנפרדים של חטא ושל יושרה; כי המרדף העיקש אחר האלוהיות מוליך אל ממלכת האל, בניגוד לדחייתה המתמשכת אשר מובילה אל מחוזות העוול.
האלים אינם יוצרים רוע ואף אינם מתירים חטא ומרי. רוע פוטנציאלי מתקיים-בזמן בְּיקום הכולל רמות מושלמוּת משתנות של משמעויות ושל ערכים. החטא הינו פוטנציאלי בכל המחוזות שבהם ניחנות הוויות בלתי-מושלמות ביכולת לבחור בין טוב לרע. עצם נוכחותם הסותרת של אמת ושל לא-אמת, של עובדה ושל שקר, היא המכוננת את פוטנציאל השגיאה. הבחירה המכוּונת של רוע מהווה חטא; הדחייה מרצון של האמת הינה שגיאה; הרדיפה המתמדת אחר החטא והשגיאה מהווה עוול.
מכל הבעיות המבלבלות אשר נבעו מן המרידה של לוציפר, זו אשר גרמה את הקושי הרב ביותר הייתה כישלונם של בני התמותה האבולוציוניים הבלתי-בוגרים להבחין בין חירות אמיתית לבין חירות שקרית.
חירות אמיתית הינה מסע העידנים וגמול ההתקדמות האבולוציונית. החירות השקרית הינה האשליה הדקה של טעות הזמן ורוע המרחב. החירות המתמדת מבוססת על ממשותו של הצדק – על האינטליגנציה, הבשלות, האחווה והשוויון.
בשעה שהמניע המצוי בבסיס החירות הינו בלתי-נבון, בלתי-מותנה ובלתי-נשלט, הופכת החירות לטכניקת הרס-עצמי של קיום קוסמי. חירות אמיתית מתקשרת באופן מדורג לְמציאות וּלְעולם היא מביאה בחשבון שוויון חברתי, הוגנות קוסמית, אחווה ביקום וחובות אלוהיות.
החירות הינה אובדנית בשעה שהיא מנותקת מצדק חומרי, מהוגנות אינטלקטואלית, מסובלנות חברתית, מחובה מוסרית ומערכים רוחניים. החירות איננה קיימת בנפרד ממציאות קוסמית, וכל מציאות של אישיות עומדת ביחס למערכות היחסים שלה עם האלוהיוּת.
רצון-עצמי נטול מגבלות וביטוי-עצמי נטול וויסות שקולים לאנוכיות בלתי-ממותנת, היא פסגתה של אי-האלוהיות. החירות אשר איננה קשורה לכיבוש העצמי, ההולך ומתרחב, הינה אך יציר הדמיון האנושי האנוכי. החירות המוּנעת-מן-העצמי הינה אשליה מושגית, תרמית אכזרית. הפקרות המתחפשת לחירות אינה אלא מבשרת השעבוד השָפל.
חירות אמיתית נלווית לכבוד-עצמי אמיתי; חירות שקרית הינה בת-לווייתה של הערצה-עצמית. חירות אמיתית מהווה פרי של שליטה-עצמית; חירות שקרית מהווה תביעה יומרנית של זכות. שליטה-עצמית מובילה לשירות נטול אנוכיות; הערצה-עצמית נוטה אל עבר ניצולם של האחרים בעבור האדרתו האנוכית של יחיד שוגה שכזה, אשר מוכן להקריב הישג של יושר לטובת רכישת כוח בלתי-צודק אל מול חבריו.
אפילו התבונה הינה אלוהית ובטוחה אך ורק בשעה שהטווח שלה הינו קוסמי והמניע שלה הינו רוחני.
אין קיימת שגיאה גדולה יותר מאותו סוג של רמייה-עצמית אשר מוביל הוויות תבוניות להשתוקק להפעיל כוח על הוויות אחרות מתוך מטרה לשלול מן האישיויות האלה את חירויותיהן הטבעיות. כלל הזהב של ההוגנות האנושית מזדעק כנגד כל רמייה, חוסר-הוגנות, אנוכיות וחוסר-יושרה מעין אלה. אך ורק חירות אמיתית ואותנטית תואמת את שלטון האהבה ואת סעד הרחמים.
איך מעז היצור בעל הרצון-העצמי לכרסם בזכויות רעיו בשם החירות האישית, בעוד שהשליטים העליונים של היקום נסוגים בכבוד מלא-חסד מפני זכויות הרצון האלה ומפני הפוטנציאלים של האישיות! לאף הוויה אין זכות לשלול משום הוויה אחרת – תוך הפעלה של חירותהּ האישית לכאורה – את אותן זכויות קיום אשר ניתנו לה מידי הבוראים ואשר זוכות לכבוד גם מכל עמיתיהם, כפיפיהם ונתיניהם הנאמנים.
האדם האבולוציוני עשוי להידרש להילחם על חירויותיו החומריות אל מול רודנים ומדכאים בעולם של חטא ושל עוול, או במשך התקופות המוקדמות של ספֵירה מתפתחת, אך אין אלה פני הדברים בַּעולמות המורונטיים או בְּספֵירות הרוח. המלחמה הינה מורשתו של האדם האבולוציוני המוקדם, ואולם בעולמות שבהם מתקדמת הציוויליזציה באופן רגיל, הלוחמה הפיזית איבדה זה מכבר את מקומה כטכניקת יישוב אי-הבנות בין גזעים.
עם הבן ובתוככי הרוח הקרין האל את האוונה הנצחית, ומני אז שררה התבנית הנצחית של השתתפות מתואמת בבריאה – השיתוף. תבנית שיתוף זו הינה תוכנית האב בעבור כל אחד מבני האל ומבנות האל אשר יוצאים אל החלל על-מנת לעסוק בַּניסיון לשכפל בזמן את היקום המרכזי של המושלמות הנצחית.
כל יצור בכל יקום מתפתח אשר שואף לעשות את רצון האב עתיד להפוך לשותפם של בוראי הזמן-מרחב בהרפתקה נהדרת זו של הישג מושלמות התנסותית. אלמלא היה זה כך, האב לא היה מעניק ליצורים שכאלו רצון חופשי יצירתי, ואף לא היה שוכן בקרבם, כלומר, הוא לא היה נכנס איתם לשותפות באמצעות רוחו שלו.
השיגעון של לוציפר היה הניסיון לעשות את הבלתי-ייעשה, לְקַצֵּר את מעגלות הזמן ביקום התנסותי. פשעו של לוציפר היה הניסיון לשלול מכל האישיויות בשטניה את זכויותיהן היצירתיות, ההקטנה הבלתי-מזוהה של ההשתתפות האישית של היצורים – השתתפותם מרצונם החופשי – במאבק האבולוציוני הממושך להשגת המעמד של אור וחיים, הן כיחידים והן כחלק מכלל. בעשותו כן, העמיד ריבון המערכת שלכם אשר מלפנים, את התכלית הארעית של רצונו האישי במישרין כנגד התכלית הנצחית של רצון האל, כפי שזה התגלתה במתת הרצון החופשי לכל היצורים בעלי האישיוּת. וכך איימה מרידתו של לוציפר לכרסם באופן המרבי ברצונם החופשי של מרקיעי המערכת של שטניה ושל משרתיה – איום לשלול לנצח מכל אחת מן ההוויות האלה את החוויה המרגשת של תרומת דבר אישי וייחודי לאנדרטת התבונה ההתנסותית, ההולכת ונבנית לאיטה, ואשר תתקיים ביום מן הימים בדמות המערכת אשר הפכה למושלמת של שטניה. וכך מתחפש המנשר של לוציפר במלבושי חירות, ועומד ניצב באור הבהיר של ההיגיון כאיום כביר לזמום את גניבת החירות האישית ולעשות כן בממדים אשר התקרבו אליהם אך פעמיים בלבד בכל ההיסטוריה של נבאדון.
קיצורו של דבר, מה שהאל העניק לאדם ולמלאכיות, ביקש לוציפר ליטול מידיהם, כלומר, ליטול מהם את הזכות האלוהית להשתתף ביצירת גורלותיהם שלהם עצמם וגורל מערכת העולמות המיושבים המקומית הזו.
אף הוויה ביקום כולו אינה מחזיקה בחֵירות הצודקת לשלול מכל הוויה אחרת את חירותה האמיתית, את זכותה לאהוב ולהיות נאהבת, את זכותה לסגוד לאל ולשרת את רעיה.
לעולם טרודים היצורים בעלי הרצון המוסרי אשר בעולמות האבולוציוניים בשאלה נטולת המחשבה: מדוע הבוראים הנבונים-בכל מתירים את הרוע ואת החטא? הם כושלים לתפוש שהן הרוע והן החטא הינם בלתי-נמנעים על-מנת שהיצור יהא חופשי באמת. הרצון החופשי של האדם המתפתח, או של המלאכית המעודנת, איננו מושג פילוסופי גרידא, אידיאל סמלי. יכולת הבחירה הניתנת בידי האדם לבחור בין טוב לרע הינה מציאות יקומית. חירות זו לבחירה עצמית הינה מתנתם של השליטים העליונים, והם לא ירשו להוויה כלשהי, או לקבוצת הוויות כלשהי, לשלול מתנת חירות אלוהית זו מאף הוויה ברחבי היקום – ואפילו לא על-מנת לרָצות הוויות שוגות ובורות שכאלה בַּהנאה מהדבר אשר כונה בטעות חירות אישית.
אף-על-פי שההזדהות המודעת עם הרוע היוצאת מלב-שלם (חטא) הינה השקול לאי-קיום (הכחדה), לעולם חייב להפריד פרק זמן בין רגע ההזדהות של האישיות עם החטא לבין הוצאתו של העונש אל הפועל – התוצאה האוטומטית של אימוץ מרצון שכזה של הרוע – פרק זמן באורך מספק על-מנת שיאפשר לשפוט את מעמדו של יחיד שכזה ביקום באופן שיספק את כל אישיויות היקום המעורבות בצורה מלאה, ויהא כה הגון וצודק עד אשר יזכה לאישורו של החוטא בעצמו.
ואולם, אם מורד יקומי זה כנגד מציאות האמת והטוב מסרב לאשר את גזר-הדין, ואם האשֶם בליבו יודע את הצדק שבגינויו אך מסרב להודות בכך, כי אז חייבת הוצאתו של העונש אל הפועל להיות מושהית בהתאם לשיקול דעתם של עתיקי היומין. ועתיקי היומין מסרבים להכחיד כל הוויה שהיא בטרם נכחדו כל הערכים המוסריים וכל המציאויות הרוחניות, הן במחולל-הרוע והן בכל תומכיו הקשורים בו ובכל אלו אשר עשויים לאהוד אותו.
בעיה אחרת בקונסטלציה של נורלטיאדק אשר קשה במידת-מה לתת לה הסבר, נוגעת לסיבות שבעטיין הורשו לוציפר, שטן והנסיכים אשר נפלו להמשיך ולחולל צרות במשך זמן כה רב בטרם נעצרו, נכלאו ונשפטו.
הורים, אלה אשר ילדו וגידלו ילדים, יכולים להיטיב להבין מדוע מיכאל – בורא ואב – עשוי להיות איטי בגינויָם ובהשמדתם של בניו שלו. סיפורו של ישוע על הבן הנבחר מדגים היטב כיצד יכול אב אוהב לחכות במשך זמן רב להבעת החרטה של ילד ששגה.
עצם העובדה שיצור עושה-רע יכול לבחור בפועל לשגות – לחטוא – מבססת את עובדת הרצון החופשי ומצדיקה באופן מלא כל שיהוי בהוצאת הצדק אל הפועל, בהינתן שהרחמים המוצעים עשויים להביא לחרטה ולשיקום.
רוב החירויות אשר ביקש לוציפר כבר היו ברשותו; אחרות הוא היה עתיד לקבל. כל המתנות יקרות הערך האלה אבדו עם הכניעה לחוסר הסבלנות ועם ההתמסרות לתשוקה לקבל-כעת את אשר נחשק, ולרכוש זאת תוך רמיסת כלל החובה לכבד את הזכויות ואת החירויות של כל ההוויות האחרות המרכיבות את יקום היקומים. חובות מוסריות הינן מוּלדות, אלוהיות ואוניברסאליות.
ידועות לנו סיבות רבות לכך שהשליטים העליונים לא השמידו, או לא כלאו, מיידית את מנהיגי מרידת לוציפר. אין כל ספק כי קיימות סיבות אחרות, ואפילו טובות יותר, אשר אינן ידועות לנו. מידת הרחמים של שיהוי זה בהוצאתו של הצדק אל הפועל הוצעה באופן אישי בידי מיכאל מנבאדון. אלמלא חיבתו של בורא-אב זה לבניו השוגים, היה פועל הצדק העליון של יקום העל. אילו אירוע כדוגמת מרידת לוציפר היה מתרחש בנבאדון בשעה שמיכאל שכן בגוף בשר ודם באורנטיה, מחוללי רוע שכזה עלולים היו להיות מושמדים מיידית ולחלוטין.
צדק עליון יכול לפעול מיידית רק בשעה שהוא אינו מרוסן על-ידי הרחמים האלוהיים. ואולם, סעד הרחמים בעבור ילדי הזמן והמרחב לעולם מעניק את השיהוי הזה בזמן, את מִרווח הישועה שבין הזריעה לקציר. במידה שהזרע שנזרע הינו טוב, פרק הזמן הזה מאפשר את בחינתו של האופי ואת בנייתו; ואם הזרע שנזרע הוא רע, שיהוי זה של רחמים מאפשר זמן לחרטה ולתיקון. השיהוי הזה בזמן בשיפוטם ובהשמדתם של עושי-הרע טבוע בסעד הרחמים של שבעת יקומי העל. ריסון הצדק על-ידי הרחמים מוכיח שהאל הינו אהבה, ושאֵל אהבה זה שולט ביקומים וחולש ברחמיו על-פני גורלותיהם ומשפטיהם של כל יצוריו.
שיהוי הרחמים בזמן נובע מתוקף רצונם החופשי של הבוראים. קיים טוב אשר ניתן להפיק ביקום מן הטכניקה הזו של סבלנות כלפי מורדים חטאים. בעוד שאמת ויציב כי טוב אינו יכול לנבוע מן הרע בעבור זה אשר הוגה ועושה רע, נכון באותה המידה שכל הדברים (לרבות הרוע, זה שבכוח וזה המתגשם הלכה למעשה) עובדים יחדיו לטובת כלל ההוויות אשר יודעות את האל, אוהבות לעשות את רצונו ומרקיעות לעבר פרדיס בהתאם לתכניתו הנצחית ולתכליתו האלוהית.
ואולם, העיכובים הללו אשר מקורם ברחמים אינם נעדרי-קץ. על-אף השיהוי הארוך (בהתאם לתפישת הזמן באורנטיה) בשיפוט מרידתו של לוציפר, היננו יכולים למסור כי בזמן הכנתה של התגלות זו, התקיים באוורסה הדיון הראשון בתיק גבריאל נגדלוציפר, ומעט אחר-כך הוצא צו מטעמם של עתיקי היומין, אשר קבע כי שטן יוגבל מעתה לְעולם הכלא יחד עם לוציפר. ודבר זה מביא קץ על יכולתו של שטן לשוב ולבקר בכל עולם שהוא מעולמות שטניה אשר נפלו. הצדק עלול להיות איטי ביקום הנשלט ברחמים, אך הוא הינו וודאי.
מכל הסיבות הרבות הידועות לי אשר בעטיין לוציפר ומרעיו לא נכלאו או נשפטו מוקדם יותר, הנני מורשה להביא את הבאות:
1. הרחמים דורשים שיינתן בידי כל עושה-רע זמן מספק על-מנת לגבש גישה שקולה אשר נבחרה בשלמותה ביחס למחשבותיו הרעות ולפעולותיו החוטאות.
2. הצדק העליון נשלט בידי אהבת האב; לפיכך, לעולם לא יהרוס הצדק את אשר יכולים להציל הרחמים. לכל עושה-רע מוענק הזמן הדרוש על-מנת לזכות בגאולה.
3. אף אב אוהב אינו ממהר להעניש את מי מבני משפחתו אשר שגה. הסבלנות איננה יכולה לפעול באופן אשר איננו עצמאי מן הזמן.
4. אף שהמעשים השגויים פוגעים לעולם במשפחה, התבונה והאהבה דורשות מן הילדים אשר הולכים בדרך הישר להיאזר בסבלנות כלפי אח אשר שגה, במשך תקופת הזמן שאותה מעניק האב האוהב לחוטא על-מנת לאפשר לו להבחין בדרכו השגויה ולבחור לאמץ את הגאולה.
5. בלא תלות בגישתו של מיכאל כלפי לוציפר, על-אף היותו אביו-בוראו של לוציפר, לא היה זה בתחומי סמכותו של הבן הבורא לשפוט מיידית את ריבון המערכת הבוגד, משום שבאותה עת הוא לא השלים עדיין את נתיבת המתת שלו, ולפיכך גם טרם השיג ריבונות בלתי-מוגבלת בנבאדון.
6. עתיקי היומין היו יכולים להכחיד את המורדים הללו באופן מיידי, ואולם רק לעיתים רחוקות הם מוציאים להורג עושי-רע ללא שימוע מלא. במקרה הזה הם בחרו שלא לפסוק בניגוד להחלטותיו של מיכאל.
7. ברי כי עמנואל יעץ למיכאל להישאר מרוחק מן המורדים ולהרשות למרידה לצעוד בנתיב הטבעי של ההשמדה-עצמית. ותבונתו של איחוד היומין הינה ההשתקפות בזמן של התבונה המאוחדת של שילוש פרדיס.
8. נאמן היומין בעדנטיה יעץ לאבות הקונסטלציה לאפשר למורדים יד חופשית במעשיהם, על-מנת להביא לכך שבמוקדם או במאוחר כל האהדה לעושי-הרע הללו תעקר מן השורש מלבבות כלל האזרחים הנוכחיים והעתידיים של נורלטיאדק – כל יצור בן תמותה, מורונטי או רוחני.
9. בירושם יעץ נציגו האישי של המבָצע העליון של אורוונטון לגבריאל להעניק את מלוא ההזדמנות לכל יצור חי להגיע לבשלות של בחירה שקולה בעניינים הקשורים להצהרת החירות של לוציפר. משהועלו הנושאים של המרי, גילה יועץ החירום מפרדיס לגבריאל כי אם לא תינתן הזדמנות מלאה וחופשית כאמור לכלל היצורים בנורלטיאדק, או אז תכניס פרדיס את כלל הקונסטלציה לבידוד מתוך הגנה עצמית מפני כל היצורים אשר ייתכן וליבם חצוי או שהסָפק מכרסם בו. על-מנת לשמור את דלתות פרדיס פתוחות לשם הרקעתן של ההוויות מנורלטיאדק, היה זה נחוץ לאפשר למרידה להתפתח במלואה ולהבטיח כי ההחלטה על הגישה הינה שלמה מצד כל ההוויות אשר היו קשורות לכך באופן כלשהו.
10. כהצהרה עצמאית שלישית, הוציאה הסועדת האלוהית מסאלווינגטון צו המורה כי לא ייעשה דבר על-מנת לרפא באופן חלקי, לדכא מתוך מורך-לב, או להסתיר בכל צורה שהיא, את פרצופם הדוחה של המורדים או של המרידה עצמה. הצבאות המלאכיים הונחו לפעול לגילוי מלא ולמתַן הזדמנות בלתי-מוגבלת לביטויו של החטא, וזאת כטכניקה המהירה ביותר להשגת מזור מלא ומושלם של מגפת הרוע והחטא.
11. בירושם התארגנה מועצת חירום של בני-תמותה לשעבר, הכוללת שליחים רבי-עוצמה, בני-תמותה מהוללים אשר הייתה להם התנסות אישית במצבים מעין אלו, יחד עם עמיתיהם. הם מסרו לגבריאל כי אם ייערך ניסיון להפעיל שיטות דיכוי שרירותיות או מהירוֹת, מספר ההוויות אשר תלכנה שולל יגדל לפחות פי שלושה. כלל סגל היועצים של אוורסה הסכים ויעץ לגבריאל להרשות למרידה להתפתח במלואה בדרכה הטבעית, אפילו אם יידרשו מיליון שנים על-מנת להשלים את ההתמודדות עם התוצאות.
12. הזמן הינו יחסי, ואפילו ביקום של זמן: אילו בן-תמותה מאורנטיה בעל תוחלת חיים ממוצעת היה מחולל פשע אשר היה גורם למהומה כלל-עולמית, ואילו היה נעצר, נשפט ומוּצא להורג תוך יומיים או שלושה מרגע ביצוע הפשע, האם היה זה נתפש כזמן ארוך בעיניכם? ואכן, זו תהא השוואה קרובה יותר בהתייחס לתוחלת חייו של לוציפר, ואפילו אם משפטו, אשר החל עתה, לא יושלם גם תוך מאה-אלף שנות אורנטיה. ניתן לציין את חלוף הזמן היחסי מנקודת המבט של אוורסה, שם ניצבת הערכאה, אם נאמר שפשעו של לוציפר הובא למשפט בתוך שתיים-וחצי שניות מן הרגע שבוצע. מנקודת המבט של פרדיס, המשפט מתרחש בו-זמנית יחד עם המעשה.
קיים מספר שווה של סיבות שלא לעצור באופן שרירותי את מרידתו של לוציפר, אשר תהיינה מובנות לכם באופן חלקי, אך אותן אינני מורשה לציין. הנני מורשה ליידע אתכם כי באוורסה היננו מלמדים ארבעים-ושמונה סיבות להרשות לרוע לצעוד ולהשלים את מלוא הדרך עד לפשיטת-הרגל המוסרית שלו ולהכחדתו הרוחנית. אינני מטיל ספק בכך שקיימות סיבות נוספות במספר דומה אשר אינן ידועות לי.
יהיו אשר יהיו הקשיים אשר עשויים בני-תמותה אבולוציוניים להיתקל בהם במהלך מאמציהם להבין את מרידת לוציפר, ראוי להבהיר לכל ההוגים והשוקלים בדבר כי הטכניקה שבה טופלו המורדים הינה הוכחה ניצחת לצדקת האהבה האלוהית. אכן דומה כי האהבה הרחומה אשר הוצעה למורדים גרמה לְסבל ולְמצוקה להוויות תמימות רבות, ואולם כל האישיויות הפגועות האלה יכולות לסמוך על השופטים הנבונים-בכל כי יגזרו את גורלותיהן ברחמים כמו גם בצדק.
בכל עיסוקיהם של הבן הבורא ושל אביו מפרדיס בהוויות התבוניות, האהבה היא השלטת. לא ניתן להבין חלקים רבים בגישתם של שליטי היקום כלפי המורדים והמרי – החטא והחוטאים – אלא אם כן זוכרים כי האל בדמותו כאַב מקדים את כל רמות האחרות של מופעי האלוהות בכל עיסוקיה של האלוהיות עם האנושות. אף ראוי לזכור כי כל הבנים הבוראים של פרדיס מונָעים על-ידי הרחמים.
אם אב אוהב של משפחה גדולה בוחר להפגין חמלה כלפי אחד מילדיו אשר נמצא אשם במעשה שגוי באופן חמור, בהחלט ייתכן שהגשת רחמים זו לילד אשר נהג שלא-כשורה תגרום לקושי זמני לכל שאר הילדים אשר נהגו כשורה. תוצאה שכזו הינה בלתי-נמנעת; סיכון שכזה הינו חלק בלתי-נפרד מן המציאות של היותך ילד להורה אוהב וחבר בקבוצת משפחה. כל בן משפחה נהנה מהתנהגותם הטובה של כל יתר חבריה; ובאופן דומה, שומה על כל אחד מן החברים גם לסבול את התוצאות המיידיות בזמן של התנהגותו הבלתי-ראויה של כל חבר אחר. משפחות, קבוצות, אומות, גזעים, עולמות, מערכות, קונסטלציות ויקומים הינם מערכות יחסים של התאגדות אשר להן אינדיבידואליות; ומשום כך, כל חבר בקבוצה שכזו, בין קטנה ובין גדולה, קוצר את הפירות, וסובל מן התוצאות, של המעשים הטובים והמעשים השגויים של כל יתר החברים בקבוצה הנידונה.
ואולם, דבר אחד חייב להיות ברור: אם אתם סובלים מתוצאות הרוע של מחטאו של מי מחברי משפחתכם, אזרח או בן-תמותה חבר כלשהו, ואפילו ממרידה במערכת או במקום אחר – אין זה משנה מה הינכם נדרשים לסבול בעטיים של המעשים השגויים של עמיתיכם, חבריכם או הממונים עליכם – אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים בַּביטחון הנצחי כי כל המצוקות מעין אלה הינן קשיים ברי-חלוף. אף אחת מן התוצאות המשפיעות על האחווה בידי התנהגות בלתי-ראויה בקבוצה לא תוכל לעולם לחבל בסיכויי הנצח שלכם, או אפילו לשלול כזית מזכותכם האלוהית להרקעה לפרדיס ולהשגת האל.
וקיים פיצוי בעבור הניסיונות, השיהוי והאכזבות, אשר נלווים לְעולם לחטא המרידה. מתוך ההשלכות הרבות ורבות הערך של מרידת לוציפר אשר ניתן לכנות בשם, אביא לתשומת הלב רק את הנתיבות המועצמות של אותם מרקיעים בני-תמותה, אזרחי ירושם, אשר בעמדם איתן כנגד כחש החטא מיקמו עצמם בשורת המועמדים כשליחים עוצמתיים לעתיד, חברים בסדר שאליו הנני משתייך בעצמי. כל הוויה אשר עמדה בַּמבחן של אותו פרק של רוע קידמה מיידית את מעמדה המנהלי והעשירה את ערכה הרוחני.
בתחילה נדמה היה כי ההתקוממות של לוציפר היוותה אסון בלתי-מרוסן למערכת וליקום. התועלת החלה להצטבר בהדרגה. בחלוף עשרים-וחמש אלף שנים למניין זמן המערכת (עשרים אלף שנה כמניין הזמן באורנטיה), החלו המלכיצדקים ללמד כי הטוב אשר נבע מטיפשותו של לוציפר השתווה לרע אשר חולל. באותה עת הפך הסך הכולל של הרע לקבוע כמעט, והמשיך לגדול אך ורק בעולמות מבוּדדים מסוימים, בעוד שההשלכות המועילות המשיכו להכפיל את עצמן ולהתפרש ברחבי היקום ויקום-העל, ואפילו עד להאוונה. כעת מלמדים המלכיצדקים כי הטוב אשר נבע מן המרידה בשטניה גדול פי יותר מאלף מסך כל הרע.
ואולם, קציר מועיל ויוצא-דופן מעין זה של מעשים רעים יכול היה להתקיים אך ורק הודות לגישתם הנבונה, האלוהית והרחומה של כל הממונים על לוציפר, החל באבות הקונסטלציה בעדנטיה וכלה באב האוניברסאלי אשר בפרדיס. חלוף הזמן רק העצים את התוצאות הטובות אשר הופקו מטיפשותו של לוציפר; ומכיוון שהרוע אשר עליו יש להיענש התפתח באופן מלא למדי בתוך זמן קצר יחסית, ברי כי שליטי היקום הנבונים-בכל ומרחיקי הראות יאריכו לבטח את משך הזמן אשר בו ניתן לקצור תוצאות מועילות יותר ויותר. בלא תלות בשלל הסיבות הנוספות להשתהות במעצרם ובשיפוטם של מורדי שטניה, יהיה די ברווח יחיד זה על-מנת להסביר מדוע לא נכלאו המורדים הללו קודם-לכן, ומדוע הם לא נשפטו והושמדו.
ראוי לה לַדעת קצרת-הרואי וכבולת-הזמן של בני התמותה שתתמהמה בביקורתה על השיהוי בזמן של מנהלי ענייני היקום מרחיקי הראות והנבונים-בכל.
אחת מן השגיאות במחשבה האנושית בנוגע לבעיות האלה כלולה ברעיון לפיו כל בני התמותה האבולוציוניים בפלנטה מתפתחת היו בוחרים להיכנס לנתיבת פרדיס לולא קוּלל עולמם על-ידי החטא. היכולת לסרב להישרדות אינה מתחילה בתקופת מרידתו של לוציפר. מאז ומתמיד ניחן האדם בן התמותה במתת הבחירה מתוך רצון-חופשי באשר לנתיבת פרדיס.
ככל שתרקיעו בחוויית ההישרדות, כן יתרחבו מושגי היקום שלכם וכן יתרחבו אופקיכם ביחס למשמעויות ולערכים; וכך, תוכלו להבין טוב יותר מדוע הוויות כדוגמת לוציפר ושטן הורשו להמשיך במרידתם. תוכלו גם להבין טוב יותר כיצד יכול לצמוח טוב אולטימטיבי (גם אם לא מיידי) מן הרוע המוגבל-בזמן. לאחר שתשיגו את פרדיס, אתם באמת תוארו ותתנחמו בעת שתאזינו לפילוסופיים העל-שרפיים בעודם דנים בסוגיות עמוקות אלה של התאמה ביקום ומסבירים אותן. ואולם אפילו אז, הנני מסופק באשר לאפשרות שדעתכם תנוח באמת. דעתי שלי, לכל הפחות, לא נחה כאשר הגעתי לפסגה של הפילוסופיה ביקום. רכשתי הבנה מלאה של המורכבויות האלה רק לאחר שהוצבתי למשימות ניהול ביקום-העל, ושם, הודות לְהתנסות בפועל, רכשתי את הקיבולת המושגית המתאימה להבנה של בעיות רבות-פנים אלה של שוויון קוסמי ושל פילוסופיה רוחנית. ככל שתרקיעו לעבר פרדיס, כן תלמדו יותר ויותר כי ניתן להבין סוגיות בעייתיות רבות של ניהול ביקום רק לאחר רכישתה של קיבולת התנסותית גדולה יותר ולאחר השגתה של בוננות רוחנית מורחבת. התבונה הקוסמית הכרחית להבנת המצבים הקוסמיים.
[הוצג על-ידי שליח עוצמתי למוד הישרדות התנסותית במרידת המערכת הראשונה ביקומי הזמן, אשר מסופח כעת לממשל יקום העל של אורוונטון ופועל בנושא זה לבקשתו של גבריאל מסאלווינגטון.]
עידן האור והחיים הינו ההישג האבולוציוני הסופי של עולם של זמן ומרחב. למן התקופה המוקדמת של האדם הפרימיטיבי, עבר עולם מיושב שכזה דרך העידנים הפלנטאריים העוקבים – עידני טרום ובתר הנסיך הפלנטארי, העידן הבתר-אדמי, עידן בתר-בן-הסמכות ועידן בתר-בן-המתת. לאחר מכן מוכן עולם שכזה לפסגת ההישג האבולוציוני, למעמד המבוסס של אור ושל חיים, וזאת הודות לסעד משימותיהם הפלנטאריות העוקבות של המורים הבנים, על התגלויותיהם ההולכות והמתקדמות של אמת אלוהית ושל תבונה קוסמית. במאמציהם אלו לכונן את העידן הפלנטארי הסופי, לעולם נהנים הבנים המורים מסיוען של כוכבות הערב הזוהרות, ולעיתים מזה של המלכיצדקים.
עידן זה של אור ושל חיים, אשר מיוסד בידי הבנים המורים עם סיום משימתם הפלנטארית הסופית, ממשיך בעולמות המיושבים עד אין קץ. פעולותיהם השיפוטיות של הבנים הסמכותיים עשויות לחלק כל שלב מתקדם במעמד המבוסס לרצף של תקופות; ואולם, כל הפעולות השיפוטיות מעין אלה הינן טכניות לגמרי, והן אינן משנות כהוא זה את מהלכם של האירועים הפלנטאריים.
הישרדות מתמדת מובטחת אך ורק לאותן פלנטות אשר משיגות קיום במעגלים הראשיים של יקום העל, ואולם, ככל שידיעתנו מגעת, עולמות אלו, אשר מבוססים באור ובחיים, נועדו להתמיד במשך עידני הנצח של כל זמני העתיד.
קיימים שבעה שלבים באופן שבו מתגולל עידן האור והחיים בעולם אבולוציוני, ובהקשר זה ראוי לציין כי עולמותיהם של בני התמותה מותכי-הרוח מתפתחים בהתאם לקווים זהים לאלו של העולמות המשתייכים לסדרת ההיתוך-עם-מכוונן. שבעת השלבים הללו של אור וחיים הינם:
1. השלב הראשון, או שלב הפלנטה.
2. השלב השני, או שלב המערכת.
3. השלב השלישי, או שלב הקונסטלציה.
4. השלב הרביעי, או שלב היקום המקומי.
5. השלב החמישי, או שלב המגזר המשני.
6. השלב השישי, או שלב המגזר הראשי.
7. השלב השביעי, או שלב יקום-העל.
בסופו של מסמך זה מתוארים השלבים הללו של התקדמות בהתפתחות כפי שהם מתייחסים לארגון היקום, ואולם, כל עולם יכול להשיג את הערכים הפלנטאריים של כל אחד מן השלבים באופן די בלתי-תלוי בהתפתחותם של עולמות אחרים או של הרמות העל-פלנטאריות של הניהול ביקום.
עצם נוכחותו של מקדש מורונטי בבירה של עולם מיושב מעידה על כניסתה של ספֵירה שכזו לעידנים המבוססים של אור ושל חיים. בטרם עוזבים הבנים המורים עולם, עם השלמת משימתם הסופית, הם חונכים עידן סופי זה של הישג אבולוציוני; והם עומדים בַּראש ביום שבו "יורד המקדש הקדוש אל פני האדמה". מאורע זה, המסמל את שחר עידן האור והחיים, לעולם זוכה לכבוד הנובע מנוכחותו האישית של בן המתת של פרדיס של הפלנטה, אשר מגיע לחזות ביום הכביר הזה. שם, במקדש זה אשר אין כמותו ליופי, מכריז בן מתת זה של פרדיס על הנסיך הפלנטארי הוותיק כעל הריבון הפלנטארי החדש, והוא מעניק בידי בן לאנונאנדק נאמן זה כוחות חדשים וסמכויות מורחבות בנוגע לעניינים הפלנטאריים. ריבון המערכת נוכח אף הוא ומאשר בדבריו את ההצהרות האלה.
למקדש מורונטי שלושה חלקים: במרכזו מצוי המקום הקדוש של בן המתת של פרדיס. מימין נמצא מושבו של הנסיך הפלנטארי לשעבר, הריבון הפלנטארי הנוכחי; וכאשר הוא נוכח במקדש, בן לאנונאנדק זה נראה לעיני היחידים הרוחניים יותר של העולם. משמאל נמצא מושבו של הראש המכהן של הסופיונים המסופחים לפלנטה.
אף-על-פי שמדובר על המקדשים הפלנטאריים כאילו הם "יורדים מן השמיים", הלכה למעשה לא מועבר כל חומר ממשי שהוא ממטה המערכת. הארכיטקטורה של כל אחד מן המקדשים הללו מתוכננת בזעיר-אנפין בבירת המערכת, ולאחר-מכן מביאים מפקחי הכוח המורונטיים את התוכניות המאושרות האלה אל הפלנטה. כאן הם בונים, יחד עם בקרי המאסטר הפיזיים, את המקדש המורונטי בהתאם למפרטים.
המקדש המורונטי הממוצע עשוי להכיל כשלוש-מאות אלף צופים. מבנים אלו אינם משמשים לפולחן, למשחק או לקבלת תשדורות; הם מוקדשים לטקסים המיוחדים של הפלנטה, טקסים כדוגמת: תקשורת עם ריבון המערכת או עם הגבוהים ביותר, טקסי חיזיון מיוחדים אשר נועדו לגלות את נוכחות האישיות של הוויות רוחניות, וכן – הגות קוסמית דוממת. כאן עורכים בתי הספר של הפילוסופיה הקוסמית את טקסי הסיום שלהם, וכאן גם מקבלים בני התמותה של העולם הכרה פלנטארית בעבור הישגים של שירות חברתי גבוה, וכן בעבור הישגים יוצאי-דופן אחרים.
מקדש מורונטי שכזה אף משמש כמקום ההתכנסות לצפייה בהעתקתם של בני-תמותה חיים לכדי קיום מורונטי. הואיל ומקדש המעבר מורכב מחומר מורונטי, הוא אינו מושמד על-ידי ההדר הרושף של האש המאכלת, אשר משמידה באופן כה מלא את גופם הפיזי של אותם בני-תמותה אשר חווים שם היתוך סופי עם מכוונניהם האלוהיים. בעולם גדול, הבזקי היציאה הללו מתרחשים כמעט ברציפות, וככל שעולה מספר המעברים, כך גם מסופקים מקדשי חיים מורונטיים משניים באזורים שונים של הפלנטה. לפני זמן לא רב שהיתי בעולם בצפון הרחוק אשר פעלו בו עשרים-וחמישה מקדשים מורונטיים.
בעולמות שטרם התבססו – פלנטות נטולות מקדשים מורונטיים – מתרחשים הבזקי ההיתוך הללו פעמים רבות באטמוספרה של הפלנטה, לשם מועלה הגוף הפיזי של המועמד למעבר בידי היצורים האמצעיוניים ובידי הבקרים הפיזיים.
המוות הטבעי, הפיזי, אינו בבחינת כורח המציאות בעבור בני התמותה. מרבית ההוויות האבולוציוניות המתקדמות, אזרחי העולמות המתקיימים בעידן הסופי של אור ושל חיים, אינם מתים; הם מועתקים ישירות מן החיים בגוף בשר ודם אל עבר הקיום המורונטי.
חווית ההעתקה הזו מן החיים החומריים אל המצב המורונטי – היתוך של נשמה אלמותית עם המכוונן השוכן – עולָה בתדירותה ביחס ישר להתקדמותה האבולוציונית של הפלנטה. בתחילה, מגיעים בכל עידן אך ורק בני-תמותה מועטים לרמות העתקה של התקדמות רוחנית, ואולם, עם תחילתם של העידנים העוקבים של הבנים המורים, מתרחשים יותר ויותר היתוכי-מכוונן בטרם מסתיימים חייהם המתארכים של בני התמותה המתקדמים הללו; ובשעת משימתם הסופית של הבנים המורים, כרבע מבני התמותה הנשגבים הללו פטורים מן המוות הטבעי.
והלאה מכך, בעידן האור והחיים, חשים היצורים האמצעיוניים או עמיתיהם את המעמד הממשמש ובא של איחוד אפשרי בין הנשמה לבין המכוונן, ומצביעים על כך בפני שומרות הגורל, אשר בתורן מוסרות את הדברים הללו לקבוצת הסופיונים שבחסותהּ עשוי בן-תמותה כזה לפעול; או אז, מצָווה הריבון הפלנטארי על בן-תמותה שכזה לפרוש מכל חובותיו הפלנטאריות, להיפרד מן העולם אשר ממנו בא, ולהתייצב במקדש הפנימי של הריבון הפלנטארי, ושם להמתין למעבר המורונטי, להבזק ההעתקה, אשר יישא אותו ממחוזות החומר של האבולוציה אל הרמה המורונטית של ההתקדמות הקדם-רוחנית.
משהתקבצו בני המשפחה, החברים וחברי קבוצת העבודה של מועמד-היתוך שכזה במקדש המורונטי, הם מפוזרים מסביב לבמה המרכזית שבה מועמדי-ההיתוך נחים ומשוחחים בינתיים בחופשיות עם חבריהם המכונסים. מעגל חוצץ של אישיויות שמימיות מאורגן על-מנת להגן על בני התמותה החומריים מפעולתן של האנרגיות המופיעות ברגע של "הבזק החיים", אשר משחרר את המועמד להרקעה מאזיקי הבשר החומרי, ובכך עושה בעבור בן-התמותה האבולוציוני הזה את כל אשר עושה המוות הטבעי בעבור אלו אשר משתחררים כך מן הגוף.
מועמדי היתוך רבים עשויים להתכנס בה-בעת במקדש רחב הידיים. ומה יפה הוא המפגש שבו מתקבצים כך בני-תמותה על-מנת לחזות בהרקעת אהוביהם בלהבות הרוח; ואיזה ניגוד קיים בין כל זה לבין העידנים המוקדמים יותר, שבהם היו בני התמותה מחויבים להפקיד את מתיהם בחיבוקה של האדמה! הסצנות של בכי ויללות אשר אפיינו את העידנים הקודמים של האבולוציה האנושית מתחלפות כעת באושר אקסטאטי ובַּהתלהבות הנשגבת ביותר, שעה שבני-תמותה יודעי-אל אלו נפרדים לעת עתה לשלום מאהוביהם, בעוד שהאחרונים מנותקים מקשריהם החומריים באמצעות האש הרוחנית של ההוד המכלֶה ושל ההדר המרקיע. בעולמות אשר התבססו באור ובחיים, "לוויות" הינן מאורעות של אושר עילאי, של שביעות-רצון מעמיקה ושל תקווה בל-תתואר.
נשמות בני התמותה המתקדמים הללו הולכות ומתמלאות באמונה, בתקווה ובביטחון. הרוח השורה על אלו המתכנסים מסביב למקדש ההעתקה דומה לזאת אשר שורה בין חברים וקרובים מאושרים המתכנסים בטקס סיום של חבר קבוצתם, או לזאת השורה על אלו המגיעים לחזות באירוע שבו מתכבד אחד מחברים בכבוד רב. והיה זה בהחלט מועיל אילו בני-תמותה מתקדמים-פחות היו רק יכולים ללמוד לראות את המוות הטבעי עם משהו מן השמחה ועליצות-הלבב האלה.
צופים בני-תמותה אינם מסוגלים לראות דבר מחבריהם המועתקים לאחר הבזק ההיתוך. נשמות מועתקות מעין אלה נעות באמצעות היסע של מכוונן ישירות אל אולם התחייה של עולם האימון המורונטי המתאים. פעולות אלה, הנוגעות להעתקתם של בני-אדם חיים לעולם המורונטי, נתונות לפיקוחה של רב-מלאכית אשר הוצבה בעולם שכזה ביום שבו התייצב לראשונה באור ובחיים.
עם הגעתו של עולם לשלב הרביעי של אור וחיים, יותר ממחצית מבני התמותה עוזבים את הפלנטה באמצעות העתקה מבין שורות החיים. התמעטות זו של המוות נמשכת עוד ועוד, אך אין אני יודע על מערכת כלשהי שעולמותיה המיושבים חפים לגמרי מן המוות הטבעי כטכניקת שחרור מכבלי הגוף, ואפילו זמן רב לאחר התבססותה בחיים. ועד אשר יושג באופן אחיד מעמד אבולוציה פלנטארי גבוה שכזה, חייבים עולמות האימון המורונטיים של היקום המקומי להמשיך ולשמש כספֵירות חינוך ותירבוּת בעבור המתקדמים המורונטיים המתפתחים. אף-על-פי שמבחינה תיאורטית חיסולו של המוות הינו בגדר האפשר, בהתאם לתצפיותַי חיסול שכזה טרם התרחש. ייתכן שמעמד כזה יושג במהלך הישורת הרחוקה של העידנים העוקבים של החיים הפלנטאריים של הרמה השביעית המבוססת.
הנשמות המועתקות של העידנים המלבלבים בספֵירות המבוססות אינן חולפות דרך העולמות העליונים. הן אף אינן שוהות, כתלמידות, בעולמות המורונטיים של המערכת או של הקונסטלציה. הן אינן חולפות דרך כל שלב שהוא מן השלבים המוקדמים של החיים המורונטיים. הם הינם בני התמותה המרקיעים היחידים אשר חומקים כמעט לחלוטין מהמעבר המורונטי מן הקיום החומרי אל המעמד הרוחני-למחצה. התנסותם הראשונית של בני-תמותה אחוזי-בן מעין אלו בנתיבת ההרקעה נתונה לשירותיהם של עולמות ההתקדמות של מטה היקום. ומעולמות הלימוד הללו של סאלווינגטון, הם שבים כמורים אל אותם עולמות אשר חלפו לידם, ולאחר מכן הם ממשיכים פנימה אל עבר פרדיס בנתיב המבוסס של הרקעת בני התמותה.
אילו רק יכולתם לבקר בפלנטה המצויה במצב התפתחות מתקדם, הייתם תופשים על נקלה את הסיבות שבעטיין מקבלים את פני בני התמותה המרקיעים באופנים שונים בעולמות העליונים ובעולמות המורונטיים הגבוהים יותר. הייתם מבינים במהירות שהוויות אשר מגיעות מספֵירות כה מפותחות מוכנות להמשיך בהרקעתן אל עבר פרדיס הרבה לפני בני התמותה הממוצעים, אשר מגיעים מעולם נעדר-סדר ונחשל כאורנטיה.
בלא כל קשר לרמת ההישג של הפלנטה אשר ממנה עשויים בני-אדם להרקיע אל העולמות המורונטיים, שבע הספֵירות העליונות מעניקות להם שפע הזדמנויות לרכוש ניסיון כמורים-תלמידים של כל אשר לא הצליחו לחלוף דרכו בשל המעמד המתקדם של הפלנטות הילידיות שלהם.
היקום הינו אמין בהפעלת טכניקות ההשוואה האלה, אשר נועדו להבטיח כי אף מרקיע לא יחסר דבר ממה שהינו הכרחי לשם התנסות ההרקעה שלו.
במהלך עידן זה של אור וחיים, העולם הולך ומשגשג תחת שלטונו האבהי של הריבון הפלנטארי. לעת הזו מתקדמים העולמות בדחף של שפה אחת, דת אחת, ובספֵירות רגילות – של גזע אחד. אך עידן זה איננו מושלם. בעולמות הללו עדיין קיימים בתי-חולים מצוידים היטב, בתים לטיפול בחולים. עדיין נותרו הבעיות של טיפול בתאונות אקראיות ובחוֹלָיִים הבלתי-נמנעים הנלווים לחולשת הזקנה ולהפרעות הקשורות לסֶנִילִיּוּת. המחלות לא הוכנעו לחלוטין, ואף בעלי החיים הארציים טרם הושקטו באופן מושלם; אך בהשוואה לתקופות המוקדמות של האדם הפרימיטיבי בעידן של טרום הנסיך הפלנטארי, עולמות שכאלו נדמים כפרדיס. אילו הייתם יכולים להיות מועתקים לפתע לפלנטה המצויה בשלב ההתפתחות הזה, ודאי הייתם מתארים באופן אינסטינקטיבי עולם שכזה כגן-עדן עלי אדמות.
הממשל האנושי של העניינים החומריים ממשיך לתפקד במהלך עידן זה של התקדמות ושל מושלמות יחסיוֹת. הפעילויות הציבוריות של עולם המצוי בשלב הראשון של אור וחיים אשר ביקרתי בו לאחרונה מומנו באמצעות טכניקת הַמַּעֲשֵׂר. כל עובד בגיר – וכל האזרחים הכשירים-גופנית עבדו בעבודה כלשהי – שילם לקופה הציבורית עשרה אחוזים מהכנסתו או מרווחיו, וסכום זה חולקה כדלקמן:
1. שלושה אחוזים הושקעו בקידום האמת – מדע, חינוך ופילוסופיה.
2. שלושה אחוזים הוקדשו ביופי – משחק, פנאי חברתי ואמנות.
3. שלושה אחוזים הושקעו בטוּב – שירות חברתי, זולתנות ודת.
4. אחוז אחד הוקצה לעתודות ביטוח כנגד סיכוני אובדן כושר עבודה הנובע כתוצאה מתאונות, מחלות, זקנה או אסונות בלתי-נמנעים.
משאביה הטבעיים של הפלנטה הזו נוהלו כרכוש חברתי, כמשאבים ציבוריים.
הכבוד הגבוה ביותר שהתכבד בו אזרח בעולם זה הינו אות "השירות העליון", והוא דרגת ההכרה היחידה אשר הוענקה אי-פעם בתוככי המקדש המורונטי. הכרה זו ניתנה לאלו אשר התבלטו במשך תקופה ארוכה באופן של תגלית על-חומרית כלשהי, או של שירות חברתי פלנטארי.
מרבית התפקידים החברתיים והניהוליים הוחזקו במשותף בידי גברים ונשים. אף רוב ההוראה נעשתה במשותף; ובדומה לכך, כל תפקידי האמון המשפטיים בוצעו בידי זוגות אשר חברו יחדיו באופן דומה.
בעולמות הנשגבים הללו משך הזמן הדרוש לשם הולדת ילדים איננו ממושך ביותר. המצב שבו מפרידות יותר מדי שנים בין הילדים במשפחה איננו המצב המיטבי. כאשר הילדים קרובים זה לזה בגילם, הם מסוגלים לתרום הרבה יותר לאימונם ההדדי. ובעולמות הללו הם מאומנים באופן נפלא על-ידי המערכות התחרותיות של המאמץ הנלהב בתחומים המתקדמים ובמחלקות של ההישג המגוּון ברכישת מומחיות בַּאמת, ביופי ובטוּב. ואל לכם לחשוש, שכן אפילו בספֵירות המהוללות האלה קיים עדיין מספיק רוע – רוע אמיתי ורוע פוטנציאלי – אשר הינו בבחינת עידוד לבחור בין אמת לשקר, בין טוב לרע, בין חטא ליושרה.
ואף-על-פי-כן, קיים קנס מסוים ובלתי-נמנע הנלווה אל הקיום כבן-תמותה בפלנטות אבולוציוניות מתקדמות מעין אלה. כאשר עולם מבוסס מתקדם אל מעבר לשלב השלישי של אור וחיים, עתידים כלל המרקיעים, בטרם יגיעו אל המגזר המשני, לקבל משימה ארעית כלשהי בפלנטה המצויה בשלבים המוקדמים היותר של אבולוציה.
כל אחד מן העידנים העוקבים הללו מייצג הישגים מתקדמים בכל שלבי ההישג בפלנטה. בתקופה הראשונה של האור הורחבה התגלות האמת כך שתכלול את תפקודו של יקום היקומים, בעוד שהלימוד על אודות האלוהות בתקופה השנייה מהווה ניסיון לרכוש מומחיות במושג המתחלף במהירות של טיבם, משימתם, סעדם, התאגדויותיהם, מקורם וגורלם של הבנים הבוראים; קרי, הרמה הראשונה של האל בעל שבעת ההיבטים.
לפלנטה בגודלה של אורנטיה יהיו, בשעה שתתבסס כהלכה, כמאה מרכזים תת-ניהוליים. בראש מרכזים כפיפים אלו תעמד אחת מן הקבוצות הניהוליות המוסמכות הבאות:
1. בנים ובנות חומריים צעירים אשר הובאו ממטה המערכת על-מנת לשמש כעוזריהם של אדם וחווה השולטים.
2. צאצאי הסגל בן-התמותה-למחצה של הנסיך הפלנטארי, אשר נוצרו בעולמות מסוימים לשם קבלת אחריות מסוג זה ומסוגים דומים אחרים.
3. צאצאיהם הישירים של אדם וחווה.
4. יצורים אמצעיוניים אשר הפכו לחומריים ולאנושיים.
5. בני-תמותה בעלי מעמד של היתוך-עם-מכוונן, אשר לבקשתם שלהם מקבלים פטור זמני מן ההעתקה במצוָת המכוונן-שהפך-לאישי ואשר ממונה על היקום, על-מנת שיוכלו להמשיך ולמלא תפקידים מנהליים מסוימים חשובים בפלנטה.
6. בני-תמותה אשר אומנו במיוחד בבתי הספר הניהוליים של הפלנטה, ואשר קיבלו בנוסף לכך את אות השירות העליון במקדש המורונטי.
7. וועדות נבחרות מסוימות המונות שלושה אזרחי בעלי כישורים מתאימים, אשר נבחרות מפעם לפעם על-ידי כלל האזרחים בהוראת הריבון הפלנטארי, וזאת בהתאם ליכולתן המיוחדת להשלים משימה מובחנת כלשהי אשר נחוצה לאותו מגזר של הפלנטה.
הקשיים הכבירים הניצבים לפתחה של אורנטיה באשר להישג הייעוד הפלנטארי הגבוה של אור וחיים נעוצים בבעיות של מחלות, פיגור, מלחמה, גזעים מרובי צבעים וריבוי שפות.
אף עולם אבולוציוני אינו יכול לקוות להתקדם אל מעבר לשלב ההתבססות הראשון באור, בטרם הוא מגיע לשפה אחת, דת אחת ופילוסופיה אחת. קיומו של גזע יחיד תומך במידה רבה בהישג שכזה, ואולם ריבוי העמים באורנטיה אינו מונע את השגתם של שלבים גבוהים יותר.
בשלבים העוקבים של הקיום המבוסס מתקדמים העולמות המיושבים בצורה נפלאה תחת שרביט הניהול הנבון והאוהד של סגל הסופיונים המתנדב, מרקיעים אשר השיגו את פרדיס ושבו משם על-מנת לסעוד את אחיהם שבגוף. סופיונים אלו הינם פעילים תוך כדי שיתוף-פעולה עם הבנים המורים של השילוש, אך הם אינם מתחילים את השתתפותם האמיתית בענייני העולם בטרם מופיע המקדש המורונטי על-פני האדמה.
עם כינונו הרשמי של סעד סגל הסופיונים בפלנטה, נסוגה מרבית הקהילה המלאכית. ואולם, השרפים שומרות הגורל ממשיכות בהענקת סעדן האישי לבני התמותה המתקדמים בְּאור; ואכן, מלאכיות אלה מגיעות במספרים הולכים וגדלים במהלך העידנים המבוססים; זאת מכיוון שקבוצות הולכות וגדלות של בני-אנוש מגיעות אל המעגל הקוסמי השלישי של ההישג בן-התמותה המתואם עוד במהלך מחזור חייהם בפלנטה.
זוהי אך הראשונה מבין ההתאמות המנהליות העוקבות אשר נלוות להתגלותן של התקופות העוקבות של ההישג, ההופך מבריק יותר ויותר, בעולמות המיושבים, בעוד אלו עוברים מן השלב הראשון של הקיום המבוסס אל השלב השביעי.
1. השלב הראשון של אור וחיים. עולם בשלב מבוסס תחילי זה מנוהל בידי שלושה שליטים:
א. הריבון הפלנטארי, אשר בן מורה של השילוש משמש לו כיועץ; בסבירות גבוהה זהו ראש הסגל הסופי של הבנים הללו אשר פעלו בפלנטה.
ב. ראש הסגל של הסופיונים בפלנטה.
ג. אדם וחווה, אשר פועלים יחדיו כמאחדי המנהיגות הדואלית של הנסיך-הריבון וראש הסופיונים.
היצורים האמצעיוניים המרוּממים והמשוחררים הם אלו הפועלים כפרשנים בעבור השומרות השרפיות ובעבור הסופיונים. אחת מן הפעולות האחרונות של הבנים המורים של השילוש במשימתם הסופית היא לשחרר את האמצעיוניים של העולם ולקדמם (או להחזירם) למעמד פלנטארי מתקדם, וזאת תוך הצבתם בתפקידים של אחריות בממשל החדש של הספֵירה המבוססת. שינויים כאלו נערכו זה מכבר בטווח הראייה האנושית, שינויים אשר מאפשרים לבני-תמותה להכיר את בני הדודים הללו מן השלטון האדמי המוקדם, אשר היו בלתי-נראים עד כה. דבר זה מתאפשר הודות לתגליות הסופיות במדע הפיזי, בשיתוף עם התפקודים המורחבים בפלנטה של בקרי המאסטר הפיזיים.
לאחר השלב המבוסס הראשון, רשאי ריבון המערכת לשחרר את היצורים האמצעיוניים בכל עת על-מנת שיהפכו – בסיועם של נשאי החיים והבקרים הפיזיים – לאנושיים במורונטיה; ולאחר שיקבלו מכוונני מחשבה, הם יוכלו להתחיל בהרקעתם לעבר פרדיס.
בשלב השלישי ובאלו שבאים לאחריו, כמה מן האמצעיונים עדיין פועלים, בעיקר כאישיויות של קישור בעבור הסופיונים, ואולם, עם הכניסה לכל שלב של אור וחיים, סדרים חדשים של סועדי קישור מחליפים במידה רבה את האמצעיוניים; מעטים מאוד מהם נותרים מעבר לשלב הרביעי של האור. השלב השביעי עתיד לחזות בהגעת הסועדים המוחלטופיים הראשונים מפרדיס על-מנת לשרת במקומם של יצורים מסוימים של היקום.
2. השלב השני של אור וחיים. תקופה זו מסומנת בעולמות על-ידי הגעתו של נשא חיים, אשר הופך לַיועץ בהתנדבות של שליטי הפלנטה בנוגע להמשך המאמצים לטהר ולייצב את הגזע האנושי. וכך, משתתפים נשאי החיים באופן פעיל בהמשך התפתחותו של הגזע האנושי – פיזית, חברתית וכלכלית. או אז מרחיבים הם את פיקוחם על המשך טיהור המין בן התמותה באמצעות ההכחדה הקיצונית של השאריות הנחשלות הנותרות אשר להן פוטנציאל נחוּת מן הבחינה האינטלקטואלית, הפילוסופית, הקוסמית והרוחנית. אלו אשר מתכננים ושותלים את החיים בעולם מיושב הינם כשירים לחלוטין לייעץ לבנים ולבנות החומריים, אשר להם סמכות מלאה ובלתי-מעורערת לטהר את הגזע המתפתח מכל ההשפעות המזיקות.
מן השלב השני ואילך, לאורך נתיבתה של פלנטה מבוססת, משמשים הבנים המורים כיועציהם של הסופיונים. במהלך משימות מעין אלה הם משרתים כמתנדבים, ולא מתוקף הצבה לתפקיד; והם משרתים באופן בלעדי לצד סגל הסופיונים, מלבד מצב שבו, בהסכמתו של ריבון המערכת, רשאים הם לשמש כיועציהם של אדם וחווה הפלנטאריים.
3. השלב השלישי של אור וחיים. במהלך תקופה זו מגיעים העולמות המיושבים להערכה חדשה של עתיקי היומין, השלב השני של האל בעל שבעת ההיבטים, ונציגיהם של שליטי יקום-העל הללו נכנסים למערכות יחסים חדשות עם ממשל הפלנטה.
בכל תקופה עוקבת של קיום מבוסס פועלים הסופיונים בקיבולת הולכת ומתרחבת לְעולם. קיים קשר עבודה קרוב בין הסופיונים, כוכבות הערב (מלאכיות-העל) והבנים המורים של השילוש.
במהלך התקופה הזו, או בתקופה הבאה לאחריה, הופך בן מורה – המסתייע ברביעיית הרוחות הסועדות – להיות מסופח למנהֵל הכללי בן התמותה הנבחר, אשר הופך כעת להיות מנהל-משותף של ענייני העולם לצד הריבון הפלנטארי. מנהלים כלליים בני-תמותה אלו משרתים במשך עשרים-וחמש שנים של זמן פלנטארי, וההתפתחות החדשה הזו היא אשר מקילה על האדם והחווה הפלנטאריים להשתחרר, במהלך העידנים הבאים, מן העולם אשר בו שירתו במשך זמן כה רב.
רביעיית הרוחות הסועדות כוללת את: הראש השרפי של הספֵירה, היועצת הסקוֹראפית של יקום העל, רב-המלאכית של ההעתקות והאוֹמְנִיָאפִים אשר פועלת כנציגתו האישית של הזקיף המוקצה המוצב במטה המערכת. ואולם, יועצות אלה לעולם אינן מציעות את עצתן, אלא אם התבקשו לעשות כן.
4. השלב הרביעי של אור וחיים. בַּעולמות מופיעים הבנים המורים של השילוש בתפקידים חדשים. מסייעים בידם הבנים אשר שולשו-בידי-ברייה הקשורים מזה זמן רב לסדרם, והם מגיעים כעת לעולמות כיועצים מתנדבים של הריבון הפלנטארי ושל עמיתיו. זוגות כאלו – בנים אשר שולשו בפרדיס-האוונה ובנים מרקיעים-ששולשו – מייצגים נקודות מבט שונות של היקום והתנסויות אישיות מגוּונות אשר הינן שימושיות ביותר בעבור השליטים הפלנטאריים.
בכל עת לאחר עידן זה, יכולים האדם והחווה של הפלנטה לבקש מן הבן הבורא הריבון להשתחרר מחובותיהם הפלנטאריות על-מנת להתחיל בהרקעתם אל עבר פרדיס; לחלופין, הם יכולים להישאר בפלנטה כמנהלי הסדר החדש העושה את הופעתו של חברה הולכת והופכת לרוחנית; חברה אשר מורכבת מיחידים מתקדמים המתאמצים להבין את התורות הפילוסופיות של הסופיונים, אשר מוצגות בידי כוכבות הערב הזוהרות, אלה המוצבות כעת בעולמות הללו על-מנת לשתף פעולה בזוגות עם הסקונאפים של מטה יקום-העל.
הסופיונים עוסקים בעיקר באתחול הפעילויות החדשות והעל-חומריות של החברה – הפעילויות החברתיוֹת, התרבותיות, הפילוסופיות, הקוסמיות והרוחניות. ככל שהיננו מסוגלים להבחין, הם ימשיכו בהענקת סעד זה הרחק אל תוך התקופה השביעית של היציבות האבולוציונית, ואז ייתכן שימשיכו הלאה על-מנת לסעוד בחלל החיצון; ואת מקומם, כך היננו משערים, תתפושנה הוויות מוחלטופיות מפרדיס.
5. השלב החמישי של אור וחיים. ההתאמות-מחדש של שלב קיום מבוסס זה נוגעות כמעט לחלוטין לתחומים הפיזיים, ומהוות את עיסוקם הבסיסי של בקרי המאסטר הפיזיים.
6. השלב השישי של אור וחיים חוזה בהתפתחותם של תפקודים חדשים של מעגלי הדעת בעולם. דומה כי התבונה הקוסמית הופכת למרכיב יסודי בסעד הדעת ביקום.
7. השלב השביעי של אור וחיים. בראשית התקופה השביעית מצטרף למורה של השילוש המייעץ לריבון הפלנטארי יועץ מתנדב אשר נשלח מטעם עתיקי היומין; ולאחר מכן יצטרף אליהם יועץ שלישי אשר מגיע מעם המבַצע העליון של יקום העל.
במהלך תקופה זו, אם לא קודם לכן, לעולם משוחררים אדם וחווה מחובותיהם הפלנטאריים. אם מצוי בן חומרי בשורות הסופיונים, הוא עשוי להיות מוצמד למנהל הכללי בן התמותה, ולעיתים זהו מלכי-צדק אשר מתנדב לשמש בתפקיד זה. אם בשׁורות הסופיונים מצוי אמצעיוני, כל אלו הנמנים על סדר זה בפלנטה משוחררים באופן מיידי.
לאחר שקיבלו שחרור ממשימתם המתמשכת אלי-עידנים, רשאים אדם וחווה פלנטאריים לבחור מן הנתיבות שלהלן:
1. הם יכולים להבטיח שחרור מן הפלנטה ולהתחיל מיידית בהרקעתם ממטה היקום אל עבר פרדיס, תוך שהם מקבלים מכוונני מחשבה עם סיום ההתנסות המורונטית.
2. לעיתים קרובות יקבלו האדם והחווה הפלנטאריים מכווננים בעודם משרתים בעולם המבוסס באור, וזאת בצמוד לכך שכמה מילדיהם, צאצאיהם הישירים המיובאים אשר התנדבו לתקופת שירות בפלנטה, מקבלים מכווננים. לאחר מכן, רשאים כולם להמשיך אל מטֶה היקום ומשם להתחיל את נתיבת פרדיס.
3. אדם וחווה פלנטאריים רשאים – בדומה לבנות ולבנים החומריים מבירת המערכת – לעבור ישירות אל העולם האמצעופי לשם שהות קצרה, ושם לקבל את המכווננים שלהם.
4. הם עשויים להחליט לשוב למטה המערכת, ולשבת שם במשך תקופה בבית המשפט העליון, ולאחר שירות זה לקבל מכווננים ולהתחיל בהרקעה אל פרדיס.
5. הם עשויים לבחור לעבור מחובותיהם הניהוליות בחזרה אל העולם שבו נולדו על-מנת לשמש שם כמורים במשך עונה, ולקבל מכווננים שוכנים בעת העברתם אל מטה היקום.
במהלך כל התקופות האלה, הבנות והבנים החומריים המיובאים והמסייעים משפיעים השפעה עצומה על סדרי החברה והכלכלה המתקדמים. הם הינם אלמותיים בפוטנציה, לפחות עד אשר הם בוחרים להפוך לאנושיים, לקבל מכווננים ולצאת לדרכם אל פרדיס.
בַּעולמות האבולוציוניים הוויה חייבת להפוך לאנושית על-מנת לקבל מכווננן מחשבה. למעט השרפים, בכל החברים המרקיעים מקרב סגל הסופיונים בני התמותה שכן בעבר מכוונן, אשר עמו הותכו, ובשעה שהם מתקבלים לסגל זה הם הינם משוכּני-אב באמצעות סוג אחר של רוח.
בני-תמותה החיים בעולם מוכה-חטא, נשלט-בידי-רוע, מבקש-לעצמו ומבוּדד כדוגמת אורנטיה, עשויים להתקשות לתפוש את המושלמות הפיזית, את ההישג האינטלקטואלי ואת ההתפתחות הרוחנית המאפיינים את העידנים המתקדמים הללו של אבולוציה בספֵירה נטולת חטא.
השלבים המתקדמים בְּעולם מבוסס באור ובחיים מייצגים את פסגת ההתפתחות האבולוציונית החומרית. בעולמות המתורבתים הללו, נעלמו העצלנות והחיכוך של העידנים הפרימיטיביים הקודמים. העוני וחוסר השוויון החברתי נעלמו כמעט לחלוטין, הפיגור נעלם והפשע הפך לחזיון נדיר. חוסר-שפיות פשוט חדל מלהתקיים, ונדיר לחזות בחולשת הדעת.
המעמד הכלכלי, החברתי והניהולי של העולמות הללו הינו מסדר גבוה אשר הפך למושלם. המדע, האמנות והתעשייה משגשגים, והחברה מהווה מנגנון פעולה חלַק של הישג גבוה בהיבט החומרי, האינטלקטואלי והתרבותי. התעשייה הוסטה במידה נרחבת לשירות מטרותיה הנעלות יותר של ציוויליזציה נשגבת שכזו. החיים הכלכליים של עולם שכזה הפכו מוסריים.
המלחמה הפכה לנחלת ההיסטוריה, ואין קיימים עוד צבאות או כוחות משטרה. הממשל הולך ונעלם בהדרגה. אט-אט הופכת השליטה העצמית את חוקי האדם לבלתי-נחוצים. במצב ביניים של ציוויליזציה מתקדמת, היקף הממשל האזרחי והתקנות המעוגנות בחוק עומדים ביחס הפוך למוסריותם ולרוחניותם של האזרחים.
בתי הספר שופרו באופן ניכר והם מוקדשים לאימון הדעת ולהרחבתה של הנשמה. מרכזי האמנות הינם מעודנים והארגונים המוזיקליים נשגבים. מקדשי הפולחן, על בתי הספר לפילוסופיה ולדת התנסותית הנלווים להם, הינם יצירות של יופי ושל הדר. מתְקני ההתכנסויות לשם פולחן, המצויים תחת כיפת השמיים משתווים, להם במעודנוּתם באופן שבו הם מקושטים בפשטות.
קיים שפע של הזדמנויות הולמות למשחק תחרותי, להומור ולצורות אחרות של הישג אישי וקבוצתי. בעולם בעל תרבות כה גבוהה, סוג מיוחד של הפעילויות התחרותיות נוגע למאמציהם של יחידים ושל קבוצות להצטיין במדעי הקוסמולוגיה ובפילוסופיות שלהּ. הספרות ואמנות הנאום משגשגות, והשפה כה משתפרת עד שהיא מסוגלת לסמל את המושגים, כמו גם לבטא את הרעיונות. החיים הינם פשוטים באופן מרענן; סוף כל סוף הצליח האדם לתאם בין מצב התפתחות מכני גבוה לבין הישג אינטלקטואלי מעורר השראה, ואף האפיל על שני אלה בהישג רוחני מעודן. המרדף אחר האושר הינו חוויה של שמחה ושל סיפוק.
ככל שהעולמות מתקדמים במעמד המבוסס של אור וחיים, הופכת החברה ליותר ויותר שלווה. היחיד, אף שאיננו פחות עצמאי או מסור למשפחתו, הפך יותר זולתני ונכון ליצירת אחווה.
באורנטיה, וכפי שאתם הינכם, ביכולתכם להעריך אך במעט את מעמדם המתקדם ואת טבעם המתפתח של הגזעים הנאורים של העולמות הללו אשר הפכו למושלמים. אנשים אלו הינם הלבלוב של הגזעים האבולוציוניים. ואולם, הוויות שכאלה עדיין הינן בנות-תמותה; הן ממשיכות לנשום, לאכול, לישון ולשתות. התפתחות כבירה הזו איננה מלכות השמיים, ואולם היא מהווה מבשרת נשגבת של העולמות האלוהיים של הרקעת פרדיס.
בעולם רגיל הועלה זה מכבר הכושר הביולוגי של הגזע האנושי לרמה גבוהה במהלך העידנים הבתר-אדמיים; וכעת, התפתחותו הפיזית של האדם נמשכת מתקופה לתקופה במהלך העידנים המבוססים. הן הראייה והן השמיעה מתרחבות. עד לעת הזו מספר הנפשות באוכלוסייה הפך קבוע. ההתרבות מווּסתת בהתאם לצרכים הפלנטאריים ולמתת התורשתי הטבעי: במהלך העידן הזה מחולקים בני התמותה בפלנטה לחמש עד עשר קבוצות, והקבוצות הנמוכות יותר מורשות להוליד רק מחצית מכמות הילדים אשר מורשות להוליד הקבוצות הגבוהות יותר. השיפור המתמיד של גזע נהדר שכזה במהלך עידן האור והחיים, מתרחש במידה רבה הודות לְהתרבות סלקטיבית של אותם זנים גזעיים אשר מציגים איכויות גבוהות יותר של טבע חברתי, פילוסופי, קוסמי ורוחני.
המכווננים ממשיכים להגיע ממש כמו בתקופות האבולוציוניות הקודמות, ועם חלוף העידנים, בני התמותה הללו מסוגלים יותר ויותר להתייחד עם רסיס האב השוכן. במהלך שלבי ההתפתחות העובריים והקדם-רוחניים, הרוחות סועדות-הדעת עדיין פועלות. וככל שנחווים העידנים העוקבים של החיים המבוססים, כך רוח הקודש והסעד של המלאכיות הופכים יעילים אף יותר. בשלב הרביעי של אור וחיים נדמה כי בני התמותה המתקדמים מסוגלים לחוות קשר מודע משמעותי עם נוכחות הרוח של רוח האב החולשת על יקום העל; זאת בעוד שהפילוסופיה של עולם מעין זה מתמקדת בניסיון להבין את ההתגלויות החדשות של האל העליון. יותר ממחצית מן השוכנים האנושיים של פלנטות במעמד מתקדם זה חווים העתקה מבין החיים אל המצב המורונטי. ואכן, "הדברים הראשונים חלפו עברו; והנה, הכול נעשָה חדש".
היננו סבורים כי ההתפתחות הפיזית תגיע למיצויה עם סיום התקופה החמישית של עידן האור-והחיים. היננו מבחינים בכך שהגבולות העליונים של ההתפתחות הרוחנית הנוגעים לדעת האנושית המתפתחת נקבעים על-ידי הרמה שבה הערכים המורונטיים האחודים והמשמעויות הקוסמיות עברו היתוך עם המכוונן. ואולם באשר לתבונה: בעוד שלאמיתו של דבר אין אנו יודעים, היננו משערים שלעולם לא תוכל להיות מגבלה על ההתפתחות האינטלקטואלית ועל השגת התבונה. בעולם ברמה-השביעית, התבונה עשויה לכלות את הפוטנציאלים החומריים, להתחיל בתפישת את המוֹטָה, ובסופו של דבר אפילו לטעום מן ההדר המוחלטופי.
היננו מבחינים כי בעולמות המפותחים לעילא הללו, אשר זה מכבר מצויים ברמה השביעית, לומדים בני האדם את שפתו של היקום המקומי באופן מלא בטעם העתקתם; וביקרתי בפלנטות וותיקות מאוד אחדות אשר בהן לימדו האַבָּנְדוֹנְטֶרִים את בני התמותה הזקנים יותר את שפתו של יקום העל. ובעולמות הללו חזיתי בטכניקה אשר באמצעותה מגלות האישיויות המוחלטופיות את נוכחות הסופיונים במקדש המורונטי.
זהו סיפורו של היעד הנהדר של המאמץ האנושי בעולמות האבולוציוניים; וכל זה מתרחש עוד בטרם נכנסים בני האדם לנתיבתם המורונטית; כל ההתפתחות המזהירה הזו ניתנת להשגה על-ידי בני-תמותה חומריים בעולמות המיושבים, השלב הראשון בהחלט באותה נתיבה אינסופית ובלתי-ניתנת-להבנה של הרקעה לפרדיס ושל הישג האלוהיות.
ואולם, האם תוכלו לשער בנפשכם איזה סוג של בני-תמותה אבולוציוניים מגיעים כעת מן העולמות אשר מצויים זה מכבר בעידן השביעי המבוסס של אור וחיים? אלו הינם כְּאלו אשר הולכים לעולמות המורונטיים של בירת היקום המקומי להתחיל את נתיבות הרקעתם.
אילו בני התמותה המבולבלים של אורנטיה היו יכולים רק לחזות באחד מן העולמות המתקדמים יותר הללו, המבוססים זה מכבר באור ובחיים, כי אז לעולם לא היו מטילים עוד ספק בתבונתה של תוכנית הבריאה האבולוציונית. אף אם לא קיים עתיד של נצח להתקדמותו של היצור, עדיין היו ההישגים האבולוציוניים הנשגבים של הגזעים האנושיים, בעולמות מבוססים שכאלו של הישג מושלמות, מצדיקים במלואה את בריאתו של האדם בעולמות של זמן ומרחב.
לעיתים קרובות היננו מהרהרים: אם יהא היקום המקיף מבוסס באור ובחיים, האם ייעודם של בני התמותה המרקיעים המעודנים עדיין יימצא בסגל הסופיונות? ואולם, אין אנו יודעים.
תקופה זו נמשכת למן הופעתו של המקדש המורונטי במטֶה הפלנטארי החדש ועד להתייצבותה של המערכת כולה באור ובחיים. עידן זה נחנך על-ידי הבנים המורים של השילוש עם נעילתן של משימותיהם העוקבות בעולם, בשעה שהנסיך הפלנטארי מרוּמם לדרגת ריבון פלנטארי בהתאם לצו, ולנוכחותו האישית, של בן המתת של פרדיס באותה ספֵירה. בצמוד לכך, מאתחלים הסופיונים את השתתפותם הפעילה בענייני הפלנטה.
כלפי חוץ ומצד ההופעה הנראית של הדברים, השליטים או המנהלים בפועל של עולם שכזה, אשר התבסס באור ובחיים, הינם הבן והבת החומריים, אדם וחווה של הפלנטה. הסופיונים הינם בלתי-נראים, כמו גם הנסיך-הריבון, מלבד בשעת ההימצאות במקדש המורונטי. לפיכך, ראשי השלטון הפלנטאריים בפועל, פשוטו כמשמעו, הינם הבן והבת החומריים. זוהי הידיעה של סידורים אלו אשר נתנה תוקף של כבוד לרעיון של מלכים ומלכוֹת ברחבי המחוזות ביקום. ובתנאים האידיאלים הללו, כאשר עולם יכול לפקוד על אישיויות גבוהות שכאלה לפעול מטעם שליטים גבוהים אף יותר אך בלתי-נראים, מלכים ומלכות הינם הצלחה כבירה.
משיושג עידן שכזה בעולמכם, אין כל ספק כי מָאקִיוֶנְטָה מלכי-צדק, המשמש כעת כנסיך פלנטארי בא-כוח של אורנטיה, יתפוס את כס הריבון הפלנטארי; בירושם שיערו זה מכבר כי יתלוו אליו בן ובת של האדם והחווה באורנטיה, אשר מוחזקים כעת בעדנטיה כתלמידיהם של הגבוהים ביותר של נוֹרְלָטְיָאדֶק. ילדים אלו של אדם עשויים לשרת כך באורנטיה, בצמוד לריבון-המלכי-צדק, משום שנשללו מהם יכולות ההתרבות לפני כמעט 37,000 שנה, בזמן שבו וויתרו על גופיהם החומריים באורנטיה במסגרת ההכנה להעברתם לעדנטיה.
עידן מבוסס זה נמשך עוד ועוד, עד אשר כל פלנטה מיושבת במערכת משיגה את עידן ההתייצבות; ואז, לאחר שהעולם הצעיר ביותר – זה אשר הגיע אחרון לאור ולחיים – התנסה בהתייצבות שכזו במשך אלף שנים כמניין הזמן במערכת, נכנסת המערכת כולה למעמד מיוצב, והעולמות היחידניים נכנסים לעידן המערכת של אור וחיים.
כאשר הופכת מערכת בשלמותה למבוססת באור, נחנך סדר ממשל חדש. הריבונים הפלנטאריים הופכים לחברים באסיפת המערכת, וגוף מנהלי חדש זה, אשר כפוף לזכות הווטו של אבות הקונסטלציה, הינו עליון בסמכותו. מערכת שכזו של עולמות מיושבים הופכת לבעלת ממשל-עצמי לכל דבר ועניין. האסיפה המחוקקת של המערכת מכוּננת בְּעולם המטה, וכל פלנטה שולחת אליה את עשרת נציגיה. בתי הדין מכוּננים כעת בבירות המערכת, ורק הערעורים מובאים אל מטה היקום.
עם התייצבותה של המערכת, הופך הזקיף המוקצה, נציגו של המבַצע העליון של יקום העל, ליועץ בהתנדבות לבית הדין העליון של המערכת, וליושב הראש בפועל של האסיפה המחוקקת החדשה.
לאחר התייצבותה של מערכת שלמה באור ובחיים, ריבוני המערכת לא ימשיכו עוד להתחלף. ריבון שכזה נותר בראש המערכת שלו לצמיתות. לעומת זאת, הסייעים לריבון ממשיכים להתחלף כבעידנים הקודמים.
במהלך תקופה זו של התייצבות, אמצעופיים מגיעים לראשונה מעולמות מטֶה היקום אשר בהם הם שוהים, על-מנת לשמש כיועצים לאסיפות המחוקקות ולבתי הדין השיפוטיים. אמצעופיים אלו אף עורכים מאמצים מסוימים להחדיר משמעויות מוֹטִה חדשות בעלות ערך עליון לתוככי מפעלי החינוך אשר הם מטפחים במשותף עם הסופיונים. מה שעשו הבנים החומריים בעבור הגזעים האנושיים, מן הבחינה ביולוגית, עושים עתה היצורים האמצעופיים בעבור בני האדם המאוחדים והמהוללים הללו, בתחומים המתקדמים-לְעולם של הפילוסופיה והמחשבה אשר הפכה לרוחנית.
בַּעולמות המיושבים הופכים הבנים המורים למשתפי-פעולה מתנדבים עם הסופיונים, ואותם בנים מורים גם מתלווים לסופיונים אל העולמות העליונים כאשר הספֵירות האלה אינן משמשות עוד כעולמות קבלה דיפרנציאליים, לאחר שמערכת בכללותה מיוצבת באור ובחיים; או לפחות נכון הדבר בשעה שכלל הקונסטלציה התפתחה כאמור. ואולם, אין קיימות קבוצות אשר התפתחו כה הרחק בנבאדון.
אין אנו מורשים לגלות את טיבה של עבודת הסופיונים אשר יפָקחו על עולמות עליונים מעין אלו, אשר מוקדשים-מחדש לשם פעילויות אחרות. מכל מקום, נמסר לכם זה מכבר כי ברחבי היקומים קיימים סוגים שונים של יצורים תבוניים אשר לא תוארו במסמכים אלו.
וכעת, בשעה שהמערכות מתייצבות באור בזו אחר זו הודות להתקדמותם של העולמות המרכיבים אותן, מגיעה העת שבה מושגת התייצבות המערכת האחרונה בְּקונסטלציה נתונה, ומנהליו של היקום – הבן המאסטר, איחוד היומין וכוכב הבוקר הבהיר – מגיעים לבירת הקונסטלציה על-מנת להצהיר על הגבוהים ביותר כעל שליטיה הבלתי-מסויגים של המשפחה החדשה, אשר הפכה מושלמת, של מאה מערכות מיוצבות של עולמות מיושבים.
לאיחודהּ של קונסטלציה שלמה של מערכות מבוססות נלווֹת חלוקות חדשות של סמכות ביצועית וכן התאמות-מחדש נוספות בממשל היקום. תקופה זו עדה להישג מתקדם בכל עולם מיושב, ואולם היא מתאפיינת במיוחד בהתאמות-מחדש במטה הקונסטלציה, הכוללות שינויים ניכרים במערכות היחסים הן עם הפיקוח של המערכת והן עם ממשל היקום המקומי. במהלכו של עידן זה מועברות פעילויות רבות של הקונסטלציה ושל היקום אל בירותיהן של המערכות, ונציגים מיקום-העל פותחים ביחסים חדשים וקרובים יותר עם שליטי הפלנטות, המערכות והיקום. כפועל-יוצא של התאגדויות חדשות אלה, מבססים את עצמם מנהלים מסוימים של יקום העל בבירות הקונסטלציות כיועצים מתנדבים לאבות הגבוהים ביותר.
משקונסטלציה מתייצבת כך באור, נפסקת הפעולה החקיקתית, ובית ריבונֵי המערכות, אשר בראשו יושבים הגבוהים ביותר, פועל במקומה. כעת קבוצות מנהליות מעין אלה מתנהלות, לראשונה, במישרין עם ממשל יקום העל בעניינים הנוגעים ליחסים עם האוונה ופרדיס. בכל עניין אחר, נותרת הקונסטלציה קשורה ליקום המקומי כבעבר. משלב לשלב בחיים המבוססים ממשיכים האוּנִיוִיטָאטְיָה לנהל את העולמות המורונטיים של הקונסטלציה.
בעוד שהעידנים חולפים ועוברים, משתלטים אבות הקונסטלציה יותר ויותר על תפקודי הניהול או הפיקוח המפורטים אשר התרכזו קודם לכן במטה המערכת. עם ההישג של השלב השישי של הייצוב, תגענה הקונסטלציות המאוחדות האלה לעמדה של אוטונומיה מלאה-כמעט. עם הכניסה לשלב השביעי של ההתייצבות נחזה, ללא ספק, ברוממות השליטים הללו לדרגה המכבדת את שמם באמת – הגבוהים ביותר. לכל דבר ועניין, יתנהלו אז הקונסטלציות במישרין אל מול שליטי יקומי העל, בעוד שממשל היקום המקומי יתרחב על-מנת לקחת אחריויות על חובות חדשות של היקום המקיף.
כאשר יקום הופך מיוצב באור ובחיים, הוא מוכנס במהרה אל מעגלי יקום העל, ועתיקי היומין מכריזים על כינון המועצה העליונה בעלת הסמכות הבלתי-מוגבלת. גוף ניהול חדש זה מורכב ממאה נאמני היומין, ובראשו עומד איחוד היומין; והפעולה הראשונה של המועצה העליונה הזו היא להכיר בריבונות הרציפה של הבן הבורא המאסטר.
ככל שהדבר נוגע לגבריאל ולאב מלכי-צדק, ממשיך הממשל ביקום בשינויים קטנים יחסית. מועצה זו, אשר סמכותה בלתי-מוגבלת, עוסקת בעיקר בסוגיות החדשות ובתנאים החדשים הנובעים מן המעמד המתקדם של אור וחיים.
המבקר העמית מגייס כעת את כל הזקיפים המוקצים על-מנת להרכיב מהם את סגל הייצוב של היקום המקומי, והוא מבקש את האב מלכי-צדק לחלוק עמו את הפיקוח עליו. וכעת, מוקצה בפעם הראשונה סגל של רוחות שילוש בעלות השראה לשירותו של איחוד היומין.
התייצבותו של יקום שלם באור ובחיים מחוללת התאמות-מחדש מעמיקות בכלל תוכנית הממשל, החל מן העולמות המיושבים היחידניים ועד למטֶה היקום. יחסים חדשים מתרחבים מטָה אל הקונסטלציות ואל המערכות. רוח האם של היקום חוֹוה יחסי זיקה חדשים עם רוח האב של יקום העל, וגבריאל מכונן קשר ישיר עם עתיקי היומין, אשר ישמש בשעה שבה הבן המאסטר עשוי להיעדר מעולם המטֶה.
במהלך העידן הזה ואלו הבאים לאחריו, ממשיכים הבנים הסמכותיים לשמש כשופטי סיום-עידן, בעוד שמאה מן הבנים האווֹנאליים הללו של פרדיס מרכיבים את המועצה החדשה של כוכב הבוקר הבהיר בבירת היקום. מאוחר יותר, ולבקשת ריבוני המערכות, אחד מן הבנים הסמכותיים הללו יהפוך ליועץ העליון אשר יוצב בעולם המטה של כל אחת מן המערכות המקומיות, עד להשגתו של שלב האיחוד השביעי.
במהלך העידן הזה משמשים הבנים המורים כיועצים בהתנדבות, לא רק לריבונים הפלנטאריים, אלא אף – בדומה לכך ובקבוצות של שלושה – בעבור אבות הקונסטלציה. בסופו של דבר מוצאים בנים אלו את מקומם ביקום המקומי, משום שלעת הזו הם מוּסָרים מתחום השיפוט של הבריאה המקומית ומוצבים בשירות המועצה העליונה אשר סמכותה בלתי-מוגבלת.
סגל הסופיונים מכיר כעת, בפעם הראשונה, בהרשאת השיפוט של סמכות חוץ-פרדיסית, היא המועצה העליונה. עד כה לא הכירו הסופיונים בפיקוח כלשהו בצד הזה של פרדיס.
הבנים הבוראים של יקומים מבוססים מעין אלו מבלים הרבה מזמנם בפרדיס ובעולמות הקשורים אליו, וכן בהתייעצות עם קבוצות הסופיונים הרבות המשרתות ברחבי הבריאה המקומית. וכך, האדם שבמיכאל ימצא קשר של אחווה מלאה יותר עם בני התמותה הסופיוניים המהוללים.
ההשערות באשר לתִפקודם של הבנים הבוראים הללו, בהקשר של היקומים החיצוניים המצויים כעת בשלב הבנייה הראשוני, הינן חסרות-תוחלת לחלוטין. ואולם, מעת לעת כולם עוסקים בהשערות מעין אלה. עם ההישג של שלב ייצוב רביעי זה הופכים הבנים הבוראים לחופשיים מן הבחינה הניהולית; הסועדת האלוהית הולכת וממזגת את סעדה עם זה של רוח האב של יקום העל ועם זה של הרוח האינסופית. נדמה כי מתפתחת מערכת יחסים חדשה ונשגבת בין הבן הבורא, הרוח היצירתית, כוכבות הערב, הבנים המורים וסגל הסופיונים אשר הולך וגדל לעולם.
באם מיכאל יעזוב אי-פעם את נבאדון, יהפוך גבריאל ללא ספק למנהל הכללי והאב מלכי-צדק יהא עמיתו. בה בעת, יינתן מעמד חדש לכלל סדרי האזרחים הקבועים, כדוגמת הבנים החומריים, האוּנִיוִיטָאטִיָה, האמצעופיים, הסוּסאטיה ובני התמותה מותכי-הרוח. ואולם, כל אימת שההתפתחות נמשכת, השרפיות ורב-המלאכיות תידרשנה לניהול היקום.
מכל מקום, היננו שבעי רצון באשר לשני היבטים של השערותינו: באם הבנים הבוראים מיועדים ליקומים החיצוניים, תתלווינה אליהם, ללא כל ספק, הסועדות האלוהיות. והיננו בטוחים באותה המידה בדיוק בכך שהמלכי-צדקים עתידים להישאר ביקומים המקוריים שלהם. היננו אף סבורים כי המלכי-צדקים עתידים לשמש בתפקידים הנושאים אחריות הולכת וגדלה בְּממשל ובניהול של היקום המקומי.
מגזרים משניים וראשיים של יקום העל אינם מעורבים ישירות בתוכנית ההתייצבות באור ובחיים. התקדמות אבולוציונית שכזו נוגעת בעיקר ליקום מקומי, כיחידה, ונוגעת אך ורק לחלקים המרכיבים יקום מקומי. יקום-על מיוצב באור ובחיים בשעה שכל היקומים המקומיים המרכיבים אותו הפכו בעצמם למושלמים. ואולם, אף לא אחד משבעת יקומי העל הגיע אפילו לרמת התקדמות קרובה לכך.
העידן של המגזר המשני. ככל שהתצפיות מסוגלות לחדור ולהבחין, השלב החמישי, או שלב המגזר המשני, של ההתייצבות נוגע באופן בלעדי למעמד הפיזי ולהתייצבותם המתואמת של מאה היקומים המקומיים הקשורים במעגלים המבוססים של יקום-העל. כפי הנדמה, רק מרכזי הכוח ועמיתיהם עוסקים בהֵעָרְכוּיוֹת-מחדש אלה של הבריאה החומרית.
עידן המגזר הראשי. באשר לשלב השישי, או לשלב התייצבות המגזר הראשי, היננו יכולים אך ורק לשער, משום שאף לא אחד מאיתנו חזה במאורע שכזה. ואף-על-פי-כן, ביכולתנו להעריך רבות על אודות ההתאמות המנהליות והאחרות אשר תתלווינה בוודאי למעמד מתקדם כזה של עולמות מיושבים ושל ההתקבצויות שלהם ליקומים.
מכך שמעמדו של המגזר המשני קשור לשווי-משקל פיזי מתואם, היננו מסיקים שאיחוד המגזר הראשי יעסוק ברמות אינטלקטואליות חדשות מסוימות של הישג, בהישגים מתקדמים אפשריים בהבנה העליונה של התבונה הקוסמית.
היננו מגיעים למסקנות באשר לַהתאמות-מחדש, העשויות ככל הנראה להתלוות להשגתן של רמות התקדמות אבולוציוניות אשר טרם-הושגו; וזאת באמצעות התבוננות בתוצאות של הישגים שכאלו בַּעולמות היחידניים ובהתנסויותיהם של בני-תמותה יחידים החיים בספֵירות וותיקות יותר ומפותחות לעילא אלה.
ראוי להבהיר כי המנגנונים המנהליים וטכניקות הממשל של יקום או של יקום-על אינם יכולים להגביל, או לעכב בכל צורה שהיא, את ההתפתחות האבולוציונית, או את ההתקדמות הרוחנית, של פלנטה מיושבת יחידנית או של בן-תמותה יחיד כלשהו בספֵירה שכזו.
באחדים מן היקומים הוותיקים יותר היננו מוצאים עולמות מבוססים בשלב החמישי ובשלב השישי של אור וחיים – ואפילו הרחק לתוך התקופה השביעית – אשר המערכות המקומיות שלהם עדיין לא התבססו באור. פלנטות צעירות יותר עשויות לעכב את איחודה של המערכת, ואולם דבר זה לא יגביל כהוא זה את התקדמותו של עולם וותיק ומתקדם יותר. כמו כן, המגבלות הסביבתיות של עולם מבודד לעולם לא תוכלנה לעכב את הישגו האישי של בן-תמותה יחיד; ישוע מנצרת, כאחד האדם בינות לבני-אנוש, השיג את המעמד של אור וחיים באופן אישי לפני יותר מאלף ותשע-מאות שנים באורנטיה.
ומתוך התבוננות באשר מתרחש בעולמות שהתבססו זה מכבר, היננו מגיעים למסקנות מהימנות למדי בנוגע למה שיקרה בשעה שיקום-על שלם יתבסס באור; וזאת על-אף שאין ביכולתנו לשער בבטחה את מאורע ההתבססות של שבעת יקומי העל.
איננו מסוגלים לשער באופן ודאי את אשר יתרחש בשעה שיקום-על יתבסס באור, משום שמאורע כזה מעולם לא התממש כעובדה. ממה שמלמדים המלכי-צדקים, ואשר מעולם לא נסתר, היננו מסיקים כי יעָרכו שינויים מפליגי לכת בכלל הארגון והניהול של כל אחת מן היחידות של בריאות הזמן והמרחב, החל בעולמות המיושבים וכלה במטה יקום העל.
האמונה הכללית היא שמספרים גדולים מקרב הבנים ששולשו-בידי-ברייה, ואשר אינם מסופחים באופן אחר, עתידים להתקבץ בבירות המטה של יקומי העל המבוססים ובבירות של חלוקותיהם. התקבצות זו עשויה להתרחש בציפייה להגעתם, בזמן מן הזמנים, של אלו מן החלל החיצון אשר מצויים בדרכם להאוונה ולפרדיס; ואולם, אין אנו יודעים באמת.
אם וכאשר יתייצב יקום-על באור ובחיים, היננו מאמינים כי גוף הייעוץ הנוכחי של המפקחים הבלתי-מוגדרים של העליון יהפוך להיות הגוף המנהלי הגבוה בְּעולם המטה של יקום העל. אלה האישיויות אשר מסוגלות להתקשר ישירות עם המנהלים המוחלטופיים, אשר יהפכו ללא-דיחוי לפעילים ביקום העל המבוסס. אף-על-פי שהמפקחים הבלתי-מוגדרים הללו פעלו זה מכבר כיועצים בְּיחידוֹת אבולוציוניות מתקדמות של הבריאה, הם לא יקבלו אחריות מנהלית עד אשר תהפוך סמכותה של ההוויה העליונה לריבונית.
המפקחים הבלתי-מוגדרים של העליון, אשר פועלים ביתר שאת במהלכה של תקופה זו, אינם סופיים, מוחלטופיים, מרביים או אינסופיים; הם הינם העליונוּת והם מייצגים אך ורק את האל העליון. הם הינם הייצוג כאישיות של עליונוּת בזמן-מרחב, ולפיכך הם אינם פועלים בהאוונה. הם פועלים אך ורק כמאחדים עליונים. אפשר שהם מעורבים בטכניקת המחזירותיות האוניברסאלית, ואולם אין אנו בטוחים בזאת.
לאף-אחד מאיתנו אין מושג מספק באשר למה שיתרחש בשעה שהיקום המקיף (שבעת יקומי העל אשר תלויים בהאוונה) יתייצב כולו באור ובחיים. מאורע זה יהא, ללא כל ספק, המאורע המעמיק ביותר בתולדות הנצח למן הופעתו של היקום המרכזי. ישנם אלו המחזיקים בדעה כי ההוויה העליונה עצמה תגיח מן המסתורין של האוונה, אשר אופף את אישיות רוחה, ותשכון במטה יקום העל השביעי כַּריבון ההתנסותי והכול-יכול של בריאוֹת הזמן והמרחב אשר הפכו מושלמוֹת. ואולם, אין אנו יודעים באמת.
[הוצג בידי שליח עוצמתי המסופח ארעית למועצת הרב-מלאכיות באורנטיה.]
האל הינו אחדות. האלוהות מתואמת באופן אוניברסאלי. יקום היקומים הינו מנגנון משולב עצום אחד אשר נשלט באופן מוחלט בידי דעת אינסופית אחת. תחומיה הפיזיים, האינטלקטואליים והרוחניים של הבריאה האוניברסאלית מתואמים באופן אלוהי. אכן קיימים יחסים הדדיים בין המושלם לבין הבלתי-מושלם, ומשום כך עשוי היצור האבולוציוני הסופי להרקיע אל פרדיס מתוך ציות לציוויו של האב האוניברסאלי: "היו אתם מושלמים, כשם שאנוכי מושלם הנני."
כלל הרמות השונות של הבריאה מאוחדות בתכניותיהם של אדריכלי יקום האב ותחת ניהולם. היקום עשוי להציג בפני הדעת המוגבלת של בני התמותה של הזמן-מרחב בעיות ומצבים רבים אשר מבטאים לכאורה חוסר-הרמוניה ומצביעים על היעדר תיאום יעיל; ואולם, אלו מאיתנו אשר מסוגלים לצפות במבנים רחבים יותר של תופעות ביקום – ואשר הינם מנוסים יותר באמנות זו של הבחנה בַּאחדות הבסיסית העומדת ביסוד המִגוון היצירתי, ובגילוי האחדות האלוהית המשתרעת מעל לכלל התפקוד הזה של הריבוי – מסוגלים להבחין טוב יותר בתכלית האלוהית היחידה אשר מוצגת בכל שלל המופעים הללו של אנרגיה יצירתית ביקום.
הבריאה הפיזית, או החומרית, איננה אינסופית, אך היא מתואמת באופן מושלם. קיימים כוח, אנרגיה ועוצמה, ואולם, מקור כולם הינו אחד. דומה כי שבעת יקומי העל הינם דואליים; כי היקום המרכזי הינו מטבע-שילוש; אך לפרדיס מבנה יחיד. ופרדיס הינו המקור בפועל של כל היקומים החומריים – בעבר, בהווה ובעתיד. ואולם, נגזרת קוסמית זו מהווה מאורע של נצח; בשום זמן– בעבר, בהווה או בעתיד – אין מגיחים החלל או היקום החומרי מאי האור הגרעיני. כַּמקור הקוסמי, פועל פרדיס לפני החלל וקודם לזמן; ולפיכך נגזרות אלה היו נדמות כיתומות בזמן ובמרחב, לולא הגיחו מבעד למוחלט הבלתי-מוגדר, המאגר האולטימטיבי שלהן בחלל והמְגַלֶּה והמְוַסֵּת שלהן בזמן.
המוחלט הבלתי-מוגדר מקיים את היקום הפיזי, בעוד שמוחלט האלוהות מדרבן את שליטת-העל המעודנת בכל המציאות החומרית; ושני מוחלטים אלו מאוחדים תפקודית על-ידי המוחלט האוניברסאלי. ההתאמה המלוכדת הזו של היקום החומרי מובנת באופן המיטבי על-ידי כלל האישיויות – החומריות, המורונטיות, המוחלטופיות והרוחניות – באמצעות ההתבוננות בתגובת הכבידה של כלל המציאות החומרית האמיתית לַכבידה אשר מרכזה בפרדיס התחתון.
האחדת הכבידה הינה אוניברסאלית ובלתי-משתנה; כמוה, גם תגובת האנרגיה-הטהורה הינה אוניברסאלית ואין כל מנוס ממנה. האנרגיה הטהורה (הכוח הקדמוני) והרוח הטהורה הינן לחלוטין קדם-תגובתיות לכבידה. הכוחות הקדמוניים הללו, אשר הינם מטבע המוחלט, נשלטים באופן אישי בידי האב האוניברסאלי; ומשום כך מרכזהּ של כלל הכבידה הינו בנוכחותו האישית של אב פרדיס של האנרגיה הטהורה ושל הרוח הטהורה, ובמקום מושבו העל-חומרי.
האנרגיה הטהורה הינה האם הקדומה של כל המציאויות התפקודיות היחסיות והבלתי-רוחניות, בעוד שהרוח הטהורה הינה פוטנציאל שליטת-העל המכווינה והאלוהית של כלל מערכות האנרגיה הבסיסיות. ומרכזן של שתי מציאויות אלה – ככל שתהיינה מגוּונות במופעיהן ברחבי החלל וכפי שניתן לִצפות בהן בתנועות הזמן – הינו באישיותו של אב פרדיס. בקרבו הן הינן אחת – הן חייבות להיות מאוחדות – משום שהאל הינו אחד. אישיותו של האב מאוחדת באופן מוחלט.
בטיבו האינסופי של האל האב לא תוכל להתקיים, בכל אופן שהוא, דואליות של מציאות, כגון פיזית ורוחנית; ואולם, ברגע שבו היננו מסיטים את המבט מן הרמות האינסופיוֹת ומן המציאות המוחלטת של הערכים האישיים של אב פרדיס, היננו מבחינים בקיומן של שתי המציאויות האלה ומזהים שהן מגיבות לחלוטין לנוכחותו האישית; כל הדברים נכללים בקרבו.
בו ברגע שאתם עוזבים את המושג הבלתי-מוגבל של אישיותו האינסופית של אב פרדיס, שומה עליכם להניח דעת כטכניקה אשר אין ממנה מנוס של איחוד ההתפצלות הגדלה-לעולם של המופעים היקומיים הדואליים הללו של אישיות הבורא בעלת היסוד היחיד, המקור והמרכז הראשון – האני הנני.
האב-המחשבה מגשים ביטוי רוחי בבן-הדבר ומשיג את התרחבות המציאות ביקומים החומריים רחבי הממדים באמצעות פרדיס. הביטויים הרוחניים של הבן הנצחי מתואמים עם הרמות החומריות של הבריאה באמצעות תפקודי הרוח האינסופית, זו אשר הודות לסעד הדעת המגיבה-לְרוח שלה ולפעולות ההכוונה-הפיזיות של הדעת, המציאויות הרוחניות של האלוהות וההשלכות החומריות של האלוהות מתואמות אלה עם אלה.
הדעת הינה המתת התפקודי של הרוח האינסופית, ולפיכך הינה אינסופית בבחינת פוטנציאל ואוניברסאלית כמתת. המחשבה הקדמונית של האב האוניברסאלי הווה בנצח כביטוי דואלי: אי פרדיס והאלוהיוּת המשתווה לו, הבן הרוחני והנצחי. דואליות כזו של מציאות נצחית הופכת את אל הדעת, את הרוח האינסופית, לבלתי-נמנעת. הדעת הינה ערוץ התקשורת החיוני בין מציאויות רוחניות לאלה החומריות. היצור האבולוציוני החומרי מסוגל לתפוש ולהבין את הרוח השוכנת אך ורק הודות לסעד הדעת.
דעת אינסופית ואוניברסאלית זו סועדת ביקומי הזמן והמרחב כַּדעת הקוסמית; ואף שהיא משתרעת למן הסעד הפרימיטיבי של הרוחות הסועדות ועד לדעתו הנהדרת של המנהל הכללי של יקום, אפילו דעת קוסמית זו מאוחדת באופן הולם תחת פיקוחן של שבע רוחות האב, אשר בתורן מתואמות עם הדעת העליונה של הזמן והמרחב ומתואמות באופן מושלם עם דעתה החובקת-כל של הרוח האינסופית.
כשם שמרכזה של כבידת הדעת האוניברסאלית מצוי בנוכחותה האישית של הרוח האינסופית בפרדיס, כך מרכזה של כבידת הרוח האוניברסאלית מצוי בנוכחות האישית בפרדיס של הבן הנצחי. האב האוניברסאלי הינו אחד, ואולם, בעבור הזמן-מרחב הוא מתגלה בתופעות הדואליוֹת של אנרגיה טהורה ושל רוח טהורה.
בדומה לכך, אף מציאויות הרוח של פרדיס הינן אחת, ואולם, בכל המצבים והיחסים של הזמן-מרחב מתגלָה רוח יחידה זו בתופעות הדואליוֹת של אישיויות ומופעי הרוח של הבן הנצחי, וכן באישיויות והשפעות הרוח של הרוח האינסופית ושל הבריאוֹת הנלוות לה; ואף קיימת שלישית – רסיסים של רוח-טהורה – מתת האב של מכוונני המחשבה וישויות רוח אחרות אשר הינן קדם-אישיות.
ללא תלות ברמת פעילויות היקום שבה אתם עשויים להיתקל בתופעות רוחניות, או ליצור קשר עם הוויות רוח, הינכם רשאים לדעת כי הן כולן נובעות מן האל אשר הינו רוח, באמצעות סעדם של בן הרוח ושל רוח הדעת האינסופית. ורוח עצומת-ממדים זו פועלת כתופעה בעולמות האבולוציוניים של הזמן בהתאם להכוונת מטֶה היקומים המקומיים. מן הבירות האלה של הבנים הבוראים מגיעות רוח הקודש ורוח האמת, יחד עם הסעד של הרוחות סועדות-הדעת, בעבור הרמות הנמוכות יותר והמתפתחות של הדעת החומרית.
בעוד שדעת הינה מאוחדת יותר ברמה של רוחות האב – בהיותה סמוכה להוויה העליונה, וכַּדעת הקוסמית בכפיפות לדעת המוחלטת – סעד הרוח לעולמות המתפתחים מאוחד באופן ישיר יותר באישיויות השוכנות במטות היקומים המקומיים ובאישיויות של הסועדות האלוהיות המושלות, אשר בתורן הינן מתואמות באופן מושלם כמעט עם מעגל כבידת פרדיס של הבן הנצחי, אשר בו מתרחשת ההאחדה הסופית של כל מופעי הרוח בזמן-מרחב.
ניתן להשיג, לקיים ולהפוך לנצחי את הקיום המושלם של היצור באמצעות ההיתוך של הדעת בעלת התודעה-העצמית עם רסיס מתת רוח של קדם-השילוש של אחת מאישיויות השילוש של פרדיס. הדעת בת התמותה הינה יצירתם של הבנים והבנות של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית, ובשעה שהיא מותכת עם מכוונן מחשבה אשר הגיע מעם האב, היא חולקת את מתת הרוח המשולשת של המחוזות האבולוציוניים. ואולם, שלושת ביטויי הרוח הללו הופכים מאוחדים באופן מושלם בסופיונים, ממש כשם שהיו כה מאוחדים בנצח ב אני הנני האוניברסאלי, בטרם הפך הוא לאב האוניברסאלי של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית.
לעולם ובסופו של דבר חייבת הרוח להפוך לבעלת ביטוי משולש ולמאוחדת-בשילוש בהגשמתה הסופית. הרוח נובעת ממקור אחד באמצעות ביטוי משולש; ובְסוֹפיוּת מוכרחה היא להשיג את ביטויה המלא, והיא אכן עושה כן, באותה האחדה אלוהית אשר נחווית במציאת האל בנצח – בהיות אחד עם האלוהיות – ובאמצעות סעד הדעת הקוסמית של הביטוי האינסופי של הדבר הנצחי של מחשבתו האוניברסאלית של האב.
האב האוניברסאלי הינו אישיות מאוחדת באופן אלוהי; ומשום כך, כל ילדיו המרקיעים – הנישאים לפרדיס על-ידי תנופת החֲזרה של מכוונני המחשבה, אלו אשר יצאו מעם פרדיס על-מנת לשכון בדעת החומרית של בני התמותה בהתאם לציוויו של האב – כמותו יהיו אישיויות מאוחדות לחלוטין עוד בטרם יגיעו להאוונה.
מעצם טבעה, מנסה האישיות לאחד את כלל המציאויות המרכיבות אותה. אישיותו האינסופית של המקור והמרכז הראשון, האב האוניברסאלי, מאחדת את כל שבעת מרכיבי המוחלטוּת של האינסופיות; ובדומה לכך, אישיותו של בן התמותה, בהיותה מתת בלעדי וישיר מעִם האב האוניברסאלי, ניחנה בפוטנציאל לאחד את הגורמים המרכיבים את היצור בן התמותה. יצירתיות מאחדת שכזו של אישיות כלל היצורים מהווה סימן היכר למקורהּ הגבוה והייחודי, ובנוסף הינה הוכחה לקשר הרציף שלה עם אותו מקור דרך מעגל האישיות, אשר באמצעותו שומרת אישיות היצור על קשר ישיר ומקיים עם אב כלל האישיות אשר בפרדיס.
אף-על-פי שהאל מופיע החל במרחביו של זה בעל שבעת ההיבטים ומעלה – דרך העליונוּת והמרביוּת – עד לאל המוחלט, מבטיח מעגל האישיות – אשר מרכזו בפרדיס ובאישיותו של האל האב – את האחדתם השלֵמה והמושלמת של כל אותם ביטויים מגוּונים של אישיות אלוהית, ככל שהדבר נוגע לכלל אישיוּיוֹת היצורים בכל רמות הקיום התבוני ובכל מחוזות היקומים המושלמים, אלו אשר הפכו-למושלמים ואלו ההופכים-למושלמים.
בעוד שעבור היקומים ובהם האל הינו כל אשר שהצגנו, אף-על-פי-כן, בעבורכם ובעבור כלל היצורים יודעי-האל, הוא הינו אחד, אביכם ואביהם. בעבור האישיות, האל איננו יכול להוות רבים. האל הינו אב לכל אחד ואחד מיצוריו, ואין זה מן האפשר שלילד יהא יותר מאב אחד.
מבחינה פילוסופית, קוסמית וביחס לְרמות שונות ולמיקומים שונים של התגלמות, אתם רשאים ואף נדרשים להגות בתפקוד האלוהויות המרובות ולהניח את קיומים של שילושים רבים; ואולם, בחוויית הסגידה שבקשר האישי של כל אישיות סוגדת ברחבי יקום האב, האל הינו אחד; ואותה אלוהות מאוחדת ואישית הינה ההורה שלנו מפרדיס, האל האב, הנותן, המְשַׁמֵּר, ואביהן של כלל האישיויות, החל באדם בן התמותה אשר בעולמות המיושבים ועד לבּן הנצחי אשר באִי האור המרכזי.
היותה של אלוהות פרדיס אחת, היותה בלתי-ניתנת לחלוקה, הינה קיומית ומוחלטת. קיימים שלושה אופנים אשר בהם מתבטאת האלוהות כאישיות באופן נצחי – האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית – ואולם, בשילוש פרדיס הן הינן בפועל אלוהות אחת, בלתי-מחולקת ובלתי-מתחלקת.
שתי רמות תת-מוחלטוֹת נפרדו מרמת המציאות הקיומית המקורית של פרדיס-האוונה, ומאז עסקו האב, הבן והרוח בבריאתם של עמיתים וכפיפים אישיים רבים. ואף כי יהא זה בלתי-ראוי לנסות ולעסוק בהקשר זה בהאחדה המוחלטופית של האלוהות ברמות טרנסצנדנטאליות של מֵרביוּת, ניתן להתבונן בכמה היבטים של הפונקציה המאחדת של אותו מִגוון של ביטויים-אישיים של אלוהות, אשר בהם מופיעה האלוהיות באופן תפקודי במגזרֵי הבריאה המגוּונים ובפני הַסְדרים השונים של ההוויות התבוניות.
פעולתה הנוכחית של האלוהיות ביקומי העל מתגלמת באופן פעיל במעשיהם של הבוראים העליונים – הבנים הבוראים והרוחות של היקום המקומי, עתיקי היומין של יקום העל ושבע רוחות האב של פרדיס. הוויות אלה מהוות את שלושת הרמות הראשונות של האל בעל שבעת ההיבטים אשר מוביל פנימה אל עבר האב האוניברסאלי, וכלל התחום הזה של האל בעל שבעת ההיבטים מצוי בתהליך של תיאום ברמה הראשונה של האלוהות ההתנסותית בהוויה העליונה המתפתחת.
בפרדיס וביקום המרכזי, אחדותה של האלוהות הינה עובדת קיום. ברחבי היקומים המתפתחים של הזמן והמרחב, אחדותה של האלוהות מהווה הישג.
כאשר שלושת האישים הנצחיים של האלוהות פועלים בשילוש פרדיס כאלוהות בלתי-מחולקת, הם מגיעים לאחדות מושלמת; בדומה לכך, בשעה שהם יוצרים, בין במשותף ובין בנפרד, צאצאיהם בפרדיס מציגים את האחדות המאפיינת של האלוהיות. ואלוהיות זו של תכלית אשר מבוטאת בידי הבוראים והשליטים העליונים של מרחבי הזמן-מרחב, באה לידי ביטוי בסופו של דבר בפוטנציאל העוצמה המאחדת של ריבונותה של העליונוּת ההתנסותית, אשר – בנוכחות אחדותו האנרגטית הבלתי-אישית של היקום – מכוננת מתח של מציאות הניתן ליישוב אך ורק באמצעות האחדה הולמת עם מציאויות האישיוּת ההתנסותית של האלוהות ההתנסותית.
מציאויות האישיוּת של ההוויה העליונה נובעות מאלוהויות פרדיס, ומתאחדות בעולם הקבלה של מעגל האוונה החיצוני עם זכויות העוצמה של העליון הכול-יכול, אשר מגיעות מן האלוהויות הבוראות של היקום המקיף. האל העליון היה קיים כאישיות בהאוונה בטרם נבראו שבעת יקומי העל, ואולם הוא פעל אך ורק ברמות רוחניות. תוצאת התפתחות עוצמתה הכול-יכולה של העליונוּת, באמצעות סינתזה מגוונת של אלוהיות ביקומים המתפתחים, באה לבסוף לידי ביטוי בנוכחוּת עוצמה חדשה של אלוהות אשר תוּאמָה עם האישיות הרוחנית של העליון בהאוונה באמצעות הדעת העליונה, אשר הועתקה בצמידות לכך מן הפוטנציאל הטמון בדעת האינסופית של הרוח האינסופית לדעתהּ התפקודית הפעילה של ההוויה העליונה.
היצורים בעלי הדעת החומרית של העולמות האבולוציוניים של שבעת יקומי העל יכולים להבין אחדות של אלוהות אך ורק כפי שהיא מתפתחת בסינתזת העוצמה-האישיוּתית הזו של ההוויה העליונה. בכל רמת קיום שהיא, האל איננו יכול לחרוג מקיבולת התפישה של ההוויות אשר חיות באותה רמה. באמצעות הכרת האמת, הערכת היופי והסגידה לטוּב, שומה על האדם בן התמותה לפתֵח את ההכרה באל האהבה, ואז להתקדם דרך רמות אלוהות הולכות ומתגבהות אל עבר הבנת העליון. האלוהות, בהיותה נתפשת כך כמאוחדת בְּעוצמה, יכולה להפוך אז לאישית בָּרוּחַ על-מנת שהיצורים יוכלו להבינה ולהשיגה.
בעוד שבני-תמותה מרקיעים משיגים הבנת עוצמה של הכול-יכול בבירות יקומי העל, והבנה של אישיות העליון בַּמעגלים החיצוניים של האוונה, הם לא מוצאים בפועל את ההוויה העליונה כפי שהם עתידים למצוא את אלוהויות פרדיס. ואפילו הסופיונים, אשר הינם רוחות מדרגה שישית, לא מצאו את ההוויה העליונה, וככל הנראה גם לא ימצאו אותה בטרם ישיגו מעמד כרוחות מדרגה שביעית, ועד אשר יהפוך העליון לפעיל למעשה בַּפעילויות של היקומים החיצוניים העתידיים.
ואולם, משמצאו המרקיעים את האב האוניברסאלי כרמה השביעית של האל בעל שבעת ההיבטים, הם השיגו את אישיותהּ של האישיוּת הראשונה מקרב כלל רמות היחסים האישיים של האלוהות עם יצורי היקום.
להתקדמות המתמדת של האבולוציה ביקומי הזמן-מרחב מתלוות התגלויות מתרחבות-לעולם של אלוהות לכלל היצורים התבוניים. השגתה של פסגת הקִדמה האבולוציונית בעולם, במערכת, בקונסטלציה, ביקום, ביקום-על או ביקום המקיף מציינת התרחבות תואמת של פעולת אלוהות ביחידות המתקדמות האלה של הבריאה ובעבורן. ולכל התעצמות מקומית שכזו בהבנת האלוהות מתלוות השלכות מסוימות ומוגדרות היטב של מופעי אלוהות מורחבים בכל המגזרים האחרים של הבריאה. החל מפרדיס וכלפי חוץ, כל תחום חדש שבו מתגשמת ומושגת אבולוציה מהווה התגלות חדשה ומורחבת של אלוהות התנסותית בעבור יקום היקומים.
ככל שמרכיביו של יקום מקומי מתבססים בהדרגה באור ובחיים, כך גדל והולך המופע של האל בעל שבעת ההיבטים. האבולוציה של זמן-מרחב מתחילה בְּפלנטה עם הביטוי הראשון של שליטת האל בעל שבעת ההיבטים – התאגדותם של הבן הבורא ושל הרוח היצירתית. עם התבססותה של מערכת באור, חיבור זה של בן-רוח מגיע לפעולתו המלאה; וכאשר מתייצבת קונסטלציה שלמה כאמור, הופכת הרמה השנייה של האל בעל שבעת ההיבטים לפעילה יותר ברחבי תחום שכזה. להתפתחות המנהלית המלאה של יקום מקומי נלווים סעדים חדשים וישירים יותר של רוחות האב של יקום העל; ובנקודה הזו אף מתחילות אותן ההתגלות וידיעה של האל העליון, אשר גדלות בהתמדה ומגיעות לשיאן בהבנת המרקיע את ההוויה העליונה, בעודו חולף מבעד לעולמות המעגל השישי של האוונה.
האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית הינם מופעי אלוהות קיומיים בעבור יצורים תבוניים, ולפיכך אינם מתרחבים באופן דומה בתוך יחסים אישיים עם יצורי הדעת והרוח של כלל הבריאה.
ראוי לציין כי בני-תמותה מרקיעים עשויים לחוות את נוכחותן הבלתי-אישית של רמות אלוהות עוקבות זמן רב בטרם הפיכתם לרוחניים במידה מספקת ולמחונכים באופן הולם על-מנת להשיג הכרה אישית התנסותית של אלוהויות אלה כהוויות אישיות ולבוא עמן במגע.
לכל הישג אבולוציוני חדש בקרב מגזר בבריאה, כמו גם לכל חדירה של מופעי האלוהות את החלל, נלוות בו-זמנית התרחבויות של התגלוּת-תפקודית של אלוהות בתוככי כלל יחידות הבריאה אשר קיימות באותה עת ואשר אורגנו קודם לכן. חדירה חדשה זו אל עבודת הניהול של היקומים, ושל היחידות המרכיבות אותם, אינה נדמית תמיד כמתבצעת בדיוק בהתאם לטכניקה המתוארת להלן, משום שהנוהל המעשי הינו לשלוח מבעוד מועד קבוצות מנהלים על-מנת להכשיר את הקרקע לעידנים הבאים והעוקבים של שליטת על ניהולית. ואפילו האל המרבי מבשר על שליטת-העל הטרנסצנדנטאלית שלו ביקומים במהלך השלבים המאוחרים יותר בהתייצבותו של יקום מקומי באור ובחיים.
עובדה עומדת היא שככל שמתקדמת התייצבותן של בריאוֹת הזמן והמרחב, ניתן להבחין בתפקוד חדש ומלא יותר של האל העליון, בצמוד לנסיגה מקבילה של שלושת מופעיו הראשונים של האל בעל שבעת ההיבטים. אם וכאשר יהפוך היקום המקיף למבוסס באור ובחיים, מה תהא אז פעולתם העתידית של מופעיו הבוראים-יצירתיים של האל בעל שבעת ההיבטים, במידה שהאל העליון יחזיק בשליטה ישירה בבריאוֹת הזמן והמרחב האלה? האם המארגנים והחלוצים הללו של יקומי הזמן-מרחב עתידים להשתחרר על-מנת לבצע פעילויות דומות בחלל החיצון? אין אנו יודעים זאת, ואולם היננו עוסקים רבות בהשערות בנושאים הללו ובנושאים אחרים הקשורים אליהם.
בשעה שמתרחבים גבולות האלוהות ההתנסותית החוצה אל עבר מרחבי המוחלט הבלתי-מוגדר, היננו חוזים את פעילותו של האל בעל שבעת ההיבטים במהלך העידנים האבולוציוניים המוקדמים יותר של בריאוֹת עתידיות אלה. אין אנו מסכימים כולנו באשר למעמדם העתידי של עתיקי היומין ושל רוחות האב של יקומי העל. ואף אין אנו יודעים אם ההוויה העליונה תפעל שם כפי שהיא פועלת בשבעת יקומי העל, אם לאו. ואולם, כולנו משערים כי המיכאלים, הבנים הבוראים, עתידים לפעול ביקומים החיצוניים הללו. יש הסבורים כי העידנים העתידיים יחזו בצורת איחוד כלשהי קרובה יותר בין צמדי הבנים הבוראים והסועדות האלוהיות; ייתכן שבסופו של דבר איחוד שכזה של בוראים יסתיים בביטוי חדש כזה או אחר של זהות בורא-מאוגדת בעל טבע מרבי. ואולם, לאמיתו של דבר, אין אנו יודעים דבר על אודות האפשרויות האלה של העתיד הבלתי-נגלה.
מכל מקום, אין אנו יודעים כי ביקומי הזמן והמרחב מספק האל בעל שבעת ההיבטים גישה מדורגת לאב האוניברסאלי, וכי גישה אבולוציונית זו מאוחדת באופן התנסותי באל העליון. היננו עשויים לשער כי תוכנית מעין זו חייבת לשרור ביקומים החיצוניים; מצד שני, סדרי ההוויות החדשים אשר עשויים לשכון במועד זה או אחר ביקומים הללו עשויים להיות מסוגלים לגשת לאלוהות ברמות מרביות ובאמצעות טכניקות מוחלטופיות. קיצורו של דבר, אין בחזקתנו שמץ של מושג באשר לטכניקת הגישה לאלוהות אשר עשויה לפעול ביקומים העתידיים של החלל החיצון.
ואף-על-פי-כן, היננו סבורים כי יקומי העל אשר הפכו מושלמים יהוו באופן כזה או אחר חלק מתוכניות ההרקעה לעבר פרדיס של אותן ההוויות אשר עשויות לשכון בְּבריאוֹת חיצוניות אלה. בהחלט אפשרי כי בעידן עתידי זה נוכל לחזות ביצורים מן החלל החיצון אשר ניגשים להאוונה דרך שבעת יקומי העל, ואשר מנוהלים בידי האל העליון, בין אם בשיתוף עם שבע רוחות האב ובין אם לאו.
להוויה העליונה נודעים שלושה תפקידים בהתנסותו של האדם בן התמותה: ראשית, היא הינה המאחדת של האלוהות בזמן-מרחב, האל בעל שבעת ההיבטים; שנית, היא הינה האלוהות המקסימאלית אשר יצורים סופיים יוכלו להבינה הלכה למעשה; ושלישית, היא דרך הגישה היחידה של האדם בן התמותה אל עבר ההתנסות הטרנסצנדנטאלית של התייחדות עם דעת מוחלטופית, רוח נצחית ואישיות פרדיס.
התנסויותיהם האישיות של סופיונים מרקיעים, אשר נולדו ביקומים המקומיים, הוזנו ביקומי העל ואומנו ביקום המרכזי, כוללות את מלוא הפוטנציאל להבנת האלוהיות בזמן-מרחב של האל בעל שבעת ההיבטים ההולך ומתאחד בעליון. הסופיונים משרתים בעקיבות ביקומי העל אשר בהם לא נולדו, ובכך מוסיפים הם התנסות על-גבי התנסות עד אשר מושג מלוא המגוון בעל שבעת ההיבטים של התנסות היצור האפשרית. הסופיונים מסוגלים למצוא את האב האוניברסאלי הודות לסעד של המכווננים השוכנים, ואולם, סופיונים שכאלה מצליחים להכיר את ההוויה העליונה הודות לטכניקות האלה של התנסות, והם עתידים לשרת את האלוהות העליונה ולשמש בהתגלות שלה ביקומי החלל החיצון העתידיים ובעבורם.
קחו בחשבון, כל מה שעושים האל האב ובניו מפרדיס בעבורנו, בתורנו אנו נתונה בידנו ההזדמנות לעשות, ברוח, בעבור ההוויה העליונה המגיחה, ובקרבה. ההתנסות של אהבה, של אושר ושל שירות ביקום הינה הדדית. האל האב איננו זקוק לכך שבניו ישיבו לו את כל אשר נתן להם, ואולם הם יכולים (או רשאים) בתורם להעניק את כל זאת לרעיהם ולהוויה העליונה המתפתחת.
כלל התופעות היצירתיות משקפות פעילויות רוחניות-יצירתיות קודמות. אמר ישוע, ודברים אלו נכונים פשוטם כמשמעם, כי "הבן עושה אך את אשר הוא רואה את אביו עושה". בבוא הזמן תוכלו, אתם בני התמותה, להתחיל בגילוי העליון לרעיכם, ותוכלו להעצים באופן הולך וגובר התגלות זו ככל שתרקיעו לעבר פרדיס. בנצח, אפשר שתורשו לבצע התגלויות הולכות וגוברות של אל זה של היצורים האבולוציוניים, בְּרמות עליונוֹת – ואפילו מֵרביוֹת – כסופיונים מדרגה שביעית.
המוחלט הבלתי-מוגדר ומוחלט האלוהות מאוחדים במוחלט האוניברסאלי. המוחלטים מתואמים במרבי, מותנים בעליון ועוברים שינוי בזמן-מרחב באל בעל שבעת ההיבטים. ברמות התת-אינסופיוֹת קיימים שלושה מוחלטים, ואולם באינסופיוּת הם נדמים כאחד. בפרדיס קיימים שלושה ביטויי אישיות של אלוהות, ואולם בשילוש הם הינם אחד.
הסוגיה הפילוסופית העיקרית של יקום האב הינה זו: האם המוחלט (שלושת המוחלטים אשר הינם כאחד באינסופיות) היה קיים לפני השילוש? והאם המוחלט הינו אבי השילוש? או שמא השילוש קדם למוחלט?
האם המוחלט הבלתי-מוגדר הינו נוכחות כוח בלתי-תלויה בשילוש? האם נוכחותו של מוחלט האלוהות מרמזת על פעולתו הבלתי-מוגבלת של השילוש? והאם המוחלט האוניברסאלי הינו פעולתו הסופית של השילוש, ואף שילוש של שילושים?
במחשבה ראשונה, נדמה כי המושג של המוחלט כאביהם הקדמון של כל הדברים – ואפילו של השילוש – מעניק סיפוק חולף שטבעו התמוגגות-של-עקביוּת ושל האחדה פילוסופית, ואולם, כל מסקנה מעין זו הופכת לבלתי-תקפה בשל ממשות נצחיותו של שילוש פרדיס. לימדוּנוּ, ובכך היננו מאמינים, כי האב האוניברסאלי ועמיתיו לשילוש הינם נצחיים מטיבם ומעצם קיומם. ומשום כך, קיימת אך ורק מסקנה פילוסופית עקבית אחת, והיא: בעבור כל היצורים התבוניים ביקום, המוחלט הינו תגובתו הבלתי-אישית והמתואמת של השילוש (של השילושים) בכל המצבים הבסיסיים והראשוניים בחלל, הן בתוככי היקום והן מחוצה לו. בעבור כלל האישיויות התבוניות של היקום המקיף, שילוש פרדיס עומד לעולם בסוֹפיוּת, נצחיוּת, עליונוּת ומרביוּת, ולכל תכלית מעשית של הבנה אישית והכרת היצור, הוא עומד כמוחלט.
כפי שדעתם של היצורים עשויה לבחון סוגיה זו, הם מובלים להשערה הסופית על אודות האני הנני האוניברסאלי כגורם הקדמון וכמקור הבלתי-מוגדר הן של השילוש והן של המוחלט. לכן, כאשר היננו כמהים להגות במושג אישי של המוחלט, היננו שבים לרעיונות ולאידיאלים שלנו על אודות אב פרדיס. כאשר היננו משתוקקים לאפשר את הבנתו של מוחלט זה, אשר מכל בחינה אחרת הינו בלתי-אישי, או להרחיב את המודעות לגביו, היננו חוזרים לעובדה כי האב האוניברסאלי הינו האב הקיומי של האישיות המוחלטת; הבן הנצחי הינו האישיות המוחלטת, אף כי איננו, במובן ההתנסותי, הביטוי האישי של המוחלט. ומשם היננו ממשיכים לדָמות את השילושים ההתנסותיים כפסגת הביטוי האישי של מוחלט האלוהות, ולתפוש את המוחלט האוניברסאלי כמהווה את היקום, ואת התופעות החיצוניות ליקום של נוכחוּתן הברורה של הפעילויות הבלתי-אישיות של התאגדויות האלוהות המאוחדות והמתואמות של העליונוּת, המרביוּת והאינסופיוּת – שילוש השילושים.
ניתן להבחין באל האב בכל הרמות, מן הסופית ועד לאינסופית, ואף כי יצוריו מפרדיס ועד לעולמות האבולוציוניים הבחינו בו ברמות שונות, אך ורק הבן הנצחי והרוח האינסופית מכירים אותו כאינסופיוּת.
אישיות רוחנית הינה מוחלטת רק בפרדיס, והמושג של המוחלט הינו בלתי-מוגדר רק באינסופיוּת. נוכחות האלוהות הינה מוחלטת רק בפרדיס, וההתגלות של האל לעולם חייבת להיות חלקית, יחסית ומדורגת, עד אשר עוצמתו הופכת לאינסופית במובן ההתנסותי בעוצמת החלל של המוחלט הבלתי-מוגדר, בעוד שמופעי אישיותו הופכים לאינסופיים במובן ההתנסותי בנוכחותו הברורה של מוחלט האלוהות, ובעוד ששני הפוטנציאלים הללו של אינסופיות הופכים להיות מאוחדים-במציאוּת במוחלט האוניברסאלי.
ואולם, מעבר לרמות התת-אינסופיוֹת, שלושת המוחלטים הינם אחד, ולפיכך האינסופיוּת מתגשמת-בְּאלוהות, בלא קשר לשאלה אם סדר קיום אחר ידע-בעצמו אי-פעם מודעוּת של אינסופיות.
מעמד קיומי בנצח מרמז על מודעות-עצמית קיומית של אינסופיוּת, אף כי עשוי להידרש נצח נוסף על-מנת להתנסוֹת בידיעה-עצמית של הפוטנציאלים ההתנסותיים הטבועים בנצחיוּת אינסופית – אינסופיוּת נצחית.
והאל האב הינו המקור האישי של כל מופעי האלוהות והמציאות בעבור כל היצורים התבוניים וכל הוויות הרוח בכל רחבי יקום היקומים. כאישיויות, בין אם כעת ובין אם במהלך ההתנסויות העוקבות ביקום של עתיד הנצח, בין אם תשיגו את האל בעל שבעת ההיבטים ובין אם לאו, בין אם תבינו את האל העליון, תמצאו את האל המרבי או תנסו לתפוש את המושג של האל המוחלט, תגלו לשביעות-רצונכם הנצחית, שעם סיומה של כל הרפתקה גיליתם-מחדש את האל הנצחי ברמות התנסותיות חדשות – את אב פרדיס של כלל האישיויות ביקום.
האב האוניברסאלי הינו ההסבר לאחדות האוניברסאלית כפי שהיא חייבת להיות מוגשמת באופן עליון, ואפילו מרבי, באחדות הבתר-מרבית של הערכים והמשמעויות המוחלטים – מציאות בלתי-מוגדרת.
מארגני הכוח המאסטרים יוצאים אל החלל ומניעים את האנרגיות שבו על-מנת לגרום להן להפוך למגיבות לכבידת המשיכה מפרדיס של האב האוניברסאלי; ולאחר מכן מגיעים הבנים הבוראים, אשר מארגנים את כוחות התגובה-לכבידה הללו אל תוך יקומים מיושבים, ומְפַתְּחִים בהם יצורים תבוניים אשר מקבלים על עצמם את רוחו של האב מפרדיס, ולאחר מכן מרקיעים אל האב על-מנת להיות כמוהו בכל מגוון התכונות האלוהיות האפשריות.
דומה כי המצעד הבלתי-פוסק וההולך ומתרחב של הכוחות היצירתיים היוצאים מעם פרדיס דרך החלל, מבשר על התחום המתרחב-לעולם של אחיזת הכבידה של האב האוניברסאלי, ועל ההתרבות אשר לעולם-אינה-מסתיימת של מגוון סוגי היצורים התבוניים המסוגלים לאהוב את האל ולהיות נאהבים על-ידו, ואשר בכך שהם הופכים בזה האופן ליודעי-אל, עשויים לבחור להידמות לו, ועשויים לבחור להגיע אל פרדיס על-מנת למצוא את האל.
יקום היקומים מאוחד לחלוטין. האל הינו אחד בעוצמה ובאישיות. קיים תיאום של כל רמות האנרגיה ושל כל שלבי האישיות. מבחינה פילוסופית ומבחינה התנסותית – הן כמושג והן במציאות – מרכזם של כל הדברים ושל כל ההוויות הינו באב בפרדיס. האל הינו הכול ובתוך הכול, ובלעדיו לא יתקיימו הוויות או דברים כלשהם.
בשעה שהעולמות המבוססים באור ובחיים מתקדמים מן השלב הראשוני ועד לעידן השביעי, הם נוהים באופן הולך ומתגבר אחר הכרת מציאותו של האל בעל שבעת ההיבטים, וזאת על הטווח שמן ההערצה לבן הבורא ועד לסגידה לאביו שבפרדיס. במהלך השלב השביעי המתמשך בהיסטוריה של עולם מעין זה, הולכת וגדלה ידיעתם של בני התמותה המתקדמים-לעד על אודות האל העליון, בעוד שהם מבחינים במעורפל במציאות הסעד המאפיל של האל המרבי.
במהלך עידן מפואר זה, עיסוקם העיקרי של בני התמותה המתקדמים-לעד הינו החיפוש אחר הבנה טובה יותר וידיעה מלאה יותר של מרכיבי האלוהות הניתנים להבנה – אמת, יופי וטוּב. ודבר זה מייצג את מאמצי האדם להבחין באל – בדעת, בחומר וברוח. וככל שנמשך חיפוש זה של בן התמותה, כך הוא מוצא את עצמו שקוע יותר ויותר בלימוד ההתנסותי של הפילוסופיה, הקוסמולוגיה והאלוהיות.
אתם תופשים את הפילוסופיה במידת מה, ואת האלוהיות אתם מבינים באמצעות הפולחן, השירות לחברה וההתנסות הרוחנית האישית; ואולם, לעיתים קרובות מדי אתם מגבילים את החיפוש אחר היופי – הקוסמולוגיה – ללימוד מפעלי האמנות הגסים של האדם. יופי, אמנות, הינם במידה רבה עניין של האחדה ושל ניגודים. גיוון הכרחי לשם מושג היופי. היופי העליון, פסגת האמנות הסופית, הינו הדרמה של איחוד רוחב הקצוות הקוסמיים של הבורא והברוא. האדם אשר מוצא את האל והאל אשר מוצא את האדם – היצור אשר הופך למושלם כבורא – זהו הינו ההישג הנשגב של היופי העליון, פסגת ההישג של האמנות הקוסמית.
ומכאן שהמָטֶרְיָאלִיזְם, האָתֵאִיזְם, הינו מִיקסוּם הכיעור, פסגת האנטיתזה הסופית של מה שיפה. היופי הגבוה ביותר כלול בנוף האיחוד של המִגוון אשר נולד מתוך המציאות ההרמונית אשר קדמה לו.
ההישג של רמות מחשבה קוסמולוגיות כולל:
1. סקרנות. רעב להרמוניה וצמא ליופי. מאמצים עיקשים לגלות רמות חדשות של מערכות יחסים קוסמיות.
2. הערכה אסתטית. אהבה ליפה והערכה מתקדמת-לעד כלפי המגע האמנותי המצוי בכל המופעים היצירתיים אשר בכלל רמות המציאות.
3. רגישות אתית. באמצעות ידיעת האמת, מובילה ההערכה ליופי לתחושת הנאותוּת הנצחית של אותם דברים אשר נוגעים להכרת הטוּב האלוהי ביחסיה של האלוהות עם כלל ההוויות; וכך, אפילו הקוסמולוגיה מוליכה אל-עבר החיפוש אחר ערכי מציאות אלוהיים – אל ידיעת-האל.
העולמות המבוססים באור ובחיים עסוקים במלאות כה רבה בהבנת האמת, היופי והטוּב, משום שערכי איכות אלו מהווים את התגלותהּ של האלוהות למחוזות הזמן והמרחב. המשמעויות של האמת הנצחית פונות במשולב אל הטבע האינטלקטואלי והרוחני של בן התמותה. היופי האוניברסאלי כולל את היחסים ואת המקצבים ההרמוניים של הבריאה הקוסמית; זו פונה באופן מובחן יותר לאינטלקט ומוליכה אל עבר ההבנה מאוחדת ומסונכרנת של היקום החומרי. הטוּב האלוהי מייצג את התגלותם של ערכים אינסופיים לדעת הסופית, שם הם נתפשים ומרוּממים ממש עד לסף הרמה הרוחנית של ההבנה האנושית.
האמת הינה הבסיס למדע ולפילוסופיה, בהציגה את הבסיס האינטלקטואלי של הדת. היופי מטפח את האמנות, את המוסיקה ואת המקצבים בעלי המשמעות בכלל ההתנסות האנושית. הטוּב כולל את החוש האתי, את המוסריות ואת הדת – הרעב-לַמושלמוּת ההתנסותי.
קיומו של היופי מעיד על נוכחות דעת יצור אשר ביכולתה להעריך, ממש באותה וודאות שבה מעידה עוּבדַת האבולוציה המדורגת על שליטתהּ של הדעת העליונה. היופי הינו ההכרה האינטלקטואלית בסינתזה ההרמונית בזמן-מרחב של המגוון הנרחב של המציאות המופעית, אשר נובעת כולה מאחדות נצחית אשר קדמה לה.
הטוּב הינו ההכרה המנטאלית בערכים היחסיים של הרמות השונות של מושלמוּת אלוהית. ההכרה בטוּב מעידה על דעת בעלת מעמד מוסרי, דעת אישית אשר לה היכולת להבחין בין טוֹב לרע. ואולם החֶזקה על הטוּב, גדוּלה, הינה מידה של הישג אמיתי של אלוהיות.
ההכרה ביחסי אמת מעידה על דעת אשר מסוגלת להבחין בין אמת לבין שגיאה. רוח המתת של האמת, אשר עוטפת את דעת בני האדם של אורנטיה מגיבה באופן מהימן לאמת – יחסי הרוח החיים של כל הדברים וכל ההוויות כפי שהם מתואמים במהלך ההרקעה הנצחית אל עבר האל.
כל דחף של כל אלקטרון, כל מחשבה וכל רוח הינם יחידת פעולה ביקום השלם. רק החטא מבוּדד ורק הרוע מתנגד לכבידה ברמות המנטאליות והרוחניות. היקום הינו שלם: אין דבר או הוויה אשר קיימים או חיים בבידוד. הידיעה העצמית הינה רוע פוטנציאלי אם היא הינה אנטי-חברתית. ודבר זה נכון, פשוטו כמשמעו: "אין אדם החי לנפשו". החִברוּת הקוסמית מהווה את הצורה הגבוהה ביותר של האחדת האישיות. אמר ישוע: "הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּקִרְבְּכֶם, יְהִי לָכֶם לִמְשָׁרֵת."
אפילו האמת, היופי והטוּב – גישתו האינטלקטואלית של האדם אל יקום הדעת, החומר והרוח – חייבים להיות משולבים לכדי מושג מאחד אחד של אידיאל אלוהי ועליון. כשם שהאישיות של בן התמותה מאחדת את ההתנסות האנושית בחומר, בדעת וברוח, כך הופך אידיאל אלוהי ועליון זה למאוחד-בעוצמה בעליונוּת, ואז מקבל ביטוי של אישיות כְּאל האהבה האבהית.
כל בוֹננוּת אל תוככי היחסים של החלקים אל שלם נתון כלשהו, מחייבת תפישה מבינה של היחס בין כל החלקים לבין אותו שלם; וביקום, פירושו של דבר הוא היחס שבין החלקים הברואים לשלם הבורא. וכך הופכת האלוהיות לַמטרה – הטרנסצנדנטאלית ואפילו האינסופית – של ההישג האוניברסאלי והנצחי.
יופי אוניברסאלי הינו הכרת השתקפותו של אי פרדיס בבריאה החומרית, בעוד שאמת נצחית הינה הסעד המיוחד של הבנים מפרדיס, אשר לא רק מעניקים את עצמם לגזעים בני התמותה, אלא אף משפיעים מרוח האמת שלהם על כל העמים. הטוּב האלוהי מתבטא במידה שלמה יותר בסעד האוהב של מגוון אישיויות הרוח האינסופית. ואולם אהבה, הסך הכולל של שלוש האיכויות האלה, הינה הבחנת האדם באל כאביו הרוחני.
החומר הפיזי הינו אך הצל בזמן-מרחב של זוהר-האנרגיה של האלוהויות המוחלטוֹת בפרדיס. משמעויות האמת הינן ההדהוד באינטלקט-בן-התמותה של הדבר הנצחי של האלוהות – ההבנה בזמן-מרחב של מושגים עליונים. ערכי הטוּב של האלוהיוּת הינם סעדי החסד של אישיויות הרוח של האוניברסאלי, הנצחי והאינסופי בעבור היצורים הסופיים של הזמן-מרחב של הספֵירות האבולוציוניות.
ערכי מציאות משמעותיים אלו של אלוהיות מתמזגים ביחסיו של האב עם כל יצור אישי כאהבה אלוהית. הם מתואמים בבן ובבניו כחסד אלוהי. והם מבטאים את איכויותיהם באמצעות הרוח וילדי הרוח שלה כסעד אלוהי, הייצוג של החסד האוהב בעבור ילדי הזמן. שלוש אלוהויות אלה מתגלמות בעיקר בהוויה העליונה כסינתזה של עוצמת-אישיות. והן מודגמות באופנים מגוונים על-ידי האל בעל שבעת ההיבטים, בשבע התאגדויות שונות של משמעויות וערכים אלוהיים, בשבע רמות הולכות ועולות.
בעבור האדם הסופי, אמת, יופי וטוּב חובקים את מלוא ההתגלות של המציאות האלוהית. וכאשר הבנה-אוהבת זו של האלוהות מוצאת ביטוי רוחני בחייהם של בני-תמותה יודעי-אל, מבשילים פירותיה של האלוהיות: שלווה אינטלקטואלית, קידמה חברתית, סיפוק מוסרי, אושר רוחני ותבונה קוסמית. בני התמותה המתקדמים בעולם המצוי בשלב השביעי של אור וחיים, למדו זה מכבר כי האהבה הינה הדבר הגדול ביותר ביקום – והם יודעים כי האל הינו אהבה.
אהבה הינה התשוקה לעשות טוב לאחרים.
[הוצג בידי שליח עוצמתי המבקר באורנטיה, וזאת בהתאם לבקשת סגל ההתגלות של נבאדון ובשיתוף פעולה עם מלכי-צדק מסוים – הנסיך הפלנטארי בא-הכוח של אורנטיה.]
~ ~ ~ ~ ~
מסמך זה על אודות אחדות אוניברסאלית הינו המסמך העשרים-וחמישה במספר בסדרה של מצגות אשר חוברו בידי מחברים שונים, אשר התבקשו לפעול כקבוצה על-ידי ועדה בת שתים-עשרה אישיויות נבאדון הפועלות תחת הנחיית מָאנוּטִיָה מלכי-צדק. הכתבנו את המסמכים הללו ורשמנו אותם בשפה האנגלית, באמצעות טכניקה אשר אושרה על-ידי הממונים שלנו, בשנת 1934 למניין הזמן באורנטיה.