בחסות סגל אישיויות של יקום העל מאוורסה הפועל בסמכות עתיקי היומין של אורוונטון
האב האוניברסאלי הוא אל כל הבריאה, הוא המקור הראשון ומרכז כל הדברים והבריות. חישבו על האל בראש ובראשונה כעל יוצר, לאחר מכן כעל שליט ולבסוף כמקיים אינסופי. האמת על אודות האב האוניברסאלי הפציעה בשמי האנושות בשעה שפתח הנביא ואמר: "אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּך; וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ; אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם ואת שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם; ואַתָּה מקיים ומושל בכֻּלָּם; וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. בִּדְבַר יְהוָה , שָׁמַיִם נבראו; וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם. עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה." הרעיון של אב אוניברסאלי לבדו - אל יחיד במקומם של אלים רבים - הוא שאִפשר לאדם בן התמותה להבין את האב כבורא אלוהי וכְשליט אינסופי.
מערכות הכוכבים נוצרו במספרן העצום כדי שישמשו בסופו של דבר כמקום מושבם של סוגים שונים ורבים של בריות תבוניות; בריות אשר ביכולתן לדעת את האל, לקבל את חיבתו האלוהית ולהשיב לו אהבה. יקום היקומים הוא פרי מלאכתו של האל ומקום מושבם של מגוון ברואיו. "י ְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ הוּא כוֹנְנָהּ; לֹא- לשווא ּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ."
העולמות המוארים כולם מכירים באב האוניברסלי, ביוצר הנצחי ובתומך האינסופי של כלל הבריאה, וכולם סוגדים לו. מְיקומים על גבי יקומים, יָצְאו יצורים רצוניים למסעם הארוך, המסע הממושך אל עבר פָּרַדִיס; זו ההרפתקה המאתגרת והנצחית, החתירה אל עבר האל האב. ייעודם הנעלה של ילדי הזמן הוא למצוא את האל הנצחי, לתפוש את המהות האלוהית ולהכיר את האב האוניברסלי. יצורים יודעי-אל מוּנַעים בשאיפה עליונה אחת, ביצר מְאַכֵּל אחד, והוא להיות מושלמים הם במקומם, כפי שהוא שוכן במושלמות השמיימית של אישיותו בספירה האוניברסלית של הצדיקות העליונה. ומן האב האוניברסלי השוכן בנצח הגיעה המצווה העליונה, "הֱיוּ שְׁלֵמִים אתם, כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם שָׁלֵם הוּא".מזה עידן ועידנים נושאים שליחי פרדיס באהבה ובחסד את המסר השמיימי לכל היקומים, ואפילו ליצורים נחותים שמקורם בחיה כמין האנושי של אוּרָנְטִיה.
המצווה המופלאה והנעלה לשאוף לשלמות האלוהית הינה חובתם הראשונה של כל הברואים הנאבקים אשר ברא אל המושלמות, ומן הראוי שאף תהא כמיהתם העזה ביותר. אפשרותו של האדם להשיג שלמות אלוהית הינה היעוד הסופי והוודאי של כלל התקדמותו הרוחנית הנצחית.
בני התמותה של אורנטיה אינם יכולים לקוות לשלמות במובן האינסופי, אולם הם בהחלט יכולים לצאת לדרכם, כפי שהם אכן עושיםעל הפלנטה הזו, בכדי להשיג את הייעוד הנשגב שקבע האל הנצחי עבור האדם בן התמותה; וכאשר בני האנוש יעשו כן, הם יהיו, בכל הנוגע להגשמתם העצמית וליכולות הדעת שלהם, שלמים ואלוהיים במשכנם השמיימי, בדיוק כפי שהוא, הנצחי והאינסופי, הינו שלם במשכנו. אפשר ששלמות כזו אינה אוניברסאלית במובן הגשמי, אפשר שאינה בלתי מוגבלת במובן השכלתני, או סופית כחוויה רוחנית, אולם היא שלמה וסופית מכל ההיבטים הסופיים של אלוהיות הרצון, מושלמוּת הנעת האישיות וידיעת האל.
וזוהי המשמעות ה אמיתית של אותה מצווה אלוהית, "הֱיוּ שְׁלֵמִים אתם, כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם שָׁלֵם הוּא"; המצווה המניעה ברציפות את האדם בן התמותה קדימה ומפנה אותו פנימה, במאבקו הארוך והמרתק להשיג רמות גבוהות יותר ויותר של ערכים רוחניים ומשמעויות אוניברסליות אמיתיות. החיפוש הנשגב אחר אלוהֵי היקומים הינו ההרפתקה העליונה של שוכני כל עולמות הזמן והמרחב.
מכל השמות שבהם נודע האל האב ברחבי היקומים, הנפוצים ביותר הם אלו המציינים אותו כמקור הראשון וכמרכז האוניברסלי. האב הראשון ידוע בשמות משתנים ביקומים השונים, ואף במגזרים שונים של אותו יקום. השמות אשר מעניק הברוּא לבורא תלויים, במידה רבה, במושג של הברוא המסוים על אודות הבורא. המקור הראשון והמרכז האוניברסלי מעולם לא גילה עצמו באמצעות שם, אלא דרך טבעו בלבד. אם אנו אכן מאמינים שהננו ילדיו של בורא זה, אך טבעי הוא שנקרא לו, בסופו של דבר- אבא. אולם שם זה נתון לבחירתנו אנו, והוא נובע מן ההכרה במערכת היחסים האישית שלנו עם המקור והמרכז הראשון .
האב האוניברסאלי לעולם אינו כופה על הברואים התבוניים והרצוניים של היקומים כל צורה שהיא של הכרה שרירותית, פולחן רשמי או שירות משעבד . אולם שומה על התושבים המתפתחים המאכלסים את עולמות הזמן והמרחב - בלבבותיהם שלהם - להכיר באל, לאהוב אותו ולסגוד לו מרצונם החופשי. הבורא מסרב לאלץ או לכפות על הרצוןהחופשי הרוחני של ברואיו הגשמיים את התמסרותם. ההקדשה האוהבת של הרצון האנושי לעשיית מצווֹת האל הינה המתנה העילאית הנבחרת של האדם לאל; לאמיתו של דבר, הקדשה כזו של רצון הברוא לבוראו הינה המתנה היחידה בעלת ערך של אמת, שאותה יכול בן אנוש להעניק לאב פרדיס. האדם חי באל, ובאל הוא מתנועע ומתקיים; לא קיים דבר שיכול האדם להעניק לאל, זולת בחירתו זו לעשות את רצונו. בחירה שכזו, המתבצעת על-ידי ברואים תבוניים בעלי רצון ברחבי היקומים, מכוננת את המציאות של פולחן אמית זה, אשר כה משביע את רצונו של האב הבורא וכה תואם את טבעו הנמשל על-ידי האהבה.
ובשעה שהפכת ליודע-האל באמת ובתמים, ולאחר שגילית באמת את הבורא המלכותי, ולאחר שהתנסית זה מכבר בידיעת הנוכחות של המְפַקֵּחַ האלוהי השוכן בתוכךָ, או אז, ובהתאם למידת הארתך ולאופן שבו מגלים הבנים האלוהיים את האל, תמצא שֶם לאב האוניברסלי; שם התואם למושג שלך על אודות המקור הראשון והמרכז והכביר . וכך, מוכּר הבורא בעולמות וביקומים השונים בכינויים ובתארים שונים, אשר זהים במהות היחס שלהם אליו, אך נבדלים במילים ובסמלים, וכל שם ושם מייצג את המידה ואת העומק שבהם מולך האל בלבבות ברואיו באותו עולם.
לרוב, בקרבת מרכז יקום היקומים, ידוע האב האוניברסלי בשמות אשר עשויים להביע את המשמעות של המקור הראשון. בהתרחק החוצה אל עבר יקומי החלל, המונחים הנפוצים המשמשים לכינוי האב האוניברסלי משמעותם המרכז האוניברסלי. רחוק אף יותר אל עבר הבריאה זרועת הכוכבים, וכפי שהוא ידוע בעולם המָטֶה של היקום המקומי שלכם, מכונה האב המקור היצירתי הראשון והמרכז האלוהי . באחד המערכים השכנים, ידוע האל בשם אבי היקומים. במערך אחר הוא ידוע כתומך האינסופי, ובמזרח, הבָּקַר האלוהי. הוא אף ידוע בכינויים אבי האורות, מתת החיים והאחד רָב-הכֹּח.
ובעולמות שבהם חי בן פרדיס חיי שליחות ומתת, ידוע האל, בדרך כלל, בשמות המרמזים על יחס אישי, חיבה רכה ודבקות אבהית. בְּמָטֶה המערך שלכם מכונה האל בשם האב האוניברסלי, בעוד שבפלנטות שונות במערכת העולמות המיושבים המקומית שלכם הוא ידוע בשמות כאבי האבות, האב פרדיס, אב הַאווֹנָה ואבי הרוח. אלה אשר יודעים את האל באמצעות התגלות המתת והשליחות של בני פרדיס, נוטים, בסופו של דבר, להתמסר לקשר הרגשי שביחסים הקרובים בין הברוא והבורא ולכנות את האל בשם "אבינו".
בפלנטות שבהן חיים יצורים מיניים, בעולמות שבהם הדחף ההורי שוכן בלבבות הבריות התבוניות, המושג אבא מבטא נאמנה והולם את המשמעות של האל הנצחי. ברחבי הפלנטה שלכם, אורנטיה, הוא ידוע ומוכר ביותר לְרוב רובכם בשם האל . לשם המסוים הניתן לו קיימת חשיבות מועטה; הדבר המשמעותי באמת הוא ש תדעו אותו ושתשאפו להיות כמותו. אכן אמת דיברו נביאיכם הקדומים כאשר כינוהו "אֵל עוֹלָם" ו"הַשֹׁכֵן עַד".
האל הוא המציאות הקדומה בעולם הרוח; הוא הינו מקור האמת במשכנות הדעת; האל מטיל צלו על העולמות הגשמיים כולם. עבור כל הברואים התבוניים, האל מהווה אישיות, וברחבי יקום היקומים הוא המקור הראשון ומרכז המציאות הנצחית. האל אינו דמוי אדם ואף אינו דמוי מכונה. האב הראשון הינו רוח אוניברסלית, אמת נצחית, מציאות אינסופית ואישיות אב.
האל הנצחי הוא אינסוף יותר מאשר הינו אידאליזציה של מציאות או יקום שניתן להתייחס אליו כאל בעל אישיות. האל אינו התשוקה הנשגבת של האדם כפשוטה, קרי, מושא החיפוש של בני התמותה שעבר החפצה . האל אף אינו מושג בלבד, כ עוצמת הפוטנציאל של היַשְׁרוּת. האב האוניברסלי איננו שם נרדף לטבע, ואף אינו האנשה של חוק הטבע. האל הינו מציאות נשגבת שמעבר למושג המסורתי שאותו נושא האדם על אודות ערכים נשגבים. האל אינו מיקוד פסיכולוגי של משמעויות רוחניות, ואינו "היצירה האצילית ביותר של האדם". האל עשוי להיות מומשג במחשבת האדם בעזרת אחד מהאופנים הללו או בעזרת כולם גם יחד, אולם הוא יותר מכך. האל הוא אישיות שומרת ואב אוהב לכל אלה אשר חיים בשלווה רוחנית על פני כדור הארץ וכמהים לחוות את הישרדות האישיות במותם.
בהתנסות האנושית מודגמת ממשות קיום האל באמצעות השכינה האלהית הבאה לדור באדם, הווה אומר, המשגיח הרוחני אשר נשלח מפרדיס לשכון בדעתם של בני התמותה, ושם לסייע בהתפתחות הנשמה האלמותית והנצחית. נוכחותו של מְכַוְנֵן אלוהי זה בדעת האנושית מתגלה דרך שלוש התופעות ההתנסותיות הבאות:
1. היכולת האינטלקטואלית לדעת את האל - תודעת-האל.
2. הדחף הרוחני למצוא את האל - דרישת-האל.
3. כמיהת האישיות להידמות לאל - התשוקה הבוקעת מלב שלם לעשות את רצונו של האב.
קיומו של האל לעולם אינו ניתן להוכחה באמצעות ניסוי מדעי או על ידי היסק לוגי. ניתן להיווכח באל אך ורק במישור ההתנסות האנושית; אף-על-פי-כן, המושג האמיתי בדבר מציאות האל סביר עבור ההיגיון, מתקבל על הדעת מבחינה פילוסופית, הכרחי עבור הדת וחיוני עבור כל לתקווה להישרדות האישיות.
אלה אשר יודעים את האל חוו זה מכבר את עובדת נוכחותו; ובני תמותה יודעי-אל אלה נושאים בחווייתם האישית את ההוכחה המעשית היחידה לקיומו ולחיותו של האל, הוכחה אשר יכול אדם אחד להציע למשנהו. קיומו של האל מצוי לחלוטין מעבר לכל יכולת הדגמה, למעט הקשר שבין תודעת-האל בדעת האנושית לבין נוכחות-האל בדמות מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה השוכן באינטלקט בן התמותה, שהינו המתנה החופשית של האב האוניברסלי לבן האנוש.
מן הבחינה התיאורטית, תוכלו לחשוב על האל כבורא, והוא אכן ברא אישית את פרדיס ואת היקום המרכזי של המושלמות . אולם, יקומי המרחב והזמן כולם נבראים ומנוהלים בידי גַיִס הבנים הבוראים של פרדיס. האב האוניברסלי לא ברא בעצמו את היקום המקומי של נֶבָּאדוֹן; היקום בו אתם שוכנים נברא בידי בנו מיכאל. אף-על-פי שהאב אינו בורא בעצמו את היקומים האבולוציוניים , הוא שולט בהם באמצעות רבות ממערכות היחסים האוניברסליות שלהם וכן באמצעות חלק מהתגלמויותיהם באנרגיה גשמית, באנרגית הדעת ובאנרגיה רוחנית. האל האב ברא באופן אישי את יקום פרדיס, ויחד עם הבן הנצחי, הוא הינו הבורא של כל בוראי היקומים האחרים עצמם.
1:2-10המקור והמרכז הראשון משמש כָּבָּקַר הפיזי של יקום היקומים הגשמי על פי התבניות של אי פרדיס הנצחי, ובאמצעות מרכז כבידה מֻחְלָט זה, שולט האל הנצחי שליטה קוסמית עילאית ברובד הפיזי, באופן זהה ביקום המרכזי וברחבי יקום היקומים. כדעת, פועל האל באלוהות הרוח האינסופית; כרוח, האל מתגשם באישיות הבן הנצחי ובאישיותם של ילדיו האלוהיים של בן זה. יחסי גומלין אלו בין המקור והמרכז הראשון לבין האישיויות המְתֹאָמוֹת והמֻחְלָטוּיוֹת של פרדיס אינה פוגמת כהוא זה בפעולה הישירה והאישית של האב האוניברסלי בכלל מרחבי הבריאה על כל רבדיה. באמצעות הנוכחות של רסיסי רוחו שומר האב הבורא על קשר ישיר עם ברואיו ילדיו ועם יקומיו הברואים.
"הָאֱלֹהִים רוּחַ הוּא". הוא נוכחות רוחנית אוניברסלית. האב האוניברסלי הינו מציאות רוחנית אינסופית; הוא הינו "הריבון, הנצחי, מֶלֶךְ העוֹלָמִים הַקַּיָּם לָעַד, הַנֶּעְלָם מֵעַיִן וְאל האמת היחיד לְבַדּוֹ." אף-על-פי שהנכם "בניו", אל לכם לחשוב כי האב דומה לכם בצורה או בגוף, וזאת על-אף שנאמר כי "נבראתם בצלמו". בקרבכם שוכן משגיח המסתורין אשר נשלח מן המשכן המרכזי של נוכחותו הנצחית. בריות רוחניות אמיתיות הן, אף שעין אדם לא תַּרְאֶינָה אותן ואף שאין להן בשר ודם.
אמר הנביא: "הֵן יַעֲבֹר עָלַי, וְלֹא אֶרְאֶהוּ; הן יַחֲלֹף על פני, וְלֹא-אָבִין לוֹ." אף כי נחזה ברציפות במעשי האל, ואף כי נתוודע במאוד להוכחות הגשמיות להתנהלותו המלכותית, רק לעיתים רחוקות נזכה להביט בהתגלמותו האלוהית, או אפילו לראות את נוכחותו הרוחנית המואצלת על האדם ושוכנת בו.
האב האוניברסלי אינו בלתי נראה רק משום שהוא נחבא מן הברואים הנמוכים אלה המתמודדים עם מגבלות חומריות וניחנים ביכולות רוחניות מוגבלות. לאמיתו של דבר, אלה הם פני הדברים: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי." אין בנמצא אדם גשמי אשר יביט ברוח האל ויוכל לשמור על קיומו הגשמי. הבוהק הרוחני והתפארת של נוכחות האישיות האלוהית הינם בלתי נגישים בעליל עבור בריות רוחניות מן הסדרים הנמוכים ועבור כל סדרי הבריות הגשמיות. אוֹרִיּוּת רוּחַ הנוכחות האישית של האל היא "אוֹר נִשְׂגָּב וְאִישׁ לֹא יוכל לקרוב אליו; איש לא רָאָהוּ וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹתוֹ." אולם, אין הכרח לצפות באל בעין הבשר בכדי להיווכח בו באמצעות חזיון האמונה של הדעת הרוחנית.
הבן הנצחי של פרדיס, המִתְקַיֵּם בְּצַוְתָּא עם האב האוניברסלי, חולק עמו את מלוא טבעו הרוחני. האב והבן חולקים באותו אופן את הרוח הנצחית והאוניברסלית במלואה, יחד עם האישיות האחודה והמְתָאֶמֶת שלהם, היא הרוח האינסופית. רוח האל, בו וכשלעצמו היא מחלטת ; בבן היא בִלְתִּי מֻגְדֶּרֶת; ברוח היא אוניברסלית; ובכולם ודרך כולם היא הינה אינסופית.
האל הוא רוח אוניברסלית; האל הוא האישיות האוניברסלית. המציאות העילאית האישית של הבריאה הסופית היא רוח; המציאות המרבית של הקוסמוס האישי היא רוח מחלטופית . רק רמות האינסוף הן מחלטות, ורק ברמות הללו מושגת סוֹפִיּוּת לאחדות בין החומר, הדעת והרוח.
ברחבי היקומים, האל האב הינו השליט העילאי בכוח של החומר, הדעת והרוח. האל עוסק במישרין באישיויות המשתייכות לבריאה העצומה של בריות רצוניות, רק באמצעות מעגל האישיות הנרחב, אולם הוא נגיש לְקֶשֶר (מחוץ לפרדיס) אך ורק באמצעות הנוכחות של ישויותיו הרסיסיות, הן רצון האל ברחבי היקומים. רוח פרדיס, השוכנת בדעת האנושית ומטפחת את התפתחות הנשמה האלמותית של בן התמותה השורד, היא מטבעו ומאלוהותו של האב האוניברסלי. ברם, הדעת של הבריות האבולוציוניות מקורה ביקום המקומי, ולפיכך שומה עליה להשיג שלמות אלוהית על ידי השגת אותן התמרות ניסיוניות של ההישגים הרוחניים, שהם תולדה בלתי נמנעת של בחירת הברייה לעשות את רצון אבינו שבשמיים.
בחוויתו הפנימית של האדם, חומר ודעת מחוברים יחדיו. אין ביכולתה של דעת מקושרת- חומר זו לשרוד את המוות. טכניקת ההישרדות החובקת את הסתגלות הרצון האנושי, ואת ההתמרות של דעת בן התמותה החלות בשעה שהרוח מטפחת אט-אט אינטלקט יודע-אל, ובסופו של אף דבר מנהיגה אותו. התפתחות זו של הדעת מחיבור חומרי לכדי איחוד עם הרוח, מולידה את ההתמרה של רבדיה הפוטנציאליים הרוחניים של דעת בן התמותה לָמציאוּיוֹת המוֹרוֹנטִיוֹת של הנשמה האלמוֹתִית. דעת בן תמותה הכפופה לחומר נידונה להפוך חומרית יותר ויותר, ולפיכך להיכחד בסופו של דבר כאישיות; הדעת המתמסרת לרוח תהפוך רוחנית יותר ויותר ולבסוף תשיג אחדות עם הרוח האלוהית המדריכה אותה, וכך תשיג גם את הישרדותה והתקיימותה הנצחית של האישיות.
הנני מגיע מהנצחי, ופעמים רבות שבתי אל הנוכחוּת של האב האוניברסלי. אני יודע נכוחה את אישיותו של המקור והמרכז הראשון, האב האוניברסלי הנצחי. אני יודע שבה בעת שהאל הגדול הוא מחלט, נצחי ואינסופי, כך הוא טוב, אלוהי ומלא חסד. אני יודע את אמיתוּת ההצהרות הנשגבות: "הָאֱלֹהִים רוּחַ הוּא" ו"הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה", ושתי תכונות אלה מתגלות ליקום בשלמותן בדמותו של הבן הנצחי.
שלמותו האינסופית של האל הינה היסוד למסתוריותו הנצחית. והמסתורין הבלתי-נתפס הגדול ביותר הוא עובדת השתכנות האלוהי בדעתם של בני התמותה . האופן שבו האב האוניברסלי נוֹכַח בקִרבן של בריות הזמן הינו המסתורין המופלא ביקום; נוכחות אלהית זו בתוככי הדעת האנושית הינה מסתורי המסתורין.
גופם הפיזי של בני התמותה הינו "הֵיכַל האל". אף כי הבנים הבוראים השליטים קרבים אל ברואיהם בעולמות המיושבים ו"מושכים את כולם אליהם"; אף כי הם "עומדים בשער" התודעה, "מתדפקים על הפתח" ובעונג באים בקרבם של כל אלה "הפותחים את דלתות לבבם"; אף כי קרבה אינטימית זו אכן מתקיימת בין הבנים הבוראים לברואיהם, על אף כל זאת, בני התמותה קיבלו דבר-מה מהאל עצמו, דבר השוכן בקרבם; וגופם לו מקדש.
לכשתסיימו, כאן למטה על פני כדור הארץ, את המסע הזמני בגופכם, לכשיסתיים מבחן מסעכם בדמות בשר ודם והעפר ממנו עשוי משכנכם כבני תמותה "ישוב לאדמה ממנה בא"; או אז, כך נִגְלָה, "הָרוּחַ השוכנת בקרבכם תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ." בקרבה של כל ברייה מוסרית על פני הפלנטה הזו שוכן רסיס מן האל, רכיב אלוהות. חלק זה אינו שייך לכם עדיין, אולם הוא מכוון ומיועד להיות אחד עימכם, באם תשרדו את קיומכם כבני תמותה.
אנו ניצבים באופן תדיר אל מול מסתורין זה של האל; הננו נבוכים אל מול היריעה הנפרשת וּגְדֵלה של אמת טוּבוֹ האינסופי, של חסדו חסר הגבולות, של בינתו שאין כמותה ושל אופיו הנהדר.
מרכיבי המסתורין האלוהי טמונים בהבדלים המובְנים הקיימים בין הסופי לאינסופי, בין הזמני לנצחי, בין ברואי הזמן-מרחב לבורא האוניברסלי, בין החומרי לרוחני ובין הפגום באדם למושלם באלוהות פרדיס. אלוה האהבה האוניברסלית מתגלה לכל אחד ואחד מברואיו, עד מלוא יכולתו הרוחנית של ברוא זה לתפוש את איכויות האמת, היופי והטוּב האלוהי.
אל מול כל בריה רוחנית וברוא בן תמותה השוכנים בכל אחד מהעולמות ובמשכנות יקום היקומים, מגלה האב האוניברסלי את מלוא החסד ואת מלוא העצמיות האלוהית שבריות אלה, רוחניות או בנות תמותה, מסוגלות לתפוס. האל אינו נושא פני הבריות הרוחניות או הגשמיות. הנוכחות האלוהית, שממנה נהנה כל ילד ביקום בכל רגע נתון, מוגבלת אך ורק על-ידי מידת יכולתו של הברוא לקבל ולהבחין במציאויות הרוחניות של העולם העל-חומרי.
במציאותו הרוחנית ההתנסותית של האדם, האל איננו מסתורין. אולם, המסתורין מופיע כל אימת שנעשה ניסיון לפרוש בפשטות את מציאויות העולם הרוחני בפני הדעת הגשמית של בני הסדר החומרי : ומסתורין זה הינו כה עדין ועמוק, עד שרק תפישת האמונה של בן התמותה יודע-האל מצליחה לחולל את הנס הפילוסופי שבו הסופי מכיר את האינסופי, ובני התמותה השוכנים ומתפתחים בעולמות הגשמיים של הזמן והמרחב, מבחינים באל הנצחי.
אל נא תתירו לשיעור קומתו של האל, ולאינסופיותו, להסתיר או להאפיל על אישיותו. "הֲנֹטַע אֹזֶן, הַאִם לֹא יִשְׁמָע?; הֲיֹצֵר עַיִן, הַאִם הֲלֹא יַבִּיט?" האב האוניברסלי הינו פסגת האישיות האלוהית; הוא המקור והיעד של כל אישיות בכלל רחבי הבריאה. האל הוא בה בעת אינסופי ואישי; הוא הינו אישיות אינסופית. האב הוא אכן אישיות, אף-על-פי שאישיותו האינסופית משימה אותו לנצח מעבר ליכולתן של בריות גשמיות וסופיות להבין הבנה מלאה.
האל הוא הרבה יותר מאישיות, כפי שאישיות מובנת על ידי הדעת האנושית; והוא אף הרבה מעבר לכל מושג אפשרי של על-אישיות. אולם, יהיה זה חסר תועלת לחלוטין לדון במושגי האישיות האלוהית, הבלתי נתפשים, עם הדעת של בריות גשמיות, המסוגלת, לכל היותר, לתפוש את מציאות ההוויה כמורכבת מרעיון ומאידיאל של אישיות. התפישה הגבוהה ביותר האפשרית של הברייה הגשמית את הבורא האוניברסלי מקופלת בתוככי ה אידיאלים הרוחניים של הרעיון המרומם של האישיות האלוהית. לפיכך, בה במידה שביכולתכם לדעת שהאל הוא בהכרח הרבה מעבר להמשגה האנושית של האישיות, הנכם יכולים לדעת שהאב האוניברסלי אינו יכול להיות דבר כלשהו פחות מאשר אישיות נצחית, אינסופית, אמיתית, טובה ויפה.
האל אינו מתחבא מברואיו באשר הם. עבור רבים מסדרי ברואיו הוא בלתי נגיש פשוט משום שהינו "שֹׁכֵן אוֹר נִשְׂגָּב וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ, וְאִישׁ לֹא יוּכַל לִרְאוֹתוֹ." השיעור וההדר של האישיות האלוהית מצויים מעבר ליכולת התפיסה של דעתם החסרה של בני תמותה מתפתחים. האל "מֹדֵד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן. הַיֹּשֵׁב עַל-חוּג הָאָרֶץ; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת בּוֹ." "שְׂאוּ עֵינֵיכֶם למָרוֹם וּרְאוּ מִי-בָרָא את כל אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם ; מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים; וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא."; ואכן, נכון הדבר כי "מעשיו הנעלמים של האל, רק במעט יוודעו לברואיו." היום, כפי שהנכם כעת, עליכם להבחין בבורא הבלתי נראה דרך שלל הופעות בריאתו הענפה, וכן דרך ההתגלות והסעד של בניו וכפיפיהם הרבים.
אף-על-פי שבני תמותה מנועים מלחזות באל באופן אישי, שומה עליהם לעלוז בהבטחה כי הוא אכן אישיות; עליהם לקבל באמונה כִּי-אַהֲבָה רַבָּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת-הָעוֹלָם, עד כי התיר ואִפשֵר התפתחות רוחנית נצחית ל נמוכים שבשוכניו; וכן, עליהם לדעת שהוא "עולז בילדיו". האל אינו חסֵר מאומה בתכונותיו האלוהיות העל-אנושיות המתגשמות כאישיות בוראת מושלמת, נצחית, אוהבת ואינסופית.
למעט בעלי התפקידים של יקומי-העל, האל עצמו אינו שוכן בבריאה המקומית, פרט לנוכחותו בה באמצעות הבנים הבוראים של פרדיס, אבותיהם של העולמות המיושבים וריבוני היקומים המקומיים. כאשר ניחנת ברייה באמונה מושלמת, היא יודעת אל נכון כי בראותה בן בורא היא אף רואה את האב האוניברסלי; בחפשה אחר האב, היא לא תבקש, אף לא תצפה, לראות אחר מלבד הבן. בן תמותה פשוט אינו יכול לראות את האל, לא עד שיעבור התמרה רוחנית מלאה ויבוא למעשה בשערי פרדיס.
האב האוניברסלי נוכח, לכל דבר ועניין, באופן אלוהי בבנים הבוראים, אף-על-פי שטיבם אינו מקיף את מלוא הפוטנציאל הבִלְתִּי מֻגְדָּר של המחלטות האוניברסלית של טיבו האינסופי של המקור והמרכז הראשון. האב ובניו אחד הם. בני פרדיס אלה, המשתייכים למסדר מיכאל, הינם אישיויות מושלמות. הם אף תבנית האישיות עבור כל אישיויות היקום המקומי, החל מכוכב הבוקר הזוהר וכלה בירוד שבבני האנוש העושה את התקדמותו בשלבי ההתפתחות החייתית.
1:5-7בלעדי האל ואישיותו המרכזית והכבירה, לא היתה כל אישיות ברחבי יקום היקומים העצום.האל הוא אישיות.
אף כי האל הינו עוצמה נצחית, נוכחות מלכותית, אידיאל נשגב ורוח מהוללת, והוא הינו כל אלה ואף עד אינסוף מעבר לכך; על אף כל זאת, הוא לנצח יהא האישיות הבוראת המושלמת, אישיות אשר "יודַעת וְנוֹדַעת", "הוּא אֲשֶׁר אָהַב אֹתִי וְאֹהֲבִי אָהוּב" ואשר עשויה לשמש לנו כידיד אמת; ואילו אתם יכולים להיות ידועים, כבני אדם אחרים בעבר, כידידי האל. האל הינו רוח אמיתית ומציאות רוחנית.
בעוד הננו חוזים בהתגלות האב האוניברסלי ברחבי יקומו; בעוד הננו מבחינים בשכינתו בתוככי ברואיו הרבים לאין סְפוֹר; בעוד הננו חוזים בו באישיותם של בניו הריבוניים; בעוד הננו ממשיכים לחוש בנוכחותו האלוהית כאן ושם, קרוב ורחוק, אל לנו להטיל ספק או לפקפק בעליונות אישיותו. ועל אף פרישה נרחבת זו, הוא נותר אישיות אמיתית, אשר לנצח מקיימת חיבור אישי אל כל אחד ואחד מאינספור ברואיו הפזורים ברחבי יקום היקומים.
רעיון האישיות של האב האוניברסלי הינו מושג מורחב ונכון יותר של האל, אשר הגיע לאנושות בעיקר באמצעות התגלות. השכל הישר, התבונה, והחוויה הדתית מרמזים כולם על אישיות האל, אולם אין ביכולתם של אלה להעניק לעובדה זו תוקף. אף מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה השוכן בדעת האדם הינו קדם-אישיותי. מידת האמיתוּת והבשלוּת של כל דת באשר היא עומדת ביחס ישר להמשגתה את האישיות האינסופית של האל, ולתפישתה את האיחוד המחלט של האלוהות. לאחר שהדת גיבשה את מושג אחדות האל, הופך רעיון האלוהות האישית מדד לבשלותה.
הדת הפרימיטיבית ניחנה באלים אישיים רבים אשר עוצבו בדמותו של האדם. רעיון האישיות של האל, אשר מוצג בתיאוריה המדעית בדבר המחולל הראשוני כאפשרות בלבד, ומוצע באופן ארעי ברעיון הפילוסופי בדבר אחדות אוניברסלית, מקבל את תוקפו באמצעות ההתגלות. רק על-ידי גישה אישיותית יכול אדם להתחיל להבין את אחדות האל. כל שדחיית הרעיון של אישיות המקור והמרכז הראשון מותירה, הוא בחירה בין שתי דילמות פילוסופיות: מטריאליזם או פנתיאיזם.
בעת התבוננות באלוהות לשם בחינתה, עלינו להפשיט את מושג האישיות מרעיון הגשמיות. אישיות אינה מחייבת גוף גשמי, לא עבור האדם ולא עבור האל. השגיאה הנוגעת לגשמיות מופיעה בשני הקצוות של הפילוסופיה האנושית. לפי הגישה המטריאליסטית, עם המוות האדם חדל להתקיים כאישיות מכיוון שהוא מאבד את גופו; ולפי הגישה הפנתיאיסטית, כיוון שהאל הינו חסר גוף, הוא גם אינו אישיות. האישיות המתפתחת העל-אנושית פועלת בְאיחוד של דעת ורוח.
האישיות אינה עוד תכונה של האל; לעומת זאת, היא ניצבת כָּעדות לכּוֹלְלָנוּת של הטבע האינסופי המתואם ושל הרצון האלוהי הֶאָחוד המוצג בביטוי מושלם, נצחי ואוניברסלי. במובן העליון, האישיות הינה התגלותו של האל ליקום היקומים.
האל הנצחי, האוניברסלי, המחלט והאינסופי, אינו מרחיב את הידע שלו ואף אינו מָחְכּים . האל אינו צובר ניסיון, בדומה לאופן שבו האדם הסופי עשוי להבין או להסיק, אך הוא אכן נהנה, בתחום אישיותו הנצחית, מהתרחבויות רציפות של ידיעה-עצמית, אשר במובנים מסוימים מקבילות וניתנות להשוואה לרכישת ניסיון חדש הנחווית על-ידי הבריות הסופיות של העולמות האבולוציוניים .
שלמותו המחלטת של האל האינסופי היתה עשויה לגרום לו לסבול מהמגבלות הנוראיות של הסופיות הבלתי מוגדרת של השלמות. אך היא אינה גורמת לכך בשל עובדת השתתפות האב האוניברסאלי, במישרין, בְמאבק האישיות של כל הנשמות הלקויות במרחבי היקום, נשמות המבקשות, בעזרת הסיוע האלוהי, להעפיל אל השלמוּת הרוחנית של העולמות העליונים. חוויה הדרגתית זו של כל בריה רוחנית ושל כל בן תמותה ברחבי יקום היקומים מהווה חלק מהתודעה האלוהית ההולכת ומתרחבת של האב על אודות המעגל האלוהי הבלתי-פוסק של ידיעה עצמית מתמשכת.
אמת ויציב כי: "בכל צרתכם, אף צר גם לו." ו"בישועותינו הוא עִמנו והוא בַּנוּ." רוחו האלהית הקדם-אנושית מהווה חלק אמיתי מכם. אי פרדיס מגיב לכל התמורות הפיזיות ביקום היקומים; הבן הנצחי מכיל את כל הדחפים הרוחניים של הבריאה בכללותה; הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד מכיל בקרבו את כלל ביטויי הדעת הקיימים בקוסמוס המתרחב. האב האוניברסלי מכיר, במלוא תודעתו האלוהית, את כלל החוויות הפרטניות הנכללות במאבק המתמשך של הדעת המתרחבת ושל הרוח המתעלה בקרב כל ישות, בריה, או אישיות, ברחבי הבריאה האבולוציונית של הזמן והמרחב. וכל זאת אמת ויציב, כמו שנאמר, "כִּי-בוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים, וּבו אנחנו מִתְנוֹעֲעִים וְקַיָּמִים."
ה אישיות האנושית היא תמונת הצל שמטילה אישיותו האלוהית של הבורא בָמרחב-זמן. ממשות כלשהי לעולם לא תהיה מובנת באופן מספק על-ידי בחינת צלליתה בלבד. שומה עלינו, אם כן, לפרש צלליות בהתייחס לָמהות האמיתית.
עבור המדע, האל הוא גורם, עבור הפילוסופיה - רעיון, ועבור הדת - אישיות, אף אבינו האוהב שבשמים. למדען, האל הוא כוח קדמון, לפילוסוף, הוא היפותזה של אחדות, ולאיש הדת - חוויה רוחנית חיה. המושג הלקוי של האדם על אודות אישיות האב האוניברסאלי ניתן לשיפור רק באמצעות התקדמות רוחנית ביקום,, והוא יהיה הולם באמת אך ורק בשעה שעולי הרגל של הזמן והמרחב יזכו בסופו של דבר בחיבוק האלוהי של האל החי בפרדיס.
לעולם זכרו את נקודות ההשקפה הקוטביות של האל ושל האדם בתפישותיהם את האישיות. האדם רואה ומבין את האישיות בעודו מביט מן הסופי אל עבר האינסופי; האל מתבונן מן האינסופי אל עבר הסופי. לאדם אישיות מהסוג הנמוך ביותר; לאל האישיות הגבוהה ביותר, ואף אישיות עליונה, מרבית ומוחלטת. לפיכך, היה על המושגים הטובים יותר על אודות האישיות האלוהית, להמתין בסבלנות להופעתם של מושגים משופרים על אודות האישיות האנושית, ובפרט להתגלות המשופרת על אודות האישיות האנושית והאלוהית במהלך חיי המתת באורנטיה של מיכאל, הבן הבורא.
הרוח האלוהית הקדם-אישית השוכנת בדעת בני התמותה נושאת, בעצם נוכחותה, את העדות החיה לקיומה, אולם ניתן לתפוש את האישיות האלוהית אך ורק באמצעות ההבחנה הרוחנית של חוויה דתית, אישית ואמיתית. כל אישיות, בין אם אנושית ובין אם אלוהית, ניתנת להכרה ולהבנה באופן די בלתי תלוי בתגובותיה החיצוניות או בנוכחותה הגשמית.
לקיומה של חברות בין שתי אישיויות נחוצה מידה מסוימת של דמיון והרמוניה רוחנית; אישיות אוהבת תתקשה לגלות את עצמה לאישיות נטולת אהבה. אפילו על מנת להתקרב לידיעת אישיות אלוהית, על האדם להקדיש את מלוא מתנת אישיותו; התמסרות חלקית וחסרת התלהבות לא תצלח לשם מאמץ זה.
ככל שהבנת האדם את עצמו נשלמת, וככל שהוא מכיר בערכי האישיות של זולתו, כך גוברת כמיהתו לדעת את האישיות המקורית, וכך גוברת שאיפתו הכֵּנה של אדם יודע-אל זה להדמות לאישיות המקורית. תוכלו להתווכח על דעותיכם בנוגע לאל, אולם החוויה עימו ובו מתקיימת מעל ומעבר לכל מחלוקת אנושית ולכל הגיון שכלתני גרידא. האדם יודע-האל אינו מתאר את חוויותיו הרוחניות לשם שכנועם של הלא-מאמינים, אלא לשם חיזוק רוחם ולשביעות רצונם ההדדית של המאמינים.
להניח שניתן לדעת את היקום, ושהוא בר- תפישה , זה להניח שהיקום הינו תוצר של דעת ושהוא מנוהל על-ידי אישיות. דעת אנושית יכולה לתפוש רק את תופעות הדעת של דעת אחרת, בין אם היא אנושית או על-אנושית. הואיל והאישיות האנושית מסוגלת לחוות את היקום, אזי קיימות דעת אלוהית ואישיות ממשית החבויות אי שם ביקום זה.
הָאֱלֹהִים רוּחַ הוּא - אישיות רוחנית; אף האדם הוא רוח - אישיות רוחנית פוטנציאלית. ישו מנצרת הגשים את מלוא הפוטנציאל של אישיות רוחנית בחוויה האנושית; משום כך, חייו, שהוקדשו לעשיית רצון האב, הופכים לַהתגלות האמיתית והאידיאלית של אישיות האל לאדם. אף-על-פי שאישיות האב האוניברסאלי ניתנת לתפישה רק באמצעות חוויה דתית ממשית, בחייו הארציים של ישו טמונה השראה בדמות התגשמותה המושלמת של תפישה זו ושל התגלות אישיות האל בחוויה אנושית ממשית.
כאשר הזכיר ישו את "האֱלֹהִים החַיִּים", הוא התכוון לאלוהות אישית - לאבינו שבשמים. מושג האלוהות האישית מעודד אחווה; הוא מסייע לפולחן מושכל; והוא מעודד אֵמון מרענן. יחסי גומלין ייתכנו בין דברים בלתי-אישיים, אך לא אחווה. ההנאה שביחסי האחווה שבין אב לבנו, כמו זו שבין האל לאדם, אפשרית רק כאשר שני הצדדים הינם אישויות. רק אישיויות יכולות להתייחד זו עם זו, אף שהתייחדות אישית זו נעזרת באופן משמעותי בנוכחות ישות אַל-אישית בִּדְמוּתו של מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה.
האדם אינו מתאחד עם האל באופן שבו טיפת מים עשויה להתאחד עם הים. האדם מוצא את האיחוד האלוהי על-ידי התייחדות רוחנית הדדית מְדֹרֶגֶת, התייחדות האישיות עם האל האישי, ועל-ידי השגה מְדֹרֶגֶת של טבע אלוהי באמצעות דבקות ברצון האל באופן מושכל ובלב שלם. מערכת יחסים מרוממת כזו אפשרית אך ורק בין אישיויות.
1:7-3ניתן לטפל במושג האמת בנפרד מאישיות; מושג היופי יכול להתקיים ללא אישיות; אולם, מושג הטוּב הנשגב ניתן להבנה רק בהתייחס לאישיות. רק אישיות יכולה לאהוב ולהיות נאהבת. אף התכונות יופי ואמת היו מתנתקות מתקוות ההישרדות לולא היו מתכונותיו של אל אישי ואב אוהב.
איננו מסוגלים להבין לחלוטין כיצד יכול האל להיות קדמון, יציב ובלתי-משתנה, עוצמתי לאין שיעור ומושלם בו-זמנית, בעוד שהוא מוקף בִיקום הנתון לשינוי תמידי, יקום מתפתח, מוגבל על-ידי חוק ובו לקויות יחסיות. אולם, אנו מסוגלים לדעת אמת זו מחווייתנו האישית,כיוון שכולנו שומרים על זהות האישיות ועל אחדות הרצון, וזאת למרות השינוי המתמיד שלו אנו וּסביבתנו נתונים.
המציאות האוניברסלית המרבית אינה ניתנת לתפישה באמצעות המתמטיקה, הלוגיקה, או הפילוסופיה, אלא רק באמצעות החוויה האישית של דבקות מְדֹרֶגֶת בִרצונו של אל אישי. אין למדע, לפילוסופיה או לתיאולוגיה כל אפשרות לתָקֵף את אישיות האל. רק החוויה האישית של בניו המאמינים של אבינו שבשמים היא הדרך להגיע ל תפישה רוחנית ממשית של אישיות האל.
1:7-6המושגים הגבוהים על אודות אישיות ביקום מרמזים על: זהות, תודעה-עצמית ורצון-עצמי; כמו גם על האפשרות לגילוי עצמי. מעבר לכך, תכונות אלה מרמזות על אחווה בין אישיות אחת לאישיויות אחרות המשתוות לה, כדוגמת האחווה המתקיימת באִגּוּד האישיויות של אלוהויות פרדיס. השלמוּת המחלטת של אִגּוּדִים אלה היא כה מושלמת, כך שהאלוהות נודעת באחדותה, בכך שאינה ברת חלוקה. "אֱלֹהִים אֶחָד הוּא." אי-חלוקתה של האישיות אינה מפריעה לאל להעניק במתנה מרוחו, כדי שתשכון בלבבות בני התמותה. עובדת היות אישיות האב האנושי בלתי ניתנת לחלוקה אינה מונעת הולדת בנים ובנות בני תמותה.
צירוף מושג האחדות למושג אי-החלוקה מציין את התעלות האלוהות המרבית מעל לזמן ולמרחב; לפיכך, זמן או מרחב אינם יכולים להיות מוחלטים או אינסופיים. המקור והמרכז הראשון הוא אותה אינסופיות, אשר מתעלה ללא סייג מעל כל דעת, כל חומר וכל רוח.
עובדת שילוש פרדיס אינה סותרת במאום את אמיתוּת האחדות האלוהית. בכל תגובות המציאות האוניברסלית ובכל היחסים עם הבריות, שלוש האישיויות של אלוהות פרדיס הן כאחת. אף אין בקיומן של שלוש האישיויות הנצחיות הללו בכדי לסתור את עובדת אי-חלוקת האלוהות. ברי לפני כי אין בידי שפה מספקת על מנת להבהיר לדעת בן התמותה את האופן שבו אנחנו רואים בעיות אוניברסליות אלה. אך אל לדבר לרפות את ידיכם; לא כל התובנות הללו נהירות במלואן אףלאישיויות הגבוהות המשתייכות לסדר בריות פרדיס שאליו משתייך אני. זכרו כי אמיתוֹת עמוקות אלה בדבר האלוהות, תתבררנה בהדרגה כאשר דעתכם תהפוך יותר ויותר רוחנית, במהלך העידנים העוקבים של הטיפוס הארוך של בני התמותה לפרדיס.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי, חבר בקבוצת אישיויות שמימית, שעליה הטילו עתיקי היומין באוּוֶרסָה, מטה יקום העל השביעי, את משימת הפיקוח על החלקים בהתגלות קרבה זו, הנוגעים לנושאים שמעבר לגבולות היקום המקומי של נֶבָּאדוֹן. הוטלה עלי המשימה לרכז את המאמרים המתארים את טיבו ואת תכונותיו של האל, משום שאני מייצג את מקור המידע הגבוה ביותר הזמין למטרה זו בכל העולמות המיושבים. שימשתי כיועץ אלוהי בכל שבעת יקומי העל ושכנתי זמן ממושך בפרדיס, מרכז כל הדברים. פעמים רבות נהניתי מהעונג העילאי שבשהייה בנוכחותו המיידית של האב האוניברסלי. אני מציג את המציאות ואת האמת על טיבו ועל תכונותיו של האב בסמכות ללא עוררין; אני יודע את שעל אודותיו אני מדבר.]
בעוד שהמושג הגבוה ביותר האפשרי של האדם על אודות האל, טמון בחובם של הרעיון ושל האידיאל של אישיות ראשונית ואינסופית, מותר לנו, והדבר אף עשוי להועיל, ללמוד על תכונות מסוימות של הטבע האלוהי, אשר מרכיבות את אופי האלוהות. נוכל להבין את טיבו של האל באופן מיטבי מהתגלות האב שאותה גולל מיכאל מנבאדון בתורתו הנרחבת ובחייו הַנַּעֲלִים כבן-תמותה בשר ודם. כמו כן, האדם יכול להבין טוב יותר את הטבע האלוהי, אם רק יחשיב עצמו כבנו של האל ויישא את עיניו אל בורא פרדיס כאל אב רוחני אמיתי.
אף כי ניתן ללמוד על אודות טיבו של האל מהתגלותם של רעיונות נעלים, ואף כי ניתן לעמוד על האופי האלוהי מתיאור אידיאלים שמימיים, ההתגלות המאלפת והמעשירה ביותר מכל ההתגלויות על טיבו של האלוהי היא זו הנמצאת בהבנת חייו הדתיים של ישוע מנצרת, הן לפני שהשיג את מלוא המודעות בדבר האלוהיות והן לאחר מכן. תוך שימוש בתולדות חייו של מיכאל כבשר ודם כרקע להתגלות האל לאדם, ננסה לנסח בסמלים מילוליים אנושיים, רעיונות ואידיאלים מסוימים הנוגעים לטבע האלוהי, אשר בתורם עשויים לתרום להארה ולהאחדה מוגברת של המושג האנושי על אודות אופיו ואישיותו של האב האוניברסאלי.
בכל מאמצינו להגדיל את המושג האנושי על אודות האל ולהפכו לרוחני, אנו מוגבלים ביותר על-ידי הקיבולת המוגבלת של הדעת בת התמותה. בנוסף, אנו מוגבלים באופן ניכר במאמצינו למלא את המשימה שקיבלנו על עצמנו, בשל מגבלות השפה ודלות החומרים העומדים לרשותנו לשם הדגמה או השוואה, בבואנו לתאר ערכים אלוהיים ולהציג משמעויות רוחניות לדעת הסופית ובת התמותה של האדם. כל מאמצינו להעצים את המושג האנושי על אודות האל היו עשויים להיות חסרי-תוחלת כמעט, אלמלא שַכָן בַּדעת בת התמותה מְכַוְנֵן המתת של האב האוניברסאלי, ואלמלא הִתְחַדרָה דעת זו ברוח האמת של הבן הבורא. וכך, בהסתמך על נוכחותן של רוחות שמימיות אלה בלבבות בני האדם לשם סיוע בהרחבת המושג על אודות האל, אני שמח ליטול על עצמי את מילוי חובתי, ולנסות ולהעשיר את תיאור טבעו של האל בדעת האדם.
"הן ניגע בַּאינסוף ולֹא-נמְצָאהוּ. הן לא נדע צעדי אל." "לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, וּלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר." אורה המסנוור של נוכחות האב היא כזו שלברואיו הנמוכים הוא נדמה כ"שוכן בחשכת ערפילים". ולא זו בלבד שפשר מחשבותיו ותוכניותיו אינו ניתן להשגה, אלא שהוא "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת, עַד-אֵין מִסְפָּר." "הֶן האֵל שַׂגִּיא, וְלֹא נֵדָע; אַףְ מִסְפַּר שָׁנָיו בְּלֹא-חֵקֶר." "הַאֻמְנָם יְשְׁכֹּן אֶל עַל-הָאָרֶץ? וּרְאֶה, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם (היקום) וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם (יקום היקומים), וְאַףְ הֶמָה לֹא יְכַלְכְּלוּךָ." "מֶה-עָמְקוּ עשֶׁר חָכְמַת אֱלֹהִים וְעשֶׁר דַּעְתּוֹ, מִשְׁפָּטָיו מִי יַחְקֹר וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא!"
"אֵין אֶלָא אֵל אֶחָד וְאָב אֶחָד לַכֹּל, האב האינסופי; הוא הַאֱלֹהִים הַבֹּרֵא הַנֶּאֱמָן." "הבורא האלוהי הינו אף המוציא והמביא, הָאָלֶף וְהַתָּו, רֹאשׁ וָאַחָרִית לְכֹל הנשמות. הוא הינו הנשמה העליונה, הדעת הראשית שדבר אינו תיכן, ורוחה הבלתי-מוגבלת של כלל הבריאה." "אִמְרַת השולט עצומה וּצְרוּפָה. לוֹ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת." "האל הבורא משולל מורא וטינה הוא; אלמותי וקיים לעד, לעצמו קיים, אלוהי ונדיב הוא בשׁמיו." "כמה טהור ויפה, כמה עמוק ובלתי-מושג הוא אל השמים שאין ראשית לראשיתו." "האינסופי מצוין מכל הוא, נותן עצמו מתוך חסדו לכל אדם. הוא הָאָלֶף וְהַתָּו, הבראשית והאחרית, אבי כל מתת טובה וכל תכלית מושלמת." "כִּי לֹא-יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים דָּבָר; הבורא הנצחי הוא-הוא מחולל הסיבות והגורמים כולם."
על-אף אינסוף ההתגשמויות הכבירות של אישיות האב הנצחית והאוניברסאלית, הוא מודע ללא תנאי הן לאינסופיותו והן לנצחיותו; כמו כן, הוא מכיר באופן מלא את מושלמותו ואת עוצמתו. למעט מְתָאֲמִיו האלוהיים, הוא הינו הבריה היחידה ברחבי היקום אשר חוֹוה את עצמה בצורה מושלמת, הולמת ומלאה.
האב מספק בעקביות וללא כל כשל את הצרכים של הביקוש הדיפרנציאלי לעצמו, כפי שאלו משתנים מעת לעת במגזרים השונים של מרחבי יקום האב שלו. האל הכביר יודע ומבין את עצמו; הוא בעל מודעות-עצמית אינסופית לכל תכונותיו הראשוניות המושלמות. האל אינו מהווה תאונה קוסמית, ואף אינו עורך ניסויים ביקומים. שליטי היקומים עשויים להיות מעורבים בהרפתקאות; אַבוֹת הַקוֹנְסְטֵלַצְיָה עשויים לערוך ניסויים; ראשי המערכות עשויים לתרגל; אך האב האוניברסאלי מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֵאשִׁיתה, ותוכניתו האלוהית ותכליתו הנצחית חובקים למעשה ומקיפים את כלל הניסויים וההרפתקאות של כל כפיפיו בכל עולם, מערכת, וקוֹנְסְטֵלַצְיָה, בכל אחד מהיקומים אשר בממלכתו העצומה.
אין דבר שהוא חדש עבור האל, ואין מאורע קוסמי אשר מגיח כהפתעה; הוא שֹׁכֵן עַד בחוג הנצח. אין לימיו התחלה או סוף. עבור האל, אין קיימים העבר, ההווה או העתיד; כל זמן הוא הווה בכל רגע נתון. הוא הינו ה'אני הוא' הגדול והיחיד.
האב האוניברסאלי מוחלט ואינסופי ללא הגדר בכל תכונותיו; ועובדה זו, כשלעצמה, מבחינה אותו באופן אוטומאטי מכל תקשורת אישית ישירה עם בריות גשמיות סופיות, וכן עם יצירות תבוניות אחרות מסדרים נמוכים.
ובשל הדברים הללו, נדרשות שיטות לקשר ולתקשורת עם מגוון יצוריו, כפי שהועדו, ראשית, באישיויות בני פרדיס של האל, אשר על-אף מושלמות אלוהיותם, הם חולקים לעיתים גם את טבעם של גזעים פלנטאריים בשר ודם, והופכים לאחד מכם ולאחד עימכם; וכך, למעשה, הופך האל לאדם; בדיוק כפי שאירע במתת של מיכאל, אשר כונה חליפות בן האדם ובן האל. ושנית, בדמות אישיויות הרוח האינסופית, אותם סדרים מגוונים של צְבָאוֹת שְׂרָפִיִים ובריות תבוניות שמימיות אחרות, הקרבים אל עבר הוויות גשמיות ממוצא נמוך, וסועדים ומשרתים אותן בדרכים מגוונות ביותר. ושלישית, אלה הם מַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין הלא-אישיים, מְכַוְּנֵנִי מַחְשָבָה, המתת בפועל של האל הגדול, הנשלחים לשכון בקרב בני האדם של אורנטיה ודומיהם, ללא כל הודעה או הסבר. בשפע אינסופי הם יורדים מרום תפארתם, על-מנת להשפיע חסד ולשכון בדעתם הצנועה של אותם בני התמותה בעלי היכולת, או הפוטנציאל, לדעת את האל.
בדרכים אלה וברבות אחרות – דרכים שאותן אינכם מכירים ואשר מצויות לחלוטין מעבר לתפישה הסופית – יורד אב פרדיס באהבה ומתוך התכוונות, ומתאים, מדלל ומפחית את אינסופיותו, על-מנת להתקרב אל דעתם הסופית של יציריו ילדיו. וכך, באמצעות סדרה של תפרושׂות אישיוּת, אשר הולכות ומתרחקות מן המוחלט, יכול האב האינסופי ליהנות ממגע קרוב עם הבריות התבוניות השונות בתחומים הרבים שבהם משתרע יקומו הנרחב.
וכל זאת הוא עשה, עושה כעת וימשיך לעשות לעולמי עד, מבלי לגרוע במאום מעובדת מממשות אינסופיותו, נצחיותו וראשוניותו. ודברים אלה הינם אמת מוחלטת – על-אף הקושי להבינם ועל-אף היותם שרויים במסתורין, ולמרות חוסר האפשרות של יצורים כשוכני אורנטיה להבינם במלואם.
בהיות האב הראשון אינסופי בתוכניותיו ונצחי בכוונותיו, מטבע הדברים הוא שלעולם לא תוכל הוויה סופית לתפוש, או להבין, תוכניות וכוונות אלוהיות אלה במלואן. אדם בן-תמותה אינו יכול לקבל אלא הצצה חטופה בלבד לכוונות האב מדי פעם בפעם, כפי שהן מתגלות ביחס להתממשות תוכנית ההרקעה של הבריה, ברמות העוקבות של התקדמותה ביקום. אף-על-פי שהאדם אינו יכול לחבוק את משמעות האינסוף, האב האינסופי אכן מבין במלואה ועוטף באהבה את כלל הסופיות של כל ילדיו בכל היקומים כולם.
האל חולק אלוהיות ונצחיות עם מספר גדול של הוויות פרדיס גבוהות, אולם אנו מטילים ספק בכך שהוא חולק במלאות את אינסופיותו ואת העליונות האוניברסאלית שלו, שהיא תוצאתה, עם מי מהן, פרט לעמיתיו המְתָאֲמִים בשילוש פרדיס. אינסופיות של אישיות, חייבת בהכרח לחבוק את כל סופיות האישיות; ומכאן מגיעה האמת – האמת פשוטה כמשמעה - של התורה המכריזה "כִּי-בוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים וּמִתְנוֹעֲעִים וְקַיָּמִים." אותו רסיס אלוהות טהורה של האב האוניברסאלי, השוכן באדם בן התמותה,הואחלק מהאינסוף של המקור והמרכז הראשון, אבי האבות.
אף נביאיכם הקדומים הבינו את טיבו המעגלי, הנצחי, של האב האוניברסאלי, שמעולם לא התחיל ולעולם לא יסתיים. האל לנצח קיים, פשוטו כמשמעו, ביקום יקומיו. הוא דר ברגע הנוכחי בכל שפעת הדרו המוחלטת, ובכל גדולתו הנצחית. "לָאָב יֵשׁ חַיִּים בְּגִדְרֵי עַצְמוֹ, ואֶלוּ הֵם חַיֵי נֶצָח." במהלך עידני הנצח היה זה האב "הַנֹּתֵן חַיִּים לַכֹּל." מושלמות אינסופית מצויה בכלילות האלוהית. "כִּי אֲנוכי הנני האלֹהים , וְלֹא שָׁנִיתִי דבר". ידיעתנו את יקום היקומים מגלה כי לא זאת בלבד שהוא הינו אבי האורות, אלא שאף במנהגו בנוגע לסוגיות בין-פלנטאריות "אֵין-עִמּוֹ חִלּוּף וְכָל-צֵל שִׁנּוּי." הוא "מַגִּיד אַחֲרִית מֵרֵאשִׁיתה." ואלו הם דבריו: "תָקוּם עֲצָתִי, וְכָל-חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה" "עַל-פִּי עֲצַת עוֹלָמִים אֲשֶׁר כּוֹנַנְתּי בבני ." וכך, עומדות תוכניותיו וכוונותיו של המקור והמרכז הראשון בצלם דמותו: נצחיוֹת, מושלמוֹת וקבועות לעד.
מלאוּת סופית ומושלמות מלאה קיימות מתוקף הוראות האב. "כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים, יַעֲמוֹד לְעוֹלָם; עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ." האב האוניברסאלי לא יִנָּחֵם מכוונותיו המקוריות בדבר בינה ומושלמוּת. תוכניותיו איתנות, עצתו לעולם תעמוד, ופועלו אלוהי וקיים לבטח. "כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל; יַחַלוֹף כְּאַשְׁמוּרֶת לָּיְלָה." לנצח תעמודנה מושלמות האלוהות ושיעורו של הנצח מעבר לתפישתה המלאה של דעתו המוגבלת של האדם בן התמותה.
תגובותיו של האל הבלתי-משתנה, בעת שהוא מוציא אל הפועל את כוונתו הנצחית, עשויות לְהֵרָאוֹת כמשתנות בהתאם להשתנות הגישות של הבריות התבוניות שיצר, ולתמורות החלות בדעתן; כלומר, תגובותיו עשויות להשתנות למראית-עין ועל פני השטח, בעוד שבעומקם של דברים ומעבר לכל המופעים החיצוניים, עדיין מתקיימת אותה כוונה בלתי-משתנית, היא תוכניתו הנצחית של האל הנצחי.
בחוץ, ברחבי היקומים, מושלמות תהא בהכרח מושג יחסי, אך ביקום המרכזי, ובמיוחד בפרדיס, המושלמות אינה מופחתת; ובדרגות מסוימות היא אף מוחלטת. מופעי השילוש מגוונים את תצוגת המושלמות האלוהית, אך אינם מפחתים אותה.
מושלמותו הראשונית של האל אינה נשענת של צדיקות מעוּשה, אלא על המושלמות הטבועה בטוּבו של הטבע האלוהי. הוא סופי, שלם ומושלם. אין כל חסר ביפי צדיקותו ובמושלמותה. ומרכזה של כל תוכנית הקיום של ההוויות החיות בעולמות החלל, היא בכוונה האלוהית לרומם את כל יצורי הרצון אל הייעוד הגבוה של חוויית השותפות במושלמות אב פרדיס. אין האל מרוכז בעצמו ואינו מכיל את עצמו; הוא אינו חדל מלהעניק מעצמו לכלל היצורים המודעים-לעצמם ביקום היקומים העצום.
האל הינו מושלם באופן נצחי ואינסופי, ואינו יכול לדעת אי-מושלמות בעצמו באופן התנסותי; אולם, הוא שותף למודעות של חוויית אי-המושלמות של כל הבריות הנאבקות ביקומים האבולוציוניים של כל הבנים הבוראים של פרדיס. נגיעתו האישית והמשחררת של אל המושלמות מטילה את צלילתה בלבבות הבריות בנות התמותה, שהתעלו לרמה אוניברסאלית של הבנה מוסרית, ומצרפת את טיבן אל מעגלותיה. ובאופן הזה, כמו גם באמצעות הקשרים של הנוכחות האלוהית, משתתף האב האוניברסאלי בפועל בחוויהעם חוסר הבשלות והיעדר המושלמות בנתיבת ההתפתחות של כל בריה מוסרית ברחבי היקום.
מגבלות אנושיות ורוע פוטנציאלי אינם מהווים חלק מהטבע האלוהי, אולם החוויה של בן התמותהעם הרוע, וכל יחסיו של האדם כלפי הרוע בהחלט נכללים בידיעתו העצמית של האל, המתרחבת בהתמדה באמצעות ילדי הזמן - אותן בריות של אחריות מוסרית אשר נוצרו או התפתחו על-ידי כל בן בורא מחוץ לפרדיס.
האל צדיק; ולפיכך הינו הוגן. "צַדִּיק אלוהים בְּכָל-דְּרָכָיו." "כִּי לֹא לחִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בָהּ; נְאֻם אֲדֹנָי." "פִּקּוּדֵי הַאֶל יְשָׁרִים הֶמָה." הצדק של האב האוניברסאלי אינו יכול להיות מושפע ממעשי ברואיו ומפעולותיהם, "כִּי-אֵין עִם אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים, וּמִקַּח-שֹׁחַד."
כה חסרות תוחלת הן התחינות הקטנוניות המופנות אל אל זה, על-מנת שישַנה מדרכיו שאינן משתנות, כך שנוכל להתחמק מתוצאות פעולות חוקיו הטבעיים הנבונים ומהוראותיו הרוחניות הישרות! "אַל-תִּתְעוּ; אין לְהָתֵל בַּאֶל, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יִזְרַע הָאָדָם אֹתוֹ יִקְצֹר." אמת היא, אף כי בצדק יקצור אדם את פירות מעשיו הרעים, צדק אלוהי זה תמיד מרוכך ברחמים. בינה אינסופית הינה הבוררת הנצחית הקובעת את היחס בין מידות הצדק לבין מידת הרחמים הנהוג בכל נסיבות נתונות. העונש המרבי (שהוא בעצם תוצאה בלתי-נמנעת) הניתן עבור רוע ומרד מכווָן כלפי ממשל האל, הינו אובדן הקיום כנתין אינדיבידואלי של ממשל זה. התוצאה הסופית של חטא המבוצע בלב שלם, היא שמד. בסיכומו של דבר, יחידים אלה, המזוהים עם חטא, השמידו עצמם בכך שהפכו לבלתי-מציאותיים בעליל כאשר אימצו עָוֶל. למרות זאת, היעלמותם בפועל של יצורים כגון אלו, נדחית עד למלוא מיצוי כל הוראות הדין התקפות באותו יקום.
פסק-דין של הפסקת קיום ניתן, על-פי-רוב, בזמן חריצת הדין של סוף עידן עבור אותו תחום או תחומים. באורנטיה, ובעולמות הדומים לה, הוא ניתן עם סיומו של עידן פלנטארי. פסק-דין של הפסקת קיום עשוי להינתן בתקופות הללו, על-ידי פעולה מתואמת של כל בתי הדין בעלי הסמכות השיפוטית, החל מהמועצה הפלנטארית, דרך בתי הדין של הבן הבורא ועד לבתי הדין של עתיקי היומין. כאשר כתב האישום, המוגש בעולם שבו שוכן עובר העבירה, מאושר בכל הרמות, או אז תצא הוראת ההשמדה מבתי הדין הגבוהים של יקום-העל; וכאשר גזר הדין מאושר מלמעלה, הוצאתו לפועל מתבצעת במישרין בידי השופטים השוכנים במטֶה יקום העל ופועלים ממנו.
ובשעה שגזר-דין זה מאושר סופית, אותה הוויה מזוהה-עם-חטא הופכת בו-ברגע כמו לא הייתה מעולם. מגורל שכזה לא תהא כל תקומה; גורל זה הוא נצחי ועומד לעד. גורמי החיים האנרגטיים של הזהות מתפוגגים על-ידי ההתמרות של הזמן והמטמורפוזות של החלל, ונספגים חזרה אל תוך הפוטנציאלים הקוסמיים שמהם הגיחו. אשר לאישיותו של עושה העוול, מזו ניטל כלי החיים ההמשכי, וזאת בשל כישלונה של הבריה לקבל את הבחירות ואת ההחלטות הסופיות שהיו מבטיחות לה חיי נצח. וכאשר החיבוק המתמשך של החטא – על-ידי הדעת הנלווית – מסתיים בזיהוי עצמי עם עוול, ובהמשך לכך בהפסקת החיים ובהתפוגגות קוסמית, אישיות מבודדת זו נספגת אל תוך נשמת העל של הבריאה והופכת לחלק מהניסיון ההתפתחותי של ההוויה העליונה. אישיות זו לעולם לא תופיע שוב ככזו; זהותה הייתה כלא הייתה. במקרה של אישיות שבה מְכַוְנֵן שׁוֹכֵן, הערכים הרוחניים ההתנסותיים שורדים במציאות של המשכיות המְכַוְנֵן עצמו.
בכל עימות בין רמות המציאות האוניברסאליות השונות, תצא בסופו של דבר האישיות שברמה הגבוהה יותר וידה על העליונה ביחס לאישיות שברמה הנמוכה. תוצאה בלתי-נמנעת זו של מחלוקת אוניברסאלית נובעת, מטבע הדברים, מהעובדה שאיכותה האלוהית של כל בריה רצונית זהה לדרגת המציאותיות שלה. רוע מזוכך, טעות שלמה, חטא שקול ועָוֶל בלתי-ממותן, הם באופן טבעי ואוטומאטי – התאבדותיים. גישות כאלה של אי-מציאות קוסמית שורדות ביקום אך ורק בשל סובלנות-הרחמים הארעית, אשר קודמת לפעולתם של מנגנוני קביעת-הצדק ומציאת-ההוגנות של בתי המשפט האוניברסאליים, שבהם נעשה משפט צדק.
החוק של הבנים הבוראים ביקומים המקומיים הינו חוק של בריאה ושל תהליך ההפיכה לרוחני. בנים אלה מקדישים עצמם להוצאתה אל הפועל של תוכנית ההרקעה לפרדיס של בני התמותה, ולשיקומם של מורדים וחושבי-רע; ואולם, כאשר כל המאמצים האוהבים הללו נדחים על הסף לנצח ובאופן סופי, מבוצעת ההוראה הסופית לסיום הקיום, בידי כוחות הפועלים תחת סמכות השיפוט של עתיקי היומין.
הרחמים הם פשוט צדק מרוכך באותה בינה הנובעת מִיֶּדַע מושלם ומהכרה שלמה של החולשות הטבעיות והמגבלות הסביבתיות של בריות סופיות. "וְאַתָּה אֲדֹנָי, אֵל-רַחוּם וְחַנּוּן; אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת." ולכן נאמר, "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם-יְהוָֹה יִמָּלֵט נפְשׁוֹ", "כִּי הוא חַנּוּן ומַרְבֶּה לִסְלוֹחַ" "וְחֶסֶד יְהוָה, מֵעוֹלָם וְעַד-עוֹלָם"; ואכן, " כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ." "כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי." "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, וַיַּגֶּה בְּנֵי-אִישׁ," כי אני "אַב הָרַחֲמִים וֵאלֹהֵי כָּל- נֶחָמָה ."
האל נדיב מיסודו, חומל מטבעו ולעד הינו רחמן. לעולם אין נדרשת השפעה כלשהיא על האב על-מנת לעורר את חסד-אהבתו. עצם הצורך של הברייה מספיק בהחלט בכדי להבטיח את מלוא הזרימה של חמלתו הרכה של האב ואת חסדו השומר. הסליחה הינה קלה עבור האל, שכן הוא יודע הכול על אודות ילדיו. ככל שייטיב אדם להבין את שכנו, כן יקל עליו לסלוח לו, ואף לאהוב אותו.
רק ההבחנה, באמצעות בינה אינסופית, מאפשרת לאל הצדיק לשפוט ולרחם בו-זמנית ובכל אירוע נתון ביקום. האב השמימי לעולם אינו נקרע בין גישות סותרות כלפי ילדי היקום; האל לעולם אינו נופל קורבן לגישות יְרִיבוּת. ידיעת-הכול שבה ניחן האל היא שמנחה את רצונו החופשי לכוון לבחירתה של הפעולה האוניברסאלית המשרתת בשלמות, בה בעת ובאופן שווה, את כל הדרישות הנובעות מתכונותיו האלוהיות ומהאיכויות האינסופיות של טבעו הנצחי.
רחמים הם תוצאתם הטבעית והבלתי-נמנעת של טוּב ושל אהבה. טבעו הטוב של אב אוהב לעולם לא יוכל למנוע את סעד הרחמים הנבון מכל אחד ואחד מילדיו בכל אחת מקבוצות היקום. צדק נצחי ורחמים אלוהיים שלובים יחדיו כדי לכונן את אשר מכונה בחוויה האנושית הוגנוּת.
רחמים אלוהיים מייצגים טכניקת הוגנוּת של תיאום בין רמות היקום של מושלמות ושל חוסר-מושלמות. רחמים הינם הצדק של העליונות, אשר הותאם למצביו של הסופי המתפתח; צדיקות הנצח, אשר הותאמה על-מנת שתֶענה לאינטרסים הגבוהים ביותר של ילדי הזמן ולרווחתם האוניברסאלית. רחמים אינם מהווים הפרה של צדק, אלא פירוש מתחשב של דרישות הצדק העליון, בשעה שזה מופעל בהוגנות כלפי הבריות הרוחניות הנחותות וכלפי היצורים הגשמיים של היקומים המתפתחים. רחמים הינם הצדק של שילוש פרדיס, כפי שהוא מופעל בתבונה ובאהבה כלפי הבריות התבוניות המגוונות בבריאת הזמן והמרחב, וכפי שגובש על-ידי הבינה האלוהית ונקבע על-ידי הדעת הכל-יודעת ועל-ידי הרצון החופשי הריבוני של האב האוניברסאלי ושל עמיתיו הבוראים.
"הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה"; ולפיכך התייחסותו האישית היחידה כלפי ענייני היקום הינה תמיד תגובה של חיבה אלוהית. האב אוהב אותנו במידה מספקת כדי שייתן בַּנוּ את חייו. "הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ לָרָעִים וְלַטּוֹבִים; מַמְטִיר עַל-צַּדִּיקִים וְאף עַל-רְשָׁעִים."
תהא זו שגיאה לחשוב כי הקורבנות של בניו, או ההתערבות של כפיפיו, הן אלה המשדלות את האל לאהוב את ילדיו, "כִּי-אָבִי הוּא-עַצְמוֹ אֹהֵב אֶתְכֶם." בדיוק כתגובה לחיבה אבהית זו, שולח האל את המְכַוְנְנִים המופלאים לשכון בדעתו של האדם. אהבתו של האל הינה אוניברסאלית; "כל אשר יחפוץ יבוא," ו"חֶפְצוֹ כִּי יִוָּשְׁעוּ כָּל-בְּנֵי הָאָדָם בְּקַבְּלַםּ עֲלֵיְהֵם את דַּעַת הָאֱמֶת." וכן, הוא "לֹא יַחְפֹּץ בַּאֲבֹד הָאֹבְדִים."
הבוראים הינם הראשונים לנסות ולהציל את האדם מהתוצאות ההרסניות של הפרותיו המטופשות את החוקים האלוהיים. מעצם טבעה, אהבת האל הינה חיבה אבהית; ומשום כך, לעיתים הוא "מייסר אותנו לטובתנו-אנו, וזאת לְהַשְַפִיע עֲלֵיְנוּ חֵלֶק מִקְדֻשָּׁתוֹ." ואתם, אף בעיצומו של מבחנכם היוקד ביותר, זכרו כי "בכל צרותינו, אף צר גם לו."
האל מיטיב באופן שמימי אף עם החוטאים. כאשר שבים מורדים אל דרך הישר, הם מתקבלים ברחמים, "כי ירבה אל-אלוהינו לסלוח." "אָנֹכִי מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי: וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר." "רְאוּ מַה-גָּדְלָה אַהֲבַת הָאָב, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ לְהִקָּרֵא בְּנֵי הָאֱלֹהִים."
אחרי ככלות הכול, ההוכחה המוצקה באשר לטובו של האל, ולסיבה העליונה לאהבו, הינה מתת המשכן של האב - המכוְנן אשר ממתין בסבלנות כה רבה ליום שבו אתם והוא תהיו אחד לנֶצח. אף כי לא תוכלו למצוא את האל באמצעות חיפוש, אם אך תיאותו להיכנע להנהגת הרוח השוכנת בקרבכם, תונחו בבטחה, צעד אחר צעד, חיים אחר חיים, דרך יקום על גבי יקום ועידן אחר עידן, עד לרגע שבו תעמדו לבסוף בנוכחות אישיות פרדיס של האב האוניברסאלי.
כמה לא-הגיוני הוא שלא תסגדו לאל רק משום שהמגבלות של הטבע האנושי ושל יצירתכם הגשמית מונעות מכם לראותו. ביניכם לבין האל קיים מרחק עצום לחצותו (חלל פיזי). כמו כן, קיימת תהום של דיפרנציאל רוחני אשר נדרש לגשר מעליה; אולם על-אף כל החוצץ ביניכם לבין נוכחות אישיות פרדיס של האל, מבחינה גשמית ורוחנית, עצרו לרגע ושקלו את העובדה כבדת המשקל שהאל חי בתוככם כבר כעת; בדרכיו שלו הוא כבר גישר מעל התהום; והוא שלח אליכם מעצמו, מרוחו, לחיות בתוככם ולעמול עימכם בשעה שאתם חותרים להגשמת הנתיבה האוניברסאלית הנצחית שלכם.
אני מוצא את הדבר קל ונעים לסגוד לזה שהוא כה עצום, ובה בעת כה מסור בחיבתו על-מנת לסעוד ולרומם את ברואיו הנמוכים. אוהב אני בטבעיות את זה אשר עוצמתו כה גדולה ביצירה ובשליטתו בה, ואַף-עַל-פִּי-כֵן הינו כה מושלם בטובו וכה נאמן בחסדו האוהב, שעוטף אותנו בכל עת. סבורני שהייתי אוהב את האל באותה מידה, אף אם לא היה כה רב-עוצמה וכביר, כל עוד הינו כה טוב ורחום. כולנו אוהבים את האב יותר הודות לטבעו מאשר מתוך הכרה בתכונותיו המדהימות.
כאשר אני מתבונן בבנים הבוראים ובמנהלנים הכפופים להם, הנאבקים באומץ במגוון קשיי הזמן הטבועים באבולוציה של יקומי החלל, אני מגלה כי אני רוחש חיבה גדולה ועמוקה כלפי שליטים פחותים אלה של היקומים. אחרי ככלות הכול, סבורני כי כולנו, לרבות בני התמותה של העולמות, אוהבים את האב האוניברסאלי ואת כל הבריות האנושיות או האלוהיות האחרות, וזאת משום שאנו מבחינים שאישיויות אלה אוהבות אותנו באמת ובתמים. חוויית האהבה היא במידה רבה תגובה לחוויה של היות נאהב. בידיעה שהאל אוהב אותי, אמשיך לאהוב אותו באופן נעלה, אף לוּ ניטלו ממנו כל תכונות העליונות, המרביות והמוחלטות.
אהבת האב מלווה אותנו כעת ותמשיך ללוות בכל משך המעגל הבלתי-נגמר של עידני הנצח. כאשר הנכם הוגים בטבעו האוהב של האל, קיימת אך תגובת אישיות טבעית וסבירה אחת: אתם תאהבו את בוראכם יותר ויותר; אתם תעניקו לאל חיבה הדומה לזו שמעניק ילד להורהו הארצי; זאת כשם שאב, אב ממשי, אב אמיתי, אוהב את ילדיו, כך אוהב האב האוניברסאלי את בניו ובנותיו יצירי כפיו ולנצח חפץ ברווחתם.
ואולם, אהבתו של האל הינה חיבה הורית נבונה הצופה למרחוק. האהבה האלוהית פועלת בסימוך מאוחד עם הבינה האלוהית, ועם כל יתר התכונות האינסופיות של טבעו המושלם של האב האוניברסאלי. האל הוא אהבה, אך אהבה אינה האל. המופע הגדול ביותר של האהבה האלוהית כלפי בריות בנות תמותה נחזה בדמות המתת של מְכַוְּנֵנִי המַחְשָבָה, בעוד שההתגלות הגדולה ביותר של אהבת האל נחזית בדמות חיי המתת של בנו מיכאל, אשר חי על פני הארץ חיים רוחניים אידיאליים. המְכַוְנֵן השוכן הוא זה המגלם באופן ייחודי את אהבת האל לכל נשמה אנושית.
לעיתים אני כמעט נתקף כאב בשל האילוץ להשתמש בסמל המילולי האנושי אהבה ,על-מנת לתאר את החיבה האלוהית של אבינו שבשמים כלפי ילדי יקומו. מונח זה, אף כי הוא מרמז על המושג הגבוה ביותר על אודות כבוד ומסירות ביחסים אנושיים, לעיתים תכופות משמש אף לתיאור חלק כה נרחב ומביש של מערכות היחסים האנושיות, עד כי בלתי-ראוי בעליל לתאר באמצעות אותה מילה את חיבתו של האל החי, שאין דומה לה, ליצוריו ביקום! כמה מצער הדבר שאינני יכול להשתמש בביטוי שמימי בלעדי, אשר ימחיש לדעת האדם את טיבה האמיתי ואת משמעותה היפה והמעודנת של חיבתו האלוהית של אב פרדיס.
כאשר אדם מאבד את יכולתו לראות את אהבתו של אל אישי, ממלכת האל הופכת אך לממלכת הטוב. אף-על-פי שהטבע האלוהי הינו מאוחד באופן אינסופי, האהבה הינה התכונה הדומיננטית בכל מערכות היחסים האישיות של האל עם ברואיו.
אנו עשויים לחזות ביופי אלוהי ביקום הגשמי, למצוא אמת נצחית בעולם השכלי, אולם את טוּבוֹ של האל נמצא רק בעולם הרוחני של החוויה הדתית האישית. במהותה האמיתית, הדת הינה ביטחון-האמונה בטובו של האל. עבור הפילוסופיה, האל יכול להיות עצום ומוחלט, ובאופן מסוים אף חכם ואישי, ואילו עבור הדת חייב האל להיות מוסרי; הוא חייב להיות טוב. האדם עלול לפחד מהאל הנורא, אולם הוא בוטח ואוהב רק אל טוב. חלק זה באישיות האל, טוּבוֹ, מתגלה במלואו רק בחוויה הדתית האישית של בניו המאמינים.
הדת מרמזת על כך שעולם-העל של הטבע הרוחני מודע לצרכים הבסיסים של העולם האנושי ומגיב אליהם. הדת האבולוציונית עשויה להפוך לאֶתִית, אולם רק דת של התגלות הופכת באופן רוחני ואמיתי למוסרית. המושג העתיק על אודות האל כאלוהות בעלת מוסר מלכותי, רוּמם על-ידי ישוע לרמה נוגעת ללב בחיבתה של מוּסָרִיּוּת המשפחה האינטימית ביחסי הורה-ילד, אשר אין רכים ויפים מהם בחוויה של בני התמותה.
"עושר טוּבו של האל מביא את החוטא לידי תשובה." "כָּל-מַתָּת טוֹבָה, וְכָל-מַתָּנָה שְׁלֵמָה, תֵּרֵד מִמַּעַל מֵאֵת אֲבִי הָאוֹרוֹת." "טוֹב יְהוָה לְקֹוָיו; מקלט נצח לְנֶפֶשׁ דורשיו." "יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן; אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת." "טעמו טעם האל, כי אמת, טוב הוא! בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה." "חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה. הוא אֱלֹהֵי יִשְׁעִי." "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב; וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ."
המושג של אל-שופט, אף שיצר בסיס מוסרי גבוה והפך קבוצה לְעָם שוחר-צדק, הותיר את המאמין היחיד בחוסר ביטחונו הנוגֶה באשר למעמדו בזמן ובנצח. נביאי ישראל המאוחרים הצהירו כי האל הינו אבי אומת ישראל; ישוע גילה את האל כאביו של כל יציר אנוש. המושג האנושי השלם על אודות האל, מואר באופן נעלה באמצעות חייו של ישוע. אי-אנוכיות טבועה באהבה הורית. האל אינו אוהבבדומהלאב, אלאכמו אב ממש. הוא הינו אב פרדיס לכל אישיות ביקום.
הצדיקות מרמזת על כך שהאל הינו המקור לחוק המוסר ביקום. האמת מציגה את האל כמגלֶה, כְּמוֹרֶה; אך האהבה, המעניקה חיבה וצמאה אליה, מחפשת אחווה והבנה בדומה לזו הקיימת בין הורה לילדו. צדיקות עשויה להיות המחשבה האלוהית, אולם האהבה הינה הגישה האבהית. ההנחה השגויה, לפיה צדיקות האל אינה מתיישבת עם האהבה חסרת האנוכיות של האב שבשמים, התבססה על קדם-הנחה של היעדר אחדות בטיבה של האלוהות, והובילה במישרין ליצירתה של דוקטרינת כפרת העוונות, אשר מהווה מתקפה פילוסופית הן על אחדותו של האל והן על חופשיות רצונו.
האב האוהב שבשמים, ואשר רוחו שוכנת בקרב ילדיו הארציים, אינו אישיות חצויה - צידה האחד צדק וצידה האחר רחמים - ואף אין נדרש מתווך על-מנת לקבל את חסד האל או את מחילתו. צדיקות אלוהית אינה נשלטת על-ידי משפט עונשין מחמיר; האל כְּאַב מתעלה מעל האל השופט.
האל לעולם אינו נוקם, נוטר או זועף. אמת הדבר שלעיתים בינה מרסנת את אהבתו, בעוד שלעיתים צדק מתנֶה את רחמיו שנדחו. אהבתו לצדיקות אינה יכולה אלא להתבטא באופן שווה לשנאתו את החטא. האב אינו אישיות בלתי-עקבית; האחדות האלוהית הינה מושלמת. בשילוש פרדיס קיימת אחדות מוחלטת, למרות זהויותיהם הנצחיות של מְתָאֲמֵי האל.
האל אוהב את החוטא ושונא את החטא: הצהרה שכזו הינה אמיתית מבחינה פילוסופית, אך האל הינו אישיות טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִית, ואישיויות יכולות לאהוב או לשנוא רק אישיויות אחרות. החטא אינו אישיות. האל אוהב את החוטא בהיותו מציאות אישיוּת (בעלת פוטנציאל נצח), בעוד שכלפי החטא אין לו כל זיקה אישית, שהרי החטא אינו מהווה מציאות רוחנית; הוא אינו אישיותי; ולפיכך, רק הצדק של האל מכיר בקיומו. אהבת האל מושיעה את החוטא; חוק האל משמיד את החטא. גישה אלוהית זו תשתנה, כפי הנראה, אם יזהה עצמו החוטא באופן סופי עם החטא, בדיוק כפי שהדעת בת התמותה עשויה לזהות עצמה במלואה עם מכוונן הרוחני הפנימי. בן-תמותה מזוהה-חטא שכזה יהפוך, איפוא, לבלתי-רוחני בעליל בטבעו (ולפיכך גם לבלתי-מציאותי כאישיות) ויחווה, בסופו של דבר, את סיום קיומו כהוויה. חוסר מציאות, ואף חוסר מושלמות של טבע הברואים, אינו יכול להתקיים לנצח ביקום שהופך בהדרגה למציאותי ולרוחני יותר ויותר.
אל מול עולם של אישיות, האל מתגלה כאישיות אוהבת; אל מול עולם רוחני, הוא אהבה אישית; בחוויה הדתית – הוא שניהם. האהבה מציינת את רצונו של האל. טובו של האל שוכן במעמקי הרצון החופשי האלוהי - הנטייה האוניברסאלית לאהוב, להפגין רחמים, להיאזר בסבלנות ולסעוד בסליחה.
כל ידע סופי וכל הבנה של הברואים הינם יחסיים. מידע ודעת, אף שמתקבלים ממקורות גבוהים, הינם מושלמים רק באופן יחסי, מדויקים באופן מקומי ואמיתיים באופן אישי בלבד.
עובדות גשמיות הן די אחידות, אולם אמת הינה גורם חי וגמיש בפילוסופיה של היקום. בריות מתפתחות הינן נבונות רק באופן חלקי – ואמיתיות באופן יחסי – בתקשורת שלהן. הן עשויות להיות בטוחות רק בטווח ניסיונן האישי. דבר מה אשר עשוי להיראות כאמת לאמיתה במקום אחד, עשוי להוות אמת יחסית בלבד במקטע אחר של הבריאה.
האמת האלוהית, הסופית, הינה אחידה ואוניברסאלית, ואולם פרטי הסיפור על אודות ענייני רוח, כפי שמסופר על-ידי בריות שונות המגיעות מעולמות מגוונים, עשויים להשתנות מעת לעת בעטייה של היחסיות במושלמות הידע, וכן בהתאם לשלמות החוויה האישית, משכה והיקפה. בעוד שהחוקים וההנחיות, וכן המחשבות והגישות של המקור והמרכז הראשון הינם נצחיים, אינסופיים ונכונים באופן אוניברסאלי; בה בעת, יישומם והתאמתם לכל יקום, מערכת, עולם וברייה תבונית, מתבצעים בהתאם לתוכניותיהם של הבנים הבוראים, ובהתאם לפעולתו של כל בן ביקומו הוא; כמו כן, הם מתבצעים בהרמוניה עם תוכניותיה ועם נהליה המקומיים של הרוח האינסופית ושל כל יתר האישיויות השמימיות הסימוכיות.
המדע הכוזב של המטריאליזם עתיד לדון את בן התמותה לנידוי ביקום. ידע חלקי שכזה הוא רע בפוטנציה; זהו ידע המורכב הן מטוב והן מרע. האמת היא יפה משום שהינה גם שלמה וגם סימטרית. בשעה שאדם מחפש אמת, הוא נוהה אחר המציאות האלוהית.
טעותם החמורה ביותר של הפילוסופים נעוצה בנהייתם אחר הרעיון המופרך מעיקרו של ההפשטה; ובתרגול ההתמקדות בהיבט אחד של המציאות, ובעקבותיו ההצהרה כי היבט מבודד זה הינו האמת השלמה. הפילוסוף הנבון יחפש תמיד את התוכנית היצירתית המצויה מאחורי כל המופעים האוניברסאליים וקודמת להם. מחשבת הבורא תמיד קודמת לפעולת הבריאה.
המודעות העצמית האינטלקטואלית יכולה לגלות את יפי האמת ואת איכותה הרוחנית, לא רק דרך העקביות הפילוסופית של מושגיה, אלא, וביתר ביטחון, דרך תגובתה המתמדת והנכונה של רוח האמת. האושר נובע מההכרה בַּאמת, משום שאז היא עשויהלבוא לידי ביטוי חיצוני; קרי, משום שאז ניתן לחיות אותה. חרטה וצער נוכחים בעקבות הטעות, משום שבאין היותה מציאות, לא ניתן להגשימה כניסיון. סימן ההיכר המובהק של אמת אלוהית הינו טעמה הרוחני.
החיפוש הנצחי מתחקה אחר ההַאֲחָדָה, אחר הקוהרנטיות האלוהית. היקום הפיזי העצום מוצא את הקוהרנטיות שלו באי פרדיס; היקום השכלתני מוצא את הקוהרנטיות שלו באל הדעת, הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד; היקום הרוחני מוצא את הקוהרנטיות שלו באישיות הבן הנצחי. אולם בן התמותה המבודד של הזמן והמרחב, מוצא את הקוהרנטיות שלו באל האב באמצעות היחסים הישירים בין מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה השוכן ובין האב האוניברסאלי. המכונן של האדם הינו רסיס של האל, ולנצח הוא משחר לאיחוד אלוהי; הוא מוצא קוהרנטיות עם אלוהות פרדיס של המקור והמרכז הראשון ובתוכה.
ההבחנה ביופי עליון הינה גילוי ותכלול המציאות; ההבחנה בטוב האלוהי בתוך האמת הנצחית היא-היא היופי המרבי. אף קסמה של האמנות האנושית טמון בהרמוניה של אחדותה.
הטעות הגדולה של הדת העברית הייתה כישלונה לְקַשֵּׁר את טובו של האל עם אמיתוּת העובדות המדעיות ועם יפי האמנות. עם התקדמותה של הציוויליזציה – ומכיוון שהדת המשיכה לדבוק בנתיב השגוי של הדגשת יתר את טובו של האל, תוך הדרה יחסית של האמת והזנחתו של היופי – התפתחה בהדרגה הנטייה ההולכת וגוברת, בקרב טיפוסים מסוימים של אנשים, להתרחק מן המושג המופשט והתלוש של טוּב מבודד. המוסריות המודגשת יתר-על-המידה והמבודדת של הדת המודרנית, אשר נכשלת בשימור דבקותם ונאמנותם של רבים במאה העשרים, תוכל לשקם עצמה, אם וכאשר, בנוסף להנחיות המוסריות, תעניק משקל זהה לאמיתות של המדע, הפילוסופיה והחוויה הרוחנית, כמו גם ליפי הבריאה הגשמית, לקסם האומנות המושכלת ולהדר הישגי האופי האמיתיים.
האתגר הדתי של ימינו רובץ לפתחם של אותם גברים ונשים המרחיקים ומקדימים לראות בעיני רוחם, אשר יעזו לבנות פילוסופיה חדשה ומושכת של חיים שמחוץ למושגים המודרניים המורחבים, המתוכללים באנינות, של אמת קוסמית, יופי אוניברסאלי וטוּב אלוהי. חזון מוסריות חדש וישר זה ימשוך את כל הטוב שבדעת האדם, ויאתגר את המיטב שבנשמה האנושית. האמת, היופי והטוּב, הינם מציאויות אלוהיות, וככל שאדם מעפיל בסולם החיים הרוחניים, כך הופכות איכויות עליונות אלה של הנצחי ליותר מתואמות וליותר מאוחדות באל, אשר הינו אהבה.
כל אמת – בין אם היא גשמית, פילוסופית או רוחנית - היא גם יפה וגם טובה. כל יופי אמיתי – בין אם זו אמנות גשמית או סימטריה רוחנית - הוא גם אמיתי וגם טוב. כל טוּב אותנטי - בין אם הוא מוסריות אישית, צדק חברתי, או סעד אלוהי - הוא אמיתי ויפה באותה מידה. בריאות, שפיות ואושר הינם תוצאה של שילוב אמת, יופי וטוּב, כפי שאלה מתמזגים בחוויה האנושית. רמות חיים יעילות אלה מהוות תוצאה של איחוד מערכות אנרגיה, מערכות של רעיונות ומערכות רוחניות.
האמת הינה קוהרנטית, היופי הינו מושך ואילו הטוּב הינו מייצב. וכאשר ערכים אלה של האמיתי מתואמים גם בחוויית האישיות, התוצאה הינה אהבה גבוהה, המותנית בבינה ומסויגת בנאמנות. המטרה האמיתית של החינוך ביקום הינה לגרום למִתאם מיטבי בין הילד המבודד של העולם לבין המציאויות הרחבות יותר של ניסיונו המתרחב. המציאות הינה סופית ברמה האנושית, ואילו ברמות הגבוהות יותר והאלוהיות, היא הינה אינסופית ונצחית.
[מוצג על-ידי יועץ אלוהי הפועל מתוקף סמכות עתיקי היומין של אוּוֶרְסָה.]
האל נוכח בכל אתר ואתר. האב האוניברסאלי שולט במעגל הנצח; אולם שליטתו ביקומים המקומיים מתרחשת באמצעות האישיות של בניו הבוראים של פרדיס; זאת בעודו נותן חיים דרך בנים אלה. "חַיֵּי עוֹלָם נָתַן לָנוּ הָאֱלֹהִים, וְחַיִּים אֵלֶּה בְּבָנָיו הֵמָּה". בניו הבוראים של האל הינם ביטויו האישי במגזרי הזמן, וכן ביטויו בעבור ילדי הפלנטות הסובבות ביקומי החלל.
בני הסדרים הנמוכים של הבריות התבוניות מבחינים בבירור בבני האל בעלי האישיות הגבוהה. בכך מפצים בני האל על אי הנראות של האב, אשר משום אינסופיותו ההבחנה בו הופכת קשה יותר. בני פרדיס הבוראים של האב האוניברסאלי הינם התגלות של הוויה, שאלמלא הם הינה בלתי-נראית; זאת משום המוחלטות והאינסופיות הטבועה במעגל הנצח ובאישיוּיוֹת אלוהוּיוֹת פרדיס.
היכולת לברוא אינה בדיוק תכונה של האל, אלא הסיכום של טבעו הפועל. ופעילות אוניברסאלית זו של בריאה מתממשת לנצח, בעודה מותנית ונשלטת על-ידי כל התכונות המתואמות של המציאות האלוהית והאינסופית של המקור והמרכז הראשון. בכנות, הננו מטילים ספק אם בכלל ניתן להתייחס לתכונה זו או אחרת של הטבע האלוהי כמקדימה את רעותה, אולם, אילו היה כן, כי אז התכונה של יכולת האלוהות לברוא הייתה מקבלת קדימות על-פני כל טבע, תכונה או פעילות אחרת. ויכולת זו של האלוהות לברוא מגיעה לשיאה באמת האוניברסאלית של אבהות האל.
יכולתו של האב האוניברסאלי להימצא בכל מקום, ובה-בעת, מכוננת את תכונת נוכחותו-בכול. רק האל לבדו יכול להיות בשני מקומות, או באינספור מקומות, בעת ובעונה אחת. האל נוכח בו-זמנית, "בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת"; ככתוב בספר תהילים: "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?"
"אֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי, נְאֻם-יְהוָה. הָאֵין מָלֵא אֲנִי אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ?'" האב האוניברסאלי נוכח תמיד בכל מקום ובכל הלבבות ברחבי בריאתו העצומה. הוא הינו "אֲשֶׁר מְלוֹאוֹ מְמַלֵּא אֶת-הַכֹּל בַּכֹּל," וכן "הוּא הַפֹּעֵל אֶת-הַכֹּל בַּכֹּל." ויתר על כן, מושג אישיותו הינו כזה שאף "השמים (היקום) ושמי השמים (יקום היקומים) לא יכלכלוהו." נכון הדבר, פשוטו כמשמעו, שהאל הוּא הַכֹּל וּבַכֹּל. אולם, אף כל זאת איננו כל האל. האינסוף מתגלה בסופו של דבר רק באינסופיות; הגורם אינו ניתן להבנה מלאה על-ידי ניתוח התוצאות; האל החי עצום לאין שיעור מעבר לסך כל הבריאה שהתגשמה כתוצאה מהמעשה היוצר של רצונו החופשי והמשוחרר. האל מתגלה ברחבי הקוסמוס, אך הקוסמוס לעולם לא יוכל להכיל או להקיף את מלוא אינסופיותו של האל.
נוכחותו של האב מסיירת ללא הרף ברחבי יקום האב. "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ, וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם; וְאֵין נִסְתָּר מֵאוֹר פָּנָיוֹ ."
לא זו בלבד שהברייה מתקיימת באל, אלא אף האל עצמו מתקיים בברייה. "בָּזֹאת נֵדַע אֲשֶׁר-בּוֹ נִשְׁכֹּן, כִּי הוּא בָנוּ, וכִּי-נָתַן לָנוּ מֵרוּחוֹ; מתת אב פרדיס הינה בת-לוויה בלתי-נפרדת לאדם." "הוא, השוכן בכל, איתנו עד קץ עולם." "רוחו של האב הנצחי חבויה בדעתו של כל ילד בן-תמותה." "האדם מוסיף לחפש אחר חבר, בעוד זה החבר הטוב חי בתוככי ליבו שלו." "הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי; הוא השוכן בנו; ורוחו המדברת מִקִרְבֶּנוּ." "אף בילד שוכן האב. האל מצוי איתנו כל הימים. הוא הינו הרוח המנחה של גורל הנצח."
אמת ויציב הוא שנאמר על המין האנושי, כי "מֵאֱלֹהִים אַתֶּם"; זאת משום ש"הָעֹמֵד בָּאַהֲבָה עֹמֵד בֵּאלֹהִים; וְהָאֱלֹהִים עֹמֵד בּוֹ." ואף בעשותכם את הרע, תתענה אף מתת הרוח של האל השוכנת בכם; כי על מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה להתנסות בהשלכות מחשבת הרוע של הדעת שבתוכה הוא כלוא.
נוכחותו-בכול של האל הינה, למעשה, חלק מטבעו האינסופי; החלל אינו מהווה כל מחסום בעבור האלוהות. ניתן להיווכח, באופן מושלם וללא מגבלות, בנוכחות האל אך ורק בפרדיס וביקום המרכזי. הוא איננו נוכח, כאמור, בחלקי הבריאה המקיפים את האוונה, משום שהאל הגביל את נוכחותו הישירה בפועל, מתוך הכרה בריבונותם ובזכויותיהם האלוהיות של הבוראים המתאמים ושל שליטי יקומי הזמן והמרחב. לפיכך, חייב מושג הנוכחות האלוהית לאפשר טווח רחב של ערוצי מופעים ואופניהם, הכולל את מעגלי הנוכחות של הבן הנצחי, הרוח האינסופית ואי פרדיס. וכן, לא תמיד ניתן להפריד בין נוכחות האב האוניברסאלי לבין פעולותיהם של מתאמיו ושל סוכניו הנצחיים; כה מושלמת היא הדרך שבה הם מקיימים את הדרישות האינסופיות של ייעודו הבלתי-משתנה. אך לא כך הדבר באשר למעגל האישיות והמכווננים; כאן פועל האל ביחידות, במישרין ובאופן בלעדי.
הבקר האוניברסאלי מצוי באופן פוטנציאלי, בכל עת ובאותה מידה, במעגלי הכבידה של אי פרדיס בכל רחבי היקום; וזאת בהתאם למסה, בתגובה לדרישות הפיזיות לנוכחותו, ובשל טבע הבריאה כולה, אשר גורם לכל הדברים לדבוק בו ולהיכלל בתוכו. באותו אופן, נוכח המקור והמרכז הראשון, באופן פוטנציאלי בַּמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר, במאגר העתיד הנצחי של היקומים שטרם נבראו. וכך, מְחַדֵר האל בכוח את היקומים הפיזיים של העבר, ההווה והעתיד. והוא הינו היסוד הראשוני לקוהרנטיות של מה שקרוי הבריאה החומרית. פוטנציאל אלוהות בלתי-רוחני זה מתגשם פה ושם, ברחבי רמת ההוויה הפיזית, על-ידי חדירתם הבלתי-מוסברת של סוכניו הבלעדיים אל במת הפעולה האוניברסאלית.
נוכחות הדעת של האל מתואמת עם הדעת המוחלטת של הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד, היא הרוח האינסופית; ואולם, ניתן להבחין בה ביתר קלות בקרב הבריאוֹת הסופיות בפעולתה הנוכחת-בכל של דעתן הקוסמית של רוחות אב פרדיס. בדיוק כשם שהמקור והמרכז הראשון נוכח בכוח במעגלי הדעת של הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד, כך הוא נוכח בכוח גם במתחיו של הַמֻחְלָט הַאוניברסאלי. ואולם, דעת מהסדר האנושי הינה המתת של בנותיו של הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד, אותן סּוֹעֲדוֹת אֱלֹהִיוֹת של היקומים המתפתחים.
נוכחותה בכל-מקום של רוח האב האוניברסאלי, מתואמת עם פעילות נוכחותם הרוחנית האוניברסאלית של הבן הנצחי ושל הפוטנציאל האלוהי התמידי של הַמֻחְלָט הַאֱלֹהִי. ואולם, נראה כי לא פעילותם של הבן הנצחי ושל בניו של פרדיס, ולא פעילות מתת הדעת של הרוח האינסופית, מדירים את פעולתם הישירה של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה, אותם רסיסים של האל השוכנים בלב ילדיו יציריו.
באשר לנוכחות האל בְּפלנטה, בְּמערכת, בקוֹנְסְטֵלַצְיָה או ביקום, מידתה של נוכחות כזו בכל יחידה של הבריאה הינה עדות לרמת התפתחות נוכחות ההוויה העליונה; מידה זו נקבעת על-ידי ההכרה המאסיבית באל, ועל-ידי הנאמנות כלפיו מטעם הארגון האוניברסאלי העצום, החֶל מלמעלה ועד למטה, למערכות ולפלנטות עצמן. לפיכך, לעיתים – בתקווה לשמור ולשמר את אותם חלקים יקרים של נוכחות האל – מושמות פלנטות (ואף מערכות שלמות) שנפלו לעומק תהום חשכה רוחנית, במעין הסגר, או שהן מבודדות חלקית בתקשורתן עם חלקי הבריאה הרחבים יותר. וכל זה, כשם שהדברים פועלים באורנטיה, מהווה מנגנון הגנה תגובתי רוחני שנוקט הרוב של שוכני העולמות, על-מנת להציל את עצמו, ככל שהדבר ניתן, מנשיאה בתוצאות המבוֹדדות של הפעולות המרחיקות של מיעוט קשה-עורף, מרושע ומרדני.
בעוד האב חובק באהבה ההורית את כל בניו – את כל האישיויות – השפעתו בקרבם מוגבלת בשל הריחוק של מקורם מאִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁנִיָּה ומאִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית; והיא הולכת וגדלה ככל שהישג ייעודם מתקרב לרמות הללו. עובדַת נוכחות האל בדעת הברואים נקבעת בהתאם לנוכחותו או להיעדרו של רסיס אב שוכן, כדוגמת מַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין; אולם, נוכחותו האפקטיבית נקבעת על-ידי מידת שיתוף הפעולה שמקבלים אותם מְכַוְנְנִים מן הדעת שבה הם שוכנים.
התנודות בנוכחות האב אינן נובעות מהשתנותו של האל. האב אינו פורש אל התבודדותו מכיוון שעלבו בו; חיבתו אינה מורחקת בשל מעשיו הרעים של הברוא. אולם, כאשר כבר קיבלו ילדיו את הכוח לבחור (בנוגע אליו), הם אלה אשר קובעים במישרין – בהפעילם את יכולת הבחירה – את מידת השפעתו האלוהית של האב בלבבותיהם ובנשמותיהם, וכן את מגבלותיה. האב נתן מעצמו בחופשיות, ללא מגבלה וללא משוא פנים. הוא אינו נושא פני איש, פלנטה, מערכת או יקום. במגזרי הזמן, הוא מעתיר כבוד במדורג אך ורק על אישיויות פרדיס של הָאֵל בעל שבעת ההיבטים, הבוראים המְתָאֲמִים של היקומים הסופיים.
ברחבי היקומים ידוע כי "מָלַךְ אֱלֹהֵינוּ יְהוָֹה צְבָאוֹת." ענייני העולם הזה ועולמות אחרים מצויים תחת פיקוח אלוהי. "כמצביא הוא בחיל השמים ובקרב דרי הארצות." לנצח יִכּוֹן הדבר כי "אֵין רָשׁוּת, כִּי אִם-מֵאֵת הָאֱלֹהִים."
אמת ויציב, פשוטו כמשמעו, כי בכל התחום המַסְכִּין עם הטבע האלוהי, "מֵהָאֱלֹהִים לֹא יִפָּלֵא כָל-דָּבָר." התהליכים האבולוציוניים של אנשים, פלנטות ויקומים – הנמתחים אל אופקי-זמן מרוחקים – מצויים תחת שליטתם המושלמת של בוראי ומִנְהֲלָנֵי היקומים, נפרשים בהתאמה לייעוד הנצחי של האב האוניברסאלי, וצועדים בהרמוניה, בסדר ובהתאמה לתוכנית האל הכול-חכמה. אֶחָד הוּא הַמְחֹקֵק. הוא התומך בעולמות החלל ומניף את היקומים סביב מעגל המסלול הנצחי הבלתי-מסתיים.
מכל התכונות האלוהיות, יכולת-הכול שלו, בעיקר כפי שהיא שוררת ברחבי היקום החומרי, היא זו המובנת ביותר. אף שהדבר נראה כתופעה בלתי-רוחנית, האל הינו אנרגיה. הצהרה זו של עובדה פיזית, מתבססת על האמת הבלתי-מוסברת בדבר היות המקור והמרכז הראשון, הגורם הראשוני למופעים הפיזיים האוניברסאליים בחלל כולו. כל האנרגיה הפיזית וכל המופעים החומריים האחרים נובעים מפעילות אלוהית זו. אור, כלומר, אור ללא חום, גם הוא מופע בלתי-רוחני של האלוהויות. וקיימת צורה נוספת של אנרגיה בלתי-רוחנית, אשר למעשה אינה מוכרת באורנטיה; שכן היא טרם זוהתה.
האל שולט בכל העוצמה כולה; "הוּא הַעוֹשֶׂה דֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת"; הוא אשר הסמיך את מעגלי כל האנרגיה. הוא אשר ציווה על הזמן ועל האופן שבו יתגשמו כל מופעי החומר-אנרגיה. וכל הדברים הללו נתונים לנצח בשליטת אחיזתו – בשליטת הכבידה המתמרכזת בתת-פרדיס . האנרגיה והאור של האל הנצחי סובבים לנצח במעגלו המלכותי; סובבים במצעד זרוע הכוכבים, נעדר-הסוף אך הסדור, של יקום היקומים. כל הבריאה כולה לנצח חגה סביב מרכז אישיות-פרדיס של כל הדברים וכל ההוויות.
יכולת-הכול של האב מתייחסת לעליונות בכל אתר ואתר של הרמה המוחלטת, כאשר שלוש האנרגיות – החומרית, הדעתית והרוחנית – אינן ניתנות להבדלה בסמיכות אליו; אל מקורם של הדברים כולם. אין דעתו של הברוא – שאינה מוֹנוֹטָה של פרדיס ואף אינה רוח פרדיס – מגיבה במישרין לאב האוניברסאלי. האל מתאים עצמו לדעת הלקויה – לבני התמותה של אורנטיה – באמצעות מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה.
האב האוניברסאלי אינו כוח ארעי, עוצמה נודדת, או אנרגיה מתנדנדת. עוצמתו ותבונתו של האב הולמות לחלוטין את הדרוש לשם התמודדות עם כל דרישות היקום. כאשר מופיעים מצבי חירום בחוויה האנושית, ברי כי הוא צפה את כולם מראש; ומשום כך הוא אינו מגיב לענייני היקום באופן מנותק, אלא באופן התואם את תכתיבי התבונה הנצחית ואת דרישות שיקול הדעת האינסופי. ללא קשר לאופן שבו הדברים עשויים להיראות, עוצמתו של האל אינה פועלת ביקום ככוח עיוור.
אכן מתרחשים מצבים שבהם נדמה שמתקבלות החלטות חירום, שחוקי הטבע מושהים, שניתן לזהות חוסר-הסתגלות ואף שנעשה מאמץ לתקן את המצב; אך לא כך הוא. מקורם של מושגים אלה על אודות האל הוא בטווח הראייה המוגבל שלכם, בסופיות ההבנה ובסקירה המצומצמת שלכם; הבנה שגויה שכזו את האל נובעת מהבערות העמוקה שלכם ביחס לקיום חוקי העולם הגבוהים יותר, לשיעור אופיו של האב, לאינסופיות תכונותיו ולעובדת רצונו החופשי.
היצורים הפלנטאריים אשר בקרבם שוכנת רוח האל, והמפוזרים פה ושם ברחבי יקומי החלל, מונים מספר אינסופי כמעט של מינים וסדרים, ומגוונים עד מאוד בשכלם; לעיתים דעתם כה מוגבלת ואף גסה, וראייתם צרה ומקומית, עד כי בלתי-אפשרי כמעט לנסח חוקים מוכללים המתארים באופן הולם את תכונותיו האינסופיות של האב, אשר יהיו בה בעת מובנים, במידה כזו או אחרת, לבריות תבוניות אלה. לכן, בעיניכם, הברואים, רבים ממעשיו של האל נדמים לעיתים כשרירותיים, מנותקים, ואף כחסרי-לב ואכזריים. ואולם, אנוכי מבטיחכם בזאת מחדש כי אין אלה פני הדברים. מעשיו של האל כולם מכוונים, נבונים, חכמים, עדינים, ולנצח מתחשבים בטובה הגבוהה ביותר; גם אם אין זו טובת הוויה, גזע, פלנטה או אף יקום כלשהו, עדיין פועלים הדברים למען טובתם ורווחתם של כל הנוגעים בדבר, מהנמוכים שבהם ועד לגבוהים ביותר. בעידני זמן מסוימים, רווחתו של חלק אחד עלולה להיראות כנבדלת מרווחתו של הכלל; ואולם, במעגלות הנצח הבדלים-לכאורה אלה אינם קיימים.
כולנו מהווים חלק ממשפחת האל, ולכן לעיתים שומה עלינו לחלוק את המשמעת המשפחתית. רבות מפעולות האל, אשר טורדות את מנוחתנו ומבלבלות אותנו, הינן התוצאה של החלטות סופיות של תבונת-כל, המסמיכות את הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד להוציא אל הפועל את בחירת הרצון המהימן של הדעת האינסופית, ולאכוף את החלטות אישיוּת המושלמות, אשר ראייתה, סקירתה ודאגתה חובקת את רווחתה הנצחית והגבוהה ביותר של כלל הבריאה העצומה והנרחבת.
וכך קורה שנקודת המבט המנותקת, המגזרית, הסופית, הגסה והחומרנית-ברובה – יחד עם המגבלות הטבועות בטבע הווייתכם – יוצרת מחסום המונע מכם לראות, להבין ולהכיר את תבונתן ואת עדינותן של רבות מהפעולות האלוהיות, אשר נראות בעיניכם כמלאות באכזריות דורסנית, ואדישוֹת-בעליל לנוחותם, לרווחתם לאושרם הפלנטארי ולשגשוגם האישי של עמיתכם הברואים. אינכם מבינים כהלכה את מניעי האל ואף מעוותים את מטרותיו בשל מגבלות הראייה האנושית, בשל הבנתכם הצרה ובשל תפיסתכם הסופית. ואולם, מאורעות רבים שאינם מעשיו האישיים של האב האוניברסאלי מתרחשים ביקומים האבולוציוניים.
יכולת-הכול האלוהית מתואמת באופן מושלם עם כל יתר תכונות אישיותו של האל. על-פי-רוב, מוגבלת עוצמת האל במופעיה הרוחניים האוניברסאליים על-ידי שלושה תנאים או מצבים בלבד:
1. על-ידי טבעו של האל, ובמיוחד על-ידי אהבתו האינסופית, האמת, היופי והטוּב.
2. על-ידי רצונו של האל, סעד הרחמים שלו ויחסו האבהי לאישיויות היקום.
3. על-ידי חוק האל, היושרה והצדק של שילוש פרדיס הנצחי.
האל הינו בלתי-מוגבל בעוצמתו, אלוהי בטבעו, סופי ברצונו, אינסופי בתכונותיו, נצחי בתבונתו ומוחלט במציאותו. ואולם, כל המאפיינים הללו של האב האוניברסאלי מאוחדים באלוהות, ומתבטאים באופן אוניברסאלי בשילוש פרדיס ובבני השילוש האלוהיים. בשונה מכך, מחוץ לפרדיס וליקום המרכזי של האוונה, כל הנוגע לאל מוגבל לנוכחותו האבולוציונית של העליון, מותנה בהתממשותו-לבסוף של המרבי, ומתואם על-ידי שלושת המוחלטים הקיומיים - האֱלֹהִי, האוניברסאלי והבִלְתִּי-מֻגְבָּל. ונוכחותו של האל מוגבלת, כאמור, משום שזהו רצונו שלו.
"הָאֱלֹהִים יֹדֵעַ-כֹּל הוּא." הדעת האלוהית מודעת למחשבת כלל הבריאה ובקיאה בה. ידיעתו של האל את המאורעות הינה מושלמת ואוניברסאלית. הישויות האלוהיות היוצאות ממנו הינן בשר מבשרו; הוא "הַמְּפַלֵּס עָבִים" הינו גם "תְּמִים דֵּעִים וּשָׁלֶם בִּידִיעָה." "בְּכָל-מָקוֹם, שָׁם עֵינֵי יְהוָה." אמר מורכם הדגול על הדרור חסר-החשיבות כי, "אַחַת מֵהֵנָּה לֹא תִּפּוֹל אַרְצָה מִבַּלְעֲדֵי יַדָע אֲבִיכֶם," וכן, "וְאַתֶּם, גַּם-שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוֹת כֻּלָּן." "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים; לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא."
האב האוניברסאלי הינו האישיות היחידה בכל רחבי היקום אשר יודעת לבטח את מספרם ואת שמותיהם של כל כוכבי החלל. כל העולמות שבכל היקומים מצויים תמידית במודעותו של האל. הוא שאמר: "רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו." שכּן, "מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהוָה; רָאָה אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם; מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ-- אֶל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ." כל ילד יציר-כפיו יכול לומר באמת: "כִּי-יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי; בְּחָנַנִי, וּכַּזָּהָב אֵצֵא." "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי; ב ַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּ." "כִּי-הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי-בַעַל דְּבָרִים שֶׁלָּנּוּ." וכל בן-אדם ינוחם בידיעה "כִּי-הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ; זָכוֹר-יִזְכּוֹר כִּי-עָפָר אֲנָחְנוּ." אמר ישוע בדבּרו על האל החי: "כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם כָּל-צָרְכְּכֶם, אַףְ בְּטֶרֶם תִּשְׁאֲלוּן מִמֶּנּוּ."
האל ניחן בעוצמה בלתי-מוגבלת לידיעתם של כלל הדברים; תודעתו הינה אוניברסאלית. מעגל אישיותו חובק את כל האישיויות, וידיעתו, המגעת עד לנמוכות שבבריות, נשלמת בעקיפין באמצעות סדרות הבנים האלוהיים היורדים, ובמישרין באמצעות מכונני המחשבה השוכנים. ונוסף-על-זאת, הרוח האינסופית נוכחת בכל-עת בכל מקום.
איננו בטוחים לגמרי האם בוחר האל לדעת על אודות אירועי החטא מראש. אולם, אף אם יידע מראש את מעשי הרצון החופשי של ילדיו, ידיעת אל זו לא תפגע במאום בחופש שלהם. דבר אחד עומד לבטח: האל לעולם אינו מופתע.
יכולת-הכול אין משמעה הכוח לעשות את זה שלא ניתן לעשותו, פעולה בלתי-אלוהית וכדומה. ואף ידיעת-הכול אינה מרמזת על ידיעת הבלתי-ניתן לידיעה. ואולם, הצהרות מעין אלה אינן קלות להבנה עבור הדעת הסופית. היצור מסוגל אך-בקושי להבין את טווח רצונו של הבורא ואת מגבלותיו.
המתת הרציף של האל את עצמו ליקומים במהלך היווצרותם, אינו מפחית כהוא זה מפוטנציאל העוצמה, או ממאגר הבינה, הממשיכים לשכון ולנוח באישיות האלוהות המרכזית. האב לא נפחת ולו במעט בפוטנציאל עוצמתו, בבינתו ובאהבתו, ואף לא מאבד דבר מתכונות אישיותו המרהיבה, בשל העובדה שנתן עצמו בנדיבות לבני פרדיס, ליצירותיו הנחותות ולכל היצורים שבהן.
היצירה של כל יקום חדש קוראת לתיאום מחדש של הכבידה; ואף אם תימשך הבריאה עד אין-קץ, לנצח ואף לאינסוף, כך שבסופו-של-דבר תתקיים היצירה החומרית ללא מגבלות, עדיין יימצא כוח השליטה והתיאום השוכן באי פרדיס, שקול ואף הולם את המומחיות, השליטה והתיאום שדורש יקום אינסופי שכזה. ולאחר מתת כוח ועוצמה בלתי-מוגבלים שכאלו ליקום חסר-גבולות, יוותר האינסופי טעון באותה דרגה של עוצמה ואנרגיה; הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר עדיין לא יפחת; ובאל יוותר אותו פוטנציאל אינסופי, כאילו הכוח, האנרגיה והעוצמה, מעולם לא ניתנו בשפיעה ליקום על-גבי יקום.
וכך הדבר אף בבינה: העובדה כי הדעת מחולקת בחופשיות ליצורים החושבים של העולמות, אין בה כדי להפחית במאום מהמקור המרכזי של בינה אלוהית. ובעוד מתרבים היקומים ומספר הבריות בהם עולה עד קצה יכולת ההבנה; אף אם מתת הדעת ימשיך ללא-קץ עבור בריות נמוכות כגבוהות אלה, עדיין תחבוק אישיות האל המרכזית את אותה דעת נצחית, אינסופית ובה תבונת-כול.
העובדה ששולח הוא שליחי רוח מעצמו לשכון בגברים ובנשים בעולמכם ובעולמות אחרים, אינה מפחיתה כהוא זה מיכולתו לתפקד כאישיות רוחנית אלוהית כל-יכולה; כמו כן, אין כלל גבול לשיעורם ולמספרם של משגוחי הרוח שהוא עשוי לשלוח או מסוגל לשלוח. מתת זו מעצמו ליציריו יוצרת אפשרות עתידית חסרת-גבולות, וכמעט בלתי-נתפסת, עבור ההוויות המתקדמות והעוקבות לבני התמותה, בעלות המתת האלוהי. ופיזור נדיב זה של עצמו, בדמות ישויות סעד רוחניות אלה, אינה מפחיתה במאום את הבינה, המושלמות, האמת או הידע, אשר נחים באישיותו של האב המבין-כול, היודע-כול והכל-יכול.
לבני התמותה של הזמן יש עתיד, אך האל הינו שוכן עד. ואף כי מגיע אנוכי ממקום קרוב למשכן האלוהות, אינני מתיימר להציג הבנה מושלמת על אודות אינסופיותן של רבות מהתכונות האלוהיות. רק דעת אינסופית תוכל להבין במלואן אינסופיות של קיום ונצחיות של פעולה.
בן התמותה אינו מסוגל להכיר את אינסופיותו של האב. דעת סופית איננה יכולה לחשוב מבעד לאמת או לעובדה מוחלטות שכאלה. אך אותו אדם סופי יכול למעשה להרגיש – לחוות ממש – את ההשפעה המלאה והבלתי-מופחתת של אהבת אב אינסופית כזו. ניתן לחוות באמת אהבה שכזו, ואף כי איכות החוויה תהא בלתי-מוגבלת, שיעורה הכמותי של החוויה יהא מוגבל בהחלט ותלוי בקיבולת האנושית לקלוט רוחנית, ובקיבולת הנלווית להחזיר אהבה לאב.
הבנה סופית של איכויות אינסופיות מתעלה מעל למגבלות המתקבלות על הדעת של הברייה; זאת בשל העובדה שבן התמותה נברא בצלם אלוהים – כלומר, שבקרבו שוכן רסיס של אינסופיות. ולכן, הדרך האינטימית ויקרת הערך ביותר של האדם להתקרב אל האל היא באמצעות ודרך האהבה, שכן האל הינו אהבה. וכל מערכת יחסים שכזו הינה חוויה ממשית בסוציולוגיה קוסמית, במערכת היחסים בורא-ברוא – בחיבה שבין אב לבנו.
במגעו עם היצירות שלאחר-עידן-האוונה, האב האוניברסאלי איננו מפעיל את עוצמתו האינסופית ואת סמכותו הסופית בתשדורת ישירה, אלא דרך בניו והאישיויות הכפיפות להם. ואת כל זאת עושה האל מרצונו החופשי. במידה ומתעורר הצורך, ותהא זו בחירתה של הדעת האלוהית, כל סמכות שהואצלה תוכל להיות מופעלת במישרין; אולם ככלל, פעולה שכזו מתרחשת כתוצאה מכישלון האישיות שלה הואצלו הסמכויות לממש את הנאמנות האלוהית. בעת כגון זו, אל מול כישלון שכזה, ובתחום המגבלות וההסתייגות של העוצמה ושל הפוטנציאל האלוהיים, האב אכן פועל באופן עצמאי ובהתאם לנדרש כבחירתו שלו; ובחירה זו הינה תמיד בחירה של מושלמות שאינה כושלת ושל תבונה אינסופית.
האב שולט באמצעות בניו. בארגון היקום קיימת שרשרת רציפה של שליטים, המגיעה מטה עד לנסיכי הפלנטות, אשר מנחים את ייעודיהם של העולמות האבולוציוניים בממלכתו העצומה של האב. אין האמירה הטוענת כי "לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ," מהווה מליצה בלבד. "הוא אשר ממליך והוא המסיר מלכים." "האלוהים שולט בממלכות האדם."
אין האב האוניברסאלי יוצא תמיד וידו על העליונה בעניינים הנוגעים ללב האדם; אך באשר להובלתה ולייעודה של הפלנטה, שוררת התוכנית האלוהית; הייעוד הנצחי של התבונה ושל האהבה הוא הגובר.
אמר ישוע: "הָאָב אֲשֶׁר נְתָנָן לִי, גָּדוֹל הוּא עַל-הַכֹּל, וְאִישׁ לֹא-יַחֲטֹף אֶתְהֶן מִיַּד הָאָב." בעודכם מבחינים במגוון עבודותיו ורואים את גודלה המסחרר של הבריאה האינסופית-כמעט של האב, אפשר שלא תתפשו את עליונותו, אך שומה עליכם שלא תכשלו ושתקבלו אותו כמי שמולך לעד ובבטחה עלי כס מרכז פרדיס, וכאַב המיטיב של כל ההוויות התבוניות. אין אלא "אֵל וְאָב אֶחָד לַכֹּל, שֶׁהוּא עַל-הַכֹּל וְאֶת-הַכֹּל וּבְתוֹךְ הַכֹּל," "וְהוּא קוֹדֶם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ."
אי הוודאות בחיים ותהפוכות הקיום אינן עומדות בסתירה כלשהי למושג הריבונות האוניברסאלית של האל. על חייה של כל בריה אבולוציונית צרים מאורעות מסוימים בלתי-נמנעים. שקלו את העובדות הבאות:
1. האם האומץ – חוזק האופי – הינו תכונה רצויה? אם כן, שומה על האדם לגדול בסביבה שבה הוא נאלץ להתמודד עם קשיים ולעמוד באכזבות.
2. האם זוּלָתָנוּת – מתן שירות לזולת – הינה תכונה רצויה? אם כן, שומה על חווית החיים לספק מצבים של אי-שוויון סוציאלי.
3. האם תקווה – הגַּדְלוּת של האמוּן – הינה תכונה רצויה? אם כן, חייב הקיום האנושי להתעמת תמידית עם חוסר-ביטחון ואי-וודאות חוזרת ונשנית.
4. האם אמונה – ההצהרה הנעלה של המחשבה האנושית – הינה תכונה רצויה? אם כן, חייבת דעתו של האדם למצוא עצמה במצב המעיק והמטריד שבו היא תמיד יודעת פחות ממה שבו היא יכולה להאמין.
5. האם אהבת האמת והנכונות ללכת אחריה לאן שרק תוביל, הינה תכונה רצויה? אם כן, חייב האדם לגדול בעולם שבו נוכחת הטעות והשקר תמיד אפשרי.
6. האם אידיאליזם – המושג המתקרב לאלוהי – הינו תכונה רצויה? אם כן, חייב האדם להיאבק בסביבה שבה הטוּב והיופי הינם יחסיים; סביבה המעודדת את החתירה שאין-לרסנה להגיע לטוב יותר.
7. האם נאמנות – הדבקות בחובה הגבוהה ביותר – הינה תכונה רצויה? אם כן, חייב האדם להמשיך קדימה גם אל מול אפשרות של בגידה ושל נטישה. האומץ לדבוק בחובה כרוך בסכנה המקופלת בכישלון.
8. האם אי-אנוכיות – אותה רוח של שכחה-עצמית – הינה תכונה רצויה? אם כן, חייב האדם בן-תמותה לחיות פנים אל פנים אל מול העצמי, המתדפק ללא הרף על דלתות ההכרה והכבוד. האדם לא יכול היה לבחור מעצמו בחיים אלוהיים, לולא היו חיי-עצמי שעליהם הוא נדרש לוותר. לעולם לא יכול היה האדם לאחוז בגלגל ההצלה של הצדיקות, לולא היה קיים רוע פוטנציאלי, אשר הטוב יכול להתבדל ממנו ולהתעלות מעליו.
9. האם העונג – שביעות הרצון של האושר – הינו תכונה רצויה? אם כן, חייב האדם לחיות בעולם שבו החלופה של כאב והסבירות לסבל הינן אפשרויות התנסותיות נוכחות-תמיד.
ברחבי היקום נחשבת כל יחידה לחלק מהשלם. הישרדות החלק תלויה בשיתוף הפעולה שלו עם השלם, ובשאיפתו לעשות, בלב שלם וברצון מושלם, את רצונו האלוהי של האב. העולם האבולוציוני היחידי שבו לא תימצא כל טעות (האפשרות לשיקול דעת בלתי-נבון) יהא עולם נעדר תבונה חופשית. ביקום האוונה מיליארד עולמות מושלמים על שוכניהם המושלמים בתוכם; אולם, האדם המתפתח, אם עליו להיות חופשי, חייב להיות גם בר-טעות. תבונה חופשית וחסרת ניסיון לא תוכל להיות מלכתחילה נבונה באופן אחיד. האפשרות לשיקול דעת מוטעה (רוע) הופכת לחטא, רק כאשר הרצון האנושי תומך במודע, ומאמֶץ בידיעה, שיקול-דעת בלתי-מוסרי מכוון.
ההערכה השלמה לאמת, ליופי ולטוּב טבועה במושלמות היקום האלוהי. לשוכני העולמות של האוונה לא נדרש, כגירוי לבחירה, הפוטנציאל של רמות ערכים יחסיות; בריות מושלמות שכאלה מסוגלות לזהות את הטוב ולבחור בו גם בהיעדרם של מצבים מוסריים הכופים אילוצים על המחשבה ומציגים ניגודיות. אולם כל הבריות המושלמות הללו הינן מה שהינן, בטיבן המוסרי ובמעמדן הרוחני, מעצם עובדת קיומן. התקדמותן ההתנסותית הושגה רק בתוך מעמדן הטבעי. לעומתן, אדם בן-תמותה משיג אפילו את מעמדו כמועמד להרקעה, באמצעות אמונתו ותקוותו. כל דבר אלוהי שהדעת האנושית תופשת ושהנשמה האנושית משיגה, הינו בבחינת הישג התנסותי; זוהי מציאות של ניסיון אישי, ולפיכך הינה נכס ייחודי, לעומת הטוּב והצדיקות הטבועים באישיויות שאינן-טועות של האוונה.
הבריות של האוונה הינן אמיצות באופן טבעי, אולם אין זהו אומץ במובן האנושי. מטבען הן עדינות ומתחשבות, אך הן בקושי זולתניות בדרך האנושית. הן מצפות לעתיד מענג, אך אינן מלאות תקווה באופן המעודן שבו בן התמותה נותן אמון בעולמות האבולוציוניים של אי הוודאות. הן ניחנות באמונה ביציבות היקום, אולם זרה להן האמונה המצילה, זו שבאמצעותה מטפס האדם בן התמותה ממעמד של חיה, ועד שהוא מתדפק על דלתות פרדיס. הן אוהבות את האמת, אך אינן יודעות דבר על איכויותיה מצילות-הנשמה. הן אידיאליסטיות, אך כך הן נולדו; והן בורות שלֵמות באשר להתלהבות של ההפיכה לכזה מתוך בחירה מלהיבה. הן נאמנות, אך מעולם לא חוו את הרטט של הדבקות המושכלת, הנעשית בלב שלם, בַּחובה, אל מול פיתוי הכישלון. הן אינן אנוכיות, אך מעולם לא השיגו רמות התנסותיות שכאלה מתוך הכיבוש הנהדר של עצמי-לוחמני. הן נהנות מהעונג, אך אינן מבינות את מתיקותו של עונג ההתחמקות מפוטנציאל הכאב.
האב האוניברסאלי מאציל סמכויות ומוותר על עוצמה באי-אנוכיות אלוהית ובנדיבות מושלמת, ועודנו נותר ראשוני וקודם לכל; ידו נחה על ידית הנסיבות רבת-העוצמה של ממלכות היקום; לעצמו הוא שומר את זכות ההחלטה האחרונה, ואוחז ללא דופי בשרביט הווטו מוחלט-העוצמה של ייעודו הנצחי, אשר בסמכות ללא-עוררין חולש מעל רווחתה וגורלה של הבריאה הנרחבת כולה, החגה במעגליה לעולמים.
ריבונותו של האל הינה בלתי-מוגבלת; זוהי העובדה הבסיסית של הבריאה בכללותה. היקום לא היה בלתי-נמנע. וכן, אין היקום תאונה ואינו קיים-בזכות-עצמו. היקום הינו מלאכת יצירה, ולפיכך הוא סר לְמָרוּתוֹ המלאה של רצון הבורא. רצון האל הינו אמת אלוהית, אהבה חיה; ולפיכך, מתאפיינות הבריאות – ההולכות והופכות מושלמות – של היקומים האבולוציוניים, מחד גיסא, בטוּב – כלומר, בקרבה לאלוהיות; ומאידך גיסא, ברוע פוטנציאלי – כלומר, בריחוק מאלוהיות.
כל פילוסופיה דתית מגיעה, במוקדם או במאוחר, למושג של שלטון אוניברסאלי מאוחד, של אל אחד. הגורמים האוניברסאליים אינם יכולים להיות נחותים מהתוצאות האוניברסאליות. המקור של זרמי החיים האוניברסאליים ושל הדעת הקוסמית, חייב להיות גבוה מהרמות של מופעיהם. הדעת האנושית אינה ניתנת להסבר עקבי במונחים של סדרי הקיום הנמוכים. ניתן להבין באמת את דעת האדם רק על-ידי הכרה במציאותם של סדרי מחשבה ושל רצון תכליתי גבוהים ממנה. האדם כהוויה מוסרית בלתי-ניתן להסברה, אלא-אם-כן מכירים במציאותו של האב האוניברסאלי.
הפילוסוף המכניסטי מתיימר לדחות את הרעיון של רצון ריבוני אוניברסאלי; אותו רצון ריבוני אשר לו הוא רוחש יראת כבוד כה עמוקה במהלך פעולתו בפיתוח חוקי היקום. איזו מחוות כבוד בלתי-רצונית רוחש המכניסט לבורא-החוקים, כאשר הוא הוגה את הרעיון כי חוקים אלה פועלים-בעצמם ומסבירים-את-עצמם!
זוהי שגיאה גסה להאניש את האל, למעט באמצעות המושג של מכונני המחשבה השוכנים; אך אף שגיאה זו אינה כה טיפשית כמו הרעיון להפוך למכני לחלוטין את הַמָקוֹר וְהַמֶרְכָּז הַגָּדוֹל הַרִאשוֹן.
האם אב פרדיס סובל? אינני יודע. הבנים הבוראים ודאי יכולים לסבול ולעיתים אף סובלים, בדומה לבני התמותה. הבן הנצחי והרוח האינסופית סובלים במובן מותאם. אני סבור שאף האב האוניברסאלי סובל, אך איני יכול להבין כיצד; ייתכן שדרך חוג האישיות או באמצעות הייחודיות של מכונני המחשבה וצורות מתת אחרות של טבעו הנצחי. הן הוא אשר אמר על הגזעים של בני התמותה, כי "בְּכָל-צָרָתָם, אף לוֹ צָר." אין שום עוררין על כך שהוא חווה הבנה אבהית ואוהדת; ייתכן והוא אכן סובל באמת, אך אינני מבין את טבעו של סבל זה.
השליט הנצחי והאינסופי של יקום היקומים הינו עוצמה, צורה, אנרגיה, תהליך, תבנית, עקרון, נוכחות ומציאות אידיאלית. אולם הוא יותר מכך: הוא אישי, הוא מפעיל רצון ריבוני, חווה מודעות-עצמית של אלוהיות, מוציא לפועל את הנחיותיה של דעת יצירתית, שואף לשביעות הרצון של הגשמת ייעוד נצחי, ומביע אהבה וחיבה אבהיים לילדי יקומו. ואת כל התכונות האישיוֹת-יותר הללו של האב, ניתן להבין טוב יותר מתוך התבוננות באופן שבו הן התגלו בחיי המתת של מיכאל, הבן הבורא שלכם, כאשר הוא התגשם בגוף באורנטיה.
האל האב אוהב את בני האדם; האל הבן משרת את בני האדם; האל הרוח מעורר השראה בילדי היקום לצאת להרפתקת ההתעלות-התמידית של מציאת האל האב בדרכים שהוכתבו על-ידי האלוהים הבנים, ובעזרת סעד החסד של האל הרוח.
[בהיותי היועץ האלוהי אשר הוסמך להציג את ההתגלות של האב האוניברסאלי, המשכתי בהצהרתי זו על אודות תכונות האלוהות.]
לאב האוניברסאלי ייעוד נצחי בנוגע למופעים החומריים, האינטלקטואליים והרוחניים של יקום היקומים, והוא מוציא ייעוד זה אל הפועל באופן תמידי. האל ברא את היקומים מרצונו החופשי והריבוני, והוא ברא אותם בהתאם לייעודו הנצחי והכול-יודע. ספק אם מישהו – זולת אלוהויות פרדיס ועמיתיהן הגבוהים ביותר – יודע יותר ממעט על אודות הייעוד הנצחי של האל. אף אזרחי פרדיס המרוממים מחזיקים בדעות מגוונות בנוגע לטבען ולייעודן הנצחי של האלוהויות.
קל להסיק כי היקום המרכזי המושלם של האוונה נוצר אך ורק על-מנת להשביע את רצון הטבע האלוהי. האוונה עשויה לשמש כְּתבנית הבריאה בעבור כל שאר היקומים, וכבית-ספר מסכם עבור עולי הרגל של הזמן בדרכם לפרדיס. אולם, בריאה שמימית שכזו חייבת להתקיים, בראש ובראשונה, לשם סיפוקם ועינוגם של הבוראים האינסופיים המושלמים.
התוכנית המדהימה להפוך למושלמים את בני התמותה האבולוציוניים, לאחר הגיעם לפרדיס ולאחר שהשיגו את מקומם בסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת, והמשך אימונם לקראת משימות עתידיות שטרם נחשפו, נראית כרגע כאחד העיסוקים העיקריים של שבעת יקומי-העל ושל חלוקות המשנה המרובות שלהם; אולם תוכנית הרקעה זו, לאימונם ולהפיכתם לרוחניים של בני התמותה של הזמן והמרחב, אינה בשום אופן עיסוקן היחיד של בריות היקום התבוניות. לצבאות השמיים יש, למעשה, עיסוקים מרתקים רבים אחרים אשר צורכים את זמנם ואת מרצם.
מזה עידנים ששוכני אורנטיה אינם מבינים כהלכה את ההשגחה האלוהית. אכן קיימת השגחה עליונה של הפעולה האלוהית בעולמכם, אך אין היא כסעד הילדותי, השרירותי והחומרי, שהגו רבים מבני התמותה. ההשגחה האלוהית מורכבת מהפעילויות של ההוויות השמימיות, השזורות באלה של הרוחות האלוהיות, אשר, עמלות ללא לאות, בהתאם לחוקים הקוסמיים, לכבודו של האל ולקידומם הרוחני של ילדי יקומו.
האם לא תוכלו להתקדם בתפישתכם את עיסוקו של האל באדם, עד לרמה שבה תכירו במילת המפתח ביקום – קִדְמָה? במשך עידנים נאבק המין האנושי על-מנת להגיע למקומו הנוכחי. במהלך אלפי השנים הללו, פעלה ההשגחה העליונה להוצאתה אל הפועל של תוכנית האבולוציה המדורגת. בפועל, שני הרעיונות הללו אינם מנוגדים – אלא בתפישה האנושית השגויה. ההשגחה האלוהית לעולם אינה נערכת לעומתה של הקִדמה האנושית האמיתית, בין אם היא זמנית או רוחנית. ההשגחה העליונה תואמת תמיד לטבעו המושלם והבלתי-משתנה של המחוקק העליון.
"נֶאֱמָן הָאֱלֹהִים" ו"כָל-מִצְוֹתֶיו צֶּדֶק הֵמָה." "נאמנותו ניצבת בשמיים." "לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם. לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד." "הוא-הוא הבורא הנאמן."
אין קיימת הגבלה לַכוחות ולאישיויות אשר עומדות לרשותו של האב על-מנת לתמוך בייעודו ולקיים את ברואיו. "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם." "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן." "הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן." "וְהִנֵּה יָדַעְנוּ כִּי אֹהֲבֵי אֱלֹהִים קְּרוּאִים, בַּעֲצָתוֹ הַכֹּל יַעֲזֹר לְטוֹב לָהֶם," "כי עיני יהוה לצדיקים ואוזנו כרויה לתפילתם ."
האל מקיים את הכול "בִּדְבַר גְּבוּרָתוֹ." וכאשר נולדים עולמות חדשים, הוא "שולח את רוחו ואת בניו, והם יִבָּרֵאוּן." האל אינו רק היוצר, אלא גם "מְקַיֵם ומְחַיֶּה אֶת-כֻּלָּם." האל נושא תמידית את כל הדברים החומריים ואת כל ההוויות הרוחניות. היקומים לנצח יציבים הם. אף קיימת יציבות בתוך חוסר היציבות הנראית. ואף קיים יסוד של סדר ושל ביטחון בתוך מהומות האנרגיה ובקרבל התהפוכות הפיזיות של ממלכות הכוכבים.
האב האוניברסאלי אינו נסוג מניהולם של היקומים; אין הוא אלוהות בלתי-פעילה. אם ייסוג האל כנושא הנוכחי של הבריאה כולה, כי אז תתחולל התמוטטות אוניברסאלית מיידית. למעט האל, לא יתקיים כל דבר אחר אשר ייחשב כמציאות. האל ממשיך לתמוך ולקיים, גם ברגע זה, כשם שתמך וקִיים בעידני העבר, ואף יוסיף לעשות זאת בנצח העתיד. היד האלוהית מגעת עד קצות הנצח. היקום אינו משול לשעון אשר קפיצו דרוך והוא מכוּוָן לתקתק עד לרגע מסוים, ואז לדמום; כל הדברים מתחדשים כל העת. האב מפיץ ללא הרף אנרגיה, אור וחיים. עבודתו של האל הינה ממשית, כשם שהינה רוחנית. "נֹטֶה צָפוֹן עַל-תֹּהוּ; תֹּלֶה אֶרֶץ עַל-בְּלִי-מָה."
הוויה מהסדר שלי, מסוגלת לגלות הרמוניה מְרַבִּית ולחוש בתיאום עמוק ומרחיק-לכת בעניינים השוטפים של ניהול היקום. רבות ממה שנדמה לַדעת האנושית כבלתי-קשור וכאקראי מופיע לפני הבנתי שלי כסָדוּר וכמועיל. אולם דברים רבים מתרחשים ביקום שאיני מבינם עד סופם. מזה זמן רב שאני לומד את-, ובקיא במידה כזו או אחרת בידע על-, הכוחות המזוהים, האנרגיות, הדעתוֹת, המורונטיוֹת, הרוחות והאישיויות המוכּרות של היקומים המקומיים ושל יקומי העל. אני מחזיק בהבנה כללית על אודות האופן שבו פועלות סוכנויות ואישיויות אלה, ובקיאותי הינה מעמיקה באשר לעבודתן של הרוחות התבוניות המוסמכות של היקום המקיף. ואף-על-פי ידיעתי זו את מופעי היקומים, הנני ניצב תמידית אל מול תגובות קוסמיות שאינני מבינן במלואן. שוב ושוב פוגש אני בקנוניות ממוּזלות-לכאורה, של התאגדויות כוחות, אנרגיות, בריות תבוניות ורוחות, אשר אין ביכולתי להסבירן כיאות.
הנני כשיר לחלוטין לעקוב אחרֵי-, ולנתח את-, עבודתן של כל התופעות הנובעות במישרין מפעולתם של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי, הרוח האינסופית, ובמידה רבה, גם של אי פרדיס. מבוכתי נוצרת כאשר אני נתקל במה שנראה כפועלם של מתאמיהם המסתוריים, שלושת המוחלטים של הפוטנציאל. דומה כי מוחלטים אלה מסוגלים לתפוס את מקומו של החומר, להתעלות מעל הדעת ולהתווסף לרוח. אני מבולבל תמידית, ולעיתים אף נבוך, אל מול אי-יכולתי להבין פעולות סבוכות אלה, אשר אני מייחס לנוכחותם ולפעולתם של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר, הַמֻחְלָט הַאֱלֹהִי והַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי.
מן הסתם, שלושת המוחלטים הללו מוכרחים להיות הנוכחות שלא-התגלתה-במלואה ביקומים, ואשר במופעי פוטנציאל החלל ובפעולתם של על-מרביים אחרים, מוֹנעוֹת מפיזיקאים, מפילוסופים ומאנשי דת את האפשרות לחזות בביטחון כיצד יגיבו קָדְמוֹנֵי הכוח, המושג, או הרוח, לדרישות של מצב מציאות סבוך, המערֵב תיאומים עליונים וערכים מרביים.
וכן קיימת אחדות אורגנית ביקומי הזמן והמרחב, אשר עומדת ביסודו של מארג האירועים הקוסמיים. נוכחות חיה זו של ההוויה העליונה, פנימיוּת זו של ההשלכה-של-זה-שאינו-שלם, מתגשמת פה ושם במה שנראה כתיאום ממוּזל בין אירועים בלתי-קשורים-לכאורה המתרחשים ביקום. חייבת זו להיות פעולתה של ההשגחה – הממלכה של ההוויה העליונה ושל הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד.
נוטה אני להאמין כי זוהי השליטה רחבת-היריעה – אשר לרוב אינה מוכרת – של התיאום והאיגוד של כל שלבי וצורות הפעולה האוניברסאלית, אשר גורמת לתערובת מגוונת, ולכאורה מבולבלת ללא-תקווה, של מופעים פיזיים, מנטאליים, מוסריים ורוחניים, לפעול בבטחה ומבלי לטעות, לכבודו של האל ולטובתם של אנשים ושל מלאכים.
ואולם, במובן הרחב, ה"תאונות"-לכאורה המתרחשות בקוסמוס, הינן ללא ספק חלק מן הדרמה הסופית של הרפתקת הזמן-מרחב של האינסוף בתמרונו הנצחי את המוחלטים.
במובן מוגבל, הטבע הינו ההרגל הפיזי של האל. מנהגו, או פעולתו של האל, מסויגת ומשתנה, ארעית, על-פי התוכניות הניסיוניות והתבניות האבולוציוניות של יקום מקומי, קונסטלציה, מערכת או פלנטה. האל פועל ברחביו האדירים של יקום האב בהתאם לחוק מוגדר היטב ובלתי-משתנה; אולם, הוא משנה את תבניות פעולתו כך שתתרומנה למנהגם המתואם והמאוזן של כל יקום, קונסטלציה, מערכת, פלנטה ואישיות, בהתאם ליעדים, למטרות ולתוכניות המקומיות של הפרויקטים הסופיים של ההתפתחות האבולוציונית.
לפיכך מציג הטבע, להבנתו של האדם, את היסוד ואת הרקע הבסיסי של אלוהות שאינה-משתנה ושל חוקיה החקוקים בסלע, אשר מותאמים על-ידי-, מתנודדים בשל-, ומתהפכים דרך-, פעולתם של התוכניות, הייעודים, התבניות והתנאים, אשר נחנכו ומוצָאים אל הפועל על-ידי היקום המקומי, הקונסטלציה, המערכת והאישיויות והכוחות הפלנטאריים. כך למשל: חוקי האל, כפי שנגזרו בנבאדון, מותאמים לתוכניות אשר נוצרו בידי הבן הבורא והַרוּחַ הַיְצִירָתִית של היקום המקומי הזה; בנוסף לאמוּר, פעולתם של חוקים אלה מושפעת מהטעויות, מהכישלונות ומהמרידות של הוויות מסוימות, השוכנות בפלנטה שלכם ומשתייכות למערכת הפלנטארית המיידית של שָׂטָנִיָה.
הטבע הוא תוצאה בזמן-מרחב של שני גורמים קוסמיים: האחד, חוסר-ההשתנות, המושלמות והיושרה של אלוהות פרדיס; והשני, התוכניות הניסיוניות, שגיאות הביצוע, טעויות ההתקוממות, אי-שלמות ההתפתחות ולקויות התבונה של בריות חוץ-פרדיסיות, מהגבוהות שבהן ועד לנמוכות ביותר. ולפיכך, נושא הטבע חוט שני של מושלמות אחידה של מעגל הנצח, שהיא אינה-משתנה, מלכותית ונהדרת; ואולם, בכל יקום מקומי, פלנטה וחיים של אינדיבידואל, טבע זה מותאם, מסויג ואף ייתכן ויוכתם ממעשיהם, מטעויותיהם ומחוסר נאמנותם של הבריות במערכות וביקומים האבולוציוניים; ולפיכך, על הטבע להיות לעולם כמצב רוח חולף, אף כגחמה, ואולם הוא יציב בבסיסו ומתגוון בהתאם לנוהלי הפעולה של היקום המקומי.
הטבע הוא מושלמות פרדיס, הנחלקת בעטייה של לקות, רוע או חטא של היקומים שטרם-נשלמו. לפיכך, מייצגת מנה זו הן את המושלם והן את החלקי, הן את הנצחי והן את הזמני. האבולוציה המתמשכת מְשָנה את הטבע ומגדילה את שיעור מושלמות פרדיס שבו, תוך הקטנתו של שיעור הרוע, השגיאה וחוסר ההרמוניה של המציאות היחסית.
האל אינו נוכח אישית בטבע או בכוח כלשהו של הטבע; זאת בהיות תופעות הטבע הַטְבָּעַה של לקויות האבולוציה המדורגת, ואף לעיתים, התוצאות של התקוממות ומרד כלפי הבסיס הפרדיסי של חוקי האל האוניברסאליים. לעולם לא יוכל הטבע להיות – כפי שהוא מופיע בְּעולם כמו אורנטיה – ביטוי הולם, ייצוג אמיתי, או תיאור נאמן של אל אינסופי ויודע-כול.
הטבע, בעולמכם, הינו סייג על חוקי המושלמות, אשר מחילה התוכנית האבולוציונית של היקום המקומי. כה נלעג הוא פולחן הטבע, המתבצע באמתלה שהאל מְחַדֵר אותו באופן מוגדר; ושבהיותו שלב של האוניברסאלי הינו עוצמה אלוהית! הטבע הינו מופע של תהליכי ההתפתחות, הגידול וההתקדמות, של ניסוי אוניברסאלי באבולוציה קוסמית, שטרם-הושלמו, ושעודם חסרי שלמות ולקויים.
אין בלקויות הנראוֹת של העולם הטבעי בכדי לרמוז על ליקויים דומים שכאלה באופיו של האל. ליתר דיוק, הלקויות הנראות הן פשוט רגעי-עצירה בלתי-נמנעים בתצוגה הנעה-תמידית של סליל הדימוי האינסופי. הפסקות-הפְּסוּל הללו ברצף-המושלמות, הן אלה אשר מאפשרות לדעת האנושית של האדם הגשמי להשיג הצצה חטופה אל המציאות האלוהית בזמן ובמרחב. מופעיה החומריים של האלוהיות מצטיירים כפגומים בדעתו של בן התמותה, אך ורק בשל התעקשותו לחזות במופעים אלה דרך עיני הבשר אשר בראשו; כלומר במבט אנושי, אשר אינו מסתייע במוֹטַה המורונטית, או בהתגלות; תחליפה המפצה בעולמות הזמן.
והטבע מוכתם; פניו היפים מצולקים וגופו נחרך על-ידי המרד, על-ידי ההתנהגות הבלתי-הולמת והמחשבות הפסולות של אין-ספור היצורים אשר הינם חלק ממנו, אך בו-בזמן מטילים בו מום. לא, הטבע אינו האל. ואף אינו אובייקט לסגידה.
במשך זמן ממושך מדי חשב האדם על האל כדומה לו עצמו. האל מעולם לא קינא, הוא אינו מקנא ולעולם לא יקנא באדם או בהוויה כלשהיא ביקום היקומים. ביודענו כי הבן הבורא ייעד את האדם להיות יצירת המופת של היצירה הפלנטארית, אדון ושליט על כל הארץ, מראה הווייתו הנשלטת על-ידי תשוקותיו הבזויות, מופע סגידתו לפני אלילי העץ, האבן, הזהב והשאיפה האנוכית – מחזות נקלים אלה מניעים את האל ובניו לקנא לאדם, אך לעולם לא בו.
האל הנצחי אינו מסוגל לכעס ולחרון-אף, במובן שבו מבין האדם רגשות ותגובות אנושיות אלו. רגשות אלו הינם מרושעים ונבזיים; והם אך בקושי ראויים שיכונו רגשות אנושיים, לא כל שכן אלוהיים; וגישות מעין אלה זרות לחלוטין לטיבו המושלם ולאופיו רב החסד של האב האוניברסאלי.
הרבה, הרבה מאוד, מהקושי שעימו מתמודדים בני התמותה של אורנטיה בהבנתם את האל, נובע מהתוצאות מרחיקות הלכת של מרידת לוּצִיפֶר ובגידתו של קַאלִיגָסְטִיָה. בעולמות אשר אינם מבודדים בשל החטא, הגזעים האבולוציוניים מסוגלים לנסח רעיונות טובים בהרבה על אודות האב האוניברסאלי; והם סובלים הרבה פחות מבלבול, עיוות, סטייה וסילוף של מושגיהם.
לעולם לא ינחם האל ממעשיו בעבר, בהווה ובעתיד. הוא יודע-כול והינו כֹּל יָכוֹל. תבונתו של האדם גדלה עם הניסוי והטעייה בחוויה האנושית; ואילו תבונת האל היא המושלמוּת הבלתי-מסויגת של ראייתו האוניברסאלית האינסופית; וידיעה-מוקדמת אלוהית זו מכווינה ביעילות את רצונו החופשי היצירתי.
האב האוניברסאלי לעולם אינו עושה דבר-מה שיגרום, לאחר מכן, לצער או לחרטה; אולם הבריות הרצוניות, פרי תכנונם ומעשה ידיהם של אישיויותיו הבוראות ברחבי היקומים, לעיתים גורמות – בשל בחירותיהן האומללות – לתחושות של צער אלוהי בקרב אישיויותיהם של הוריהן הבוראים. ובעוד האב איננו שוגה, מתחרט או מצטער, הוא עודנו הוויה בעלת חיבה אבהית, וליבו נחמץ ללא ספק, כאשר ילדיו כושלים בהשגת הרמות הרוחניות שלהן הם מסוגלים, לאחר שקיבלו סיוע שסופק בחופשיות כה רבה בדמותן של תוכניות ההישג-הרוחני והמדיניות האוניברסאלית להרקעת בני התמותה.
טוּבו האינסופי של האב הינו מעבר להבנתה של דעת הזמן הסופית; ולפיכך נדרשת תמיד ניגודיות אל מול רוע יחסי (לא אל מול החטא), לשם תצוגה יעילה של כל רמות הטוּב היחסי. בוננות לקויה של בן-תמותה עשויה להבחין במושלמות הטוּב האלוהי, רק בהיותו בסמיכות ניגודית לחוסר המושלמות היחסית ביחסי הזמן והחומר שבתנועות החלל.
אופיו של האל הוא על-אנושי באופן אינסופי; על-כן, חייב טבע אלוהי שכזה להפוך לאישי, כדוגמת הבנים האלוהיים, לפני שיוכל אפילו להיתפש-באמונה על-ידי הדעת הסופית של האדם.
האל הינו ההוויה הנייחת, המוכלת-בעצמה, והבלתי-משתנה היחידה במלוא יקום היקומים; ובעבורו אין חוץ, אין מֵעֵבֶר, אין עבָר ואין עתיד. האל הינו אנרגיה ייעודית (רוח יצירתית) ורצון מוחלט, אשר הינם קיימים-לעצמם ואוניברסאליים.
בהיות האל קיים-לעצמו, הוא הינו בלתי-תלוי באופן מוחלט. מעיקרה, זהותו של האל מנוגדת לשינוי. "כִּי אֲנִי יְהוָה, לֹא שָׁנִיתִי." האל הוא בלתי-משתנה; אולם, עד שלא תשיגו מעמד בפרדיס, לא תוכלו להתחיל להבין כיצד עובר האל מפשטות למסובכות, מזהות למגוון, מנייחות לתנועה, מאינסופיות לסופיות, מהאלוהי לאנושי, ומאחדות לדואליות ולשִׁלּוּשׁ מִסֵּדֶר שֵׁנִי. וכך יכול האל לשנות את מופעי המוחלטות שלו, שכן אי-השתנות אין משמעה נייחות; לאל יש רצון - האל הינורצון.
האל הינו ההוויה של נחישות-עצמית מוחלטת; אין כל מגבלות לתגובותיו האוניברסאליות, זולת אלה שהוא מחיל על עצמו; ופעולות רצונו החופשי מותנות אך ורק באותן איכויות אלוהיות ובתכונות מושלמות המאפיינות את טיבו הנצחי. לפיכך, יחסו של האל ליקום הוא כשל הוויה בעלת טוּב סופי, שאליו מתווסף רצון חופשי של אינסופיות יצירתית.
המוחלט-האב הינו יוצר היקום המרכזי המושלם, ואביהם של כל שאר הבוראים. בעוד שהאל חולק אישיות, טוּב ותכונות רבות נוספות, עם האדם ועם הוויות אחרות, אינסופיות הרצון היא שלו בלבד. האל מוגבל בפועלו היצירתי אך ורק על-ידי תחושות טבעו הנצחי ועל-ידי תכתיבי תבונתו האינסופית. האל בוחר באופן אישי רק את זה אשר הוא מושלם אינסופית, ומכאן מושלמותו השמימית של היקום המרכזי; ובעוד שהבנים הבוראים חולקים עימו את אלוהיותם ואף שלבים של מוחלטותו, הם אינם מוגבלים לגמרי בסופיות התבונה המכווינה את אינסופיות רצונו של האב. ולפיכך, הרצון החופשי היצירתי פעיל אף יותר, בשלמות אלוהית וכמעט באופן מרבי, אם לא מוחלט, בסדר הבנים המיכאלים. האב הינו אינסופי ונצחי, אך ההכחשה של האפשרות להגבלה-העצמית הרצונית שלו עצמו, שקולה להכחשת עצם המושג של מוחלטותו הרצונית.
מוחלטותו של האל מחדרת את כל שבע רמות המציאות האוניברסאלית. וכל טבעה של מוחלטות זו כפופה ליחסיו של הבורא למשפחת הברואים האוניברסאלית. הדיוק עשוי לאפיין את צדק השילוש ביקום היקומים, אך בכל מערכת היחסים המשפחתית העצומה שלו עם בריות הזמן, אל היקומים נשלט על-ידירגשנות אלוהית. בראשית ובאחרית – לנצח – האל האינסופי הואאב. מכל אותם תארים אפשריים אשר עשויים להיות הולמים את הצגתו, הונחיתי להציג את אל כל הבריאה כאב האוניברסאלי.
פעולות הרצון החופשי של האל האב אינן נשלטות על-ידי עוצמה, ואף אינן מוכוונות בלעדית בידי בינה; האישיות האלוהית מוגדרת ומתקיימת ברוח ומציגה את עצמה בפני היקומים כמופע של אהבה. לפיכך, בכל יחסיו האישיים עם בריות האישיוּת של היקומים, המקור והמרכז הראשון תמיד, ובאופן עקבי, יהא אב אוהב. האל הינו אב במובן הגבוה ביותר של הביטוי. הוא מוּנע לנצח באידיאליזם המושלם של אהבה אלוהית; וגישה רכה זו מוצאת את הביטוי החזק ביותר ואת שביעות הרצון הגדולה ביותר בהיותו אוהב ובהיותו אהוב.
במדע, האל הוא הַגוֹרֵם הַרִאשוֹן; בדת, האב האוניברסאלי האוהב; בפילוסופיה, ההוויה היחידה הקיימת-לעצמה, שאיננה תלויה בהוויה אחרת ואף מעניקה בטובה את מציאות הקיום לכל הדברים ולכל ההוויות. ואולם, נדרשת התגלות על-מנת להראות כי הגורם הראשון של המדע והאחדות הקיימת-לעצמה של הפילוסופיה, הינם האל של הדת; מלא הרחמים והטוּב, המחויב להישרדותם הנצחית של ילדיו על-פני כדור-הארץ.
אנו חושקים במושג האינסוף, אך אנו סוגדים לרעיון-ההתנסות של האל; יכולת התפישה שלנו, בכל מקום ובכל זמן, את גורמי האישיות והאלוהיות של המושג הגבוה ביותר שלנו על אודות האלוהות.
התודעה של חיי ניצחון אנושיים על-פני כדור-הארץ נולדת מתוך אותה אמונת-ברוא, המעזה לקרוא תיגר על כל מעמד חוזר ונשנה של הקיום, כאשר היא ניצבת אל מול מחזה האימה של מגבלות האנוש, וקוראת: אף אם אני אינני יכולה לעשות זאת, חי בתוכי אחד אשר יוכל ואף יעשה. הוא חלק מן המוחלט-האב של יקום היקומים. וזו היא "אֱמוּנָתֵנוּ, הִיא הַנִּצָּחוֹן הַמְּנַצֵּחַ אֶת-הָעוֹלָם."
המסורת הדתית הינה השתמרות לקויה של רישומי ניסיונם של אנשים יודעי-אל בדורות עברו; רישומים אלה אינם יכולים לשמש עוד כמדריך בר-סמכא לחיים דתיים, או כמקור מידע אמת על אודות האב האוניברסאלי. זאת משום שאמונות עתיקות אלה שונו, בקביעות, בשל היות האדם הפרימיטיבי יוצר מיתוסים.
אחד ממקורות הבלבול הגדולים ביותר באורנטיה על אודות טיבו של האל, נעוץ בכישלונם של ספריכם הקדושים להפריד בבהירות בין אישיויות שילוש פרדיס לבין אלוהות פרדיס, ובינם לבין הבוראים והמִנְהֲלָנִים של היקום המקומי. במשך העידנים הקודמים, שבהם שררה הבנה חלקית, כוהניכם ונביאיכם כשלו בהבחנה בין נְסִיכִים פְּלָנֵטאָרִיִים, רִבּוֹנֵי מַעֲרֶכֶת, אַבוֹת הַקוֹנְסְטֵלַצְיָה, בנים בוראים, שליטי יְקוּם-הַעָל, ההוויה העליונה והאב האוניברסאלי. רבים מהמסרים של אישיויות כפיפוֹת – כדוגמת נוֹשְׂאֵי חַיִּים וכסדרים רבים של מלאכים, הוצגו ברישומיכם – כאילו הגיעו מהאל עצמו. המחשבה הדתית באורנטיה עדיין מבלבלת את האישיויות הסימוכיות של האלוהות לבין האב האוניברסאלי עצמו, כך שכולם נכללים תחת אותו כינוי.
אנשי אורנטיה עדיין סובלים מהשפעתם של מושגים פרימיטיביים בנוגע לאל. האלים אשר משתוללים בסערה; אשר מרעידים את ההרים בזעמם ומכים את האדם בחרון אפם; אשר גוזרים את פסק הדין על-פי מורת רוחם בעת רעב או מבול – אלה הם האלים של הדת הפרימיטיבית; הם אינם האלים אשר חיים ביקום ואשר שולטים בו. מושגים אלה הינם שריד בלבד לעידן שבו סבר האדם כי היקום נשלט ומכוּון על-ידי גחמות ליבם של אלים דמיוניים שכאלה. ואולם, האדם בן התמותה מתחיל להבין כי הוא חי בממלכה שבה שולטים חוק וסדר יחסיים, בכל הנוגע למדיניות המנהלית ולנוהג של הַבּוֹרְאִים הַעֶלְיוֹנִים והַבַּקָּרִים העליונים.
הרעיון הברברי של פיוס אל זועם, של הרגעת אדון נעלב, או של קבלת חסדה של האלוהות באמצעות קורבנות וכפרות, ואף תוך שפיכת דם, מייצג דת בזויה ופרימיטיבית לחלוטין, ופילוסופיה שאינה ראויה לעידן נאור של מדע ואמת. בעיני ההוויות השמימיות והשליטים האלוהיים אשר משרתים ומולכים ביקומים, אמונות אלה הן דוחות בהחלט. זהו עלבון לאל, להאמין, לתפוש, או ללמד שנדרשת שפיכתו של דם חסר-ישע על-מנת למצוא חן בעיניו, או בכדי להסיט את זעמו הבדוי.
העברים האמינו כי "אֵין כַּפָּרָה בְּלֹא-שְׁפִיכַת דָּם." הם לא מצאו מפלט מהרעיון הפגאני העתיק שהאלים לא ינחמו, אלא למראה הדם; זאת למרות שמשה הניח יסוד מתקדם יותר, בעת שאסר הקרבת קורבנות אדם, והחליפם, בהתאם לדעת הפרימיטיבית של חסידיו הנודדים והילדותיים, בטקס הקרבת זבחי בעלי-חיים.
המתת של בן פרדיס בעולמכם הייתה חלק מסיומו של עידן פלנטארי; ככזו, הייתה בלתי נמנעת, ולא נערכה לשם זכייה בחסדו של האל. כך אירע שאותה מתת הייתה הפעולה האישית הסופית של בן בורא בהרפתקאתו הארוכה לרכישת ריבונות התנסותית ביקומו. איזו פרודיה נלעגת על אודות אופיו האינסופי של האל היא התורה המורה כי ליבו האבהי הקר, הקשה והקפדן, לא נמלך למראה רוע מזלם וצערם של ילדיו, וכי חמלתו ורכותו לא שפעו, אלא כאשר דימם בנו החף-מפשע על הצלב בגולגולתא!
ואולם, שוכני אורנטיה עתידים להימלט מהשגיאות העתיקות הללו, ומהדעות הקדומות הפגאניות על אודות טיבו של האב האוניברסאלי. התגלות האמת על אודות האל החלה להופיע זה מכבר, והמין האנושי עתיד לדעת את האב האוניברסאלי בכל יפעת אופיו ובכל נעימות תכונותיו, אשר הודגמו באופן כה נהדר על-ידי הבן הבורא ששהה באורנטיה בדמות בן האדם ובן האל.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי של אוּוֶרְסָה.]
אם הדעת הסופית של האדם מתקשַה להבין כיצד אל כה גדול והדוּר, כַּאב האוניברסאלי, יכול לרדת ממרום משכנו הנצחי של המושלמות האינסופית ולהתרועע עם ברייה אנושית אחת ויחידה, שומה על שכל אנושי סופי זה להיות סמוך ובטוח בקיומה של רֵעוּת אלוהית; וזאת בשל העובדה כי רסיס ממשי של האל החי שוכן בתוך השכל של כל בן-תמותה נורמאלי, ושל כל בר-דעת בעל מודעות מוסרית באורנטיה. מְכַוְנֵנִי הַמַחְשָבָה השוכנים הינם חלק מהאלוהות הנצחית של אב פרדיס. האדם אינו נדרש להרחיק מעבר לניסיון הפנימי של הגות נשמתו במציאות-רוחנית של נוכחות זו, על-מנת למצוא את האל ולנסות להתייחד עימו.
האל הפיץ את אינסופיות טיבו הנצחי באמצעות המציאויות הקיומיות של ששת מְתָאֲמַיו המוחלטים, אולם הוא שומר לעצמו את הזכות ליצור, בכל עת, קשר אישי ישיר עם כל חלק, שלב, או סוג, של הבריאה באמצעות הסוכנות של רסיסיו הקדם-אישיותיים. וכן, שמר לעצמו האל הנצחי את הזכות להעניק אישיות לבוראים האלוהיים וליצורים החיים של יקום היקומים; ועוד שמר לעצמו האל את הזכות הנוספת לקיים, באמצעות מעגל האישיות, קשר הוֹרִי ישיר עם כל ההוויות האישיות הללו.
חוסר יכולתו של היצור הסופי להתקרב אל האב האינסופי נובעת, מעיקרה, מהסופיות ומהמגבלות החומריות של ההוויות הברואות, ולא מריחוקו של האב. שיעור ההבדל הרוחני שבין האישיות הגבוהה ביותר הקיימת ביקום לבין הסדרים הנמוכים של הברואים התבוניים הינו בלתי-נתפש. לוּ ניתן היה לשנע בן-רגע את סדרי התבונה הנמוכים אל תוך נוכחותו של האב עצמו, הם כלל לא היו יודעים שהם שם. דעתם הייתה מחמיצה את עובדת נוכחותו של האב האוניברסאלי, ממש כשם שקורה כעת, במקום שבו הם נמצאים. דרך ארוכה, ארוכה מאוד, משתרעת לפני האדם בן התמותה לפני שיוכל – באופן עקבי ובמסגרת האפשרי – להיות מובל בבִטחה אל נוכחות פרדיס של האב האוניברסאלי. לפני שיוכל להגיע למישור אשר יקנה לו ראייה רוחנית מספקת, אפילו על-מנת לחזות באחת משבע רוחות האב, חייב האדם להיות מותמר רוחנית פעמים רבות.
אבינו איננו מסתתר; הוא איננו שרוי בבידוד שרירותי. הוא שִׁנֵּעַ את משאבי התבונה האלוהית במאמץ בלתי-פוסק לגלות את עצמו לילדי ממלכות יקומיו. אהבתו המלכותית קשורה בהדר אינסופי ובנדיבות בל-תתואר, וכל אלה גורמות לו לכסוף לחברתה של כל הוויה ברואה אשר ביכולתה להבין, לאהוב או לגשת אליו; ולפיכך, אלה הן המגבלות הטבועות בכם, הבלתי-נפרדות מאישיותכם הסופית ומקיומכם הגשמי, אשר תקבענה את הזמן, את המקום ואת הנסיבות שבהם תוכלו להשיג את יעד ההרקעה של בני התמותה, ולעמוד בנוכחותו של האב המצוי במרכזם של כל הדברים.
ואף כי גישתכם אל נוכחות האב בפרדיס תיאלץ להמתין עד להשגתן של רמות ההתקדמות הרוחנית הגבוהות ביותר, שומה עליכם לשמוח בהכרה באפשרות הקיימת-תמיד להתייחדות מיידית עם רוח המתת של האב, החוֹבֶרֶת בַּקִּרְבָה לנשמתכם הפנימית ולעצמי שלכם, ההולך והופך לרוחני.
בני התמותה של ממלכות הזמן והמרחב עשויים להיבדל זה מזה במידה רבה ביכולותיהם המוּלָדוֹת ובכישרונותיהם האינטלקטואלים, והם עשויים ליהנות מסביבות מתאימות במיוחד להתקדמות חברתית ולקדמה מוסרית, או לחלופין לסבול מחוסר בכמעט כל מה שמסייע להתפתחות תרבותית ולהתקדמות משוערת באומנויות הציוויליזציה; ואולם, האפשרויות עבור התקדמות רוחנית בנתיבת ההרקעה הינן זהוֹת עבור כולם; רמות הולכות וגוברות של בוננות רוחנית ומשמעויות קוסמיות, מושגות באופן בלתי-תלוי למדי בכל אותם הבדלים סוציו-מוסריים של הסביבות החומריות המגוונות בעולמות האבולוציוניים.
על-אף ההבדלים שבין בני התמותה באורנטיה בתחומים השכליים, החברתיים והכלכליים, ואפילו בהזדמנויות ובכישרונות המוסריים, אל לכם לשכוח כי הכישרונות הרוחניים שלהם הינם אחידים ויחידים במינם. כולם נהנים מאותה נוכחות אלוהית של מתת האב, ולכולם מוקנית אותה הזכות לבקש התייחדות אישית וקרובה עם רוח שוכנת זו אשר מקורה אלוהי; וכן, לכולם ניתנת הבחירה השווה אם לקבל את ההנחיה הרוחנית האחידה של מַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין הללו.
אם האדם בן התמותה מוּנע רוחנית בלב שלם, ומקדיש עצמו ללא סייג לעשיית רצונו של האב, כי אז, בהיותו ניחן רוחנית בשכינה הפנימית של המְכַוְנֵן האלוהי באופן כה בטוח וכה יעיל, מובטח כי בחוויה של אותו יחיד תתממש אותה תודעה עילאית של ידיעת האל, ואותה הבטחה שמימית להישרדות, שמטרתה היא מציאת האל באמצעות הניסיון המדורג להפוך להיות כדמותו הוא יותר ויותר.
באדם שוכן רוחנית מְכַוְנֵן מַחְשָבָה שורד. אם דעת אנושית שכזו מוּנַעַת רוחנית במלוא הכנות, ואם נשמה אנושית שכזו כמהה לדעת את האל ולהדמות לו, ורוצָה בהן-צדק לעשות את רצון האב, כי אז לא קיימת השפעה שלילית של מחסור אנושי, ולא של עוצמה חיובית של התערבות אפשרית, אשר תמנענה מנשמה בעלת מניע אלוהי שכזה מלעלות בבטחה אל שערי פרדיס.
האב חושק בהתייחדות אישית שלו עם כל ברואיו. לכל אלה בעלי מעמד ההישרדות והטבע הרוחני המאפשר הישג שכזה, שמוּר עימו מקום בפרדיס שבו יוכלו להתקבל. לפיכך, נוחו בדעתכם מכאן ואילך ולנצח: עבור כל אחד מכם ועבור כולנו, האל נגיש, ניתן להגיע אל האב, הדרך פתוחה; כוחות האהבה האלוהית, וכל האמצעים העומדים לרשות הניהול האלוהי, שזורים כולם כאחד במאמץ לסייע להתקדמותה של כל ברייה תבונית ראויה מכל יקום להגיע אל נוכחות פרדיס של האב האוניברסאלי.
העובדה כי נדרש זמן עצום על-מנת להגיע אל האל, אינה הופכת את נוכחותו או את אישיותו של האינסופי לפחות מציאותית. הרקעתכם הינה חלק ממעגל שבעת יקומי העל, ובעוד אתם חגים סביבם פעמים רבות מני ספור, תוכלו לצַפות לכך שבַּמעמד וברוח תמיד תחוגו פנימה. תוכלו לסמוך על כך שתועתקו מספֵירה לספֵירה, ושמהמעגלים החיצוניים תמשיכו להתקרב לכיוון המרכז הפנימי, ושיום אחד, ללא ספק, תעמדו בנוכחות המרכזית האלוהית ותחזו בו, בלשון ציורית – פנים אל פנים. זוהי שאלה של השגה בפועל של רמות רוחניות, פשוטו כמשמעו; וכל הוויה אשר שכן בה מַשְׁגּוֹחַ מִּסְתּוֹרִין, ושלאחר מכן הותכה לנצח עם מְכַוְנֵן המַחְשָבָה הזה, יכולה להשיג את הרמות הרוחניות האלה.
האב אינו מצוי במחבוא רוחני; ואולם כה רבים מברואיו החביאו עצמם בערפילי החלטות רצונם עצמם, ולעת עתה הפרידו את עצמם מהתייחדות עם רוחו ועם רוח בנו, על-ידי כך שבחרו בדרכיהם הנלוזות, וכן, שהתענגו על רצונם-העצמי של דעתם הלא-סבלנית ושל טבעם הלא-רוחני.
עשוי האדם בן התמותה להתקרב אל האל, ואף לנטוש שוב ושוב את הרצון האלוהי, כל עוד נותרת בידו יכולת הבחירה. כל עוד לא איבד האדם את היכולת לבחור ברצון האב, הוא אינו נידון סופית לאבדון. ליבו של האב לעולם אינו נחסם בפני צורכי ילדיו ובפני בקשותיהם. רק צאצאיו חוסמים לעולמים את לבבם מפני עוצמת המשיכה של האב, וזאת כאשר הם מאבדים לנצח את התשוקה לעשות את הרצון האלוהי – לדעת אותו ולהדמות לו. ובאופן דומה, מובטח גורלו הנצחי של האדם כאשר ההיתוך עם המְכַוְנֵן מבשֶר ליקום, כי מרקיע שכזה בחר לחיות את רצון האב באופן סופי שאין לשנותו עוד.
האל הגדול יוצר קשר ישיר עם האדם בן התמותה ומעניק לו מהאינסופיות, מהנצחיות ומהבלתי-מובנות שלו עצמו, חלק אשר חי ושוכן באדם. האל יצא להרפתקה הנצחית יחד עם האדם. אם רק תצייתו להנחייתם של הכוחות הרוחניים שבתוככם ושמסביבכם, לא תוכלו להיכשל בהשגת הגורל הגבוה שקבע האל האוהב כיעד האוניברסאלי של ברואיו המרקיעים מעולמות החלל האבולוציוניים.
נוכחותו הפיזית של האינסוף הינה המציאות של היקום הגשמי. את נוכחות הדעת של האלוהות יש לקבוע על-פי עומק החוויה האינטלקטואלית של היחיד ועל-פי רמתה האבולוציונית של האישיות. הנוכחות הרוחנית הזו של האלוהיות חייבת, בהכרח, להשתנות ברחבי היקום. היא נקבעת על-ידי קיבולת הקליטה הרוחנית ועל-ידי הדָרגה של הקדשת רצון הבריה למלא את הרצון האלוהי.
האל חי בכל אחד מבניו ילידי-הרוח. לבני פרדיס גישה תמידית לנוכחות האל, "לִימִין הָאֱלֹהִים מִשְׁכַּנָם"; ולכל אישיויות ברואיו קיימת גישה אל "חֵיק הָאָב." דברים אלה מתייחסים למעגל האישיות של האב, בכל מקום, בכל זמן ובכל אופן שבו נוצר איתו קשר, או לחלופין, כשנוצרים קשר והתייחדות אישיים מודעים-לעצמם עם האב האוניברסאלי, בין אם במרכז שכינתו או בכל מקום מיועד אחר, כדוגמת אחד משבעת העולמות הקדושים של פרדיס.
לא תתגלה הנוכחות האלוהית באופן כה מלא ובטוח בטבע, או אף בחייהם של בני תמותה יודעי אל, כמו בעת ניסיון התייחדותכם עם מַשְׁגּוֹחַ הַמִּסְתּוֹרִין, הוא מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה של פרדיס. שגיאה גדולה היא לחלום על האל כמצוי הרחק בשחקים, כאשר רוח הקודש של האב האוניברסאלי שוכנת בדעתכם אתם!
בשל רסיס זה של האל השוכן בכם, הנכם רשאים לקוות – בעודכם מתקדמים בתהליך ההרמוניזציה עם הנחיותיו הרוחניות של המְכַוְנֵן – להבחין ביתר מלאוּת בנוכחותן ובעוצמת התמרתן של כל אותן השפעות רוחניות הסובבות אתכם ופועלות עליכם, אך אינן מתפקדות כחלק בלתי-נפרד מכם. אין בעובדה שאינכם מודעים שכלית למגע עם המְכַוְנֵן השוכן, בכדי להפריך במאום חוויה מרוממת שכזו. ההוכחה לאחווה עם המְכַוְנֵן האלוהי טמונה במלואה בְּטבע ובשיעור תנובת הפירות הרוחניים שבחוויית חייו של המאמין היחיד. "הַכֵּר תַּכִּירוּ אוֹתָם בְּפִרְיָם."
קשה ביותר לדעת הגשמית של אדם בן-תמותה, אשר בקושי הפכה לרוחנית, לחוות מתוך מודעות מיוחדת את הפעילויות הרוחניות של ישויות אלוהיות כדוגמת מְכַוְנְנֵי פרדיס. עם התגברות הקיום של הנשמה, הנוצרת במשותף על-ידי הדעת והמְכַוְנֵן, מתפתח אף שלב חדש של מודעות-נשמה, אשר ביכולתה לחוות את הנוכחות, ולהכיר בהנחיותיהם הרוחניות ובפעילויותיהם העל-חומריות האחרות של מַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין.
כל חוויית ההתייחדות עם המְכַוְנֵן קשורה למעמד מוסרי, להנעה מנטאלית ולניסיון רוחני. הידיעה העצמית של הישג כזה מוגבלת בעיקרה, אף כי לא באופן בלעדי, לתחומי התודעה של הנשמה; ואילו ההוכחות מגיעות במהרה ובשפע בדמותם של מופעי הפירות הרוחניים בחייהם של כל אלה אשר יוצרים קשר עם רוח פנימית זו.
בעוד שמנקודת המבט האוניברסאלית אלוהויות פרדיס הינן כאחת, ביחסיהן עם הוויות כדוגמת אלה השוכנות באורנטיה, הן גם שלוש אישיויות מובחנוֹת ונפרדות. קיימים הבדלים בין האלוהויות בעניינים הנוגעים לבקשות אישיוֹת, להתייחדות ולקשרים אינטימיים אחרים. במובן הגבוה ביותר, אנו סוגדים לאב האוניברסאלי, ולוֹ בלבד. אמת היא כי אנו יכולים ואף נוהגים לסגוד לאב כפי שהוא מתגשם בבניו הבוראים, אך זהו האב עצמו שלו אנו סוגדים ושאותו אנו מעריצים, במישרין או בעקיפין.
ההפצרות על כל סוגיהן שייכות לַתחום של הבן הנצחי ולארגונו הרוחני. התפילות והתקשורת הפורמאלית – ובעצם הכול למעט ההערצה והסגידה לאב האוניברסאלי – נוגעות לעניינים של היקום המקומי; לרוב הן אינן ממשיכות אל מעבר לתחום השיפוט של בן בורא. ואולם, הסגידה ללא-ספק נכרכת ונשלחת לאישיות הבורא באמצעות מעגל האישיות של האב. עוד הננו מאמינים, כי רישום כזה של הוקרה הניתנת על-ידי יצור בו-שוכן-מְכַוְנֵן, מתאפשר הודות לנוכחותה של רוח האב. קיימת כמות עצומה של הוכחות התומכות באמונה הזו, ויודע אנוכי כי כל הסדרים של רסיסי האב מוסמכים לייצג באופן מתקבל על הדעת את ההערצה האותנטית של נתיניהם בנוכחות האב האוניברסאלי. ללא ספק, המְכַוְנְנִים עושים שימוש בערוצי תקשורת קדם-אישיותיים עם האל, ובמקביל הם עשויים להשתמש במעגלי הכבידה-הרוחנית של הבן הנצחי.
הפולחן עומד בפני עצמו; התפילה כוללת מרכיב של אינטרס-עצמי או אינטרס-אישי; וזהו ההבדל הגדול שבין הפולחן לבין התפילה. בפולחן אמת אין כל אינטרס עצמי או מרכיב אחר של אינטרס אישי; אנו פשוט סוגדים לאל בשל הבנתנו אותו. הפולחן אינו מבקש דבר ואינו מצפה לדבר בעבור מי שמבצע אותו. איננו סוגדים לאב בשל התמורה שאנו עשויים לקבל בעקבות המעשה הזה; אנו מתמסרים בדבקות וסוגדים כתגובה טבעית וספונטאנית להכרה באישיותו של האב שאין-דומה-לה, ובשל טיבו האוהב ותכונותיו שובות הלב.
ברגע שבו נכנס לפולחן מרכיב של עניין אישי, בו-ברגע הופכת הסגידה לתפילה אשר ראוי לה שתופנה לאישיות הבן הנצחי או לזו של הבן הבורא. ואולם, בחוויה הדתית המעשית אין כל סיבה שהתפילה לא תופנה לאל האב כחלק מסגידה אמיתית.
בעת שבה אתם עוסקים בעניינים הפרקטיים של חיי היומיום, אתם מצויים בידיהן של האישיויות הרוחניות אשר מקורן הוא המקור והמרכז השלישי; אתם משתפים פעולה עם סוכנויות הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד. וכאלה הם פני הדברים: אתם סוגדים לאל; אתם מתפללים ומתייחדים עם הבן; ואתם עוסקים בפרטֵי מסעכם הארצי תוך חיבור עם הבריות התבוניות של הרוח האינסופית, הפועלות בעולמכם וברחבי יקומכם.
הבנים הבוראים או הבנים השליטים, אשר מושלים בגורלות היקומים המקומיים עומדים הן במקומו של האב האוניברסאלי והן במקומו של הבן הנצחי של פרדיס. בני יקום אלה מקבלים את ההערצה בשמו האב, ומטים אוזן לתחינות נתיניהם העותרים אליהם מֵרַחֲבֵי יקומי בריאתם. עבור ילדיו של יקום מקומי, בן מיכאל הוא האל לכל דבר ועניין. הוא הינו ביטוי האישיות של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי ביקום המקומי. הרוח האינסופית שומרת על קשר אישי עם ילדי הממלכות הללו באמצעות רוחות היקום, עמיתותיהן של בני פרדיס הבוראים לניהול וליצירה.
פולחן כן מרמז על גיוסן של כל עוצמות האישיות האנושית תחת שלטון הנשמה וההדרכה האלוהית של מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה הנלווה. לעולם לא תוכל הדעת, על מגבלותיה החומריות, להיות מודעת במידה מרובה למשמעות האמיתית של הפולחן. ההכרה של האדם את מציאותיות הפולחן נקבעת, בראש ובראשונה, על-ידי מידת התפתחות נשמתו האלמותית המתפתחת . ההתפתחות הרוחנית של הנשמה מתרחשת באופן עצמאי לחלוטין מהמודעות העצמית השכלית.
חוויית הפולחן כוללת את הניסיון הנשגב של המְכַוְנֵן המְאֹרָס לחלוֹק עם האב האלוהי את כמיהותיה שאין-לתארן, ואת שאיפותיה שאין-לבטאן, של הנשמה האנושית – אותה יצירה אחודה של הדעת בת התמותה ומבקשת-האל ושל המְכַוְנֵן האלמוֹתי מגלה-האל. הפולחן הוא, איפוא, מעשה ההסכמה של הדעת החומרית לכך שהעצמי אשר-הופך-רוחני – תחת הנחיית הרוח הנלווית – יְתַקְשֵׁר עם האל כבן-אמונה של האב האוניברסאלי. הדעת בת-התמותה מסכימה לפולחן; הנשמה האלמותית כמהה ויוזמת אותו; נוכחות המְכַוְנֵן האלוהי מובילה את הפולחן הזה בִּשְמן של הדעת בת התמותה ושל הנשמה האלמותית. לסיכומו של דבר, פולחן אמיתי הופך לחוויה המתממשת בארבע רמות קוסמיות: השכלית, המורונטית, הרוחנית והאישית – תודעותיהן של הדעת, הנשמה והרוח, ואיחודן באישיות.
המוּסר של הדתות האבולוציוניות דוחף את האדם קדימה לעבר חיפוש האל באמצעות הכוח המניע של הפחד. הדתות של ההתגלות מושכות את האדם לחפש את אל האהבה בשל השתוקקותן להדמות לו. ברם, הדת אינה מהווה תחושה פסיבית גרידא של "תלות מוחלטת" או של "ביטחון הישרדותי"; הדת הינה חוויה חיה ודינאמית שבה מושגת האלוהיות בהתבסס על מתן שירות לאנושות.
השירות המיידי והעצום של דת אמת הינו כינונה של אחדות נמשכת בחוויה האנושית, של שלום מתמשך ושל ביטחון מעמיק. עבור האדם הפרימיטיבי, אפילו הפוליתיאיזם מהווה האחדה יחסית של המושג המתפתח על אודות האלוהות; פוליתיאיזם הוא למעשה מונותיאיזם בהתהוות. במוקדם או במאוחר, עתיד האל להיות מובן כמציאות של ערכים, כמהותן של המשמעויות וכחיי האמת.
האל אינו רק קובע-הגורל;הואעצמו מהווה את היעד הנצחי של האדם. כל הפעילויות האנושיות החילוניות שואפות לכופף את היקום לשירות המעוּות של העצמי; היחיד הדתי האמיתי שואף לזהות את העצמי עם היקום, ולאחר מכן להקדיש את פועלו של עצמי מאוחד זה לשירות משפחת הזולת האוניברסאלית, הכוללת את רעיו האנושיים והעל-אנושיים.
תחומי הפילוסופיה והאמנות מגשרים בין פעילויותיו החילוניות לבין פעילויותיו הדתיות של העצמי האנושי. האמנות והפילוסופיה משדלות את האדם החומרי להגות במציאויות הרוחניות ובערכים אוניברסאליים בעלי משמעות נצחית.
כל הדתות מלמדות על אודות הסגידה לאלוהות, בנוסף לתורה כזו או אחרת של שחרור אנושי. הדת הבודהיסטית מבטיחה שחרור מסבל, שלווה שאינה נגמרת; הדת היהודית מבטיחה שחרור מהקושי, שגשוג הנובע מצדיקות; הדת היוונית הבטיחה שחרור מחוסר הרמוניה ומכיעור באמצעות ידיעת היופי; הנצרות מבטיחה שחרור מחטא, קדושה; האסלאם משחרר מאמות המוסר הקפדניות של היהדות ושל הנצרות. הדת של ישוע היאשחרור מהעצמי, גאולה מרוע בידודו של היצור בזמן ובנצח.
העברים ביססו את דתם על טוּב; היוונים על יופי; ושתי הדתות כאחת שאפו לאמת. ישוע גילה אל של אהבה; והאהבה חובקת את האמת, היופי והטוּב במלואם.
לזורואסטרים הייתה דת של מוסר; להינדים דת של מטפיזיקה; לקונפוציאנים דת של אתיקה. ישוע חי דת של שירות. כל הדתות הללו הינן בעלות ערך, באשר הן מהוות גישות תקפוֹת לדתו של ישוע. הדת עתידה להפוך למציאות ההאחדה הרוחנית של כל מה שטוֹב, יפה ואמיתי בחוויה האנושית.
בדת היוונית נכללה האִמרה "דע את עצמךָ"; העברים ביססו את תורתם על "דע את אלוהיךָ"; הנוצרים מטיפים ל"ידיעת אדוננו ישוע המשיח"; ישוע הצהיר על החדשות הטובות של: "דעו את האל ואת עצמכם, כבניו של האל." המושגים הנבדלים הללו על אודות מטרת הדת, קובעים את גישתו של היחיד במצבי חיים שונים, ומהווים אות לעומק סגידתו ולטבע הרגלי תפילתו. המעמד הרוחני של כל דת עשוי להיקבע על-פי טבען של תפילותיה.
המושג של אֶל קנא אנושי-בחלקו מהווה שלב מעבר בלתי-נמנע בין הפוליתיאיזם למונותיאיזם הנשגב. הרמה הגבוהה ביותר שמושגת על-ידי דת, שהיא על טהרת האבולוציה, הינה האנשה מרוֹממת. הנצרות רוממה את מושג ההאנשה מהאידיאל של האדם למושג ההתעלות האלוהי של אישיות המשיח המהוללת. וזוהי הינה ההאנשה הגבוהה ביותר שיוכל האדם להגות.
המושג הנוצרי על אודות האל הוא ניסיון לשלב שלוש תורות נפרדות:
1.המושג העברי -האל כְּמָגִנָּם של ערכי המוסר, אל צדיק.
2.המושג היווני -האל כמאחד, אל התבונה.
3. המושג של ישוע -האל כחבר חי, אב אוהב, הנוכחות האלוהית.
ולפיכך, ברי כי התיאולוגיה הנוצרית המשולבת מתקשה מאוד להשיג עקביות. קושי זה מוחמר בעטייה של העובדה כי הדוקטרינות המוקדמות של הנצרות התבססו, בעיקרן, על החוויות הדתיות האישיות של שלושה אישים שונים: פִּילוֹן האָלֶכְּסַנְדרוֹנִי, ישוע מנצרת ופאולוס הַתָרְסִי.
בעודכם לומדים את חייו הדתיים של ישוע, התבוננו בו מצד החיוב. הרהרו יותר ביושרו ובשירות האוהב שלו, מאשר בהיותו נעדר-חטא. ישוע רומם את האהבה הסבילה, הנכללת במושג העברי של האב שבשמים, לכדי חיבת-הברוא הפעילה והגבוהה יותר כלפי אֶל אשר הינו אביו של כל יחיד, גם של זה השוגה במעשיו.
שורש הקיום של המוּסר הוא בתודעה-העצמית; המוּסר הינו על-חייתי, אך אבולוציוני לחלוטין. האבולוציה האנושית חובקת בפרישׂתה את כל המתנות הקודמות למתת המכווננים ולהגרת רוח האמת. אולם השגת רמות מוסריות אינה גואלת את האדם מהקשיים האמיתיים של חיי בן התמותה. הסביבה הפיזית של האדם גוררת מלחמת קיום; הסביבה החברתית מחייבת התאמות אתיות; המצבים המוסריים דורשים קבלת החלטות בתחומי ההיגיון הגבוהים ביותר; החוויה הרוחנית (בהינתן השגת המודעות לאל) דורשת כי האדם ימצא את האל ויתאמץ בכנות להדמות לו .
הדת אינה מבוססת על עובדות המדע, על מחויבויות חברתיות, על הנחות הפילוסופיה או על החובות המשתמעות של המוסר. הדת הינה ממלכה בלתי-תלויה של התגובה האנושית למצבי החיים ומתבטאת, ללא יוצא מן הכלל, בכל שלבי ההתפתחות האנושית הפוסט-מוסריים. הדת עשויה לחַדֶר את כל ארבע רמות ההבנה של הערכים ושל ההנאה מהרעות האוניברסאלית: הרמה החומרית, או הפיזית, של שימור-עצמי; הרמה החברתית, או הרגשית, של הרעוּת; הרמה המוסרית, או רמת החובה, של ההיגיון; הרמה הרוחנית של תודעת הרעוּת האוניברסאלית באמצעות הסגידה האלוהית.
המדען צמא-העובדות הוגה את האל כמקור והמרכז הראשון, אל של כוח. האמן הרגשן רואה את האל כאידיאלי היופי, אל של אסתטיקה. הפילוסוף בעל שיקול הדעת נוטה, לעיתים, להניח אל של אחדות אוניברסאלית, ואפילו אלוהות פנתיאיסטית. איש האמונה הדתי מאמין באל שמטפח את ההישרדות, באב שבשמים, באל האהבה.
התנהגות מוסרית תמיד קודמת לדת של התפתחות, ואפילו לחלק מדת של התגלות, אך לעולם היא איננה מלוא החוויה הדתית. שירות לחברה הוא התוצאה של מחשבה מוסרית ושל חיים דתיים. מוסריות איננה מובילה, מבחינה ביולוגית, לרמות הרוחניות הגבוהות יותר של החוויה הדתית. הערצת היופי המופשט אינה מהווה סגידה לאל; וכך, גם רוממות הטבע או יראת הכבוד מפני האחדות אינן מהוות סגידה לאל.
הדת של ההתפתחות הינה אִמָּם של המדע, האמנות והפילוסופיה, אשר הניפו את האדם אל הרמה שבה הוא יוכל להכיל את הדת של ההתגלות, לרבות מתת המכווננים והגעתה של רוח האמת. תמונת ההתפתחות של הקיום האנושי מתחילה ומסתיימת בדת, אף כי באיכויות מאוד שונות של דת, שכן האחת היא התפתחותית וביולוגית, ואילו האחרת היא הִתגלותית ותקופתית. וכך, אף שהדת הינה טבעית ונורמאלית עבור האדם, היא גם בגדר בחירה. האדם אינו מחויב להיות דתי בניגוד לרצונו.
החוויה הדתית, בהיותה רוחנית במהותה, לעולם לא תהא מובנת לחלוטין לדעת החומרית; ומכאן תפקידה של התיאולוגיה – היא הפסיכולוגיה של הדת. המִּשְׁנָה המהותית של הבנת האדם את האל יוצרת פרדוקס בהבנה הסופית. בעבור ההיגיון האנושי וההיסק הסופי בלתי-אפשרי כמעט להביא להרמוניה את המושג של התּוֹכִיּוּת – האל השוכן בתוך כל יחיד כחלק ממנו – ואת הרעיון של התעלות האל – השליטה האלוהית ביקום היקומים. על שני המושגים המהותיים הללו להיות מאוחדים בתפיסת-האמונה של המושג על אודות התעלותו של אל אישי, ובהכרה בנוכחות השוכנת של רסיס מאותו אל, ובכך יוצדק פולחן מושכל, ותתוקף תקוות הישרדותה של האישיות. הקשיים והפרדוקסים של הדת נעוצים בעובדה שמציאויות הדת מצויות לחלוטין מעבר ליכולת ההבנה השכלית של בן התמותה.
בן התמותה נהנה משלושה סיפוקים בחווייתו הדתית, אפילו בימי שהייתו הזמנית על-פני כדור-הארץ:
1.שכלית, הוא נהנה מהסיפוק של תודעה אנושית מאוחדת יותר.
2.פילוסופית, הוא נהנה מביסוסם של האידיאלים שלו על אודות ערכים מוסריים.
3.רוחנית, הוא משגשג בחוויה של רעות אלוהית, הסיפוק הרוחני של פולחן אמיתי.
שומה על תודעת האל, כפי שהיא נחווית על-ידי בני התמותה של העולמות, להיות מורכבת משלושה גורמים משתנים, שלוש רמות דיפרנציאליות של הבנת המציאות. ברמה הראשונה מצויה תודעת הדעת – הבנתהרעיוןעל אודות האל. לאחריה מגיעה תודעת הנשמה – הבנת האידיאלשל האל. ולבסוף, מפציעה תודעת הרוח – ההבנה על אודותהמציאותיות הרוחניתשל האל. על-ידי האחדה של גורמי הבנת האלוהות, חלקית ככל שזו תהא, האישיות של בן התמותה ממלאה ופורשׂת תמידית, ובכל רמות התודעה, את ההבנה על אודותאישיות האל. ובבוא העת, כל זאת יוביל את בני התמותה אשר יגיעו לסגל הסופיונות להבנתעליונותהאל, ואף עשוי להתממש בסופו של דבר בהבנתמרביותהאל, שהיא שלב מסוים של תודעת-העל המוּחלטוֹפית של אב פרדיס.
אף כי החוויה של ידיעת-האל נשארת זהה בכל דור ודור,המושג הפילוסופי וההגדרות התיאולוגיות על אודות האל חייבים להשתנות עם התקדמות עידני הידע האנושי. ידיעת-האל, תודעה דתית, הינה מציאות אוניברסאלית, אולם בלא תלות במידת תקפותה (מציאותיותה) של החוויה הדתית, שומה עליה להסכים להעמיד עצמה לביקורת מושכלת ולפירוש פילוסופי סביר; ושומה עליה שלא לשאוף להיות נפרדת מהחוויה אנושית הכוללת.
הישרדותה הנצחית של האישיות תלויה לחלוטין בבחירת הדעת בת התמותה, אשר החלטותיה הן שקובעות את פוטנציאל הישרדותה של הנשמה האלמותית. ההישרדות מובטחת כאשר הדעת מאמינה באל, הנשמה יודעת את האל, וכאשר, בעידודו של המכוונן, כולם חושקים באל. לא יוכלו מגבלות שכליות, מיעוט בחינוך, חסך תרבותי, מעמד חברתי נמוך, ואף סטנדרטים אנושיים מוסריים נמוכים הנובעים מהיעדר אומלל של יתרונות חינוכיים, תרבותיים או חברתיים, לבטל את נוכחותה של הרוח האלוהית בקרב אותם בני-אנוש אומללים ומוגבלים, באשר הינם מאמינים. משגוח המסתורין השוכן מהווה את הפתיח, ומבטיח את האפשרות הפוטנציאלית לגדילתה ולהישרדותה של הנשמה האלמותית.
יכולת הַהִתְרַבּוּת של הורים בני-תמותה אינה מותנית בהשכלתם, או במעמדם התרבותי, החברתי או הכלכלי. בתנאים רגילים, איחוד גורמי ההורות בהחלט מספיק לשם העמדת צאצאים. אם יחיד בו-שוכנת-רוח שואף לאל, חושק בכנות להדמות לו ובוחר בכנות לעשות את רצון האב שבשמים, אזי כל אשר נדרש מאותו בן-תמותה על-מנת ליזום ולטפח את יצירתה של נשמתו האלמותית בעלת איכויות ההישרדות, הוא דעת אנושית המבדילה בין נכון ללא-נכון; דעת שנֵחַנָּה ביכולת לסגוד לאל ומצויה באיחוד עם המכוונן האלוהי.
האב האוניברסאלי הוא האל של האישיויות. ממלכת האישיות האוניברסאלית – החל מהיצור הגשמי בן התמותה ממעמד האישיות הנמוך ביותר וכלה באישיויות הבוראות המכובדות בעלות המעמד האלוהי – מתמרכזת ומוקפת על-ידי האב האוניברסאלי. האל האב הוא מעניק המתת של כל אישיות והוא זה שמשמרן. כמו כן, אב פרדיס הוא היעד של כל אותן אישיויות סופיות, אשר בוחרות בלב שלם לעשות את הרצון האלוהי; אלה הן האישיויות האוהבות את האב והכמהות להדמות לו.
אישיות הינה אחת מהתעלומות הבלתי-פתורות של היקומים. בעוד יכולים אנו ליצור מושגים ראויים של הגורמים הנכללים ביצירי אישיות מסדרים שונים ומרמות שונות, איננו מבינים במלואה את טיבה האמיתי של האישיות עצמה. בעוד שאנו מבחינים בבהירות בגורמים השונים, אשר צירופם יחדיו מהווה את הכלי לאישיות האנושית, איננו מבינים במלואן את טיבה ואת משמעותה של אישיות סופית שכזו.
אישיות מצויה כפוטנציאל בכל היצורים הניחנים במתת הדעת, בטווח הנע מהמינימום של ידיעה-עצמית למקסימום של ידיעת-האל. אולם, הדעת עצמה אינה אישיות, כך גם לא רוח ולא אנרגיה פיזית. אישיות הינה אותה איכות ואותו ערך במציאות הקוסמית, אשר מוענקים באופן בלעדי על-ידי האל האב, לאותן מערכות אנרגיה חיות, המתאמות ומסמיכות אנרגיות של חומר, דעת ורוח. אישיות אף איננה הישג מדורג. אישיות עשויה להיות חומרית או רוחנית, ואולם, או שהיא קיימת או שאינה קיימת. כל אשר הוא אחר-מאישיות, לעולם איננו מגיע לרמה של האישיותי, אלא באמצעות פעולה ישירה של אב פרדיס.
הענקת מתת האישיות הינה תפקידו הבלעדי של האב האוניברסאלי; זהו תהליך ההפיכה לאישיות של אותן מערכות אנרגיה חיות, אשר להן הוא מעניק תכונות של תודעה יוצרת יחסית, ואת הרצון החופשי לשלוט בה. אין אישיות בלתי האל האב, ואף אישיות אינה קיימת אלא הודות לאל האב. תכונות הבסיס של העצמי האנושי, כמו גם המכוונן המוחלט, אשר מהווה את גרעין האישיות האנושית, הינם המתת של האב האוניברסאלי, בפעולתו בתחומו האישי והבלעדי של הסעד הקוסמי.
המכווננים, אשר מעמדם קדם-אישיותי, שוכנים בקרב סוגים רבים של יצורים בני-תמותה, ובכך מבטיחים כי אותם יצורים יוכלו לשרוד את המוות ולהפוך לאישיויות כיצורים מורונטיים בעלי פוטנציאל להישגים רוחניים מרביים. זאת מכיוון שכאשר שוכן ביצור שניחן במתת של דעת ואישיות, רסיס רוח של האל הנצחי – המתת הקדם-אישיותית של האב האישי – כי אז מוקנה לאישיות סופית זו הפוטנציאל לַאלוהי ולנצחי, וביכולתה לשאוף לגורל הדומה למרבי, ואף להושיט את ידה לעבר המוחלט.
הקיבולת לאישיות אלוהית טמונה במכוונן הקדם-אישיותי; הקיבולת לאישיות אנושית הינה פוטנציאלית במתת הדעת הקוסמית שניתנה לאדם. ואולם האישיות ההתנסותית של האדם אינה נצפית כמציאות פעילה ומתפקדת, אלא לאחר שידו האלוהית המשחררת של האב האוניברסאלי נגעה בכלי נשא-החיים החומרי של היצור בן התמותה, וכך שילחה אותו לשוט באוקיינוס הניסיון כאישיות מודעת-לעצמה, מכריעה-לעצמה (באופן יחסי) ויוצרת-לעצמה. העצמי הגשמי הוא אכן אישי ללא סייג.
לעצמי הגשמי יש אישיות וזהות, אומנם זהות זמנית; אף למכוונן הרוח הקדם-אישיותי יש זהות, זהות נצחית. לאישיות גשמית זו ולרוח קדם-אישיותית זו, היכולת לצרף את תכונותיהן היצירתיות אלה לאלה, ולברוא את זהותה השורדת של הנשמה האלמותית.
וכאשר אִפשר כך את צמיחתה של הנשמה האלמותית, ושחרר את האדם מכבלי תלותו בגורמים קודמים, זז האב הצידה. וכעת, נותר לאדם החופשי מהכבלים של תגובתו לַגורמים – לפחות בכל הנוגע לגורל הנצח – והמצויד בתנאים לצמיחת העצמי האלמותי – היא הנשמה – לִרְצוֹת את יצירתו של העצמי השורד הנצחי, הנמצא בהישג ידו והנתון לבחירתו, או לחלופין – למנוע ממנו מלהיווצר. שום הוויה, כוח, בורא, או סוכנות כלשהי בכל רחבי יקום היקומים, לא תוכל להתערב ברמה כלשהי בריבונותו המוחלטת של הרצון החופשי של בן התמותה – כשזה פועל במסגרת הבחירה – בנוגע לגורלה הנצחי של אישיותו של בן התמותה הבוחר. זאת הואיל ובכל הנוגע להישרדות הנצחית, הצהיר האל על ריבונותו של הרצון החופשי הגשמי ובן התמותה, והצהרה זו הינה מוחלטת.
המתת של אישיות לַברוּא כוללת בחובה שחרור יחסי מתגובות כנועות לגורמים קודמים; כמו כן, האישיויות של כל ההוויות המוסריות מסוג זה, בין אם הן אבולוציוניות ובין אם לאו, מתמרכזות באישיותו של האב האוניברסאלי. לנצח הן נמשכות לעבר נוכחותו בפרדיס על-ידי אותה אחווה שבין הוויות, היוצרת את מעגל המשפחה האוניברסאלית הרחבה, ואת חוג האחווה של האל הנצחי. בקִרְבָּה של כל אישיות שוררת קִרְבָה של ספונטאניוּת אלוהית.
מעגל האישיות של יקום היקומים מתמרכז באישיות האב האוניברסאלי; אב פרדיס מודע אישית ל-, ומצוי בקשר אישי עם-, כל האישיויות, בכל הרמות של הקיום המודע-לעצמו. ומוּדעות זו לאישיות בכלל הבריאה, מתקיימת באופן בלתי-תלוי במשימתם של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה.
כפי שמצויה כל הכבידה במעגל של אי פרדיס, כפי שמצויה כל הדעת במעגל של הפועֶל האחוד, וכפי שמצויה כל הרוח בבן הנצחי, כך מצויה כל האישיות במעגל הנוכחות האישי של האב האוניברסאלי; ומעגל זה משדר, ללא כשל, את סגידתן של כל האישיויות אל ה אישיות המקורית והנצחית .
בנוגע לאותן אישיויות שבהן לא שוכן מכוונן: התכונה של חופש-בחירה מוענקת אף היא על-ידי האב האוניברסאלי, ואף אישיויות אלה מחובקות במעגל הגדול של האהבה הנשגבת, מעגל האישיות של האב האוניברסאלי. האל מעניק את ריבונות הבחירה לכל האישיויות האמיתיות. לא יוכרח אף יציר-אישיות לצאת להרפתקה הנצחית; שער הנצח נפתח אך ורק בתגובה לבחירה החופשית של בניו בעלי חופש-הרצון של אל הרצון החופשי.
וכל זה מייצג את מאמצַי להציג את יחסו של האל החי אל ילדי הזמן. ואחרי ככלות הכול, לא אוכל לעשות דבר מועיל יותר מאשר לחזור ולומר כי האל הוא אביכם האוניברסאלי, וכי אתם כולכם הנכם ילדיו הפלנטאריים.
[זהו החלק החמישי והאחרון בַּסדרה המציגה את סיפורו של האב האוניברסאלי, אשר נמסר על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה.]
הבן הנצחי הוא הביטוי המושלם והסופי של המושג האישי והמוחלט "הראשון" של האב האוניברסאלי. בהתאם לכך, כל אימת שהאב מבטא עצמו באופן אישי ומוחלט, ובכל אופן שבו הוא עושה כן, הוא עושה זאת דרך בנו הנצחי, אשר היה מעולם, הווה כעת ולעולם יהיה המילה החיה האלוהית. ובן נצחי זה שוכן במרכז כל הדברים, בסימוכיות לנוכחותו האישית של האב הנצחי והאוניברסאלי, ואופפו בקרבה מיידית.
על-מנת לזכות בגישה לערוצי המחשבה של השכל האנושי, אנו מדברים על המחשבה "הראשונה" של האל, ומרמזים בכך על מקור בלתי-אפשרי בזמן של הבן הנצחי. עיוותי שפה שכאלה מייצגים את מיטב מאמצינו לקשר-של-פשרה עם הדעת כבולת-הזמן של היצורים בני התמותה. במובן הסדרתי, לאב האוניברסאלי מעולם לא הייתה יכולה להיות מחשבה ראשונה, ולבן הנצחי מעולם לא הייתה יכולה להיות התחלה. ואולם, הונחיתי להציג את מציאויות הנצח לַדעת מוגבלת-הזמן של בני התמותה, תוך שימוש בסמלי מחשבה שכאלה, ולתאר את מערכות היחסים של הנצח באמצעות מושגי זמן כאלה של סדרתיות.
הבן הנצחי הינו הייצוג האישיותי הרוחני של המושג האוניברסאלי האינסופי של אב פרדיס על אודות המציאות האלוהית, הרוח הבלתי-מוגדרת והאישיות המוחלטת. ובכך, מהווה הבן את ההתגלות האלוהית של זהות הבורא של האב האוניברסאלי. האישיות המושלמת של הבן חושפת את העובדה כי למעשה האב הוא המקור הנצחי האוניברסאלי של כל המשמעויות והערכים של הרוחני, הרצוני, התכליתי והאישי.
במאמץ לאפשר לדעת הסופית של הזמן ליצור לעצמה מושג סדרתי כלשהו על אודות מערכות היחסים הנצחיות והאינסופיות של הוויות שילוש פרדיס, אנו מתירים לעצמנו חופש המשגה כמו בהתייחסות לַ"מושג האישי, האוניברסאלי והאינסופי הראשון של האב". יהיה זה בלתי-אפשרי עבורי להעביר לדעת האנושית רעיון הולם כלשהו על אודות היחסים הנצחיים של האלוהויות; לפיכך, הנני עושה שימוש במונחים אשר יספקו לדעת הסופית רעיון מסוים על אודות מערכת היחסים של הוויות נצחיות אלה בעידני הזמן העוקבים. הננו מאמינים כי הבן פרץ מן האב; לימדונו כי שניהם נצחיים ללא סייג. ברי, איפוא, כי בריה של זמן לעולם לא תוכל להבין במלואו את המסתורין הזה של בן שנגזר מהאב, ושבה בעת הוא מתואם לנצח עם האב עצמו.
הבן הנצחי הוא הבן המקורי והיחיד של האל. הוא האל הבן, אישיות האלוהות השנייה והבורא הסימוכי של כל הדברים. כשם שהאב הוא המקור והמרכז הגדול הראשון, כך הבן הוא המקור והמרכז הגדול השני.
הבן הנצחי הינו המרכֵּז הרוחני והמנהלן האלוהי של ממשלת הרוח של יקום היקומים. האב האוניברסאלי הוא בראש ובראשונה בורא ולאחר מכן מפקח; הבן הנצחי הוא בראש ובראשונה בורא-בצוותא ולאחר מכןמנהלן רוחני. "האלוהים הוא רוח"', והבן הינו התגלות אישית של רוח זו. המקור והמרכז הראשון הינו מוחלט הרצון; המקור והמרכז השני הינו מוחלט האישיות.
האב האוניברסאלי לעולם אינו פועל באופן אישי כבורא, אלא בצוותא עם הבן, או בפעולה מתואמת איתו. לוּ כותב הברית החדשה היה מתייחס לבן הנצחי, כי אז היה מביע את האמת בכותבו: "בראשית היה הדבר, והדבר היה את האלֹהים, ואלֹהים היה הדבר. הכול היה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה."
כאשר הופיע באורנטיה בן של הבן הנצחי, אלה אשר התרועעו עם הוויה אלוהית זו בעודה בגוף אדם, התייחסו אליו כאל זה "אשר היה מבראשית, אשר שמענו ובעינינו ראינו, אשר הבטנו אליו ואשר מיששו ידינו על-דבר החיים." ובן מתת זה הגיע מעם האב, בדיוק באותה אמיתוּת שבה הגיע הבן המקורי, ככתוב באחת מתפילותיו הארציות: "ועתה, אבי, פארני עִמך; פארני בכבוד אשר היה-לי עִמך, עוד בטרם היות העולם."
הבן הנצחי ידוע ביקומים השונים במגוון שמות. ביקום המרכזי הוא נודע כַּמקור המתאם, כַּבורא-בצוותא וכַּמוחלט הסימוכי. בבירת יקום-העל, אוורסה, אנו מתייחסים אל הבן כְּמרכַּז הרוח המתאם וכמנהלן הרוח הנצחי. בבירת היקום המקומי שלכם, סלווינגטון, בן זה רשום כמקור והמרכז הנצחי השני. המלכיצדקים מכנים אותו בשם בן הבנים. בעולמכם, שלא כבשאר המערכת שלכם של העולמות המיושבים, בן מקורי זה זוהה בטעות עם בן בורא מתאם, מיכאל מנבאדון, אשר העניק עצמו למען הגזעים בני התמותה של אורנטיה.
בעוד שכל אחד מבני פרדיס עשוי להיקרא, ובצדק, בן האל, אנו נוהגים לשמור את התואר "הבן הנצחי" עבור בן מקורי זה, המקור והמרכז השני, הבורא-בצוותא עם האב האוניברסאלי של היקום המרכזי של העוצמה ושל המושלמות, והבורא-בצוותא של כל יתר הבנים האלוהיים אשר נבעו מעִם האלוהויות האינסופיות.
בדיוק כמו האב האוניברסאלי, הבן הנצחי הוא בלתי-משתנה וניתן לסמוך עליו באופן אינסופי. הוא אף רוחני ממש כמו האב, וממש כמוהו הינו באמת רוח שאין לה גבול. לכם, באשר אתם ממוצא נמוך, ייראה הבן כאישי יותר, מכיוון שהוא נמצא צעד אחד קרוב אליכם יותר בנגישותו מאשר האב האוניברסאלי.
הבן הנצחי הוא הדבר הנצחי של האל. הוא הינו שלם כמו אב; למעשה, הבן הנצחי הינו האל האב כפי שהוא מתבטא באופן אישי ביקום היקומים. ולפיכך, האמירה על אודות הבן הנצחי, ועל כל הבנים הבוראים המתאמים, כי "כל הרואה את הבן ראה את האב," תמיד הייתה אמת, היא נכונה כעת, ולנצח תהיה אמת לאמיתה.
בטיבו, שלם הבן ממש כאב הרוח. כאשר סוגדים אנו לאב האוניברסאלי, למעשה אנו סוגדים בעת ובעונה אחת גם לאל הבן ולאל הרוח. ממש כמו האל האב, האל הבן הינו מציאות אלוהית והינו נצחי בטבעו.
הבן ניחן לא רק בכל צדיקותו האינסופית והמתעלה של האב, אלא שהוא גם משקף את כל קדושת אופיו של האב. הבן חולק את מושלמותו של האב, ואף חולק עימו את האחריות לסייע לכל הבריות הבלתי-מושלמות במאמציהן הרוחניים להשיג מושלמות אלוהית.
הבן הנצחי ניחן בכל אופיו האלוהי ובתכונותיו הרוחניות של האב. הבןהינו מלוא מוחלטוּת האל מבחינת האישיות ומבחינת הרוח; ואת התכונות הללו חושף הבן בעודו מנהל אישית את ממשל הרוח של יקום היקומים.
האל אכן הינו רוח אוניברסאלית; האלוהים הוא רוח; וטבע רוחני זה של האב מתרכז ומתבטא באופן ישיר גם באלוהות הבן הנצחי. נראה כי כל התכונות הרוחניות מודגשות בעוצמה בבן בשל הבידול מהאוניברסאליות של המקור והמרכז הראשון. וכשם שהאב חולק את טיבו הרוחני עם הבן, כך שניהם בצוותא חולקים במלואה וללא סייג את הרוח האלוהית עם הפועל האחוד, הרוח האינסופית.
האב והבן הינם שווים באהבתם את האמת ואת יצירת היופי, אלא שנראה כי הבן מקדיש עצמו יותר להגשמת היופי הרוחני הבלעדי של ערכים אוניברסאליים.
אינני מבחין בהבדל כלשהו בין האב לבין הבן בכל הנוגע לטוּב אלוהי. האב אוהב את ילדי יקומיו כאב; ואילו הבן הוגה בכל היצורים הן כאב והן כאח.
הבן חולק את הצדק ואת היושרה של השילוש, אולם את התכונות האלוהיות הללו מכסה הביטוי האישי האינסופי של אהבת האב וחמלתו; הבן הינו התגלמות האהבה האלוהית כלפי היקומים. כפי שהאל הינו אהבה, כך הבן הינו חמלה. לא יוכל הבן לאהוב יותר מן האב, ואולם יוכל לחמול על הברואים באופן אחד נוסף, שכן הוא אינו רק בורא ראשוני כמו האב, אלא גם בנו הנצחי של אותו אב, וככזה חולק הוא עם כל בניו האחרים של האב האוניברסאלי את החוויה של היות בן.
הבן הנצחי הינו שר החמלה הגדול של כלל הבריאה. החמלה הינה מהות אופיו הרוחני של הבן. הוראותיו של הבן הנצחי, כפי שהן נמסרות במעגלי הרוח של המקור והמרכז השני, מקודדות בטונים של חמלה.
על-מנת להבין את אהבתו של הבן הנצחי, שומה עליכם לתפוש תחילה את מקורה האלוהי, האב, אשרהינו אהבה; ולאחר מכן, לחזות בפרישתה של חיבה אינסופית זו בסעד רחב היריעה של הרוח האינסופית ושל צבאה חסר הגבולות כמעט של אישיויות סועדות.
הסעד של הבן הנצחי מוקדש להתגלותו של אל האהבה ליקום היקומים. בן אלוהי זה אינו עסוק במשימה הנלוזה של שכנוע אביו החסוד לאהוב את ברואיו הנמוכים ולגלות אהבה לאלה השוגים בזמן. איזו שגיאה היא לדמות כי הבן הנצחי מבקש את רחמיו של האב האוניברסאלי עבור ברואיו הנמוכים בעולמות החומר של החלל! מושגים כאלה על אודות האל גסים ומעוותים הם. שומה עליכם, לעומת זאת, להבין כי כל סעד החמלה של בני האל הינו התגלות ישירה של ליבו האוניברסאלי האוהב של האב, החומל באופן אינסופי. אהבת האב היא-היא המקור האמיתי והנצחי של חמלת הבן.
האל הינו אהבה, ואילו הבן הינו חמלה. אהבה הינה חמלה בפעולה; אהבת האב בפעולתו האישית של הבן הנצחי. אהבתו של בן אוניברסאלי זה אף היא אוניברסאלית. כפי שאהבה מובנת על פלנטה ובה יצורים מיניים, אהבת האל דומה יותר לאהבת אב, בעוד שאהבת הבן דומה יותר לחיבה אימהית. אכן, תיאורים שכאלה הינם גסים, אולם הנני עושה בהם שימוש מתוך תקווה להעביר לדעת האנושית את המחשבה על קיומו של הבדל בין אהבת האב לזו של הבן באיכות ובטכניקת הביטוי, אך לא בתוכן.
הבן הנצחי מניע את הרמה הרוחנית של המציאות הקוסמית; העוצמה הרוחנית של הבן הינה מוחלטת ביחס לכל אשר הינו מציאותי ביקום. באמצעות אחיזתו המוחלטת בכבידה הרוחנית, הוא מפעיל שליטה מושלמת בכל האיגודים ההדדיים של אנרגיה רוחנית בלתי-מובחנת ובכלל המציאות הרוחנית הממשית. הרוח הטהורה והבלתי-מקוטעת כולה, וכן כל ההוויות והערכים הרוחניים, מגיבים לכוח משיכתו האינסופי של בן פרדיס הקדמון. ואם בעתיד הנצח נחזה בהופעתו של יקום בלתי-מוגבל, תמצאנה הכבידה הרוחנית ועוצמתו הרוחנית של הבן המקורי, ראויות בהחלט לשלוט רוחנית ולנהל ביעילות בריאה חסרת גבולות שכזו.
הבן הינו כֹּל-יָכוֹל רק במרחב הרוחני. בכלכלה הנצחית של ניהול היקום לא תִּמָּצֵא חזרה בזבזנית שלא צורך על פעולות; האלוהויות אינן נוטות לשכפל את הסעד האוניברסאלי שלא לצורך.
תכונתו של הבן המקורי להימצא בַּכול הינה הבסיס לאחדות הרוחנית של יקום היקומים. הלְכִידוּת הרוחנית של הבריאה בכללותה נשענת על נוכחותה הפעילה בכל-מקום של רוחו האלוהית של הבן הנצחי. בשעה שאנו הוגים בנוכחותו הרוחנית של האב, אנו מתקשים להבחין במחשבותינו בינה לבין נוכחותו הרוחנית של הבן הנצחי. רוחו של האב לעד שוכנת בזו של הבן.
האב חייב להימצא רוחנית בכול, ואולם נראה כי נוכחות בכול זו הינה בלתי-נפרדת מפעילויותיו הרוחניות בכל-מקום של הבן הנצחי. בכל אופן, הננו מאמינים כי בכל המצבים שבהם נוכחים האב-בן בנוכחות רוחנית דואלית, רוחו של הבן מְתֹאֶמֶת עם זו של האב.
במגעו עם האישיויות, פועל האב במעגל האישיות. במגע האישי, הניתן לגילוי, של האב עם הבריאה הרוחנית, הוא מופיע בדמות רסיסי מכלול אלוהותו; ולרסיסי-אב אלה תפקיד יחיד, ייחודי ובלעדי בכל מקום ובכל זמן שבו הם מופיעים ביקומים. בכל אותם מצבים, מְתֹאֶמֶת רוחו של הבן עם התפקיד הרוחני של נוכחותו הרסיסית של האב האוניברסאלי.
מבחינה רוחנית, הבן הנצחי נוכח בכול. באופן וודאי, רוחו של הבן הנצחי נמצאת איתכם וסובבת אתכם, אולם היא אינה מצויה בתוככם או כחלק מכם, כדוגמת משגוח המסתורין. רסיסי האב השוכנים מכַוונים את הדעת האנושית בהדרגה לעבר גישות אלוהיות יותר ויותר, כך שדעת מרקיעה זו נענית באופן הולך וגובר לעוצמת המשיכה הרוחנית של מעגל-הכבידה הרוחני רב-העוצמה של המקור והמרכז השני.
הבן המקורי מודע-לעצמו באופן רוחני ואוניברסאלי. בינתו של הבן שקוּלה במלואה לזו של האב. בתחומים של ידע ושל יְדִיעַת-הַכּוֹל, איננו יכולים להבדיל בין המקור הראשון למקור השני; כמו האב, כך אף הבן, יודע-כל הוא; לעולם הוא איננו מופתע ממאורע כלשהו ביקום; יודע הוא אחרית דבר מראשיתו.
האב והבן אכן יודעים את מספרן ואת מיקומן של כל הרוחות וההוויות הרוחניות ביקום היקומים. לא זאת בלבד שהבן הינו יודע-כל בזכות רוחו המצויה בכל, אלא הוא אף מודע, באופן שווה לאב ולפועל האחוד, למלוא הבינה המַחְזִירוּתִית העצומה של ההוויה העליונה; זה אשר בינתו מודעת, בכל עת, לכל המתרחש בכל העולמות של שבעת יקומי-העל. ואף קיימות דרכים נוספות שבהן בן פרדיס הינו יודע-כל.
הבן הנצחי, כאישיות רוחנית סועדת, אוהבת ורחומה, שקוּל באופן מלא ואינסופי לאב האוניברסאלי; זאת בעוד שבכל מגעיו האישיים של חיבה וחמלה עם ההוויות המרקיעות מהעולמות הנמוכים, הבן הנצחי הוא אדיב ומתחשב, ואף סבלן וארך-אפיים ממש כבניו בני פרדיס ביקומים המקומיים, אשר נותנים תדירוֹת את עצמם במתת לעולמות האבולוציוניים של הזמן.
אין טעם להרחיב עוד את הדיבור על אודות תכונותיו של הבן הנצחי. למעט החריגים שצוינו, די ללמוד את תכונותיו הרוחניות של האל האב על-מנת להבין ולהעריך נכונה את תכונותיו של האל הבן.
הבן הנצחי איננו פועל אישית בממלכות הגשמיות, ואף אינו פועל ברמות של סעד הדעת להוויות הברואות, אלא למעט באמצעות הפועל האחוד. ואולם, אין במגבלות אלה בכדי להגביל באופן כלשהו את הבן הנצחי בהפגנה המלאה והחופשית של כל התכונות הרוחניות האלוהיות של ידיעת-כל, הִמצאות-בכול ויְכֹלֶת כֹּל.
אף כי הבן הנצחי אינו מְחַדֵר באופן אישי את פוטנציאל הרוח הטבוע באינסופיותו של הַמוחלט הַאֱלֹהִי, באשר הופכים פוטנציאלים אלה לממשיים, הם נִכְפָּפִים לאחיזתו הכֹּל-יכולה של מעגל הכבידה-הרוחנית של הבן.
אישיות הינה המתנה הבלעדית של האב האוניברסאלי. הבן הנצחי גוזר אישיות מהאב, אך הוא לא יעניקה ללא האב. הבן הוא המקור של צבא רוחני עצום, אך נגזרות אלה אינן אישיויות. כאשר בורא הבן אישיויות, הוא עושה כן יחד עם האב, או יחד עם הפועל האחוד, באשר זה עשוי לפעול ביחסים מעין אלה בשמו של האב. ולפיכך, הבּן הנצחי הוא בורא-בצוותא של אישיויות, אך הוא אינו מעניק אישיות להוויה כלשהי, ולעולם אינו בורא לבדו הוויות בעלות אישיות. בכל אופן, אין במגבלה זו כדי לשלול מהבן את יכולתו לברוא מציאויות כלשהן מטיפוס אחר-מאשר-אישיות.
הבן הנצחי מוגבל ביכולתו להקנות זכויות כבורא. כאשר הפך האב את הבן המקורי לנצחי, הוא הקנה לו את העוצמה ואת הזכות להצטרף אליו לפעולת היצירה האלוהית של בנים נוספים שלהם תכונות יצירה; ואת זאת הם עשו ועדיין עושים. אולם, כאשר נוצרו בנים מתאמים אלה, נראה כי זכויות הבורא אינן ניתנות להעברה הלאה. הבן הנצחי מעביר זכויות כבורא רק לאישיות שנבראה ראשונה או במישרין. לפיכך, כאשר חוברים האב והבן כדי לאחד בן בורא לכדי אישיות, הם משיגים את מבוקשם; אך הבן הבורא שכך נוצר, לעולם לא יוכל להאציל את סמכויותיו כבורא לשלל סדרי הבנים שאותם עתיד הוא לברוא, וזאת, אף-על-פי שנראה שבקרב בני היקום הגבוהים ביותר מופיעה השתקפות מוגבלת ביותר של תכונותיו היצירתיות של הבן הבורא.
הבן הנצחי, כהוויה אינסופית ואישית באופן בלעדי, איננו יכול לחלק את טבע עצמו לרסיסים, ואינו יכול להעניק מנות אינדיבידואליות של עצמו באופן שבו נוהגים האב האוניברסאלי והרוח האינסופית. ואולם, הבן יכול לתת עצמו, והוא אכן עושה זאת, כרוח חסרת גבולות הנסוכה על-פני הבריאה כולה, ומושכת ללא לאוּת את כל אישיויות הרוח והמציאויות הרוחניות אל עבר הבן הנצחי.
זכרו תמיד כי הבן הנצחי הינו הביטוי האישיותי של אב הרוח בעבור כלל הבריאה. במובן האלוהי, הבן הוא אישיותי ולא כל דבר אחר; אישיות אלוהית ומוחלטת שכזו אינה ניתנת לפירוק או לחלוקה לרסיסים. האל האב והאל הרוח אכן הינם אישיים, ואולם בנוסף להיותם אישיויות אלוהות, הם גם כל השאר.
על אף שנבצר מהבן הנצחי לקחת חלק אישי במתת של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה, הוא ישב בנצח העבר בהתייעצות עם האב האוניברסאלי, אישר את התוכנית והבטיח לאב שיתוף פעולה בלתי-מוגבל, כאשר הציע האב לבן, בעת תכנון המתת של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה, "הבה נַעֲשֶׂה את האָדָם בן התמותה בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ." וכפי ששוכן בקרבכם רסיס רוחו של האב, כך עוטפת אתכם נוכחות רוחו של הבן, ושני אלה יחדיו לנצח עמלים כאחד על-מנת לקדם אתכם מבחינה רוחנית.
הבן הנצחי הינו רוח והוא ניחן בדעת; אולם אלה אינן דעת או רוח אשר דעת בת-תמותה תוכל להבינן. בן התמותה תופש את הדעת ברמות הסופית, הקוסמית, הגשמית והאישית. האדם אף מתבונן במופעי דעת ביצורים חיים ברמה תת-אישית (של עולם החי), אך הוא מתקשה לתפוש את טיבה של הדעת, כאשר זו משתייכת להוויות על-חומריות ומהווה חלק מאישיויות שהן אך ורק רוחניות. שומה על הגדרת הדעת להשתנות כאשר היא מתייחסת לרמה הרוחנית של הקיום, וכאשר היא משמשת לציון פעולות תבוניות רוחניות. דעת מסוג זה, אשר קשורה במישרין לרוח, אינה ברת השוואה, לא לדעת אשר מתאמת בין רוח וחומר, ואף לא לזאת אשר קשורה בלעדית לחומר.
הרוח תמיד מודעת, וניחנת בדעת ובסוגים שונים של זהות. בהיעדר דעת, מסוג כזה או אחר, לא תהא כל מודעות רוחנית באחווה של הוויות רוחניות. היכולת לדעת ולהיוודע, השקולה לדעת, הינה טבעית לאלוהות. האלוהות עשויה להיות אישית, קדם-אישית, על-אישית, או לא-אישית, אך אלוהות לעולם אינה חסרת דעת, כלומר, לעולם היא לא תחסר, לכל הפחות, את היכולת לתקשר עם ישויות, הוויות או אישיויות דומות.
דעת הבן דומה לזו של האב, אך אינה דומה לאף דעת אחרת ביקום; ויחד עם דעתו של האב היא מהווה מקור קדמון לדעת המגוּונת ורחבת היריעה של הפועל האחוד. ייתכן שהדעת של האב ושל הבן, אותה תבונה אשר קודמת לדעת המוחלטת של המקור והמרכז השלישי, מודגמת באופן המיטבי באותה קדם-דעת של מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה, שכן, אף כי רסיסים אלה של האב מצויים לחלוטין מחוץ למעגלי הדעת של הפועל האחוד, הם ניחנים בסוג מסוים של קדם-דעת; הם הינם יודעים וידועים; והם נהנים מיכולת השקולה לזו של המחשבה האנושית.
הבן הנצחי הינו רוחני לחלוטין; האדם רובו ככולו הינו גשמי; ולפיכך, על-מנת להיוודע לחלק גדול מן האישיות הרוחנית של הבן הנצחי, לשבעת העולמות הרוחניים הסובבים את פרדיס ולטיבן של היצירות הלא-אישיות של בן פרדיס, יהיה עליכם להמתין עד להשגת מעמד רוחני, לאחר סיום ההרקעה המורונטית ביקום המקומי של נבאדון. ואז, בעוברכם דרך יקום העל והלאה להאוונה, לכשתקבלו את "מחשבת הרוח" – היא הבוננות הרוחנית – יתבהר לכם הרבה מן המסתורין הרוחני הזה.
הבן הנצחי הינו אותה אישיות אינסופית, אשר האב האוניברסאלי חמק מכבלי חוסר הגדרתה באמצעות טכניקת השילוש, ובזכות זאת ממשיך הוא מאז לתת מעצמו בשטף אינסופי ליקומו המתרחב-תמידית של בוראים וברואים. הבן הינו אישיות מוחלטת; האל הינו אישיות אבהית– המקור של האישיות, מעניק האישיות והמחולל של האישיות. כל הוויה אישית גוזרת את אישיותה מהאב האוניברסאלי, ממש כשם שהבן המקורי לנצח גוזר את אישיותו מאב פרדיס.
אישיותו של בן פרדיס הינה מוחלטת ורוחנית לחלוטין. אישיות מוחלטת זו הינה בה בעת גם התבנית האלוהית הנצחית; בראש ובראשונה, למתת האישיות של האב לפועל האחוד; ולאחר מכן, למתת האישיות ליצוריו הרבים מני ספור ברחבי היקום רחב היריעה.
לאמיתו של דבר, הבן הנצחי הוא סועד רחום, רוח אלוהית, עוצמה רוחנית ואישיות אמיתית. הבן הינו טיבו הרוחני והאישי של האל בַּאופן המופיע ביקומים – קרי, סך כל המהות של המקור והמרכז הראשון, למעט כל מה שהינו בגדר לא-אישי, חוץ-אלוהי, לא-רוחני ופוטנציאל טהור. ואולם לא ניתן לצייר, בעבור הדעת האנושית, תמונה מילולית של היופי ושל ההדר של אישיותו השמיימית של הבן הנצחי. כל אשר נוטה להסתיר את האב האוניברסאלי משפיע באופן כמעט זהה, ומונע אף את ההכרה המושגית של הבן הנצחי. שומה עליכם, אם כן, להמתין עד להגעתכם לפרדיס; או אז תבינו מדוע נבצר ממני מלתאר בעבור הדעת הסופית את אופייה של אישיות מוחלטת זו.
בנוגע לזהות, לטבע ולתכונות אישיות אחרות, הבן הנצחי הינו השקול המלא, המשלים המושלם והעמית הנצחי של האב האוניברסאלי. באותו מובן שבו האל הינו האב האוניברסאלי, הבן הינו האם האוניברסאלית. וכולנו, גבוהים כנמוכים, מהווים את משפחתם האוניברסאלית.
על-מנת להעריך כהלכה את אופיו של הבן, שומה עליכם ללמוד על התגלות אופיו האלוהי של האב; שניהם, לנצח חד הם ובלתי-נפרדים. כאישיויות אלוהיות, סדרי התבונה הנמוכים כמעט ואינם מסוגלים להבחין ביניהם. אלה אשר מקורם הוא בפעולות היצירה של האלוהויות עצמן, אינם מתקשים כך להכירם בנפרד. הבריות ילידות היקום המרכזי ופרדיס, מַבחינות באב ובבן לא רק כאיחוד אישיותי של שליטה אוניברסאלית, אלא גם כשתי אישיויות נפרדות הפועלות בתחומים מוגדרים של ניהול היקום.
בעוד שאתם עשויים להבחין באב האוניברסאלי ובבן הנצחי כיחידים נפרדים – שהרי כך הדבר – הם מנהלים את היקום בדרכים כה שזורות וכה תלויות זו בזו, עד שלא תמיד ניתן להבחין ביניהם. בכל הנוגע לענייני ניהול היקום, כאשר מתגלים האב והבן בהתאגדויות מבלבלות, לא תמיד כדאי לנסות להפריד בין פעולותיהם; פשוט זִכרו כי האל הינו המחשבה המאתחלת, ואילו הבן הינו המילה מלאת ההבעה. בכל יקום מקומי, בלתי-נפרדוּת זו מקבלת ביטוי אישיותי באלוהותו של הבן הבורא, המשמש כנציגם של האב והבן גם יחד בעבור היצורים בעשרה מיליון העולמות המיושבים.
בעוד שהבן הנצחי הינו אינסופי, הוא נגיש דרך האישיויות של בניו בני פרדיס, ובאמצעות הסעד הסבלן של הרוח האינסופית. הוויות ממוצא גשמי לא היו יכולות לקוות להגיע אל הבן הנצחי, אלמלא שירות המתת של בני פרדיס והסעד האוהב של יצוריה של הרוח האינסופית. ואף אמת היא זו: הודות לעזרה ולהדרכה של סוכנויות שמיימיות אלה, בן-תמותה יודע-אל יגיע לבטח לפרדיס, ואף יעמוד ביום מן הימים בנוכחותו האישית ומלאת ההוד של בן הבנים הזה.
אף-על-פי שהבן הוא התבנית של הישג האישיות עבור בן התמותה, קל לכם יותר לתפוש את מציאותם של האב והרוח; זאת משום שהאב הוא זה שהעניק לכם בפועל את מתת האישיות האנושית; ואילו הרוח היא המקור המוחלט של דעתכם בת התמותה. אך ככל שתרקיעו ותתקדמו במעלה הדרך הרוחנית לפרדיס, כך תהפוך עבורכם אישיותו של הבן הנצחי ליותר מציאותית, ומציאות דעתו הרוחנית האינסופית תהפוך לניתנת יותר להבחנה עבור דעתכם ההולכת והופכת בעצמה לרוחנית יותר ויותר.
המושג על אודות הבן הנצחי לא יזרח לעולם בבהירות בדעתכם הגשמית, או המורונטית בהמשך, אלא כאשר תהפכו לרוח ותתחילו את הרקעתכם הרוחנית; רק אז תוכל הבנתכם את אישיותו של הבן הנצחי להשתוות לבהירות שבה אתם תופשים את אישיותו של הבן הבורא אשר הגיע מפרדיס, ואשר באופן אישי וכאישיות, התגשם פעם בגוף וחי באורנטיה כאדם בקרב בני האדם.
במהלך חווייתכם ביקום המקומי, שומה על הבן הבורא, אשר את אישיותו מסוגל האדם לתפוש, לפצות על חוסר יכולתכם לתפוש את מלוא המשמעות של אישיות הבן הנצחי של פרדיס, אשר הינה רוחנית באופן בלעדי יותר, אך אישיותית לא פחות. בעודכם מתקדמים דרך אורוונטון והאוונה, ובעודכם מותירים מאחור את התמונה החיה ואת הזיכרונות העמוקים על הבן הבורא של יקומכם המקומי, אובדן החוויות הגשמיות והמורונטיות יזכה לפיצוי בצורה של מושגים הולכים-ומתרחבים, ושל הבנה בעלת עוצמה הולכת וגדלה, על אודות הבן הנצחי של פרדיס, אשר מציאותו וקרבתו תתגבר בהתמדה ככל שתתקדמו לעבר פרדיס.
הבן הנצחי הינו אישיות עצומה ומלאת הוד. ואף-על-פי שתפישת ממשות אישיותה של הוויה אינסופית שכזו מצויה מעבר ליכולת הדעת הגשמית בת התמותה, אל לכם להטיל ספק – הוא אכן אישיות. הנני יודע את אשר אני דובר. פעמים רבות מני ספור עמדתי בנוכחותו האישית של בן נצחי זה, ומשם יצאתי אל קצוות היקום לשֶם מילוי הנחיותיו מלאות הטוּב.
[נכתב על-ידי יועץ אלוהי אשר מונה לחבר הצהרה זו המתארת את הבן הנצחי של פרדיס.]
הבן הנצחי לעולם עסוק בהוצאתם אל הפועל של היבטיו הרוחניים של ייעודו הנצחי של האב, כפי שייעוד זה נפרש במדורג במופעי היקומים המתפתחים, על המגוון הרב של סדרי היצורים החיים בהם. איננו מבינים תוכנית נצחית זו במלואה, ואולם בן פרדיס ללא ספק מְבִינָהּ.
בדומה לאב, מבקש הבן לתת מעצמו ככל אשר ניתן לבניו המתאמים ולבניהם הכפיפים; וכן, הוא חולק עם האב את טבע הנתינה העצמית במתת הבלתי-מוגבלת של עצמו לרוח האינסופית, שהינה המבַצע האחוד של שניהם.
המקור והמרכז השני, כַּתומך של המציאויות הרוחניות, הינו המאזֶן הנצחי של אי פרדיס, אשר תומך ברוב הדר בכל אשר הינו חומר. וכך, לנצח מתגלה המקור והמרכז הראשון בִּיפִי החומר של התבניות המעודנות של האי המרכזי, ובערכים הרוחניים של האישיות השמיימית של הבן הנצחי.
הבן הנצחי הינו המקיים בפועל של הבריאה העצומה של מציאויות-רוח ושל הוויות רוחניות. עולם הרוח הינו ההרגל של הבן, נחלתו האישית; וכל המציאויות הלא-אישיות בעלות הטבע הרוחני מגיבות תמיד לרצונה ולתכליתה של האישיות המושלמת של הבן המוחלט.
בכל אופן, אין הבן אחראי אישית לכל מעשיהן של האישיויות הרוחניות. רצונה של בריה בעלת אישיות הוא חופשי באופן יחסי, ולכן רצון זה הוא שקובע את פעולותיהן של ההוויות הרצוניות האלה. לפיכך, אין עולם הרוח של הרצון החופשי מתאר תמיד נאמנה את אופיו של הבן הנצחי, בדיוק כשם שהטבע באורנטיה אינו מגלה לאשורם את המושלמוּת ואת חוסר-ההשתנות של פרדיס ושל האלוהות. אך ללא כל תלות במה שמאפיין את פעולות הרצון החופשי של אדם או של מלאך, ממשיכה ומתקיימת באופן מוחלט אחיזתו הנצחית של הבן בשליטה בכבידה האוניברסאלית של כל המציאויות הרוחניות.
כל אשר נִלמד על אודות פנימיות האל, נוכחותו-בכל, יְכֹלֶת-הכול וידיעת הכול שלו, הינו נכון ואמיתי באותה מידה בממלכות הרוח אף בנוגע לַבן. אותו מעגל רוחני בלעדי, הכבידה הרוחנית האוניברסאלית הטהורה של כלל הבריאה, מוליך ישירות חזרה אל אישיותו של המקור והמרכז השני בפרדיס. הוא אשר חולש על השליטה ועל ההפעלה של אותה אחיזה רוחנית – הנוכחת-תמיד ולעולם אינה שוגה – של כל הערכים הרוחניים האמיתיים. כך מחזיק הבן הנצחי בריבונות רוחנית מוחלטת. פשוטו כמשמעו, מחזיק הוא במו כפות ידיו את כל המציאויות הרוחניות, ואת כל הערכים אשר הפכו לרוחניים. השליטה בכבידה הרוחנית האוניברסאליתהינהריבונות רוחנית אוניברסאלית.
שליטת כבידה זו על הדברים הרוחניים פועלת באופן בלתי-תלוי בזמן ובמרחב; ולפיכך, אנרגיה רוחנית אינה מתמעטת בעת תשדורת. כבידה רוחנית לעולם אינה סובלת משיהוי בזמן או מהתמעטות בחלל. היא אינה פוחתת ביחס לריבוע מרחק השידור; מסת הכבידה החומרית אינה מעכבת את מעגלי הרוח הטהורה. הִתעלות זו של אנרגיות הרוח הטהורות מעל הזמן והמרחב, נובעת מטיבו המוחלט של הבן; והיא איננה נובעת מחציצתם של הכוחות האנטי-כבידתיים של המקור והמרכז השלישי.
מציאויות רוחניות מגיבות לכוח המשיכה של מרכז הכבידה הרוחנית בהתאם לערכן האיכותי; קרי, למידתו בפועל של טבען הרוחני. מהות רוחנית (איכות) מגיבה לכבידה רוחנית, ממש כשם שהאנרגיה המאורגנת בחומר הפיזי (כמות) מגיבה לכבידה פיזית. ערכים רוחניים וכוחות רוח הינםאמיתיים. מנקודת המבט של האישיות, הרוח הינה נשמת הבריאה; החומר הינו הגוף הפיזי המעורפל.
תגובותיה ותנודותיה של הכבידה הרוחנית תואמות תמידית את תוכנם של ערכים רוחניים, ואת המעמד הרוחני האיכותי של יחיד או של עולם. כוח משיכה זה מגיב מיידית לַערכים התוך-רוחניים, או הבין-רוחניים, של כל מצב אוניברסאלי או תנאי פלנטארי. כל אימת שמתממשת מציאות רוחנית ביקומים, שינוי זה דורש התאמה-מחדש, מיידית ומהירה, בכבידה הרוחנית. רוח חדשה שכזו הינה למעשה חלק מהמקור והמרכז השני; ובאותו ביטחון שבו הופך בן תמותה להוויה רוחנית, כך אף מובטח כי יגיע אל הבן הרוחני, המקור והמרכז של הכבידה הרוחנית.
כוח המשיכה הרוחנית של הבן מתקיים, אם כי במידה מופחתת, בסדרים רבים של בני פרדיס. שכן, בתוך מעגל הכבידה-הרוחנית המוחלט, קיימות מערכות מקומיות של משיכה רוחנית, אשר פועלות בחלקי הבריאה המצומצמים יותר. מוקדים תת-מוחלטים אלו של כבידה רוחנית, מהווים חלק מאלוהותן של האישיויות הבוראות של הזמן והמרחב, וכן מתואמים עם על-שליטתה ההתנסותית המגיחה של ההוויה העליונה.
המשיכה והתגובה של הכבידה הרוחנית פועלות לא רק ביקום בכללותו, אלא אפילו בין יחידים ובין קבוצות של יחידים. לכידוּת רוחנית מתקיימת בקרב האישיויות הרוחניות, ובקרב האישיויות שהפכו לרוחניות, של כל עולם, גזע, אומה, או קבוצת אמונה המורכבת מיחידים. קיימת משיכה ישירה, בעלת טבע רוחני, בין אישיויות בעלות מודעות רוחנית אשר להן טעמים וכמיהות דומות. המונח נשמות תואמות, אם כן, איננו בבחינת מַטבע-לשון בלבד.
בדומה לכבידה החומרית של פרדיס, אף הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי הינה מוחלטת. חטא ומרד עלולים אומנם להתערב בפעולתם של מעגלים ביקום המקומי, אולם דבר לא ימנע את פעולתו של מעגל הכבידה של הבן הנצחי. המרד של לוציפר גרם לשינויים רבים במערכת העולמות המיושבים שלכם, ואף באורנטיה עצמה; אולם איננו רואים כי ההסגר הרוחני על הפלנטה שלכם, כתוצאה ממרד זה, השפיע כהוא זה על נוכחותה ועל פעולתה של רוח הבן הנצחי הנוכחת-בכל, או על מעגל הכבידה הרוחנית הנלווה לה.
כל התגובות של מעגל הכבידה הרוחנית ביקום המקיף ניתנות לחיזוי. היננו מכירים את כל הפעולות ואת כל התגובות של רוחו הנוכחת-בכל של הבן הנצחי, ומוצאים אותן מהימנות. בהתאם לחוקים ידועים היטב, ביכולתנו למדוד כבידה רוחנית, בדיוק כשם שהאדם מנסה לחשב את פעולתה של הכבידה הפיזית הסופית; ואנו אכן עושים זאת. קיימת תגובה בלתי-משתנה של רוח הבן לכל אותם הוויות, אישיויות ודברים רוחניים; ותגובה זו לעולם תואמת את מידת הממשות (הדרגה האיכותית של המציאות) של אותם ערכים רוחניים.
ואולם, לצד פעולות מהימנות ובנות-חיזוי אלה של נוכחותו הרוחנית של הבן הנצחי, ניתן למצוא גם תופעות אשר אינן כה צפויות בתגובותיהן. קרוב לוודאי שתופעות כאלה מציינות את הפעולה המתאמת של המוחלט האלוהי בממלכות הפוטנציאלים הרוחניים המגיחים. היננו יודעים כי נוכחות רוח הבן הנצחי מהווה השפעה של אישיות אינסופית ורבת-הוד, אך איננו מחשיבים כלל כאישיוֹת את התגובות הנלוות לפעולותיו המשוערות של המוחלט האלוהי.
מנקודת המבט של האישיוּת ובעיני אישיויות, נראה כי היחס בין הבן הנצחי לבין המוחלט האלוהי הינו כדלהלן: הבן הנצחי שולט בממלכת ערכי הרוח הממשיים, ואילו המוחלט האלוהי נדמה כמְחַדֵר את הממלכה העצומה של ערכי הרוח הפוטנציאליים. כל ערך ממשי בעל טבע רוחני מוצא משכן באחיזת הכבידה של הבן הנצחי; אך אם הינו פוטנציאלי, נראה כי הוא מוצא את משכנו בנוכחות המוחלט האלוהי.
נראה כי הרוח מגיחה מן הפוטנציאלים של המוחלט האלוהי; רוח מתפתחת מוצאת התאמה באחיזה ההתנסותית הבלתי-מושלמת של העליון ושל המרבי; לבסוף, מוצאת הרוח את יעדה הסופי באחיזה המוחלטת של הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי. דומה שהדבר מהווה מחזור של הרוח ההתנסותית, ואולם הרוח הקיומית טבועה באינסופיותו של המקור והמרכז השני.
בפרדיס, נוכחותו ופעולתו האישית של הבן המקורי הינן מעמיקות, ובמובן הרוחני – מוחלטות. בעוברנו מפרדיס החוצה, דרך האוונה ואל תוך הממלכות של שבעת יקומי-העל, אנו מגלים פחות ופחות מהפעולה האישית של הבן הנצחי. ביקומים שלאחר-האוונה, נוכחותו של הבן הנצחי מקבלת ביטוי אישי בדמותם של בני פרדיס; נוכחות זו מותנית במציאויות ההתנסותיות של העליון ושל המרבי, וכן מתואמת עם פוטנציאל הרוח הבלתי-מוגבל של המוחלט האלוהי.
מתוך התבוננות בהרמוניה הרוחנית המעודנת של היצירה הנצחית, ניתן להבחין בפעולתו האישית של הבן המקורי ביקום המרכזי. האוונה הינה כה נפלאה במושלמותה, עד כי המעמד הרוחני והמצבים האנרגטיים של יקום-תבנית זה מצויים באיזון מושלם ותמידי.
הבן אינו שוכן או נוכח באופן אישי ביקומי העל; ביצירות אלה הוא שומר אך על ייצוג על-אישי. מופעי הרוח הללו של הבן אינם אישיים; הם אינם משתייכים למעגל האישיות של האב. איננו מכירים מונח הולם יותר עבורם מאשרעל-אישיּויוֹת; והם הינם הוויות סופיות; הם אינם מוחלטופיים ואינם מוחלטים.
מִנְהָל הבן הנצחי ביקומי העל אינו ניתן להבחנה על-ידי בריות אישיוֹת, באשר הוא הינו רוחני ועל-אישי באופן בלעדי. ואף-על-פי-כן, הדחף הרוחני מחדר-הכול של השפעתו האישית של הבן, ניכר בכל השלבים של פעילויות כלל המקטעים בממלכות של עתיקי היומין. ביקומים המקומיים, לעומת זאת, אנו חוזים בנוכחות אישית של הבן הנצחי באישיוּיוֹת של בני פרדיס. כאן, הבן האינסופי פועל יצירתית ורוחנית דרך אישיויות סגל הבנים הבוראים המתאמים המלכותיים.
במהלך הרקעתם ביקום המקומי, נושאים בני התמותה של הזמן את עיניהם אל עבר הבן הבורא כאל נציגו האישי של הבן הנצחי. אך עם תחילת משטר האימונים של ההרקעה ביקום העל, עולי הרגל של הזמן מבחינים באופן הולך וגובר בנוכחות השמיימית של רוחו מעוררת ההשראה של הבן הנצחי; והם אף יכולים ליהנות מאפשרות הסעד של הטענה אנרגטית רוחנית. בהאוונה, הופכים המרקיעים מודעים אף יותר לחיבוקה האוהב של רוח הבן המקורי השוכנת-בכל. רוחו של הבן הנצחי איננה שוכנת בדעתו או בנשמתו של עולה הרגל של הזמן בשום שלב של הרקעת בן התמותה, ואולם, חסדו תמיד קרוב, ולעולם טרוד ברווחתם ובביטחונם הרוחני של ילדי הזמן ההולכים ומתקדמים.
משיכת הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי הינה הסוד הטבוע בהרקעתן של נשמות אנושיות שורדות לפרדיס. כל הערכים הרוחניים האמיתיים, וכל היחידים הרוחניים האותנטיים, מוחזקים באחיזתה הבטוחה של הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי. כך למשל, דעת בן התמותה מתחילה את נתיבתה כמכניזם גשמי ולבסוף מתקבלת לסגל הסופיונים כקיום רוחני הקרוב לכליל השלמות; ובמשך כל החוויה הזו הופכת דעתו של בן התמותה לפחות ופחות תגובתית לכבידה החומרית, ובהתאם, לתגובתית יותר לדחף הפנימי המושך של כבידת הרוח. מעגל כבידת הרוח מושך, פשוטו כמשמעו, את נשמת האדם אל עבר פרדיס.
מעגל כבידת הרוח הינו הערוץ הבסיסי שדרכו משודרות התפילות האמתיות של לב האדם המאמין, החל מרמת המודעות האנושית ועד למודעות האלוהית בפועל. כל דבר בעתירותיכם אשר מייצג ערך רוחני אמיתי, ייתפש על-ידי מעגל כבידת הרוח האוניברסאלית ויועבר באופן מיידי ובו-זמני אל כל האישיויות האלוהיות הנוגעות לעניין. כל אחת מאישיויות אלה תעסיק עצמה במה ששייך לתחומי אחריותה האישית. ולפיכך, אין חשיבות כלל לשאלה האם בחוויה הדתית המעשית שלכם, אתם שוטחים את תחינותיכם בפני דמותו של הבן הבורא של יקומכם המקומי, או בפני דמות הבן הנצחי השוכן במרכזם של כל הדברים.
ניתן להשוות את פעולתו המבחינה של מעגל כבידת הרוח, לפעולתם של מעגלי הנוירונים בגוף הגשמי של האדם: תחושות נעות פנימה בנתיבי הנוירונים; חלק מהן מעוכבות ונענות על-ידי המרכזים העצביים השִדרתיים הנמוכים; אחרות ממשיכות למרכזים הפחות אוטומטיים אך מותני-ההרגלים של המוח הנמוך; זאת בעוד שהמסרים הנכנסים החיוניים והחשובים ביותר מבזיקים באמצעות מרכזים כפיפים אלה ונרשמים מיידית ברמות הגבוהות ביותר של התודעה האנושית.
אך כמה מושלמת יותר הינה הטכניקה המופלאה של עולם הרוח! אם רק יפציע בתודעתכם דבר-מה המלוּוה בערך רוחני עליון, בשעה שאתם נותנים לדבר ביטוי, שום כוח ביקום לא יוכל עוד למנוע בעדו מלהבזיק ישירות לאישיות הרוח המוחלטת של כלל הבריאה.
לחילופין, באם תחינותיכם הינן חומריות-בעליל ונובעות מהתרכזות בעצמכם, לא תימצֶא כל דרך שבה תפילות בלתי-ראויות שכאלה תוכלנה למצוא משכן במעגל הרוח של הבן הנצחי. תוכן בקשה שאינו "מן הרוח" לא יוכל למצוא כל מקום בתוככי מעגל הרוח האוניברסאלי; בקשות אנוכיוֹת וחומריות שכאלה פשוט נגדעות באיבּן; הן אינן מעפילות במעגלי ערכי הרוח האמיתיים. מילים שכאלה, "כִּנְחשֶׁת הֵֹמָה, אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה."
המחשבה המניעה, קרי התוכן הרוחני, היא זו אשר מְתַקֶּפֶת את הבקשה האנושית. המילים הינן חסרות ערך.
הבן הנצחי מצוי לעד בקשר עם האב בתהליך הוצאתה המוצלחת אל הפועל שלהתוכנית האלוהית להתקדמות: התוכנית האוניברסאלית ליצירתם, התפתחותם, הרקעתם והפיכתם למושלמים של יצורים רצוניים. וכן, בנאמנות האלוהית, הבן הינו שקול נצחי לאב.
האב והבן הינם כאחד בַּשקידה על תוכנית ענק זו ובגיבושה, לשם קידום ההוויות החומריות של הזמן אל עבר מושלמוּת הנצח. פרויקט זה, המכוּון לרוממותן הרוחנית של הנשמות המרקיעות של החלל, הינו יצירה משותפת לאב ולבן, ושניהם, בשיתוף פעולה עם הרוח האינסופית, עוסקים בסימוכיות בהוצאת תכליתם האלוהית אל הפועל.
תוכנית אלוהית זו של השגת המושלמוּת, כוללת שלושה מפעלים ייחודיים, אם כי מתואמים להפליא, של הרפתקה אוניברסאלית:
1. תוכנית ההישג המדורגת. זוהי תוכניתו של האב האוניברסאלי להרקעה אבולוציונית, אשר התקבלה ללא תנאי על-ידי הבן כאשר הסכים להצעת האב כי "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ." אמצעי זה לרוממות יצורי הזמן כרוך במתת מכוונני המחשבה של האב ובמתן זכויות אישיות ליצורים החומריים.
2. תוכנית המתת. התוכנית האוניברסאלית הבאה הינה מפעל גילוי-האב הגדול של הבן הנצחי ושל בניו המתאמים. זוהי הצעתו של הבן הנצחי, והיא כוללת את מתת בני האל ליצירות האבולוציוניות, שבָּן הם מופיעים אישית, מתממשים עובדתית, מתגשמים בגוף, והופכים למציאותית את אהבת האב ואת חמלת הבן על יצורי כל היקומים. ומִטבע תוכנית המתת, וכמאפיין ארעי של סעד אהבה זה, פועלים בני פרדיס כמשקמים של מה שיצורים רצוניים טועים העמידו בסכנה רוחנית. בכל מקום וכל אימת שמתעכבת פעולתה של תוכנית ההישג, ואם קורה שמרידה מכתימה במקרה מפעל זה, או מסבכת אותו, או אז נכנסים לפעולה, וללא דיחוי, אמצעי החירום של תוכנית המתת. בני פרדיס עומדים מחויבים ונכונים להיכנס כמתקנים לאותן ממלכות של מרידה, ולהשיב על כנו את המעמד הרוחני של אותו עולם. ושירות גבורה שכזה ביצע בן בורא מתאם באורנטיה, כחלק מנתיבת המתת ההתנסותית שלו להשגת ריבונות.
3. תוכנית סעד החמלה. כאשר גובשו והוכרזו תוכניות ההישג והמתת, יזמה הרוח האינסופית, מעצמה ולבדה, את מפעל סעד החמלה האוניברסאלי העצום והחלה בהפעלתו. שירות זה הינו כה חיוני לפעולתם המעשית והיעילה של מפעלי ההישג והמתת; וכל האישיויות הרוחניות של המקור והמרכז השלישי לוקחות חלק ברוח סעד החמלה, אשר כה מאפיינת את טיבה של אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית. במִנהל כמו בבריאה, הרוח האינסופית פועלת, לאמיתו של דבר ופשוטו כמשמעו, כמבַצע האחוד של האב ושל הבן.
הבן הנצחי הינו הנאמן האישי והאַפּוֹטְרוֹפּוֹס האלוהי של תוכניתו האוניברסאלית של האב להרקעת היצורים. משהכריז האב את מצוותו האוניברסאלית, "היו אתם שלמים כשם ששלם אנוכי," הוא הפקיד בידי הבן הנצחי את הוצאתו אל הפועל של מפעל עצום זה; והבן הנצחי חולק את האחריות לטיפוחו של מפעל שמיימי זה עם מתאמתו האלוהית, היא הרוח האינסופית. וכך משתפות האלוהויות פעולה בעבודת היצירה, השליטה, ההתפתחות, ההתגלות והסעד – ואם נדרש, אף בשיקום ובשחזור.
הבן הנצחי הצטרף ללא סייג לקריאתו של האב האוניברסאלי בשדרו צו זה לכלל הבריאה: "היו אתם שלמים, כאשר אביכם בהאוונה שלם הוא." ומאז ועד עתה, מניעה פקודה-הזמנה זו את כלל תוכניות ההישרדות, ואת כל מפעלי המתת של הבן הנצחי ושל משפחתו הענפה, הכוללת בנים מתאמים ובנים סימוכיים. ובעצם הענקות המתת האלה הפכו בני האל בעבור היצורים האבולוציוניים "לדרך, לאמת ולחיים."
אף כי הבן הנצחי אינו יכול ליצור מגע ישיר עם בני האדם בַּדרך שבה יכול האב לעשות זאת, באמצעות מתת מכוונני המחשבה הקדם-אישיותיים, מתקרב הבן הנצחי לאישיויות ברואיו באמצעות סדרה יורדת של בנים בדרגות אלוהות משתנות, עד אשר מסוגל הוא לעמוד בנוכחות אדם, ולעיתים אף להתגשם בעצמו כאדם.
טיבו האישיותי הטהור של הבן אינו ניתן לחלוקה לרסיסים. הבן הנצחי סועד כאישיות, או בדרך של השפעה רוחנית, ולעולם לא בדרך אחרת. הבן אינו יכול להשתתף בחוויה של היצור באופן שמשתתף בה האב-מכוונן, אולם הבן הנצחי מפצה על מגבלה זו באמצעות טכניקת המתת. משמעות החוויה של ישויות רסיסיות עבור האב האוניברסאלי, זהה למשמעות של חוויות ההתגשמות של בני פרדיס עבור הבן הנצחי.
הבן הנצחי אינו מגיע אל בן התמותה בדמות הרצון האלוהי, מכוונן המחשבה השוכן בדעת האנושית, אולם הוא אכן הגיע אל בני התמותה של אורנטיה בדמות האישיות האלוהית של בנו, מיכאל מנבאדון, אשר התגשם בגוף בעל טבע אנושי כישוע מנצרת. על-מנת לחלוק בחוויותיהם של ברואיהם האישיותיים, שומה על בני האל מפרדיס לקבל על עצמם את טבעם של ברואים שכאלה, ולהתגלם באישיותם האלוהית בדמותם למעשה של הברואים עצמם. ההתגשמות בגוף, סודו של סוֹנָארִינְגְטוֹן, הינה הטכניקה שבה חומק הבן מכבליה חובקי-הכול של האישיות המוחלטת.
לפני זמן רב, רב מאוד, העניק עצמו הבן הנצחי לכל אחד מהמעגלים של הבריאה המרכזית, לשם הארתם והתקדמותם של כל שוכני האוונה ושל כל עולי הרגל אליה; לרבות עולי הרגל של הזמן. באף אחת משבע הענקות המתת האלה הוא לא פעל כמרקיע או כתושב האוונה, אלא היה קיים בדמותו עצמו. חווייתו הייתה ייחודית; הוא לא חווה אותהכאדםאו עם אדם, או כעולה רגל, אלא בדרך סימוכית כלשהי במובן העל-אישיותי.
ואף לא עבר הוא דרך המנוחה המפרידה בין מעגל האוונה הפנימי לבין חופי פרדיס. אין הדבר אפשרי בעבורו, בגדר אישיות מוחלטת, להשהות את מודעות אישיותו, שכן בו מתמרכזים כל קווי הכבידה הרוחנית. ובמשך כל תקופות המתת האלה, משכן האוריות הרוחניות המרכזי של פרדיס לא עומעם, ואחיזתו של הבן בכבידת הרוח האוניברסאלית לא פחתה כהוא זה.
משימות המתת של הבן הנצחי בהאוונה אינן מצויות בתחום הדמיון האנושי; זאת בהיותן טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִיוֹת. הבן הנצחי תרם לניסיונה של האוונה בכללותה, באותה התקופה ובעידנים שחלפו מאז; ואולם אין אנו יודעים אם הוסיף הוא דבר-מה לקיבולת ההתנסותית המשוערת של טיבו הקיומי. דבר זה מהווה חלק מהמסתורין של מתת בני פרדיס. לעומת זאת, היננו מאמינים כי כל אשר רכש הבן הנצחי במשימות המתת הללו, נשמר עימו מאז ועד עתה; אולם איננו יודעים מה הדבר.
יהיה הקושי שהיננו חווים בהבנת המתת של אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁנִיָּה אשר יהיה, היננו מבינים גם מבינים את מתת האוונה של בנו של הבן הנצחי, אשר עבר בפועל דרך מעגלי היקום המרכזי, ואשר חָלַק בפועל את החוויות המהוות את הכנת המרקיע להשגת האלוהות. היה זה המיכאל המקורי, בכור הבנים הבוראים; והוא עבר דרך חוויות החיים של עולי הרגל המרקיעים ממעגל למעגל בעודו חולק אישית שלב אחד במסעם בכל מעגל בתקופתו של גְרָנְדְפָנְדַה, הראשון מכל בני התמותה אשר הגיע להאוונה.
בנוסף לכל אשר גילה מיכאל מקורי זה, הוא הפך את המתת הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִית של הבן-האֵם המקורי לאמיתית בעבור היצורים של האוונה. והיא הינה כה אמיתית, עד כי מכאן ואילך, בכל פעם שבו עמֶל עולה רגל של הזמן בהרפתקת השגת מעגלי האוונה, שמח הוא להיווכח-, ומתחזק הוא בידיעה הבטוחה, כי שבע פעמים וִיתר הבן הנצחי של האל על התהילה ועל עוצמת פרדיס על-מנת להשתתף בחוויות עולי הרגל של הזמן-מרחב בשבעת מעגלי ההישגיות המדורגת של האוונה.
הבן הנצחי הינו הדוגמה וההשראה בעבור כל בני האל העוסקים בסעד המתת ברחבי יקומי הזמן והמרחב. הבנים הבוראים המתאמים והבָּנִים הסַמְכוּתִיִּים הסימוכיים, יחד עם סדרים אחרים של בנים שלא-התגלו, חולקים כולם את החדווה הנהדרת של הנכונות להעניק עצמם בעבור סדרי החיים המגוונים של הברואים, ואף להתגלם בדמות הברואים עצמם. ולפיכך, בשל רוח הדברים, בשל הדמיון בטיבם ובשל עובדת מוצאם, אמת היא כי בְּכל מתת של בן האל לעולמות החלל – בזמן התרחשותן, בעצם קיומן ובאמצעותן – העניק הבן הנצחי עצמו לבריות התבוניות בעלות הרצון החופשי של היקומים.
ברוחו ובטיבו, אם לא בכל תכונותיו, מהווה כל בן פרדיס דיוקן אלוהי מושלם של הבן המקורי. אמת ויציב הוא, פשוטו כמשמעו, כי מי שראה בן פרדיס, ראה את הבן הנצחי של האל.
חוסר הידע על אודות בני האל הרבים מהווה גורם רב-משקל לבלבול השורר באורנטיה. ובורות זו נמשכת נוכח הצהרות כדוגמת זו על אודות כנס האישיויות האלוהיות הללו: "וַיָּרִיעוּ כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים, בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר." הסדרים השונים של הבנים האלוהיים מתכנסים לכנסיהם התקופתיים בכל מילניום של זמן מִגזר סטנדרטי.
הבן הנצחי הינו המקור האישי של התכונות שובות הלב של חמלה ושל שירות, המאפיינות בנדיבות כה רבה את כלל הסדרים של בני האל היורדים בעת פועלם ברחבי הבריאה. הבן הנצחי מעניק בבִטחה את כל טיבו האלוהי – אם לא את כלל אינסופיות תכונותיו – לבני פרדיס היוצאים מעִם האי הנצחי כדי לְגלות את אופיו האלוהי ליקום היקומים.
הבן המקורי והנצחי הינו צאצא-אישיות של המחשבה המלאה והאינסופית "הראשונה" של האב האוניברסאלי. כל אימת שהאב האוניברסאלי והבן הנצחי מעצבים יחדיו מחשבה אישית חדשה, מקורית, זהה, ייחודית ומוחלטת, בו-ברגע הופך רעיון יצירתי זה – באופן מושלם וסופי – להוויה ולאישיות של בן בורא חדש ומקורי. בטיבם הרוחני, בבינתם האלוהית ובעוצמתם היצירתית המתאמת, שקולים בנים בוראים אלה בפוטנציאל לאל האב ולאל הבן.
הבנים הבוראים יוצאים מעִם פרדיס ליקומי הזמן ומשלימים את ארגונם של היקומים המקומיים של האבולוציה המדורגת; ואת זאת עושים הם בשיתוף עם הסוכנויות המפקחות והיצירתיות של המקור והמרכז השלישי. בנים אלה אינם קשורים לשליטה המרכזית האוניברסאלית בחומר, בדעת וברוח; ושליטה זו אף אינה נוגעת להם. לפיכך, מוגבלים הם בפועלם היצירתי בעובדת קדם-הקיום, הקדימות והעליונות של המקור והמרכז הראשון ושל המוחלטים המתאמים שלו. יכולים בנים אלה לנהל אך ורק את אשר הם בראו בעצמם. ניהול מוחלט טבוע בקדימות הקיום, והוא בלתי-נפרד מִנצח הנוכחות. האב נותר קדמון ביקומים.
בדומה מאוד לאופן שבו הבנים הבוראים הופכים לאישיים על-ידי האב והבן, כך הופכים הבָּנִים הסַמְכוּתִיִּים לאישיים על-ידי הבן והרוח. אלה הבנים אשר, הודות לחוויות התגשמותם כברואים, מרוויחים את הזכות לשבת כשופטי ההישרדות של בריאות הזמן והמרחב.
האב, הבן והרוח, מתאחדים על-מנת להפוך לאישיים את מִגווןהבָּנִים המוֹרִים שֶׁל השִׁלּוּשׁ, אשר משוטטים ברחבי היקום המקיף ומשמשים כמורים השמימיים של כל האישיויות, האנושיוֹת והאלוהיות כאחד. וכמו כן, קיימים סדרי בני פרדיס רבים אחרים אשר לא הובאו לידיעתם של בני התמותה של אורנטיה.
קיים ערוץ ישיר ובלעדי של תקשורת – ערוץ אשר תִפקודו טבוע באיכות קרבת הדם הרוחנית – אשר קושר את הבן האֵם המקורי לצבאות בני פרדיס הפזורים ברחבי הבריאה, בקשרים של התאגדות רוחנית סימוכית כמעט-מוחלטת. מעגל בין-בנים זה הינו נפרד לחלוטין ממעגל כבידת הרוח האוניברסאלי, אשר אף הוא מתמרכז באישיות המקור והמרכז השני. כלל בני האל אשר מוצאם מאישיויות אלוהויות פרדיס מצויים בקשר ישיר ורציף עם הבן האֵם הנצחי. ותקשורת שכזו הינה מיידית; היא איננה תלויה בזמן, אף כי לעיתים מותנית היא במרחב.
לא זאת בלבד שהבן הנצחי נושא כל העת ידע מושלם בכל הנוגע לַמצב, לַמחשבות ולְמגוון הפעילויות של כל סדרי בני פרדיס, אלא שהוא אף מחזיק כל העת בידע מושלם על אודות כל אשר הינו בעל ערך רוחני ומצוי בלבבות כלל הברואים הנכללים בבריאה הראשונית המרכזית של הנצח, וכן בבריאוֹת הזמן המשניות של הבנים הבוראים המתאמים.
הבן הנצחי הינו ההתגלות השלמה, הבלעדית, האוניברסאלית והסופית של רוחו ושל אישיותו של האב האוניברסאלי. כל הידע וכל המידע על אודות האב חייב להגיע מהבן הנצחי ומבניו של פרדיס. הבן הנצחי היה אחד עם האב מאז ומעולם, ועודנו אחד עימו; וזאת באופן שלם וללא כל סייג רוחני. באישיותם האלוהית הם הינם מתאמים; בטיבם הרוחני הם הינם שווים; ובאלוהיותם הם הינם זהים.
לא יוכל אופיו של האל להשתפר באופן מהותי באישיותו של הבן, שכן האב האלוהי הינו מושלם אינסופית; ואולם, אופי ואישיות אלה מועצמים בעת שמופרדים הם מכל אשר אינו רוחני ומכל אשר אינו אישי, וכך הם מתגלים ליצורים הברואים. המקור והמרכז הראשון הינו הרבה יותר מאישיות, ואולם כל איכויות הרוח של אישיות האב של המקור והמרכז הראשון, מצויות רוחנית אף באישיותו המוחלטת של הבן הנצחי.
הבן הקדמון ובניו עוסקים ביצירת התגלות אוניברסאלית של טיבו הרוחני והאישי של האב בעבור הבריאה בכללותה. ביקום המרכזי, ביקומי העל, ביקומים המקומיים, או בפלנטות המיושבות, זְהו בן פרדיס אשר מגלה את האב לאנשים ולמלאכים. הבן הנצחי ובניו מגלים את השְדרה של גישת היצורים אל האב האוניברסאלי. ואף אנו, שמוצאנו מגבוה, היננו מבינים את האב באופן מלא יותר בעת שאנו לומדים את התגלות אופיו ואישיותו בבן הנצחי ובבניו של הבן הנצחי.
האב מגיע אליכם כאישיות אך ורק באמצעות בניו האלוהיים של הבן הנצחי. ואף אתם מגיעים אל האב באותה דרך חיה; אתם מרקיעים אל האב בהנחייתה של קבוצת הבנים האלוהית הזו. ואמת זו עומדת על תילה, אף-על-פי שאישיותכם הינה מתת ישירה של האב האוניברסאלי.
בכל הפעילויות הנרחבות ורחבוֹת היריעה הללו של מִנהל הרוח של הבן הנצחי, אל לכם לשכוח כי הבן הינו אישיות ממש ובפועל, בדיוק כשם שהאב הינו אישיות. ולאמיתו של דבר, להוויות מסדר אנושי בעברן, הבן הנצחי נגיש הרבה יותר מאשר האב האוניברסאלי. בהתקדמות עולי הרגל של הזמן במעגלי האוונה, תהיו כשירים להשיג את הבן הרבה לפני שתהיו מוכנים להבחין באב.
שומה עליכם להבין יותר את טיבו הרחום של הבן הנצחי של החמלה; זאת תעשו בשעה שתמדטו על ההתגלות של תכונות אלוהיות אלה; התגלות אשר הוענקה מתוך שירות אוהב של בנכם הבורא, אשר לפנים היה בן-אדם על-פני כדור-הארץ, ועתה הינו הריבון המרוּמם של יקומכם המקומי – בן האדם ובן האל.
[חובר על-ידי יועץ אלוהי אשר מונה לנסח הצהרה זו, המתארת את הבן הנצחי של פרדיס.]
בעבר הנצח, בשעה שהמחשבה האינסופית והמוחלטת ה"ראשונה" של האב האוניברסאלי מוצאת דבר-ביטוי אלוהי כה ראוי וכה מושלם בבן הנצחי, או אז מופיעה התשוקה העליונה, הן באל-המחשבה והן באל-הדבר, להופעתו של סוכן אוניברסאלי ואינסופי של ביטוי הדדי ושל פעולה משולבת.
בהפציע שחר הנצח, מכירים הן האב והן הבן באופן אינסופי בתלות ההדדית ביניהם, באחדותם הנצחית והמוחלטת; וכך, נכנסים הם בברית אינסופית ונצחית של שותפות אלוהית. ברית זו, שאין לה אחרית וקץ, נוצרה לשם הוצאתם אל הפועל של מושגיהם המאוחדים במשך כל מעגל הנצח; ומאז אירוע נצח זה, ממשיכים האב והבן באותו איחוד אלוהי.
וכך, היננו ניצבים כעת פנים-אל-פנים מול מקור הנצח של הרוח האינסופית, אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית. באותו רגע שבו הוגים בצוותא האל האב והאל הבן פעולה אינסופית זהה – הוצאתה אל הפועל של תוכנית-מחשבה מוחלטת – או אז, בו ברגע ממש מגיחה לה הרוח האינסופית במלואה לכדי קיום.
בגוללי באופן זה את סדר מקור האלוהויות, הינני עושה כן אך ורק על-מנת לאפשר לכם לחשוב על מערכות היחסים ביניהן. לאמיתו של דבר, כל שלוש האלוהויות קיימות מזה נצח; הן הינן קיומיות. אין להן התחלה במניין הימים ואין להן סוף; הן מתאמות, עליונוֹת, מרביוֹת, מוחלטוֹת ואינסופיוֹת. הן היו, הן הוות ותמיד תהיינה. והן הינן שלוש אישיויות ייחודיות נפרדות, אך סימוכיות לנצח: האל האב, האל הבן והאל הרוח.
בעבר הנצח, עם הפיכתה של הרוח האינסופית לאישית, הופך מעגל האישיות האלוהי למושלם ושלם. האל של הפעולה קיים, ומרחב החלל העצום עומד נכון לדרמה הכבירה של הבריאה – ההרפתקה האוניברסאלית – הנוף האלוהי של עידני הנצח.
פעולתה הראשונה של הרוח האינסופית הינה בחינתם והכרתם של הוריה האלוהיים, האב-האב והאם-הבן. היא, הרוח, מזהה את שניהם ללא סייג. היא מודעת לחלוטין לאישיויותיהם הנבדלות ולאינסופיוּת תכונותיהם, כמו גם לטיבם המשולב ולפעולתם המאוחדת. ואז, מרצונה שלה, בנכונות של התעלות וספונטניות מעוררת השראה, ועל אף השוויון בינה לבין האישיות הראשונה והאישיות השנייה, מבטיחה אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית את נאמנותה הנצחית לאל האב ומכירה בתלותה לעד באל הבן.
מטבעו של מהלך זה, מתוך ההכרה ההדדית באי התלות של כל אישיות באישיויות האחרות, ומטיבו של איחוד הביצועי של כל השלוש, מיוסד מעגל הנצח. שילוש פרדיס מתקיים. במת החלל האוניברסאלי מוכנה להתגוללות היצירתית של הנוף המגוּון, אשר אין לו סוף, של תכליתו של האב האוניברסאלי, באמצעות אישיות הבן הנצחי ועל-ידי ההוצאה אל הפועל בידי אל הפעולה, קרי סוכנות הביצוע של מפעלי המציאות של שותפות הבורא האב-הבן.
אל הפעולה פועל ונבכי החלל זעים. מיליארד עולמות מושלמים מגיחים כהרף עין לכדי קיום. בטרם מאורע היפותטי נצחי זה, אנרגיות-החלל הטבועות בפרדיס הינן קיימות ופעילות בפוטנציה, אך אין להן עדיין קיום למעשה; אף הכבידה הפיזית אינה יכולה להימדד, אלא על-ידי תגובת המציאויות החומריות למשיכתה הרציפה. ברגע (משוער) זה, המרוחק באופן נצחי, אין מתקיים יקום חומרי, אולם בו רגע שמתגשמים מיליארד עולמות, מתקיימת בפועל כבידה מספיקה והולמת על-מנת להחזיקם באחיזתו התמידית של פרדיס.
וכעת מבזיקה צורת האנרגיה השנייה דרך בריאתם של האלים, ושטף רוח זה נתפס מיידית בכבידה הרוחנית של הבן הנצחי. וכך, ננגע היקום אשר נחבק-פעמיים באנרגיית האינסוף, והולך ונטבל ברוח האלוהית. ובדרך זו מצע החיים הופך מוכן לקראת תודעת הדעת המופיעה במעגלי התבונה הסימוכיים של הרוח האינסופית.
והאב פועל את פעולתו על זרעי קיום פוטנציאליים אלה, הפזורים ברחבי הבריאה המרכזית של האלים; ואישיות הברוא מופיעה. או אז, ממלאת נוכחות אלוהויות פרדיס את מלוא החלל שאורגן, ומתחילה למשוך ביעילות את כל הדברים ואת כל ההוויות לעבר פרדיס.
הרוח האינסופית הופכת נצחית בה בעת שנולדים עולמות האוונה; ויקום מרכזי זה נוצר על ידהּ, עימהּ וּבָהּ, בהתאם למושגיהם המשולבים ולרצונותיהם המאוחדים של האב והבן. האישיות השלישית הופכת לאלוהית מעצם פעולת בריאה אחודה זו, וכך לנצח הופכת לַפועל האחוד.
אלו הם הזמנים האיומים והכבירים של ההתרחבות היוצרת של האב ושל הבן, באמצעות הפעולה, ובעצם הפעולה, של האחוד הסימוכי ושל המוציא לפועל הבלעדי שלהם – המקור והמרכז השלישי. אין בנמצא כל רישום של זמנים מעוררים אלה. לרשותנו עומדת אך ורק עדותה הדלה של הרוח האינסופית, הממחישה את המהלכים האדירים הללו, ואך מאשרת את עובדת ההפיכה לנצחי של היקום המרכזי ושל כל הנוגע לו, בה בעת שהיא עצמה השיגה את אישיותה ואת קיומה המודע.
בקצרה, מעידה הרוח האינסופית כי הואיל והיא עצמה הינה נצחית, כך נצחי הוא אף היקום המרכזי. וזוהי נקודת המוצא המסורתית של סיפור יקום היקומים. לחלוטין, דבר אינו ידוע; ואין בנמצא כל תיעוד הנוגע לאירוע או למהלך כלשהו הקודם להתפרצות מדהימה זו של אנרגיה יצירתית ובינה מנהלית אשר גיבשו את היקום העצום המתקיים לבטח ופועל מעדנות במרכזם של הדברים כולם. מעבר למאורע זה שוכנים מהלכי נצח בל-יאותרו, ושוכנים עומקי האינסוף – מסתורין מוחלט.
וכך, היננו מתארים את המוצא הסדרתי של המקור והמרכז השלישי, וזאת כהקלה פרשנית הנעשית בעבור הדעת כבולת-הזמן ומותנית-המרחב של היצורים בני התמותה. על-מנת לדמיין את ההיסטוריה של היקום, דעתו של האדם זקוקה לנקודת התחלה; ואנוכי הונחיתי להציע טכניקת גישה זו למושג ההיסטורי של הנצח. בעבור הדעת הגשמית, עקביות דורשת קיומו של מחולל ראשוני; ולפיכך, היננו מציבים את האב האוניברסאלי כגוֹרֵם הרִאשוֹן וכַּמרכז המוחלט של כלל הבריאה, ובה בעת היננו מנחים את דעתם של כל היצורים להבין כי הבן והרוח הינם נצחיים-בצוותא עם האב לאורך כל שלבי ההיסטוריה של היקום, ובכל מחוזות הפעולה היצירתית. ואת זאת היננו עושים מבלי להתעלם כלל ממציאותיותם ומנצחיותם של אי פרדיס ושל המוחלט הבִלְתִּי מֻגְבָּל, המוחלט האוניברסאלי והמוחלט האֱלֹהִי.
די בזה שהדעת הגשמית של ילדי הזמן מסוגלת להגות באב באשר הוא בנצח. להווה ידוע לנו כי הדרך הטובה ביותר של ילד למקם עצמו ביחס למציאות, היא בראש ובראשונה להתמחות במערכות היחסים במצב של הורה-ילד, ולאחר מכן להרחיב מושג זה כך שיקיף את המשפחה כשלם. בהמשך לכך, תוכל הדעת המתפתחת של הילד להתאים עצמה למושגי מערכות היחסים המשפחתיים, ומשם למערכות היחסים של הקהילה, הגזע והעולם; ואז, גם למערכות היחסים ביקום, ביקום-העל ואף ביקום היקומים.
הפועל האחוד קיים מזה נצח, והוא הינו אחד עם האב האוניברסאלי ועם הבן הנצחי, בשלמות וללא סייג. הרוח האינסופית משקפת באופן מושלם לא רק את טיבו של אב פרדיס, אלא אף את טיבו של הבן המקורי.
המקור והמרכז השלישי ידוע בכינויים רבים: הרוח האוניברסאלית, המדריך העליון, הבורא האחוד, המְבַצֵּעַ האלוהי, הדעת האינסופית, רוח הרוחות, רוח האֵם של פרדיס, הפועל האחוד, המתאם הסופי, הרוח השוכנת-בכל, התבונה המוחלטת, הפעולה האלוהית; ובאורנטיה, הוא לעיתים מזוהה מתוך בלבול עם הדעת הקוסמית.
ראוי בהחלט לכנות את אישיות האלוהות השלישית בשם הרוח האינסופית, שכן האל הינו רוח. ואולם יצורים גשמיים, הנוטים לִטְעוֹת בזהותם את החומר כמציאות הבסיס, ואת הדעת – יחד עם הרוח – כהנחות המתבססות על החומר, ייטיבו להבין את המקור והמרכז השלישי אם יכנוהו בשם המציאות האינסופית, המארגן האוניברסאלי, או מתאם האישיות.
הרוח האינסופית, בבחינת התגלות אוניברסאלית של אלוהות, אינה ברת-איתור והיא מצויה לחלוטין מעבר להבנה אנושית כלשהי. על-מנת לחוש במוחלטות הרוח, שומה עליכם להגות באינסופיותו של האב האוניברסאלי ולעמוד ביראה נוכח נצחיוּת הבן המקורי.
אכן קיים מסתורין באישיותה של הרוח האינסופית, אך לא באותה מידה שהמסתורין נוכח באישיות האב ובזו של הבן. מתוך כל ההיבטים בטיבו של האב, חושף הבורא האחוד באופן הבולט ביותר את אינסופיותו. ואף אם בסופו של דבר יתרחב יקום האב עד אינסוף, גם אז ימצאו נוכחות הרוח, השליטה באנרגיה ופוטנציאל הדעת של הפועל האחוד, הולמים את דרישותיה של בריאה אינסופית שכזו.
ועל-אף היותה חולקת את מושלמותו, צדיקותו ואהבתו של האב האוניברסאלי, נוטה הרוח כלפי חסדו של הבן הנצחי, ובכך הופכת היא להיות סעד החסד של אלוהויות פרדיס בעבור היקום המקיף. לעולמי עד – לנצח ובאופן אוניברסאלי – תהווה הרוח את סעד החסד, כי כשם שמגלים הבנים האלוהיים את אהבת האל, כך מציירת הרוח את תמונת חסדו.
לא תוכל הרוח להכיל יותר טוּב מכפי שמכיל האב עצמו, בהיותו מקור כל הטוּב שבה; ואולם, באמצעות פעולותיה של הרוח יקל עלינו להבין טוּב זה. באמצעות סעד האהבה והשירות המתמיד של אישיויות הרוח האינסופית, נאמנות האב ויציבות הבן מקבלות יתר-מוחשיות בעבור הישויות הרוחניות ובעבור היצורים הגשמיים של העולמות.
הבורא האחוד יורש את כל יפי מחשבת האב ואת אופי האמת. ותכונות אלוהיות זכּוֹת אלה מתואמות ברמות הכמעט-מרביות של הדעת הקוסמית, אשר כפופה לבינה הנצחית והאינסופית של הדעת הבלתי-מותנית וחסרת הגבולות של המקור והמרכז השלישי.
וכפי שהבן הנצחי הינו ביטוי הדבר של המחשבה המוחלטת האינסופית ה"ראשונה" של האב, כך הפועל האחוד הינו ההוצאה המושלמת אל הפועל של המושג היצירתי השלם "הראשון", או של התוכנית לפעולה משולבת של שותפות האישיות האב-הבן, מתוך איחוד מוחלט של מחשבה ושל דבר. המקור והמרכז השלישי הופך נצחי במקביל לבריאה המרכזית, זו אשר בציווי נבראה; ובקרֶב היקומים רק בריאה מרכזית ניחנת בקיום נצחי.
ומאז הפך המקור השלישי לאישיות, לא משתתף עוד המקור הראשון באופן אישי בפעולות הבריאה ביקום. האב האוניברסאלי מאציל על הבן הנצחי ככל שניתן; וכך, גם הבן הנצחי מעניק לפועל האחוד את כל הסמכות והעוצמה אשר ביכולתו להעניק.
כל יקום שנברא לאחר בריאתה של האוונה, תוכנן ונוצר במשותף על-ידי הבן הנצחי והבורא האחוד, באמצעות האישיויות המתאמות שלהם. מערכת היחסים האישית של הרוח לבן בכל הבריאוֹת העוקבות, זהה לזו של הבן לאב בבריאה הראשונה והמרכזית.
מי שבראו אתכם ואת יקומכם היו בן בורא של הבן הנצחי ורוּחַ יְצִירָתִית של הרוח האינסופית; ובעוד האב תומך בנאמנות את כל אשר הם ארגנו, זוהי אחריותם של הבן ושל הרוח האוניברסאליים הללו לטפח ולאשש את מלאכתם, וכן לסעוד את היצורים אשר בראו.
הרוח האינסופית הינה הסוכנת היעילה של האב, אשר-כולו-אהבה, ושל הבן, אשר-כולו-חסד, והיא זו המוציאה אל הפועל את תוכניתם האחודה, שתכליתה למשוך אליהם את כל הנשמות אוהבות-האמת בכל עולמות הזמן והמרחב. בדיוק ברגע שבו קיבל הבן הנצחי את תוכנית האב להשגת המושלמוּת בעבור הברואים ברחבי היקומים – ברגע שבו הפכה תוכנית ההרקעה לתוכנית האב-הבן – באותו רגע ממש הפכה הרוח האינסופית למֵנַהלת האחודה של האב ושל הבן, לשם הוצאתה אל הפועל של תכליתם האחודה והנצחית. בכך התחייבה הרוח האינסופית להעניק את כל משאבי נוכחותה האלוהית, ואת כל אישיויות הרוח שבה, לאב ולבן; היא הקדישההכוללמען התוכנית הכבירה של רוממות יצורי הרצון השורדים אל הרמות האלוהיות של מושלמות פרדיס.
הרוח האינסופית הינה התגלות שלמה, בלעדית ואוניברסאלית של האב האוניברסאלי ושל בנו הנצחי. שומה על כל הידע על השותפות האב-הבן כי ייודע דרך הרוח האינסופית, שהינה המייצג האחוד של האיחוד האלוהי בין המחשבה לבין הדבר.
הבן הנצחי הינו שדרת הגישה היחידה אל האב האוניברסאלי, והרוח האינסופית הינה הדרך היחידה שבה ניתן להגיע אל הבן הנצחי. רק באמצעות הסעד הסבלני של הרוח יכולות הוויות הזמן המרקיעות לגלות את הבן.
במרכזם של כל הדברים, הרוח האינסופית הינה הראשונה באלוהויות פרדיס אשר מושגת על-ידי עולי הרגל המרקיעים. האישיות השלישית עוטפת את האישיות השנייה ואת האישיות הראשונה, ולכן תמיד היא זו אשר כל המועמדים להצגה בפני הבן ואביו מוכרחים להכיר ראשונה.
והרוח משרתת ומייצגת כך את האב ואת הבן אף בדרכים רבות אחרות.
במקביל ליקום הפיזי, שבו כבידת פרדיס מחזיקה את כל הדברים יחדיו, מצוי יקום רוחני שבו דבר הבן הינו פירוש מחשבת האב; וכאשר "הופך הדבר לבשר", הוא מדגים את החסד האוהב בטיבם המשולב של הבוראים הסימוכיים. אולם, בְּבריאות חומריות ורוחניות אלה, ובאמצעותן, מתקיימת במה עצומה שעליה מציגים הרוח האינסופית וצאצאיה הרוחניים את החסד המשולב, הסבלנות והחיבה התמידית של ההורים האלוהיים כלפי ילדיהם התבוניים, שאותם הגו ויצרו בצוותא. מהות אופייה האלוהי של הרוח הינו סעד תמידי בעבור הדעת. וכל צאצאיו הרוחניים של הפועל האחוד חולקים בתשוקה זו לסעוד, ובזה הדחף האלוהי לשרת.
האל הינו אהבה, הבן הינו חסד והרוח הנה סעד – סעד אהבה אלוהית וחסד ללא גבול כלפי כלל הבריאה התבונית. הרוח הינה ביטוי האישיות של אהבת האב ושל חסד הבן; ובה הם לנצח מאוחדים לשם שירות אוניברסאלי. הרוח הינהאהבה יישומית לבריאה המורכבת מיצורים; האהבה המשולבת של האב ושל ה_בן.
הרוח האינסופית ידועה באורנטיה כהשפעה נוכחת-בַּכל, כנוכחות אוניברסאלית; ואולם בהאוונה תדעו אותה כנוכחות אישית של סעד ממשי. כאן, משמש הסעד של רוח פרדיס כמופת וכדפוס מעורר השראה לכל אחת מהרוחות המתאמות שלה, ולכל אחת מהאישיויות הכפיפות אשר סועדות את הברואים של עולמות הזמן והמרחב. ביקום האלוהי הזה השתתפה הרוח האינסופית השתתפות מלאה בשבעת המופעים הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִיים של הבן הנצחי; ובדומה לזאת, השתתפה היא יחד עם הבן מיכאל המקורי בשבע הענקות המתת במעגלי האוונה, בהופכה לפיכך לסועדת רוחנית מבינה ואוהדת לכל עולה רגל של הזמן החוצֶה מעגלים מושלמים אלה של מעְלה.
בשעה שבן בורא מקבל על עצמו את האחריות ליצור יקום מקומי מתוכנן, מתחייבות אישיויות הרוח האינסופית לשמש כסועדות בלתי-נלאות של בן מיכאל זה משהוא יוצא אל משימת ההרפתקה היצירתית שלו. ובמיוחד, היננו מוצאים את הרוח האינסופית מקדישה עצמה לטיפוח הרקעתן של הבריות הגשמיות לרמות גבוהות יותר ויותר של הישג רוחני, בדמותן של הבָּנוֹת הַיְצִירָתִיּוֹת, רוּחוֹת הָאֵם של היקום המקומי. וכל עבודת הסעד הזו עבור היצורים, מתבצעת בהרמוניה מושלמת עם התכליות של הבנים הבוראים ביקומים המקומיים הללו, ובסמיכות קרובה לאישיויותיהם.
וכשם שעוסקים בני האל במשימה עצומת המימדים של גילוי אישיות האהבה של האב ליקום, כך מקדישה עצמה הרוח האינסופית לסעד התמידי של גילוי האהבה המשולבת של האב ושל הבן עבור הדעת היחידנית של כל הילדים בכל יקום ויקום. בַּבְּרִיאוֹת מקומיות אלה לא תופיע הרוח בקרב הגזעים של בני התמותה בדמות בשר ודם, כפי שעושים בנים מסוימים של האל; ואולם, הרוח האינסופית והרוחות המתאמות שלה אכן מורידות עצמן בדרגה, ובשמחה עוברות סדרה מדהימה של הפחתות ברמת אלוהיותן, עד אשר מופיעות הן בדמות מלאכים העומדים לצדכם ומנחים אתכם בדרך נתיביו הנמוכים של הקיום הארצי.
באמצעות סדרת הפחתות זו עצמה, מתקרבת הרוח האינסופית – כאישיות – ומגיעה קרוב מאוד לכל אחת מההוויות בעולמות שמוצאם חייתי. וכל זאת עושה הרוח מבלי לבטל כהוא זה את קיומה כאישיות האלוהות השלישית המצויה במרכזם של כל הדברים.
הבורא האחוד הינו, לאמיתו של דבר ולנצח, אישיות הסעד הגדולה, סועד החסד האוניברסאלי. על-מנת להבין את הסעד של הרוח, הגו בַּאמת שלפיה רוח זו הינה המיצָג המשולב של אהבת האב הבלתי-נגמרת ושל חסדו הנצחי של הבן. ואולם, אין סעד הרוח מוגבל אך ורק לייצוגם של הבן הנצחי ושל האב האוניברסאלי. לרוח האינסופית אף היכולת לסעוד את יצורי הממלכות בשמה ובזכותה; האישיות השלישית ניחנת בכבוד אלוהי, ואף מעניקה סעד אוניברסאלי מטעם עצמה.
ובאשר יוסיף האדם וילמד על אודות סעד אוהב ובלתי-נלאה זה של הרוח האינסופית לסדרים הנמוכים של משפחת הברואים, כך הוא גם יעריך ויעריץ אף יותר את טיבה הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִי, ואת האופי שאין-דומה-לו של פעולה משולבת זו של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי. אכן הרוח הינה "עינֵי האל השורות תמיד על עושי הטוב" ו"האוזניים האלוהיות הכְּרויות תמיד לתפילותיהם."
תכונתה הבולטת של הרוח האינסופית הינה הימצאותה בכל. רוח מחדרת-כל זו נוכחת בכל מקום ומקום ברחבי יקום היקומים, וכה דומה נוכחותה לזו של דעת אוניברסאלית אלוהית. הן אישיות האלוהות השנייה והן אישיות האלוהות השלישית מיוצגות בכל העולמות על-ידי רוחותיהן הנוכחות-תמיד.
האב הינואינסופי ולפיכך מוגבל הוא ברצונו בלבד. במתת המכווננים ובמעגל האישיות האב פועל לבדו; ואולם, במגעם של כוחות הרוח עם ההוויות התבוניות, עושה האב שימוש ברוחות ובאישיויות הבן הנצחי והרוח האינסופית. ברצונו נוכח הוא רוחנית במידה שווהעםהבן או עם הפועל האחוד; הוא נוכחעםהבןוברוח. בוודאות רבה, נוכח האב בכל מקום, והיננו מבחינים בנוכחותו על-ידי ובאמצעות כל אחד מהכוחות המגוונים אך הסימוכיים, ההשפעות והנוכחויות, ובאמצעות כולם גם יחד.
בכתבי הקודש שלכם, המונחרוח אלוהיםמשמש לסירוגין לציונן של הרוח האינסופית בפרדיס ושל הַרוּחַ הַיְצִירָתִית של יקומכם המקומי. רוח הקודש הינה מעגל הרוח של בַּת יְצִירָתִית זו של הרוח האינסופית של פרדיס. רוח הקודש הינה מעגל אופייני לכל יקום מקומי, והיא מוגבלת לממלכות הרוח של יצירה זו; לעומת זאת, הרוח האינסופית נוכחת בכל מקום ובכל עת.
קיימות השפעות רוחניות רבות, והן כולןכאחת. אפילו עבודתם של מכוונני המחשבה, אף שהינה בלתי-תלויה בכל שאר ההשפעות, חופפת בקביעוּת לסעד הרוחני של ההשפעות המשולבות של הרוח האינסופית ושל רוח האם של היקום המקומי. לא ניתן להפריד בין השפעות רוחניות אלה, כפי שהן באות לידי ביטוי בחייהם של בני אורנטיה. הן פועלות על דעתכם ועל נשמתכם כרוח אחת, אף כי מקורותיהן שונים. וכאשר נחווה סעד רוחני אחוד זה, הוא הופך בעבורכם להשפעתו של הַעֶלְיוֹן, "אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמָרְכֶם בְּכֹל עֶת מִפני מִּכְשׁוֹל, וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם בְּשָׂשׂוֹן תְּמִימִים למעלָה לִפְנֵי אביכם."
זיכרו תמיד כי הרוח האינסופית הינה הפועלהאחוד; הן האב והן הבן פועלים בו ופועלים דרכו; הוא נוכח לא רק לכשעצמו, אלא גם כַּאב, כַּבן וכַּאב-בן. ומשום כך, ומסיבות רבות נוספות, נוכחותה של הרוח האינסופית לעיתים מוזכרת כ"רוח אלוהים".
ואכן יהא זה עקבי להתייחס להתקשרות הכוללת של כלל הסעד הרוחני כרוח אלוהים, שכן התקשרות זו הינה, לאמיתו של דבר, איחוד של רוחות האל האב, האל הבן, האל הרוח, הָאֵל בעל שבעת ההיבטים – ואף רוח האל העליון.
אל תניחו למתת הנרחבת ולתפוצה העצומה של המקור והמרכז השלישי להאפיל על תשומת לבכם באשר לעובדת אישיותו, או להסיח את דעתכם ממנה. הרוח האינסופית הינה נוכחות אוניברסאלית, פעולה נצחית, כוח קוסמי, השפעה קדוֹשה ודעת אוניברסאלית; היא זאת ואף יותר מכך באופן אינסופי, אך היא גם אישיות אלוהית אמיתית.
הרוח האינסופית הינה אישיות שלמה ומושלמת; באלוהותה היא שקולה ומתאמת לאב האוניברסאלי ולבן הנצחי. הפועל האחוד הינו אמיתי ובעל נִראות בעבור הבריות התבוניות הגבוהות של היקומים, ממש כמו האב וכמו הבן; ולאמיתו של דבר, אף יותר מכך, שכן שומה על כל המרקיעים להגיע אל הרוח עוד בטרם יוכלו לגשת לאב דרך הבן.
הרוח האינסופית, אישיות האלוהות השלישית, ניחנה בכל התכונות שאותם הינכם משייכים לאישיות. הרוח ניחנה בדעת מוחלטת: "כִּי הָרוּחַ חוֹקֵר אֶת-הַכֹּל, גַּם אֶת-מַעֲמַקֵּי הָאֱלֹהִים." ובנוסף לדעת, ניחנה הרוח אף ברצון. על אודות מתת הרוח נרשם: "וְכָל-אֵלֶּה יִפְעַל הָרוּחַ הָאֶחָד, הַהוּא הַחֹלֵק לְאִישׁ כִּרְצוֹנוֹ."
"אהבת הרוח" הינה אמיתית, וכך גם צערה; ולפיכך "לֹא תְעַצְּבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל-אֱלֹהִים." בין אם היננו חוזים ברוח האינסופית כאלוהות פרדיס ובין אם כרוח יצירתית של יקום מקומי, מוצאים אנו כי הפועל האחוד אינו רק המקור והמרכז השלישי, כי אם גם אישיות אלוהית. אישיות אלוהית זו אף מגיבה כלפי היקום כאישיות. הרוח דוברת אליכם, "מִי אֲשֶׁר-אֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ דוֹבֵר." "הָרוּחַ הוּא אַשֶׁר מַשְׁפִּיעַ בַּעֲדכם." והרוח משפיעה השפעה ישירה ואישית על הברואים, "כִּי-כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם, בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה".
ואף כי היננו חוזים במופע הסעד של הרוח האינסופית בעולמות המרוחקים ביקום היקומים; ואף כי היננו רואים את אותה אלוהות מתאמת פועלת בתוך ובאמצעות הוויות מגוונות רבות מני-ספור, אשר מקורן במקור והמרכז השלישי; ואף כי היננו מכירים בתכונת הרוח להימצא-בכל; על אף כל זאת, עדיין היננו מאשרים כי אותו מקור ומרכז שלישי הינו אישיות, הבורא האחוד של כל הדברים ושל כל ההוויות ושל כל היקומים.
במנהל היקומים, האב, הבן והרוח מאוגדים לנצח באופן מושלם. בעוד שכל אחד מהם עוסק בסעד אישי לכלל הבריאה, שלושתם שזורים יחד באופן אלוהי ומוחלט בשירות של בריאה ושל שליטה, ההופך אותם לנצחלאחד.
האב והבן נוכחים הדדית באישיות הרוח האינסופית, תמיד ובמושלמות ללא סייג, שכן הרוח היא כמו האב וכמו הבן, ואף הינה כמו האב והבן באשר הם שניהם אחד לַנצח.
[הוצג באורנטיה על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה, אשר מונה על-ידי עתיקי היומין להציג את טיבה ואת פועלה של הרוח האינסופית.]
דבר-מה מוזר אירע בעת שהאב האוניברסאלי והבן הנצחי התאחדו בנוכחות פרדיס בכדי להפוך עצמם לאישיים. דבר לא העיד מבעוד מועד כי במצב נצח זה יהפוך הפועל האחוד לאישי, בדמות רוחניוּת בלתי-מוגבלת, המתואמת עם הדעת המוחלטת וניחנת בזכויות ייחודיות של הפעלת אנרגיה. התהוותו של הפועל האחוד משלימה את שחרור האב מכבלי המושלמוּת הממורכזת ומאזיקי מוחלטוּת האישיות. ושחרור זה מתבטא בכוחו האדיר לברוא הוויות, המותאמות היטב לשמש כרוחות סועדות, ואפילו ליצורים הגשמיים של היקומים המתפתחים שיבואו לאחר מכן.
האב הוא אינסופי באהבה וברצון, בַּמחשבה הרוחנית ובתכלית; והוא הינו התומך האוניברסאלי. הבן הוא אינסופי בבינה ובאמת, בַּביטוי הרוחני ובפירוש; והוא הינו המגלה האוניברסאלי. פרדיס אינסופי בפוטנציאל מתת הכוח ובַּקיבולת לשליטה אנרגטית; והינו המייצב האוניברסאלי. לפועל האחוד זכויות ייחודיות לסינתזה, קיבולת אינסופית לתיאום כל אנרגיות היקום הקיימות, כל הרוחות הממשיות וכל הבריות התבוניות ביקום; המקור והמרכז השלישי הוא המאחד האוניברסאלי של מִגוון האנרגיות והיצירות, אשר הופיעו כפועל-יוצא של התוכנית האלוהית ושל התכלית הנצחית של האב האוניברסאלי.
הרוח האינסופית, הבורא האחוד, מהווה סועד אוניברסאלי אלוהי. הרוח מגישה ללא-הרף את סעד חסד הבן ואת סעד אהבת האב, והיא שורה בהרמוניה אף עם הצדק היציב, הבלתי-משתנה והיָשר של שילוש פרדיס. השפעתה והאישיויות שלה קרובות אליכם בכל עת; והן יודעות ומכירות אתכם באמת ובתמים.
ברחבי היקומים, סוכנויות הפועל האחוד מתפעלות ללא-הרף את כלל הכוחות והאנרגיות של החלל. בדומה למקור ולמרכז הראשון, כך גם המקור והמרכז השלישי מגיב הן לרוחני והן לגשמי. הפועל האחוד הינו ההתגלות של אחדות האל, אשר בו הכול מתקיים – הדברים, המשמעויות והערכים; האנרגיות, הדעת והרוחות.
הרוח האינסופית מחדרת את כל החלל; היא שוכנת במעגל הנצח; והרוח, כמו האב וכמו הבן, הינה מושלמת ובלתי-משתנה – היא מוחלטת.
המקור והמרכז השלישי ידוע בשמות רבים, וכולם מתארים את יחסו ומכירים בפעולותיו: כאל הרוח, הוא הינו האישיות המתאמת והשקול האלוהי לאל הבן ולאל האב. כרוח האינסופית, הוא הינו השפעה רוחנית נוכחת-בכל. כַּמתַפעל האוניברסאלי, הוא הינו האב הקדמון של הבריות השולטות-בעוצמה, והמפעיל של הכוחות הקוסמיים של החלל. כַּפועל האחוד, הוא המייצג המשותף והמוציא לפועל של השותפות האב-הבן. כדעת המוחלטת, הוא הינו מקור הענקת כלל השכל המצוי ברחבי היקומים. וכְּאל הפעולה, הוא ככל הנראה אביהם הקדמון של התנועה, השינוי ומערכות היחסים.
כמה מתכונותיו של המקור והמרכז השלישי נגזרות מן האב, כמה מהן נגזרות מן הבן, ונראה כי תכונות אחרות אינן פעילות או נוכחוֹת באופן אישי לא באב ואף לא בבן; לא נוכל להסביר תכונות אלה, אלא על-ידי ההנחה שהשותפות האב-הבן, המנציחה את המקור והמרכז השלישי, פועלת באופן עקבי בהרמוניה עם העובדה הנצחית של מוחלטות פרדיס, ומתוך הכרה בעובדה זו. הבורא האחוד מגלם את מלוא מושגיהן האינסופיים והמשולבים של אישיויות האלוהות הראשונה והשנייה.
בעודכם חוזים באב כבורא מקורי ובבן כמנהלן רוחני, שומה עליכם לחשוב על המקור והמרכז השלישי כעל מתאם אוניברסאלי, כעל סועד של שיתוף פעולה בלתי-מוגבל. הפועל האחוד הינו המתאם של כל המציאות בפועל; הוא הינו מאגר האלוהות של מחשבת האב ושל דבר הבן, ובעת פעולתו הוא אף מתחשב לַנצח במוחלטותו החומרית של האי המרכזי. שילוש פרדיס הצהיר על הַסדר האוניברסאלי שלקִדמה; והשגחתו של האל הינה ממלכתם של הבורא האחוד ושל ההוויה העליונה המתפתחת. לא תוכל כל מציאות-בפועל, או כל מציאות-בְּהִתְמַמְּשׁוּת, לחמוק מהתייחסות בסופו-של-דבר למקור ולמרכז השלישי.
האב האוניברסאלי חולש על ממלכות קדם-האנרגיה, קדם-הרוח והאישיות; הבן הנצחי שולט בַּעולמות של פעילויות הרוח; נוכחוּת אי פרדיס מאחדת את ממלכת האנרגיה הפיזית ואת העוצמה המתגשמת; הפועל האחוד פועל לא רק כרוח אינסופית המייצגת את הבן, אלא אף כְּמְתַפְעֵל הכוחות והאנרגיות של פרדיס, ובכך מביא הוא לכדי קיום את הדעת האוניברסאלית המוחלטת. הפועל האחוד מתפקד ברחבי היקום המקיף כאישיות נבדלת וחיובית, ובמיוחד בעולמות הגבוהים יותר של ערכים רוחניים, מערכות יחסים פיזיות- אנרגיות ומשמעויות דעת אמיתיות. בייחוד הוא פועל כל אימת ובכל מקום שבו אנרגיה ורוח מתחברות ופועלות זו על זו; הוא שולט בכל התגובות באמצעות הדעת, מחזיק עוצמה כבירה בעולם הרוח ומפעיל השפעה אדירה על האנרגיה ועל החומר. בכל עת ועת, מביע המקור השלישי את טיבו של המקור והמרכז הראשון.
המקור והמרכז השלישי חולק באופן מושלם וללא-סייג את תכונת נוכחותו-בכל של המקור והמרכז הראשון, ולעיתים מכוּנה הוא הרוח הנוכחת-בכל. באופן מיוחד ואישי ביותר, חולק אל הדעת את תכונת יְדִיעַת-הַכֹּל של האב האוניברסאלי ושל בנו הנצחי; הידע של הרוח הינו מעמיק ושלם. הבורא האחוד מבטא היבטים מסוימים של תכונת יְכֹלֶת-הַכֹּל של האב האוניברסאלי, אולם למעשה הוא כל-יכול אך ורק בממלכות הדעת. אישיות האלוהות השלישית הינה המרכז השכלי והמנהלן האוניברסאלי של ממלכות הדעת; בתחום זה הוא מוחלט – ריבונותו הינה בלתי-מוגבלת.
נראה כי הפועל האחוד מוּנע על-ידי השותפות האב-הבן, ואולם כל פעולותיו נראות כְּמַכִּירוֹת ביחס האב לפרדיס. לעיתים ובפעולות מסוימות, נראה הוא כִּמְפַצֶּה על היעדר מושלמות התפתחותן של האלוהויות ההתנסותיות – האל העליון והאל המרבי.
9:1-7וכאן טמון מסתורין אינסופי: האינסוף גילה את אינסופיותו בו-זמנית בבן וכְּפרדיס, ואז, הֶגיחה לכדי קיום הוויה השקולה לאל באלוהותה, המשקפת את טיבו הרוחני של הבן, והמסוגלת להפעיל את תבנית פרדיס; הוויה אשר בריבונותה הינה כפופה ארעית, אך בדרכים רבות נראית כמגוּונת ביותר בְּפעולה. ועליונוּת-לכאורה זו בפעולה ניכרת בתכונתו של המקור והמרכז השלישי, בהיותו עליון אף ביחס לכבידה הפיזית – המופע האוניברסאלי של אי פרדיס.
בנוסף לשליטת-על זו באנרגיה ובכל הדברים הפיזיים, ניחנה הרוח האינסופית אף בתכונות הסבלנות, החסד והאהבה, אשר מתגלות בעדנה כה גדולה בסעד הרוחני שלה. הרוח הינה כשירה ביותר על-מנת לסעוד באהבה, ולהאפיל על הצדק באמצעות רחמים. כל תכונות האדיבות השמימית והחיבה החומלת של הבן המקורי הנצחי, אף הן מנת חלקו של אל הרוח. יקום מוצאכם מחושל הוא בין פטיש הצדק לבין סדן הסבֶל; ואולם, אלה האוחזים בפטיש הינם ילדי החמלה, צאצאיה הרוחניים של הרוח האינסופית.
האלוהים הינו רוח בשלושה מובנים: הוא עצמו רוח; בבנו הוא מופיע כרוח ללא-סייג; ובפועל האחוד, כרוח בת-בריתה של הדעת. ובנוסף למציאויות רוח אלה, היננו סבורים כי מבחינים אנו ברמות של מופעי רוח התנסותיים – הרוחות של ההוויה העליונה, האלוהות המרבית והמוחלט האלוהי.
הרוח האינסופית משלימה את הבן הנצחי, ממש כשם שהבן משלים את האב האוניברסאלי. הבן הנצחי הינו אישיות האב שהפכה לרוחנית; הרוח האינסופית הינה רוחניותם של הבן הנצחי ושל האב האוניברסאלי אשר הפכה לאישית.
קווים רבים של כוח רוחני ומקורות של עוצמה על-חומרית מחברים את אנשי אורנטיה ישירות עם אלוהויות פרדיס. ישנו הַקֶשר של מכוונני המחשבה, המחברים ישירות לאב האוניברסאלי; קיימת ההשפעה הנרחבת של דחף הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי; וכן, קיימת נוכחותו הרוחנית של הבורא האחוד. בין תפקוד רוח הבן לתפקוד רוחה של הרוח קיים הבדל בפעולה. בסעד הרוחני שלה, האישיות השלישית עשויה לפעול כדעת ועוד רוח, או כרוח בלבד.
בנוסף לנוכחויות פרדיס אלה, נהנים בני אורנטיה מההשפעות הרוחניות ומהפעילויות של היקום המקומי ושל יקום העל, שבהם שוכן מערך אינסופי-כמעט של אישיויות אוהבות, אשר מוליכות תמיד את בעלי התכלית האמיתית ואת בעלי הלב הישר, מעלה ופנימה, אל עבר האידיאלים של האלוהות ואל עבר המטרה של המושלמוּת העילאית.
היננויודעים את נוכחות הרוח האוניברסאלית של הבן הנצחי; ביכולתנו להבחין בה בבירור. את נוכחותה של הרוח האינסופית, אישיוּת האלוהות השלישית, אפילו בני תמותה עשויים לדעת, באשר מסוגלים יצורים גשמיים לחוות בפועל את חסד ההשפעה האלוהית הזו, הפועלת כמתת רוח הקודש של היקום המקומי בקרב הגזעים האנושיים. בני האדם אף עשויים להיות מודעים במידה מסוימת למכוונן, קרי לנוכחותו הלא-אישית של האב האוניברסאלי. רוחות אלוהיות אלה פועלות יחדיו ובתאום מושלם על-מנת לרומם את האדם ולהפכו לרוחני. רוחות אלה הינן כאחת ביישום הרוחני של תוכניות ההרקעה והשגת המושלמוּת של בני התמותה.
אי פרדיס הינו המקור והמהות של הכבידה הפיזית; ודי בכך על-מנת שתדעו כי בכל קיום היקומים הגשמי, הכבידה הינה אחד מהדברים היותרמ משיים והמהימנים לנצח. לא ניתן לשנות או לבטל את הכבידה, אלא באמצעות אותם כוחות ואנרגיות אשר ציוו האב והבן יחדיו, ואשר הופקדו בידי המקור והמרכז השלישי ופועלים בסימוכיות עימו.
הרוח האינסופית ניחנה בעוצמה ייחודית ומדהימה –אנטי-כבידה.עוצמה זו אינה נוכחת בצורה פעילה (נראית) באב או בבן. יכולת זו, לשאת את כוח המשיכה של הכבידה החומרית, אשר הינה מטבע המקור השלישי, מתגלה בתגובותיו האישיות של הפועל האחוד בשלבים מסוימים של יחסים אוניברסאליים. ותכונה ייחודית זו ניתנת להעברה לאישיויות גבוהות מסוימות של הרוח האינסופית.
אנטי-כבידה יכולה לבטל את הכבידה בתוך תחום מסגרת מקומית; והיא עושה כן באמצעות הפעלת נוכחות כוח שקוּלה. היא פועלת אך ורק בהתייחסות לכבידה חומרית; וזוהי איננה פעולה של דעת. מופע ההתנגדות-לכבידה של ג'ירוסקופ מהווה תיאור הולםלתוצאתהשל אנטי-כבידה, אך הינו חסר ערך לשם תיאורהגורם של האנטי-כבידה.
ומעבר לכך, הפועל האחוד מציג כוחות המסוגלים להתעלות מעל הכוח ומנטרלים את האנרגיה. כוחות אלה פועלים באמצעות האטה של אנרגיה עד לנקודה שבה היא הופכת לחומר, וכן באמצעות שיטות אחרות שאינן ידועות לכם.
הבורא האחוד עצמו אינו אנרגיה, ואף לא המקור או היעד שלה; הוא זה אשרמְתַפְעֵלאותה. הבורא האחוד הינו פעולה – תנועה, שינוי, התאמה, תיאום, ייצוב ושווי משקל. האנרגיות הכפופות במישרין או בעקיפין לשליטת פרדיס, מגיבות מטיבן לפעולותיהם של המקור והמרכז השלישי ושל מגוון סוכניו.
את יקום היקומים מחדרים יצוריו שולטי-העוצמה של המקור והמרכז השלישי: בַּקָּרִים פִיזִיִּים, מְנַהֲלֵי כּוֹחַ, מֶרְכְּזֵי כּוֹחַ ונציגים אחרים של אל הפעולה, אשר עוסקים בוויסות ובייצוב האנרגיות הפיזיות. היצורים הייחודיים הללו, בעלי התפקודים הפיזיים, ניחנים כולם במגוון תכונות של שליטה בעוצמה, כדוגמת אנטי-כבידה, אשר בהן עושים הם שימוש במאמציהם לייצב את שווי המשקל הפיזי של החומר והאנרגיה של היקום המקיף.
נראה כי כל הפעילויות החומריות הללו של אל הפעולה, מייחסות את תפקודו לאי פרדיס, ואכן, סוכנויות הכוח כולן מתחשבות במוחלטות האי הנצחי, ואף תלויות בו. ואולם, הפועל האחוד אינו פועל בעבור פרדיס ואף לא בתגובה אליו. הוא פועל באופן אישי בעבור האב והבן. פרדיס איננו אישיות. כל העשייה של המקור והמרכז השלישי בתחום הלא-אישי והבלתי-אישי, ובכל התחום של מה שהוא אחר-מאישי, מהווה פעולות רצוניות של הפועל האחוד עצמו; ואלה אינן שיקוף, נגזרת, או תוצאה של משהו או של מישהו.
פרדיס הוא תבנית האינסוף; ואל הפעולה הינו מַפְעִילָהּ של תבנית זו. פרדיס הינו נקודת הסמך החומרית של האינסוף; וסוכנויות המקור והמרכז השלישי הינן ידיות התבונה, אשר מניעות את הרמה החומרית ומזריקות ספונטאניות אל תוך מכניזם הבריאה הפיזית.
למקור והמרכז השלישי קיים טבע אינטלקטואלי הנפרד מתכונותיו החומריות והרוחניות. לא בקלות ניתן להתקשר עם טבע שכזה, אך הוא ניתן לסימוכיות – באופן אינטלקטואלי, אם כי לא באופן אישי. ברמות פעולת הדעת, טבע זה ניתן להבחנה מהתכונות החומריות ומהאופי הרוחני של המקור והמרכז השלישי, ואולם בעבור האישיויות המנסות להבחין בו, טבע זה לעולם איננו פועל באופן עצמאי מהתגשמויות פיזיות או רוחניות.
הדעת המוחלטת הינה הדעת של האישיות השלישית; והיא בלתי-נפרדת מאישיותו של אל הרוח. בהוויות פְּעִילוֹת, הדעת איננה נפרדת מהאנרגיה, מהרוח, או משתיהן גם יחד. הדעת איננה תְּכוּנָתִית [אינהרנטית] לאנרגיה; אנרגיה קולטת את הדעת ומגיבה לה; דעת עשויה להיות מוּסֶפֶת עָל-גַּבֵּי אנרגיה, אך תודעה איננה תכונתית ברמה החומרית הטהורה. דעת לא חייבת להתווסף לְרוח טהורה, באשר זו מטבעה מודעת ומזהה. באופן כזה או אחר, רוח הינה תמיד תבונתית, בעלת-דעת. עשויה זו להיות דעת כזו או אחרת, קדם-דעת, או על-דעת, ואף רוח דעת, אולם ביכולתה לעשות את השקוּל למחשבה ולידיעה. בוננות הרוח מתעלה מעל תודעת הדעת, מתווספת לה, ומִבּחינה תיאורטית אף קודמת לה.
הפועל האחוד הינו מוחלט רק בתחום הדעת, בממלכות התבונה האוניברסאלית. הדעת של המקור והמרכז השלישי הינה אינסופית; היא מתעלה לחלוטין מעל מעגלי הדעת הפעלתניים הפועלים ביקום היקומים. מתת הדעת של שבעת יקומי העל נובעת משבע רוחות האב, האישיויות היסודיות של הפועל האחוד. רוחות אב אלה מפיצות את הדעת ליקום המקיף בדמות הדעת הקוסמית; את יקומכם המקומי מחדרת גרסת נבאדון של הדעת הקוסמית מטיפוס אורווֹנטון.
הדעת האינסופית מתעלמת מן הזמן; הדעת המרבית מתעלה מעליו; ואילו הדעת הקוסמית מותנית בו. וכך גם ביחס למרחב: הדעת האינסופית בלתי תלויה במרחב, אך באשר נרד מן הרמה האינסופית לרמות הדעת המסייעות, שומה על השכל להביא בחשבון יותר ויותר את עובדת קיום המרחב ואת מגבלותיו.
כוח קוסמי מגיב לְדעת בדיוק כשם שהדעת הקוסמית מגיבה לרוח. הרוח הינה תכלית אלוהית והדעת הרוחנית הינה תכלית אלוהית בפעולה. אנרגיה היא דבר; דעת היא משמעות; ורוח הינה ערך. אפילו בזמן ובמרחב, מייצרת הדעת את אותן מערכות יחסים קרובות בין האנרגיה והרוח, אשר מרמזות על קרבת-אחיות הדדית ביניהן בנצח .
הדעת מתמירה את ערכי הרוח לַמשמעויות של השכל; לרצון קיימת העוצמה לגרום למשמעויות הדעת להניב פרי בתחום החומרי, כמו גם בתחום הרוחני. ההרקעה לפרדיס כרוכה בצמיחה יחסית ומובחנת ברוח, בדעת, ובאנרגיה. האישיות הינה המאחדת את הרכיבים הללו של עַצְמִיּוּת התנסותית.
המקור והמרכז השלישי הינו אינסוף של דעת. אף אם יגדל היקום לכדי אינסוף, עדיין יהא פוטנציאל הדעת שלו הולם ומספֶּק בכדי להעניק ליצורים רבים מני ספור דעת מתאימה ודרישות קדם-שכליות אחרות.
בממלכות של הדעת הברואה, מולכת עליונה האישיות השלישית, בצירוף עמיתיה המתאמים והכפיפים. המקור הבלעדי של תחומי הדעת של הברואים הינו המקור והמרכז השלישי; הוא הינו מעניק מתת הדעת. אפילו לרסיסי האב לא יתאפשר לשכון בדעת האדם, עד אשר נסללה כראוי הדרך עבורם, באמצעות פעולת הדעת והתפקוד הרוחני של הרוח האינסופית.
המאפיין הייחודי של הדעת הינו היכולת לְתִתָּהּ למִגוון כה רחב של חיים. באמצעות עמיתיו הבוראים והברואים, סועד המקור והמרכז השלישי את כל הדעת בכל העולמות. סועד הוא את השכל האנושי והתת-אנושי באמצעות שָׁלישיו של היקום המקומי; ובאמצעות הסוכנות של הַבַּקָּרִים הַפִיזִיִּים סועד הוא אף את הנמוכות ביותר שבין הישויות שאינן-מתנסות, שהינן מהסוגים הפרימיטיביים ביותר של הדברים החיים. ותמיד יהא הכיוון של הדעת, סעד של אישיויות בעלוֹת דעת-רוח או דעת-אנרגיה.
הואיל ומקור הדעת הינו אישיות האלוהות השלישית, טבעי הדבר כי קל יותר ליצורים האבולוציוניים בעלי הרצון ליצור מושגים מוּבָנִים על אודות הרוח האינסופית; הרבה יותר מאשר על אודות הבן הנצחי או האב האוניברסאלי. המציאות של הפועל האחוד מקבלת ביטוי בלתי-מושלם בעצם קיומה של הדעת האנושית. הפועל האחוד הינו האב הקדמון של הדעת הקוסמית, ואילו הדעת האנושית הינה מעגל אינדיבידואלי, חלק לא-אישי של דעת קוסמית זו, המוענק ביקום מקומי בידי בַּת יְצִירָתִית של המקור והמרכז השלישי.
אף כי מקור הדעת הינו האישיות השלישית, אל לכם להניח כי כל מופעי הדעת אלוהיים הם. שורשיו של השכל האנושי מצויים במקור החומרי של גזעי עולם החי. השכל ביקום איננו התגלות אמיתית יותר של האל אשר הוא דעת, מאשר הטבע הפיזי הינו התגלות אמיתית של היופי ושל ההרמוניה של פרדיס. המושלמוּת קיימת בטבע, ואולם הטבע איננו מושלם. הפועל האחוד הינו מקור הדעת, ואולם הדעת איננה הפועל האחוד.
הדעת באורנטיה הינה פשרה בין מהות מושלמוּת המחשבה לבין תפישת החיים המתפתחת של טבעכם האנושי הבלתי-בוגר. התוכנית להתפתחותכם השכלית אכן ניחנת במושלמות נעלה, אולם בעודכם פועלים במשכנכם, העשוי בשר-ודם, הינכם רחוקים מאוד ממטרה אלוהית זו. מוצאה של הדעת הינו ממקור אלוהי, ואכן מיועד לה גורל אלוהי, אך דעתכם כבני תמותה עדיין איננה ניחנת באצילות אלוהית.
לעיתים תכופות, תכופות מדי, פוגמים אתם בדעתכם על-ידי מחשבות לא-כנות, ואף צורבים אותה בחוסר-יושרה; אתם חושפים את דעתכם לפחדים חייתיים ומעוותים אותה באמצעות חרדה חסרת-תוחלת. לפיכך, בעוד מקור הדעת הינו אלוהי, הדעת, כפי שאתם מכירים אותה בעולמכם – עולם של הרקעה – אינה יכולה להפוך בנקל למושא הערכה, ועוד פחות מכך – למושא הערצה או סגידה. הגות בחוסר הבשלות ובחוסר הפעילות של השכל האנושי, שומה עליה כי תוביל לתגובות של ענווה בלבד.
המקור והמרכז השלישי, התבונה האוניברסאלית, מודע באופן אישי לכל דעת ולכל שכל בכלל הבריאה, והוא מקיים קשר אישי ומושלם עם כל היצורים הללו – הגשמיים, המורונטיים והרוחניים – אשר קיבלו את מתת הדעת, באשר הינם ביקומים הנרחבים. כל פעילויות הדעת הללו נֶאֱחָזוֹת במעגל כבידת-הדעת המוחלט, המתמקד במקור והמרכז השלישי, ואשר מהווה חלק מתודעתה האישית של הרוח האינסופית.
בדומה לאופן שבו מושך האב את כל האישיוּת לעברו, ובדומה לאופן שבו מושך אליו הבן את כל המציאות הרוחנית, כך הפועל האחוד מפעיל כוח משיכה על כל הדעת; הוא מולך ושולט ללא-סייג במעגל הדעת האוניברסאלי. כל הערכים השכליים האמיתיים והמקוריים, כל המחשבות האלוהיות והרעיונות המושלמים, נמשכים בבִטחה אל תוך מעגל מוחלט זה של דעת.
תוכל כבידת הדעת לפעול בלא תלות בכבידה החומרית או הרוחנית, ואולם כאשר שתי האחרונות נוגעות זו בזו, כבידת הדעת תפעל תמיד. כאשר כל השלוש פועלות בצוותא, תוכל כבידת האישיות לחבוק את היצור החומרי – באשר הוא פיזי או מורונטי, סופי או מוחלטופי. ואולם, בלא קשר לאמוּר, מתת הדעת תאפשר להוויות לא-אישיות לחשוב, ותעניק להן מודעות על אף היעדרה המוחלט של אישיות.
לעומת זאת, מקור העצמיות של נאצלוּת האישיות – בין אם אנושית ובין אם אלוהית, בין אם אלמותית ובין אם אלמותית-בכוח – אינו מן הרוח, מן הדעת או מן החומר; היא הינה המתת של האב האוניברסאלי. וכן, פעולה הדדית של כבידת רוח, דעת וחומר, אינה מהווה דרישת-קדם להופעת כבידת האישיות. מעגל האב עשוי לחבוק הוויה של דעת-חומר אשר אינה מגיבה לכבידה רוחנית, ואף לכלול הוויה של דעת-רוח אשר אינה מגיבה לכבידה חומרית. פעולתה של כבידת האישיות הינה תמיד פעולה רצונית של האב האוניברסאלי.
בעוד שבהוויות חומריות לחלוטין הדעת סימוכית לאנרגיה, ובעוד שבאישיויות שהינן על טהרת הרוחניות הרוח הינה סימוכית, סדרים רבים מני ספור של אישיויות, לרבות בני-אנוש, ניחנים בדעת סימוכית הן לאנרגיה והן לרוח. ההיבטים הרוחניים של דעת היצור מגיבים בבטחה למשיכת כבידת-הרוח של הבן הנצחי; התכונות החומריות מגיבות לדחף הכבידה של היקום החומרי.
כאשר הדעת הקוסמית איננה סימוכית לאנרגיה או לרוח, היא איננה כפופה לדרישות הכבידה של מעגלי החומר או הרוח. הדעת הטהורה נתונה אך ורק לאחיזת הכבידה האוניברסאלית של הפועל האחוד. דעת טהורה הינה קרובת משפחה של דעת אינסופית (המתאמת המוחלטת התיאורטית של מוחלטֵי הרוח והאנרגיה), ונראה כי הדעת האינסופית עצמה מהווה חוק.
ככל שגדולה ההתבדרות בין הרוח לאנרגיה, כך גדלה פעולתה הנצפית של הדעת; ככל שקטנה הגיווניות של אנרגיה ורוח, כך קטנה פעולתה הנצפית של הדעת. פעולתה המרבית של הדעת הקוסמית מצויה, ככל הנראה, ביקומי הזמן של המרחב. כאן, דומה שהדעת פועלת באיזור-ביניים שבין האנרגיה לבין הרוח; אולם זוהי אינה האמת עבור הרמות הגבוהות יותר של הדעת; בפרדיס, אנרגיה ורוח חד הן לכל דבר ועניין.
מעגל כבידת הרוח הינו מהימן; הוא נובע מאישיות האלוהות השלישית בפרדיס, אך לא כל תפקודי הדעת הנצפים הינם צפויים. ברחבי כלל הבריאה הידועה, מצויה בסמוך למעגל דעת זה נוכחות מובנת-אך-במעט אשר תפקודה הינו בלתי-צפוי. היננו מאמינים כי ניתן לייחס בלתי-צפיות זו בחלקה לתפקודו של המוחלט האוניברסאלי. אין אנו יודעים מהו התפקוד הזה; אנו רק יכולים לנחש מהו הדבר שגורם לו לפעול; אנו רק יכולים לשער מהי נגיעתו ויחסו ליצורים.
שלבים מסוימים בבלתי-צפיות של הדעת הסופית עשויים לנבוע מחוסר-שלמותה של ההוויה העליונה; וכן, קיים איזור פעילויות עצום שבו הפועל האחוד עשוי להשיק למוחלט האוניברסאלי. לא ידוע רבות על אודות הדעת, ואולם בכך היננו בטוחים: הרוח האינסופית הינה הביטוי המושלם של דעת הבורא עבור כל הברואים; ההוויה העליונה הינה הביטוי המתפתח של דעת כל הברואים עבור בוראם.
הפועל האחוד מסוגל לתאם את רמות הממשות האוניברסאלית כך שהשכלי, החומרי והרוחני יֻּכְּרוּ בו-זמנית. זוהי תופעתהמַחְזִירוּת האוניברסאלית; היכולת הייחודית והעוצמה הבלתי-מוסברת לראות, לשמוע, לחוש ולדעת את כל הדברים, בה בעת שהם מתרחשים ברחבי יקום-על, ולמקד, באמצעות מַחְזִירוּת, את כל המידע ואת כל הידע הזה בכל נקודה נבחרת שהיא. פעולת המַחְזִירוּת מודגמת במושלמוּת על כל אחד מעולמות המטֶה של שבעת יקומי העל. כמו כן, פועלת היא ברחבי כל המגזרים של יקומי העל ובגבולות היקומים המקומיים. לבסוף, מתמקדת המַחְזִירוּת בפרדיס.
תופעת המחזירות, באופן שבו היא מודגמת בעולמות הַמַּטֶּה של יקומי-העל, בדמות העשייה המדהימה של האישיויות הַמְּשַׁקְּפוֹת המוצבות שם, מייצגת את הסימוכיות-ההדדית הסבוכה ביותר של כל רמות הקיום המצויות ברחבי הבריאה. ניתן לעקוב אחר קווים של רוח החוזרים אל הבן, אחר אנרגיה פיזית החוזרת לפרדיס, ואחר דעת החוזרת אל המקור השלישי; ואולם, בתופעה היוצאת מגדר הרגיל של המחזירות האוניברסאלית קיים איחוד ייחודי ויוצא-דופן של כל השלושה, וכֹה סימוכיוֹת הן, עד שהן מאפשרות לשליטי היקומים לדעת מיידית על אודות נסיבות מרוחקות בעת התרחשותן.
בעוד היננו מבינים הרבה על אודות טכניקת המחזירוּת, שלבים רבים מותירים אותנו מבולבלים. היננו יודעים כי הפועל האחוד הינו המרכז האוניברסאלי של מעגל הדעת, שהוא האב הקדמון של הדעת הקוסמית, וכן שדעת קוסמית פועלת תחת שליטת כבידת הדעת המוחלטת של המקור והמרכז השלישי. עוד היננו יודעים כי מעגלי הדעת הקוסמית משפיעים על כל רמות השכל ברחבי הקיום הידוע, וכי מכילים הם את דו"חות החלל האוניברסאליים; ובטוחים אנו כי מתמקדים הם בשבע רוחות האב ומתכנסים למקור והמרכז השלישי.
נראה כי היחס שבין הדעת הקוסמית הסופית לבין הדעת האלוהית המוחלטת מתפתח בדעתו ההתנסותית של העליון. לימדונו כי בשחר הנצח הוענקה דעת התנסותית זו לעליון על-ידי הרוח האינסופית, והיננו משערים כי ניתן להסביר תכונות מסוימות של תופעת המחזירוּת אך ורק מתוך הנחת פעילותה של הדעת העליונה. אם העליון איננו מעורב במחזירות, איננו יודעים אל נכון כיצד להסביר את הפעולות הסבוכות האלה, וכן את הפעילויות הבטוחות של תודעת קוסמוס זו.
נראה כי המחזירות הינה ידיעת-הכול בגבולות הסופי-התנסותי, ועשויה היא לייצג את הופעת נוכחות תודעת ההוויה העליונה. אם הנחה זו הינה נכונה, אזי השימוש במחזירות – בכל שלב שלה – שקול למגע חלקי עם תודעת העליון.
הרוח האינסופית מחזיקה במלוא העוצמה על-מנת לשדר ולהעביר רבים מכוחותיה ומזכויותיה לאישיויות ולסוכנויות המתאמות והכפיפות לה.
פעולת הבריאה-האלוהית הראשונה של הרוח האינסופית – המתפקדת בנפרד מהשילוש אך בסימוכיות בלתי-נגלית כלשהי עם האב ועם הבן – הפכה לאישית את קיומן של שבע רוחות האב של פרדיס; אלה הן המפיצות את הרוח האינסופית ליקומים.
לא קיים נציג ישיר של המקור והמרכז השלישי בַּמַּטֶּה של יקום-על. כל אחת מהבריאות הללו נסמכת על אחת מרוחות האב של פרדיס, הפועלות באמצעות שֶׁבַע הרוּחוֹת המַחְזִירוּתִיוֹת הממוקמות בבירות יקומי-העל.
פעולת הבריאה הבאה של הרוח האינסופית, אשר עודה נמשכת, מתגלה מפעם לפעם ביצירתן של הָרוּחוֹת הַיְּצִירָתִיּוֹת. כל אימת שהאב האוניברסאלי והבן הנצחי הופכים להוריו של בן בורא, הופכת הרוח האינסופית לאם הקדמונית של רוּחַ יְצִירָתִית של יקום מקומי, ההופכת בתורה לעמיתה קרובה של אותו בן בורא בכל ההתנסות האוניברסאלית העוקבת.
כשם שנדרש להבחין בין הבן הנצחי לבין הבנים הבוראים, כך נדרש להבדיל בין הרוח האינסופית לבין הרוחות היצירתיות, מתאמות היקום המקומי של הבנים הבוראים. מה שמייצגת הרוח האינסופית בעבור הבריאה בכללותה, מייצגת הרוח היצירתית בעבור היקום מקומי.
המקור והמרכז השלישי מיוצג ביקום המקיף באמצעות מערך עצום של רוחות סועדות, שליחים, מורים, פוסקים, סייעים ויועצים, יחד עם מפקחיהם של מעגלים מסוימים בעלי אופי פיזי, מורונטי ורוחני. לא כל ההוויות הללו הינן אישיויות במובן הצר של המילה. אישיוּת מהסוג של יצור-סופי מתאפיינת ב:
1. מודעות-עצמית סובייקטיבית.
2. תגובה אובייקטיבית למעגל האישיות של האב.
קיימות אישיויות של בורא ואישיויות של ברוא, ובנוסף לשני הסוגים הבסיסיים הללו, קיימות אף אישיויות של המקור והמרכז השלישי, הוויות אשר הינן אישיוֹת עבור הרוח האינסופית, אך אינן אישיוֹת ללא-תנאי עבור היצורים הברואים. אישיויות אלה של המקור השלישי אינן משתייכות למעגל האישיות של האב. אישיויות המקור הראשון ואישיויות המקור השלישי יכולות לתקשר ביניהן הדדית; ניתן לתקשר עם כל אישיות.
האב מעניק אישיות מרצונו החופשי האישי. מדוע עושה הוא כן, נוכל רק לשער; ואיננו יודעים כיצד עושה הוא זאת. אף איננו יודעים מדוע מעניק המקור השלישי אישיוּת שאינה-אישיות-אב, ואולם כך נוהגת הרוח האינסופית לכשעצמה בשיתוף יצירתי עם הבן הנצחי, ובדרכים רבות נוספות שאינן ידועות לכם. הרוח האינסופית אף עשויה לפעול בשם האב במתת אישיוּת של המקור הראשון.
קיימים טיפוסים רבים של אישיויות מקור שלישי. הרוח האינסופית מעניקה אישיות מקור שלישי לקבוצות רבות שאינן נכללות במעגל האישיות של האב, כדוגמת מְנַהֲלֵי כּוֹחַ מסוימים. ובאופן דומה, מתייחסת הרוח האינסופית כאל אישיוּת לקבוצות רבות של הוויות, כדוגמת הָרוּחוֹת הַיְּצִירָתִיּוֹת, אשר מהוות מחלקה בפני עצמן ביחסן ליצורים הנכללים במעגל האב.
הן אישיויות מקור ראשון והן אישיויות מקור שלישי ניחנות בכל מה שהאדם משייך למושג האישיוּת, ואף יותר מכך; הן ניחנות בדעת הכוללת זיכרון, יכולת היסק, שיפוט, דמיון יצירתי, שיוך רעיונות, יכולת החלטה, בחירה, ומגוון גדול נוסף של יכולות שכליות אשר כלל אינן מֻכָּרוֹת לבני התמותה. למעט כמה יוצאים מן הכלל, הסדרים המתגלים לכם ניחנים בצורה ובאינדיבידואליות; הן הינן הוויות ממשיות. ומרביתם אף הינם ברי-נראוּת בעבור כל סדרי הקיום הרוחני.
ואפילו אתם, משתשתחררו מהראייה הנוכחית המוגבלת של עיניכם החומריות, ותקבלו – יחד עם הצורה המורונטית – רגישות מוגברת לַמְּצִיאוּת הדברים הרוחניים, תוכלו לחזות בעמיתיכם הרוחניים מהסדרים הנמוכים.
המשפחה הפונקציונאלית של המקור והמרכז השלישי, כפי שהיא נגלית בנרטיביםהללו, משתייכת לשלוש קבוצות גדולות:
I. הרוחות העליונות. קבוצה בעלת מקור מורכב, הכולל, בין היתר, את הסדרים הבאים:
1. שבע רוחות האב של פרדיס.
2. הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת של יקומי העל.
3. הרוחות היצירתיות של היקומים המקומיים.
II. מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ. קבוצה של יצורי וסוכני שליטה הפועלים ברחבי החלל המאורגן.
III. אישיויות הרוח האינסופית. אין משתמע בהכרח מכינוי זה לא כי ההוויות הללו הן אישיויות מקור שלישי, אף כי חלקן הינן ייחודיות כבריות רצוניות. לרוב מקובצות הן בשלושה סיווגים עיקריים:
1. הַאִישִׁיּוּיוֹת הַגְּבוֹהוֹת שֶׁל הָרוּחַ הָאֵינְסוֹפִית.
2. קְהִילָּת שְׁלִיחֵי הֶחָלָל.
3. רוּחוֹת סוֹעֲדוֹת שֶׁל זְמַן.
הקבוצות הללו משרתות בפרדיס, ביקום המרכזי או המִשְׂכָּנִי, ביקומי העל, והן חובקות סדרים הפועלים ביקומים המקומיים, ואף בַּקוֹנְסְטֵלַצִיוֹת, במערכות ובפלנטות.
אישיויות הרוח של המשפחה העצומה של הרוח האלוהית האינסופית, אֲמוּנוֹת לנצח על השירות של סעד אהבת האל ושל סעד חסד הבן בעבור כל הבריות התבוניות של עולמות האבולוציה של הזמן והמרחב. הוויות רוחניות אלה מהוות את הסולם החי שעליו מטפס בן התמותה מן הכאוס אל תהילה.
[נגלה באורנטיה על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה, אשר מונה על-ידי עתיקי היומין לתאר את טיבה ופועלה של הרוח האינסופית.]
שילוש פרדיס של האלוהויות הנצחיות מאפשר לאב לחמוק ממוחלטוּת האישיוּת. השילוש מחבר באופן מושלם את הביטוי חסר הגבולות של רצונו האישי של האל האינסופי עם מוחלטוּת האלוהות. הבן הנצחי ומִגוון הבנים ממקור אלוהי, יחד עם הפועל האחוד ועם ילדיו האוניברסאליים, מאפשרים בפועל את שחרור האב מן המגבלות הטבועות בכל אופן אחר בַּקדמוניוּת, בַּמושלמוּת, בְּחוסר השינוי, בַּנצח, בַּאוניברסאליוּת, בַּמוחלטוּת ובַּאינסופיוּת.
שילוש פרדיס מאפשר ביעילות את מלוא הביטוי ואת ההתגלות המושלמת של טיבה הנצחי של האלוהות. באופן דומה, מאפשרים בְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים, התגלות מלאה ומושלמת של צדק אלוהי. השילוש הינו אחדות אלוהות, ואחדות זו מתבססת לנצח על היסודות המוחלטים של הזהות השמימית של שלושת האישיויות המקוריות, המתאמות והמתקיימות-בצוותא: האל האב, האל הבן והאל הרוח.
מתוך מצבנו הנוכחי במעגל הנצח, בהתבוננות לאחור אל עבֵר נצח העבר, היננו יכולים להבחין אך בכורח מציאות אחד שממנו אין מנוס בענייני היקום; וכורח זה הוא שילוש פרדיס. הינני מוצא כי שילוש זה הינו בלתי-נמנע. בעודי מתבונן בעבר, בהווה ואל עתיד הזמן, אינני מחשיב אף דבר אחר ביקום היקומים כבלתי-נמנע. לא ניתן לחשוב על היקום המקיף הנוכחי – במבט לאחור או בפרספקטיבה עכשווית – ללא השילוש. בהינתן שילוש פרדיס, היננו יכולים להציע סברה חלופית אחת, ואף מספר דרכים, המציעות כיצד ניתן לעשות את הכול; ואולם, ללא שילוש האב, הבן והרוח, איננו מסוגלים להגות את האופן שבו האינסוף יכול היה להשיג אישיות מְתָאֶמֶת ומשולשת אל מול המוחלטוּת המאוחדת של האלוהות. אף מושג אחר של יצירה איננו עומד בסטנדרטים של השילוש, אשר בהם משולבת שלמוּת המוחלטוּת הטבועה באלוהות, עם מלוא השחרור מרצון הטבוע בהיבט המשולש של אישיות האלוהות.
נראה כי בנצח העבר חנך האב מדיניות מעמיקה בדבר חלוקה-עצמית. קיים דבר-מה בטיבו נטול האנוכיות, האוהב והאהוב של האב האוניברסאלי, אשר גורם לו לשמור לעצמו ולהפעיל בעצמו רק את הכוחות ואת הסמכות שאותם הוא מוצא, כפי הנראה, בלתי-אפשריים להאצלה או להענקה.
לכל אורך הדרך, פשט מעצמו האב האוניברסאלי כל חלק ממנו אשר ניתן היה להעניק כמתת לכל בורא או ברוא אחר. הוא האציל לבניו האלוהיים ולבריות התבוניות השותפות להם, כל כוח וכל סמכות אשר ניתן היה להאציל. לבניו הריבוניים, כל אחד ביקומו שלו, הוא מסר בפועל כל זכות לסמכות מנהלית הניתנת להעברה. בענייני היקומים המקומיים, הוא הפך כל בן בורא ריבון למושלם, כשיר וסמכותי, ממש כפי שהבן הנצחי הינו ביקום המקורי המרכזי. האב מסר מעצמו באצילות ובקדושה של חֶזקת האישיות – ולמעשה העניק כמתת – את כל כולו, את כל תכונותיו, כל דבר שיכול היה להשיל מעצמו, בכל דרך, בכל עידן, בכל מקום, ולכל אישיות, ואף בכל היקומים, למעט זה המרכזי אשר בו שוכן משכנו.
אישיות אלוהית איננה מרוכזת-בעצמה; חלוקה-עצמית ושיתוף של אישיות מאפיינים עצמיוּת אלוהית בעלת רצון חופשי. בריות כמהות להתחבר לבריות אישיוֹת אחרות; בוראים מוּנָעִים לחלוק את אלוהותם עם ילדי יקומיהם; אישיוּת האינסוף מתגלה כַּאב האוניברסאלי, החולק את מציאות ההוויה ואת שוויון העצמיוּת עם שתי אישיויות מְתָאֲמוֹת – הבן הנצחי והפועל האחוד.
באשר לידע הנוגע לְאישיות האב ולתכונותיו האלוהיות, נסתמך תמיד על הִתְגַּלֻּיּוֹת הבן הנצחי, שכן בשעה שבוצעה פעולת הבריאה האחודה, בשעה שאישיות האלוהות השלישית הגיחה לכדי קיום-אישיוּת והחלה להוציא אל הפועל את מושגיהם המשולבים של הוריה האלוהיים, פסק האב מלהתקיים כאישיות ללא-סייג. שינויים נצחיים מסוימים אירעו כאשר הפועל האחוד הגיח לכדי קיום, וכאשר ליבת הבריאה המרכזית התגשמה בחומר. האל העניק עצמו כאישיות מוחלטת לבנו הנצחי. כך למעשה העניק האב את "אישיות האינסוף" לבנו יחידו, בעוד ששניהם גם יחד העניקו לרוח האינסופית את "האישיות האחודה" של איחודם הנצחי.
מסיבות אלה, ומסיבות אחרות המצויות מעבר ליכולת ההמשגה של הדעת הסופית, קשה ביותר לַברייה האנושית להבין את אישיות-האב האינסופית של האל, אלא כפי שהיא מתגלה באופן אוניברסאלי בבן הנצחי, וכפי שהיא פועלת באופן אוניברסאלי ביחד עם הבן דרך הרוח האינסופית.
הואיל ובני האל של פרדיס מבקרים בעולמות האבולוציוניים, ולעיתים אף מתגשמים בהם בדומוּת לבשר ודם בני-תמותה, והואיל והענקות המתת הללו מאפשרות בפועל לבני התמותה להכיר משהו מטיבה ומתכונותיה של אישיות אלוהית, שומה על היצורים של העולמות הפלנטאריים להתייחס להענקות המתת הללו של בני פרדיס, כאל מקור מהימן ואמין של מידע על אודות האב, הבן והרוח.
באמצעות טכניקת השילוש פושט האב מעצמו את אותה רוח בלתי-מוגבלת, אשר היא הבן; ואולם, בכך מכונן הוא את עצמו כאביו של בן זה, ולפיכך מקנה לעצמו קיבולת בלתי-מוגבלת להפוך לאביהם האלוהי של כל אותם טיפוסי בריות תבוניות רצוניות הנוצרים, מתממשים-לבסוף או הופכים לאישיים, מכאן ואילך.כַּאישיות המוחלטת והבלתי-מוגבלתיכול האב לפעול אך ורק כַּבן ועימו, אך כְּאב אישיממשיך הוא להעניק אישיות לציבור המגוּון של בריות תבוניות רצוניות, על רמותיהן השונות, ולַנצח שומר הוא על יחסי אהבה חברית אישיים עם משפחה עצומה זו של ילדיו האוניברסאליים.
לאחר שהעניק האב לְאישיות בנו את עצמו במלואו, וכאשר פעולת הנתינה-העצמית הזו הופכת שלמה ומושלמת, מעניקים במאוחד השותפים הנצחיים – מתוך העוצמה והטבע האינסופיים המצויים באיחוד האב-הבן – את אותן איכויות ואותן תכונות המהוות ברייה נוספת הדומה להם; ואישיוּת אחודה זו, היא הרוח האינסופית, משלימה את הפיכתה הקיומית של האלוהות לאישיות.
הבן הינו הכרחי לשם אבהותו של האל. הרוח הינה הכרחית לשם אחוותן של האישיויות השנייה והשלישית. שלוש הינו המספר הקטן ביותר של אישיויות בקבוצה חברתית; ואולם, זוהי הפעוטה מבין הסיבות הרבות להאמין בבלתי-נמנעותו של הפועל האחוד.
המקור והמרכז הראשון הינואישיות-האב האינסופית, המקור הבלתי-מוגבל של האישיות. הבן הנצחי הינו האישיות-המוחלטת הבלתי-מוגבלת, אותה הוויה אלוהית אשר ניצבת משך כל זמן הנצח כַּהתגלות המושלמת של טיבו האישי של האל. הרוח האינסופית הינה האישיות האחודה, התוצאה האישית הייחודית של האיחוד הנצחי האב-הבן.
אישיות המקור והמרכז הראשון הינה אישיות האינסוף אשר ממנה נחסרת האישיות המוחלטת של הבן. אישיות המקור והמרכז השלישי הינה התוצאה של חיבור-העל של איחוד אישיות-האב המשוחררת ושל אישיות-הבן המוחלטת.
האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית הינם אישיויות ייחודיות; אף לא אחד מהם הינו העתק; כל אחד ואחד מהם הוא מקורי; וכולם מאוחדים.
רק הבן נצחי לבדו חוֹוה את מלוא חוויית יחסי האישיות האלוהיים; את המוּדָעוּת, הן להיותו בנו של האב והן להיותו הורה לרוח, ואת השוויון האלוהי של היותו שקול הן לאב-אביו-הקדמון והן לרוח-עמיתתו. יודע האב את חוויית היותו הורה לְבן השקול לו, אך אין לו כל ידיעה על קודמים אבהיים בעבורו. הבן הנצחי חוֹוֶה את חוויית היות בן, את ההכרה בְּאישיות קודמת לו, ובה בעת הינו מודע להיותו הורה-בצוותא לרוח האינסופית. הרוח האינסופית מודעת לשתי אישיויות קודמות לה, ואולם היא איננה חוֹוָה הורות לאישיות אלוהות מתאמת. עם הופעתה של הרוח, מגיע המעגל הקיומי של הפיכת האלוהות לאישית לכדי מושלמות; האישיויות הראשוניות של המקור והמרכז השלישי הינן התנסותיות, והן מונות שבע במספר.
מקורי שלי הינו בשילוש פרדיס; ויודע אנוכי את השילוש כאלוהות מאוחדת; ובנוסף, הינני יודע כי האב, הבן והרוח קיימים ופועלים במסגרת יכולותיהם האישיוֹת הַמֻּגְדָּרוֹת. יודע אנוכי בוודאות, כי לא זו בלבד שהם פועלים באופן אישי ובצוותא, אלא שהם אף מתאמים את פעולותיהם במסגרת מִגוון של התאגדויות, כך שבסופו של דבר פועלים הם בשבעה אופנים שונים של קיבולות יחידניות ומרובות. ומשום ששבע ההתאגדויות הללו הינן סך הצירופים האפשריים של שילובים אלוהיים שכאלה, בלתי-נמנע הוא כי מציאויות היקום תופענה בשבעה הֶגְוֵנִים של ערכים, של משמעויות ושל אישיוּת.
על אף שקיימת אלוהות אחת, קיימות, לאמיתו של דבר, שלוש אישיויות אלוהיוֹת של האלוהות. אמר האב באשר למתת המכווננים האלוהיים לאדם: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ." בכתבי אורנטיה, חוזר ונשנה אזכור האלוהות בלשון רבים, באופן המעיד בבירור על ההכרה בקיומם ובפעולתם של שלושת המקורות והמרכזים.
היננו לְמֵדִים כי במסגרת התאגדות השילוש, הבן והרוח מקיימים יחס דומה ושקול כלפי האב. אין ספק כי אכן כך הדבר מנקודת המבט של הנצח וכְּאלוהויות; ואולם מנקודת המבט של הזמן וכאישיויות, מתגלים יחסים מִטבע שונה מאוד. במבט מפרדיס והחוצה אל עבר היקומים, נראה כי יחסים אלה דומים ביותר, אך כאשר נצפים הם מרחבי החלל, הם נראים שונים למדי.
הבנים האלוהיים אכן הינם "דבר האל"; ואולם ילדיה של הרוח הינם "מעשה האל" לאמיתו של דבר. האל דובר דרך הבן ועם הבן, ופועל דרך הרוח האינסופית; זאת בעוד שבכל פעילויות היקום הבן והרוח הינם מעודנים באחוותם, ופועלים כשני אחים שווים זה לזה, המעריכים, אוהבים ומכבדים באופן אלוהי את אביהם המשותף.
האב, הבן והרוח אכן שקולים בטיבם ומתואמים בהווייתם; ואולם, קיימים הבדלים שלא ניתן לטעות בהם בפעולתם ביקום, וכאשר פועלים הם לבדם, נראה שכל אחת מהאישיויות האלוהיות הינה מוגבלת במוחלטותה.
(מנקודת מבט פילוסופית,) נראה כי האב האוניברסאלי היווה אלוהות בלתי-מוגבלת, מוחלטת ואינסופית, עוד בטרם בחר מרצונו שלו לפשוט מעליו את האישיות, את העוצמה ואת המאפיינים המכוננים את הבן ואת הרוח. ואולם, מקור ומרכז ראשון תיאורטי שכזה לא יכול היה להיות מוגדר כאב האוניברסאלי בשום מובן של המילה; זאת משום שאבהות איננה אמיתית ללא היות בן. בנוסף, על-מנת שיהא האב מוחלט במובן השלם, שומה עליו כי התקיים לבדו ברגע נצחי רחוק כלשהו; ואולם, מעולם לא היה לאב קיום לבדי שכזה; הבן והרוח הינם נצחיים-בצוותא עם האב. המקור והמרכז הראשון תמיד היה, ולנצח יהא, האב הנצחי של הבן המקורי, וכן תמיד היה ותמיד יהא עם הבן, אביה הנצחי של הרוח האינסופית.
היננו מבחינים בכך שהאב פשט מעל עצמו את כל המופעים הישירים של המוחלטות, למעט מוחלטות האבהות ומוחלטות הרצון. אין אנו יודעים האִם הרצון הינו מאפיין של האב שאיננו ניתן להעברה לאחר; אנו רק מבחינים כי הואלא פשט מעל עצמו את הרצון. שומה על אינסופיות רצון שכזו שהייתה טבועה מִזה נצח במקור והמרכז הראשון.
בהעניקו את מוחלטות האישיות לבן הנצחי, חומק האב האוניברסאלי מכבלי מוחלטות האישיות; ואולם, בעשותו כן עושה הוא צעד המונע ממנו עצמו לַנצח מלפעול לבדו כַּאישיות-המוחלטת. ועם ההפיכה הסופית של האלוהות הקיימת-בצוותא לאישיות – הפועל האחוד – נוצרת תלות-השילוש ההדדית הקריטית של שלוש האישיויות האלוהיות, ביחס לפעולה השלמה של האלוהות במובן המוחלט.
האל הינו האב-המוחלט של כל האישיויות ביקום היקומים. האב הינו מוחלט באופן אישי בחופשיות פעולתו; ואולם, ביקומי הזמן והמרחב אשר נוצרו זה מכבר, אשר מצויים במהלך היווצרותם ואשר עתידים להיווצר, האב אינו נצפה כאלוהות מוחלטת, אלא בשילוש פרדיס.
המקור והמרכז הראשון פועל במופעי היקומים שמחוץ להאוונה כלהלן:
1. כבורא, דרך נכדיו, הבנים הבוראים.
2. כמפקח, דרך מרכז הכבידה של פרדיס.
3. כרוח, דרך הבן הנצחי.
4. כדעת, דרך הפועל האחוד.
5. כְּאַב, שומר הוא באמצעות מעגל האישיות שלו על קשר הורי עם כל ברואיו.
6. כאישיות, פועל הוא במישרין ברחבי הבריאה דרך רסיסיו הבלעדיים; ובאדם בן התמותה פועל הוא באמצעות מכוונני המחשבה.
7. כאלוהות שלמה, פועל הוא אך ורק דרך שילוש פרדיס.
את כלל הוויתורים והאצלות הסמכויות הללו עושה האב האוניברסאלי מרצונו, והוא אשר הֵשִׁית הוא אותם עליו עצמו. האב הכול-יכול משית על עצמו מתוך התכוונות את ההגבלים הללו של סמכות אוניברסאלית.
למעט במתת רסיסי האל ובפעילויות קדם-אישיויות אחרות, נראה כי הבן הנצחי פועל עם האב כאחד בכל ההיבטים הרוחניים. הבן איננו מזוהה באופן קרוב עם הפעילויות השכליות של הבריות החומריות, ואף לא עם הפעילויות האנרגטיות של יקומי החומר. כמוחלט, פועל הבן כאישיות, וזאת אך ורק בתחום היקומים הרוחניים.
הרוח האינסופית הינה אוניברסאלית באופן מופלא ומגוּונת באופן בלתי-ייאמן בכל פעולותיה. הרוח פועלת בעולמות הדעת, החומר והרוח. הפועל האחוד מייצג את ההתאגדות האב-הבן, ואולם פועל הוא גם כעצמו הוא. אף כי הוא אינו מעורב ישירות בכבידה החומרית, בכבידה הרוחנית או במעגל האישיות, הוא משתתף, פחות או יותר, בכל יתר פעילויות היקום. אף כי לכאורה תלוי הוא בשלושת הפּקדים הקיומיים המוחלטים של הכבידה, נראה כי הרוח האינסופית מפעילה שלושה על-פקדים. שלוש המַתָנות האלה מופעלות בדרכים רבות על-מנת להתעלות, וככל הנראה גם לנטרל אפילו את מופעיהם של הכוחות הראשוניים, כמעט עד לַגבולות העל-מרביים של המוחלטוּת. במצבים מסוימים, על-פקדים אלו מתעלים באופן מוחלט אפילו מעל מופעיה הראשוניים של המציאות הקוסמית.
מכל ההתאגדויות הַמֻּחְלָטוֹת, שילוש פרדיס (השִׁלּוּשׁ הראשון מִסֵּדֶר שֵׁנִי) הינו ייחודי בהיותו התאגדות בלעדית של אלוהות אישית. האל פועל כאל רק ביחס לאל ולאלו היכולים לדעת את האל, אך כאלוהות מוחלטת פועל הוא אך ורק דרך שילוש פרדיס וביחס ליקום בשלמותו.
האלוהות הנצחית הינה מאוחדת באופן מושלם; ואף-על-פי-כן קיימות שלוש אישיויות אלוהות מושלמות בנפרדותן. שילוש פרדיס מאפשר לבטא בה בעת את כל מִגוון המאפיינים והכוחות האינסופיים של המקור והמרכז הראשון ושל אלה המתואמים עימו לנצח, וכן את כל האיחוד האלוהי של פעולותיה האוניברסאליות של האלוהות הבלתי-מחולקת.
השילוש הינו התאגדות של אישיויות אינסופיות הפועלת בקיבולת בלתי-אישית, אך ללא ניגוד לאישיוּת. ההדגמה הינה גסה, ואולם אב, בן ונכד עשויים ליצור ישות תאגידית שתהא לא-אישית, אך יחד עם זאת כפופה לרצונותיהם האישיים.
שילוש פרדיס הינוממשי. הוא קיים כאיחוד האלוהי של אב, בן ורוח; ולמרות זאת, האב, הבן, הרוח, או כל שניים מתוכם, עשויים לפעול ביחס לאותו שילוש פרדיס עצמו. האב, הבן והרוח עשויים לשתף פעולה באופן שאינו-השילוש, אך לא כשלוש אלוהויות. כאישיויות, תוכלנה שלוש האלוהויות לשתף פעולה כרצונן, אך זהו אינו השילוש.
זכרו תמיד כי מה שעושה הרוח האינסופית הוא תפקודו של הפועל האחוד. הן האב והן הבן פועלים דרכו ובדמותו. ואולם, יהא זה חסר תוחלת לנסות ולהאיר את מסתורין השילוש: שלושה כאחד ובְאחד, ואחד כשניים הפועל בעבור שניים.
השילוש הינו כה שזור בענייני היקום, עד כי עלינו להתחשב בו בכל ניסיון להסביר שלמוּת של אירוע קוסמי בדיד, או מערכת יחסים אישית כלשהי. השילוש פועל על כל רמות היקום, ואילו בן התמותה מוגבל רק לרמה הסופית; לפיכך, על האדם להסתפק במושג סופי של השילוש כשילוש.
כבני תמותה בשר ודם, עליכם לראות את השילוש בהתאם לרמת ההארה היחידנית שלכם, ובהרמוניה עם תגובות הדעת והנשמה שלכם. תוכלו לדעת אך מעט על מוחלטוּת השילוש, ואולם בשעה שתעפילו לעבר פרדיס, פעמים רבות תחוו השתאות נוכח התגלויות עוקבות ונוכח תגליות בלתי-צפויות של העליונוּת, המרביוּת, ואף של המוחלטוּת של השילוש.
לַאלוהויות האישיוֹת יש תכונות, ואולם יהא זה עקבי אך-בקושי לדבּר על השילוש כבעל תכונות. יהא הולם יותר להתייחס להתאגדות הזו של הוויות אלוהיות כבעלת תפקידים, כגון ניהול משפטי, גישות של שלמוּת, פעולה מְתָאֶמֶת, ועל-שליטה קוסמית. פעולות אלה הינן עליונוֹת באופן פעיל, וכן מרביוֹת ומוחלטות (במגבלות האלוהות) ככל שהדבר נוגע לכל המציאוּיוֹת החיוֹת בעלות הערך האישיותי.
תִּפְקוּדָיו של שילוש פרדיס אינם סיכום פשוט של המתת הנראה של האב ושל אותן תכונות מיוחדיוֹת, הבלעדיות לקיום האישי של הבן ושל הרוח. התוצאה של התאגדות השילוש של שלוש אלוהיות פרדיס היא שמשמעויות, ערכים, עוצמות ויכולות חדשות לְהִתְגַּלּוּת, פעולה וניהול אוניברסאלי, מתפתחים, מתממשים-לבסוף והופכים לאלוהיים. התאגדויות חיות, כדוגמת משפחות אנושיות, קבוצות חברתיות או שילוש פרדיס, אינן מתעצמות באופן שהוא סיכום פשוט של מרכיביהן. פוטנציאל הקבוצה תמיד גדול לאין שיעור מהסכום הפשוט של תכונות היחידים המרכיבים אותה.
השילוש מחזיק בגישה ייחודית כשילוש אל מול כלל היקום של העבר, ההווה והעתיד. ומוטב כי נבחן את פעולות השילוש ביחס לגישותיו כלפי היקום. גישות אלה הינן בו-זמניוֹת, ולמספר רב מהן עשויה להיות נגיעה למצב או לאירוע בדיד כלשהו:
1.הגישה כלפי הסופי. המגבלה-העצמית המרבית שמֵשִׁית על עצמו השילוש הינה בגישתו כלפי הסופי. השילוש איננו אישיות, ואף ההוויה העליונה איננה ביטוי אישיותי בלעדי של השילוש, אלא ההתקרבות הסמוכה ביותר להתמקדות עָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית של השילוש, הניתנת להבנה על-ידי יצורים סופיים. לפיכך, כאשר מדובר בַּשילוש בהקשר ליחסו לסופי, הוא מכונה לעיתים בשם שִׁלּוּשׁ הַעֶלְיוֹנוּת.
2.הגישה כלפי המוחלטופי. שילוש פרדיס התייחס לאותן רמות קיום אשר הינן יותר מסופיות אך פחות ממוחלטות, ויחס זה מכונה לעיתים בשם שִׁלּוּשׁ הַמְרַבִּיּוּת. אף כי לא המרבי ולא העליון מייצגים באופן מלא את שילוש פרדיס, במובן מוגבל וברמות התואמות להם, נראה שכל אחד מהם מייצג את השילוש במשך העידנים הקדם-אישיותיים שבמהלכם מתפתחת עוצמה-התנסותית.
3. הגישה המוחלטת של שילוש פרדיס עומדת ביחס לקיומים המוחלטים, ותוצאתה הינה פעולתה הכוללת של האלוהות.
הַשִׁלּוּשׁ הַאֵינְסוֹפִי מערב את פעולתם המתאמת של כל יחסי השִׁלּוּשׁ מִסֵּדֶר שֵׁנִי של המקור והמרכז הראשון – הן היחסים האלוהותיים והן אלה שאינם-אלוהותיים – ומשום כך קשה מאוד לְאישיויות לתפשו. בעת שהנכם הוגים בַּשילוש כאינסופי, אל לכם להתעלם משבעת השִׁלּוּשׁים מִסֵּדֶר שֵׁנִי; כך תוכלו להימנע מקשיים מסוימים בהבנה, וכך פרדוקסים מסוימים עשויים להיפתר, גם אם באופן חלקי.
ואולם, אין קיימת ברשותי שפה שתאפשר לי להעביר לדעת האנושית המוגבלת את מלוא האמת ואת המשמעות הנצחית של שילוש פרדיס, וכן את טיב ההתאגדות שאינה-מסתיימת-לעולם של שלוש ההוויות בעלות המושלמוּת האינסופית.
השורש של כל החוק הינו המקור והמרכז הראשון; הוא הינו החוק. מִנְהָל החוק הרוחני נובע מטיבו של מהמקור והמרכז השני. גילוי חוק, הפצתו ברבים ופירוש החקיקה האלוהית הינם מתפקודיו של המקור והמרכז השלישי. יישום החוק, הצדק, נופל בחלקו של שילוש פרדיס וּמוּצָא אל הפועל בידי בני שילוש מסוימים.
אף כיהצדק טבוע בריבונות האוניברסאלית של שילוש פרדיס, הטוּב, הרחמים והאמת הינם הסעד האוניברסאלי של האישיויות האלוהיות, אשר איחודן האלוהי מכונן את השילוש. הצדק איננו גישתם של האב, של הבן או של הרוח. הצדק הינו גישת השילוש של אותן אישיויות אוהבות, רחומות וסועדות. אף-אחת מאלוהויות פרדיס איננה מקדמת את הצדק. לעולם הצדק איננו גישה אישית; תמיד מהווה הוא פעולתם של רבים.
ההוכחות, אשר עומדות בבסיס ההגינות (צדק בהרמוניה עם רחמים), מסופקות על-ידי אישיויות המקור והמרכז השלישי, מייצגם האחוד של האב ושל הבן בעבור כל היקומים ובעבור הדעת של ההוויות התבוניות בכלל הבריאה.
הפסיקה – יישומו הסופי של הצדק בהתאם להוכחות המוצגות על-ידי אישיויות הרוח האינסופית –הינה עבודתם של בְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים, הוויות החולקות את טבע השילוש של איחוד האב, הבן והרוח.
קבוצה זו של בני שילוש כוללת את האישיויות הבאות:
1. סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
2. נִצְחִי הַיּוֹמִין.
3. עַתִיקֵי הַיוֹמִין.
4. מֻשְׁלָמֵי הַיּוֹמִין.
5. אַחֲרוֹנֵי הַיּוֹמִין.
6. אִיחוּדֵי הָיוֹמִין.
7. נֶאֶמְנֵי הַיּוֹמִין.
8. מְשַׁכְלְלֵי הַבִּינָה.
9. יוֹעֲצִים אֱלֹהִיים.
10. פּוֹסְקִים אוּנִיבֶרְסָאלִיים.
אנחנו היננו ילדי שלוש אלוהיות פרדיס הפעולות כשילוש; ודרך מקרה נמנה אנוכי על הסדר העשירי של קבוצה זו, סדר הפוסקים האוניברסאליים. סדרים אלה אינם מייצגים את גישת השילוש במובן אוניברסאלי, אלא רק את גישתה הכוללת של האלוהות בתחומי המשפט הביצועי – הצדק. הם תוכננו על-ידי השילוש במיוחד על-מנת לבצע בדיוק את העבודה שאליה שובצו, והם מייצגים את השילוש אך ורק באותן פעולות אשר לשמן הם הפכו לאישיוּת.
עתיקי היומין ועמיתיהם ממוצא-שילוש שופטים בשבעת יקומי-העל משפט צדק של הגינות עליונה. ביקום המרכזי קיימות פעולות אלה רק בתיאוריה; שם הגינותם ברורה מאליה מתוך המושלמוּת; שם מושלמוּת האוונה מונעת כל אפשרות לחוסר הרמוניה.
הצדק הינו הרעיון הקִבּוּצִי של היושרה; והרחמים הינם הביטוי האישי שלה. רחמים הינם גישתה של האהבה; הדיוק מאפיין את פעולת החוק; המשפט האלוהי הינו נשמת ההגינות, באשר תמיד כפוף הוא לצדק השילוש, באשר תמיד מגשים הוא את אהבתו האלוהית של האל. כאשר הגינות הצדק של השילוש והאהבה הרחומה של האב האוניברסאלי, מובנות במלואן ונתפשות בשלמותן, הן הינן חופפות. ואולם, האדם אינו ניחן בהבנה מלאה שכזו את הצדק האלוהי. ומשום כך, בַּשילוש – כפי שאדם עשוי לראות זאת – מתואמות אישיויות האב, הבן, והרוח לשם תיאום סעד האהבה והחוק ביקומים ההתנסותיים של הזמן.
אישיויות האלוהות הראשונה, השנייה והשלישית שקולות זו לזו, והן כאחת. "אדונַי אלוהינו, אדונַי אחד." קיימת תכלית מושלמת וביצוע מאוחד בשילוש האלוהי של האלוהויות הנצחיות. האב, הבן והפועל האחוד הינם אחד, באמת ובאופן אלוהי. אמת נאמר כי: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים."
כפי שהדברים נראים מעיני בן התמותה ברמה הסופית, שילוש פרדיס, כמו גם ההוויה העליונה, טרודים אך ורק בזה אשר הינו כולל – פלנטה בכללותה, יקום בכללותו, יקום-העל בכללותו והיקום המקיף בכללותו. גישה כוללת זו מתקיימת משום שהשילוש הינו האלוהות הכוללת, וכן בשל סיבות רבות אחרות.
ההוויה העליונה הינה דבר שהוא פחוֹת מפעולת השילוש ביקומים הסופיים, והוא דבר השונה ממנה; ואולם, במסגרת מגבלות מסוימות ובמהלך העידן הנוכחי של הפיכה לעָצְמָה-אִישִׁיּוּתִית שטרם הושלמה, נראה כי אלוהות אבולוציונית זו משקפת את גישת שִׁלּוּשׁ הַעֶלְיוֹנוּת. האב, הבן, והרוח אינם פועלים אישית עם ההוויה העליונה, ואולם, בעידן האוניברסאלי הנוכחי, הם משתפים עימה פעולה באיחודם המשותף כשילוש. היננו מבינים כי הם מקיימים מערכת יחסים דומה עם המרבי. היננו תוהים באופן תדיר מה תהא מערכת היחסים האישית בין אלוהויות פרדיס לבין האל העליון בשעה שזה ישלים את התפתחותו; ואולם את זאת איננו יודעים כלל.
איננו מוצאים כי על-השליטה של העליונוּת ניתנת לצפייה מראש באופן מלא. יתר על כן, נראה כי חוסר היכולת לִצפות מראש מתאפיינת בחוסר כלשהו של שלמות התפתחותית; ללא ספק זהו סימן היכר לחוסר שלמותו של העליון ולחוסר שלמותה של התגובה הסופית לשילוש פרדיס.
תוכל הדעת האנושית לחשוב מייד על אלף ואחד דברים – קטסטרופות פיזיות, תאונות מזעזעות, אסונות מחרידים, מחלות מכאיבות וייסורים חובקי עולם – ואף לשאול האם אירועים שכאלה מתואמים במהלכים הבלתי-ידועים של פעולה מסתברת זו של ההוויה העליונה. בכנות, איננו יודעים; איננו בטוחים בכך כלל. ואולם, היננו מבחינים בכך שבחלוף הזמן, כל המאורעות הקשים, והמסתוריים במידה כזו או אחרת, תמיד מובילים את היקומים לעבר קִדְמָה ורווחה. ייתכן כי כל נסיבות הקיום וכל תלאות החיים הבלתי-מוסברות נשזרות כולן, בפעולת העליון ותחת על-שליטתו של השילוש, לכדי תבנית משמעותית בעלת ערכיות רבה.
כבני האל, תוכלו להבחין בגישה האישית האוהבת בכל פעולותיו של האל האב. אך לא תמיד תוכלו להבין עד כמה רבים מעשיו האוניברסאליים של שילוש פרדיס התורמים לטובת בן התמותה היחיד בעולמות החלל האבולוציוניים. בקדמת הנצח, מעשי השילוש יתגלו כבעלי משמעות וכמתחשבים, אך לא תמיד הם נראים כך ליצורי הזמן.
אמיתות ועובדות רבות הנוגעות לשילוש פרדיס יכולות להיות מובַנות, אף כי באופן חלקי בלבד, מתוך הכרה בְּפעולה המתעלה מעל הסופי.
אף כי אין זה מומלץ לדון בפעולות שִׁלּוּשׁ הַמְרַבִּיּוּת, נוכל לגלות כי האל המרבי הינו מופע השילוש כפי שהוא מובן על-ידי הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלֵרִים. היננו נוטים להאמין כי איחוד יקום האב הינו פעולתו המתממשת-לבסוף של המרבי, וכי פעולה זו משקפת, קרוב לוודאי, שלבים מסוימים, אף כי לא את השלבים כולם, של על-שליטתו המוחלטופית של שילוש פרדיס. המרבי מהווה מופע מוגבל של השילוש ביחס למוחלטופי, אך ורק במובן שבו מייצג העליון את השילוש ביחס לסופי.
במובן מסוים, האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית הינם האישיויות המרכיבות את האלוהות הכוללת. איחודם בשילוש פרדיס, ופעולתו המוחלטת של שילוש זה, שקולה לפעולתה של אלוהות כוללת. ושיא זה של אלוהות מתעלה הן מעבר לסופי והן מעבר למוחלטופי.
בעוד שאף אישיות מאלוהויות פרדיס אינה ממלאת לבדה את כל פוטנציאל האלוהות, שלושתן יחד עושות כן. נראה כי שלוש אישיויות אינסופיוֹת הינו המספר המינימאלי של הוויות, הנדרש להפעלת הפוטנציאל הקדם-אישיויתי והקיומי של האלוהות הכוללת – הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת.
היננו מכירים כאישיויות את האב האוניברסאלי, את הבן הנצחי ואת הרוח האינסופית; אולם אנוכי איני מכיר אישית את הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת. הינני אוהב את האל האב וסוגד לו; הינני מוקיר את המֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת וחולק לו כבוד.
שהיתי פעם ביקום שבו לימדה קבוצה מסוימת של הוויות כי בסופו של דבר, בנצח, הסוֹפִיוֹנִים יהפכו לילדיו של הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת. ואולם, אינני מוכן לקבל פתרון זה למסתורין האופף את עתידם של הסוֹפִיוֹנִים.
סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת חובק, בין היתר, את אותם בני התמותה של הזמן והמרחב אשר השיגו מושלמוּת בכל הנוגע לרצון האל. כיצורים, ובמסגרת המגבלות החלות על יצורים, יודעים הם אל-נכון ובשלמות את האל. ובאשר מצאו הם את האל כאבי כל היצורים, שומה על סופיונים אלו לצאת, במועד כזה או אחר, ולהתחיל בחיפוש אחר האב העל-סופי. ואולם, חיפוש זה כרוך בתפישת טיבם המוחלטופי של אופיו ושל מאפייניו המרביים של אב פרדיס. רק בנצח ניווכח אם משימה שכזו אכן אפשרית, ואולם היננו משוכנעים כי אף אם הסופיונים יתפשו את המרביות האלוהית הזו, קרוב לוודאי שלא יהיו מסוגלים להגיע לרמות העל-מרביות של האלוהות המוחלטת.
ייתכן שהסופיונים ישיגו חלקית את הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת, ואף אם יעשו כן, עדיין תיוותר בנצח הנצחים שאלת הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי אשר תמשיך לסקרן, להפליא, לבלבל ולאתגר את הסופיונים המרקיעים והמתקדמים; שכן, היננו מבחינים בכך שמערכות היחסים הקוסמיות הבלתי-נתפשות של הַמֻחְלָט הַאוּנִיבֶרְסָאלִי תַּמשכנה לצמוח באותו שיעור שבו צומחים יקומי החומר ושבו ממשיכות להתרחב מערכות הניהול הרוחניות שלהם.
אך ו רק האינסוף יכול לגלות את האב-האינסוף.
[בחסות פוסק אוניברסאלי הפועל בסמכות עתיקי היומין השוכנים באוורסה.]
פרדיס הינו המרכז הנצחי של יקום היקומים ומקום משכנם של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית, כמו גם של מתאמיהם ועמיתיהם האלוהיים. אי מרכזי זה הינו הגוף המאורגן העצום ביותר במימדיו של המציאות הקוסמית בכל רחבי יקום האב. פרדיס הינו עולם פיזי, כמו שהינו גם משכן רוחני. כלל בריאתו התבונית של האב האוניברסאלי שוכנת בְּעולמות חומריים; ומכאן, שאף מרכז השליטה המוחלט חייב להיות חומרי, פשוטו כמשמעו. ושוב, ראוי לחזור ולהדגיש כי דברים רוחניים והוויות רוחניות הינםממשיים.
יופיו החומרי של פרדיס עולה בקנה אחד עם הדר מושלמותו הפיזית; גדולתו של אי האל מתבטאת בהישגיהם השכליים הנפלאים של שוכניו ובדעתם המפותחת; תפארת האי המרכזי נודעת במתת האינסופי של אישיות הרוח האלוהית – אור החיים. ואולם, עומקיו של היופי הרוחני ופלאיו של הרְכב נהדר זה, מצויים לחלוטין מעבר ליכולת השגתה של הדעת הסופית של יצורים גשמיים. בן התמותה אינו מסוגל לתפוש את ההדר ואת ההוד הרוחני של המשכן האלוהי. ופרדיס הינו מהנצח; אין קיימים רישומים, ואף לא מסורות, על אודות מקור האי הגרעיני הזה של אור וחיים.
בעוד שבַּהקשר של מִנְהָל היקומים קיימים לפרדיס ייעודים רבים, עבור ההוויות הברואות הוא קיים בעיקר כמקום משכנה של האלוהות. נוכחותו האישית של האב האוניברסאלי שוכנת ממש במרכז פני השטח העליונים של משכן אלוהות זה, אשר הינו כמעט מעגלי, אך איננו סְפֵרִי. נוכחות פרדיס של האב האוניברסאלי נעטפת מיידית בנוכחותו האישית של הבן הנצחי, בעוד שאת שניהם אופף ההדר הבלתי-יתואר של הרוח האינסופית.
האל שוכן, שָׁכַן ולעולם ישכון באותו מִשכן מרכזי ונצחי. תמיד מצאנוהו שם, ולעולם נמצאהו. המוקד הקוסמי, אישיוּת הרוח והמִשכן הגיאוגרפי של האב האוניברסאלי מצויים כולם בזה המרכז של יקום היקומים.
כולנו יודעים מהו המסלול הישיר אשר בו יש להתקדם על-מנת למצוא האב האוניברסאלי. אינכם יכולים להבין רבות על אודות המִשכן האלוהי, בעטיים של המרחק הרב מכם ושל החלל הכביר המפריד בינו וביניכם; ואולם, אלה המסוגלים לתפוש את משמעותם של המרחקים העצומים הללו יודעים אל נכון את מיקומו ואת משכנו של האל, ממש כשם שהינכם יודעים בוודאות, פשוטו כמשמעו, את מיקומן של ניו-יורק, לונדון, רומא או סינגפור, ערים אשר בהחלט ממוקמות גיאוגרפית באורנטיה. אילו הייתם נווטים נבונים, המצוידים בספינה, במפות ובמצפן, בוודאי הייתם מוצאים על נקלה את הערים האלה. בדומה לכך, לוּ היו מצויים ברשותכם הזמן ואמצעֵי המסע, לוּ הייתם מוסמכים רוחנית, ולוּ היה בידכם הסיוע הנחוץ לכך, הייתם יכולים להיות מֻסָּעִים מיְקום ליקום וממעגל למעגל, להתקדם פנימה יותר ויותר דרך ממלכות הכוכבים, עד כי בסופו של דבר הייתם עומדים נכוחה אל מול זוהר המרכז של הדר רוחו של האב האוניברסאלי. בהינתן כל צורכי המסע, מציאת נוכחותו האישית של האל במרכז כל הדברים הינה אפשרית, ממש כשם שאפשרי למצוא ערים רחוקות בעולמכם. העובדה שמעולם לא ביקרתם בהן אינה שוללת בשום אופן את עובדת מציאותן ואת קיומן בפועל. העובדה שיצורים כה מעטים ביקום מצאו את האל בפרדיס, אין בה כדי להפריך בשום אופן את מציאות קיומו, או את ממשות אישיותו הרוחנית השוכנת במרכזם של כל הדברים.
לעולם יימצא האב במיקום מרכזי זה. והיה וימוש ממקומו, תוהו ובוהו ישררו בכל, שכן קווי הכבידה האוניברסאליים מקצות הבריאה מתכנסים בו, במרכז שכינתו זה. בין אם נעקוב לאחור אחר מעגל האישיוּת דרך היקומים, ובין אם נעקוב אחר האישיויות המרקיעות במסען פנימה אל עבר האב; בין אם נעקוב אחר קווי הכבידה החומרית המובילים אל עבר פרדיס התחתון, ובין אם נעקוב אחר מחזורי הכוח הקוסמי המתפרצים; בין אם נעקוב אחר קווי הכבידה הרוחנית המובילים אל עבר הבן הנצחי, ובין אם נעקוב אחר המצעד הַמְּכֻוָּן פנימה של בני האל של פרדיס; בין אם נעקוב אחר מעגלי הדעת ובין אם נעקוב אחר טְרִילְיוֹנִים על גבי טְרִילְיוֹנִים של הוויות שמימיות המגיחות מעם הרוח האינסופית; באמצעות כל אחת מהאבחנות האלה בנפרד, או באמצעות כולן גם יחד, נוּבַל ישירות לעבר נוכחות האב, לעבר משכנו המרכזי. כאן נוכח האל באופן אישי ומתקיים למעשה, פשוטו כמשמעו. ומעִם הווייתו האינסופית במשכנו נובעים ושוטפים מעיינות החיים, האנרגיה והאישיוּת בעבור כל היקומים.
הואיל והינכם מתחילים להבחין במימדיו העצומים של היקום החומרי, הניכר אף ממיקומכם האסטרונומי ומעמדתכם במערכות הכוכבים, מן הראוי שיהא זה ברור בעבורכם כי יקום חומרי עצום מימדים שכזה חייב שתהא לו בירה הולמת וראויה, מַטֶּה התואם את כבודו ואת אינסופיותו של שַׁלִּיטָהּ האוניברסאלי של בריאה עצומה ורחבת היקף זו של ממלכות חומר והוויות חיות.
בצורתו, פרדיס שונה מהעולמות המיושבים; הוא איננו סְפֵרִי. הוא אליפסואידי בהחלט, בהיות קוטרו בציר צפון-דרום ארוך בשישית מקוטרו בציר מזרח-מערב. האי המרכזי הינו שטוח ביסודו, והמרחק מהמשטח העליון למשטח התחתון הינו עשירית מהקוטר בציר מזרח-מערב.
הבדלי מידות אלו, הנתונים בנוסף למצבו הנייח של האי וללחץ-החיצוני של כוח-אנרגיה בחלקו הצפוני, מאפשרים לקבוע כיוון מוחלט ביקום האב.
האי המרכזי מחולק גיאוגרפית לשלושה תחומי פעילות:
1. פרדיס העליון.
2. פרדיס ההֶקֵּפִי.
3. פרדיס התחתון.
היננו מכנים את אותו משטח פרדיס, שבו מתרחשות פעולות האישיויות, כפרדיס העליון, ואת המשטח הנגדי לו כפרדיס התחתון. בפרדיס ההיקפי מתרחשות הפעילויות שאינן אישיות בהחלט, או פעילויות לא-אישיות. נראה כי המשטח העליון, האישי, נשלט על-ידי השילוש; ואילו המשטח התחתון, הבלתי-אישי, נשלט על-ידי הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר. בעוד שקשה לנו להתייחס אל הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר כאל אישיות, היננו רואים את נוכחותו המרחבית הפונקציונאלית של מוחלט זה כממוקדת בפרדיס התחתון.
האי הנצחי מורכב מצורה אחת ויחידה של חומר – מערכות מציאוּת נייחוֹת. חומר זה של פרדיס, כפשוטו, הינו ארגון הומוגני של עוצמת חלל אשר אינה מצויה בשום מקום אחר ברחבי יקום היקומים. בְּיקומים שונים ניתנו לחומר זה שמות שונים, ואילו המלכיצדקים של נבאדון כינוהו זה מכבר בשם אבְּסוֹלוּטוּם. חומר מקורי זה של פרדיס אינו חי ואף אינו מת; הוא הינו הביטוי המקורי הבלתי-רוחני של המקור והמרכז הראשון; זהופרדיס, ואין לפרדיס עותקים.
לנו נראה, כי המקור והמרכז הראשון ריכז בפרדיס את הפוטנציאל המוחלט למציאות קוסמית, כחלק מטכניקת השחרור העצמי שלו ממגבלות האינסוף, וכדרך המאפשרת בריאה תת-אינסופית, ואפילו בריאה של זמן-ומרחב. אין משתמע מדברים אלה כי פרדיס הינו מוגבל בזמן-מרחב, וזאת אך ורק משום שיקום היקומים מתאפיין בְּאיכויות אלה. פרדיס קיים ללא זמן ואין לו מיקום במרחב.
בכלליות: דומה כי המרחב נובע אך מתחת לפרדיס התחתון; ואילו הזמן נובע אך מעל לפרדיס העליון. הזמן, לפי הבנתכם, איננו תוצר לוואי של קיום פרדיס, זאת על-אף שאזרחי האי המרכזי ניחנים במודעוּת מלאה לסדרת אירועים בלתי-זמנית. התנועה איננה מטבעו של פרדיס; היא הינה רצונית. ואולם, משמעות רבה ניתנת למושג המרחק, ואף לַמרחק המוחלט, שכן ניתן להחילו על מיקומים יחסיים בפרדיס. פרדיס הינו בלתי-מרחבי; ומכאן שאזוריו הינם מוחלטים ומשמשים בדרכים רבות המצויות מעבר לתפישת הדעת בת התמותה.
שלושה תחומי פעילויות מקיפים מצויים בחלק העליון של פרדיס: הנוכחות של האלוהות, התחום הקדוש ביותרוהאזור הקדוש. האזור העצום הצמוד לְנוכחות האלוהויות ואופף אותן, המכונה התחום הקדוש ביותר, נשמר במיוחד לפעילויות של פולחן, הפיכה לשילוש והישגים רוחניים גבוהים. אין באזור זה מבנים חומריים ואף לא יצירות שכליות טהורות; אלה לא יוכלו להתקיים שם. יהא זה חסר תוחלת בעבורי לנסות ולתאר לדעת האנושית את אופיו האלוהי ואת יפי הדרו של התחום הקדוש ביותר של פרדיס. זהו תחום רוחני לחלוטין, ואילו אתם הינכם חומריים כמעט לחלוטין. בעבור יצור חומרי לחלוטין, מציאות רוחנית לחלוטין הינה ככל הנראה בלתי-קיימת.
בעוד שמופעים חומריים אינם מצויים באזור הקדוש ביותר, קיימות במגזרי הארץ הקדושה שפע מזכרות על אודות ימיכם החומריים, ורבות נוספות תמצאנה באזורי ההיזכרות ההיסטוריים המצויים בפרדיס ההיקפי.
האזור הקדוש, התחום המרוחק, או תחום המגורים, מחולק לשבעה אזורים מְשֻׁתְּפֵי מֶרְכָּז. פרדיס מכונה לעיתים "בית האב", באשר זהו משכנו הנצחי; ואילו שבעת האזורים הללו מכונים תדירות "מְדוֹרוֹת פרדיס של האב". באזור הפנימי, הראשון, שוכנים אזרחי פרדיס וילידי האוונה הזוכים לשכון כעת בפרדיס. האזור הבא, השני, הוא אזור משכנם של ילידי שבעת יקומי העל של הזמן והמרחב. האזור השני מחולק, בחלקו, לשבע חלוקות עצומות; אלה בתיהם בפרדיס של ההוויות הרוחניות ושל היצורים המרקיעים המגיעים מיקומי ההתפתחות האבולוציונית. כל אחת מחלוקות אלה מוקדשת בלעדית לרווחתן ולקידומן של האישיויות של אחד מיקומי העל, ואולם, מתקנים אלה גדולים לאין-שיעור, כמעט עד אינסוף יותר מהנדרש בעבור שבעת יקומי העל הנוכחיים.
כל אחד מאזורי פרדיס נחלק ליחידות מגורים, המתאימות לאכלוס המטה של מיליארד קבוצות עבודה מהוללות אינדיבידואליוֹת. אלף יחידות שכאלה מהוות אֻגְדָּה. מאה אלף אוגדות שקולות לקהילה אחת. עשרה מיליון קהילות מהוות אֲסֵפָה. מיליארד אסיפות מהוות יחידה גדולה אחת. וסדרה עולה זו ממשיכה דרך יחידה גדולה מסדר שני, שלישי וכן הלאה, עד לסדר שביעי. שבע יחידות מסדר שביעי מהוות יחידת אב, ושבע יחידות אב מהוות יחידה עליונה; וכך, בכפולות של שבע, ממשיכה התפשטות הסדרה דרך היחידה העליונה, העל-עליונה, השמימית, העל-שמימית, ועד ליחידה העילאית. ואף בכל זה אין משום ניצול של כלל החלל הזמין. המספר המדהים הזה של משכנות בפרדיס – מספר העומד מעבר למושגיכם – תופס הרבה פחות מאחוז אחד מהאזור המוקצה לארץ הקדושה. ועדיין יש די והותר מקום לכל אלה העושים את דרכם פנימה, ואף לכל אלה אשר לא יתחילו את הטיפוס לפרדיס אלא בזמנים של עתיד הנצח.
האי המרכזי מסתיים באחת בהיקפו, אך גודלו של האי הינו כה עצום עד שכמעט בלתי-ניתן להבחין בזווית סיום זו מתוך אזור נתון כלשהו. בחלקו, תפוס האזור ההיקפי של פרדיס על-ידי שטחי ההמראה והנחיתה של קבוצות שונות של אישיויות רוחניות. הואיל ואזורי החלל-שאינם-מתחדרים נושקים להיקף, כל תובלות האישיוּת המיועדות לפרדיס נוחתות באזורים הללו. הן פרדיס העליון והן פרדיס התחתון אינם נגישים לסוּפֶּרְנַאפֵי תובלה, או לסוגים אחרים של צולחֵי חלל.
כס העוצמה והסמכות של שבע רוחות האב מצוי בשבעת עולמותיה של הרוח – החגים סביב פרדיס בחלל שבין גרמי השמים הבוהקים של הבן לבין המעגל הפנימי של עולמות האוונה – זאת בעוד שמקום מושב מטות מוקד-הכוח שלהן מצוי בהיקף של פרדיס. כאן, נוכחויותיהם החגות לאיטן של שִׁבְעַת הַמְנַהֲלִים הַעֶלְיוֹנִים, מציינות את מיקומן של שבע תחנות ההבזק, אשר שולחות אנרגיות פרדיס מסוימות הלאה לעבר שבעת יקומי העל.
כאן, בפרדיס ההיקפי, מצויים אזורי התצוגה ההיסטוריים והנבואיים העצומים, המשויכים לַבנים הבוראים, והמוקדשים ליקומים המקומיים של הזמן והמרחב. קיימות כעת רק שבע טְרִילְיוֹן שמורות היסטוריות שכאלה – שהוקמו או שקיימת עבורן עתודת מקום – וכל ההסדר הזה גם יחד תופס רק כארבעה אחוזים מחלק האזור ההיקפי שהוקצה לשם כך. אנו משערים, כי העתודות העצומות הללו נועדו בעבור יצירות אשר ימוקמו, במועד כזה או אחר, מעבר לגבולותיהם של שבעת יקומי-העל המיושבים הידועים כעת.
אותו חלק של פרדיס אשר הוקצה לשימוש היקומים הקיימים, תפוס בשיעור הנע בין אחוז אחד לארבעה אחוזים; זאת בעוד שהאזור אשר הוקצה לפעילויות אלה גדול לפחות פי מיליון מהנחוץ למעשה לתכלית מעין זו. פרדיס הינו גדול דיו על-מנת להכיל את פעילויותיה של בריאה כמעט אינסופית.
ואולם, כל ניסיון נוסף לצייר ולהמחיש בעבורכם את נפלאות פרדיס יהא חסר תועלת. עליכם להמתין, ולהרקיע במהלך המתנתכם, כי אמת נאמר, "עין לא ראתה ואוזן לא שמעה; ואין דעת בן התמותה משיגה את הדברים אשר הכין האב האוניברסאלי לאלה השורדים את חייהם כבשר ודם בעולמות הזמן והמרחב."
בנוגע לפרדיס התחתון, היננו יודעים רק את אשר מתגלה; אישיויות אינן שוכנות שם. אין לו נגיעה כלשהי לענייני בריות רוחניות תבוניות, ואף הִמֻחְלָט של הִאֱלֹהוּת איננו פועל שם. נמסר לנו כי מקורם של כל מעגלי אנרגית-החומר והכוח-הקוסמי הינו בפרדיס התחתון, וכי הרכבו הוא כלהלן:
1. הישר מתחת למיקומו של השילוש, באזור המרכזי של פרדיס התחתון, מצוי אזור האינסוף הבלתי-ידוע ואשר לא-התגלה.
2. אזור זה מוקף במישרין על-ידי אזור שאין לו שם וכינוי.
3. בשוליים החיצוניים של המשטח התחתון מצוי אזור הקשור בעיקרו לעוצמת חלל ולכוח-אנרגיה. לא ניתן לזהות את פעילויותיו של אזור אליפטי עצום זה עם תפקודו של שילוש כלשהו מסדר שני, אך נראה כי מטען הכוח הקדמון של החלל מתמקד באזור זה. מרכז זה מורכב משלושה אזורים אליפטיים משותפי-מרכז: האזור הפנימי ביותר הינו המוקד של פעילויות הכוח-אנרגיה של פרדיס עצמו; האזור החיצוני ביותר עשוי להיות משויך לתפקודיו של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר; ואולם, אין אנו בטוחים באשר לתפקודי החלל של אזור הביניים.
נראה כיהאזור הפנימי של מרכז כוח זה מתפקד כְּלֵב עצום-מימדים, אשר פעימותיו מְשַׁלְּחוֹת זרמים עד לגבולותיו החיצוניים ביותר של החלל הפיזי. הוא מכַוון ומשנה את אנרגיות-הכוח, אך כמעט ואינו מניע אותן. מציאותה של נוכחות-לחץ כוח קדמון זה בהחלט גדולה יותר בקצה הצפוני של מרכז פרדיס מאשר באזורים הדרומיים; וזהו הבדל הרשום באופן אחיד. דומה כי כוח האם של החלל זורם פנימה בדרום והחוצה בצפון; וזאת באמצעות פעולתה של מערכת זרימה לא-ידועה כלשהי, הדואגת להפצתה של צורה בסיסית זו של אנרגית-כוח. מפעם לפעם אף נרשמים שינויים בלחצים בציר מזרח-מערב. הכוחות הנובעים מאזור זה אינם מגיבים לכבידה חומרית, אך תמיד מצייתים לכבידת פרדיס.
אזור-הביניים של מרכז הכוח אופף מיידית אזור זה. נראה כי אזור-ביניים זה הינו נייח, למעט העובדה כי הוא מתרחב ומתכווץ בשלושה מחזורי פעילות. הקטנה בְּפעימות אלה מתרחשת בכיוון מזרח-מערב, הבאה בכיוון צפון-דרום, ואילו התנודה הגדולה ביותר היא בכל הכיוונים, בהתרחבות ובהתכווצות כלליות. לאמיתו של דבר, טרם זוהה התפקוד של אזור-ביניים זה, ואולם מוכרח הוא להיות קשור באופן כלשהו להתאמה ההדדית שבין האזור הפנימי של מרכז הכוח לבין האזור החיצוני שלו. רבים מאמינים כי אזור-הביניים הינו מנגנון השליטה בחלל-הביניים, או באזורים השקטים המפרידים בין רמות החלל העוקבות של יקום האב; ואולם, אין בנמצא כל הוכחה או גילוי המאשרים זאת. היסק זה נובע מהידיעה כי אזור-ביניים זה קשור באופן כלשהו לתפקודו של מנגנון החָלָל שֶׁלֹּא-הִתְחַדֵּר של יקום האב.
האזור החיצוני הוא הגדול והפעיל מבין שלוש החגורות האליפטיות משותפות-המרכז של פוטנציאל החלל הבלתי-מזוהה. אזור זה הינו אתר לפעילויות העולות על כל דמיון, נקודת המרכז של המעגל ממנו נובעות נביעות לעבר החלל בכל כיוון, עד לקצה גבולם של שבעת יקומי העל, ומתפשטות אף מעבר לכך, אל המרחבים העצומים והבלתי-נתפשים של החלל החיצון. נוכחות חלל זו הינה אי-אישית לחלוטין, זאת אף-על-פי שבאופן כלשהו שלא-התגלה, דומה כי היא מגיבה בעקיפין לרצונותיהן ולפקודותיהן של האלוהויות האינסופיות, בעת שאלה פועלות כשילוש. האמונה היא כי זהו המוקד המרכזי, המרכז הפרדיסי של נוכחות החלל של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר.
דומה כי כל צורות הכוח וכל שלבי האנרגיה נעים במעגלים; הם חגים ברחבי היקומים ושבים במסלולים מוגדרים. ואולם, נראה כי באשר לנביעות הנוגעות לַאזור הפעיל של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר, הכיוון הוא או פנימה או החוצה – אך לא שניהם בו-זמנית. אזור חיצוני זה פועם במחזורים שנמשכים עידן ועידנים. כוח החלל של המרכז הזה פונה החוצה למשך מעט יותר ממיליארד שנות אורנטיה; ואז, למשך פרק זמן דומה הוא יפנה פנימה. ומופעי כוח-החלל של מרכז זה הינם אוניברסאליים; הם משתרעים בתוככי כל החלל שהתחדר.
כל הכוח הפיזי, האנרגיה והחומר הינם אחד. כל אנרגיית-הכוח נבעה במקור מפרדיס התחתון, ולשם היא תשוב בסופו של דבר, לאחר השלמת המעגל שלה בחלל. ואולם, לא כל האנרגיות והארגונים החומריים ביקום היקומים הגיעו מפרדיס התחתון במופעי מצביהם הנוכחיים; החלל הינו הרחם של מספר צורות של חומר וקדם-חומר. אף כי האזור החיצוני של מרכז הכוח של פרדיס הינו המקור לאנרגיות-החלל, אין מקורו של החלל משם. החלל איננו כוח, אנרגיה או עוצמה. ופעימותיו של אזור זה אינן אחראיות לנשימת החלל, אף כי שלבי הכניסה והיציאה של אזור זה מתואמים עם מחזורי ההתרחבות וההתכווצות בני שני-מיליארד-השנים של החלל.
איננו יודעים לאשורו את המנגנון הממשי של נשימת החלל; היננו אך מבחינים בכך שהחלל כולו מתכווץ ומתרחב חליפות. נשימה זו משפיעה הן על השלוחה האופקית של החלל שהתחדר, והן על השלוחות האנכיות של החלל שלא-התחדר, אשר מצויות במאגרי החלל העצומים אשר מעל ומתחת לפרדיס. על-מנת שיקל עליכם לדמיין את צורת מִתאר הנפח של מאגרי חלל אלה, תוכלו לחשוב על שעון חול.
בעוד שהיקומים של השלוחות האופקיות של החלל שהתחדר מתרחבים, מתכווצים מאגרי השלוחה האנכית של החלל שלא-התחדר, ולהיפך. החלל שהתחדר והחלל שלא-התחדר מתמזגים ממש מתחת לפרדיס התחתון. שני סוגי החלל זורמים שם דרך צינורות הוויסות המתמירים, בַּמקום שבו מתרחשים – בזמן מחזורי ההתרחבות וההתכווצות של הקוסמוס – שינויים ההופכים חלל שהתחדר לחלל שלא-התחדר, ולהפך.
חלל ש"לא-התחדר" פירושו: לא התחדר באותם כוחות, אנרגיות, עוצמות ונוכחויות, אשר ידוע כי קיימים בחלל שהתחדר. איננו יודעים האם ייעודו של החלל האנכי (מאגר) הוא לשמש תמיד כמאזֶן של החלל האופקי (יקום); איננו יודעים האם קיימת התכוונות יצירתית בנוגע לְחלל שלא-התחדר; לאמיתו של דבר, היננו יודעים אך מעט על אודות מאגרי החלל, רק שהם קיימים, וכן שדומה שהם מאזנים את מחזורי התרחבות-התכווצות-החלל של יקום היקומים.
מחזורי נשימת החלל נמשכים בכל שלב מעט יותר ממיליארד שנות אורנטיה. במהלך מחזור אחד היקומים מתפשטים; במהלך המחזור הבא הם מתכווצים. החלל שהתחדר מתקרב עתה לנקודת האמצע בשלב ההתרחבות, בעוד שהחלל שלא-התחדר מתקרב לנקודת האמצע של שלב ההתכווצות; והיננו למדים שגבולותיהן הרחוקים ביותר של שתי שלוחות החלל מצויים, באופן תיאורטי, במרחק כמעט שווה מפרדיס. מאגרי החלל שלא-התחדר משתרעים כעת אנכית מעל פרדיס העליון ומתחת לפרדיס התחתון, וזאת לאותו מרחק כמעט שחלל היקום שהתחדר משתרע אופקית אל מחוץ לפרדיס ההיקפי, אל רמת החלל החיצון הרביעית ואף מעבר לה.
למשך מיליארד שנות אורנטיה מתכווצים מאגרי החלל, זאת בעוד יקום האב ופעילויות הכוח של כלל החלל האופקי מתרחבים. לפיכך, נדרשות מעט יותר משתי מיליארד שנות אורנטיה על-מנת להשלים את כל מחזור ההתרחבות-התכווצות.
החלל איננו קיים על אף-אחד ממשטחי פרדיס. לוּ מישהו היה "מסתכל" ישירות למעלה ממשטח פרדיס העליון, הוא לא היה "רואה" דבר, פרט לחלל שלא-התחדר המצוי בזרימה החוצה או פנימה; וכעת, זורם הוא פנימה. החלל איננו נוגע בפרדיס; אך ורק אזורי אמצע-החלל השקטים באים במגע עם האי המרכזי.
פרדיס הינו הגרעין חסר-התנועה למעשה של האזורים השקטים-יחסית, המתקיימים בין חלל שהתחדר לבין חלל שלא-התחדר. מבחינה גיאוגרפית, אזורים אלו נראים כהרחבה יחסית של פרדיס, אולם יש בהם, קרוב לוודאי, תנועה כלשהי. היננו יודעים אך מעט על אודותיהם, ואולם היננו מבחינים בכך שאזורים אלו – בם תנועת החלל מופחתת – מפרידים בין חלל שהתחדר לזה שלא-התחדר. בעבר התקיימו אזורים דומים בין רמות החלל שהתחדר, אך אלו פחות שקטים כעת.
חתך אנכי של החלל בכללותו יִדמה במידת מה לצלב מלטה, כאשר הזרועות האופקיות תייצגנה את החלל שהתחדר (יקום) ואילו הזרועות האנכיות תייצגנה את החלל שלא-התחדר (מאגר). האזורים שבין ארבע הזרועות יפרידו ביניהם במידת-מה, באופן שבו מפרידים אזורי חלל-הביניים בין החלל שהתחדר לבין חלל שלא-התחדר. אזורי חלל-ביניים שקטים אלו הולכים וגדלים ככל שגדל המרחק מפרדיס, עד אשר לבסוף הם מקיפים את גבולות כלל החלל ומכילים במלואם הן את מאגרי החלל והן את השלוחות האופקיות של החלל שהתחדר.
החלל איננו מצב תת-מוחלט של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר – או נוכחותו של זה – ואף איננו תפקודו של המרבי. החלל הינו מתת של פרדיס, והאמונה היא כי החלל של היקום המקיף וזה של כל האזורים החיצוניים, מתחדר למעשה על-ידי פוטנציאל החלל השושלתי של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר. חלל שהתחדר זה משתרע אופקית מקִרבת היקף פרדיס, דרך רמת החלל הרביעית, אל מֵעֵבֶר להיקף של יקום האב, אולם איננו יודעים עד כמה מֵעֵבֶר.
אם תדמיינו משטח סופי אך גדול באופן בלתי-נתפש, שלו צורת האות V , ואשר ניצב בזוויות ישרות הן למשטח פרדיס העליון והן למשטח פרדיס התחתון, זאת כאשר הנקודה שבו משיקה כמעט לפרדיס ההיקפי; ואז, אם תראו בעיני רוחכם את המשטח הזה חג בתנועה אליפטית סביב פרדיס, קווי ההקפה של סיבוב זה יציינו בקירוב את נפח החלל שהתחדר.
קיימים גבול עליון וגבול תחתון לחלל האופקי, ביחס לכל מיקום נתון ביקומים. לוּ מישהו יכול היה לנוע רחוק מספיק ובזווית ישרה ביחס למישור של אוֹרווֹנטוֹן, כלפי מעלה או כלפי מטה, כי אז הוא היה פוגש לבסוף בגבול העליון או בגבול התחתון של החלל שהתחדר. בהינתן ממדיו הידועים של יקום האב, גבולות אלו מתרחקים זה מזה ככל שהמרחקים מפרדיס הולכים וגדלים; החלל מִתְעַבֶּה, והוא מתעבה במידת-מה מהר יותר מכפי שמתעבה המישור של הבריאה, קרי, היקומים.
האזורים השקטים-יחסית שבין רמות החלל, כגון זה המפריד את שבעת יקומי העל מרמת החלל החיצון הראשונה, הינם אזורים אליפטיים עצומים של פעילויות חלל רוגעות. אזורים אלה מפרידים בין הגלקסיות המאיצות במצעד סדור סביב פרדיס. תוכלו לדמיין את רמת החלל החיצון הראשונה, שם יקומים עצומים מצויים בתהליך יצירה, כמצעד ענק של גלקסיות החגות סביב לפרדיס, והתחומות מעל ומתחת על-ידי אזורי חלל-הביניים של הרגיעה, וכן, התחומות בשוליים הפנימיים והחיצוניים על-ידי אזורי חלל שקטים יחסית.
וכך פועלת רמת חלל כאזור אליפטי של תנועה, המוקף מכל צדדיו בהיעדר-תנועה יחסי. יחסים שכאלה בין תנועה לבין רוגע מכוננים נתיב חלל מעוקל של התנגדות פחותה לתנועה, נתיב אשר אחריו עוקבים, באופן אוניברסאלי, הכוח הקוסמי והאנרגיה המגיחה בתנועתם המעגלית הנצחית סביב אי פרדיס.
חלוקה זו של יקום האב לאזורים המשתנים לפרקים, בצירוף הזרימה המשתנה חליפות של הגלקסיות – עם ונגד כיוון השעון – מהווה גורם בייצוב הכבידה הפיזית, אשר תוכנן על-מנת למנוע את הדגשת לחץ הכבידה עד לנקודה שבה תתרחשנה פעילויות משבשות ומפזרות. סידור שכזה מפעיל השפעה של אנטי-כבידה, ופועל כבלם המונע מהירויות שאחרת עלולות להיות מסוכנות.
משיכת הכבידה, אשר ממנה אין לחמוק, אוחזת בפועל בכל העולמות של כל היקומים בכל החלל. כוח המשיכה הינו האחיזה הכול-עוצמתית של נוכחותו הפיזית של פרדיס. כוח המשיכה הינו הגְּדִיל הכול-יכול שעליו תלויים הכוכבים הבוהקים, השמשות הלוהטות והעולמות הסובבים, אשר מהווים את הקישוט הפיזי של אל הנצח, אשר הכול ממנו, וְימלָא הוא את הכול ואשר אליו הכול.
אי פרדיס הינו המרכז והמוקד של הכבידה החומרית המוחלטת, שאותו משלימים גופי הכבידה הכהים המקיפים את האוונה ומתאזנים על-ידי מאגרי החלל העליונים והתחתונים. כל אשר נובע מפרדיס התחתון מגיב בקביעות וללא דופי למשיכה של הכבידה המרכזית, הפועלת על המעגלים האינסופיים של רמות החלל האליפטיות של יקום האב. כל צורה ידועה של מציאוּת קוסמית ניחנה בַּנטייה של העידנים, בַּמגמה של המעגל ובַּמהלך של האליפסה הגדולה.
החלל איננו מגיב לכוח המשיכה, אולם פועל הוא כְּכוח המאזן את הכבידה. ללא כרית החלל, פעולה נפיצה הייתה מזעזעת את גופי החלל המקיפים. חלל שהתחדר מפעיל גם השפעה של אנטי-כבידה על הכבידה הפיזית, או הקווית; החלל יכול לנטרל למעשה פעולת כבידה שכזו, אף כי אינו יכול לעכבה. כבידה מוחלטת הינה כבידת פרדיס. כבידה מקומית, או קווית, קשורה לשלב החשמלי של אנרגיה או של חומר; היא פועלת במסגרת היקום המרכזי, יקומי העל והיקומים החיצוניים, בכל מקום שבו אירע תהליך הולם של הפיכה לחומר.
צורותיהן המרובות של כוח קוסמי, אנרגיה פיזית, עוצמה אוניברסאלית ומופעי-חומר רבים, מגלות שלוש תקופות כלליות – אם כי לא בהכרח מובחנות בשלמותן – של תגובה לכוח המשיכה של פרדיס:
1. תקופות קדם-כבידה (כוח).זהו הצעד הראשון בְּיִחוּד עוצמת החלל לכדי צורות קדם-אנרגטיות של כוח קוסמי. מצב זה מקביל למושג של מטען-הכוח הראשוני של החלל, אשר מכונה לעיתיםאנרגיה טהורהאוסֶגְרֵגָאטָה.
2. תקופות כבידה (אנרגיה). התאמה זו של מטען-הכוח של החלל הינה תוצאה של פעולת מְאַרְגְּנֵי הַכּוֹחַ שֶל פָּרַדִיס. היא מסמנת את הופעתן של מערכות אנרגיה המגיבות למשיכת כבידת פרדיס. אנרגיה מתהווה זו הינה ניטראלית במקורה, ואולם בעקבות מטמורפוזות נוספות היא תפגין איכויות המכונות שליליות וחיוביות. אנו מכנים תקופות אלה בשם אוּלְטִימָאטָה.
3. תקופות שלאחר-כבידה (עוצמה אוניברסאלית).בשלב זה, אנרגיית-החומר מגלה תגובתיות לשליטת הכבידה הקווית. ביקום המרכזי מערכות חומריות אלה הינן התארגנויות משולשות, הנודעות בשם טְרִיָאטָה. אלה הן מערכות האם העל-עוצמתיות של יצירות הזמן והמרחב. המערכות החומריות של יקומי העל מוּנעות בידי מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ הַאוניברסאליים ובידי עמיתיהם. התארגנויות חומריות אלה הינן בעלות הרכב דואלי ומכונות גְרָאוִויטָה. גופי הכבידה הכהים המקיפים את האוונה אינם עשויים טְרִיָאטָה ואף לא גְרָאוִויטָה, ואילו כוח המשיכה שלהם מגלה את שתי צורות הכבידה החומרית – הקווית והמוחלטת.
עוצמת החלל איננה כפופה לפעולת גומלין עם צורת כבידה כלשהי. מתת ראשוני זה של פרדיס אינו רמה ממשית של מציאות, אלא דבר הקודם לכל המציאויות הבלתי-רוחניות הפועלות היחסיות – לכל מופעי הכוח-אנרגיה ולכל התארגנויות העוצמה והחומר. קשה להגדיר את המונח עוצמת החלל. אין משמעותו מה שקודם לחלל; משמעותו אמורה להביע את הרעיון של העוצמות והפוטנציאלים הקיימים בחלל. בכלליות, ניתן לתפוש מונח זה ככולל את כלל ההשפעות המוחלטות והפוטנציאלים אשר נובעים מפרדיס ומהווים את נוכחות החלל של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר.
פרדיס הינו המקור המוחלט ונקודת המוקד הנצחית של כל האנרגיה-חומר ביקום היקומים. הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר הינו המגלה, המבקר וְהַמַּאֲגָר של כל אשר מקורו ומוצאו מפרדיס. דומה כי נוכחותו האוניברסאלית של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר שקולה למושג פוטנציאל האינסוף של הרחבת הכבידה, למתח אלסטי של נוכחות פרדיס. מושג זה מסייע לנו לתפוש את העובדה שהכול נמשך פנימה לעבר פרדיס. זהו תיאור מועיל, אך עם זאת גס. הוא אף מסביר מדוע הכבידה תמיד מעדיפה לפעול במישור הניצב למסה, תופעה המעידה על השוני במימדים של פרדיס ושל היצירות המקיפות אותו.
פרדיס מתייחד בהיותו ממלכת המקור הראשוני ויעדן הסופי של כל אישיויות הרוח. אף כי אמת היא שלא כל הוויות הרוח הנמוכות ביקומים המקומיים מיועדות להגיע לפרדיס באופן מיידי, פרדיס עדיין מהווה את יעד התשוקה בעבור כל האישיויות העל-חומריות.
פרדיס הינו המרכז הגיאוגרפי של האינסוף; הוא אינו מהווה חלק מהבריאה האוניברסאלית, ואף אינו חלק ממשי מהיקום הנצחי של האוונה. לרוב היננו מתייחסים לאי המרכזי כאל חלק מהיקום האלוהי, אך לאמיתו של דבר אין הוא כזה. פרדיס הינו קיום נצחי ובלעדי.
בנצח העבר, בשעה שהעניק האב האוניברסאלי ביטוי אישיותי אינסופי של רוח עצמו, בדמות ההוויה של הבן הנצחי, בה בעת הוא גילה את הפוטנציאל האינסופי של עצמיותו הלא-אישית בדמות פרדיס. נראה כי פרדיס הלא-אישי והבלתי-רוחני הינו התוצאה הבלתי-נמנעת של רצונו ושל פעולתו של האב, אשר הפכה נצחית בבן המקורי. וכך, הקרין האב את המציאות בשני שלבים ממשיים – האישי ושאינו-אישי, הרוחני ושאינו-רוחני. המתח ביניהם, אל מול רצון פעולתם של האב והבן, העניק קיום לפועל האחוד וליקום המרכזי של עולמות החומר והוויות הרוח.
כאשר מובדלת המציאות לַאישי ולַבלתי-אישי (הבן הנצחי ופרדיס), יהא זה הולם אך בקושי לכנות את זה שאינו אישי בשם "אלוהות", אלא אם הוכשר לכך באופן כלשהו. קשה לכנות בשם אלוהות את האנרגיה או את התוצאות החומריות של מעשי האלוהות. אלוהות עשויה לגרום לדברים רבים שאינם אלוהותיים, ופרדיס אינו אלוהותי; ואף איננו מודע, באופן שבו יוכל אי-פעם בן-תמותה להבין מושג זה.
פרדיס איננו אביהן של הוויות או ישויות חיות כלשהן; הוא איננו בורא. בעוד שניתןלהעביר אישיוּת ויחסי דעת-רוח, לא ניתן לעשות כן לתבנית. תבניות לעולם אינן השתקפויות; הן עותקים – שכפולים. פרדיס הינו התבנית המוחלטת; האוונה הינה מֵיצָג בפועל של פוטנציאלים אלו.
משכנו של האל מרכזי ונצחי הוא; אידיאלי ונפלא. ביתו הינו התבנית היפהפייה של כל עולמות הַמַּטֶּה; והיקום המרכזי, שהוא מקום משכנו המיידי, הינו התבנית של האידיאלים, הארגון והייעוד המרבי בעבור כל היקומים.
פרדיס הינו המטה האוניברסאלי של כל פעילויות האישיוּת, וכן מקור-המרכז של כלל כוח-החלל ומופעי האנרגיה. כל אשר היה, הווה או עתיד להיות, הגיע, מגיע או יגיע בבוא העת, ממקום משכן מרכזי זה של האלים הנצחיים. פרדיס הינו מרכז כל הבריאה, מקור כל האנרגיות ומקום מקורן הראשוני של כל האישיויות.
ואחרי ככלות הכול, הדבר החשוב ביותר על אודות פרדיס הנצחי בעבור בני-תמותה הוא העובדה שמשכן מושלם זה של האב האוניברסאלי הינו היעוד האמיתי – אם כי המרוחק – של נשמותיהם האלמותיות של בני האל הגשמיים בני התמותה, היצורים המרקיעים של העולמות האבולוציוניים של הזמן והמרחב. כל בן תמותה יודע-אל, אשר אימץ את נתיבת עשיית רצון האב, החל זה מכבר במסע הארוך המוביל לעבר פרדיס, במסע הממושך של השאיפה לאלוהיות ושל השגת המושלמות. וכאשר הוויה שכזו, אשר מוצאה-מן-החי, עומדת אל מול האלים בפרדיס – כשם שעומדות כעת הוויות רבות מני-ספור לאחר שהרקיעו מהעולמות הנמוכים של החלל – הישג שכזה מייצג את מציאות ההתמרה הרוחנית בהתקרבה אל גבולות העליונות.
[הוצג על-ידי זה הַהוֹפֵךְ בִּינָה לְמֻשְׁלֶמֶת, אשר מונה למשימה זו על-ידי עתיקי היומין של אוורסה.]
ממדיה העצומים של הבריאה הנרחבת של האב האוניברסאלי מצויים לחלוטין מעבר ליכולת התפישה של הדמיון הסופי; גודלו הכביר של יקום האב מטלטל אף את מושגיו של סדר הבריות שאליו הנני משתייך. ואולם, ביכולתה של הדעת בת התמותה ללמוד רבות על אודות התוכנית של היקומים ועל סידורם; תוכלו לדעת דבר-מה על ארגונם הפיזי ועל ניהולם המופלא; תוכלו לדעת רבות על אודות הקבוצות השונות של בריות תבוניות, המאכלסות את שבעת יקומי-העל של הזמן ואת היקום המרכזי של הנצח.
באופן עקרוני, כלומר בְּמובן הפוטנציאל הנצחי, היננו תופשים את הבריאה החומרית כאינסופית משום שהאב האוניברסאלי הינו למעשה אינסופי; ואולם, בעת שהיננו מתבוננים בִּכְלָל הבריאה החומרית ולומדים אותה, היננו יודעים כי בכל רגע נתון בזמן היא מוגבלת, אף כי לַדַּעַת הסופית שלכם היא תיראה יחסית כחסרת-גבול, כבלתי-חסומה לכל דבר ועניין.
מלימוד החוקים הפיזיים ומהתבוננות בממלכות שׂרועות הכוכבים, היננו משוכנעים כי הבורא האינסופי טרם התגלם בביטוי קוסמי סוֹפִיּוּתִי, וכן כי הרבה מן הפוטנציאל הקוסמי של האינסוף עדיין מוכל-בעצמו ולא נתגלה. בעיני הוויות ברואות, יקום האב עשוי להיראות כאינסופי כמעט, ואולם הוא רחוק עדיין מכדי סיום; לבריאה החומרית יש עדיין גבולות פיזיים, וההתגלות ההתנסותית של התכלית הנצחית מצויה עדיין בעיצומה.
יקום היקומים איננו מישור אינסופי, קובייה בלתי-חסומה או עיגול חסר גבולות; הוא בהחלט בעל ממדים. חוקי הארגון הפיזי והניהול מוכיחים, מעבר לכל ספק, כי כלל ההצבר העצום של כוח-אנרגיה ושל חומר-עוצמה, פועל בסופו של דבר כיחידה בחלל וכשלם מאורגן ומתואם. ההתנהגות הנצפית של הבריאה החומרית מהווה הוכחה כי ליקום הפיזי אכן קיימים גבולות ברורים. עבורנו, ההוכחה הסופית לכך שהיקום הינו מעגלי ומתוחם, מגיעה מהעובדה המוכרת היטב כי כל צורות האנרגיה הבסיסית לעולם נעות סביב הנתיב המעוקל של רמות החלל של יקום האב, ומצייתות למשיכה המוחלטת של כבידת פרדיס שאינה חדלה.
רמות החלל העוקבות של יקום האב מהוות את החלוקות העיקריות של החלל שהתחדר – הבריאה בכללותה, אשר אורגנה ויושבה בחלקה, או אשר עתידה להיות מאורגנת ומיושבת. היננו סבורים כי לולא היה בנוי יקום האב בצורה של סדרת רמות חלל אליפטיות בעלות התנגדות מופחתת לתנועה – וביניהן אזורים שלווים יחסית – כי אז היינו מבחינים באנרגיות קוסמיות מסוימות הנורות אל תוך החלל הלא נודע במסלולים ישרים ולטווח אינסופי; ואולם, לעולם איננו חוזים בהתנהגות כזו של כוח, אנרגיה או חומר; לעולם סובבים הם, לעולם נעים קדימה במסלולים של מעגלי החלל העצומים.
בהתקדמו החוצה מפרדיס, דרך השלוחה האופקית של החלל שהתחדר, יקום האב קיים בשש אליפסות משותפות-מרכז, הן רמות החלל המקיפות של האי המרכזי:
1. היקום המרכזי – האוונה.
2. שבעת יקומי-העל.
3. רמת החלל החיצון הראשונה.
4. רמת החלל החיצון השנייה.
5. רמת החלל החיצון השלישית.
6. רמת החלל הרביעית והחיצונית ביותר.
האוונה,היקום המרכזי, אינו יצירה של זמן; זהו קיום נצחי. יקום זה – אשר אין לו ראשית ואין לו קץ – מורכב ממיליארד עולמות של מושלמות נשגבת, ומוקף בגופי הכבידה הכהים העצומים. במרכז האוונה ניצב אי פרדיס הנייח והמיוצב באופן מוחלט, אשר אותו מקיפים עשרים ואחד לווייניו. בזכות המסה המקיפה העצומה של גופי הכבידה הכהים, הממוקמים בשולי היקום המרכזי, כלל המסה של בריאה מרכזית זו עולה בהרבה על המסה הכוללת הידועה של כל שבעת מקטעי היקום המקיף גם יחד.
מערכת פרדיס-האוונה.היקום הנצחי המקיף את האי הנצחי, מהווה את גרעינו המושלם והנצחי של יקום האב; כל שבעת יקומי-העל וכל אזורי החלל החיצון חגים במסלולים מבוססים מסביב לַהֶצְבֵּר המרכזי עצום הממדים של לווייני פרדיס ושל עולמות האוונה.
שבעת יקומי העלאינם ארגונים פיזיים ראשוניים; גבולותיהם אינם חותכים משפחה ערפילית במקום כלשהו, ואף אינם חוצים יקום מקומי, יחידה יצירתית ראשונית. כל יקום-על הוא פשוט איזור גיאוגרפי בחלל, המכיל קרוב לשביעית מהבריאה המאורגנת והמיושבת-חלקית של העידן-שלאחר-האוונה; וכל יקומי העל זהים כמעט במספר היקומים המקומיים שאותם הם חובקים ובחלל המוכל בהם. היקום המקומי שלכם, נבאדון, הינו אחת מהיצירות החדשות יותרבאורוונטון, יקום-העל השביעי.
היקום המקיף הינו הבריאה המאורגנת והמיושבת הנוכחית. נכללים בו שבעת יקומי-העל, בעלי הפוטנציאל האבולוציוני המצטבר של כשבע טריליון פלנטות מיושבות; זאת מבלי להזכיר את העולמות הנצחיים של הבריאה המרכזית. ואולם, הערכה טנטטיבית זו אינה כוללת את עולמות המנהלה האדריכליים, ואף לא את קבוצות היקומים הבלתי-מאורגנים החיצוניים. השוליים המהוהים הנוכחיים של היקום המקיף, היקפו הבלתי-גמור והבלתי-אחיד, ותנאי חוסר היציבות החריפים השוררים בכלל המגרש האסטרונומי, מביאים את תַּלְמִידֵי הַכּוֹכָבִים שלנו להסיק כי בעת הנוכחית אף שבעת יקומי העל אינם שלמים עדיין. כאשר ננוע מבפנים – מן המרכז האלוהי – כלפי חוץ בכל כיוון שהוא, נגיע, בסופו של דבר, לגבולותיה החיצוניים של הבריאה המאורגנת והמיושבת; נגיע לגבולותיו החיצוניים של היקום המקיף. וליד גבול חיצוני שכזה, בפינה מרוחקת של בריאה מופלאה שכזו, שם מתקיים יקומכם המקומי רב האירועים.
רמות החלל החיצון. רחוק בחלל, במרחק עצום משבעת יקומי-העל המיושבים, מתאספים מעגלי כוח עצומים ואנרגיות ההופכות-לחומר, בשיעורים כבירים שלא-יאומנו. בין מעגלי האנרגיה של שבעת יקומי העל לבין חגורה חיצונית עצומה זו של פעילות כוח, מפריד אזור חלל שליו יחסית, בעל רוחב משתנה המגיע בממוצע לכדי ארבע מאות אלף שנות-אור. מרחבים אלה הינם חופשיים מאבק כוכבים – הערפל הקוסמי. תלמידינו, האמונים על לימוד תופעות אלה, שרויים בספק באשר לסטאטוס המדויק של כוחות-החלל הקיימים באזור שליו-יחסית זה, המקיף את שבעת יקומי-העל. ואולם, היננו מבחינים – כחצי מיליון שנות-אור לערך מעבר להיקף הנוכחי של היקום המקיף – בתחילתו של אזור בעל אנרגית פעולה בל-תיאמן, אשר הולכת ומתגברת בשיעורה ובעוצמתה בטווח של למעלה מעשרים-וחמישה מיליון שנות-אור. הגלגלים העצומים הללו של כוחות מתַגבֵרֵי-אנרגיה ממוקמים ברמת החלל החיצון הראשונה, כמעין חגורה רציפה של פעילות קוסמית המקיפה את מלוא הבריאה הידועה, המאורגנת והמיושבת.
ופעילויות כבירות אף יותר מתרחשות מעבר לאזורים הללו; זאת באשר גילו הפיזיקאים באוורסה הוכחות מקדמיות למופעי-כוח במרחק של יותר מחמישים מיליון שנות-אור מעבר לטווחים החיצוניים ביותר של התופעות ברמת החלל הראשונה. פעילויות אלה מעידות, ללא ספק, על ארגון הבריאוֹת החומריות של רמת החלל השנייה של יקום האב.
היקום המרכזי הינו הבריאה של הנצח; שבעת יקומי העל הינם הבריאוֹת של הזמן; ארבע רמות החלל החיצון עתידות, ללא ספק, להתפתח עד כדי התממשותה-לבסוף של הבריאה המרבית. ואף יש כאלה המחזיקים בדעתם כי לא יוכל האינסוף להגיע לביטוי סופי הקטן מאינסוף; ולפיכך, משערים הם את קיומה של בריאה נוספת, שטרם נתגלתה, המצויה מעבר לרמת החלל הרביעית והחיצונית ביותר; יקום אפשרי של אינסוף המתרחב-לעולם ושלעולם-אינו-מסתיים. מן הבחינה התיאורטית, אין אנו יודעים כיצד להגביל את אינסופיות הבורא, או את אינסופיות פוטנציאל הבריאה, ואולם בַּאופן שבו יקום האב קיים ומתנהל, היננו תופשים אותו כמוגבל בהחלט וכחסום בשוליו החיצוניים על-ידי חלל פתוח.
כאשר מביטים האסטרונומים של אורנטיה מבעד לעדשות הטלסקופים, ההולכים ומשתפרים בהתמדה, אל עבר מרחבי החלל החיצון המסתוריים, וכאשר מבחינים הם שם בהתפתחות המדהימה של מספר רב מני-ספור של יקומים פיזיים, שומה עליהם להבין כי חוזים הם בהתגשמות תוכניותיהם הבלתי-נתפשות של אַדְרִיכָלֵי יְקוּם הָאָב. אכן, קיימות בידינו הוכחות המעידות על נוכחות השפעות מסוימות של אישיויות פרדיס, המצויות פה ושם ברחבי מופעי האנרגיה העצומים המאפיינים כעת אזורים אלה; ואולם, מנקודת המבט הרחבה יותר, האזורים המשתרעים אל מעבר לגבולות החיצוניים של שבעת יקומי העל, מזוהים, לרוב, כמכוננים את ממלכותיו של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר.
ובעוד שהעין האנושית הבלתי-מזוינת מסוגלת להבחין אך בשתים או בשלוש ערפיליות מחוץ לגבולות יקום העל של אורוונטון, מסוגלים הטלסקופים שלכם לגלות מיליוני יקומים חומריים מתהווים שכאלה. מרבית החלל זרוע-הכוכבים, הגלוי לבחינת הדור הנוכחי של הטלסקופים שלכם, מצוי באורוונטון; ואולם, באמצעות טכניקות צילום מסוימות, מסוגלים הטלסקופים הגדולים יותר לחדור אף הרחק אל מעבר לגבולותיו של היקום המקיף, אל תחומי החלל החיצון, היכן שיְקומים שמספרם בל-ישוער מצויים בתהליך התארגנות. ועדיין קיימים מיליונים של יקומים מעבר לְטווח מכשיריכם הנוכחיים.
בעתיד הלא-רחוק, יגלו טלסקופים חדשים למבטם המשתאה של אסטרונומי אורנטיה, לא פחות מאשר 375 מיליון גלקסיות חדשות באזורים המרוחקים של החלל החיצון. בה בעת, יגלו טלסקופים בעלי עוצמה רבה יותר אלה, כי יקומי-אי רבים שנחשבו בעבר כמצויים בחלל החיצון, מהווים, למעשה, חלק מהמערכת הגלקטית של אורוונטון. שבעת יקומי העל עדיין צומחים; היקפו של כל אחד מהם ממשיך להתרחב בהדרגה; ערפיליות חדשות מתייצבות ומתארגנות כל העת; וערפיליות מסוימות, שאותן האסטרונומים של אורנטיה החשיבו כחוץ-גלקטיות, מצויות למעשה בשוליו של אורוונטון, והן נעות יחד עימנו.
תַּלְמִידֵי הַכּוֹכָבִים של אוורסה מבחינים בכך שהיקום המקיף מוקף במקדימיהן של סדרות הצברי כוכבים ופלנטות, המקיפות את הבריאה המיושבת הנוכחית בשלמותה, כטבעות משותפות-מרכז המורכבות מיקומים חיצוניים על-גבי יקומים חיצוניים. הפיזיקאים של אוורסה חישבו ומצאו כי המסה והאנרגיה של אזורים חיצוניים ולא-נודעים אלו כבר עולה פי כמה על כלל המסה והאנרגיה של שבעת יקומי העל. היננו למדים כי מטמורפוזת הכוח הקוסמי, המתרחשת ברמות חלל-חיצון אלה, הינה תוצאתה של פעולת מְאַרְגְּנֵי הַכּוֹחַ שֶל פָּרַדִיס. עוד ידוע לנו כי כוחות אלה קודמים לאותן אנרגיות פיזיות המפעילות כעת את היקום המקיף. בכל אופן, למְנַהֲלֵי הכּוֹחַ של אורוונטון אין כל נגיעה לתחומים רחוקים אלה; ואף לתנועות האנרגיה שבהם אין קשר בר-הבחנה למעגלי הכוח של הבריאוֹת המאורגנות והמיושבות.
היננו יודעים אך מעט על אודות המשמעות של מופעים עצומים אלה של החלל החיצון. יצירה עתידית גדולה יותר מצויה בעיצומו של תהליך התהוות. היננו יכולים לחזות בעוצמתה, להבחין בהיקפה ולחוש את הוד מימדיה, אך מעבר לכך, היננו יודעים אך מעט יותר מאשר האסטרונומים של אורנטיה. ככל הידוע לנו, אין מתקיימות בטבעת חיצונית זו של ערפיליות, שמשות ופלנטות, הוויות חומריות מן הסדר האנושי, ואף לא מלאכים או הוויות רוחניות אחרות. ממלכה רחוקה זו הינה מחוץ לתחום השיפוט והניהול של ממשלות יקומי העל.
ברחבי אורוונטון שוררת האמונה כי סוג חדש של יצירה מצוי בהתהוות; סדר חדש של יקומים עתיד לשמש כזירת פעולתו של סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת המתהווה. ואם השערותינו אכן נכונות הן, אזי נצח העתיד עשוי לטמון בחובו בעבורכם את אותם מחזות שובי-לב אשר טמן נצח העבר בחובו בעבור קודמיכם ובעבור בְכִירֵיכֶם.
כל צורות הכוח-אנרגיה – של החומר, של הדעת ושל הרוח – כפופות באותה מידה לאחיזות, לאותן נוכחויות אוניברסאליות, שהיננו מכנים בשם כבידה. ואף האישיוּת מגיבה לכבידה – למעגל הבלעדי של האב; ועל אף שמעגל זה הינו בלעדי לאב, הוא אינו נעדר מן המעגלים האחרים; האב האוניברסאלי אינסופי הוא, ופועלבכל ארבעת מעגלי הכבידה-המוחלטת של יקום האב:
1. כבידת האישיות של האב האוניברסאלי.
2. כבידת הרוח של הבן הנצחי.
3. כבידת הדעת של הפועל האחוד.
4. הכבידה הקוסמית של אי פרדיס.
ארבעת המעגלים הללו אינם קשורים למרכז הכוח של פרדיס התחתון; הם אינם מעגלי כוח, אנרגיה או עוצמה. הם הינם מעגלי נוכחות מוחלטת, וכמו האל הם בלתי-תלויים בזמן ובמרחב.
בהקשר זה, מעניין לציין הבחנות מסוימות של סגל חוקרי הכבידה באוורסה, אשר נקבעו במהלך המילניומים האחרונים. באשר למערכות הכבידה השונות של יקום האב, קבוצת עובדים מקצועית זו הגיעה למסקנות הבאות:
1. כבידה פיזית. לאחר שגיבשה הערכה כוללת של כלל קיבולת הכבידה-הפיזית של היקום המקיף, עמלה הקבוצה על ביצוע השוואה של ממצא זה אל מול נוכחות הכבידה המוחלטת הפעילה כעת. בהתבסס על תגובת הכבידה של יחידות פיזיות יסודיות של החומר האוניברסאלי, חישובים אלה מראים כי כלל פעולת הכבידה על היקום המקיף מהווה רק חלק קטן מן הסך המשוער של כוח המשיכה של פרדיס. חוקרים אלה הגיעו למסקנה המדהימה כי היקום המרכזי ושבעת יקומי העל המקיפים אותו, משתמשים כעת בכחמישה אחוזים בלבד מן האחיזה הפעילה של הכבידה-המוחלטת של פרדיס. במילים אחרות: על-פי החישובים המבוססים על תיאוריה זו של כלליות, כתשעים וחמישה אחוזים מפעולת הכבידה הקוסמית של אי פרדיס משמשים לשם שליטה במערכות חומריות המצויות מעבר לגבולות היקומים המאורגנים כעת. חישובים אלה מתייחסים כולם לכבידה מוחלטת; כבידה קווית הינה תופעה של פעולת גומלין, אשר ניתן לחשבה אך ורק מתוך ידיעת כבידת פרדיס בפועל.
2. הכבידה הרוחנית. באמצעות אותה טכניקה של הערכה וחישוב השוואתיים, בדקו חוקרים אלה את קיבולת התגובה הנוכחית של הכבידה הרוחנית, וחישבו – בסיועם של שְׁלִיחִים בּוֹדְדִים ושל אישיויות רוח אחרות – את סך הכבידה הרוחנית הפעילה של המקור והמרכז השני. יהא זה מאלף לציין שהחוקרים מצאו כי הערך של נוכחותה הפעילה למעשה של הכבידה הרוחנית ביקום המקיף, קרוב ביותר לערך המשוער של כלל הכבידה הרוחנית הפעילה הנוכחית. במילים אחרות: נראה כי באופן מעשי, כמעט כל הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי בעת הזאת, כמחושב מתיאוריה כללית זו, פועלת ביקום המקיף. אם ממצאים אלה הינם מהימנים, ביכולתנו להסיק כי היקומים המתפתחים כעת בחלל החיצון הינם בלתי-רוחניים לחלוטין. ואם נכון הדבר, יהא זה הסבר מספק לכך שהוויות רוחניות יודעות אך מעט, או כלל אינן יודעות, על אודות מופעי האנרגיה העצומים הללו, למעט עובדת קיומם הפיזי.
3. כבידת דעת. באמצעות אותם עקרונות של חישוב השוואתי, תקפו מומחים אלה את הבעיה של נוכחות כבידת הדעת ושל תגובתה. לצורך השערוך, יחידת הדעת חושבה כמיצוע של שלושה סוגי דעת חומריים ושל שלושה סוגים רוחניים; זאת אף כי סוג הדעת המצוי בקרב מְנַהֲלֵי כּוֹחַ ועמיתיהם התגלה כגורם מפריע בַּמאמץ להגיע ליחידת ההערכה הבסיסית של כבידת הדעת. שערוך הקיבולת הנוכחית של כבידת הדעת של המקור והמרכז השלישי חֻשַּׁב על נקלה, בהתאם לתיאוריה כללית זו. אף-על-פי שהממצאים במקרה הזה אינם כה חותכים כבהערכות של הכבידה הפיזית ושל הכבידה הרוחנית, אם מתייחסים לממצאים באופן השוואתי, הם מאלפים, ואפילו מעוררי סקרנות. החוקרים הסיקו כי כשמונים-וחמישה אחוזים מתגובת כבידת הדעת למשיכה האינטלקטואלית של הפועל האחוד, מקורם ביקום המקיף הנוכחי. מכאן עולה האפשרות שלפיה פעילות-דעת מעורבת בהקשר של הפעילויות הפיזיות הנצפות במהלכן כעת ברחבי החלל החיצון. בעוד שהערכה זו הינה, ככל הנראה, רחוקה מדיוק, היא תואמת באופן עקרוני את אמונתנו, כי בעת הזו מנחים מְאַרְגְּנֵי כּוֹחַ תבוניים את התפתחות היקום המצוי ברמות החלל שמעבר לגבולות החיצוניים הנוכחיים של היקום המקיף. יהא טיבה של תבונה משוערת זו אשר יהא, נראה כי תבונה זו איננה תגובתית לכבידת הרוח.
כל החישובים הללו הינם, במקרה הטוב, הערכות המבוססות על הנחות של חוקים. ואולם, היננו סבורים כי הם מהימנים למדי. ואף אם הוויות רוחניות מועטות היו נוכחות בחלל החיצון, לנוכחותן השיתופית לא הייתה השפעה משמעותית על חישובים הכוללים מדידות בעלות שיעורים עצומים שכאלה.
כבידה אישיותיתאיננה ניתנת לחישוב. היננו מכירים במעגל, ואולם אין ביכולתנו למדוד, לא באופן איכותי ולא באופן כמותי, את המציאויות הנוגעות אליו.
כל יחידות האנרגיה הקוסמית מצויות בְּהקפה ראשונית, ועוסקות – בעודן חגות סביב המסלול האוניברסאלי – בהוצאה אל הפועל של משימתן. יקומי המרחב, וכן המערכות והעולמות המרכיבים אותם, הינם סְפֶרוֹת סובבות אשר נעות לאורך המסלולים האינסופיים של מעגלי רמות החלל של יקום האב. בכל רחבי יקום האב אין דבר נייח כלשהו, למעט מרכז האוונה, אי פרדיס הנצחי ומרכז הכבידה.
מבחינה פונקציונאלית, מוגבל הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר לחלל, ואולם איננו כה בטוחים באשר ליחסו של מוחלט זה לתנועה. האם התנועה טבועה בו? את זאת איננו יודעים. אך יודעים אנו כי התנועה אינה מטיבו של החלל; אפילו התנועות של החלל אינן טבועות. אולם, איננו כה בטוחים ביחס של הבלתי-מוגדר לחלל. מי הוא – או מה הוא – האחראי האמיתי לפעילויות העצומות של התמרות הכוח-אנרגיה המצויות במהלכן שם בחוץ, מעבר לגבולות הנוכחיים של שבעת יקומי העל? דעותינו ביחס למקור של התנועה הינן כדלקמן:
1. היננו סבורים כי הפועל האחוד מאתחל תנועהבחלל.
2. אם הפועל האחוד הוא זה אשר מייצר את התנועהשל החלל, איננו יכולים להוכיח זאת.
3. המוחלט האוניברסאלי איננו מקור התנועה ההתחלתית, אך הוא זה המאזן והמבקר את כל המתחים הנובעים מן התנועה.
בחלל החיצון, מְאַרְגְּנֵי הַכּוֹחַ הינם האחראים, כפי הנראה, ליצירתם של גלגלי-יקומים עצומים, אשר מצויים כעת בתהליך של אבולוציה כוכבית; ואולם, יכולתם לעשות כן התאפשרה בוודאי על-ידי התאמה כלשהי של נוכחות החלל של המוחלט הבלתי-מוגדר.
מנקודת המבט האנושית, החלל הינו כלום – קיום שלילי; הוא קיים רק בהתייחס לדבר-מה חיובי שאינו-חלל. ובכל זאת, החלל הינו אמיתי. הוא מכיל את התנועה וּמַתְנֶה אותה; והוא עצמו אפילו נע. בכלליות, ניתן לסווג את תנועות החלל כך:
1. תנועה ראשונית – נשימת החלל, התנועה של החלל עצמו.
2. תנועה שניונית – התנועות הכיווניות המתחלפות לסירוגין של רמות החלל העוקבות.
3. תנועות יחסיות – יחסיות במובן שהן אינן מוערכות תוך שימוש בפרדיס כנקודת בסיס. התנועות הראשוניות והשניוניות הינן מוחלטות, זוהי תנועה ביחס לפרדיס הנייח.
4. תנועות מפצות, או מתאמות, המיועדות לתאם את כל יתר התנועות.
בעוד שמערכת היחסים הנוכחית של השמש שלכם, ושל הפלנטות הנלוות לה, מציגה תנועות יחסיוֹת ומוחלטוֹת רבות בחלל, היא נוטה להציג לאסטרונומים המתבוננים בה את הרושם כאילו אתם נייחים-יחסית בחלל, בעוד שהצברי הכוכבים ונחיליהם המקיפים, נעים מכם והלאה במהירויות הולכות וגדלות ככל שחישוביכם מרחיקים החוצה אל עבר החלל. אך אין אלה פני הדברים. הינכם נכשלים בזיהוי ההתפשטות האחידה כלפי חוץ של הבריאה הפיזית של כלל החלל שהתחדר. הבריאה המקומית שלכם (נבאדון) משתתפת בתנועה זו של התפשטות אוניברסאלית כלפי חוץ. יחד עם האזורים החיצוניים של יקום האב, משתתפים כל שבעת יקומי העל במחזורי נשימת החלל בני שני מיליארד השנים.
בזמן שהיקומים מתכווצים ומתרחבים, נעות המסות החומריות בחלל שהתחדר חליפות, עם כיוון משיכת כבידת פרדיס וכנגדה. העבודה המתבצעת בהנעת מסת האנרגיה של הבריאה, הינה עבודה שלחלל,אך לא עבודה שלעוצמה-אנרגיה.
בעוד ש הערכותיכם הספקטרוסקופיות בנוגע למהירויות אסטרונומיות, הינן מהימנות למדי ביחס לתחומי החלל השייכים ליקום-העל שלכם וליקומי-העל הנלווים לו, חישובים שכאלה אינם מהימנים כלל ועיקר ביחס לתחומי החלל החיצון. כוכב מתקרב מסיט את הקווים הספקטראליים מן הטווח התקין לכיוון הסגול; ואילו כוכב נסוג מסיט את הקווים הללו לכיוון האדום. השפעות רבות מתערבות, וגורמות למהירות הנסיגה של היקומים החיצוניים להיראות כאילו היא גדלה בשיעור של יותר ממאה מַיילים לשנייה לכל מיליון שנות-אור של גידול במרחק. על-פי שיטת מדידה זו, ולכשישוכללו טלסקופים רבי-עוצמה, פני הדברים ייראו כאילו המערכות הרחוקות האלה נסות מחלק זה של היקום במהירות הבלתי-תיאמן של יותר משלושים אלף מייל בשנייה. ואולם, מהירות נסיגה נצפית זו איננה אמיתית; היא נובעת מגורמי שגיאה רבים, וביניהם זוויות ההתבוננות ועיוותי זמן-מרחב נוספים.
ואולם, העיוות הגדול ביותר נובע מן העובדה כי בתחומים השכנים לשבעת יקומי העל, דומה שיְקומי החלל החיצון העצומים חגים בכיוון הפוך לכיוון שבו חג היקום המקיף. כלומר, המוני הערפיליות, השמשות הנלוות והספירות נעות כעת מסביב לבריאה המרכזית עם כיוון השעון; ואילו שבעת יקומי-העל חגים מסביב לפרדיס נגד כיוון השעון. נראה כי יקום הגלקסיות החיצוני השני, בדומה לשבעת יקומי-העל, חג סביב פרדיס נגד כיוון השעון. והאסטרונומים המתצפתים של אוורסה סבורים כי מצאו ראיות לתנועות סיבוביות בחגורה החיצונית השלישית, במרחק החלל אשר מתחיל להציג נטיות כיווניות של תנועה עם כיוון השעון.
סביר להניח כי תנועות משתנות אלה של מצעדי החלל העוקבים של היקומים קשורות באופן כלשהו לטכניקת הכבידה של פְּנים יקום האב, המופעל על-ידי המוחלט האוניברסאלי; טכניקת כבידה הכוללת תיאום כוחות ואיזון של מתחי-חלל. התנועה, כמו החלל, הינה גורם משלים, או מְאַזֵּן, לכבידה.
כמו החלל, אף הזמן הינו מתת של פרדיס, אך לא באותו מובן, אלא בעקיפין בלבד. הזמן נובע מתוקף התנועה ומהיות הדעת מודעת מטבעה לרציפות. מנקודת מבט פרקטית, התנועה הינה הכרחית לזמן, אך אין קיימת יחידת זמן אוניברסאלית המתבססת על תנועה, למעט היום הסטנדרטי של פרדיס-האוונה, אשר הוכר באופן שרירותי ככזה. הכּוֹלְלָנוּת של נשימת החלל הורסת את ערכה המקומי כבסיס ליחידת זמן.
המרחב איננו אינסופי, אף כי מקורו בפרדיס; והוא איננו מוחלט, מכיוון שהוא מתחדר על-ידי המוחלט הבלתי-מוגדר. איננו מכירים את הגבולות המוחלטים של המרחב, ואולם היננו יודעים כי המוחלט של הזמן הינו הנצח.
הזמן והמרחב הינם בלתי-נפרדים רק בְּבְּרִיאוֹת הזמן-מרחב, בשבעת יקומי-העל. מרחב בלתי-זמני (מרחב נטול זמן) קיים באופן תיאורטי, ואולם, המקום הבלתי-זמני האמיתי היחיד הינו אזור פרדיס. זמן בלתי-מרחבי (זמן נטול מרחב) קיים בדעת הרמה הפונקציונאלית של פרדיס.
אזורי מרחב-הביניים השקטים-יחסית, הגובלים בפרדיס והמפרידים בין חלל שהתחדר לחלל שלא-התחדר, הינם אזורי מעבר מן הזמן אל הנצח; ומכאן הצורך של עולי הרגל לפרדיס לאבד את הכרתם בעוברם באזור זה, בדרך אשר בסופה יתקבלו כאזרחי פרדיס. אורחים מודעי-זמן יכולים לנוע אל פרדיס ללא שינה שכזו, ואולם נותרים הם יצורים של זמן.
יחסים של זמן אינם מתקיימים ללא תנועה במרחב; ואולם, לא כך הוא באשר למודעות לזמן. עקיבות עשויה לחולל מודעות לזמן אף בהיעדר תנועה. בשל טיבה של הדעת, דעתו של האדם פחות מוגבלת בזמן מאשר במרחב. אפילו בימי החיים בגוף בשר ודם על פני כדור-הארץ, אף שדעת האדם מוגבלת בנוקשות למרחב, הדמיון היצירתי האנושי הינו חופשי באופן יחסי ממגבלות הזמן. ואולם, הזמן עצמו אינו מהווה איכות גנטית של הדעת.
קיימות שלוש רמות שונות של מודעות לזמן:
1. זמן כנתפש-על-ידי-דעת – מודעות לרצף, לתנועה ותחושת התמשכות.
2. זמן כנתפש-על-ידי-רוח – בוננות על תנועה לעבר האל, והמודעות של התנועה המרקיעה אל עבר רמות הולכות ומתגברות של אלוהיות.
3. האישיותיוצרת תחושת זמן ייחודית מתוך בוננות על המציאות, בתוספת מודעות לְנוכחוּת והכרת הַמֶּשֶׁךְ.
בעלי חיים בלתי-רוחניים יודעים רק את העבר וחיים בהווה. אדם בו-שוכנת-רוח ניחן בכוחות של צפייה מראש (בוננוּת); הוא עשוי לחזות את העתיד. רק גישות מתקדמות המתבוננות אל עבר העתיד הינן אמיתיות באופן אישי. האתיקה הסטאטית והמוסר המסורתי מצויים אך במעט מעבר לרמה החייתית; ואף הסטואיות אינה מן הסדרים הגבוהים של ההגשמה העצמית. אתיקה ומוסר הופכים לאנושיים באמת, כאשר הם דינאמיים ומתקדמים, ובאשר הינם חיים בתיאום עם המציאות האוניברסאלית.
האישיות האנושית איננה אך ורק בבחינת מלווה של אירועי הזמן-מרחב; האישיות האנושית עשויה לפעול אף כמחוללת הקוסמית של אירועים כאלה.
היקום איננו סטאטי. היציבות איננה תוצאה של התמד, אלא פועל-יוצא של אנרגיות מאוזנות, שיתופי-פעולה של דעת, תיאומים של מורונטיה, על-שליטה של רוח והאחדה של אישיות. לעולם תהא היציבות פרופורציונאלית לחלוטין לאלוהיות.
בשליטה הפיזית בְּיקום האב מפעיל האב האוניברסאלי קדימות וראשוניות באמצעות אי פרדיס; בניהול הרוחני של הקוסמוס פועל האל באופן מוחלט באמצעות אישיות הבן הנצחי. באשר לממלכות הדעת, פועלים בתיאום האב והבן באמצעות הפועל האחוד.
באמצעות מוחלטוּת שליטתו בדעת הקוסמית, ובאמצעות הפעלת משלימיו הטבועים והאוניברסאליים של כבידה פיזית ורוחנית, מסייע המקור והמרכז השלישי בשמירה על שיווי המשקל ועל תיאום האנרגיות וההתארגנויות הפיזיות והרוחניות המשולבות. כל אימת שהחומרי והרוחני נקשרים זה לזה, ובכל מקום בו הדבר מתרחש, מופע דעת שכזה הינו פעולה של הרוח האינסופית. רק הדעת לבדה יכולה לאגד בסימוכיות את הכוחות הפיזיים ואת האנרגיות של הרמה החומרית, יחד עם העוצמות ועם ההוויות של הרמה הרוחנית.
כל אימת שהינכם הוגים בתופעות אוניברסאליות, ודאו כי אתם מתחשבים בזיקה שבין אנרגיות פיזיות, רוחניות ואנרגיות של דעת; , בנוסף ודאו, כי הינכם לוקחים בחשבון תופעות בלתי-צפויות הנובעות מהאחדתן של אנרגיות אלה על-ידי האישיוּת, וכן תופעות שלא-ניתן-לחזותן, הנובעות מפעולותיהם ומתגובותיהם של האלוהות ההתנסותית ושל המוחלטים.
היקום הינו בר-חיזוי, במידה רבה, אך ורק במובן הכמותי של מדידות הכבידה; אפילו הכוחות הפיזיים הראשוניים אינם מגיבים לכבידה קווית, וכך אף לא משמעויות הדעת הגבוהות יותר וערכי הרוח האמיתיים של המציאויות האוניברסאליות המרביות. באופן איכותי, היקום אינו ניתן לחיזוי במידה מרובה, בכל הנוגע להתאגדויות חדשות של כוחות – בין אם הם פיזיים, רוחניים או כוחות של דעת; זאת על-אף שרבים מהצירופים הללו של אנרגיות, או של כוחות, הופכים להיות ברי-חיזוי במידת חלקית כאשר הם נתונים תחת בחינה ביקורתית. כאשר החומר, הדעת והרוח מתאחדים באמצעות אישיותו של יְצוּר, לא נוכל לחזות במלואן את החלטותיו של יצור בעל-רצון-חופשי שכזה.
כל שלבי הכוח הראשוני, הרוח המתפתחת, ומרביים לא-אישיים אחרים, נראים כמגיבים בהתאם לחוקים מסוימים – יציבים-יחסית אך בלתי-ידועים – וכמתאפיינים בחופש פעולה ובגמישות תגובה, העשויים להטריד לעיתים, כאשר הם נתקלים במופע של מצב מבודד ותָּחוּם. מהו, אם כן, ההסבר לחופש התגובה הזה שאין-לחזותו, המתגלה באמצעות מציאויות מגיחות אלה? בלתי-נודעים, בלתי-נתפשים ושאינם-ברי-חיזוי אלה – בין אם הם נוגעים להתנהגות יחידת כוח ראשונית, לתגובת רמה בלתי-מזוהה של דעת, או למופע של קדם-יקום עצום המתהווה בתחומי החלל החיצון – מרמזים, ככל הנראה, על פעילויות המרבי ועל נוכחות-תפקוד המוחלטים, הקודמים לפעילות כלל הבוראים האוניברסאליים.
איננו יודעים לאמיתו של דבר, אך היננו משערים כי גמישות מדהימה שכזו, וכי תיאום מעמיק שכזה, מסמנים את נוכחותם ואת תפקודם של המוחלטים; וכן, כי מִגוון שכזה של תגובתיות, אל מול אחידות לכאורה של סיבתיות, מגלה את תגובותיהם של המוחלטים; וזאת לא רק נוכח סיבתיות מיידית ומצבית, אלא גם ביחס לכל סיבתיות קשורה אחרת ברחבי יקום האב.
יחידים נשמרים על-ידי שׁוֹמְרִים שֶׁל גּוֹרָל; פלנטות, מערכות, קונסטלציות, יקומים ויקומי-על, נשלטים בידי שליטים העמלים למען רווחת תחומם, בהתאמה. האוונה, ואף היקום המקיף, נשמרים על-ידי אלה אשר בידיהם הופקדה אחריות גבוהה שכזו. אבל מי הוא המטפח והדואג ליקום-האב בכללותו, החל מפרדיס ועד לרמת החלל הרביעית החיצונית ביותר? מן הבחינה הקיומית, אך סביר כי דאגת-על שכזו הינה מתכונות שילוש פרדיס; ואולם, מנקודת מבט התנסותית, הופעתם של היקומים שלאחר-עידן-האוונה נסמכת על:
1. המוחלטים בנוגע לפוטנציאל.
2. המרבי בנוגע להכוונה.
3. העליון בנוגע לתיאום אבולוציוני.
4. אדריכלי יקום-האב בנוגע למנהלה, בטרם הופעתם של שליטים ספציפיים.
המוחלט הבלתי-מוגדר מחדר את כלל החלל. אין בידנו בהירות מלאה באשר לסטאטוסים של המוחלט של האלוהות ושל המוחלט האוניברסאלי; ואולם, היננו יודעים כי האחרון פועל בכל מקום שבו פועלים המוחלט של האלוהות והמוחלט הבלתי-מוגדר. המוחלט של האלוהות עשוי להיות נוכח אוניברסאלית, אף שכמעט אינו נוכח בחלל. המרבי נוכח בחלל, או יהא נוכח אי-אז בעתיד, עד לשוליה החיצוניים של רמת החלל הרביעית. היננו מסופקים באשר לכך שלמרבי תהא נוכחות חלל, המגיעה אל מעבר להיקף של יקום-האב, ואולם במסגרת מגבלה זו עוסק המרבי באופן מדורג בתכלול הארגון היצירתי של הפוטנציאלים של שלושת המוחלטים.
חוק נחרץ ובלתי-אישי, השקול לפעולתה של השגחה קוסמית, פועל בכל רחבי הזמן והמרחב ונוגע לכל מציאות באשר היא. גישתו האוהבת של האל כלפי היחיד מתאפיינת בחסד; וגישתו כלפי הכלל מוּנעת על-ידי חוסר פניות. רצונו של האל אינו שורר בהכרח בתוך החלק – בתוך ליבה של אישיות כלשהי – ואולם, רצונו אכן מולך בפועל על השלם, על יקום היקומים.
אמת היא כי בכל מגעיו של האל עם כל אחת מהוויותיו, חוקיו אינם שרירותיים מטבעם. בעבורכם, בשל ראייתכם המוגבלת ונקודת מבטכם הסופית, מעשיו של האל לבטח נראים לעיתים כשרירותיים ודיקטטוריים. חוקי האל הינם פשוט הרגלי האל, זוהי דרכו הנשנית לעשות את הדברים; ולעולם עושה הוא את כל הדברים כולם היטב. אתם נוכחים לראות כי האל עושה דבר מסוים באותה הדרך, פשוט משום שזו הדרך הטובה ביותר לעשותו בתנאים נתונים; והדרך הטובה ביותר היא הנכונה; ולפיכך, לעולם פוקדת הבּינה האינסופית כי הדבר ייעשה באותו אופן מדויק ומושלם. עליכם לזכור גם כי הטבע אינו הפעולה הבלעדית של האלוהות; השפעות נוספות נוכחות באותן תופעות שאותן מכנה האדם בשם טבע.
הטבע האלוהי סולד מכל סוג של התדרדרות, או ממתן הרשאה לכך שמעשה אישי באופן טהור יתבצע אי-פעם באופן נחות. ואולם, עלינו להבהיר כיאם –באלוהיות של מצב כלשהו, במצב קיצון של נסיבות כלשהן ובכל מקרה שבו הבינה העליונה עשויה להורות כי נדרשת פעולה אחרת – אם דרישות המושלמות קובעות, מכל סיבה שהיא, שיטת תגובה אחרת, טובה יותר, כי אז יפעל האל החכם-בכל באופן הטוב וההולם יותר. ויהא זה ביטוי של חוק גבוה יותר, ולא היפוכו של חוק נמוך יותר.
האל איננו עבד להרגל הנובע מחזרה כרונית על פעולותיו הרצוניות. אין כל סתירה בקרב חוקי האינסוף; כולם מושלמים כשם שטבעו המהימן הינו מושלם; וכולם הינם ביטויים של פעולות שאין עליהן עוררין ותוצאה של החלטות שאין בהן רבב. חוק הינו התגובה הבלתי-משתנה של דעת אינסופית, מושלמת ואלוהית. כל מעשיו של האל הינם רצוניים, אף שהם נראים דומים לכאורה זה לזה. באל "אין השתנות, אף לא כל צל של חילוף." וכל זאת, אשר ניתן לומר בבטחה על אודות האב האוניברסאלי, לא ניתן להיאמר באותו ביטחון על אודות כל יצוריו התבוניים, או האבולוציוניים, הכפיפים.
כיוון שהאל הינו בלתי-משתנה, תוכלו לסמוך עליו, בכל הנסיבות הרגילות, כי יעשה את אותו דבר, ובאותו אופן זהה ורגיל. האל מהווה הבטחה של יציבות בעבור כל ההוויות והיצורים הברואים. הוא הינו האל; ולפיכך הוא איננו משתנה.
וכל הניהול היציב הזה וכל הפעולה האחידה הזו, הינם אישיים, מוּדעים ורצוניים ביותר; שכן האל הכביר איננו עבד חסר-ישע לעצם מושלמותו ואינסופיותו. האל איננו כוח אוטומאטי הפועל מעצמו; הוא איננו כוח המשועבד לחוק. האל איננו משוואה מתמטית ואיננו נוסחה כימית. הוא הינו רצון חופשי ואישיות ראשונית. הוא האב האוניברסאלי, הוויה הטעונה באישיוּת והמקור לכל אישיויות היצורים.
רצונו של האל איננו מתקיים באופן אחיד בְּלב בן התמותה החומרי שוחר-האל, ואולם, אם ציר הזמן יתרחב אל מעבר לרגע, עד שיחבוק את מלוא מהלך החיים הראשוניים, כי אז יהפוך רצון האל מובחן באופן הולך ונגלה, בדמות פירות הרוח הנישאים בחייהם של ילדי האל מֻנְּחֵי-הרוח. ואז, אם נמשיך ונרחיב את מהלך החיים האנושיים עד שיכלול גם את החוויה המורונטית, כי אז הרצון האלוהי ייראה זורח בבהירות הולכת וגדלה, בדמות מעשיהם הרוחניים של אותם יצורי-זמן שהחלו לטעום את התענוג האלוהי של ההתנסות ביחס שבין אישיות האדם לבין אישיות האב האוניברסאלי.
אבהות האל ואחוות האדם מציגות את פרדוקס החלק והשלם ברמת האישיות. האל אוהבכל יחיד כילד ייחודי במשפחה השמימית. ועדיין, האל אוהב באופן הזה אתכל היחידים; הוא איננו נושא פני איש, וכך, האוניברסאליות של אהבתו מביאה לכדי קיום את מערכת היחסים של הכלל, האחווה האוניברסאלית.
אהבת האב הופכת כל אישיות לייחודית באופן מוחלט; היא הופכת אותה לילד ייחודי של האב האוניברסאלי, לילד שעותק ממנו לא יימצא אף באינסוף, ליצור רצוני חסר-תחליף לאורך הנצח כולו. אהבת האב תהלל כל ילד וילד של האל; היא תאיר כל חבר וחבר במשפחה השמימית, ותציג בחדות את טיבה הייחודי של כל אישיות, אל מול הרקע של הרמות הלא-אישיות, השוכנות מחוץ למעגל האחווה של אבי הכול. אהבת האל תציג באופן מרשים את הערך הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָלִי של כל יצור רצוני, ותגלה מפורשות את הערך הרב אשר מקנה האב האוניברסאלי לכל אחת ואחד מילדיו, החל מהאישיות הבוראת הגבוהה ביותר בפרדיס, ועד לאישיות הרצונית הנמוכה ביותר בקרב השבטים הפראיים של האדם, בהפציע שחרו של המין האנושי בעולם כלשהו של הזמן והמרחב.
ואהבה זו של האל כלפי היחיד מקיימת את המשפחה האלוהית של כל היחידים, האחווה האוניברסאלית של ילדי אב פרדיס בעלי הרצון החופשי. ואחווה זו, בהיותה אוניברסאלית, הינה מערכת יחסים של הכלל. האחווה, באשר הינה אוניברסאלית, מגלה לא את מערכת היחסים שלהיחיד,אלא את זו שלהכלל. אחווה הינה מציאות של הכלל, ומשום כך היא מגלה את איכויותיו של השלם מתוך הבחנה משוות-ניגודים אל מול איכויותיו של היחיד.
האחווה הינה עוּבדת היחסים שבין כל אישיות שהיא לבין כל אישיות אחרת בקיום האוניברסאלי. אף אישיות לא תוכל לחמוק מהיתרונות ומהעונשים העשויים לנבוע מיחסיה עם אישיויות אחרות. החלק מרוויח או סובל בהתאמה לשלם. המאמץ הטוב של כל אדם מועיל לבני האדם כולם; וכן, השגיאה, או הרוע, של אדם כלשהו מעצימים את מצוקותיהם של כלל בני האדם. כאשר ינוע החלק, כך ינוע השלם. וכאשר יתקדם השלם, כך יתקדם החלק. יחסי המהירויות שבין החלק לבין השלם קובעים האם החלק מעוכב על-ידי הרפיון של השלם, או שמא נישא קדימה על-גבי תנופת האחווה הקוסמית.
העובדה שלפיה האל הינו הוויה בעלת מודעות-עצמית אישית כה גבוהה ומטות להשתכנותה, ובה בעת הוא נוכח אישית ביקום עצום שכזה, ומקיים קשר אישי עם מספר כמעט אינסופי של הוויות, נותרת בבחינת מסתורין. ואולם, אין בַּמסתוריות של תופעה זו, המצויה מעבר לתפישה האנושית, כדי להפחית, ולו במעט, את אמונתכם. אל לכם להניח לשיעורו של האינסוף, אף לא לכבירותו של הנצח ולהדרו והודו של אופיו הבלתי-ניתן-להשוואה של האב, להטיל עליכם אימה, לטלטל אתכם או לרפות את ידכם; זאת הואיל והאב איננו רחוק מכל אחת ואחד מכם; הוא שוכן בקרבכם, ובו כולנו מתנועעים, חיים בפועל ומתקיימים באמת, פשוטו כמשמעו.
אף-על-פי שאב פרדיס פועל באמצעות בוראיו האלוהיים ובאמצעות ילדיו-יציריו, הוא נהנה גם מן הקשר האינטימי ביותר עמכם; כה נעלה הוא קשר זה, כה מרוּמם באישיותו, עד כי נשגבת מבינתי אותה התייחדות מסתורית של רסיס האב עם הנשמה האנושית, ועם הדעת בת-התמותה אשר בה הוא שוכן לבטח. באשר הינכם יודעים את אשר הינכם יודעים על אודות מתנות אלה של האל, יודעים אתם גם כי מגעו של האב הינו כה קרוב אליכם; הוא קרוב לא רק לעמיתיו האלוהיים, אלא אף לילדיו האבולוציוניים ובני התמותה של הזמן. האב אכן שוכן בפרדיס, ואולם נוכחותו האלוהית שוכנת אף בדעת בני האדם.
אף כי תשטוף רוח הבן כל בשר; אף כי הבן חי עמכם בעבר בדמות בשר ודם בן-תמותה; ואף כי השרפים שומרים ומדריכים אתכם באופן אישי; כיצד תוכלנה הוויות אלוהיות אלה, של המרכזים השני והשלישי, לקוות להתקרב אליכם אי-פעם כקרבת האב, או להבינכם באותה מלאוּת אשר מבינכם האב, אשר העניק חלק ממנו עצמו לשכון בתוככם, להיות העצמי האמיתי, האלוהי ואף הנצחי שלכם?
"האלוהים רוח הוא," אך לא כן פרדיס. היקום החומרי הוא לעולם הבמה שעליה מתרחשות כלל הפעילויות הרוחניות; הוויות רוחניות ומרקיעי-רוח חיים ועובדים בעולמות הפיזיים של המציאות החומרית.
הענקת המתת של הכוח הקוסמי, תחומה של הכבידה הקוסמית, הינה פעולה של אי פרדיס. כל אנרגית-הכוח המקורית נובעת מפרדיס, וכך גם החומר המשמש ליצירת מספר לא-נודע של יקומים, החגים כעת ברחבי יקום האב בדמות נוכחות על-כבידה, המהווה את מטען-הכוח של החלל שהתחדר.
תִּהְיֶינָה תמורות הכוח ביקומים המשתרעים אשר תִּהְיֶינָה, משהוא יוצא מפרדיס, הוא מתמיד במסעו – בכפוף למשיכה הבלתי-נגמרת, הנוכחת-תמיד והמהימנה של האי הנצחי – וחג לנצח ובצייתנות בנתיבי החלל הנצחיים של היקומים. האנרגיה הפיזית הינה המציאות היחידה המצייתת באמת ובתמים, ובאיתנות, לחוק האוניברסאלי. סטייה מן הנתיבים האלוהיים ומהתוכניות המקוריות התרחשה אך ורק בממלכות היצורים בעלי הרצון החופשי. העוצמה והכוח הינם ההוכחה האוניברסאלית ליציבותו, לקביעותו ולנצחיותו של האי המרכזי של פרדיס.
מתת הרוח, וההפיכה של אישיויות לרוחניוֹת, התחום של הכבידה הרוחנית, הינן ממלכתו של הבן הנצחי. וכבידה רוחנית זו של הבן, אשר לעד מושכת לעברו את כלל המציאויות הרוחניות, הינה אמיתית ומוחלטת ממש כשם שהאחיזה החומרית בעלת העוצמה-הכוללת של אי פרדיס הינה כזאת. ואולם, מטבע הדברים, האדם, הנוטה אל החומר, מכיר באופן קרוב יותר את מופעי החומר שטבעם פיזי, מאשר את הפעולות הרוחניות העצומות, האמיתיות באותה המידה, אשר ניתנות להבחנה אך ורק על-ידי בוננותה הרוחנית של הנשמה.
ככל שהדעת של אישיות ביקום הופכת ליותר רוחנית – ובכך דומה יותר לאל – היא מגיבה פחות ופחות לכבידה חומרית. מציאות, כפי שהיא נמדדת בתגובתה לכבידה הפיזית, הינה האנטיתזה של המציאות כפי שהיא נקבעת על-פי האיכות של תוכנה הרוחני. פעולת הכבידה הפיזית הינה הקובע הכמותי של אנרגיה בלתי-רוחנית; פעולתה של הכבידה הרוחנית הינה אמת המידה האיכותית של האנרגיה האלוהית החיה.
כַּמשמעות של פרדיס בעבור הבריאה הפיזית, וכַּמשמעות של הבן הנצחי בעבור היקום הרוחני, כזו היא המשמעות של הפועל האחוד בעבור ממלכות הדעת – היקום התבוני של ההוויות ושל האישיויות החומריות, המורונטיות והרוחניות.
הפועל האחוד מגיב הן למציאות החומרית והן למציאות הרוחנית, ולפיכך הופך, מטבע הדברים, לסועד האוניברסאלי של כל ההוויות התבוניות; הוויות העשויות לייצג את האיחוד הן של השלבים החומריים והן של השלבים הרוחניים של הבריאה. מתת התבונה – הסעד לחומרי ולרוחני במופעי הדעת – הינה הממלכה הבלעדית של הפועל האחוד, ההופך בכך לשותף של הדעת הרוחנית, למהות של הדעת המורונטית, ולתוכן של הדעת החומרית של יצורי הזמן האבולוציוניים.
הדעת הינה הטכניקה שבה הופכות מציאויות רוחניות להתנסותיות בעבור אישיותם של היצורים. ובסיכומו של דבר, אפשרויות ההאחדה, אפילו של הדעת האנושית, היכולת לתאם דברים, רעיונות וערכים, הינה על-חומרית.
אף כי הדעת האנושית תוכל אך בקושי להבין את שבע הרמות של המציאות הקוסמית היחסית, על השכל האנושי להיות מסוגל לתפוש הרבה מהמשמעות של שלוש הרמות הפועלות של המציאות הסופית:
1. חומר. אנרגיה מאורגנת הכפופה לכבידה הקווית, למעט כאשר היא משתנה תחת תנועה, או מותנית על-ידי דעת.
2. הדעת. תודעה מאורגנת אשר איננה כפופה במלואה לכבידה החומרית, ואשר משתחררת במלואה כאשר היא משתנה על-ידי הרוח.
3.רוח. המציאות האישית הגבוהה ביותר. רוח אמיתית איננה כפופה לכבידה פיזית, אך בסופו של דבר הופכת להשפעה המניעה של כל מערכות האנרגיה המתפתחות ממעמד האישיוּת.
יעד הקיום של כל האישיויות הינו רוח; מופעי החומר הינם יחסיים, והדעת הקוסמית מגשרת בין הפכים אוניברסאליים אלה. מתת הדעת וסעד הרוח הינם מעשיהן של אישיויות האלוהות הנלוות – הרוח האינסופית והבן הנצחי. מציאות האלוהות הכוללת איננה דעת אלא רוח-דעת – דעת-רוח מאוחדת על-ידי אישיות. ואף-על-פי-כן, מתכנסים המוחלטים של הרוח ושל הדבר באישיות האב האוניברסאלי.
שלושת האנרגיות – של החומר, של הדעת ושל הרוח – מתואמות בפרדיס. בקוסמוס האבולוציוני, שלטת אנרגית-חומר, למעט באישיות, שבה הרוח חותרת לשליטה בתיווכה של הדעת. הרוח הינה המציאות הבסיסית של חווית האישיות של כלל היצורים, משום שהאלוהים הוא רוח. הרוח בלתי-משתנה, ולכן, בכל יחסי האישיות, היא מתעלה הן מעל החומר והן מעל הדעת, אשר הינם משתנים התנסותיים של הישגיות מדורגת.
בזמן האבולוציה הקוסמית הופך החומר לצל פילוסופי שאותו מטילה הדעת בנוכחות אוֹרִיּוּת הרוּחַ של ההארה האלוהית; ואולם, בכך אין בכדי לשלול את תוקף המציאות של אנרגית-החומר. דעת, חומר ורוח הינם מציאותיים באותה מידה, אף שאינם בעלי ערך זהה לאישיות בחתירתה לאלוהיות. מודעות לאלוהיות הינה חוויה רוחנית מדורגת.
ככל שקורן זוהרה של האישיות הרוחנית (האב ביקום, רסיס אישיות הרוח הפוטנציאלית בַּיצור היחיד), כך גדל גם הצל שמטילה הדעת המתווכת על השקעתה החומרית. בַּזמן, גוף האדם הינו אמיתי ממש כמו הדעת או הרוח; אך עם המוות, הן הדעת (הזהות) והן הרוח שורדות, בעוד שהגוף איננו שורד. מציאות קוסמית יכולה להיות בלתי-קיימת בחוויית האישיות. ומשום כך, הביטוי היווני שלכם – המציג את החומר כצילה של הרוח הממשית יותר – הוא אכן בעל משמעות פילוסופית.
הרוח הינה המציאות האישית הבסיסית בַּיקומים, והאישיות הינה הבסיס לכל ניסיון מדורג בְּמציאות רוחנית. כל שלב של ניסיון אישיוּת, בכל רמה עוקבת של התקדמות ביקום, רווי ברמזים המובילים לגילוי מציאויות אישיוֹת מפתות. ייעודו האמיתי של האדם הינו ביצירת מטרות רוחניות חדשות, ובהמשך לכך בתגובה לפיתויים הקוסמיים שמציבות מטרות נשגבות שכאלה, בעלות הערך הבלתי-חומרי.
האהבה הינה סוד ההתחברויות המועילות בין אישיויות. אינכם יכולים להכיר אישיות אל-נכון כתוצאה ממפגש אחד ויחיד. אינכם יכולים להעריך נכונה מוסיקה מתוך שימוש בהיסק מתמטי, אף כי מוסיקה הינה צורה של מקצב מתמטי. מספר הטלפון של מנוי כלשהו איננו מזהה בכל אופן שהוא את אישיותו של אותו מנוי, או מסמל כל פרט אחר המאפיין אותו.
המדע החומרי, המתמטיקה, חיוני על-מנת לקיים שיחה תבונית על אודות ההיבטים החומריים של היקום; ואולם, ידע שכזה איננו מהווה בהכרח חלק מידיעה גבוהה יותר של האמת, או חלק מההערכה האישית של המציאויות הרוחניות. לא רק בתחומי החיים, אלא אפילו בעולם האנרגיה הפיזית, סכומם של שני דברים, או יותר, הוא לעיתים תכופות דבר שהוא יותר מאשר, או שונה מאשר, תוצאת החיבור הצפויה של איחודים שכאלה. כל מדע המתמטיקה, כל תחום הפילוסופיה, וכן הפיסיקה או הכימיה הגבוהות ביותר, לא יוכלו לנבא, או לדעת, כי איחודם של שני אטומי גז המימן עם אטום אחד של גז החמצן יתבטא ביצירת חומר חדש ושונה איכותית באופן המתעלה מעל לפעולת החיבור – מים נוזלים. הבנה של תופעה פיזיו-כימית יחידה זו לבדה, הייתה צריכה למנוע את התפתחותן של הפילוסופיה המטריאליסטית ושל הקוסמולוגיה המכניסטית.
ניתוח טכני איננו חושף מה אישיוּת או דבר מסוגלים לעשות. לדוגמה: מים משמשים ביעילות לשם כיבוי אש. היות המים יעילים בכיבוי האש הינה עובדה השייכת לניסיון מחיי היום-יום, אך לא קיימת אנאליזה של מים שבאמצעותה ניתן לגלות תכונה שכזו. האנאליזה קובעת כי מים מורכבים ממימן ומחמצן; לימוד נוסף של יסודות אלה, מגלה כי חמצן הינו המעודד האמיתי של בעירה, ואילו המימן עצמו בוער בקלות יחסית.
הדת שלכם הופכת לאמיתית משום שהיא נובעת מן העבדות לפחד ומכבלי הדעות הקדומות. הפילוסופיה שלכם נאבקת להשתחרר מן הדוֹגמה ומהמסורת. המדע שלכם עוסק בַּתחרות עתיקת-היומין בין האמת לבין השגיאה; זאת בעודו נאבק להשתחרר מכבלי ההפשטה, מהעבדות למתמטיקה ומן העיוורון היחסי של המטריאליזם המכניסטי.
לאדם בן התמותה קיים גרעין רוחני. הדעת הינה מערכת אנרגיה-אישית, הקיימת סביב גרעין רוחני אלוהי ופועלת בסביבה חומרית. מערכת יחסים חיה שכזו, בין הדעת האישית לבין הרוח, מהווה את הפוטנציאל האוניברסאלי של אישיוּת נצחית. צרה אמיתית, אכזבה מתמשכת, תבוסה רצינית, או מוות בלתי-נמנע, יכולים להגיע רק לאחר שמושגים-עצמיים הורשו לדחוק ולהחליף במלואה את עוצמת השליטה של גרעין הרוח המרכזי; בכך הם גורמים לשיבושה של התוכנית הקוסמית בעבור זהוּת האישיוּת.
[הוצג על-ידי זה הַהוֹפֵךְ בִּינָה לְמֻשְׁלֶמֶת, הפועל בסמכות עתיקי היומין.]
בין אי פרדיס המרכזי לבין מעגלי הפלנטות הפנימיים ביותר של האווֹנה, ממוקמים בחלל שלושה מעגלים קטנים יותר של ספירות מיוחדות: המעגל הפנימי ביותר מכיל את שבע הספירות הסודיות של האב האוניברסאלי; הקבוצה השנייה מורכבת משבע העולמות המאירים של הבן הנצחי; בַּמעגל החיצוני ביותר מצויות שבע הספירות העצומות של הרוח האינסופית, עולמות המטה והמִנהל של שבע רוחות האב.
שלושת המעגלים הללו – של האב, של הבן ושל הרוח – אשר כל אחד מהם הינו בן שבעה עולמות, הינם ספירות של הדר שאין-דומה-לו ושל תפארת העולה על כל דמיון. ואפילו המבנה החומרי או הפיזי שלהם, הינו מִסֵּדֶר שלא נתגלה לכם. כל מעגל מגוּון בחומר, וכל עולם בכל מעגל הינו שונה, למעט שבעת עולמות הבן, אשר הרכבם הפיזי דומה. כל עשרים ואחת הספירות הינן עצומות, וכל קבוצה של שבע הפכה נצחית באופן אחר. ככל הידוע לנו, הן היו מאז ומעולם; ובדומה לפרדיס, הן הינן נצחיות. לא קיימים מסורת או תיעוד המעידים על מקורן.
שבעת העולמות הסודיים של האב האוניברסאלי, אשר חגים בסמיכות לאי הנצחי מסביב לפרדיס, מחזירים בעוצמה את אורו הרוחני של המרכז הבוהק של האלוהויות הנצחיות, ומפיצים אור הדר אלוהי זה ברחבי פרדיס, ואף לעבר שבעת המעגלים של האוונה.
נראה כי מקורן של האנרגיות הבלתי-אישיות של אוריות הרוח, הינו בשבעת העולמות הקדושים של הבן הנצחי. אף הוויה אישית כלשהי אינה רשאית לשהות באחד מהעולמות הבוהקים הללו. בתהילתם הרוחנית הם זורחים ומאירים את כל פרדיס והאווֹנה, והם מכוונים אוריות רוח טהורה אל עבר שבעת יקומי-העל. ספירות בוהקות אלה של המעגל השני, נותנות באופן דומה מאורן (אור ללא חום) לפרדיס ולמיליארד העולמות בשבעת המעגלים של היקום המרכזי.
שבעת העולמות של הרוח האינסופית מאוכלסים בשבע רוחות האב, אשר מולכות בגורלותיהם של שבעת יקומי-העל, ואשר שולחות את הארת רוחה של אישיות האלוהות השלישית אל עבר יצירות הזמן והמרחב הללו. וכל האוונה – אך לא אי פרדיס – רוחצת בהשפעות רוחניות אלה.
אף כי עולמותיו של האב הינם ספירות הסטאטוס המרבי של כל אישיויות-המתת של האב, זהו איננו תפקודם הבלעדי. ישויות והוויות רבות אשר אינן-אישיוֹת שוהות בעולמות הללו. בכל אחד מן העולמות במעגל האב ובמעגל הרוח קיים סוג מובחן של אזרחות קבועה; ואולם, היננו סבורים כי עולמות הבן מאוכלסים בסוגים אחידים של הוויות שאינן-אישיוֹת. רסיסי האב נמנים על התושבים הילידיים של דִיוִינִינְגְטוֹן; לא התגלו לכם הסדרים האחרים של האזרחות הקבועה.
לעשרים ואחד לווייני פרדיס שימושים רבים, הן ביקום המרכזי והן ביקומי-העל, שימושים אשר אינם מתגלים בסיפורים אלו. ביכולתכם להבין כה מעט על אודות חיי הספירות האלה, עד כי לא תוכלו לקוות להשיג תמונה עקבית כלשהי שלהם, לא באשר לטיבם ולא באשר לתפקודם; אלפי פעילויות אשר אינן גלויות לכם מתרחשות שם. עשרים ואחת ספירות אלה חובקות אתהפוטנציאליםלתפקודו של יקום האב. מסמכים אלה מאפשרים אך מבט מרפרף אל פעילויות תחומות מסוימות, הנוגעות לעידן הנוכחי של היקום המקיף – וליתר דיוק, לאחת משבע הגזרות של היקום המקיף.
מעגל עולמות החיים הקדושים של האב מכיל את הסודות היחידים הנוגעים לטבע האישיות ביקום היקומים. לווייני פרדיס אלה, במעגל הקרוב ביותר מתוך השלושה, הינם המקומות האסורים היחידים ביקום המרכזי בנוגע לאישיות. הן פרדיס התחתון והן העולמות של הבן סגורים באופן דומה בעבור אישיויות, ולאף אחד מהתחומים הללו אין כל נגיעה ישירה לאישיות.
עולמות פרדיס של האב נשלטים על-ידי הסדר הגבוה ביותר של בְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים, סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ. על אודות עולמות אלו ביכולתי לספר אך מעט; על אודות הפעילויות הרבות שבהם ביכולתי לספר אף פחות. מידע שכזה נוגע רק לאותן הוויות הפועלות שם כך, ואשר יוצאות משם וממשיכות הלאה. ואף כי שישה מן העולמות המיוחדים הללו מוכרים לי במידת מה, מעולם לא נחתתי על דִיוִינִינְגְטוֹן; עולם זה אסור לחלוטין בעבורי.
אחת הסיבות לסודיות העולמות הללו נובעת מהעובדה שעולמות קדושים אלו נהנים מייצוג מיוחד, או ממופע מיוחד, של האלוהויות המרכיבות את שילוש פרדיס; לא אישיוּת, כי אם נוכחות ייחודית של אלוהיות, אשר יכולה להיות מוערכת ומובנת רק על-ידי קבוצות ייחודיות של יצורים תבוניים השוכנים בעולם זה, או מורשים להיכנס אליו. סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ הינם סוכני האישיות של נוכחויות אלוהות מיוחדות ובלתי-אישיות אלה. וסודות העליונות הינם הוויות אישיוֹת גבוהות ביותר, הניחנות בתכונות נשגבות והמותאמות להפליא לבצע את עבודתן המדויקת והנעלה.
1. דִיוִינִינְגְטוֹן. במובן ייחודי, עולם זה הינו "חיקו של האב", ספירת ההתייחדות האישית של האב האוניברסאלי, אשר בה מצוי מופע מיוחד של אלוהיותו. דיווינינגטון הינו מקום-מפגש פרדיס של מכוונני המחשבה, ואולם זהו גם ביתן של ישויות ואישיויות רבות, ושל הוויות אחרות אשר מקורן באב האוניברסאלי. מלבד הבן הנצחי, אישיויות רבות אחרות הינן ממקור ישיר של פעולות ייחודיות של האב האוניברסאלי. רק רסיסי האב ואותן אישיויות והוויות אחרות שמקורן הישיר והבלעדי הינו האב האוניברסאלי, מתרועעות יחדיו ופועלות במשכן זה.
הסודות של דיווינינגטון כוללים את סוד המתת ואת המשימה של מכוונני המחשבה. טבעם, מקורם והטכניקה שבאמצעותה הם יוצרים מגע עם היצורים הנמוכים של העולמות האבולוציוניים, מהווים סוד של ספירת פרדיס זו. פעולות מדהימות אלה אינן נוגעות לכל היתר מאיתנו באופן אישי, ולכן סבורות האלוהויות כי מן הראוי שמאפיינים מסוימים של סעד אלוהי עצום זה, יוותרו מעבר להבנתנו המלאה. ככל שהיננו באים במגע עם שלב זה של פעילות אלוהית, מותרת לנו ידיעה מלאה של פעולות אלה, אך איננו מיודעים לחלוטין באשר לפרטים האינטימיים הנוגעים למתת עצומה זאת.
ספירה זו מכילה אף את הסודות על אודות טבעם, תכליתם ופעולותיהם של כל צורות רסיסי האב האחרות, של שְׁלִיחֵי הַכְּבִידָה ושל קבוצת הוויות אחרות שלא התגלו לכם. אך סביר ביותר שאמיתות אלה, הנוגעות לדיווינינגטון ואשר נמנעו ממני, היו מבלבלות אותי ומכבידות עלי בביצוע עבודתי, ויחד עם זאת, עדיין ייתכן שהן מצויות מעבר לקיבולת המושגית של סדר ההוויות שאליו הנני משתייך.
2. סוֹנָארִינְגְטוֹן. ספירה זו הינה "חיקו של הבן", העולם המקבל האישי של הבן הנצחי. זהו מטה פרדיס של בני האל היורדים והמרקיעים, בשעה שמקבלים הם הסמכה ואישור מלאים ובתקופה שלאחר מכן. עולם זה הינו הבית בפרדיס של כל בניו של הבן הנצחי, ושל כל בניו המתאמים והסימוכיים. קיימים סדרים רבים של בנים אלוהיים הקשורים למשכן זה, אשר לא התגלו לבני התמותה, מכיוון שאין להם נגיעה לתוכניות ההרקעה של ההתקדמות הרוחנית האנושית דרך היקומים ולעבר פרדיס.
הסודות של סוֹנָארִינְגְטוֹן כוללים את סוד התגלמותם של הבנים האלוהיים כבשר ודם. כאשר בן האל הופך לבן-אדם, ונולד, פשוטו כמשמעו, מרחמה של אישה, כפי שאירע בעולמכם לפני כאלף ותשע-מאות שנים – זהו מסתורין אוניברסאלי. מאורע זה מתחולל ברחבי היקומים, והינו סודם של הבנים האלוהיים השמור בסונארינגטון. המכווננים הינם מסתורין של האל האב. התגשמות הבנים האלוהיים הינה מסתורין של האל הבן; סוד זה נעול בגזרה השביעית של סונארינגטון, תחום שאליו אין יכולים לגשת, אלא אלה אשר חוו חוויה ייחודית זו באופן אישי. רק שלבי ההתגשמות הנוגעים לנתיבת ההרקעה שלכם הובאו לידיעתכם. ואולם, קיימים שלבים רבים אחרים של מסתורין התגשמות בני פרדיס מסדרים שלא נתגלו לכם, העוסקים במשימות שירות ביקום, שאף פרטיהן אינם ידועים לכם. וכן קיימים מסתורין אחרים בסונארינגטון.
3. סְפִּירִיטִינְגְטוֹן. עולם זה הינו "חיקה של הרוח", ביתן בפרדיס של ההוויות הגבוהות אשר מייצגות בלעדית את הרוח האינסופית. כאן נפגשות שבע רוחות האב וכמה מצאצאיהן מכל היקומים. במשכן שמימי זה מצויים אף סדרים רבים אחרים שלא התגלו של אישיויות רוח, הוויות המשמשות במגוון פעילויות ביקום אשר אינן נוגעות לתוכניות רימום היצורים בני התמותה של הזמן אל רמות הנצח של פרדיס.
הסודות של ספיריטינגטון כוללים את המסתורין הבלתי-חדיר של המַחְזִירוּת. היננו מספרים לכם על אודות המופע האוניברסאלי העצום של המַחְזִירוּת, ובמיוחד על האופן שבו היא פועלת בעולמות המטה של שבעת יקומי-העל, ואולם מעולם לא הסברנו תופעה זו במלואה; זאת מכיוון שאיננו מבינים אותה במלואה. אכן היננו מבינים רבות, רבות מאוד, אך פרטים בסיסים רבים עדיין נותרים מסתוריים גם בעבורנו. המַחְזִירוּת הינה סוד של האל הרוח. הודרכתם בנוגע לתפקודי המַחְזִירוּת ביחס לתוכנית ההרקעה של בני התמותה השורדים, וכך אומנם היא פועלת; ואולם, המַחְזִירוּת הינה גם מאפיין חיוני לתפקודם הנורמאלי של שלבים רבים אחרים של פעילות ביקום. מתת זו של הרוח האינסופית משמשת גם בערוצים אחרים, פרט לאלה של איסוף מודיעין ושל הפצת מידע. וכן, קיימים בספירטינגטון סודות אחרים.
4. וָיְסְגֶ'רִינְגְטוֹן. פלנטה זו הינה "חיקם של האב ושל הבן", וזוהי הספירה הסודית של הוויות מסוימות שלא התגלו לכם, אשר מקורן בפעולותיהם המשותפות של האב ושל הבן. זהו אף ביתן בפרדיס של הוויות מהוללות רבות בעלות ייחוס מורכב, הוויות שמקורן מורכב בשל מגוון הטכניקות המשמשות בשבעת יקומי-העל. בעולם זה מתאספים סוגים רבים של הוויות, אשר זהותן לא התגלתה לבני התמותה של אורנטיה.
הסודות של וָיְסְגֶ'רִינְגְטוֹן כוללים את סודות השילוש; והשילוש מהווה את סוד הסמכות לייצוג השילוש, לפעולה כְּבַּאֵי כוחם של האלים. הסמכות לייצג את השילוש מוענקת אך ורק לאותן הוויות אשר התגלו או שלא התגלו, ואשר שולשו, נבראו, הִתְמַמֵּשׁוּ לְבַסּוֹף, או הפכו נצחיות על-ידי כל שניים משלושת חברי שילוש פרדיס, או על-ידי שלושתם גם יחד. אישיויות אשר הגיעו לכדי קיום כתוצאה מפעולות השילוש של יצורים מהוללים מסוגים מסוימים, מייצגים לא יותר מאשר את מושג הפוטנציאל המנויד בשילוש זה, אף כי יצורים אלה עשויים להעפיל בנתיב החבוק בְּאלוהות, הפתוח בפני כל ההוויות מסוגן.
הוויות שלא-שולשו אינן מבינות עד סופה את טכניקת השילוש שבה נוקטים שניים או שלושה בוראים, או יצורים מסוימים אחרים. ואתם, לעולם לא תוכלו להבין תופעה זו במלואה, אלא אם כן – בעתיד הרחוק של נתיבתכם המהוללת – תתנסו בעצמכם בהרפתקה מעין זו ותצליחו בה, שכן אחרת, סודות אלה של וָיְִסְגֶ'רִינְגְטוֹן לנצח יהיו אסורים עליכם. ואולם בעבורי, בהיותי הוויה גבוהה שמקורה-בשילוש, כל גזרות וָיִסְגֶ'רִינְגְטוֹן הינן פתוחות. אני מבין לחלוטין את סוד המקור שלי ואת סוד ייעודי, ומגן עליהם באותה מלאות ובקדושה.
וכן קיימים צורות ושלבים אחרים של שילוש, אשר לא הובאו לידיעתם של אנשי אורנטיה; וחוויות אלה, בהיבטיהן האישיים, שמורות כראוי בגזרה הסודית של וָיְִסְגֶ'רִינְגְטוֹן.
5. סוֹלִיטָרִינְגְטוֹן. עולם זה הינו "חיקם של האב ושל הרוח", והוא מקום מפגשם של צבא מפואר של הוויות שלא התגלו, ואשר מקורן בפעולותיהן האחודות של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית, הוויות אשר, בנוסף לירושתן מן הרוח, חולקות את מאפייני האב.
זהו אף ביתם של הַשְׁלִיחִים הַבּוֹדְדִים ושל אישיויות אחרות מן הסדרים העל-מלאכיים. הינכם יודעים רק על מתי מעט מן ההוויות האלה; וקיים מספר עצום של סדרים שלא התגלה באורנטיה. העובדה כי הם שוכנים בעולם החמישי, אין משמעה בהכרח כי האב לא היה מעורב ביצירתם של השליחים הבודדים, או של עמיתיהם העל-מלאכיים; ואולם, בעידן האוניברסאלי הנוכחי יש לו נגיעה לתפקודם. במהלך העידן האוניברסאלי הנוכחי, זהו אף סטאטוס משכנם של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ הַאוניברסאליים.
קיימים סדרים נוספים רבים של אישיויות רוח, הוויות אשר אינן ידועות לבני התמותה, ואשר רואות בסוליטרינגטון את ספירת ביתן בפרדיס. ראוי לזכור כי כל החלוקות וכל הרמות של הפעילויות האוניברסאליות, מקבלות את מלוא מנת הסועדים הרוחניים, ממש כשם שמקבל תחום הסיוע המוענק לאדם בן התמותה המרקיע אל עבר ייעודו בפרדיס.
הסודות של סוליטרינגטון. מלבד סודות שילוש מסוימים, עולם זה טומן בחובו את סודות היחסים האישיים של הרוח האינסופית עם צאצאים מסוימים וגבוהים יותר של המקור והמרכז השלישי. בסוליטרינגטון חבויים המסתורין של ההתאגדויות האינטימיות של סדרים רבים שלא-התגלו עם הרוחות של האב, של הבן ושל הרוח; עם הרוח המשולשת של השילוש; ועם הרוחות של העליון, המרבי והמְּרַבִּי-העֶלְיוֹן.
6. שְׂרָפִינְגְטוֹן. ספירה זו הינה "חיקם של הבן ושל הרוח", והיא עולם הבית של צבא עצום של הוויות שלא-התגלו ואשר נבראו במשותף על-ידי הבן והרוח. זהו אף עולם הייעוד של כל סדרי הצבאות המלאכיים הסועדים, אשר כוללים את הסוּפֶּרְנַאפִים, הסֶקוֹנַאפִים ואת השְׂרָפִים. ועוד משרתים ביקום המרכזי וביקומים הסובבים אותו, סדרים רבים של רוחות נהדרות אשר אינן בגדר "רוחות סועדות ליורשי הישועה." כל עובדי הרוח הללו, בכל הרמות ובכל תחומי הפעילות ביקום, רואים בשׂרפינגטון את ביתם אשר בפרדיס.
הסודות של שׂרפינגטוןכוללים מסתורין משולש, אשר מתוכו הנני רשאי להזכיר אך ורק אחד – המסתורין של ההַסָּעָה השְׂרָפִית. סוד הנעול בגזרות הקדושות של שׂרפינגטון, נוגע ביכולתם של סדרים אחדים של שרפים – ושל הוויות רוח קשורות – לעטוף בתוככי צורותיהם הרוחניות את כל סדרי האישיויות הבלתי-חומריות, ולשאתם למרחקים במסעות בין-פלנטאריים ממושכים. שרפי ההסעה מבינים מסתורין זה, אך אינם משתפים בו אותנו, האחרים; ואפשר שאינם מסוגלים לעשות כן. המסתורין האחרים של שׂרפינגטון נוגעים לַחוויות האישיוֹת של סוגים מסוימים של משרתי רוח אשר טרם התגלו לבני התמותה. והיננו נמנעים מלדון בַּסודות הללו של בריות אשר הינן כה קרובות אליכם; זאת משום שאתם כמעט ומסוגלים להבין סדרים אלה של קיום, ומשום שאם נציג בפניכם אפילו את הבנתנו החלקית על אודות תופעות אלה, יהא זה בחזקת מעילה באימון.
7. אַסֶנְדִינְגְטוֹן. עולם ייחודי זה הינו "חיקם של האב, של הבן ושל הרוח", מקום המפגש של יצורי החלל המרקיעים, עולם הקבלה של עולי הרגל של הזמן החוצים את יקום האווֹנה בדרכם אל פרדיס. אסנדינגטון מהווה את מקום משכנן בפועל של נשמות הזמן והמרחב, עד אשר משיגות הן מעמד בפרדיס. אתם, בני התמותה, תבלו את מרבית "חופשותיכם" של האוונה באסנדינגטון. במהלך חייכם בהאוונה, אסנדינגטון ימלא בעבורכם את התפקיד שאותו מילאו מְנַהֲלֵי הַחֲזָרָה בעת ההרקעה דרך היקום המקומי ודרך יקום העל. כאן תעסקו באלפי פעילויות המצויות מעבר להשגת הדמיון בן התמותה. וכפי שהיה הדבר בכל ההתקדמויות הקודמות שלכם בהרקעתכם אל עבר האל, גם כאן ייצוֹר העצמי האנושי שלכם מערכות יחסים חדשות עם העצמי האלוהי שלכם.
הסודות של אסנדינגטון כוללים את המסתורין של הבנייה ההדרגתית, אך הוודאית, של עמית רוחני ואלמוֹתי מבחינה פוטנציאלית, בעל אופי וזהות, בתוך הדעת החומרית ובת התמותה. תופעה זו מהווה את אחד מן המסתורין המבלבלים ביותר ביקומים – התפתחותה של נשמה אלמותית בתוך הדעת של יצור חומרי בן-תמותה.
לעולם לא תבינו פעולה מסתורית זו במלואה; לא עד אשר תגיעו לאסנדינגטון. וזאת בדיוק הסיבה לכך שאסנדינגטון כולו יהא חשוף למבטכם המשתאה. שביעית מאסנדינגטון אסורה עלי – זוהי הגזרה הנוגעת בדיוק לסוד אשר הינו (או אשר עתיד להיות) החוויה הבלעדית והחֶזְקה של יצורים מן הסדר שלכם. חוויה זו שייכת לסדר הקיום האנושי שלכם. סדר האישיות שלי איננו עוסק בפעולות שכאלה במישרין. לפיכך, היא אסורה עלי ובסופו של דבר תתגלה לכם. ואולם, מסיבה כלשהי, לאחר שחוויה זו תתגלה לכם, היא תישאר סודכם לעולם. אינכם מגלים אותה לנו, או לכל סדר אחר של הוויות. היננו יודעים על ההיתוך הנצחי של מכוונן אלוהי ושל נשמה אלמותית ממוצא אנושי; ואולם הסופיונים המרקיעים מכירים חוויה זו בבחינת מציאות מוחלטת.
עולמות הבית הללו, של הסדרים המגוונים של הוויות רוחניות, הינם ספֵירות עצומות ומדהימות, והם משתווים לפרדיס בהדרם הנעלה וביופיים שאין-שני-לו. אלה הם עולמות מפגש – ספֵירות של איחוד-מחדש – המשמשים ככתובות קוסמיות קבועות. כסופיונים, אתם תתגוררו בפרדיס; ואולם, אסנדינגטון לעולם תהא כתובת הבית שלכם, אפילו כאשר תיכנסו לשירות בחלל החיצון. לאורך הנצח, אסנדינגטון תהא בית הזיכרונות הסנטימנטליים והחוויות הזכורות שלכם. לכשתהפכו להוויות רוחניות מדרגה שביעית, ייתכן שתוותרו על מעמדכם כתושבי פרדיס.
אם יקומים חיצוניים נמצאים כעת במהלך היווצרותם, ואם עתידים לשכון בהם יצורים של זמן בעלי פוטנציאל הרקעה, אזי היננו משערים כי גם ילדים עתידיים אלו עתידים לראות באסנדינגטון את עולם הבית שלהם בפרדיס.
אסנדינגטון הינה הספֵירה הקדושה היחידה אשר תהא פתוחה לחלוטין לבחינתכם בעת הגיעכם לפרדיס. וָיְִסְגֶ'רִינְגְטוֹן הינה הספֵירה הקדושה היחידה אשר פתוחה לחלוטין וללא סייג לבחינתי שלי. ובעוד שהסודות של וָיְִסְגֶ'רִינְגְטוֹן נוגעים למקור שלי, בעידן האוניברסאלי הזה אינני מחשיב אותה כביתי. הוויות שמקורן-בשילוש והוויות ששולשו אינן זהות זו לזו.
הוויות שמקורן-בשילוש אינן שותפות באופן מלא בעולמות האב; משכניהן היחידים מצויים באי פרדיס, בקרבה גדולה לספֵירה הקדושה ביותר. תדירוֹת, הן מופיעות באסנדינגטון, ב"חיקו של האב-הבן-הרוח", היכן שהן מתרועעות עם אחיהן, אשר העפילו לשם מעולמות החלל הנמוכים.
אתם עשויים להניח כי בנים בוראים, בהיותם ממוצא האב-הבן, יחשיבו את וָיְסְגֶ'רִינְגְטוֹן כביתם, אך אין אלה פני הדברים בעידן האוניברסאלי הנוכחי של פעולת האל בעל שבעת ההיבטים. וכן, קיימות בעיות דומות רבות אשר יבלבלו אתכם, הואיל והינכם עתידים להיתקל לבטח בקשיים רבים בעת שתנסו להבין את הדברים הללו, אשר הינם כה קרובים לפרדיס. ואין ביכולתכם להסיק בהצלחה מסקנות על אודות בעיות אלה; אתם יודעים כה מעט. ואף אם תדעו יותר על אודות עולמות האב, פשוט תתקלו בקשיים נוספים; וזאת, עד אשר תדעו עליהםהכול. המעמד בכל אחד מן העולמות הקדושים האלה מושג על-ידי שירות, כמו גם על-ידי טבע המוצא; ובמהלך העידנים האוניברסאליים העוקבים, ייתכן שקבוצות אישיוּת מסוימות תעבורנה חלוקה מחדש, כפי שאכן קורה.
עולמות המעגל הפנימי, יותר משהם עולמות מגורים בפועל, הינם לאמיתו של דבר עולמות התרועעות ומעמד. בני תמותה ישיגו מעמד מסוים בכל אחד מעולמות האב, למעט באחד. לדוגמה: כאשר אתם, בני התמותה, תגיעו להאוונה, תקבלו רשות כניסה לאסנדינגטון, שם תתקבלו בברכה רבה; ואולם, לא תורשו לבקר בששת העולמות האחרים. לאחר מעברכם דרך משטר פרדיס וקבלתכם לסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת, תקבלו הרשאת כניסה לסונארינגטון, באשר אתם בני האל בנוסף להיותכם מרקיעים – והינכם אף יותר מכך. אך לעולם שביעית של סונארינגטון, אותה גזרה שבה שמורים סודות ההתגשמות של הבנים האלוהיים, תיוותר סגורה לבחינתכם. סודות אלה לעולם לא יתגלו לבני האל המרקיעים.
בסופו של דבר, תקבלו גישה מלאה לאסנדינגטון וגישה חלקית לכל עולמות האב האחרים, למעט דיווינינגטון. ואולם, אפילו לאחר שתקבלו הרשאת נחיתה לחמישה עולמות נוספים, לאחר שתהפכו לסופיונים, עדיין לא תורשו לבקר בכל הגזרות של אותם העולמות. ואף לא תורשו לנחות בחופיו של דיווינינגטון, "חיקו של האב", אף-על-פי שבוודאות תעמדו ותחזרו ותעמדו "לימינו של האב". לעולם, במשך הנצח כולו, לא יתעורר כל צורך בנוכחותכם בעולמם של מכוונני המחשבה.
עולמות המפגש הללו של חיֵי הרוח הינם אזורים אסורים, זאת במידה שבה היננו מונחים לא לבקש להיכנס לאותם אזורים בְּספֵירות אלה, המצויים בשלמותם מחוץ לתחומי ניסיוננו. אתם עשויים להפוך ליצורים מושלמים, ממש כשם שהאב האוניברסאלי מהווה אלוהות מושלמת; ואולם, אינכם רשאים לדעת את כל הסודות ההתנסותיים של כל סדרי האישיויות האוניברסאליים האחרים. כאשר יש לבורא סוד אישיוּת התנסותי עם יציר כפיו, שומר הבורא סוד זה באמונה לעולמים.
כפי הנראה, כל הסודות הללו ידועים למכלול סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ. הוויות אלה מוכּרות במלואן אך ורק לקבוצותיהן המיוחדות של העולמות; סדרים אחרים מבינים אותם אך במעט. לאחר שתגיעו לפרדיס, תכירו את עשרת סודות העליונות השולטים באסנדינגטון ותאהבו אותם בלהט. למעט הסודות אשר בדיווינינגטון, אתם תבינו באופן חלקי גם את סודות העליונוּת בעולמות האב האחרים, אם כי לא באופן כה מושלם כפי שתבינו את הסודות באסנדינגטון.
כפי ששמם עשוי לרמז, קשורים סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ לעליון; באופן דומה, הם קשורים למרבי ואף לעליון-המרבי העתידי. סודות עליונוּת אלה הינם סודותיו של העליון וגם סודותיו של המרבי; והם הינם אף סודותיו של העליון-מרבי.
שבעת העולמות הבוהקים של הבן הנצחי הינם שבעת העולמות של שלבי הקיום הרוחני הטהור. גופים כדוריים זוהרים אלה הם המקור של שלושת אורות פרדיס והאוונה, ומרבית השפעתם, אם כי לא כולה, מוגבלת ליקום המרכזי.
אישיות איננה נוכחת על לוויני פרדיס אלה; לפיכך, אך מעט מן המתרחש במשכנות רוח-טהורה אלה ניתן להצגה לַאישיויות החומריות ובנות התמותה. לימדונו כי עולמות אלה רוחשים בחיים אחרים-מאישיים של הוויות הבן הנצחי. היננו מסיקים כי ישויות אלה מכונסות על-מנת לסעוד את היקומים המתוכננים של החלל החיצון. הפילוסופים של פרדיס טוענים כי כל מחזור של פרדיס – המונה כשני מיליארד שנות אורנטיה – עֵד ליצירת מאגרים נוספים מן הסדרים הללו בעולמותיו החשאיים של הבן הנצחי.
ככל שידיעתי מגעת, מעולם לא הייתה אישיות כלשהי על עולם מעולמות אלה של הבן הנצחי. במהלך כל התנסותי הארוכה בפרדיס ומחוצה לפרדיס, מעולם לא נשלחתי לבקר באחד העולמות הללו. אפילו האישיויות הנבראות-בצוותא על-ידי הבן הנצחי אינן מבקרות בעולמות אלה. היננו מסיקים, אם כן, כי כל סוגי הרוחות הבלתי-אישיות – ללא קשר לזהות הוריהן – מתקבלות במשכנות רוח אלה. מכיוון שהנני אישיות בעלת צורה רוחנית, אין ספק שאף לוּ הייתי מורשה לבקר בעולם שכזה, הרי שהוא היה נדמה לי כריק ונטוש. אישיויות רוח גבוהות אינן נוטות לסיפוק סקרנות חסרת תוחלת; הן אינן נוטות לעבר הרפתקאות חסרות תועלת לחלוטין. בכל עת קיימות יותר מדי הרפתקאות מסקרנות ותכליתיות, מכדי שיורשה לפתח עניין גדול כלשהו בפרויקטים עקרים או בלתי-מציאותיים.
בין המעגל הפנימי של האוונה לבין הספֵירות הבוהקות של הבן הנצחי, חגים שבעת הגרמים השמימיים של הרוח האינסופית, עולמות המאוכלסים בצאצאיה של הרוח האינסופית, בבניהן ששולשו של אישיויות ברואות מהוללות, ובסדרים אחרים של הוויות שלא התגלו, ואשר עוסקות בניהול היעיל של יוזמות רבות בתחומי הפעילויות המגוונים של היקום.
שבע רוחות האב הינן הנציגות העליונות והמרביות של הרוח האינסופית. והן מקיימות את עמדותיהן האישיות, את מוקדי הכוח שלהן, בהיקף פרדיס; ואולם, כל הפעילויות הנוגעות לניהול ולהכוונת היקום המקיף מתרחשות על שבע הספֵירות הניהוליות המיוחדות של הרוח האינסופית, ומהן. לאמיתו של דבר, שבע רוחות האב הינן גלגל האיזון של הדעת-רוח ביקום היקומים; עוצמה ממורכזת חובקת-כל, מקיפת-כל ומתאמת-כל.
רוחות האב פועלות משבע הספירות המיוחדות הללו, על-מנת לאזן ולייצב את מעגלי הדעת הקוסמית של היקום המקיף. וכן, יש להן אף נגיעה לגישה ולנוכחות הרוחנית המשתנה של האלוהויות ברחבי היקום המקיף. התגובות הפיזיות הינן אחידות, בלתי-משתנות, ותמיד מיידיות ואוטומאטיות. ואולם, הנוכחות הרוחנית ההתנסותית מצויה בהתאמה לתנאים הבסיסיים, או למצבי הקבלה הרוחנית, הטבועים בדעת היחידים של התחומים.
סמכות, נוכחות ופעולה פיזיות אינן משתנות בכל רחבי היקומים, גדולים כקטנים. הגורם המבדיל בְּנוכחות רוחנית, או בְּתגובה רוחנית, הינו התנודה המשתנה בהכרה ובקבלה של אלה על-ידי יצורים רצוניים. בעוד שנוכחותה הרוחנית של אלוהות מוחלטת וקיומית איננה תלויה באופן כלשהו בגישתם הנאמנה, או לחלופין בחוסר-נאמנותם, של יצורים ברואים, בה בעת נכון הוא כי הנוכחות הפועלת של אלוהות תת-מוחלטת והתנסותית בהחלט מושפעת ישירות על-ידי ההחלטות, הבחירות והגישות הרצוניות של הוויות ברואות סופיות שכאלה – וכן, על-ידי הנאמנות והדבקות של היחיד, הפלנטה, המערכת, הקונסטלציה או היקום. ואולם, נוכחות רוחנית זו של אלוהות איננה גחמנית ואף איננה שרירותית; ושונותה ההתנסותית נובעת מטבע מתת הרצון החופשי של יצורים אישיים.
הגורם הקובע את מידת הנוכחות הרוחנית המשתנה מצוי בלבבכם ובדעתכם ; והוא מורכב מהאופן שבו אתם בוחרים, מהחלטות הדעת שלכם ומנחישות רצונכם החופשי. הבדל זה טבוע בתגובות הרצון החופשי של הוויות אישיוֹת תבוניות, הוויות אשר האב האוניברסאלי הורה כי תִפעלנה מתוך חופש בחירה. והאלוהויות לעולם נאמנות לגאות ולשפל של רוחותיהן, בעת שהן מתאימות עצמן לתנאים ועונות על הדרישות הנובעות מן הבחירה המשתנה של היצור; פעם הן מעניקות יותר מנוכחותן בתגובה לרצון כן, ופעם אחרת הן נסוגות מן הזירה, כאשר יצוריהן מחליטים להשתמש לרעה ברצון החופשי האלוהי שניתן להם. וכך, הרוח האלוהית מצייתת בענווה לבחירותיהם של יצורי העולמות.
לאמיתו של דבר, מִשכנות המִנהל של שבע רוחות האב, הינם מטה פרדיס של שבעת יקומי-העל ושל גזרות החלל החיצון התואמות להם. כל אחת מרוחות האב שולטת ביקום-על אחד, וכל אחד משבעת העולמות הללו מוקצה בלעדית לאחת מרוחות האב. למעשה, אין כל שלב בַּניהול התת-פרדיסי של שבעת יקומי העל, אשר צרכיו אינם מסופקים על-ידי עולמות מִנהל אלה. הם אינם כה בלעדיים כמו העולמות של האב או העולמות של הבן, ואף כי מעמד המגורים הינו מוגבל לילידים ולהוויות העובדות בעולמות המנהל, שבע פלנטות ניהול אלה פתוחות תמיד לכל ההוויות אשר חפצות לבקר בהן, ואשר מסוגלות להבטיח את אמצעי ההסעה הנחוצים.
בעבורי, עולמות מנהל אלה הינם המקומות המסקרנים והמעניינים ביותר המצויים מחוץ לפרדיס. בשום מקום אחר ברחבי היקום לא ניתן להבחין בפעילויות כה מגוונות, המערבות סדרים שונים כה רבים של הוויות, הנוגעות לפעולות ברמות מגוונות כה רבות, ובעיסוק שהוא בה בעת חומרי, שכלי ורוחני. וכאשר הנני מקבל תקופת רגיעה ממשימותיי – באם רצה המקרה והנני מצוי בפרדיס או בהאוונה – לרוב ממשיך אני אל אחד מן העולמות השוקקים הללו של שבע רוחות האב, ושם זוכָה דעתי לקבל השראה ממחזות של יוזמה, דבקות, נאמנות, חוכמה ויעילות. אין כל מקום אחר שבו ביכולתי לחזות בהתאגדויות-הדדיות של ביצועי אישיוּת כה מדהימים, המתרחשים בכל שבע רמות המציאות ביקום. ותמיד הנני ניזון מפעילויותיהם של אלה היודעים את מלאכתם היטב ואשר כה נהנים לעשותה.
[הוצג על-ידי זה ההופך-בינה-למושלמת, אשר מוּנה לפעילות זו בידי עתיקי היומין באוורסה.]
היקום המושלם והאלוהי מצוי במרכזה של הבריאה כולה; זהו הגרעין הנצחי אשר סביבו חגות היצירות העצומות של הזמן והמרחב. פרדיס הינו האי הגרעיני העצום של היציבות המוחלטת, אשר נח בחוסר-תנועה בלב ליבו של היקום הנצחי והמפואר. משפחת פלנטארית מרכזית זו, הקרויה האווֹנה, מרוחקת עד מאוד מהיקום המקומי של נבאדון. היא הינה עצומה בממדיה ובעלת מסה בל-תיאמן כמעט, ובה מיליארד ספֵירות נשגבות בהדרן שיופיין עולה על כל דמיון; ואולם, שיעורה האמיתי של יצירה עצומה זו מצוי באמת מעבר להשגתה של הדעת האנושית.
זהו הצבּר העולמות האחד והיחיד, אשר הינו מיושב, מושלם ומבוסס. זהו יקום מושלם אשר נברא כך בשלמותו; הוא איננו יציר התפתחות אבולוציונית. זהו הגרעין הנצחי של המושלמוּת, אשר סביבו מסתחרר מצעד היקומים האינסופי, המהווה את הניסוי האבולוציוני האדיר, את ההרפתקה השאפתנית של בניו הבוראים של האל, אשר שואפים לשכפל בזמן ולהעתיק בחלל את התבנית האוניברסאלית, את אידיאל השלמוּת האלוהית, את הסופיות העליונה, את המציאות המרבית ואת המושלמות הנצחית.
החל בהיקף של פרדיס ועד לַגבולות הפנימיים של שבעת יקומי-העל, שוררים שבע תנועות-החלל ושבעת תנאי-החלל הבאים:
1. אזורי מרחב-הביניים השקטים אשר גובלים בפרדיס.
2. המצעד, הנע בכיוון השעון, של שלושת מעגלי פרדיס ושל שבעת מעגלי האוונה.
3. האזור השקט-למחצה אשר מפריד את מעגלי האוונה מגופי הכבידה הכהים של היקום המרכזי.
4. החגורה הפנימית של גופי הכבידה הכהים, הנעה כנגד כיוון השעון.
5. אזור החלל הייחודי השני, המפריד בין שני מסלולי החלל של גופי הכבידה הכהים.
6. החגורה החיצונית של גופי הכבידה הכהים, החגה מסביב לפרדיס עם כיוון השעון.
7. אזור חלל שלישי – אזור שקט-למחצה – אשר מפריד את החגורה החיצונית של גופי הכבידה הכהים מן המעגלים הפנימיים ביותר של שבעת יקומי-העל.
מיליארד העולמות של האוונה מאורגנים בשבעה מעגלים משותפי-מרכז, המקיפים בסמיכות מיידית את שלושת המעגלים של לווייני פרדיס. במעגל האוונה הפנימי ביותר מצויים למעלה משלושים-וחמישה מיליון עולמות, ובמעגל החיצוני ביותר למעלה ממאתיים ארבעים-וחמישה מיליון; זאת כאשר בין שני המעגלים מפריד מספר פרופורציונאלי של עולמות. כל אחד מן המעגלים נבדל ממשנהו, אך כולם מאוזנים באופן מושלם ומאורגנים באופן מעודן, וכל אחד מהם מתחדר בְּנציגות ייחודית מטעם של הרוח האינסופית – אחת משֶׁבַע הַרוּחוֹת שֶׁל הַמַּעְגָּלִים. בנוסף לתפקידים אחרים, רוח בלתי-אישית זו מתאמת את התנהלות הנושאים השמימיים ברחבי כל מעגל.
המעגלים הפלנטאריים של האוונה אינם מגוּבבים זה על גבי זה; עולמותיהם עוקבים בזה אחר זה במצעד קווי סדור. היקום המרכזי סובב סביב האי הנייח של פרדיס במישור עצום אחד, המורכב מעשר יחידות יציבוֹת ומשותפות-מרכז – שלושת מעגלי ספֵירות פרדיס ושבעת מעגלי עולמות האוונה. בהיבט הפיזי, מעגלי פרדיס והאוונה כולם הינם מערכת אחת ויחידה; ההפרדה ביניהם הינה אך לשם הכרת ההבדלים התפקודיים והניהולים ביניהם.
הזמן אינו נמדד בפרדיס; הסִדרה של האירועים העוקבים טבועה במושגם של ילידי האי המרכזי. ואולם, הזמן נוגע למעגלי האוונה ולַהוויות הרבות – ממוצא שמימי וממוצא ארצי – אשר שוהות בהם. לכל עולם האוונה זמן מקומי משלו, הנקבע על-ידי מסלולו. השנה בכל העולמות במעגל נתון הינה בעלת אורך זהה, משום שעולמות אלו חגים באופן אחיד סביב פרדיס; ואורכן של שנים פלנטאריות אלה הולך ומתקצר ככל שמתקדמים מן המעגל החיצוני ביותר לעבר המעגל הפנימי ביותר.
בנוסף לזמן-המחזור של האוונה, קיים גם היום הסטנדרטי של פרדיס-האוונה, וכן ציוני זמן נוספים הנקבעים על שבעת לווייני פרדיס של הרוח האינסופית ואשר נשלחים מהם. היום הסטנדרטי של פרדיס-האוונה מתבסס על משך הזמן הדרוש למשכנות הפלנטאריים של מעגל האוונה הראשון, או הפנימי, להשלים הקפה אחת מסביב לאי פרדיס; ואף-על-פי שמהירותן של ספֵירות אלה היא עצומה, בהיותן ממוקמות בין גופי הכבידה הכהים לבין פרדיס האדיר, נדרשות להן כמעט אלף שנים על-מנת להשלים הקפה אחת. אף כי באין יודעין, אמת קראתם עת נחו עיניכם על ההצהרה "ואלף שנים הן כיום אחד, כאשמורת בלילה, בעיני יהוה." יום אחד של פרדיס-האוונה קצר מאלף שנים בלוח השנה המעוברת הנוכחי של אורנטיה, אך בשבע דקות, שלוש שניות ושמינית השנייה.
יום פרדיס-האוונה זה הינו יחידת הזמן הסטנדרטית של שבעת יקומי-העל, אף שכל אחד מהם מחזיק בסטנדרטים פנימיים של זמן משל עצמו.
בשוליו של יקום מרכזי עצום זה, הרחק מעבר לחגורה השביעית של עולמות האוונה, נע מספר בלתי-ייאמן של גופי כבידה כהים עצומים. במובנים רבים, המוני מסות כהות אלה אינן דומות לגרמי שמיים אחרים; ואף בצורתן שונות הן עד מאוד. גופי כבידה כהים אלו אינם מחזירים אור ואינם סופגים אור; הם כלל אינם מגיבים לאור אנרגיה-פיזית, והם מקיפים ואופפים את האוונה באופן כה מושלם, עד כי הם מוסתרים אף מנקודת המבט של היקומים המיושבים הקרובים ביותר של הזמן והמרחב.
החגורה העצומה של גופי הכבידה הכהים נחלקת, על-ידי חיץ חלל מיוחד, לשני מעגלים אליפטיים שווים. החגורה הפנימית סובבת כנגד כיוון השעון; ואילו החיצונית סובבת עם כיוון השעון. שילוב תנועות אלה, בכיוונים משתנים, יחד עם המסה יוצאת-הדופן של הגופים הכהים, מאזנת ביעילות כה רבה את קווי הכבידה של האוונה והופכת את היקום המרכזי לבריאה מאוזנת מבחינה פיזית ובעלת ייצוב מושלם.
המצעד הפנימי של גופי הכבידה הכהים מאורגן כטבעת הכוללת שלוש קבוצות מעגליות. חתך רוחב של מעגל זה יגלה שלושה עיגולים משותפי-מרכז בעלי צפיפות כמעט שווה. המעגל החיצוני של גופי הכבידה הכהים מאורגן בניצב, בהיותו גבוה פי עשרת אלפים מהמעגל הפנימי. קוטרו של המעגל החיצוני, בציר מעלה-מטה, גדול פי חמישים אלף מאשר קוטרו בציר הרוחבי.
החלל החוצץ בין שני מעגלים אלה של גופי כבידה הינוייחודי, זאת במובן שלא יימצא כמותו בשום מקום אחר ברחבי היקום. אזור זה מתאפיין בתנועות גליות כבירות בכיוון מעלה-מטה, ומתחדר בפעילויות אנרגיה עצומות מסוג בלתי-נודע.
לדעתנו, האבולוציה העתידית של רמות החלל החיצון לא תתאפיין בתופעות הדומות למתרחש בגופי הכבידה הכהים של היקום המרכזי; אנו רואים מצעדים אלו של תנועה חליפית של גרמים מאזני-כבידה כבירים כייחודיים ביקום האב.
הוויות רוחניות אינן שוכנות בחלל הערפילי; והן אינן גרות בעולמות אֵתֵריים; הן מתגוררות בעולמות ממשיים בעלי טבע חומרי, עולמות ממשיים בדיוק כְּאלה שעליהם מתגוררים בני-תמותה. עולמות האוונה הינם ממשיים ומוחשיים, אף כי החומר המוחשי המרכיב אותם שונה מן הארגון החומרי של עולמות שבעת יקומי-העל.
המציאויות הפיזיות של האוונה מייצגות סדר ארגון אנרגיה השונה מיסודו מכל סדר השורר ביקומים האבולוציוניים של החלל. האנרגיות של האוונה הן משולשות; יחידות האנרגיה-חומר של יקומי-העל כוללות מטען אנרגיה כפול, אף כי קיימת בהם צורת אנרגיה אחת בעלת צד חיובי וצד שלילי. יצירתו של היקום המרכזי הינה ממקור משולש (השילוש); יצירתו (במישרין) של יקום מקומי הינה ממקור כפול – על-ידי בן בורא ורוח יצירתית.
החומר של האוונה מורכב מההתארגנות של אלף יסודות כימיים בדיוק, ומפעולתן המאוזנת של שבע צורות האנרגיה של האוונה. כל אחת מן האנרגיות הבסיסיות האלה מתבטאת בשבעה מופעים של התעוררות, כך שילידי האוונה מגיבים לארבעים ותשעה גירויים חושיים שונים. במילים אחרות, ומנקודת מבט פיזית טהורה, ילידי היקום המרכזי ניחנים בארבעים ותשע צורות חישה. קיימים שבעים חושים מורונטיים, ואילו מספר תגובות החישה בקרב הוויות מן הסדרים הרוחניים הגבוהים יותר משתנה משבעים ועד למאתיים ועשר, בהתאם לסוג ההוויה.
לא תוכל עינו של בן אורנטיה להבחין במי מההוויות הפיזיות של היקום המרכזי. וכן, לא יחוֹלל כל גירוי פיזי שהוא, אשר מקורו בעולמות הרחוקים הללו, תגובה כלשהי באברי החישה הגסים שלכם. לוּ היה יכול בן-תמותה מאורנטיה להיות מוסע להאוונה, כי אז הוא היה מתקיים שם כחירש, כעיוור וכחסר כל תחושה מסוג אחר; הוא היה מסוגל לתפקד אך כהוויה מוגבלת המודעת-לעצמה, אשר ניטל ממנה כל גירוי סביבתי וכל אפשרות תגובה לגירוי שכזה.
בבריאה המרכזית קיימות תופעות פיזיות ותגובות רוחניות רבות, אשר אינן ידועות בְּעולמות כדוגמת אורנטיה. הארגון הבסיסי של בריאה ממקור משולש אינו דומה כלל להרכב ממקור כפול של היקומים הברואים של הזמן והמרחב.
חוקי הטבע בכללותם מתואמים על בסיס שונה לחלוטין מזה של מערכות האנרגיה הדואליות של הבריאוֹת המתפתחות. היקום המרכזי כולו מאורגן בהתאם למערכת המשולשת של השליטה המושלמת והסימטרית. ברחבי מערכת האוונה-פרדיס מתקיים איזון מושלם בין כל המציאויות הקוסמיות לבין כל הכוחות הרוחניים. פרדיס, באחיזתו המוחלטת בבריאה החומרית, מווסת ומקיים באופן מושלם את האנרגיות הפיזיות של יקום מרכזי זה; הבן הנצחי, כחלק מאחיזתו הרוחנית הכוללת, שומר במושלמות רבה על מעמדם הרוחני של כל שוכני האוונה. דבר אינו התנסותי בפרדיס, ומערכת האוונה-פרדיס הינה יחידה של מושלמוּת יצירתית.
הכבידה הרוחנית האוניברסאלית של הבן הנצחי פועלת באופן מדהים בכל רחבי היקום המרכזי. כל הערכים הרוחניים וכל אישיויות הרוח נמשכים ללא הרף פנימה, לעבר משכן האלים. דחף זה לעבר האל הינו עז ואין ממנו מפלט. השאיפה להגיע אל האל חזקה יותר ביקום המרכזי, לא בשל העובדה שהכבידה הרוחנית שם חזקה יותר מאשר ביקומים החיצוניים, אלא בשל העובדה שההוויות שהגיעו להאוונה הינן רוחניות באופן מלא יותר, ולפיכך מגיבות בעוצמה רבה יותר לפעולתה התמידית של משיכת כבידת הרוח האוניברסאלית של הבן הנצחי.
בדומה לכך, מושכת הרוח האינסופית את כל הערכים השכליים אל עבר פרדיס. ברחבי היקום המרכזי פועלת כבידת הדעת של הרוח האינסופית בשיתוף עם כבידת הרוח של הבן הנצחי, ויחדיו הן מכוננות את הדחף המשולב של הנשמות המרקיעות למצוא את האל, להשיג את האלוהות, להגיע לפרדיס ולדעת את האב.
האוונה הינו יקום מושלם מבחינה רוחנית ויציב מבחינה פיזית. נראה כי השליטה והיציבות המאוזנת של היקום המרכזי הינן מושלמות. כל אשר הוא חומרי או רוחני, ניתן לצְפות מראש באופן מושלם, אך לא כך הוא באשר לתופעות הדעת ולרצון החופשי של האישיות. היננו מסיקים כי החטא עשוי להיחשב כבלתי-אפשרי, אך היננו עושים זאת על בסיס העובדה שמעולם לא נמצא יליד האוונה בעל רצון חופשי אשם באי-ציות לרצון האלוהות. במשך כל הנצח, הוויות נעלות אלה התמידו בנאמנותן לנִצְחִי הַיּוֹמִין. ואף מעולם לא הופיע חטא ביצור כלשהו אשר הגיע להאוונה כעולה רגל. מעולם לא אירע ביקום המרכזי של האוונה כל מקרה של התנהגות בלתי-ראויה בקרב היצורים ובקרב קבוצות האישיויות שאי פעם נבראו בו, או אשר התקבלו אליו. השיטות והאמצעיים המשמשים לברירה ביקומי הזמן הינם כה מושלמים וכה אלוהיים, עד כי מעולם, על-פי רישומי האוונה, לא אירעה כל טעות; מעולם לא נעשתה כל שגיאה; ואף לא נשמה מרקיעה אחת נתקבלה ליקום המרכזי בטרם הגיעה זמנה.
באשר לממשל של היקום המרכזי, לא קיים כזה. בהיות האוונה מושלמת באופן כה מעודן, אין נדרשת בה מערכת ממשל אינטלקטואלית. אף אין בה בתי משפט קבועים, ואף לא בתי מחוקקים; כל שנדרש להאוונה הוא רק הכְוונה מנהלתית. וכאן ניתן לחזות בפסגת האידיאל של ממשל-עצמיאמיתי.
אין כל צורך בממשל בקרב בריות תבוניות מושלמות וכמעט-מושלמות. בריות אלה אינן נזקקות לתקנות, בהיותן הוויות מושלמות מלידה השרויות בקרבת יצורים אבולוציוניים אשר עברו זה מכבר את הבחינה הקפדנית של בתי הדין העליונים של יקומי העל.
המִנהל בהאוונה איננו אוטומאטי, ואולם הוא מדהים במושלמותו ואלוהי ביעילותו. הוא הינו פלנטארי בעיקרו והוא מוקנה לנצחי היומין, באופן שבו כל עולם בהאוונה מוכוון בידי אחת מן האישיויות הללו שמקורן בשילוש. נצחי היומין אינם בוראים, אך הם מנהלנים מושלמים. הם מלמדים במיומנות עילאית ומכווינים את ילדיהם הפלנטאריים בתבונה כה מושלמת, על סף המוחלטוּת.
מיליארד הספֵירות של היקום המרכזי מהוות את מגרש הלימוד של האישיויות הגבוהות שמוצאן מפרדיס ומהאוונה, ובנוסף, משמשות הן כזירת המבחן הסופי עבור היצורים המרקיעים מעולמות הזמן האבולוציוניים. במהלך ההוצאה אל הפועל של תוכניתו הגדולה של האב האוניברסאלי להרקעת היצורים, נוחתים עולי הרגל של הזמן בעולמות הקבלה של המעגל החיצוני, או השביעי, ומתקדמים בהדרגה – ככל שמתעצמת הכשרתם וככל שגדל ניסיונם – פנימה, עולם אחר עולם, מעגל אחר מעגל, עד אשר לבסוף משיגים הם את האלוהויות ומגיעים לשכון בפרדיס.
אף כי הספֵירות בשבעת המעגלים מתוחזקות כעת במלוא הדרן הנשגב, רק כאחוז אחד מכל הקיבולת הפלנטארית משמש לקידום תוכניתו האוניברסאלית של האב להרקעת בני התמותה. כעשירית האחוז משטחם של העולמות העצומים הללו מוקצית לַחיים ולַפעילויות של סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת, הוויות אשר שרויות לנצח בְּאור ובְּחיים ואשר שוהות וסועדות באופן תדיר בעולמות האוונה. משכנן האישי של הוויות מרוּממות אלה הינו בפרדיס.
המבנה הפלנטארי של ספֵירות האוונה שונה לחלוטין מזה של מערכות החלל ושל העולמות האבולוציוניים. בשום מקום אחר ברחבי היקום המקיף לא יהא זה מתאים כי ספֵירות עצומות שכאלה תשמשנה כעולמות מיושבים. ההרכב הפיזי של טְרִיָאטָה, בצירוף האפקט המאזֶן של גופי הכבידה הכהים העצומים, מאפשר להשוות באופן כה מושלם את הכוחות הפיזיים, ולאזן באופן כה מעודן את המשיכות השונות של בריאה עצומה זו. גם אנטי-כבידה משמשת בְּארגון התפקודים החומריים והפעילויות הרוחניות בעולמות עצומים אלו.
הארכיטקטורה, התאורה והחימום, כמו גם העיטורים הביולוגיים והאמנותיים, של ספֵירות האוונה, מצויים מעבר ליכולת ההשתרעות הרָבה ביותר של הדמיון האנושי. לא ניתן לספר לכם רבות על אודות האוונה; על-מנת להבין את יופייה ואת הדרה תהיו מוכרחים לראותה בעצמכם. ואולם, ניתן להיאמר כי בעולמות מושלמים אלה קיימים גם נהרות ואגמים אמיתיים.
מן הבחינה הרוחנית, עולמות אלו מצוידים באופן אידיאלי לשם מילוי תפקידם; הם מותאמים היטב לשמש אכסניה לַסדרים הרבים והשונים של ההוויות הפועלות ביקום המרכזי. על-גבי עולמות יפהפיים אלה מתרחשות פעילויות מרובות המצויות הרחק מעבר ליכולת התפישה האנושית.
על עולמות האוונה קיימות שבע צורות חיים והוויות בסיסיות, אשר כל אחת מהן מתקיימת בשלוש רמות מובחנות. כל אחת מן הרמות האלה מתחלקת לשבעים מחלקות ראשיות; וכל מחלקה ראשית מורכבת מאלף מחלקות משניות, אשר נחלקות אף הן בחלוקות משנה, וכך הלאה. ניתן למיין את קבוצות החיים הבסיסיות האלה באופן הבא:
1. חומרית.
2. מורונטית.
3. רוחנית.
4. מוחלטופית.
5. מרבית.
6. מֻחְלֶטֶת בְּצַוְתָּא.
7. מוחלטת.
ריקבון ומוות אינם מהווים חלק ממעגל החיים בעולמות האוונה. ביקום המרכזי היצורים החיים הנמוכים עוברים התמרות והתגשמויות בחומר. הם אכן משנים צורה ומופע, אך אינם מתפרקים בתהליכים של ריקבון ומוות תאי.
ילידי האוונה כולם הינם צאצאי שילוש פרדיס. אין להם הורים-יצורים, והם הינם הוויות אשר אינן מתרבות. אין ביכולתנו לתאר את יצירתם של האזרחים הללו של היקום המרכזי, הוויות אשר מעולם לא נבראו. כלל סיפור הבריאה של האוונה מהווה אך ניסיון למקם בזמן ובמרחב עובדה נצחית שאין לה קשר לזמן או למרחב, כפי שאלו נתפשים על-ידי בני התמותה. עלינו להותיר, אם כן, את שאלת נקודת המקור לפילוסופיה האנושית; אף אישיויות גבוהות בהרבה מן הרמה האנושית עדיין נזקקות למושג של "התחלות". ואף-על-פי-כן, המערכת של האוונה-פרדיס הינה נצחית.
ילידי האוונה חיים במיליארד הספֵירות של היקום המרכזי, באותו מובן שבו שוכנים סדרים אחרים של אזרחים קבועים בַּספֵירות שבהן נולדו. כשם שהבנים בני הסדרים החומריים מממשים את הכלכלה החומרית, השכלית והרוחנית של מיליארד המערכות המקומיות של יקום-על, כך, במובן רחב יותר, חיים ופועלים ילידי האוונה במיליארד העולמות של היקום המרכזי. הינכם רשאים להתייחס לבני האוונה אלה כאל יצורים חומריים, באותו מובן שבו המילה "חומרי" ניתנת להרחבה לשם תיאור המציאויות החומריות של היקום האלוהי.
קיימים בהאוונה חיים יְלִידִיִּים בעלי משמעות לכשעצמם. בני האוונה סועדים בדרכים רבות את אלה היורדים מפרדיס וכן את מרקיעי יקומי-העל; ואולם, הם אף מקיימים חיים ייחודיים ליקום המרכזי, חיים בעלי משמעות יחסית די נפרדת הן מפרדיס והן מיקומי-העל.
כשם שסגידת בני האמונה מן העולמות האבולוציוניים סועדת את שביעות רצון אהבת האב האוניברסאלי, כך מרווה ההערצה המרוּממת של יצורי האוונה את האידיאלים המושלמים של היופי האלוהי ושל האמת האלוהית. כשם שבן התמותה כמהַ לעשות את רצון האל, כך יצורים אלה של היקום המרכזי חיים על-מנת לרַצות את האידיאלים של שילוש פרדיס. מטבע הווייתם, הם הינם רצון האל. האדם עולז בטוּבו של האל, בני האוונה עולצים ביופי האלוהי, ואילו שניכם גם יחד נהנים מן הסעד של חופש האמת החיה.
לרשותם של בני האוונה נתונים ייעוד נוכחי וייעוד עתידי שלא התגלה. וכן קיימת בעבור יצורים ילידי האוונה התקדמות אשר הינה ייחודית ליקום המרכזי, ואשר איננה כוללת לא הרקעה לפרדיס ולא חדירה אל יקומי-העל. התקדמות זו, לעבר מעמד האוונה גבוה יותר, ניתנת לתיאור באופן הבא:
1. התקדמות התנסותית כלפי חוץ, מן המעגל הראשון לעבר המעגל השביעי.
2. התקדמות פנימה מן המעגל השביעי לעבר מעגל הראשון.
3. התקדמות תוך-מעגלית – התקדמות בתוככי עולמותיו של מעגל נתון.
בנוסף לילידי האוונה, שוכני היקום המרכזי כוללים סוגים רבים של הוויות המשמשות תבנית בעבור קבוצות שונות ביקום – יועצים, מנהלים ומורים מקרב בני מינם ובעבור בני מינם ברחבי הבריאה. כל הוויה בכל יקום ויקום נבראה בהתאם לקווי דמותו של יצור תבנית מסדר כלשהו, החי על אחד ממיליארד עולמות האוונה. ואף לבני התמותה של הזמן קיימים אידיאלים ויעדים הנוגעים לקיום כיצורים, והמצויים במעגלים החיצוניים של ספֵירות תבנית עליונות אלה.
וכן מצויות אותן הוויות אשר הגיעו אל האב האוניברסאלי; הוויות אשר רשאיות ללכת ולבוא ואשר מוקצות לטובת משימות שירות מיוחדות פה ושם ברחבי היקומים. ובכל עולם בהאוונה ימָצאו המועמדים להישג, אלה אשר הגיעו פיזית אל היקום המרכזי, אך טרם השיגו את ההתפתחות הרוחנית שתאפשר להם לדרוש אזרחות של פרדיס.
הרוח האינסופית מיוצגת על עולמות האוונה על-ידי צבא של אישיויות, הוויות של הוד ושל הדר, אשר מנהלות לפרטיהם את העניינים השכליים והרוחניים המורכבים של היקום המרכזי. על עולמות אלה של מושלמות אלוהית, הן מבצעות את העבודה ההכרחית לפעולתה התקינה של בריאה עצומה זו, ובנוסף, מקיימות מגוון משימות לימוד, אימון וסעד בעבור המספר העצום של היצורים המרקיעים, אשר מעולמות האפילה של החלל העפילו אל התהילה.
קיימות קבוצות רבות של הוויות ילידות מערכת האוונה-פרדיס, אשר אינן קשורות באופן כלשהו במישרין לתוכנית ההרקעה של השגת המושלמות של היצורים; ומשום כך, הוויות אלה הושמטו מסיווג האישיויות אשר הוצג לגזעים בני התמותה. מוצגות בזאת אך ורק הקבוצות העיקריות של הוויות על-אנושיות ואותם סדרים הנוגעים ישירות לחוויית ההישרדות שלכם.
בהאוונה שוקקים חיים מכל הרמות של ההוויות התבוניות; הוויות אשר מבקשות להתקדם שם מן המעגלים הנמוכים אל המעגלים הגבוהים, במסגרת מאמציהן להשיג רמות גבוהות יותר של הכרה אלוהית ושל הבנה מורחבת של משמעויות עליונות, ערכים מרביים ומציאות מוחלטת.
באורנטיה, במהלך החיים ההתחלתיים של קיומכם החומרי, הינכם עוברים דרך מבחן קצר ומאומץ. בעולמות העליונים ומעלה – דרך המערכת, הקונסטלציה והיקום המקומי שלכם – אתם עוברים דרך שלבי ההרקעה המורונטיים. בעולמות האימון של יקום-העל, אתם עוברים דרך שלבי ההתקדמות הרוחניים האמיתיים והופכים מוכנים להעברה הסופית להאוונה. בשבעת מעגלי האוונה הישגיכם הינם שכליים, רוחניים והתנסותיים. כמו כן, קיימת משימה מוגדרת אשר עליכם להשיג בכל אחד מן העולמות המצויים בכל אחד מן המעגלים הללו.
החיים בַּעולמות האלוהיים של היקום המרכזי הינם כה עשירים ומלאים, כה שלמים וגדושים, עד כי מִתעלים הם לחלוטין מעל כל מושג אנושי הנוגע למה שהוויה ברואה עשויה לחוות. הפעילויות החברתיות והכלכליות בְּבריאה נצחית זו הינן שונות לחלוטין מן העיסוקים של היצורים החומריים החיים בְּעולמות אבולוציוניים כדוגמת אורנטיה. אפילו טכניקת החשיבה בהאוונה איננה דומה כלל לתהליך המחשבה באורטניה.
תקנות היקום המרכזי הינן טבעיות והולמות; וכללי ההתנהגות בו אינם שרירותיים. בכל דרישה של האוונה מתגלים נימוק היושרה וכלל הצדק. ושני הגורמים הללו, במשולב, משתווים למה שייקרא באורנטיה בשם –הוגנוּת. לכשתגיעו להאוונה, תיהנו באופן טבעי לעשות את הדברים באופן שבו ראוי לעשותם.
משהוויות תבוניות מגיעות בראשונה ליקום המרכזי, הן מתקבלות ומשוכנות בעולם הקבלה אשר במעגל השביעי של האוונה. כאשר המגיעים החדשים מתקדמים מבחינה רוחנית, וכאשר מבינים הם את זהות רוח האב של יקום-העל שלהם, הם מועברים למעגל השישי. (מעגלי ההתקדמות של הדעת האנושית הוגדרו על-פי סידור זה של היקום המרכזי.) משהגיעו המרקיעים להבנה של העליונוּת, ולפיכך מוכנים הם להרפתקת האלוהות, או אז נלקחים הם אל המעגל החמישי; ולאחר השגת הרוח האינסופית, הם מועברים למעגל הרביעי. בעקבות השגת הבן הנצחי, מועתקים הם אל המעגל השלישי; וכאשר מכירים הם באב האוניברסאלי, הם עוברים לִשהות במעגל העולמות השני, אשר בו הם מתוודעים עוד יותר לצבא פרדיס. ההגעה למעגל הראשון של האוונה מבשרת על קבלתם של מועמדי הזמן לשירות פרדיס. באופן בלתי-מוגדר, בהתאם לאורכה ולטיבה של הרקעת היצור, תעוכב שהותו במעגל הפנימי של ההתקדמות הרוחנית המדורגת. ממעגל פנימי זה יעברו עולי הרגל המרקיעים פנימה, למגורים בפרדיס, ויתקבלו לסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת.
במהלך שהותךָ בהאוונה כעולה רגל מרקיע, תורשה לבקר בחופשיות בעולמות המעגל שבו הינך מוצב. ואף תורשה לחזור לפלנטות של אותם מעגלים שבהם עברת זה מכבר. וכל זאת מתאפשר לאלה השוהים במעגלי האוונה ללא הצורך להינשא בתוך סוּפֶּרְנַאפִים. עולי הרגל של הזמן מסוגלים לצייד עצמם בכדי לנוע בחלל "שהושג", ואולם בכדי להסדיר תנועה בחלל "שלא הושג" תלויים הם בטכניקה המוסמכת; עולה רגל איננו יכול לעזוב את האוונה, ואף לא לנוע קדימה אל מעבר למעגל שבו הוצב, ללא סיוע תעבורת סוּפֶּרְנַאפִים.
ליצירה מרכזית עצומה זו מקוריות מרעננת. למעט הארגון הפיזי של החומר וההרכב הבסיסי של סדרי ההוויות התבוניות ושל יצורים חיים אחרים, אין לעולמות האוונה דבר במשותף. כל אחת מן הפלנטות האלה הינה בריאה מקורית, ייחודית ובלעדית; כל פלנטה כזו הינה יצירה נשגבת ומושלמת שאין-דומה-לה. ומגוון הייחודיות הזה חולש מעל ההיבטים הפיזיים, השכליים והרוחניים של הקיום הפלנטארי. כל אחת ממיליארד ספֵירות מושלמוּת אלה פותחה ועוטרה בהתאם לתוכניות נצחִי היומין המקומי. וזוהי בדיוק הסיבה שבעטייה אין בנמצא שתי פלנטות זהות.
ועד אשר תחלפו באחרון מעגלי האוונה, ועד אשר תבקרו באחרון עולמותיה, לא ייעלמו מנתיבתכם שכרון ההרפתקה ודחף הסקרנות. או אז, יחליף הדחף קדימה של הנצח את קודמתו, הרפתקת משיכת הזמן.
המונוטוניות הינה סממן לחוסר הבשלות של הדמיון היצירתי ולהיעדר הפעולה של התיאום השכלי עם מתת הרוח. השעה שבה התחיל בן התמותה לחקור את העולמות האלוהיים הללו, היא השעה שבה הוא השיג זה מכבר בשלות רגשית, שכלית, חברתית, ואפשר שאף רוחנית.
לא זו בלבד ששינויים שעליהם אף לא חלמתם יהיו מנת חלקכם בעוברכם בהאוונה ממעגל למעגל, אלא גם שלא תוכלו לבטא את השתאותכם בעת שתתקדמו מעולם לעולם בתוך כל מעגל. לאמיתו של דבר, כל אחד ממליארד עולמות הלימוד הללו הינו אוניברסיטה של הפתעות. החוויה של אלה העוברים דרך המעגלים הללו, והמבקרים בספֵירות עצומות אלה, הינה של תדהמה מתמשכת ושל פליאה בלתי-נגמרת. מונוטוניות איננה מהווה חלק מנתיבת האוונה.
אהבת ההרפתקה, הסקרנות והפחד מן המונוטוניות – אותן תכונות אשר הינן מטבעו של האדם המתפתח – לא הושמו שם רק על-מנת להכעיסכם ולהטרידכם במהלך שהותכם הקצרה על פני כדור הארץ, אלא על-מנת לרמוז לכם כי המוות הינו אך תחילתה של נתיבת הרפתקה שאין-לה-קץ, של חיי נצח של ציפייה ושל מסע תגליות נצחי.
הסקרנות – רוח החקירה, יצר הגילוי ודחף הלימוד – הינה חלק מן המתת האלוהית המוּלדת של יצורי החלל האבולוציוניים. דחפים טבעיים אלו לא ניתנו לכם רק על-מנת שיתסכלו אתכם או על-מנת שיודחקו. אמת היא כי במהלך חייכם הקצרים על-פני הארץ עליכם לרסן תדירוֹת דחפים שאפתניים אלו, וכי לעיתים תכופות אכזבה תהא מנת חלקכם; ואולם, דחפים אלו עתידים להיות מוגשמים במלואם ומסופקים בכל תפארת הודם במהלך העידנים הארוכים שיבואו.
טווח הפעילויות בשבעת מעגלי האוונה הינו עצום. בכלליות, ניתן לתאר פעילויות אלה באופן הבא:
1. האווניוֹת.
2. פרדיסיוֹת.
3. מרקיעוֹת-סופיוֹת – עליונוֹת-מרביוֹת אבולוציוניוֹת.
בעידן האוניברסאלי הנוכחי מתרחשות בהאוונה פעילויות על-סופיוֹת רבות; פעילויות הכוללות מגוון מופלג של תפקודי דעת ורוח בשלבים מוחלטופים ואחרים. בהחלט ייתכן שהיקום המרכזי משרת מטרות רבות אשר לא התגלו בפנַי; זאת באשר מתפקד היקום באופנים מרובים המצויים מעבר לתפישתה של דעת ברואה. ואף-על-פי-כן, אנסה לתאר כיצד סועדת יצירה מושלמת זו את הצרכים של שבעת הסדרים האוניברסאליים של הבריות התבוניות וכיצד היא תורמת לשביעות רצונם.
1. האב האוניברסאלי –המקור והמרכז הראשון. האל האב מפיק שביעות רצון הורית עליונה ממושלמותה של הבריאה המרכזית. הוא נהנה ברמות קרובות לשוות מן החוויה של רוויה באהבה. וכן, מרוצה הבורא המושלם באופן אלוהי מהערצתו של היצור המושלם.
האוונה מספקת לאב סיפוק של הישג עליון. המושלמות המושגת בהאוונה מפצה על שיהוי הזמן-מרחב של הדחף הנצחי להתרחבות אינסופית.
האב נהנה מהדדיות האוונה של היופי האלוהי. הדעת האלוהית שבעת-רצון לספק תבנית מושלמת של הרמוניה מעודנת בעבור כל היקומים המתפתחים.
אבינו מתבונן ביקום המרכזי בעונג מושלם, בהיות יקום זה התגלוּת ראויה של מציאוּת רוחנית בעבור כל האישיויות ביקום היקומים.
אל היקומים רואה בחיוב את האוונה ואת פרדיס כגרעין העוצמה הנצחי עבור כלל ההתרחבות העוקבת של היקום בזמן ובמרחב.
האב הנצחי רואה בסיפוק אין-קץ את היצירה של האוונה כמטרה קוסמת וראויה בעבור מועמדי ההרקעה של הזמן, נכדיו בני התמותה של החלל, המעפילים לביתו הנצחי של בוראם-אביהם. וכן מפיק האל הנאה מיקומי האוונה-פרדיס כביתה הנצחי של האלוהות ושל המשפחה האלוהית.
2. הבן הנצחי –המקור והמרכז השני. בעבור הבן הנצחי, היצירה המרכזית הנשגבת משמשת כהוכחה נצחית ליעילות השותפות של המשפחה האלוהית – האב, הבן והרוח. זהו הבסיס החומרי והרוחני לביטחון המוחלט באב האוניברסאלי.
האוונה מספקת לבן הנצחי בסיס בלתי-מוגבל כמעט להגשמה המתרחבת-לעולם של עוצמה רוחנית. היקום המרכזי שימש לבן הנצחי כזירה שבה יכול היה להדגים בבטחה ובוודאות את הרוח ואת הטכניקה של סעד המתת, לשם הנחיית בניו העמיתים של פרדיס.
האוונה מהווה את יסוד המציאות לשם שליטת הבן הנצחי בכבידה הרוחנית ביקום היקומים. יקום זה מספק את הכמיהה ההורית של הבן – הִתרבות רוחנית.
עולמות האוונה ושוכניהם המושלמים הינם ההדגמה הראשונה והסופית עדי עד, כי הבן הינו המילה של האב. ובכך מהווה תודעתו של הבן את המשלים האינסופי לסיפוק המושלם של האב.
ויקום זה מעניק את ההזדמנות להתגשמות הדדיות האחווה השווה בין האב האוניברסאלי לבין הבן הנצחי; וזוהי ההוכחה הנצחית לאישיותו האינסופית של כל אחד מהם.
3. הרוח האינסופית –המקור והמרכז השלישי. יקום האוונה מאפשר לרוח האינסופית להיות הפועל האחוד, מייצגם האינסופי של האב-הבן המאוחדים. בהאוונה, הרוח האינסופית מפיקה את הסיפוק המשולב הנובע מתפקוד כפעולה יצירתית ובה בעת מן ההנאה של קיום מוחלט בצוותא עם הישג אלוהי זה.
הרוח האינסופית מצאה בהאוונה זירה שבה יכולה הייתה להדגים את היכולת ואת הרצון לשמש כסועדת חסד פוטנציאלית. ביצירה מושלמת זו ערכה הרוח את חזרותיה לקראת הרפתקת הסעד ביקומים האבולוציוניים.
יצירה מושלמת זו העניקה לרוח האינסופית את ההזדמנות להשתתף, יחד עם שני הוריה האלוהיים, בניהול היקום – כלומר, לנהל יקום כצאצא בורא ועמית, ובכך להתכונן לניהול המשותף של היקומים המקומיים בדמות הרוחות היצירתיות העמיתות של הבנים הבוראים.
עולמות האוונה הינם מעבדות הדעת של יוצרי הדעת הקוסמית, ושל אלה הסועדים כל יצור דעת קיים. הדעת הינה שונה בכל עולם האוונה ומשמשת כתבנית הדעת של כל היצורים החומריים והרוחניים.
עולמות מושלמים אלה הינם בתי הספר הגבוהים של הדעת בעבור כל ההוויות אשר נועדו להצטרף לחברה בפרדיס. הם אפשרו לרוח הזדמנויות למכביר לבחון את טכניקת סעד הדעת על אישיויות בטוחות אשר העניקו לה את עצותיהן.
האוונה הינה הפיצוי לרוח האינסופית עבור עבודתה הנרחבת והלא-אנוכית ביקומי הזמן. האוונה הינה הבית והנחלה המושלמים לסועד הדעת של הזמן והמרחב, שאינו יודע ליאות.
4. ההוויה העליונה –האיחוד האבולוציוני של האלוהות ההתנסותית. היצירה של האוונה הינה ההוכחה הנצחית והמושלמת לַמציאותיות הרוחנית של ההוויה העליונה. יצירה מושלמת זו הינה ההתגלות של טיבו הרוחני, המושלם והסימטרי של האל העליון, עוד בטרם החלה סינתזת הַעָצְמָה-הַאִישִׁיּוּתִית של ההשתקפויות הסופיות של אלוהויות פרדיס ביקומים ההתנסותיים של הזמן והמרחב.
בהאוונה מתאחדים פוטנציאלי העוצמה של הַכֹּל יָכוֹל עם טיבו הרוחני של העליון. יצירה מרכזית זו מהווה דוגמה לאחדות העתידית והנצחית של העליון.
האוונה הינה תבנית מושלמת לַפוטנציאל האוניברסאלי של העליון. יקום זה הינו תיאור מוגמר של מושלמותו העתידית של העליון, וכן הוא מרמז על הפוטנציאל של המרבי.
האוונה מציגה סופיות של ערכי רוח, המתקיימים כיצורים רצוניים חיים בעלי שליטה-עצמית עליונה ומושלמת; הדעת מתקיימת כשקולה בסופו של דבר לרוח; וכן כמציאות ואחדות תבוניות בעלות פוטנציאל בלתי-מוגבל.
5. הבנים הבוראים המתאמים. האוונה הינה זירת האימון החינוכית, שבה מתכוננים בני מיכאל מפרדיס להרפתקאותיהם העתידיות ביצירת יקומים. יצירה אלוהית מושלמת זו מהווה תבנית בעבור כל בן בורא. וכל בן בורא שכזה שואף שבסופו של דבר, יקומו שלו ישיג את אותן רמות מושלמוּת של האוונה-פרדיס.
יצורי האוונה משמשים לַבן הבורא כתבניות אישיוּת אפשריות בעבור ילדיו בני התמותה ובעבור ההוויות הרוחניות שלו. המיכאל, ובני פרדיס אחרים, רואים בפרדיס ובהאוונה את הייעוד האלוהי של ילדי הזמן.
יודעים הבנים הבוראים כי היצירה המרכזית הינה המקור האמיתי לאותה שליטת-על אוניברסאלית חיונית, אשר מאזנת ומאחדת את יקומיהם המקומיים. עוד יודעים הם, כי הנוכחות האישית של השפעות העליון והמרבי, הנוכחוֹת-תמיד, מצויות בהאוונה.
האוונה ופרדיס הינם המקור לעוצמתו היצירתית של בן מיכאל. כאן שוכנות אותן הוויות אשר משתפות עימו פעולה ביצירה של יקום. אִמָּהוֹת הַרוּחַ שֶׁל הַיְקוּם, היוצרות-בצוותא של היקומים המקומיים, מגיעות מפרדיס.
בני פרדיס מחשיבים את הבריאה המרכזית כמשכן הוריהם האלוהיים – וכביתם הם. זהו המקום שאליו נהנים הם לחזור מעת לעת.
6. הַבָּנוֹת הַסוֹעֲדוֹת הַמְתָאֲמוֹת. אִמָּהוֹת הַרוּחַ שֶׁל הַיְקוּם, הבוראות-בצוותא של היקומים המקומיים, מקבלות את האימון הקדם-אישי שלהן בעולמות האוונה מתוך קשר קרוב לרוחות המעגלים. בנות הרוח של היקומים המקומיים הוכשרו כראוי ביקום המרכזי בשיטות של שיתוף פעולה עם בני פרדיס, וכל העת הינן כפופות לרצונו של האב.
הרוח ובנותיה מוצאות בעולמות האוונה את תבניות הדעת עבור כל קבוצות הבריות התבוניות הרוחניות והחומריות שלהן; ויקום מרכזי זה הינו היעד שאליו יגיעו, במועד כזה או אחר, אותם יצורים אשר תברא אֵם הרוח של היקום בצוותא עם עמיתהּ, הבן הבורא.
אֵם היקום הבוראת זוכרת את פרדיס ואת האוונה כמקום מוצאה, וכן כביתה של רוח האם האינסופית, משכנהּ של נוכחוּת אישיותה של הדעת האינסופית.
מִיְּקוּם מרכזי זה אף הגיעה המתת של הזכות האישית לברוא, אשר סוֹעֶדֶת אֱלֹהִית שֶׁל הַיְקוּם מפעילה כמשלימתו של בן בורא במלאכת היצירה של יצורים חיים רצוניים.
ולבסוף, מאחר שבנות רוח אלה של רוח האֵם האינסופית לא תחזורנה לעולם, ככל הנראה, לביתן בפרדיס, הן מפיקות הנאה מרובה מתופעת המחזירוּת האוניברסאלית, המשויכת להוויה העליונה בהאוונה וההופכת לאישית במָאגֶ'סְטוֹן אשר בפרדיס.
7.בני התמותה האבולוציוניים של נתיבת ההרקעה. האוונה הינה ביתן של תבניות האישיוּת לכל סוגי בני התמותה, וכן ביתן של כל האישיויות העל-אנושיות הקשורות לבני התמותה ואשר אינן נולדות ביצירות הזמן.
עולמות אלה מעניקים את התמריץ לכל הדחפים האנושיים להתכוון לעבר הישג של ערכי רוח אמיתיים, ברמות המציאות הגבוהות ביותר שניתן לשער. האוונה הינה יעד האימון הקדם-פרדיסי של כל בן-תמותה מרקיע. כאן משיגים בני התמותה את האלוהות הקדם-פרדיסית – ההוויה העליונה. האוונה עומדת לפני כל יצור רצוני כַּשער לפרדיס ולהשגת האל.
פרדיס הינו הבית, והאוונה הינה הסדנה ומגרש המשחקים, של הסופיונים. וכל בן תמותה יודע-אל כָּמֵהַּ להיות סופיון.
היקום המרכזי אינו רק הייעוד הקבוע של האדם, אלא גם נקודת הזינוק לנתיבתם הנצחית של הסופיונים, באשר עתידים הם לצאת, במועד כלשהו, להרפתקה האוניברסאלית שלא התגלתה של הניסיון לחקור את אינסופיותו של האב האוניברסאלי.
ללא ספק, האוונה תמשיך לפעול עם משמעות מוחלטופית, אף בעידני היקומים העתידיים, אשר עשויים לחזות בעולי הרגל של החלל בניסיונותיהם להשיג את האל ברמות על-סופיות. להאוונה היכולת לשמש כיקום אימון בעבור הוויות מוחלטופיות. וככל הנראה היא תשמש כבית הספר הגבוה והאחרון, כשם ששבעת יקומי-העל משמשים כבית הספר התיכון לבוגרי בתי הספר היסודיים של החלל החיצון. וכן, היננו נוטים לעבר הדעה כי הפוטנציאלים של האוונה הנצחית הינם אכן בלתי-מוגבלים, וכי ליקום המרכזי קיבולת נצחית לשמש כיקום אימון התנסותי בעבור כל סוגי ההוויות הברואות בעבר, בהווה ובעתיד.
[הוצג על-ידי זה הַהוֹפֵךְ בִּינָה לְמֻשְׁלֶמֶת, אשר מונה למשימה זו בידי עתיקי היומין באוורסה.]
ככל שהדבר נוגע לאב האוניברסאלי – בתור אב – היקומים פשוט אינם קיימים; האב עוסק באישיוּיוֹת; הוא הינו אבי האישיוּיוֹת. ככל שהדבר נוגע לבּן הנצחי ולרוח האינסופית – כיוצרים שותפים – היקומים הינם בחזקת יחידים והם ממוקמים תחת שלטונם המשותף של הבנים הבוראים ושל הרוחות היצירתיוֹת. ככל שהדבר נוגע לשילוש פרדיס, קיימים מחוץ להאוונה רק שבעה יקומים מיושבים, שבעת יקומי-העל המחזיקים בסמכות שיפוט אשר חלה על המעגל הראשון שמעבר לרמת החלל של האוונה. שבע רוחות האב מקרינות את השפעתן מן האי המרכזי והחוצה, וכך הופכות את הבריאה העצומה לגלגל עצום-מימדים אחד, אשר מרכזו הינו האי הנצחי של פרדיס, שבעת חישוקיו הינם קרינתן של שבע רוחות האב ואילו שפתו הינה האזורים החיצוניים של היקום המקיף.
שיטת הארגון והניהול – בעלת שבעת הרבדים – של יקומי-העל, גובשה בשלב מוקדם בתהליך התגשמות הבריאה האוניברסאלית. הבריאה הראשונה שלאחר-האוונה חולקה לשבעה מגזרים כבירים, וכן תוכננו ונבנו עולמות המטה של ממשלות יקומי-העל הללו. שיטת הניהול הנוכחית קיימת כמעט מזה נצח, ובְּהן-צדק נקראים מושלי שבעת יקומי-העל בשם – עתיקי היומין.
ביכולתי לספר לכם אך מעט על אודות גוף הידע העצום הנוגע ליקומי-העל, ואולם ברחבי תחומים אלה פועלת טכניקה לשליטה תבונית הן בכוחות הפיזיים והן בכוחות הרוחניים; ונוכחויות הכבידה האוניברסאלית פועלות שם בעוצמה מלכותית ובהרמוניה מושלמת. ראשית, חשוב כי תרכשו מושג הולם של ההרכב הפיזי ושל הארגון החומרי של תחומי יקומי-העל, כך שתהיו מוכנים יותר לתפוש את משמעות הארגון המופלא המשמש לשם ניהולם הרוחני והתקדמותם השכלית של יצורי הרצון, השוכנים במספר העצום של העולמות המיושבים הפזורים פה ושם ברחבי שבעת יקומי-העל הללו.
במסגרת הטווח המוגבל של רישומיכם, תצפיותיכם וזיכרון-הדורות של מיליון או של מיליארד השנים הקצרות שלכם, ולכל עניין או צורך מעשי שהוא, חווים אורנטיה והיקום שאליו היא משתייכת הרפתקה אחת ארוכה ובלתי-נודעת של צלילה אל תוך חלל חדש; ואולם, בהתאם לרישומים באוורסה, ביחס לתצפיות קדומות יותר ובהרמוניה עם הניסיון ועם החישובים הרחבים יותר של הסדר שלנו, וכן כתוצאה ממסקנות המבוססות על ממצאים אלה ואחרים, היננו יודעים כי היקומים נעים סביב המקור והמרכז הראשון וסביב יקום משכנו בתנועה מלכותית ומלאת-הוד במסלול מעגלי סדוּר, מובן-היטב, הנתון לשליטה מושלמת.
זה מכבר גילינו כי שבעת יקומי-העל חגים באליפסה ענקית, במעגל מוארך בעל מימדים עצומים. מערכת השמש שלכם, בדומה לעולמות זמן אחרים, אינה נעה קדימה ללא מפה ומצפן אל תוך חלל לא-נודע. היקום המקומי שאליו משתייכת המערכת שלכם מתקדם במסלול מובחן וידוע-היטב, הנע כנגד כיוון השעון בסיבוב עצום ממדים המקיף את היקום המרכזי. נתיב קוסמי זה ממופה היטב וידוע לצופי הכוכבים של יקומי-העל לעומקו, ממש כשם שמסלולי הפלנטות המרכיבות את מערכת השמש שלכם ידועים לאסטרונומים של אורנטיה.
אורנטיה ממוקמת ביקום מקומי וביקום-על אשר ארגונם טרם נשלם, והיקום המקומי שלכם מצוי בסמיכות מיידית לְבריאוֹת פיזיות רבות השלמות בחלקן. באופן יחסי, הינכם משתייכים לאחד מהיקומים המאוחרים ביותר. ואולם, כיום, אינכם צוללים בפראות אל תוך חלל שלא-מופה, ואף אינכם חגים באופן עיוור לעבר אזורים לא-ידועים. הינכם עוקבים אחר המסלול הסדוּר שנקבע-מראש ברמת החלל של יקומי-העל. וכעת הינכם חולפים בדיוק דרך אותו חלל שדרכו עברה המערכת הפלנטארית שלכם, או קודמותיה, לפני עידן ועידנים; וביום מן הימים, בעתיד הרחוק, תעבור שוב המערכת שלכם, או שיעברו צאצאיה, בדיוק באותו חלל שבו אתם חולפים במהירות כעת.
בעידן זה, וכפי שהכיוונים מוערכים באורנטיה, נע יקום-העל מספר אחד כמעט צפונה, ומצוי בקירוב לעמדה שממול וממזרח למשכן פרדיס של המקורות והמרכזים הגדולים וליקום המרכזי של האוונה. מִיקוּם זה, יחד עם המיקום המקביל ממערב, מייצג את הקרבה הפיזית הגדולה ביותר של ספֵירות הזמן לאי הנצחי. יקום-העל מספר שתיים מצוי בצפון, ומתכונן לתנועה מערבה; זאת בעוד שיְקום מספר שלוש מצוי כעת בגזרה הצפונית ביותר של נתיב החלל הגדול, ועבר זה מכבר את הסיבוב המוביל לעבר הצלילה דרומה. יקום מספר ארבע מצוי בישורת-היחסית לכיוון דרום, כאשר אזוריו הקדמיים מתקרבים כעת אל ממול למרכזים הגדולים. יקום מספר חמש עזב זה עתה את מיקומו ממול לְמרכז המרכזים ומתקדם בַּישורת דרומה הקודמת לסיבוב מזרחה; יקום מספר שש תופס את רוב העקומה הדרומית, אותו אזור אשר יקום-העל שלכם כמעט וסיים לעבור.
יקומכם המקומי של נבאדון – המשתייך ליקום-העל השביעי, אורוונטון – חג בין יקומי העל מספר אחד ומספר שש, וסיים לא מכבר (כפי שהיננו מודדים את הזמן) את הסיבוב הדרומי של רמת החלל של יקומי העל. מערכת השמש שאליה משתייכת אורנטיה מצויה כיום מיליארדים אחדים של שנים מעבר לסיבוב של הקשת הדרומית, כך שהינכם מתקדמים רק עתה אל מעבר לעקומה הדרומית וחולפים במהירות דרך הנתיב הארוך והישר-יחסית לכיוון צפון. במשך עידנים רבים ימשיך אורוונטון לנוע בנתיב זה במסלול ישר-כמעט צפונה.
אורנטיה שייכת לְמערכת המצויה הרחק בכיוון הגבול החיצוני של יקומכם המקומי; ויקומכם המקומי נע בשלב זה בשוליים של אורוונטון. מעבר לכם עדיין קיימים אחרים שהינם אף רחוקים מכם, אך מִיקוּמכם בחלל הינו רחוק מאוד מאותן מערכות פיזיות החגות בַּמעגל הגדול בסמיכות יחסית למקור והמרכז גדול.
רק האב האוניברסאלי לבדו יודע אל-נכון את מיקומם ואת מספרם הלכה למעשה של העולמות המיושבים; ולכולם הוא קורא בשם ובמספר. מאחר שביקומים מקומיים מסוימים מצויים יותר עולמות המתאימים לאכלוס חיים תבוניים מאשר ביקומים אחרים, אוּכַל רק להציע הערכה למספר העולמות המיושבים או העולמות שניתן ליישבם. כמו כן, עדיין לא אורגנו כל היקומים המקומיים המתוכננים. לפיכך, האומדנים שאציע מיועדים אך ורק על-מנת לספק מושג מסוים על אודות ממדיה העצומים של הבריאה החומרית.
ביקום המקיף קיימים שבעה יקומי-על והרכבם המקורב הינו כדלהלן:
1. המערכת.היחידה הבסיסית של ממשל-העל מורכבת מכאלף עולמות מיושבים, או כאלה המתאימים ליישוב. קבוצה זו איננה כוללת שמשות לוהטות, עולמות קרים, פלנטות קרובות מדי לשמשות חמות, וכן ספֵירות אחרות אשר אינן מתאימות להוות משכן ליצורים. אלף העולמות הללו, המתאימים לשאת חיים, מכונים מערכת; ואולם, במערכות הצעירות יותר רק מספר קטן יחסית מן העולמות הללו עשוי להיות מיושב. כל פלנטה מיושבת נשלטת בידי נָסִיךְ פְּלָנֵטָארִי, ולכל מערכת קיימת ספֵירה ארכיטקטונית אשר משמשת כַּמטה של אותה מערכת ונשלטת בידי רִבּוֹן מַעֲרֶכֶת.
2. הקוֹנְסְטֵלַצְיָה. מאה מערכות (כ-100,000 עולמות מיושבים) מהוות קוֹנְסְטֵלַצְיָה. לכל קונסטלציה יש ספֵירת מַטֶּה ארכיטקטונית הנשלטת בידי שלושה בני ווֹרוֹנְדָאדֶק, הנישאים ביותר. בכל קונסטלציה אף מצוי כמשקיף נֶאֱמָן הַיּוֹמִין, שגריר של שילוש פרדיס.
3.היקום המקומי. מאה קונסטלציות (כ-10,000,000 עולמות מיושבים) מרכיבות יקום מקומי. לכל יקום מקומי יש עולם מטה ארכיטקטוני מרהיב ביופיו, והוא נשלט בידי אחד מבני האל הבוראים המתאמים מסדר מיכאל. כל יקום מבורך בנוכחותו של אִיחוּד הָיוֹמִין, נציג של שילוש פרדיס.
4.המגזר המשני. מאה יקומים מקומיים (כ-1,000,000,000 פלנטות מיושבות) מרכיבים מגזר משני בממשל יקום-העל; למגזר המשני עולם מטה נפלא, אשר ממנו מנהלים שליטיו, אַחֲרוֹנֵי הַיּוֹמִין, את ענייניו של המגזר המשני. בכל מטה של מגזר משני מצויים שלושה אַחֲרוֹנֵי הַיּוֹמִין, אשר הינם אישיויות שילוש עליונות.
5.המגזר הראשי. מאה מגזרים משניים (כ-100,000,000,000 עולמות מיושבים) מהווים מגזר ראשי אחד. לכל מגזר ראשי מטה נהדר אשר נשלט בידי שלושה מֻשְׁלָמֵי הַיּוֹמִין, אישיויות שילוש עליונות.
6.יקומי העל. עשרה מגזרים ראשיים (כ-1,000,000,000,000 עולמות מיושבים) מהווים יקום-על. לכל יקום-על עולם מטה אדיר ממדים ומרהיב, והוא נשלט בידי שלושה עַתִיקֵי יוֹמִין.
7. היקום המקיף. שבעה יקומי-על מהווים את היקום המקיף המאורגן הנוכחי, הכולל כשבעה טריליון עולמות מיושבים, את הספירות הארכיטקטוניוֹת ואת מיליארד העולמות המיושבים של האוונה. יקומי העל נשלטים ומנוהלים בעקיפין ובאופן מַחְזִירוּתִיוּתִי [reflective] מפרדיס בידי שבע רוחות האב. מיליארד העולמות של האוונה מנוהלים במישרין בידי נִצְחִי הַיּוֹמִין, כאשר בכל אחת מן הספֵירות המושלמות האלה שולטת אישיוּת שילוש עליונה שכזו.
למעט ספֵירות פרדיס-האוונה, כוללת התוכנית לארגון היקום את היחידות הבאות:
יקומי-על. . . . . . . . . . . . 7
מגזרים ראשיים. . . . . . . . 70
מגזרים משניים. . . . . . . 7,000
יקומים מקומיים. . . . . . 700,000
קונסטלציות. . . . . . . 70,000,000
מערכות מקומיות. . . . 7,000,000,000
עולמות מיושבים. . . 7,000,000,000,000
כל אחד מיקומי-העל מורכב, בקירוב, כך:
מערכת אחת כוללת, בקירוב . . . . . . . . . . . . . . . . . . 1,000 עולמות
קונסטלציה אחת (100 מערכות) כוללת. . . . . . . . . . . . . . . . 100,000 עולמות
יקום אחד (100 קונסטלציות) כולל. . . . . . . . . . . . . . . 10,000,000 עולמות
מגזר משני אחד (100 יקומים) כולל. . . . . . . . . . . . 1,000,000,000 עולמות
מגזר ראשי אחד (100 מגזרים משניים) כולל. . . . . . 100,000,000,000 עולמות
יקום-על אחד (10 מגזרים ראשיים) כולל. . . . . . . 1,000,000,000,000 עולמות
כל האומדנים הללו הינם, לכל היותר, קירובים בלבד; זאת מכיוון שכל העת מתפתחות מערכות חדשות, בעוד שארגונים אחרים עוברים זמנית אל מחוץ לקיום החומרי.
למעשה, כל גרמי השמיים הניתנים לצפייה מאורנטיה בעין בלתי-מזוינת משתייכים למקטע השביעי של היקום המקיף – יקום-העל של אורוונטון. המערכת הכוכבית העצומה של שביל החלב, המייצגת את הגרעין של אורוונטון, מצויה ברובה מחוץ לגבולות היקום המקומי שלכם. הֶצְבֵּר אדיר זה של שמשות, איי חלל כהים, כוכבים כפולים, צבירים כדוריים, אבק כוכבים, ערפיליות ספיראליות ואחרות, בנוסף למספר עצום של פלנטות יחידות, יוצר קבוצה עגולה-מוארכת, דמוית שעון, הכוללת כשביעית מן העולמות האבולוציוניים המיושבים של היקום.
מן המיקום האסטרונומי של אורנטיה, בשעה שהינכם מתבוננים דרך חתך של מערכות קרובות לעבר שביל החלב הכביר, הינכם רואים את הספֵירות של אורוונטון נעות במישור מוארך ועצום, אשר רוחבו גדול בהרבה מעוביו ואורכו גדול בהרבה מרוחבו.
כאשר התצפית לעבר השמיים נעשית בכיוון אחד, צפייה במה שמכונה "שביל החלב" מגלה את הגידול היחסי בצפיפות הכוכבים של אורוונטון, בעוד שהצפיפות הולכת וקטנה משני צדדיו; עם ההתרחקות מן המישור המרכזי של יקום-העל החומרי שלנו, גם מספר הכוכבים ומספרן של הספֵירות האחרות הולך ומצטמצם. כאשר זווית הצפייה נוחה, ההתבוננות דרך הגוף המרכזי של התחום בעל הצפיפות המרבית הינה למעשה התבוננות לכיוון יקום המשכן ולעבר מרכזם של כל הדברים.
מתוך עשרת המגזרים הראשיים של אורוונטון, שמונה זוהו באופן כזה או אחר על-ידי האסטרונומים של אורנטיה. את השניים הנותרים קשה לכם לזהות באופן מובחן, משום שאתם מחויבים לצפות בתופעות האלה מבפנים. לוּ הייתם יכולים להתבונן ביקום-העל של אורוונטון מעמדה מרוחקת בחלל, הייתם מבחינים מייד בכל עשרת המגזרים הראשיים של הגלקסיה השביעית.
מרכז הסיבוב של המגזר המשני שלכם ממוקם הרחק בתחום ענן הכוכבים העצום והדחוס של הקַשָּׁת, אשר סביבו חגים היקום המקומי שלכם וכלל הבריאוֹת הנלוות לו; משני צידיה הנגדיים של מערכת תת-גלקטית עצומה זו של הקַשָּׁת תוכלו להבחין בשני זרמים עצומים של ענני כוכבים, המגיחים בדמות קפיצי כוכבים מדהימים.
גרעין המערכת הפיזית שאליה משתייכות השמש שלכם והפלנטות הנלוות לה הינו המרכז של מה שהייתה פעם ערפילית אנדרוֹנוֹבר. ערפילית זו, אשר לפנים הייתה ספיראלית, עוּותה קלות בשל שיבושי הכבידה שחלו בְּעֶטְיָם של האירועים אשר הביאו להולדת מערכת השמש שלכם, ואשר נבעו מהתקרבותה של ערפילית גדולה שכנה. כמעט-התנגשות זו שינתה את אנדרונובר לכדי הצבּר מעט כדורי, אך לא הרסה לחלוטין את המצעד הדו-כיווני של השמשות ושל הקבוצות הפיזיות הנלוות להן. מערכת השמש שלכם תופסת כעת מקום מרכזי למדי באחת מזרועותיה של ספיראלה מעוּותת זו, הממוקמת בסביבות מחצית המרחק מן המרכז החוצה בכיוון קצה זרם הכוכבים.
מגזר הקַשָּׁת וכל החלוקות והמגזרים האחרים של אורוונטון חגים סביב אוורסה; וחלק מן הבלבול בקרב צופי הכוכבים באורנטיה נובע מן האשליות ומן העיוותים היחסיים הנוצרים כתוצאה מהתנועות ההיקפיות המרובות הבאות:
1. הסיבוב של אורנטיה סביב השמש שלה.
2. התנועה המעגלית של מערכת השמש שלכם סביב הגרעין של מה שהייתה לפנים ערפילית אנדרונובר.
3. הסיבוב של משפחת הכוכבים של אנדרונובר ושל הצבירים הנלווים סביב מרכז הסיבוב והכבידה המשולב של ענן הכוכבים של נבאדון.
4. הסיבוב של ענן הכוכבים המקומי של נבאדון ושל הבריאוֹת הנלוות לו מסביב למרכז הקַשָּׁת של המגזר המשני שלהם.
5. הסיבוב של מאה המגזרים המשניים, לרבות הקַשָּׁת, מסביב למגזר הראשי שלהם.
6. התנועה של עשרת המגזרים הראשיים, המכונים "סחף כוכבים", מסביב למטה אוורסה של אורוונטון.
7. התנועה של אורוונטון ושל ששת יקומי-העל הנלווים לו מסביב לפרדיס ולהאוונה, מצעדם כנגד כיוון השעון של יקומי-העל בחלל.
תנועות מרובות אלה כוללות כמה סוגים: מסלולי החלל של הפלנטה ושל מערכת השמש שלכם הינם גנטיים, ונובעים ממקורם. התנועה המוחלטת של אורוונטון כנגד כיוון השעון, גנטית אף היא ונובעת מתוכניות הארכיטקטים של יקום האב. ואולם, המקור של תנועות הביניים הינו מורכב; זאת באשר נובעות הן בחלקן מן ההפרדה היסודית של החומר-אנרגיה בעת יצירת יקומי-העל, ובחלקן נוצרות כתוצאה מפעולתם התבונית והתכליתית של מְאַרְגְּנֵי הַכּוֹחַ שֶל פָּרַדִיס.
היקומים המקומיים מצויים בקרבה גדולה יותר זה לזה ככל שהם מתקרבים להאוונה; המעגלים מרובים יותר ואף גדלה המוּסָפוּת של שכבה על-גבי שכבה. ואולם, רחוק יותר החוצה מן המרכז הנצחי קיימים פחות ופחות מערכות, שכבות, מעגלים ויקומים.
בעוד כי בריאת היקומים וארגונם נותרים לעד בשליטת הבוראים האינסופיים ועמיתיהם, נמשך התהליך כולו בהתאם לטכניקה המוסמכת ובְּתאימות לחוקי הכבידה של הכוח, האנרגיה והחומר. ואולם, נותר מסתורין כלשהו הנוגע למטען הכוח האוניברסאלי של החלל; היננו מבינים למדי את ארגון הבריאוֹת החומריות מן השלב האוּלְטִימָאטוֹנִי ואילך, אך איננו מבינים לאשורה את השושלת הקוסמית של האוּלְטִימָאטוֹנִים. היננו בטוחים בכך שלכוחות הקדמוניים הללו יש מקור בפרדיס, שכן לנצח חגים הם דרך החלל שהתחדר בַּתוואי העצום התואם בדיוק את קווי המתאר של פרדיס. אף-על-פי שמטען כוח זה, האב הקדמון לכל חומריות, איננו מגיב לכבידת פרדיס, הוא תמיד מגיב לנוכחות פרדיס התחתון, בהיותו, ככל נראה, יוצא ממרכז פרדיס התחתון וחוזר אליו.
מְאַרְגְּנֵי הַכּוֹחַ שֶל פָּרַדִיס מתמירים פוטנציאל חלל לכדי כוח קדמון, ומפתחים את הפוטנציאל הקדם-חומרי הזה למופעי האנרגיה הראשוניים והמשניים של המציאות הפיזית. משמגיעה אנרגיה זו לרמות שבהן היא מגיבה לכבידה, מופיעים על הבמה מְנַהֲלֵי כּוֹחַ ועמיתיהם ממשטר יקום-העל ומתחילים בתפעוליהם הבלתי-נגמרים, המתוכננים לייסד את מגוון מעגלי הכוח וערוצי האנרגיה של יקומי הזמן והמרחב. וכך מופיע החומר הפיזי בחלל, וכך מוכנה הבמה לחנוכת ארגון היקום.
הפילוח הזה של אנרגיה מהווה תופעה שהפיזיקאים של נבאדון מעולם לא פתרו. הקושי העיקרי שלהם טמון בחוסר הנגישות היחסי של מארגני הכוח של פרדיס; זאת משום שלמנהלי הכוח החיים – אף כי הם מוכשרים לטפל באנרגיית-חלל – אין כל מושג בנוגע למקור האנרגיות שאותן הן מתפעלים במיומנות ובתבונה כה רבות.
מארגני הכוח של פרדיס הינם מחוללי ערפיליות; והם מסוגלים לאתחל סביב נוכחות החלל שלהם ציקלונים עצומים של כוח אשר, לאחר שאותחלו, אינם ניתנים עוד לעצירה, ולא ניתן להגבילם, עד אשר הכוחות מחדרֵי-הכול מתועלים לשֶם הופעתן לבסוף של היחידות האוּלְטִימָאטוֹנִיוֹת של החומר האוניברסאלי. וכך נולדות הערפיליות הספיראליות והאחרות, הן האמהות בדמות הגלגל של השמשות ממקור-ישיר ושל מערכותיהן המגוּונות. ניתן לחזות בחלל החיצון בעשרה סוגים שונים של ערפיליות, שלבי ההתפתחות הראשוניים ביקום; והמקור של גלגלי אנרגיה ענקיים אלה זהה לזה של אלה בשבעת יקומי-העל.
ערפיליות משתנות בגודלן, כמו גם במספר ובמסה הכוללת של צאצאיהן הכוכביים והפלנטאריים. מערפילית מייצרת-שמשות, הנמצאת אך צפונה מחוץ לגבולותיו של אורוונטון, ועדיין ברמת החלל של יקום-העל, כבר הגיחו כארבעים אלף שמשות בקירוב, וגלגל האֵם הזה ממשיך לפלוט שמשות, רובן גדולות פי כמה מהשמש שלכם. חלק מן הערפיליות הגדולות יותר של החלל החיצון מהוות מקור לכמאה מיליון שמשות.
ערפיליות אינן קשורות במישרין ליחידה מנהלתית כלשהי, כגון מגזרים משניים או יקומים מקומיים, אף שכמה יקומים מקומיים אורגנו מתוצריה של ערפילית בודדת. כל יקום מקומי כולל בדיוק אחד-חלקי-מאה-אלף של כלל מטען האנרגיה של יקום-העל, זאת באופן בלתי-תלוי ביחסי הערפיליות, הואיל ואנרגיה איננה מאורגנת בהתאם לערפיליות, אלא מופצת באופן אוניברסאלי.
לא כל ערפיליות הספיראלה עוסקות בייצור שמשות. כמה מהן שמרו על השליטה בצאצאיהן הכוכביים הנפרדים, והמראה הספיראלי שלהן נובע כתוצאה מן העובדה שהשמשות יוצאות באופן מקובץ מזרוע הערפילית, אך שבות אליה בדרכים מגוונות; זו הסיבה שקל להבחין בהן בנקודה אחת, אך קשה יותר לראותן כאשר הן מפוזרות הרחק מזרוע הערפילית, במסלולי החזרה השונים. בזמן הנוכחי, אין פועלות באורוונטון ערפיליות רבות המייצרות-שמשות, אף כי אנדרומדה, המצויה מחוץ לגבולותיו המיושבים של יקום-העל, פעילה מאוד. ניתן לצפות בערפילית מרוחקת זו בעין בלתי-מזוינת; כאשר הינכם מתבוננים בה, עצרו להרהר בכך שהאור שבו אתם חוזים עזב שמשות מרוחקות אלה לפני כמעט מיליון שנה.
גלקסיית שביל החלב מורכבת ממספר עצום של ערפיליות-עבר ספיראליות ואחרות, אשר רבות מהן עדיין שומרות על תצורתן המקורית. ואולם, כתוצאה מקטסטרופות פנימיות ומִמשיכה חיצונית, רבות מהן עוותו והתארגנו מחדש כך שהמראה של הצברי ענק אלה דומה למסה עצומה ובוהקת של שמשות בוערות, כדוגמת ענני מגלן. התצורה הכדורית של צבירי הכוכבים היא השלטת בשוליו החיצוניים של אורוונטון.
יש להתייחס לענני הכוכבים העצומים של אורוונטון כאל הצבּרים יחידים של חומר, אשר ניתן להשוותם לערפיליות הנפרדות הנצפות באזורי החלל החיצוניים לגלקסיית שביל החלב. לעומת זאת, רבים מענני החלל המכונים ענני כוכבים, מכילים חומר גזי בלבד. הפוטנציאל האנרגטי של ענני גז כוכביים אלו הינו עצום באופן בלתי-ייאמן, וחלק ממנו נאסף על-ידי שמשות קרובות המשלחות אותו אל החלל כהתפרצויות שמש.
חלק הארי של המסה המוכלת בכוכבים ובפלנטות של יקום-על, מקורו בגלגלי הערפיליות; אך מעט מן המסה של יקום-על מאורגנת באמצעות פעולתם הישירה של מנהלי הכוח (כמו בדוגמה של בניית הספֵירות הארכיטקטוניות), אף כי מרחבי החלל הפתוח מהווים מקור לכמות מסוימת של חומר, ששיעורה משתנה תמידית.
אשר לשאלת המקור, רוב השמשות, הפלנטות והספֵירות האחרות משתייכות לאחת מעשר הקבוצות הבאות:
1. טבעות כיווץ משותפות-מרכז. לא כל הערפיליות הינן ספיראליות. ערפיליות ענקיות רבות, במקום להתפצל למערכת בינארית [כוכב כפול] או לכדי ספיראלה, עוברות תהליך של התעבות על-ידי יצירת טבעות מרובות. למשך פרק זמן ממושך ערפילית שכזו מופיעה כשמש מרכזית עצומה המוקפת בעננים ענקיים רבים של חומר, אשר צורתם טבעתית.
2. הכוכבים המותזיםכוללים את השמשות הנפלטות בתנופה מגלגלי האם האדירים העשויים גזים חמים ביותר. שמשות אלה אינן נפלטות כטבעות, אלא בשורות ימינה ושמאלה. לכוכבים מותזים קיים אף מקור בערפיליות שאינן-ספיראליות.
3.פלנטות של פיצוץ כבידה. כאשר שמש נולדת מתוך ערפילית ספיראלית, או מתוך ערפילית מוֹט, היא מושלכת לעיתים קרובות למרחק ניכר. שמש שכזו מורכבת ברובה מגז, ולאחר מכן, משהיא מתקררת ומתעבה במידת-מה, היא עשויה לנוע בקרבת מסה עצומה של חומר בדמות שמש ענקית או אי אפל בחלל. אף-על-פי שהתקרבות שכזו איננה קרובה דיה על-מנת שתסתיים בהתנגשות, היא עשויה להיות מספיק קרובה על-מנת שכוח המשיכה של הגוף הגדול יחולל גלי עוויתות בגוף הקטן, וכך תתחיל סדרה של תהפוכות גליוֹת המתרחשות בו-זמנית בשני קטביה של השמש המתעוותת. בשיאם, גורמים התפרצויות ופיצוצים אלו ליצירת סדרה של צבירי חומר בעלי גודל משתנה, אשר עשויים להיות מושלכים אל מעבר לאזור איסוף החומר של השמש המתפרצת, וכך להיכנס למסלול עצמאי ויציב מסביב לאחד משני הגופים המעורבים במקרה. מאוחר יותר, צבירי החומר הגדולים יותר מתאחדים ומושכים לעברם בהדרגה את הצבירים הקטנים. באופן זה באות לכדי קיום רבות מן הפלנטות המוצקות של המערכות הקטנות. וכזה בדיוק הוא אף מקורה של מערכת השמש שלכם.
4. הבנות הפלנטאריות הסִרְכּוּזִיוֹת [צנטריפוגליות]. כאשר שמשות עצומות ממדים מאיצות מאוד את קצב סיבובן בשלבים מסוימים של התפתחותן, הן מתחילות להשליך כמויות גדולות של חומר, העשויות להיאסף לאחר-מכן וליצור עולמות קטנים שממשיכים לחוג סביב להורה השמשי.
5. ספֵירות נעדרות-כבידה. קיימת מגבלה קריטית לגודלם של כוכבים יחידים. כאשר שמש מגיעה לגבול זה היא נידונה להתפצל, אלא אם כן יאט קצב סיבובה; עם ההגעה למגבלה מתרחש ביקוע שמש ונולד כוכב כפול חדש מאותו סוג. בהמשך, פלנטות קטנות מרובות עשויות להיוולד כתוצר-לוואי של הפרעה עצומת ממדים זו.
6. כוכבים מכוּוצים. לעיתים, במערכות הקטנות יותר, מושכת לעברה הפלנטה הגדולה החיצונית ביותר את העולמות השכנים, בעוד שהפלנטות הקרובות לשמש מתחילות את צלילתן הסופית. במערכת השמש שלכם, סוף שכזה משמעו שארבע הפלנטות הפנימיות תִבַּלענה על-ידי השמש, בעוד שצדק, הפלנטה הגדולה ביותר, יגדל מידה רבה על-ידי זה שיתפוס את יתר העולמות. סוֹפה של מערכת שמש שכזו יהיה ביצירתן של שתי שמשות קרובות, אך לא שוות זו לזו, שזהו אחד הטיפוסים של יצירת כוכב כפול. קטסטרופות שכאלה אינן מתרחשות לעיתים תכופות, אלא בצבירי הכוכבים בקצות יקומי-העל.
7. ספֵירות מצטברות. מתוך הכמויות העצומות של החומר הנפוץ בחלל, פלנטות קטנות עשויות להצטבר באיטיות. פלנטות אלה גדלות כתוצאה מהתווספות מטאורים ועל-ידי התנגשויות משניות. התנאים השוררים במגזרים מסוימים של החלל מעודדים יצירתן של פלנטות בצורות אלה. מקורם של עולמות מיושבים רבים הינו כזה.
כמה מן האיים הדחוסים והאפלים הללו מהווים תוצאה ישירה של התאספות התמרות אנרגיה בחלל. קבוצה אחרת של האיים האפלים הללו הגיעו לכדי קיום כתוצאה מהצטברות כמויות עצומות של חומר קר, מטאורים ורסיסים גרידא החגים בחלל. הצטברויות חומר שכאלה מעולם לא היו חמות, ולמעט דחיסוּתן, הן דומות למדי בהרכבן לאורנטיה.
8.שמשות שהתכלו. כמה מאיי החלל האפלים הינם שמשות מבודדות שהתכלו לאחר שפלטו את כל אנרגיות החלל הזמינות שלהן. יחידות החומר המאורגנות מתקרבות לעיבוי מלא, לדחיסות כמעט מלאה; ונדרשים עידנים על-גבי עידנים על-מנת לטעון מסות עצומות שכאלה של חומר דחוס ביותר במעגלי החלל, ובכך להתכונן למחזורים חדשים של פעולה ביקום בעקבות התנגשות או מאורע קוסמי מחייה אחר.
9. ספירות התנגשות. התנגשויות אינן בלתי-שכיחות באזורים בעלי צפיפות צבירים גדולה. היערכות-מחדש אסטרונומית שכזו מלוּוה בהתמרות חומר ובשינויי אנרגיה עצומים. התנגשויות שבהן מעורבות שמשות מתות משפיעות במיוחד על יצירת תנודות אנרגיה נרחבות. לעיתים תכופות, מהווים שברי התנגשויות את הגרעינים שמהם נוצרים לאחר מכן גופים פלנטאריים המתאימים לשמש כמשכן לבני תמותה.
10. עולמות ארכיטקטוניים. אלה העולמות אשר נבנים בהתאם לתוכניות ולמפרטים לשֶׁם תכלית מסוימת, כדוגמת סָאלְוִינְגְטוֹן, המטה של היקום המקומי שלכם, ואוורסה, מושב ממשל יקום-העל שלכם.
קיימות טכניקות רבות אחרות שבאמצעותן מתפתחות שמשות ומובחנות פלנטות, ואולם ההליכים שפורטו לעיל מציגים רק את השיטות שבאמצעותן נולדות רוב מערכות הכוכבים ומשפחות הפלנטות. על-מנת לתאר את כל הטכניקות המעורבות בְּמטמורפוזה של כוכבים ובְּהתפתחות פלנטות, נידרש להצגתן של כמעט מאה שיטות שונות ליצירת שמשות ולהיווצרות פלנטות. בשעה שתלמידי הכוכבים שלכם סורקים את השמיים, הם צופים במופעים המרמזים על כל האופנים הללו ליצירת כוכבים, אך לרוב אין ביכולתם לגלות הוכחות ליצירתם של אותם הצברי חומר קטנים ובלתי-מאירים המשמשים כפלנטות מיושבות, ואלה החשובים ביותר בכל רחבי הבריאה החומרית.
ללא קשר למקורן, ניתן לסווג את הספירות השונות של החלל למחלקות העיקריות הבאות:
1. השמשות – כוכבי החלל.
2. איי החלל האפלים.
3. גופי חלל משניים – כוכבי שביט, מטאורים ופלנטות קטנטנות.
4. הפלנטות, לרבות העולמות המיושבים.
5. ספירות ארכיטקטוניות – עולמות המיוצרים על-פי הזמנה.
למעט הספירות הארכיטקטוניות, מקורם של כל גרמי החלל הינו אבולוציוני. אבולוציוני במובן שהם לא נוצרו בצו גורם אלוהי; אבולוציוני במובן שהפעולות היצירתיות של האל נגללו באמצעות טכניקת זמן-מרחב, דרך פעולה של רבות מן הבריות התבוניות האלוהיות שנבראו ושהתממשו-לבסוף.
השמשות. השמשות הינן כוכבי החלל בכל שלבי קיומם המגוּונים. חלק מן הכוכבים הללו הינם מערכות חלל המתפתחות ביחידוּת; אחרים הינם כוכבים כפולים ומערכות פלנטאריות בשלבי התכווצות או היעלמות. כוכבי החלל קיימים בלא פחות מאשר אלף מצבים ושלבים שונים. אתם מכירים שמשות אשר פולטות אור המלוּוה בחוֹם; אך קיימות אף שמשות אשר מאירות ואינן מחממות.
העובדה כי שמש רגילה פולטת אור וחום במשך טריליונים על-גבי טריליונים של שנים מעידה על כמות האנרגיה האדירה הטמונה בכל יחידת חומר. בחלקיקי חומר פיזי בלתי-נראים אלה אגורה אנרגיה בכמות בלתי-תיאמן כמעט. ומרביתה של האנרגיה הזו הופכת להיות זמינה כאור, כאשר היא נתונה ללחצי החום האדירים ולפעילויות האנרגיה הנלוות השוררות בלב השמשות הלוהטות. ואף קיימים תנאים נוספים המאפשרים לשמשות הללו להתמיר ולשלוח הלאה הרבה מאנרגיית החלל המגיעה אליהן דרך מעגלי החלל הממוסדים. רבות מצורות האנרגיה וכל צורות החומר נמשכות אל-, ומופצות לאחר מכן על-ידי-, הדינאמו הסולאריים. ובאופן זה, משמשות השמשות כמאיצים מקומיים לזרימת האנרגיה, ופועלות כתחנות שליטת-כוח אוטומאטיות.
יקום העל של אורוונטון מואר ומחומם על-ידי יותר מעשר טריליון שמשות לוהטות. שמשות אלה הינן הכוכבים שבהם ניתן לצפות מן המערכת האסטרונומית שלכם. יותר משני טריליון מהם רחוקים מדי וקטנים מדי מכדי שניתן יהיה לראותם אי-פעם מאורנטיה. ואולם, ביקום האב מספר השמשות הוא כמספר כוסות המים באוקיינוסים אשר בעולמכם.
איי החלל האפלים.אלה השמשות המתות והצברי חומר גדולים אחרים נטולי אור וחום. האיים האפלים ניחנים לעיתים במסה אדירה, והם משפיעים בעוצמה על תחומי האיזון והתפעול האוניברסאליים. הדחיסות של כמה מן המסות הגדולות הללו בלתי-תיאמן כמעט. וריכוז אדיר כזה של מסה מאפשר לאיי החלל האפלים לשמש כגלגלי איזון רבי-עוצמה, המחזיקים מערכות שכנות וגדולות כמושכות יעילות. בקונסטלציות רבות הם מאזנים את עוצמת הכבידה; מערכות פיזיות רבות, אשר אחרת היו צוללות במהירות אל מותן, מוחזקות בבטחה באחיזת הכבידה של איים אפלים ושומרים אלה. ביכולתנו למקם איים אפלים אלה במדויק הודות לתפקודם זה. מדדנו זה מכבר את כוח המשיכה של הגופים המאירים, ולפיכך ביכולתנו לחשב במדויק את גודלם ואת מיקומם של איי החלל האפלים, הפועלים ביעילות כה רבה לשמירתה של מערכת נתונה במסלולה.
גופי חלל משניים.המטאורים וחלקיקי חומר קטנים אחרים הנעים ומתפתחים בחלל מהווים הצבר עצום של חומר ואנרגיה.
כוכבי שביט רבים הינם צאצאים פראיים ובלתי-ממוסדים של גלגלי שמשות האֵם, אשר עוברים בהדרגה לשליטת השמש המרכזית השלטת. לכוכבי שביט אף מקורות מגוּונים אחרים. בשל התגובה החשמלית של הגזים המעובים מאוד של השמש ובשל לחץ האור בפועל ואנרגיות אחרות הנפלטות ממנה, פונה זנבו של כוכב השביט בניגוד לכיוון הגוף המושך, או השמש. תופעה זו מהווה את אחת ההוכחות החיוביות למציאותיות של האור ושל האנרגיות הנלוות לו; היא מדגימה כי האור הינו בעל משקל. אור הינו חומר אמיתי; הוא איננו פשוט גלים של אֶתֶר היפותטי.
הפלנטות.אלה הצברי החומר הגדולים יותר הנעים במסלול מסביב לשמש או לגוף אחר בחלל; הצברי חומר אלה משתנים בגודלם, והם נעים מן הפלנטות הקטנות ועד לספֵירות-ענק המצויות במצב צבירה גזי, נוזלי או מוצק. כאשר העולמות הקרים, אשר נבנו מהצטברות של חומר חלל צף, נמצאים ביחס הולם לשמש קרובה, הם מהווים את הפלנטות האידיאליות יותר למשכנם של חיים תבוניים. ככלל, השמשות הקרות אינן מתאימות למשכן חיים; לרוב, מצויות הן רחוק מדי משמש חיה ולוהטת, ובנוסף לכך, הן הרבה יותר מדי מאסיביות; והכבידה על פניהן תהא עצומה.
פחות מפלנטה קרה אחת מכל ארבעים ביקום-העל שלכם עשויה להתאים למשכן הוויות מסדרכם. וכמובן, השמשות בעלות חוֹם-העל והעולמות הרחוקים והקפואים אינם מתאימים למשכן חיים מסדרים גבוהים. בעת הזו, רק שלוש פלנטות במערכת השמש שלכם מתאימות למשכן חיים. במובנים רבים, בשל גודלה, דחיסותה ומיקומה, אורנטיה הינה אידיאלית למשכן אדם.
חוקי האנרגיה הפיזית הינם אוניברסאליים בבסיסם, אך להשפעות מקומיות יש נגיעה רחבה לתנאים הפיזיים השוררים על-גבי פלנטות יחידות ומערכות מקומיות. עולמות החלל, שמספרם לא ישוער, מתאפיינים במִגוון כמעט אינסופי של יצורים חיים ובמופעי חיים אחרים. ואולם, קיימות נקודות דמיון רבות בקרב קבוצת עולמות המשתייכים למערכת נתונה; זאת בעוד שקיימת גם תבנית אוניברסאלית לחיים תבוניים. מערכות יחסים פיזיות שוררות בין מערכות פלנטאריות המשתייכות לאותו מעגל פיזי ועוקבות בסמיכות זו אחר זו במסלולן האינסופי מסביב למעגל היקומים.
בעוד כל ממשל של יקום-על שוכן בקרבת היקומים האבולוציוניים של מגזר החלל שלו, משכנו בפועל הוא על-עולם אשר נבנה על-פי הזמנה ומיושב באישיויות מוסמכות. עולמות אלה הינם ספֵירות ארכיטקטוניות, גופי חלל אשר נבנו במיוחד על-מנת שיישרתו את תכליתם הייחודית. אף כי ספרות אלה חולקות באורן של שמשות קרובות, הן מוארות ומחוממות באופן בלתי-תלוי. לכל אחת מהן שמש מאירה שאינה מחממת, בדומה ללווייני פרדיס, בעוד החום מסופק לכל אחת מהן באמצעות זרמי אנרגיה מסוימים הזורמים בקרבת פני הספירה. עולמות מטֶה אלה שייכים לאחת מן המערכות הגדולות יותר, הממוקמות בסמוך למרכז האסטרונומי של יקום העל שלהם.
בעולמות המטה של יקומי העל הזמן מתוקנן. היום התקני של יקום העל של אורוונטון שקול לכמעט שלושים ימים במושגי הזמן של אורנטיה, ואורך השנה של אורוונטון הוא מאה ימים סטנדרטיים. שנה זו של אוורסה הינה תקנית ביקום העל השביעי, והיא קצרה בעשרים ושתיים דקות משלושת אלפים ימים במושגי הזמן של אורנטיה; כשמונה שנים וחמישית השנה בשנותיכם שלכם.
עולמות המטה של שבעת יקומי העל חולקים את טיבו ואת הדרו של פרדיס, תבנית השלמוּת המרכזית שלהם. לאמיתו של דבר, כל עולמות המטה הינם פרדיסיים. והם אכן הינם משכנות שמימיים, ומתעצמים בגודלם הפיזי, ביופיים המורונטי ובהדרם הרוחני ככל שמתקדמים מיְרוּשֵׁם לכיוון האי המרכזי. וכל לווייני עולמות המטה הללו הינם אף ספרות ארכיטקטוניות.
במגוון עולמות המטה מתקיימים כל שלבי הבריאה החומרית והפיזית. סוגים שונים של יצורים חומריים, מורונטיים ורוחניים רואים בְּעולמות מפגש אוניברסאליים אלה את ביתם. בשעה שבני-תמותה מרקיעים ביקום, ועוברים מן התחומים החומריים לתחומים הרוחניים, הם אינם מאבדים לעולם את הערכתם לְרמות הקיום הקודמות שלהם, וכן את ההנאה שהם מפיקים מהן.
ליְרוּשֵׁם, המטֶה של המערכת המקומית שלכם בשָֹטַנְיָה, שבעה עולמות של תרבות מעבַר, אשר כל אחד מהם מוקף על-ידי שבעה לוויינים, ובכללם שבעת עולמות המשכן של ההסגר המורונטי, משכנו הראשון של בן התמותה לאחר המוות. לעיתים, שימש באורנטיה המונח גן-עדן לציון שבעת העולמות הללו, באופן שהעולם הראשון כונה גן העדן הראשון, השני גן העדן השני, וכך הלאה עד לשביעי.
לעֵדֶנֱטִיָה, עולם המטה של נוֹרְלָאטִיָאדֶק, הקונסטלציה שלכם, שבעים לווייני חִבְרוּת תרבותי ואימון, בם שוהים המרקיעים לאחר סיום משטר ההנעה, האיחוד וההכרה של האישיוּת שלהם ביְרוּשֵׁם.
סָאלְוִינְגְטוֹן, בירתו של נבאדון, היקום המקומי שלכם, מוקף בעשרה צבירי אוניברסיטאות אשר לכל אחד מהם ארבעים ותשע ספֵירות. במקום זה הופך האדם לרוחני, בעקבות תהליך החִבְרוּת שעבר בקונסטלציה.
אוּמִינוֹר השלישי, עולם המטה של המגזר המשני שלכם, אֶנְסָה, מוקף בשבע הספירות שבהן נלמדים הלימודים הפיזיים הגבוהים של חיי ההרקעה.
אוּמָאז'וֹר החמישי, עולם המטה של המגזר הראשי שלכם, סְפְּלָאנְדוֹן, מוקף בשבעים הספֵירות של האימון האינטלקטואלי המתקדם של יקום-העל.
בקרבה ובסמיכות לאוורסה, עולם המטֶה של אורוונטון, יקום העל שלכם, מצויות שבע אוניברסיטאות גבוהות של אימון רוחני מתקדם ליצורים רצוניים מרקיעים. כל אחד משבעה צבירי עולמות מדהימים אלה מורכב משבעים עולמות מיוחדים המאכלסים שפע המונה אלפים על-גבי אלפים של מוסדות ושל ארגונים המוקדשים לאימון אוניברסאלי ולתרבות רוחנית; במוסדות ובארגונים אלה מחונכים מחדש ונבחנים מחדש עולי הרגל של הזמן כהכנה לטיסתם הארוכה להאוונה. עם הגעתם, מתקבלים תמיד עולי הרגל של הזמן בעולמות נלווים אלה, ואולם שיגורם של בוגרי הלימודים הללו להאוונה נעשה תמיד הישר מחופיה של אוורסה.
אוורסה הוא המטה הניהולי והרוחני של כטריליון עולמות מיושבים, או של כאלה המתאימים ליישוב. ההדר, ההוד והמושלמות של בירת אורוונטון עולה על כל הפלאות של בריאוֹת הזמן-מרחב.
לוּ היו מכוּננים כל היקומים המקומיים המתוכננים וכל רכיביהם, כי אז היו קיימים בשבעת יקומי העל מעט פחות מחמש-מאות מיליארד עולמות ארכיטקטוניים.
ספֵירות המטֶה של יקומי העל נבנו כך שיוכלו לתפקד כְּווסתים יעילים של כוח ואנרגיה בעבור מגזריהן המגוּונים, וכן לשמש נקודות מוקד לכִּוונון האנרגיה בעבור היקומים המקומיים המרכיבים אותן. ספירות מטה אלה מפעילות השפעה רבת עוצמה על האיזון והשליטה באנרגיות הפיזיות החגות בחלל המאורגן.
פונקציות וויסות נוספות מתבצעות על-ידי מרכזי הכוח והבקרים הפיזיים של יקום העל, ישויות חיות וחיות-למחצה אשר נתהוו לשם פעולה מפורשת זו. מרכזי הכוח והבקרים הללו הינם קשים להבנה; הסדרים הנמוכים שביניהם אינם רצוניים – הם אינם ניחנים ברצון, אינם בוחרים, פעולותיהם תבוניות מאוד, אך ככל הנראה אוטומאטיות וטבועות בארגונם ההתמחותי במיוחד. מרכזי הכוח והבקרים הפיזיים של יקום העל נוטלים על עצמם את ההכוונה והשליטה החלקית בשלושים מערכות האנרגיה המרכיבות את תחום הגְרָאוִיטָה. משך הזמן הדרוש למעגלי האנרגיה הפיזיים, המנוהלים על-ידי מרכזי הכוח של אוורסה, להשלים הקפה סביב יקום העל הוא מעט יותר מ-968 מיליון שנה.
אנרגיה מתפתחת הינה בעלת מהות; יש לה משקל, אף כי המשקל תמיד יחסי ותלוי במהירות הסיבובית, במסה ובאנטי-כבידה. מסת החומר נוטה להאט את מהירות האנרגיה; והמהירות הנוכחת-בַּכֹּל של האנרגיה מייצגת את: המהירות התחילית שניתנה לה, פחות אפקט ההאטה בשל המסה שבה נתקלה במסלולה, ועוד אפקט פעולת הוויסות של ווסתי האנרגיה החיים של יקום העל, וכן ההשפעה הפיזית של גופים קרובים חמים מאוד או טעונים מאוד.
התוכנית האוניברסאלית לשמירה על שיווי-משקל בין חומר לאנרגיה דורשת יצירה ופירוק תמידיים של יחידות חומר מן הסדרים הנמוכים. ביכולתם של מנהלי הכוח האוניברסאליים לעבות ולעכב, או להרחיב ולשחרר, כמויות משתנות של אנרגיה.
בהינתן השפעה מאיטה ארוכה מספיק, הייתה הכבידה הופכת לבסוף את כל האנרגיה לחומר, אלמלא קיומם של שני גורמים: ראשית, משום השפעת האנטי-כבידה של בקרי האנרגיה; ושנית, משום שחומר מאורגן נוטה להתפרק בתנאים מסוימים המצויים בכוכבים מאוד חמים, או לחלופין, בתנאים ייחודיים מסוימים השוררים בחלל בקרבת גופים קרים ואנרגטיים ביותר של חומר דחוס.
כאשר מצטברת מסה לכדי צביר-עודף, ובכך מאיימת להוציא את האנרגיה מכלל איזון ולרוקן את מעגלי האנרגיה הפיזיים, מתערבים הבקרים הפיזיים, אלא אם כן נטיית החומר להפוך יותר מדי אנרגיה לחומר מנוצחת באמצעות התנגשות בין הענקים המתים של החלל, אשר ברגע קצר מפזרת לחלוטין את התאגדויות הכבידה המצטברות. באירועי התנגשות אלה, כמויות עצומות של חומר הופכות באחת לצורה נדירה ביותר של אנרגיה, ובכך מתחיל מחדש המאבק לשיווי-משקל אוניברסאלי. בסופו של דבר, מתייצבות המערכות הפיזיות הגדולות יותר ומתיישבות פיזית, ואז נעות בתנופה לעבר המסלולים הממוסדים והיציבים של יקומי העל. בהמשך לאירוע הזה, אין מתרחשות עוד התנגשויות או קטסטרופות במערכות מיוצבות שכאלה.
במהלך תקופות שבהן מתקיים מצב של עודף-אנרגיה, מתרחשות הפרעות כוח ותנודות חום המְלֻוּוֹת במופעים חשמליים. במהלך תקופות של חוסר-אנרגיה, קיימת נטייה מוגברת להצטברות ולהתעבות של חומר, וליציאתם של המעגלים המיוצבים בעדינות רבה יותר מכלל שליטה; כתוצאה מכך מתרחשות התאמות, בצורה של התנגשויות או של גאות, המשיבות במהרה על כנו את האיזון בין האנרגיה הזורמת לבין חומר היציב יותר, כפשוטו. אחת ממשימותיהם של צופי כוכבי השמיים הינה לחזות מראש, או לפחות להבין, התנהגות סבירה זו של השמשות הלוהטות ושל איי החלל האפלים.
ביכולתנו לזהות את רוב החוקים השולטים באיזון האוניברסאלי ולחזות מראש הרבה בכל הנוגע ליציבות היקומית. למעשה, התחזיות שלנו הינן אמינות, ואולם תמיד היננו נתקלים בכוחות מסוימים, אשר אינם מצייתים לחלוטין לחוקי השליטה האנרגטית וההתנהגות החומרית הידועים לנו. ככל שאנו מתרחקים מפרדיס החוצה לעבר היקומים, כך הופכת בהדרגה היכולת לחזות את כל מופעי החומר לקשה יותר. כאשר היננו עוברים אל מעבר לגבולות התחום המנוהל אישית בידי שליטי פרדיס, היננו ניצבים אל מול אי-יכולת הולכת וגוברת להעריך נכונה, בהתאם לסטנדרטים שגובשו ולניסיון שנצבר מתוך תצפיות הנוגעות באופן בלעדי לתופעות פיזיות במערכות האסטרונומיות הקרובות. אפילו בתחומי שבעת יקומי העל, היננו חיים בתוככי פעולות כוח ותגובות אנרגטיות אשר מחדרות את כל תחומינו ומתפשטות באיזון מאוחד הלאה אל תוך כל תחומי החלל החיצון.
ככל שהיננו מרחיקים החוצה, כך גדלה גם הוודאות שניתקל במופעים משתנים ובלתי-צפויים אלה, המעידים בבירור על נוכחותם ועל פעולתם הבלתי-נתפשת של המוחלטים ושל האלוהויות ההתנסותיות. כמו כן, מופעים אלה מעידים בוודאי על שליטת-על אוניברסאלית כלשהי בכל הדברים כולם.
יקום העל של אורוונטון מצוי, ככל הנראה, בהאטה לקראת עצירה; דומה כי היקומים החיצוניים עושים דרכם לעבר פעילויות עתידיות שטרם נחזו; והיקום המרכזי בהאוונה מיוצב לעד. הכבידה והיעדר החום (קור) מארגנים את החומר ומחזיקים אותו מאוחד; חום ואנטי-כבידה מפלגים את החומר ומפיצים אנרגיה. מנהלי הכוח ומארגני הכוח החיים הינם הסוד שמאחורי השליטה המיוחדת ומאחורי ההכוונה התבונית בתהליך המטמורפוזה הבלתי-נגמר של יצירת היקומים, פירוקם ויצירתם מחדש. ערפיליות עשויות להתפזר, שמשות מתכלות, מערכות נעלמות ופלנטות נכחדות, אך היקומים לעולם אינם נגמרים.
המעגלים האוניברסאליים של פרדיס אכן מחדרים למעשה את תחומי שבעת יקומי העל. מעגלי נוכחות אלה הינם: כבידת האישיות של האב האוניברסאלי, הכבידה הרוחנית של הבן הנצחי, כבידת הדעת של הפועל האחוד והכבידה החומרית של האי הנצחי.
בנוסף למעגלי פרדיס האוניברסאליים ולנוכחות-פעולתם של המוחלטים ושל האלוהויות ההתנסותיות, פועלות ברמות יקומי העל רק שתי מחלקות של מעגלי אנרגיה, או של חלוקות עוצמה: מעגלי יקומי העל ומעגלי היקומים המקומיים.
מעגלי יקומי העל:
1. מעגל האינטליגנציה המאחד של אחת משבע רוחות האב של פרדיס. מעגל דעת-קוסמית שכזה מוגבל ליקום-על אחד.
2. מעגל שירותֵי המַחְזִירוּתִיוֹת של שבע רוחות המַחְזִירוּתִיוֹת בכל אחד מיקומי העל.
3. המעגלים הסודיים של מַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין, אשר באופן כלשהו מאוגדים-יחדיו ומשונעים על-ידי דִיוִינִינְגְטוֹן אל עבר האב האוניברסאלי בפרדיס.
4. מעגל ההתייחדות הפנימי של הבן הנצחי עם בניו מפרדיס.
5. נוכחות ההבזק של הרוח האינסופית.
6. תשדורות פרדיס, דו"חות החלל של האוונה.
7. מעגלי האנרגיה של מרכזי הכוח ושל הבקרים הפיזיים.
מעגלי היקומים המקומיים:
1. רוח המתת של בני פרדיס, מנחמם של עולמות המתת. רוח האמת, רוחו של מיכאל באורנטיה.
2. מעגל הסועדות האלוהיות, רוחות האֵם של היקום המקומי, רוח הקודש של עולמכם.
3. מעגל סעד-התבונה של יקום מקומי, הכולל את נוכחותן הפעילה והמגוּונת של רוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-דַּעַת.
כאשר מתפתחת ביקום מקומי הרמוניה רוחנית שכזו, המתבטאת בעובדה שלא ניתן להבחין עוד בהבדל שבין המעגלים האינדיבידואליים והמשולבים של יקום זה לבין אלה של יקום העל, כאשר שוררת בפועל זהות שכזו בתפקוד ואחדות שכזו בסעד, או אז מצטרף מיידית היקום המקומי למעגלים המיוצבים של אור וחיים, והופך באחת למועמד להתקבל לקונפדרציה הרוחנית של האיחוד של אותם חלקים של על-הבריאה שהפכו מושלמים. תנאֵי הקדם להתקבלות לוועדות עתיקי היומין, ולחברות בקונפדרציה של יקומי העל, הינם:
1. יציבות פיזית. שומה על הפלנטות ועל הכוכבים של יקום מקומי להימצא בשיווי משקל; שומה על עידני המטמורפוזה הבלתי-אמצעית שאותה עוברים הכוכבים כי הסתיימו זה מכבר. על היקום להתקדם בנתיב ברור; ועל מסלולו להתייצב בבטחה ובאופן סופי.
2.נאמנות רוחנית. חייב להתקיים מצב של הכרה אוניברסאלית ונאמנות כלפי בן האל הריבון המנהל את עניני היקום המקומי. וכן, חייב להיווצר זה מכבר מצב של שיתוף-פעולה הרמוני בין הפלנטות היחידות, המערכות והקונסטלציות של אותו יקום בכללותו.
היקום המקומי שלכם איננו נחשב אפילו כמשתייך לסדר המיוצב של הבריאה הפיזית ביקום העל; וקל וחומר שאיננו נמנה כחבר על המשפחה הרוחנית המוכּרת של ממשל-העל. ואף כי עדיין אין לנבאדון ייצוג באוורסה, אנו, הנמנים עם הממשל-העל, נשלחים מפעם לפעם לעולמותיו במשימות מיוחדות, ממש כשם שאנוכי הגעתי לאורנטיה במישרין מאוורסה. והיננו מושיטים לשליטיכם ולמנהליכם כל סיוע אפשרי לשם פתרון הסוגיות הסבוכות העומדות לפניהם; היננו כמהים לראות את יקומכם כשיר וראוי להשתייך כחבר מן המניין במשפחת הבריאוֹת המאוגדות של יקום העל.
במטות יקומי העל יושב הממשל הרוחני הגבוה של תחומי הזמן-מרחב. הזרוע הביצועית של ממשל העל, אשר מקורה בוועדות השילוש, מנוהלת במישרין על-ידי אחת משבע רוחות האב של ההשגחה העליונה, הוויות היושבות בסמכות פרדיס על כס הניהול של יקומי העל ומנהלות אותם באמצעות שִׁבְעַת הַמְּבַצְּעִים הָעֶלְיוֹנִים, המוצבים בשבעת העולמות המיוחדים של הרוח האינסופית, אלה הם הלוויינים החיצוניים ביותר של פרדיס.
מטות יקומי העל הינם מקום משכנן של הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת ושל בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת. מעמדת ביניים זו, מקיימות הוויות מופלאות אלה את פעולות המחזירתיות העצומות שלהן, וכך סועדות הן את היקום המרכזי ממעל ואת היקומים המקומיים מתחת.
בראש כל אחד מיקומי העל עומדים שלושה עתיקי יומין, אלה הם המנהלים הראשיים בצוותא של ממשל העל. כוח האדם בזרוע הביצועית של ממשל יקום העל כולל שבע קבוצות שונות:
1. עתיקי היומין.
2. ההופכים בינה למושלמת.
3. יועצים אלוהיים.
4. פּוֹסְקִים אוניברסאליים.
5. שְׁלִיחִים עָצְמָתִיִּים.
6. אֵלֶּה שֶׁסַּמְכוּתָם גְּבוֹהָה.
7. אֵלֶּה בְּלֹא שֵׁם וּמִסְפָּר.
שלושת עתיקי היומין מסתייעים באופן קרוב בסגל המונה מיליארד הופכֵי בינה למושלמת, אשר אליהם נלווים שלושה מיליארד יועצים אלוהיים. לכל ממשל של יקום על מסופחים מיליארד פוסקים אוניברסאליים. שלוש קבוצות אלה הינן אישיויות מתאמות של השילוש, אשר מקורן הישיר והאלוהי הוא בשילוש פרדיס.
שלושת הסדרים הנותרים, הַשְׁלִיחִים הַעָצְמָתִיִּים, אֵלֶּה שֶׁסַּמְכוּתָם גְּבוֹהָה ואֵלֶּה בְּלֹא שֵׁם וּמִסְפָּר, הינם בני-תמותה מרקיעים מהוללים. הראשון בסדרים הללו עלה דרך משטר ההרקעה ועבר דרך האוונה בימיו של גְרָנְדְפָנְדַה. לאחר שהגיעו לפרדיס הם התקבלו לסגל הסופיוניות, אומצו על-ידי שילוש פרדיס והוצבו לאחר מכן בשירותם הנשגב של עתיקי היומין. כמחלקה, נודעים שלושת הסדרים הללו כבְּנֵי הַגְשָׁמָה שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ; אלה הוויות אשר מקורן כפול והן משרתות כעת את השילוש. ובאופן זה הורחבה הזרוע הביצועית של ממשל יקום העל, כך שתכלול את הילדים המהוללים, שהפכו למושלמים, של העולמות האבולוציוניים.
הוועדה המתואמת של יקום העל מורכבת משבעת הסדרים הביצועיים שצוינו לעיל, וכן משליטי המגזרים ומהמפקחים האזוריים הנוספים הבאים:
1. מֻשְׁלָמֵי הַיּוֹמִין – שליטי המגזרים הראשיים של יקום העל.
2. אַחֲרוֹנֵי הַיּוֹמִין – מנהלי המגזרים המשניים של יקום העל.
3. אִיחוּדֵי הָיוֹמִין – יועצי פרדיס לשליטי היקומים המקומיים.
4. נֶאֶמְנֵי הַיּוֹמִין – מנחי פרדיס לשליטים הַנִּשָּׂאִים בְּיוֹתֵר של ממשלי הקונסטלציות.
5. בָּנִים מוֹרִים שֶׁל שִׁלּוּשׁ העשויים להיות בתפקיד בְּמטה של יקום העל.
6. נִצְחִיִי הַיּוֹמִין, העשויים להיות נוכחים במקרה במטה יקום העל.
7. שֶׁבַע בָּבוּאוֹת עֵזֶר מַחְזִירוּתִיוֹת – הדוברוֹת של שֶׁבַע הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת, ודרכן גם המייצגות של שֶׁבַע רוּחוֹת הַאָב של פרדיס.
בָּבוּאוֹת העֵזֶר המַחְזִירוּתִיוֹת משמשות אף כמייצגות של קבוצות הוויות רבות אשר משפיעות על ממשלות יקומי העל, אך מסיבות מגוּונות אינן פעילות במלוא יכולותיהן האינדיבידואליות בעת הזו. קבוצה זו כוללת את: המופע המתפתח של אישיוּת ההוויה העליונה ביקום העל, המְפַקֵּחַ הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר שֶׁל העֶלְיוֹן, בָּאֵי הכֹּחַ הַמֻּגְדָּרִים שֶׁל הַמְּרַבִּי, מַחְזִירָנֵי הַקִשּׁוּר הַעֲלוּמִים שֶׁל מָאגֶ'סְטוֹן, וכן המייצגים הרוחניים העל-אישיים של הבן הנצחי.
כמעט בכל עת נוכל למצוא בעולמות המטה של יקום העל נציגים של כל קבוצות ההוויות הברואות. עבודת הסעד השגרתית של יקומי העל מבוצעת על-ידי הסֶקוֹנַאפִים רבי העוצמה ועל-ידי חברים אחרים במשפחה הנרחבת של הרוח האינסופית. במהלך עבודת מרכזי יקומי-העל המופלאים הללו של ממשל, שליטה, סעד ודין ביצועי, באים במגע ומתמזגים היצורים התבוניים מכל תחומי החיים האוניברסאליים, בעת שעוסקים הם במתן שירות יעיל, ניהול נבון, סעד אוהב ודין צדק.
יקומי העל אינם מחזיקים בסוג כלשהו של ייצוג שגרירותי; הם מבוּדדים לחלוטין זה מזה. והם לומדים זה על ענייניו של זה אך ורק דרך שירות הסליקה של פרדיס, המופעל על-ידי שבע רוחות האב. שליטי יקומי העל עמלים, במסגרת ועדות התבונה האלוהית, למען רווחת יקומיהם, ללא קשר למתרחש במגזרים אחרים של הבריאה האוניברסאלית. בידוד זה של יקומי העל ישרור עד הגיע השעה שבה יושג תיאום ביניהם על-ידי הקיום העובדתי השלם יותר של ריבונות אישיוּת ההוויה העליונה המתפתחת והתנסותית.
ההוויות המייצגות את האוֹטוֹקְרַטְיָה של המושלמוּת ואת הדמוקרטיה של האבולוציה נפגשות פנים אל פנים על עולמות כדוגמת אוורסה. מקור הזרוע הביצועית של ממשל העל הינו בעולמות המושלמוּת; הזרוע המחוקקת נובעת מפריחתם של היקומים האבולוציוניים.
האסיפה הדִיוּנית של יקום העל מוגבלת לעולם המטֶה. אסיפה מחוקקת, או מייעצת, זו מורכבת משבעה בתים, אשר לכל אחד מהם שולח כל יקום מקומי, אשר התקבל לוועדות יקום העל, נציג נבחר יליד אותו יקום. נציגים אלה נבחרים על-ידי הוועדות הגבוהות של היקומים המקומיים מקרב עולי הרגל המרקיעים הבוגרים של אורוונטון, אשר שוהים באוורסה ומורשים להיות משונעים להאוונה. משך תקופת השירות הממוצעת הינה בת כמאה שנים סטנדרטיות של יקום העל.
מעולם לא הגיע לידיעתי שאירעה אי-הסכמה כלשהי בין המנהלים של אורוונטון לבין האסיפה באוורסה. מעולם, בכל היסטוריה של יקום העל שלנו, לא העבירה האסיפה המלצה אשר החטיבה הביצועית של ממשל העל אפילו היססה לבצעה. תמיד שררו ההרמוניה המושלמת ביותר וההסכמות בעבודה, וכל זאת מצביע על העובדה כי הוויות אבולוציוניות אכן מסוגלות להגיע לְרוֹם תבונה אשר הפכה מושלמת, ואשר בכך מכשירה אותם להתחבר עם אישיויות ממקור מושלם ובעלות טבע אלוהי. נוכחות האסיפות הדיוניות במטות יקומי העל מגלה את התבונה, ומרמזת על הניצחון המוחלט, של כלל התפיסה האבולוציונית העצומה של האב האוניברסאלי ושל בנו הנצחי.
כאשר היננו מזכירים את זרועות ממשל אוורסה, זו הדיוּנית וזו הביצועית, אתם עשויים להסיק מן האנאלוגיה לצורות ממשל אזרחי מסוימות הקיימות באורנטיה, כי מוכרחה להיות לנו אף זרוע שלישית, או שיפוטית, ואכן כך הוא; ואולם, זרוע זו איננה מאוישת בנפרד. בתי המשפט שלנו מורכבים כך: בהתאם לטבע המקרה ולחומרתו, בראש ההרכב יושב עתיק יומין, ההופך בינה למושלמת או יועץ אלוהי. חומר ההוכחות בעד או נגד אינדיבידואל, פלנטה, מערכת, קונסטלציה, או יקום, מוצג ומבואר על-ידי הפוסקים. ההגנה על ילדי הזמן ועל הפלנטות האבולוציוניות מתבצעת בידי השליחים רבי העוצמה, המשקיפים הרשמיים של ממשל העל ביקומים ובמערכות המקומיות. עמדת הממשל הגבוה יותר מוצגת על-ידי אֵלֶּה שֶׁסַּמְכוּתָם גְּבוֹהָה. על-פי רוב, מנוסח גזר הדין על-ידי ועדה בעלת גודל משתנה, המורכבת ממספר שווה של אֵלֶּה בְּלֹא שֵׁם וּמִסְפָּר ושל קבוצת אישיויות מבינות הנבחרת מקרב האסיפה הדיונית.
בתי הדין של עתיקי היומין הינם בתי המשפט הגבוהים לבחינת נושאי השיפוט הרוחני בעבור כל היקומים הסמוכים על שולחנם. הבנים הריבוניים של היקומים המקומיים הינם הסמכות העליונה בתחומם; ולמעט במקרים הנוגעים להכחדתם של יצורים רצוניים, הם כפופים לממשל העל אך ורק במקרים ובעניינים שבהם ביקשו מרצונם מעתיקי היומין לשפוט או לייעץ. מקור הרשאות הדין הינו ביקומים המקומיים, אך גזרי דין המערבים הכחדתם של יצורים רצוניים מנוסחים ומבוצעים תמיד במטה יקום-העל. הבנים של היקומים המקומיים עשויים להכריז על הישרדותו של בן-תמותה, אולם רק עתיקי היומין יכולים לשבת בדין בנושאים הקשורים לחיים ולמוות נצחיים.
בכל העניינים שאינם דורשים הליך שיפוטי והצגת הוכחות, עתיקי היומין, או עמיתיהם, מחליטים, ותמיד ניתנות הפסיקות האלה פה אחד. היננו עוסקים כאן בוועדות של מושלמוּת. בצוויהם של בתי הדין העליונים והעילאיים הללו אין חילוקי דעות ואין דעות מיעוט.
למעט מקרים מועטים יוצאי-דופן, לממשלי העל סמכות שיפוטית על כל ההוויות ועל כל העניינים אשר מצויים בתחומיהם. לא ניתן לערער על החלטותיהן ועל פסקי-דינן של רשויות ממשל העל, שכן הן מייצגות את הדעות התואמות של עתיקי היומין ושל אותה רוח אב השולטת ממושבה בפרדיס בגורל יקום העל הנידון.
מגזר ראשימהווה כעשירית מיקום-על והוא מורכב ממאה מגזרים משניים, עשרת אלפים יקומים מקומיים וכמאה מיליארד עולמות המתאימים ליישוב. המגזרים הראשיים הללו מנוהלים בידי שלושה מֻשְׁלָמֵי יּוֹמִין, אִישִׁיּוּיוֹת שִׁלּוּשׁ עֶלְיוֹנוֹת.
הממשלים של מושלמי היומין דומים למדי בהרכבם לאלה של עתיקי היומין, למעט העובדה שהם אינם יושבים בדין בעניינים הרוחניים של התחום. עבודתם של ממשלי המגזרים הראשיים הללו נוגעת בעיקר למעמד האינטלקטואלי של בריאה רחבת ממדים. על-מנת לדווח לממשלי עתיקי היומין, המגזרים הראשיים אוספים, פוסקים, מסווגים ומטפלים בכל העניינים הניהוליים והשגרתיים שלהם נודעת חשיבות בעבור יקום העל, ושאינם נוגעים במישרין לניהול הרוחני של התחומים, או להוצאה אל הפועל של תוכנית שליטי פרדיס להרקעתם של בני התמותה. הסגל של ממשל מגזר ראשי אינו שונה מזה של ממשל יקום העל.
כשם שהלוויינים הנהדרים של אוורסה נוגעים להכנתכם הרוחנית הסופית לקראת האוונה, כך מוקדשים שבעים הלוויינים של אוּמָאז'וֹר החמישי לַאימון ולַהתפתחות האינטלקטואלית שלכם ביקום העל. כאן נאספות יחדיו מכל רחבי אורוונטון ההוויות הנבונות, אשר עמלות ללא לאוּת על הכנת בני התמותה של הזמן להתקדמותם הנוספת לעבר נתיבת הנצח. רוב האימון הזה של בני התמותה המרקיעים מתנהל על שבעים עולמות הלימוד.
בראשות ממשלות המגזרים המשניים יושבים שלושה אחרוני יומין. המִנהל שלהם עוסק בעיקר בשליטה הפיזית, באיחוד, בייצוב ובתיאום השגרתי של מִנהל היקומים המקומיים המרכיבים את המגזר. כל מגזר משני כולל עד כמאה יקומים מקומיים, עשרת אלפים קונסטלציות, מיליון מערכות, או כמיליארד עולמות ברי-יישוב.
עולמות המטה של המגזרים המשניים הינם מקומות המפגש הנפלאים של בַּקָּרֵי הַאָב הַפִיזִיִּים. את עולמות המטה הללו מקיפים שבעת עולמות הלימוד, אשר מהווים את בתי ספר הראשונים של יקום העל, וכן את מרכזי האימון בידע פיזי וניהולי הנוגעים ליקום היקומים.
המנהלים של ממשלות המגזרים המשניים כפופים ישירות לשליטי המגזרים הראשיים. אחרוני היומין מקבלים את כל דו"חות התצפיות ומתאמים את כל ההמלצות המגיעות אל יקום העל מאִיחוּדֵי הָיוֹמִין – אשר מוצבים כצופים וכיועצים מטעם השילוש בעולמות המטה של היקומים המקומיים – ומנֶאֶמְנֵי הַיּוֹמִין, אשר, בדומה לאיחודי היומין, מסופחים לוועדות הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, המצויות במטות הקונסטלציות. כלל הדו"חות מהסוג הזה משודרים אל מושלמי היומין אשר במגזרים הראשיים, ובהמשך מועברים הלאה, אל ממשלות עתיקי היומין. באופן הזה משתרע שלטון השילוש מן הקונסטלציות של היקומים המקומיים ועד למטות יקומי העל. במטות של היקומים המקומיים אין כלל נציגים של השילוש.
קיימות שבע מטרות עיקריות המתגלות בתהליך התפתחותם של שבעת יקומי העל. כל מטרה עיקרית שכזו בהתפתחותו של יקום-על, תוכל למצוא את ביטוייה המלא ביותר רק באחד מתוך שבעת יקומי העל, ולפיכך, לכל יקום-על קיים תפקיד מיוחד וטבע ייחודי.
אורוונטון – יקום העל השביעי שאליו משתייך היקום המקומי שלכם – ידוע בעיקר במתת סעד הרחמים האדירה השופעת בו כלפי בני התמותה של התחום. הוא נודע באופן שבו שורר צדק המרוכך בחמלה, ושולטת עוצמה המותנית בסבלנות, בעוד שקורבנות הזמן מוקרבים באופן חופשי על-מנת להבטיח את ייצוב הנצח. אורוונטון הינו יקום הדגמה של אהבה ושל חמלה.
יהא זה קשה ביותר לתאר את המושג שלנו על אודות הטבע האמיתי של התכלית האבולוציונית הנפרשת באורוונטון, ואולם, ביכולתנו להציע את הרגשתנו, שלפיה בבריאת-על זו מתאגדות יחדיו ששת המטרות הייחודיות של האבולוציה הקוסמית, כפי שהן מופיעות בששת בריאוֹת-העל הנלוות, ויוצרות משמעות-של-שלם; וזו הסיבה לכך ששיערנו לעיתים כי האישיוּת המפותחת והסופית של האל העליון תשלוט, בעתיד הרחוק, מאוורסה על שבעת יקומי העל המושלמים, בכל הדר ניסיונה ובכוחה הריבוני הכול-יכול אשר יושג בזמן ההוא.
כשם שאורוונטון הינו ייחודי בטיבו ובעל גורל אינדיבידואלי, כך גם ששת יקומי העל הנלווים לו. רבות מן המתרחש באורוונטון לא התגלה לכם, ומתוך אותם היבטי חיים של אורוונטון אשר לא התגלו לכם, רבים עתידים למצוא את ביטויים השלם ביותר ביקום-על אחר. אף כי שבע המטרות של ההתפתחות האבולוציונית של יקומי העל פועלות ברחבי כל שבעת יקומי העל, כל אחת מבריאות-העל תעניק את הביטוי השלם ביותר אך ורק לאחת ממטרות אלה. על-מנת להבין עוד על אודות מטרות אלה של יקומי העל, יהיה על הרבה ממה שאינכם מבינים להתגלות בפניכם, ואפילו אז – תבינו אך מעט. תיאור זה בכללותו מייצג אך הצצה חטופה על הבריאה העצומה אשר עולמכם והמערכת המקומית שלכם מהווים חלק ממנה.
עולמכם קרוי אורנטיה, ומספרו הוא 606 בקבוצת הפלנטות, או המערכת, של שׂטניה. במערכת זו מצויים כעת 619 עולמות מיושבים, ויותר ממאתיים פלנטות נוספות מתפתחות לקראת הפיכתן לעולמות מיושבים בזמן עתידי כלשהו.
עולם המטה של שָׂטָנִיָה קרוי יְרוּשֵׁם, ומספר המערכת שלו בקונסטלציה של נוֹרְלָאטִיָאדֶק הינו עשרים וארבע. הקונסטלציה שלכם, נוֹרְלָאטִיָאדֶק, מורכבת ממאה מערכות מקומיות ולה עולם מטה הקרוי עֵדֶנְטִיָה. מספרו של נוֹרְלָאטִיָאדֶק ביקום המקומי של נֵבָאדוֹן הינו שבעים. היקום המקומי של נֵבָאדוֹן מורכב ממאה קונסטלציות ובירתו ידועה בשם סָאלְוִינְגְטוֹן. מספרו של היקום של נֵבָאדוֹן במגזר המשני של אֶנְסָה הינו שמונים וארבע.
המגזר המשני של אֶנְסָה מורכב ממאה יקומים מקומיים ובירתו קרויה אוּמִינוֹר השלישי. מגזר משני זה הינו מגזר מספר שלוש בקרב המגזר הראשי של סְפּלָאנְדוֹן. סְפּלָאנְדוֹן מורכב ממאה מגזרים משניים ועולם המטה שלו קרוי אוּמָאז'וֹר החמישי. זהו המגזר הראשי החמישי ביקום העל של אורוונטון, המקטע השביעי של היקום המקיף. וכך תוכלו למקם את הפלנטה שלכם במסגרת שיטת הארגון והניהול של יקום היקומים.
מספרו של עולמכם ביקום המקיף הינו 5,342,482,337,666. זהו המספר שבו נרשם עולמכם באוורסה ובפרדיס; זהו המספר הקטלוגי של עולמכם במרשם העולמות המיושבים. הנני יודע את מספר המרשם של הספֵירה הפיזית, ואולם, הוא כה עצום בגודלו, עד כי נודעת לו משמעות פרקטית מועטה ביותר בעבור הדעת של בן התמותה.
הפלטנה שלכם הינה חבֶרה בקוסמוס עצום; והינכם משתייכים למשפחה אינסופית-כמעט של עולמות, אף כי עולמכם מנוהל בדייקנות ונתמך באהבה, ממש כאילו היה העולם המיושב היחידי בכל רחבי הקיום.
[הוצג על-ידי פוסק אוניברסאלי המגיע מאוורסה.]
שבע רוחות האב של פרדיס הינן האישיויות הראשיות של הרוח האינסופית. בפעולה יצירתית משובּעת זו של שכפול-עצמי, מיצתה הרוח האינסופית את כלל אפשרויות ההתאגדות שמאפשר מבחינה מתמטית קיומן העובדתי של שלוש אישיויות האלוהות. לוּ ניתן היה לברוא יותר רוחות אב, הרי שהן היו נבראות, ואולם קיימות שבע צורות התאגדות אפשריות בין שלוש אלוהויות, ואך ורק שבע צורות. וזהו, אם כן, ההסבר לכך שהיקום פועל בחלוקה לשבע יחידות גדולות, ולכך שהמספר שבע עומד בבסיס ארגון וניהול היקום.
וכך, מקורן של שבע רוחות האב, ושל תכונותיהן האינדיבידואליות, הינו בשבעת הדימויים הבאים:
1. האב האוניברסאלי.
2. הבן הנצחי.
3. הרוח האינסופית.
4. האב והבן.
5. האב והרוח.
6. הבן והרוח.
7. האב, הבן והרוח.
היננו יודעים אך מעט על אודות פעולת האב והבן ביצירת רוחות האב. כפי הנראה, הן הובאו לכדי קיום מתוך פעולותיה האישיות של הרוח האינסופית; ואולם, הודרכנו במפורש כי הן האב והן הבן השתתפו ביצירתן.
בטיבן ובאופיין הרוחני, שבע רוחות פרדיס אלה הינן כאחת; ואולם, בכל היבטי זהותן האחרים הן שונות במאוד זו מזו, ותוצאות פעולתן ביקומי העל הינן כאלה שמהתבוננות בהן ניתן לעמוד בבירור על ההבדלים היחידניים שבין רוחות האב. כל תוכניות ההמשך של שבעת מגזרי היקום המקיף – ואפילו של המגזרים התואמים להם בחלל החיצון – הותנו בגיוון אחר-מאשר-רוחני של שבע רוחות האב האלה של ההשגחה העליונה והמרבית.
לרוחות האב תפקידים רבים, ואולם בעת הזו עיסוקן הייחודי הינו הפיקוח המרכזי על שבעת יקומי העל. כל רוח אב מחזיקה מטה עצום של מוקד-כוח, החג באיטיות מסביב להיקף של פרדיס, בעודו מתמיד לשמור על מיקום ממול ליקום העל המצוי תחת השגחתו המיידית, וכן בנקודת המוקד הפרדיסית של השליטה הייחודית בכוח ושל ההפצה המגזרית של האנרגיה. קווי הגבול הרדיאליים של כל אחד מיקומי העל אכן מתכנסים אל עולם המטה של רוח האב המפקחת בפרדיס.
הבורא האחוד, הרוח האינסופית, הינו הכרחי להשלמת הפיכת אלוהות השילוש הבלתי-מחולקת לאישיוּת. הפיכה זו של שילוש האלוהות לאישיוּת מחזיקה אפשרות להתבטא בשבעה אופנים יחידניים והתאגדותיים; ומכאן, התוכנית העוקבת ליצירת יקומים המאוכלסים בהוויות תבוניות בעלות פוטנציאל רוחני, אשר מבטאות נאמנה את האב, את הבן ואת הרוח, גרמה להפיכת שבע רוחות האב לאישיוּת להיות בלתי-נמנעת. היננו נוהגים לכנות את ההפיכה המשולשת של האלוהות לאישיוּת כַּבלתי-נמנע המוחלט, בעוד שהיננו רואים את הופעת שבע רוחות האבכַּבלתי-נמנע התת-מוחלט.
בעוד ששבע רוחות האב מייצגות אך בקושי את האלוהות בעלתשלושת ההיבטים, הן מהוות את הביטוי הנצחי של האלוהות בעלת שבעת ההיבטים, את התפקודים הפעילים וההתאגדותיים של שלושת האישיויות הנצחיות של האלוהות. באמצעות שבע רוחות אלה, בָּן ודרכן, יכולים האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית – או כל התאגדות זוגית שלהם – לפעול ככאלה. כאשר פועלים האב, הבן והרוח יחדיו, הם עשויים לעשות כן דרך רוח אב מספר שבע, ואכן כך הם פועלים, אך אינם עושים זאת כַּשילוש. רוחות האב מייצגות, כיחידוֹת ובשיתופיוּת, את כל אחת מאפשרויות הפעולה של האלוהות ואת כולן גם יחד, כבודדים או כריבוי, אך הן אינן מייצגות אפשרויות פעולה אלה כקולקטיב, קרי את השילוש. רוח אב מספר שבע אינה פעילה באופן אישי בכל הנוגע לשילוש, וזוהי בדיוק הסיבה לכך שהיא יכולה לפעול אישית בעבור ההוויה העליונה.
ואולם, אשר מְפַנות שבע רוחות האב את מושביהן האינדיבידואליים של העוצמה האישית ושל הסמכות על יקומי העל, וכאשר הן מתקבצות סביב הפועל האחוד בנוכחות המשולשת של אלוהות פרדיס, או אז ושם מייצגות הן בצוותא את העוצמה, התבונה והסמכות התפקודיות של האלוהות הבלתי-מחולקת – השילוש – בעבור היקומים המתפתחים ובם. איחוד פרדיסי שכזה של הביטוי הקדום בעל שבעת ההיבטים של האלוהות, כולל למעשה, וחובק פשוטו כמשמעו, את כל התכונות ואת כל הגישות של שלושת האלוהויות הנצחיות, בעליונוּת ובמרביוּת. לכל עיקר ותכלית מעשיים, חובקות שבע רוחות האב, אז ושם, את התחום הפונקציונאלי של העליון-מרבי ביקום האב ובעבורו.
ככל שהיננו מסוגלים להבחין, קשורות שבע רוחות אלה לַפעילויות האלוהיות של שלושת האישיויות הנצחיות של האלוהות; אין אנו מבחינים בהוכחה כלשהי לקשר ישיר עם הנוכחויות הפעילות של שלושת השלבים הנצחיים של המוחלט. כאשר הן מאוגדות, מייצגות רוחות האב את אלוהויות פרדיס במה שניתן לתפוש בקווים כלליים כתחום הפעולה הסופי. תחום זה עשוי לכלול רבות ממה שהינו מרבי אךאיננו מוחלט.
בדיוק כשם שהבן הנצחי והמקורי מתגלֶה באמצעות האישיויוֹת של הבנים האלוהיים, אשר מספרם גדל בהתמדה, כך מתגלַה הרוח האלוהית והאינסופית דרך הערוצים של שבע רוחות האב ושל קבוצות הרוחות הנלוות להן. הרוח האינסופית נגישה במרכז המרכזים, אך לא כל אלה אשר מגיעים לפרדיס מסוגלים להבחין באישיותה ובנוכחותה המובדלת באופן מיידי; ואולם, כל אלה אשר מגיעים ליקום המרכזי יכולים להיוועד, ואכן נועדים מיידית, עם אחת משבע רוחות האב, זו אשר שלטונה חולש מעל יקום העל שממנו הגיע עולה הרגל החדש של החלל.
אב פרדיס דובר אל יקום היקומים אך ורק דרך בנו, בעוד שהוא ובנו פועלים במשותף אך ורק דרך הרוח האינסופית. ומחוץ לפרדיס ולהאוונה, דוברת הרוח האינסופית אך ורק באמצעות קולותיהן של שבע רוחות האב.
בתחומי המערכת של פרדיס-האוונה, מפעילה הרוח האינסופית השפעה של נוכחות אישית; בכל מקום אחר, נוכחותה הרוחנית האישית מופעלת על-ידי אחת משבע רוחות האב ובאמצעותה. לפיכך, מותנית הנוכחות הרוחנית של המקור והמרכז השלישי ביקום העל, בכל עולם ובכל יחיד, בטיבה הייחודי של רוח האב המפקחת על מגזר זה של הבריאה. לחילופין, קווי הכוח והתבונה הרוחניים המשולבים עוברים פנימה אל עבר אִישִׁיּוּת הַאֱלֹהוּת הַשְׁלִישִׁית דרך שבע רוחות האב.
שבע רוחות האב ניחנות בצוותא, כקולקטיב, בתכונות העליונוּת-המרבית של המקור והמרכז השלישי. בעוד שכל אחת מהן חולקת בזו המתת כיחידה, רק בצוותא הן מתאפיינות בְּיְכֹלֶת-כֹּל, ביְדִיעַת-הַכֹּל ובנוכחות-בכל. אף לא אחת מהן יכולה לפעול כך ביקום בכללותו; כיחידוֹת, ובעת הפעלת הכוחות הללו של עליונות ושל מרביות, כל אחת מהן מוגבלת באופן אישי ליקום העל שעליו היא משגיחה במישרין בלבד.
כל אשר נאמר לכם על אודות אלוהיותו ואישיותו של הפועל האחוד, תקף במידה שווה אף לשבע רוחות האב, אשר מפיצות ביעילות כה רבה את הרוח האינסופית לעבר שבעת מגזרי היקום המקיף; וזאת בהתאם לַמתת האלוהית, לאופן נבדלותן ולטבען הייחודי. לפיכך, כל אחד מן השמות של הרוח האינסופית, או כל הכינויים גם יחד, הולמים גם את הקבוצה הזו של שבע הרוחות בצוותא. בצוותא, הן הינן אחת עם הפועל האחוד בכל הרמות התת-מוחלטוֹת.
שבע רוחות האב הינן הוויות אשר לא ניתן לתארן, אך הן הינן אישיוֹת באופן מפורש וברור. יש להן שמות, אך בחרנו להציגן כאן על-פי מספרן. בהיותן הביטויים האישיותיים העיקריים של הרוח האינסופית, הן דומות זו לזו; ואולם, כביטויים העיקריים של שבע ההתאגדויות האפשריות של האלוהות בעלת שלושת ההיבטים, טבען מגוּון במהותו, וגיוון זה בטיבן קובע את אופן התנהגותן הנבדל ביקומי העל. ניתן לתאר את שבע רוחות האב האלה כדלקמן:
רוח אב מספר אחת. באופן ייחודי, רוח זו הינה המייצגת הישירה של אב פרדיס. היא מייצגת באופן יוצא-דופן ויעיל את העוצמה, האהבה והתבונה של האב האוניברסאלי. היא הינה השותפה האינטימית והיועצת הנשגבת של הבכיר במַשְׁגּוֹחֵי הַמִּסְתּוֹרִין, אותה הוויה אשר עומדת בראש המִכְלָלָה למְכַוְנֵנִים בַּעֲלֵי אִישִׁיּוּת בדִיוִינִינְגטוֹן. בכל המפגשים של שבע רוחות האב, תמיד זו רוח האב מספר אחת אשר דוברת בשם האב האוניברסאלי.
רוח זו חולשת על יקום העל הראשון, ואף כי היא מייצגת ללא רבב את טיבו האלוהי של ביטוי אישיותי עיקרי של הרוח האינסופית, דומה כי היא דומה יותר באופייה, ובאופן מיוחד, לאב האוניברסאלי. לעולם מצויה רוח זו בקשר אישי עם שֶׁבַע הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה יקום העל הראשון.
רוח האב מספר שתיים. רוח זו מבטאת ומציגה בנאמנות את הטבע שאין-דומה-לו ואת אופיו המקסים של הבן הנצחי, יליד הבריאה הראשון. לעולם מצויה היא בקשר קרוב עם כל סדרי בני האל, כאשר אלו מבקרים ביקום המשכן כיחידים או כאשר מתאגדים הם בשמחה לשם מפגש. בכל אספותיהן של שבע רוחות האב, תמיד דוברת רוח זו בשם הבן הנצחי ומטעמו.
רוח זו מכוונת את גורלותיו של יקום העל מספר שתיים ושולטת בממלכה נרחבת זו, ממש כשם שהיה עושה זאת הבן הנצחי. לעולם היא מצויה בקשר עם שֶׁבַע הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת הממוקמות בבירת יקום העל השני.
רוח האב מספר שלוש. רוח זו דומה במיוחד באישיותה לרוח האינסופית, והיא המכווינה את תנועותיהן ואת עבודתן של רבות מהאישיויות הגבוהות של הרוח האינסופית. היא יושבת בראש האסיפות שלהן וקרובה מאוד לכל האישיויות שמקורן הבלעדי הינו במקור ובמרכז השלישי. כאשר מתאספות שבע רוחות האב לוועידה, תמיד זוהי רוח האב מספר שלוש אשר דוברת בשם הרוח האינסופית.
רוח זו ממונה על יקום העל מספר שלוש ומנהלת את ענייניו של מגזר זה ממש כפי שהייתה עושה זאת הרוח האינסופית. לעולם מצויה רוח זו בקשר עם הרוּחוֹת המַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל השלישי.
רוח האב מספר ארבע. רוח אב זו חולקת את טיבם המשולב של האב ושל הבן, ולה השפעה מכרעת בנוגע למדיניות ולנהלים של האב-הבן בוועידותיהן של שבע רוחות האב. רוח זו הינה המנהלת והיועצת הראשית של אותן הוויות מרקיעות אשר הגיעו לרוח האינסופית, ולפיכך הפכו למועמדות לפגוש את הבן ואת האב. היא תומכת בקבוצה העצומה של אישיויות שמקורן הוא באב ובבן. כאשר נדרש לייצג את האב ואת הבן באסיפותיהן של שבע רוחות האב, תמיד רוח האב מספר ארבע היא זו הדוברת.
רוח זו מטפחת את המגזר הרביעי של היקום המקיף, בהתאמה לצירופן הייחודי של תכונות האב האוניברסאלי והבן הנצחי. לעולם מצויה רוח זו בקשר אישי עם הרוּחוֹת המַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל הרביעי.
רוח האב מספר חמש. אישיוּת אלוהית זו, הממזגת באופן מעודן את אופיים של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית, היא היועצת של קבוצת ההוויות העצומה הידועה בשמות – מְנַהֲלֵי הכּוֹחַ, מֶרְכְּזֵי הכּוֹחַ והבַּקָּרִים הפִיזִיִּים. רוח זו תומכת בכל האישיויות אשר מקורן באב ובפועל האחוד. כאשר הדיון בוועידותיהן של שבע רוח האב נסב על גישת האב-רוח, תמיד רוח האב מספר חמש היא זו הדוברת.
רוח זו דואגת לרווחתו של יקום העל החמישי באופן המייצג את פעולתם המשולבת של האב האוניברסאלי ושל הרוח האינסופית. לעולם מצויה היא בקשר עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל החמישי.
רוח האב מספר שש. נראה כי הוויה אלוהית זו מייצגת את אופיים המשולב של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית. בשעה שמתקבצים ביקום המרכזי היצורים אשר נבראו בצוותא על-ידי הבן הנצחי ועל-ידי הרוח האינסופית, רוח אב זו היא המייעצת להם; וכאשר נדרש לדבר בשם הבן הנצחי והרוח האינסופית במשולב בוועידותיהן של שבע רוחות האב, רוח האב מספר שש היא זו אשר עונה.
רוח זו מנהלת את ענייניו של יקום העל השישי, ממש באופן שבו היו עושים כן הבן הנצחי והרוח האינסופית גם יחד. ולעולם מצויה היא בקשר עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת במטה של יקום העל השישי.
רוח האב מספר שבע. רוח האב העומדת בראש יקום העל השביעי הינה ביטוי שקול וייחודי של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית. הרוח השביעית, היועצת של כלל ההוויות אשר מקורן בשילוש, הינה אף המייעצת והמנהלת של כל עולי הרגל המרקיעים של האוונה, אותן הוויות ממוצא נמוך אשר הגיעו אל היכלות התהילה הודות לסעד המשולב של האב, הבן והרוח.
רוח האב השביעית איננה מייצגת את שילוש פרדיס באופן אורגאני; אך עובדה ידועה היא כי טיבה האישי והרוחני הינו הביטוי, מטעם הרוח האינסופית, ובחלוקה שווה מטעם שלושת האישיויות האינסופיות אשר איחודן כאלוהותהינושילוש פרדיס, ואשר תפקודן ככזההינוהמקור לטיבו האישי והרוחני של האל העליון. לפיכך, לרוח האב השביעית מערכת יחסים קרובה ואורגאנית עם אישיותו הרוחנית של העליון המתפתח. ומשום כך, כאשר נדרש להצביע מטעם הגישה האישית המשולבת של האב, הבן והרוח, או כאשר נדרש לתאר את גישתה הרוחנית של ההוויה העליונה, זוהי רוח האב השביעית אשר פועלת בוועידות רוח האב השמימיות. ובאופן טבעי לאור זאת, זוהי הרוח היושבת בראש ועידת שבע רוחות האב של פרדיס.
אף לא אחת משבע הרוחות מייצגת באופן אורגאני את שילוש פרדיס, ואולם כאשר הן מתאחדות כאלוהות בעלת שבעה היבטים, איחוד זה שקול, במובן האלוהי – ולא במובן האישי – לְרמה פונקציונאלית הניתנת לשיוך לפעולות השילוש. במובן זה, ניתן לשייך פונקציונאלית את "הרוח בעלת שבעת ההיבטים" לשילוש פרדיס. ובאותו מובן, רוח האב מספר שבע דוברת לעיתים תוך מתן תוקף לגישות השילוש, או, מוטב לומר, כַּדוברת של גישת איחוד-הרוח-בעלת-שבעת-ההיבטים בנוגע לגישת איחוד-האלוהות-בעל-שלושת-ההיבטים, גישתו של שילוש פרדיס.
תפקודיה המרובים של רוח האב השביעית נעים, אפוא, מייצוג משולב שלטיבם האישישל האב, הבן והרוח, דרך ייצוגגישתו האישיתשל האל העליון, ועד להצגתהגישה האלוהיתשל שילוש פרדיס. וכן, בהיבטים מסוימים, רוח בכירה זו מבטאת באופן דומה גם אתגישתם של המרבי ושל העליון-מרבי.
וזוהי רוח האב מספר שבע, אשר במִגוון יכולותיה תומכת באופן אישי בהתקדמותם של מועמדי ההרקעה מעולמות הזמן, בניסיונם להשיג הבנה של אלוהות העליונוּת הבלתי-נחלקת. הבנה מסוג זה מערבת תפישה של הריבונות הקיומית של שילוש העליונוּת, המתואמת עם מושג הריבונות ההתנסותית המתעצמת של ההוויה העליונה, על-מנת ליצור אצל היצור את התפישה בדבר איחוד העליונוּת. הבנתו של היצור את שלושת הגורמים הללו שקולה להבנה ההאוונית את מציאותיוּת השילוש, ומעניקה לעולי הרגל של הזמן את היכולת לחדור, בסופו של דבר, את השילוש, על-מנת לגלות את שלושת האישיויות האינסופיות של האלוהות.
חוסר יכולתם של עולי הרגל של האוונה למצוא באופן מלא את האל העליון זוכה לפיצוי על-ידי רוח האב השביעית, אשר טבע השילוש שבה מגלה באופן יוצא-דופן את אישיות הרוח של העליון. בעידן האוניברסאלי הנוכחי, אשר בו אין אפשרות ליצור קשר עם אישיות העליון, פועלת רוח אב מספר שבע במקומו של אל היצורים המרקיעים בנושאים של מערכות יחסים אישיות. רוח זו הינה ההוויה הרוחנית הגבוהה אשר כל המרקיעים יוכלו לזהות בוודאות, ולהבין במידת מה, כאשר יגיעו אל מרכזי ההדר.
רוח אב זו מצויה בקשר מתמיד עם הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת באוורסה, המטה של יקום העל השביעי, הוא מגזר הבריאה שלנו. ניהולה את אורוונטון מגלה את הסימטריה המופלאה של המיזוג המתואם של טבעם האלוהי של האב, של הבן ושל הרוח.
שבע רוחות האב הינן הייצוג המלא של הרוח האינסופית בעבור היקומים האבולוציוניים. הן מייצגות את המקור והמרכז השלישי ביחסי האנרגיה, הדעת והרוח. אל לכם לשכוח כי גם בעת שהן מתפקדות כראשים המתאמים את שליטתו הניהולית האוניברסאלית של הפועל האחוד, מקורן הינו בפעולות היצירתיות של אלוהויות פרדיס. אמת היא, פשוטו כמשמעו, כי שבע רוחות אלה הינן ביטוי אישיותי לעוצמה הפיזית, לדעת הקוסמית ולנוכחות הרוחנית של אלוהות השילוש, "שבע רוחות האל אשר נשלחו לכל רחבי היקום".
רוחות האב ייחודיות בכך שהן פועלות בכל רמות המציאות, למעט ברמה המוחלטת. הן מהוות, אפוא, מפקחות יעילות ומושלמוֹת על כל שלבי הניהול בכל הרמות של פעילויות יקומי העל. דעתם של בני התמותה תתקשה להבין יותר מאשר מעט על אודות רוחות האב, משום שעבודתן נעשית מתוך התמחות כה רבה, על אף היותה חובקת-כל; עבודתן הינה בה בעת חומרית במידה יוצאת-מן-הכלל ורוחנית באופן מעודן. בוראות רב-גוניות אלה הינן אִמותיהן של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ האוּנִיבֶרְסָאלִיִּים, ומשמשות בעצמן כַּמנהלות העליונות של הבריאה הנרחבת ועצומת הממדים של היצורים הרוחניים.
שבע רוחות האב הינן הבוראות של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ האוּנִיבֶרְסָאלִיִּים ושל עמיתיהם, ישויות אשר הינן חיוניות לשם הארגון, השליטה והוויסות של האנרגיות הפיזיות של היקום המקיף. ואותן רוחות אב מסייעות באופן חומרי ביותר לַבּנים הבוראים בעבודה של עיצוב וארגון היקומים המקומיים.
אין אנו מסוגלים להבחין בקשר אישי כלשהו בין העבודה הקוסמית האנרגטית של רוחות האב לבין פעולות הכוח של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר. מופעי האנרגיה הנתונים לשליטתן של רוחות האב מוכוונים כולם מהיקף פרדיס; לא נראה כי הם משויכים באופן ישיר כלשהו למופעי הכוח המזוהים עם המשטח התחתון של פרדיס.
אין ספק כי כאשר היננו נתקלים בַּפעילויות הפונקציונאליות של מִגוון מְפַקֵּחַי הַכּוֹחַ הַמוֹרוֹנְטִיִים, היננו ניצבים פנים-אל-פנים אל מול פעילויות מסוימות שטרם-נתגלו של רוחות האב. מי, פרט לַאִימהות המשותפות האלה של הבקרים הפיזיים ושל הסועדים הרוחניים, יכול היה להמציא את שילוב האנרגיות החומריות והרוחניות על-מנת לייצר שלב מציאות אוניברסאלי שלא היה קיים קודם לכן – מהות מורונטית ודעת מורונטית?
חלק גדול מן המציאות בעולמות הרוח הינו מן הסדר המורונטי, שלב של מציאות אוניברסאלית אשר כלל אינו מוכר באורנטיה. מטרת קיום האישיות הינה רוחנית, ואולם בתווך מצויות תמיד הבריאוֹת המורונטיות, המגשרות על הפער שבין העולמות החומריים של בני התמותה לבין ספֵירות יקומי העל בעלות המעמד הרוחני המתקדם. ובתחום זה, נודעת לרוחות האב תרומה אדירה לתוכנית ההרקעה של האדם לפרדיס.
לשבע רוחות האב נציגים אישיים הפועלים ברחבי היקום המקיף; ואולם, מכיוון שרוב רובן של הוויות כפיפוֹת אלה אינו מעורב ישירות בסכֵמת ההרקעה וההתקדמות של בני התמותה בנתיב מושלמוּת פרדיס, מעט מאוד נתגלה לכם על אודותיהן, אם בכלל נתגלה. הרבה, הרבה מאוד, מן הפעילויות של שבע רוחות האב נשאר חבוי מהבנתו של האדם, וזאת משום שאין לפעילויות אלה כל נגיעה ישירה לבעיה של הרקעתכם לפרדיס.
אף-על-פי שאין ביכולתנו לספק הוכחות חותכות, קרוב לוודאי כי לרוח האב של אורוונטון השפעה מכרעת על תחומי הפעילות הבאים:
1. הליכי אִתחול-החיים של נַשָּׂאֵי החַיִּים של היקום המקומי.
2. הפעלות ההשפעה על החיים של הרוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-הדַּעַת, המוענקות לעולמות על-ידי רוח יצירתית של יקום מקומי.
3. התנודות במופעי האנרגיה, המתרחשות ביחידוֹת חומר מאורגן אשר מגיבות לכבידה הקווית.
4. התנהגות האנרגיה המתהווה כאשר היא משתחררת לחלוטין מאחיזת הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר, ובכך הופכת למגיבה להשפעה הישירה של הכבידה הקווית ושל התפעולים של מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ הַאוּנִיבֶרְסָאלִיִּים ושל עמיתיהם.
5. מתת סעד הרוח מטעם רוח יצירתית של יקום מקומי, אשר נודעת באורנטיה כרוח הקודש.
6. המתת העוקבת של רוח בני המתת, אשר נקראת באורנטיה המְנַחֵם או רוּחַ הָאֱמֶת.
7. מנגנון המַחְזִירוּת של היקום המקומי ושל יקום העל. קשה לספק הסבר סביר, או להבין את ההיגיון שמאחורי רבים מן המאפיינים הקשורים לתופעה יוצאת-דופן זו, אלא מתוך הנחת פעולתן של רוחות האב בסמיכות לפועל האחוד ולהוויה העליונה.
על אף חוסר יכולתנו להבין במידה מספקת את מִגוון הפעולות הרחב של שבע רוחות האב, היננו בטוחים כי לשניים מתוך מִגוון התחומים העצום של הפעילויות ביקום אין להן כל נגיעה: המתת והסעד של מְכַוְּנֵנִי הַמַחְשָבָה, וכן תפקודיו הבלתי-נתפשים של הַמֻחְלָט הַבִלְתִּי-מֻגְדָּר.
כל מגזר של היקום המקיף, כל אחד מן היקומים ומן העולמות, נהנה מן ההדרכה והתבונה המאוחדות של כל שבע רוחות האב, אך מקבל את המגע האישי ואת הצביון של רוח אחת בלבד. והצביון האישי של כל רוח אב מְחַדֵר לחלוטין את יקום העל שלה ומתְנה אותו באופן ייחודי.
בשל ההשפעה האישית הזו של שבע רוחות האב, שומה על כל יצור מכל סדר של הוויות תבוניות מחוץ להאוונה ולפרדיס, לשאת את החותמת האינדיבידואלית האופיינית המעידה על היות אחת משבע רוחות פרדיס אלה אמו הקדמונית. וככל שהדבר נוגע לשבעת יקומי העל, כל יצור יליד יקום-על – בין אם אדם ובין אם מלאך – יישא לנצח את האות המזהה את מקום היוולדו.
שבע רוחות האב אינן פולשות באופן ישיר לדעת החומרית של היצורים היחידים בעולמות החלל האבולוציוניים. בני התמותה של אורנטיה אינם חווים את נוכחותה האישית של ההשפעה הדעתית-רוחנית של רוח האב של אורוונטון. אם רוח אב זו יוצרת קשר מכל סוג שהוא עם דעתו של בן-תמותה יחיד במהלך העידנים האבולוציוניים המוקדמים של עולם מיושב, הרי שקשר זה חייב להתרחש באמצעות סעד הרוח היצירתית של היקום המקומי, היא בת-הלוויה ועמיתתו של בן האל הבורא החולש על גורלותיה של כל בריאה מקומית. ואולם, רוח אם יצירתית זו דומה למדי בטבעה ובאופייה לרוח האב של אורוונטון.
החותמת הפיזית של רוח האב מהווה חלק ממוצאו החומרי של האדם. השפעתה הרציפה של אותה רוח אב נמשכת לכל אורך הנתיבה המורונטית. אין זה משונה כלל שכל הנתיבה הרוחנית העוקבת של בן-תמותה מרקיע שכזה, אין בה כדי למחות לחלוטין את החותמת האופיינית של אותה רוח מפקחת. ההטבעה של רוח אב הינה בסיסית לעצם קיומו של כל שלב קודם-להאוונה בנתיבת בן התמותה.
נטיות האישיוּת הייחודיות המוצגות בניסיון חייהם של בני התמותה האבולוציוניים – הנטיות המאפיינות כל אחד מיקומי העל ואשר מבטאות במישרין את טיבה של רוח האב השלטת – לעולם אינן מִטשטשות לחלוטין, אפילו לא לאחר שמרקיעים שכאלה עברו את האימון הממושך ופגשו את המשמעת המאחדת הנהוגה במיליארד עולמות הלימוד של האוונה. אפילו בתרבות האינטנסיבית העוקבת של פרדיס אין די על-מנת למחות לחלוטין את סימני ההיכר של יקום העל המקורי. לנצח יציג בן-תמותה מרקיע תכונות המעידות על הרוח האב השלטת ביקום העל שבו נולד. אפילו בסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת, כאשר נדרש להגיע ליחס השלם של השילוש כלפי הבריאה האבולוציונית, או לתיאור יחס שכזה, תמיד נאספת קבוצה של שבעה סופיונים, אחד מכל יקום על.
רוחות האב הינן המקור בעל שבעת ההיבטים של הדעת הקוסמית, היא הפוטנציאל האינטלקטואלי של יקום המקיף. הדעת הקוסמית הינה מופע תת-מוחלט של הדעת של המקור והמרכז השלישי, ובדרכים מסוימות היא קשורה באופן תפקודי לדעתה של ההוויה העליונה המתפתחת.
בעולם כדוגמת אורנטיה, אין אנו פוגשים במישרין בהשפעתן הישירה של שבע רוחות האב בענייניהם של גזעי בני האנוש. אתם חיים תחת השפעתה המיידית של הרוח היצירתית של נבאדון. ואף-על-פי-כן, אותן רוחות אב שולטות על התגובות הבסיסיות של דעת כל היצורים; זאת משום שרוחות האב הינן המקור בפועל של הפוטנציאלים השכליים והרוחניים, אשר עברו תהליך התמחות ביקום המקומי על-מנת לתפקד בחייהם של היחידים השוכנים בעולמות האבולוציוניים של החלל והזמן.
עובדת קיומה של הדעת הקוסמית מסבירה את הקִרבה בין סוגים שונים של דעת אנושית ושל דעת על-אנושית. לא רק רוחות דומות נמשכות זו אל זו, אלא אף דעות דומות חוברות יחדיו מתוך אחווה רבה ונוטות לשתף פעולה זו עם זו. לעיתים ניתן לחזות בדעות אנושיות שונות הפועלות בנתיבים דומים להפליא ובהסכמה שאין להסבירה.
בכל התאגדויות האישיוּת של הדעת הקוסמית קיימת איכות של הדעת הקוסמית אשר ניתן לכנותה "תגובת המציאות". מתת אוניברסאלי קוסמי זה של היצורים הרצוניים הוא אשר מצילם מהפיכה לקורבנות חסרי-ישע של קדם-ההנחות המרומזות של המדע, הפילוסופיה והדת. רגישות זו של הדעת הקוסמית למציאות מגיבה לשלבים מסוימים של המציאות ממש כשם שאנרגיה-חומר מגיבה לכבידה. יהא זה נכון אף יותר לומר כי מציאויות על-חומריות אלה מגיבות לדעת הקוסמית.
הדעת הקוסמית מגיבה בבטחה (מכירה בתגובה) בשלוש רמות של מציאות אוניברסאלית. תגובות אלה ברורות מאליהן לַדעת מעמיקת-המחשבה ובעלת יכולת ההיסק הבהירה. רמות המציאות הללו הינן:
1. סיבתיות -מרחב המציאות של החושים הפיזיים, המרחבים המדעיים של האחידות הלוגית, ההבחנה בין העובדתי למה שאינו-עובדתי, מסקנות של התבוננות-עצמית המבוססות על תגובה קוסמית. זוהי הצורה המתמטית של ההבחנה הקוסמית.
2. תפקיד -תחומי המציאות של המוסר במרחב הפילוסופי, הזירה של ההיגיון, ההכרה של הטוב והרע היחסיים. זוהי הצורה השיפוטית של ההבחנה הקוסמית.
3. פולחן -התחום הרוחני של מציאות החוויה הדתית, ההגשמה האישית של האחווה האלוהית, ההכרה בערכים הרוחניים, ההבטחה של ההישרדות הנצחית, ההרקעה מן המעמד של עבדי האל לעבר האושר והחופש של בני האל. זוהי התובנה הגבוהה ביותר של הדעת הקוסמית, אופני ההבחנה הקוסמית של יראת כבוד ושל סגידה.
התובנות המדעיות, המוסריות והרוחניות האלה, התגובות הקוסמיות האלה, טבועות בדעת הקוסמית אשר הוענקה לכל היצורים בעלי הרצון. חוויית החיים לעולם איננה נכשלת בפיתוח שלוש האינטואיציות הקוסמיות האלה; והן המרכיבות את התודעה העצמית של החֲשִׁיבָה המְעַיֶּנֶת. ואולם, עצוב להיווכח בעובדה כי כה מעט אנשים באורנטיה נהנים מטיפוח איכויות אלה של חשיבה קוסמית אמיצה ועצמאית.
במסגרת המתת של דעת היקום המקומי, שלוש תובנות אלה של הדעת הקוסמית מהוות את קדם-ההנחות המאפשרות לאדם לפעול כאישיות רציונאלית ומודעת-לעצמה בתחומי המדע, הפילוסופיה והדת. במילים אחרות, ההכרה במציאותיות של שלושת המופעים הללו של האינסוף נעשית באמצעות טכניקה קוסמית של גילוי-עצמי. חומר-אנרגיה מזוהה באמצעות הלוגיקה המתמטית של החושים; הדעת-היגיון מכירה באופן אינטואיטיבי בחובתה המוסרית; רוח-אמונה (סגידה) הינה הדת של מציאות החוויה הרוחנית. שלושת הגורמים הבסיסיים הללו של חשיבה מְעַיֶּנֶת עשויים להיות מאוחדים ומתואמים בהתפתחות האישיות, או שהם עלולים להיות בלתי-מאוזנים ולמעשה בלתי-קשורים באופן פעולתם. ואולם, כאשר הם הופכים מאוחדים, הם מייצרים אופי חזק המבוסס על התיאום בין העובדות המדעיות, הפילוסופיה המוסרית והחוויה הדתית האמיתית. ואלה שלוש האינטואיציות הקוסמיות המקנות תוקף אובייקטיבי, מציאותיוּת, לחוויית האדם בנוגע לדברים, משמעויות וערכים.
פיתוחן וחידודן של מתנות דעת אנושית מוּלדות אלה הינה תכלית החינוך; ביטוין הינה תכלית הציוויליזציה; תפישתן הינה תכלית חוויית החיים; רוממותן, תכליתה של הדת; ואיחודן, תכליתה של האישיות.
האינטליגנציה לבדה לא תוכל להסביר את הטבע המוסרי. מוסריות ומעלוֹת הינן טבע מולד באישיות האנושית. האינטואיציה המוסרית, מימוש החובה, הינה מרכיב במתת הדעת האנושית, והיא נלווית לתכונות נוספות של הטבע האנושי שאינן ניתנות-להמרה: סקרנות מדעית ובוננות רוחנית. היכולות המנטאליות של האדם עולות בהרבה על אלה של קרובי משפחתו מעולם החי, ואולם טיבו המוסרי והדתי הינם אלה המבדילים אותו במיוחד מעולם החי.
תגובת הברירה של החיה מוגבלת להתנהגות ברמה המוטורית. הבוננות המשוערת של החיות מן הסדרים הגבוהים יותר הינה ברמה המוטורית ומופיעה לרוב רק לאחר חווית הניסוי והטעייה. האדם מסוגל להפעיל בוננות מדעית, מוסרית ורוחנית לפני כל החקירות והניסויים.
רק אישיות מסוגלת לתפוש מה היא עושה בטרם היא עושה כן; רק לאישיויות מוקנית הבוננות הזו הקודמת להתנסות. אישיות יכולה להתבונן בטרם תקפוץ, ויכולה לפיכך ללמוד מההתבוננות כמו גם מהקפיצה. בעל חיים לא-אישי לומד באופן רגיל אך ורק מהקפיצה.
כתוצאה מהתנסות, מסוגל בעל-חיים לבחון מספר דרכים להשגת מטרה, ולבחור על בסיס ניסיונו באחת מהן. ואולם, אישיות מסוגלת לבחון את המטרה עצמה ולשפוט עד כמה היא ראויה ומהו ערכה. אינטליגנציה לבדה עשויה להבחין מהי הדרך הטובה ביותר להשיג מטרה בלתי-מובחנת, ואולם הוויה מוסרית ניחנה בבוננות המאפשרת לה להבחין בין המטרות, כמו גם בין האמצעים. ובשעה שהוויה מוסרית בוחרת במעלה, היא הינה אף תבונית. היא יודעת מה היא עושה, מדוע היא עושה זאת, לאן היא הולכת, וכיצד תגיע לשם.
כאשר אדם אינו מצליח להבחין במטרת מאמציו כבן-תמותה, הוא פועל ברמת הקיום של עולם החי. הוא נכשל באפשרות לצייד עצמו ביתרונות העליונים של הפיקחות החומרית, ההבחנה המוסרית והבוננות הרוחנית, אשר מהוות חלק בלתי-נפרד ממתת הדעת הקוסמית שלו כהוויה אישית.
סגולה הינה צדיקות – תוֹאמוּת עם הקוסמוס. לכנות סגולות אין פירושו להגדירן, ואולם לחיות אותן פירושו לדעת אותן. סגולה איננה ידע בלבד ועדיין אינה בינה, אלא המציאות של חוויה מדורגת בתהליך השגת רמות הולכות וגבוהות של הישג קוסמי. הסגולה מתממשת בחיי היום-יום של בן התמותה בבחירה העקבית של הטוב על-פני הרע; ועצם קיומה של יכולת בחירה שכזו מהווה הוכחה להימצאותו של טבע מוסרי.
בחירתו של אדם בין טוב לרע מושפעת לא רק מן החדוּת של טיבו המוסרי, אלא גם מהשפעות כדוגמת בורוּת, חוסר-בשלות ואשליה. הפעלתה של סגולה קשורה גם לחוש המידה, משום שרוע יכול לבוא לידי ביטוי גם בשל בחירה של הפחוּת על פני הרָב כתוצאה מעיוות או מהטעייה. אומניות ההערכה היחסית, או המדידה ההשוואתית, משמשות את העוסקים בסגולות המרחב המוסרי.
בהיעדר אומנות המדידה, ההבחנה הטמונה ביכולת לבחון משמעויות, יעמוד טיבו המוסרי של האדם כחסר אונים. בדומה לכך, תהא הבחירה המוסרית חסרת תוחלת בהיעדר הבוננות הקוסמית המניבה את תודעת הערכים הרוחניים. מנקודת מבטה של תבונה, האדם מטפס למעמד של הוויה מוסרית משום שניחן באישיות.
מוסריות לעולם איננה יכולה להיות מקודמת בכוח או מכורח חוק. זהו נושא אישי הקשור ברצון החופשי, ונדרש להפיצו באמצעות קשר מדבק בין אנשים בעלי ניחוח מוסרי לבין אלה הרגישים פחות למוסריות, אך עדיין חפצים, במידה כזו או אחרת, לעשות את רצון האב.
פעולות מוסריות הינן אותם ביצועים אנושיים המתאפיינים בתבונה הגבוהה ביותר, ואשר מוכוונים סלקטיבית בידי ההבחנה בבחירת מטרות נעלות, כמו גם בבחירת האמצעים המוסריים להשגתן. התנהגות שכזו הינה סגולה. הסגולה העליונה הינה, אפוא, הבחירה בלב שלם לעשות את רצון אבינו שבשמים.
האב האוניברסאלי מעניק אישיות למספר גדול של סדרי הוויות, באשר הן פועלות ברמות מגוּונות של המציאוּת האוניברסאלית. לבני האדם באורנטיה הוקנתה אישיות מסוג סוֹפית-בת-תמותה, המתפקדת ברמה של בני האל המרקיעים.
אף כי נתקשה מאוד להגדיר את האישיות, ביכולתנו לנסות לתאר את הבנתנו את הגורמים הידועים המעורבים ביצירת אסופת אנרגיות החומר, הדעת והרוח, אשר התאגדותן יחד בהתקשרות הדדית מהווה את המנגנון אשר עימו, עליו ובאמצעותו גורם האב האוניברסאלי לאישיות המתת שלו לפעול.
אישיות הינה מתת ייחודית, מקורית בטבעה, אשר עצם קיומה הינו בלתי-תלוי במתת של מכוונני המחשבה וקודם לה. אף-על-פי-כן, נוכחות המכוונן אכן מעצימה את איכות ביטוי האישיות. כאשר מגיעים מכוונני המחשבה מעִם האב הם זהים בטיבם, אך האישיות הינה מגוּונת, מקורית ובלעדית; ובנוסף לכך, ביטוי האישיות מותנה ומוגדר על-ידי טיבן ואיכויותיהן של אנרגיות החומר, הדעת, והרוח המרכיבות את הכלי האורגני אשר דרכו מתבטאת האישיות.
אישיוּיוֹת עשויות להיות דומות, אך לעולם הן אינן אותה אחת. אישיויות מסדרה, טיפוס, סדר או תבנית נתונה, עשויות להיות דומות זו לזו, ולעיתים כך הוא הדבר, אך לעולם הן אינן זהות. אישיוּת הינה אותו מאפיין של יחיד שאותו היננומכירים ,אשר באמצעותו עשויים אנו לזהות את אותה הוויה בזמן כלשהו בעתיד, בלא תלות בטיבם ובשיעורם של השינויים שיחולו בצורתה, בדעתה או במעמדה הרוחני. אישיות הינה אותו חלק בכל יחיד, אשר מאפשר לנו להכיר ולזהות אותו באופן וודאי כְּזה אשר כבר הכרנו בעבר, ואין זה משנה עד כמה הוא עשוי היה להשתנות בשל התמורות שחלו בכלי המופע והביטוי של אישיותו.
אישיוּת היצורים מתייחדת בשתי תופעות מאפיינות המתבטאות מעצמן בהתנהגות התגובתית של בני התמותה: מודעות-עצמית ורצון חופשי יחסי נלווה.
מודעות עצמית מורכבת מן הערוּת השכלית לְמציאותיות האישיוּת; והיא כוללת את היכולת להכיר במציאות של אישיויות אחרות. מודעות עצמית מצביעה על היכולת לחוות חוויות אינדיבידואליות בתוך המציאויות הקוסמיות ועימן, ויכולת זו שקולה להישג של מעמד של זהות ביחסים הבין-אישיים ביקום. מודעות עצמית מרמזת על ההכרה במציאותיות סעד הדעת ועל הבחנה בעצמאות היחסית של הרצון החופשי היצירתי והקובע.
הרצון החופשי היחסי המאפיין את המודעות העצמית באישיות האנושית עוסק בתחומים הבאים:
1. ההחלטה המוסרית, הבינה הגבוהה ביותר.
2. הבחירה הרוחנית, ההבחנה בַּאמת.
3. אהבה נטולת אנוכיות, השירות של האחווה.
4. שיתוף פעולה מכוּון, נאמנות לקבוצה.
5. בוננות קוסמית, התפישה של משמעויות אוניברסאליות.
6. הקדשת האישיות; ההתמסרות לעשיית רצון האב בלב שלם.
7. הסגידה, החיפוש הכּן אחר הערכים האלוהיים ואהבת נותן-הערכים האלוהי בלב שלם.
ניתן לראות את טיפוס האישיות האנושי של אורנטיה, ככזה הפועל במנגנון פיזי המורכב מהתאמה פלנטארית של אורגניזם מטיפוס נבאדון, המשתייך לסדר האלקטרו-כימי של הפעלת חיים, וניחן בדעת הקוסמית בעלת תבנית הַהִתְרַבּוּת ההוֹרית מסדרת אורוונטון ומן הסדר של נבאדון. המתת האלוהית של אישיות למנגנון בן-תמותה שכזה הניחן בדעת, מקנה לו את הכבוד להיות אזרח קוסמי, ומאפשרת לַיְּצוּר בן התמותה להגיב להכרה היסודית של שלושת מציאויות הדעת הבסיסיות בקוסמוס:
1. ההכרה המתמטית, או הלוגית, של אחידות הסיבתיות הפיזית.
2. ההכרה התבונית בחובת ההתנהגות המוסרית.
3. תפישת האמונה של הסגידה לאלוהות מתוך אחווה, אשר אליה נלווה השירות האוהב לאנושות.
פעולתה השלימה של מתת אישיות שכזאת הינה תחילת ההכרה בַּקרבה האלוהית. עצמי יחיד שכזה, אשר בו שוכן רסיס קדם-אישיותי של האל האב, הינו בן רוחני של האל באמת ובתמים. יצור שכזה לא רק מגלה יכולת לקבל את מתנת הנוכחות האלוהית, אלא גם מציג מענה תגובתי למעגל כבידת-האישיות של אב פרדיס של כל האישיויות.
היצור בעל האישיות, אשר קיבל את מתת הדעת הקוסמית, ואשר בקרבו שוכן מכוונן, ניחן ביכולת מולדת להכיר ולתפוש את מציאות האנרגיה, את מציאות הדעת ואת מציאות הרוח. וכך, מצויד היצור הרצוני להבחין בעובדת קיום האל, בחוקיו ובאהבתו. מעבר לשלושת המרכיבים הללו של התודעה האנושית, אשר לא-ניתן להמירם, כלל החוויה האנושית הינה סובייקטיבית, למעט אותה הבנה אינטואיטיבית של תְּקֵפוּת, הנלווית לאיחוד שלוש תגובות אלה של ההכרה הקוסמית למציאות האוניברסאלית.
אדם יודע-אל מסוגל לחוש בערכיות איחודן של שלוש איכויות קוסמיות אלה בהתפתחות הנשמה השורדת; זוהי משימתו העליונה של האדם בעודו שוכן בגוף הפיזי, היכן שהדעת המוסרית משתפת פעולה עם הרוח האלוהית השוכנת על-מנת להפוך את הנשמה האלמותית לדוּאָלִית. מרגעי קיומה המוקדמים ביותר, הנשמה הינהאמיתית; ולה איכויות הישרדות קוסמיות.
אם אדם בן-תמותה איננו שורד את מותו הטבעי, אזי שורדים ערכי הרוח האמיתיים של חווייתו האנושית כחלק מן הניסיון המתמשך של מכוונן המחשבה. ערכי האישיוּת של לא-שורד שכזה ממשיכים להתקיים כחלק מאישיותה המתפתחת של ההוויה העליונה. איכויות אישיוּת מתמידות שכאלה הינן משוללות זהות, אך אינן חסרות את הערכיות ההתנסותית אשר נצברה במהלך החיים בני התמותה בגוף בשר ודם. הישרדות הזהות מותנית בהישרדותה של הנשמה האלמותית בעלת המעמד המורונטי ובַּערך האלוהי ההולך וגדל. זהותה של האישיות שורדת עם הישרדות הנשמה ודרכה.
המודעות העצמית האנושית מרמזת על הכרה במציאותיותם של האחרים השונים מהעצמי המודע, וכן, על כך שמודעות זו הינה הדדית; קרי, שהעצמי מוכּר על-ידי אחרים כשם שהוא מכיר אותם. עניין זה מוצג על טהרת האנושיות בחייו החברתיים של האדם. ואולם, אינכם יכולים להיות בטוחים לחלוטין במציאותיותו של חברכם כפי שביכולתכם להיות בטוחים במציאותה של נוכחוּת האל החיה בקרבכם. המודעות החברתית איננה בלתי-ניתנת להמרה כמו מודעות-האל; זוהי התפתחות תרבותית התלויה בידע, בסמלים ובתרומתן של המתנות היסודיות של האדם – המדע, המוסר והדת. וכאשר מתנות קוסמיות אלה עוברות תהליך חִברוּת, הן מרכיבות את הציוויליזציה.
ציוויליזציות אינן יציבות משום שהן אינן קוסמיות; הן אינן מוּלדוֹת בבני האנוש היחידים של הגזעים השונים. בשל כך, נדרש לטפח אותן בתרומות המשולבות של הגורמים האנושיים המכוננים – המדע, המוסר והדת. ציוויליזציות באות והולכות, אך המדע, המוסר והדת לעולם שורדים את ההתרסקות.
ישוע לא רק גילה את האל לאדם, אלא אף ביצע התגלות חדשה של האדם לעצמו ולבני אדם אחרים. בחייו של ישוע ניתן לחזות באדם במיטבו. ומשום שהאל נכח כל-כך בחייו של ישוע, הופך האדם ליפהפה בממשותו, וההתגשמות (ההכרה) של האל איננה ניתנת להמרה, והינה יסודית בעבור כל בני האדם.
זולתנות, למעט האינסטינקט ההורי, איננה טבעית כלל; איננו משרתים חברתית את האחר, או אוהבים אותו באופן טבעי. על-מנת לייסד סדר חברתי זולתני ונטול אנוכיות, נדרשים הנאורות של ההיגיון, המוסר והדחף הדתי – ידיעת-האל. ערוּת האדם לאישיות עצמו – המודעוּת העצמית – תלויה אף היא במישרין בעובדה המוּלדת של המודעות-לאחר, היכולת המוּלדת להכיר ולתפוש את ממשות אישיותו של האחר, בטווח הנע מן הרמה האנושית ועד לרמה האלוהית.
בבסיסה, מודעות חברתית נטולת אנוכיות חייבת להיות מודעות דתית; וכך הוא, אם זוהי מודעות אובייקטיבית; אחרת, זו הפשטה פילוסופית סובייקטיבית טהורה, ולפיכך נטולת אהבה. רק יחיד יודע-אל יכול לאהוב אישיוּת אחרת כשם שהוא אוהב את עצמו.
במהותה, מודעות עצמית הינה מודעות של התייחדות: האל והאדם, האב והבן, הבורא והברוא. במודעותו העצמית של האדם מצויות באופן טבעי ורדום ארבע ההבנות של המציאות האוניברסאלית:
1. החיפוש אחר הידע, ההיגיון המדעי.
2. החיפוש אחר ערכי המוסר, חוש החובה.
3. החיפוש אחר ערכי הרוח, החוויה הדתית.
4. החיפוש אחר ערכי האישיות, היכולת להכיר את מציאות האל כאישיות, ובמקביל, להכיר את יחסי האחווה שלנו עם אישיויות חברות.
אתם הופכים מודעים לכך שהאדם הינו אחיכם הברוא, משום שאתם כבר מודעים לכך שהאל הינו אביכם בוראכם. האבהות הינה מערכת היחסים אשר ממנה היננו מסיקים את האחווה ומכירים בה. והאבהות הופכת, או עשויה להפוך, למציאות אוניברסאלית בעבור כל היצורים המוסריים, משום שהאב בעצמו העניק אישיות לכל אותן הוויות, והקיף אותן באחיזתו של מעגל האישיות האוניברסאלי. היננו סוגדים לאל, ראשית, משוםשהוא הווה,ואז, משוםשהוא בתוכנו, ולבסוף, משוםשאנחנו היננו בתוכו.
האם משונה הדבר כי הדעת הקוסמית תהא מודעת-בעצמה למקור שלה – קרי לדעת האינסופית של הרוח האינסופית – ובה בעת תהא מודעת גם לממשות הפיזית של היקומים רחבי הידיים, לממשות הרוחנית של הבן הנצחי, ולְממשות האישיות של האב האוניברסאלי?
[בחסות פוסק אוניברסאלי מאוורסה.]
שבע קבוצות הרוח העליונות הינן המנהלות המתאמות האוניברסאליות של הממשלה בת שבעת המגזרים של היקום המקיף. אף-על-פי שכולן משתייכות לסדרי המשפחה התפקודית של הרוח האינסופית, שלושת הקבוצות הבאות מסוּוגות לרוב כילדיהן של שילוש פרדיס:
1. שבע רוחות האב.
2. שִׁבְעַת הַמְּבַצְּעִים הָעֶלְיוֹנִים.
3. הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת.
ארבע הקבוצות הנותרות מגיעות לכדי קיום הודות לפעולות היצירתיות של הרוח האינסופית, או של עמיתיה בעלי מעמד היצירה:
4. בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת.
5. שֶׁבַע רוּחוֹת הַמַּעְגָּלִים.
6. הָרוּחוֹת הַיְצִירָתִיוֹת שֶׁל הַיְקוּם הַמְקוֹמִי.
7. הָרוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-הַדַּעַת.
שבעת הסדרים הללו נודעים באוורסה בשם שבע קבוצות הרוח העליונות. התחום הפונקציונאלי שלהן משתרע החל מנוכחותן האישית של שבע רוחות האב בהיקפו של האי הנצחי, דרך שבעת לווייני פרדיס של הרוח, מעגלי האוונה, ממשלות יקומי העל והמנהלה והפיקוח על היקומים המקומיים, ומגיע אפילו עד לשירות ברמה הנמוכה של מתת המסייעים המוענקת לממלכות הדעת האבולוציונית בעולמות הזמן והמרחב.
שבע רוחות האב הינן המנהלות המתאמות של תחום מִנהלי רחב-ממדים זה. הן פועלות באופן אישי וישיר בכמה תחומים הנוגעים לוויסות המִנהלי של העוצמה הפיזית המאורגנת, אנרגיית הדעת והסעד הרוחני הבלתי-אישי. בתחומים אחרים הן פועלות דרך עמיתיהן הרבים. בכל התחומים שטיבם ביצועִי – פסקי דין, תקנות, התאמות והחלטות מִנהליות – רוחות האב פועלות דרך האישיויות של שִׁבְעַת הַמְּבַצְּעִים הָעֶלְיוֹנִים. ביקום המרכזי עשויות רוחות האב לפעול דרך שֶׁבַע הַרוּחוֹת שֶׁל מַּעְגָּלֵי הַאווֹנָה; במטות של שבעת יקומי העל, הן מגלות עצמן דרך הערוץ של הַרוּחוֹת הַמַחְזִירוּתִיוֹת ופועלות דרך האישיויות של עתיקי היומין, שעימם הן מצויות בקשר אישי דרך בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת.
שבע רוחות האב אינן מִתְקשרות במישרין ובאופן אישי עם מִנהלת היקום, הממוקמת מתחת לרמת ממשלות עתיקי היומין. יקומכם המקומי מנוהל כחלק מיקום העל שלנו בידי רוח האב של אורוונטון, ואולם, תפקודה של רוח אב זו ביחס להוויות ילידות נבאדון מוּצא אל הפועל במישרין ומנוהל אישית על-ידי רוח האם היצירתית השוכנת בסאלווינגטון, המטה של יקומכם המקומי.
המטות הניהוליים של רוחות האב שוכנים בשבעת לווייני פרדיס של הרוח האינסופית, אשר חגים מסביב לאי המרכזי במסלול העובר בין הספֵירות הזוהרות של הבן הנצחי לבין המעגל הפנימי ביותר של האוונה. ספירות ניהוליות אלה מנוהלות על-ידי המבַצעים העליונים, קבוצה בת שבעה חברים אשר שולשו על-ידי האב, הבן והרוח, בהתאם למפרט של שבע רוחות האב להוויות מן הסוג המסוגל לתפקד כנציגותיהן האוניברסאליות.
רוחות האב מקיימות קשר עם החטיבות השונות של ממשלות יקומי העל דרך המבַצעים העליונים הללו. והם אלה אשר קובעים במידה רבה את הנטיות הבסיסיות של שבעת יקומי העל. הם הינם אחידים ומושלמים באופן אלוהי, אך בה-בעת ניחנים גם באישיויות מגוּונות. אין להם אחד קבוע העומד בראשם; ובכל פעם שהם מתוועדים, הם בוחרים מתוכם את זה שיעמוד בראש הוועידה המשותפת. מעת לעת, נוסעים הם לפרדיס על-מנת להיוועד עם שבע רוחות האב.
שבעת המבַצעים העליונים משמשים כמתאמים הניהוליים של היקום המקיף; ניתן לכנותם בשם מועצת המנהלים של הבריאה שלאחר-עידן-האוונה. הם אינם עוסקים בעניינים הפנימיים של פרדיס, והם מנהלים את התחומים המוגבלים של פעילותם בהאוונה באמצעות שֶׁבַע רוּחוֹת הַמַּעְגָּלִים. מעבר לכך, חלות על טווח הפיקוח שלהם מעט מאוד הגבלות; הם עוסקים בהכוונת מה שהוא פיזי, אינטלקטואלי ורוחני; הם רואים הכול, הם שומעים הכול, מרגישים הכול, ואפילו יודעים הכול על אודות המתרחש בשבעת יקומי העל ובהאוונה.
המבַצעים העליונים הללו אינם יוזמים מדיניות ואינם משנים תקנות אוניברסאליות; הם עוסקים בהוצאתן אל הפועל של תוכניות האלוהות אשר הוכרזו על-ידי שבע רוחות האב. הם אף אינם מתערבים בשלטונם של עתיקי היומין ביקומי העל, או בריבונות הבנים הבוראים ביקומים המקומיים. הם הינם מנהלים מתאמים אשר תפקידם הוא לבצע את המדיניות המשולבת של כל השליטים הממונים אל נכון ביקום המקיף.
כל אחד מן הַמְּבַצְּעִים, על המִתקנים של הספֵירה שלו, מוקדש לניהולו של יקום-על יחיד. מבַצע עליון מספר אחת, הפועל בספֵירה הניהולית מספר אחת, עסוק כליל בענייני יקום העל מספר אחת, וכך הלאה עד למבַצע עליון מספר שבע, העובד מהלוויין השביעי של הרוח בפרדיס ומקדיש את האנרגיות שלו לניהול יקום העל השביעי. שמה של הספירה השביעית הינו אורוונטון; זאת הואיל ושמותיהם של לווייני הרוח בפרדיס זהים לאלה של יקומי העל המיוחסים להם; למעשה, יקומי העל נקראו על שמם.
מספר אנשי הסגל על הספירה הניהולית של יקום העל השביעי, העוסקים בניהולו התקין של אורוונטון, מאמיר לממדים המצויים מעבר להבנה האנושית, וכולל למעשה כל את כל סדרי האינטליגנציה השמיימית. כל שירותי הסעת האישיויות של יקום העל (למעט רוּחוֹת שִׁלּוּשׁ בַּעֲלוֹת הַשְׁרָאָה ומכוונני מחשבה) עוברים דרך אחד משבעת העולמות הניהוליים הללו במסעותיהם האוניברסאליים אל פרדיס וממנו; וכאן מוחזקים המרשמים המרכזיים של כל האישיויות הפועלות ביקומי העל, אשר נבראו על-ידי המקור והמרכז השלישי. ואפילו הוויה מן הסדר שלי עומדת משתאה נוכח מערכת הרישומים החומריים, המורונטיים והרוחניים של כל אחד מן העולמות הניהוליים הללו של הרוח.
חלק הארי מכפיפיהם הישירים של המבַצעים העליונים מקורו בבנים-ששולשו של אישיויות האוונה-פרדיס, ובצאצאים-ששולשו של בני התמותה המהוללים שסיימו את האימון הממושך של סכימת ההרקעה של הזמן והמרחב. ראש הוועידה העליונה של סֶגֶל הַסוֹפִיוֹנִיוּת שֶל פָּרַדִיס הוא זה אשר מקצה את הבנים הללו ששולשו לשם שירות לצד המבצעים העליונים.
לכל מבַצע עליון שני קבינטים מייעצים: ילדיה של הרוח האינסופית במטה של כל יקום-על בוחרים משורותיהם נציגים המשרתים בקבינט המייעץ הראשי של המבצע העליון שלהם במשך אלף שנה. קבינט משני עוסק בכל העניינים הנוגעים לבני התמותה המרקיעים של הזמן, והוא מורכב מבני-תמותה שהשיגו את פרדיס ומן הבנים ששולשו של בני-תמותה מהוללים; גוף זה נבחר על-ידי הוויות מרקיעות ההופכות למושלמות, אשר שוכנות ארעית במטות של שבעת יקומי העל. כל ראשי הסגל לעניינים האחרים ממונים על-ידי המבַצעים העליונים.
אסיפות עצומות מתכנסות מפעם לפעם על לווייני פרדיס אלה של הרוח. בנים ששולשו המוצבים בעולמות הללו, וכן מרקיעים שהשיגו את פרדיס, נאספים יחד עם אישיויות הרוח של המקור והמרכז השלישי בכינוסי המאבקים והניצחונות של נתיבת ההרקעה. לעולם יושבים המבַצעים העליונים בראש כינוסי אחווה שכאלה.
אחת לכל אלף שנות פרדיס, מְפַנִּים המבַצעים העליונים את כס סמכותם ומגיעים לפרדיס, שם הם עורכים את כינוס האלף שלהם, אשר בו מובעות הברכות האוניברסאליות והמשאלות לטובת קהילת הבריות התבוניות. מאורע רב חשיבות זה מתרחש בנוכחותו המיידית של מָאגֶ'סְטוֹן, ראש כל קבוצות הרוח הַמַחְזִירוּתִיוֹת. וכך, באמצעות הפעולה הייחודית של מַחְזִירוּת אוניברסאלית, יכולים המבַצעים העליונים לתקשר בעת ובעונה אחת עם כל עמיתיהם ברחבי היקום המקיף.
מקורן של הרוחות הַמַחְזִירוּתִיוֹת הינו בשילוש האלוהי. קיימות חמישים הוויות ייחודיות ומסתוריות-קמעה שכאלה. בכל פעם נוצרו יחדיו שבע מן האישיויות יוצאות-הדופן האלה, וכל פרק יצירה שכזה הוּצא אל הפועל הודות להתקשרות של שילוש פרדיס עם אחת משבע רוחות האב.
פעולה רבת-חשיבות זו, אשר אירעה בשחרו של הזמן, מתארת את המאמץ התחילי של אִישִׁיּוּיוֹת הַבּוֹרֵא הַעֶלְיוֹנוֹת, המיוצגות על-ידי רוחות האב, לפעול כבוראים בצוותא יחד עם שילוש פרדיס. איחוד זה של העוצמה היצירתית של הבוראים העליונים עם הפוטנציאלים היצירתיים של שילוש פרדיס הוא-הוא המקור לממשותה של ההוויה העליונה. לפיכך, כאשר הושלם מחזור היצירה המַחְזִירוּתִית, כאשר כל אחת משבע רוחות האב מצאה סנכרון יצירתי מושלם עם שילוש פרדיס, כאשר הפכה הרוח המחזירותית הארבעים-ותשע לאישית, או אז אירעה במֻחְלָט האֱלֹהִי תגובה חדשה ומרחיקת-לכת, אשר העניקה להוויה העליונה זכויות אישיוּת חדשות והגיעה לשיאה בהפיכתו לאישי של מָאגֶ'סְטוֹן, ראש וראשון למחזירוּת והמרכַּז בפרדיס של עבודת כל ארבעים-ותשע הרוחות המחזירותיות ועמיתיהן ברחבי יקום היקומים.
מָאגֶ'סְטוֹן הינה אישיות אמיתית, המרכז האישי והמהימן של תופעת המחזירוּת בכל שבעת יקומי העל של הזמן והמרחב. המטה הקבוע שלו בפרדיס מצוי בסמוך למרכזם של כל הדברים, בנקודת המפגש של שבע רוחות האב. הוא עוסק אך ורק בתיאום ובתחזוקה של שירות המחזירות בבריאה רחבת הממדים; לחלופין, הוא איננו מעורב בניהול ענייני היקום בשום אופן אחר.
מאג'סטון איננו נכלל בקטלוג אישיויות פרדיס שלנו משום שהוא האישיות האלוהית הקיימת היחידה שנבראה בידי ההוויה העליונה במפגשה הפונקציונאלי עם המוחלט האלוהי. מאג'סטון הינו אישיות, ואולם עניינו הבלעדי – וככל הנראה גם האוטומאטי – הוא בשלב יחיד זה של הכלכלה האוניברסאלית; הוא איננו פועל כעת בכל אופן אישי שהוא ביחס לסדרים אחרים (שאינם-מחזירותיים) של אישיויות ביקום.
בריאתו של מאג'סטון סימנה את פעולת היצירה העליונה הראשונה של ההוויה העליונה. דחף זה לפעולה של ההוויה העליונה היה רצוני, ואולם התגובה הכבירה של המוחלט המוגדר לא הייתה ידועה מראש. מאז הופעתה הנצחית של האוונה, לא חזה היקום בהתממשות כבירה שכזו של מערך עוצמה ושל תיאום פעילויות רוח פונקציונאליות בשיעור כה עצום ממדים ורחב ידיים. תגובת האלוהות לרצון היצירתי של ההוויה העליונה ושל עמיתיה הייתה הרבה מעבר להתכוונותם התכליתית ולתחזיותיהם המושגיות.
היננו עומדים משתאים נוכח האפשרות של מה שעשויים לחזות בו עידני העתיד, אשר בהם העליון והמרבי עשויים להשיג רמות חדשות של אלוהות, ולהעפיל לתחומים חדשים של פעולת האישיוּת בשטחי ההפיכה-לאלוהי של הוויות בלתי-צפויות אחרות שאף לא נחלמו, ואשר תַחזקנה בעוצמות לא יאמנו של תיאום אוניברסאלי מורחב. נראה כי לא יהיה כל גבול לפוטנציאל התגובה של המוחלט המוגדר לאיחוד יחסים שכזה בין האלוהות ההתנסותית לבין שילוש פרדיס הקיומי.
מקורן של ארבעים-ותשע הרוחות המחזירותיות הינו בשילוש, ואולם בכל אחד משבעת פרקי היצירה אשר נלוו להופעתן, נוצר סוג של הוויה הדומה באופייה לרוח האב ששימשה כהוֹרָתָהּ-בצוותא. וכך, מייצגות הן את מִגוון טיבם ואת אופיים של כל שבעת הצירופים האפשריים של התאגדויות מאפייניהם האלוהיים של האב האוניברסאלי, הבן הנצחי והרוח האינסופית. מסיבה זו, נדרשות שבע רוחות מחזירותיות במטה של כל אחד מיקומי העל. על-מנת להשיג את המחזירות המושלמת של כל השלבים של כל המופעים האפשריים של שלוש אלוהויות פרדיס, נדרשת רוח אחת מכל אחד שבעת הסוגים, באשר תופעות שכאלה עשויות להתרחש בכל חלק של שבעת יקומי-העל. בהתאם, הוצבה רוח מחזירותית אחת מכל סוג בשירותו של כל אחד מיקומי-העל. המטה של קבוצות אלה, המונות שבע רוחות מחזירותיות שונות, נמצא בבירותיהם של יקומי העל, בַּמוקד המחזירותי של כל ממלכה, אשר איננו זהה לנקודת הקוטביות הרוחנית.
לרוחות המחזירותיות יש שמות, אך כינויים אלה אינם מתגלים בעולמות החלל. הם נוגעים לטיבן ולאופיין של ההוויות האלה ומהווים חלק אחד משבעת המסתורין האוניברסאליים של הספֵירות הסודיוֹת של פרדיס.
תכונת המחזירוּת, המופע של רמות הדעת של הפועל האחוד, ההוויה העליונה ורוחות האב, ניתנת להעברה אל כל ההוויות העוסקות בפעולתה של התוכנית הנרחבת הזו של אינטליגנציה אוניברסאלית. וכאן טמון מסתורין גדול: רוחות האב אינן מציגות, וכמותן גם לא אלוהויות פרדיס, ביחד או לחוד, את הכוחות הללו של מחזירוּת אוניברסאלית מתואמת, כפי שהם מופיעים בארבעים-ותשע האישיויות הקשורות למאג'סטון, ועדיין רוחות האב הינן הבוראות של כל ההוויות האלה בעלות המתנות הנפלאות. ירושה אלוהית אכן מציגה לעיתים ביצור הנברא תכונות מסוימות אשר לא ניתן להבחין בהן אצל הבורא.
כלל הסגל של שירות המחזירוּת, למעט מאג'סטון והרוחות המחזירותיות, מורכב מיצורים של הרוח האינסופית ושל עמיתיה וכפיפיה המידיים. הרוחות המחזירותיות של כל יקום-על הינן הבוראות של בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת שלהן, קולותיהן האישיים בחצרות עתיקי היומין.
הרוחות המחזירותיות אינן סוכנוֹת שידור גרידא; הן אף אישיויות שומרות. כך גם צאצאיהן, הסקונאפים, הינם אישיויות שומרות, או רושמות. כל מה שהוא בעל ערך רוחני אמיתי נשמר בשני עותקים, ורישום אחד נשמר בציודו האישי של חבר מסוים מאחד מן הסדרים הרבים של אישיויות סקוראפיות, המשתייכות לסגל העצום של הרוחות המחזירותיות.
הרישומים הרשמיים של היקומים מועברים מעלה באמצעות הרשמים המלאכיים ודרכם, ואולם, הרישומים הרוחניים האמיתיים נאספים באמצעות מחזירוּת ונשמרים בדעתן של אישיויות הולמות ומתאימות, המשתייכות למשפחת הרוח האינסופית. אלה הם הרישומיםהחיים,בניגוד לרישומים הרשמייםהמתיםשל היקומים; והם נשמרים באופן מושלם בדעתן החיה של האישיויות הרושמות של הרוח האינסופית.
ארגון המחזירוּת הוא גם מנגנון איסוף-החדשות והפצת-הצווים של כלל הבריאה. והוא פועל תמידית, בניגוד לפעולתם התקופתית של מִגוון שירותי השידור.
כל דבר חשוב שמתרחש במטה של יקום מקומי משוקף מיסודו אל בירת יקום העל שלו. ולחלופין, כל מה שמשמעותי ליקום המקומי משוקף כלפי חוץ; מן המטה של יקום העל אל בירותיהם של היקומים המקומיים. נראה כי שירות המחזירוּת מיְקומי הזמן מַעְלָה אל יקומי העל הינו אוטומאטי או פועל-מעצמו, אך לא כך הוא. כל כולו מאוד אישי ותבוני; והדיוק שלו נובע ממושלמות שיתוף הפעולה בין אישיויות, ולפיכך לא ניתן לשייכו לנוכחותם התפקודית של המוחלטים.
בעוד שמכוונני המחשבה אינם משתתפים בהפעלת מערכת המחזירוּת האוניברסאלית, יש לנו את כל הסיבות להאמין כי כל רסיסי האב מודעים לחלוטין לפעולות האלה ומסוגלים להתוודע לתוכנן.
במהלך העידן האוניברסאלי הנוכחי, נראה כי טווח החלל של שירות המחזירוּת שמחוץ-לפרדיס מוגבל על-ידי ההיקף של שבעת יקומי העל. למעט זאת, נראה כי פעולתו של שירות זה הינה בלתי-תלויה בזמן ובמרחב. נראה כי היא גם בלתי-תלויה בכל המעגלים האוניברסאליים התת-מוחלטים המוכּרים.
הארגון המחזירותי פועל במטה של כל יקום-על כיחידה מבוּדדת; ואולם, באירועים מיוחדים מסוימים, תחת הדרכתו של מאג'סטון, כל שבע היחידות עשויות לפעול בהרמוניה אוניברסאלית, והן אכן פועלות כך, כמו במקרה של חגיגות הכניסה של יקום מקומי שלם לאור ולחיים, וכן במועדי ברכות האלף של שבעת המבַצעים העליונים.
ארבעים-ותשע בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת נוצרו על-ידי הרוחות המחזירותיות, ובמטה של כל יקום-על קיימות רק שבע עוזרות. הפעולה היצירתית הראשונה של שבע הרוחות המחזירותיות של אוורסה הייתה יצירתן של שבע בבואות העזר שלהן, כאשר כל רוח יצרה את העוזרת שלה. בְּתכונות ובמאפיינים מסוימים, בבואות העזר הינן שכפול מושלם של אמותיהן הרוחות המחזירותיות; למעשה, הן שכפול מלא הנעדר את תכונת המחזירות. הן אכן בבואות, והן פועלות בקביעות כערוץ התקשורת שבין הרוחות המחזירותיות לבין שלטונות יקומי העל. בבואות העזר אינן בבחינת עוזרות גרידא; הן ייצוגים בפועל של אמהות הרוח שלהן; הן הינן בבואות, והן נאמנות לשמן.
הרוחות המחזירותיות עצמן הינן באמת אישיויות, אך מסֵדֶר שהוויות חומריות לא תוכלנה להבינו כלל. ואפילו במטות של יקומי העל, נזקקות הן לעזרתן של בבואות העזר שלהן בכל הקשר האישי עם עתיקי היומין ועם עמיתיהם. במגעים בין בבואות העזר לבין עתיקי היומין, לעיתים תידרש לפעול בבואה אחת בלבד באופן הולם; בעוד שבמקרים אחרים תידרשנה שתיים, שלוש, ארבע, או כל שבע הבבואות, על-מנת להציג את המסר שהופקד בידיהן לשידור במלואו ובאופן הראוי. בדומה לכך, המסרים של בבואות העזר מתקבלים באופן משתנה בידי אחד, שניים, או כל שלושת עתיקי היומין, וזאת בהתאם לנדרש על-פי תוכן המסר.
לעולם תעמודנה בבואות העזר לצד אמהות הרוח שלהן; ולרשותן עומד צבא בלתי-ייאמן של עוזרים סקונאפים. בבואות העזר אינן פועלות בקשר ישיר עם עולמות האימון של בני התמותה המרקיעים. הן קשורות מאוד לשירות התבוני של התוכנית האוניברסאלית להתקדמות בני התמותה; אך אתם לא תבואו איתן במגע אישי במהלך שהותכם בבתי הספר של אוורסה, משום שהוויות אלה, הנדמות כאישיוֹת, הינן נטולות רצון; הן אינן מפעילות יכולות בחירה. הן בבואות של ממש, ומשקפות את מלוא האישיוּת ואת הדעת של הרוח אימן, הורתן האחת. כקבוצה, לבני התמותה המרקיעים אין קשר אינטימי עם המחזירוּת. תמיד תחצוץ הוויה שטיבה מחזירותי ביניכם לבין הפעולה הממשית של השירות.
שבע הרוחות של מעגלי האוונה הינן המייצגות המשותפות והלא-אישיוֹת של הרוח האינסופית ושל רוחות האב בשבעת המעגלים של היקום המרכזי. הן משרתות את רוחות האב, בהיותן צאצאיהן-בצוותא. רוחות האב מספקות אינדיבידואליוּת ניהולית מובחנת ומגוּונת לשבעת יקומי-העל. באמצעות רוחות אחידות אלה של מעגלי האוונה הן יכולות לספק ליקום המרכזי פיקוח רוחני מאוחד, אחיד ומתואם.
כל אחת משבע רוחות המעגלים מוגבלת לתחום ההתפשטות של מעגל האוונה אחד. הן אינן עוסקות במישרין בשלטונם של נצחי היומין, שליטי העולמות האינדיבידואליים של האוונה. ואולם, הן מצויות בקשר עם שבעת המבַצעים העליונים, והן מסונכרנות עם נוכחותה של ההוויה העליונה ביקום המרכזי. כל עבודתן מוגבלת להאוונה.
רוחות אלה של המעגלים יוצרות קשר עם השוהים בהאוונה באמצעות צאצאיהן האישיים, הסוּפֶּרְנַאפִים השְׁלִישׁוֹנִים. אף כי רוחות המעגלים מתקיימות בצוותא עם שבע רוחות האב, לא נודעה לפעולתן ביצירת הסוּפֶּרְנַאפִים השְׁלִישׁוֹנִים חשיבות ניכרת, עד אשר הגיעו ראשוני עולי הרגל של הזמן למעגל החיצוני של האוונה בימיו של גְרָאנְדְפַנְדָה.
בעודכם מתקדמים בהאוונה ממעגל למעגל, תלמדו על אודות רוחות המעגלים, אך לא תוכלו להתייחד עימן באופן אישי; זאת אף-על-פי שתוכלו ליהנות באופן אישי מהשפעתן הרוחנית, ולהכיר את הנוכחות הלא-אישית של השפעה זו.
רוחות המעגלים מתייחסות לתושביה הילידים של האוונה בדומה מאוד לאופן שבו מתייחסים מכווני המחשבה לַיצורים בני התמותה השוכנים בעולמות של היקומים האבולוציוניים. בדומה למכווני המחשבה, רוחות המעגלים הן לא-אישיוֹת, והן מסכינות עם הדעת המושלמת של הוויות האוונה, בדומה מאוד לאופן שבו שוכנות הרוחות הלא-אישיות של האב האוניברסאלי בדעתם הסופית של בני האנוש בני התמותה. ואולם, רוחות המעגלים לעולם אינן הופכות לחלק קבוע מאישיויות האוונה.
רבות מהנוגע לטיבן ולפעולתן של הרוחות היצירתיות של היקום המקומי שייך כיאות לסיפור שותפותן עם הבנים הבוראים בְּארגון ובניהול הבריאות המקומיות; ואולם, קיימים מאפיינים רבים של חוויותיהן של הוויות נפלאות אלה ביקום הקודם-למקומי, אשר עשויים להיות מסופרים כחלק מתיאור זה על אודות שבע קבוצות הרוח העליונות.
היננו בקיאים בשישה שלבים בנתיבתה של רוח אם של יקום מקומי, והיננו עוסקים בניחושים רבים בנוגע לסבירות של קיום שלב פעילות שביעי. ששת שלבי הקיום השונים הללו הינם:
1. הבחנה ראשונית בפרדיס. כאשר בן בורא הופך לאישי בפעולתם המשותפת של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי, בה בעת מתרחשת באישיותה של הרוח האינסופית תופעה הידועה בשם "התגובה העליונה של ההשלמה". אין אנו תופשים את טיבה של תגובה זו, אך היננו מבינים כי היא מציינת התאמה פנימית של אותן אפשרויות העשויות להפוך לאישיוֹת, אשר נכללות בפוטנציאל היצירתי של הפועל האחוד. הולדתו של בן בורא מתאם מסמלת את הולדת הפוטנציאל, בתוך אישיותה של הרוח האינסופית, של זוגתו העתידית של בן פרדיס זה ביקום המקומי. אין אנו מכירים את הזיהוי החדש והקדם-אישיותי הזה של ישות, ואולם, היננו יודעים כי עובדה זו מוצאת את מקומה במרשמי פרדיס על אודות נתיבתו של בן בורא שכזה.
2. אימון ראשוני כבוראת. במהלך האימון המִקְדָּמִי הממושך של בן מיכאל בארגון ובניהול יקומים, עוברת זוגתו לעתיד התפתחות נוספת בישותה והופכת להיות מודעת באופן קבוצתי לגורל. אין אנו יודעים בוודאות, אך היננו משערים כי ישות שכזו, בעלת מודעוּת-קבוצתית, הופכת מודעת לחלל ומתחילה את האימון המקדמי הנדרש להשגת הכישורים הרוחניים אשר ישמשו אותה בעבודתה העתידית של שיתוף הפעולה עם המיכאל המשלים ביצירת יקום וניהולו.
3. שלב הבריאה הפיזי. כאשר מורה הבן הנצחי את משימת הבריאה לבן מיכאל, מתפללת רוח האב המנהלת את יקום העל שאליו מיועד להגיע הבן הבורא, בנוכחות הרוח האינסופית, את "תפילת הזיהוי"; ובפעם הראשונה, מופיעה הישות של מי שעתידה להיות הרוח היצירתית, במובחן מאישיותה של הרוח האינסופית. ישות זו מתקדמת לעבר אישיותה של רוח האב המבקשת, נעלמת מיידית מיכולת הזיהוי שלנו וככל הנראה הופכת לחלק מאישיותה של רוח אב זו. רוח יצירתית זו, שזוהתה זה מכבר, נותרת עם רוח האב עד לרגע שבו יוצא הבן הבורא להרפתקת החלל; או אז, מפקידה רוח האב את הרוח בת-הלוויה למשמורת אצל הבן הבורא, ובה בעת מורה לה את האחריות של נאמנות נצחית ושל דבקות אין-קץ. ואז קורה אחד המאורעות המרגשים ביותר אשר מתרחשים בפרדיס. האב האוניברסאלי דובר ומכיר באיחוד הנצחי שבין הבן הבורא לבין הרוח היצירתית, ומאשר הענקת כוחות מסוימים של ניהול-בצוותא מטעם רוח האב הממונה על יקום העל.
או אז יוצאים הבן הבורא והרוח היצירתית שאוחדו על-ידי האב להרפתקת יצירת היקום שלהם. והם עמלים יחדיו באופן המשותף הזה במשך כל התקופה הארוכה והקשה של הארגון החומרי של יקומם.
4. שלב יצירת החיים. כאשר מצהיר בן בורא על כוונתו ליצור חיים, מתחילים בפרדיס "טקסי ההפיכה לאישיוּת", אשר נחווים אישית על-ידי רוח האב המפקחת, ואשר נוטלות בהם חלק שבע רוחות האב. זוהי תרומתה של אלוהות פרדיס לאינדיבידואליות של בת זוגו הרוחנית של הבן הבורא, אשר מתממשת ביקום כתופעת "ההתפרצות הראשונית" באישיותה של הרוח האינסופית. בה בעת שתופעה זו מתרחשת בפרדיס, הופכת זוגתו הרוחנית של הבן הבורא – אשר הייתה עד כה לא-אישית – לאישיות לכל עניין ותכלית מעשית, לאישיות אמיתית. ומכאן ואילך תיחשב רוח אם זו של יקום מקומי לאישיות ותקיים יחסים אישיים עם כל קהילת האישיויות בבריאה החיה העתידה לבוא.
5. העידנים שלאחר המתת. כאשר שב בן בורא אל מטה היקום, לאחר השלמת המתת השביעי ולאחר שהשיג ריבונות מלאה ביקומו, שינוי גדול נוסף מתרחש בנתיבתה הבלתי-נגמרת של הרוח היצירתית. במעמד זה, אל מול האסיפה של מנהלי היקום, מרוֹמם הבן הבורא המנצח את רוח האם של היקום למעמד של ריבון-בצוותא ומכיר בזוגתו הרוחנית כשווה לו.
6. העידנים של אור וחיים. כאשר מתבסס עידן של אור וחיים, נכנסת הריבונית-בצוותא של היקום המקומי לשלב השישי של נתיבתה כרוח יצירתית. ואולם, היננו מנוּעים מלגולל את טיבה של חוויה אדירה זו, הואיל ודברים אלה שייכים לשלב התפתחות עתידי בנבאדון.
7. הנתיבה שטרם-נתגלתה. היננו יודעים על שישה שלבים אלו בנתיבתה של רוח אם של יקום מקומי. בלתי-נמנע, אם כן, שנשאל: האם קיימת נתיבה שביעית? היננו זוכרים כי כאשר הסופיונים משיגים את מה שנראה כייעודם הסופי בנתיבת הרקעתם כבני תמותה, הם נרשמים כמתחילים את נתיבת הרוחות משלב מספר שש. והיננו משערים כי ממתינה לסופיונים עוד נתיבה שטרם-נתגלתה של הצבה ביקום. מכאן שניתן לצַפות כי גם בעבור רוחות האם של היקום ממתינה נתיבה שטרם-נתגלתה, אשר תהווה את השלב השביעי בחווייתן האישית של שירות ביקום ושל שיתוף-פעולה נאמן עם הבוראים מסדר מיכאל.
רוחות מסייעות אלה הינן מתת הדעת בעלת שבעת ההיבטים של רוח אם של יקום מקומי ליצורים החיים, הנבראים בצוותא על-ידי בן בורא ורוח יצירתית שכמותה. מתת זו הופכת לאפשרית בעת שהרוח מרוּממת למעמד המקנה לה זכויות של אישיוּת. התיאור על אודות טיבן ותפקודן של שבע רוחות מסייעות דעת אלה מתאים יותר להיות חלק בסיפור על אודות יקומכם המקומי, נבאדון.
שבע הקבוצות של הרוחות העליונות מהוות את גרעין המשפחה הפונקציונאלית של המקור והמרכז השלישי, הן כרוח האינסופית והן כפועל האחוד. מרחב פעולתן של הרוחות העליונות משתרע מנוכחות השילוש בפרדיס ועד לפעולת הדעת מן הסדר האבולוציוני-בן-התמותה בפלנטות החלל. וכך, מאחדות הן את הרמות המנהלתיות היורדות, ומתאמות את מִגוון הפעילויות של הסגל המשתייך אליהן. בין אם זו קבוצת רוחות מחזירותיות המצויה בקשר עם עתיקי היומין, רוח יצירתית הפועלת בתיאום עם בן מיכאל, או שבע רוחות האב המקיפות כמעגל את שילוש פרדיס, פעילותן של הרוחות העליונות מצויה בכל מקום ביקומים המקומיים, ביקומי העל וביקום המרכזי. הן פועלות באופן דומה עם אישיויות השילוש מסדר "היומין", כמו גם עם אישיויות פרדיס מסדר "הבנים".
לצד אמן הורתן, הרוח האינסופית, קבוצות הרוחות העליונות הינן היוצרות הישירות של המשפחה העצומה של יצורי המקור והמרכז השלישי. מקורם של כל סדרי הרוחות הסועדות הינו בהתאגדות זו. מקורם של הסוּפֶּרְנַאפִים הרָאשִׁייִם הינו ברוח האינסופית; יצורים משניים מסדר זה נבראים על-ידי רוחות האב; וסוּפֶּרְנַאפִים שְׁלִישׁוֹנִים נבראים על-ידי שבע רוחות המעגלים. כקבוצה, הרוחות המחזירותיות הינן אמהותיהן הבוראות של הצבא המלאכִי העצום והנפלא של הסֶקוֹנַאפִים רבי העוצמה של שירותי יקומי העל. רוח יצירתית הינה אמם של הסדרים המלאכיים של בריאה מקומית; סועדים שׂרפיים שכאלה הינם מקוריים בכל יקום מקומי, אף כי מעוצבים הם בהתאם לתבניות היקום המרכזי. כל הבוראים הללו של הרוחות הסועדות מקבלים סיוע רק בעקיפין ממשכנה המרכזי של הרוח האינסופית, אמם המקורית והנצחית של כל הסועדים המלאכיים.
שבע קבוצות הרוח העליונות הינן המתאמות של כלל הבריאה המיושבת. נראה כי ההתאגדות של מנהליהן, שבע רוחות האב, מתאמת את הפעילויות הנרחבות של האל בעל שבעת ההיבטים:
1. כשהן בצוותא, רוחות האב מתקרבות לרמת האלוהות של אלוהויות שילוש פרדיס, וכמעט-שקולות להן.
2. באופן אינדיבידואלי, הן ממצות את עיקר אפשרויות ההתאגדות של שלוש האלוהויות.
3. כנציגיו המגוּונים של הפועל האחוד, הן הינן המאגרים של ריבונות רוחנית, ריבונות דעת וריבונות עוצמה של ההוויה העליונה, אשר עדיין אינן מופעלות על-ידה באופן אישי.
4. באמצעות הרוחות המחזירותיות הן מסנכרנות את ממשלות יקומי העל של עתיקי היומין עם מאג'סטון, המרכז בפרדיס של המחזירות האוניברסאלית.
5. באמצעות השתתפותן בהפיכת הסועדות האלוהיות של יקום מקומי לאינדיבידואליוֹת, תורמות רוחות האב לרמה האחרונה של האל בעל שבעת ההיבטים – איחודם של הבנים הבוראים ושל הרוחות היצירתיות של היקומים המקומיים.
באמצעות שבע רוחות האב, האישיויות הראשיות שלו, מגלה הפועל האחוד ליקומים המתפתחים את האחדות הפונקציונאלית הטבועה בו. ואולם, ביקומי העל המושלמים של העתיד, תהא אחדות זו ללא ספק לחלק בלתי-נפרד מריבונותו ההתנסותית של העליון.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה.]
כל אישיויות השילוש העליונות נבראות לשם שירות מוגדר. הן מתוכננות על-ידי השילוש האלוהי לשם מילוי משימות מוגדרות מסוימות, והן מוכשרות לשרת בְּמושלמוּת של טכניקה ובְּסוֹפיוּת של דבקות. קיימים שבעה סדרים של אישיויות שילוש עליונות:
1. סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
2. נִצְחֵי הַיּוֹמִין.
3. עֲתִיקֵי הַיּוֹמִין.
4. מֻשְׁלַמֵי הַיּוֹמִין.
5. אַחֲרוֹנֵי הַיּוֹמִין.
6. אִיחוּדֵי הַיּוֹמִין.
7. נֶאֶמְנֵי הַיּוֹמִין.
מספרן של הוויות אלה, הניחנות במושלמות ניהולית, הינו מוגדר וסופי. בריאתן הינה אירוע שנתרחש בעבר; ואין עוד בלעדיהן אשר הופכות לאישיוֹת.
ברחבי היקום המקיף, אישיויות השילוש העליונות האלה מייצגות את המדיניויות הניהוליות של שילוש פרדיס; הן מייצגות את הצדקוהן הןשיקול הדעת הביצועי של שילוש פרדיס. הן יוצרות קו תָּלוי-הדדית של מושלמות ניהולית, המשתרע מעולמות פרדיס של האב אל עולמות המטֶה של היקומים המקומיים, ומגיע עד לבירות הקונסטלציות שמהן יקומים אלו מורכבים.
בכל תכונותיהן האלוהיות, נבראו כל ההוויות שמקורן-בשילוש בְּמושלמות פרדיס. הזמן החולף הוסיף ליכולותן לשרת באופן קוסמי אך ורק בהיבטים של הניסיון. לעולם אין סכנה כלשהי שהוויות שמקורן-בשילוש יטעו או ימרדו. מהותן הינה אלוהית, ומעולם לא נודע על סטייה שלהן מן הנתיב המושלם והאלוהי של ההתנהגות האישית.
קיימים שבעה עולמות במעגל הפנימי ביותר של לווייני פרדיס, וכל אחד מן העולמות המרוּממים הללו נשלט בידי סגל המונה עשרה סודות עליונוּת ששולשו. הם אינם בוראים, ואולם הם הינם מנהלים עליונים ומרביים. ניהול ענייניהן של שבע ספֵירות אחיות אלה, מתבצע כולו בידי סגל זה, המונה שבעים מנהלים עליונים. אף-על-פי שצאצאיו של השילוש הם אלו המפקחים על שבע הספירות הקדושות הקרובות ביותר לפרדיס, קבוצת עולמות זו ידועה ברחבי היקום כַּמעגל האישי של האב האוניברסאלי.
סודות העליונות ששולשו פועלים בקבוצות של עשרה כמנהלים מתאמים ומשולבים של הספֵירות שלהם; ואולם, הם פועלים גם כיחידים בתחומי אחריות ייחודיים. בכל אחד משבעת העולמות המיוחדים הללו, נחלקת העבודה לשבע מחלקות עיקריות, ואחד מן השליטים המתאמים הללו עומד בראש כל חטיבה כזו של פעילויות מתמחות. שלושת הנותרים פועלים כנציגיה האישיים של האלוהות המשולשת ביחס לשבעת האחרים: אחד מייצג את האב, אחד את הבן ואחד את הרוח.
אף-על-פי שקיים דמיון מובחן המאפיין את סודות העליונות ששולשו כמחלקה, הם אף מציגים שבעה מאפיינים קבוצתיים שונים. עשרת המנהלים העליונים המופקדים על ענייני דיווינינגטון משקפים את אופיו האישי ואת טיבו של האב האוניברסאלי; וכך הוא לגבי כל אחת משבע הספֵירות האלה: כל קבוצה של עשרה סודות דומה לאותה אלוהות, או לאותה התאגדות של אלוהויות, אשר מאפיינת את תחומם. עשרת המנהלים אשר שולטים באסנדינגטון משקפים את טיבם המשולב של האב, הבן והרוח.
ביכולתי לחשוף אך מעט על אודות עבודתן של אישיויות גבוהות אלה בשבעת העולמות הקדושים של האב, משום שלאמיתו של דבר מהוות הן את הסודות של העליונוּת. אין קיימים סודות שרירותיים הנוגעים לגישה אל האב האוניברסאלי, אל בן הנצחי או אל הרוח האינסופית. האלוהויות הן בבחינת ספר פתוח בעבור כל מי שהשיג מושלמות אלוהית, ואולם, לא ניתן לגלות את כל סודות העליונוּת במלואם. לעולם לא נצליח לחדור באופן מלא לַתחומים המכילים את סודות האישיות של איגוד האלוהויות עם שבע קבוצות היצורים הברואים.
מאחר שעבודתם של מנהלים עליונים אלו נוגעת לַקשר האינטימי והאישי של האלוהויות עם שבע הקבוצות הבסיסיות של ההוויות ביקום – הן בשעה שאלֶה שוכנות על שבעת העולמות המיוחדים והן כאשר הן פועלות ברחבי היקום המקיף – יהיה זה אך ראוי והולם שיחסים אישיים ומגעים יוצאי-דופן אלו יישמרו כסוד קדוש. בוראי פרדיס מכבדים את הפרטיות ואת הקדושה של האישיות, אפילו ביצוריהם מן הסדרים הנמוכים. והדבר נכון הן בנוגע ליחידים והן בנוגע לסדרים הנפרדים השונים של האישיויות.
עולמות אלה נותרים כמבחן נאמנות אף בעבור הוויות מסדר של הישג גבוה ביקום. ניתן לנו לדעת את האלים הנצחיים באופן אישי ומלא, ולהכיר בחופשיות את אופיים האלוהי והמושלם, ואולם, לא הורשינו לחדור למלוא נבכי מערכות היחסים האישיות של שליטי פרדיס עם כל יצוריהם הברואים.
כל אחד ממיליארד העולמות של האוונה מנוהל בידי אישיות שילוש עליונה. שליטים אלה נודעים בשם נצחי היומין, ומספרם הוא מיליארד בדיוק – שליט אחד לכל ספֵירה של האוונה. הם הינם צאצאי שילוש פרדיס, ואולם, בדומה לסודות העליונות, אין בנמצא כל רישום על אודות מקורם. שתי קבוצות אלה של אבות חכמים-בכל, שולטים מזה נצח בעולמותיה המעודנים של מערכת האוונה-פרדיס, והם פועלים ללא החלפה וללא הצבה מחודשת.
נצחֵי היומין הינם ברי-נראוּת בעבור כל היצורים הרצוניים השוכנים בממלכותיהם. הם יושבים בראש האסיפות הפלנטאריות הרגילות. אחת לתקופה ובהתאם לסבב ביניהם, הם מבקרים במטות של יקומי העל. הם הינם קרוביהם של עתיקי היומין – הקובעים את גורלותיהם של שבעת יקומי העל – ושקולים להם באלוהיותם. כאשר נעדר נצחִי-יומין מן הספֵירה שלו, מנוהל עולמו בידי בֵּן מוֹרֶה שֶׁל הַשִׁלּוּשׁ.
למעט בנוגע לסדרי החיים המבוּססים, כדוגמת ילידי האוונה ויצורים אחרים החיים ביקום המרכזי, פיתַח כל נצחִי-יומין מקומי את הספֵירה התואמת שלו בהתאם לרעיונותיו הוא ולאידיאלים האישיים שלו. אכן הם מבקרים זה בפלנטה של רעהו, ואולם הם אינם מעתיקים ואינם מחקים; תמיד הם מקוריים לחלוטין.
הארכיטקטורה, הקישוטים הטבעיים, המבנים המורונטיים והיצירות הרוחניות הינם בלעדיים וייחודיים בכל אחת מן הספירות. כל אחד מן העולמות הללו הינו מקום של יופי-עד ואינו דומה לאף עולם אחר אשר ביקום המרכזי. ואתם תבלו, במהלך דרככם פנימה מהאוונה לעבר פרדיס, זמן מסוים, קצר יותר או ארוך יותר, בכל אחת ואחת מן הספֵירות הייחודיות והמרגשות האלה. במושגי עולמכם, אך טבעי הוא כי תתייחסו לפרדיס כאל מעְלה, ואולם, יהא זה נכון יותר להתייחס ליעד האלוהי של ההרקעה כאלפנימה.
כאשר מסיימים בני התמותה של הזמן את לימודיהם בעולמות האימון המקיפים את המטה של יקום מקומי, וכאשר מקודמים הם לספירות החינוך של יקום העל שלהם, משמעות הדבר היא שהתקדמותם הרוחנית הגיעה לנקודה שבה הם מסוגלים להכיר את השליטים ואת המנהלים הרוחניים הגבוהים של הממלכות המתקדמות האלה, לרבות עתיקי היומין, וכן לתקשר עימם.
בבסיסם, עתיקי היומין הינם זהים; והם מציגים את אופיו המשולב ואת טיבו האחוד של השילוש. הם ניחנים באינדיבידואליות ואישיותם הינה מגוּונת, אך הם אינם נבדלים זה מזה כשם ששבע רוחות האב נבדלות זו מזו. הם מספקים ניהול אחיד בעבור שבעת היקומים, השונים זה מזה בכל היבט אחר, ואשר כל אחד מהם הינו יצירה מובחנת, מבודדת וייחודית. בעוד ששבע רוחות האב שונות זו מזו בטיבן ובתכונותיהן, עתיקי היומין, שליטיהם האישיים של יקומי העל, הינם כולם צאצאים אחידים של שילוש פרדיס, הניחנים במושלמות-על.
שבע רוחות האב של מעְלה קובעות אתטיבםשל יקומי העל התואמים להן, בעוד שעתיקי היומין הם אלה המכתיבים את הניהול של אותם יקומי העל. הם מוסיפים אחידות ניהולית על-גבי הגיוון היצירתי, וכך מבטיחים את ההרמוניה של הכלל לצד ההבדלים היצירתיים הבסיסיים בין שבעת המגזרים הקבוצתיים של היקום המקיף.
עתיקי היומין שולשו כולם באותו זמן. הם מייצגים את תחילת מרשם האישיוּת ביקום היקומים, ומכאן שמם –עתיקי היומין. בשעה שתגיעו לפרדיס ותחפשו אחר הרישומים הכתובים על אודות תחילתם של הדברים, תמצאו כי הערך הראשון המופיע במגזר הנוגע לאישיוּת, מגוֹלל את תהליך השילוש של עשרים ואחד עתיקי היומין הללו.
הוויות גבוהות אלה שולטות תמיד בקבוצות של שלוש. קיימים שלבי פעילות רבים שבהם הם עובדים כיחידים, וכן שלבים אחרים שבהם הם עובדים בזוגות, אך בתחומים הגבוהים של הניהול שלהם הם חייבים לפעול במשותף. הם לעולם אינם עוזבים באופן אישי את עולמות משכנם, ואין להם כל סיבה לעשות כן, שכן עולמות אלה הינם נקודות המוקד בְּיקום העל של מערכת המחזירוּת רחבת ההיקף.
משכנה האישי של כל שְׁלָשַׁת עתיקי יומין ממוקמת בנקודת הקוטביוּת הרוחנית של עולם המטה שלה. כל ספֵירה שכזו מחולקת לשבעים מגזרים ניהוליים ולה שבעים בירות חטיבתיות, אשר בהן שוכנים מעת לעת עתיקי היומין.
בעוצמתם, בטווח סמכותם ובהיקף תחומי שיפוטם, עתיקי היומין הינם החזקים ביותר מכל השליטים הישירים של יצירות הזמן והמרחב. בכל רחבי יקום היקומים העצום, הם הינם היחידים בעלי העוצמה הנעלה לגזור גזר-דין סופי של כליה על יצורים רצוניים. ועל כל שלושת עתיקי היומין מוטלת החובה להשתתף בהחלטות הסופיות של בתי הדין העליונים של יקום על.
למעט האלוהויות ועמיתיהן בפרדיס, עתיקי היומין הינם השליטים המושלמים ביותר, הרב-גוניים ביותר ובעלי מתת האלוהות הגדולה ביותר בכל רחבי הקיום של הזמן והמרחב. לכאורה, הם הינם שליטיהם העליונים של יקומי העל; ואולם, הם לא רכשו זכות שלטון זו באופן התנסותי, ומשום כך הינם מיועדים להיות מוחלפים בידי ההוויה העליונה, ריבון התנסותי, אשר ללא-ספק הם ישמשו לו כסגניו.
ההוויה העליונה רוכשת את ריבונותה בשבעת יקומי העל באמצעות שירות התנסותי, ממש כשם שבן בורא זוכה באופן התנסותי בריבונות על יקומו המקומי. ואולם, במהלך העידן הנוכחי של התפתחות בלתי-גמורה של העליון, מעניקים עתיקי היומין ליקומי הזמן והמרחב המתפתחים את שליטת-העל הניהולית המתואמת והמושלמת. ועוד הם מעניקים את תבונת המקוריות ואת היוזמה של האינדיבידואליות, אשר בהן מתאפיינות כל ההחלטות וכל הפסיקות של עתיקי היומין.
קיימים רק מאתיים ועשרה מושלמי יומין, והם עומדים בראשי ממשלות עשרת המגזרים הראשיים של כל אחד מיקומי העל. הם שולשו במיוחד על-מנת שיסייעו למנהלי יקומי העל, והם שולטים כְּבָּאֵי הכוח הישירים והאישיים של עתיקי היומין.
בכל בירה של מגזר ראשי מוצבים שלושה מושלמי יומין, ואולם בשונה מעתיקי היומין, אין הכרח שכל השלושה יהיו נוכחים כל העת. מעת לעת אחד מן השלושה עשוי להיעדר על-מנת להיוועץ באופן אישי בעתיקי היומין בנוגע לרווחת התחום שעליו הוא מופקד.
שִׁלּוּשׁ שליטים אלו של המגזרים הראשיים הינו מושלם במיוחד באופן שבו הוא שולט בפרטים הניהוליים, ומכאן שמם של השליטים – מושלמי היומין. בעת רישום שמותיהן של הוויות אלה של העולם הרוחני, היננו נתקלים בבעיית תרגום לשפתכם; ולעיתים קרובות קשה ביותר להגיש תרגום משביע-רצון. אין אנו אוהבים להשתמש בכינויים שרירותיים שהינם חסרי משמעות בעבורכם; ולפיכך, היננו מתקשים לפרקים למצוא שם הולם, שם אשר יהיה נהיר בעבורכם ובה-בעת ייצג במידה מסוימת את המקור.
לממשלותיהם של מושלמי היומין נספח סגל בסדר גודל בינוני של יועצים אלוהיים, ההופכים-בינה-למושלמת ופוסקים אוניברסאליים. כמו כן, עומד לרשותם מספר גדול יותר של שְׁלִיחִים עָצְמָתִיִּים, אלה-שסמכותם-גבוהה ואלה-בלא-שם-ומספר. ואולם, חלק נכבד מן העבודה השגרתית בענייני המגזר הראשי מבוצע על-ידי שׁוֹמְרִים שְׁמֵימִיִּים ועל-ידי סַיָּעִים לְבֶן גָּבוֹהַּ. שורותיהן של שתי קבוצות אלה מתמלאות מקרב הצאצאים אשר שולשו של אישיויות פרדיס-האוונה או של בני-תמותה מהוללים סופיוניים. הוויות מסוימות המשתייכות לשני הסדרים הללו של הֲוָיוֹת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ עַל-יְדֵי בְּרוּאִים, משולשות מחדש על-ידי אלוהויות פרדיס ולאחר מכן משולחות על-מנת שיסייעו בניהולן של ממשלות יקומי העל.
מרבית השומרים השמימיים והסייעים לַבָּנים הגבוהים מוצבים לשירות במגזרים הראשיים ובמגזרים המשניים; ואולם, נֶאֶמְנֵי הַמִשְׁמֹרֶת שֶׁשֻּׁלַּשׁוּ (שׂרפים ואֶמְצַעדַּרְכִּיִים מְאֻמְּצֵי-שִׁלּוּשׁ) הינם פקידי בתי המשפט של כל שלוש החטיבות, ופועלים הם בבתי הדין של עתיקי היומין, מושלמי היומין ואחרוני היומין. היננו עשויים למצוא את הַשַׁגְרִירִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ (בני-תמותה מרקיעים מְאֻמְּצֵי-שִׁלּוּשׁ מִטבע מֻתָּךְ-בֵּן, או מִטבע מֻתָּךְ-רוּחַ) בכל מקום ביקומי העל, ואולם, רובם משרתים במגזרים המשניים.
בטרם נפרשה במלואה סכֵימת הממשל של שבעת יקומי העל, שירתו למעשה כל מנהלי החטיבות השונות של ממשלים אלה, למעט עתיקי היומין, משכי-זמן שונים כחניכיהם של נצחי היומין במִגוון העולמות של יקום האוונה המושלם. באופן דומה, ההוויות ששולשו לאחר מכן עברו אף הן תקופת אימון תחת חסותם של נצחי היומין, בטרם סופחו לשירותם של עתיקי היומין, מושלמי היומין ואחרוני היומין. וכולם הינם מנהלים בשלים, מוכחים ומנוסים.
לאחר שהותכם בעולמות המגזר המשני שלכם, כאשר תתקדמו לַמַּטֶּה של סְפְּלָאנַדוֹן, תראו כבר בשלב מוקדם את מושלמי היומין; זאת משום ששליטים מרוּממים אלה מצויים בקרבה מרובה אל שבעים עולמות המגזר הראשי של האימון הגבוה בעבור היצורים המרקיעים של הזמן. מושלמי היומין מנהלים באופן אישי את טקס ההשבעה הקבוצתי לבוגרים המרקיעים של בתי הספר של המגזרים הראשיים.
עבודתם של עולי הרגל של הזמן בעולמות המקיפים את המטות של מגזרים ראשיים, הינה אינטלקטואלית בעיקרה, וזאת בניגוד לעבודה, החומרית והפיזית יותר באופייה, של האימון המתבצע בשבע הספירות החינוכיות של מגזר משני, ולפעולות הרוחניות המתרחשות בארבע-מאות ותשעים העולמות האוניברסיטאיים של מטה יקום-על.
אף כי הינכם רשומים רק במרשם של המגזר הראשי של ספלאנדון, הכולל את היקום המקומי של מקורכם, יהיה עליכם לעבור דרך כל אחת ואחת מעשר החטיבות העיקריות של יקום העל שלנו. ובטרם תגיעו לאוורסה, אתם תחזו בכל שלושים מושלמי היומין של אורוונטון.
אחרוני היומין הינם הצעירים ביותר מקרב המנהלים העליונים של יקומי העל; בקבוצות של שלושה, מנהלים הם את ענייניהם של המגזרים המשניים. מטיבם, מתואמים הם עם מושלמי היומין, אך בסמכותם הניהולית הם כפופים להם. קיימות רק עשרים-ואחת אלף אישיויות שילוש רבות-הוד ויעילות באופן אלוהי שכאלה. וכולן נבראו בו-זמנית, ואומנו יחדיו בהאוונה על-ידי נצחי היומין.
לרשות אחרוני היומין עומד סגל של עמיתים ושל עוזרים הדומה לזה של מושלמי היומין. בנוסף, מוקצה להם גם מספר עצום של הוויות שמימיות מן הסדרים הכפיפים המגוּונים. בניהול המגזרים המשניים עושים אחרוני היומין שימוש במספר גדול של תושבים בני-תמותה מרקיעים, בַּסגל של מִגוון מוֹשָׁבוֹת הַשֵׁרוּת ובְּמִגוון הקבוצות שמקורן ברוח האינסופית.
ממשלות המגזרים המשניים עוסקות במידה רבה, אם כי לא באופן בלעדי, בבעיות הפיזיות הגדולות של יקומי העל. ספֵירות המגזרים המשניים משמשות כעולמות המטה של בַּקָּרֵי הַאָב הַפִיזִיִּים. בעולמות הללו, לומדים בני התמותה המרקיעים ועורכים ניסויים הנוגעים לבחינת פעילויותיהם של מֶרְכָּזי הַכּוֹחַ העֶלְיוֹנִים מן הסדר השלישי, ושל כל שבעת הסדרים של בקרי האב הפיזיים.
מאחר שהמשטר של מגזר משני טרוד בצורה כה מקיפה בבעיות פיזיות, נדיר מצב שבו שלושת אחרוני היומין נמצאים יחדיו בספֵירת הבירה. מרבית הזמן מצוי אחד מהם הרחק, בהתייעצות עם מושלמי היומין, מפקחיו של המגזר הראשי, או שהוא נעדר בעת שהוא מייצג את עתיקי היומין בהתכנסויות של ההוויות הגבוהות-שמקורן-בשילוש הנערכות בפרדיס. יחד עם מושלמי היומין הם מייצגים לסירוגין את עתיקי היומין בוועידות העליונות בפרדיס. ובינתיים, עשוי אחד מאחרוני היומין להימצא הרחק בנסיעת פיקוח על עולמות המטה של היקומים המקומיים הכפופים לשלטונו. ואולם, לפחות אחד מן השליטים הללו נותר תמיד על משמרתו במטה המגזר המשני.
כולכם תכירו בזמן מן הזמנים את שלושת אחרוני היומין המופקדים על אֶנְסָה, המגזר המשני שלכם; וזאת משום שאתם חייבים לעבור תחת ידם בדרככם פנימה לעבר עולמות האימון של המגזרים הראשיים. בהרקיעכם לאוורסה, אתם תעברו דרך קבוצת ספֵירות אימון של מגזר משני אחד בלבד.
אישיויות השילוש מסדר "יומין" אינן פועלות בתפקידים ניהוליים מתחת לרמת ממשלות יקומי העל. ביקומים המקומיים המתפתחים הן פועלות רק על תקן יועץ. איחודי היומין הינם קבוצה של אישיויות קישור, מיופות כוחו של שילוש פרדיס, בעבור צמדי השליטים של היקומים המקומיים. אחד מיועצי פרדיס הללו מוקצה לכל יקום מקומי מיושב ומאורגן, והוא פועל כמייצגו של השילוש, ובהיבטים מסוימים, גם כמייצגו של האב האוניברסאלי כלפי הבריאה המקומית.
קיימות שבע-מאות אלף הוויות כאלה, אף כי לא כולן הוצבו לשירות. סגל המילואים של איחודי היומין משמש בפרדיס כַּוועדה העליונה של ההתאמות האוניברסאליות.
משקיפים אלו של השילוש מתאמים באופן ייחודי את הפעילויות הניהוליות של כל זרועות הממשל האוניברסאלי, החל מרמת היקום המקומי, מעְלה דרך ממשלות המגזרים, ועד לאלה של יקומי העל; ומכאן שמם –איחודי היומין. הם מדווחים לממונים עליהם בשלושה חלקים: לאחרוני היומין של המגזר המשני שלהם הם מדווחים נתונים רלוונטיים שטיבם הוא פיזי ואינטלקטואלי-למחצה; למושלמי היומין של המגזר הראשי שלהם הם מדווחים על אודות מאורעות שטיבם הוא אינטלקטואלי ורוחני-למחצה; ולעתיקי היומין בבירת יקום העל שלהם הם מדווחים על אודות נושאים שטיבם הוא רוחני ופרדיסי-למחצה.
מכיוון שהן הוויות שמקורן בפרדיס, כל מעגלי פרדיס עומדים לרשותן על-מנת שתוכלנה להתקשר ביניהן; וכך, הן מצויות תמידית בקשר זו עם זו, ועם כל שאר האישיויות הנדרשות להן עד לדרגת הוועידות העליונות של פרדיס.
איחוד היומין איננו קשור אורגאנית לממשל היקום המקומי אשר בו הוא מוצב. פרט לחובותיו כמשקיף, פועל הוא אך ורק לבקשת הרשויות המקומיות. הוא משמש כחבר שלא-מן-המניין בכל האסיפות העיקריות ובכל הכינוסים החשובים של הבריאה המקומית, אך הוא אינו נוטל חלק בבחינה הטכנית של בעיות ניהוליות.
בשעה שְיקום מקומי מתייצב באור וחיים, הוויותיו המהוללות מתרועעות בחופשיות עם איחוד היומין, אשר משמש אז בתפקיד מורחב בתחום המושלמוּת האבולוציונית. ואולם, בראש ובראשונה, הוא עדיין מהווה שגרירו של השילוש ויועץ פרדיסי.
יקום מקומי נשלט במישרין על-ידי בן בורא אלוהי בעל מקור כפול באלוהות, ואולם לצידו עומד תמיד אחיו מפרדיס, אישיות שמקורה-בשילוש. במקרה שבו בן בורא נעדר זמנית מן המטה של יקומו המקומי, נעזרים השליטים-בפועל במידה רבה – בעת קבלת החלטותיהם החשובות – בהדרכתו ובעצתו של איחוד היומין שלהם.
אישיויות גבוהות אלה, אשר מקורן-בשילוש, הינן יועצות פרדיס לשליטיהן של מאה הקונסטלציות הנכללות בכל יקום מקומי. קיימים שבעים מיליון נאמני היומין, ובדומה לאיחודי היומין, לא כולם מצויים בשירות. סגל המילואים שלהם בפרדיס משמש כַּוועדה המייעצת של האתיקה והממשל-העצמי הפנים-אוניברסאליים. נאמני היומין משרתים בסבב, בהתאם להוראות האסיפה העליונה של סגל המילואים שלהם.
כל אשר מהווה איחוד היומין בעבור בן בורא של יקום מקומי, כן מהווים נאמני היומין בעבור בְּנֵי ווֹרוֹנְדָאדֶק השולטים בקונסטלציות של אותה בריאה מקומית. הם מסורים באופן עליון ונאמנים באופן אלוהי לרווחתן של הקונסטלציות שבהן הם מוצבים, ומכאן נובע שמם –נאמני היומין. ומשמשים הם כיועצים בלבד; ולעולם לא ייטלו כל חלק בפעילויות ניהוליות, אלא אם כן התבקשו במפורש על-ידי רשויות הקונסטלציה לעשות זאת. כמו כן, אין הם מעורבים במישרין בְּסעד החינוך לעולי הרגל המרקיעים בְּספֵירות האימון הארכיטקטוניות הסובבות סביב מטות הקונסטלציות. כל הפעולות האלה מצויות תחת פיקוחם של בני וורונדאדק.
כל נאמני היומין הפועלים בקונסטלציות של יקום מקומי, כפופים לסמכות השיפוט של איחוד היומין ומדווחים לו במישרין. בהיותם מוגבלים-עצמית באופן רגיל להתרועעות בגבולות יקום מקומי, אין להם מערכת רחבת-היקף של תקשורת בין-אישית. כל נאמן יומין המוצב בנבּאדון יכול לתקשר – והוא אכן עושה כן – עם כל האחרים המשתייכים לאותו סדר ואשר משרתים ביקום מקומי זה.
בדומה לאיחודי היומין במטות היקומים, מצוי משכנם האישי של נאמני היומין בבירות הקונסטלציות בנפרד ממשכנותיהם של מנהלי אותם תחומים. ואכן, משכנותיהם הינם צנועים יותר ביחס לבתיהם של הוורונדאדקים השולטים בקונסטלציות.
נאמני היומין הינם החוליה האחרונה בשרשרת הניהולית-מייעצת, המשתרעת מן הספֵירות הקדושות של האב האוניברסאלי ליד מרכזם של הדברים כולם, ועד לחטיבות הראשיות של היקומים המקומיים. השלטון שמקורו-בשילוש מסתיים בקונסטלציות; ואין קיימים יועצי פרדיס שכאלה המוצבים תמידית במערכות המרכיבות את הקונסטלציות או על-גבי העולמות המיושבים. באשר לאלו האחרונים, היחידות הניהוליות שלהם מצויות בסמכותן המלאה של הוויות ילידיות היקומים המקומיים.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה.]
קבוצה פרדיסית זו, המכוּנה הֲוָיוֹת מְּתָאֲמוֹת שֶׁמְּקוֹרָן-בַּשִּׁלּוּשׁ, כוללת את הַבָּנִים הַמוֹרִים שֶׁל הַשִׁלּוּשׁ – הנכללים גם במחלקת בְּנֵי הָאֵל שֶׁל פָּרַדִיס – שלוש קבוצות של מנהלים גבוהים של יקומי העל, וכן את הקטגוריה – הלא-אישית במידת מה – של רוּחוֹת הַשִׁלּוּשׁ בַּעֲלוֹת הַהַשְׁרָאָה. במסגרת סיווג זה של אישיויות שילוש, ראוי אף לכלול את ילידי האוונה, וכן קבוצות הוויות רבות תושבות פרדיס. בדיון זה תיכללנה ההוויות הבאות שמקורן-בשילוש:
1. בָּנִים מוֹרִים שֶׁל שִׁלּוּשׁ.
2. הַהוֹפְכִים בִּינָה לְמֻשְׁלֶמֶת.
3. יועצים אלוהיים.
4. פוסקים אוניברסאליים.
5. רוּחוֹת שִׁלּוּשׁ בַּעֲלוֹת הַשְׁרָאָה.
6. ילידי האוונה.
7. אזרחי פרדיס.
למעט הבנים המורים של השילוש, וייתכן שאף רוחות השילוש בעלות ההשראה, מספר ההוויות בכל הקבוצות האלה הינו מוגדר; בריאתן מהווה מאורע עבר שהסתיים.
מכל האישיויות השמימיות מן הסדרים הגבוהים אשר התגלו לכם, רק הבנים המורים של השילוש פועלים באופן דואלי. מקורם הוא בַּשילוש ופעולתם מוקדשת כמעט במלואה לשירותיהם של הבנים האלוהיים. הם הינם הוויות קישור המגשרות על התהום האוניברסאלי הפעור בין אישיויות אשר מקורן-בשילוש לבין אישיויות אשר מקורן דואלי.
בעוד שמספרם של בְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים הינו מספר קבוע ומוגמר, מספרם של הבנים המורים ממשיך לגדול בהתמדה כל העת. אינני יודע מה יהא מספרם הסופי של הבנים המורים. יחד עם זאת, ביכולתי לציין כי על-פי הדיווח התקופתי האחרון שהגיע מפרדיס לאוורסה, הרישומים בפרדיס מצביעים על קיומם של 21,001,624,821 בנים כאלה המצויים בשירות.
הוויות אלה הינן הקבוצה היחידה אשר נתגלתה לכם מקרב בני האל שמקורם-בשילוש פרדיס. הוויות אלה פרושׂות ביקום המרכזי וביקומי העל, וסגל עצום בגודלו מתוכן מוקצה לכל יקום מקומי. הן גם משרתות את הפלנטות האינדיבידואליות, בדומה לבני האל האחרים של פרדיס. מכיוון שהסכֵימה של היקום המקיף עדיין אינה מפותחת עד תום, מספר גדול של בנים מורים מוחזק בפרדיס כסגלי עתודה המתנדבים למשימות חירום ולשירות יוצא-דופן בכל חטיבות היקום המקיף, בעולמות החלל הבודדים, ביקומים המקומיים, ביקומי העל ובעולמות האוונה. הם אף פועלים בפרדיס, אך יהא זה מועיל יותר לדחות את הדיון המפורט בהם עד לאחר שנדון בבני האל של פרדיס.
בהקשר זה, ראוי לציין כי הבנים המורים הינם האישיויות המתאמות העליונות אשר מקורן בשילוש. ביקום יקומים כה רחב-היקף לעולם נשקפת סכנה של כניעה לַטעות של נקודת-השקפה מוגבלת, וכן לרוע הטבוע בתפישה מקוטעת של המציאות ושל האלוהות.
לדוגמה: לַרוב, תהא הדעת האנושית כמהה לגשת אל הפילוסופיה הקוסמית, המוצגת בְּהתגלויות אלה מן הפשוט והסופי אל המורכב והאינסופי, מן המוצאות האנושיים אל עבר היעדים האלוהיים. ואולם, נתיב זה איננו מוביל לעבר תבונה רוחנית.מהלך שכזה הינו הדרך הקלה ביותר להגיע לצורה מסוימת שלידע גנטי,אשר במיטבו עשוי לגלות את מקורותיו של האדם; והוא מגלה אך מעט, או אף לא דבר, על אודות יעדו האלוהי.
אפילו בלימוד האבולוציה הביולוגית של האדם באורנטיה, קיימות התנגדויות חמורות לַגישה ההיסטורית הבלעדית באשר למצבו הנוכחי ולבעיותיו השוטפות. הפרספקטיבה האמיתית לכל בעיה במציאות – אנושית או אלוהית, ארצית או קוסמית – עשויה להתקבל רק באמצעות לימוד והתאמה מלאים ובלתי-מוטים של שלושה שלבים במציאות האוניברסאלית: המקור, ההיסטוריה והיעד. הבסיס להערכה נבונה של המצב הנוכחי טמון בהבנה ראויה של שלושת המציאויות ההתנסותיות האלה.
כאשר בוחרת הדעת האנושית להשתמש בטכניקה הפילוסופית של התקדמות מן הנמוך אל הגבוה, בין אם בביולוגיה ובין אם בתיאולוגיה, לעולם היא מסתכנת באפשרות ללקות בארבע שגיאות היסק:
1. היא עלולה להיכשל לחלוטין בהבחנה במטרה האבולוציונית השלמה והסופית של הישג אישי או של יעד קוסמי.
2. היא עלולה לבצע את השגיאה הפילוסופית העליונה על-ידי פישוט-יתר של המציאות המתפתחת (ההתנסותית) הקוסמית, ובכך להוביל לעיוות עובדות, לסטייה מן האמת ולתפישה שגויה של היעדים.
3. לימוד הסיבתיות הינו הקריאה הקפדנית של ההיסטוריה. ואולם, ידע על אודותהאופן שבו מגיעה הוויה לכדי קיום אינו מספק בהכרח הבנה אינטליגנטית של מעמדה הנוכחי ושל אופייה האמיתי של הוויה שכזו.
4. ההיסטוריה לבדה נכשלת בחשיפתה הראויה של ההתפתחות העתידית – היעד. מקורות סופיים הינם שימושיים, ואולם רק יעדים אלוהיים מגלים את התוצאות הסופיות. סיומות נצחיות אינן מתגלות בתחילתם של הזמנים. ניתן לפרש נכונה את ההווה אך ורק לאורם של העבר והעתיד המתואמים.
לפיכך, בשל סיבות אלה ואחרות, היננו עושים שימוש בטכניקת הגישה להבנת האדם ובעיותיו הפלנטאריות תוך הישענות על אותו מסע בזמן ובמרחב, אשר מתחיל מן המקור הפרדיסי האינסופי, הנצחי והאלוהי, ומן המרכז של כל המציאויות האישיות ושל הקיום הקוסמי בכללותו.
ההופכים בינה למושלמת הינם יצירה ייחודית של שילוש פרדיס, אשר נוצרה על-מנת שתציג באופן אישי את תבונת האלוהות ביקומי העל. קיימות בדיוק שבע מיליארד הוויות כאלה, כאשר מיליארד אחד מהן מוקצה לכל אחד משבעת יקומי העל.
בדומה למתואמים שלהם – היועצים האלוהיים והפוסקים האוניברסאליים – עברו ההופכים בינה למושלמת מבעד לתבונת פרדיס, לזו של האוונה ולזו של עולמות האב של פרדיס, למעט דיוויניגנטון. בתום החוויות האלה, הוצבו ההופכים בינה למושלמת באופן קבוע לשירותם של עתיקי היומין. הם אינם משרתים בפרדיס ואף לא בְּעולמות מעגלי פרדיס-האוונה; עיסוקם הבלעדי הינו ניהולן של ממשלות יקומי העל.
כל אימת שפועל ההופך בינה למושלמת, ובכל מקום שבו הוא פועל, אז ושם פועלת אף התבונה האלוהית. בַּידע ובַּתבונה המיוצגים במעשיהן של הוויות רבות עוצמה והוד אלה מתקיימות ממשות הנוכחות ומושלמוּת ההתגשמות. ההופכים בינה למושלמת אינםמשקפיםאת התבונה של שילוש פרדיס;הם עצמם הינם התבונה הזו. והם הינם מקור התבונה בעבור כל המורים המלמדים את יישום הידע האוניברסאלי; הם הינם מעיינות שיקול הדעת והמקורות הבלתי-נדלים של ההבחנה בעבור מוסדות הלימוד וההבחנה בכלל היקומים.
לתבונה מקור כפול: היא נובעת מן המושלמוּת של הבוֹננוּת האלוהית הטבועה בהוויות המושלמוֹת, ומן הניסיון האישי הנרכש על-ידי יצורים אבולוציוניים. ההופכים בינה למושלמתהינםהתבונה האלוהית של בוֹננוּת האלוהות המושלמת של פרדיס. כאשר המנהלים העמיתים שלהם באוורסה – קרי, השליחים רבי העוצמה, אלה-בלא-שם-ומספר ואלה-שסמכותם-גבוהה – פועלים יחדיו, הם מהווים את התבונה האוניברסאלית של הניסיון. הוויה אלוהית עשויה להיות בעלת ידע אלוהי. בן-תמותה אבולוציוני עשוי להגיע לעיתים לשלמות של ידע ההרקעה, ואולם אף אחת מן ההוויות האלה אינה יכולה למצות לבדה את מלוא פוטנציאל התבונה האפשרית בכללותה. בהתאם לכך, כל אימת שנדרש להגיע ביקום העל לתבונה הניהולית המקסימאלית, מתאגדים ההופכים בינה למושלמת, בעלי תבונת הבוננות האלוהית, עם אותן אישיויות מרקיעות אשר עלו – דרך המבחנים ההתנסותיים של ההתקדמות האבולוציונית – למעמד האחריויות הגבוהות של סמכות ביקום העל.
על-מנת להשלים את חוכמתם הניהולית, לעולם יזדקקו ההופכים בינה למושלמת להשלמה זו של תבונה התנסותית. ואולם, הועלתה הסברה כי הסופיונים של פרדיס עשויים להשיג רמת תבונה גבוהה שטרם הושגה; וזאתלאחר שיוכנסו בזמן מן הזמנים אל השלב השביעי של הקיום הרוחני. אם מסקנה זו אכן נכונה, כי אז הוויות אלה, אשר הפכו למושלמוֹת במהלך ההרקעה האבולוציונית, יהפכו ללא ספק למנהלי היקום היעילים ביותר שעליהם נודע אי-פעם ברחבי הבריאה בכללותה. הנני מאמין כי זהו הינו היעד הגבוה של הסופיונים.
רב-גוניותם של ההופכים בינה למושלמת מאפשרת להם להשתתף למעשה בכל השירותים השמימיים המוענקים לַיצורים המרקיעים. היועצים האלוהיים – סדר האישיוּת שעליו נמנה אנוכי – הפוסקים האוניברסאליים וההופכים בינה למושלמת, מהווים יחדיו את הסדרים הגבוהים ביותר של הוויות הרשאיות לעסוק, ואכן עוסקות, בעבודת גילוי האמת לפלנטות ולמערכות האינדיבידואליות, בין אם בתקופותיהן המוקדמות יותר ובין אם כאשר הן התייצבו זה מכבר באור ובחיים. מעת לעת, כולנו באים במגע עם השירות לבני התמותה המרקיעים, החל מן השלב הראשוני של חיים על פלנטה, והלאה ומעְלה דרך יקום מקומי ויקומי העל; ולרוב, דרך יקומי העל.
הוויות אלה, אשר מקורן בשילוש, הינן עצת פרדיס לממלכות שבעת יקומי העל. הן אינן משקפות את העצה האלוהית של השילוש; הן הינן בעצמן עצה זו. קיימים בשירות עשרים ואחד מיליארד יועצים; ושלושה מיליארד מהם מוקצים לכל יקום על.
היועצים האלוהיים הינם עמיתיהם השקולים של הפוסקים האוניברסאליים ושל ההופכים בינה למושלמת; ולכל אחת מן האישיויות מן הסדרים הללו נלווים בין יועץ אחד לשבעה יועצים. כל שלושת הסדרים משתתפים בממשלות עתיקי היומין, לרבות במגזרים הראשיים והמשניים, ביקומים המקומיים ובקונסטלציות, ואף בַּמועצות של ריבוני המערכות המקומיות.
היננו פועלים כיחידים, ממש כשם שהנני עושה בשעת כתיבת הצהרה זו. ואולם, כל אימת שהנסיבות דורשות זאת, היננו פועלים גם כשלשה. כאשר היננו פועלים באופן ביצועי, לעולם מצטרפים יחדיו הופך בינה למושלמת, פוסק אוניברסאלי ואחד עד שבעה יועצים אלוהיים.
הופך בינה למושלמת, שבעה יועצים אלוהיים ופוסק אוניברסאלי אחד מהווים בית-דין של שילוש אלוהי, הגוף המייעץ הנייד הרם ביותר ביקומי הזמן והמרחב. קבוצה בת תשעה חברים שכזו ידועה בשם בית-דין של חשיפת-עובדות, או בית-דין של גילוי אמת; וכאשר בית הדין הזה דן בְּסוגיה ופוסק בה את החלטתו, משול הדבר כאילו ישבו עתיקי היומין בעצמם ופסקו באותה סוגיה; וזאת בהסתמך על כך שבכל תולדות יקומי העל מעולם לא הפכו עתיקי היומין פסק דין שכזה.
באשר פועלים שלושת עתיקי היומין, פועל שילוש פרדיס. לאחר שנועץ חבר בית הדין בן התשעה בדיון משותף ומקבל את החלטתו, אזי משול הדבר, לכל עניין ותכלית, כאילו דיברו עתיקי היומין עצמם. וזהו האופן שבו יוצרים שליטי פרדיס קשר אישי עם העולמות האינדיבידואליים, המערכות והיקומים, בנוגע לנושאים ניהוליים ולתקנות ממשל.
יועצים אלוהיים מהווים את המושלמוּת של העצה האלוהית של שילוש פרדיס. היננו מייצגים, ולמעשההיננו בעצמנו, עצתה של המושלמוּת. כאשר מתווספת לנו עצתם ההתנסותית של עמיתותינו – ההוויות מאומצות-השילוש שהפכו למושלמוֹת – מסקנותינו המשותפות אינן רק שלמוֹת, כי אם גם מלאות. כאשר עצתנו האחודה מתחברת, נפסקת, מאושרת ומוכרזת על-ידי פוסק אוניברסאלי, קרוב לוודאי שהיא מגיעה לסף של טוטאליות אוניברסאלית. פסקי דין שכאלה מייצגים את הגישה הקרובה ביותר האפשרית לַגישה המוחלטת של האלוהות, במגבלות הזמן והמרחב של המצב הנידון ושל הבעיה שבטיפול.
שבעה יועצים אלוהיים החוברים לִשְׁלְשָׁה אבולוציונית ששולשה – שליח רב עוצמה, אחד-שסמכותו-גבוהה ואחד-בלא-שם-ומספר – מייצגים את הגישה הקרובה ביותר בְּיקום העל לְאיחוד נקודת המבט האנושית עם הגישה האלוהית למשמעויות רוחניות ולערכי מציאוּת ברמות הקרובות לרמות פרדיסיוֹת. על קירוב סמוך שכזה לגישות הקוסמיות האחודות של הברוא ושל הבורא, עולה רק הקירוב של בני המתת של פרדיס, באשר הינם אל ואדם בכל שלבי ניסיון האישיות.
קיימים בדיוק שמונה מיליארד פוסקים אוניברסאליים. הוויות ייחודיות אלההינןפסיקתה של האלוהות. הן אינן אך שיקוף של החלטות המושלמוּת;הן הינן שיקול הדעת השיפוטי של שילוש פרדיס. ואפילו עתיקי היומין אינם יושבים לבדם בדין, אלא לצד הפוסקים האוניברסאליים.
פוסק אחד מוצב על כל אחד ממיליארד העולמות של היקום המרכזי, כנספח לממשל הפלנטארי של נצחִי היומין השוכן בו. הצבה קבועה שכזו בממשלות האוונה איננה קיימת בעבור ההופכים בינה למושלמת, ואף לא בעבור היועצים האלוהיים; ואנו, איננו מבינים עד תום מדוע מוצבים פוסקים אוניברסאליים ביקום המרכזי. לעת הזו, פעילויותיהם כמעט שאינן מסבירות את הצבתם הנוכחית בהאוונה, ועל-כן היננו סבורים כי הם מצויים שם בהמתנה להתבטאות צרכיו של עידן אוניברסאלי עתידי כלשהו, שבו עשויה אוכלוסיית האוונה להשתנות חלקית.
מיליארד פוסקים מוקצים לכל אחד משבעת יקומי העל. הם פועלים בכל החטיבות של שבעת יקומי העל, הן באופן אינדיבידואלי והן בשיתוף עם ההופכים בינה למושלמת ועם היועצים האלוהיים. וכך, פועלים הפוסקים בכל רמות היקום המקיף, החל מן העולמות המושלמים של האוונה ועד למועצותיהם של ריבוני המערכות; והם מהווים חלק חיוני מכל הפסיקות הניתנות בעולמות האבולוציוניים.
כל אימת שנוכח פוסק אוניברסאלי, ובכל מקום שבו עושה זאת, אז ושם מצוי שיקול הדעת השיפוטי של האלוהות. ומשום שהפוסקים מוסרים תמיד את גזר דינם יחד עם ההופכים בינה למושלמת ועם היועצים האלוהיים, החלטות שכאלה כוללות את התבונה, העצה ושיקול הדעת המאוחדים של שילוש פרדיס. בשלשה משפטית זו יהא ההופך בינה למושלמת "אנוכי הייתי", היועץ האלוהי "אנוכי אהיה", ואולם הפוסק האוניברסאלי לעולם הינו "אנוכי הנני."
הפוסקים הינם אישיויות אוניברסאליות מְסַכְּמוֹת. כאשר אלף עדים – או מיליון – הציגו את עדותם, כאשר קול התבונה אמר את דברו ונרשמה העצה האלוהית, וכאשר נוספה עדות מושלמוּת ההרקעה, או אז פועל הפוסק, ומייד מתגלֶה הסיכום האלוהי המהימן של כל אשר אירע; וגילוי שכזה מייצג את המסקנה האלוהית, את סך הדברים של החלטה סופית ומושלמת. לפיכך, כאשר אמר הפוסק את דברו, אף-אחד אחר אינו רשאי לדבר לאחריו; וזאת משום שהפוסק צייר נאמנה את האמת ואת הסיכום הברור של כל מה שהתרחש קודם לכן. ועת אמר הפוסק דברו, אין כל מקום לערעור.
הנני מבין באופן המלא ביותר את תפקוד דעתו של ההופך בינה למושלמת; ואולם, ברי לי כי אינני מבין באופן שכזה את עבודת הדעת המשפטית של פוסק אוניברסאלי. כפי שנדמה לי, מנסחים הפוסקים משמעויות חדשות ויוצרים ערכים חדשים מתוך הצטרפות העובדות, האמיתוֹת והממצאים המוצגים לפניהם במהלך חקירה הנוגעת לעניינים אוניברסאליים. ואך סביר הוא כי ביכולתם של הפוסקים האוניברסאליים להציע פירושים מקוריים הנובעים מתוך שילוב בוננות הבורא המושלמת עם ניסיונו של היצור שהפך למושלם. שיתוף זה של מושלמות פרדיס עם חווית היקום ללא-ספק יוצר לבסוף ערך חדש ברמות המרביות.
ואולם, אין זהו סופם של קשיינו הנוגעים לעבודת הדעת של הפוסקים האוניברסאליים. גם לאחר שהיננו לוקחים בחשבון את כל אשר ידוע לנו על אודות תפקודו של פוסק בכל סיטואציה אוניברסאלית נתונה – וכן את אשר היננו משערים עליהם – עדיין אין ביכולתנו לחזות החלטות או לנבא פסקי דין. היננו קובעים בדיוק רב את התוצאה הסבירה של שילוב גישת הבורא עם ניסיון הברוא, ואולם מסקנות אלה אינן תמיד בגדר תחזיות מדויקות של החלטות הפוסקים. ודומה שאך סביר כי הפוסקים מצויים בקשר כלשהו עם המוחלט האלוהי; אחרת אין ביכולתנו להסביר רבות מהחלטותיהם ומפסיקותיהם.
ההופכים בינה למושלמת, היועצים האלוהיים והפוסקים האוניברסאליים, יחד עם שבעת סדרי אישיויות השילוש העליונות, מרכיבים את אותן עשר קבוצות אשר מכוּנות לעיתיםבְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים. יחדיו הם מהווים את הסגל העצום של מנהלים, שליטים, מבצעים, מנחים, יועצים ושופטים של השילוש. מספרם הכולל עולה במעט על שלושים-ושבעה מיליארד. שני מיליארד ועוד שבעים מוצבים ביקום המרכזי, ואילו מעט יותר מחמישה מיליארד מוצבים בכל אחד מיקומי העל.
קשה מאוד לשרטט את המגבלות הפונקציונאליות של בני השילוש הנייחים. ויהא זה חטא לאמת לקבוע כי פעולותיהם מוגבלות לַסופי; זאת הואיל ומצויות בְּרשומות יקומי העל פעולות אשר מורות אחרת. הם פועלים בכל רמה של ניהול או של משפט ביקום, העשויה להידרש בשל תנאי הזמן והמרחב, ואשר נוגעת להתפתחות יקום האב בעבר, בהווה ובעתיד.
אוכל לספר לכם אך מעט על אודות רוחות השילוש בעלות ההשראה, שכן הן משתייכות לאחד ממספר קטן של סדרי הוויות בקיום אשר שמורים בסוד מוחלט; וללא ספק, שמורות הן בסוד משום שאין באפשרותן לגלות עצמן באופן מלא אפילו לאלה מאתנו אשר מקורם הוא כה קרוב למקור בריאתן שלהן. הן מגיעות לכדי קיום בפעולת שילוש פרדיס, והן עשויות לשמש את אחת, שתיים, או את כל שלוש האלוהויות גם יחד. איננו יודעים אם מספרן של הרוחות האלה מנוי וגמור, או שמא הוא הולך וגדל; ואולם, היננו נוטים לאמונה כי מספרן איננו קבוע.
איננו מבינים עד תום, לא את טיבן של הרוחות בעלות ההשראה ואף לא את התנהגותן. יתכן שהן משתייכות לקטגוריה של רוחות על-אישיוֹת. נראה כי הן מתפקדות במסגרת כל המעגלים הידועים, ופועלות ללא תלות כמעט בזמן ובמרחב. ואולם, היננו יודעים אך מעט על אודותיהן, למַעט מה שביכולתנו להסיק על אודות אופיין מתוך טיב פעולותיהן, אשר בתוצאותיהן בהחלט שהיננו מבחינים פה ושם ברחבי היקומים.
בתנאים מסוימים יכולות רוחות בעלות השראה אלה להפוך עצמן לאינדיבידואליות במידה מספקת על-מנת שתוכלנה להיות מוּכּרוֹת על-ידי הוויות אשר מקורן-בשילוש. אנוכי עצמי ראיתי אותן; ואולם, לעולם לא יתאפשר לסדרים הנמוכים של הוויות שמימיות להכיר ולוּ אחת מהן. במהלך התנהלות היקומים המתפתחים נוצרים מעת לעת תנאים מסוימים שבהם רשאית כל הוויה שמקורה בשילוש להפעיל במישרין את הרוחות האלה כדי לקדם את משימותיה. היננו יודעים, איפוא, כי הן קיימות וכי בתנאים מסוימים ביכולתנו לבקש ולקבל את עזרתן, ולעיתים אף להכיר בנוכחותן. ואולם, הן אינן מהוות חלק ממכלול הארגון שהתגלה ושהתגשם בהחלט, ואשר בידיו הופקדה מלאכת ניהול יקומי הזמן והמרחב בטרם יצירות חומריות אלה התייצבו באור וחיים. לרוחות השילוש בעלות ההשראה אין מקום מובחן בכלכלה ובשלטון הנוכחיים של שבעת יקומי העל המתפתחים. הן הינן סוד שילוש פרדיס.
מן המלכיצדקים של נבאדון היננו למדים כי רוחות השילוש בעלות ההשראה מיועדות ליטול, בזמן כלשהו בנצח העתיד, את מקומם של הַשְׁלִיחִים הַבּוֹדְדִים, אשר שורותיהם הולכות ומדלדלות לאט אך בבטחה, בהיותם מוצבים לשירות כעמיתיהם של סוגים מסוימים של בנים ששולשו.
הרוחות בעלות ההשראה הן הרוחות הבודדות של יקום היקומים. כרוחות, הן דומות מאוד לשליחים הבודדים, למעט העובדה שהאחרונים הינם אישיויות מובחנות. היננו למדים רבות על אודות הרוחות בעלות ההשראה מן השליחים הבודדים, משום שאלו חשים בקרבתן הודות לַרגישות המוּלדת שלהם לנוכחותן של רוחות בעלות השראה; רגישות אשר לעולם פועלת באופן מהימן, ממש כשם שמחט המצפן מצביעה תמיד לעבר הקוטב המגנטי. כאשר שליח בודד מצוי בקרבת רוח בעלת השראה, הוא מודע לסמן איכותי המצביע על נוכחות אלוהית שכזו, ואף לרשומה כַּמותית מובחנת ביותר אשר למעשה מאפשרת לו לדעת את סיווגה או את מספרה של הרוח הנוכחת, או של הרוחות הנוכחות.
הנני מורשה להתייחס לעובדה מעניינת נוספת: כאשר שליח בודד שוהה בפלנטה אשר בתושביה שוכנים מכוונני מחשבה, כדוגמת אורנטיה, הוא מודע ביכולת החישה של רגישויותיו לעירור איכותי עקב נוכחות רוחנית. באותם מקרים, אין מתרחש עירור כמותי, אלא ריטוט איכותי בלבד. בשעה שבה הוא שוהה על פלנטה אשר מכוונני מחשבה אינם מגיעים אליה, מגעיו עם הילידים אינו מייצר תגובה כזאת. ועובדה זו מרמזת על כך שמכוונני המחשבה מתייחסים – או קשורים באופן כלשהו – לַרוחות בעלות ההשראה של שילוש פרדיס. אף-על-פי שלמעשה אין אנו יודעים לבטח, ייתכן שהם קשורים אלה לאלה בשלב כזה או אחר של עבודתם. המקור של שניהם הינו בסמוך למרכז ולמקור של הדברים כולם, ואולם, אין הם נמנים על אותו סדר של הוויות. מקורם הבלעדי של מכוונני המחשבה הינו באב; הרוחות בעלות ההשראה הינן צאצאי שילוש פרדיס.
הרוחות בעלות ההשראה אינן שייכות, ככל הנראה, לתוכנית האבולוציונית של פלנטות או של יקומים יחידים, ועדיין דומה כי הן מצויות בכל מקום. ואפילו בעודי עוסק בהכנתה של הצהרה זו, רגישותו האישית של השליח הבודד המתלווה אלי לְנוכחוּת רוחות מסדר זה, מצביעה על כך שברגע זה ממש מצויה – במרחק שלא עולה על שבעה וחצי מטרים ממני – נוכחות רוח מן הסדר של בעלי ההשראה ובדרגת עוצמת נוכחות שלישית. נוכחות בדרגת עוצמה שלישית מרמזת לנו על הסבירות כי למעשה מדובר בשלוש רוחות בעלות השראה הפועלות יחדיו.
מתוך יותר משנים-עשר סדרי אישיויות המתלווים אלי בזו העת, השליח הבודד הינו היחידי שמודע לנוכחותן של ישויות שילוש מסתוריות אלה. יתר על כן, אף כי היננו מיודעים בדרך זאת על אודות קרבתן של אותן רוחות אלוהיות, איננו יודעים כלל מהי משימתן. ולבטח איננו יודעים האם הן אך צופות מעוניינות במעשינו, או שמא, בדרך כלשהי אשר אינה מוכרת לנו, תורמות בפועל להצלחת משימותינו.
היננו יודעים שהבנים המורים של השילוש מקדישים עצמם לַהארההמודעתשל היצורים ביקום. הגעתי למסקנה המוצקה, כי הרוחות בעלות ההשראה של השילוש, תוך שימוש בטכניקות של על-מודעוּת, משמשות אף הן כמורות של העולמות. הנני משוכנע כי קיים גוף ידע רוחני מהותי עצום, אמת חיונית לשם השגת הישגי רוח גבוהים, אשר לא ניתן לקבל באופן מודע; למעשה, המודעות-העצמית תחבל ביעילות בוודאות הקליטה. אם היננו צודקים בזאת – וכל הנמנים עם סדר ההוויות שלי סבורים כך – אזי יתכן שמשימתן של רוחות אלה היא להתגבר על קושי זה, ולגשר על זה הפער הקיים בתוכנית האוניברסאלית של ההארה המוסרית ושל ההתקדמות הרוחנית. היננו סבורים כי שני סוגים אלה של מורים, אשר מקורם בשילוש, משפיעים בעת פעולתם מתוך קשר מסוג כזה או אחר, ואולם, איננו יודעים באמת.
הן בעולמות האימון של יקומי העל והן במעגלים הנצחיים של האוונה, התרועעתי עם בני התמותה ההופכים למושלמים – עם נשמות ההופכות רוחניות ועם נשמות מרקיעות מן העולמות האבולוציוניים – ואולם, אלו מעולם לא היו מודעים לרוחות בעלות ההשראה, אשר, כפי שמורות יכולות-הגילוי השוכנות בשליחים הבודדים, היו מצויות מעת לעת בקרבתנו. אף שוחחתי בחופשיות עם כל סדרי בני האל, נמוכים כגבוהים, ובאופן דומה, גם הם אינם מודעים להמלצותיהן של רוחות השילוש בעלות ההשראה. הם יכולים להסתכל לאחור אל תוך חוויותיהם, כפי שהם אכן עושים, ולמנות אירועים אשר יקשה להסבירם מבלי לקחת בחשבון את פעולת הרוחות האלה. ואולם, למעֶט השליחים הבודדים, ולעיתים גם הוויות אשר מקורן-בשילוש, אף אחד מבני המשפחה השמימית לא היה מודע מעולם לקרבתן של הרוחות בעלות ההשראה.
אינני סבור שרוחות השילוש בעלות ההשראה משחקות איתי במחבואים. בוודאי אף הן מתאמצות לגלות את עצמן אלי, ממש כשם שאנוכי מנסה לתקשר עימן; המגבלות והקשיים שלנו מוכרחים, אם כן, להיות הדדיים ומובנים. הנני סמוך ובטוח כי אין קיימים סודות שרירותיים ביקום; ומשום כך, לעולם לא אחדל ממאמציי לפתור את המסתורין של בידודן של רוחות אלה המשתייכות לסדר הבריאה שלי.
ומכל זאת, אתם, בני התמותה – באשר הינכם עושים את צעדיכם הראשונים במסעכם הנצחי – יכולים לראות בבירור כי עליכם לעבור דרך ארוכה בטרם תתקדמו בעזרת ה"ראייה" או מתוך בטחון "ממשי". במשך תקופה ארוכה, אם ברצונכם להתקדם במהירות ובבטחה, יהיה עליהם לעשות שימוש באמונה ולהסתמך על ההתגלות.
ילידי האוונה מהווים בריאה ישירה של שילוש פרדיס, ומספרם עולה לאין שיעור על מה שתוכל דעתכם המצומצמת לתפוש. שוכני אורנטיה אף לא יוכלו להגות במתנות המולדוֹת הניתנות ליצורים אלוהיים מושלמים אלו, המשתייכים לגזעים ביקום הנצחי אשר מקורם-בשילוש. לעולם גם לא תוכלו לדמיין יצורים רבי-הוד אלו; ולפיכך, תיאלצו להמתין עד להגעתכם להאוונה, שלאחריה תוכלו לברכם כאחיכם לרוח.
במהלך שהותכם הממושכת במיליארד העולמות של תרבות האוונה, תְּפַתְּחוּ ידידות נצחית עם הוויות נעלות אלה. וכמה עמוקה הינה הידידות הזאת, אשר מתפתחת בין היצור האישי הנמוך ביותר המגיע מעולמות החלל, לבין ההוויות האישיות הגבוהות האלה, ילידות הספֵירות המושלמות של היקום המרכזי! בהתרועעות ארוכה ואוהבת זו של בני התמותה המרקיעים עם ילידי האוונה, הם מפצים עצמם באופן ניכּר על הדלות הרוחנית המאפיינת את שלבי התקדמותם המוקדמים יותר כבני-תמותה. בה בעת, באמצעות מגעיהם עם עולי הרגל המרקיעים, ההאוונים מרווחים ניסיון, אשר מתעלה במידה לא מבוטלת מעל המגבלה ההתנסותית שלהם, זו הנובעת מחיי מושלמות אלוהית תמידיים. ומכך נובע טוֹב הדדי וגדול הן לבני התמותה המרקיעים והן לבני האוונה.
בדומה לכל האישיוּיוֹת האחרות שמקורן-בשילוש, מתוכננים ילידי האוונה למושלמות אלוהית; ובדומה לאישיוּיוֹת אחרות שמקורן בשילוש, חלוף הזמן עשוי להוסיף למאגרי הכישרונות ההתנסותיים שלהם. ואולם, בניגוד לבני השילוש הנייחים, עשוי מעמדם של ההאוונים להתפתח, וכן עשוי להיות להם ייעוד עתידי נצחי שטרם-נתגלה. דוגמה לכך מהווים ההאוונים אשר במסגרת שירותם גורמים ליצירתה העובדתית של יכולת התכה עם רסיס אב ממשפחה שאינה משפחת המכווננים, ובשל כך הופכים לראויים להתקבל כחברים בסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת שֶׁל בְּנֵי הַתְּמוּתָה. ואף קיימים סגלי סופיוניות אחרים, הפתוחים בעבור ילידים אלו של היקום המרכזי.
מעמד ההתפתחות של ילידי האוונה גרם להשערות רבות לצוץ באוורסה. מאחר שילידי האוונה מצטרפים באופן תדיר לַסוגים השונים של סגלי הסופיונוּת, ומכיוון שלא נבראים ילידים נוספים, נראה כי מספרם הנותר בהאוונה הולך ופוחת בהתמדה. מעולם לא התגלו לנו ההשלכות הסופיות של מאורעות אלו, ואולם היננו מאמינים כי לעולם האוונה לא תתרוקן לחלוטין מילידיה. השתעשענו בתיאוריה הגורסת כי אפשר שבשלב מסוים במהלך עידני הבריאוֹת העוקבות של רמות החלל החיצון, תיפסק הצטרפות ההאוונים לסגלי הסופיוניוּת. עוד השתעשענו במחשבה כי בְּעידנים עוקבים אלה של היקום, תהא אוכלוסייתו של היקום המרכזי מעורבת, ורק חלקה יורכב מילידי האוונה המקוריים. אין אנו יודעים אֵילו סוגי יצורים מיועדים להיות בעלי מעמד של תושב בהאוונה העתידית, ואולם חשבנו על:
1. האוּנִיוִיטָאטִיָה, אשר משמשים כעת כאזרחים הקבועים של קונסטלציות היקומים המקומיים.
2. סוגים עתידיים של בני-תמותה אשר עשויים להיוולד בעולמות המיושבים של יקומי-העל עם פריחתם של עידני האור והחיים.
3. האריסטוקרטיה הרוחנית הנכנסת של היקומים החיצוניים הבאים.
היננו יודעים שהאוונה של העידן האוניברסאלי הקודם הייתה שונה במידה כלשהי מזו של העידן הנוכחי. לפיכך, לדעתנו אך סביר להניח כי היננו חוזים כעת באותם שינויים איטיים החלים ביקום המרכזי ומהווים צפי לעידנים שיבואו. דבר אחד ודאי: היקום איננו סטאטי; רק האל לבדו הינו בלתי-משתנה.
בפרדיס שוכנות קבוצות רבות של הוויות נשגבות, אלה הם אזרחי פרדיס. הואיל והם אינם מעורבים במישרין בתוכנית הפיכתם של היצורים הרצוניים המרקיעים למושלמים, הם גם לא התגלו במלואם לבני התמותה של אורנטיה. קיימים מעל לשלושת-אלפים סדרים של הוויות תבוניות נשגבות שכאלה, כאשר הקבוצה האחרונה הפכה לאישית בו-זמנית עם צו השילוש, אשר הכריז על התוכנית היצירתית של שבעת יקומי העל של הזמן והמרחב.
לעיתים אזרחי פרדיס וילידי האוונה מכונים באופן כוללני בשםאישיויות פרדיס-האוונה.
בזה נשלם הסיפור על אודות ההוויות שנבראו על-ידי שילוש פרדיס. מעולם לא סטתה מי מהן מדרך הישר. ואף-על-פי-כן, במובן הגבוה ביותר, כולן ניחנות ברצון חופשי.
הוויות שמקורן בשילוש ניחנות בזכויות הסעה ההופכות אותן לבלתי-תלויות באִישִׁיּוּיוֹת הַסָּעָה, כדוגמת השֹרפים. כולנו מצוידים ביכולת לנוע בחופשיות ובמהירות ברחבי יקום היקומים. למעט רוחות השילוש בעלות ההשראה, אין ביכולתנו להשיג את מהירותם הבלתי-תאמן כמעט של השליחים הבודדים; ואולם, ביכולתנו לנצל את מלוא מתקני ההסעה בחלל, וכך להגיע ממטֶה יקום העל לכל נקודה שהיא ביקום העל בתוך פחות משנת אורנטיה אחת. מסעי מאוורסה לאורנטיה נמשך 109 ימים במושגי הזמן של אורנטיה.
תוך שימוש באותם ערוצים, ביכולתנו לתקשר זה עם זה באופן מיידי. סדר הבריאה שלנו בשלמותו מצוי בקשר עם כל יחיד המשתייך לכל מחלקה שהיא של ילדי שילוש פרדיס, למעט הרוחות בעלות ההשראה.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי של אוורסה.]
כפי שהם פועלים ביקום העל של אורוונטון, בני האל מסוּוגים לשלוש מחלקות כלליות:
1. בְּנֵי הָאֵל הַיּוֹרְדִים.
2. בְּנֵי הָאֵל הַמַרְקִיעִים.
3. בְּנֵי הָאֵל שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
סדרי בנים יורדים כוללים אישיויות אשר נוצרו במישרין על-ידי האלוהות. בנים מרקיעים, כדוגמת יצורים בני-תמותה, משיגים את המעמד הזה באמצעות השתתפות התנסותית בַּטכניקה היצירתית המכונה אבולוציה. מקורם של חברי קבוצת בני האל ששולשו הינו משולב, והוא כולל את כל ההוויות שאומצו על-ידי שילוש פרדיס, אף אם מקורן איננו במישרין מן השילוש.
המקור של כל בני האל היורדים הינו גבוה ואלוהי. בנים אלו מקדישים עצמם לסעד השירות היורד אל עולמות ומערכות הזמן והמרחב, על-מנת לאפשר שם את ההתקדמות ואת העלייה לפרדיס של היצורים הנמוכים ממקור אבולוציוני – בניו המרקיעים של האל. מתוך הסדרים הרבים של בנים יורדים, נדון בתיאור זה בשבעה. אותם בנים אשר מגיעים מאלוהויוֹת האי המרכזי של האור והחיים מכוניםבְּנֵי הָאֵל שֶׁל פָּרַדִיס, והם כוללים את שלושת הסדרים הבאים:
1. בנים בוראים – סדר המיכאלים.
2. בָּנִים סַמְכוּתִיִּים – הבנים האָווֹנָאלִים.
3. בָּנִים מוֹרִים שֶׁל שִׁלּוּשׁ – הדֶאִינָלִים.
ארבעת הסדרים הנותרים של בני האל היורדים ידועים כבְּנֵי האֶל שֶׁל יְקוּם מְקוֹמִי:
4. בְּנֵי מַלְכִּיצֶדֶק.
5. בְּנֵי ווֹרוֹנְדָאדֶק.
6. בְּנֵי לָאנוֹנָאדֶק.
7. נַשָּׂאֵי הַחַיִּים.
המלכּיצדקים הינם צאצאיהם המשותפים של בן בורא, רוח יצירתית ואב מלכיצדק של יקום מקומי. הן הוורונדאדקים והן הלאנונאנדקים נבראים במשותף על-ידי בן בורא ועמיתתו הרוח היצירתית. הוורונדאדקים ידועים ביותר בכינוי הגבוהים ביותר, אבות הקונסטלאציות; ואילו הלאנונאנדקים, ידועים כריבוני מערכת וכנסיכים פלנטאריים. הסדר המשולש של נשאי החיים נבראים במשותף על-ידי בן בורא, רוח יצירתית, וכן על-ידי אחד משלושת עתיקי היומין של יקום העל בעל הסמכות השיפוטית. ואולם, מן הראוי לתאר את טיבם ואת פעילויותיהם של בני היקום המקומי הללו באותם מסמכים הדנים בענייני הבריאוֹת המקומיות.
מקורם של בני האל של פרדיס הינו משולש: הבנים הראשיים – או הבוראים – נבראים על-ידי האב האוניברסאלי ועל-ידי הבן הנצחי; הבנים המשניים – או הסמכותיים – הינם ילדיהם של הבן הנצחי ושל הרוח האינסופית; ואילו הבנים המורים של השילוש הינם צאצאי האב, הבן והרוח. מן ההיבט של שירות, פולחן והפצרה, כל בני פרדיס כמוהם כאחד; רוחם היא אחת, ועבודתם הינה זהה הן באיכותה והן בשלמותה.
כשם שסדרי פרדיס מטיפוס יומין מוכיחים עצמם כמנהלים אלוהיים, כך מגלים עצמם הסדרים של בני פרדיס כסועדים אלוהיים – בוראים, משרתים, מעניקי-מתת, שופטים, מורים ומגלי-אמת. הם פזורים ברחבי יקום היקומים, החל מחופיו של האי הנצחי ועד לעולמות המיושבים של הזמן והמרחב, וכן משמשים ביקום המרכזי וביקומי העל במגוון שירותים אשר אינם נחשפים במסמכים אלו. הם מאורגני בצורות שונות, בהתאם לטיב השירות אשר בו הם עוסקים ולמקום שבו הוא ניתן; ואולם, בְּיקום מקומי משרתים הן הבנים הסמכותיים והן הבנים המורים בכפוף להנחייתו של הבן הבורא המופקד על אותו תחום.
נראה כי הבנים הבוראים ניחנים במתת רוח המתמרכזת באישיותם, אשר בה הם שולטים ואותה הם יכולים להעניק, כשם שעשה הבן הבורא שלכם בהשפיעו מרוחו על כל בני התמותה באורנטיה. כל בן בורא ניחן בכוח משיכה רוחני שכזה בתחומי שלטונו; והוא מודע באופן אישי לכל מעשה ולכל רגש של כל בן אל יורד המשרת את האלוהות בתחום ממלכתו. הרי לכם שיקוף אלוהי, שכפול ביקום המקומי של אותו כוח משיכה רוחני מוחלט של הבן הנצחי, אשר מאפשר לו להגיע, להתקשר ולשמור על קשר עם כל בנֵי פרדיס שלו, יהא מקומם אשר יהא בכל רחבי יקום היקומים.
בני פרדיס הבוראים משמשים לא רק כבנים בירידת הסעד שלהם לשם שירות ומתת; כאשר הם משלימים את נתיבות המתת שלהם, כל אחד מהם מתפקד כאב היקום בבריאתו שלו, בעוד שיתר בני האל ממשיכים בשירות המתת וברוממות הרוחנית שמטרתם לכבוש את הפלנטות, אחת לאחת, ולהוביל בהן להכרה מרצון בשלטונו האוהב של האב האוניברסאלי; הכרה המגיעה לשיאה בהקדשת היצור את עצמו לעשיית רצונו של אב פרדיס ובְּנאמנות פלנטארית לריבונות של בנו הבורא ביקום.
בבן הבורא בעל שבעת ההיבטים מוזגו לנצח הבורא והברוא בהבנה, בסימפטיה ובשותפות של חמלה. כלל הַסדר של בני מיכאל, הבנים הבוראים, הינו כה ייחודי, כך שתיאור טיבם ופעילויותיהם יישמר למסמך הבא בסדרה, בעוד שהמְשך מסמך זה יוקדש בעיקרו לשני הסדרים הנותרים של בני פרדיס: הבנים הסמכותיים והבנים המורים של השילוש.
כל אימת שמושג מקורי ומוחלט של הוויה בניסוחו של הבן הנצחי מתאחד עם אידיאל אלוהי חדש של שירות אוהב מטעמה של הרוח האינסופית, נוצר בן אל חדש ומקורי, בן סמכותי של פרדיס. בניגוד לסדר המיכאלים, הבנים הבוראים, בנים אלה מהווים את הסדר של האווֹנאלים. אף כי אינם בוראים במובן האישי, הם מצויים בצמוד למיכאלים בכל עבודתם. האווֹנאלים הינם סועדים, שופטים ובעלי-סמכות פלנטאריים בממלכות החלל והזמן – וזאת בעבור כל הגזעים, בכל העולמות ובכל היקומים.
יש לנו סיבות להאמין כי המספר הכולל של בנים סמכותיים ביקום המקיף עומד על כמיליארד אחד. הם מהווים סדר המתנהל תחת שלטון-עצמי, והמכוּון על-ידי מועצתם העליונה בפרדיס, אשר מורכבת מאוונאלים מנוסים המגויסים מן השירותים של כל היקומים. ואולם, כאשר הם מסופחים ליקום מקומי ומוצבים בו, הם משרתים תחת הכוונתו של הבן הבורא באותו תחום.
האווֹנאלים משמשים כבני פרדיס של שירות ומתת בעבור הפלנטות האינדיבידואליות של היקומים המקומיים. ומכיוון שלכל בן אוונאלי קיימת אישיות ייחודית, ואין שני בנים אוונאליים זהים, הרי שעבודתם הינה ייחודית באופן אינדיבידואלי בתחומים אשר בהם הם שוהים, היכן שהם מתגשמים תדירוֹת בגוף דמוי בשר ודם בני-תמותה ולעיתים אף נולדים לאמהות הארציות של העולמות האבולוציוניים.
בנוסף לשירותים שאותם הם מעניקים ברמות הניהוליות הגבוהות, לאוונאלים שלושה תפקידים בעולמות המיושבים:
1. פעולות שיפוטיות. הם פועלים בסיומם של עידנים פלנטאריים. ברבות הימים, משימות רבות שכאלה – מאות משימות – עשויות להתבצע בכל עולם יחידני. והאוונאלים עשויים להגיע פעמים אינספור לאותו עולם, או לעולמות שונים, על-מנת לשמש כמסיימי-עידן, כמשחררי השורדים מתנומתם.
2. משימות סמכותיות. ביקור פלנטארי מסוג זה קודם לרוב להגעתו של בן מתת. במשימה מעין זו מופיע אווֹנאל כאדם בוגר של אותו עולם, וזאת באמצעות טכניקת התגשמות בְּגוף שאיננה מערבת לידה כבן-תמותה. לאחר ביקור ראשון ורגיל זה, האוונאלים עשויים לחזור ולשמש בתפקיד סמכותי באותה פלנטה הן לפני והן לאחר הופעתו של בן המתת. במסגרת המשימות הסמכותיות הנוספות האלה, עשוי האוונאל להופיע – או שלא להופיע – בצורה חומרית נראית לעין; ואולם, באף אחד מן המקרים הללו הוא לא ייוולד לַעולם כתינוק חסר ישע.
3. משימות מתת. כל הבנים האוונאלים מעניקים את עצמם, לפחות פעם אחת, לגזע בן-תמותה כלשהו בעולם אבולוציוני כזה או אחר. הביקורים השיפוטיים הינם רבים, המשימות הסמכותיות עשויות להיות מרובות, ואולם, בכל פלנטה מופיע רק בן מתת אחד. אוונאלים של מתת נולדים מרחם אישה כפי שמיכאל מנבאדון התגשם באורנטיה.
אין מגבלה על מספר הפעמים שבהן עשויים בנים אוונאלים לשרת במשימות סמכותיות ובמשימות של מתת, ואולם לרוב, לאחר שעברו את החוויה שבע פעמים, מתקיימת השהייה לטובת אלו ששרתו פחות פעמים באופן הזה. או אז, מצורפים הבנים הללו שחוו את המתת פעמים מרובות למועצה האישית העליונה של בן בורא, וכך הופכים למשתתפים בניהול ענייני היקום.
בכל עבודתם בעבור העולמות המיושבים ובהם, מסתייעים האוונאלים בשני סדרי יצורים של היקום המקומי: המלכיצדקים ורַבֵּי-הַמַּלְאָכִים; ואילו במהלך משימות המתת, נלווים אליהם גם כוכבי הערב הזוהרים, שמקורם אף הוא ביקום המקומי. בכל מאמציהם בפלנטות, נתמכים בני פרדיס המשניים, האוונאלים, במלוא עוצמתו ובמלוא סמכותו של בן פרדיס ראשי, הבן הבורא של היקום המקומי אשר בו הם משרתים. ולכל תכלית ועיקר, עבודתם של האוונאלים בספֵירות המיושבות הינה יעילה ומקובלת ממש כשם שהיה השירות לעולמות של בני התמותה אילו היה מעניק אותו בן בורא.
האוונאלים ידועים כבנים הסמכותיים משום שהם הינם השופטים העליונים של העולמות, אלו אשר יושבים בדין בכל העידנים העוקבים של עולמות הזמן. הם אלו אשר מנהלים את השכמת השורדים מתנומתם, יושבים בַּדין של העולם, מסיימים עידן של צדק מושהה, מוציאים אל הפועל את הצווים של עידן של חסד ניסיוני, מציבים מחדש את היצורים המשרתים כסועדים פלנטאריים במשימות העידן החדש, ושבים, עם סיום משימתם, למטות יקומי העל שלהם.
ביושבם בהכרעת הדין בגורלותיו של עידן, גוזרים האוונאלים את גורלם של העמים האבולוציוניים, ואף-על-פי שהם עשויים לפסוק על הכחדת זהותם של יצורים אישיים, הם אינם מוציאים אל הפועל גזרי דין שכאלה. גזרי דין מסוג זה מוּצאים לפועל אך ורק על-ידי שלטונות יקומי העל.
הגעתו של אוונאל מפרדיס לעולם אבולוציוני לשֶם סיום עידן ופתיחת עידן חדש בהתקדמות הפלנטארית, איננה מהווה בהכרח משימה סמכותית או משימת מתת. לעיתים משימות סמכותיות כרוכות בהתגשמות, ומשימות מתת לעולם כרוכות בהתגשמות; כלומר, במשימות כאלה משרתים האוונאלים בפלנטה בלבוש של צורה חומרית, פשוטו כמשמעו. ביקוריהם האחרים של האוונאלים הינם "טכניים", ובתפקידם זה הם אינם מתגשמים בגוף לשם מתן השירות לפלנטה. באם בן סמכותי מגיע בלעדית כמסיים-עידן, הוא מגיע לפלנטה כהוויה רוחנית והינו בלתי-נראה בעבור היצורים החומריים של העולם. ביקורים טכניים מסוג זה חוזרים ונשנים במהלך ההיסטוריה הארוכה של עולם מיושב.
בנים אוונאלים עשויים לפעול כשופטים פלנטאריים בטרם התנסותם בסמכות או במתת. לעומת זאת, במהלך כל אחת ממשימות אלה, הבן שהתגשם יפסוק את דינו של העידן הפלנטארי שהסתיים; באותו אופן פועל בן בורא כאשר הוא מתגשם כדמות בשר ודם במשימת מתת. בשעה שבן פרדיס מבקר בעולם אבולוציוני והופך כאחד האדם, נוכחותו מסיימת עידן ומהווה פסק-דין בעבור אותו עולם.
על-פי-רוב, עולם מיושב זוכה לביקור מאת אוונאל מפרדיס במסגרת משימה סמכותית בטרם הופעתו של בן מתת על הפלנטה. במידה שזהו ביקור סמכותי ראשון, האוונאל תמיד מתגשם בגוף כהוויה חומרית. הוא מופיע בפלנטת המשימה כגבר בוגר הנמנה על הגזעים בני התמותה; כהוויה שהיצורים בני התמותה החיים באותה עת מסוגלים לראות ויכולים ליצור עימה מגע פיזי. במהלך התגשמות סמכותית הקשר של הבן האוונאלי עם הכוחות הרוחניים המקומיים והאוניברסאליים הינו מלא ורציף.
פלנטה עשויה לחוות מספר רב של ביקורים סמכותיים, הן בטרם הופיע בה בן מתת והן לאחר הופעתו. אוונאל אחד או אוונואלים שונים עשויים לבקר בפלטנה פעמים רבות, ולשמש כשופטיו של עידן, אך משימות שיפוט טכניות שכאלה אינן משימות של מתת ואף לא משימות של סמכות, ובמהלכן האוונאלים לעולם לא מתגשמים בגוף. ואף כאשר פלנטה מתברכת בביקורים סמכותיים חוזרים ונשנים, לא תמיד מתגשמים האוונאלים בגוף; וכאשר הם כבר משרתים בדמות בשר ודם בני-תמותה, תמיד מופיעים הם כהוויות בוגרות של אותו עולם; לעולם הם אינם ילידי אישה.
כאשר, במסגרת משימות מתת או משימות סמכות, מתגשמים בני פרדיס בגוף, הם מצוידים במכווננים מנוסים; מכווננים המשתנים ממשימה למשימה. המכווננים השוכנים בדעתם של בני האל שהתגשמו לעולם אינם יכולים לקוות להפוך לאישיוּת באמצעות היתוך עם ההוויות האנושיות-אלוהיות שבקרבן הם שוכנים, ואולם תדירוֹת הופכים הם לאישיים במצוות האב האוניברסאלי. מכוונננים שכאלה מרכיבים את המועצה העליונה בדיווינינגטון אשר מנחה, מנהלת, מזהה ושולחת את משגוחי המסתורין אל העולמות המיושבים. והם גם אלה שמקבלים את המכווננים המוסמכים עם שובם אל "חיקו של האב" לאחר המוות וההתפרקות של משכנותיהם הארציים. ובאופן הזה הופכים המכווננים הנאמנים של שופטי העולמות לַראשונים ולַמרוממים בקרב בני מינם.
אורנטיה מעולם לא אירחה בן אוונאל במשימה סמכותית. לוּ הייתה אורנטיה עוקבת אחר תוכניתם הכללית של העולמות המיושבים, כי אז היא הייתה מתברכת במשימת סמכות אי-שם בין ימיו של אדם לבין המתת של מיכאל המשיח. ואולם, הסִדרה הרגילה של בני פרדיס על הפלנטה שלכם שובשה לחלוטין על-ידי הופעתו של הבן הבורא שלכם במתת הסופית שלו לפני כאלף ותשע-מאות שנים.
ייתכן שאורנטיה תקבל ביקור מאת אוונאל אשר יצטווה להתגשם במסגרת משימה סמכותית, ואולם, בנוגע להופעתם העתידית של בני פרדיס, "אף מלאכי שמיים לא ידעו מועדו של ביקור כעין זה"; זאת באשר עולם המתת של מיכאל הופך לתחום-חסות יחיד ואישי של בֵּן מַאסְטֶר, וככזה הינו כפוף באופן מלא לתוכניותיו שלו ולשליטתו. ובכל הנוגע לעולמכם שלכם, הופך הדבר סבוך אף יותר בעטייה של ההבטחה שנתן המיכאל שלכם לשוב בזמן מן הזמנים. וללא קשר לאי ההבנה הנוגעת לשהותו של מיכאל מנבאדון באורנטיה, דבר אחד הינו מהימן באופן ודאי – הבטחתו לשוב לעולמכם. על הרקע הזה, אך הזמן לבדו יוכל לגלות את הסֶדר העתידי של ביקורי בני-פרדיס של האל באורנטיה.
הבן הנצחי הינו הדבר הנצחי של האל. הבן הנצחי הינו הביטוי המושלם של המחשבה האינסופית המוחלטת ה"ראשונה" של האב הנצחי. כאשר מתחיל שכפול אישי של בן מקורי זה – או התפשטות אלוהית שלו – במשימת המתת תוך התגשמות בגוף כבן-תמותה, הופכת האמירה כי "הדבר האלוהי בשר ודם הוא" לנכונה פשוטה כמשמעה, וכמו-כן כי הדבר אכן שוכן בקרב ההוויות הנמוכות שמוצאן חייתי.
האמונה הרווחת באורנטיה היא כי תכלית המתת של הבן הינה להשפיע באופן כלשהו על גישתו של האב האוניברסאלי. ואולם, ההארה שלכם תצביע על כך שאין אמת בדבר. משימות המתת של הבנים האוונאלים ושל הבנים מסדר מיכאל הינן חלקים הכרחיים בתהליך ההתנסותי שנועד להפוך את הבנים הללו לשליטים ולשופטים בטוחים ואוהדים של האנשים ושל הפלנטות של הזמן והמרחב. הנתיבה בת שבעת חלקי המתת הינה התכלית העליונה של כל הבנים הבוראים של פרדיס. וכל הבנים הסמכותיים מוּנעים באותה רוח של שירות, אשר מאפיינת בנדיבות כה רבה את הבנים הבוראים הראשיים ואת הבן הנצחי של פרדיס.
סדרים מסוימים של בני פרדיס חייבים להיות מוענקים לכל עולם של בני-תמותה, על-מנת לאפשר למכוונני מחשבה לשכון בדעתם של כל בני האדם הנורמאליים באותו עולם; זאת הואיל והמכווננים אינם מגיעים אל כל ההוויות האנושיות תמימות הלבב, עד אשר רוח האמת מושפעת על כל בשר; ועצם שליחתה של רוח האמת מותנית בחזרתו של בן פרדיס, לאחר שביצע בהצלחה משימת מתת כבן-תמותה בעולם מתפתח, אל המטה של יקום העל.
משפטים רבים של סוף עידן יתרחשו במהלך ההיסטוריה הארוכה של פלנטה מיושבת, ואף ייתכן כי תתרחש יותר ממשימה סמכותית אחת, אך באופן הרגיל ישרת בן מתת בעולם רק פעם אחת. כל עולם מיושב נדרש לקבל אך פעם אחת יחידה בן מתת, המגיע לחיות חיים מלאים של בן-תמותה מלידה ועד מוות. במוקדם או במאוחר, וללא קשר למעמדו הרוחני, כל עולם מיושב בבני-תמותה עתיד לארח בן סמכותי במשימת מתת, למעט הפלנטה היחידה בכל יקום מקומי אשר בה בוחר בן בורא לקיים את המתת כבן-תמותה בעצמו.
באשר תבינו יותר על אודות בני המתת, תבחינו גם בסיבה שבעטייה קיים עניין כה רב באורנטיה במסגרת היסטוריה של נבאדון. הפלנטה הקטנה והבלתי-משמעותית שלכם מעניינת את היקום המקומי פשוט משום שהיא מהווה את עולם הבית של ישוע מנצרת כבן-תמותה. אורנטיה שימשה כבמה למתת הסופית והמוצלחת של הבן הבורא שלכם, הזירה אשר בה הרוויח מיכאל את הריבונות האישית העליונה ביקום של נבאדון.
הבן הבורא מבלה חלק גדול מזמנו – בעיקר לאחר השלמת משימת המתת שלו עצמו כבן-תמותה – במטה היקום המקומי שלו בייעוץ ובהנחיה למועצת הבנים הנלווים, לבנים הסמכותיים ולאחרים. בנים אלו מעניקים עצמם לעולמות החלל באהבה ובדבקות, בחמלה רכה ובהתחשבות מלאת חיבה. ושירותים אלו הניתנים לפלנטות אינם נופלים במאום מאלו אשר ניתנים על-ידי המיכאלים בעת המתת כבני-תמותה. אמת היא כי הבן הבורא שלכם בחר כעולם ההרפתקה הסופית של התנסותו כיצור, בְּעולם אשר סבל פורענות יוצאת-דופן. ואולם, אף פלנטה אינה יכולה להגיע למצב כזה שבו תידרש למתת של בן בורא על-מנת לשקם את מצבה הרוחני. כל אחד מן הבנים בקבוצת המתת היה מספיק בדיוק באותה מידה, משום שהבנים הסמכותיים, בכל משימותיהם בעולמות היקום המקומי, הינם יעילים באופן אלוהי וחכמים-בַּכל ממש כאחִיהם מפרדיס, הבן הבורא.
אף-על-פי שעבור בני פרדיס אלו תמיד קיימת האפשרות לאסון במהלך משימות המתת הכרוכות בהתגלמות בגוף, טרם ראיתי רישום המתעד את כישלונו או את סטייתו מדרך הישר של בן סמכותי או של בן בורא במסגרת משימת מתת. גם אלו וגם אלו הינם ממקור קרוב מדי לַמושלמות המוחלטת מכדי להיכשל. אכן הם נוטלים על עצמם משום סיכון, ואכן הופכים הם ליצורים בשר ודם בני-תמותה וכך זוכים בַּניסיון הייחודי כיצור, אך ככל שהשגתי מגעת הם מצליחים תמיד. הם אינם נכשלים אף-פעם בהשגת מטרת משימת המתת שלהם. והסיפור של שירות המתת ושל השירות הפלנטארי שלהם ברחבי נבאדון הינו הפרק המרתק והנאצל ביותר בהיסטוריה של יקומכם המקומי.
השיטה שבאמצעותה מתכונן בן פרדיס להתגשמות בת-תמותה כבן של מתת, והאופן שבו הוא משתכן ברחם אימו בעולם המתת, הינם מסתורין של היקום; ונגזר על כל מאמץ לגלות את אופן פעולת טכניקה זו של סונארינגטון להעלות אך חרס. הניחו, אם כן, לידע הנשגב על אודות חיי ישוע מנצרת כבן-תמותה לשקוע בנשמותיכם, אך בל תשחיתו את מחשבותיכם בניחושים חסרי-תועלת בדבר האופן שבו התממשה התגשמות מסתורית זו של מיכאל מנבאדון. הבה נשמח כולנו בידיעה ובביטחון שיכולות מעין אלה הינן אפשריות בעבור הטבע האלוהי, ובל נשחית את זמננו בהשערות עקרות על אודות הטכניקה שבה עשתה התבונה האלוהית שימוש על-מנת לחולל תופעה שכזאת.
במשימת מתת כבן-תמותה, תמיד נולד בן פרדיס מרחם אישה וגדל כבן זכר של אותו עולם, ממש כשם שעשה ישוע באורנטיה. כל הבנים הללו, אשר משרתים שירות עילאי, עוברים מילדות לנערוּת ועד לבגרות, ממש ככל אדם אחר. בכל מובן, הם הופכים להיות כבני התמותה של אותו גזע אשר אליו הם נולדו. והם שוטחים את בקשותיהם בפני האב ממש כשם שעושים זאת ילדי העולמות אשר בהם הם משרתים. מנקודת מבט חומרית, בנים אלוהיים-אנושיים אלו חיים חיים רגילים, למעט עניין אחד: הם אינם מביאים צאצאים לעולמות שבהם הם שוהים; זוהי מגבלה אוניברסאלית המושתת על כל הסדרים של בני המתת של פרדיס.
כשם שישוע עבד בעולמכם כבנו של נגר, כך עמלים בני פרדיס אחרים בעבודות שונות בפלנטות המתת שלהם. תתקשו לחשוב על משלח-יד אחד שאותו לא מילא בן פרדיס כלשהו במסגרת המתת שלו באחד מן העולמות האבולוציוניים של הזמן.
כאשר בן מתת הגיע לשלמות החוויה של החיים כבן-תמותה, בשעה שהוא השיג מושלמות של כִּוונוּן עם המכוונן השוכן בו, או אז מתחיל החלק של משימתו על-גבי הפלנטה שנועד להאיר את דעתם של אחַיו אשר בגוף ולעורר השראה בנשמותיהם. בנים אלה מקדישים עצמם, כמורים, באופן בלעדי להארתם הרוחנית של העמים בני התמותה בעולמות אשר בהם הם שוהים.
בעוד שבמובנים רבים נתיבות המתת כבני-תמותה של המיכאלים ושל האוונאלים הינן דומות, הן אינן זהות לחלוטין: בן סמכותי לא יצהיר אף-פעם כי, "כל הרואה את הבן, ראה אף את האב," כפי שעשה הבן הבורא שלכם בעת שהותו בגוף באורנטיה. ואולם, בן אוונאל של מתת אכן מצהיר כי, "כל אשר ראה אותי, ראה אף את בנו הנצחי של האל". הבנים הסמכותיים אינם צאצאיו הישירים של האב האוניברסאלי, ואף אינם מתגשמים בגוף מתוך כפיפות לרצון האב; לעולם הם מעניקים עצמם כבני פרדיס הכפופים לרצונו של הבן הנצחי של פרדיס.
כאשר נכנס בן מתת בשעריו של המוות – בין אם הינו בן בורא ובין אם הינו בן סמכותי – הוא שב ומופיע כעבור שלושה ימים. ואולם, אל לכם לחשוב כי תמיד בנים אלו מסיימים את דרכם באופן הטרגי שבו סיים אותה הבן הבורא אשר שהה בעולמכם לפני כאלף ותשע-מאות שנים. החוויה הבלתי-רגילה ויוצאת-הדופן באכזריותה אשר חווה ישוע מנצרת גרמה לכך שאורנטיה תהייה ידועה באופן מקומי כ"עולם הצלב". אין כל הכרח כי בן האל יקבל טיפול לא-אנושי שכזה, ואכן, ברוב רובן של הפלנטות קיבלו את בני האל באופן מתחשב יותר, אפשרו להם לסיים את נתיבתם כבני-תמותה, לחתום את העידן, לשפוט את השורדים הישנים ולהתחיל עידן חדש, וזאת מבלי לכפות עליהם מוות אלים. שומה על בן של מתת שיפגוש את המוות, וכן שיעבור דרך כל החוויה הממשית של בני התמותה באותו עולם, ואולם, התוכנית האלוהית אינה דורשת כי יהא זה מוות אלים או בלתי-שגרתי.
כאשר בני מתת אינם מומתים באופן אלים, הם מוותרים מרצונם על חייהם ועוברים בשערי המוות, לא על-מנת למלא אחר דרישות של "צדק מחמיר" או של "חרון-אף אלוהי", אלא כדי להשלים את משימת המתת, כדי "לשתות עד תום מן הגביע" של נתיבת ההתגשמות בגוף ושל החוויה האישית של כל מה שכוללים חייו של יצור, כפי שהם נחווים על הפלנטות של הקיום כבני-תמותה. המתת, איפוא, הינה הכרח פלנטארי ואוניברסאלי, והמוות הפיזי הוא לא יותר מאשר חלק נחוץ נוסף במשימת המתת.
כאשר מסתיימת ההתגשמות כבן-תמותה, ממשיך אוונאל השירות לפרדיס, ושם הוא מתקבל על-ידי האב האוניברסאלי; ומשם חוזר הוא אל היקום המקומי אשר בו הוצב, והוא מוכּר על-ידי הבן הבורא. או אז, אוונאל המתת והבן הבורא שולחים את רוח האמת המשותפת שלהם לפעול בלבבות העמים של בני התמותה השוכנים בעולם המתת. בעידני טרום-הריבונות של היקום המקומי, זוהי הרוח המשותפת של שני הבנים המוּצאת אל הפועל על-ידי הרוח היצירתית. והיא שונה במידת מה מרוח האמת המאפיינת את עידני היקום המקומי שלאחר המתת השביעי של מיכאל.
עם סיום המתת האחרונה של בן בורא, רוח האמת – אשר נשלחה לכל עולמות היקום המקומי שקיבלו מתת-אוונאל – משנה את טיבה והופכת באופן מפורש יותר לרוחו של המיכאל הריבון. תופעה זו מתרחשת בה-בעת עם שרוח האמת משתחררת לשם שירות בפלנטה שבה שהה מיכאל כבן מתת בן-תמותה. ומכאן ואילך, כל עולם אשר מתכבד במשימה סמכותית יקבל את אותה רוח מנחמת של הבן הבורא בעל שבעת ההיבטים, בשיתוף עם אותו בן סמכותי, אשר אותה היה מקבל אילו הריבון של היקום המקומי היה מתגשם בו בגוף כבן של מתת באופן אישי.
בני פרדיס אישיים מאוד ורוחניים מאוד אלו, מגיעים לכדי קיום מאת שילוש פרדיס. בהוואנה הם ידועים כסדר היומין. באורוונטון, הם מוזכרים כבנים המורים של השילוש, וקרויים כך על שום הוריהם. בסאלווינגטון הם מכונים לעיתים בכינוי בני פרדיס הרוחניים.
מספרם של הבנים המורים גדֶל בהתמדה. המִשדר האחרון של המפקד האוניברסאלי מונה את בני השילוש הללו, הפועלים ביקום המרכזי וביקומי העל, במעט יותר מעשרים-ואחד מיליארד, וזאת מבלי לכלול את המילואים של הבנים המורים אשר בפרדיס, המהווים מעל לשליש מסך כלל הבנים המורים של השילוש הקיימים.
סדר הבנים של הדַאִינָלִים איננו מהווה חלק אורגאני מממשלות היקומים המקומיים או יקומי העל. חבריו אינם בוראים או משקמים, ואף אינם שופטים או שליטים. עיסוקם נוגע יותר להארה מוסרית ולהתפתחות רוחנית מאשר למִנהל היקום. הם הינם המחנכים האוניברסאליים המקדישים עצמם לַהתעוררות הרוחנית ולַהנחיה המוסרית בכל העולמות. הסעד שלהם קשור באופן אינטימי לזה של אישיויות הרוח האינסופית, וכן הוא קרוב ביותר להרקעתם של היצורים לפרדיס.
בנים אלו של השילוש חולקים את טיבן המשולב של שלוש אלוהויות פרדיס, ואולם נראה כי בהאוונה הם משקפים יותר את טיבו של האב האוניברסאלי. ביקומי העל נראה כי הם מתארים את טיבו של הבן הנצחי, ואילו בבריאוֹת המקומיות דומה כי הם מציגים את אופייה של הרוח האינסופית. בכל היקומים הם הינם התגשמות השירות וההבחנה התבונית.
בשונה מאחיהם מפרדיס, המיכאלים והאוונאלים, הבנים המורים של השילוש אינם מקבלים כל אימון מקדמי ביקום המרכזי. הם נשלחים הישר אל מטות יקומי העל, ומשם הם מוצבים לשירות ביקום מקומי כלשהו. במסגרת הסעד שאותו הם מעניקים לעולמות האבולוציוניים, הם עושים שימוש בהשפעה הרוחנית המשולבת של בן בורא ושל הבנים הסמכותיים הנלווים לו, וזאת משום שהדַאִינָלִים אינם ניחנים בעוצמת משיכה רוחנית משל עצמם.
הבנים הרוחניים של פרדיס הינם הוויות שילוש ייחודיות והיצורים היחידים שמקורם-בשילוש אשר מזוהים באופן כה שלם עם מהלכם של היקומים ממקור-כפול. בחיבה מקדישים הם עצמם לסעד החינוך של היצורים בני התמותה ושל הסדרים הנמוכים של ההוויות הרוחניות. הם מתחילים את עבודתם במערכות המקומיות, ובהתאם לניסיון ולהישגים שהם צוברים, מתקדמים הם פנימה, דרך השירות בקונסטלציות ועד לעבודה המרוּממת ביותר בבריאה המקומית. עם הסמכתם עשויים הם להתמנות לשגרירים רוחניים המייצגים את היקומים המקומיים אשר בהם הם שירתו.
אינני יודע את מספרם המדויק של הבנים המורים בנבאדון; קיימים אלפים רבים מהם. רבים ממנהלי המחלקות בבתי הספר של המלכיצדקים נמנים על הסדר הזה, בעוד שהסגל המשולב של האוניברסיטה המוסמכת באופן הרגיל של סאלווינגטון מונה מעל למאה אלף, כולל את הבנים הללו. רבים מוצבים בעולמות האימון המורונטיים השונים, ואולם הם אינם עוסקים שם באופן בלעדי בהתקדמות האינטלקטואלית והרוחנית של בני התמותה; באותה מידה, הם עוסקים גם באימון של הוויות שרפיות ושל ילידים אחרים של הבריאות המקומיות. רבים מעוזריהם מגויסים מקרב השורות של הֲוָיוֹת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ עַל-יְדֵי בְּרִיָּה.
הבנים המורים מרכיבים את הסגל המנהל את כל הבחינות והמבצע את כל מבחני ההסמכה של כלל השלבים הנמוכים של השירות האוניברסאלי, החל מתפקידי הזקיפים החיצוניים וכלה בתלמידי הכוכבים. הם מעבירים קורסי אימון ממושכים ביותר, החל מהקורסים הפלנטאריים ועד להפעלת הַמִכְלָלָה הַגְּבוֹהָה לְבִּינָה אשר בסאלווינגטון. הכרה, התואמת במידתה את המאמצים ואת ההישגים, מוענקת לכל המשלימים את ההרפתקאות האלה של בינה ושל אמת, בין אם הינם בני-תמותה מרקיעים ובין אם הינם כְּרוּבִים שאפתניים.
כלל בני האל בכל היקומים חבים תודה לבנים המורים הללו, הנאמנים-לעולם והיעילים באופן אוניברסאלי. הם הינם המורים הנשגבים של כלל אישיויות הרוח, ואפילו מוריהם המנוסים והאמיתיים של בני האל עצמם. ואולם, יקשה עלי לשתף אתכם באינסוף הפרטים על אודות חובותיהם ותפקידיהם של הבנים המורים. התחום העצום של פעילויות הבנים הדאינלים יובן באורנטיה טוב יותר כאשר תהפכו מתקדמים יותר מבחינה שכלית, ולאחר שיסתיים הבידוד הרוחני של הפלנטה שלכם.
כאשר מהלך האירועים בעולם אבולוציוני מורה כי בָּשלה העת לתחילתו של עידן רוחני, תמיד מתנדבים הבנים המורים לשירות זה. אינכם מכירים סדר זה של בנים משום שאורנטיה מעולם לא חוותה עידן רוחני, קרי אלף שנים של הארה קוסמית. ואולם הבנים המורים מבקרים אף כעת בעולמכם מתוך מטרה לגבש תוכניות הנוגעות לשהייתם הצפויה בספֵירה שלכם. הם עתידים להופיע באורנטיה לאחר שתושביה ישיגו שחרור יחסי מאזיקי החייתיות ומכבלי החומרנות.
למורים הבנים של השילוש אין כל נגיעה להליך סיומם של עידנים פלנטאריים. הם אף אינם שופטים את המתים ואינם מתמירים את החיים, ואולם בכל משימה פלנטארית נלווה אליהם בן סמכותי אשר מבצע שירותים אלו. העיסוק היחיד של בנים מורים נוגע להשקתו של עידן רוחני, להפצעת השחר מעל התקופה של מציאויות רוחניות בפלנטה אבולוציונית. הם הופכים את התוספת הרוחנית בְּידע חומרי ובְּבינה של זמן למציאות.
לרוב, הבנים המורים נשארים על הפלנטה שאותה הם מבקרים למשך אלף שנות זמן פלנטארי. בן מורה אחד מולך על תקופת השלטון בת אלף השנים, ומסייעים בידו שבעים עמיתים מן הסדר שלו. הדאינלים אינם מתגשמים בגוף ואינם הופכים לחומריים באופן שיאפשר לבני התמותה לראותם; משום כך מתנהלים מגעיהם עם העולם אשר בו הם מבקרים באמצעות פעילויות כּוֹכְבֵי הַעֶרֶב הַזּוֹהֲרִים, אישיויות היקום המקומי אשר נלוות לבנים המורים של השילוש.
פעמים רבות עשויים הדאינלים לשוב לעולם מיושב, ובסיום משימתם הסופית תקבל הפלנטה מעמד של אור וחיים, שהוא המטרה האבולוציונית של כל העולמות המיושבים בבני-תמותה בעידן האוניברסאלי הנוכחי. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת שֶׁל בְּנֵי הַתְּמוּתָה עוסק רבות בספֵירות המצויות במעמד של אור וחיים, ופעילויותיו בפלנטות משיקות לאלה של הבנים המורים. ואכן, כל סדר הבנים הדאינלים קשור באופן אינטימי בכל שלבי הפעילות של הסופיונים בַּיצירות האבולוציוניות של הזמן והמרחב.
נראה כי הבנים המורים של השילוש מזוהים באופן כה מלא עם תוכנית ההתקדמות של בני התמותה בשלבים המוקדמים של ההרקעה האבולוציונית, עד אשר היננו נוטים להעלות השערות תכופות באשר לְאפשרות התחברותם העתידית עם הסופיונים במסגרת הנתיבה שטרם-נתגלתה של היקומים העתידיים. היננו מבחינים בכך שחלק מן האישיויות שמנהלות את יקומי העל מקורן בשילוש, ואילו חלקן האחר הינם יצורים אבולוציוניים מרקיעים שאומצו על-ידי השילוש. היננו איתנים באמונתנו כי הבנים המורים והסופיונים עסוקים כעת ברכישת הניסיון של עמיתוּת-בזמן, אשר עשויה להיות אימון ההכנה המקדים לשותפות קרובה בייעוד אוניברסאלי עתידי כלשהו שטרם-נתגלה. האמונה שלנו באוורסה גורסת כי בשעה שיתייצבו לבסוף שבעת יקומי העל במעמד של אור וחיים, הבנים המורים הללו מפרדיס – אשר הפכו בקיאים כל-כך בבעיות העולמות האבולוציוניים ואשר עסקו זמן כה רב בנתיבותיהם של בני התמותה האבולוציוניים – יועברו ככל הנראה לשותפות נצחית עם סֶגֶל פָּרַדִיס שֶל הַסוֹפִיוֹנִיוּת.
כל בני האל של פרדיס הינם אלוהיים במקורם ובטיבם. עבודתו של כל בן פרדיס בשירותו של כל עולם, מתבצעת בדיוק כאילו היה אותו בן של שירות – בנו הראשון והיחיד של האל.
בני פרדיס מהווים את המיצג האלוהי בעבור תחומי הזמן והמרחב, של טבען בפעולה של שלוש אישיויות האלוהות. הבנים הבוראים, הבנים הסמכותיים והבנים המורים הינם מתנותיהן של האלוהויות הנצחיות לילדי האדם ולכל היצורים האחרים בעלי פוטנציאל ההרקעה ברחבי היקום. בנים אלו של האל הינם הסועדים האלוהיים אשר מקדישים עצמם ללא-הרף למלאכת הסיוע ליצורי הזמן בדרכם להשיג את המטרה הרוחנית הגבוהה של הנצח.
בבנים הבוראים, אהבתו של האב האוניברסאלי מתמזגת עם רחמיו של הבן הנצחי ומתגלה ליקומים המקומיים בַּעוצמה היצירתית, בסעד האוהב ובריבונות המתחשבת של המיכאלים. בבנים הסמכותיים, רחמיו של הבן הנצחי מתאחדים עם סעד הרוח האינסופית, ומתגלים לעולמות האבולוציוניים בנתיבותיהם של אותם אוונאלים של שיפוט, שירות ומתת. בבנים המורים של השילוש, האהבה, הרחמים והסעד של שלוש אלוהויות פרדיס מתואמים ברמות הערכים הגבוהות ביותר של הזמן והמרחב, ומוצגים ליקומים כאמת חיה, כטוּב אלוהי וכיופי רוחני אמיתי.
סדרים אלה של בנים משתפים פעולה ביקומים המקומיים על-מנת להביא לְהתגלות אלוהויות פרדיס ליצורים של החלל: כאביו של יקום מקומי, מגלם בן בורא את טיבו האינסופי של האב האוניברסאלי. כבני המתת של הרחמים, מגלים האוונאלים את הטבע שאין-דומה-לו של הבן הנצחי בעל החמלה האינסופית. כַּמורים האמיתיים של האישיויות המרקיעות, מגלים הבנים הדאינלים של השילוש את אישיות המורֶה של הרוח האינסופית. בְּשיתוף הפעולה האלוהי שלהם תורמים המיכאלים, האוונאלים והדאינלים לְהתממשות ולהתגלות אישיותו וריבונותו של האל העליון ביקומי הזמן והמרחב ובעבורם. בַּהרמוניה של פעולותיהם המשולשות, לנצח פועלים בני האל של פרדיס כחיל החלוץ של אישיויות האלוהות, בעודם עוקבים אחר ההתרחבות הבלתי-נגמרת של אלוהיותו של המקור והמרכז הגדול הראשון מן האי הנצחי של פרדיס אל עבר המעמקים הלא-נודעים של החלל.
[הוצג על-ידי הופך בינה למושלמת מאוורסה.]
הבנים הבוראים הינם יוצרי היקומים המקומיים של הזמן והמרחב ושליטיהם. בוראים וריבונים אלו הינם ממקור כפול, ומגלמים הם את מאפייניהם של האל האב ושל האל הבן. ואולם, כל בן בורא שונה מכל יתר האחרים; כל אחד מהם הינו ייחודי בטבעו, כפי שהינו ייחודי באישיותו; וכל בן בורא הינו "הבן היחיד" של אידיאל האלוהות המושלם אשר ממנו בא.
בעבודה הנרחבת של הארגון והפיתוח של יקום מקומי, וכן בהפיכתו של יקום זה למושלם, לעולם נהנים הבנים הנעלים הללו מן האישור התומך של האב האוניברסאלי. יחסיהם של הבנים הבוראים עם אביהם אשר בפרדיס הינם יחסים הדוקים ושופעים. וללא ספק, החיבה העמוקה של ההורים האלוהיים כלפי צאצאיהם הנשגבים מהווה מקור בלתי-נדלה של אהבה יפהפייה ונשגבת-כמעט, אשר אפילו הורים בני-תמותה נושאים כלפי ילדיהם.
בני פרדיס ראשוניים אלו הופכים לאישיוּת כמיכאלים. כאשר יוצאים הם את פרדיס על-מנת למצוא את יקומיהם, הם ידועים כְּמיכאלים בוראים. ובשעה שהם תופסים את מקומם בסמכות העילאית, הם נקראים מיכאלים מאסטרים. ולעיתים, היננו מתייחסים אל הריבון של עולמכם, נבאדון, כמשיח מיכאל. לעולם ועד מולכים הם בעקבות "סדר המיכאלים"; זהו כינויו של הבן הראשון מן הסדר שלהם ומן הטבע שלהם.
אף כי המיכאל המקורי, או המיכאל הראשון להיוולד, לא חווה מעולם התגשמות בגוף כהוויה חומרית, הוא עבר שבע פעמים דרך החוויה של הרקעת היצור הרוחני בשבעת מעגלי האוונה, והתקדם מן הספֵירות החיצוניות אל עבר המעגל הפנימי ביותר של הבריאה המרכזית. סדר המיכאלים מכיר את היקום המקיף מקצהו ועד קצהו; אין קיימת ולוּ חוויה מהותית אחת אשר חווה מי מילדי הזמן והחלל, ואשר לא השתתפו בה המיכאלים באופן אישי; לאמיתו של דבר, חולקים הם לא רק את הטבע האלוהי, כי אם אף את טבעכם שלכם; כלומר, את כל סוגי הטבע כולם, מן הגבוהים ביותר ועד לנמוכים ביותר.
המיכאל המקורי יושב בראש אסיפת בני פרדיס הראשיים, כאשר זו מתכנסת להתוועדות במרכזם של הדברים כולם. לא עבר זמן רב מאז נקלט באוורסה מִשְׁדָּר אוניברסאלי על אודות התכנסות יוצאת-דופן אשר התרחשה באי הנצחי בהשתתפות מאה וחמישים אלף בנים בוראים, אשר נאספו ובנוכחות הוריהם דנו בנוגע לְהתקדמות האיחוד והיציבות של יקום היקומים. הייתה זו קבוצה נבחרת של מיכאלים ריבוניים, בנים אשר עברו שבע פעמים את חווית המתת.
כאשר מלאוּת הרעיון הרוחני המוחלט בבן הנצחי פוגש במלאות מושג האישיוּת המוחלט באב האוניברסאלי; כאשר איחוד יצירתי שכזה מושג לבסוף במלואו; כאשר מתרחשות זהות מוחלטת שכזו של רוח ויחידוּת אינסופית שכזו של מושג האישיות; או אז, ושם ממש, ומבלי שתפחת כהוא זה האישיות, או זכותה של מי מן האלוהויות האינסופיות, מבזיק בשלמותו לכדי קיום בן בורא חדש ומקורי, הבן היחיד של האידיאל המושלם ושל הרעיון רב העוצמה, אשר איחודם מצמיח אישיות בוראת חדשה זו של עוצמה ושל מושלמות.
כל בן בורא הינו הצאצא היחיד אשר נברא – ואף היחיד אשר עשוי להיברא – כתוצאה מן האיחוד המושלם של המושג המקורי של דעת אינסופית, נצחית ומושלמת, עם המושג המקורי של דעת דומה לה, ואשר שייכות שתיהן לַבוראים הקיימים-לעד של יקום היקומים. לעולם לא יוכל להתקיים בן נוסף כזה, משום שכל בן בורא הינו הביטוי הבלתי-מסויג, הגמור והסופי, וכן ההתגלמות של כל אחד מן השלבים של כל מאפיין של כל אפשרות למציאות אלוהית, אשר תוכל – במהלך הנצח כולו – להימצא, להתבטא על-ידי-, או להתפתח מאותם פוטנציאלים יצירתיים, אשר התאחדו לשם הבאתו לכדי קיום של בן מיכאל זה. כל בן בורא הינו מוחלטוּת האיחוד של המושגים האלוהיים אשר מהווים את מקורו הנשגב.
ככלל, נגזרים טבעיהם האלוהיים של הבנים הבוראים הללו באופן שווה מתכונותיהם של שני הוריהם מפרדיס. כולם חולקים את מלאוּת טיבו האלוהי של האב האוניברסאלי ואת מלאות הזכויות היצירתיות של הבן הנצחי; ואולם, בעת שהיננו מתבוננים בפעולתם המעשית של המיכאלים ביקומים, היננו מבחינים בהבדלים בולטים לעין. נראה כי חלק מן הבנים הבוראים דומים יותר לאל האב; ואילו אחרים דומים יותר לאל הבן. לדוגמה: מן המגמה המסתמנת בניהול היקום של נבאדון, עולה כי טיבו ואופיו של הבן הבורא שלו ושליטו, דומים יותר לאלו של הבן-האם הנצחי. עוד ראוי לציין, כי בראש יקומים מסוימים עומדים מיכאלים מפרדיס אשר דומים באופן שווה הן לאל האב והן לאל הבן. ובשום אופן, אין בהבחנות האלה משום ביקורת; הן הינן אך בבחינת ציון עובדה.
אינני יודע את מספרם המדויק של הבנים הבוראים הקיימים; ואולם יש לי סיבות טובות להאמין שמספרם עולה על שבע-מאות אלף. כעת, ידוע לנו שקיימים בדיוק שבע-מאות אלף איחודי-יומין, וכן שאין ממשיכים להיווצר איחודי-יומין נוספים. כמו כן, היננו מבחינים בכך שדומה כי התוכניות המוסמכות של העידן האוניברסאלי הנוכחי מראות שעל איחוד-יומין אחד להיות מוצב בכל יקום מקומי ולשמש כשגרירו המייעץ של השילוש. עוד היננו מבחינים בכך שמספרם ההולך וגדל של הבנים הבוראים כבר עלה על מספרם של איחודי היומין, אשר איננו משתנה. ואולם, מעולם לא נמסרו לנו פרטים בנוגע לגורלותיהם של המיכאלים אשר מעבר למספר שבע-מאות אלף.
בני פרדיס מן הסדר הראשי הינם המתכננים, הבוראים, הבנאים והמנהלים של תחומיהם, היקומים המקומיים של הזמן והמרחב, המהווים את היחידות היצירתיות הבסיסיות של שבעת יקומי העל האבולוציוניים. בן בורא מורשה לבחור את אזור החלל בקוסמוס אשר בו תתרחש פעילותו העתידית, ואולם, לפני שיורשה להתחיל ולוּ בארגון הפיזי של יקומו, שומה עליו לבלות זמן ממושך בהתבוננות המוקדשת ללימוד מאמציהם של אחיו הבוגרים ביצירות השונות הממוקמות ברחבי יקום העל אשר בו תתרחש פעילותו שלו. ולפני כל זאת, יהיה על הבן המיכאל להשלים את חווייתו הממושכת והייחודית של ההתבוננות בפרדיס, וכן את האימון בהאוונה.
כאשר יוצא בן בורא מפרדיס להרפתקת יצירתו של יקום, אשר הוא עצמו יעמוד בראשו – ולמעשה יהיה לאלוהיו – של אותו יקום מקומי פרי ארגונו, או אז, ימצא עצמו בפעם הראשונה בקשר קרוב עם המקור והמרכז השלישי, ובמובנים רבים אף יהיה תלוי בו. אף כי הרוח האינסופית שוכנת במרכזם של כל הדברים לצד האב ולצד הבן, עתידה היא לשמש בפועל כעוזרתו היעילה של כל בן בורא. לפיכך, לכל בן בורא נלווית בת יצירתית של הרוח האינסופית, אותה הוויה אשר עתידה לשמש כַּסועדת האלוהית, כְּרוח האם של היקום המקומי החדש.
יציאתו של בן מיכאל לדרך זו משחררת לעד את זכויות היצירה שלו מן המקורות ומן המרכזים של פרדיס, והן כפופות אך ורק למגבלות מסוימות הטבועות בקדם-הקיום של מקורות ומרכזים אלו, וכן לעוצמות ולנוכחויות קודמות אחרות. בין המגבלות האלה על זכויות היוצר המוקנות לאביו של יקום מקומי – אשר אחרת היו עוצמתיות-בכל – ניתן למנות את:
1. האנרגיה-חומרנשלטת בידי הרוח האינסופית. לפני שיוכלו להיווצר צורות או דברים חדשים כלשהם – קטנים כגדולים – ולפני שניתן יהיה לנסות ליצור התמרות חדשות של אנרגיה-חומר, חייב בן בורא לקבל את הסכמתה ואת שיתוף הפעולה הפעיל של הרוח האינסופית.
.טיפוסים ותוכן של יצורים נשלטים בידי הבן הנצחי. בטרם יוכל בן בורא לעסוק ביצירת טיפוס חדש כלשהו של הוויה, או ביצירת תוכן חדש כלשהו של יצור, שומה עליו לקבל את הסכמת האֵם-הַבֵּן הַנִצְחִית וְהַמְקוֹרִית.
3.אישיות מתוכננת ומוענקת על-ידי האב האוניברסאלי.
הסוגים והתבניות של הדעת נקבעים על-ידי גורמי ההוויה הקודמים ליצור. לאחר שגורמים אלו התאגדו על-מנת לכונן יצור (אישי או אחר), מוענקת הדעת על-ידי המקור והמרכז השלישי, אשר הינו המקור האוניברסאלי של סעד הדעת בעבור כלל ההוויות המצויות מתחת לרמת הבוראים הפרדיסיים.
השליטה בְּתכניות ובסוגי הרוח תלויה ברמה של מופעיהן. בסיכומו של דבר, נשלט התכנון הרוחני על-ידי השילוש, או על-ידי מתנות הרוח הקודמות-לשילוש של אישיויות השילוש – האב, הבן והרוח.
כאשר בן אלוהי ומושלם שכזה ניכס לעצמו את המרחב בחלל של היקום שאותו הוא בחר; כאשר נפתרו הבעיות הראשוניות של חומריוּת היקום והתייצבותו הבסיסית; וכאשר יצר הבן איחוד יעיל של שיתוף פעולה לצרכי עבודה עם הבת המשלימה של הרוח היצירתית; או אז מתחילים בן היקום ורוח היקום הללו את הקשר, אשר נועד להיות המקור לקהילת ילדיהם הרבים מספור ביקומם המקומי. בקשר עם מאורע זה, משתנה טיבה של התמקדות הרוח היצירתית של הרוח האינסופית של פרדיס, ומקבלת את איכויותיה האישיות של רוח האם של יקום מקומי.
אף-על-פי שכל הבנים הבוראים הינם אלוהיים כהוריהם בפרדיס, אף-אחד מהם אינו דומה בדיוק למשנהו; כל אחד מהם הינו ייחודי, מגוּון, בלעדי ומקורי, הן בטיבו והן באישיותו. והואיל והם הינם הארכיטקטים והיוצרים של תוכניות החיים בתחומיהם, רב-גוניוּת זו מבטיחה גם כי תחומיהם יהיו מגוּונים בכל צורה ושלב של קיום חי אשר מוצאם מן המיכאל, ואשר עשויים להיווצר בהם או להתפתח בהם לאחר מכן. מכאן שסדרי היצורים הילידים ביקומים המקומיים הינם מגוונים למדי. אין שניים מהם אשר מנוהלים או מיושבים על-ידי הוויות ילידיות ממוצא-כפול אשר יהיו זהים בכל המובנים. בתחומו של כל יקום על, מחצית מתכונותיהם הטבועות הינן דומות למדי, בהיותן נגזרות מן הרוחות היצירתיות האחידות; ואילו המחצית השנייה משתנה, באשר מקורה הוא מן הבנים הבוראים המגוּונים. ואולם, רב-גוניות שכזו אינה מאפיינת את היצורים אשר מקורם הבלעדי הינו ברוח היצירתית, ואף לא את אותן הוויות מיובאות אשר הינן ילידות היקום המרכזי או יקומי העל.
כאשר בן מיכאל נעדר מיְקומו, מנוהלת ממשלתו על-ידי ההוויה הילידית הראשונה, כוכב הבוקר הבהיר, הוא המנהל הכללי של היקום. בזמנים מעין אלו, עצתו והנחייתו של איחוד היומין לא תסולא בפז. במשך היעדרויותיו אלה, יכול הבן הבורא להפקיד את שליטת העל של נוכחותו הרוחנית בעולמות המיושבים ובלבבות ילדיו בני התמותה בידי עמיתתו רוח האם. ולעולם נותרת רוח האם של יקום מקומי בַּמַּטֶּה שלו, ומשם שולחת היא את דאגתה התומכת ואת סעד הרוח שלה לכל קצותיו של תחום אבולוציוני זה.
נוכחותו האישית של בן בורא ביקומו המקומי איננה נחוצה לשם ההתנהלות החלקה של בריאה חומרית ממוסדת. בנים אלו עשויים לנסוע לפרדיס, ועדיין ימשיכו יקומיהם לנוע בחלל. הם עשויים להניח את מטֶה השליטה ולהתגשם כילדים של הזמן; ועדיין תמשכנה ממלכותיהם לנוע מסביב למרכזיהן התואמים. אף התארגנות חומרית איננה בלתי-תלויה באחיזת הכבידה המוחלטת של פרדיס, או בשליטת-העל הקוסמית הטבועה בנוכחות המוחלט הבלתי-מוגדר בחלל.
תחום של יקום ניתן לבּן בורא בהסכמת שילוש פרדיס ובאישורה של רוח האב המפקחת על אותו יקום-על. פעולה זו כמוה כהעברת חֲזָקָה פיזית, כשטר בעלות קוסמי. ואולם, רוממותו של בן מיכאל מרמת השלטון הראשונית הזו, בעלת המגבלה העצמית, אל הנשגבות ההתנסותית של ריבונות אשר אותה רכש בעצמו, מגיעה הודות לחוויותיו האישיות במסגרת עבודת יצירת היקום ומתת ההתגשמות. עד אשר ישיג ריבונות הנרכשת-במתת, הוא שולט אך כבא-כוחו של האב האוניברסאלי.
בכל עת יכול בן בורא לטעון לריבונות מלאה על הבריאה שאותה ברא בעצמו, אך הוא בוחר בחוכמה להימנע מכך. זאת משום שאם ייקח לעצמו – בטרם עבר דרך התגשמויות המתת כיצור – ריבונות עילאית אשר לא הרוויח אותה, או אז ייסוגו אישיויות פרדיס השוכנות ביקומו המקומי. ואולם, מעולם לא אירע כדבר הזה בכל רחבי בריאוֹת הזמן והמרחב.
עצם עובדת פעולת הבריאה מרמזת על הריבונות המלאה, ואולם המיכאלים בוחריםלהרוויח אותה באופן התנסותי, ובכך לשמר את שיתוף הפעולה המלא של כל אישיויות פרדיס המסופחות לממשלת היקום המקומי. אין אנו יודעים ולוּ על מיכאל אחד אשר פעל אי-פעם אחרת; ואולם, הם כולם יכלו לבחור לעשות כן, בהיותם לאמיתו של דבר בנים בעלי בחירה חופשית.
ריבונותו של בן בורא ביקום מקומי עוברת דרך שישה, ואולי דרך שבעה, שלבים של התבטאות התנסותית. שלבים אלה מופיעים בסדר הבא:
1. ריבונות ראשונית כבא-כוח – הסמכוּת הארעית הבדידה המופעלת על-ידי בן בורא, עוד בטרם רכשה עמיתתו הרוח היצירתית איכויות אישיוֹת.
2. ריבונות משותפת כבאי-כוח – שלטונם המשותף של הזוג הפרדיסי לאחר שרוח האם האוניברסאלית השיגה אישיוּת.
3. ריבונות מתעצמת כבא-כוח – ההתקדמות בסמכותו של בן בורא במהלך התקופה בה הוא נותן עצמו שבע פעמים במתת כיצור.
4. ריבונות עילאית – הריבונות המוסדרת שבאה בעקבות השלמת המתת השביעית. בנבאדון, תחילת הריבונות העילאית מקבילה לסיום המתת של מיכאל באורנטיה. והיא מתקיימת מזה מעט יותר מאלף ותשע-מאות שנים במושגי הזמן הפלנטארי שלכם.
5. ריבונות עילאית מתעצמת – מערכת היחסית המתקדמת הנובעת מהתייצבותם של רוב יצוריו של עולם במעמד של אור וחיים. שלב זה שייך לַעתיד שטרם הושג ביקומכם.
6. ריבונות של שילוש – ריבונות זו מופעלת בשעה שכלל היקום התייצב זה מכבר במעמד של אור וחיים.
7. ריבונות שטרם-נתגלתה – מערכות היחסים שאינן-ידועות השייכות לעידן אוניברסאלי עתידי.
בקבלו את הריבונות התחילית במעמד של בא-כוח על היקום המקומי המתוכנן, נשבע מיכאל בורא בפני השילוש כי לא יכריז על ריבונות עילאית בטרם הושלמו שבע משימות המתת כיצור, ובטרם אושרו על-ידי שליטי יקום העל. ואולם, לולא יכול היה בן מיכאל להכריז כרצונו על ריבונות שכזו, שאותה לא הרוויח, כי אז לא הייתה כל משמעות לשבועה שלא לעשות כן.
אף במהלך העידנים שבטרם המתת, בן בורא שולט בתחומו באופן כמעט-עילאי בשעה שאין מתקיימת התנגדות בחלק זה או אחר שלו. שליטה מוגבלת הייתה מתבטאת אך בקושי, לוּ הייתה הריבונות נותרת בלתי-מאותגרת לעולם. הריבונות אשר מפעיל בן בורא של טרום-מתת ביקום בו אין התמרדות, אינה גדולה יותר מן הריבונות ביקום שבו היא קיימת; ואולם, במקרה הראשון של הריבונות המגבלות אינן נגלות לעין; בעוד שבמקרה השני הן כן נגלות לעין.
אם סמכותו או ממשלתו של בן בורא עומדת אי-פעם תחת אתגר, התקפה, או שהיא מושׂמת בסכנה, הוא מחויב לנצח לקיים, לשמר ולהגן על בריאתו האישית, ובמקרה הצורך אף להחזירה. בנים בוראים שכאלה עשויים לחוות טרדות או הצקות אך ורק על-ידי יצורים שהם עצמם בראו, או על-ידי הוויות גבוהות יותר אשר בוחרות לעשות כן. ניתן להסיק כי אין זה סביר ביותר ש"הוויות גבוהות יותר", אלה אשר מקורן הינו ברמות גבוהות מאלה של היקום המקומי, תטרדנה בן בורא, ואכן כאלה הם פני הדברים. ואולם, אם זוהי בחירתן, הן יכולות לעשות כן. בקרב אישיוּת, המידות הטובות הינן רצוניות; בקרב יצורים בעלי רצון חופשי, היושרה אינה אוטומאטית.
בטרם סיים בן בורא את נתיבת המתת שלו, שולט הוא תחת מגבלות ריבונות מסוימות, שאותן מֵּשִׁית הוא על עצמו; ואולם, לאחר סיום שירות המתת, שולט הוא הודות לחוויות הממשיות שאותן חווה בשעה שהתגשם כדמות יצוריו המגוּונים ובצורתם. מששהה בורא שבע פעמים בקרב יצוריו, ומשנסתיימה נתיבת המתת, או אז מתייצב הוא בסמכותו העילאית ביקום; או אז הופך הוא לבּן מאסטר, לריבון ולשליט עילאי.
הטכניקה להשגת ריבונות עילאית על יקום מקומי כוללת את שבעת הצעדים ההתנסותיים הבאים:
1. לחדור באופן התנסותי שבע רמות הוויה של יצורים באמצעות הטכניקה של התגשמות המתת בדמותם של היצורים ברמה הנידונה.
2. לערוך הקדשה התנסותית לכל אחד משבעת הרבדים של רצון אלוהות פרדיס, כפי שזו באה לידי ביטוי אישי בשבע רוחות האב.
3. לחצות כל אחת משבע ההתנסויות ברמות היצורים, במקביל לביצוע של אחת משבע ההקדשות לרצון של אלוהות פרדיס.
4. להציג באופן התנסותי, ובכל רמת יצור, את פסגת החיים כיצור לאלוהות פרדיס ולכל היצורים התבוניים ביקום.
5. לגלות באופן התנסותי, ובכל רמת יצור, את אחד משלבי שבע רמות רצון האלוהות, לרמת המתת ולכל היקום.
6. לאחד באופן התנסותי את שבעת הרבדים של ההתנסות כיצור, עם התנסות ההקדשה בעלת שבעת הרבדים, לשם גילוי טיבה ורצונה של האלוהות.
7. להגיע למערכת יחסים חדשה וגבוהה יותר עם ההוויה העליונה. השלכת הטוטאליות של התנסות בורא-ברוא זו מעצימה את מציאותיות האל העליון ביקום העל, את ריבונותו בזמן ובמרחב של הַעֶלְיוֹן הַכֹּל-יָכוֹל, וכן הופכת לעובדה את ריבונותו העילאית של מיכאל מפרדיס ביקום מקומי.
כאשר בן בורא מיישב את סוגיית ריבונותו ביקום מקומי, הוא לא רק מדגים את יכולתו לשלוט, אלא גם מגלה את טיבן של אלוהויות פרדיס ומציג את גישתן בעלת שבעת ההיבטים. ההבנה הסופית והערכתו של היצור את עליונות האב נוגעת להרפתקת הבן הבורא, אשר במסגרתה הוא מוחל על כבודו ומקבל על עצמו את המשימה להתגשם בדמות יצוריו ולחוות את חוויותיהם. בני פרדיס ראשיים אלו הינם המגלים האמיתיים של טיבו האוהב של האב ושל סמכותו המיטיבה; זהו אותו אב אשר – בשיתוף עם הבן ועם הרוח – עומד בראש כלל העוצמה, האישיות והממשל בכל רחבי ממלכות היקומים.
קיימות שבע קבוצות של בנים בוראים של מתת, המסוּוגות בהתאם למספר הפעמים אשר העניקו עצמם בנים אלו ליצורים של תחומיהם. קבוצות אלה נעות על הטווח שהחל מההתנסות הראשונית, מעלָה דרך חמש הספֵירות הנוספות של התקדמות במתת, עד להשגת הפרק השביעי והאחרון בהתנסות כברוא-בורא.
משימות המתת של האוונאלים כרוכות תמיד בהתגשמות בגוף בן-תמותה, ואולם שבע התנסויות המתת של בן בורא כרוכות בהופעתו בשבע רמות יצורים, וקשורות לגילוי של שבעת הביטויים הראשיים של רצון האלוהות וטיבה. בטרם יוכלו לטעון לסמכות מבוססת ועילאית על היקומים שהם עצמם בראו, עוברים כל הבנים הבוראים – ללא יוצא-מן-הכלל – שבע פעמים דרך נתינה זו את עצמם לילדיהם-יציריהם.
אף-על-פי שמשימות מתת אלה משתנות ממגזר למגזר ומיקום ליקום, תמיד הן כוללות את מתת ההרפתקה כבן-תמותה. במסגרת המתת האחרונה, מופיע בן בורא כחבר באחד הגזעים הגבוהים ביותר של בני-תמותה בעולם מיושב כלשהו, בדרך-כלל כחבר קבוצת הגזע המכילה את המורשת התורשתית הרחבה ביותר של הענף האדמי, אשר יובא קודם לכן על-מנת לרומם את מעמדם הפיזי של האנשים שמוצאם מן החי. אך ורק פעם אחת במהלך שבעת השלבים של נתיבתו כבן מתת, נולד מיכאל פרדיסי מרחם אישה, כפי שמופיע בתיעודיכם על אודות התינוק מבית-לחם. אך ורק פעם יחידה הוא חי ומת כחבר בסדר הנמוך ביותר של היצורים האבולוציוניים הרצוניים.
לאחר כל אחת מהתנסויות המתת ממשיך הבן "לימינו של האב" על-מנת להשיג שם את הקבלה של האב את המתת, וכן על-מנת לקבל הנחייה כהכנה לפרק הבא של שירותו ביקום. לאחר המתת השביעית והאחרונה, מקבל בן בורא מן האב האוניברסאלי סמכות ושליטה עילאית על יקומו.
ואף נרשם כי הבן האלוהי האחרון שהופיע על הפלנטה שלכם היה בן בורא מפרדיס אשר השלים שישה שלבים בנתיבת המתת שלו; משום כך, כאשר ויתר הוא על אחיזתו המודעת בחייו הגשמיים באורנטיה, היה יכול לומר באמת, ואכן אמר – "כֻּלָּה"; ואכן בכך נסתיימה נתיבתו, פשוטו כמשמעו. מותו באורנטיה השלים את נתיבת המתת שלו; היה זה הצעד האחרון שנדרש לשם מילוי השבועה הקדושה שלו כבן בורא מפרדיס. וכאשר נרכשת התנסות זו, הופכים בנים שכאלו לריבוני-יקום עילאיים; לא עוד שולטים הם כבאי-כוחו של האב, אלא בזכות עצמם ובשמם כ"מלך המלכים ואדון האדונים". למעט יוצאים-מן-הכלל ידועים מסוימים, בנים אלו, אשר התנסו במתת מזה שבע פעמים, הינם עילאיים ללא סייג ביקומי משכנם. באשר ליקומם המקומי, "כל שלטון אשר בשמיים ובארץ" נמסר לבן מאסטר מנצח זה היושב לבטח על כס מלכותו.
לאחר שסיימו את נתיבות המתת שלהם, מוּכרים הבנים הבוראים כסדר נפרד – כבנים מסוג מאסטר בעלי שבעה היבטים. הבנים מסוג מאסטר זהים באישיותם לבנים הבוראים, ואולם, הם חוו התנסות כה ייחודית בעת המתת, כך שלרוב נחשבים הם כנמנים על סדר אחר. כאשר בן בורא רואה לנכון לבצע מתת, שינוי אמיתי וקבוע עתיד להתרחש. עם זאת, אמת היא כי בן המתת עודו בורא, ואולם, הוסיף הוא לטיבו את ההתנסות כברוא, אשר לנצח מעלָה אותו מן הרמה האלוהית של בן בורא אל המישור ההתנסותי של הבן המאסטר, זה אשר הרוויח במלואה את הזכות לשלוט בְּיקום ולנהל את עולמותיו. הוויות שכאלה מגלמות את כל אשר ניתן לקבל מהורים אלוהיים, וחובקות את כל אשר ניתן להפיק מן ההתנסות כיצור ההופך למושלם. מדוע, אם כן, יקונן אדם על מוצאו הנמוך ועל הנתיבה האבולוציונית הנכפית עליו, בעוד שהאלים עצמם מחויבים לעבור דרך התנסות שקולה בטרם יוכרו כבעלי-התנסות ראויים וככשירים באופן מלא בסופו-של-דבר לשלוט על תחומי יקומם שלהם!
עוצמתו של מיכאל מאסטר הינה בלתי-מוגבלת משום שהיא נובעת מהתנסות משותפת עם שילוש פרדיס, והיא הינה ללא-עוררין בשל היותה מבוססת על התנסות בפועל בחייהם של אותם יצורים הכפופים למרותו. טיב ריבונותו של בן בורא בעל שבעה היבטים הינו עילאי משום שהוא:
1. כולל את נקודת המבט בעלת שבעת ההיבטים של אלוהות פרדיס.
2. מגלם גישה בעלת שבעה היבטים של יצורי זמן ומרחב.
3. מסנתז באופן מושלם את גישת פרדיס ואת נקודת מבטם של היצורים.
לפיכך, ריבונות התנסותית זו כוללת את מלוא אלוהיותו של האל בעל שבעת ההיבטים, המגיעה לשיאה בהוויה העליונה. וריבונותו האישית של בן בעל שבעה היבטים היא כריבונותה העתידית של ההוויה העליונה, אשר תגיע בעתיד כלשהו לכדי שלמות, באשר היא כוללת את מלוא התוכן האפשרי של העוצמה והסמכות של שילוש פרדיס, אשר ניתנות לביטוי במגבלות הזמן והמרחב הנידונים.
וכאשר זוכה בן מיכאל בריבונות עילאית ביקום מקומי, מאבד הוא את הכוח ואת ההזדמנות ליצור סוגים חדשים לחלוטין של הוויות ברואות בעידן האוניברסאלי הנוכחי. ואולם, אובדן היכולת של בן מאסטר ליצור סדרים חדשים לגמרי של הוויות איננו פוגם כהוא זה בעבודת פיתוח החיים אשר התבססה זה מכבר ומצויה בתהליך התפתחות; התוכנית האדירה הזו של התפתחות היקום ממשיכה להתקדם ללא הפסקה וללא מגבלה כלשהי. השגת הריבונות העילאית על-ידי בן מאסטר מרמזת על אחריותו למסירות אישית לשם טיפוחו וניהולו של כל מה שתוכנן ונברא זה מכבר, וכן של מה שעתיד להיווצר על-ידי אלה שכבר תוכננו ונבראו כאמור. בחלוף הזמן, עשוי להתפתח מִגוון אינסופי-כמעט של הוויות, ואולם, מכאן ואילך בן מאסטר לא ייצור באופן ישיר כל תבנית חדשה או סוג חדש של יצורים תבוניים. זהו הצעד הראשון, הראשית, של ממשל מבוסס בכל יקום מקומי שהוא.
רוממותו של בן אשר התנסה במתת בפעם השביעית למעמד של ריבון עילאי, משמעה תחילת סופו של עידן של אי-וודאות ושל בלבול יחסי. לאחר מאורע זה, כל אשר אינו ניתן להיהפך בזמן מן הזמנים לרוחני, יפורק במוקדם או במאוחר; כל אשר אינו יכול להפוך אי-פעם מתואם עם המציאות הקוסמית, יושמד בסופו של דבר. כאשר מנת החמלה האינסופית והסבלנות אשר אין-לה-שיעור ממצות את עצמן בניסיון לזכות בדבקותם ובמסירותם של היצורים הרצוניים של העולמות, יצאו הצדק והיושרה וידם על העליונה. כל אשר אין בידי החמלה לשקם, יוכחד בסופו של דבר בידי הצדק.
משהוצבו המיכאלים המאסטרים כשליטים ריבוניים, הם הינם עילאיים ביקומם המקומי. המגבלות היחידות המושתות על שלטונם טבועות בקיומם הקודם של כוחות ושל אישיויות מסוימים ביקום. מלבד זאת, הבנים המאסטרים הינם עילאיים ביקומם המקומי בסמכותם, באחריותם ובעוצמתם הניהולית; הם הינם כבוראים וכאלים, עילאיים בכל הלכה למעשה. ובכל הנוגע לתפקודו של יקום מקומי נתון, אין שיעור לחוכמתם.
לאחר רוממותו לרמה של ריבונות מבוססת ביקום מקומי, מחזיק המיכאל מפרדיס בשליטה מלאה על כל בני האל האחרים הפועלים בתחומו, והוא רשאי לשלוט בחופשיות בהתאם למושגיו-הוא על אודות צרכי העולמות אשר לו הם. ברצונו, יוכל בן מאסטר לשנות את סדרי השיפוט הרוחני ואת ההתאמות האבולוציוניות של העולמות המיושבים. ובנים שכאלה אכן מבצעים את התוכניות שאותן הם בחרו בכל הנוגע לצרכי פלנטות החלל, ובייחוד בנוגע לעולמות אשר בהם הם שהו כיצורים; ובאופן ייחודי אף יותר, בנוגע לאותו עולם אשר בו חוו את המתת הסופית, הפלנטה אשר בה התגשמו כדמות בשר ודם בני-תמותה.
נראה כי הבנים המאסטרים מצויים בתקשורת מושלמת עם עולמות המתת שלהם; לא רק עם אלו שבהם שהו באופן אישי, אלא עם כל העולמות אשר בהם העניק עצמו בן סמכותי. קשר זה נשמר באמצעות נוכחותם הרוחנית האישית, רוח האמת, אשר ביכולתם לשלחה "לשכון בכל בשר". כמו כן, שומרים בנים מאסטרים אלה על קשר רצוף עם בן-האם הנצחי אשר במרכז כל הדברים. השגתם האוהדת משתרעת על כל הטווח, החל מן האב האוניברסאלי במרומים ועד לגזעים הנמוכים של החיים הפלנטאריים בעולמות הזמן.
אף-אחד אינו יכול להתיימר לדון מתוך סמכות סופית בטיבם או בגורלם של הריבונים המאסטרים בעלי שבעת ההיבטים של היקומים המקומיים; ואף-על-פי-כן, היננו מרבים להעלות השערות בנוגע לנושאים אלו. לימדוּנּו – והיננו מאמינים שאכן אלה הם פני הדברים – כי כל מיכאל פרדיסי הינוהמוחלט של מושגיה של האלוהות הדואלית, אשר מהווים את מקורו; וככזה, מגלם הוא תכונות ממשיות של אינסופיותם של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי. מן ההכרח הוא כי המיכאלים הינם חלקיים ביחס לַאינסופיות בכללותה, ואולם אך סביר הוא כי מוחלטים הם ביחס לאותו חלק של האינסופיות הנוגע למקורם. ואולם, בעודנו מתבוננים בעבודתם בעידן האוניברסאלי הנוכחי, אין אנו מבחינים בכל פעולה אשר הינה מעבר לסופית; כלל היכולות העל-סופיות המשוערות חייבות, אם כן, להיות מוכלות בהם ועד כה באופן סמוי מעין.
סיום נתיבות המתת כיצורים, והרוממות למעמד של ריבונות עילאית, חייבים לסמל את השתחררותן המלאה של יכולותיו של המיכאל לפעולה סופית, במקביל להופעתן של יכולות שירות שהינן מעבר-לסופיות. ועל כן, היננו מציינים בהקשר זה, כי בנים מאסטרים שכאלה מנוּעים מליצור סוגים חדשים של יצורים; וללא ספק, מגבלה זו הופכת לנחוצה בשל השתחררות הפוטנציאלים העל-סופיים שלהם.
קיימת סבירות גבוהה לכך שיכולות יצירה לא-נודעות אלה יוותרו מוכלות בעצמן במשך העידן האוניברסאלי הנוכחי. ואולם, היננו מאמינים כי אי-שם בעתיד הרחוק, ביקומי החלל החיצון אשר מוּנעים כעת, החבירה של בן מאסטר בעל שבעה היבטים לרוח יצירתית מדרגה שביעית, עשויה להשיג רמות שירות מוחלטופיות, אשר תלוּוינה בהופעתם של דברים, משמעויות וערכים חדשים ברמות טרנסצנדנטאליות ובעלי משמעות אוניברסאלית מרבית.
בדיוק כשם שהאלוהות של העליון מתממשת מתוקף התנסות בשירות, כך הבנים הבוראים משיגים את התממשותם האישית של הפוטנציאלים האלוהיים-פרדיסיים הטמונים בטיבם הבּל-ישוער. בשעה שהיה באורנטיה, אמר פעם מיכאל המשיח, "אנוכי הדרך, אנוכי האמת ואנוכי החיים." והיננו מאמינים כי במהלך הנצח אכן עתידים המיכאלים להיות, פשוטו כמשמעו, "הדרך, האמת והחיים", ולעולם לפרוץ, בעבור כל האישיויות האוניברסאליות, את הנתיב המוליך מאלוהות עליונה, דרך מוחלטוֹפיוּת מרבית ועד לסופיות נצחית של האלוהות.
[הוצג על-ידי הופך בינה למושלמת מאוורסה.]
קיימות שלוש קבוצות של הוויות המכוּנות בני האל. בנוסף לסדר של בני האל היורדים ולסדר של בני האל המרקיעים, קיימת קבוצה שלישית הידועה בכינוי בני האל ששולשו. סדר הבנים ששולשו נחלק לשלוש מחלקות עיקריות בהתאם למקור של מִגוון האישיויות הנכללות בו, בין אם הן נתגלו ובין אם לאו. מחלקות עיקריות אלה הינן:
1. בנים ששולשו על-ידי האלוהות.
2. בנים שאומצו על-ידי השילוש.
3. בנים ששולשו על-ידי בריה.
בלא קשר למקורם, כל בני האל ששולשו חולקים במשותף את חוויית השילוש, בין אם כחלק ממקורם ובין אם כחוויית האימוץ על-ידי השילוש אשר הושגה לאחר מכן. הבנים אשר שולשו על-ידי האלוהות אינם נכללים בתיאורים אלו; ולכן, תצומצם הצגה זו לתיאורן של שתי הקבוצות הנותרות, ובפרט זו של בני האל שאומצו על-ידי השילוש.
כל הבנים שאומצו על-ידי השילוש הינם ממקור יחיד או כפול, אך לאחר האימוץ על-ידי השילוש הם מקדישים עצמם לעד לשירות השילוש ולמילוי משימותיו. סגל זה, כפי שנתגלה וכפי שהוא מאורגן לשירות ביקומי העל, מונה שבעה סדרים של אישיויות:
1. שְׁלִיחִים עָצְמָתִיִּים.
2. אֵלֶּה שֶׁסַּמְכוּתָם גְּבוֹהָה.
3. אֵלֶּה בְּלֹא שֵׁם וּמִסְפָּר.
4. נֶאֶמְנֵי הַמִשְׁמֹרֶת שֶׁשֻּׁלַּשׁוּ.
5. הַשַׁגְרִירִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
6. שׁוֹמְרִים שְׁמֵימִיִּים.
7. סַיָּעִים לְבֶן גָּבוֹהַּ.
שבע קבוצות האישיויות האלה מסווגות שוב בהתאם למקורן, לטיבן ולתפקודן, לשלוש תת-מחלקות עיקריות: בני ההגשמה ששולשו, בני הבחירה ששולשו ובני המושלמות ששולשו.
בני ההגשמה ששולשו –השליחים העוצמתיים, אלה בעלי הסמכות הגבוהה ואלה בלא שם ומספר – הינם כולם בני-תמותה מרקיעים מותכי-מכוונן אשר הגיעו לפרדיס והתקבלו לסגל הסופיונות. ואולם, הם עצמם אינם סופיונים; עם אימוצם על-ידי השילוש הוסר שמם מן הרשימה השמית של הסופיונים. הבנים החדשים של סדר זה עוברים סדרה קצרה יחסית של קורסים מסוימים במעגלי פלנטות המטות של האוונה, תחת ידם של נצחי היומין. לאחר סדרה זו הם מוצבים לשירותם של עתיקי היומין בשבעת יקומי העל.
בני הבחירה ששולשוכוללים את נֶאֶמְנֵי הַמִשְׁמֹרֶת שֶׁשֻּׁלַּשׁוּ ואת הַשַׁגְרִירִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ. אלו מגויסים מקרב אחדים מהשרפים האבולוציוניים ומקרב היצורים האֶמְצַעדַּרְכִּיים המֻתָּקים אשר חצו את האוונה והגיעו לפרדיס, כמו גם מתוך אחדים מבני התמותה מותכי-הרוח ומותכי-הבן אשר העפילו אף הם לאי המרכזי של האור והחיים. לאחר אימוצם על-ידי שילוש פרדיס ובסיומו של אימון קצר בהאוונה, מוצבים בני הבחירה ששולשו לשירות בחצרותיהם של עתיקי היומין.
בני המושלמוּת ששולשו.השומרים השמימיים ואלו המתואמים להם, הסייעים לבן גבוה, מהווים קבוצה ייחודית של אישיויות אשר שולשו פעמיים. אלו הם הבנים ששולשו-על-ידי-בריה של אישיויות האוונה-פרדיס, או של בני-תמותה מרקיעים שהפכו למושלמים, ואשר הצטיינו זה מכבר בשירותם בסגל הסופיונות. אחדים מבנים אלו אשר שולשו על-ידי בריה, לאחר שירות עם המבַצעים העליונים של שבע רוחות האב, ולאחר ששירתו תחת הבנים המורים של השילוש, עוברים שילוש מחדש (מאומצים) על-ידי שילוש פרדיס, ואז מוצבים לשירות בחצרותיהם של עתיקי היומין כשומרים שמימיים וכסייעים לבן גבוה. בני המושלמוּת ששולשו מוצבים ישירות לשירות ביקומי העל ללא כל אימון נוסף.
מספרם של עמיתינו אשר מקורם בשילוש – ההופכים בינה למושלמת, היועצים האלוהיים והפוסקים האוניברסאליים – הינו קבוע; זאת בעוד שמספרם של הבנים שאומצו על-ידי השילוש ממשיך לגדול כל העת. כל שבעת הסדרים של הבנים שאומצו על-ידי השילוש מוצבים לשירות כחברים באחת מממשלות יקומי העל, כאשר המספר שלהם בשירות כל יקום-על הינו זהה; מעולם לא אבד מי מהם. הוויות שאומצו על-ידי השילוש מעולם לא סטו מדרך הישר; אומנם עלולות הן למעוד באופן זמני, אך אף אחת מהן לא נמצאה אשמה בביזוי ממשלות יקומי העל. בני ההגשמה ובני הבחירה מעולם לא שגו בעת שירותם באורוונטון, ואולם בני המושלמוּת ששולשו שגו לעיתים בשיפוטם ובכך גרמו לבלבול ארעי.
תחת הנחייתם של עתיקי היומין, פועלים כל שבעת הסדרים כקבוצות בעלות שלטון-עצמי. תחומי השירות שלהם הינם נרחבים ביותר; בני המושלמות ששולשו אינם עוזבים את יקום העל אשר בו הוצבו, אך עמיתיהם ששולשו מסיירים ברחבי היקום המקיף, ונוסעים מן העולמות האבולוציוניים של הזמן והמרחב ועד לאי הנצחי של פרדיס. ואף כי עשויים הם לפעול בכל אחד מיקומי העל, לעולם הם עושים כן אך כחברים בממשלת העל אשר בה הוצבו במקור.
כפי הנראה, הבנים שאומצו על-ידי השילוש הוצבו לשירות של קבע בשבעת יקומי העל; תוקפה של הצבה זו הינה באופן וודאי למשך העידן האוניברסאלי הנוכחי, ואולם מעולם לא נמסר לנו שהיא עתידה להיות נצחית.
שליחים עוצמתיים משתייכים לקבוצה המרקיעה של הבנים ששולשו. הם מהווים סוג של בני-תמותה אשר הפכו למושלמים ואשר נבחנו בעת מרידה, או לחלופין, אשר הוכיחו באופן שקול את נאמנותם; כולם עברו דרך מבחן מוגדר כלשהו של נאמנות ליקום. בזמן כזה או אחר בעת הרקעתם לפרדיס הם עמדו איתן אל מול חוסר נאמנותם של הממונים עליהם, וחלקם אף החליפו בפועל את מקומם של מנהיגים בלתי-נאמנים שכאלו ופעלו בנאמנות במקומם.
מצוידים בחוויות אישיות שכאלה של דבקות ושל נאמנות, חוצים בני-תמותה מרקיעים אלו את האוונה יחד עם זרם עולי הרגל של הזמן, מגיעים לפרדיס, מסיימים את שהותם שם והופכים מוכשרים להתקבל לסגל הסופיונוּת. או אז עוברים הם שילוש בחיבוק הסודי של שילוש פרדיס, ולאחר מכן מוצבים כעמיתי עתיקי היומין לניהול ממשלות שבעת יקומי העל.
כל בן-תמותה אשר חווה התקוממות ופעל בנאמנות אל מול מרידה, עתיד להפוך בסופו של דבר לשליח עוצמתי בשירות יקום על. דבר דומה חל גם על כל יצור מרקיע אשר מצליח למנוע שגיאה, רוע או חטא; זאת הואיל וערכה של פעולה אשר נועדה למנוע מרידה – או לייצר רמות נאמנוּת גבוהות יותר בעת משבר אוניברסאלי – נחשבת גבוהה אף יותר מערכה של נאמנות בזמן מרידה בפועל.
השליחים העוצמתיים הבכירים נבחרו מתוך בני התמותה המרקיעים של הזמן והמרחב אשר היו בין הראשונים להגיע לפרדיס, ואשר רבים מהם חצו את האוונה בתקופתו של גראנדפאנדה. ואולם, השילושים הראשונים של שליחים עוצמתיים אירעו אך ורק כאשר כָּלל סגל המועמדים נציגים מכל אחד משבעת יקומי העל. הקבוצה האחרונה מסדר זה אשר הוסמכה בפרדיס כללה עולי רגל מרקיעים מן היקום המקומי של נבאדון.
שילוש פרדיס מאמֶץ שליחים עוצמתיים בקבוצות המונות שבע-מאות אלף שליחים כל אחת, מאה אלף המיועדים להצבה בכל יקום על. באוורסה מוצבים כמעט טריליון שליחים עוצמתיים, ויש לנו את כל הסיבות להאמין כי מספר זהה בדיוק של שליחים משרת בכל אחד מיקומי העל.
אנוכי הנני שליח עוצמתי, וייתכן שבני אורנטיה עשויים להתעניין ולדעת כי חברִי ועמיתִי לחוויית החיים כבן-תמותה צלח אף הוא את המבחן הגדול, וכן, שעל אף שבמהלך ההעפלה הממושכת פנימה אל עבר האוונה נפרדנו פעמים רבות ולתקופות ארוכות, אומצנו יחד באותה קבוצה של שבע-מאות אלף ובילינו את זמן המעבר דרך ווָיִסְגֶ'רִינְגטוֹן בסמיכות קרובה ואוהבת. ולבסוף, הוצבנו יחדיו באוורסה של אוורנטון; ולעיתים תכופות היננו אף נשלחים בצוותא לשם ביצוע משימות הדורשות את שירותם של צמד שליחים.
שליחים עוצמתיים, בדומה לכל הבנים שאומצו על-ידי השילוש, מוצבים לשירות בכל רמות הפעילות של יקומי העל. באמצעות שירות המַחְזִירוּת של יקום העל, שומרים הם על קשר מתמיד עם המטה שלהם. שליחים עוצמתיים משרתים בכל מגזריו של יקום העל, ולעיתים תכופות מבצעים משימות ביקומים המקומיים ואפילו בעולמות האינדיבידואליים, כפי שהנני עושה כעת.
בבתי הדין של יקומי העל, פועלים השליחים העוצמתיים כסנגוריהם של אינדיבידואלים ושל פלנטות המגיעים למשפט; הם אף מסייעים בידי מושלמי היומין לנהל את ענייני המגזרים הראשיים. כקבוצה, משימתם הראשית ביקום העל הינה תפקידם כמשקיפים. הם מוצבים במִגוון עולמות המטה ובפלנטות אינדיבידואליות בעלוֹת חשיבות, ומשמשים שם כמשקיפיהם הרשמיים של עתיקי היומין. וכאשר הם עושים כן, הם אף משרתים כיועצים את הרשויות המנהלות את ענייני העולמות אשר בהם הם שוהים. השליחים נוטלים חלק פעיל בכל שלבי תוכנית ההרקעה וההתקדמות של בני התמותה. יחד עם עמיתיהם ממוצא בן-תמותה, הם שומרים את ממשלות יקומי העל בקשר קרוב ואישי עם סטאטוס ההתקדמות של תוכניותיהם של בני האל היורדים.
שליחים עוצמתיים מודעים לחלוטין למלוא נתיבת ההרקעה שלהם, וזוהי הסיבה שבעטיה הם הינם סועדים כה יעילים ואוהדים, והינם שליחים כה מבינים בעת שירותם בכל עולם חלל שהוא ובעבור כל יצור זמן באשר הינו. מייד עם השתחררותכם מן הגוף, תוכלו לתקשר עימנו בחופשיות ובהבנה הואיל והיננו מגיעים מכל הגזעים המצויים בכל העולמות האבולוציוניים של החלל; כלומר, מאותם גזעים בני-תמותה אשר שוכן בהם מכוונן מחשבה ואשר עימו הם מתמזגים לאחר מכן.
הקבוצה השנייה של בני ההישג ששולשו – אלה שסמכותם גבוהה – מורכבת כולה מהוויות מותכות-מכוונן אשר מוצאן הינו בן-תמותה. אלו הם בני-תמותה אשר הפכו למושלמים, ואשר גילו – במהלך נתיבות ההרקעה הממושכות שלהם – יכולות ניהול עילאיות וגאונות ביצוע יוצאת-דופן. הם מייצגים את השמֵנֶת של יכולות הניהול הנובעות מבני התמותה השורדים של החלל.
בכל התקשרות של השילוש משולשים שבעים אלף מקרב אלה שסמכותם גבוהה. אף כי היקום המקומי של נבאדון הינו יצירה צעירה יחסית, קיימים נציגים מטעמו בקרב קבוצה מסדר זה ששולשה לאחרונה. באורוונטון מוצבים כעת יותר מעשרה מיליארד מן המנהלים המוכשרים הללו. בדומה לכל הסדרים הנפרדים של ההוויות השמימיות, הם מקיימים מטֶה מִשל עצמם באוורסה; ובדומה לבנים אחרים שאומצו על-ידי השילוש, סגל המילואים שלהם באוורסה משמש כגוף הניהול המרכזי של סדר זה באורוונטון.
אלה שסמכותם גבוהה הינם מנהלים ללא מגבלות. הם הינם המבצעים הנוכחים-בכל והיעילים-לעולם של עתיקי היומין. הם משרתים בכל ספֵירה, בכל עולם מיושב, ובכל שלב של פעילות בכל אחד משבעת יקומי העל.
בהיותן ניחנות בחוכמה ניהולית נעלה וביכולות ביצוע יוצאות-דופן, הוויות מבריקות אלה מקבלות על עצמן להציג את היבט הצדק בדיוני בתי המשפט של יקומי העל; הן מטפחות את הוצאתו של הצדק אל הפועל ואת תיקונן של שגיאות ההסתגלות ביקומים האבולוציוניים. לפיכך, אם תזומנו אי-פעם לדין – בעודכם מרקיעים דרך העולמות והספֵירות הכלולים בתוכנית ההתקדמות הקוסמית שהותוותה בעבורכם – אך סביר שלא תסבלו מאי-צדק, הואיל ואלה התובעים אתכם הינם בעצמם כאלה אשר היו בעברם יצורים מרקיעים, ואשר להם היכרות אישית עם כל שלב ושלב בנתיבה שאותה עברתם, או שאותה הינכם עוברים.
אלה בלא שם ומספר מהווים את הקבוצה השלישית והאחרונה מקרב בני ההישג ששולשו; הם הינם הנשמות המרקיעות אשר פיתחו יכולת דבקות החורגת אל מעבר ליכולותיהם של כל הבנים והבנות של הגזעים האבולוציוניים בעולמות הזמן והמרחב. הם רכשו מושג רוחני על אודות התכלית הנצחית של האב האוניברסאלי, אשר מתעלֶה באופן יחסי מעל להבנתם של היצורים המתפתחים בעלי שם או בעלי מספר; ומכאן נגזר כינויָם של אלה בלא שם ומספר. בתרגום קפדני יותר עשוי היה שמם להיות: "אלה אשר הינם מעל לשם ולמספר."
סדר זה של בנים מאומץ על-ידי שילוש פרדיס בקבוצות של שבעת-אלפים. באוורסה רשומים מעל למאה מיליון בנים שכאלה המוצבים לשירות באורוונטון.
מכיוון שאלה בלא שם ומספר הינם המוחות הרוחניים הנעלים של הגזעים השורדים, הם מתאימים במיוחד לשבת על כס המשפט ולהגיש חוווֹת-דעת כאשר מתבקשת נקודת מבט רוחנית, או כאשר ניסיון בנתיבת ההרקעה הינו חיוני על-מנת להבין כיאות את הסוגיות הנכללות בבעיה שהובאה לדיון. הם הינם המשפטנים העליונים של אורוונטון. מערכת משפטית שאינה מנוהלת כיאות עלולה להיות בבחינת לעג משפטי בעולמות מסוימים, ואולם באוורסה ובשלוחותיה המשפטיות היננו מעסיקים כשופטים וכמשפטנים את ההוויות הניחנות במנטאליות הרוחנית הגבוהה ביותר. המשפט הינו אופן התפקוד הגבוה ביותר של כל ממשל, ושומה על אלו המופקדים על פסקי הדין כי ייבּחרו משורות הטיפוסים הנעלים והאצילים ביותר מקרב היחידים המנוסים והמתחשבים ביותר.
הבחירה של מועמדים לשילוש תחת הקטגוריות של שליחים עוצמתיים, אלה שסמכותם גבוהה ואלה בלא שם ומספר, הינה טבועה ואוטומאטית. טכניקות הבחירה של פרדיס אינן שרירותיות מכל בחינה שהיא. ניסיון אישי וערכים רוחניים קובעים את מיהות הסגל של בני ההישג ששולשו. הוויות שכאלה שוות בסמכותן ואחידות במעמדן הניהולי, ואולם כולן ניחנות באינדיבידואליוּת ובקווי אופי מגוּונים; הן אינן הוויות סטנדארטיות. כולן שונות באופן טיפוסי בהתאם להבדלים שבין נתיבות ההרקעה שלהן.
בנוסף לכישורים ההתנסותיים הללו, שולשו בני ההישג בחיבוק האלוהי של אלוהויות פרדיס. כתוצאה מכך, פועלים הם כעמיתיהם המתואמים של בני השילוש הנייחים, וזאת משום שדומה כי חיבוק השילוש אכן מחלץ רבים מן הפוטנציאלים הבלתי-ממומשים של הוויות ברואות מתוך זרם הזמן העתידי. ואולם, דברים אלו הינם נכונים אך ורק בנוגע למה ששייך לעידן האוניברסאלי הנוכחי.
עיסוקה העיקרי, אם כי לא הבלעדי, של קבוצת בנים זו הוא בשירותן של נתיבות ההרקעה של בני התמותה של הזמן-מרחב. אם אי-פעם מוטל ספק בנקודת המבט של יצור בן-תמותה, הסוגיה נפתרת תוך פנייה לוועדה מרקיעה הכוללת שליח עוצמתי אחד, אחד שסמכותו גבוהה ואחד בלא שם ומספר.
אתם, בני התמותה אשר קוראים מסר זה, עשויים להרקיע בעצמכם לפרדיס, לקבל את חיבוק השילוש ובעידני העתיד הרחוק להיות מוצבים בשירות עתיקי היומין באחד משבעת יקומי העל; ובזמן כלשהו, הינכם עשויים להתמנות לתפקיד שבמסגרתו תרחיבו את התגלות האמת לְפלנטה מיושבת ומתפתחת כשלהי, ממש כשם שהנני עושה כעת באורנטיה.
נאמני המשמורת ששולשו הינם בני הבחירה ששולשו. לא רק הגזעים שלכם ובני-תמותה אחרים בעלי ערך הישרדותי חוצים את האוונה, מגיעים לפרדיס ולעיתים מוצאים עצמם מיועדים לשירות ביקומי העל לצד בני השילוש הנייחים, אלא שגם השומרים השרפיים הנאמנים שלכם – וכן עמיתיכם האמצעדרכיים הנאמנים באותה מידה – עשויים להיות מועמדים לאותה הכרה מטעם השילוש ולייעוד אישיותי נשגב.
נאמני משמורת ששולשו הינם שרפים מרקיעים ויצורים אמצעדרכיים מותקים אשר חצו את האוונה, הגיעו לפרדיס והתקבלו לסגל הסופיונות. לאחר מכן הם אומצו בידי שילוש פרדיס והוצבו בשירותם של עתיקי היומין.
המועמדים לאימוץ על-ידי השילוש מקרב השרפים המרקיעים זוכים להכרה זו בשל שיתוף הפעולה האמיץ שלהם עם בן-תמותה מרקיע, אשר התקבל לסגל הסופיונות ואוּמץ לאחר מכן. השומר השרפי שלי עצמי, אשר עשה עימדי את כל מהלך נתיבת ההרקעה של בני התמותה, שולש לאחר מכן וכעת הוא מוצב כנאמן משמורת ששולש בשירות ממשלת אוורסה.
ואלו הם פני הדברים גם בנוגע ליצורים האמצעדרכיים; רבים מהם מותקים, מגיעים לפרדיס, יחד עם השרפים, ומאותן סיבות בדיוק מאומצים בידי השילוש ומוצבים בשירות כנאמנים ביקומי העל.
נאמני המשמורת ששולשו מאומצים על-ידי שילוש פרדיס בקבוצות של שבעים אלף, ושביעית מכל קבוצה שכזו מוצבת בשירות יקום-על אחד. בשירות אורוונטון מצויים כעת מעט יותר מעשרה מיליון נאמנים נעלים ואמינים מסוג זה. הם משרתים באוורסה ובספֵירות המטה של המגזרים הראשיים והמשניים. במהלך עבודתם הם מסתייעים בְּסגל המונה מיליארדים אחדים של סקונאפים ושל אישיויות יקום-על מוכשרות נוספות.
נאמני המשמורת ששולשו מתחילים את נתיבתם כנאמני משמורת, וממשיכים ככאלו בנוגע לענייני ממשלות העל. במובן מסוים, הם משמשים כפקידי ממשל ביקומי העל שלהם, אך בשונה מהשומרים השמימיים, הם אינם עוסקים בענייניהם של יחידים. נאמני המשמורת ששולשו מנהלים ענייני קבוצות ומעודדים פרויקטים קבוצתיים. הם הינם נאמניהם של רישומים, תוכניות ומוסדות; הם פועלים כנאמנים של משימות התחייבות, קבוצות אישיוּת, פרויקטים של הרקעה, תוכניות מורונטיות, תכנונים אוניברסאליים ואינספור פעילויות נוספות.
שגרירים ששולשו הינם הסדר השני של בני הבחירה של השילוש, ובדומה לעמיתיהם הנאמנים, הם מגויסים מקרב שני סוגים של יצורים מרקיעים. לא כל בני התמותה המרקיעים הינם מותכי-מכוונן או מותכי-אב; חלקם מותכי-רוח וחלקם מותכי-בן. חלק מסוים מקרב בני התמותה הללו – מותכי-רוח או מותכי-בן – מגיע להאוונה ומשיג את פרדיס. מקרב מרקיעי פרדיס אלו נבחרים מועמדים לאימוץ על-ידי השילוש, ומעת לעת הם עוברים שילוש בקבוצות של שבעת אלפים. או אז מוצבים הם ביקומי העל כשגרירים ששולשו מטעם עתיקי היומין. כמעט חצי מיליארד מהם רשומים באוורסה.
שגרירים ששולשו נבחרים לאימוץ על-ידי השילוש בהתאם לעצת מוריהם בהאוונה. הם מייצגים את המוחות הטובים ביותר בקבוצות שאליהם הם משתייכים, ומשום כך הם הינם המוכשרים ביותר לסייע לשליטי יקומי העל להבין את האינטרסים של העולמות אשר מהם מגיעים בני-התמותה מותכי-הרוח ולנהל אותם. השגרירים מותכי הבן עוזרים לנו רבות להתמודד עם הבעיות הנוגעות לסדרי אישיוּת מותכי-בן.
בגבולות יקום העל שבו הם מוצבים, השגרירים ששולשו הינם שליחיהם של עתיקי היומין לכל דבר ועניין, לכל העולמות ולכל היקומים. הם משרתים שירות מיוחד וחשוב בעולמות המטה של המגזרים המשניים, והם משמשים בתפקידים מגוונים ורבים מספור ברחבי יקום העל. הם מהווים את סגל החירום, או סגל המילואים, של הבנים ששולשו של ממשלות העל, ולפיכך הינם זמינים לשמש במגוון רחב של משימות. הם עוסקים באלפים על-גבי אלפים של משימות הנוגעות לענייני יקום העל, אשר יהא זה בלתי-אפשרי לתארן לדעתם של בני האדם, שכן אין שום דבר המתרחש באורנטיה המקביל באופן כלשהו לפעילויות אלה.
אינני יכול לגולל בפני הדעת החומרית את מלוא חוויית פעולת היצירה העליונה של הוויות רוחניות מושלמות ושל הוויות שהפכו מושלמות – מעשה השילוש. טכניקות השילוש נמנות עם סודותיהם של וָיִסְגֶ'רִינְגְטוֹן ושל סוֹנָארִינְגְטוֹן, וניתנות להתגלוּת ולהבנה אך ורק בעבור אלו אשר עברו דרך חוויות ייחודיות אלה. לפיכך, מסירת תיאור נאמן של טיבו ושל משמעותו של מעשה יוצא-דופן זה לדעת האנושית מצוי מעבר לאפשרותה של הוויה כלשהי.
מלבד האלוהויות, רק אישיויות האוונה-פרדיס וחברים מסוימים בכל אחד מסגלי הסופיונות עוסקים בשילוש. תחת תנאים מסוימים של מושלמות פרדיסית, הוויות נשגבות אלה עשויות לצאת להרפתקה הייחודית של זהות מושגית, ופעמים רבות הן מצליחות לייצר הוויה חדשה – בן ששולש על-ידי בריה.
היצורים המהוללים המעורבים בהרפתקאות שילוש מעין אלה, רשאים להשתתף בהתנסות זו אך פעם אחת יחידה; זאת בעוד שעבור אלוהויות פרדיס נראה כי אין קיימת מגבלה על פרקי שילוש חוזרים ונשנים ברציפות. נראה כי האלוהות מוגבלת אך בהיבט אחד, והוא: עשויה להיות רק רוח אינסופית ומקורית אחת, רק מבַצע אינסופי אחד, לרצונם האחוד של האב והבן.
הסופיונים בני התמותה המרקיעים ומותכי-המכוונן, אשר השיגו רמות מסוימות של תרבות פרדיס ושל התפתחות רוחנית, נמנים על אלו אשר יכולים לנסות ולשלש יצור ברוא. חבורות הסופיונים ממוצא בן-תמותה, בעודן מוצבות בפרדיס, זוכות בחופשה מפעילות בכל אלף שנות האוונה. ישנן שבע דרכים אשר בהן יכולים סופיונים אלו לבחור לבלות את פרק הזמן הזה, אשר בו הם שובתים מכל מלאכה; ואחת מהדרכים האלה הינה ביצוע שילוש של יצור, בשותפות עם סופיון אחר, או עם אחת מאישיויות פרדיס-האוונה.
במידה ששני סופיונים ממוצא בן-תמותה מציגים בפני אדריכלי יקום האב את המושג שאותו בחרו לשלש, ומדגימים כי בחירתם התבצעה בידי כל אחד מהם באופן בלתי-תלוי ברעהו, כי אז בסמכותם של האדריכלים, ובהתאם לשיקול דעתם, לצווֹת כי יורשו בני-תמותה מרקיעים מהוללים אלו להאריך את שביתתם ממלאכה, וכן שיעבירו עצמם לפרק זמן מסוים למגזר השילוש של אזרחי פרדיס. בתום פרק זמן זה של פרישוּת, אם הם מדווחים כי בחרו, כל אחד לחוד ושניהם גם יחד, לנסות ולעשות את המאמץ הפרדיסי להפוך מושג נבחר ומקורי שטרם שולש עד כה לאידיאל, לרוחני ולממשי, כי אז מצוָה ומאשרת רוח מאסטר מספר שבע מפעל יוצא-דופן זה.
לעיתים חולפים משכי זמן בלתי-ייאמנו בהרפתקאות מעין אלה; ודומה כי חולף עידן בטרם משיגות לבסוף הוויות נאמנות ונחושות אלה, בנות התמותה בעברן – ובהמשך אישיויות פרדיס-האוונה – את מטרתן ואכן מצליחות להביא את המושג הנבחר שלהן של אמת אוניברסאלית לכדי קיום ממשי. משימתם של זוגות מסורים אלו אינה תמיד צולחת; פעמים רבות הם נכשלים, ולא בשל טעות כלשהי מצידם אשר ניתן לגלותה. מועמדים לשילוש אשר נכשלים מתקבלים לקבוצה מיוחדת של סופיונים, אשר מצוינים כהוויות אשר ביצעו את המאמץ העליון ונחלו את מפח הנפש העליון. כאשר אלוהויות פרדיס מתאחדות על-מנת לשלש, הן מצליחות תמיד; לא כך הוא במקרה של צמדי הוויות הומוגניים, ניסיונן של שתי הוויות הנמנות על אותו סדר להתאחד.
כאשר הוויה חדשה ומקורית משולשת בידי האלים, הפוטנציאל האלוהי של ההורים האלוהיים איננו משתנה; ואולם, כאשר הוויות ברואות מרוּממוֹת מוציאות אל הפועל מעשה יצירה שכזה, אחד מן היחידים המשתתפים בהסכם עובר שינוי ייחודי באישיותו. שני ההורים של בן ששולש על-ידי בריה הופכים, מבחינה רוחנית מסוימת, לאחד. היננו מאמינים כי מעמד זה של האחדת השניים לאחד של חלקים רוחניים מסוימים של האישיות, יימשך בוודאי עד למועד שבו תשיג ההוויה העליונה ביטוי אישיותי מלא ושלם ביקום המקיף.
בה בעת שמופיע בן חדש ששולש על-ידי בריה, מתרחש גם איחודם הפונקציונאלי הרוחני של שני מולידיו; שני ההורים המשלשים הופכים לאחד ברמה הפונקציונאלית המרבית. אף לא יצור אחד ברחבי היקום מסוגל להסביר תופעה מדהימה זו במלואה; היא מהווה התנסות כמעט-אלוהית. כאשר התאחדו האב והבן על-מנת להפוך את הרוח האינסופית לנצחית, מייד עם השגת מטרתם הם הפכו כאחד, ומני אז הם הינם אחד. ובעוד שאיחודם בשילוש של שני יצורים הינו מסדר הטווח האינסופי של איחוד האלוהות המושלם של האב האוניברסאלי ושל הבן הנצחי, השלכות השילוש על-ידי בריה אינן נצחיות מטיבן; הן תסתיימנה כאשר תהפוכנה האלוהויות ההתנסותיות לעובדה ממשית.
בעוד שהורים אלו של בנים ששולשו על-ידי בריה הופכים כאחד בכל הנוגע למשימותיהם ביקום, הם ממשיכים להיות מוכרים כשתי אישיויות נפרדות בהרכב וברשימות של סגל הסופיונות ושל אדריכלי יקום האב. במשך העידן האוניברסאלי הנוכחי, כל ההורים שאוחדו בשילוש הינם בלתי-נפרדים בתפקודם ובמשימותיהם; באשר ילך האחד ילך אף השני, ואת אשר יעשה האחד יעשה אף השני. אם האיחוד הזוגי ההורי כולל סופיון בן-תמותה (או אחר) ואישיות מפרדיס-האוונה, ההוויות ההוריות המאוחדות אינן מתפקדות יחד עם הוויות מפרדיס, או עם הוויות מהאוונה, ואף לא עם הסופיונים. איחודים מעורבים מעין אלו מתקבצים יחדיו בסגל מיוחד המורכב מהוויות דומות. ובכל איחודי השילוש, המעורבים ושאינם-מעורבים, ההוויות ההוריות מודעוֹת זו לזו ויכולות לתקשר זו עם זו; והן מסוגלות לבצע משימות שאף אחת מהן לא הייתה מסוגלת לבצע קודם לכן.
לשבע רוחות האב מוקנית הסמכות לקדש את איחוד השילוש בין סופיונים לבין אישיויות פרדיס-האוונה; והתקשרויות מעורבות שכאלה תמיד מצליחות. הבנים הנהדרים ששולשו על-ידי בריה, אשר הינם פרי איחוד זה, מייצגים מושגים אשר אינם תואמים את הבנתן של ההוויות הנצחיות מפרדיס ואף לא את זו של יצורי הזמן של המרחב; ומשום כך הם הופכים לבני חסותם של אדריכלי יקום האב. בני שילוש של ייעוד אלו מהווים התגשמות של רעיונות, של אידיאלים ושל התנסות אשר ככל הנראה משתייכים לעידן אוניברסאלי עתידי, ולפיכך אינם בעלי ערך יישומי מיידי בעבור המנהלים של יקומי העל ושל היקום המרכזי. בנים ייחודיים אלו של ילדי הזמן ואזרחי הנצח שמוּרים כולם כעתודת מילואים בוָיִסְגֶ'רִינְגְטוֹן, ושם, במגזר מיוחד של הספֵירה שבה מצויות המכללות הסודיות של סגל הבנים הבוראים, עוסקים הם בלימוד מושגֵי הזמן ומציאויות הנצח.
ההוויה העליונה הינה האיחוד של שלושה שלבים במציאות האלוהית: האל העליון – האיחוד הרוחני של היבטים סופיים מסוימים של שילוש פרדיס; העליון הכול-יכול – איחוד העוצמה של בוראי היקום המקיף; והדעת העליונה – התרומה האינדיבידואלית של המקור והמרכז השלישי ושל ההוויות המתואמות עימו לַמציאות של ההוויה העליונה. במהלך הרפתקאות השילוש שלהם עוסקים היצורים הנשגבים של היקום המרכזי ושל פרדיס בחקר האלוהות העליונה בשלושה היבטים; חקר אשר תוצאותיו הינן יצירתם של שלושה סדרי בנים ששולשו על-ידי בריה:
1. בנים מרקיעים ששולשו. במאמציהם היצירתיים מנסים הסופיונים לשלש מציאויות מושגיות מסוימות של העליון הכול-יכול, אשר אותן הן רכשו באופן התנסותי במהלך הרקעתם אל פרדיס דרך הזמן והמרחב.
2. בני פרדיס-האוונה ששולשו .מאמציהם היצירתיים של אזרחי פרדיס והאוונה מניבים את השילוש של היבטים רוחניים גבוהים מסוימים של ההוויה העליונה, אשר הם רכשו באופן התנסותי מתוך רקע על-עליון הגובל במרבי ובנצחי.
3. בני הייעוד ששולשו. אך כאשר סופיון והוויה מפרדיס-האוונה משלשים יחדיו יצור חדש, מאמַץ משותף זה מהדהד ברמות מסוימות של הדעת העליונה-מרבית. תוצאתו של מאמץ זה, קרי הבנים ששולשו על-ידי בריה, הינה על-יצירתית; בנים אלו מייצגים ממשויות של אלוהות עליונה-מרבית אשר עדיין לא הושגו באופן התנסותי, ומשום כך נכללות באופן אוטומאטי בתחומם של אדריכלי יקום האב, השומרים בנאמנות את כל אותם דברים אשר מתעלים מעל לגבולותיו היצירתיים של העידן האוניברסאלי הנוכחי. בני הייעוד ששולשו מגלמים היבטים מסוימים שטרם-נתגלו של תפקוד העליון-המרבי ביקום האב. אין אנו יודעים רבות על אודות ילדים משותפים אלו של הזמן ושל הנצח, ואולם היננו יודעים הרבה יותר ממה שהיננו מוּרשים לגלות.
בנוסף לבנים ששולשו על-ידי בריה המתוארים במסמך זה, קיימים סדרים רבים אחרים שטרם-נתגלו של הוויות ששולשו על-ידי בריה – אלו הם צאצאיהן המגוּונים של ההתקשרויות הרבות בין שבעה סגלים של סופיונים לבין אישיויות פרדיס-האוונה. ואולם, לכל אותן הוויות ששולשו על-ידי בריה – בין אם נתגלו ובין אם לאו – העניק האב האוניברסאלי אישיות.
כאשר בנים מרקיעים חדשים ששולשו ובני פרדיס-האוונה ששולשו הינם צעירים ונטולי הכשרה, הם נשלחים על-פי-רוב לשירות ממושך בשבע הספֵירות של הרוח האינסופית בפרדיס, שם הם משרתים תחת הנחייתם של שבעת המבַצעים העליונים. לאחר מכן, הם עשויים להיות מאומצים לשם אימון נוסף הניתן להם על-ידי הבנים המורים של השילוש ביקומים המקומיים.
בנים מאומצים אלו, ממוצא יצורים רם ומהולל, משמשים כעוזריהם וכתלמידיהם של הבנים המורים, ולעיתים תכופות אף מסוּוגים כנמנים באופן ארעי על שורותיהם של אלו. תוך הקרבה-עצמית, הם עשויים להוציא אל הפועל משימות אציליות רבות לטובת העולמות אשר בהם בחרו לשרת, ואומנם כך הם אכן עושים.
הבנים המורים ביקומים המקומיים רשאים להציע את היצורים ששולשו אשר תחת חסותם כמועמדים לאימוץ על-ידי שילוש פרדיס. אלו המגיחים מאימוץ זה כבני המושלמוּת ששולשו נכנסים לשירותם של עתיקי היומין בשבעת יקומי העל; זהו הייעוד הידוע הנוכחי של קבוצה ייחודית זו של הוויות אשר שולשו פעמיים.
לא כל היצורים ששולשו מאומצים על-ידי השילוש; רבים מהם הופכים לעמיתיהן ולשגריריהן של שבע רוחות האב של פרדיס, של הרוחות המחזירותיות של יקומי העל, ושל רוחות האם של הבריאוֹת המקומיות. אחרים עשויים לקבל תפקידים מיוחדים באי הנצחי. אחרים מבין היצורים ששולשו עשויים להיכנס לשירותים המיוחדים בעולמות הסודיים של האב ובספֵירות פרדיס של הרוח. בסופו של דבר, רבים מוצאים את דרכם לסגל האחוד של הבנים ששולשו במעגל הפנימי של האוונה.
למעט בני המושלמוּת ששולשו ואלו המתקבצים בוָיִסְגֶ'רִינְגְטוֹן, נראה כי הייעוד העליון של כל הבנים ששולשו על-ידי בריה הינו להיכנס לתוך סגל הסופיונים ששולשו, אחד משבעת הסגלים של הסופיונים בפרדיס.
בנים ששולשו על-ידי בריה מאומצים על-ידי שילוש פרדיס בקבוצות המונות שבעת אלפים. הצאצאים הללו ששולשו, אשר מקורם הינו בבני-אנוש שהפכו מושלמים או באישיויות פרדיס-האוונה, מאומצים כולם באופן שווה על-ידי אלוהויות פרדיס; ואולם, הם מוצבים ביקומי העל בהתאם לעצתם של אלה אשר שימשו בעבר כמוריהם, הבנים המורים של השילוש. אלו אשר שירתו באופן טוב יותר מוצבים בתפקיד סייעים לבן גבוה; ואילו אלו אשר שירתו באופן פחות מובחן לטובה מיועדים לשמש כשומרים שמימיים.
לאחר שהוויות ייחודיות אלה אומצו על-ידי השילוש, הן מהוות תוספות רבות ערך בעבור ממשלות יקומי העל. הן בקיאות בענייני נתיבת ההרקעה, ולא בשל ניסיונן האישי בהרקעה, אלא כתוצאה מהשירות אשר אותו ביצעו לצד הבנים המורים של השילוש בעולמות החלל.
כמעט מיליארד שומרים שמימיים הוצבו לשירות באורוונטון. רובם מסופחים לשלטונות מושלמי היומין במטות המגזרים הראשיים, שם הם זוכים לסיועו הטוב של סגל בנים מרקיעים מותכי-בן ממוצא בן-תמותה.
השומרים השמימיים הינם פקידי בתי המשפט של עתיקי היומין, והם משמשים כשליחים מטעם בית המשפט כנושאי ההחלטות ובקשות הזימון של בתי המשפט השונים של ממשלות יקומי העל. הם הינם גם סוכני ההבאה מטעמם של עתיקי היומין; הם יוצאים מאוורסה ומביאים אליה חזרה הוויות אשר נוכחותן נדרשת בפני שופטי יקומי העל; הם מוציאים אל הפועל את צווי המעצר כנגד כל אישיות באשר היא ביקומי העל. הם אף מלווים את בני התמותה מותכי-הרוח של היקומים המקומיים, בשעה שנוכחותם של אלו נדרשת באוורסה, מכל סיבה שהיא.
מעולם לא שכן מכוונן בקרב השומרים השמימיים ובקרב עמיתיהם, הסייעים לבן הגבוה. הם אף אינם מותכי-רוח או מותכי-בן. לעומת זאת, האימוץ על-ידי שילוש פרדיס מפצה על מעמדם של בני המושלמות של השילוש כהוויות שאינן מותכות. האימוץ של השילוש עשוי לפעול אך ורק בהתייחס לרעיון המתבטא באופן אישי בבן ששולש על-ידי בריה, ולהותיר את הבן ללא כל שינוי, אך הגבלה שכזאת מתרחשת רק במקרה שכך תוכנן.
בנים אלו ששולשו פעמיים הינם הוויות נהדרות, אך הם אינם כה מגוּונים וכה מהימנים כעמיתיהם המרקיעים; הם חסרים את אותה התנסות אישית כבירה ועמוקה אשר יתר הבנים מקרב קבוצה זו רכשו מתוך הטיפוס בפועל מחשכת מרחבי החלל אל התהילה. אנחנו, אלו שעברו את נתיבת ההרקעה, אוהבים אותם ועושים כל אשר לאל ידינו על-מנת לפצות על מגבלותיהם; ואולם, הם גורמים לנו להיות אסירי תודה לנצח על מוצאנו הנמוך ועל יכולתנו להתנסות. נכונותם להכיר בלקויותיהם במציאויות ההתנסותיות בעת ההרקעה ביקום ולהודות בהן, הינה יפה באופן טרנסצנדנטאלי, ולעיתים אף פתטית באופן נוגע ללב.
בהשוואה לבנים אחרים שאומצו על-ידי השילוש, בני המושלמוּת של השילוש מוגבלים בשל העיכוב ביכולתם להתנסוּת בזמן ובמרחב. הם לוקים בחוסר-התנסות, על אף אימון ממושך עם המבַצעים העליונים ועם הבנים המורים; אלמלא כך היה, הרוויה ההתנסותית הייתה מונעת מהם מלהישאר כעתודת מילואים לשם רכישת ניסיון בעידן אוניברסאלי עתידי. פשוט אין בנמצא בכלל הקיום ביקום דבר אשר יכול להחליף התנסות אישית ממשית, ובנים אלה ששולשו על-ידי בריה נשמרים כעתודה לשם תפקוד התנסותי בעידן אוניברסאלי עתידי כלשהו.
בעולמות העליונים ראיתי לעיתים תכופות את הפקידים המכובדים הללו של בתי המשפט הגבוהים של יקומי העל, מתבוננים בערגה כה רבה ובמשיכה אפילו באלו שהגיעו לאחרונה מן העולמות האבולוציוניים של החלל, עד כי לא ניתן היה שלא להבין כי הוויות אלה, בעלות שילוש בלתי-התנסותי, אכן מתקנאות באחיהן שלכאורה לא שפר מזלם ואשר מעפילים מעלה בדרכי היקום בצעדים אמיתיים של התנסות ושל חיים בפועל. על אף מגבלותיהם ולקויותיהם הם הינם סגל עובדים שימושי להפליא, אשר לעולם נכון לסייע בשעה שהדברים נוגעים להוצאתן אל הפועל של התוכניות הניהוליות המורכבות של ממשלות יקומי העל.
הסייעים לבן גבוה הינם הקבוצה הנבחרת של הבנים ששולשו מחדש מקרב אלו ששולשו על-ידי הוויות מרקיעות מהוללות של סגל הסופיונות ממוצא בן-תמותה ועל-ידי אישיויות פרדיס-האוונה, עמיתותיהן הנצחיות. הם מוצבים לשירות ביקומי העל, שם הם משמשים כעוזריהם האישיים של הבנים הגבוהים של ממשלות עתיקי היומין. הם עשויים להיות מכונים באופן הולם – מזכירים פרטיים. מעת לעת הם פועלים כפקידים של ועדות מיוחדות ושל התאגדויות קבוצתיות אחרות של הבנים הגבוהים. הם משרתים את ההופכים בינה למושלמת, את היועצים האלוהיים, את הפוסקים האוניברסאליים, את השליחים העוצמתיים, את אלה בעלי הסמכות הגבוהה ואת אלה בלא שם ומספר.
אם נדמה כי, במהלך התיאור של השומרים השמימיים, הפניתי את תשומת הלב אל המגבלות ואל הלקויות של בנים אלו אשר שולשו פעמיים, אנא הרשו לי כעת, למען ההוגנות, להפנות את תשומת הלב לנקודת החוזק הכבירה שלהם, לתכונה אשר הופכת אותם לבעלי ערך ללא שיעור בעבורנו. הצדקת קיומן של הוויות אלה נעוצה בעובדה שהן מבטאות באופן אישי מושג יחיד ועליון. הן מהוות התגשמות כאישיות של רעיון אלוהי כלשהו, של אידיאל אוניברסאלי כלשהו, באופן שמעולם לא נהגה, בא לידי ביטוי או שולש קודם לכן. לאחר מכן הן אומצו על-ידי שילוש פרדיס; ובכך הן מבטאות ומגלמות למעשה את עצם התבונה של השילוש האלוהי בנוגע לרעיון-אידיאל של קיומן כאישיות. ככל שניתן לגלות מושג זה ליקומים, אישיויות אלה מגלמות את כל מה שברוא או שבורא תבוניים כלשהם מסוגלים לתפוש, לבטא או להדגים.הן הינן רעיון זה בדמות אישיוּת.
התוכלו שלא להבחין בכך שתמצית חיה שכזו של מושג עליון יחיד של מציאות אוניברסאלית עשויה לשרת במידה בל-תתואר את אלו המופקדים על ניהול יקומי העל?
לפני זמן לא רב הונחיתי לעמוד בראש ועדה המונה שישה חברים – אחד מכל סוג של בנים גבוהים – אשר משימתה הייתה ללמוד שלוש בעיות הנוגעות לקבוצת יקומים המצויה בחלקו הדרומי של אורוונטון. הבנתי באופן חד וברור את ערכם של הסייעים לבן גבוה כאשר ביקשתי את העומד בראש הסדר שלהם באוורסה להציב באופן זמני מזכירים מסוג זה בשירות הוועדה שלי. הרעיון הראשון יוצג באמצעות סייע לבן גבוה מאוורסה, אשר צורף ללא דיחוי לקבוצתנו. את הבעיה השנייה שלנו גילם סייע לבן גבוה המוצב ביקום העל מספר שלוש. דרך מערכת הסליקה המרכזית של היקום, המתאמת והמפיצה ידע חיוני, זכינו לקבל סיוע רב ממקור זה; ואולם, לא ניתן להשוות דבר לסיוע המתקבל מנוכחותה למעשה של אישיות אשרהיא עצמה הינה מושג אשר שולש במרביות על-ידי בריה ושולש באופן סופי על-ידי אלוהות. בנוגע לבעייתנו השלישית, הרישומים המצויים בפרדיס מורים כי הרעיון העומד מאחורי בעיה זו מעולם לא שולש כיצור.
סייעים לבן גבוה הינם ביטוי אישיותי מקורי וייחודי של מושגים כבירים ושל אידיאלים כבירים. וככאלה, ביכולתם להאיר מעת לעת את מחשבותינו באופן בל-יתואר. כאשר הנני עוסק במשימה רחוקה אי-שם ביקומי החלל, חישבו מהי המשמעות, מבחינת הסיוע, אם הנני כה בר-מזל עד שהמסייע הנלווה אלי במשימתי הינו סייע לבן גבוה אשר מבטא במלואו את המושג האלוהי הנוגע לבעיה שאותה נשלחתי לתקוף ולפתור; ואכן חוויתי התנסויות כאלה ממש באופן חוזר ונשנה. הקושי היחיד בתוכנית זו הוא שאף יקום-על אינו יכול להחזיק במהדורה שלמה של כל הרעיונות הללו ששולשו; היננו מקבלים אך שביעית מקרב הבריות האלה; יוצא שרק פעם אחת מתוך שבע פעמים לערך, היננו נהנים מקשר אישי עם הוויות אלה, אפילו כאשר הרישומים מורים שהרעיון אכן שולש.
יתרון רב עשוי להיות גלום בעבורנו בשימוש במספר גדול אף יותר של יצורים מסוג זה באוורסה. בשל ערכם הרב בעבור ממשלות יקומי העל, היננו ממליצים בכל פה לעולי הרגל של החלל, וכן לתושבי פרדיס, לנסות את תהליך השילוש לאחר שהם שיתפו זה מכבר אלה את אלה באותן מציאויות התנסוּתיות ההכרחיות להוצאתן אל הפועל של הרפתקאות יצירתיוֹת שכאלה.
כעת מצויים ביקום העל שלנו בערך מיליון ורבע סייעים לבן גבוה, המשרתים הן במגזרים הראשיים והן במגזרים המשניים, אפילו בעת שהם פועלים באוורסה. לעיתים תכופות הם מלווים אותנו במשימותינו ביקומים המרוחקים. סייעים לבן גבוה אינם מסופחים דרך קבע לוועדה כלשהי או לבן כלשהו. הם נעים ונדים ללא הרף, ומשרתים בכל מקום שבו הרעיון או האידיאל שהינו הם עצמם יכול לקדם באופן מיטבי את התכלית הנצחית של שילוש פרדיס, אשר הם הפכו לבניו.
חביבותם נוגעת ללב, נאמנותם נהדרת, חוכמתם מעודנת ותבונתם עילאית – בנוגע לרעיון יחיד; וענווים הם באופן טרנסצנדנטאלי. בשעה שהם יכולים לספר לכם את מלוא תורת היקום הנוגעת לרעיון או לאידיאל האחד שלהם, כמעט פתטי לראותם תרים אחר ידע ומידע על מִגוון נושאים אחרים, ואפילו אצל בני התמותה המרקיעים.
וזהו הסיפור על אודות מקורם, טיבם ותפקודם של אחדים מאלו המכונים בני השילוש של האל, ובמיוחד על אודות אלו שאומצו בחיבוק האלוהי של שילוש פרדיס, ואשר הוצבו אז לשרת ביקומי העל, שם הם משתפים פעולה בתבונה ובהבנה עם ממשלות עתיקי היומין במאמציהן הבלתי-נלאים לאפשר את התקדמותם פנימה של בני התמותה המרקיעים של הזמן אל עבר היעד המיידי שלהם בהאוונה, ואל עבר יעדם הסופי – פרדיס.
[סוּפר על-ידי שליח עוצמתי הנמנה על סגל ההתגלות של אורוונטון.]
השליחים הבודדים הינם הסגל האישי והאוניברסאלי של הפועל האחוד; הם מהווים את הסדר הראשון והבכיר של האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית, ומייצגים את פעולת היצירה הראשונית אשר בה פעלה לבדה הרוח האינסופית על-מנת להביא לידי קיום רוחות אישיוּת בדידוֹת. לא האב ואף לא הבן השתתפו באופן ישיר בתהליך מדהים זה של יצירת רוחניות.
שליחי רוח אלו הפכו לאישיים בפרק בריאה יחיד, ומספרם הינו קבוע. אף-על-פי שאחת מן ההוויות יוצאות הדופן האלה נלווית אלי במשימתי הנוכחית, אין אני יודע כמה אישיויות מסוג זה קיימות ברחבי יקום היקומים. מעת לעת, הנני יודע לומר רק כמה מהן רשומות כפועלות בזמן מסוים בתחומי השיפוט של יקום העל שלנו. מן הדו"ח האחרון של אוורסה למד אנוכי כי בעת הכנתו פעלו בתחומי אורוונטון כמעט 7,690 טריליוני שליחים בודדים; והנני משער כי מספר זה מהווה הרבה פחות משביעית מסך מספרם הכולל.
מייד בתום יצירתן של שבע רוחות מעגלי האוונה, הרוח האינסופית בראה את הסגל העצום של השליחים הבודדים. שום חלק בבריאה האוניברסאלית – למעט פרדיס ומעגלי האוונה – לא התקיים בטרם נבראו השליחים הבודדים; הם פעלו ברחבי היקום המקיף כמעט מזה נצח. והם מהווים בסיס לטכניקה האלוהית של הרוח האינסופית לגילוי-עצמי בעבור הבריאוֹת עצומות המימדים של הזמן והמרחב, ולשמירת הקשר האישי עימן.
אף-על-פי ששליחים אלו קיימים מזה נצח כמעט, כולם ניחנים במודעות של תחילת עצמיות. בהיותם היצורים הראשונים שבראה הרוח האינסופית אשר להם מודעות כזו של זמן, הם מודעים לַזמן. והם הינם היצורים הראשונים אשר בראה הרוח האינסופית שהפכו לאישיים בזמן ולרוחניים במרחב.
רוחות בודדות אלה הגיעו כבר בשחרו של הזמן כהוויות רוחניות מפותחות לחלוטין ומצוידות בשלמות. כולן שוות זו לזו, והן אינן נחלקות בהתבסס על השוני האישי ביניהן. סיווגיהן מבוססים אך ורק על סוג העבודה אשר מוטלת עליהן מעת לעת.
בני התמותה מתחילים את דרכם בעולמות החלל כהוויות חומריות כמעט-לחלוטין, ומרקיעים פנימה אל עבר המרכזים הכבירים; רוחות בודדות אלה מתחילות את דרכן במרכזם של הדברים כולם, וכמהוֹת להיות מוצבות בבריאות המרוחקות, ואפילו בעולמות היחידאיים של היקומים המקומיים החיצוניים ביותר, ואף מעבר להם.
אף-על-פי שהם מכונים שליחים בודדים, הם אינם רוחות השורות בבדידות; זאת משום שהם אכן אוהבים לעבוד לבדם. הם הינם ההוויות היחידות בכלל הבריאה אשר מסוגלות ליהנות, ואכן נהנות, מקיום בדד; זאת על אף שהוויות אלה נהנות במידה שווה מן הקשר עם הסדרים המועטים של יצורים תבוניים ביקום אשר ביכולתן להתרועע עימם.
השליחים הבודדים אינם משרתים בבידוד; הם מצויים בקשר מתמיד עם העושר האינטלקטואלי של מלוא הבריאה, והם מסוגלים "להאזין" לכל התשדורות של העולמות אשר בהם הם שוהים. כמו כן, הם יכולים לתקשר עם חברי הסגל המיידיים שלהם, ההוויות אשר עושות עבודה מסוג דומה לשלהם באותו יקום על. הם אף יכולים לתקשר עם אחרים שאינם מסדרם, ואולם הם הונחו על-ידי מועצת שבע רוחות האב שלא לעשות כן, והם הינם קבוצה נאמנה; הם אינם ממרים הנחייה זו ואינם סרים מדרך הישר. אין בנמצא רישום כלשהו ולוּ על אודות שליח בודד אחד אשר נפל אי-פעם למחשכים.
בדומה למנהלי הכוח האוניברסאליים, השליחים הבודדים נמנים על הסוגים המועטים של הוויות אשר פועלות ברחבי העולמות ואשר פטורות ממאסר או מעיכוב על-ידי בתי המשפט של הזמן והמרחב. הן עשויות להיות מזומנות להופיע בדין אך ורק בפני שבע רוחות האב, ואולם בכל תולדות יקום האב מעולם לא נקראה מועצה זו של פרדיס לשפוט מקרה של שליח בודד.
שליחי משימה בודדים אלו הינם קבוצה מהימנה, עצמאית, גמישה, רוחנית לעילא ומאוד אוהדת של הוויות ברואות, אשר מוצאן מן המקור והמרכז השלישי; הן פועלות בסמכותה של הרוח האינסופית השוכנת באי המרכזי של פרדיס והמתבטאת באופן אישי בספֵירות המטֶה של היקומים המקומיים. והן משתתפות תמיד במעגל הישיר הנובע מן הרוח האינסופית, אפילו בשעה שהן פועלות בתחומי הבריאות המקומיות תחת השפעתן המיידית של רוחות האם של היקומים המקומיים.
קיימת סיבה טכנית אשר בעטייה חייבים השליחים הבודדים הללו לנוע ולעבוד לבדם. למשך פרקי זמן קצרים, ובשעה שהם נייחים, עשויים הם לשתף פעולה בקבוצה, ואולם בעת שהם מקובצים באופן הזה החיבור שלהם למעגל הפרדיסי אשר מזין ומנחה אותם נקטע לחלוטין; והם מבודדים לגמרי. בעת שהם נעים, או כאשר הם פועלים במעגלי החלל ובזרמי הזמן, אִם שניים או יותר מסדר זה מצויים בסמיכות קרובה, שניהם מתנתקים מן החיבור לכוחות הגבוהים יותר אשר חגים במעגלים. אתם הייתם עשויים לתאר זאת באופן ציורי כ"קצר במעגל". לפיכך, טבועה בהם יכולת אתרעה אוטומאטית – מעין אות אזהרה – אשר פועלת ללא דופי ומזהירה אותם מפני קונפליקטים קרבים, ובאופן זה לעולם שומרת אותם מרוחקים דיים על-מנת שלא יחולו הפרעות בתפקודם הראוי והיעיל. ואף ניחנים הם מטבעם ביכולת אוטומאטית המגלה את הקִרבה של רוחות שילוש בעלות השראה ושל מכוונני המחשבה האלוהיים ומצביעה עליהם.
שליחים אלו אינם ניחנים ביכולת האישית להתרחב או להתרבות, ואולם למעשה אין ברחבי היקום משימה אשר הם אינם יכולים לעסוק בה, ואין עבודה אשר לא יוכלו לתרום בעבורה דבר מה חיוני ומועיל. ובמיוחד, הם הינם חוסכי-זמן נפלאים בעבור אלו העוסקים בניהול ענייני היקום; ומסייעים הם לכולנו, מן הגבוה ביותר ועד לנמוך ביותר.
שליחים בודדים אינם מסופחים באופן קבוע לאישיות שמימית מסוימת או לקבוצת אישיויות שמימיות. לעולם מצויים הם בתפקיד, ולעולם פועלים הם בהתאם למשימה; ובמהלך שירות שכזה הם עובדים תחת הנחייתם המיידית של אלו המכוונים את העולמות אשר הם מסופחים אליהם. לכשעצמם, אין להם ארגון או שלטון מסוג כלשהו; הם הינם שליחיםבודדים.
השליחים הבודדים מוצבים על-ידי הרוח האינסופית בשבע מחלקות השירות הבאות:
1. שליחים של שילוש פרדיס.
2. שליחים של מעגלי האוונה.
3. שליחים של יקומי העל.
4. שליחים של היקומים המקומיים.
5. חוקרים של משימה בלתי-מוכוונת.
6. שגרירים ושליחים למשימות מיוחדות.
7. מגלי אמת.
שליחים אלו הינם ברי-חליפין בכל מובן מסוג אחד של שירות למשנהו; והעברות מסוג זה מתרחשות כל העת. אין קיימים סדרים נפרדים של שליחים בודדים; הם דומים זה לזה מן הבחינה הרוחנית ושקולים מכל בחינה שהיא. אף כי לרוב מכונים הם באמצעות מִספר, הם ידועים לרוח האינסופית בשמותיהם האישיים. ובעבור כולנו, כל יתר האחרים, הם ידועים בַּשם או בַּמספר השייכים למשימתם הנוכחית.
1. שליחי שילוש פרדיס. אינני מורשה לגלות רבות על אודות עבודתה של קבוצת שליחים זו המשרתת את השילוש. הם הינם משרתיהן הנאמנים והסודיים של האלוהויות, והם זוכים לאמון בנוגע להודעות ייחודיות אשר קיבלו לשם מסירה, הודעות הנוגעות למדיניות שטרם נתגלתה של האלוהויות ולפעולתן העתידית; מעולם לא נודע כי גילו סוד או כי הפירו את האמון הניתן בסִדרם. וכל שנאמר בהקשר זה לא נאמר על-מנת להתרברב במושלמותן, אלא על-מנת לציין כי ביכולתן של האלוהויות לברוא יצורים מושלמים, והן אכן עושות כן.
הבלבול והסערה באורנטיה אין פירושם כי שליטי פרדיס אינם מעוניינים, או שאינם מסוגלים, לנהל את הדברים בדרך אחרת. הבוראים ניחנים ביכולת מלאה להפוך את אורנטיה לפרדיס אמיתי, ואולם 'עדן' שכזה לא יתרום לַהתפתחות את אותם מאפיינים של חוזק, אצילות וניסיון אשר באמצעותם מעצבים האלים בבטחה את עולמכם בין פטיש הצורך ובין סדן היגון. חרדותיכם וצערכם, התנסויותיכם ואכזבותיכם, מהווים כולם חלק מן התוכנית האלוהית בעבור הספֵירה שלכם, ממש כשם שהמושלמוּת המעודנת וההסתגלות האינסופית של כל הדברים לתכליתם העליונה הינן מנת חלקם של עולמות היקום המרכזי והמושלם.
2. שליחי מעגלי האוונה. במהלך נתיבת ההרקעה שלכם תוכלו להבחין במעומעם, אך באופן הולך וגובר בהדרגה, בנוכחותם של השליחים הבודדים; ואולם לא תוכלו לזהותם בוודאות עד אשר תגיעו להאוונה. השליחים הראשונים אשר תפגשו פנים אל פנים יהיו אלו של מעגלי האוונה.
השליחים הבודדים נהנים ממערכות יחסים מיוחדות עם ילידי עולמות האוונה. שליחים אלו – אשר תפקודם הינו כה מוגבל בשעה שהם שוהים בקרבה זה לזה – יכולים להתייחד באופן אישי ביותר עם ילידי האוונה, והם אכן עושים זאת. ואולם, תהא זו משימה בלתי-אפשרית לתאר בעבור הדעת האנושית את אותה שביעות-רצון עילאית הנוצרת מן הקשר בין הדעת של יצורים אלוהיים מושלמים אלו לבין הרוח של אישיויות טרנסצנדנטאליות-כמעט שכאלה.
3. שליחי יקומי העל. עתיקי היומין, אותן אישיויות אשר מקורן בשילוש ואשר חוֹלשות על גורלות שבעת יקומי העל, אותן שלשות של עוצמה אלוהית ושל תבונה ניהולית, זוכים להספקת שפע של שליחים בודדים. רק באמצעות סדר שליחים זה יכולה שְׁלָשַׁת השליטים של יקום על אחד לתקשר באופן ישיר ואישי עם שליטיו של יקום על אחר. השליחים הבודדים הינם הסוג היחיד של הוויות רוחניות תבוניות – מלבד, אולי, רוחות השילוש בעלות ההשראה – אשר יכולות להישלח ישירות ממטה של יקום על אחד למטה של יקום על אחר. כל ההוויות האחרות חייבות לעבור במסע שכזה דרך האוונה ודרך עולמות הניהול של רוחות האב.
קיימים סוגים מסוימים של מידע אשר לא ניתן להשיגם באמצעות שליחי כבידה, מחזירותיות או תשדורת. וכאשר עתיקי היומין נזקקים לדעת בוודאות דברים מעין אלו, חייבים הם לשלוח שליח בודד אל מקור הידע. עוד הרבה בטרם קיום החיים באורנטיה, נשלח השליח אשר נלווה אלי כעת למשימה מאוורסה אל היקום המרכזי; והוא נעדר משורות השליחים של אורוונטון במשך מיליון שנה כמעט בטרם חזר בעיתו עם המידע הרצוי.
אין כל מגבלה על השירות של השליחים הבודדים ביקומי העל; הם עשויים לפעול כמוציאים לפועל מטעם בתי הדין הגבוהים, או כאוספי מודיעין לטובת העולם. ומכל בריאוֹת העל, הם נהנים במיוחד לשרת באורוונטון, משום שכאן הצורך הינו הגדול ביותר וההזדמנויות למאמץ הרואי הינן מרובות. בעולמות שבהם הצורך הוא עז יותר, כולנו נהנים מן הסיפוק שבתפקוד שלם יותר.
4. שליחי היקומים המקומיים. בשירותו של יקום מקומי אין מגבלות לאופן הפעולה של השליחים הבודדים. אף-על-פי שהם סרים למרותו של הבן המאסטר השולט, הם הינם מגליהן הנאמנים של מניעיה ושל התכוונותה של רוח האם של היקום המקומי. וכל זאת נכון ושריר באשר לכל השליחים הפועלים ביקום מקומי, בין אם נוסעים הם במישרין החוצה ממטה היקום ובין אם פועלים הם ארעית יחד עם אבות הקונסטלציה, ריבוני המערכות או הנסיכים הפלנטאריים. בטרם מרוכזת כלל העוצמה בידי בן בורא בשעה שהוא מרוּמם לדרגת ריבון ביקומו, פועלים שליחים אלו של היקומים המקומיים תחת הכוונתם הכללית של עתיקי היומין והם הינם האחראים המיידיים כלפי נציגם המקומי, איחוד היומין.
5. חוקרים של משימה בלתי-מוכוונת. כאשר קיימת דרישת יתר לגיוס סגל המילואים של השליחים הבודדים, או אז קורא אחד משבעת מנהלי הכוח העליונים למתנדבים למשימות מחקר; ולעולם לא חסרים מתנדבים, הואיל ואלו מתענגים של שליחותם כחוקרים חופשיים ומשוללי כבלים ונהנים לחוות את חדוות מציאת גרעיניהם המארגנים של עולמות ויקומים חדשים.
הם יוצאים לחקור את הרמזים שאותם מספקים מתבונני החלל של העולמות. אלוהויות פרדיס יודעות אל נכון על אודות קיומן של מערכות אנרגיה אלה של החלל, שטרם נתגלו; ואולם, הן לעולם לא תמסורנה מידע שכזה. אלמלא השליחים הבודדים חקרו ומיפו את מרכזי האנרגיה המארגנים החדשים הללו, כי אז תופעות אלה היו נותרות עלומות במשך זמן רב אפילו בעבור היצורים התבוניים של העולמות הסמוכים להם. כקבוצה, השליחים הבודדים הינם רגישים ביותר לכבידה; ובהתאם לכך, יכולים הם לחוש לעיתים את נוכחותן הצפויה של פלנטות קטנות וחשוכות מאוד, אותם עולמות המותאמים באופן מיטבי לשם ניסיונות חיים.
שליחים-חוקרים נטולי משימה מוכוונת אלו משוטטים ברחבי יקום האב. כל העת עוסקים הם במשימות חקר במרחבי החלל החיצון שטרם מופה. רבות מן הידע שברשותנו על המתרחש בעולמות החלל החיצון, היננו חבים למסעות החקר של השליחים הבודדים, אשר לעיתים קרובות עובדים וחוקרים לצד האסטרונומים השמימיים.
6. שגרירים ושליחים למשימות מיוחדות. יקומים מקומיים השוכנים באותו יקום-על נוהגים להחליף שגרירים הנבחרים מקרב סדרי בנים הילידיים שלהם. ואולם, על-מנת למנוע עיכובים, שליחים בודדים מתבקשים לעיתים תכופות לשמש כשגריריה של יצירה מקומית אחת ביצירה מקומית אחרת, ולייצג ולבאר תחום אחד בעבור משנהו. לדוגמה: כאשר מתגלה תחום מיושב חדש, הוא עשוי להיות כה מרוחק בחלל עד כי יחלוף זמן רב בטרם שגריר עטוי-שׂרף יוכל להגיע לאותו יקום מרוחק. מהירות תנועתה של הוויה עטוית-שׂרף אינה יכולה לעלות על מהירות של 558,840 מיילים של אורנטיה לשנייה, כמניין הזמן שלכם. כוכבים מסיביים, זרמי צד ומעקפים – כמו גם משיקים של משיכה – יטו כולם לפעול להקטנת מהירות כזו, כך שבמסע ממושך תקטן המהירות הממוצעת ותעמוד על כ-550,000 מייל לשנייה.
לעיתים תכופות, כאשר מתברר שנדרשות מאות שנים על-מנת ששגריר יליד יוכל להגיע ליקום מרוחק, מתבקש שליח בודד לסור ליקום זה באופן מיידי ולשמש בו כשגריר זמני. השליחים הבודדים יכולים לנוע בקבועי זמן קצרים ביותר; הם אינם בלתי-תלויים לחלוטין בזמן ובמרחב, כמו שליחי הכבידה, אך הם קרובים לכך. בנסיבות אחרות הם אף משמשים כשליחים למשימות מיוחדות.
7. מגלי האמת. השליחים הבודדים מתייחסים למשימת גילוי האמת כאל החובה הגבוהה ביותר של סדרם. ומפעם לפעם הם פועלים בעוצמה התואמת התייחסות זו, כך ביקומי העל וכך בפלנטות היחידאיות של החלל. לעיתים תכופות מסופחים הם לַוועדות הנשלחות על-מנת להרחיב את טווח גילוי האמת בעולמות ובמערכות.
כאשר השימוש בשירותי השידור או במנגנון המחזירותיות איננו מתאים, השליחים הבודדים הינם הסוג הגבוה ביותר בכל העולמות של אישויות שומרות סוד המסוגלות להעביר מסרים דחופים או חשובים במהירות. הם משרתים במִגוון אינסופי של משימות ומסייעים להוויות החומריות והרוחניות של העולמות, ובייחוד כל אימת שמעורב בעניין גורם הזמן. מכל הסדרים אשר מוצבים לשירות ממלכות יקומי העל, הם הינם ההוויות האישיות הגבוהות והמגוּונות ביותר המסוגלות להתקרב עד כדי התחמקות כמעט מן הזמן ומן המרחב.
ברחבי היקום קיימות שפע רוחות העושות שימוש בכבידה על-מנת לנוע; רוחות אלה יכולות להגיע לכל מקום בכל זמן – כהרף עין – ואולם הן אינן אישיויות. נוסעי כבידה מסוימים אחרים, כדוגמת שליחי הכבידה והרשמים הטרנסצנדנטאליים, הינם הוויות אישיות, ואולם הם אינם עומדים לרשות מנהלי יקומי העל והיקומים המקומיים. העולמות מלאים במלאכים, בבני-אדם ובהוויות אישיות גבוהות אחרות, ואולם כל אלו מוגבלים על-ידי הזמן והמרחב: מגבלת המהירות בעבור רוב ההוויות שאינן עטויות-שׂרף הינה 186,280 מיילים של עולמכם לשנייה אחת של זמנכם; היצורים האמצעדרכיים ויצורים מסוימים אחרים יכולים להגיע, ולעיתים קרובות הם אכן מגיעים, לתנועה במהירות כפולה – 372,560 מיילים לשנייה – זאת בעוד שהשרפים ואחרים יכולים לחלוף בחלל במהירות גבוהה פי שלושה מזה, כ-558,840 מיילים לשנייה. ואולם, למעט השליחים הבודדים, אין קיימות אישיויות מסע או אישיויות שליחוּת הפועלות בטווח שבין המהירויות המיידיות של נוסעי הכבידה לבין המהירויות הנמוכות יחסית של השרפים.
לפיכך, השליחים הבודדים נשלחים למשימות ולשירות באותם מקרים שבהם נדרשת אישיות על-מנת להשלים את המשימה, וכן בעת שרצוי להימנע מאיבוד הזמן שהיה נגרם בשל שליחת כל סוג זמין אחר של שליח בעל אישיות. השליחים הבודדים הינם ההוויות היחידות בעלות אישיות מובחנת אשר מסוגלות להגיע לסנכרון עם הזרמים האוניברסאליים המשולבים של היקום המקיף. מהירות תנועתם משתנה, ותלויה במִגוון רחב של גורמים בעלי השפעה, ואולם הרישום מראה כי בעת המסע אשר ערך עמיתי השליח לשם מילוי משימה זו, מהירות התקדמותו הגיעה לכ-841,621,642,000 מיילים שלכם לשנייה אחת של זמנכם.
יהא זה לחלוטין מעבר ליכולתי להסביר לדעת מן הסוג החומרי כיצד רוח עשויה להיות אישיות אמיתית ובה בעת לנוע בחלל במהירויות עצומות שכאלה. ואולם, שליחים בודדים אלו אכן מגיעים ועוזבים את אורנטיה במהירויות בלתי-נתפשות שכאלה; ולמעשה, כלל הכלכלה של ניהול היקום הייתה מאבדת את מרבית הנופך האישי שלה אלמלא הייתה זו עובדה.
השליחים הבודדים עשויים לתפקד כקווי תקשורת לעת חירום ברחבי איזורי החלל המרוחקים, בתחומים אשר עדיין אינם נכללים במעגלים הממוסדים של היקום המקיף. הדבר מתרחש כך ששליח אחד, בעת שהוא פועל באופן האמור, יכול לשדר מסר או לשלוח דחף מבעד לחלל לעבר שליח עמית המרוחק ממנו כמאה שנות אור, כפי שאומדים האסטרונומים באורנטיה את המרחקים הבין-כוכביים.
מקרב המונֵי ההוויות אשר משתפות עימנו פעולה בניהול ענייני יקומי העל, אין חשובות מן השליחים הבודדים בסיוע המעשי ובעזרה לשם חסכון בזמן. ביקומי החלל, היננו מחויבים להסכין עם מגבלות הזמן; ובהתאם לכך נאמדת גם משמעות השירות הכביר שאותו מעניקים השליחים הבודדים אשר, הודות לעדיפות התקשורתית האישית שלהם, ניחנים בעצמאות מסוימת בחלל, ובשל מהירויות התנועה האדירות שלהם הינם כמעט בלתי-תלויים בזמן.
נבצר ממני להסביר לבני התמותה באורנטיה כיצד יכולים השליחים הבודדים להיות חסרי צורה ויחד עם זאת בעלי אישיויות אמיתיות ומובחנות. אף-על-פי שהם חסרי אותה צורה אשר מיוחסת באופן טבעי לאישיות, הם אכן ניחנים בנוכחות רוחנית אשר ניתנת להבחנה על-ידי כל ההוויות הרוחניות מן הסוגים הגבוהים יותר. השליחים הבודדים הינם המחלקה היחידה של הוויות אשר נדמה כי היא ניחנת כמעט בכל היתרונות של רוח חסרת צורה, ובנוסף במלוא הזכויות של אישיות מלאה. הם אכן הינם אישיויות, ובה בעת ניחנים הם כמעט בכל התכונות של מופעי הרוח הבלתי-אישיים.
בתחומי שבעת יקומי העל, באופן הרגיל – אם כי לא תמיד – כל מה שנוטה להגדיל את החופש של יצור כלשהו ממגבלות הזמן והמרחב, נוטה להקטין בשיעור תואם את זכויות האישיות שלו. השליחים הבודדים מהווים יוצא-מן-הכלל לחוק כללי זה. בפעילויותיהם, הם הינם כמעט בלתי-מוגבלים בשימוש בכל השיטות הביטוי הרוחני, השירות האלוהי, הסעד האישי והתקשורת הקוסמית, שאין להם גבול. לוּ הייתם מסוגלים לראות הוויות יוצאות-דופן אלה בְּאור ההתנסות שלי בניהול ביקום, כי אז הייתם מבינים עד כמה קשה היה לנהל את ענייני יקום העל אלמלא זכינו לשיתוף הפעולה המגוּון שלהן.
ללא קשר לשיעור שבו היקום עשוי להתרחב, דומה כי לא ייווצרו יותר שליחים בודדים חדשים. עם גידול היקומים, העבודה המתרחבת של הניהול חייבת להסתמך באופן גובר על סוגים אחרים של סועדים רוחניים, ועל אותן הוויות אשר מקורן הינו בבריאוֹת החדשות האלה, כדוגמת היצורים של הבנים הריבוניים ושל רוחות האם של היקומים המקומיים.
דומה כי השליחים הבודדים מהווים מתאמי אישיות בעבור כל סוגי ההוויות הרוחניות. הסעד שלהם הופך את כל אישיויות העולם הרוחני הנרחב לקרובות זו לזו. הם תורמים רבות להתפתחותה של מודעות לְזהות קבוצתית בכל ההוויות הרוחניות. כל סוג של הוויה רוחנית מקבל שירות מקבוצות מיוחדות של שליחים בודדים, אשר מטפחים את היכולת של אותן הוויות להבין ולחוש אחווה כלפי כל הסוגים וכל הסדרים האחרים, שונים ככל שיהיו.
השליחים הבודדים מציגים יכולת כה מדהימה לתאם את כל הסוגים ואת כל הסדרים של אישיויות סופיות – ואפילו ליצור קשר עם השלטון המוחלטופי של שליטי-העל של יקום האב – אשר גורמת לכמה מאיתנו לשער כי יצירתם של שליחים אלו על-ידי הרוח האינסופית קשורה באופן כלשהו למתת הדעת העליונה-מרבית של הפועל האחוד.
בשעה שסופיון ואזרח פרדיס משתפים פעולה בשילוש "ילד של הזמן ושל הנצח" – פעולה המערבת פוטנציאלים של הדעת העליונה-מרבית שטרם נתגלו – וכאשר אישיות בלתי-מסוּוגת שכזו נשלחת לוויסג'רינטון, תמיד מוצב שליח בודד (השלכה משוערת של אישיות כתוצאה מן המתת של דעת אלוהית שכזו) כשומר-מלווה לבן כזה ששולש על-ידי בריה. שליח זה מתלווה אל בן חדש זה של ייעוד אל העולם אשר בו הוא מוצב ואינו עוזב יותר אף-פעם את וויסג'רינגטון. משהוצמד כך השליח הבודד לייעודו של ילד של הזמן ושל הנצח, הוא מועבר לפיקוחם הבלעדי של אדריכלי יקום האב. אין אנו יודעים מה טומן בחובו העתיד בעבור צימוד יוצא-דופן שכזה. מזה עידן ועידנים ממשיכות להתקבץ שותפויות כאלה של אישיויות ייחודיות בוויסג'רינגטון, אך מעולם לא יצא משם ולוּ צמד אחד.
מספרם של השליחים הבודדים הינו קבוע, בעוד שנראה שאין קיימת מגבלה על טכניקת השילוש של בני הייעוד. מכיוון שלכל בן ייעוד ששולש נלווה שליח בודד, נדמה לנו כי אי-שם בעתיד הרחוק תסתיים אספקת השליחים הבודדים. מי ייטול על עצמו את העבודה שהם מבצעים ביקום המקיף? האם השירות שאותו הם מבצעים יועבר לידי גורם חדש מקרב הרוחות בעלות ההשראה? האם בעתיד רחוק כלשהו ינוהל היקום המקיף בעיקר על-ידי יצורים שמקורם בשילוש, בעוד שהיצורים ממקור יחיד ומקור כפול יעברו הלאה למחוזות החלל החיצון? אם ישובו השליחים למשימותיהם הקודמות, האם יתלוו אליהם בנים אלו של ייעוד? האם בשעה שאספקת השליחים הבודדים תיספג כל כולה אל תפקידי השומרים-המלווים של בנים אלו של ייעוד, תִפסקנה גם פעולות השילוש בין סופיונים לבין שוכני פרדיס-האוונה? האם יתרכזו כל השליחים הבודדים היעילים שלנו בוויסג'רינגטון? האם לנצח יוצמדו אישיויות רוח יוצאות-דופן אלה לבנים אלו של שילוש שייעודם טרם נתגלה? ואיזו חשיבות עלינו לייחס לעובדה שזוגות אלו, המתקבצים בוויסג'רינגטון, מצויים תחת הנחייתם הבלעדית של אותן הוויות מסתוריות ורבות עוצמה, אדריכלי יקום האב? שאלות אלה ורבות אחרות היננו שואלים את עצמנו, והיננו שואלים אותן אף סדרים רבים אחרים של הוויות שמימיות, ואין אנו יודעים את התשובות.
פעולה זו – יחד עם התרחשויות רבות דומות בניהול היקום – מצביעה ללא ספק על כך שמתקיים ארגון-מחדש בקרב הסגל של היקום המקיף, ואף בקרב הסגלים של האוונה ושל פרדיס; וכן שארגון-מחדש זה מתואם עם ההתפתחויות האנרגטיות העצומות המתרחשות כעת בעולמות החלל החיצון, ומתייחס אליהן.
היננו נוטים להאמין כי נצח העתיד טומן בחובו תופעות של התפתחות ביקום אשר יתעלו הרבה מעבר לאלה אשר נחוו בנצח העבר. והיננו מצפים להרפתקאות כבירות אלה, ממש כשם שאף עליכם לְצפות להן בכיליון עיניים ובתקווה הולכת וגדלה.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה.]
באוורסה היננו מחלקים את כל האישיויות והישויות של הפועל האחוד לשלוש מחלקות גדולות: האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית, קהילות שליחי החלל והרוחות הסועדות של הזמן; אותן הוויות רוחניות אשר עוסקות בהוראה ובמתן סעד ליצורים הרצוניים של תוכנית ההרקעה וההתקדמות של בני התמותה.
האישיויות הגבוהות יותר האלה של הרוח האינסופית, אשר מוזכרות במסמכים אלו, פועלות ברחבי היקום המקיף בשבע מחלקות:
1. שליחים בודדים.
2. מפקחי מעגל היקום.
3. מנהלי מִפְקָד.
4. סייעים אישיים לרוח האינסופית.
5. מבקרים עמיתים.
6. זקיפים מוקצים.
7. מדריכי בוגרים.
השליחים הבודדים, מפקחי המעגלים, מנהלי המִפקד והסייעים האישיים מאופיינים בחזקתם על יכולת כַּבִּירָה של אנטי-כבידה. לא ידוע על קיומו של מטה מרכזי כלשהו בעבור השליחים הבודדים; הם נודדים ברחבי יקום היקומים. המטות של מפקחי מעגל היקום ושל מנהלי המִפקד מצויים בבירותיהם של יקומי העל. הסייעים האישיים של הרוח האינסופית מוצבים באי המרכזי של האור. בהתאמה לכך, מוצבים המבקרים העמיתים והזקיפים המוקצים בבירותיהם של היקומים המקומיים ובבירות המערכות המרכיבות אותם. המדריכים הבוגרים שוכנים בהאוונה ופועלים בכל מיליארד עולמותיו. אף-על-פי שלְרוב האישיויות הגבוהות יותר האלה קיימות עמדות ביקומים המקומיים, הן אינן מוצמדות באופן אורגאני לממשלותיהן של הממלכות האבולוציוניות.
מקרב שבע המחלקות בקבוצה זו, השליחים הבודדים הינם היחידים – אולי למעט הסייעים האישיים – אשר משוטטים ברחבי יקום היקומים. ניתן לפגוש בשליחים בודדים החל בפרדיס והחוצה משם: דרך מעגלי האוונה אל עבר בירות יקומי העל, והלאה כלפי חוץ דרך המגזרים והיקומים המקומיים, על חלוקות המשנה שלהם, ואף בעולמות המיושבים. אף כי השליחים הבודדים משתייכים לאישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית, מקורם, טיבם והשירות שאותו הם מבצעים נידונו במסמך הקודם.
זרמי העוצמה העצומים של החלל ומעגלי האנרגיה הרוחנית עשויים להיראות כפועלים באופן אוטומאטי; הם עשויים להיראות כאילו הם פועלים ללא מכשולים ולא מעצורים, ואולם אין אלה פני הדברים. כל מערכות האנרגיה המדהימות האלה מצויות תחת שליטה; הן כפופות לפיקוח תבוני. מפקחי מעגלי היקום אינם עוסקים בתחומי האנרגיה הפיזית או החומרית הטהורה – תחום עיסוקם של מנהלי הכוח האוניברסאליים – אלא במעגלי האנרגיה הרוחנית-יחסית ובאותם מעגלים מותאמים אשר הינם חיוניים לשם תחזוקתן של ההוויות הרוחניות המפותחות מאוד ושל היצורים התבוניים מן הסוג המורונטי, או מסוג המעבַר. המפקחים אינם מהווים מקור למעגלי האנרגיה ולמעגלי מהות-העל האלוהית, ואולם, באופן כללי, הם קשורים לכל מעגלי הרוח הגבוהים יותר של הזמן ושל הנצח ולכלל מעגלי הרוח היחסיים הנוגעים לניהול רכיביו של היקום המקיף. והם מכווינים ומְתַפעלים את כל מעגלי האנרגיה הרוחנית הללו אשר מחוץ לאי פרדיס.
מפקחי מעגלי היקום הינם יצירתה הבלעדית של הרוח האינסופית, והם פועלים אך ורק כסוכניו של הפועל האחוד. הם הופכים לאישיים על-מנת שיישרתו בארבעת הסדרים הבאים:
1. מפקחי מעגל עליונים.
2. מפקחי מעגל עמיתים.
3. מפקחי מעגל משניים.
4. מפקחי מעגל שלישוניים.
מספרם של המפקחים העליונים בהאוונה ושל המפקחים העמיתים בשבעת יקומי העל הינו מנוי וסופי; מעבר למספר זה אין נבראות הוויות נוספות מסדרים אלו. המפקחים העליונים מונים שבעה, והם מוצבים בעולמות הקבלה של שבעת מעגלי האוונה. על המעגלים של שבעת יקומי העל מופקדת קבוצה נפלאה של שבעה מפקחים עמיתים, אשר מטותיהם מצויים בשבע ספֵירות פרדיס של הרוח האינסופית, עולמותיהם של שבעת המנהלים העליונים. משם מפקחים הם על מעגלי יקומי העל ומכווינים אותם.
על ספֵירות אלה של הרוח, מִתְקַשְּׁרִים שבעת המפקחים העמיתים עם הסדר הראשון של מרְכזי הכוח העליונים, בקשר אשר תוצאתו – בהכוונת המבַצעים העליונים – הינה תיאום ברמה תת-פרדיסית של כלל המעגלים החומריים והרוחניים אשר מופצים לעבר שבעת יקומי העל.
בעולמות המטה של כל אחד מיקומי העל מוצבים המפקחים המשניים, אשר משמשים את היקומים המקומיים של הזמן והמרחב. המגזרים הראשיים והמגזרים המשניים הינם תת-יחידות מנהליות של ממשלות יקומי העל, ואולם הם אינם עוסקים בנושאים אלו של פיקוח על אנרגיית-רוח. אין אני יודע כמה מפקחי מעגלים משניים קיימים ביקום המקיף, ואולם באוורסה מצויים 84,691 מהם. מפקחים משניים נוצרים כל הזמן; ומעת לעת הם מופיעים בקבוצות של שבעים בעולמותיהם של המבַצעים העליונים. היננו מקבלים אותם על-פי בקשתנו; זאת בשעה שהיננו מתארגנים לקראת כינונם של מעגלי אנרגיה רוחנית נפרדים ושל התקשרויות עוצמה בעבור היקומים החדשים אשר מתפתחים בתחום שיפוטנו.
במטה של כל יקום מקומי פועל מפקח מעגל שלישוני. הוויות מסדר זה – בדומה למפקחים המשניים – נבראות באופן רציף, ונוצרות בקבוצות של שבע-מאות. והן מוקצות על-ידי עתיקי היומין לשירותם של היקומים המקומיים.
מפקחי מעגלים נוצרים לשם מילוי משימותיהם המסוימות, ולעד משרתים הם בקבוצות המקוריות אשר בהן הוצבו. משימותיהם אינן מתחלפות, ולפיכך הם לומדים הבעיות המצויות בתחומי הצבתם המקורית במשך עידנים. לדוגמא: מפקח מעגל שלישוני מספר 572,842 פועל בסאלווינגטון מאז שהועלה המושג הראשוני של יקומכם המקומי, והוא משמש כחבר בסגל האישי של מיכאל מנבאדון.
בין אם פועלים הם ביקומים המקומיים ובין אם ביקומים הגבוהים יותר, מפקחי המעגלים מנחים את כל המעורבים בדבר בנוגע לבחירה ההולמת במעגלים המשמשים לשם שידור כל המסרים הרוחניים ולהסעתן של כלל האישיויות. בעבודת הפיקוח על המעגלים משתמשות הוויות יעילות אלה בכל הסוכנויות, הכוחות והאישיויות אשר ביקום היקומים. מפקחי המעגלים מפעילים את "אישיויות הרוח הגבוהות של השליטה במעגלים" אשר טרם נתגלו, ומסתייעים בסגל גדול המורכב מאישיויות הרוח האינסופית. הם גם אלו אשר יבודדו עולם אבולוציוני במידה שהנסיך הפלנטארי שלו ימרוד כנגד האב האוניברסאלי וכנגד בנו בא-כוחו. ביכולתם לסלק כל עולם מתוך מעגלים אוניברסאליים מסוימים של הסדרים הרוחניים הגבוהים יותר, ואולם הם אינם יכולים לבטל את הזרמים החומריים של מנהלי הכוח.
יחסם של מפקחי המעגלים האוניברסאליים למעגלי הרוח, דומה במידת-מה ליחסם של מנהלי הכוח האוניברסאליים למעגלים החומריים. שני הסדרים הללו משלימים זה את זה, ויחדיו הם משגיחים על כל המעגלים הרוחניים והחומריים אשר ניתנים לשליטה ולתפעול בידי יצורים.
בידי מפקחי המעגלים נתונה שליטה מסוימת על אותם מעגלי דעת אשר מקושרים לרוח, בדומה, במידה רבה, לאופן שבו מצויים תחת שיפוטם של מנהלי הכוח אותם שלבים של דעת המקושרים לאנרגיה-פיזית – דעת מֶכָאנִית. באופן כללי, הקשר בין שני הסדרים מרחיב את אופן פעולתו של כל אחד מהם, ואולם מעגלי הדעת הטהורה אינם כפופים לפיקוחו של מי מהם. שני הסדרים אף אינם מתואמים; בכל עבודתם הענפה כפופים מפקחי המעגלים האוניברסאליים למרותם של שבעת מנהלי הכוח העליונים ושל כפיפיהם.
אף כי מפקחי המעגלים זהים זה לזה לחלוטין במסגרת הסדרים התואמים שלהם, כולם הינם יחידים נפרדים. הם אכן הינם הוויות אישיוֹת, אך הם ניחנים באישיות מסוג אחֶר-מאשר-מתת-אב אשר איננה מצויה בשום סוג של יצור אחר בכלל הקיום ביקום.
אף-על-פי שתזהו ושתכירו אותם בעת מסעכם פנימה לעבר פרדיס, לא יהיה לכם כל קשר אישי עימם. הם הינם מפקחי מעגלים, והם עוסקים ביעילות אך ורק בענייניהם הם. הם מתייחסים אך לאותן אישיויות וישויות המופקדות על המשימות הנוגעות למעגלים אשר תחת פיקוחם.
אף-על-פי שהדעת הקוסמית של התבונה האוניברסאלית מודעת לנוכחותם ולמקום הימצאותם של כל היצוריםהחושביםפועלת ביקום היקומים שיטה בלתי-תלויה למנייתם של כל היצוריםהרצוניים.
מנהלי המִפקד הינם בריאה מיוחדת ומושלמת של הרוח האינסופית, ומספרם איננו ידוע לנו. הם נבראים באופן המאפשר להם לשמור על סינכרוניות מושלמת עם טכניקת המחזירותיות של יקומי העל; זאת במקביל להיותם רגישים ומגיבים באופן אישילְרצון תבוני. מנהלים אלו, באמצעות טכניקה אשר אינה מובנת עד סופה, הופכים מוּדעים באופן מיידי להולדתו של רצון בכל חלק מחלקיו של היקום המקיף. ולפיכך, מסוגלים הם לעולם למסור את מספרם, את טיבם ואת מיקומם של כל היצורים הרצוניים בכל אחד מחלקי הבריאה המרכזית ושבעת יקומי העל. ואולם, הם אינם פועלים בפרדיס; שם הם אינם נדרשים. בפרדיס הידיעה הינה טבועה; האלוהויות יודעות את כל הדברים.
בהאוונה פועלים שבעה מנהלי מִפקד באופן שבו אחד מהם מוצב בעולם הקבלה של כל מעגל האוונה. למעט השבעה הללו ולמעט סגל המילואים של סדר זה בעולמות פרדיס של הרוח, פועלים כל מנהלי המִפקד בתחום שיפוטם של עתיקי היומין.
בכל אחד מן המטות של יקומי העל מושל מנהל מִפקד אחד, אשר לו כפופים אלפים על גבי אלפים; אחד בכל בירה של כל יקום מקומי. כל האישיויות של סדר זה הינן זהות, למעט אלה שבעולמות הקבלה של האוונה, ולמעט שִבעת מנהלי המִפקד הבכירים של יקומי העל.
ביקום העל השביעי קיימים מאה אלף מנהלי מִפקד. מספר זה כולל את כל אלו הניתנים להצבה ביקומים המקומיים; ואולם, מספר זה איננו כולל את הסגל האישי של אוּסָאטִיָה, מנהל המִפקד הראשי ביקום העל של אורוונטון. אוּסאטיה, בדומה למנהלי המפקד הראשיים של יקומי העל האחרים, איננו מכוּונן במישרין לרישום של רצון תבוני. הוא מכוּונן אך ורק לעבר כפיפיו המוצבים ביקומים של אורוונטון; וכך, פועל הוא כאישיות מְסַכֶּמֶת מדהימה בעבור הדו"חות שלהם, המגיעים מבירותיהן של הבריאות המקומיות.
רָשמיה הרשמיים של אוורסה רושמים מעת לעת ברישומיהם את סטאטוס יקום העל, כפי שהוא מצוין במרשמים ובאישיותו של אוסאטיה. מִרשם זה הינו אופייני באופן ייחודי ליקומי העל; דו"חות אלו אינם משודרים לא להאוונה ואף לא לפרדיס.
עיסוקם של מנהלי המִפקד ביצירי-אנוש – כמו גם ביצורים רצוניים אחרים – נוגע אך ורק לרישום עובדת פעולת הרצון. הרישומים של חייכם ושל מעשיכם אינם מעניינם; הם אינם בשום מובן אישיויות של רישום. מנהל המִפקד של נבאדון – מספר 81,412 באורוונטון – אשר מוצב כעת בסאלווינגטון, מודע וער באופן אישי בזה הרגע ממש לנוכחותכם החיה כאן באורנטיה; והוא ידאג לרשום את האישור על מותכם בו ברגע שתפסיקו לפעול כיצור רצוני.
מנהלי המִפקד רושמים את קיומו של יצור רצוני חדש עם ביצוע הפעולה הרצונית הראשונה; והם מצביעים על מותו של יצור רצוני בתום ביצוע הפעולה הרצונית האחרונה מצידו. הופעתו החלקית של הרצון הנצפית בתגובותיהם של כמה מבעלי החיים הגבוהים יותר איננה משתייכת לתחום פעולתם של מנהלי המפקד. הם מונים אך ורק יצורים רצוניים של ממש, ומגיבים אך ורק לפעולה רצונית. כיצד בדיוק הם מבחינים בפעולה רצונית? את זאת איננו יודעים.
הוויות אלה תמיד היו מנהלות מִפקד, והן תמשכנה להיות כאלה לעולם. בכל תחום אחר בחלוקת העבודה ביקום הן תהיינה די חסרות תועלת. ואולם, הן פועלות ללא דופי; לעולם הן אינן שוגות ואינן מזייפות. ועל-אף יכולותיהן המדהימות, ולמרות זכויותיהן שלא יאומנו, הן הינן אישיויות; הן ניחנות בנוכחות רוח ובצורה ברות-זיהוי.
אין ברשותנו ידע אותנטי באשר לַמועד או לַאופן אשר בהם נוצרו הסייעים האישיים. מספרם הינו עצום בוודאי, אך אין באוורסה כל רישום שלו. כמסקנה שמרנית המבוססת על ידיעותינו את עבודתם, הנני מהין לאמוד את מספרם בטריליונים רבים. היננו סבורים כי הרוח האינסופית איננה מוגבלת במספר הסייעים האישיים הללו אשר ביכולתה ליצור.
הסייעים האישיים קיימים אך ורק על-מנת לסייע לנוכחות פרדיס של אישיות האלוהות השלישית. אף כי הם מסופחים ישירות לרוח האינסופית וממוקמים בפרדיס, הם מבזיקים אנה ואנה לעבר כל חלקי הבריאה. בכל מקום שאליו משתרעים מעגלי הפועל האחוד, סייעים אישיים אלו עשויים להופיע על-מנת להוציא אל הפועל את רצונותיה של הרוח האינסופית. הם נעים בחלל בדומה מאוד לשליחים הבודדים, אך הם אינם אישיויות במובן שבו השליחים הינם אישיויות.
כלל הסייעים האישיים הינם שווים וזהים; והם אינם מגלים כל מובחנות של אינדיבידואליות. אף-על-פי שהפועל האחוד רואה בהם אישיויות אמיתיות, קשה לאחרים להתייחס אליהם כאל אישיויות של ממש; הם אינם מפגינים נוכחות רוח כלפי הוויות רוחניות אחרות. הוויות אשר מקורן בפרדיס מוּדעוֹת כל העת לקרבתם של סייעים אלו; אך עדיין אין אנו מזהים אצלם נוכחות אישיוּת. ללא ספק, היעדרה של צורת-נוכחות הופכת אותם לכלֵי שרת טובים יותר בעבור אישיות האלוהות השלישית.
מקרב כל סדרי ההוויות הרוחניות אשר התגלו ושמקורם הינו ברוח האינסופית, הסייעים האישיים הינם מן היחידים שאותם לא תפגשו בעת הרקעתכם פנימה לעבר פרדיס.
בשבע ספֵירות פרדיס של הרוח האינסופית, שבעת המבַצעים העליונים פועלים יחדיו כמועצת המנהלים של מנַהלי העל של שבעת יקומי העל. המבקרים העמיתים הינם ההתגשמות האישית של סמכות המבַצעים העליונים בעבור יקומי הזמן והמרחב. המשקיפים הגבוהים הללו של ענייני הבריאוֹת המקומיות הינם צאצאיהן של הרוח האינסופית ושל שבע רוחות האב של פרדיס. בזמני הנצח הקרובים שבע-מאות אלף מתוכם הפכו לאישיויות, וסגל המילואים שלהם שוכן בפרדיס.
המבקרים העמיתים עובדים תחת הנחייתם הישירה של שבעת המבצעים העליונים; זאת בהיותם נציגיהם האישיים ורבי העוצמה ביקומים המקומיים של הזמן והמרחב. מבקר אחד מוצב בספֵירת המטה של כל אחת מן הבריאוֹת המקומיות, והוא עמית קרוב לאיחוד היומין השוכן שם.
המבקרים העמיתים מקבלים דו"חות והמלצות אך ורק מכפיפיהם, הזקיפים המוקצים, המוצבים בבירות המערכות המקומיות של העולמות המיושבים, והמדווחים בתורם אך ורק לממונה הישיר עליהם – המבַצע העליון של יקום העל הנידון.
הזקיפים המוקצים הינם אישיויות מתאמות ונציגי הקישור של שבעת המבַצעים העליונים. הם הפכו לאישיויות בפרדיס על-ידי הרוח האינסופית, ונבראו לשם מילוי התכלית המוגדרת של תפקידם. מספרם הינו קבוע, וקיימים בדיוק שבעה מיליארד מהם.
כשם שהמבקר העמית הינו נציגם של שבעת המבַצעים העליונים בעבור כלל היקום המקומי, כך, במידה רבה מאוד, מוצב זקיף מוקצה בכל אחת מעשר-אלף המערכות המקומיות של אותה בריאה מקומית, ומשמש כנציגה הישיר של מועצת המנהלים העליונה והמרוחקת של שליטת-העל בענייני כל שבעת יקומי העל. הזקיפים המוצבים בשירות ממשלות המערכות המקומיות של אורוונטון פועלים בסמכותו הישירה של מבַצע עליון מספר שבע, הוא המתאם של יקום העל השביעי. ואולם, מבחינת ארגונם המנהלתי, כפופים כל הזקיפים המוצבים ביקום מקומי כלשהו למבקר העמית המוצב במטה היקום.
בגבולותיה של בריאה מקומית, הזקיפים המוצבים משרתים בסבב ומועברים ממערכת למערכת. לרוב, מוחלפים הם מדי אלף שנים כמניין הזמן ביקום המקומי. אף כי נמנים הם עם האישיויות הבכירות ביותר המוצבות בבירת המערכת, לעולם אין הם משתתפים בדיונים הנוגעים לענייני המערכת. מתוקף תפקידם, הם משמשים כיושבי הראש של עשרים-וארבעה המנהלים אשר מגיעים מן העולמות האבולוציוניים, ואולם למעט זאת, לבני תמותה המרקיעים יש אך קשר מועט עימם. הזקיפים עסוקים באופן בלעדי כמעט בעדכונו המלא של המבקר העמית של יקומם בכל הנושאים הנוגעים לרווחת המערכות שעליהן הם מופקדים ולמצבן.
הזקיפים המוקצים והמבקרים העמיתים אינם מדווחים לַמבַצעים העליונים דרך מטה יקום העל. הם אחראיים אך ורק בפני המבַצע העליון של יקום העל הנידון; פעילויותיהם הינן שונות מאלה של ממשלות עתיקי היומין.
המבַצעים העליונים, המבקרים העמיתים והזקיפים המוקצים – יחד עם אוֹמְנִיאָפִים ועם סגל אישיויות אחרות שטרם נתגלו – מהווים מערכת יעילה, ישירה, מרכזית ורחבת ממדים של ייעוץ ושל תיאום מִנְהָלִי בעבור כלל היקום המקיף של הדברים וההוויות.
כקבוצה, מדריכי הבוגרים מטפחים ומנהלים את האוניברסיטה הגבוהה ללימוד טכני ולהנחיה רוחנית, אשר הינה כה נחוצה על-מנת שבני התמותה יוכלו להשיג את מטרת העידנים: ההגעה אל האל, המנוחה, ולאחריה – נצח של שירות שהפך מושלם. הוויות גבוהות אלה מקבלות את כינוין מעצם טיבה ותכליתה של עבודתן. באמצעות קורס האימון וההנחיה של האוונה, אשר משמש כהכנה בעבור המרקיעים עולי הרגל לקראת קבלתם לפרדיס ולסגל הסופיונות, הן מתמסרות באופן בלעדי למשימות של הנחיית הבוגרים בני התמותה של יקומי העל של הזמן.
לא נאסר עלי לנסות ולתאר בפניכם את עבודתם של מדריכי בוגרים אלו, ואולם עבודה זו הינה כה אולטרא-רוחנית, עד כי הנני נואש מן התקווה להעניק לדעת החומרית מושג ראוי על מִגוון פעילויותיהם. בעולמות העליונים, לאחר שיתרחב טווח ראייתכם ומשתשתחררו מאזיקי ההשוואות החומריות, תוכלו להתחיל להבין את משמעות המציאויות מן הסוג אשר "עַיִן לֹא רָאֲתָה וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה, וְאף לֹא עָלָה עַל-לֵב אָדָם," ואפילו את אותם דברים "אֲשֶׁר-הֵכִין הָאֱלֹהִים לאוהבי אמיתות נצחיות אלה". לא לעולם תהיו כה מוגבלים בטווח ראייתכם וביכולת הבנתכם הרוחנית.
מדריכי הבוגרים עוסקים בהנחיית עולי הרגל של הזמן דרך שבעת מעגלי האוונה. אותם מדריכים אשר מקבלים את פניכם עם הגיעכם אל עולם הקבלה של המעגל החיצוני של האוונה, נשארים לצדכם גם במשך כל נתיבתכם במעגלים השמימיים. אף כי תתרועעו במהלך שהותכם במיליארד העולמות עם אינספור אישיויות אחרות, מדריכי הבוגרים שלכם יעקבו אחריכם עד לסוף התקדמותכם בהאוונה, ויִצפו בכניסתכם למצב השינה האחרון של הזמן, שנת המסע הנצחי לעבר יעד פרדיס; משתתעוררו שם, יקבל את פניכם מלווה פרדיס אשר הוצב לברככם לשלום, ואפשר שאף להישאר במחיצתכם עד אשר תתקבלו כחברים בסגל הסופיונות.
מספרם של מדריכי הבוגרים מצוי מעבר לכוח תפישתה של הדעת האנושית, והם עדיין ממשיכים להופיע. מקורם אפוף מסתורין במידת מה. הם לא היו קיימים מאז שחר הנצח; והם מופיעים באופן מסתורי כל אימת שנזקקים להם. אין בנמצא כל רישום על אודות מדריך בוגרים בכל עולמות היקום המרכזי, עד לאותו יום בעבר הרחוק, אשר בו פילס את דרכו הראשון מבין עולי הרגל בני התמותה והגיע לחגורה החיצונית של הבריאה המרכזית. בו ברגע שנחת בעולם הקבלה של המעגל החיצוני, קיבל את פניו בסבר פנים יפות מָאלְווֹרְיָאן, ראש וראשון למדריכי הבוגרים המשמש כעת כיושב הראש של מועצתם העליונה וכמנהלו של ארגון החינוך העצום שלהם.
במרשמי פרדיס על אודות האוונה, בחלק הקרוי "מדריכי בוגרים", מופיע הערך הראשוני הבא:
"ומָאלְווֹרְיָאן, הראשון של סדר זה, אכן קיבל את פניו של עולה הרגל אשר גילה את האוונה, ואכן הִנחה אותו מן המעגלים החיצוניים של ההתנסות הראשונית, צעד אחר צעד ומעגל אחר מעגל, עד אשר עמד זה בנוכחות המקור והיעד של כל אישיוּת, ולאחר מכן חצה את סף הנצח לעבר פרדיס."
באותה עת רחוקה הייתי מוצב בשירות עתיקי היומין באוורסה, וכולנו עלצנו בהבטחה כי ברבות הימים עולי רגל מיקום העל שלנו יגיעו לבסוף להאוונה. מזה עידן ועידנים לימדונו כי היצורים האבולוציוניים של החלל ישיגו את פרדיס, וכאשר עולה הרגל הראשון אכן הגיע, שמחת נצח שטפה את החצרות השמימיים.
שמו של עולה הרגל המגלה של האוונה הוא גְרָנְדְפָנְדַה; והוא הגיע מפלנטה מספר 341 במערכת מספר 84, בקונסטלציה מספר 62 של היקום המקומי שמספרו 1,131, הממוקם ביקום העל מספר אחד. הגעתו של גרנדפנדה הייתה סימן לכינון שירות התשדורת של יקום היקומים. עד אז, היו בפעולה אך ורק שירותי התשדורת של יקומי העל ושל היקומים המקומיים, ואולם ההכרזה על הגיעו אל שערי האוונה סימלה את חנוכת "מבזקי ההוד של החלל", המכונים כך בשל התשדורת האוניברסאלית הראשונה אשר דיווחה על הגעתו להאוונה של ראשון היצורים האבולוציוניים אשר זכה להיכנס ליעד הקיום של המרקיעים.
מדריכי בוגרים לעולם אינם עוזבים את עולמות האוונה; הם מסורים לשירותם של עולי הרגל הבוגרים של הזמן והמרחב. ובזמן כלשהו בוודאי תִפָּגשו עם הוויות אצילות אלה פנים אל פנים; זאת אם לא תדחו את התוכנית המובטחת והמושלמת-בכל, אשר תוכננה על-מנת להוציא את הישרדותכם ואת הרקעתכם אל הפועל.
אף כי האבולוציה אינה מטבעו של היקום המרכזי, היננו מאמינים כי מדריכי הבוגרים הינם חברים מנוסים, או כאלו שהפכו מושלמים, מקרב סדר אחר של יצורי היקום המרכזי – שָׁרַתֵי הַאווֹנָה. מדריכי הבוגרים מגלים סימפטיה כה עמוקה ויכולת כה רבה להבין את היצורים המרקיעים, עד שהיננו משוכנעים כי הם רכשו כישורי תרבות אלו באמצעות שירות בפועל בעולמות יקומי העל כשרתֵי האוונה של סעד אוניברסאלי. אם הבחנה זו אינה נכונה, כיצד, אם כן, נוכל להסביר את היעלמותם הרציפה של השרתים הבכירים והיותר מנוסים?
השרת, בעת שירותו ביקומי העל, ייעדר מהאוונה במשך זמן ממושך; לאחר השלמת משימות קודמות רבות, הוא ישוב הביתה, יקבל את הזכות ל"קשר אישי" עם זוהר פרדיס המרכזי, יאומץ על-ידי האישיויות המאירות, וייעלם מידיעת רעיו לרוח, ולעולם לא יופיע עוד בקרב בני מינו.
עם חזרתו משירות ביקומי העל, שרת האוונה עשוי ליהנות פעמים רבות מן האימוץ האלוהי ולהגיח ממנו כשרת מרומם ותו לא. ההתנסות באימוץ האור אין משמעה בהכרח כי על השרת להפוך למדריך בוגרים, ואולם, כמעט רבע מאלו אשר משיגים את האימוץ האלוהי אינם שבים לעולם לְשָׁרֵת בעולמות.
ברישומים הגבוהים מופיעה שורה של ערכים כעין זה:
"ושרת מספר 842,842,682,846,782 של האוונה, אשר שמו הוא סוּדְנָה, חזר משירות ביקום העל, התקבל בפרדיס, ידע את האב, נכנס לאימוץ האלוהי, ואיננו עוד."
וכאשר מופיע ברשומות ערך מעין זה, נתיבתו של שרת שכזה חדלה מלהתקיים. ואולם, בתוך שלושה רגעים בלבד (מעט פחות משלושה ימים במושגי הזמן שלכם) נולד מדריך בוגרים חדש המופיע "באופן ספונטאני" במעגל החיצון של יקום האוונה. ומספרם של המדריכים הבוגרים הינו זהה בדיוק למספר השרתים שנעלמו, אם לוקחים בחשבון הפרש קלוש, ללא ספק בשל אלו המצויים בשלב המעבר.
קיימת סיבה נוספת להניח כי מדריכי הבוגרים הינם שרתי האוונה מפותחים, וזוהי הנטייה המהימנה של מדריכים אלו ושל השרתים הנלווים להם ליצור קשרים יוצאי-דופן. כלל לא ניתן להסביר כיצד חברי שני סדרי ההוויות הנפרדים-לכאורה הללו, מבינים זה את זה ומגלים אהדה אלו כלפי אלו. עצם ההתבוננות במסירות ההדדית הזו הינה מרעננת ומעוררת השראה.
שבע רוחות האב ושבעת מנהלי הכוח העליונים הנלווים הינם, בהתאמה, המאגרים האישיים של פוטנציאל הדעת ושל פוטנציאל העוצמה של ההוויה העליונה, אשר לעת עתה אינה מפעילה אותם באופן אישי. וכאשר עמיתים אלו של פרדיס משתפים פעולה על-מנת ליצור את שרתי האוונה, האחרונים מעורבים מטיבם בשלבים מסוימים של עליונות. למעשה, שרתֵי האוונה הינם ההשתקפות ביקום המרכזי של פוטנציאלים אבולוציוניים מסוימים של עולמות החלל-זמן, אשר נגלים כולם בשעה שבה שרת עובר התמרה או בריאה מחדש. היננו מאמינים כי התמרות אלה מתרחשות בשל רצון הרוח האינסופית, אשר פועלת ללא ספק מטעם ההוויה העליונה. מדריכי הבוגרים אינם נבראים על-ידי ההוויה העליונה, ואולם כולנו משערים כי האלוהות ההתנסותית מעורבת בדרך כזו או אחרת בפעולות המביאות הוויות אלה לכדי קיום.
האוונה, אשר נחצית כיום על-ידי בני התמותה המרקיעים, שונה במובנים רבים מן היקום המרכזי כפי שהיה בטרם ימיו של גרנדפנדה. הגעתם של מרקיעים בני תמותה למעגלי האוונה חוללה שינויים נרחבים בארגונו של היקום המרכזי האלוהי, שינויים אשר הושקו ללא ספק על-ידי הוויה העליונה – אלוה היצורים האבולוציוניים – בתגובה להגעת ראשון ילדיו ההתנסותיים מעם שבעת יקומי העל. הופעתם של מדריכי בוגרים, כמו גם בריאתם של הסופרנאפים השלישוניים, מעידה על פעולותיו של האל העליון.
[הוצג על-ידי יועץ אלוהי מאוורסה.]
בשלב ביניים בסולם הדרגות במשפחתה של הרוח האינסופית מצויות קהילות שליחי החלל. הוויות רב-גוניות אלה פועלות כַּחוליות המקשרות בין האישיויות הגבוהות יותר לבין הרוחות הסועדות. קהילת השליחים כוללת את הסדרים הבאים של הוויות שמימיות:
1. שרתי האוונה.
2. בוררים אוניברסאליים.
3. יועצים טכניים.
4. נאמני משמורת של רישומים בפרדיס.
5. רָשמים שמימיים.
6. בני-לוויה מורונטיים.
7. בני-לוויה של פרדיס.
רק שלוש מתוך שבע הקבוצות אשר נמנו לעיל נבראות ככאלה – השרתים, הבוררים ובני הלוויה המורונטיים; יתר ארבע הקבוצות מייצגות רמות הישג של הַסְּדָרִים המלאכיים. קהילת השליחים משרתת ביקום היקומים באופנים רבים, בהתאם לטבעם האינהרנטי ולסטאטוס שהושג, ואולם, הם כפופים תמיד להנחייתם של שליטי התחומים אשר בהם הם מוצבים לשירות.
אף כי מכונים הם שרתים, "יצורים אמצעדרכיים" אלו של היקום המרכזי אינם "שרתים" במובן בזוי כלשהו של המילה. בעולם הרוחני אין קיימות עבודות בזויות; כלל השירות הינו קדוש ומרוֹמם; וכן, ההוויות מן הסדרים הגבוהים יותר אינן מביטות מלמעלה כלפי מטה על בני הסדרים הנמוכים יותר של הקיום.
שרתֵי האוונה הינם פרי עבודת היצירה המשותפת של שבע רוחות האב ושל עמיתיהן, שבעת מנהלי הכוח העליונים. שיתוף פעולה יצירתי זה הינו הדבר הקרוב ביותר להוות תבנית בעבור שורה ארוכה של יצירות בעלות אופי דואלי ביקומים האבולוציוניים, החל מלמעלה ביצירתו של כוכב בוקר בהיר מתוך ההתקשרות של בן בורא ושל רוח יצירתית, וכלה ברובד הנמוך יותר של הִתרבות באמצעות קיום יחסי-מין בעולמות כדוגמת אורנטיה.
מספרם של השרתים הינו עצום, וכל העת ממשיכים להיווצר שרתים נוספים. הם מופיעים בקבוצות של אלף ברגע השלישי שלאחר הכינוס של שבע רוחות האב ושל מנהלי הכוח העליונים, המתקיים באיזורם המשותף במגזר הצפוני המרוחק של פרדיס. כל שרת רביעי הינו שרת מסוג פיזי יותר מן האחרים; כלומר, מתוך כל אלף, שבע-מאות וחמישים אכן תואמים לסוג הרוחני, אך מאתיים-וחמישים הינם פיזיים-למחצה בטבעם.יצורים רביעייםאלו משתייכים במידת-מה לסדר החומרי של ההוויות (חומרי במובן של האוונה), ודומים יותר למנהלי הכוח הפיזיים מאשר לרוחות האב.
במערכות יחסים בין אישיויות, שולט הרוחני בחומרי, אפילו אם נדמה כעת שאין אלה פני הדברים באורנטיה; וביצירתם של שרתי האוונה שולט חוק הרוח; היחס הנוצר מניב שלוש הוויות רוחניות על כל אישיות פיזית-למחצה אחת.
השרתים שזה מכבר נוצרו, יחד עם מדריכי הבוגרים החדשים שמופיעים, עוברים כולם תוכנית אימונים אשר מועברת על-ידי המדריכים הבכירים באופן רציף בכל אחד משבעת מעגלי האוונה. או אז, מוצבים השרתים לַפעילויות אשר להן הם מותאמים ביותר, ומשום שקיימים שני טיפוסים – רוחני ופיזי-למחצה – קיימות אך מגבלות מועטות על טווח העבודות אשר הוויות רב-גוניות אלה מסוגלות לבצע. הקבוצות הגבוהות יותר, או הרוחניות, מוצבות בשירות האב, הבן והרוח, ובשירותן של שבע רוחות האב. מעת לעת נשלחים השרתים במספרים גדולים על-מנת לשרת בעולמות הלימוד המקיפים את עולמות המטה של שבעת יקומי העל, העולמות המוקדשים לאימונם הסופי ולהנחייתם הרוחנית של הנשמות המרקיעות של הזמן, אשר מתכוננות להתקדם לעבר מעגלי האוונה. הן השרתים הרוחניים והן עמיתיהם הפיזיים יותר, משמשים גם כעוזריהם וכעמיתיהם של מדריכי הבוגרים במלאכת הסיוע וההנחיה של הסדרים השונים של יצורים מרקיעים אשר הגיעו להאוונה, ואשר מבקשים להגיע לפרדיס.
שרתֵי האוונה ומדריכי הבוגרים מפגינים דבקות טרנסצנדנטאלית בעבודתם וחיבה נוגעת ללב אלו כלפי אלו, חיבה אשר בהיותה רוחנית, תוכלו להבינה רק מתוך השוואה לתופעת האהבה האנושית. פאתוס אלוהי מתגלה בהיפרדם של השרתים מעל המדריכים, כפי שקורה לעיתים תכופות בשעה שנשלחים השרתים למשימות מעבר לגבולותיו של היקום המרכזי; ואולם, הם יוצאים לשליחותם בשמחה ולא בצער. שמחת הסיפוק שבשירות הגבוה הינה הרגש השולט בקרב הוויות רוחניות. צער אינו יכול להתקיים נוכח המוּדעות לְשירות אלוהי אשר התבצע בנאמנות. ובשעה שנשמתו המרקיעה של האדם עומדת אל מול השופט העליון, או אז ההחלטה בעלת החשיבות הנצחית איננה נקבעת על סמך הצלחות חומריות או הישגים כמותיים; פסק הדין המהדהד בחלל בתי המשפט של מעלָה מכריז: "הֱטִיבֹתָ עֲשׂוֹת עֶבֶד טוֹבוְנֶאֱמָן; כִּי נֶאֱמָן הָיִיתָ בּכֹל נְתִיבוֹתֶיךָ, וַאֲפְקִידְךָ שָּׁלִיט עַל דַּרְכֵּי אֲרֶץ."
לעולם מוצבים שרתֵי האוונה לשירות ביקום-על בַּתחום שעליו חולשת רוח האב אשר לה הם דומים ביותר מן הבחינה הכללית ובתכונותיהם הרוחניות המיוחדות. הם משרתים אך ורק בעולמות החינוך המקיפים את בירותיהם של שבעת יקומי העל; והדיווח האחרון מאוורסה מורה כי כמעט 138 מיליארד שרתים שימשו כסועדים ב-490 עולמות הלוויין שלה. הם עוסקים במגוון אינסופי של פעילויות הקשורות לעבודתם של עולמות חינוך אלו, המהווים את אוניברסיטאות-העל של יקום העל של אורוונטון. כאן משמשים הם כמלוויכם; הם יַרדו מן השלב הבא של נתיבתכם על-מנת ללמד אתכם, ועל-מנת לעורר בכם השראה בנוגע לַמציאות ולַוודאות של סיום לימודיכם בעולמות הזמן ולהעפלתכם בסופו של דבר אל עולמות הנצח. ובאמצעות מגעיהם אלו זוכים השרתים באותה התנסות ראשונית בסעד יצורי הזמן המרקיעים, אשר מסייעת כה רבות לעבודתם העוקבת במעגלי האוונה כעוזרי מדריכי הבוגרים – או כשרתים שהותמרו – כמדריכי בוגרים בעצמם.
על כל שרת האוונה שנברא, מובאים לכדי קיום שבעה בוררים אוניברסאליים, אחד בכל יקום על. פעולה יצירתית זו מערבת טכניקת יקום-על מובחנת של תגובת שיקוף לפעולות אשר מתרחשות בפרדיס.
בעולמות המטה של שבעת יקומי העל פועלות שבע ההשתקפויות של שבע רוחות האב. קשה לתאר כהלכה לדעת החומרית את טיבן של רוחות מחזירותיות אלה. הן הינן אישיויות לאמיתו של דבר; ועדיין, כל חבר בקבוצה של יקום העל משקף באופן מושלם אחת בלבד משבע רוחות האב. ובכל פעם שרוחות האב חוברות למנהלי הכוח העליונים על-מנת ליצור קבוצה של שרתי האוונה, בה בעת מתרחשת התמקדות באחת מן הרוחות המחזירותיות בכל אחת מקבוצות יקומי העל; ומייד מופיעים, מוכנים ומזומנים, מספר זהה של בוררים אוניברסאליים בעולמות המטה של בריאוֹת העל. אם, בעת יצירת השרתים, רוח אב מספר שבע לקחה את היוזמה, אזי רק הרוחות המחזירותיות מן הסדר השביעי תהרינה בוררים; ובמקביל ליצירת אלף שרתים בדמות אורוונטון, יופיעו אלף בוררים מן הסדר השביעי בכל אחת מבירות יקומי העל. ובפעולות אלה – המשקפות את טיבן בעל שבעת ההיבטים של רוחות האב – נוצרים שבעת הסדרים של הבוררים הברואים המשרתים בכל אחד מיקומי העל.
בוררים במעמד של טרם-פרדיס – בהיותם מוגבלים למגזרי הבריאה הילידיים שלהם – אינם מחליפים את מקום שירותם בין יקומי העל. כל סגל של יקום העל, הכולל שביעית מכל סדר נברא, מבלה, איפוא, זמן רב תחת השפעת אחת מרוחות האב בנפרד מהשפעתן של האחרות; זאת משום שבעוד שכל שבע הרוחותמשתקפותבבירותיהם של יקומי העל, רק אחת מהן הינה דומיננטית בכל אחת מבריאות-העל.
למעשה, כל אחת משבע בריאות-העל מחודרת על-ידי אותה רוח אב אשר חולשת על גורלותיה. וכך, הופך כל יקום-על למעין מַּרְאָה עצומת ממדים המשקפת את טיבה ואת אופייה של רוח האב המפקחת עליו; וכל זה ממשיך הלאה בכל יקום מקומי המשתייך ליקום-על זה, הודות לנוכחות ולתפקוד רוחות האם היצירתיות. השפעתה של סביבה שכזאת על הצמיחה האבולוציונית היא כה עמוקה, עד כי במהלך הנתיבות שלאחר שירותם ביקומי העל, מפגינים הבוררים באופן קבוצתי ארבעים-ותשע נקודות מבט התנסותיות, או תוֹבנוֹת, כל אחת מזווית מסוימת – ובהתאם גם חלקית – אך אשר כולן משלימות הדדית זו את זו, ויחדיו נוטות לחבוק את מעגל העליונות.
בכל יקום על, באופן משונה אך טבוע, הבוררים האוניברסאליים מוצאים עצמם מחולקים להתאגדויות בנות ארבעה חברים אשר במסגרתן הם ממשיכים לשרת. שלושה מחברי כל קבוצה הינם אישיויות רוחניות, ואילו חבר אחד – בדומה למקרה של שרת אחד מכל ארבעה שרתים – הינו הוויה חומרית-למחצה. רביעייה זו מהווה ועדת בוררים והרכבה הוא כדלהלן:
1. השופט-הבורר. אותו אחד אשר מתקבל פה אחד על-ידי שלושת האחרים כַּמוסמך ביותר וככשיר באופן המיטבי לשמש כמנהיגה המשפטי של הקבוצה.
2. הטוען-הרוחני. אותו אחד הממונה על-ידי השופט הבורר להציג ראיות ולהבטיח את זכויותיהן של כל האישיויות המעורבות בכל עניין המובא לבירורה המשפטי של ועדת הבוררות.
3. המוציא-לפועל האלוהי. אותו בורר אשר הינו כשיר מעצם טבעו ליצור קשר עם ההוויות החומריות של העולמות ולהוציא לפועל את החלטותיה של הוועדה. המוציאים-לפועל האלוהיים, בהיותם יצורים רביעיים – כלומר חומריים-למחצה – הינם כמעט ברי-נראות, אך לא לגמרי, בעבור יכולת הראייה קצרת הטווח של הגזעים בני התמותה.
4. הרַשם. חבר הוועדה הנותר הופך באופן אוטומאטי לרשם, לפקיד בית המשפט. הוא מוודא כי כל הרישומים נערכים כיאות בעבור ארכיב יקום העל ומרשם היקום המקומי. במידה והוועדה משרתת בעולם אבולוציוני, כי אז נערך, בסיועו של המוציא לפועל, דו"ח שלישי בעבור המרשם הפיזי של הממשל בעל הסמכות השיפוטית.
כאשר הוועדה מכונסת לדיון, היא פועלת כקבוצה של שלושה; זאת משום שהטוען מנותק מן התהליך השיפוטי, ומשתתף בגיבוש פסק הדין רק עם סיום השימוע. לפיכך, ועדות אלה מכונות לעיתים בשם – שלשת שופטים.
הבוררים תורמים תרומה ערכית ניכרת להתנהלותו החלקה של יקום היקומים. הם נעים בחלל במהירות השרפית המשולשת ומשמשים כבתי הדין הניידים של העולמות; כוועדות המוקדשות לשיפוט מהיר של קשיים מינוריים. אלמלא היו קיימות ועדות ניידות והגונות לעילא אלה, היו בתי הדין של העולמות מוצפים עד כלות בעיסוק בְּאי-ההבנות הקטנות של העולמות.
שלשות שיפוט אלה אינן עוסקות בענייני הנצח; הנשמה, וסיכויי הנצח של יצור הזמן, לעולם אינם עומדים בסכנה בשל פעולותיהן. הבוררים אינם עוסקים בסוגיות המשתרעות אל מעבר לקיום בזמן ולרווחה הקוסמית של יצורי הזמן. ואולם, משקיבלה הוועדה סוגיה לשם שיפוטה, פסיקתה הינה סופית ולעולם ניתנת פה-אחד; החלטתו של שופט-בורר איננה ניתנת עוד לערעור.
המטה הקבוצתי של הבוררים שוכן בבירת יקום העל שלהם; שם מצוי סגל המילואים הראשי שלהם. סגל המילואים המשני שלהם מוצב בבירות היקומים המקומיים. חברי הוועדה הצעירים יותר וחסרי-הניסיון מתחילים את שירותם בעולמות הנמוכים, עולמות כדוגמת אורנטיה, ומשהם צוברים שם ניסיון ובשלות הם מקודמים לעבר שיפוט של בעיות גדולות יותר.
סדר הבוררים הינו מהימן לחלוטין; מעולם לא סטה מדרך הישר ולוּ אחד מהם. אף כי תבונתם ושיפוטם אינם חסינים מפני שגיאות, ניתן לסמוך עליהם ללא סייג ונאמנותם מהימנה. מקורם מצוי במטות העל של יקומי העל, ובסופו של דבר הם חוזרים לשם, תוך התקדמות ברמות הבאות של שירות ביקום:
1. בוררים לעולמות. כל אימת שהאישיויות המפקחות על עולמות יחידאיים מוצאות עצמן אובדות עצות במידה ניכרת, או בשעה שהן מגיעות למעשה להיעדר-מוצא באשר לאופן הפעולה ההולם נסיבות קיימות – ובמידה שהנושא איננו חשוב דיו על-מנת שיובא לדיון בפני בתי המשפט הרגילים של התחום – כי אז, מייד עם קבלת בקשתן של שתי אישיויות, אחת מכל צד במחלוקת, תחל ועדת בוררים את פעולתה ללא דיחוי.
משהופקדו הקשיים הניהוליים והשיפוטיים הללו בידי הבוררים לשם בחינה ושיפוט, הם הינם עליונים בסמכותם. ואולם, הם לא יגבשו את החלטתם עד אשר תשמענה כל הראיות; ואין גבול לסמכותם לזמן עדים, מכל מקום אשר אלו יימצאו. ואף כי אין זכות ערעור על החלטותיהם, לעיתים מתפתחים העניינים כך שהוועדה סוגרת את התיק בנקודה נתונה, מסכמת את דעותיה בעניין ומעבירה את כלל הסוגיה לבתי הדין הגבוהים יותר של התחום.
החלטות הוועדה נרשמות במרשם הפלנטארי, ואם קיים צורך – הן מוּצאות אל הפועל בידי המוציא לפועל האלוהי. עוצמתו של זה הינה כה כבירה, וטווח פעילויותיו בעולם מיושב הוא רחב ביותר. המוציאים-לפועל האלוהיים הינם רבי-אמנים בטִפְלוּל (מניפולציה) כל מה שְּׁכָּלוּל באינטרס של מה שאמוּר להיות. לעיתים מבוצעת עבודתם למען הרווחה הברורה של התחום, אך לעיתים קשה להסביר את פעולותיהם בעולמות הזמן והמרחב. אף כי הצווים שהם מוציאים אל הפועל אינם נוגדים את חוקי הטבע ואף לא את השימושים המוסמכים של התחום, לעיתים עושים הם את מעשיהם המשונים ואוכפים את הרשאות הבוררים בהתאם לחוקים הגבוהים יותר של ממשלת המערכת.
2. הבוררים במטות המערכות. מן השירות בעולמות האבולוציוניים, מקודמות ועדות אלה של ארבעה לתפקיד במטות של המערכות. כאן מזומנת להם עבודה רבה, והם מתבררים כחבריהם המבינים של בני-אדם, של מלאכים ושל הוויות רוחניות אחרות. שלשות השיפוט אינן עוסקות במחלוקות אישיוֹת באותה מידה שבה הן עוסקות במחלוקות בין קבוצות ובאי-ההבנות המתעוררות בין סדרים שונים של הוויות; ובמטה של מערכת חיות בצוותא הן הוויות חומריות והן הוויות רוחניות, כמו גם הוויות מטיפוסים משולבים, כדוגמת הבנים החומריים.
ברגע שבו הביאו הבוראים לכדי קיום יחידים בעלי יכולת בחירה, או אז התרחשה התרחקות מן הפעולה החלקה של המושלמוּת האלוהית; אי-הבנות יצוצו בוודאי, ויש להבטיח דרך הוגנת ליישב מחלוקות כֵּנוֹת אלה של נקודות המבט. על כולנו לזכור כי הבוראים יודעי-הכול ומסוגלי-הכול יכולים היו ליצור את היקומים המקומיים מושלמים ממש כהאוונה. וביקום המרכזי, אין כל צורך בפעולתן של וועדות בוררים. ואולם, בחוכמתם הכוללת הבוראים לא בחרו לעשות כן. ואף כי הם יצרו יקומים שופעים בהבדלים ורוחשים בקשיים, הם סיפקו באותה מידה את המנגנונים ואת האמצעים הדרושים על-מנת ליישב את כל ההבדלים ועל-מנת להפוך את כלל הבלבול-לכאורה הזה להרמוני.
3. בוררי הקונסטלציות. מן השירות בַּמערכות מקוּדמים הבוררים אל שיפוט בעיותיה של קונסטלציה – אל הטיפול באותם קשיים מינוריים המתגלעים בין מאה מערכות העולמות המיושבים שלה. אף כי רק בעיות מועטות המתעוררות במטות הקונסטלציות נופלות בתחום שיפוטם, עסוקים בוררי הקונסטלציות – תוך שהם נעים ממערכת למערכת – באיסוף ראיות ובהכנת תצהירים מקדמיים. אם הוויכוח הינו הגון, אם הקשיים העולים מחילוקי הדעות הינם כנים, ונובעים ביושר מתוך הגיוון בנקודות המבט השונות, אזי אין זה משנה כמה מעטות האישיויות המעורבות, ואין זה משנה עד כמה טריוויאליים נדמים חילוקי הדעות, תמיד יכולה להתכנס ועדת בוררים ולהחליט בנוגע לערכה של המחלוקת.
4.בוררים ליקומים המקומיים. בעבודתו הרחבה יותר הזו של יקום, הבוררים מעניקים עזרה מרובה הן למלכיצדקים והן לבנים הסמכותיים, הן לשליטי הקונסטלציות והן לקבוצת האישיויות הנוגעות לתיאום מאה הקונסטלציות ולניהולן. הסדרים השונים של השרפים ושל שוכנים אחרים של ספֵירות המטה של יקום מקומי, מפיקים גם הם תועלת מן העזרה ומן ההחלטות של השלשות השיפוטיות.
כמעט בלתי-ניתן להסביר את טיב המחלוקות העשויות להתגלע בַּעניינים המפורטים של מערכת, של קונסטלציה או של יקום. קשיים אכן מתעוררים, ואולם אין הם דומים כלל ועיקר למבחנים ולקשיים של הקיום החומרי, כפי שאלו נחווים בעולמות האבולוציוניים.
5. בוררים למגזרים המשניים של יקומי העל. מן הבעיות של היקומים המקומיים, מתקדמים הבוררים ללימוד הסוגיות העולות במגזרים המשניים של יקום העל שלהם. ככל שהם מרקיעים רחוק ופנימה יותר מן הפלנטות האינדיבידואליות, כן פוחתות החובות החומריות של המוציא לפועל האלוהי; בהדרגה מקבל הוא על עצמו תפקיד חדש, כמְפָרֶשׁ הרחמים והצדק, ובה בעת – בהיותו חומרי-למחצה – שומר הוא את הוועדה בכללותה בקשר אוהד עם ההיבטים החומריים של חקירותיה.
6. בוררים למגזרים הראשיים של יקום העל. אופייה של עבודת הבוררים ממשיכה להשתנות ככל שהם מתקדמים. יש בה פחות ופחות אי-הבנות הדורשות שיפוט, ויותר ויותר תופעות מסתוריות המבקשות הסבר ופירוש. משלב לשלב הם מתפתחים מבוררים של מחלוקות לכדי מבארים של המסתורין- שופטים המתפתחים והופכים למורים ולמפרשים. בעברם הם היו בוררים בין אלו אשר אפשרו לבורוּת לעורר קשיים ומחלוקות; ואילו כעת, הם הופכים למורים לאלו אשר הינם נבונים וסבלניים דיים על-מנת להימנע מהתנגשויות של דעת וממלחמות דעות. ככל שחינוכו של יצור הינו גבוה יותר, כך גם גובר הכבוד אשר הוא רוחש לידע, לניסיון ולדעותיהם של אחרים.
7. בוררים ליקומי העל. כאן הופכים הבוררים למתואמים – ארבעה מורים-מפשרים אשר מבינים זה את זה ופועלים ככאלו באופן מושלם. מן המוציא לפועל האלוהי נלקחות סמכויות הענישה, והוא הופך לקול הפיזי של השלשה הרוחנית. בשלב זה, הפכו היועצים והמורים הללו זה מכבר לבעלי מומחיות והיכרות מעמיקה עם רוב הבעיות והקשיים אשר בהם ניתן לפגוש בפועל בהתנהלות ענייניו של יקום על. וכך, הופכים הם ליועצים נפלאים ולמורים נבונים לעולי הרגל המרקיעים, השוכנים בספֵירות החינוכיות הסובבות את עולמות המטה של יקומי העל.
כל הבוררים משרתים תחת פיקוחם הכללי של עתיקי היומין ותחת הנחייתן המיידית של בבואות העזר, עד הגיע הזמן שבו הם מתקדמים לפרדיס. בשעת שהִייתָם בפרדיס הם מדווחים לרוח האב אשר חולשת על יקום העל אשר ממנו הם יצאו.
מִרשמי יקומי העל אינם מונים את הבוררים אשר עברו אל מעבר לתחום שיפוטם, וּועדות שכאלה פזורות בהיקף נרחב ברחבי היקום המקיף. הדיווח האחרון ממרשם אוורסה מעמיד את מספר הוועדות הפועלות באורוונטון על קרוב לשמונה-עשר טריליון – קרי, מעל לשבעים טריליון יחידים. ואולם, זהו אך שיעור קטן מסך הבוררים הכולל אשר נברא באורוונטון; מספר זה עומד על שיעור אחר לחלוטין, גבוה הרבה יותר, אשר שקול למספרם הכולל של שרתי האוונה, אם מוציאים מן החשבון את שיעור ההתמרות של אלו לכדי מדריכי בוגרים.
מעת לעת, בשעה שגדל מספר הבוררים של יקומי העל, הם מועברים למועצת המושלמוּת בפרדיס, ממנה הם מגיחים לאחר מכן כַּסגל המתאם אשר מתפתח על-ידי הרוח האינסופית בעבור יקום היקומים; זוהי אותה קבוצה מופלאה של הוויות אשר גדֵלה כל העת בהיקפה המספרי, כמו גם ביעילותה. באמצעות הרקעה התנסותית ואימון בפרדיס, חברי קבוצה זו רכשו תפישה ייחודית של המציאות המגיחה של ההוויה העליונה, והם משוטטים ברחבי יקום היקומים במשימות מיוחדות.
חברי וועדת בוררים לעולם אינם נפרדים. קבוצת הארבעה תמיד משרתת יחד, ממש באופן שבו חוברו חבריה יחדיו מלכתחילה. ואפילו בעת השירות המהולל שלהם, ממשיכים הם לפעול כרביעיות של ניסיון קוסמי צבוּר ושל תבונה התנסותית אשר הפכה מושלמת. ולנצח מאוגדים הם כְּהתגשמות הצדק העליונה של הזמן והמרחב.
מוחות משפטיים וטכניים אלו של עולם הרוח לא נבראו ככאלו. מקרב הסופרנאים והאומניאפים המוקדמים, בחרה הרוח האינסופית מיליון מהמוחות הסדורים יותר, על-מנת שאלו ישמשו כגרעינה של קבוצה רחבה וגמישה זו. ומאז זמן זה בעבר הרחוק, נדרשת מכל השואפים להפוך ליועצים טכניים, התנסות בפועל ביישום חוקי המושלמוּת בעבור תוכניות היצירות האבולוציוניות.
היועצים הטכניים מגויסים מקרב שורותיהם של סדרי האישיוּת הבאים:
1. הסוּפֶּרְנַאפִים.
2. הסֶקוֹנאפים.
3. הטֶרְטִיאפים.
4. האוֹמְניאפים.
5. השׂרפים.
6. סוגים מסוימים של בני-תמותה מרקיעים.
7. סוגים מסוימים של אמצעדרכיים מרקיעים.
מבלי למנות את בני התמותה ואת האמצעדרכיים, אשר כולם מסופחים סיפוח זמני בלבד, עומד בעת הזאת מספר היועצים הטכניים הרשום באוורסה ופועל באורוונטון על מעט יותר משישים-ואחד טריליון.
יועצים אלוהיים פועלים לעיתים תכופות כיחידים, אך הם מאורגנים לשירות, ומחזיקים מטה משותף בספֵירות ההצבה שלהם, בקבוצות של שבעה יועצים. בכל קבוצה, לפחות חמישה חברים חייבים להיות בעלי מעמד של קבע, בעוד שעד שניים רשאים להימצא בחבירה זמנית. בני-תמותה ויצורים אמצעדרכיים מרקיעים משרתים בוועדות ייעוץ אלה בעודם חותרים להרקיע לפרדיס, אך הם אינם נוטלים חלק בתוכניות ההכשרה הרגילות המיועדות ליועצים הטכניים, ולעולם אינם הופכים לחברים של קבע בסדר זה.
בני התמותה והיצורים האמצעדרכיים הללו – המשרתים באופן זמני עם היועצים – נבחרים לעבודה מעין זו בשל מומחיותם במושגי החוק האוניברסאלי והצדק העליון. בעת מסעכם אל עבר יעדכם הפרדיסי, בעודכם צוברים ברציפות ידע נוסף וכישורים מועשרים, תינתן לכם כל העת ההזדמנות לחלוק עם אחרים את התבונה ואת הניסיון שכבר צברתם; כל הדרך להאוונה תמלאו תפקיד של תלמיד-מורה. אתם תעפילו במעלה רמות ההרקעה של היקום ההתנסותי העצום הזה, בכך שתַחלקו את הידע החדש אשר רכשתם בנתיבתכם המתקדמת, עם אלו המצויים אך מתחתיכם. במשטר האוניברסאלי, אינכם מוּכָּרִים כבעלי ידע ואמת, עד אשר הוכחתם את יכולתכם ואת רצונכם לחלוק עם אחרים את האמת ואת הידע הללו.
לאחר אימון ממושך והתנסות בפועל, מוּרשות כל הרוחות הסועדות – אשר מעמדן גבוה מן הכרובים – לקבל מינוי של קבע כיועצות טכניות. כל המועמדים מצטרפים לסדר זה של שירות מרצונם החופשי; ואולם, משקיבלו על עצמם אחריויות שכאלה, אין הם רשאים לזנוח אותן עוד. רק עתיקי היומין לבדם יכולים להעביר יועצים אלו לפעילויות אחרות.
אימון היועצים הטכניים התחיל במכללות המלכיצדקים של היקומים המקומיים, והוא ממשיך בחצרותיהם של עתיקי היומין. מאימון זה ביקום העל, מתקדמים הם ל"בתי הספר של שבעת המעגלים", הממוקמים בעולמות הקבלה של מעגלי האוונה. ומעולמות הקבלה הם מתקבלים ל"מכללות אתיקת החוק וטכניקת העליונוּת", המהוות את בית הספר לאימון בפרדיס המיועד ליועצים הטכניים אשר הופכים למושלמים.
יועצים אלו הינם יותר מאשר מומחי משפט; הם הינם תלמידיו ומוריו של החוקהיישומי, קרי חוקי היקום המיושמים בחייהם, וחלים על גורלותיהם, של כל אלו המאכלסים את התחומים העצומים של הבריאה רחבת הממדים. בחלוף הזמן, הם הופכים להיות ספריות החוק החיות של הזמן והמרחב, והם מוֹנעים אינסוף צרות ועיכובים בלתי-נחוצים על-ידי הנחיית אישיויות הזמן בנוגע לצורות ולהליכים המקובלים ביותר על שליטי הנצח. כך, יכולים הם להנחות את העובדים בחלל, ולאפשר להם לפעול בהרמוניה עם דרישות פרדיס; הם הינם המורים של כל היצורים בנוגע לטכניקה של הבוראים.
לא ניתן לברוא ספריה חיה שכזו של חוק יישומי; ולכן, הוויות שכאלה חייבות להתפתח מתוך ההתנסות בפועל. האלוהויות האינסופיות הינן קיומיות, ובכך מפצות הן על היעדר ההתנסות; הן יודעות את הכול אף בטרם התנסו בכל, ואולם, הן אינן חולקות ידע לא-התנסותי זה עם היצורים הכפופים להן.
בעבודתם, מקדישים עצמם היועצים הטכניים למניעת עיכובים, להענקת אפשרות להתקדמות ולייעוץ לעבר ההישג. תמיד קיימת הדרךהטובה ביותרוהנכונה לעשות את הדברים; לעולם קיימת טכניקת המושלמוּת, דרך אלוהית, ויועצים אלו יודעים כיצד לכוון את כולנו למציאתה של דרך טובה יותר זו.
הוויות מעשיות מאוד וחכמות ביותר אלה קשורות תמיד בקשר קרוב לשירות ולעבודה של הפוסקים האוניברסאליים. לרשות המלכיצדקים עומד סגל מוכשר. שליטי המערכות, הקונסטלציות, היקומים ומגזרי יקומי העל, מצוידים לעילא במוחות עיון טכניים, או משפטיים, אלו של עולם הרוח. קבוצה מיוחדת פועלת כיועציהם המשפטיים של נשאי החיים, ומייעצת לבנים אלו בנוגע למידת ההתרחקות המותרת מן הסדר המבוסס של הפצת החיים, וכן מנחה אותם בנוגע לזכויותיהם ולחופש הפעולה שלהם. הם הינם היועצים של כל מחלקות ההוויות באשר לשימוש ולטכניקות ההולמות של כלל הפעולות בעולם הרוח. ואולם, אין הם עוסקים ישירות ובאופן אישי ביצורים החומריים של התחומים.
בנוסף לייעוץ בנוגע לשימושים משפטיים, היועצים הטכניים מקדישים עצמם במידה שווה גם לעיסוק בפרשנות היעילה של החוקים הנוגעים להוויות ברואות – הוויות של חומר, של דעת ושל רוח. הם עומדים לרשות המפשרים האוניברסאליים ולרשות כל האחרים אשר כמהים לדעת את האמת של החוק; במילים אחרות, לדעת כיצד העליונוּת האלוהית עשויה להיות תלויה בְּתגובה במצב מסוים בהינתן גורמים מסדר מבוסס של חומר, של דעת ושל רוח. ואף מנסים הם להבהיר את הטכניקה של המרבי.
היועצים הטכניים הינם הוויות נבחרות אשר עמדו בניסיון; מעולם לא נודע לי על מי מהם אשר סטה מדרך הישר. אין ברשותנו, באוורסה, כל רישום על אודות משפט שנערך כלפי מי מהם בשל הפרת אחד מן החוקים האלוהיים, אשר אותם הם מבארים ברהיטות ומפרשים ביעילות כה רבה. כמו כן, אין ידוע על כל מגבלה שהיא החלה על טווח השירות שלהם, ואף לא על התקדמותם. הם ממשיכים בתפקידם כיועצים, ואפילו עד לשערי פרדיס; כלל היקום של החוק ושל ההתנסות פתוח בפניהם.
מקרב הסופרנאפים השלישונים בהאוונה, קבוצה מסוימת של רשמים בכירים נבחרת כנאמני המשמורת של הרשומות, כשומריהם הרשמיים של ארכיוני אי האור; אלו הארכיונים אשר עומדים אל מול המרשם החי של הרשומות בדעתם של נאמני הידע, המרשם הקרוי לעיתים – "הספרייה החיה של פרדיס".
מקור כל הרישומים היחידים הינו במלאכים הרַשָּׁמִים של העולמות המיושבים. ברחבי היקומים פועלים רשמים אחרים, הן בנוגע לרישומים רשמיים והן בנוגע לרישומים חיים. מאורנטיה ועד פרדיס ניתן למצוא את שני סוגי הרישומים: בְּיקום מקומי ניתן למצוא יותר מהרישומים הכתובים ופחות מהרישומים החיים; ובפרדיס יותר מהחיים ופחות מהכתובים; באוורסה, שני הסוגים זמינים באותה מידה.
כל מאורע בעל משמעות בתחומי הבריאה המאורגנת והמיושבת הינו עניין הנדרש ברישום. אף-על-פי שלמאורעות אשר חשיבותם הינה מקומית בלבד מצוי רישום מקומי בלבד, אלו בעלי המשמעות הרחבה היותר מטופלים בהתאם. מן הפלנטות, המערכות והקונסטלציות של נבאדון, כל דבר שהינו בעל חשיבות ביקום נרשם בסאלווינגטון; ומבירות-יקומים אלה מועברות אותן התרחשויות לרישום גבוה יותר, השייך לענייני המגזר וממשלות-העל. אף בפרדיס מצוי סיכום רלוונטי של נתוני האוונה ויקומי העל; וסיפור היסטורי מצטבר זה של יקום היקומים מצוי במשמורתם של סופרנאפים שלישונים מרוּממים אלו.
בעוד שכמה מן ההוויות האלה נשלחו ליקומי העל על-מנת לשמש כראשי הרשומות המנחים את פעילויות הרשמים השמימיים, מעולם לא הועבר אף לא אחד מהם מן המצבה הקבועה של סדרם.
אלו הם הרשמים המבצעים את כל הרישומים בשני עותקים; הם מכינים רישום רוחני מקורי אחד ועותק נוסף חומרי-למחצה – עותק אשר ניתן להמשילו לעותקים המתקבלים באמצעות נייר פחם. את זאת ביכולתם לעשות הודות ליכולת יוצאת-הדופן שלהם לטפלל בו-זמנית הן אנרגיה חומרית והן אנרגיה רוחנית. רשמים שמימיים אינם נבראים ככאלו; הם הינם שרפים המרקיעים מן היקומים המקומיים. הם מתקבלים, מסוּוגים ומוצבים לשירות בספֵירות עבודתם על-ידי המועצות של ראשי הרשומות במטות שבעת יקומי העל. שם ממוקמים גם בתי הספר לאימון הרשמים השמימיים. בית הספר באוורסה מנוהל על-ידי ההופכים בינה למושלמת ועל-ידי היועצים האלוהיים.
עם התקדמותם בשירות ביקום, ממשיכים הרשמים בשיטת הרישום הכפולה, ובכך הופכים את רישומיהם לנגישים תמיד בעבור כל מחלקות ההוויות, החל באלה מן הסדרים החומריים וכלה ברוחות האור הגבוהות. בעת התנסות המעבר שלכם, בעת שתרקיעו מן העולם החומרי הזה, תמיד תוכלו להיוועץ ברישומים על אודות ההיסטוריה והמסורת של העולם אשר בו אתם מצויים ולהתוודע אליו.
הרשמים הינם סגל אשר נבחן ועמד בניסיון. מעולם לא נודע לי על עריקה של רשם שמיימי, ומעולם לא נתגלה זיוף ברישומיהם. הם כפופים לפיקוח כפול; רישומיהם נבחנים הן בידי עמיתיהם המרוּממים מאוורסה והן בידי השליחים העוצמתיים, אשר מאשרים את נכונות העותקים החומריים-למחצה של הרישומים הרוחניים המקוריים.
בעוד מספר הרשמים המתקדמים המצויים בְּספֵירות הרישום הכפופות ביקומי אורוונטון הוא טריליונים על גבי טריליונים, עומד מספרם של אלו אשר הגיעו למעמד באוורסה על פחות משמונה מיליון. רשמים בכירים, או בוגרים, אלו הינם נאמני המשמורת של רישומי יקומי העל, והם אלו המעבירים הלאה את הרישומים של הזמן והחלל אשר תחת חסותם. מטה הקבע שלהם מצוי במשכנות המעגליים המקיפים את איזור המרשם באוורסה. רשמים אלו לעולם אינם מעבירים את משמורתם על הרישומים לאחרים; כיחידים, הם עשויים להיעדר, ואולם אף-פעם לא במספרים גדולים.
בדומה לסופרנאפים, אשר הפכו לנאמני משמורת של הרשומות, ההצבה בסגל הרשמים השמימיים הינה הצבת קבע. עם הצטרפותם של השרפים ושל הסופרנאפים לשירותים אלו, הם יִוותרו – בהתאמה – רשמים שמימיים ונאמני משמורת של הרשומות; זאת עד ליום אשר בו יכוּנן ממשל חדש ושונה, עם השלמת הפיכתו של האל העליון לאישיוּת.
באוורסה, יכולים רשמים שמימיים בכירים אלו להציג את הרישומים על אודות כל מאורע בעל חשיבות קוסמית בכל רחבי אורוונטון, מאז הימים הרחוקים של הגעת עתיקי היומין; זאת בעוד שבַּאִי הנצחי שומרים נאמני המשמורת של הרשומות על ארכיוני התחום, המחזיקים בתוכם עדויות על אודות ההתרחשויות בפרדיס מאז הזמנים אשר בהם הפכה הרוח האינסופית לאישיוּת.
ילדים אלו של רוחות האם של היקום המקומי, הינם חבריהם ועמיתיהם של כל אלו אשר חיים את חיי ההרקעה המורונטיים. הם אינם הכרחיים לעבודתו הממשית של היצור המתקדם, ואף אינם מחליפים בשום מובן את עבודתם של השומרים השרפיים, אשר מלַווים לעיתים תכופות את עמיתיהם בני התמותה במסעם לפרדיס. בני הלוויה המורונטיים הינם פשוט מארחים חביבים בעבור אלו שהחלו זה עתה את הרקעתם הארוכה פנימה. והם אף פורשׂי-חסות מיומנים בארגון משחקים, ובעבודתם זו הם מסתייעים ברוב כישרון במנהלי החֲזָרָה.
ו אף כי בעולמות האימון המורונטיים של נבאדון תעסקו במשימות רציניות שילכו ויהפכו קשות יותר ויותר, תמיד יינתנו לכם פסקי-זמן סדירים לשם מנוחה ובחינת העבר. במהלך המסע לעבר פרדיס, תמיד יימצא זמן למנוחה ולמשחק רוחני; ובנתיבת האור והחיים לעולם ימצאו העיתים לפולחן ולהישג חדש.
בני לוויה מורונטיים אלו הינם עמיתים כה לבביים, עד שבשעה שתעזבו לבסוף את השלב האחרון בחוויה המורונטית ותתכוננו לצאת להרפתקת הרוח ביקום העל, תרגישו חרטה אמיתית על כך שיצורים חברותיים אלו אינם יכולים ללוותכם, הואיל והם משרתים אך ורק ביקומים המקומיים. בכל שלב משלבי נתיבת ההרקעה, כל האישיויות שעימן תוכלו ליצור קשר תהיינה חברותיות וידידותיות; ואולם, לא תפגשו קבוצה אחרת המוקדשת במידה כה רבה לחברות ולידידות, עד אשר תפגשו בבני הלוויה של פרדיס.
עבודתם של בני הלוויה המורונטיים מתוארת באופן מלא יותר במסמכים העוסקים בענייני היקום המקומי שלכם.
בני הלוויה של פרדיס הינם קבוצה מורכבת, או משולבת, המגויסת משורותיהם של השרפים, הסקונאפים, הסופרנאפים והאומניאפים. אף-על-פי שהם משרתים במהלך משכי זמן שאתם עשויים להחשיב כארוכות במידה יוצאת-מגדר-הרגיל, מעמדם זה אינו קבוע. ככלל (אך לא תמיד), משסעד זה מסתיים הם שבים למשימות שאותן מילאו בשעה שזומנו לשירות בפרדיס.
חברים בקהילות המלאכים ממוּנים לשירות זה על-ידי רוחות האם של היקום המקומי, על-ידי הרוחות המחזירותיות של יקום העל ועל-ידי מאג'סטון מפרדיס. הם מזומנים לאי המרכזי ומגויסים לשירות כבני-לוויה של פרדיס על-ידי אחת משבע רוחות האב. למעט מעמד של קבע בפרדיס, שירות זמני זה של חברוּת בפרדיס הינו הכבוד הגבוה ביותר שעשויות הרוחות הסועדות לקבל בזמן כלשהו.
המלאכים הנבחרים מסורים לשירות החברוּת ומוצבים כבני הלוויה של הוויות מכל המחלקות אשר עשויות לשהות בפרדיס לבדן; לרוב הם מלַווים את בני התמותה המרקיעים, אך הם מלווים גם את כל האחרים אשר מצויים לבדם באי המרכזי. לבני הלוויה אין כל מטרה שאותה הם נדרשים להשיג לטובת אלו שעימם הם מתרועעים; הם פשוט משמשים כבני-לוויה. כמעט לכל הוויה אחרת שאתם, בני התמותה, תפגשו במהלך שהותכם בפרדיס – למעט חבריכם עולי הרגל – יהיה דבר-מה מוגדר לעשות עימכם או בעבורכם; ואילו בני-לוויה אלו מוצבים אך ורק על-מנת שיהיו אתכם ושישמשו לכם כחברים אישיים. לעיתים תכופות מסייעים בידם בסעד זה אזרחי פרדיס החינניים והזוהרים.
בני התמותה מגיעים מגזעים שהינם חברותיים ביותר. הבוראים יודעים היטב כי "לא טוב היות האדם לבדו", ולפיכך דאגו לספק לו חברותא בהתאם, ואפילו בפרדיס.
אם אתם, כבני-תמותה מרקיעים, תגיעו לפרדיס מלוּוים בבן-זוגכם או בחבר קרוב מן הנתיבה שלכם בכדור-הארץ, או אם במקרה יגיע עמכם, או ימתין לכם, השומר השרפי של גורלכם, כי אז לא יוצמד אליכם בן-לוויה של קבע. אך במידה שתגיעו בגפכם, לבטח יקבל את פניכם בן-לוויה באי האור, בשעה שתתעוררו מן השינה הסופית של הזמן. ואפילו אם ידוע כי יתלווה אליכם בן-לוויה מרקיע, גם אז ימונו בני-לוויה זמניים שיקבלו את פניכם עם הגעתכם אל החופים הנצחיים, והם שילוו אתכם אל המתחם אשר הוכן על-מנת לקבל את פניכם ואת פני עמיתיכם. היו סמוכים ובטוחים בכך שתתקבלו בחמימות כאשר תחוו את תחייתכם אל תוך הנצח על חופיו הנצחיים של פרדיס.
בני-לוויה מקבלי פנים מוצבים למשימתם בעת שהמרקיעים נמצאים בימים האחרונים לשהותם במעגל האחרון של האוונה. בני הלוויה בוחנים בקפדנות את הרישומים על אודות המוצא של בן התמותה ועל קורותיו במהלך ההרקעה דרך עולמות החלל ומעגלי האוונה. וכאשר הם מקבלים את פני בני התמותה של הזמן, הם כבר מכירים על בוריה את נתיבתם של עולי הרגל המגיעים הללו, ומייד מתגלים הם כחברים אוהדים ומסקרנים.
במהלך שהותכם הקדם-סופיונית בפרדיס, אם מסיבה כלשהי יהיה עליכם להיפרד זמנית מעמיתכם לנתיבת ההרקעה – בין אם הוא בן-תמותה ובין אם הוויה שׂרפית – יוצמד אליכם ללא דיחוי בן-לוויה של פרדיס על-מנת שייעץ לכם וישמש לכם כרע. ומשהוקצה בן-לוויה לבן-תמותה מרקיע השוהה לבדו בפרדיס, הוא נותר עם אישיות זו עד אשר מצטרפים אליה עמיתיה המרקיעים, או עד אשר היא מתקבלת כחברה מן המניין בסגל הסופיונות.
בני-לוויה מוקצים על-פי סדר ההמתנה, וכלל זה נשמר למעט העובדה שבן-לוויה לעולם אינו מקבל תחת חסותו מרקיע אשר טיבו שונה מטיפוס יקום העל שלו עצמו. אם היה מגיע היום לפרדיס בן-תמותה מאורנטיה, אזי היה מוקצה לו בן הלוויה הממתין הראשון אשר מוצאו מאורוונטון, או כזה שטיבו הינו כטיבה של רוח האב השביעית. בשל כך, אומניאפים אינם משרתים בצוותא עם היצורים המרקיעים משבעת יקומי העל.
שירותים רבים נוספים מבוצעים על-ידי בני הלוויה של פרדיס: אם מגיע בן-תמותה מרקיע ליקום המרכזי לבדו, ובעודו חוצה את האוונה, הוא נכשל בשלב כזה או אחר של הרפתקת האלוהות, אזי בבוא העת הוא מוחזר כנדרש אל יקומי הזמן. ללא דיחוי נשלחת קריאה לסגל המילואים של בני הלוויה של פרדיס, ואז, יחיד מסדר זה מוקצה על-מנת לעקוב אחר עולה הרגל המובס, ללוותו, לנחמו ולעודדו, ולהישאר עימו עד אשר ישוב ליקום המרכזי כדי שיחדש את הרקעתו לפרדיס.
אם עולה רגל מרקיע נכשל בהרפתקת האלוהות בעודו חוצה את האוונה בלוויית שרף מרקיע – המלאך השומר של נתיבת בן התמותה – אזי אותה הוויה תבחר להתלוות לחברהּ בן התמותה. שרפים אלו מתנדבים תמיד, והם מורשים ללוות את חבריהם הוותיקים בני התמותה חזרה לשירות של הזמן והמרחב.
אך לא כך הוא באשר לשני בני-תמותה מרקיעים שהינם חברים קרובים: אם אחד מהם מגיע אל האל בעוד שהשני נכשל זמנית, לעולם בוחר היחיד שהצליח לחזור לעולמות האבולוציוניים יחד עם האישיות המאוכזבת, אבל דבר זה איננו מתאפשר. בִּמקום זאת, נשלחת קריאה לסגל המילואים של בני הלוויה של פרדיס, ואחד מן המתנדבים נבחר ללוות את עולה הרגל המאוכזב. אזרח פרדיס מתנדב הופך למלווהו של בן התמותה שהצליח, אשר מתעכב בינתיים באי המרכזי וממתין לשובו של חברו המובס להאוונה; ועד אז הוא מלמד בבתי-ספר מסוימים בפרדיס, תוך שהוא מציג את סיפור ההרפתקאות של ההרקעה האבולוציונית.
[המסמך הוצג בחסות אחד שסמכותו גבוהה מאוורסה.]
הסופרנאפים הינם הרוחות הסועדות של פרדיס ושל היקום המרכזי; רוחות אלה הינן הסדר הגבוה ביותר מקרב הקבוצה הנמוכה ביותר של ילדי הרוח האינסופית – קהילת המלאכים. ניתן למצוא רוחות סועדות שכאלה החל בְּאי פרדיס ועד לעולמות הזמן והמרחב. ואין מתקיים שום חלק נכבד של הבריאה המאורגנת והמיושבת אשר אינו נהנה משירותיהן.
המלאכים הינם חבריהם הרוחניים והסועדים של היצורים הרצוניים האבולוציוניים והמרקיעים של כלל החלל; הם הינם גם עמיתיהן וחבריהן לעבודה של הקהילות הגבוהות יותר של האישיויות האלוהיות של הספֵירות. המלאכים מכל הסדרים הינם אישיויות מובחנות, וכמו-כן הינם אינדיבידואליים ביותר. הם ניחנים כולם ביכולת רבה להעריך את הסעד של מנהלי ההתבוננות בעבר. יחד עם קהילות שליחי החלל, נהנות הרוחות הסועדות מתקופות של מנוחה ושל שינוי; מעצם טיבן הן חברותיות ביותר, ויכולתן להתחבר עולה בהרבה על זו של בני האדם.
הרוחות הסועדות של היקום המקיף מסוּוגות כדלהלן:
1. סוּפֶּרְנַאפִים.
2. סֶקוֹנַאפִים.
3. תְּלַתְשְׂרָפִים.
4. אוֹמְנִיַאפִים.
5. שְׂרָפִים.
6. כְּרוּבִים וסָאנוֹבִּים.
7. יצורים אֶמְצַעדַּרְכִּיים.
החברים היחידים בסדרי המלאכים אינם נייחים כלל ועיקר באשר למעמדם האישי ביקום. מלאכים מסדרים מסוימים עשויים להפוך למשך תקופה מסוימת לבני-לוויה של פרדיס; אחדים מהם עשויים להפוך לרשמים שמימיים; אחרים מעפילים לשורות היועצים הטכניים. כּרוּבים מסוימים עשויים לשאוף למעמד ולגורל שרפי, בעוד ששרפים אבולוציוניים יכולים להגיע לרמות הרוחניות של בני האל המרקיעים.
כפי שנתגלה, שבעת הסדרים של הרוחות הסועדות מקובצים לשם הצגה, בהתאם לפעולותיהם בעלות החשיבות הָרַבָּה ביותר בעבור היצורים המרקיעים:
1.הרוחות הסועדות של היקום המרכזי.שלושת סדריהסופרנאפיםמשרתים במערכת פרדיס-האוונה. סופרנאפים ראשיים, או סופרנאפים של פרדיס, נבראים על-ידי הרוח האינסופית. הסדרים השניוניים והשלישוניים, המשרתים בהאוונה, הינם הצאצאים, בהתאמה, של רוחות האב ושל רוחות המעגלים.
2.הרוחות הסועדות של יקומי העל- הסקונאפים, התלתשרפים והאומניאפים. הסקונאפים, צאצאיהן של הרוחות המחזירותיות, משרתים באופן מגוּון בשבעת יקומי העל. התלתשרפים, אשר מוצאם הינו מן הרוח האינסופית, מוקדשים בסופו של דבר לשירות של קישור בין הבנים הבוראים לבין עתיקי היומין .האומניאפים נבראים בצוותא על-ידי הרוח האינסופית ועל-ידי שבעת המבַצעים העליונים, והם משרתים את אלו באופן בלעדי. הדיון בשלושת הסדרים הללו מהווה את הנושא של המסמכים העוקבים בסדרה זו.
3.הרוחות הסועדות של היקומים המקומייםכוללות אתהשרפיםואת עוזריהם,הכרובים. צאצאים אלו של רוח אם של יקום הינם הראשונים שעימם באים במגע בני-תמותה מרקיעים.היצורים האמצעדרכיים, אשר נולדים בעולמות המיושבים, אינם משתייכים באמת לסדרי המלאכים, אף כי לעיתים תכופות הם מקובצים באופן תפקודי יחד עם הרוחות הסועדות. סיפורם, הכולל גם תיאור של השרפים ושל הכרובים, מוצג באותם מסמכים אשר דנים בענייני היקום המקומי שלכם.
כל סדרי המלאכים מקדישים עצמם לַשירותים השונים ביקום, וסועדים – בדרך כזו או אחרת – את הסדרים הגבוהים יותר של ההוויות השמימיות; ואולם, אלו הם הסופרנאפים, הסקונאפים והשרפים, אשר מועסקים במספרים גדולים בקידומה של תוכנית ההרקעה, אשר באמצעותה הופכים ילדי הזמן בהדרגה למושלמים. הם פועלים ביקום המרכזי, ביקומי העל וביקומים המקומיים, ומרכיבים את השרשרת הרציפה של הרוחות הסועדות, אשר סיפקה הרוח האינסופית על-מנת שתסייע ושתנחה את כל אלו המבקשים להשיג את האב האוניברסאלי דרך הבן הנצחי.
הסופרנאפים מוגבלים ב"קוטביות רוחנית" אך רק ביחס לצורת פעולה אחת, זו הקשורה לאב האוניברסאלי. הם יכולים לפעול לבדם, למעט כאשר מפעילים הם באופן ישיר את המעגלים הבלעדיים של האב. בשעה שמקבלים הסופרנאפים את עוצמת הסעד הישיר של האב, חייבים הם להתאגד מרצונם בזוגות על-מנת שיוכלו לפעול. אותה מגבלה חלה גם על הסקונאפים, ובנוסף, חייבים הם לעבוד בזוגות על-מנת שיהיו מסונכרנים עם מעגלי הבן הנצחי. שרפים יכולים לפעול לבדם כאישיויות בדידות ומקומיות; ואולם, ביכולתם להתחבר אל המעגלים רק כאשר הינם מקוטבים בהתקשרות בזוג. כאשר הוויות רוחניות שכאלה מתאגדות כזוגות, נאמר כי האחת הינה משלימתה של רעותה. מערכות יחסים אלה של השלמה עשויות להיות ארעיות; הן אינן בהכרח בעלות טבע קבוע.
יצורי אור בוהקים אלו ניזונים ישירות מן האנרגיה הרוחנית שאותה הם שואבים מן המעגלים הראשיים של היקום. בני התמותה של אורנטיה חייבים לקבל את אנרגיית האור באמצעות ההתגשמות הצמחית, ואילו קהילות המלאכים מחוברות למעגלים; להן יש "מזון אשר לא ידעתם אותו". הן אף נוטלות חלק בלימודיהם הסובבים של בני השילוש המורים; והן ניחנות ביכולת קליטת ידע וקבלת תבונה הדומה מאוד לטכניקה שלהן להטמיע את אנרגיות החיים.
הסופרנאפים הינם הסועדים הכישרוניים של כל סוגי ההוויות השוכנות בפרדיס וביקום המרכזי. מלאכים גבוהים אלו נבראים בשלושה סדרים עיקריים: ראשי, שניוני ושלישוני.
הסופרנאפים הראשייםהינם צאצאיו הבלעדיים של הפועל האחוד. הם מחלקים את הסעד שלהם באופן שווה למדי בין קבוצות מסוימות של אזרחי פרדיס לבין הסגל הגדל-לעולם של עולי הרגל המרקיעים. מלאכים אלו של האי הנצחי הינם יעילים ביותר בקידום האימון החיוני של שתי קבוצות שוכני פרדיס. והם תורמים תרומה רבה המסייעת להבנה ההדדית בין שני הסדרים הייחודיים הללו של יצורים ביקום – סדר אחד המהווה את הסוג הגבוה ביותר של יצור רצוני אלוהי ומושלם, ואילו הסדר האחר הינו תוצר ההתפתחות שהפכה מושלמת של היצור הרצוני מן הסוג הנמוך ביותר בכל רחבי יקום היקומים.
עבודתם של הסופרנאפים הראשיים הינה כה ייחודית ומובחנת, כך שהיא תידון בנפרד במסמך הבא.
הסופרנאפים השניוניים הינם המנהלים של ענייני ההוויות המרקיעות בשבעת מעגלי האוונה. במידה שווה הם עוסקים גם בסעד לַאימון החינוכי של סדרים רבים של אזרחי פרדיס, השוהים למשך תקופות ארוכות במעגלי העולמות של הבריאה המרכזית; ואולם, אין אנו מורשים לדון בהיבטים אלו של שירותם.
קיימים שבעה סדרים מן המלאכים הגבוהים הללו, כאשר מקורו של כל סדר הינו באחת משבע רוחות האב, וטיבו מעוצב בהתאם לרוח אב זו. בצוותא, בוראות שבע רוחות האב קבוצות שונות ורבות של הוויות ושל ישויות ייחודיות, והחברים היחידאיים בכל סדר הינם אחידים בטיבם באופן יחסי. ואולם, כאשר אותן שבע רוחות בוראות כל אחת בנפרד מרעותה, לעולם הסדרים הנוצרים הינם בני שבעה היבטים; ילדיה של כל רוח אב מושכים מטיבה של בוראתם, ובהתאם לכך הם הינם שונים מן האחרים. זהו הינו המקור של הסופרנאפים השניוניים, ושל המלאכים מכל שבעת הסוגים הנבראים, הפועלים בכל ערוצי הפעילות הפתוחים בפני הסדר שלהם בכללותו, ובעיקר בשבעת המעגלים של היקום המרכזי והאלוהי.
כל אחד משבעת המעגלים הפלנטאריים של האוונה מצוי תחת פיקוחה הישיר של אחת משבע רוחות המעגלים, אשר בעצמן נבראו בצוותא על-ידי שבע רוחות האב; ועל כן הן הינן אחידות בטיבן. אף כי חולקות הן את טיבו של המקור והמרכז השלישי, שבע רוחות כפיפות אלה של האוונה לא היו חלק מן היקום התבניתי המקורי. הן החלו לפעול לאחר הבריאה המקורית (הנצחית), אך הרבה לפני ימיו של גרנדפאנדה. הן הופיעו, ללא ספק, כתגובה יצירתית של רוחות האב לייעוד המתעורר של ההוויה העליונה, והן התגלו בפעולתן במהלך ארגונו של היקום המקיף. דומה שהרוח האינסופית ועמיתיה היצירתיים – כדוגמת המתאמים האוניברסאליים – ניחנים בשפע בַּיכולת להגיב באופן יצירתי והולם להתפתחויות הבו-זמניות המתרחשות באלוהויות ההתנסותיות וביקומים המתפתחים.
המקור שלהסופרנאפים השלישונייםהינו בשבע הרוחות האלה של המעגלים. כל אחת מהן הוסמכה במעגלים הנפרדים של האוונה, על-ידי הרוח האינסופית, לברוא כמות מספקת של סועדים גבוהים על-שרפיים מן הסדר השלישוני על-מנת לענות על הצורך של היקום המרכזי. אף כי רוחות המעגלים בראו מספר קטן יחסית של סועדים מלאכיים אלו בטרם הגיעוּ עולי הרגל של הזמן להאוונה, שבע רוחות המעגלים אפילו לא החלו בבריאת הסופרנאפים השניוניים עד למועד נחיתתו של גראנדפנדה. כַּסדר הקדום יותר, אם כן, יזכו הסופרנאפים השלישוניים ליחס ראשונים.
משרתים אלו של שבע רוחות האב הינם המומחים המלאכיים של מעגלי האוונה השונים, והסעד שלהם מקיף הן את עולי הרגל המרקיעים של הזמן והן את עולי הרגל היורדים של הנצח. במיליארד עולמות הלימוד של הבריאה המרכזית והמושלמת, עמיתיכם העל-שרפיים מכל הסדרים יהיו גלויים לחלוטין לעיניכם. שם כולכם תהיו – ובמובן הגבוה ביותר – הוויות של הבנה ושל אחווה, של קשר הדדי ושל סימפתיה. אף תכירו באופן מלא ותתרועעו מעדנות עם עולי הרגל היורדים, אזרחי פרדיס החוצים מעגלים אלו מן הפְּנים והחוצה, ואשר נכנסים להאוונה דרך עולם הקבלה של המעגל הראשון ומשם ממשיכים החוצה לעבר השביעי.
עולי הרגל המרקיעים משבעת יקומי העל חוצים את האוונה בכיוון ההפוך; הם נכנסים דרך עולם הקבלה של המעגל השביעי וממשיכים ממנו פנימה. אין חלה מגבלת זמן על משך התקדמותם של היצורים המרקיעים מעולם לעולם וממעגל למעגל; זאת בדיוק כשם שלא נקבע באופן שרירותי פרק זמן קבוע בעבור השהות בעולמות המורונטיים. ואולם, בעוד שיחידים אשר התפתחו במידה הולמת עשויים להיות פטורים משהות באחד או יותר מעולמות האימון של היקום המקומי, לא יוכל אף עולה רגל להימנע מן המעבר דרך כל אחד משבעת מעגלי האוונה של התהליך המדורג של ההפיכה לרוחני.
סגל זה של הסופרנאפים השלישוניים, אשר מוקצה בעיקרו לשירות עולי הרגל של הזמן, מסוּוג כדלהלן:
1.מפקחי ההרמוניה. אין תמה על כך שנדרשת השפעה מתאמת כלשהי, ואפילו בהאוונה המושלמת, על-מנת לשמר את המערכת ועל-מנת לוודא כי כל עבודת ההכנה של עולי הרגל של הזמן לקראת הישגיהם העתידיים בפרדיס מתרחשת בהרמוניה. זוהי משימתם האמיתית של מפקחי ההרמוניה – לדאוג שהכול ינוע באופן חלק וזריז. מקורם הינו במעגל הראשון והם משרתים בכל רחבי האוונה; נוכחותם במעגלים מבטיחה כי דבר אינו יכול להתרחש שלא כשורה. יכולתם הכבירה לתאם מִגוון פעילויות הכוללות אישיויות מסדרים שונים – ואפילו ברמות מרובות – מאפשרת להם לסייע כל אימת שהם נדרשים לסייע ובכל מקום שבו זקוקים להם. מפקחי ההרמוניה תורמים תרומה אדירה להבנה ההדדית בין עולי הרגל של הזמן לבין עולי הרגל של הנצח.
2.הרשמים הראשיים.מלאכים אלו נבראים במעגל השני, אך משרתים בכל רחבי היקום המרכזי. הם רושמים את רישומיהם בשלושה העתקים; מבצעים רישומים בעבור הקבצים של האוונה כפשוטם, בעבור הקבצים הרוחניים של סִדרם ובעבור הרשומות הרשמיות של פרדיס. בנוסף, הם משדרים באופן אוטומאטי את המאורעות בעלי החשיבות של ידע-אמיתי לספריות החיות של פרדיס – נאמני המשמורת של הידע מסֶדר הסופרנאפים הראשי.
3.השדרנים.אף-על-פי שבסיסם מצוי בפלנטה מספר שבעים אשר במעגל החיצוני ביותר, פועלים ילדי רוח המעגלים השלישית בכל רחבי האוונה. טכנאים מומחים אלו הינם מקבלי ושולחי התשדורות של הבריאה המרכזית, וכן בימאֵי דו"חות החלל העוסקים בכל תופעות האלוהות בפרדיס. ביכולתם להפעיל את כל המעגלים הבסיסיים של החלל.
4. מקורם שלהשליחים הינו במעגל מספר ארבע. הם משוטטים ברחבי מערכת פרדיס-האוונה כנושאי כל המסרים אשר דורשים מסירה אישית. הם משרתים את חבריהם, האישיויות השמימיות, עולי הרגל של פרדיס, ואפילו את הנשמות המרקיעות של הזמן.
5.מתאמי המידע.סופרנאפים שלישוניים אלו, ילדיה של רוח המעגלים החמישית, לעולם הינם מטפחיו החכמים והאוהדים של קשר האחווה בין עולי הרגל המרקיעים לבין עולי הרגל היורדים. הם סועדים את כל שוכני האוונה, ובייחוד את המרקיעים, בכך שהם שומרים אותם מעודכנים באשר לענייני יקום היקומים. באמצעות קשרים אישיים עם השדרנים ועם המחזירים, מְיוּדַעִים "עיתונים חיים" אלו של האוונה כהרף עין בכל המידע החולף במעגלי החדשות העצומים של היקום המרכזי. הם מקבלים מידע זה באמצעות טכניקת הגרף של האוונה, אשר מאפשרת להם להטמיע באופן אוטומאטי במשך שעה אחת כמניין הזמן באורנטיה, כמות מידע אשר לרישומה היו נדרשות לטכניקה הטלגראפית המהירה ביותר שלכם אלף שנים.
6.אישיויות הסעה.הוויות אלה, אשר מקורן הינו במעגל מספר שש, פועלות בדרך-כלל מפלנטה מספר ארבעים אשר במעגל החיצוני ביותר. הן אלה אשר מסיעות בחזרה את המועמדים אשר כשלו זמנית בהרפתקת האלוהות. הן עומדות הכן לשרת את כל אלו אשר חייבים לבוא ולצאת בשירות האוונה, ואשר אינם ניידים בחלל בכוחות עצמם.
7.סגלי המילואים.התנודות בעבודה עם ההוויות המרקיעות, עם עולי הרגל של פרדיס ועם סדרי הוויות אחרים השוהים בהאוונה, הופכות לנחוצה את החזקת סגלי המילואים הללו של הסופרנאפים בעולם הקבלה של המעגל השביעי, אשר בו מקורם. הם נבראים ללא מטרה ייחודית, והם כשירים לשרת בכלל המשימות הפשוטות יותר של עמיתיהם העל-שרפיים מן הסדר השלישוני.
הסופרנאפים המשניים הינם סועדי שבעת המעגלים הפלנטאריים של היקום המרכזי. חלקם מקדישים עצמם לשירות עולי הרגל של הזמן, ואילו מחצית מכלל סדר זה מוקצית לאימון עולי הרגל של הנצח מפרדיס. בעת מסע העלייה לרגל דרך מעגלי האוונה, מסתייעים אזרחי פרדיס אלו גם במתנדבים מסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת שֶׁל בְּנֵי הַתְּמוּתָה; הֶסְדֵּר זה מתקיים מן העת שבה הושלמה קבוצת הסופיונים הראשונה.
בהתאם להצבתם התקופתית בסעד עולי הרגל המרקיעים, הסופרנאפים המשניים עובדים בשבע הקבוצות הבאות:
1. סייעים לעולה רגל.
2. מַדְרִיכֵי עֶלְיוֹנוּת.
3. מדריכי שילוש.
4. מוֹצְאֵי בֵּן.
5. מדריכי אב.
6. מַנְחִים וִיוֹעֲצִים.
7. מַשְׁלִימֵי המנוחה.
כל אחת מקבוצות העבודה האלה כוללת מלאכים מכל שבעת הסוגים שנבראו, ולעולם מונחה עולה הרגל של החלל בידי סופרנאפים מִשני אשר מקורו ברוח האב החולשת על יקום העל שבו נולד עולה הרגל. כאשר אתם, בני התמותה של אורנטיה, תגיעו להאוונה, בוודאי תונחו בידי סופרנאפים אשר טבע בריאתו – בדומה בדיוק לטבעכם שהתפתח – נגזר מרוח האב של אורוונטון. ומשום שמקור המנחים שלכם הינו ברוח האב של יקום העל שלכם, הם מוכשרים במיוחד להבין, לנחם ולסייע בעדכם בכל מאמציכם להשיג מושלמוּת של פרדיס.
עולי הרגל של הזמן מוסעים אל מעבר לגופי הכבידה הכהים של האוונה, אל המעגל הפלנטארי החיצוני, על-ידי אישיויות המסע מן הסדר הראשי של הסקונאפים, אישיויות הפועלות ממטות שבעת יקומי העל. מרבית השרפים המשרתים בפלנטות וביקום המקומי ואשר אושרו להרקיע לפרדיס – אם כי לא כולם – ייפרדו מעמיתיהם בני התמותה בטרם הטיסה הארוכה להאוונה, ומייד יחלו באימון הממושך והאינטנסיבי לקראת משימתם הנשגבת; זאת בעודם מצפים להשיג, כשרפים, מושלמוּת של קיום ועליונות של שירות. ואת זאת הם עושים, מתוך תקווה להצטרף לעולי הרגל של הזמן, על-מנת להיות מוּכּרים בין אלו אשר לנצח הולכים בדרכם של בני התמותה כְּאלו אשר השיגו את האב האוניברסאלי ואשר הוצבו לַשירות הבלתי-גלוי של סגל הסופיונות.
עולי הרגל נוחתים בפלנטת הקבלה של האוונה, עולם הקבלה של המעגל השביעי, ובאמתחתם ציווי אחד של מושלמוּת – מושלמוּת התכלית. כה ציווה האב האוניברסאלי: "היו אתם מושלמים, כפי שאנוכי מושלם הנני". זוהי ההזמנה-המִצווה המופלאה המשודרת אל ילדיהם הסופיים של עולמות החלל. ההכרזה על ציווי זה הפיחה בכלל הבריאה תזזית של מאמץ מתואם מצד ההוויות השמימיות לסייע להביא למילויה ולהגשמתה של מצווה אדירה זו של המקור והמרכז הראשון.
כאשר, הודות לסעד של כל קהילת הסועדים של תוכנית ההישרדות האוניברסאלית, ובאמצעותו, אתם מופקדים בסופו של דבר בעולם הקבלה של האוונה, אתם מגיעים רק עם סוג אחד של מושלמות– מושלמות התכלית.הוכחתם את תכליתכם לעילא; אמונתכם נבחנה. הנכם מוּכּרים כאלו שהינם עמידים בפני האכזבה. אפילו הכישלון להבחין באב האוניברסאלי לא יוכל לזעזע את אמונתו, או לערער באמת את אמונו, של בן-תמותה מרקיע אשר צלח את ההתנסות שאותה כולם נדרשים לצלוח על-מנת להגיע לספֵירות המושלמוֹת של האוונה. עד לעת שבה הנכם מגיעים להאוונה, כנותכם הופכת זה מכבר לנשגבת. מושלמות התכלית ואלוהיות התשוקה, כמו גם יציבות האמונה, הן שהבטיחו את כניסתכם למשכנות הנצח המיושבים; השתחררותכם מאי הוודאויות של הזמן תמה ונשלמה; וכעת עליכם לעמוד פנים-אל-פנים אל מול הבעיות של האוונה ואל מול עוצמות פרדיס, ולפגוש את אשר לקראתו התאמנתם כה רבות בעידני ההתנסות של הזמן בעולמות הלימוד של החלל.
האמונה קנתה בעבור עולה הרגל המרקיע את מושלמוּת התכלית אשר מעבירה את ילדי הזמן בשערי הנצח. כעת מוכרחים הסייעים לעולי הרגל להתחיל את עבודת הפיתוח של מושלמוּת ההבנה ושל אותה טכניקת תפישה, אשר הינן כה חיוניוֹת לשם השגת מושלמוּת פרדיס של האישיות.
היכולת לתפוש הינה כרטיס הכניסה של בן התמותה לפרדיס.הנכונוּת להאמין הינה המפתח להאוונה. מחיר ההישרדות האבולוציונית הינו קבלת עובדת היותכם בנים, וכן שיתוף פעולה עם המכוונן השוכן.
הקבוצה הראשונה מתוך שבע קבוצות הסופרנאפים המשניים אשר עימה נפגשים היא זו של סייעי עולי הרגל, אותן הוויות זריזוֹת-הבנה ובעלות אהדה רחבה, אשר מקבלות את פניהם של מרקיעי החלל לְמוּדֵי-המסעות בעולמות המיוצבים ובכלכלה המוסדרת של היקום המרכזי. בה בעת, סועדים גבוהים אלו מתחילים את עבודתם בעבור עולי הרגל של הנצח מפרדיס, אשר הינם הראשונים מקרב אלו שהגיעו לעולם הקבלה של המעגל הפנימי של האוונה בדיוק בשעה שנחת גרנדפאנדה בעולם הקבלה של המעגל החיצוני. באותם ימים רחוקים של העבר, עולי הרגל מפרדיס ועולי הרגל של הזמן נפגשו לראשונה בְּעולם הקבלה של מעגל מספר ארבע.
סייעים אלו לעולי הרגל, הפועלים בעולמות המעגל השביעי של האוונה, מנהלים את עבודתם בעבור בני התמותה המרקיעים בשלוש מחלקות עיקריות: הראשונה – ההבנה העליונה של שילוש פרדיס; השנייה – התפישה הרוחנית של שותפות האב-הבן; והשלישית – ההכרה האינטלקטואלית של הרוח האינסופית. כל אחד משלבי הלימוד הללו מחולק לשבעה ענפים בעלי שתיים-עשרה קבוצות משנה, אשר כל אחת מהן מחולקת שוב לשבעים תת-קבוצות; וכל אחת משבעים תת הקבוצות של הלימוד מוצגת באמצעות אלף סיווגים. במעגלים הבאים מסופק לימוד מפורט יותר, ואולם, הסייעים לעולי הרגל מלמדים אותם את המתאר של כל דרישות פרדיס.
זהו, אם כן, הקורס הראשוני, או הבסיסי, שאיתו מתמודדים עולי הרגל למודי-המסעות של החלל, אלו אשר אמונתם נבחנה. ואולם, הרבה בטרם הגיעם להאוונה, ילדים מרקיעים אלו של הזמן למדו להתענג על טעם אי הוודאות, להתפטם באכזבה, להתלהב מן התבוסה לכאורה, להתמלא עוז נוכח הקשיים, להציג אומץ לבלי חת אל מול הכבירוּת, ולהפעיל אמונה בלתי-ניתנת להכנעה בשעה שהם מתמודדים עם האתגר של הבלתי-מוסבר. מני אז, הפכה קריאת הקרב של עולי רגל אלו להיות: " לא יִפָּלֵא דבר – כל דבר שהוא – מן האדם אשר עם האלוהים."
בכל אחד ממעגלי האוונה נדרשת מכל עולה רגל של הזמן דרישה מוגדרת; ובעוד שכל עולה רגל ממשיך בדרכו תחת הנחיית ספורנאפים המותאם מטיבו לסייע לסוג המסוים הזה של יצור מרקיע, כל המרקיעים המגיעים ליקום המרכזי נדרשים להתמחות בקורס אחיד דיו. קורס הישג זה הינו כמותי, איכותי והתנסותי – אינטלקטואלי, רוחני ועליון.
לזמן חשיבות מועטה במעגלי האוונה. במובן מצומצם, הוא נכלל באפשרויות ההתקדמות, אך ההישג הינו המבחן הסופי והעליון. בו ברגע שעמיתכם העל-שרפי מעריך כי הנכם כשירים לעבור פנימה אל מעגל הבא, תועמדו לפני שנים-עשר השָלישים של רוח המעגל השביעי. כאן תידרשו לעבור את מבחני המעגל, כפי שאלו נקבעו על סמך יקום העל של מוצאכם ועל סמך המערכת שבה נולדתם. הישג האלוהיות של מעגל זה מתרחש בעולם הקבלה, והוא כרוך בַּהכרה ובתפישה הרוחנית של רוח האב של יקום העל אשר ממנו הגיע עולה הרגל המרקיע.
משהסתיימה העבודה במעגל החיצוני של האוונה ומשהקוּרס שהוצג נלמד במומחיות, לוקחים סייעי עולי הרגל את אלו שהופקדו בידיהם אל עולם הקבלה של המעגל הבא ומפקידים אותם בידי מדריכי העליונות. על-מנת לסייע למעבר להיות מהנה ומשתלם כאחד, הסייעים לעולי הרגל תמיד נשארים למשך תקופה מסוימת בעולם הקבלה של המעגל הבא.
מרקיעי החלל מכונים "בוגרים רוחניים" כאשר הם מועברים מן המעגל השביעי למעגל השישי ומופקדים תחת השגחתם המיידית של מדריכי העליונוּת. אין לבלבל בין מדריכים אלו לבין מדריכי הבוגרים, אשר משתייכים לאישיויות הגבוהות של הרוח האינסופית, ואשר – יחד עם עמיתיהם השרתים – סועדים בכל מעגלי האוונה הן את עולי הרגל המרקיעים והן את עולי הרגל היורדים. מדריכי העליונוּת פועלים אך ורק במעגל השישי של היקום המרכזי.
זהו המעגל אשר בו משיגים המרקיעים הבנה חדשה של האלוהיות העליונה. במהלך נתיבותיהם הארוכות ביקומים האבולוציוניים התנסו עולי הרגל של הזמן במודעוּת הולכת וגדלה למציאוּתיוּת שליטת-העל רבת-הכוח בבריאוֹת הזמן-מרחב. כאן, במעגל האוונה זה, הם מתקרבים לפגישה עם מקור האחדות בזמן-מרחב של היקום המרכזי – המציאות הרוחנית של האל העליון.
במידה מסוימת, הנני נותר חסר במילים בבואי להסביר את המתרחש במעגל זה. אף נוכחוּת אישית כלשהי של העליונוּת אינה מוחשת בעבור המרקיעים. בהיבטים מסוימים, מערכות יחסים חדשות עם רוח האב השביעית מפצות על חוסר היכולת ליצור קשר עם ההוויה העליונה. ואולם, מבלי להתחשב בחוסר יכולתנו לתפוש את הטכניקה, נדמה כי כל יצור מרקיע עובר התמרה של גידול, מיזוג חדש של המוּדעות, תהליך חדש של הפיכת התכלית לרוחנית ורכישת רגישות חדשה לאלוהיות, תופעות אשר יקשה עד מאוד להסבירן באופן מספק מבלי להניח את הפעילות החסויה של ההוויה העליונה. לאלו מאיתנו אשר חזו באירועים מסתוריים אלו, נראה כי האל העליון מעניק בחיבה לילדיו ההתנסותיים – ככל שיכולתם ההתנסותית לקבל מגעת – את אותם שיפורים בתפישה האינטלקטואלית, בבוננות הרוחנית ובמשרעת האישיות, אשר להם הם כה יזדקקו במאמציהם לחדור את רמת האלוהיות של שילוש העליונות, על-מנת להשיג את אלוהויות פרדיס הנצחיות והקיומיות.
כאשר מחליטים מדריכי העליונות כי תלמידיהם כבר בשלים להתקדם, הם מעמידים אותם בפני ועדת השִבעים, קבוצה מעורבת המשמשת כבוחני עולם הקבלה של מעגל מספר שש. משהשׂביעו את רצונה של הוועדה באשר להבנתם את ההוויה העליונה ואת שילוש העליונות, מקבלים עולי הרגל את האישור להיות מועתקים למעגל החמישי.
מדריכי השילוש הינם הסועדים הבלתי-נלאים של מעגל האימון החמישי של האוונה בעבור עולי הרגל המתקדמים של הזמן והחלל. כאן מכונים הבוגרים הרוחניים "מועמדים להרפתקת האלוהות", משום שבמעגל הזה, תחת הנחייתם של מדריכי השילוש, מקבלים עולי הרגל הנחייה מתקדמת בדבר השילוש האלוהי; זאת כהכנה לניסיונם להשיג את הכרת האישיות של הרוח האינסופית. וכאן, בעודם מתחילים להבחין בטיב המאמץ הרוחני המכביד-עוד-יותר והמפרך-הרבה-יותר אשר יידרש מהם על-מנת שיעמדו בדרישות היעד הגבוה המוצב בעבורם כהישג בעולמותיו של מעגל זה, מגלים עולי הרגל המרקיעים לימוד אמיתי ומאמץ מנטאלי אמיתי מה הם.
מדריכי השילוש הינם נאמנים ויעילים ביותר; וכל עולה רגל מקבל את תשומת ליבו המלאה, ונהנה מחיבתו השלמה, של סופרנאפים מִשְׁנִי המשתייך לסדר זה. עולה רגל של הזמן לא היה יכול למצוא את האישיות הראשונה בשילוש פרדיס אשר ניתן להתקרב אליה, לולא הסיוע והעזרה של מדריכים אלו ושל קבוצה גדולה של הוויות רוחניות אחרות, העוסקות בהנחיית המרקיעים באשר לְטיב הרפתקת האלוהות הממשמשת ולטכניקה שלה.
לאחר סיום פרק האימון במעגל זה, לוקחים מדריכי השילוש את תלמידיהם אל עולם הקבלה של המעגל, ושם מציגים אותם בפני אחת מן הוועדות הרבות של השילוש, המשמשות כבוחנות המועמדים וכמאשרות הרפתקת האלוהות. וועדות אלה מורכבות מחבר סופיון אחד, סופרנאפים ראשי אחד המשמש כמנחה התנהגות, וכן חבר נוסף – שליח בודד או בן-פרדיס ששולש.
כאשר נשמה מרקיעה מתחילה למעשה את מסעה אל פרדיס, נלווית אליה אך ורק שלישיית המסע: העמית העל-שרפי של המעגל, המדריך הבוגר, והשרת הנלווה שלו, הנוכח-לעולם. טיולים אלו ממעגלי האוונה אל פרדיס מהווים מעין נסיעות מבחן; למרקיעים אין עדיין מעמד בפרדיס. והם אינם משיגים מעמד של מגורים בפרדיס עד אשר הם עוברים דרך המנוחה הסופית של הזמן, אשר מגיעה לאחר השגת האב האוניברסאלי ולאחר עזיבתם הסופית של מעגלי האוונה. רק לאחר המנוחה האלוהית הם חולקים את ה"מהות האלוהית" ואת "רוח העליונות", וכך מתחילים באמת לפעול במעגל הנצח ובנוכחוּת השילוש.
חברי שלשת המסע אינם נחוצים למרקיע על-מנת לאפשר לו לאכּן את הנוכחות הגיאוגרפית של אוריוּת הרוח של השילוש, אלא על-מנת לספק בידו את כל הסיוע האפשרי למשימתו הקשה, שהיא להכיר, להבחין ולהבין את הרוח האינסופית במידה מספקת כדי לכונן הכרת אישיוּת. כל עולה רגל מרקיע בפרדיס יכול להבחין בנוכחותו הגיאוגרפית או במיקומו של השילוש; רובם הגדול גם מסוגל ליצור קשר עם המציאות האינטלקטואלית של האלוהויות, ובעיקר עם זו של האישיות השלישית; אבל לא כולם יכולים לזהות, או אפילו לתפוש באופן חלקי, את מציאותיות הנוכחות הרוחנית של האב ושל הבן. ואף קשָה מכך היא ההבנה הרוחנית, ולוּ המינימאלית, של האב האוניברסאלי.
רק לעיתים רחוקות נכשלת הגשמת חיפוש זה של הרוח האינסופית, ומשהצליחו הכפופים להם בשלב זה של הרפתקת האלוהות, מתכוננים מדריכי השילוש להעבירם לידי הסעד של מוצאֵי הבן במעגל הרביעי של האוונה.
המעגל הרביעי של האוונה מכונה לעיתים בשם "מעגל הבנים". מן העולמות של מעגל זה יוצאים עולי הרגל המרקיעים אל פרדיס על-מנת להשיג קשר של הבנה עם הבן הנצחי; זאת בעוד שבעולמותיו של מעגל זה משיגים עולי הרגל היורדים תפישה חדשה של טיבם של הבנים הבוראים של הזמן והמרחב, ושל משימתם. במעגל זה קיימים שבעה עולמות, ובהם מחזיקים סגלי המילואים של המיכאלים מפרדיס בתי-ספר מיוחדים של שירות לשם סעד הדדי הן לעולי הרגל המרקיעים והן לעולי הרגל היורדים; וכאן, בעולמות אלו של הבנים מסוג מיכאל, מגיעים עולי הרגל של הזמן ועולי הרגל של הנצח להבנה ההדדית האמיתית הראשונה ביניהם. במובנים רבים, ההתנסויות במעגל זה הן המסקרנות ביותר בכלל השהות בהאוונה.
מוֹצְאֵי הבן הינם הסייעים העל-שרפיים של בני התמותה המרקיעים של המעגל הרביעי. בנוסף לעבודתם הכללית בהכנת מועמדיהם להבנת מערכות היחסים של הבן הנצחי במסגרת השילוש, חייבים מוצאי בן אלו גם להדריך את המסוּרים בידם בשלמות, כך שיצליחו באופן מלא במשימות הבאות: ראשית, בַּהבנה הרוחנית ההולמת של הבן; שנית, בְּהכרה משביעת רצון של אישיות הבן; ושלישית, בהבחנה ההולמת של הבן מן האישיות של הרוח האינסופית.
לאחר ההישג של הרוח האינסופית אין נערכים מבחנים נוספים. מבחני המעגלים הפנימיים הינם פעולות עולי הרגל המועמדים בשעה שהם מאומצים ונעטפים בידי האלוהויות. ההתקדמות נקבעת באופן בלעדי על-ידי רוחניותו של היחיד, ואף-אחד מלבד האלים אינו מהין לשפוט בעניין זה. במקרה של כישלון, לעולם אין ניתנות סיבות, ואף המועמדים עצמם, או מי ממִגוון מוריהם ומנחיהם, אינם ננזפים או מבוקרים. בפרדיס, האכזבה לעולם אינה נחשבת לתבוסה; דחיית המועד לעולם אינה בבחינת בושה; ולעולם אין בלבול בין מה שנראה ככישלונות של הזמן לבין דחיות המועד המשמעותיות של הנצח.
לא רבים הם עולי הרגל אשר חווים את הדחייה בהרפתקת האלוהות הנדמית ככישלון. כמעט כולם משיגים את הרוח האינסופית, אף כי לעיתים עולה רגל מיקום העל מספר אחת איננו מצליח לעשות כן בניסיונו הראשון. עולי הרגל אשר משיגים את הרוח נכשלים לעיתים רחוקות במציאת הבן; וכמעט כל אלו הנכשלים בהרפתקה הראשונה מגיעים מיקומי העל מספר שלוש או מספר חמש. רוב רובם של אלו הנכשלים במציאת האב בהרפתקה הראשונה, לאחר שמצאו הן את הרוח והן את הבן, מגיעים מיקום העל מספר שש; זאת אף-על-פי שמעטים מקרב המגיעים מיקומי העל מספר שתיים או מספר שלוש נכשלים אף הם. וכל זאת מעיד בבירור כי קיימת סיבה טובה ומספקת לַכישלונות-לכאורה הללו; ולאמיתו של דבר, מדובר אך בדחיות בלתי-נמנעות.
המועמדים אשר נכשלו בהרפתקת האלוהות מוצבים תחת סמכותם של המציבים הראשיים – קבוצה של סופרנאפים ראשיים – ונשלחים חזרה לעבודה בתחומי החלל למשך תקופה שאינה נופלת מאלף שנים. לעולם הם אינם חוזרים ליקומי העל הילידיים שלהם, אלא נשלחים תמיד לבריאת-העל המתאימה ביותר לשם האימון המחודש הנדרש על-מנת להכינם להרפתקת האלוהות השנייה. לאחר שירות זה, הם חוזרים – על-פי בקשתם הם – למעגל החיצוני של האוונה, אשר ממנו הם מייד מלוּוים למעגל שבו הופסקה נתיבתם, וחוזרים ללא דיחוי להכנותיהם לקראת הרפתקת האלוהות. הסופרנאפים המשניים לעולם אינם נכשלים בהדרכת אלו המסורים בידם לניסיונם השני, ואותם סועדים על-שרפיים ומנחים אחרים לעולם מסייעים בידי מועמדים אלו במהלך הרפתקה שנייה זו.
כאשר משיגה נשמת עולה הרגל את המעגל השלישי של האוונה, היא מתקבלת תחת הנחייתם של מדריכי האב, אשר הינם מן הוותיקים, המיומנים והמנוסים ביותר מקרב הסועדים העל-שרפיים. בעולמותיו של מעגל זה מחזיקים מדריכי האב בתי-ספר של תבונה ומכללות של טכניקה, אשר בהם משמשים כמורים כל שוכני היקום המרכזי. דבר מכל אשר ביכולתו לעזור ליצוּר הזמן בהרפתקה טרנסצנדנטאלית זו של הישג הנצח, אינו נשכח ואיזו מוזנח.
חרף המעגלים הנוספים שאותם יש לחצות, ההישג של האב האוניברסאלי הינו הדרכון אל הנצח. זהו רגע מדהים, איפוא, כאשר שְׁלָשַׁת המסע מצהירה בעולם הקבלה של מעגל מספר שלוש, כי ההרפתקה האחרונה של הזמן עתידה להתרחש; קרי, שיצוּר נוסף של החלל מבקש להיכנס לפרדיס דרך שערי הנצח.
מבחן הזמן כמעט ונסתיים; המרוץ אלי נצח הובטח לגמרי. ימי אי-הוודאות מסתיימים להם; הפיתוי להטיל ספק הולך ונמוג; והציווי להיות מושלמים נענה בציות. מתחתיות הקיום התבוני, הרְקיע – דרך הספירות האבולוציוניות של החלל – יצור הזמן בעל האישיות החומרית, ובכך הוכיח את היתכנותה של תוכנית ההרקעה, בעודו מדגים לנצח נצחים את הצדיקות ואת היושר של הציווי אשר ציווה האב האוניברסאלי את ילדיו הנמוכים של העולמות: "היו אתם מושלמים, כפי שאנוכי מושלם הנני".
צעד אחר צעד, חיים אחרי חיים, עולם אחר עולם, הושלמה נתיבת ההרקעה והושגה מטרת האלוהות. ההישרדות הינה שלמה בַּמושלמוּת, והמושלמוּת הינה מלאה בעליונות האלוהיות. הזמן נעלם בנצח; החלל נבלע בהזדהות הסוגדת לאב האוניברסאלי ובהרמוניה עימו. שידוריה של האוונה מבזיקים את דו"חות החלל מלאֵי ההוד, ואת החדשות הטובות המבשרות כי לאמיתו של דבר – הודות להרקעה ההתפתחותית – הצליחו היצורים המודעים אשר מקורם מן החי ומן החומר, להפוך הלכה למעשה לבניו אשר הפכו מושלמים של האל.
המנחים והיועצים העל-שרפיים של המעגל השני הינם מדריכיהם של ילדי הזמן בנוגע לנתיבת הנצח. ההגעה לפרדיס טומנת בחובה מחויבויות מסדר חדש וגבוה יותר, והשהות במעגל השני מעניקה את מלוא ההזדמנות לקבל את עצתם המועילה של סופרנאפים מסורים אלו.
אלו אשר לא הצליחו במאמץ הראשון להשיג את האלוהות מקוּדמים, בטרם החזרתם לשירות ביקומי העל, מן המעגל אשר בו נכשלו ישירות למעגל השני. וכך משמשים המנחים והיועצים גם כמנחים וכמנחמים של עולי רגל מאוכזבים אלו. זה עתה הם סבלו את אכזבתם הגדולה ביותר, אשר איננה נבדלת מן הרשימה הארוכה של התנסויות דומות שחוו בזמן שעלו, כבטיפוס על-גבי סולם, מן הכאוס אל התהילה – מלבד זאת שהיא שונה בשיעורה. הם אלו אשר רוקנו את כוס ההתנסות עד אשר נותרה בה אך טיפה זעירה; וצפיתי בהם חוזרים זמנית לשירות יקומי העל כסועדים האוהבים מן הסוג הגבוה ביותר של ילדי הזמן ושל האכזבות הארעיות.
לאחר שהות ארוכה במעגל מספר שתיים, נבחנים אלו, אשר נחלו אכזבה, נבחנים על-ידי וועדות המושלמוּת היושבות בעולם הקבלה של מעגל זה, ושם מקבלים הם אישור כמי שהצליחו לעבור את מבחן האוונה; ודבר זה, ככל שהוא נוגע למעמדם הבלתי-רוחני, מהווה פעולה המקנה להם את אותו מעמד ביקומי הזמן אשר בו היו זוכים אילו הצליחו הלכה למעשה בהרפתקת האלוהות. רוחם של מועמדים אלו הייתה מקובלת בשלמוּת; כישלונם היה טבוע בשלב כזה או אחר של טכניקת הגישה, או בחלק כזה או אחר של הרקע ההתנסותי שלהם.
הם מובאים על-ידי מנחי המעגל בפני ראשי ההצבות בפרדיס, ומשם נשלחים לשירות של הזמן בעולמות החלל; והם הולכים בשמחה ובאושר למשימות אשר בהן נטלו חלק בימֵי ובעידני העבר. יום אחד הם ישובו אל המעגל אשר בו נחלו את אכזבתם הגדולה ביותר וינסו לצלוח מחדש את הרפתקת האלוהות.
בעבור עולי הרגל המצליחים של המעגל השני, תם תמריץ אי-הוודאות האבולוציונית, אך ההרפתקה של משימת הנצח טרם החלה; ובעוד שהשהות במעגל זה הינה מהנה ומועילה ביותר, היא חסרה במעט את ההתלהבות שבציפייה שהייתה מנת חלקם של המעגלים הקודמים. רבים הם עולי הרגל אשר מתבוננים לאחור בזמן מן הזמנים, מביטים במאבק הארוך והמתמשך בקנאה עולצת, וממש מייחלים לחזור באופן כלשהו אל עולמות הזמן ולהתחיל את הכול מהתחלה; ממש כשם שאתם, בני התמותה, בהגיעכם לגיל מופלג, מתבוננים לעיתים לאחור, אל מאבקי תקופת הנעורים והחיים המוקדמים, ומשתוקקים באמת לשוב ולחיות את חייכם מחדש.
ואולם, חציית המעגל הפנימי ביותר מצויה מייד לפניהם, ומעט לאחריה תסתיים התנומה האחרונה של המסע ותחל ההרפתקה החדשה של נתיבת הנצח. המנחים והיועצים במעגל השני מתחילים בהכנתם של אלו הסמוכים בידם לקראת מנוחה גדולה וסופית זו, השינה הבלתי-נמנעת המפרידה לעולם בין מצבי עידני הזמן של נתיבת ההרקעה.
כאשר עולי הרגל המרקיעים הללו, אשר השיגו את האב האוניברסאלי, משלימים את ההתנסות במעגל השני, מצוּוים המדריכים הבוגרים, אשר תמיד מצויים לצידם, להכניסם אל המעגל האחרון. מדריכים אלו לוקחים את הסמוכים בידם אל המעגל הפנימי באופן אישי, ושם מפקידים אותם בידי משלימֵי המנוחה, המהווים את אחרון סדרי הסופרנאפים המשניים אשר מוצבים בשירות סעד עולי הרגל של הזמן בעולמות מעגלי האוונה.
זמן רב מזמנם של המרקיעים במעגל האחרון מוקדש להמשך לימוד הבעיות שעימן יתמודדו בקרוב במהלך מגוריהם בפרדיס. בטבעת פנימית זו של עולמות האוונה שוכנת, בין אִם באופן זמני או קבוע, קהילה עצומה ומגוּונת של הוויות אשר רובן טרם נתגלו. וההתרועעות יחדיו של הסוגים הרבים הללו מעניקה למשלימי המנוחה העל-שרפיים סביבה עשירה במצבים, אשר אותם הם מנצלים ביעילות על-מנת לקדם את חינוך עולי הרגל המרקיעים, בייחוד בכל הנוגע לבעיות התאמתם לסוגים הרבים של הוויות שאותן הם עתידים לפגוש במהרה בפרדיס.
על אלו השוכנים במעגל פנימי זה נמנים גם הבנים ששולשו על-ידי בריה. הסופרנאפים הראשיים והסופרנאפים המשניים הינם הנאמנים הכלליים של הסגל האחוד בעבור בנים אלו, כולל את צאצאי הסופיונים בני התמותה ששולשו ואת הצאצאים הדומים של אזרחי פרדיס. חלק מסוים מקרב הבנים הללו הינם מאומצֵי שילוש והם מוצבים בשירות ממשלות יקומי העל, אחרים מוצבים למשימות שונות, ואולם רוב רובם של הבנים הללו מקובצים בסגל האחוד בעולמות המושלמים של מעגל האוונה הפנימי. כאן – תחת הנחייתם של הסופרנאפים – הם עוברים הכנה לקראת עבודה עתידית כלשהי על-ידי סגל מיוחד ועלום-שם של אזרחים גבוהים של פרדיס, אשר שימשו כעוזריהם הביצועיים הראשונים של עתיקי היומין בטרם עידן גרנדפאנדה. קיימות סיבות רבות אשר בעטיין היננו משערים כי שתי קבוצות ייחודיות אלה של הוויות ששולשו תעבודנה יחדיו בעתיד הרחוק, וכי הגורל המשותף של שתיהן בסגל המילואים של פרדיס של הסופיונים ששולשו אינה הפחותה שבסיבות אלה.
במעגל פנימי ביותר זה, עולי הרגל המרקיעים ועולי הרגל היורדים מתרועעים אלו עם אלו, וכן עם הבנים ששולשו על-ידי ברייה. בדומה להוריהם, גם בנים אלו מפיקים תועלת מרובה מן ההתרועעות בצוותא, וזוהי משימתם המיוחדת של הסופרנאפים לאפשר ולהבטיח את האחווה ההדדית בין הבנים ששולשו של הסופיונים בני התמותה לבין הבנים ששולשו של אזרחי פרדיס. משלימי המנוחה העל-שרפיים אינם עוסקים כה רבות באימונם, כפי שעוסקים הם בקידום חברוּת של הבנה בין הקבוצות השונות.
בני התמותה קיבלו את ציווי פרדיס: "היו מושלמים אתם, כשם שאביכם בפרדיס מושלם הוא". הסופרנאפים המפקחים על בנים אלו ששולשו של הסגל האחוד, לעולם אינם חדלים מלהורות: "היו אתם מבינים כלפי אחֵיכם המרקיעים, אפילו כשם שהבנים הבוראים מפרדיס יודעים אותם ואוהבים אותם".
בני התמותה חייבים למצוא את האל. הבן הבורא לעולם אינו עוצר בטרם מוצא הוא את האדם – את היצור הרצוני הנמוך ביותר. מעבר לכל צל של ספק, הבנים הבוראים וילדיהם בני התמותה מתכוננים לקראת שירות אוניברסאלי עתידי בלתי-ידוע. אלו כמו אלו חוצים את מכלול היקום ההתנסותי, וכך הם מתחנכים ומתאמנים לקראת משימתם הנצחית. מזיגה ייחודית זו שבין האנושי לבין האלוהי, ההתרועעות של היצור ושל הבורא, מתרחשת ברחבי היקומים. בני-תמותה חסרי הבחנה התייחסו למופע החסד והרכות האלוהיים, ובייחוד כלפי החלשים ולטובת הנזקקים, כסימן לקיומו של אל אנתרוֹפּומוֹרפי. ואיזו שגיאה היא זו! במקום זאת, היה עליהם להתייחס לתופעות אלה של חסד אנושי ושל סובלנות אנושית כהוכחה לכך שבקרב האדם בן התמותה שוכנת רוח אלוהים חיה; וכי היצור ניחן, ככלות הכול, במניעים אלוהיים.
בסמוך לסיום שהותם במעגל הראשון, פוגשים עולי הרגל של הזמן לראשונה בַּדוחקים למנוחה, השייכים לסדר הסופרנאפים הראשי. אלו הם מלאכי פרדיס אשר יוצאים על-מנת לקבל את פני אלו המצויים על סף הנצח, והעומדים להשלים את הכנתם לקראת תנומת המסע של התחייה האחרונה. עד שלא חציתם את המעגל הפנימי, ועד שלא התנסיתם בתחיית הנצח מתוך התנומה הסופית של הזמן, אינכם באמת ילדי פרדיס. עולי הרגל אשר הפכו מושלמים מתחילים במנוחה זו. הם הולכים לישון במעגל הראשון של האוונה, אך מתעוררים משנתם על חופי פרדיס. מכל המרקיעים אל האי הנצחי, אך ורק אלו המגיעים בדרך זו הינם ילידי הנצח; כל היתר מגיעים כמבקרים, כאורחים ללא מעמד של משכן קבע.
וכעת, בשיאה של נתיבתכם בהאוונה, כאשר אתם, בני התמותה, הולכים לישון בעולם הקבלה של המעגל הפנימי, אינכם הולכים למנוחתכם לבדכם כשם שעשיתם בשעה שעצמתם את עיניכם בשינה הטבעית של המוות של בני התמותה בעולמות המוצא שלכם, או כשם שעשיתם עת נכנסתם לַטראנס הארוך אשר הכין אתכם לקראת המסע להאוונה. כעת, בשעה שהנכם מתכוננים למנוחת ההישג, נע עמכם זה אשר נלווה אליכם לאורך זמן רב במעגל הראשון, משלים המנוחה רב ההוד, אשר מתכונן להיכנס לתנומה כאילו היה אחד עמכם; ובכך מעניק הוא את מחויבות האוונה להשלמת המעבר שלכם, ולכך שהנכם ממתינים אך לנגיעותיה האחרונות של המושלמוּת.
המעבר הראשון שלכם היה אכן מוות; השני, שינה אידיאלית; ואילו כעת, המטמורפוזה השלישית הינה המנוחה האמיתית, ההתרגעות של העידנים.
[הוצג על-ידי הופך בינה למושלמת מאוורסה.]
ה סופרנאפים הראשיים הינם משרתיהן הנשגבים של האלוהויות באי פרדיס הנצחי. מעולם לא נודע שסטו מנתיב האור ומדרך הישר. שורותיהם הינן מלאות; ומאז נצח העבר, מעולם לא אבד ולוּ אחד מקרב קהילה מדהימה זו. סופרנאפים גבוהים אלו הינם הוויות מושלמות, ומושלמותם הינה עליונה; ואולם, הם אינם מוחלטופיים ואף אינם מוחלטים. מכורח מהותם המושלמת, ילדים אלו של הרוח האינסופית עובדים בכל השלבים של מִגוון חובותיהם באופן חליפי זה לזה ומרצונם הם. פעולתם מחוץ לפרדיס אינה נרחבת, אף כי הם נוטלים חלק בכינוסים השונים ובכנסי המחזור המתרחשים ביקום המרכזי אחת לאלף שנים. הם אף יוצאים כשליחיהן המיוחדים של האלוהויות, ורבים מהם מרקיעים על-מנת להפוך ליועצים טכניים.
סופרנאפים ראשיים אף מוצבים כמפקדי צבא המלאכים השרפי הסועד בְּעולמות שבודדו בשל מרד. כאשר בן פרדיס המוענק לעולם שכזה, משלים את משימתו, מרקיע אל האב האוניברסאלי, מתקבל אצלו ושב כַּמושיע המוכּר של עולם מבודד זה, לְעולם מוצב סופרנאפים ראשי על-ידי ראשֵי ההצבות כמפקדן של הרוחות הסועדות המשרתות בספֵירה אשר חולצה זה עתה. הסופרנאפים בשירות מיוחד זה מתחלפים מעת לעת. הסופרנאפים הראשי המשרת כעת באורנטיה בתור "השרף הראשי" הינו השני מסדר זה המוצב בשירות למן ימי המתת של המשיח מיכאל.
מזה נצח משרתים הסופרנאפים הראשיים באי האור, וממנו יוצאים הם אל עולמות החלל לשם מילוי משימות הנהגה; ואולם, הם פועלים באופן שבו הם מסוּוגים כעת רק מאז הגיעו לפרדיס עולי הרגל ההאווֹנים של הזמן. מלאכים גבוהים אלו סועדים כעת בעיקר בשבעת סוגי השירות הבאים:
1. מַנְחֵי הִפֻּלְחָן.
2. מאסטרים לפילוסופיה.
3. נֶאֱמַנֵי מִשְׁמֹרֶת שֶׁל יֶדַע.
4. מַנְחֵי הִתְנַהֲגוּת.
5. פַּרְשָׁנֵי הָאֶתִיקָה.
6. רָאשֵׁי הַהַצָּבוֹת.
7. דּוֹחֲקִים לַמְּנוּחָה.
עולי הרגל המרקיעים חוסים תחת השפעתם הישירה של סופרנאפים אלו רק לאחר שהשיגו מגורים בפרדיס. או אז עוברים הם חוויה של אימון בהנחיית מלאכים אלו, המתרחשת בסדר הפוך לזה אשר בו נרשמו. כלומר, אתם נכנסים לפרדיס תחת הנחיית הדוחקים למנוחה, ולאחר תקופות עוקבות עם סדרי הביניים מסיימים תקופת אימון זו עם מנחי הפולחן. או אז הנכם מוכנים להתחיל את נתיבתכם האינסופית כסופיונים.
הדוחקים למנוחה הינם המפקחים של פרדיס היוצאים מן האי המרכזי לעבר מעגל הפנימי של האוונה, שם משתפים הם פעולה עם עמיתיהם, משלימי המנוחה מסדר הסופרנאפים המשני. הדבר האחד ההכרחי לשם הנאה בפרדיס הינו המנוחה – המנוחה האלוהית; ודוחקים למנוחה אלו הינם המדריכים הסופיים אשר מכינים את עולי הרגל של הזמן להיכרותם עם הנצח. הם מתחילים את עבודתם במעגל ההישג הסופי של היקום המרכזי, וממשיכים בה כאשר עולי הרגל מתעוררים מתנומת המסע האחרונה, השינה אשר מרוממת את יצור החלל אל עולמות הנצח.
שבעה היבטים לטבע המנוחה: בסדרי החיים הנמוכים קיימת מנוחת השינה והמִשחק; בקרב ההוויות הגבוהות יותר – הגילוי; ובאישיויות הרוח מן הסוג הגבוה ביותר – הפולחן. קיימת אף המנוחה הרגילה של קליטת אנרגיה, ההִטענות-מחדש של ההוויות באנרגיה פיזית או רוחנית. ואז קיימת שנת המסע, התנומה העמוקה של חוסר ההכרה בשעת ההיעטפות על-ידי שרף בעת המעבר מספֵירה אחת לאחרת. ושונה בתכלית השינוי היא השינה העמוקה של המטמורפוזה, מנוחת המעבר ממצב הוויה אחד למשנהו, מחיים מסוימים לחיים אחרים, ממצב קיום אחד למצב קיום אחר, השינה אשר לעולם נוכחת בשעת המעברמסטאטוסאוניברסאלי אחד בפועל למשנהו, בניגוד להתפתחות דרךשלביםשונים במסגרת אותו סטאטוס.
ואולם, שנת המטמורפוזה האחרונה הינה דבר שהוא יותר מכל תנומות המעבר הקודמות אשר ציינו את הישגי הסטאטוס העוקבים של נתיבת ההרקעה; כך חוצים יצורי הזמן והמרחב את שוליו הפנימיים ביותר של הזמני ושל המרחבי, על-מנת להשיג סטאטוס של מִשכן בַּמשכנות חסרי הזמן ונטולי המרחב של פרדיס. דוחקי המנוחה ומשלימיה הינם הכרחיים בעבור מטאמורפוזת ההתעלות הזו, ממש כשם שהשרפים וההוויות הנלוות להם הינם הכרחיים לשם הישרדותו של היצור בן התמותה את המוות.
אתם נכנסים למנוחה במעגל הסופי של האוונה, ואתם קמים לתחייה של נצח בפרדיס. ובשעה שהנכם חוזרים והופכים לאישיות רוחנית, הנכם מכירים מייד את הדוחֵק למנוחה אשר מקבל את פניכם אל חופי הנצח, ממש כאותו סופרנאפים ראשי אשר חולל את השינה הסופית במעגל הפנימי ביותר של האוונה; ותיזכרו במקטע הגדול האחרון של האמונה אשר לה נדרשתם עת התכוננתם שוב להפקיד את זהותכם בידי האב האוניברסאלי.
מנוחת הזמן האחרונה נסתיימה בהנאה; ההתנסות בתנומת המסע האחרונה תמה לה; וכעת הנכם מקיצים לחיי נצח לחופיו של משכן הנצח. "ושינה לא תהיה עוד. ונוכחות האל ובְנוֹ הנה היא לפניכם, ולעד הנכם משרתיהם; את פניו ראיתם ושמו מצוי ברוחכם. וְלַיִל לֹא יִהְיֶה שָּׁם עוֹד; והם אינם מִצְטָרְכִים לְאוֹר שָׁמֶשׁ, כִּי המקור והמרכז הכביר לָהֶם מֵאִיר; ויחיו חיי עולמים. וּמָחָה האל כָּל-דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם; וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְלֹא יִהְיֶה אֵבֶל וְלֹא זְעָקָה, וּכְאֵב לֹא יִהְיֶה עוֹד, שְּׁכֶּן הַדְבָרִים הָרִאשֹׁנים עָבָרוּ."
זוהי הקבוצה הממונה מעת לעת על-ידי ראש הסופרנאפים, "מלאך התבנית המקורי", לחלוש על הארגון של כל שלושת סדרי המלאכים הללו – הראשי, המשני והשלישוני. בתור גוף, הסופרנאפים מתנהלים בשלטון ובמִנהל עצמיים לחלוטין, למעט בנוגע לפעולות המנהיג המשותף שלהם, המלאך הראשון של פרדיס, אשר לעולם חולש על כלל אישיויות הרוח האלה.
מלאכי הצבה אלו קשורים רבות לבני התמותה המהוללים השוכנים בפרדיס, אף בטרם אלו מתקבלים לסגל הסופיונות. הלימוד וההנחיה אינם עיסוקיהם הבלעדיים של אלו אשר מגיעים לפרדיס; גם השירות ממלא תפקיד חיוני בהתנסויות החינוכיות הקדם-סופיוניות שלהם בפרדיס. וכן שמתי לבי לכך שבשעה שלבני התמותה המרקיעים יש עיתות של פנאי, הם מפגינים נטייה להתרועע עם סגל המילואים של ראשי ההצבות העל-שרפיים.
כאשר אתם, המרקיעים בני התמותה, מגיעים לפרדיס, הקשרים החברתיים שלכם מערבים הרבה יותר מאשר מגע עם קהילה גדולה של הוויות אלוהיות מרוּממות, ועם המון גדול ומוכּר של חבריכם, בני התמותה המהוללים. עליכם אף להתרועע עם מעל לשלושת אלפים סדרים שונים של אזרחי פרדיס, עם הקבוצות השונות של הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרים, ועם סוגים רבים אחרים של שוכני פרדיס – קבועים וארעיים – אשר טרם נתגלו באורנטיה. לאחר מגע ממושך עם אינטלקטים אדירים אלו של פרדיס, מרגיעה ביותר היא ההתרועעות עם סוגי הדעת המלאכיים; אלו מזכירים לבני התמותה של הזמן את השרפים, אשר עימם קיימו קשר כה ממושך וחוו חברות כה מרעננת.
ככל שתגביהו בסולם החיים, כן תדָרשו להקדיש יותר תשומת-לב לאתיקה האוניברסאלית. מודעוּת אתית הינה פשוט ההכרה של כל יחיד בַּזכויות הטבועות בקיום של כל יחיד אחר ושל כלל היחידים האחרים. ואולם, האתיקה הרוחנית מתעלה הרבה מעבר לַמושגים של בני התמותה, ואפילו מעבר למושגים המורונטיים, על אודות יחסים אישיים וקבוצתיים.
במהלך הרקעתם הארוכה אל עבר הדר פרדיס, עולי הרגל של הזמן קיבלו את האתיקה ולמדו אותה כיאות. ככל שנתיבת הרקעה וכניסה-פנימה זו הלכה ונפרשׂה מעולמות החלל הילידיים והלאה, כך הוסיפו המרקיעים קבוצה אחר קבוצה למעגל ההיכרויות ההולך ומתרחב של חברים ביקום. ועם כל קבוצת חברים שהכירו, נוספה רמת אתיקה שאותה הצליחו לזהות ואשר לה נדרשו לציית; כל זאת עד אשר המרקיעים, בהגיעם לפרדיס, אכן זקוקים למישהו שישיא להם עֵצה מועילה וחברית על אודות הפרשנותהאתית. הם אינם זקוקים ללימוד אתיקה, ואולם, בשעה שניצבים הם פנים-אל-פנים מול המשימה יוצאת הדופן של יצירת קשר עם כל-כך הרבה שהוא חדש, הם אכן נדרשים להחזיק במה שלמדו בחריצות כה רבה ואשר נתפרשׁ בעבורם.
במהלך התקופה רבת האירועים, המתחילה בהענקת מעמד של משכן בפרדיס ומסתיימת עם קבלתם הרשמית של בני התמותה לסגל הסופיונים, פרשני האתיקה מסייעים, באופן שלא ניתן לאמוד את ממדיו, לאלו המגיעים לפרדיס להתאים עצמם לַמספר העצום של קבוצות של הוויות מלכותיות. רבים ממִגוון הסוגים של אזרחי פרדיס מוכּרים זה מכבר לעולי הרגל המרקיעים מן המפגשים איתם בשבעת מעגלי האוונה. בני התמותה המהוללים אף נהנו מקשר אינטימי עם הבנים ששולשו על-ידי בריה של הסגל האחוד במעגל הפנימי של האוונה, מקום אשר בו מקבלות הוויות אלה הרבה מן החינוך שלהן. ובמעגלים האחרים, פגשו עולי הרגל המרקיעים שוכנים רבים שלא-נתגלו השייכים למערכת פרדיס-האוונה, אשר עוסקים שם באימון קבוצתי כהכנה למשימות עתידיות שטרם נתגלו.
כל החברויות השמימיות האלה הינן הדדיוֹת תמיד. כבני-תמותה מרקיעים, אינכם רק מפיקים תועלת מחברים אלו, המגיעים בזה אחר זה, ומן המספר העצום של סדרי עמיתים ההופכים יותר ויותר אלוהיים, אלא אתם גם חולקים לכל אחת מן ההוויות החבריות האלה דבר-מה מאישיותכם ומהתנסותכם, אשר לנצח הופך כל אחת מהן לשונה ולטובה יותר, שכן היא חבְרה עם בן-תמותה מרקיע מן העולמות האבולוציוניים של הזמן והמרחב.
משקיבלו בני התמותה המרקיעים את ההנחיה המלאה הנוגעת לַאתיקה של מערכות היחסים בפרדיס – אתיקה אשר אינה מהווה גינונים רשמיים חסרי-משמעות, ואף אינה ציווים הנגזרים ממעמדות מלאכותיים, אלא אופני ההתנהגות טבועים – הם מוצאים עזר רב בקבלת עצתם של מנחי ההתנהגות העל-שרפיים, אלו אשר מנחים את החברים החדשים בחברה בפרדיס באשר לשימושים הראויים של ההתנהגות המושלמת של ההוויות הגבוהות השוהות באי האור והחיים המרכזי.
ההרמוניה הינה העיקרון המנחה של היקום המרכזי, וסדר בר-הבחנה שולט בפרדיס. ההתנהגות הראויה הינה חיונית לשם התקדמות באמצעות הידע; מן הפילוסופיה ועד לרמות הרוחניות הגבוהות של הפולחן הספונטאני. בגישה לאלוהיוּת קיימת טכניקה אלוהית; ורכישתה של טכניקה זו חייבת להמתין עד להגעת עולי הרגל לפרדיס. רוחה של טכניקה זו ניתנה במעגלי האוונה, ואולם, הנגיעות הסופיות של אימון עולי הרגל של הזמן יכולות להיות מיושמות אך ורק לאחר שעולי הרגל השיגו בפועל את אי האור.
כל ההתנהגות בפרדיס הינה ספונטאנית, והיא חופשית וטבעית בכל מובן. ואולם, עדיין קיימת דרך ראויה ומושלמת לעשות את הדברים באי הנצחי, ומנחי ההתנהגות מצויים לעולם לצד "הזרים הבאים בשערים", על-מנת ללמדם ולהנחות את צעדיהם כך שיוכלו להיות נינוחים לחלוטין ובה בעת להימנע מן הבלבול ומחוסר הוודאות, אשר אלמלא כן היו בוודאי מנת חלקם של עולי הרגל. רק באמצעות הֶסְדֵּר שכזה ניתן למנוע בלבול אינסופי; והבלבול לעולם אינו מופיע בפרדיס.
מנחי התנהגות אלו אכן משמשים כמורים וכמנחים מהוּללים. עיקר עיסוקם הינו הנחיית התושבים החדשים בני התמותה באשר למִגוון האינסופי-כמעט של מצבים חדשים ושל מנהגים בלתי-מוכרים. על-אף ההכנה המקדימה הארוכה ועל-אף הדרך הממושכת עד לשם, פרדיס עדיין זרה באופן בלתי-מוסבר וחדשה באופן בלתי-צפוי בעבור אלו אשר השיגו לבסוף את הזכות לשכון בה.
נאמני משמורת הידע העל-שרפיים הינם "האגרות החיות" הגבוהות ביותר הידועות, אשר נקראות על-ידי כל שוכני פרדיס. הם הינם הרשומות האלוהיות של האמת, הספרים החיים של הידע האמיתי. אתם כבר שמעתם על הרשומות ב"ספר החיים". נאמני משמורת הידע הינם בדיוק ספרים חיים שכאלו, רשומות של מושלמוּת המוטבעות על-גבי הלוחות הנצחיים של החיים האלוהיים ושל הביטחון העליון. הם הינם, הלכה למעשה, ספריות חיות ואוטומאטיות. העוּבדות של היקומים טבועות בסופרנאפים ראשיים אלו, והן רשומות בפועל במלאכים אלו; ובנוסף, אין אפשרות לדבר-מה שאינו-אמת לקנות אחיזה בדעתם של מאגרים שלמים ומושלמים אלו של אמֶת הנצח ושל המידע של הזמן.
נאמנים אלו עורכים קורסים בלתי-רשמיים בעבור שוכני האי הנצחי, אך משימתם הראשית הינה משימה של סימוכין ושל אימות. ברצונו, יכול כל מי ששוהה בפרדיס לבקש כי יעמוד לצידו המאגר החי על אודות עובדה מסוימת, או אמת מסוימת, אשר אותה הוא מעוניין לדעת. בקצה הצפוני של האי זמינים מוצאי הידע החיים, אשר יציינו את מנהל הקבוצה המחזיקה במידע המבוקש; או אז תופענה ללא דיחוי ההוויות הזוהרות אשרהינןממש הדבר שאותו אתם מבקשים לדעת. לא תִּדָרשו עוד למצוא הארה בדפים כתובים; כעת ביכולתכם להתייחד פנים-אל-פנים עם אינטליגנציה חיה. הנכם מקבלים בדרך זו ידע עליון מן ההוויות החיות אשר הינן הנאמנוֹת הסופיוֹת שלו.
כאשר תמְצאו את הסופרנאפים אשר הינו בדיוק מה שהנכם מעוניינים לוודא, תמצאו גם אתכלהעובדות הידועות בכלל היקומים כזמינות לרשותכם; וזאת משום שנאמני משמורת הידע הללו הינם הסיכומים החיים והסופיים של כל הרשת הענפה של המלאכים הרושמים, החל בשרפים ובסקונאפים של היקומים המקומיים ושל יקומי העל, וכלה ברָשמים הראשיים של הסופרנאפים השלישוניים בהאוונה. וְהֶצְבֵּר ידע חי זה שונה מן הרשומות הרשמיות של פרדיס, אשר מהוות את הסיכום המצטבר של ההיסטוריה האוניברסאלית.
מקורה של תבונת האמת הינו בְּאלוהיוּת היקום המרכזי, ואילו הידע, הידע ההתנסותי, ראשיתו מצויה ברובה בתחומי הזמן והמרחב – ומכאן הצורך להחזיק ביקומי העל רחבי היריעה בארגונים של השרפים ושל הסופרנאפים הרושמים, הפועלים בחסות הרשמים השמימיים.
סופרנאפים ראשיים אלו, המחזיקים מעצם טבעם בידע אוניברסאלי, אחראים גם לארגונו ולסיווּגו של ידע זה. בהיותם הם עצמם הספרייה העיונית החיה של יקום היקומים, הם סיווגו ידע בחלוקה לשבעה סדרים גדולים, אשר כל אחד מהם כולל כמיליון חלוקות משנה. הקלוּת שבה יכולים שוכני פרדיס להיוועץ במאגר עצום זה של ידע, מתאפשרת אך ורק הודות למאמצים הרצוניים והנבונים של נאמני משמורת הידע. נאמנים אלו אף משמשים כַּמורים המרוּממים של היקום המרכזי, אשר מעניקים בחופשיות את אוצרותיהם החיים לכל ההוויות במעגלי האוונה, ואף נעשה בהם שימוש – אם כי לא באופן ישיר – בבתי הדין של עתיקי היומין. ואולם, ספריה חיה זו, אשר נגישה הן ליקום המרכזי והן ליקומי העל, איננה נגישה בעבור הבריאוֹת המקומיות. התועלת שבידע של פרדיס זמינה בעבור היקומים המקומיים אך באופן עקיף ובאמצעות המחזירוּת.
לצד הסיפוק העליון של הסגידה שוכנת חדוות הפילוסופיה. לעולם לא תטפסו כה גבוה, או תתקדמו כה רחוק, עד אשר לא תִוותרנה לכם אלפי תעלומות אשר, בניסיון למצוא מענה, תדרושנה את הפעלת הפילוסופיה.
המאסטרים לפילוסופיה בפרדיס מתענגים על הובלת הדעת של שוכני פרדיס – הן אלו הילידים והן אלו המרקיעים – במסגרת המרדף המלהיב של הניסיון לפתור את בעיות היקום. המאסטרים העל-שרפיים הללו לפילוסופיה הינם "חכמי השמיים", הוויות התבונה העושות שימוש – במאמציהן להתמחות בלא-נודע – בַּאמֶת של הידע ובעובדות של ההתנסוּת. יחד איתם, ידע מעפיל אלֵי אמת, ואילו ההתנסות מאמירה לכדי חוכמה. בפרדיס, האישיויות המרקיעות של החלל חוווֹת את גבהי ההוויה: הן מחזיקות בידע; הן יודעות את האמת; הן עשויות להתפלסף – לחשוב את האמת; והן אף עשויות לבקש לחבוֹק את מושגיו של המרבי, ולנסות לתפוש את הטכניקות של המוחלטים.
בקצה הדרומי של המרחב העצום של פרדיס, מקיימים המאסטרים לפילוסופיה קורסים מפורטים העוסקים בשבעים החלוקות התפקודיוֹת של התבונה. במסגרות אלה דנים הם בתכניות ובתכליות האינסוף, ומבקשים לתאם את ההתנסויות, ולחבר את הידע, של כל מי שמחזיק בגישה לתבונתם. אומנם הם פיתחו גישות ייחודיות ביותר בנוגע למגוון של בעיות אוניברסאליות, אך תמיד הם מגיעים למסקנותיהם הסופיות מתוך הסכמה כוללת ביניהם.
פילוסופים אלו של פרדיס מלמדים בכל דרך לימוד אפשרית, לרבות טכניקת הגרף הגבוהה של האוונה ושיטות פרדיס מסוימות למסירת מידע. כל הטכניקות הגבוהות האלה להקנות מידע ולהעביר רעיונות מצויות לחלוטין מעבר ליכולת התפישה של הדעת האנושית, ואפילו של זו המפותחת ביותר. שעה אחת של הדרכה בפרדיס תהא שקולה לעשרת-אלפים שנות לימוד בשיטות הזיכרון המילוליות של אורנטיה. פשוט אינכם מסוגלים לתפוש טכניקות תקשורת מעין אלה; אין בחוויה בת התמותה דבר שאליו ניתן להשוותן, ואין בנמצא דבר אשר ידמה להן.
המאסטרים לפילוסופיה מפיקים הנאה עילאית מהקניית פירושיהם את יקום היקומים לאותן ההוויות אשר הרקיעו מעולמות החלל. ואף כי מסקנות הפילוסופיה לעולם לא תוכלנה להיות מבוססות כעוּבדוֹת של הידע וכאמיתות של ההתנסוּת, עדיין, בשעה שתאזינו לסופרנאפים הראשיים הללו בעת שהם מרצים על אודות הבעיות הבלתי-פתורות של הנצח ועל הפעולות של המוחלטים, תחושו מידה של שביעות רצון ממושכת בנוגע לסוגיות בלתי-מתמסרות-בנקל אלה.
פעילויות אינטלקטואליות חוקרות אלה של פרדיס אינן משודרות; הפילוסופיה של המושלמוּת נגישה אך ורק לאלו אשר נוכחים באופן אישי. הבריאוֹת הסובבות יודעות על אודות לימוד זה רק מאלו אשר התנסו בחוויה הזו, ואשר נשאו עימם לאחר מכן חוכמה זו החוצה, אל עבר יקומי החלל.
הסגידה הינה הזכות הגבוהה ביותר, והראשונה בחובותיה של כל בריה תבונית. הסגידה הינה הפעולה המודעת והשמחה של ההכרה והאישור של אמיתוּת ושל עובדתיוּת היחס האישי והאינטימי המתקיים בין הבוראים לבין ברואיהם. איכות הסגידה נקבעת בהתאם לעומק תפישתו של היצור; וככל שהולך ונצבר הידע על אודות טבעו האינסופי של האל, כך גם הופכת פעולת הסגידה ליותר מקיפת-כל, עד אשר מגיעה היא לבסוף אל ההוד של העונג ההתנסוּתי הגבוה ביותר, ואל ההנאה המעודנת ביותר, המוכּרים להוויות ברואות.
בעוד שבאִי פרדיס קיימים מקומות מסוימים המיועדים לסגידה, למעשה האי כולו דומה יותר למקדש אחד עצום של שירות אלוהי. הסגידה הינה התשוקה הראשונה והשלטת בקרבם של כלל המעפילים אל חופיו המאושרים – זהו הפרץ הספונטאני של ההוויות אשר למדו דַי על אודות האל על-מנת להשיג את נוכחותו. בעת המסע פנימה בהאוונה, מעגל אחרי מעגל, הסגידה הינה תשוקה הולכת וגדלה, עד אשר הכרחי לכוון אותה ולשלוט בביטויה בפרדיס.
פרדיס נהנה מהתפרצויות מיוחדות – קבוצתיוֹת ואחרות – של הערצה עליונה ושל שבח רוחני, המתרחשות מעת לעת באופן ספונטאני תחת הנהגתו של סגל מיוחד של סופרנאפים ראשיים. תחת הנחייתם של מנחי סגידה אלו, מחווה שכזאת משיגה את מטרת היצוּר בדמות עונג עליון והעפלה לגבהי המושלמוּת של ביטוי-עצמי נשגב ושל הנאה אישית. כלל הסופרנאפים הראשיים משתוקקים להיות מנחי סגידה; וכלל ההוויות המרקיעות היו נהנות להישאר לעולמים בתוככי חוויית הסגידה, אלמלא ראשי ההצבות היו מפזרים את הכינוסים הללו מעת לעת. ואולם, אף הוויה מרקיעה איננה נדרשת להיכנס למשימות שירות הנצח בטרם הגיעה לשביעות רצון מלאה מן הסגידה.
על מנחי הסגידה מוטלת המשימה ללמד את היצורים המרקיעים כיצד לסגוד, כך שיתאפשר להם להפיק שביעות רצון זו של ביטוי-עצמי, ובה בעת יוכלו להעניק תשומת-לב לפעילויות החיוניות הכלולות באורח החיים של פרדיס. בלעדי השיפור בטכניקת הסגידה, היו נדרשות לבן התמותה הממוצע המגיע לפרדיס מאות של שנים על-מנת לתת ביטוי מלא ומספק לרגשות ההערכה האינטלקטואלית שלו ולהכרת התודה אשר הוא חש כמרקיע. מנחי הסגידה פותחים בפני ילדים נפלאים אלו – אשר בקעו מרחם החלל ומצירי הלידה של הזמן – דרכים חדשות ובלתי-ידועות עד כה על-מנת לזכות במלוא הסיפוק של הסגידה, ובהרבה פחות זמן.
במהלך הסגידה לאלוהויות פרדיס, נעשה שימוש בכלל האומנויות של כל יצורי היקום כולו, אשר מסוגלים להעצים ולרומם את יכולות הביטוי העצמי וביטויי ההערכה, ושימוש זה מתרחש תוך מיצויו עד לקיבולת הגבוהה ביותר.הסגידה הינה האושר הגבוה ביותר של הקיום בפרדיס; היא הינה המשחק המרענן של פרדיס. את מה שהמשחק מחולל בכדור-הארץ בעבור דעתכם המותשת, תעשה הסגידה בפרדיס בעבור נשמותיכם אשר תהפוכנה מושלמוֹת. אופן הסגידה בפרדיס מצוי לחלוטין מעבר ליכולת ההבנה בת התמותה, אך את הרוח שלה ביכולתכם להתחיל להעריך אפילו כבר כאן למטה, באורנטיה; וזאת משום שאפילו כעת רוחות האלים שוכנות בכם, מרחפות סביבכם ומעוררות בכם השראה לסגידה אמיתית.
קיימים בפרדיס מקומות ומועדים המוקצים לשם סגידה, ואולם אלו אינם מספיקים על-מנת להתמודד עם הרגשות הרוחניים השוצפים והגואים של האינטליגנציה הגדלה ושל הכרת האלוהיות המתרחבת שחוווֹת ההוויות הזוהרות אשר הרקיעו התנסוּתית לאי הנצחי. מאז ימיו של גרנדפאנדה, מעולם לא הצליחו הסופרנאפים להתמודד באופן מלא עם רוח הסגידה בפרדיס. לעולם קיים שם עודף בסגידה אל מול ההכנות שלהם לקראתה. ודבר זה מתרחש משום שהאישיויות המושלמות מטבען לעולם אינן יכולות להעריך אל נכון את התגובות המפליגות של הרגשות הרוחניים של הוויות אשר עלו אט-אט ובמאמץ כה רב ממעמקי החשכה הרוחנית של העולמות הנמוכים של הזמן והמרחב, מעלה אל תהילת פרדיס. בשעה שמגיעים מלאכים שכאלו ובני-תמותה של הזמן אל נוכחות כוחות פרדיס, רגשות אשר הצטברו במשך עידנים זוכות לקבל ביטוי; ומחזה זה מדהים את מלאכי פרדיס ומייצר תחושת אושר עליונה של שביעות רצון אלוהית בקרב אלוהויות פרדיס.
לעיתים נשטף פרדיס כולו בגל גואה ומשתלט של ביטויים רוחניים ושל ביטויי סגידה. לעיתים קרובות מנחי הסגידה אינם יכולים לשלוט בתופעה שכזו עד להופעת תנודת האור המשולשת מעִם משכן האלוהות, המסמלת כי לבבותיהם הנשגבים של האלים שבעו שובע מלא ומושלם מן הסגידה הכֵּנה של שוכני פרדיס, אזרחי התהילה המושלמים והיצורים המרקיעים של הזמן. איזה ניצחון של טכניקה! ואיזו הבשלה של התכנית הנצחית ושל התכלית הנצחית של האלים, אשר במסגרתן האהבה הנבונה של הילד הברוא אמורה להעניק שביעות רצון מלאה לאהבה האינסופית של האב הבורא!
לאחר השגת שביעות הרצון העליונה של מלוא הסגידה, הנכם כשירים להתקבל לסגל הסופיונות. נתיבת ההרקעה כמעט והסתיימה, ומתחילות ההכנות לקראת חגיגות המועד השביעי. חגיגות המועד הראשון ציינו את ההסכם של בן התמותה עם מכוונן המחשבה בשעה שנחתמה תכלית ההישרדות. המועד השני היה ההתעוררות לחיים המורנטיים. המועד השלישי היה ההיתוך עם מכוונן המחשבה; הרביעי – ההתעוררות בהאוונה; בחמישי נחגגה מציאת האב האוניברסאלי; ובמועד השישי צוין המאורע של ההתעוררות בפרדיס מן התנומה הסופית העמוקה של הזמן. המועד השביעי מציין את הכניסה לסגל הסופיונים של בני התמותה ואת תחילתו של שירות הנצח. השגת השלב השביעי בהגשמה הרוחנית על-ידי סופיון, יציין ככל הנראה את חגיגת הראשון שבמועדי הנצח.
וכך מסתיים לו הסיפור על אודות הסופרנאפים של פרדיס, הגבוהים בסדרי הרוחות הסועדות, אותן הוויות המשרתות אתכם לעולם כמחלקה אוניברסאלית, החל בעולם הילידי שלכם וכלה בשעה שמנחי הסגידה מנופפים לכם בסופו של דבר לשלום בעת שהנכם נשבעים אמונים לַשילוש בשבועת הנצח ומתקבלים לסגל הסופיונות של בני התמותה.
השירות האינסופי של שילוש פרדיס עומד להתחיל; וכעת עומד הסופיון פנים-אל-פנים אל מול האתגר של האל המרבי.
[הוצג על-ידי הופך בינה למושלמת מאוורסה.]
כשם שהסופרנאפים הינם הקהילה המלאכית של היקום המרכזי והשרפים של היקום המקומי, כך משמשים הסֶקוֹנַאפִים כרוחות הסועדות של יקומי העל. אולם ברמת האלוהיות ובַּפוטנציאל שלהם לעליונות, ילדים אלו של הרוחות המחזירוּתיוֹת דומים הרבה יותר לסופרנאפים מאשר לשרפים. הם אינם משרתים לבדם בבריאוֹת העל, והפעולות הנעשות בחסות עמיתיהן שטרם נתגלו הינן רבות ומעוררות סקרנות.
כפי שמוצג בתיאורים אלו, כוללות הרוחות הסועדות של יקומי העל את שלושת הסדרים הבאים:
1. הסֶקוֹנַאפִים.
2. התְּלַתְשְׂרָפִים.
3. האוֹמְנִיָאפִים.
הואיל ושני הסדרים האחרונים אינם כה מעורבים ישירות בתוכנית ההרקעה וההתקדמות של בני התמותה, תעסוק ראשית הדיון בקצרה בהם, בטרם ידונו הסקונאפים ביתר הרחבה. מבחינה טכנית, לא התלתשרפים ולא האומניאפים מהווים רוחות סועדותשליקומי העל, אף-על-פי שהם משרתים כסועדי רוחבַּתחומים הללו.
מלאכים גבוהים אלו רשומים במטות יקומי העל, ואף-על-פי שהם משרתים בבריאוֹת המקומיות, הם נחשבים מן הבחינה הטכנית – לאור העובדה שאינם ילידי היקומים המקומיים – כתושבי בירות יקומי העל. התלתשרפים הינם ילדיה של הרוח האינסופית, והם הופכים לאישיויות בפרדיס בקבוצות של אלף. הוויות נשגבות אלה – בעלות המקוריוּת האלוהית והגמישות הקרובה-לעליונה – הינן מתנותיה של הרוח האינסופית לבניו הבוראים של האל.
כאשר בן מיכאל נפרד מן המערכת ההורית בפרדיס, ומתכונן להמשיך הלאה אל עבר הרפתקת היקום של החלל, משחררת הרוח האינסופית לדרכה קבוצה בת אלף רוחות מלווֹת שכאלה. ותלתשרפים מלכותיים אלו מלווים את הבן הבורא בשעה שהוא מתחיל לעשות את דרכו לעבר ההרפתקה של ארגון היקום.
במהלך התקופות המוקדמות של בניין היקום, אלף תלתשרפים אלו מהווים את הסגל האישי היחיד של הבן הבורא. במהלך עידנים תזזיתיים אלו של הרכבת היקום ושל תפעולים אסטרונומיים אחרים, רוכשים התלתשרפים ניסיון עצום כסייעי בן. הם משרתים לצידו של הבן הבורא עד ליום שבו הופך לאישיות כוכב הבוקר הזוהר, ילידו הראשון של יקום מקומי. או אז מוגשות – וגם מתקבלות – התפטרויותיהם של התלתשרפים. ועם הופעתם של הסדרים הראשונים של חיים מלאכיים ילידיים, הם פורשים משירות פעיל ביקומים המקומיים והופכים לשרים המקשרים בין הבן הבורא שאליו היו קשורים בעבר לבין עתיקי היומין של יקום העל הנדון.
אומניאפים נבראים על-ידי הרוח האינסופית בשיתוף עם שבעת המבַצעים העליונים, והם הינם משרתיהם ושליחיהם הבלעדיים של מבצעים עליונים אלו. האומניאפים מוצבים לשירות ביקום המקיף, והמַטֶּה של הסגל שלהם באורוונטון מצוי בחלקים הצפוניים של אוורסה, במקום שבו הם שוכנים כמושבת שירות מיוחדת. הם אינם רשומים באוורסה, ואף אינם מסופחים לממשל שלנו. כמו כן, אין להם נגיעה ישירה לתוכנית ההתקדמות המדורגת של הרקעת בני התמותה.
עיסוקם הבלעדי של האומניאפים הינו הפיקוח על יקומי העל, תוך קידום האינטרסים של הניהול המתואם מנקודת מבטם של שבעת המבצעים העליונים. מושבת האומניאפים שלנו באוורסה מקבלת את הנחיותיה אך ורק מן המבַצע העליון של אוורנטון – השוכן בספֵירת הניהול האחודה מספר שבע בחגורת לווייני פרדיס החיצונית – ומדווחת לו בלבד.
קהילת הסקונאפים נבראת בידי שבע רוחות המחזירוּת המוּצבוֹת במטהו של כל יקום על. קיימת טכניקה מוגדרת של תגובה בפרדיס הקשורה לבריאתם של מלאכים אלו בקבוצות של שבע. כל שביעייה כוללת תמיד סקונאפים ראשי אחד, שלושה סקונאפים משניים ושלושה שלישוניים; ולעולם הם הופכים לאישיות ביחס המדויק הזה. בשעה שנבראים שבעה סקונאפים כאלו, אחד מהם, הסקונאפים הראשי, מסופח לשירותם של עתיקי היומין. שלושת המלאכים המשניים נלווים בממשלות העל לשלוש קבוצות מנהלים ממקור פרדיסי: היועצים האלוהיים, ההופכים בינה למושלמת והפוסקים האוניברסאליים. שלושת המלאכים השלישוניים מסופחים לעמיתים המרקיעים ששולשו של שליטי יקום העל: השליחים העוצמתיים, בעלי הסמכות הגבוהה וחסרי השם והמספר.
סקונאפים אלו של יקומי העל הינם צאצאי הרוחות המחזירוּתיוֹת, ולפיכך המחזירוּת טבועה בהם. הם מגיבים באופן מחזירותי לכל שלב ושלב של כל יצור אשר מקורו במקור והמרכז השלישי או בבנים הבוראים של פרדיס; ואולם, הם אינם מחזירותיים במישרין כלפי ההוויות והישויות – הן האישיוֹת והן האחרות – אשר מקורן הבלעדי הינו המקור והמרכז הראשון. קיימות ברשותנו הוכחות רבות לממשות מעגלי האינטליגנציה האוניברסאליים של הרוח האינסופית, אך גם אלמלא הייתה בידינו כל הוכחה אחרת, די היה בביצועי המחזירוּת של הסקונאפים על-מנת להדגים את מציאות הנוכחות האוניברסאלית של הדעת האינסופית של הפועל האחוד.
הסקונאפים הראשיים, המוצבים בשירות עתיקי היומין, הינם כְּמַרְאוֹת חיות בשירות שלשת שליטים זו. חישבו על המשמעוּת לכלכלת יקום-על של היכולת לפְנות – ממש כאילו כך היה הדבר – לעבר מראָה חיה ולראות בתוכה ולשמוע ממנה את תשובותיה המסוימות של הוויה אחרת, המרוחקת אלף שנות אור או מאה-אלף שנות אור, ולעשות כל זאת באופן מיידי וללא כל שגיאה. הרשומות הינן חיוניות לשם ניהולם של היקומים; התשדורות הינן מועילות לכך; עבודתם של השליחים הבודדים ושל השליחים האחרים מסייעת ביותר; ואולם, עתיקי היומין מסוגלים, מעמדת הביניים שלהם בין העולמות המיושבים לבין פרדיס – בין האדם לבין האל – להסתכל מיידית לשני הכיוונים, לשמוע את שני הכיווניםולדעתאת שני הכיוונים.
יכולת זו – לשמוע ולראות, הלכה למעשה, את כל הדברים כולם – ניתנת למימוש מושלם ביקומי העל רק על-ידי עתיקי היומין, ורק בעבור עולם המטה התואם של כל אחד מהם. ואפילו אז קיימות מגבלות: התקשורת מאוורסה מוגבלת לעולמות וליקומים של אורוונטון, ואף כי היא אינה פעילה בין יקומי העל, טכניקת המחזירות הזו שומרת כל אחד מהם בקשר הדוק עם היקום המרכזי ועם פרדיס. ואף-על-פי ששבע ממשלות העל מופרדות האחת מרעותה, באופן הזה הן משקפות לחלוטין את הסמכות המגיעה מלמעלה, והן מיודעות באופן מושלם באשר לצרכים מלמטה, ואוהדות כלפיהם במלאוּת.
מתברר שהסקונאפים הראשיים נוטים מטבעם לשרת בשבעה סוגים של שירות, ולפיכך ראוי כי הראשונים בַּסדרה של סדר זה יהיו בעלי יכולת טבועה רבה ביותר לפרש את הדעת של הרוח בעבור עתיקי היומין:
1.קולו של הפועל האחוד.בכל אחד מיקומי העל, הסקונאפים הראשי הראשון, וכן כל סקונאפים שביעי מאותו סדר שנברא לאחר מכן, מגלים יכולת גבוהה להתאים עצמם על-מנת להבין ולפרש את דעת הרוח האינסופית בעבור עתיקי היומין ועמיתיהם בממשלות העל. במטות של יקומי העל נודע לכך ערך רב, משום שבניגוד למתרחש בבריאוֹת המקומיות, על הסועדים האלוהיים שבהן, במקום מושבן של ממשלות העל אין מתקיים ייצוג אישי מיוחד של הרוח האינסופית. לפיכך, קולות סֶקוֹשׂרפיים אלו הינם הדבר הקרוב ביותר לייצוג אישי של המקור והמרכז השלישי בספֵירת בירה מסוג זה. אמת היא כי שבע הרוחות המחזירוֹתיוֹת מצויות שם, אך אימהות אלה של קהילת הסֶקוֹשׂרפים מחזירוֹת באופן פחות אמיתי ופחות אוטומאטי את הפועל האחוד מאשר את שבע רוחות האב.
2.קולן של שבע רוחות האב.הסקונאפים הראשי השני, וכל סקונאפים שביעי מאותו סדר שנברא לאחריו, נוטים לייצג את טבען המשותף של שבע רוחות האב ואת תגובותיהן. אף-על-פי שכל רוח אב כבר מיוצגת בבירתו של יקום-על על-ידי אחת משבע הרוחות המחזירותיוֹת, ייצוג שכזה הינו אינדיבידואלי ולא משותף. בצוותא הן נוכחוֹת אך ורק באופן מחזירותי; ולפיכך מקדמות רוחות האב בברכה את שירותיהם של מלאכים אישיים ביותר אלו, בני הסִדרה השנייה של הסופרנאפים הראשיים, אשר הינם כה כשירים לייצגן בפני עתיקי היומין.
3.קולם של הבנים הבוראים. אין תמה כי לרוח האינסופית הייתה נגיעה כלשהי לבריאתם, או לאימונם, של הבנים הבוראים של פרדיס מסדר מיכאל; זאת הואיל והסקונאפים הראשי השלישי, וכל סקונאפים שביעי שנברא לאחריו, ניחנים במַתנה הבלתי-רגילה של היותם מחזירותיים בעבור הדעת של הבנים הבוראים הללו. באם עתיקי היומין יבקשו לדעת – לדעת אל-נכון – את גישתו של מיכאל מנבאדון באשר לעניין כלשהו הנמצא בדיון, אין הם נדרשים להתקשר אליו דרך קווי החלל, אלא רק לקרוא לקולותיו של הראשי של נבאדון, אשר יציג, בהתאם לדרישה, את הסקונאפים המשויך למיכאל על-פי הרשומות; ובו במקום ובו בזמן, יוכלו עתיקי היומין לשמוע את קולו של הבן המאסטר של נבאדון.
אין כל סדר אחר של בנים אשר הינו "מחזירוּתי" באופן הזה, ואין כל סדר אחר של מלאכים אשר ביכולתו לפעול בזה האופן. אין אנו מבינים באופן מלא כיצד בדיוק מושגת מטרה זו, והנני מטיל ספק רב בשאלה אם הבנים הבוראים עצמם מבינים זאת באופן מלא. ואולם, היננו בטוחים כי הדבר עובד, ועוד היננו יודעים כי הוא עובד באופן ראוי ומהימן; זאת משום שלאורך כל ההיסטוריה של אוורסה מעולם לא שגו הקולות הסקונאפיים בהצגת דבריהם.
כאן אתם מתחילים לראות חלק מן האופן אשר בו חובקת האלוהיות את מרחב הזמן, ואשר בו היא שולטת בזמן של המרחב. כאן הנכם מקבלים אחת מן ההצצות החטופות הראשונות שלכם אל הטכניקה של המעגל הנצחי, המתפצל לרגע על-מנת לסייע לילדי הזמן במשימותיהם להתגבר על המכשולים הקשים של החלל. ותופעות אלה מתווספות על הטכניקה האוניברסאלית המבוססת של הרוחות המחזירוּתיוֹת.
אף כי לכאורה נמנעת מעתיקי היומין נוכחותם האישית של רוחות האב ממעל, ושל הבנים הבוראים מתחת, לפקודתם עומדות הוויות חיות המכוּוננות למנגנונים הקוסמיים של מחזירותיות מושלמת ושל דיוק מרבי, אשר באמצעותם יכולים הם ליהנות מנוכחותן המחזירותית של כל אותן הוויות מרוּממות אשר נוכחותן האישית נמנעת מהם. בעזרת אמצעים אלו ואחרים אשר אינם ידועים לכם, נוכח האל באופן פוטנציאלי במטות של יקומי העל.
עתיקי היומין מסיקים באופן מושלם את רצון האב מתוך השוואת הבזק-הקול הרוחני מלמעלה להבזק-הקול של מיכאל מלמטה. וכך יכולים הם להיות בטוחים לחלוטין בחישוב רצון האב בנוגע לעניינים הניהוליים של היקומים המקומיים. ואולם, על-מנת להסיק את רצונו של אחד האלים מתוך ידיעת השניים האחרים, על שלושת עתיקי היומין לפעול יחדיו; שניים בלבד לא יצלחו בהשגת התשובה. ומסיבה זאת – אפילו מבלי שהיו סיבות אחרות – תמיד חולשים שלושה עתיקי יומין על יקומי העל, ולא אחד, ואפילו לא שניים.
4.קולה של קהילת המלאכים.הסופרנאפים הראשי הרביעי, וכל סופרנאפים שביעי שנברא לאחריו, מתבררים כמלאכים בעלי רגישות מיוחדת לתחושותיהם של כל סדרי המלאכים, לרבות הסופרנאפים ממעל והשרפים מלמטה. וכך, פעולתו של כל מלאך מפקד או מפקח זמינה באופן מיידי לרשותו ולבחינתו של כל חבר במועצת עתיקי היומין. אף-פעם לא יחלוף ולוּ יום אחד בעולמכם, אשר בו לא תהא השׂרפית הראשית של אורנטיה מודעת לתופעת התשדורת המחזירותית אשר נשאבת מאוורסה לצורך כזה או אחר; ואולם – אלא אם תתקבל התרעה משליח בודד – היא לא תדע כלל מהו הדבר אשר נדרש וכיצד הוא נלקח. רוחות סועדות אלה של הזמן מספקות כל העת את הסוג הזה של עדות בלתי-מודעת, ולפיכך גם חפה מכל שיפוטיות באשר לקשת האינסופית של עניינים הדורשים את תשומת ליבם ואת עצתם של עתיקי היומין ושל עמיתיהם.
5.קולטי התשדורות.קיים סוג מיוחד של מסרי תשדורת אשר נקלטים אך ורק על-ידי סקונאפים ראשיים אלו. אף-על-פי שאינם השדרנים הרגילים של אוורסה, הם עובדים בשיתוף עם מלאכי הקולות המחזירוּתיים על-מנת לסנכרן את הראייה המחזירותית של עתיקי היומין עם מסרים ממשיים מסוימים הנכנסים דרך המעגלים המבוּססים של התקשורת ביקום. קולטי התשדורות מהווים את הסִדרה החמישית, הכוללת את הסקונאפים החמישי שנברא וכל סקונאפים שביעי אשר נברא לאחריו.
6.אישיויות הסעה.אלו הם הסקונאפים אשר מסיעים את עולי הרגל של הזמן מעולמות המטה של יקומי העל אל המעגל החיצוני של האוונה. הם הינם סגל ההסעה של יקומי העל, והם פועלים פנימה אל עבר פרדיס והחוצה אל עבר עולמות המגזרים התואמים שלהם. סגל זה מורכב מהסקונאפים הראשי השישי ומכל סקונאפים שביעי שנברא לאחריו.
7.סגל המילואים.קבוצה גדולה מאוד של סקונאפים, הסדרה השביעית של הסקונאפים הראשיים, נשמרת במילואים בעבור החובות הבלתי-מוגדרים של העולמות ובעבור המשימות לשעת-חירום. מכיוון שאינם מתמחים במידה מרובה, הם יכולים לפעול טוב למדי בכל אחד מהתפקידים שאותם ממלאים עמיתיהם המגוּונים, ואולם עבודה הדורשת מומחיות מבוצעת על-ידם רק במקרי חירום. תפקידיהם הרגילים כוללים את אותם חובות כלליים ביקום העל, אשר אינם נופלים בתחומי עיסוקיהם של המלאכים בעלי המשימות המוגדרות.
הסקונאפים מן הסדר השני אינם פחות מחזירותיים מעמיתיהם הראשיים. במקרה של הסקונאפים, הסיווג כראשי, כמשני או כשלישוני, איננו מצביע על הבדל במעמד או בפעולה; הוא פשוט מציין את סדרי ההליכים. כל שלושת הקבוצות מציגות תכונות זהות בפעולותיהן.
שבעת הסוגים המחזירותיים של הסקונאפים המשניים מוצבים בשירות עמיתיהם המתאמים אשר-מקורם-בשילוש של עתיקי היומין, כדלקמן:
עבור ההופכים בינה למושלמת – קולות הבינה, נשמות הפילוסופיה ואיחוד הנשמות.
עבור היועצים האלוהיים – לבבות הייעוץ, חדווֹת הקיום והסיפוק שבשירות.
עבור הפוסקים האוניברסאליים – מבחיני הרוחות.
בדומה לסדר הראשי, כך גם קבוצה זו נבראת באופן סדרתי; כלומר, הראשון שנברא היה קול התבונה וכך גם השביעי אחריו. ואלו הם פני גם באשר לששת הסוגים האחרים של המלאכים המחזירותיים הללו.
1.קול הבינה. חלק מן הסקונאפים הללו מצויים בקשר מתמיד עם הסִפריות החיות של פרדיס, קרי נאמני משמורת הידע המשתייכים לסופרנאפים הראשיים. קולות הבינה מעניקים שירות מחזירות ייחודי ומהווים ריכוזים והתמקדויות חיות, עדכניות, שלמות ומהימנות לחלוטין של הבינה המתואמת ביקום היקומים. הוויות נשגבות אלה הינן כה מחזירותיות, כה סלקטיביות וכה רגישות, עד כי הן מסוגלות לסנן ולקבל – מתוך הכמות האינסופית-כמעט של מידע החגה במעגלי המאסטר של יקומי העל – את מהות הבינה, ולשדר פנינים אלה של פעילות מחשבתית באופן מהימן אל הממונים עליהם, קרי ההופכים בינה למושלמת. והם פועלים כך שההופכים בינה למושלמת לא רק שומעים את ביטויי הבינה הממשיים והמקוריים, אלא גם יכולים לראות באופן מחזירותי את ההוויות עצמן, גבוהות כנמוכות, אשר השמיעו את קולן.
וכבר נכתב, "וְאִישׁ מִכֶּם כִּי יֶחְסַר חָכְמָה, יְבַקְשֶׁנָּה". כאשר נדרש באוורסה להגיע להחלטות של תבונה בנוגע למצבים מבלבלים בַּעניינים הסבוכים של ממשלות יקומי העל, כאשר נדרשת גישה הן לתבונת המושלמוּת והן לתבונת המעשיוּת, או אז מזמנים ההופכים בינה למושלמת סוללה של קולות התבונה, ובאמצעות הכישורים המושלמים המוקנים לסדרם, הם מכוונים ומכווננים את המקלטים החיים הללו של תבונת הדעת החגה ביקום היקומים, כך שמייד בוקע מן הקולות הסקושׂרפיים הללו זרם של תבונת האלוהיות מן היקום שממעל, ושטף של תבונת המעשה מן הגבוהות יותר שבדעת היקומים מלמטה.
באם מתעורר בלבול בנוגע לְאופן השילוב ההרמוני בין שתי גרסאות תבונה אלה, מייד נשלחת קריאה אל היועצים האלוהיים, אשר פוסקים ללא דיחוי באשר לשילוב ההולם של ההליכים. באם מתקיים ספק בדבר האותנטיות של דבר-מה המגיע מן העולמות אשר חוו מרידות, נשלחת בקשה אל הפוסקים, אשר מסוגלים – יחד עם מבחיני הרוחות שלהם – לפסוק באופן מיידי "איזה סוג של רוח" הניעה את היועץ. וכך, הן תבונת העידנים והן האינטלקט של הרגע נוכחים לעולם, כדף בספר הפתוח, אל מול מבטם המיטיב של עתיקי היומין.
ביכולתכם להבין אך במעט את המשמעות של כל אלה בעבור האחראיים לניהול ממשלות יקומי העל. מורכבותן ושיעורן העצום של פעולות אלה מצויים לחלוטין מעבר ליכולת התפישה הסופית. בשעה שתעמדו, כפי שעשיתי זאת אנוכי שוב ושוב, באולמות הקבלה המיוחדים של מקדש התבונה באוורסה ותיראו את כל זאת בפעולה ממש, תחושו הערצה לנוכח מושלמות מורכבותם ולנוכח מהימנות פעולתם של ערוצי התקשורת הבין-פלנטאריים של היקומים. אתם תוקירו את התבונה האלוהית ואת טוּבם של האלים, אשר מתכננים ומוציאים אל הפועל בטכניקה כה נשגבת. ודברים אלו אכן מתרחשים בדיוק באופן שבו תיארתי אותם.
2.נשמת הפילוסופיה.מורות נפלאות אלה מסופחות אף הן אל ההופכים בינה למושלמת, והן נותרות בסנכרון ממוקד עם המאסטרים לפילוסופיה בפרדיס, אלא אם כן כוּונו אחרת. חישבו על כך כאילו עמדתם מול מראה חיה ענקית, אך בִּמקום לחזות בדמותכם הסוֹפית והחומרית, ביכולתכם לחוש בהשתקפות תבונת האלוהיות והפילוסופיה של פרדיס. ובמידה שנדרש להעביר את פילוסופית המושלמוּת הזו לרמת "בשר ודם" – לדללה כך שתוכל לשמש ביישום מעשי ולהיות מאומצת על-ידי העמים הנמוכים של העולמות הנמוכים – כי אז יהיה על מראות חיות אלה, על-מנת לשקף את הנורמות ואת הצרכים של עולם אחר, אך ורק להפנות את פניהן כלפי מטה.
באמצעות טכניקות אלה ממש מתאימים ההופכים בינה למושלמת החלטות והמלצות לצרכים האמיתיים ולמצב בפועל של העולמות ושל העמים הנידונים; ולעולם הם עושים כן מתוך הסכמה עם היועצים האלוהיים ועם הפוסקים האוניברסאליים. ואולם, שלמותן הנעלה של פעולות אלה נשגבת אף מבינתי שלי.
3.איחוד הנשמות.את השילוש הנספח לַהופכים בינה למושלמת משלימות אלה המשקפות את האידיאלים ואת המעמד של היחסים האתיים. מכל הבעיות ביקום אשר דורשות את תמצית חוכמת הניסיון וההסתגלות, אין חשובות מאלה המתגלעות בְּמערכות היחסים ובַּהתקשרויות שבין הוויות תבוניות. בין אם ביחסים האנושיים של מסחר וחליפין, בין אם בחברוּת או בנישואין, ובין אם ביחסים שבין חברי קהילת המלאכים, ממשיכים ועולים חיכוכים פחותי-ערך, חוסר-הבנות קטנות אשר הינן טריוויאליות מכדי שתובאנה לתשומת ליבם של הבוררים אך הינן מספיק מטרידות ומפריעות על-מנת שיפגמו בהתנהלותו החלקה של היקום, אם רק יותַר להן להתרבות ולהתמיד. ומשום כך מעמידים ההופכים בינה למושלמת לרשות יקום העל בכללותו את הניסיון הנבון של סדרם- כ"שמן הסיכה של הפשרה". ובכל העבודה הזו נעזרים אנשי יקומי העל החכמים הללו בעמיתיהם המחזירותיים, איחוד הנשמות, אשר מעמידים לרשותם את המידע העדכני באשר למצבו של היקום, ומתארים בה-בעת את האידיאל הפרדיסי של היישוב המיטבי של בעיות סבוכות אלה. כאשר הן אינן מכוּוננות אחרת, נותרות סקופנאפים אלה בקשר מחזירותי עם פרשני האתיקה בפרדיס.
אלה הן ה מלאכיות אשר מטפחות ומקדמות את עבודת הצוות בכל אורוונטון. אחד מן השיעורים החשובים ביותר ללימוד במהלך נתיבתכם כבני תמותה הינועבודת הצוות. ספֵירות המושלמוּת האלה מאוישות בידי אלו אשר התמחו באומנות זו של עבודה עם הוויות אחרות. מעטות הן המשימות ביקום אשר מיועדות למְשָׁרת הבודד. ככל שתגביהו להרקיע, כך תהפכו בודדים יותר כאשר תיוותרו באופן ארעי בלא חברת רעיכם.
4.לב הייעוץ.זוהי הקבוצה הראשונה של הגאוניוֹת המחזירותיות המושמת תחת פיקוחם של היועצים האלוהיים. הסקונאפים מסוג זה, בהיותן רגישוֹת לנתונים אלו במעגלי הזמן, מחזיקות בידיעה של עובדות החלל. במיוחד משקפות הן את מתאמי המידע העל-שֹרפיים, ואולם הן גם משקפות באופן סלקטיבי את עצתן של כל ההוויות, בין אם ממעמד גבוה ובין אם ממעמד נמוך. כל אימת שנקראים היועצים האלוהיים לעוץ עצה או לקבל החלטה חשובה, מייד הם מזמנים הרכּב של לבבות הייעוץ, וזמן קצר לאחר מכן נמסרת החלטה המשלבת הלכה למעשה את התבונה המתואמת ואת עצת המוחות הכשירים ביותר בכלל יקום העל, אשר כולם בדקו ושיפרו אותה לאור עצתם של המוחות הגבוהים של האוונה, ואפילו של פרדיס.
5.חדוות הקיום.הוויות אלה מוכוונות מטבען באופן מחזירותי אל מפקחי ההרמוניה העל-שרפית ממעל ואל שרפים מסוימים מתחת, ואולם קשה להסביר מה בדיוק עושות חברותיה של קבוצה מעניינת זו. עיקר פעולותיהן מוכוון לעבר עידוד תגובות של אושר בקרב הסדרים השונים של קהילות המלאכים ושל היצורים הרצוניים הנמוכים יותר. היועצים האלוהיים, שאליהם הן כפופות, עושים בהן שימוש לשם מציאה ייחודית של אושר רק לעיתים רחוקות. באופן כללי יותר, ותוך שיתוף פעולה עם מנהלי הבידור, הן פועלות כעין מִסְלָקוֹת אושר המבקשות להעצים את תגובות ההנאה של העולמות, בעודן עושות על-מנת לשפר את חוש ההומור, ולפתח הומור-על בקרב בני התמותה ובקרב המלאכים. הן שואפות להדגים כי האושר טבוע בקיום הרצון החופשי ללא תלות בהשפעות חיצוניות כלשהן; והצדק איתן, אף כי הן נתקלות בקשיים רבים בעת שהן מנסות להטמיע אמת זו בדעת האדם הפרימיטיבי. אישיויות הרוח הגבוהות יותר והמלאכים מגיבים מהר יותר למאמצי חינוך אלו.
6.הסיפוק שבשירות.מלאכיות אלה הינן מחזירותיות ביותר ביחס לעמדות מנחי ההתנהגות בפרדיס, והן פועלות בדומה מאוד לחדווֹת הקיום במאמציהן להעצים את ערך השירות ולהגדיל את הסיפוק המתקבל ממנו. הן עשו רבות על-מנת לשפוך אור על הגמול המעוכב הטבוע בשירות בלתי-אנוכי, השירות אשר תורם להרחבת ממלכת האמת.
היועצים האלוהיים, אשר אליהם מסופחות בנות סדר זה, עושים בהן שימוש על-מנת לשקף מעולם אחד למשנהו את התועלוֹת המופקות מן השירות הרוחני. סקונפאים אלה תורמות תרומה עצומה לאיכות השירות המסור ביקומי העל, בכך שהן מנצלות את פעולותיהם של הטובים ביותר על-מנת לעורר השראה בבינוניים ולעודד אותם. שימוש יעיל ברוח התחרותיות החברית מתרחש הודות להעברת מידע לכל עולם מסוים על אודות הנעשה בעולמות האחרים, ובייחוד בטובים ביותר שביניהם. תחרות בריאה ומרעננת זוכה לעידוד אפילו בקרב קהילות השרפיות.
7.מבחינוֹת הרוחות.קיים חיבור מיוחד בין היועצים והמנחים במעגל השני של האוונה לבין מלאכיות מחזירותיות אלה. הן הינן הסקונאפים היחידות אשר מסופחות לפוסקים האוניברסאליים, והן ככל הנראה גם בעלוֹת ההתמחות הייחודית ביותר מקרב כלל עמיתותיהן. בלא קשר למקור המידע או לערוץ שממנו הגיע, ובלא תלות בדלות ההוכחות המוצגות, כאשר אלו נבחנים על-ידן באופן מחזירותי, מַבחינות אלה מסוגלות לדווח לנו ללא דיחוי על אודות המניע האמיתי, התכלית בפועל והטבע האמיתי של מקורם. הנני מלא פליאה נוכח פעולתן הנהדרת של מלאכיות אלה, אשר משקפות כה נאמנה את אופיו המוסרי והרוחני הממשי של כל יחיד אשר בו הן מתמקדות.
מַבחינות הרוחות מעניקות שירותים סבוכים אלו הודות לטבע "הבוֹננוּת הרוחנית" שלהן, אם להשתמש במילים אשר ביכולתן לנסות ולתאר בפני הדעת האנושית את המחשבה לפיה מלאכיות מחזירותיות אלה פועלות באופן אינטואיטיבי, טבוע ומהימן. בשעה שהפוסקים האוניברסאליים צופים במצגות אלה, הם ניצבים פנים אל פנים אל מול עירום נשמתו של היחיד המוצג לפניהם באופן מחזירותי; והוודאות והמושלמות של התיאור מהוות חלק מן ההסבר לכך שהפוסקים לעולם יכולים לפעול ביושר כה רב כשופטי צדק. המבחינות מלַוות תמיד את הפוסקים בכל משימותיהם הרחוקות מאוורסה, והן יעילות ביקומים אשר בחוץ באותה מידה שהן יעילות במטה שלהן באוורסה.
הנני מבטיחכם כי כל הדברים הללו של עולם הרוח הינם אמיתיים, וכי הם מתרחשים בהתאם לנוהג המקובל ובהרמוניה עם החוקים הנצחיים של העולמות ביקום. מייד עם קבלת נשמת החיים, ההוויות מכל סדר חדש שנברא משוּקפוֹת מעלה כהרף-עין; ותיאור חי של טיב היצור ושל הפוטנציאל שלו מובזק אל מטה יקום העל. וכך, באמצעות מבחינות אלה, מיודעים הפוסקים באופן מלא ומדויק על אודות "טיב הרוח" אשר נולד בעולמות החלל.
וכך הדבר גם באשר לבן התמותה: רוח האם של סאלווינגטון יודעת אתכם לפני ולפנים, הואיל ורוח הקודש בעולמכם "חוקרת את הדברים כולם", וכל אשר יודעת על אודותיכם הרוח האלוהית זמין מיידית למבחינות בשעה שהן משקפות לרוח את ידע הרוח על אודותיכם. יחד עם זאת, ראוי לציין כי הידע והתוכניות של רסיסי האב אינם ברי-שיקוף. המבחינות יכולות לשקף – והן אכן משקפות – את נוכחוּת המכווננים (והפוסקים מכריזים עליהם כעל אלוהיים), ואולם הן אינן מסוגלות לפענח את תכולת הדעת של משגוחי המסתורין.
בדומה לעמיתותיהן, מלאכיות אלה נבראות באופן סדרתי ובשבעה סוגים מחזירותיים, אך סוגים אלו אינם משויכים באופן יחידאי לשירות נפרד של מנהלי יקומי העל. כל הסקונאפים השלישוניים משויכים במשותף לבני השילוש של ההישג, ובנים מרקיעים אלו עושים בהם שימוש באופן חליפי; כלומר, השליחים העוצמתיים עשויים להשתמש בכל אחד מן הסוגים השלישוניים, והם אכן עושים כן; וכך עושים גם אלו המתואמים להם, בעלי הסמכות הגבוהה וחסרי השם והמספר. שבעת הסוגים הללו של סקונאפים שלישוניים הינם:
1.מַשְׁמָעוּתִיּות הַמְּקוֹרוֹת.הבנים שהרקיעו ושולשו של ממשלת יקום-העל אחראיים לטפל בכל הנושאים העולים בהקשר של המקור של כל יחיד, גזע או עולם כלשהו; ומשמעותיות המקורות הינה השאלה החשובה ביותר בכל תוכניותינו לשם התקדמותם הקוסמית של היצורים החיים של התחום. כלל מערכות היחסים והיישום של האתיקה נובעים מן העובדות הבסיסיות של המקור. המקור הינו הבסיס לתגובתם ההתייחסותית של האלים. לעולם הפועל האחוד "מתבונן באדם, באופן אשר בו הוא נולד".
המקור של ההוויות היורדות הינו פשוט עובדה הדורשת אימות; ואילו באשר להוויות המרקיעוֹת – לרבות הסדרים הנמוכים של המלאכים – נסיבות המקור וטבע המקור אינם תמיד כה נהירים, אף כי נודעת להם חשיבות חיונית זהה כמעט על כל צעד וכל שעל בענייני היקום – ומכאן הערך שנודע להימצאותן ברשותנו של סדרת סקונאפים מחזירותית, אשר יכולה להציג כהרף-עין את כל הנדרש על אודות ראשיתה של כל הוויה, בין אם היא מצויה ביקום המרכזי ובין אם בכלל רחבי התחום של יקום על.
משמעותיות המקורות הינה הסימוכין-החי והזמין לשושלות היוחסין של הקהילה העצומה של ההוויות השוכנות בשבעת יקומי העל – אנשים, מלאכים ואחרים. ולעולם הן עומדות מוכנות ומזומנות על-מנת לספק לבכירים שמעליהן אומדן מעודכן, שלם ומהימן של כל גורמי היוחסין, ושל הסטאטוס הממשי העדכני, של כל יחיד בכל עולם ועולם ביקום העל שאליו הן משתייכות; ולעולם חישוביהן את העובדות המצויות ברשותן הינם מעודכנים עד לרגע זה.
2.זיכרון הרחמים.אלה הרשומות החיות – השלמות, המלאות והממשיות – של הרחמים שהוענקו ליחידים ולְגזעים הודות לסעד הרך של הפועלות בשם הרוח האינסופית במסגרת המשימה להתאים את צדקת היושרה לסטאטוס של העולמות, כפי שמתואר על-ידי משמעותיוּת המקורות. זיכרונות הרחמים מתארים את החובה המוסרית של ילדי הרחמים – את חבותם הרוחנית – אשר נשקלת אל מול נכסי הישרדותם, אשר כוננו על-ידי בני האל. באמצעות גילוי חסדו הקודם של האב מבססים בני האל את מידת הזכות הנחוצה להבטחת ההישרדות של כולם. ואז, בהתאמה לממצאים של משמעותיוּת המקורות, מועמדת מידת רחמים לשם הישרדותו של כל יצור רציונאלי, כף זכות בשיעור שופע הכולל חסד מספק על-מנת להבטיח את הישרדותה של כל נשמה החפצה באמת באזרחות שמימית.
זיכרון הרחמים הינו מאזן שיפוטי חי, החשבון העדכני שלכם עם הכוחות העל-טבעיים של העולמות. אלו הם הרשומות החיות של סעד הרחמים, אשר נקראוֹת כעדוּת בבתי המשפט של אוורסה בשעה שזכותו של כל יחיד לחיי נצח עומדת לדיון ולהכרעה, וכאשר "מובאים כיסאות הכבוד ומעליהם עתיקי היומין יִתְיָשַׁבוּ. וכאשר מובאות ומוצגות בפניהם התשדורות מאוורסה; אַלְפֵי אֲלָפִים בְּיָדַם מְשַׁמְּשִׁים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לִפְקוּדַתָם יַעֲמֹדוּ. יָשַׁב הַדִּין וּסְפָרִים נִפְתָּחוּ." והספרים אשר נפתחים באירועים רבי-חשיבות אלו הינם הרשומות החיות של הסקונאפים השלישוניים של יקומי העל. הרשומות הרשמיות מתויקות על-מנת לאשר, במקרה הצורך, את עדויותיהם של זיכרונות הרחמים.
על זיכרון הרחמים להראות כי נקודות הזכות אשר כיננו בני האל, שולמו בנאמנות ועד תום בסעדן האוהב של האישיויות הסבלניות של המקור והמרכז השלישי. ואולם, משמוצו הרחמים, ומשמדוּוח על-ידי "הזיכרון" כי התרוקנה כף הזכות, או אז גובר הצדק ומוכרז דבר היושרה. וזאת משום שאין להרעיף חסד על אלו אשר בזים לו; החסד איננו מתנה הניתנת למרמס רגליהם של המורדים העקשניים של הזמן. ואף-על-פי שהחסד הינו יקר-ערך ואף-על-פי שערך הענקתו כה גבוה, לעולם יהיה מאזן הזכות האינדיבידואלי שלכם גדול בהרבה מאשר יכולתכם לרוקנו, כל עוד תכליתכם כנה היא ולבבכם תם.
משַקפות הרחמים, יחד עם עמיתיהן השלישוניים, עוסקות במִגוון פעילויות סעד ביקומי העל, לרבות הוראת היצורים המרקיעים. בין דברים רבים אחרים, מלמדות משמעותיוּת המקורות את המרקיעים הללו כיצד ליישם אתיקה רוחנית, ולאחר שקיבלו הנחיה שכזאת, מלמדים אותם זיכרונות הרחמים כיצד להיות רחוּמים באמת. אף כי הטכניקות הרוחניות של סעד הרחמים מצויות מעבר למושגי תפישתכם, ביכולתכם להבין אפילו כעת כי הרחמים הינה מידה של צמיחה. שומה עליכם להבין גם כי קיים גמול גדול של שביעות-רצון אישית המופקת מהיותכם: ראשית – צדיקים, לאחר מכן – הוגנים, בהמשך – סבלניים, ואז – טובי לבב. ומכאן, על הבסיס הזה, אם תבחרו בזאת ואם תמצאו זאת בלבבכם, תוכלו לעשות את הצעד הבא ולהיות רחוּמים באמת ובתמים; ואולם, לא תוכלו להפגין רחמים מתוך הרחמים עצמם. לפני כן חובה עליכם לעשות את כל הצעדים המקדימים הללו; בלעדיהם לא תוכל להתקיים מידת רחמים של אמת. אפשר שתתקיימנה הענקת חסוּת, התנשאוּת, או צדקה – ואפילו רחמנות – אבל לא רחמים. רחמי אמת מגיעים אך כַּפסגה היפהפייה המופיעה לאחר השלמת הדברים המקדימים: הבנת הקבוצה, ההערכה ההדדית, האחווה שברעוּת, ההתייחדות הרוחנית וההרמוניה האלוהית.
3.חֲשִׁיבוּת הַזְּמַן. הזמן הינו המתנה האוניברסאלית הניתנת לכל היצורים הרצוניים; הוא "הכישרון האחד" המופקד בידי כל הוויות התבוניות. לכולכם ניתן זמן על-מנת להבטיח את הישרדותכם; והזמן מבוזבז באופן אנוּש רק כאשר הוא נקבר תחת ההזנחה, כאשר אתם כושלים בשימוש בו על-מנת להבטיח את הישרדות נשמתכם. הכישלון למצות את מלוא הזמן הניתן לכם באופן מיטבי איננו נושא בחובו עונש קטלני; הוא רק מעכב את עולה הרגל של הזמן במהלך המסע של הרקעתו. במידה שבסופו של דבר מושגת הישרדות, ניתן להשיב את כל ההפסדים האחרים.
לעצתן של חשיבויות הזמן ערך בל-ישוער בנוגע להטלת אחריות. הזמן הינו גורם חיוני בכל דבר בצד זה של האוונה ושל פרדיס. במשפט הסופי לפני עתיקי היומין, הזמן מהווה מרכיב בראיות. לעולם חייבות חשיבויות הזמן להציג הוכחות המראות כי לכל מי שנטען כלפיו היה די זמן על-מנת לקבל החלטות ולהיות מסוגל לבחור.
מעריכים אלו של הזמן הינם גם סוד הנבואה; הם מתארים את אלמנט הזמן אשר יידרש על-מנת להשלים כל משימה שהיא, והם מציינים מהימנים ממש כַּפְרָאנְדָלָאנְקים והכְּרוֹנוֹלְדֶקִים הנמנים על סדרי חיים אחרים. האלים רואים אחרית מראשיתה, ועל-כן הינם יודעי הכול מראש; ואילו השלטונות המרקיעים של עולמות הזמן חייבים להיוועץ בחשיבויות הזמן על-מנת לחזות מאורעות המצויים בעתיד.
לראשונה תפגשו בהוויות האלה בעולמות העליונים, ושם הן תדרכנה אתכם בשימוש המועיל במה שאתם מכנים "זמן", הן מן ההיבט החיובי של השימוש – העבודה, והן מן ההיבט השלילי שלו – המנוחה. שני השימושים בזמן הינם בעלי חשיבות.
4.רְצִינוּת הָאֵמוּן.בעבור היצורים הרצוניים, האמון הינו המבחן המכריע. היות ראוי לאמון מהווה מדד אמיתי לשליטה-עצמית, לאופי. סקונאפים אלה ממלאות תפקיד כפול בכלכלת יקום העל: הן מציגות לכלל היצורים הרצוניים את תחושת המחויבות ואת קדושת האמון ורצינותה. ובה בעת, הן משקפות מהימנה אל השלטונות את מידתה המדויקת של אמינותו של כל מועמד להפוך לאיש סוד או לאיש אמון.
באורנטיה, אתם מתאמצים באופן נלעג לקרוא את האופי ולהעריך יכולות מסוימות, בעוד שבאוורסה היננו למעשה עושים זאת באופן מושלם. הסקונאפים האלה שוקלות את האמינות במשקלות החיים של הערכת האופי המהימנה, ולאחר שהן התבוננו בכם, לא נותר לנו אלא להתבונן בהן על-מנת להכיר את מגבלותיכם לשאת באחריות, לפעול מתוך אמון ולמלא משימות. נכסי האמינות שלכם מוצגים בבירור לצד החבוּת של האפשרות כי תסטו מדרך הישר או כי תבגדו.
תוכניתם של הממונים עליכם היא לקדם אתכם על-ידי הגדלת מידת האמון הנרכשת כלפיכם, במהירות התואמת את התפתחות אופייכם כך שתוכלו לשאת באחריות הנוספת הזו; ואולם, העמסת יתר של אחריות על כתפי היחיד רק מזמינה אסון ומבטיחה אכזבה. והשגיאה של העמסה בטרם עת של אחריות על כתפי אדם או מלאך, יכולה להימנע באמצעות השימוש בסעד של המעריכות נטולות-הדופי האלה, על-מנת להעריך יכולת האמון של היחידים של הזמן והמרחב. לעולם נלוות סקונאפים אלה לבעלי הסמכות הגבוהה, ומנהלים אלו אף-פעם אינם מציבים מועמדים למשימות לפני שאלו נשקלו במשקלות השרפיים ונמצאו והוכרזו כמי ש"אינם חסרים".
5.קְדוּשַּׁת הַשֵּׁרוּת.הזכות לשרת מגיעה מייד לאחר שמתגלָה העובדה של היותכם ראויים לאמון. דבר אינו יכול לעמוד ביניכם לבין ההזדמנות לזכות בשירות גדול יותר, למעט אי היותכם ראויים לאמון וחוסר היכולת שלכם להעריך אל-נכון את רצינות האמון.
שירות – שירות תכליתי ולא עבדוּת – מייצר את הסיפוק הגבוה ביותר ומבטא את האצילות האלוהית ביותר. שירות – עוד שירות, יותר שירות, שירות קשה, שירות הרפתקני ולבסוף, שירות אלוהי ומושלם – הינו מטרת הזמן ויעדו של המרחב. ואולם, תמיד יתחלפו לסירוגין מחזורי המשחק של הזמן ומחזורי השירות של ההתקדמות. ולאחר סיומו של שירות הזמן מגיע שירות-העל של הנצח. בעודכם משחקים בזמן, שומה עליכם לשוות לנגד עיניכם את עבודת הנצח, ממש כשם שתיזְכרו בעת שירותכם הנצחי את עיתות המִשחק.
הכלכלה האוניברסאלית מבוססת על צריכה ועל ייצור; במשך כל נתיבתכם הנצחית, לא תפּגשו אף-פעם במונוטוניות חוסר המעש או בקיפאון האישיות. הקִדמה מתאפשרת הודות לתנועה הטבועה, ההתקדמות צומחת מתוך היכולת האלוהית לפעול, וההישג הוא צאצא של הרפתקת הדמיון. ואולם, בתוך היכולת הזו להישג טבועה האחריות האתית, ההכרח להכיר בכך שהעולם והיקום מלאים במִגוון רחב של הוויות מסוגים שונים. כלל הבריאה המופלאה הזו,לרבות אתם עצמכם, לא נוצרה רק בעבורכם. זהו איננו יקום אגוצנטרי. וכבר שנו האלים, "טוֹב וּמְבוֹרַך אֲשֶׁר-תִּתֵּן מֵאֲשֶׁר תִּקָּח", וכך אמר הבן המאסטר שלכם, "הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּקִרְבְּכֶם, הֲנִיחוּ לוֹ שְּׁיִהְיֶה מְשָׁרֵת לַכֹּל".
הטבע האמיתי של כל שירות, בין אם ניתן מידי אדם ובין אם מידי מלאך, מתגלה במלואו בפניהן של מציינות השירות הסקושרפיות האלה, קְדוּשוֹת השירות. הניתוח המלא של המניעים האמיתיים והחבויים מוצג בבירור. מלאכיות אלה אכן הינן קוראות הדעת, בוחנות כליות ולב, ומגלות את הנשמות של היקום. בני התמותה עשויים להשתמש במילים על-מנת להסתיר את מחשבותיהם, ואולם סקונאפים גבוהות אלה חושפות במערומיהם את המניעים העמוקים בלב האנושי ובדעת המלאכית.
6 ו-7.סוֹד הַגְּדֻלָּה ונִשְׁמַת הַטוּב.משנפקחות עיניהם של עולי הרגל המרקיעים לחשיבות הזמן, הופכת הדרך לסלולה בעבורם להבנת רצינות האמון ולהערכת קדושת השירות. בעוד שאלֶה הינן האלמנטים המוסריים של הגדוּלה, קיימים גם סודות של גדוּלה. האלמנטים המוסריים של הגדולה אינם נשכחים בשעה שמופעלים המבחנים הרוחניים של הגדולה, ואולם האיכות של חוסר האנוכיות, המתגלה בעבודה נטולת אינטרס-אישי הנעשית לרווחת חבריכם הארציים, ובייחוד בעבור הוויות בעלות-ערך המצויות בעת נחיצות וצרה, היא המידההאמיתית של גדוּלה בפלנטה. והביטוי של גדולה בְּעולם כדוגמת אורנטיה הוא הצגת השליטה העצמית. האדם בעל שיעור הקומה אינו זה "הלוכד עיר" או "כובש אוּמה", אלא זה "המכניע את לשונו שלו".
הגדוּלה היא בעלת משמעות נרדפת לאלוהיות. האל הינו עליון בגדולתו ובטובו.פשוט לא ניתן להפריד בין גדוּלה לבין טוּב.לנצח הם אחד באל. ואמת זו מודגמת באופן בולט, פשוטה כמשמעה, בתלות ההדדית המחזירותית המתקיימת בין סודות הגדוּלה לבין נשמוֹת הטוּב, זאת משום שאחד משני אלה לא יוכל לפעול מבלעדי האחר. הסקונאפים יכולות לפעול לבדן על-מנת לשקף תכונות אחרות של האלוהיות, והן אכן עושות כן, ואולם נראה כי ההערכה המחזירותית של הגדולה ושל הטוב אינן ניתנות להפרדה. לפיכך, בכל עולם ובכל יקום מוכרחות מְשָקפוֹת אלה של גדולה ושל טוב לעבוד תמיד יחדיו, ותמיד להציג דיווח דואלי ותלוי-הדדית על אודות כל הוויה אשר בה הן מתמקדות. לא ניתן להעריך גדולה מבלי להכיר את תכולת הטוב, ולא ניתן להציג את הטוּב מבלי להציג את גדולתו הטבועה והאלוהית.
אומדן הגדוּלה משתנה מספֵירה לספֵירה. להיות גדול פירושו לדמוֹת לאל. והואיל ואיכות הגדולה נקבעת בהתאם לתכולת הטוּב, נובע מכך כי אפילו במצבכם האנושי הנוכחי, אם רק תוכלו להפוך לטובים באמצעות החסד, בכך תהפכו גם לגדולים. וככל שתהגו בקביעות במושגי הטוּב האלוהי, וככל שתרדפו אחריהם בעקביות, כך תתעצם גדולתכם ביתר ודאות, ובשיעור האמיתי של אופי ההישרדות המקורי שלכם.
הן מקורם של הסקונאפים והן המטות שלהם מצויים בבירות יקומי העל, ואולם הם משוטטים יחד עם רעיהם מחופי פרדיס ועד לעולמות האבולוציוניים של החלל. והם משמשים כעוזרים רבי-ערך לחברי כינוסי ההתייעצות של ממשלות העל, ומהווים עזרה כבירה בעבור דיירי המושבות המארחות של אוורסה: תלמידי הכוכבים, תיירי שנות האלף, בוחני השחקים ורבים אחרים, כולל ההוויות העולות הממתינות לתעבורת האוונה. עתיקי היומין מתענגים על הצבת הסקונאפים הראשיים לעזרת היצורים המרקיעים השוכנים בארבע-מאות ותשעים עולמות הלימוד המקיפים את אוורסה, היכן שרבים מהסדרים השניוניים והשלישוניים משמשים כמורים. לווייני אוורסה אלו הינם בתי הספר החותמים של עולמות הזמן, ובהם מוצגים קורסי ההכנה לקראת אוניברסיטת שבעת-המעגלים של האוונה.
מבין שלושת סדרי הסקונאפים, הסדר השלישוני, המסופח לרשויות ההרקעה, הוא זה הסועד באופן הנרחב ביותר את יצורי הזמן המרקיעים. תפגשו בבנות סדר זה מעת לעת בסמוך להשלמת עזיבתכם את אורנטיה, אף-על-פי שלא תעשו שימוש חופשי בשירותיהן עד אשר תגיעו לעולמות השהות של אורוונטון. אתם תיהנו מחברתן בשעה שתתוודעו אליהן באופן מלא בעת שהותכם בעולמות הלימוד של אוורסה.
בנות סקונאפים שלישוניים אלה הינן חוסכות הזמן, מגשרות החלל, מגלות השגיאות, המורות הנאמנות והתמרורים הנצחיים – שלְטי-הכיוון החיים של הביטחון האלוהי – אשר בחסד מוצבים בהצטלבויות הזמן על-מנת להנחות בהם את צעדיהם של עולי הרגל החרדים ברגעים של בלבול גדול ושל אי-וודאות רוחנית. זמן רב בטרם תעמדו בשערי השלמוּת, תתחילו לקבל גישה לכלים של האלוהיות ולהיות במגע עם טכניקות האלוהות. מן הזמן שבו תגיעו לעולם העליון הראשון ועד אשר תעצמו את עיניכם בתנומת ההכנה של האוונה לקראת מסעכם לפרדיס, תזכו ביותר ויותר מעזרתן לעת חירום של הוויות נפלאות אלה, אשר משקפות באופן כה מלא וחופשי את הידע הוודאי, ומשהו מן התבונה, של אותם עולי רגל מהימנים ובטוחים אשר קדמו לכם במסע הממושך אל שערי השלמוּת.
באורנטיה נמנעת מאיתנו מלוא הזכות להשתמש במלאכיות אלה מן הסדרים המחזירותיים. הן מבקרות תדירות בעולמכם, כמלוות של אישיויות המוצבות בו, ואולם הן אינן יכולות לפעול כאן בחופשיות. ספֵירה זו מצויה עדיין תחת בידוד רוחני חלקי, וכמה מן המעגלים החיוניים לשם מתן שירותיהן אינם קיימים כאן. לאחר שעולמכם ישוב מחדש אל חיק המעגלים המחזירותיים הנוגעים לדבר, תהפוך הרבה מעבודת התקשורת הבין-פלנטארית והבין-יקומית לפשוטה בהרבה ולמהירה יותר. עובדים שמימיים באורנטיה נתקלים בקשיים רבים בשל המגבלות הפונקציונאליוֹת המושתות על עמיתותיהן המחזירותיוֹת. אך על אף החֶסר המקומי ברבים מן השירותים של הוויות מדהימות אלה – המראוֹת החיות של החלל ומקרינוֹת הנוכחוּת של הזמן – היננו ממשיכים לנהל בשמחה את עניינינו בעזרת הכלים העומדים לרשותנו.
[המסמך הוצג בחסות שליח עוצמתי מאוורסה.]
מכל האישיויות ביקום הנוגעות לניהול העניינים הבין-פלנטאריים והבין-יקומיים, מנהלי הכוח ועמיתיהם הם אלו שהכי פחות מובנים באורנטיה. בעוד שהגזעים שלכם יודעים מזה זמן רב על אודות קיומם של מלאכים ושל סדרי הוויות שמימיות דומות, רק מידע מועט נמסר על אודות הבַּקָּרִים והווסתים של התחום הפיזי. ואפילו כעת, הנני מורשה למסור במלאות אך ורק תיאור של האחרונה מבין שלוש הקבוצות הבאות של הוויות חיות העוסקות בשליטת הכוח ובוויסות האנרגיה ביקום האב:
1. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר רָאשִׁיים שְּׁהִתְמַמְּשׁוּ לְבַסּוֹף.
2. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים עָמִיתִים.
3. מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ הַאוּנִיבֶרְסָאלִיִּים.
אף-על-פי שהנני סבור כי לא ניתן להציג את האינדיבידואליוּת של הקבוצות השונות של המנהלים, המֶרְכָּזִים והבַּקָּרִים של הכוח ביקום, הנני מקווה שאוכל להסביר דבר-מה על אודות תחום פעולתם. הם הינם קבוצה ייחודית של הוויות חיות אשר עוסקות בוויסות התבוני של האנרגיה ברחבי היקום המקיף. יחד עם המנהלים העליונים, הם כוללים את החטיבות העיקריות הבאות:
1. שִּׁבְעַת מְנַהֲלֵי הַכּוֹחַ העֶלְיוֹנִים.
2. מֶרְכָּזֵי הַכּוֹחַ הַעֶלְיוֹנִים.
3. בַּקָּרֵי הַמַאסְטֶר הַפִיזִיִּים.
4. מְפַקֵּחַי הַכּוֹחַ הַמוֹרוֹנְטִיִים.
מנהלי ומרְכזי הכוח העליונים קיימים מני נצח כמעט, וככל שידיעתנו מגעת, לא נבראו הוויות נוספות מסדרים אלו. שבעת המנהלים העליונים הפכו לאישיויות בידי שבע רוחות האב, ולאחר מכן שיתפו פעולה עם הוריהם ביצירתם של יותר מעשרה מיליארד עמיתים. בטרם ימיהם של מנהלי הכוח נמצאו מעגלי האנרגיה של החלל אשר מחוץ ליקום המרכזי תחת פיקוחם התבוני של מארגני כוח המאסטר של פרדיס.
עצם החזקת הידיעה על אודות יצורים חומריים מאפשרת לכם, לכל הפחות, לקבל מושג מבוסס-ניגוד על אודות הוויות רוחניות; ואולם, קשה מאוד לדעתו של בן התמותה לדַמוֹת את מנהלי הכוח. במסגרת תוכנית ההרקעה וההתקדמות לעבר רמות קיום גבוהות יותר, אינכם מחזיקים בכל נגיעה ישירה שהיא למנהלים העליונים או למרְכזי הכוח. לעיתים מסוימות ונדירות, תהיה לכם נגיעה לבקרים הפיזיים, וכמו כן, תעבדו בחופשיות עם מפקחי הכוח המורונטיים לאחר הגיעכם לעולמות העליונים. מפקחי כוח מורנטיים אלו פועלים באופן כה בלעדי בתוכנית המורונטית של היקומים המקומיים, עד שנדמה כי מוטב לתאר את פעילותם בַּחלק העוסק בַּיקום המקומי.
שבעת מנהלי הכוח העליונים הינם מווסתי האנרגיה הפיזית של היקום המקיף. יצירתם בידי שבע רוחות האב הינה הפעם המתועדת הראשונה אשר בה נולדו צאצאים חומריים-למחצה מאבות רוחניים באמת. כאשר שבע רוחות האב בוראות באופן יחידני, הן מביאות לידי קיום אישיויות רוחניות גבוהות מסדר מלאכי; כאשר הן בוראות בצוותא, לעיתים הן מפיקות סוגים גבוהים כאלו של הוויות חומריות-למחצה. ואולם, אפילו הוויות כמעט-פיזיות אלה תהיינה בלתי-נראות בעבור יכולת ראייתם קצרת הטווח של בני התמותה של אורנטיה.
מנהלי הכוח העליונים הינם שבעה במספר, והם זהים בהופעתם וזהים בתפקודם. לא ניתן להבדיל את האחד מן האחרים, אלא על-סמך רוח האב שעימה מצוי כל אחד מהם בסמיכות קרובה, ואשר לה הוא כפוף לחלוטין מבחינה תפקודית. לפיכך, כל אחת מרוחות האב מצויה באיחוד נצחי עם אחד מצאצאיהן שבמשותף. ותמיד נמצא אותו מנהל בסמיכות לאותה רוח, והשותפוּת בעבודתם יוצרת התאגדות ייחודית של אנרגיית רוח ושל אנרגיה פיזית, של הוויה חומרית-למחצה ושל אישיות רוח.
שבעת מנהלי הכוח העליונים מוצבים בפרדיס ההיקפי, שם נוכחויותיהם החגות לאיטן מצביעות על מיקומו של מטֶה מוקד הכוח של רוחות האב. מנהלי כוח אלו פועלים בנפרד בוויסות הכוח והאנרגיה של יקומי העל, ואולם הם מנהלים בצוותא את הבריאה המרכזית. הם פועלים מפרדיס, אך מקיימים את עצמם כמרְכזי כוח יעילים בכל חטיבות היקום המקיף.
הוויות רבות-עוצמה אלה הינן האבות הקדומים של הקהילה העצומה של מרְכזי הכוח, ודרכם של אלו הם גם אבות אבותיהם של הבקרים הפיזיים הפזורים ברחבי שבעת יקומי העל. אורגאניזמים כפיפים שכאלו של שליטה פיזית הינם אחידים בבסיסם, והם זהים פרט לַשוני בגוון של כל אחד מן הסגלים של יקומי על. על-מנת להחליף את יקום העל אשר בו הם משרתים, הם פשוט נדרשים לחזור לפרדיס ולעבור שינוי גוון. הבריאה הפיזית הינה אחידה בניהולה באופן יסודי.
שבעת מנהלי הכוח העליונים אינם מסוגלים לשכפל את עצמם כיחידים, ואולם בצוותא, ולצד שבע רוחות האב, הם יכולים להתרבות – קרי ליצור – הוויות אחרות בצלמם, והם אכן עושים זאת. כזה הוא מקורם של מרְכזי הכוח העליונים של היקום המקיף, אשר פועלים בשבע הקבוצות הבאות:
1. מְפַקֵּחֵי מֶרְכָּז עֶלְיוֹנִים.
2. מֶרְכְּזֵי הַאווֹנָה.
3. מֶרְכְּזֵי יְקוּם-עָל.
4. מֶרְכְּזֵי יְקוּם מְקוֹמִי.
5. מֶרְכָּזֵי קוֹנְסְטֵלַצְיָה.
6. מֶרְכְּזֵי מַעֲרֶכֶת.
7. מֶרְכָּזִים בִּלְתִּי-מְסֻוָּגִים.
מרכזי כוח אלו, יחד עם מנהלי הכוח העליונים, הינם הוויות בעלות רצון ופעולה חופשיים ביותר. לכולם אישיות של המקור השלישי, ואין עוררין על כך כי הם מציגים יכולות רצוניות מסדר גבוה. מרכזי ההכוונה הללו של מערכת הכוח של היקום מחזיקים בתבונה מעודנת; והם הינם האינטלקט של מערכת הכוח של היקום המקיף והסוד שמאחורי טכניקת השליטה של הדעת בכלל הרשת העצומה של הפעילות רחבת היריעה של בַּקָּרֵי הַמַאסְטֶר הַפִיזִיִּים ושל מְפַקֵּחַי הַכּוֹחַ הַמוֹרוֹנְטִיִים.
1.מְפַקֵּחֵי מֶרְכָּז עֶלְיוֹנִים.שבעת העמיתים המתאמים הללו של מנהלי הכוח העליונים הינם וסתי מעגלי האנרגיה הראשיים של היקום המקיף. המטה של כל מפקח מרְכז מצוי באחד מן העולמות המיוחדים של שבעת המבצעים העליונים, מתאמי העניינים הכלליים של היקום, אשר עימם הם עובדים בצמידות.
מנהלי הכוח העליונים ומפקחי המרכז העליונים פועלים – הן כיחידים והן בצוותא – ביחס לכלל התופעות הקוסמיות המצויות מתחת לרמות "אנרגיית הכבידה". בשעה שארבע-עשרה ההוויות האלה פועלות יחדיו, הן מתייחסות לְכוח ביקום כפי ששבעת המבצעים העליונים מתייחסים לַעניינים הכלליים ביקום, וכפי ששבע רוחות האב מתייחסות לדעת הקוסמית.
2.מרְכזי הוואנה.בטרם נבראו יקומי הזמן והמרחב לא נדרשו מרכזי כוח בהאוונה; ואולם, מאז זמנים רחוקים אלו, פועלים בתחומי הבריאה המרכזית מיליון מרכזֵי כוח כאלו, כאשר כל אחד מהם מפקח על אלף עולמות האוונה. כאן, ביקום האלוהי, קיימת מושלמוּת של שליטה באנרגיה, המכוננת תנאים שאינם קיימים במקומות אחרים. מושלמוּת בוויסות האנרגיה הינה המטרה הסופית של כל מרכזי הכוח ושל כלל הבקרים הפיזיים של החלל.
3.מרְכזי יקומי העל.אלף מרכזי כוח מן הסדר השלישי תופסים איזור עצום בממדיו בכל אחת מספֵירות הבירה של שבעת יקומי העל. לכל אחד מן המרכזים הללו מגיעים שלושה מעגלים של אנרגיה ראשונית בני עשרה מגזרים כל אחד; ואולם, מעִם מושבם זה של פעולה אחודה יוצאים שבעה מעגלי אנרגיה מותאמים ומוכוונים היטב, אף כי אינם נתונים תחת שליטה בלתי-מושלמת. זהו הינו הארגון האלקטרוני של הכוח ביקום.
כלל האנרגיה חגה במעגל של מחזור פרדיס, אך מנהלי הכוח האוניברסאלייםמכוויניםאת כוחות האנרגיה של פרדיס התחתון בעת שהם מוצאים כי כוחות אנרגיה אלו עברו התאמה בתפקודי החלל של היקום המרכזי ושל יקומי העל, ומתמירים ומכווינים אנרגיות אלה לערוצי הפעלה יעילים ומועילים. האנרגיה של האוונה נבדלת מן האנרגיות של יקומי העל. מִטען הכוח של יקום-על כולל שלוש פאזות של אנרגיה המתחלקות לעשר פאזות-משנה כל אחת. מִטען אנרגיה משולש זה מתפשט ברחבי חלל היקום המקיף; והוא דומה לאוקיינוס עצום של אנרגיה נעה אשר עוטף ושוטף כל אחת משבעת בריאוֹת-העל.
הארגון האלקטרוני של הכוח ביקום פועל בשבע פאזות, ומגלה דרגות של תגובתיוּת משתנה לכבידה מקומית או קווית. מעגל זה, בעל שבעת הרבדים, יוצא ממרכזי הכוח של יקום העל ומחדר כל אחת מבריאוֹת-העל. זרמים מיוחדים כאלו של זמן וחלל הינם תנועות אנרגיה מקומית נבדלת המאותחלות והמוכוונות לשם מטרות מסוימות, ממש כפי שזרם הגוֹלף פועל כתופעה מוגבלת בתוככי האוקיינוס האטלנטי.
4.מרְכזי היקום המקומי.במטה של כל יקום מקומי מוצבים מאה מרכזי כוח מן הסדר הרביעי. מרכזים אלו פועלים על-מנת להוריד מדְרגה, ולהביא לביצוע שינויים אחרים, בשבעת מעגלי הכוח היוצאים ממטות יקומי העל; וזאת מתוך מטרה להפכם לישימים בעבור שירותי הקונסטלציות והמערכות. הקטסטרופות האסטרונומיות המקומיות של החלל אינן מהוות מוקדי עניין בעבור מרכזי כוח אלו; עיסוקם הינו בהפצה השגורה של אנרגיה יעילה אל הקונסטלציות ואל המערכות הכפיפוֹת. בעיתות המאוחרות יותר של ארגון היקום ושל הנעת האנרגיה, הם מהווים סיוע כביר לבּנים הבוראים. מרכזים אלו מסוגלים לספק מסלולי אנרגיה מועצמים, אשר הינם שימושיים ביותר לשם קיום תקשורת בין-פלנטארית בין נקודות מיושבות בעלות חשיבות.מסלול שכזה, או קו שכזה, של אנרגיה – אשר לעיתים מכונה גם נתיב אנרגיה – הינו מעגל אנרגיה ישיר ממרכז כוח אחד למשנהו, או מבָּקַר פיזי אחד למשנהו. זהו זרם כוח יחידני העומד בניגוד לתנועות החלל החופשיוֹת של אנרגיה בלתי-מובחנת.
5.מרכזי הקונסטלציות.עשרה מרכזי כוח מסוג זה מוצבים בכל קונסטלציה, שם הם משמשים כמקרני אנרגיה בעבור מאה המערכות המקומיות המצויות במורד הזרם. מהוויות אלה יוצאים קווי כוח המשמשים לתקשורת, להסעה ולהזנה אנרגטית של אותן הוויות אשר קיומן בחיים תלוי בסוגים מסוימים של אנרגיה פיזית. ואולם, הן מרכזי הכוח והן הבקרים הפיזיים הכפופים להם אינם עוסקים באופן אחר כלשהו בחיים כבארגון תפקודי.
6.מרכזי מערכת.בכל מערכת מוצב באופן קבוע מרְכז כוח עליון אחד. מרכזי כוח אלו משנעים את מעגלי הכוח אל העולמות המיושבים של הזמן והמרחב. הם מתאמים את פעילויותיהם של הבקרים הפיזיים הכפיפים, וכן פועלים ככל הנדרש על-מנת להבטיח את אספקת הכוח המספקת למערכת המקומית. מעגל הממסר המצוי בין הפלנטות תלוי בַּתיאום המושלם של אנרגיות חומריות מסוימות ובַּוויסות היעיל של כוח פיזי.
7.מרכזים בלתי-מסוּוגים.אלו הם מרכזים הפועלים במצבים מקומיים מיוחדים, אך לא על הפלנטות המיושבות. העולמות היחידניים מצויים תחת אחריותם של בקרי המאסטר הפיזיים, והם מקבלים את קווי הכוח של המעגלים המשונעים ממרכזי הכוח של המערכת שלהם. רק הספֵירות אשר להן מערכות יחסים אנרגטיות יוצאות-דופן מקבלות מרכזי כוח מן הסדר השביעי, אשר משמשים כגלגלי-מאזניים או כווסתי אנרגיה. בכל שלב של הפעילות, מרכזי כוח אלו הינם השקולים המלאים לאלו הפועלים בְּיחידות השליטה הגבוהות יותר, אבל אפילו גורם חלל אחד למיליון אינו מהווה משכן בעבור ארגון כוח חי שכזה.
מספרם של מרכזי הכוח העליונים המפוזרים ברחבי יקומי העל, כולל עמיתיהם וכפיפיהם, עולה על עשרה מיליארד. וכולם מסונכרנים באופן מושלם ומקושרים באופן מלא לאבותיהם-מולידיהם מפרדיס, שבעת מנהלי הכוח העליונים. השליטה בְּכוח ביקום המקיף מופקדת לשם משמרת ולשם הכוונה בידי שבע רוחות האב, הבוראות של שבעת מנהלי הכוח העליונים.
מנהלי הכוח העליונים – וכן כל עמיתיהם, עוזריהם וכפיפיהם – פטורים לעולם ממעצר או מהפרעה מצד בתי המשפט של כלל החלל; כמו כן, הם אינם כפופים להכוונה מנהלית של ממשלת יקום העל, של עתיקי היומין או של ממשל היקום המקומי של הבנים הבוראים.
מרְכזי ומנהלי כוח אלו מובאים לידי קיום בידי ילידי הרוח האינסופית. הם אינם קשורים לשלטונם של בני האל, אף-על-פי שהם מסתפחים לבנים הבוראים בעידנים המאוחרים יותר של הארגון החומרי של היקום. ואולם, מרכזי הכוח סמוכים בצמידות באופן כלשהו לשליטת-העל הקוסמית של ההוויה העליונה.
מרכזי כוח ובקרים פיזיים אינם עוברים הכשרה כלשהי; הם נבראים כולם במושלמות ופעולתם הינה מושלמת מטבעה. הם אינם עוברים אף-פעם מתפקיד אחד לתפקיד אחר; ותמיד הם משרתים כפי שהוצבו במקור. אין מתחוללת כל אבולוציה בשורותיהם, ועובדה זו תקפה בנוגע לכל שבע המחלקות של שני הסדרים.
הואיל ואין להם עבר של ההרקעה, אשר אליו יוכלו לחזור בזיכרונם, מרכזי כוח ובקרים פיזיים אף-פעם אינם משחקים; כל פעולותיהם דומות לפעולות עסקיות לפני ולפנים. והם תמיד בתפקיד; אין קיימת בתוכנית האוניברסאלית האפשרות להפסקה בשירות של קווי האנרגיה הפיזית; לעולם לא יוכלו הוויות אלה – ואפילו לא לשבריר של שנייה – להרפות מפיקוחן הישיר על מעגלי האנרגיה של הזמן והמרחב.
המפקחים, המרכזים והבקרים של הכוח אינם עוסקים בשום דבר בכלל רחבי הבריאה, למעט בכוח ובאנרגיה חומרית או פיזית-למחצה; הם אינם המקור שלה, אך הם מְשַׁנִּים, מְתַפְעֲלִים ומכווינים אותה. כמו כן, אין להם כל נגיעה לכבידה הפיזית, מלבד התנגדותם לכוח משיכתה. יחסם לכבידה הינו שלילי לחלוטין.
מרכזי הכוח משתמשים, לצד המנגנונים החיים של מִגוון ריכוזי האנרגיה הנפרדים, במנגנונים עצומי מימדים ובתיאומים מסדר חומרי. כל מרכז כוח מורכב בדיוק ממיליון יחידות שליטה תפקודיות; ויחידות שינוי אנרגיה אלה אינן נייחות, כדוגמת אברי הגוף הפיזי של האדם; "איברים חיוניים" אלו של וויסות אנרגיה הינם ניידים, ואפשרויות ההתאגדות שלהם הינן קלאודוסקופיוֹת הלכה למעשה.
יהא זה לחלוטין מעבר ליכולתי להסביר את האופן שבו הוויות חיות אלה מיישמות את תפעול וּויסות מעגלי המאסטר של האנרגיה ביקום. אם אנסה ליידע אתכם עוד על אודות גודלן ועל אודות תפקודן של הוויות עצומות-ממדים ויעילות במידה כמעט-מושלמת אלה, רק אוסיף לתדהמה ולבלבול אשר בהם תהיו שרויים. הן הינן גם חיות וגם "אישיוֹת", ואולם הבנתן מצויה מעבר ליכולת תפישתכם.
מרכזי הכוח העליונים פועלים מחוץ להאוונה רק על ספֵירות (ארכיטקטוניוֹת) שנבנו במיוחד לשם כך, או לחלופין על גופי חלל הבנויים להתאים למטרה זו. העולמות הארכיטקטוניים נבנים כך שמרכזי הכוח החיים יכולים לשמש כמתגים סלקטיביים אשר מכַוונים, משנים וּמְרַכְּזִים את אנרגיות החלל בשעה שהן שוטפות את הספֵירות האלה. אין ביכולתן לפעול כאמור בפלנטה או בשמש אבולוציונית רגילה. קבוצות מסוימות עוסקות אף בחימומם של עולמות מטה מיוחדים אלו ובטיפול בצרכים חומריים אחרים שלהם. ואף כי ידע זה מצוי מעבר לידוע באורנטיה, הנני מורשה לציין כי לְסדרים אלו של אישיויות כוח חיוֹת יש נגיעה רבה להפצת האור המאיר ללא חום. הם אינם אלו המייצרים תופעה זו, אולם הם עוסקים בכיוונה ובהפצתה.
מרכזי הכוח וכפיפיהם הבקרים מוצבים למשימת הפעלת כלל האנרגיות הפיזיות של החלל המאורגן. הם עובדים עם שלושת הזרמים הבסיסיים, בני עשר האנרגיות כל אחד. זהו מִטען האנרגיה של החלל המאורגן; ותחומם הינו החלל המאורגן. אין למנהלי הכוח העליונים נגיעה כלשהי לפעולות הכוח העצומות המתרחשות כעת מחוץ לגבולותיהם הנוכחיים של שבעת יקומי העל.
מרְכזי ובקרי הכוח מחילים שליטה מושלמת רק על שבע מתוך עשר צורות האנרגיה הנכללות בכל אחד מזרמי היקום הבסיסיים; הצורות אשר אינן סרות – בחלקן או בכללותן – לשליטתם חייבות לייצג את התחומים הבלתי-צפויים של מופעי האנרגיה הנשלטים בידי המוחלט הבלתי-מוגדר. אם יש להן השפעה על הכוחות הקדומים של מוחלט זה, אין אנו מודעים לפעולות מעין אלה, אף כי קיימות עדויות קלושות התומכות בַּדעה כי חלק מבקרים פיזיים אלו מגיבים לעיתים באופן אוטומאטי לדחפים מסוימים של המוחלט הבלתי-מוגדר.
מנגנוני כוח חיים אלו אינם קשורים באופן מודע לשליטת-העל של המוחלט הבלתי-מוגדר בַּאנרגיה של יקום האב, אף כי היננו משערים שכלל תוכניתם – המושלמת-כמעט – להכוונת אנרגיה, כפופה באופן שאינו ידוע לנוכחותה של כבידת-על זו. בכל מצב אנרגיה מקומי פועלים המרכזים והבקרים באופן מרבי-כמעט, ואולם הם תמיד מודעים לְנוכחות אנרגית-העל ולַפעולות הבלתי-מזוהות של המוחלט הבלתי-מוגדר.
אלה הן ההוויות הניידוֹת הכפופות למרכזי הכוח העליונים. הבקרים הפיזיים ניחנים ביכולות מטמורפוזה של האינדיבידואליות מסוג המאפשר להם מִגוון יוצא-דופן של הסעה-עצמית; כך, מסוגלים הם לחצות את החלל המקומי במהירויות המתקרבות למהירות תעופתם של השליחים הבודדים. ואולם, בדומה לכל חוצי-החלל האחרים, הם נזקקים הן לסיוע של עמיתיהם והן לזה של הוויות מסוימות מסוגים אחרים, וזאת על-מנת להתגבר על פעולת הכבידה ועל התנגדות האינרציה בשעת ההמראה מספֵירה חומרית.
בקרי המאסטר הפיזיים משרתים ברחבי היקום המקיף. הם מוּכוונים ישירות מפרדיס בידי שבעת מנהלי הכוח העליונים עד לרמה של מטות יקומי העל; ומשם הם מופצים ומוּכוונים על-ידי מוֹעֶצֶת שִׁוּוּי הַמִשְׁקָל, נציבי הכוח הגבוהים הנמנים על סגל מארגני הכוח המאסטרים העמיתים, והנשלחים מטעם שבע רוחות האב. נציבים גבוהים אלו מוסמכים לפרש את הקריאות ואת הרישומים של פְרָנְדָאלָאנְקֵי המאסטר, אותם מכשירים חיים אשר מצביעים על לחץ-הכוח ועל מִטען-האנרגיה של יקום-על שלם.
בעוד שהנוכחוּת של אלוהויות פרדיס מקיפה את היקום המקיף ונעה סביב מעגל הנצח, השפעתה של כל אחת משבע רוחות האב מוגבלת ליקום-על יחיד. קיימת הפרדה מובחנת של אנרגיה והפרדה בין מעגלי הכוח של כל אחת משבע בריאוֹת-העל; ולפיכך נדרשות שיטות שליטה יחידניות, ואלה אכן מתקיימות.
בקרי המאסטר הפיזיים הינם צאצאיהם הישירים של מרְכזי הכוח העליונים, ועל שורותיהם נמנים:
1. מְנַהֵלי כּוֹחַ עָמִיתִים.
2. בַּקָּרִים מֶכָאנִיִים.
3. שַׁנַּאֵי אֶנֶרְגְּיָה.
4. מַשְׁדֵּרֵי אֶנֶרְגְּיָה.
5. מְסַּמְכִים רָאשִׁיִים.
6. מַפְרִידִים מִשְׁנִיים.
7. הפְרָנְדָאלָאנְקִים והכְּרוֹנוֹלְדֶקִים.
לא כל הסדרים הללו מהווים אישיויות במובן של ההחזקה ביכולות בחירה אישיוֹת. במיוחד נדמים ארבעת הסדרים האחרונים הנזכרים לעיל כאוטומאטיים לחלוטין, וכמגיבים באופן מכאני לַדחפים של הממונים עליהם ולתנאי האנרגיה השוררים. ואף כי נדמה שתגובה שכזאת הינה מכאנית גרידא, לא כך הדבר; הם עשויים להִדמות כאוטומאטיים, אך כולם מציגים את התפקוד המשתנה של האינטליגנציה.
אישיוּת איננה מתלווה בהכרח לְדעת. הדעת יכולה לחשוב אפילו אם היא נעדרת כל יכולת בחירה, זאת כפי שהדבר נכון עבור סדרים רבים של בעלי-חיים נמוכים, ועבור חלק מן הבקרים הפיזיים הנמוכים הללו. רבים מווסתי הכוח הפיזי האוטומאטיים יותר אינם אישיויות בשום מובן של המילה. הם אינם ניחנים בְּרצון ובְּעצמאות ההחלטה, בהיותם כפופים עד תום למושלמוּת המכאנית של האופן שבו עוצבו על-מנת שיבצעו את המוטל עליהם. ואף-על-פי-כן, הן הינן הוויות אינטליגנטיות ביותר.
הבקרים הפיזיים עוסקים בעיקר בהתאמת אנרגיות בסיסיות שלא-נתגלו באורנטיה. אנרגיות בלתי-מוכרות אלה חיוניות ביותר למערכת השינוע הבין-פלנטארית ולטכניקות תקשורת מסוימות. כאשר היננו מניחים קווי אנרגיה למטרת העברת יחידות קול, או לשם הרחבת טווח-ראייה, בקרי האנרגיה הפיזיים החיים ועמיתיהם עושים שימוש בצורות אנרגיה אלה שלא-נתגלו. אותן אנרגיות ממש גם משמשות מעת לעת את היצורים האמצעדרכיים בעבודתם השוטפת.
1.מְנַהֵלי כּוֹחַ עָמִיתִים.הוויות יעילות להפליא אלה מופקדות על שיגורם ועל הצבתם של כל הסדרים של בקרי המאסטר הפיזיים, בהתאם לצרכים המשתנים-כל-העת של מצב האנרגיה של העולמות, המשתנֶה-תדירוֹת. סגל המילואים הנרחב של הבקרים הפיזיים מוחזק בעולמות המטה של המגזרים המשניים, ומנקודות ריכוז אלה הם נשלחים מעת לעת על-ידי מנהלי הכוח העמיתים אל מטות היקומים, אל הקונסטלציות ואל המערכות, וכן אל הפלנטות היחידניות. ומשהוצבו כאמור, כפופים הבקרים הפיזיים באופן ארעי למרותם של המבַצעים האלוהיים של ועדות הבוררים; ואולם, בכל אופן אחר הם אחראים אך ורק כלפי מנהליהם העמיתים וכלפי מרְכזי הכוח העליונים.
שלושה מיליון מנהלי כוח עמיתים מוצבים בכל אחד מן המגזרים המשניים של אורוונטון, ומכאן שהמכסה של הוויות גמישות להפליא אלה בעבור יקום-העל עומדת על שלושה מיליארד. סגל המילואים שלהם מוחזק באותם עולמות של המגזרים המשניים, אשר בהם הם משמשים כַּמורים של כל אלו הלומדים את מדעי הטכניקות של השליטה וההתמרה התבוניות של אנרגיה.
מנהלים אלו משרתים חליפות, ולמשך תקופות דומות, כמנהלים ביצועיים במגזרים המשניים וכמפקחים בעולמות החלל. לפחות מפקח פועל אחד נוכח כל העת בכל מערכת מקומית, ומטהו מצוי בספֵירת הבירה שלה. הם שומרים את כלל הצבּר האנרגיה החיה העצום בסינכרוניות הרמונית.
2.בקרים מכאניים.אלו הם הסייעים הניידים והגמישים לעילא של מנהלי הכוח העמיתים. וטריליונים על-גבי טריליונים מהם מוצבים באֶנְסָה, המגזר המשני שלכם. הוויות אלה מכוּנות "מכאניות" משום שהן נשלטות באופן כה מושלם על-ידי הממונים עליהן, וכפופות באופן כה מלא לרצונם של מנהלי הכוח העמיתים. זאת אף-על-פי שלכשעצמן הן הינן הוויות אינטליגנטיות מאוד, ולמרות שאת עבודתן – אשר באופן טבעי הינה מכאנית ועניינית – הן מבצעות מתוך מיומנות רבה.
מכל בקרי המאסטר הפיזיים המוצבים בעולמות המיושבים, הבקרים המכאניים הינם בעלי העוצמה הרבה ביותר באופן מובהק. בהחזיקם במתנה החיה של האנטי-כבידה בשיעור גדול יותר ביחס לכל ההוויות האחרות, לכל בקר קיימת יכולת ההתנגדות לכבידה השקולה אך לספֵירות הענקיות החגות במהירויות עצומות. עשרה בקרים כאלו מוצבים כעת באורנטיה, ואחד מתפקידיהם הפלנטאריים החשובים ביותר הוא לאפשר את יציאתם לדרך של המשלוחים השרפיים. בתפקידם זה, כל העשרה פועלים יחדיו, בעוד שסוללה של אלף משדרי אנרגיה מספקת למשלוח השרפי את התנופה הראשונית.
הבקרים המכאניים כשירים לכוון את זרימת האנרגיה ולאפשר את הצטברותה לכדי זרמים, או מעגלים, ייחודיים. להוויות רבות-עוצמה אלה נגיעה רבה לחלוקה, לכיוון ולהגברה של האנרגיות הפיזיות, וכן להשוואת הלחצים של המעגלים הבין-פלנטאריים. הן מומחיות בתפעולן של עשרים-ואחת מתוך שלושים האנרגיות הפיזיות של החלל המהוות את מִטען האנרגיה של יקום-על. הן אף ניחנות ביכולת להתקדם מאוד לעבר הניהול והשליטה בשש מתוך תשע האנרגיות הפיזיות המעודנות יותר. באמצעות מיקום הבקרים הללו ביחס טכני הולם זה לזה ובינם לבין מרכזי כוח מסוימים, מנהלי הכוח העמיתים מסוגלים לחולל שינויים בל-יאומנו במשטר הוויסות ובשליטה באנרגיה.
בקרי המאסטר הפיזיים פועלים לעיתים תכופות בסוללות המונות מאות, אלפים, ואפילו מיליונים; והם מסוגלים – באמצעות שינוי מיקומם ושינוי המבנים שהם יוצרים – לחולל שליטה אנרגטית הן בצוותא והן כיחידים. בהתאם לדרישות המשתנות, הם גם יכולים להעלות ולהאיץ את נפח האנרגיה ואת תנועתה, או לעכב, לרכז ולהשהות את זרמי האנרגיה. במידה מסוימת, השפעתם על אנרגיה ועל התמרות-כוח דומה לזו של התוספת של אלו המכונים זרזים קטליטיים לתגובות הכימיות. פעולתם מבוססת על יכולתם הטבעית ועל שיתוף הפעולה עם מרכזי הכוח העליונים.
3.שנאֵי אנרגיה.מניינן של הוויות אלה בכל יקום-על הוא בל-ייאמן. רק בשׂטניה לבדה הן מונות כמעט מיליון, והמכסה הרגילה עומדת על מאה לכל עולם מיושב.
שנאֵי האנרגיה הינם בריאתם המשותפת של שבעת מנהלי הכוח העליונים ושל שבעת מפקחי המרכז. הם נמנים על הסדרים האישיים יותר של הבקרים הפיזיים, ולמעט פרק הזמן שבמהלכו נוכח מנהל כוח עמית בעולם מיושב, השנאים הם אלו הממונים. הם הינם המפקחים הפלנטאריים על כל המשלוחים השרפיים היוצאים. כלל הסוגים של חיים שמימיים יכולים לעשות שימוש בסדרים הפחות-אישיים של הבקרים הפיזיים אך ורק בתיווכם של הסדרים היותר-אישיים של המנהלים העמיתים ושל שנאֵי האנרגיה.
שנאים אלו הינם מתגים חיים רבי-עוצמה ויעילים המסוגלים לסגל עצמם לכל סידור ולכל כיוון של כוח. וכן, הם כישרוניים עד מאוד במאמציהם לבודד את הפלנטות מזרמי האנרגיה רבי העוצמה החולפים בין הפלנטות ובין הכוכבים השכנים להן. תכונותיהם כמתמירי-אנרגיה הופכות אותם לשימושיים ביותר למשימה החשובה של שמירה על האיזון האנרגטי ביקום, הוא שיווי המשקל של הכוח. לעיתים נדמה כי הם צורכים אנרגיה או מאחסנים אותה; פעמים אחרות דומה שהם מפיצים או משחררים אנרגיה. לַשנאים היכולת להגדיל או להקטין את פוטנציאל "סוללת האחסון" של האנרגיות החיות והמתות של העולמות אשר בהם הם מצויים. ואולם, הם עוסקים רק באנרגיות פיזיות וחומריות-למחצה, והם אינם פועלים במישרין בתחום החיים, ואף אינם משנים את צורותיהן של הוויות חיות.
במובנים מסוימים, שנאֵי האנרגיה הינם היצורים החיים החומריים-למחצה יוצאי-הדופן והמסתוריים ביותר. באופן בלתי-ידוע כלשהו הם נבדלים זה מזה מבחינה פיזית, ובאמצעות שינוי אופני התחברותם, ביכולתם להשפיע השפעה עמוקה על האנרגיה החולפת דרך נוכחותם המשותפת. דומה כי סטאטוס העולמות הפיזיים עובר התמרה תחת תפעולם המיומן.הם מסוגלים לשנות – והם אכן משנים – את צורתן הפיזית של אנרגיות החלל.בסיועם של עמיתיהם הבקרים, הם מסוגלים לשנות את הצורה ואת הפוטנציאל של עשרים-ושבע מתוך שלושים האנרגיות הפיזיות של מִטען הכוח של יקום העל. העובדה ששלוש מתוך האנרגיות האלה מצויות מעבר לשליטתם מעידה על כך שהם אינם פועלים מטעמו של המוחלט הבלתי-מוגדר.
ארבע הקבוצות הנותרות של בקרי המאסטר הפיזיים כמעט שאינן אישיויות בכל הגדרה מקובלת של מילה זו. למַשדרים, למְסמכים, למפרידים ולפראנדאלאנקים הללו תגובות אוטומאטיות בלבד; ואף-על-פי-כן, הם הינם אינטליגנטיים בכל מובן. הואיל ואין אנו יכולים לתקשר עימן, ידיעותינו על אודות ישויות נפלאות אלה מוגבלות עד מאוד. דומה כי הן מבינות את שפת העולם, אך אינן יכולות לתקשר עימנו. דומה כי הן מסוגלות לחלוטין לקבל את המסרים אשר אנו מעבירים אליהן, ואולם אין בכוחן לענות עליהם.
4.מַשדרי אנרגיה.הוויות אלה פועלות בעיקר – אם כי לא רק – באופן בין-פלנטארי. והן הינן משלחות נהדרות של אנרגיה, כפי שזו מתגשמת בַּעולמות האינדיבידואליים.
בשעה שנדרש להטות אנרגיה למעגל חדש, ממקמים השנאים את עצמם בְּשוּרה לאורך נתיב האנרגיה הרצוי, והודות לתכונות משיכת-האנרגיה הייחודיות שלהם, יכולים הם לחולל למעשה זרימת אנרגיה מוגברת בַּכיוון הרצוי. הם עושים זאת ממש באותו אופן שבו מעגלים מתכתיים מסוימים מכוונים את זרימתן של צורות מסוימות של אנרגיה חשמלית; והם מהווים שנאֵי-על חיים בעבור יותר ממחצית משלושים צורות האנרגיה הפיזית.
המשדרים יוצרים חיבורים אמוּנים המשמשים ביעילות לשם שיקום הזרמים הנחלשים של האנרגיה הייחודית העוברת מפלנטה לפלנטה, ומתחנה אחת לתחנה שנייה על פלנטה יחידנית. ביכולתם לחוש בזרמים אשר הינם חלשים מדי מכדי להיות מזוהים על-ידי כל סוג אחר של הוויה חיה, וכך, יכולים הם להגביר את האנרגיות האלה עד שהמסר הנלווה הופך ברור לחלוטין. שירותיהם לא יסולאו בפז בעבור קולטי התשדורות.
משדרי אנרגיה יכולים לפעול ביחס לכלל צורות החישה שאותן ניתן לתקשר; הם יכולים להפוך סצנה רחוקה ל"נראית", כמו גם להפוך קול מרוחק ל"נשמע". הם אלו המספקים את קווי התקשורת לעת חירום במערכות המקומיות ובפלנטות היחידניות. למעשה, כלל היצורים המבקשים לתקשר מחוץ למעגלים המבוססים הרגילים מוכרחים להשתמש בשירותים אלו.
יצורים אלו, יחד עם שנאי האנרגיה, הינם חיוניים לקיומם של בני-תמותה באותם עולמות בעלי אטמוספרה דלילה, והם מהווים חלק אינטגראלי מטכניקת החיים בעולמות שבהם אין מתקיימת נשימה.
5.מְסַּמְכִים רָאשִׁיִים.ישויות מעניינות ורבות-ערך אלה הינן נאמנות ומשַמרות אנרגיה מתמחות. במידה מסוימת, כשם שצמח מאחסן את אנרגיית השמש, כך מאחסנים אורגאניזמים חיים אלו אנרגיה בעיתות של מופע יתר. הם פועלים בקנה מידה עצום ממדים, ומתמירים את אנרגיות החלל לכדי מצב פיזי אשר איננו מוכר באורנטיה. הם גם יכולים להמשיך ולבצע התמרות אלה עד לנקודה שבה נוצרות חלק מן היחידות הראשוניות של הקיום החומרי. הוויות אלה פשוט פועלות באמצעות נוכחותן. והן אינן מותשות או מתרוקנות באופן כלשהו בעקבות תפקוד זה; הן פועלות כזרזים קטליטיים חיים.
בתקופות של מופע חסר הן מוסמכות לשחרר אנרגיות צבורות אלה. ואולם, הידע שלכם על אודות אנרגיה וחומר איננו מתקדם מספיק על-מנת שנוכל להסביר לכם את הטכניקה של חלק זה בעבודתן. לעולם הן פועלות בהתאמה לחוק האוניברסאלי, תוך עיסוק באטומים, באלקטרונים ובאולטימאטוֹמים, ובתפעולם של אלו, ממש באופן שבו הנכם מסוגלים לתמרן טכנולוגיות דפוס על-מנת לגרום לאותן אותיות אלף-בית לספר סיפורים שונים מיסודם.
המְסמכים הינם הקבוצה החיה הראשונה המופיעה על ספֵירה חומרית אשר מצויה בתהליך ארגון; והם מסוגלים לפעול בטמפרטורות פיזיות אשר אתם עשויים להחשיבן כבלתי-מתאימות בעליל לקיומן של הוויות חיות. הם מייצגים סדר חיים אשר פשוט מצוי מעבר לטווח הדמיון האנושי. יחד עם עמיתיהם לעבודה, המפרידים, הם הינם הכנועים ביותר מקרב כלל היצורים התבוניים.
6.מפרידים משנִיים.הוויות אלה, בעלות מתנת האנטי-כבידה הכבירה, עובדות באופן הפוך מן המְסמכים הראשיים. אף-פעם אין כל סכנה שתיגמר אספקת הצורות המיוחדות או המותאמוֹת של אנרגיה פיזית בעולמות המקומיים או במערכות המקומיות, הואיל וארגונים חיים אלו ניחנו ביכולת הייחודית לחולל אספקה בלתי-נדלית של אנרגיה. עיסוקם העיקרי הינו בְּפיתוח צורת אנרגיה אשר הינה כמעט בלתי-ידועה באורנטיה, מצורת חומר אשר ידועה שם עוד פחות. הם הינם אלכימאי החלל האמיתיים ועושי הנפלאות של הזמן. ואולם, בכל הנפלאות אשר הם מחוללים, לעולם הם אינם עוברים על הוראות העליונוּת הקוסמית.
7.הפְרָנְדָאלָאנְקִים.הוויות אלה הינן בריאתם המשותפת של כל שלושת הסדרים של הוויות השליטה באנרגיה: מארגני הכוח הראשוניים והמשניים ומנהלי הכוח. מספרם של הפראנדאלאנקים הינו הגבוה ביותר ממספרי כל שאר בקרי המאסטר הפיזיים; מניין אלו הפועלים בשֹטניה לבדה מתעלה מעל למושגיכם המספריים. הם מוצבים בכל העולמות המיושבים ולעולם הינם מסופחים לסדרים הגבוהים יותר של הבקרים הפיזיים. הם פועלים חליפות ביקום המרכזי, ביקומי העל ובמרחבי החלל החיצון.
הפראנדאלאנקים נוצרים בשלושים חטיבות, אחת לכל צורה של כוח בסיסי ביקום, והם פועלים באופן בלעדי כמדידים חיים ואוטומאטיים של נוּכחוֹת, לחץ ומהירות. בארומטרים חיים אלו עוסקים אך ורק ברישום אוטומאטי ומהימן של סטאטוס כל צורות הכוח-האנרגיה. והם מהווים בעבור היקום הפיזי מה שמהווה מנגנון המחזירוּת הנרחב בעבור יקום הדעת. הפראנדאלאנקים המודדים גם זמן – בנוסף למדידות כמותיות ואיכותיות של נוכחות אנרגטית – נקראיםכְּרוֹנוֹלְדֶקִים.
הנני מכיר בכך שהפראנדאלאנקים הינם אינטליגנטיים, ואולם אין ביכולתי לסווגם אלא כמכונות חיות. הדרך היחידה-אולי אשר בה ביכולתי לסייע בידכם להבין מנגנונים חיים אלו היא להשוותם למכשירים המכאניים שלכם, המבצעים פעולות בדיוק ובדייקנות הנדמים כתבוניים כמעט. או אז, באם תרצו לתפוש הוויות אלה, הפעילו את דמיונכם עד לשיעור שבו תכירו כי ברחבי היקום המקיף יש ברשותנו בפועל מנגנונים אינטליגנטייםוחיים(ישויות), המסוגלים לבצע משימות מורכבות בהרבה, הכוללות חישובים כבירים הרבה יותר; והם עושים זאת בעידון רב יותר של דייקנות, ואף בדיוק מרבי.
מקום משכנם של מארגני הכוח הינו פרדיס, ואולם הם פועלים ברחבי היקום המקיף, ובמיוחד במרחבי החלל הבלתי-מאורגן. הוויות יוצאות-דופן אלה אינן בוראות ואינן נבראות, והן מתחלקות לשתי חטיבות שירות עיקריות:
1. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר רָאשִׁיים הַמִתְמַמְּשִׁים לְבַסּוֹף.
2. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים עָמִיתִים.
שני סדרים אדירים אלו של מְתַפעלי כוח קדומניים עובדים באופן בלעדי תחת פיקוחם של אדריכלי יקום האב, ובעת הנוכחית הם אינם פועלים באופן נרחב בתחומי היקום המקיף.
מארגני כוח מאסטר ראשיים הם אלו המְתפעלים את כוחות החלל הקדומניים – או הבסיסיים – של המוחלט הבלתי-מוגדר; הם הינם יוצריהן של הערפיליות. הם הינם המחוללים החיים של ציקלוני האנרגיה של החלל, וכן המארגנים והמכווינים המוקדמים של מופעים עצומים אלו. מארגני כוח אלו מתמיריםכוח קדומני(קדם-אנרגיה אשר אינה מגיבה לכבידת פרדיס) לכדי אנרגיה ראשונית, אואנרגיה חזקה, אשר עוברת התמרה מאחיזתו הבלעדית של המוחלט הבלתי-מוגדר לאחיזת הכבידה של אי פרדיס. לאחר מכן, ממשיכים במלאכה זו מארגני הכוח העמיתים, אשר ממשיכים בתהליך התמרת האנרגיה מן השלב הראשוני לשלב המשני, השלב שלאנרגית-כבידה.
משמושלמוֹת התוכניות לבריאתו של יקום מקומי – מהלך המסתמן עם הגעתו של בן בורא – סרים מארגני הכוח העמיתים מדרכם של סדרי מנהלי הכוח הפועלים ביקום העל שלו הסמכות האסטרונומית. ואולם, בהיעדרן של תוכנית אלה, ממשיכים מארגני הכוח העמיתים להיות אחראיים לבריאוֹת החומריות הללו למשך זמן בלתי-מוגבל, כפי שהם עושים זאת כעת בחלל החיצון.
מארגני כוח מאסטר עמידים בפני טמפרטורות ותנאים פיזיים אשר היו עשויים להיות בלתי-נסבלים אפילו בעבור מרְכזי הכוח הרב-גוניים ובעבור הבקרים הפיזיים של אורוונטון. הסוגים האחרים היחידים של הוויות-שנתגלו, המסוגלים לפעול בעולמות אלו של החלל החיצון, הינם השליחים הבודדים ורוחות השילוש בעלות ההשראה.
[הובא בחסות פוסק אוניברסאלי הפועל באוורסה בסמכותם של עתיקי היומין.]
האישיויות והישויות אשר-אינן-אישיוּת הפועלות כעת בפרדיס וביקום המקיף מהוות מספר אינסופי-כמעט של הוויות חיות. אפילו מספרם בלבד של הסדרים ושל הסוגים העיקריים עשוי לטלטל את הדמיון האנושי, קל וחומר אם נחשיב בכלל זה את תתי-הסוגים ואת השוֹנוּיוֹת אשר לא יספרו מרוב. מכל מקום, רצוי להציג משהו מתוך שני הסיווגים הבסיסיים של ההוויות החיות – תיאור של הסיווג הפרדיסי וכן תמצית של מרשם האישיויות של אוורסה.
לא ניתן לנסח סיווגים כוללים ועקביים לחלוטין של אישיויות היקום המקיף משום שלא כלהקבוצות נתגלו. על-מנת להציג את ההתגלות הנוספת הנדרשת לשם סיווג שיטתי של כלל הקבוצות, יידרשו מסמכים רבים נוספים. והרחבה מושגית שכזו איננה רצויה כלל וכלל משום שהיא תמנע מן ההוגים בני התמותה של אלף השנים הבאות את התמריץ לעסוק בהשערות יצירתיות; התמריץ שמספקים המושגים הללו אשר נתגלו באופן חלקי. מוטב לו לאדם שלא תהא לו התגלות-יתר; שכן התגלות שכזאת עשויה לדכא את דמיונו.
ההוויות החיות מסוּוגות בפרדיס בהתאם ליחסן, זה הטבוע וזה המושג, לאלוהיות פרדיס. במהלך ההתאספויות הגדולות של היקום המרכזי ושל יקומי העל, אלו הנוכחים מקובצים תכופות בהתאם למקורם: אלו אשר מקורם בשילוש, או שהשיגו את השילוש; אלו ממקור כפול; ואלו ממקור יחיד. קשה לפרש בעבור הדעת בת התמותה את סיווג ההוויות החיות של פרדיס, ואולם הורשינו להציג את הדברים הבאים:
I. הוויות אשר מקורן-בשילוש. הוויות אשר נבראו על-ידי כל אלוהיות פרדיס, בין אם ככאלה ובין אם כשילוש, יחד עם סגל ההוויות ששולשו, ואשר כינוין מתייחס לכלל קבוצות ההוויות ששולשו, אלה שהתגלו כמו גם אלה שלא.
א.רוחות עליוֹנוֹת.
1. שבע רוחות האב.
2. שבעת המבַצעים העליונים.
3. שבעת הסדרים של הרוחות המחזירותיות.
ב.בְּנֵי הַשִׁלּוּשׁ הַנַּיָּחִים.
1. סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
2. נצחי היומין.
3. עתיקי היומין.
4. מֻשלמי היומין.
5. אחרוני היומין.
6. איחודי היומין.
7. נֶאֶמְנֵי הַיּוֹמִין.
8. הַהוֹפְכִים בִּינָה לְמֻשְׁלֶמֶת.
9. יועַצִים אֱלֹהִיִים.
10. פּוֹסְקִים אוניברסאליים.
ג.הוויות אשר מקורן בשילוש והוויות אשר שולשו.
1. בנים מורים של שילוש.
2. רוּחוֹת שִׁלּוּשׁ בַּעֲלוֹת הַשְׁרָאָה.
3. ילידי האוונה.
4. אזרחי פרדיס.
5. הוויות שמקורן-בשילוש שלא-נתגלו.
6. הוויות ששולשו על-ידי אלוהות שלא-נתגלו.
7. בְּנֵי הַגְשָׁמָה שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
8. בְּנֵי בְּחִירָה שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
9. בְּנֵי מֻשְׁלָמוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
10. בָּנִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ עַל-יְדֵי בְּרִיָּה.
II.הוויות ממקור כפול. אלה אשר מקורן בכל שתיים מאלוהויות פרדיס, או לחלופין, אלה אשר נבראו באופן אחר על-ידי שתי הוויות אשר מוצאן הישיר או העקיף הוא באלוהיות פרדיס.
א.הסדרים היורדים.
1. בנים בוראים.
2. בָּנִים סַמְכוּתִיִּים.
3. כּוֹכְבֵי הַבֹּקֶר הַבְּהִירִים.
4. אָבוֹת מַלְכִּי-צֶדֶק.
5. המַלְכִּי-צֶדֶקִים.
6. הווֹרוֹנְדָאדֶקִים.
7. הלָאנוֹנָאדֶקִים.
8. כּוֹכְבֵי הַעֶרֶב הַזּוֹהֲרִים.
9. רַבֵּי-הַמַּלְאָכִים.
10. נַשָּׂאֵי חַיִּים.
11. עוֹזֵרי יְקוּם עֲלוּמִים.
12. בְּנֵי הָאֵל הָעֲלוּמִים.
ב.הסְדרים הנייחים.
1. אַבָּנְדוֹנְטֶרִים.
2. סוּסָאטִיָה.
3. אוּנִיוִיטָאטִיָה.
4. סְפִּירוֹנְגָה.
5. הוויות עלומות ממוצא כפול.
ג.הסדרים המרקיעים.
1. בֵּנֵי תְּמוּתָה מֻתָּכֵי-מְכַוְנֵן.
2. בֵּנֵי תְּמוּתָה מֻתָּכֵי-בֵּן.
3. בֵּנֵי תְּמוּתָה מֻתָּכֵי-רוּחַ.
4. אֶמְצַעדַּרְכִּיִים מוּתָּקִים.
5. מרקיעים עלומים.
III.הוויות ממקור-יחיד. הוויות אשר מקורן הינו בכל אחת מאלוהיות פרדיס, או הוויות שנבראו בדרך אחרת על-ידי הוויה יחידה אשר מקורה הישירה או העקיף הוא באלוהיות פרדיס.
א.הרוחות העליונות.
1. שליחי כבידה.
2. שבע הרוחות של מעגלי האוונה.
3. שְּׁנֵּים-עָשָׂר סוּגֵי הסַיָּעִים של מַּעְגְּלֵי מהַאווֹנָה.
4. בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת.
5. רוּחוֹת האֵם שֶׁל הַיְקוּם.
6. שבעת הסוגים של הָרוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-הַדַּעַת.
7. הוויות עלומות שמקורן מן האלוהות.
ב.הסדרים המרקיעים.
1. מְכַוְנֵנִים בַּעֲלֵי אִישִׁיּוּת.
2. בַּנִים גַשְמִיִים מַרְקִיעִים.
3. שְׂרָפִים אֶבוֹלוּצְיוֹנִיִּים.
4. כְּרוּבִים אֶבוֹלוּצְיוֹנִיִּים.
5. מרקיעים עלומים.
ג.משפחתה של הרוח האינסופית.
1. שליחים בודדים.
2. מְפַקְּחֵי מַעְגָּל יְקוּם.
3. מְנַהֲלֵי מִפְקָד.
4. סַיָּעִים אִישִׁיִים לָרוּחַ הָאֵינְסוֹפִית.
5. מְבַקְּרִים עָמִיתִים.
6. זְקִיפִים מוּקְצֶים.
7. מַדְרִיכֵי בּוֹגְרִים.
8. שָׁרֵתֵי הַאווֹנָה.
9. בּוֹרֵרִים אוּנִיבֶרְסָאלִיִים.
10. בְּנֵי-לְוָיָה מוֹרוֹנְטִיִים.
11. סופרנאפים.
12. סקונאפים.
13. תְּלַתשְׂרָפִים.
14. אומניאפים.
15. שרפים.
16. כְּרוּבִים וסָאנוֹבִּים.
17. הוויות עלומות שמקורן ברוח.
18. שבעת מנהלי הכוח העליונים.
19. מרְכזי הכוח העליונים.
20. בקרי המאסטר הפיזיים.
21. מְפַקֵּחַי הַכּוֹחַ הַמוֹרוֹנְטִיִים.
IV.הוויות טרנסצנדנטאליות שהתממשו-לבסוף.קיימת בפרדיס קהילה עצומה של הוויות טרנסצנדנטאליות אשר מקורן אינו מתגלה באופן הרגיל ליקומי הזמן והמרחב, עד אשר אֵלֶּה מתייצבים באור וחיים. טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים אלו אינם בוראים ואף אינם ברואים; הם הינם ילדיהן אשרהתממשו-לבסוף של האלוהיוּת, של המרביוּת ושל הנצחיוּת. אלו "אשר-התממשו-לבסוף" אינם סופיים ואף אינם אינסופיים – הם הינם מֻחְלָטוֹפִיִים; ומוּחלטוֹפיוּת איננה אינסופיות ואף איננה מוחלטוּת.
אלו, אשר לא-נבראו ואשר אינם-בוראים, נאמנים תמיד לשילוש פרדיס ולעולם מצייתים למרבי. הם קיימים בארבע רמות מרביוֹת של פעילות האישיוּת, ופועלים בשבע הרמות של המוּחלטוֹפי בשתיים-עשרה חטיבות-על, הכוללות אלף קבוצות עבודה עיקריות, הנחלקות כל אחת לשבע מחלקות. הוויות אלה שהתממשו-לבסוף כוללות את הסדרים הבאים:
1. אַדְרִיכָלֵי יְקוּם הָאָב.
2. רָשמים טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיים.
3. טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים אחרים.
4. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר רָאשִׁיים המתְמַמְּשִׁים לְבַסּוֹף.
5. מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים עָמִיתִים.
האל, כאישיות-על, מממש לבסוף; האל, כאישיות, בורא; האל, כקדם-אישיות, משבּר לרסיסים; ורסיס מכַוונן של האל עצמו מְפַתֵּחַ את נשמת הרוח, בדעת החומרית ובדעת בת התמותה, בהתאם לבחירת הרצון החופשי של האישיות אשר הוענקה לְיצור בן-תמותה שכזה על-ידי הפעולה ההורית של האל כאב.
V.רסיסי ישויות של האלוהות.סדר זה של קיום חי, אשר מקורו באב האוניברסאלי, מודגם באופן המובהק ביותר באמצעות מכוונני המחשבה, אף כי ישויות אלה אינן בשום אופן הרסיסים היחידים של המציאות הקדם-אישיותית של המקור והמרכז הראשון. תפקודיהם של הרסיסים אשר-אינם-מכווננים הינם רבים ומוכרים אך במידה מעטה. היתוך עם מכַוונן, או עם רסיס אחר שכזה, מכוֹנן את היצור כהוויה מותכת-אב.
אף כי בקושי ניתן להשוות בינם לבין רסיסי האב, ראוי לציין כאן גם את רסיסי הרוח של קדם-הדעת של המקור והמרכז השלישי. ישויות כאלה נבדלות עד למאוד מן המכווננים; כשלעצמן, הן אינן שוכנות בסְפִּירִיטִינְגְטוֹן, ואף אינן נעות במעגלי כבידת-הדעת; הן אף אינן שוכנות בקרב יצורים בני-תמותה בעוד אלו חיים בגוף בשר ודם. הן אינן קדם-אישיוֹת באותו מובן שבו המכווננים הינם כאלו, ואולם, רסיסים אלו של רוח קדם-הדעת מוענקים לבני-תמותה שורדים מסוימים, וההיתוך עימם הופך אותם לבני-תמותה מותכי-רוח, זאת בהשוואה לבני-תמותה מותכי-מכוונן.
וכן קשה אף יותר לתאר את הרוח האינדיבידואלית של בן בורא, אשר איחוד עימה הופך את היצור לבן-תמותה מותך-בן. וקיימים אף רסיסים נוספים של האלוהות.
VI.הוויות בעלוֹת אישיוּת-על.קיימת קהילה עצומה של הוויות שונות-מאישיוֹת אשר מקורן אלוהי ואשר משרתות ביקום היקומים במגוון שירותים. הוויות מסוימות מתוכן שוכנות בעולמות פרדיס של הבן; אחרות, כדוגמת הנציגים העל-אישיים של הבן הנצחי, מצויות במקומות אחרים. ברובן הן אינן מוזכרות במסמכים אלו, ויהא זה די חסר תוחלת לנסות ולתאר אותן ליצורים בעלי אישיות.
VII.סדרים עלומים ובלתי-מסוּוגים. במהלך העידן הנוכחי של היקום, לא יתאפשר למקם את כלל ההוויות – אישיוֹת או אחרות – במסגרת הסיווגים הנוגעים לעידן הנוכחי של היקום; כמו כן, במסמכים אלו לא התגלו כלל הקטגוריות הללו; לפיכך, הושמטו מרשימות אלו סדרים רבים. קחו בחשבון את הבאים:
מַשְׁלִים הַגּוֹרָל הָאוּנִיבֶרְסָאלִי.
בָּאֵי הכֹּחַ הַמֻּגְדָּרִים שֶׁל הַמְּרַבִּי.
הַמְפַקֱּחִים הַבִּלְתִּי-מֻגְדָּריִם שֶׁל העֶלְיוֹן.
הסוכנויות היצירתיוֹת העלומות של עתיקי היומין.
מָאגֶ'סְטוֹן של פרדיס.
מַחְזִירָנֵי הַקִשּׁוּר בְּלֹא-שֵׁם שֶׁל מָאגֶ'סְטוֹן.
הסְדרים האֶמְצַעסוֹפִיִים של היקומים המקומיים.
אין צורך לייחס חשיבות מיוחדת לקיבוצם של הסדרים הללו יחדיו ברשימה, למעט העובדה שאף אחד מהם איננו מופיע בסיווג של פרדיס כפי שהוא מתגלה כאן. אלו הם המעטים אשר אינם מסווגים; בעתיד עוד תלמדו על רבים שעדיין נותרו עלומים.
קיימות רוחות: ישויות רוח, נוכחוּיוֹת של רוח, רוחות אישיוֹת, רוחות קדם-אישיוֹת, רוחות על-אישיוֹת, קיומים של רוח, אישיויות רוח – ואולם, הן שפת בני התמותה והן האינטלקט של בני התמותה אינם מספקים. למרות זאת, היננו יכולים לקבוע כי אין קיימות אישיוּיוֹת של "דעת טהורה"; לשום ישות אין אישיוּת, אלא אם כן קיבלה אותה מהאל אשר הינו רוח. כל ישות של דעת אשר איננה מקוּשרת לאנרגיה רוחנית, או לאנרגיה פיזית, איננה אישיוּת. ואולם, באותו מובן שבו קיימות אישיויות רוח אשר להן דעת, קיימות גם אישיויות דעת אשר להן רוח. מאג'סטון ועמיתיו מהווים דוגמאות טובות למדי להוויות הנשלטות-בידי-הדעת, אך קיימות דוגמאות טובות יותר לסוג זה של אישיוּת, דוגמאות אשר אינן מוכרות לכם. קיימים אף סדרים עלומים שלמים שלאישיויות דעת שכאלה, אך לעולם מקוּשרים הם לרוח. יצורים מסוימים ועלומים אחרים הינם מה שניתן לכנותאישיויות של אנרגית-דעת ושל אנרגיה-פיזית. הוויה מסוג זה איננה מגיבה לכבידה רוחנית, אך בכל זאת היא אישיוּת לכל דבר – והיא נכללת במעגל של האב.
מסמכים אלו אינם מתחילים למצות – ואף אינם יכולים למצות – את סיפורם של כל אלו החיים – ההוויות, הבוראים ואלו שהתממשו-לבסוף, וכן של כל ההוויות המתקיימות-אחרת אשר חיות, סוגדות ומשרתות ביקומי הזמן הרוחשים וביקום המרכזי של הנצח. אתם, בני התמותה, הנכם אישיויות; לפיכך נוכל לתאר בפניכם הוויותבעלות אישיות, אך כיצד נוכל להסביר לכם אי-פעם על אודות יצורמוחלטופי?
המשפחה השמימית של ההוויות החיות רשומה באוורסה תחת שבע חטיבות גדולות:
1. אלוהויות פרדיס.
2. הרוחות העליונוֹת.
3. ההוויות אשר מקורן-בשילוש.
4. בני האל.
5. אישיויות הרוח האינסופית.
6. מנהלי הכוח האוניברסאליים.
7. סגל האזרחות התמידית.
קבוצות אלה של יצורים רצוניים מתחלקות למחלקות רבות וכן למחלקות משנה. בכל אופן, הצגת סיווג זה של אישיויות היקום המקיף נוגעת בעיקרה להמשך היידוע בדבר אותם סדרי הוויות תבוניות אשר התגלו במסמכים אלו, ואשר את רובם יזכו בני התמותה של הזמן לפגוש במהלך חווית הרקעתם ובמהלך הטיפוס המדורג שלהם אל עבר פרדיס. הרשימות הבאות אינן מזכירות כמות עצומה של סדרי הוויות ביקום אשר מבצעות את עבודתן בנפרד מתכנית ההרקעה של בני התמותה.
I.אלוהויות פרדיס.
1. האב האוניברסאלי.
2. הבן הנצחי.
3. הרוח האינסופית.
II.הרוחות העליונוֹת.
1. שבע רוחות האב.
2. שבעת המבַצעים העליונים.
3. שבע קבוצות הרוחות המחזירותיות.
4. בָּבוּאוֹת הַעֵזֶר הַמַחְזִירוּתִיוֹת.
5. שבע רוחות המעגלים.
6. הָרוּחוֹת הַיְצִירָתִיוֹת שֶׁל הַיְקוּם הַמְקוֹמִי.
7. הָרוּחוֹת מְסַיְּעוֹת-הַדַּעַת.
III.הוויות שמקורן בשילוש.
1. סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנוּת שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
2. נצחי היומין.
3. עתיקי היומין.
4. מֻשלמי היומין.
5. אחרוני היומין.
6. איחודי היומין.
7. נאמני היומין.
8. הבנים המורים של השילוש.
9. ההופכים בינה למושלמת.
10. יועצים אלוהיים.
11. פוסקים אוניברסאליים.
12. רוּחוֹת שִׁלּוּשׁ בַּעֲלוֹת הַשְׁרָאָה.
13. ילידי האוונה.
14. אזרחי פרדיס.
IV.בני האל.
א.בנים יורדים.
1. בנים בוראים – מיכאלים.
2. בנים סמכותיים – אווֹנאלים.
3. בנים מורים של השילוש – דַאיְנָלִים.
4. בני מלכי-צדק.
5. בְּנֵי ווֹרוֹנְדָאדֶק.
6. בְּנֵי לָאנוֹנָאדֶק.
7. בָּנִים נוֹשֵׂאֵי חַיִּים.
ב.בנים מרקיעים.
1. בני תמותה מותכי-אב.
2. בני תמותה מותכי-בן.
3. בני תמותה מותכי-רוח.
4. שְׂרָפִים אֶבוֹלוּצְיוֹנִיִּים.
5. בַּנִים גַשְמִיִים מַרְקִיעִים.
6. אֶמְצַעדַּרְכִּיִים מֻתָּקִים.
7. מכַווננים בעלי אישיוּת.
ג.בנים ששולשו.
1. שליחים עוצמתיים.
2. אלו שסמכותם גבוהה.
3. אלו בלא שם ומספר.
4. נאמני המשמורת ששולשו.
5. שַׁגְרִירִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
6. שׁוֹמְרִים שְׁמֵימִיִּים.
7. סַיָּעִים לְבֶן גָּבוֹהַּ.
8. בָּנִים מַרְקִיעִים-שֶׁשֻּׁלַּשׁוּ.
9. בָּנִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ בְּפָּרַדִיס-הַאווֹנָה.
10. בְּנֵי יִעוּד שֶׁשֻּׁלְשׁוּ.
V.אישיויות הרוח האינסופית.
א.האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית.
1. שליחים בודדים.
2. מְפַקְּחֵי מַעְגָּל יְקוּם.
3. מְנַהֲלֵי מִפְקָד.
4. סַיָּעִים אִישִׁיִים לָרוּחַ הָאֵינְסוֹפִית.
5. מְבַקְּרִים עָמִיתִים.
6. זְקִיפִים מוּקְצֶים.
7. מַדְרִיכֵי בּוֹגְרִים.
ב.קְהִלּוֹת שְׁלִיחֵי הֶחָלָל.
1. שָׁרֵתֵי הַאווֹנָה.
2. בּוֹרֵרִים אוּנִיבֶרְסָאלִיִים.
3. יועצים טכניים.
4. נֶאֱמַנֵי מִשְׁמֹרֶת שֶׁל רְשׁוּמוֹת בְּפָּרַדִיס.
5. רשמים שמימיים.
6. בְּנֵי-לְוָיָה מוֹרוֹנְטִיִים.
7. בְּנֵי-לְוָיָה של פָּרַדִיס.
ג.הרוחות הסועדות.
1. סופרנאפים.
2. סקונאפים.
3. תלתשרפים.
4. אומניאפים.
5. שרפים.
6. כְּרוּבִים וסָאנוֹבִּים.
7. אֶמְצַעדַּרְכִּיִים.
VI.מנהלי הכוח האוניברסאליים.
א.שבעת מנהלי הכוח העליונים.
ב.מרְכזי כוח עליונים.
1. מְפַקֵּחֵי מֶרְכָּז עֶלְיוֹנִים.
2. מרְכזי האוונה.
3. מרכזי יקום העל.
4. מרכזי היקום המקומי.
5. מרכזי הקונסטלציות.
6. מרכזי המערכות.
7. מרכזים בלתי-מסווגים.
ג.בקרי מאסטר פיזיים.
1. מנהלי כוח עמיתים.
2. בקרים מכאניים.
3. שנאֵי אנרגיה.
4. מַשדרי אנרגיה.
5. מְסַּמְכִים רָאשִׁיִים.
6. מַפְרִידִים מִשְׁנִיים.
7. פְרָנְדָאלָאנְקִים וכְּרוֹנוֹלְדֶקִים.
ד.מְפַקֵּחַי כּוֹחַ מוֹרוֹנְטִיִים.
1. וַסָּתֵי מַעְגַּל.
2. מְתָאֲמֵי מַעֲרֶכֶת.
3. נֶאֱמַנֵי מִשְׁמֹרֶת פְּלָנֵטָארִיִים.
4. בַּקָּרִים מְשֻׁלָּבִים.
5. מְיַצֵּבֵי קִשּׁוּר.
6. מְתָאֵמֵי בּוֹרֵר.
7. רַשָּׁמִים עָמִיתִים.
VII.סגל האזרחות התמידית.
1. הַאֶמְצַעדַּרְכִּיִים הַפְּלָנֵטָארִיִים.
2. הבָּנִים הַאָדָמִיִים של המערכות.
3. האוּנִיוִיטָאטִיָה של הקונסטלציה.
4. הסוּסָאטִיָה של היקום המקומי.
5. בני תמותה מותכי-רוח של היקומים המקומיים.
6. הַאַבָּנְדוֹנְטֶרִים של יקום-העל.
7. בני התמותה מותכי-הבן של יקומי-העל.
8. ילידי האוונה.
9. ילידי ספֵירות פרדיס של הרוח.
10. ילידי ספֵירות פרדיס של האב.
11. האזרחים הברואים של פרדיס.
12 אזרחי פרדיס בני תמותה מותכי-מכוונן.
זהו, אם כן, סיווג העבודה של אישיויות היקומים, כפי שהן מופיעות ברישומי עולם המטֶה של אוורסה.
קבוצות אישיויות מורכבות.קיימים באוורסה רישומים של קבוצות רבות נוספות של הוויות תבוניות, הוויות הקשורות אף הן באופן קרוב לארגון ולניהול היקום המקיף. בין הסדרים הללו מצויות גם שלוש קבוצות האישיויות המורכבות הבאות:
א.סֶגֶל פָּרַדִיס שֶל הַסוֹפִיוֹנִיוּת.
1. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים שֶׁל בְּנֵי הַתְּמוּתָה.
2. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים מִפָּרַדִיס.
3. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
4. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים הָאָחוּדִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ.
5. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים מהַאווֹנָה.
6. סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים הַטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים.
7. סֶגֶל בְּנֵי הַגּוֹרָל הָעֲלוּמִים.
סֶגֶל הסוֹפִיוֹנִיוּת שֶׁל בְּנֵי הַתְּמוּתָה מטופל במסמך הבא, האחרון בסדרה זו.
ב.סייעי היקום.
1. כוכבי הבוקר הבהירים.
2. כוכבי הערב הזוהרים.
3. רבי מלאכים.
4. סַיָּעיִם לַגָּבוֹהִּים בְּיוֹתֵר.
5. נציבים גבוהים.
6. מְפַקֵּחִים שְׁמֵימִיִים.
7. מוֹרֵי עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים.
בכל עולמות המטה, הן של היקומים המקומיים והן של יקומי העל, מוקצה מקום בעבור ההוויות העוסקות במשימות מיוחדות בשירות הבנים הבוראים, שליטיהם של היקומים המקומיים. היננו מקדמים בברכה באוורסה את פניהם שלעוֹזְרֵי יְקוּםאלו, ואולם הם אינם כפופים למרותנו. שליחים שכאלה מבצעים את עבודתם ומשלימים את תצפיותיהם בכפוף לסמכותם של הבנים הבוראים. פעולותיהם מתוארות בהרחבה רבה יותר בסיפור על אודות היקום המקומי שלכם.
ג.שבע מושבות השירות.
1. תַּלְמִידֵי הַכּוֹכָבִים.
2. אֻמָּנִים שְׁמֵימִיִים.
3. מִנְהֲלֵי בִּדּוּר.
4. מַדְרִיכֵי שְׁלוּחַת בֵּית-סֵפֶר.
5. סגלי המילואים השונים.
6. תַּלְמִידִים אוֹרְחִים.
7. עולי רגל מרקיעים.
שבע קבוצות אלה של הוויות תמצאנה מאורגנוֹת ונשלטוֹת כאמור בכל עולמות המטה, החל מן המערכות המקומיות ועד לבירותיהם של שבעת יקומי העל, ובמיוחד באלה האחרונות. בירותיהם של שבעת יקומי העל הינן מקומות המפגש בעבור כל סוגי וסדרי ההוויות התבוניות כמעט. למעט קבוצות רבות של הוויות מפרדיס-האוונה, כאן ניתן לִצְפות בכל היצורים הרצוניים מכל שלבי הקיום וללמוד אותם.
שבע מושבות השירות שוהות בספֵירות הארכיטקטוניות למשך זמן ארוך יותר או קצר יותר, וזאת בעודן עוסקות בקידום משימותיהן ובביצוע תפקידיהן המיוחדים. ניתן לתאר את עבודתן כדלקמן:
1.תלמידי הכוכבים,האסטרונומים השמימיים, בוחרים לעבוד בספֵירות כדוגמת אוורסה משום שעולמות מעין אלו, אשר נבנו במיוחד, מתאימים באופן יוצא-דופן לתצפיותיהם ולחישוביהם. המיקום של אוורסה מתאים לעבודתה של מושבת שירות זו לא רק משום שהוא מרכזי, אלא גם משום שאין בסמוך אליו שמשות ענק – בין אם חיות ובין אם מתות – אשר תפרענה לזרמי האנרגיה. תלמידים אלו אינם קשורים בשום אופן מבחינה אורגאנית לענייני יקום העל; הם הינם אורחים בלבד.
המושבה האסטרונומית של אוורסה כוללת יחידים מעולמות קרובים רבים, מן היקום המרכזי ואפילו מנוֹרְלָאטִיָאדֶק. כל הוויה, בכל עולם, ובכל מערכת של כל יקום, רשאית להפוך לתלמידת כוכבים. כל הוויה כזאת רשאית לשאוף להצטרף לסגל כזה או אחר של אסטרונומים שמימיים. הדרישות המקדימות היחידות הינן: המשכיות החיים וידע מספק על אודות עולמות החלל, ובייחוד על חוקי האבולוציה והשליטה והפיזיים. תלמידי כוכבים אינם נדרשים לשירות של נצח בסגל זה, אך אף לא אחד מאלו המתקבלים לקבוצה זו יכול לפרוש ממנה במשך אלף שנות אוורסה הראשונות.
מושבת צופי הכוכבים של אוורסה מונה כעת מעל למיליון חברים. אסטרונומים אלו מגיעים והולכים, אף כי חלקם נשארים למשך תקופות ארוכות יחסית. הם מבצעים את עבודתם תוך הסתייעות במִגוון מכשירים מכאניים ומכונות פיזיות; כמו כן, הם מסתייעים רבות בַּשליחים הבודדים ובְחוקרים רוחניים אחרים. במהלך עבודת לימוד הכוכבים ומיפוי החלל, עושים אסטרונומים שמימיים אלו שימוש רצוף בשנאֵי ובמשדרי האנרגיה החיים, כמו גם בַּאישיויות המחזירותיות. הם לומדים את כלל הצורות והשלבים של החומר בחלל ושל מופעי האנרגיה, והם מתעניינים בתפקוד הכוח ממש כשם שהם מתעניינים בְּתופעות שמימיות; דבר בכל רחבי החלל אינו חומק ממבטם החוקר.
מושבות אסטרונומים דומות תמצאנה בעולמות המטה של מגזרי יקום העל, וכן בבירות הארכיטקטוניות של היקומים המקומיים ובחטיבות המשנה המנהליות שלהם. למעט בפרדיס, הידע אינו טבוע; הבנת היקום הפיזי תלויה במידה רבה בתצפית ובמחקר.
2.האֻמָּנִים השְׁמֵימִיִיםמשרתים ברחבי שבעת יקומי-העל. בני התמותה המרקיעים יוצרים את הקשר הראשוני עם בני קבוצות אלה במהלך הנתיבה המורונטית של היקום המקומי, ובהקשר זה יתוארו אוּמנים אלו ביתר פירוט.
3.מנהלי הבידורהינם מקדמי המנוחה וההומור – תוך חזרה לזיכרונות העבר. שירותם הינו רב-חשיבות לתפעול הפרקטי של תכנית ההרקעה של התקדמות בני התמותה, ובייחוד בשלבים המוקדמים של המעבר המורונטי ושל החוויה הרוחנית. סיפורם שייך לתיאור נתיבת בני התמותה ביקום המקומי.
4.מַדְרִיכֵי שְׁלוּחַת בֵּית-סֵפֶר.עולם המשכן הבא והגבוה יותר של נתיבת ההרקעה מחזיק תמיד בסגל חזק של מורים בעולם שמתחתיו, מעין מכינה בעבור שוכניה המתקדמים של אותה ספֵירה; זהו שלב בתכנית ההרקעה לשם קידום עולי הרגל של הזמן. בתי הספר הללו, וכן שיטות הלימוד והמבחנים הנהוגים בהם, אינם דומים כלל וכלל לכל מה שהנכם מנסים לנהל באורנטיה.
כלל תכנית ההרקעה של התקדמות בני התמותה מתאפיינת בנוהג לשתף הוויות אחרות בְּאמת ובְּהתנסות חדשים ממש בסמוך לקבלתם. אתם עושים את דרככם בַּלימוד הממושך המוביל להישג פרדיס באמצעות שירות כמורים לאותם תלמידים המצויים ממש מאחוריכם בסולם ההתקדמות.
5.סגלי המילואים השונים.מאגרי מילואים עצומים של הוויות, אשר אינן כפופות ישירות למרותנו, מוחזקים באוורסה כמושבת סגל מילואים. קיימות שבעים חטיבות עיקריות של מושבה זו באוורסה, והרשות לבלות תקופת זמן יחד עם אישיויות יוצאות-דופן אלה נחשבת כחינוך ליברלי. מילואים כלליים דומים מוחזקים גם בסאלווינגטון ובבירות יקומים אחרות; והם נשלחים לשירות פעיל על-פי דרישות מנהלי הקבוצות המתאימים שלהם.
6.תלמידים אורחים.זרם מַתְמִיד של אורחים שמימיים מגיע דרך עולמות המטה מכל רחבי היקום. סוגים שונים אלה של הוויות נוהרים כיחידים וכמחלקות, ומגיעים אלינו כתצפיתנים, כתלמידים בשליחות חילופין וכסייעים לתלמידים. כעת שוהים במושבת אירוח זו אשר באוורסה מעל למיליארד אישיויות. חלק מן האורחים הללו עשויים להישאר למשך יום אחד, אחרים למשך שנה, והכול בהתאם לטיב משימתם. מושבה זו כוללת כמעט כל סוג של הוויה ביקום, למעט אישיויות בוראות ובני-תמותה מורונטיים.
בני-תמותה מורונטיים יכולים לבקר כתלמידים אורחים רק בגבולות היקום המקומי של מוצאם. הם רשאים לבקר ביקום-על רק לאחר שרכשו מעמד רוחני. לפחות מחצית ממושבת המבקרים שלנו כוללת הוויות המצויות במהלך "עצירת ביניים"; הוויות אשר עצרו לביקור בבירת אורוונטון בדרכן למחוזות אחרים. אישיויות אלה עשויות לעסוק במשימה ביקום, או ליהנות מתקופה של פנאי – חופש מכל משימה. הזכות לנוע בין היקומים ולצְפות הינה חלק מנתיבתן של כלל ההוויות המרקיעות. במהלך הטיפוס הממושך ורצוף-האירועים דרך היקום המקומי, יקום-העל והיקום המרכזי, הרצון האנושי לטייל ולצְפות באנשים ובעולמות חדשים יבוא על מלוא סיפוקו.
7.עולי הרגל המרקיעים.כאשר מוקצים עולי הרגל המרקיעים למִגוון שירותים הקשורים להתקדמותם ביחס לפרדיס, הם מתגוררים כמושבת שירות בעולמות המטה השונים. בעת שהן פועלות פה ושם ברחבי יקום-על, קבוצות שכאלה מתנהלות במידה רבה תחת ממשל-עצמי. והן מהוות מושבה המצויה בתנועה מתמדת, הכוללת את כל הסדרים של בני התמותה האבולוציוניים ושל עמיתיהם המרקיעים.
בעוד שבני התמותה השורדים של הזמן והחלל מכוּניםעולי רגל מרקיעים בשעה שהם מקבלים הסמכה להרקיע בהדרגה אל עבר פרדיס, יצורים אבולוציוניים אלו תופסים מקום כה חשוב בתיאורים אלו, עד כי היננו מבקשים להציג כאן סיכום של שבעת השלבים של נתיבת ההרקעה האוניברסאלית:
1. בני תמותה של הפלנטות.
2. שורדים ישֵנים.
3. תלמידי העולמות העליונים.
4. מתקדמי מורונטיה.
5. מְגִנֵּי יְקוּם-הַעָל.
6. עוֹלֵי רֶגֶל של הַאווֹנָה.
7. הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי פָּרַדִיס.
התיאורים הבאים מגוללים את נתיבתו ביקום של בן-תמותה בו-שוכן-מכַוונן. בני התמותה מותכי-הבן ומותכי-הרוח חולקים עם בני תמותה אלו חלק מנתיבה זו, ואולם בחרנו לתאר את הסיפור כפי שהוא נוגע לבני התמותה מותכי-המכוונן, הואיל ולייעוד שכזה עשויים לצַפות כלל הגזעים האנושיים באורנטיה.
1.בני תמותה פלנטאריים.כלל בני התמותה הינם הוויות אבולוציוניות ממוצא-חייתי בעלות פוטנציאל הרקעה. במקורם, בטיבם ובגורלם, הקבוצות והסוגים המגוּונים הללו של הוויות אנושיות, אינם שונים לחלוטין מעמי אורנטיה. הגזעים האנושיים בכל עולם מקבלים מבני האל את אותו סעד ונהנים מנוכחוּת הרוחות הסועדות של הזמן. לאחר המוות הטבעי, כל סוגי המרקיעים מתחברים בעולמות העליונים לכדי משפחה מורונטית אחת.
2.השורדים הישֵנים.כל בני התמותה בעלי מעמד ההישרדות, החוסים בצילם של שומרי גורל אישיים, עוברים דרך שערי המוות הטבעי ומופיעים כאישיות בעולמות העליונים ביום השלישי שלאחר מכן. אותן הוויות שהוסמכו, ואשר מסיבה כלשהי לא הצליחו להגיע לרמת המומחיות האינטלקטואלית ולמתת הרוחניוּת אשר תזכינה אותן בשומרים אישיים, אינן יכולות לפיכך להגיע באופן מיידי וישיר אל העולמות העליונים. נשמות שורדות שכאלה חייבות לנוח בשינה חסרת-הכרה עד ליום הדין של תקופה חדשה, של עידן חדש, שייחל עם בואו של בן האל, אשר, כמנהג הכללי בכל רחבי נבאדון, עורך את מִפקָד העידן ושופט את העולם. נאמר על מיכאל המשיח כי כאשר העפיל מעלה בתום עבודתו על הארץ, "הוליך רבים מן השבויים". ושבויים אלו היו השורדים הישֵנים מימיו של אדם ועד לימי תחייתו של המאסטר מן המתים באורנטיה.
לַזמן החולף לא נודעת חשיבות בעבור בני התמותה הישנים; הם הינם חסרי הכרה לחלוטין, ואינם מודעים כלל למשך מנוחתם. עם הרכבת האישיות מחדש בסיומו של עידן, תגובתם של אלו אשר ישנו חמשת אלפים שנה לא תהא שונה מזו של אלו שנחו חמישה ימים. למעט עיכוב זמן זה, שורדים אלו יעברו את תוכנית ההרקעה באופן זהה לאלו אשר נמנעו משנת מוות ארוכה יותר או קצרה יותר.
מחלקות אלה של העידנים, המורכבות מעולי הרגל של העולמות, משמשות בעבודתם של היקומים המקומיים לשם פעילויות מורונטיות קבוצתיות. קיים יתרון גדול להנעתן של קבוצות עצומות ממדים שכאלה; כך הן נשמרות יחדיו למשך פרקי זמן ממושכים של שירות יעיל.
3.תלמידי העולמות העליונים.כל בני התמותה השורדים המתעוררים מחדש בעולמות העליונים משתייכים למחלקה זו.
הגוף הפיזי, העשוי בשר ודם, איננו מהווה חלק מתהליך ההרכבה מחדש של השורד הישֵן; הגוף הפיזי שב לעפר. השרפים המיועד למשימה זו מְזַמֵּן את הגוף החדש, את הצורה המורונטית, לשמש ככלי הקיבול החדש של החיים בעבור הנשמה האלמוֹתית ובעבור המכוונן השוכן החוזר כעת. המכוונן הינו נאמן המשמורת של התעתיק הרוחני של דעת השורד הישֵן. השרפים המיועד הינו השומר של הזהות השורדת – הנשמה האלמותית – ככל שזו התפתחה. וכאשר מאחדים שני אלו – המכוונן והשרפים – את מרכיבי האישיות אשר אותם שמרו בנאמנות, היחיד החדש מהווה את תחייתה של האישיות הישָנה, את הישרדותה של הזהות המורונטית המתפתחת של הנשמה. חיבור מחדש שכזה של נשמה ומכוונן מְכוּנה, ובאופן די הולם – תחייה, חיבורם מחדש של מרכיבי האישיות; ואולם, אפילו זה אינו מסביר באופן מלא את ההופעה מחדש שלהאישיותהשורדת. אף-על-פי שקרוב לוודאי כי לעולם לא תבינו את עובדת פעולה זו שאין-להסבירה, בזמן מן הזמנים תדעו באופן התנסותי את האמת שלה, במידה שלא תדחו את תוכנית ההישרדות של בני התמותה.
התוכנית שבמסגרתה בן התמותה מוחזק בתחילה בשבעה עולמות של אימון הדרגתי הינה אוניברסאלית כמעט באורוונטון. בכל מערכת מקומית, הכוללת בקירוב אלף עולמות מיושבים, קיימים שבעה עולמות עליונים, על-פי-רוב לוויינים או לווייני משנה של בירת המערכת. אלו הם עולמות הקבלה בעבור רובם של בני התמותה המרקיעים.
לעיתים מכונים כלל עולמות האימון אשר בהם שוכנים בני התמותה – "מְדוֹרוֹת", ולספֵירות כאלה ממש התכוון ישוע באומרו: "מְדוֹרוֹת רבים יש לאבי בביתו". מכאן ואילך, יתקדמו המרקיעים באופן יחידני – בתוך קבוצה נתונה של ספֵירות כדוגמת העולמות העליונים – מספֵירה אחת לאחרת ומשלב חיים אחד למשנהו; ואולם, לעולם הם יתקדמו משלב אחד של לימוד ביקום לשלב אחר בתצורה של מחלקות.
4.מתקדמי מורונטיה.החל מן העולמות העליונים ומעלה, דרך ספֵירות המערכת, הקונסטלציה והיקום, מסוּוגים בני התמותה כמתקדמי מורונטיה; הם חוצים את ספֵירות המעבר של הרקעת בני התמותה. בשעה שבני התמותה המרקיעים מתקדמים מן העולמות המורונטיים הנמוכים יותר לגבוהים יותר, הם משרתים באינספור משימות יחד עם מוריהם ובחברת אחיהם המתקדמים והבכירים מהם.
התפתחות מורונטית נוגעת לְהתקדמות מתמדת של האינטלקט, הרוח וצורת האישיות. שורדים הינם עדיין הוויות בעלות טבע-משולש. במהלך כל ההתנסות המורונטית, הם מהווים תלמידים של היקום המקומי. המשטר של יקום העל איננו מתחיל לפעול בטרם תחילתה של נתיבת הרוח.
בני התמותה משיגים זהות רוח אמיתית אך מעט בטרם הם עוזבים את מטה היקום המקומי לעבר עולמות הקבלה של המגזרים המשניים של יקום העל. המעבר מן השלב המורונטי האחרון למעמד הרוחני הראשון והנמוך ביותר הינו שינוי פעוט בלבד. התקדמות שכזו איננה משנה את הדעת, את האישיות, או את האופי; אך ורק הצורה עוברת שינוי. ואולם, הצורה הרוחנית הינה ממשית כשם שהגוף המורונטי הינו ממשי, וניתן להבחין בה באותה מידה בדיוק.
בטרם עזיבתם את יקומיהם המקומיים אל עבר עולמות הקבלה של יקום העל, מקבלים בני התמותה של הזמן אישור רוחני מן הבן הבורא ומרוח האם של היקום המקומי. מכאן ואילך, מעמדו של בן התמותה המרקיע מיושב לנצח. מעולם לא נודע על תלמיד של יקום העל אשר סטה מדרך הישר. שרפים מרקיעים מקודמים אף הם בסולם המלאכי בעת עזיבתם את היקום המקומי.
5.תלמידי יקום העל.כל המרקיעים המגיעים לעולמות האימון ביקומי העל הופכים לתלמידיהם של עתיקי היומין; הם חצו את החיים המורונטיים של היקום המקומי ומעמדם כעת הינו של רוחות מוּכָּרוּת. רוחות צעירות אלה מתחילות את ההרקעה במערכת האימון ובמערכת התרבותית של יקום העל, המשתרעות מספֵירות הקבלה של המגזרים המשניים, דרך עולמות הלימוד של עשרת המגזרים הראשיים, והלאה עד לספֵירות התרבותיות הגבוהות יותר של מטות יקומי העל.
קיימים שלושה סדרים של תלמידי רוח, הנחלקים בהתאם לשהותם בעולמות ההתקדמות הרוחנית במגזר המשני, במגזרים הראשיים ובמטות יקומי העל. כפי שמרקיעים מורונטיים למדו ועבדו בעולמות היקום המקומי, כך ממשיכים מרקיעי רוח להתמחוֹת בעולמות חדשים בעודם מְתַרְגְּלִים הענקה לאחרים של מה שלגמו אל קרבם ממעיינות החוכמה ההתנסוּתיים. ואולם, הליכה אל בית הספר כהוויה רוחנית בנתיבת יקום העל, אינה דומה לשום דבר אשר אי-פעם חלף במחוזות הדמיון של הדעת החומרית של האדם.
בטרם עוזבות רוחות מרקיעות אלה את יקום העל בדרכן להאוונה, הן מקבלות את אותה הכשרה יסודית בניהול יקום העל אשר הן קיבלו במהלך ההתנסות המורונטית שלהן בְּפיקוח ביקום מקומי. בטרם מגיעים בני-תמותה רוחניים להאוונה, תחום לימודיהם העיקרי – אם כי זהו אינו עיסוקם הבלעדי – הינו ההתמחות בניהול יקום מקומי ויקום על. הסיבה לכל ההתנסות הזו אינה ברורה כעת עד סופה, ואולם אין ספק כי אימון שכזה הינו נבון והכרחי בהתחשב בַּאפשרות שגורלם העתידי יהא כחברים בסגל הסופיונות.
התוכנית ביקום העל איננה זהה בעבור כל בני התמותה המרקיעים. כולם מקבלים את אותה השכלה כללית, אך קבוצות ומחלקות מיוחדות עוברות תוכניות לימוד מיוחדות ומועברות דרך תוכניות הכשרה ספציפיות.
6.עולי רגל של האוונה.כאשר מסתיימת התפתחות הרוח, אף כי זו עדיין לא מָלְאָה עד תום, או אז מתכּוֹנן בן התמותה השורד לטיסה הארוכה לעבר האוונה, חוף המבטחים של הרוחות האבולוציוניות. על כדור הארץ הייתם יצור בשר ודם; בכל היקום המקומי הייתם הוויה מורונטית; בכל יקום העל הייתם רוח מתפתחת; ועם הגעתכם לעולמות הקבלה בהאוונה מתחילה השכלתם הרוחנית באמת ובתמים; בסופו של דבר תופיעו בפרדיס כרוח מושלמת.
לעולם נערך המסע ממטה יקום העל לעולמות הקבלה כמסע של יחיד לבדו. מכאן ואילך, לא יינתן עוד כל לימוד במסגרת של מחלקות או של קבוצות. סיימתם את חלק האימון הטכני והניהולי של העולמות האבולוציוניים של הזמן והמרחב. כעת מתחילה השכלתכם האישית, האימון הרוחני היחידני שלכם. ההנחיה בהאוונה הינה אישית מתחילתה ועד סופה ובעלת שלושה היבטים: האינטלקטואלי, הרוחני וההתנסותי.
הפעולה הראשונה במסגרת נתיבתכם בהאוונה תהא להכיר תודה לסקונאפים המסע שלכם בעבור המסע הארוך והבטוח. או אז, תוצגו בפני אותן הוויות אשר יתמכו בפעילויות המוקדמות שלכם בהאוונה. לאחר מכן, תיגשו על-מנת לרשום את הגעתכם ולהכין את המסר שלכם של הכרת תודה והערצה, אשר יישלח לבן הבורא של היקום המקומי שלכם, אב היקום אשר אִפשר את נתיבתכם כבנים. בזה תסתיימנה החובות הרשמיות של שלב ההגעה להאוונה; או אז תינתן לכם תקופה ארוכה של פנאי לשם התבוננות חופשית, וזו תעניק הזדמנות לחפש את חבריכם, את עמיתיכם ואת שותפיכם להתנסות ההרקעה הממושכת. כמו כן, תהיו רשאים להיוועץ בתשדורות על-מנת לוודא מי מחבריכם עולי הרגל יצא בדרכו אל האוונה מאז עזיבתכם שלכם את אוורסה.
עובדת הגעתכם לעולמות הקבלה של האוונה תשודר בזמן אל מטה היקום המקומי שלכם ותימסר באופן אישי לשרפים השומר שלכם; ויהא שרפים זה בכל מקום אשר יהא.
בני התמותה המרקיעים אוּמנו באופן יסודי בענייני עולמות החלל האבולוציוניים; כעת מתחילים הם את מגעם הממושך והמשתלם עם ספֵירות המושלמוּת אשר נבראו. ואיזו הכנה שמְסַפֶּקֶת התנסוּת משולבת, ייחודית ויוצאת-דופן זו, לקראת עבודה עתידית כלשהי! ואולם, אינני יכול לספר לכם על אודות האוונה; חייבים אתם לראות עולמות אלו בעצמכם על-מנת להעריך מה רב הודם ועל-מנת להבין מה כביר הדרם.
7.הבאים בשערי פרדיס.עם הגעתכם לפרדיס במעמד של משתכנים, אתם מתחילים בשיעור ההתקדמות באלוהיות ובמוּחלטוֹפיוּת. מגוריכם בפרדיס מסמלים כי מצאתם את האל, וכי תצורפו לסגל הסופיונות של בני התמותה. מכל היצורים ביקום המקיף, רק יצורים מותכי-אב מצורפים לסגל הסופיונות של בני התמותה. רק יחידים כאלו נשבעים את שבועת הסופיונים. הוויות אחרות של מושלמות, או של הישג פרדיס, עשויות להיות מסופחות ארעית לסגל סופיונות זה, אך הן לא תקבלנה הצבה של נצח למשימה העלומה שטרם-נתגלתה של קהילה הולכת ומצטברת זו של וותיקי הזמן והמרחב אשר הפכו למושלמים.
לבאים בשערי פרדיס ניתנת תקופת חופש, אשר לאחריה הם מתחילים ברקימת קשריהם עם שבע קבוצות הסופרנאפים הראשיות. הם מוגדרים כבוגרי פרדיס עם שהם מסיימים את הלימוד אצל מנחי הסגידה, ואז, כסופיונים, הם מוצבים לשירות של תצפית ושיתופי פעולה בכל רחבי הבריאה רחבת הממדים. ועדיין דומה כי אין עיסוק ייחודי או מבוסס בעבור סגל הסופיונים של בני התמותה, אף כי הם משמשים בתפקידים רבים בעולמות המבוססים במעמד של אור וחיים.
אף אם לא יהא כל ייעוד עתידי או עלום בעבור סגל הסופיונים של בני התמותה, גם אז תהא משימתן הנוכחית של הוויות מרקיעות אלה הולמת ומלאת הוד בהחלט. ייעודם הנוכחי מצדיק לחלוטין את התוכנית האוניברסאלית של ההרקעה האבולוציונית. ואולם, עידני העתיד של התפתחות העולמות בחלל החיצון וודאי ירחיבו ויאירו באור אלוהי מלא יותר את התבונה ואת עדנת-האהבה של האלים בהוצאתה אל הפועל של תוכניתם הנשגבת להישרדות האדם ולהרקעתם של בני התמותה.
תיאור זה – יחד עם מה שהתגלה לכם ועם מה שהנכם עשויים לקבל כחלק מן ההנחיה הנוגעת לעולמכם – מציג מִתְאָר של נתיבת בן התמותה המרקיע. הסיפור משתנה באופן ניכר בין יקום-על למשנהו, ואולם יריעה זו מספקת הצצה אל התוכנית הממוצעת של התקדמות בני התמותה, כפי שזו פועלת ביקום המקומי של נבאדון ובמגזר השביעי של היקום המקיף, יקום העל של אורוונטון.
[הובא בחסות שליח עוצמתי מאוורסה.]
סגל הסופיונים של בני התמותה מייצג את הייעוד הידוע כעת של בני התמותה המרקיעים של הזמן מותכי-המכוונן. ואולם, קיימות קבוצות נוספות המוצבות בסגל זה. סגל הסופיונים הראשי מורכב מן הבאים:
1. ילידי האוונה.
2. שליחי כבידה.
3. בני-תמותה מהוּללים.
4. שׂרפים מאומצים.
5. בנים גשמיים מהוּללים.
6. בְּרִיּוֹת אֶמְצַעדַּרְכִּיוֹת מְהֻלָּלוֹת.
שש הקבוצות האלה של הוויות מהוללות מרכיבות את הגוף הייחודי הזה של ייעוד נצחי. היננו סבורים כי אנו יודעים מה תהא עבודתן בעתיד, ואולם איננו בטוחים בכך. בעוד שסגל הסופיונים של בני התמותה מתגייס בפרדיס, ובעוד שכעת הם סועדים באופן כה נרחב את יקומי החלל ומנהלים את העולמות שהתבססו באור ובחיים, היעד העתידי שלהם חייב להיות יקומי החלל החיצון המצויים כעת בתהליך ארגון. זוהי לכל הפחות ההשערה הרווחת באוורסה.
הסגל מאורגן בהתאם לקשרי העבודה של עולמות החלל ועל-פי הקשרים ההתנסותיים אשר נרכשו במהלך נתיבת ההרקעה הארוכה ורבת האירועים. כלל ההוויות המרקיעות המצורפות לסגל זה מתקבלות אליו כשוות, ואולם שוויון מְרוּמָם זה איננו פוגע באופן כלשהו בַּאינדיבידואליות ואיננו מוחק את הזהות האישית. בשעה שהיננו מתַקשרים עם סופיון, היננו מסוגלים להבחין מייד באם הוא בן-תמותה מרקיע, יליד האוונה, שרפים מאומץ, יצור אמצעדרכי או בן גשמי.
בעידן היקום הנוכחי, חוזרים הסופיונים לשרת ביקומי הזמן. בזה אחר זה הם מוצבים לשרת ביקומי העל השונים, אך אף-פעם לא באותו יקום-על אשר בו נולדו; זאת עד אשר הם משרתים בכל שש בריאוֹת העל האחרות. וכך עשויים הם לתפוש את מושג ההוויה העליונה על כל שבעת חלקיה.
כל העת משרתת באורנטיה חבורה אחת, או יותר, של סופיונים בני-תמותה. אין קיים תחום של שירות ביקום אשר בו הם אינם מוצבים; הם פועלים באופן אוניברסאלי, וחליפות מוקנות להם תקופות שוות באורכן של שירות בתפקיד ושל שירות חופשי.
אין לנו כל מושג מה תהא צורת הארגון העתידית של קבוצה יוצאת-דופן זו, ואולם כעת מהווים הסופיונים גוף המצוי תחת שלטון-עצמי מלא. הם בוחרים לעצמם את המנהיגים ואת המנהלים הקבועים, הזמניים ואלו המשמשים לשם משימה מסוימת. מדיניותם איננה נתונה לכל השפעה חיצונית, ושבועת האמונים שלהם מכוּונת אך ורק לעבר שילוש פרדיס.
הסופיונים מחזיקים את המַטות שלהם בפרדיס, ביקומי העל, ביקומים המקומיים ובכל הבירות של החטיבות. והם מהווים סדר נפרד של הבריאה האבולוציונית. אין אנו שולטים בהם או מנהלים אותם באופן ישיר, ואף-על-פי-כן הם הינם נאמנים לחלוטין ותמיד משתפים פעולה עם כל תכניותינו. הם אכן הינם צבר הנשמות האמיתיות של הזמן והמרחב אשר עמדו במבחן – המלח האבולוציוני של היקום – ולנצח חסינים הם מפני רוע ובטוחים מפני החטא.
רבים מילידי האוונה – המשמשים כמורים בעולמות האימון של עולי הרגל ביקום המרכזי – נקשרים מאוד לבני התמותה המרקיעים, ומסתקרנים אף יותר בנוגע לעבודתו העתידית של סגל הסופיונות של בני התמותה ולייעודו. במטה הניהולי של הסגל בפרדיס, מוחזקת רשימה של מתנדבי האוונה אשר בראשה עומד עמית של גְרָאנְדְפַאנְדָה. כיום, תוכלו למצוא ברשימת המתנה זו מיליונים על-גבי מיליונים של ילידי האוונה. הוויות מושלמוֹת אלה, אשר נבראו באופן ישיר ואלוהי, מהוות סיוע רב-ערך בעבור סגל הסופיונים של בני התמותה, וללא ספק הן תשרתנה שירות גדול אף יותר בעתיד הרחוק. הן מספקות את נקודת המבט של הוויה אשר נולדה במוּשלמוּת ומתוך שפיעה אלוהית. וכך, כוללים הסופיונים את שני השלבים של הקיום ההתנסותי – הן קיום מושלם והן קיום שהפך למושלם.
ילידי האוונה חייבים להשיג – מתוך קשר עם הוויות אבולוציוניות – התפתחויות התנסותיוֹת מסוימות היוצרות יכולת לקבל את מתת הרסיס מרוחו של האב האוניברסאלי. סגל הסופיונים של בני התמותה מקבל לשורותיו לשם חברות של קבע אך ורק הוויות אשר הותכו עם רוחו של המקור והמרכז הראשון, או הוויות כדוגמת שליחי הכבידה, אשר מגלמות באופן טבוע רוח זו של האל האב.
תושבי היקום המרכזי מתקבלים לסגל ביחס של אחד לאלף – פלוגת סופיונים. הסגל מאורגן לשירות זמני בפלוגות בנות אלף חברים, כאשר היצורים המרקיעים מונים 997 לכל יליד האונה אחד ולכל שליח כבידה אחד. וכך מגויסים הסופיונים בפלוגות, ואולם את שבועת הסופיון הם נשבעים באופן אינדיבידואלי. לְשבועה זו משמעויות מרחיקות לכת, וכן חשיבות נצחית. יליד האוונה נשבע את אותה שבועה ומסופח לנצח אל הסגל.
המתגייסים מהאוונה צמודים לפלוגה אשר בה הוצבו; באשר תלך הפלוגה ילכו אף הם. ועליכם לראות את התלהבותם בעבודה החדשה הזו כסופיונים. עצם האפשרות להתקבל לסגל הסופיונות הינה אחת מן הריגושים העילאיים של האוונה; האפשרות להפוך לסופיון מהווה את אחת מן ההרפתקאות העליונוֹת של גזעים מושלמים אלו.
ילידי האוונה אף מתקבלים – ובאותם יחסים ממש – גם לסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים הָאָחוּדִים שֶׁשֻּׁלְּשׁוּ בווייסג'רינגטון ולסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים הַטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִם בפרדיס. לצד אפשרות צירופם לסֶגֶל הסוֹפִיוֹנִים של הַאווֹנָה, מתייחסים אזרחי האוונה לשלושת הייעודים הללו כאל המטרות העליונות של נתיבתם הנשגבת.
כל אימת ששליחי הכבידה פועלים, ובכל מקום בו הם עושים כן, הסופיונים הם אלו הממוּנים. כלל שליחי הכבידה מצויים תחת סמכותו הבלעדית של גראנדפאנדה, והם מוקצים אך ורק לסגל הסופיונות הראשי. כבר כעת ערכם בעבור הסופיונים לא-יסולא-בפז, ובנצח העתיד הם יהיו שימושיים לעילא ולעילא. אף קבוצת יצורים תבוניים אחרת אינה מחזיקה בסגל כזה של שליחים אישיים, המסוגל להתעלוֹת מעל לזמן ולמרחב. סוגים דומים של שליחים-רָשַמִים, המסופחים לסגלי סופיונים אחרים, אינם אישיים; הם הינם מוחלטופיים.
שליחי הכבידה מגיעים מדיווינינגטון, והם הינם מכַווננים אישיים ומותאמים; ואולם, אף לא אחד מחברי הקבוצה שלנו באוורסה ייטול על עצמו את המשימה להסביר את טיבו של אחד מן השליחים הללו. היננו יודעים כי הם הינם הוויות אישיוֹת, אלוהיות, תבוניות ומבינות באופן נוגע ללב; ואלם אין אנו מבינים את הטכניקה נעדרת-הזמן שלהם לתנועה בחלל. דומה כי הם ניחנים ביכולת לעשות שימוש בכל סוגי האנרגיה, בכל המעגלים ואפילו בכבידה. סופיוני סגל בני התמותה אינם מסוגלים לחמוק מן הזמן והחלל, ואולם קיימות אישיויות רוח אינסופיות-כמעט הקשורות אליהם והמצויות תחת פיקודם. היננו מתיימרים לקרוא לשליחי הכבידה אישיויות, אף כי לאמיתו של דבר הן הינן הוויות על-רוחניות, אישיויות בלתי-מוגבלות וחסרות כל גבול. והן משתייכות לסדר אישיוּת שונה לחלוטין בהשוואה לשליחים הבודדים.
אף-על-פי שמספר בלתי-מוגבל של שליחי כבידה עשוי להיות מסופח לפלוגת סופיונים, אך ורק אחד מן השליחים הללו, אשר הינו ראש וראשון להם, מצטרף לסגל הסופיונים של בני התמותה. לרשות מפקד זה עומד צוות קבוע המונה 999 שליחים עמיתים, ובנוסף הוא רשאי לקרוא למספר בלתי-מוגבל של עוזרים מקרב סגל המילואים של הסדר, כפי הנדרש בהתאם לנסיבות.
שליחי כבידה וסופיונים בני-תמותה מהוּללים מגלים חיבה עמוקה ונוגעת ללב אלו לאלו; יש להם הרבה מן המשותף: הראשונים הינם רסיסים של האב האוניברסאלי שהפכו ישירוֹת לאישיוּת, והאחרונים מהווים יצורים של אישיוּת המתקיימים כנשמה אלמותית אשר הותכה עם רסיס של אותו אב אוניברסאלי עצמו, מכַוונן המחשבה.
רוב רובו של סגל הסופיונים הראשי מורכב מבני-תמותה מותכי-מכַוננן מרקיעים. לרוב, יחד עם השרפים המאומצים והמהוללים הם מהווים 990 חברים מתוך כל פלוגת סופיונים. היחס בין בני-תמותה למלאכים משתנה מקבוצה לקבוצה, אך מספרם של בני התמותה עולה בהרבה על זה של השרפים. ילידי האוונה, הבנים הגשמיים המהוללים, הבריות האמצעדרכיות המהוללות, שליחי הכבידה והחַבר העלום והחסר מהווים רק אחוז אחד מתוך הסגל; בכל פלוגה המונה אלף סופיונים שמורים אך ורק עשרה מקומות עבור אישיויות אלה אשר אינן בנות-תמותה ואינן שרפיות.
אין אנו יודעים באוורסה את "ייעוד הסופיונות" של בני התמותה המרקיעים של הזמן. בעת הנוכחית הם מתגוררים בפרדיס ומשרתים ארעית בסגל האור והחיים, ואולם מסלול אימון עצום שכזה כמרקיעים, וכן התמחות כה ארוכה ביקום, חייבים להיות מתוכננים על-מנת להסמיך אותם לעמוד אף במבחני אמון גדולים הרבה יותר ועל-מנת שיוכלו להעניק שירותים של אחריות נשגבים עוד יותר.
אף-על-פי שבני-תמותה מרקיעים אלו הגיעו לפרדיס, התקבלו לסגל הסופיונות, נשלחו חזרה במספרים גדולים על-מנת להשתתף בניהול היקומים המקומיים ולסייע בניהול ענייני יקומי העל – אפילו אל מול ייעוד גלוי זה, עדיין נותרת העובדה המשמעותית שהם רשומים רק כרוחות מדרגה שישית. אין כל ספק, אם כן, כי עדיין נותר צעד נוסף בנתיבתו של סגל הסופיונים של בני התמותה. אין אנו יודע מה טיבו של צעד זה, אך היננו מכירים בשלוש עובדות, שאליהן היננו מבקשים להפנות כאן את תשומת הלב:
1. היננו יודעים מן הרשומות כי בני-תמותה הינם רוחות מן הסדר הראשון בשעה שהם שוהים במגזרים המשניים, וכי הם מתקדמים אל הסדר השני כאשר הם מועברים למגזרים הראשיים, ואל הסדר השלישי כאשר הם מתקדמים לעולמות האימון המרכזיים של יקום העל. בני-תמותה הופכים לרוחות מסדר רביעי, או לרוחות בוגרות, לאחר שהגיעו למעגל השישי של האוונה, והופכים לרוחות מסדר חמישי בשעה שהם מוצאים את האב האוניברסאלי. בהמשך לכך, הם משיגים את הדרגה השישית של הקיום הרוחני כאשר הם נשבעים את השבועה שמכניסה אותם לעולמי-עד אל משימתם הנצחית בסגל הסופיונות של בני התמותה.
היננו מבחינים כי הסיווג הרוחני, או הציון הרוחני, נקבע על-ידי ההתקדמות בפועל מתחום אחד של שירות ביקום לתחום אחר, או במעבר מיְקום אחד למשנהו; כמו כן היננו משערים כי הענקת הסיווג כרוח מן הסדר השביעי בסגל הסופיונות של בני התמותה תתרחש בד בבד עם התקדמותם להצבה נצחית לשם שירות בספֵירות עלומות שטרם נרשמו עד כה, וכן כתוצאה מהשגתם את האל העליון. ואולם, לאמיתו של דבר, לבד מהערות נועזות אלה אין אנו יודעים על אודות כל זאת יותר משאתם יודעים; ידיעתנו את נתיבת בני התמותה איננה מרחיקה אל מעבר לייעוד הנוכחי בפרדיס.
2. הסופיונים בני התמותה מילאו עד תום את ציווי העידנים, "היו אתם מושלמים"; הם הרקיעו בנתיב האוניברסאלי של הישג בני התמותה; הם מצאו את האל והתקבלו כראוי לסגל הסופיונות. הוויות אלה הגיעו אל הגבול הנוכחי של התקדמות רוחנית, אך לא לסופיות של מעמד רוחני מרבי. הן הגיעו אל הגבול הנוכחי של מושלמות עבור יצור, אך לא לסופיות השירות של יצור. הן התנסו במלוא הסגידה לאלוהות, אך לא בסופיות ההישג של האלוהות ההתנסותית.
3. בנות התמותה המהוללות בסגל הסופיונות של פרדיס הינן הוויות מרקיעות אשר להן ידע התנסותי של כל שלב בַּממשות ובפילוסופיה של החיים המלאים ביותר האפשריים של קיום תבוני; זאת בעוד במהלך עידני הרקעה זו מעולמות החומר הנמוכים ביותר ועד לגבהי הרוח של פרדיס, יצורים שורדים אלו אומנו עד מלוא יכולתם בנוגע לכל פרט ופרט של כל עיקרון אלוהי של הניהול הצודק והיעיל – כמו גם הרחום והסבלני – של הבריאה האוניברסאלית של הזמן והמרחב.
היננו סבורים כי בני התמותה זכאים לחלוק עימנו את דעותינו, וכי הינכם חופשיים לשער יחד עימנו בנוגע למסתורין של הייעוד הסופי של סגל הסופיונות של פרדיס. לנו נראה כי ברור שהמשימות הנוכחיות של היצורים האבולוציוניים אשר הפכו-מושלמים הינן בבחינת קורסים על-תיכוניים בהבנת היקום ובניהול יקומי העל; וכולנו שואלים: "מדוע זה האלים דואגים וטורחים להכשיר את בני התמותה השורדים באופן כה יסודי בטכניקה של ניהול היקום?"
רבים מן השומרים הנאמנים של בני התמותה מורשים לעבור יחד עם בני האדם מושא שמירתם דרך נתיבת ההרקעה, ורבים ממלאכים שומרים אלו, לאחר שהפכו מותכי-אב, מצטרפים לנתיניהם בהישבעם את שבועת הסופיונים, ובקבלם לנצח את הייעוד של עמיתיהם בני התמותה. מלאכים אשר עוברים דרך חווית ההרקעה של הוויות בנות-תמותה עשויים לחלוק בייעוד של טבע האדם; באופן זהה, הם עשויים להתקבל לנצח לסגל הסופיונות. מספרים גדולים מן השרפים המאומצים והמהוללים מסופחים לסגלי הסופיונות השונים אשר אינם של בני-תמותה.
ביקומי הזמן והמרחב קיימת האפשרות לפיה מורשים האזרחים האדמיים של המערכות המקומיות – בשעה שקבלת משימתם הפלנטארית מתעכבת מאוד – להגיש בקשה על-מנת לקבל שחרור ממעמד אזרחות הקבע שלהם. באם בקשה שכזו מתקבלת, הם מצטרפים לעולי הרגל המרקיעים בבירות היקומים, ומשם ממשיכים הלאה אל עבר פרדיס ואל סגל הסופיונות של בני התמותה.
כאשר עולם אבולוציוני מתקדם מגיע לעידנים המאוחרים של תקופות האור והחיים, עשויים הבנים הגשמיים, אדם וחווה הפלנטאריים, לבחור להפוך לבני-אדם, לקבל מכווננים ולצאת אל המסע האבולוציוני של הטיפוס מעלה ביקום, מסע המוביל אל סגל הסופיונות של בני התמותה. בנים גשמיים מסוימים מאלו כַּשלו חלקית, או ערקו טכנית ממשימתם כמאיצים ביולוגיים, כפי שעשה אדם באורנטיה; במקרים אלו נאלצים הם לאמץ את המהלך הטבעי של בני-אדם בעולם, לקבל מכווננים, לעבור דרך המוות ולהתקדם באמצעות האמונה דרך משטר ההרקעה, שלאחריו מגיעים הם לפרדיס ולסגל הסופיונות של בני התמותה.
לא ניתן למצוא בנים גשמיים אלו בפלוגות סופיונים רבות. נוכחותם מעניקה פוטנציאל רב לאפשרויות של שירות גבוה לקבוצה שכזו, ולעולם נבחרים הם כמנהיגיה. אם שני בני הזוג העֶדֵניים מסופחים לאותה קבוצה, הם לרוב מורשים לפעול במשותף, כאישיות אחת. זוגות מרקיעים שכאלו מצליחים בהרפתקת השילוש הרבה יותר מאשר בני-תמותה מרקיעים.
בפלנטות רבות נוצרים יצורים אמצעדרכיים במספרים גדולים, ואולם רק לעיתים רחוקות הם נשארים בעולם אשר בו נולדו לאחר שזה התייצב במעמד של אור וחיים. או אז, או מעט לאחר מכן, הם משוחררים ממעמדם כאזרחים קבועים ומתחילים בהרקעה לעבר פרדיס, בעוברם דרך העולמות המורונטיים, יקום-העל והאוונה בחברת בני התמותה של הזמן והמרחב.
היצורים האמצעדרכיים של היקומים השונים נבדלים רבות אלו מאלו במקורם ובטיבם, ואולם, כולם מיועדים לאחד מסגלי הסופיונים של פרדיס. בסופו של דבר, כל האמצעדרכיים המשניים מותכים עם מכוונן ומתקבלים לסגל בני התמותה. רבות מפלוגות הסופיונים כוללות בקרבן אחת מן ההוויות המהוללות האלה.
כל פלוגת סופיונים מונה בעת הנוכחית 999 אישיויות במעמד אישיוּת תחת שבועה, חברוֹת קבועות. המקום הריק נתפס על-ידי ראש מבשרי האור, המסופח בכל משימה בודדת. ואולם, הוויות אלה הינן אך בבחינת חברוֹת זמניוֹת בסגל.
כל אישיות שמימית אשר מסופחת לשירותו של סגל סופיונות כלשהו מכונה בשם מבשרת אור. הוויות אלה אינן נשבעות את שבועת הסופיונים, ואף-על-פי שהן כפופות לארגון של הסגל, הן אינן חברות קבועות בו. קבוצה זו עשויה לכלול שליחים בודדים, סופרנאפים, סקונאפים, אזרחי פרדיס או צאצאיהם ששולשו – כל הוויה הנחוצה לשם הוצאתה אל הפועל של משימה סוֹפיוֹנִית זמנית. האם הוויות אלה תסופחנה לסגל במשימתו הנצחית, את זאת אין אנו יודעים. עם סיום הסיפוח, חוזרים מבשרי האור הללו למעמדם הקודם.
במבנה הנוכחי של סגל הסופיונות של בני התמותה קיימים אך ורק שישה סוגים של חברים קבועים. כפי שניתן לצַפּות, הסופיונים עוסקים רבות בהשערות בנוגע לזהותם של חבריהם העתידיים, ואולם קיימת ביניהם הסכמה מועטה בלבד.
לעיתים תכופות היננו מעלים באוורסה השערות באשר לזהות הקבוצה השביעית של הסופיונים. היננו בוחנים רעיונות רבים, הכוללים הצבה אפשרית של חלק מן הסגלים המצטברים של הקבוצות הרבות ששולשו בפרדיס, בוויסג'רינגטון ובמעגל הפנימי של האוונה. ואפילו הועלתה ההשערה שסגלי הסופיונות יורשו לשלש רבים מעוזריהם בעבודת ניהול היקומים, במידה ואלו מיועדים לשרת ביקומים המצויים כעת במהלך היווצרותם.
אחד מאיתנו מחזיק בדעה שאת המקום הריק הזה בסגל תמלא הוויה מסוג כלשהו, אשר מקורה הוא ביקום החדש של שירותו העתידי; אחֶר נוטה להאמין שמקום זה ימולא על-ידי סוג מסוים של אישיות פרדיס אשר טרם נבראה, ואשר טרם התממשה-לבסוף או שולשה. אך קרוב לוודאי שנמשיך להמתין עד לכניסת הסופיונים לשלב ההישג הרוחני השביעי שלהם, בטרם נדע את הדבר לאשורו.
חלק מן ההתנסות של בן התמותה שהפך מושלם כסופיון בפרדיס כוללת את הניסיון להבין את טיבן ואת אופן פעולתן של יותר מאלף קבוצות של אזרחי-העל הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיים של פרדיס, הוויות שהתממשו-לבסוף בעלות תכונות מוּחלטוֹפיוֹת. במגעיהם עם אישיויות-על אלה, מקבלים הסופיונים המרקיעים סיוע רב בדמות ההנחיה המועילה של סדרים רבים של סועדים טרנסצנדנטאליים, אשר משימתם הינה להציג את הסופיונים המפותחים בפני אחיהם החדשים מפרדיס. כלל הסֵדר של הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים מתגורר במערב פרדיס, בְּאזור עצום ממדים אשר אותו מאכלסים הם לבדם.
בעת הדיון על אודות הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים, היננו מוגבלים לא רק בשל מגבלות ההבנה האנושית, אלא גם על-ידי תנאי ההרשאה החלים על התגלויות אלה העוסקות באישיויות פרדיס. הוויות אלה אינן קשורות בשום צורה ואופן להרקעתם של בני התמותה להאוונה. לקהילה העצומה של הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים של פרדיס אין כל נגיעה לענייניה של האוונה, או לענייני שבעת יקומי העל, משום שהם עוסקים אך ורק בניהול-העל של ענייני יקום האב.
כיצורים, ביכולתכם להגות בבורא, ואולם תתקשו להבין כי קיים אוסף עצום ומגוּון של הוויות תבוניות אשר אינן בוראות ואף אינן ברואות. הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים הללו אינם בוראים אף בריה, ומעולם לא נבראו בעצמם. בעת שנדון במקורם, ועל-מנת להימנע מלעשות שימוש במושג חדש – כינוי שרירותי וחסר משמעות – היננו סבורים כי מוטב יהיה אם נאמר כי הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים פשוט מתממשים-לבסוף.בהחלט ייתכן שלמוחלט האלוהי הייתה נגיעה למקורם, וכי הוא משפיע על ייעודם, ואולם הוויות ייחודיות אלה אינן נשלטות כעת על-ידי המוחלט האלוהי. הן כפופות לאל המרבי, ושהותן הנוכחית בפרדיס נתונה לפיקוחו ולהכוונתו של שילוש פרדיס בכל המובנים.
אף כי כל בני התמותה המגיעים לפרדיס מתרועעים תכופות עם הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים, כפי שהם עושים כן עם אזרחי פרדיס, קורה שהמגע הרציני הראשון של האדם עם טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵר מתרחש באותו מאורע ראוי לציון, בשעה שהוא עומד כחבר בקבוצת סופיונים חדשה במעגל הקבלה של הסופיונים, בעוד ראש הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים, העומד בראש האדריכלים של יקום האב, מנהל את שבועת הנצח לשילוש.
האדריכלים של יקום האב הינם הסגל השולט של הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים של פרדיס. סגל שלטוני זה מונה 28,011 אישיויות הניחנות בדעת ברמת מאסטר, ברוח עילאית ובמוּחלטוֹפיוּת נשגבת. העומד בראש קבוצה רבת-הוד זו, אדריכל המאסטר הבכיר, הוא המתאם והעומד בראש של כל ההוויות התבוניות בפרדיס אשר הינן מתחת לרמת אלוהות.
האיסור השישה-עשר בהרשאה המאשרת מסמכים אלו קובע: "אם יהא הדבר נבון, ניתן לגלות את עובדת קיומם של האדריכלים של יקום האב ושל עמיתיהם, אך לא ניתן לגלות במלואם את מקורם, את טיבם ואת ייעודם." לעומת זאת, היננו מורשים ליידע אתכם כי אדריכלי מאסטר אלו קיימים בשבע רמות המוחלטופי. שבע הקבוצות האלה מסוּוגות כדלקמן:
1. רמת פרדיס. אך ורק האדריכל הבכיר, או הראשון שהתממש-לבסוף, פועל ברמה הזו, אשר הינה הגבוהה ביותר מכל רמות המוחלטופי. אישיות מרבית זו – אשר איננה בוראת ואשר לא נבראה – התממשה לבסוף בשחר הנצח ופועלת כעת כמתאמת המעודנת של פרדיס ושל עשרים-ואחד העולמות של פעולותיו הנלוות.
2. רמת האוונה. ההתממשות-לבסוף השנייה הניבה שלושה מתכנני מאסטר ומנהלים מוחלטופיים, אשר הקדישו עצמם תמיד לתיאום של מיליארד הספֵירות המושלמוֹת של היקום המרכזי. המסורת של פרדיס מספרת כי שלושת האדריכלים הללו, יחד עם עצתו של האדריכל הבכיר אשר התממש-לבסוף עוד קודם לכן, תרמו לתכנונה של האוונה, ואולם אין אנו יודעים את דברים לאשורם.
3. רמת יקום-העל. הרמה המוּחלטוֹפית השלישית כוללת את שבעת אדריכלי המאסטר של שבעת יקומי העל, אשר כעת, כקבוצה, מבלים את זמנם – הנחלק באופן שווה בעיקרו – עם שבע רוחות האב בפרדיס ועם שבעת המבַצעים העליונים בשבעת העולמות המיוחדים של הרוח האינסופית. הם הינם מתאמי-העל של היקום המקיף.
4. רמת החלל הראשית. קבוצה זו מונה שבעים אדריכלים, והיננו משערים כי הם עוסקים בתוכניות המרביוֹת הנוגעות ליקום הראשון של החלל החיצון, הנע כעת אל מעבר לגבולות שבעת יקומי העל הנוכחיים.
5. רמת החלל השניונית. סגל חמישי זה של אדריכלים מונה 490 חברים. ושוב, היננו משערים כי הם בוודאי נוגעים ליקום השני של החלל החיצון, מקום בו הפיזיקאים שלנו גילו זה מכבר תנועות אנרגיה מובחנות.
6. רמת החלל השלישונית. קבוצה שישית זו של אדריכלי מאסטר מונה 3,430 חברים, ובאופן דומה, היננו מסיקים כי אפשר שהם עסוקים בתוכניות העצומות בעבור היקום השלישי של החלל החיצון.
7. רמת החלל הרבעונית. סגל אחרון זה הינו הגדול מכולם, והוא מונה 24,010 אדריכלי מאסטר. ואם תקפוֹת השערותינו הקודמות, כי אז חייב הוא להיות קשור ליקום הרביעי והאחרון של יקומי החלל החיצון ההולכים וגדלים כל העת.
שבע קבוצות אדריכלי אב אלה מונות 28,011 מתכנני יקום. בפרדיס קיימת מסורת לפיה בנצח העבר נערך ניסיון ההתממשות-לבסוף של אדריכל המאסטר ה-28,012 במספר, ואולם הוויה זו נכשלה בניסיונה להפוך למוּחלטוֹפית וחוותה את היבלעות האישיות אל קרבו של המוחלט האוניברסאלי. ייתכן שהסִדרה העולה של אדריכלי האב הגיעה לגבול המוּחלטוֹפיוּת באדריכל ה-28,011 וכי הניסיון ה-28,012 נתקל ברמת הנוֹכחוּת המתמטית של המוחלט. במילים אחרות, ברמת ההתממשות-לבסוף ה-28,012, איכות המוּחלטוֹפיוּת הייתה שקולה לרמתו של האוניברסאלי והגיעה לערכו של המוחלט.
מצד ארגונם התפקודי, פועלים שלושת האדריכלים המפקחים על האוונה כעוזריו-עמיתיו של אדריכל פרדיס הבודד. שבעת האדריכלים של יקומי-העל משמשים כמתאמיהם של שלושת מפקחי האוונה. שִבעים המתכננים של היקומים ברמת החלל החיצון הראשית משמשים כעת כעוזריהם-עמיתיהם של שבעת האדריכלים של שבעת יקומי העל.
לרשות אדריכלי יקום האב עומדות קבוצות רבות של סייעים ושל עוזרים, לרבות שני סְדרים עצומים של מארגני כוח: מְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר רָאשִׁיים המתְמַמְּשִׁים-לְבַסּוֹף ומְאַרְגֵּנֵי כּוֹחַ מַאסְטֶר טְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים עָמִיתִים. אין להתבלבל בין מארגני כוח מאסטר אלו לבין מנהלי הכוח, אשר משתייכים ליקום המקיף.
כלל ההוויות הנוצרות כתוצאה מן האיחוד בין ילדי הזמן לאלו של הנצח – כדוגמת צאצאיהם-ששולשו של הסופיונים ושל אזרחי פרדיס – עוברות למשמורתם של אדריכלי המאסטר. ואולם, מכל יתר היצורים, או הישויות, אשר התגלו כפועלים ביקומים המאורגנים בעת הנוכחית, אך ורק השליחים הבודדים והרוחות בעלות-ההשראה ששולשו מקיימים קשר עקבי כלשהו עם הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלֵרִים ועם אדריכלי יקום האב.
אדריכלי המאסטר מעניקים אישור טכני להקצאת הבנים הבוראים לאתריהם בחלל לשם ארגון היקומים המקומיים. קיים קשר הדוק מאוד בין אדריכלי המאסטר לבין הבנים הבוראים של פרדיס, ואף כי יחסים אלו נותרים עלומים, הובא לידיעתכם הקשר בין האדריכלים לבין הבוראים העליונים של היקום המקיף במסגרת מערכת היחסים של השילוש ההתנסותי הראשון. שתי הקבוצות האלה – יחד עם ההוויה העליונה המתפתחת וההתנסותית – מהוות את השילוש המרבי של הערכים הטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיים ושל המשמעויות של יקום האב.
אדריכל המאסטר הראשי חולש על שבע סגלי הסופיונות, אשר הם:
1. סגל הסופיונות של בני התמותה.
2. סגל הסופיונים מפרדיס.
3. סגל הסופיונים ששולשו.
4. סגל הסופיונים האחודים ששולשו.
5. סגל הסופיונים מהאוונה.
6. סגל הסופיונים הַטְרַנְסְצֶנְדֶּנְטָאלִיִים.
7. סגל בני הגורל העלומים.
לכל אחד מן הסגלים הללו של גורל יש מנהל העומד בראשו, ושבעת המנהלים הללו מהווים יחד את מועצת הגורל העליונה של פרדיס; ובמהלך העידן האוניברסאלי הנוכחי, גראנדפאנדה הוא העומד בראש גוף עליון זה, המקצה את המשימות ביקום עבור ילדי הגורל המרבי.
התאספותם יחד של שבעת סגלי הסופיונים הללו מסמלת את מציאוּת גיוס הפוטנציאלים, את האישיויות, את הדעת, את הרוחות, את המוּחלטוֹפיוֹת ואת הממשוּיוֹת ההתנסותיות, אשר קרוב לוודאי מתעלות אפילו מעל לתפקודיה העתידיים של ההוויה העליונה ביקום האב. אך סביר כי שבעת סגלי הסופיונים הללו מסמלים את הפעילות הנוכחית של השילוש המרבי, העוסק בגיוס הכוחות של הסופי ושל המוּחלטוֹפי כהכנה לקראת אותן התפתחויות בלתי-נתפשות ביקומי החלל החיצון. דבר כגיוס הזה לא התרחש מאז אותם זמנים רחוקים מזה נצח, בשעה ששילוש פרדיס גייס באופן דומה את אותן אישיויות אשר התקיימו בפרדיס ובהאוונה, ומינה אותן לשמש כַּמנהלות וכַּשליטות של שבעת יקומי העל המתוכננים של הזמן והמרחב. שבעת סגלי הסופיונים מייצגים את תשובתו האלוהית של היקום המקיף לצרכים העתידיים של הפוטנציאלים שטרם-התפתחו ביקומים החיצוניים של הפעילויות העתידיות-הנצחיות.
היננו מסתכנים במתן תחזית על אודות יקומים חיצוניים עתידיים וגדולים יותר אשר בהם עולמות מיושבים, ספֵירות חדשות המיושבות בסדרים חדשים של הוויות מעודנות וייחודיות, יקום חומרי נשגב במרביוּתו, בריאה עצומה אשר חסרה רק פרט אחד חשוב – נוכחותה של התנסות סופית ממשית בחיים האוניברסאליים של הקיום ההרקעתי. יקום שכזה ייברא מתוך מגבלה התנסותית עצומה שהינה: היעדר ההשתתפות של העליון הכול-יכול בהתפתחותו. כל היקומים החיצוניים הללו ייהנו מן הסעד שאין-דומה-לו ומשליטת-העל השמימית של הוויה העליונה; ואולם, עצם עובדת נוכחותה הפעילה תמנע את השתתפותם בהתממשותה של האלוהות העליונה.
בעידן הנוכחי של היקום סובלות האישיויות המתפתחות של היקום המקיף מקשיים רבים הנגרמים עקב ההתממשות הבלתי-מוגמרת של ריבונות האל העליון; ואולם, כולנו חולקים בהתנסות הייחודית של התפתחותו. אנו היננו מתפתחים בו והוא מתפתח בנו. בזמן כלשהו בנצח העתיד, תהא התפתחותה של האלוהות העליונה בבחינת עובדה מוגמרת של ההיסטוריה של היקום, וההזדמנות להשתתף בהתנסות מופלאה זו תחלוף מעל במת הפעילות הקוסמית.
ואולם, אלו מאתנו אשר רכשו התנסות ייחודית זו במהלך ילדותו של היקום, ישמרו עליה כעל אוצר במשך כל נצח העתיד. ורבים מאיתנו משערים כי תהא זו משימת המילואים המצטברים בהדרגה של בני התמותה המרקיעים אשר הפכו-מושלמים והנמנים על סגל הסופיונות, ובנוסף להם גם של ששת הסגלים האחרים, אשר, בדומה לכך, ממשיכים לגייס לשורותיהם, ולנהל את היקומים החיצוניים הללו בניסיון לפצות על החוסר ההתנסותי שלהם, הנובע מאי-השתתפותם באבולוציה של ההוויה העליונה בזמן ובמרחב.
חוסרים אלו הינם בלתי-נמנעים בכל רמות הקיום ביקום. כעת, במהלך עידן היקום הנוכחי, אנו – אלו הנמנים על רמות הקיום הרוחניות הגבוהות יותר – יורדים לנהל את היקומים האבולוציוניים ולסעוד את בני התמותה המרקיעים, ובכך מנסים לכפר על חסכיהם במציאויות ההתנסות הרוחנית הגבוהה יותר.
ואף כי לאמיתו של דבר אין אנו יודעים כהוא זה על אודות תכניותיהם של אדריכלי יקום האב בנוגע לְבריאוֹת חיצוניות אלה, אף-על-פי-כן היננו בטוחים בוודאות באשר לשלושה דברים:
1. למעשה קיימת מערכת חדשה ועצומה של יקומים המצויים במהלך הדרגתי של ארגון במרחבי החלל החיצון. סדרים חדשים של בריאוֹת פיזיות, וכן מעגלי-ענק של יקומים על-גבי יקומי הרוחשים הרחק מעבר לגבולות הנוכחיים של הבריאוֹת המיושבות והמאורגנות, ניתנים לצפייה בפועל באמצעות הטלסקופים שלכם. בעת הנוכחית, בריאוֹת חיצוניות אלה הינן פיזיות לחלוטין; ככל הנראה הן בלתי-מיושבות, ודומה כי הן אף נעדרות ניהול בידי בריות.
2. מזה עידן ועידנים נמשך הגיוס המסתורי והבלתי-מוסבר בעליל של ההוויות המרקיעות שהפכו-מוּשלמוֹת של הזמן והמרחב, יחד עם ששת סגלי הסופיונים האחרים.
3. בצמוד להתרחשויות אלה, צוברת אישיות האלוהות העליונה כוח כַּריבון הכול-יכול של בריאוֹת-העל.
בעודנו צופים בשילוש התפתחויות זה, המערב יצורים, יקומים ואלוהויות, האם ניתן להלין על כך שהיננו מצפים שדבר-מה חדש ועלום מתקרב לידי מימוש ביקום האב? האין זה אך טבעי שנשייך את הגיוס והארגון הממושכים של היקומים הפיזיים, המתרחשים ברמה אשר טרם נודעה עד כה, וכן את הופעת האישיות של ההוויה העליונה, לתוכנית מדהימה זו, המכוונת לשם רוממות בני התמותה של הזמן אל עבר מושלמות אלוהית – ולגיוסם לאחר-מכן בפרדיס לסגל הסופיונות – כהצבה וכייעוד הלוטים במסתורין אוניברסאלי? האמונה ההולכת ונפוצה בכלל אוורסה היא כי סגלי הסופיונות הנאספים מיועדים לשם שירות עתידי כלשהו ביקומי החלל החיצון, היכן שאנו כבר מסוגלים לזהות את הצטברותם של שבעים-אלף צבירי חומר, לכל הפחות, אשר כל אחד מהם גדול מכל אחד מיקומי העל הנוכחיים.
בני-תמותה אבולוציוניים נולדים על הפלנטות בחלל, עוברים דרך העולמות המורונטיים, מרקיעים ביקומי הרוח, חוצים את ספֵירות האוונה, מוצאים את האל, מגיעים לפרדיס ומצורפים לסגל הסופיונות הראשי, שם הם ממתינים למשימת השירות הבאה שלהם ביקום. קיימים שישה סגלי סופיונות אחרים המצויים בתהליך היאספות, אך גראנדפאנדה, בן התמותה המרקיע הראשון, עומד בראש כל סדרי הסופיונים של פרדיס. ובראותנו מחזה נשגב זה, כולנו קוראים: איזה ייעוד רב-הוד לילדי הזמן אשר מוצאם-חייתי! איזה ייעוד רב-הוד לבּנים הגשמיים של החלל!
[הובא בחסותם המשותפת של יועץ אלוהי ושל אחד בלא שם ומספר אשר הוסמכו לפעול כך על-ידי עתיקי היומין באוורסה.]
~ ~ ~ ~ ~
שלושים-ואחד מסמכים אלו, המתארים את טיב האלוהות, את ממשות פרדיס, את הארגון ואת הפעולה של היקום המרכזי ושל יקומי העל, את אישיויות היקום המקיף ואת הייעוד הגבוה של בני התמותה האבולוציוניים, נתמכו, נוסחו והועברו לשפה האנגלית על-ידי מועצה גבוהה בת עשרים-וארבעה מנהלים של אורוונטון, אשר פועלים בהתאם להרשאה שהונפקה על-ידי עתיקי היומין באוורסה, ואשר הנחתה אותנו באשר למה שעלינו לעשות באורנטיה, מספר 606 של שַׂטָנְיָה, בנוֹרְלָטִיַאדֶק של נבאדון, בשנת 1934 לספירה.